בשנת 2022 חיו בישראל כ־104,000 זוגות ידועים בציבור – כ־5.4% מכלל הזוגות במדינה, לעומת פחות מ־1% בסוף שנות השמונים. מגמה זו במגמת עלייה מתמדת, אם כי שיעורה בישראל עדיין נמוך ביחס למדינות מערביות אחרות. למשל, בתחילת 2017 דיווחה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שכ־5% מהזוגות בישראל גרים יחד ללא נישואין, בעוד בגרמניה, אירלנד וספרד השיעור כ־14%, בהולנד 22%, בדנמרק 25%, בפינלנד 26% ובשוודיה 32%. בקרב יהודים בישראל שיעור הידועים בציבור גבוה יותר (כ־6.7% מהזוגות היהודיים) מאשר בחברה הערבית (0.5% בלבד), ואצל חסרי דת או בני דתות שונות השיעור אף גבוה מ־11% – בין השאר משום שקבוצות אלה מתקשות או אינן יכולות להינשא במסגרת החוק הדתי בארץ. נתוני 2024 מעידים שהגיל הממוצע של זוגות ידועים בציבור צעיר בהרבה מזה של זוגות נשואים: בכמחצית מזוגות הידועים בציבור האישה צעירה מ־35, לעומת כ־23% בלבד בזוגות נשואים, מה שמעיד שחלק ניכר מהזוגות רואים בחיים ללא נישואין שלב ביניים לפני חתונה או הקמת משפחה. לצד זאת, הולך וגדל חלקם של זוגות שבוחרים לא למסד את הקשר באופן קבוע, ואף מגדלים ילדים במשותף בלי נישואין – כיום כ־34% מהזוגות הידועים בציבור בישראל מגדלים ילדים משותפים, לעומת רוב מוחלט אצל זוגות נשואים.

שיעור הזוגות הידועים בציבור מתוך כלל הזוגות – ישראל מול מדינות נבחרות (2022/2017).

מקור הנתונים: עיבוד נתוני למ”ס 2017 ודו״ח IDI 2024; נתוני אירופה – ממוצעי OECD 2017. הערה: הטבלה מציגה את אחוז הזוגות הלא-נשואים החיים במגורים משותפים מכלל הזוגות בכל מדינה. בישראל הנתון גדל מ־~3% ב-2000 ל־5%+ ב-2022.

שינוי המגמות הדמוגרפיות משפיע גם על המערכת המשפטית: מספר התביעות בבתי המשפט לענייני משפחה שעניינן הכרה במעמד “ידועים בציבור” או סכסוכים בין בני זוג לא נשואים נמצא בעלייה. בעוד שאין נתון מרוכז רשמי, עורכי דין מדווחים על גידול עקבי בפניות של בני זוג לא נשואים המבקשים להסדיר זכויותיהם. לפי המוסד לביטוח לאומי, אלפי זוגות נרשמו כידועים בציבור לצורכי זכויות סוציאליות, ומדי שנה מוגשות מאות תביעות לקבלת קצבאות שארים, פנסיה וזכויות נוספות כ”אלמנים/ות” של בן זוג לא נשוי. במקביל, מחקרים מראים כי במקרים רבים בני זוג לא נשואים כלל אינם מודעים למלוא זכויותיהם – סקר משנת 2023 הראה שכ־40% מהציבור סבורים בטעות כי לאחר 7 שנות חיים משותפים מוענקות אוטומטית זכויות של נשואים, אף שבפועל אין כל כלל כזה בחוק. פערי ידע אלו, לצד מדדי אמון הציבור במערכת המשפט, משליכים על נכונות זוגות לפנות לערכאות. לפי דו”ח המכון הישראלי לדמוקרטיה (2024), שיעור האמון בבית המשפט לענייני משפחה עומד על כ־35% בלבד (בדומה למדד אמון נמוך בבתי הדין הרבניים – 29%), ורק כמחצית מהציבור הלא-דתי מביע ביטחון שהמערכת נגישה והוגנת. נתון זה מצביע על הצורך בהנגשת מידע ובייעול ההליכים, שכן זוגות ידועים בציבור רבים חוששים מפנייה לבתי המשפט בשל מורכבות ההליך וחוסר וודאות לגבי התוצאה.

השוואות בינלאומיות: במישור הבינלאומי, ישראל ממוקמת באמצע הטבלה מבחינת היקף התופעה וההכרה המשפטית. במדינות מערביות רבות קיימת הכרה רחבה יותר בזכויות ידועים בציבור. לדוגמה, בקנדה ובאוסטרליה חקיקה מפורשת מעניקה לבני זוג לא נשואים זכויות רכושיות ודיני מזונות הדומות מאוד לאלה של נשואים – עד כדי כך שבאוסטרליה אדם יכול להיות נשוי לאחד ובה בעת להיחשב ב”יחסי ידועים בציבור” עם אחר לעניין חלוקת רכוש ומזונות, אם ניהול חיי המשפחה מצביע על כך. באירופה, מדינות כמו הולנד וצרפת מאפשרות רישום זוגיות (צורת ברית אזרחית) המעניק לזוג לא נשוי סטטוס חוקי ללא נישואים, ואילו בבריטניה ובגרמניה אין מוסד רישום פורמלי אך מתקיימות הסדרות חלקיות (למשל, זכאות בן זוג שאיר בפנסיה). טבלה השוואתית להלן מסכמת הבדלים נבחרים: תנאי ההכרה בידועים בציבור וכיצד מתייחסת המערכת החוקית כשקיים קשר נישואין מקביל באותן מדינות.

הכרת זוגיות לא נשואה במצב של נישואים קיימים – השוואה בינלאומית נבחרת.

הערות: הטבלה מציגה עקרונות כלליים; ייתכנו חריגים לפי תחום (למשל, מדינות רבות יכירו לצורך קצבת שארים גם בבן זוג ידוע בציבור אף אם לא יוענקו לו זכויות רכושיות כמו לבן זוג נשוי).

תאריכי פרסום וחקיקה עדכנית: הנתונים והתיאור מבוססים על פרסומי רשויות נכון לשנים 2022-2024. למשל, שיעורי הזוגות הידועים בציבור בישראל עודכנו ברבעון הראשון של. חלק מהחקיקה הרלוונטית – כגון תיקון תשע”ט לחוק בית המשפט לענייני משפחה – נכנסה לתוקף בשנים האחרונות, ומוזכרת במאמר במפורש בציון שנה. בכל מקום שבו מובא ציטוט מחוק או מפסק דין, מופיעה שנת הפרסום של המקור לצידו. הדבר חיוני במיוחד לאור ההתפתחויות שחלו לאחרונה: לדוגמה, הצעת חוק ממשלתית לרישום ידועים בציבור (טרם חקיקה) פורסמה ברבעון האחרון של 2023, ונידונה במסגרת הפרק על רפורמות צפויות.

הגדרות יסוד: מיהי “ידועה בציבור”?

מושג הידועים בציבור במשפט הישראלי מתאר בני זוג המנהלים יחד חיים זוגיים ומשק בית משותף מבלי להיות נשואים זה לזה. הגדרה זו אינה קבועה בחקיקה ראשית – אין חוק מפורש המגדיר מיהו “ידוע בציבור” – אלא התפתחה בפסיקת בתי המשפט ובחקיקה ספציפית בסעיפי הגדרה שונים. באופן כללי, בתי המשפט דורשים שני יסודות מרכזיים לקיום המעמד: 1) חיי משפחה אינטימיים כבעל ואישה (או בני זוג בכל צירוף מינים), מתוך קשר של חיבה, נאמנות וכוונה לקשור גורל משותף; 2) ניהול משק בית משותף, לא מטעמים עסקיים גרידא או נוחות זמנית, אלא כתוצאה טבעית של חיים זוגיים משותפים. נוסחה מנחה זו נקבעה כבר בשנת 1970 על-ידי בית המשפט העליון (השופט צבי ברנזון בע”א 621/69 נסיס נ’ יוסטר) והיא מצוטטת תדיר כדי להבחין בין “ידועה בציבור” אמיתית לבין פילגש או בת זוג לא מחייבת. למשל, השופט ברנזון מדגיש ש”קשר פילגש” המאופיין ביחסי מין וסיפוק רגעי ללא כוונת שיתוף גורל – אינו עולה לכדי מעמד של ידועים בציבור.

כנות הקשר ופומביותו: מרכיב מהותי הוא אופי הקשר בעיני החברה – בני זוג החפצים במעמד זה צריכים להיראות בציבור כזוג לכל דבר ועניין. פומביות הקשר משמעה שבני הזוג מציגים את עצמם בפני משפחה, חברים ורשויות כשותפי חיים, בניגוד ליחסים מוסתרים או מזדמנים. עם זאת, הפסיקה הבהירה כי אין הכרח בפרק זמן מינימלי קבוע לצורך ההכרה. אף שהיה פעם רווח מושג עממי של “7 שנים” – בתי המשפט הכירו גם בקשרים קצרים בהרבה כידועים בציבור כאשר ראיות חזקות הצביעו על כוונה ברורה לחיים משותפים. לדוגמה, בית המשפט העליון אף הכיר באישה כידועה בציבור של בן זוגה לאחר שלושה חודשי מגורים משותפים, משום שהוכח שבפרק זמן קצר זה ניהלו חיי משפחה מלאים מתוך כוונה כנה להיות בני זוג נשואים, וההכרה הוענקה לה לצורך זכויות פנסיה לאחר פטירתו.

היעדר טקס פורמלי ונטל ההוכחה: בניגוד לנישואים (דתיים או אזרחיים) הנקבעים ע”י טקס ורישום פורמליים, ידועים בציבור אינם זוכים למסמך סטטוטורי יחיד המעיד על סטטוס הזוג. תעודת נישואין משמשת ראיה חותכת למעמד זוג כנשוי, אולם לידועים בציבור אין “תעודת זוגיות” רשמית מוכרת (למעט יוזמות התנדבותיות, עליהן בהמשך). משום כך, נטל ההוכחה לקיום המעמד רובץ על הטוען לו. בני זוג המבקשים לממש זכויות כידועים בציבור או לטעון לזכויות בעת פרידה/פטירה – צריכים להוכיח שאכן ניהלו מערכת יחסים העונה על הקריטריונים. ההוכחה יכולה להיות פשוטה אם הם נקטו צעדים פורמליים (למשל, נרשמו בביטוח לאומי כידועים בציבור, ראו בהמשך), אך אם לא – בית המשפט יבחן את מכלול נסיבות החיים. בין היתר נבדקים: משך תקופת הקשר; האם גרו תחת קורת גג אחת וכמה זמן; אופן ניהול הכלכלה – חשבונות בנק משותפים, רכישות משותפות; הדרך שבה התייחסו לסביבתם – כזוג לכל דבר או “בסתר”; והאם הייתה תלות כלכלית של אחד בשני. חשוב לציין שאפשרי מצב של חיים יחד ללא נישואין שאינו מקים סטטוס ידועים בציבור – למשל, זוג המתגורר יחד ממניעים עסקיים או כשותפים לדירה בלבד, ללא יחסי אישות ומחויבות, לא ייחשב לידועים בציבור. כמו כן, בפסיקה הובהר שזוג הבוחר במודע שלא למסד את הקשר (למרות שאין מניעה חוקית) – ייתכן שעצם הימנעותם מנישואין תשמש אינדיקציה נגד כוונת שיתוף רכושי, אם יתווכחו על כך בעתיד. לעומת זאת, זוג שאינו יכול להינשא חוקית (כגון בני דתות שונות בארץ, או במקרה דיוננו – אישה שלא התגרשה רשמית) – עצם המעמד הלא-נשוי שלהם יישא משקל נמוך יותר כשבוחנים את כוונת השיתוף ביניהם.

הבדלה ממוסדות זוגיות אחרים: יש להבחין בין ידועים בציבור לבין מעמדות אחרים: (1) נישואין דתיים – בישראל נישואין מוכרים נערכים דרך בתי הדין הדתיים (ליהודים, מוסלמים, נוצרים וכד’). בני זוג נשואים נהנים אוטומטית ממכלול הזכויות והחובות שהחוק מקנה לבני זוג. ידועים בציבור לעומת זאת צריכים, כאמור, להוכיח את מעמדם בכל הקשר. (2) נישואין אזרחיים בחו”ל – זוג ישראלי שנישא מחוץ לישראל בנישואים אזרחיים נרשם בארץ כנשוי לכל דבר, ואין רואים בו ידועים בציבור (כלומר, ברגע שיש תעודת נישואין זרה – בני הזוג הם נשואים ולא “ידועים בציבור” מבחינת הרשויות). (3) חיים משותפים ללא משק בית – בני זוג המקיימים קשר רומנטי ממושך אך גרים בבתים נפרדים ולא מנהלים משק בית משותף לרוב לא יוגדרו ידועים בציבור. אמנם הפסיקה הכירה במקרים חריגים בידועים בציבור שגרו בנפרד (למשל מטעמי עבודה או בריאות) – אך זאת כאשר יתר הראיות הצביעו על איחוד כלכלי ומשפחתי ממשי על אף ריחוק פיזי. (4) “ידועים בציבור” לעומת “פילגש/מאהבת” – מונח הפילגש מתייחס לקשר מוסתר בדרך כלל, ללא כוונה לשיתוף מלא וללא יציאה פומבית כזוג. ההגדרה המשפטית שוללת מפילגש זכויות משפטיות ממוניות מעצם הקשר. כפי שצוין, מערכת יחסים המבוססת על סודיות וארעיות תיחשב במקרה הטוב כקשר אהבה לא פורמלי, אך לא תזכה למעמד משפטי של ידועים בציבור. בפס”ד לינדורן (ע”א 2000/97) למשל, קבע ביהמ”ש כי אישה שהייתה במערכת יחסים עם גבר שנהרג בתאונת דרכים תוכר כידועתו בציבור לצורך פיצויים – והדגיש את ההבדל בינה, שחיה עמו חיי משפחה גלויים, לבין “מאהבת” נסתרת.

ציטוטים בחקיקה ובפסיקה: על אף שאין חוק מהותי אחד, חוקים שונים בישראל מייחסים זכויות לידועים בציבור, לרוב באמצעות הגדרת “בן-זוג” הכוללת ידוע/ה בציבור. למשל, חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש”ט-1949 היה החלוץ שקבע כי לעניין תגמולי נכה, “אישה, ובכלל זה אישה הגרה עם הנכה והידועה בציבור כאשתו” – דהיינו השוואת מעמד הידועה בציבור לזה של אישה נשואה לצורך זכאות לתגמולים. לאחריו באו חוקים רבים: חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ”ה-1995 מגדיר “אשתו – לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו“, ולכן המוסד לביטוח לאומי מכיר בידועים בציבור לעניין קצבאות זקנה, שארים וכדומה. בהתאם, ביטוח לאומי מפעיל שאלון לידועים בציבור שבו בני זוג יכולים לדווח ולהירשם ככאלה. דוגמה נוספת: חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, תש”י-1950 קובע ש”בן משפחה” של חלל כולל את “מי שהייתה אשתו… ובכלל זה אישה שלפני מות הנספה גרה איתו ובמותו הייתה ידועה בציבור כאשתו” – ובתנאי שלא נישאה לאחר, מה שמאפשר הכרה מקבילה גם באלמנה נשואה וגם בידועה בציבור של חייל, אם הייתה כזו. לעומת זאת, פקודת מס הכנסה מגדירה “בן-זוג” רק כ”אדם נשוי החי ומנהל משק בית משותף עם מי שהוא נשוי לו”, ובכך מחריגה במפורש ידועים בציבור מתחולת הקלות המס המוענקות לבני זוג נשואים. דוגמה זו ממחישה שהשוואת המעמד אינה מוחלטת: יש תחומים (מס הכנסה, למשל) בהם ידועים בציבור מופלים לרעה לעומת נשואים. נסכם אפוא: המונח “ידועים בציבור” שזור במספר רב של חוקים, ולצידו הלכות פסיקה מנחות, שיוצרים יחד פסיפס של זכויות וחובות אותם נפרט בהמשך. הקריטריון המלכד הוא חיי זוגיות מהותית ללא נישואין, ומי שעומד בו – יוכר כמעט בכל הקשרים כבן-זוג לכל דבר (פרט לחריגים מסוימים).

התמקדות: האם אישה נשואה יכולה להיחשב ידועה בציבור של גבר אחר?

התמונה הנורמטיבית בישראל: באופן פורמלי, אין בחוק איסור מפורש על הכרה בידועים בציבור כאשר אחד מהם עדיין נשוי לאחר. עם זאת, חוקים מרכזיים – במיוחד בתחום דיני המשפחה והירושה – מתנים זכויות בכך ששני בני הזוג אינם נשואים לאחרים. דוגמה בולטת היא סעיף 55 לחוק הירושה, תשכ”ה-1965, הידוע כ”סעיף מעין-צוואה”: הוא מקנה לבן זוג ידוע בציבור חלק בעיזבון מותנה בכך ש”בשעת מותו [של המוריש] אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר“. פירושו של דבר: אם אישה הייתה עדיין נשואה לאדם אחר במועד מות בן-זוגה (הלא-נשוי) – היא לא תוכל לרשת אותו אוטומטית כידועה בציבור לפי חוק הירושה. באופן דומה, חוק ביטוח שאירים ותקנות שונות מתנות תשלום קצבת שארים לידועה בציבור בכך שהיא חיה עם המנוח “כאשתו” ולא הייתה נשואה לאחר במועד הפטירה. לכן, ברמת “שלטון החוק” הכתוב – קיימת העדפה למבנה זוגי מונוגמי, ומעמד של שני בני זוג מקבילים לאותו אדם אינו מוכר משפטית.

עם זאת, המציאות מורכבת יותר. בשטח, מתעוררים מצבים שבהם אישה (או גבר) נותרים נשואים כעניין פורמלי, אך חיים בפועל עם בן זוג חדש לאורך שנים. מצב כזה עשוי לקרות, למשל, כאשר בני זוג נפרדו אך מסיבות דתיות (עגינות, סרבנות גט) או אחרות לא התגרשו; או בחברות שבהן ריבוי נישואים קיים דה-פקטו (למשל, בחברה הבדואית שבה גברים מנהלים כמה משקי בית, כשמבחינת החוק רק האישה הראשונה היא “הנשואה” רשמית). מערכת המשפט נדרשה לאזן בין עקרון monogamy של הדין הדתי והציבורי – לבין עקרון תום הלב, ההסתמכות, ודוקטרינות כמו דיני החוזים ודיני עשיית עושר המגנים על מי שתרמה וחיה כבת זוג לכל דבר. במשך השנים התגבשה הלכה שלפיה ייתכנו נסיבות בהן אישה שלא התגרשה תוכר כ”ידועה בציבור” של בן זוג חדש, לצורך זכויות מסוימות, למרות שהיא עדיין נשואה לאחר. הכרה כזו לא ניתנת בקלות – היא לרוב תתקיים בתחומי זכויות שאינן סותרות חזיתית את הנישואים הקיימים. למשל, בית המשפט יכול להכיר באישה נשואה כידועתו בציבור של אדם שנפטר לצורך פיצוי ביטוחי או ירושה על-פי צוואתו (אם ציווה לה רכוש), מבלי לגעת בסוגיית נישואיה.

סקירה כרונולוגית של הפסיקה בישראל:

• שנות ה-50-60: העשור הראשון לקום המדינה התאפיין בהססנות. במקרה תקדימי משנת 1957 שזכה לכותרות (“שתי נשים אוחזות בבעל אחד”), נדון מצבו של גבר שחי עם אשתו החוקית וגם עם אישה נוספת. באותה עת הכנסת דנה בהצעת חוק להכרה בידועה בציבור, והפרוטוקולים מעידים שזה איים על “שלום הבית הקואליציוני” בשל הרגישות הדתית. בסופו של דבר, החוק לא עבר אז. בתי המשפט באותה תקופה נטו שלא להכיר רשמית בזכויות “האישה השנייה”, אך כן ננקטו פתרונות עקיפים: למשל, בפסק דין משנת 1953 (פרשת פלוני נ’ אלמוני, מובא אצל יוסף סיני) התיר ביהמ”ש לאישה לחיות בנפרד מבעלה הבוגד בלי לאבד מזונות, אך לא נתן הכרה משפטית למעמד הפילגש.
• 1970 (הלכת נסיס נ’ יוסטר) – כאמור, העליון קובע לראשונה מבחני יסוד לידועים בציבור. המקרה דן בגבר שנפטר, וידועתו בציבור (הפנויה) תבעה זכויות בעיזבונו. בית המשפט הדגיש את חשיבות העדר הנישואין לאחר כתנאי, אך גם ניסח בפירוט מה נדרש להוכיח. הלכה זו לא דנה ישירות באישה נשואה, אך היא התשתית הנורמטיבית.
• שנות ה-80: בפסק דין ע”א 107/87 אלון נ’ מנדלסון (1989) העליון מיישם את סעיף 55 לחוק הירושה ומכיר בזכויות ירושה לידועה בציבור, כשהוא מונה ארבעה תנאים: חיי משפחה, משק בית משותף, העדר נישואין לצד ג’, והעדר הוראה סותרת בצוואה. תנאי “העדר הנישואין לאחר” הודגש, ובמקרה ההוא שני בני הזוג היו פנויים (המוריש היה גרוש). פסיקה זו מבהירה שלא תיתכן ירושת ידועה בציבור כשהנפטר או הידועה היו נשואים לאחרים בעת המוות.
• שנות ה-90: עולות סוגיות ביטוח ופיצויים. ב-1997 ניתן פס”ד לינדורן נ’ קרנית (ע”א 2000/97) שבו העליון הכיר בידועה בציבור (שלא הייתה נשואה) כאלמנתו של הרוג בתאונת דרכים, לצורך פיצוי כאילו הייתה אשתו. האישה בלינדורן לא הייתה נשואה לאחר, אך בפסק הדין צוין אגב אורחא שגם אישה שהייתה מנועה מלהינשא למנוח (למשל, אם הייתה נשואה לאחר לאורך חלק מהקשר) לא תישלל אוטומטית מזכות הפיצוי, אם הוכיחה חיים משותפים בעלי אופי מחייב. זו אמירה חשובה, כי היא מפתחת את התפיסה שהקשר בפועל עשוי לגבור על המעמד הפורמלי, לפחות בדיני נזיקין.
• שנות ה-2000: התפתחות משמעותית חלה בפסיקה הנוגעת למזונות ולרכוש. בשנת 2008, למשל, בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה טענת סף נגד תביעת מזונות אישה שהגישה אישה נגד הידוע בציבור שלה לשעבר – חרף העובדה שלא הייתה נשואה לו. השופט קבע שהחיים המשותפים יצרו הסכם מכללא (הסכם משתמע) לכל דבר, לרבות חובת תמיכה הדדית. זו הייתה אבן דרך: אמנם האישה לא הייתה נשואה לאותו בן זוג (אחרת הייתה תובעת מזונות “אישה נשואה”), אך ההיקש הוא שגם ללא נישואים יכולה להיות חובת מזונות חוזית. בהמשך, בתי משפט פיתחו את דוקטרינת “מזונות משקמים”: פסיקה קבעה שבת זוג ידועה בציבור אינה זכאית למזונות אישה מדין אישי דתי, אך ניתן לפסוק לה תמיכה כספית לתקופה קצובה אחרי הפרידה, אם הייתה תלויה כלכלית בבן זוגה, וזאת כדי לסייע לה במעבר לחיים עצמאיים.
• 2014 (פרשת פלונית – קריות): מקרה תקדימי הגיע מביהמ”ש למשפחה בקריות, בו אישה שהייתה נשואה מבחינה פורמלית לגבר אחר תבעה להכיר בה כידועה בציבור של בן זוגה המנוח. מדובר היה בבני העדה הבדואית: האישה והגבר קיימו קשר 20 שנה ונולדו להם 9 ילדים, בעוד הגבר מעולם לא התגרש מאשתו הראשונה (אף המשיך להתגורר עמה חלקית). בית המשפט למשפחה דחה תחילה את התביעה, בקובעו שלא הוכחו מגורים תחת קורת גג אחת או שיתוף מלא – הגבר טען שמדובר היה ברומן בלבד ללא משק בית משותף. האישה ערערה, ובמהלך הערעור הגבר נפטר, מה שהפך את הסוגיה לבעלת השלכות על ירושה. בית המשפט המחוזי בחיפה (עמ”ש 1714-09-13, החלטה מיום 31.7.2014) קיבל ברוב דעות את הערעור: השופטת שושנה שטמר והשופט סארי ג’יוסי קבעו שלמרות שלא התקיימו מגורים משותפים “קלאסיים”, הכוונה של הגבר והאישה הייתה לחיות כנשואים – הם אף ערכו טקס נישואין דתי פרטי במהלך הקשר (שלא נרשם בשל היותה נשואה אז). הם נימקו כי “אדם המחפש פילגש לשעשועיו לא מוליד 9 ילדים” – כלומר, הולדת תשעה ילדים והחיים ארוכי השנים העידו על כוונת גורל משותף. לפיכך הם הכריזו על המערערת כידועה בציבור של המנוח. עם זאת, ובאותה נשימה, פסק הדין לא העניק לה זכויות רכושיות בעיזבונו: השופטת ציינה שהמנוח נמנע באופן עקבי משיתוף כלכלי – הרכוש היה רשום על אשתו הראשונה וילדיו, והוא אף לא הוריש דבר לפילגש או לילדיה בצוואתו. לכן, עצם ההכרה במעמד לא הובילה לזכייה בנכסים (מלבד אולי זכות תביעה למזונות ילדים וכו’). למעשה, בית המשפט חייב את עיזבון המנוח ואשתו החוקית בהוצאות לאישה (20,000 ש”ח) על עצם הצורך שלה להיאבק להכרה. פסק דין זה, שאושרר למעשה כי לא הוגש עליו ערעור לעליון, הוא אבן דרך: הוא מלמד שבית משפט מוכן להכיר במעמד זוגי של “אישה שנייה” על אף נישואיה הקודמים, אם הוכחו חיי משפחה מלאים, אך לא ימהר לגזור מכך זכויות רכוש אוטומטיות בניגוד לדין הקיים.
• 2015 (בע”מ 2478/14, עליון) – בשנה זו ניתנה הלכה חשובה שסגרה פער פרשני: בית המשפט העליון (השופט יצחק עמית) קבע שהשיקול מדוע זוג לא נישא אינו רלוונטי לעניין חלוקת רכוש ביניהם בעת פרידתם. במילים אחרות, אין להקל בהוכחת כוונת שיתוף רק בגלל ש”הם לא יכלו להינשא” או להחמיר רק כי “הם בחרו לא להינשא” – אלא הנטל הוא להראות כוונת שיתוף קונקרטית, בלי קשר לסיבת ההימנעות מנישואין. תיק זה עסק בנות זוג חד-מיניות שחיו יחד (ולא יכלו להינשא אז בישראל); העליון ביטל אבחנה שעשה בימ”ש קמא בין זוגות שלא נישאו מחוסר יכולת לבין כאלה שלא נישאו מרצון. אומנם מקרה זה לא מערב אישה שהייתה נשואה לגבר, אך העיקרון משליך: גם אם אישה לא יכלה להתגרש מבעלה בתקופת הקשר עם בן זוגה החדש, עדיין תידרש אותה רמת הוכחה לכוונת שיתוף ברכוש כמו כל זוג ידועים בציבור אחר. דה-פקטו, הלכה זו מונעת טיעון של בן זוג עשיר בסגנון “לא התחתנתי איתך כי לא רציתי לחלוק רכוש” – טיעון כזה לא יישא משקל אם יתר הנסיבות מצביעות על חיי שיתוף.
• שנים אחרונות (2020-2023): חלה התפתחות בהסדרת סמכויות השיפוט. תיקון לחוק בתי המשפט לענייני משפחה הבהיר שבית המשפט למשפחה מוסמך לדון גם בסכסוכים בין ידועים בציבור לשעבר, כולל חלוקת רכוש לאחר פרידה. בעבר עלו שאלות אם תביעה רכושית בין בני זוג לא נשואים היא “עניין משפחתי” (שבסמכות ביהמ”ש למשפחה) או תביעה אזרחית רגילה. בעניין פלונית נ’ פלוני (רע”א 3927/15) פסק העליון בנוב’ 2015 שבית המשפט לענייני משפחה מוסמך כן לדון בתביעה רכושית בין בני זוג לשעבר שהיו ידועים בציבור, ובכך יישר קו נורמטיבי. בנוסף, פסיקה עדכנית מבית המשפט העליון (רע”א 3323/23, מוות בשנת 2021) קבעה שבמקרה של בני זוג מנועי חיתון (יהודיה ונוכרי שחיו יחד) נדרש “רף הוכחה נמוך” לקיום היחסים כידועים בציבור, לנוכח עצם המניעות להינשא. הגישה המסתמנת היא פרגמטית וגמישה: המעמד יוכר כדי למנוע עוול, אך בכל מקרה ייבדקו לגופו טיב הקשר והסתמכות הצדדים. אם הקשר התקיים בסתר ובלי שיתוף רכושי – הסיכוי להכרה מועטה; ואם היה גלוי ומחייב – יימצא פתרון משפטי להגן על הצד החלש, גם אם פורמלית היו עוד נישואין ברקע.

ניתן לומר שבתי המשפט הישראליים לא שוללים קטגורית את האפשרות שאישה נשואה תיחשב ידועה בציבור של אחר, אך מקרים כאלה הם החריג ולא הכלל. התנאים להכרה יחמירו ככל שהנסיבות לא שגרתיות. ההכרה תינתן בעיקר כאמצעי למנוע עוול – כגון למנוע התעשרות בלתי צודקת של בן זוג שנפרד, או להבטיח תמיכה למי שנותרה עם ילדים לאחר מות בן זוגה הלא-פורמלי. מאידך, בפן ההצהרתי-ציבורי, אין בארץ סטטוס כפול של “אישה נשואה וידועה בציבור במקביל”: בפס”ד שטמר לעיל הוכרה האישה כידועה בציבור של המנוח, אך מובן שלא נטען שהיא נשואה לו (היא הייתה נשואה לאחר באותו זמן). כלומר, ההכרה היא נקודתית לזכויות, ולא שינוי סטטוס במרשם. אישה במצב כזה עדיין תיחשב נשואה רשמית לבעלה הקודם במרשם האוכלוסין, עד שתקבל גט.

מבחני ההכרה ומקרים גבוליים: לאור הפסיקה, פותחו מספר מבחני עזר כדי להחליט במצבים מורכבים:

• משך הקשר: פרקי זמן ארוכים (שנים רבות) נוטים לתמוך בהכרה, בפרט אם בתקופה זו הייתה פרידה ברורה מהבעל הראשון. פרקי זמן קצרים מקשים יותר, אך כאמור לא מכשול מוחלט אם הראיות חזקות (למשל, אישה שברחה מבעלה ועברה לגור עם אחר – ייתכן שהקשר יוכר אף כעבור חודשים ספורים, אם מיד תפקדו כמשפחה לכל דבר). במקרה גבולי (עניין פלונית, 2011, בית משפט מחוזי) דובר על קשר של כ־8 חודשים בין אישה נשואה (פרודה) לגבר שנפטר; נפסק שתקופת זמן כה קצרה לבד לא מספיקה, בהיעדר ילדים משותפים או מגורים של ממש, ולכן התביעה נדחתה מחוסר הוכחה.
• מגורים ומשק בית: זה המבחן הקלאסי. אם האישה חיה רוב הזמן עם בן הזוג האחר, באותו בית, חולקת איתו הוצאות ומשימות משק בית – זה סימן מובהק. לעומת זאת, אם היא המשיכה לגור עם בעלה הרשמי, ונפגשה עם בן הזוג האחר רק מפעם לפעם – יהיה קושי גדול לטעון למעמד של ידועה בציבור, כי אין משק בית משותף. גם דפוסי מגורים מיוחדים נבחנים: למשל, היו מקרים (כגון פס”ד משפחה ב”ש 2018) בהם אישה נשואה חיה בשכנות לבן זוגה (דירות נפרדות אך דלת ליד דלת) כדי להסתיר את הקשר – ביהמ”ש אמר שזה פוגע בדרישת “ניהול בית משותף” ולכן דחה את התביעה.
• פומביות מול סודיות: אם הקשר נשמר בסוד (למשל, מחשש לתביעת הבעל לניאוף, או מחשש חברה דתית), הדבר יקשה על ההכרה. בפס”ד קריות שתואר, אמנם הקשר לא היה ידוע לכל, אך העובדה שנולדו 9 ילדים הפכה אותו למעשה לידוע ברבים (הרי הקהילה המקומית הכירה בכך, גם אם רשמית הסתירו). לעומת זאת, קשר ללא ילדים שנשמר בדיסקרטיות מוחלטת – ספק אם יוכר. כאן נכנס שיקול של הסתכנות מודעת: היו שופטים שכתבו, שאם צדדים בחרו מרצון להשאיר קשר “מתחת לרדאר”, שלא יתפלאו אם בבוא היום לא יוכלו לדרוש זכויות כזוג.
• שיתוף כלכלי ותלות: במקרים רבים, נבחנת מידת התלות הכלכלית של האישה בבן זוגה הלא-פורמלי. אם תוכיח שהסתמכה עליו לפרנסתה, ושהוא הציג אותה בעולם כבת זוגו המהימנה – בית המשפט עשוי לכפות עליו חובות כמו מזונות משקמים או שיתוף בנכסים, אפילו אם היא לא התגרשה מבעלה הקודם במהלך התקופה. אבל אם כל אחד שמר כספים בנפרד ולא הייתה כל תלות – יטענו שמדובר ברומן שאין בו שיתוף אמיתי.
• הנישואים הראשונים “על הנייר”: יש חשיבות אם האישה עדיין בקשר עם בעלה הראשון או שהנישואים ההם “מתים” בפועל. כאשר מדובר באישה שבפועל נפרדה לחלוטין מבעלה הראשון, חיה הרחק ממנו, אולי אפילו בחו”ל – בתי המשפט ייטו יותר להכיר בקשר החדש. אולם, במצב שבו היא חיה חיים כפולים – גם עם הבעל וגם עם בן הזוג – זה ייחשב חוסר תום לב קיצוני, וסביר שלא יינתן לה מעמד של ידועה בציבור מול בן הזוג (קיימים פסקי דין שבהם נתגלו “חיים כפולים” ובית המשפט הצהיר שלא יאפשר ניצול סטטוס כפול).

השאלה שבכותרת – האם אישה נשואה יכולה להיחשב ידועה בציבור של אחר – מקבלת תשובה מורכבת: כן, אך במקרים חריגים ובעיקר כדי לעשות צדק בנסיבות מיוחדות. משפטית, אותה אישה עדיין תהיה נשואה עד שתתגרש, אולם לעניין יחסיה עם הגבר האחר – ייתכן שיוכרו כזוג לצרכים מסוימים (מזונות, פיצויים, שימוש בעקרון ההסתמכות וכו’). בהמשך נבחן בהרחבה תחומי זכויות ספציפיים (רכוש, מזונות, דיור וכו’) בהשוואה בין נשואים וידועים בציבור, תוך מתן דגש למצב המיוחד של “אישה נשואה במערכת יחסים זוגית נוספת”.

פסיקה: תקדימים מרכזיים (ישראל) במקרים של קשרי ידועים בציבור בהקשר לנישואים קיימים

(מקורות: פסקי הדין מובאים בנבו, חלקם מצוטטים בכל-זכות ופסקדין; מספרי תיקים ותאריכים כמפורט לעיל.)

הטבלה לעיל מדגישה שבפסיקה הישראלית התשובה לשאלתנו אינה חד-משמעית: אף שאין למעמד “אישה נשואה + ידועה בציבור” עיגון פורמלי, במקרי קצה בתי המשפט יכירו למעשה במעמד זה למטרות מסוימות. הכרה כזו תלויה לחלוטין בנסיבות ובמבחנים שפורטו: משך, פומביות, כוונת שיתוף, ילדים, וכו’. בסעיפים הבאים נצלול לעומק 10 תחומי זכויות וחובות עיקריים, ונראה כיצד הדברים מיושמים הלכה למעשה – הן לגבי זוגות ידועים בציבור בכלל, והן בנסיבות המיוחדות שבהן לאחד מבני הזוג יש נישואים קודמים שלא נותקו רשמית.

תחומי זכויות וחובות – ניתוח לפי נושא מרכזי

להלן עשרה תחומי מפתח בהם נשווה בין מעמדם של בני זוג נשואים לעומת בני זוג ידועים בציבור, תוך שימת דגש על מצבים שבהם האישה נמצאת עדיין בנישואים פורמליים עם אחר. בכל תחום נסקור את הדין הקיים, מבחני הפסיקה, עלויות ואגרות טיפוסיות, סיכונים וסיכויי הצלחה, ודגשים מעשיים (כולל “עשה ואל תעשה”).

1. רכוש משותף וחלוקת נכסים

הדין וההלכה: עבור זוגות נשואים בישראל, חל משטר רכושי הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973. לפי החוק, עם פקיעת הנישואין (גט או פטירה) נערך איזון משאבים – בכלליות, כל נכס שנצבר במהלך הנישואין מתחלק שווה בשווה, מלבד חריגים (נכסים מלפני הנישואין, מתנות וירושות וכו’). לגבי זוגות שנישאו לפני 1974, פיתחה הפסיקה דוקטרינת חזקת השיתוף על פיה קיימת הנחה שהם התכוונו לשיתוף מלא בנכסים כל עוד חיו ביחד. לעומת זאת, ידועים בציבור אינם כפופים לחוק יחסי ממון (שחל רק על “בני זוג שנישאו”). לכן, זכויותיהם ברכוש נקבעו בפסיקה בהתאם לנסיבות: בית המשפט יחיל את הלכת השיתוף גם על ידועים בציבור, אבל לא באופן אוטומטי – על הטוען לשיתוף להוכיח כוונת שיתוף ספציפית לגבי נכסים. בפועל, במשך שנים נטו בתי המשפט ליישם סטנדרט הוכחה מחמיר מעט יותר על ידועים בציבור לעומת נשואים: בעוד שנשואים מוחזקים כאילו רצו לשתף כברירת מחדל, על ידועים בציבור הוטל “נטל כבד” להראות שיתוף מפורש בנכסים שנרשמו רק על שם אחד מהם. המגמה כיום – בעקבות בע״מ 2478/14 – היא לצמצם פערים, אך עדיין בהיעדר ראיות חותכות לשיתוף, ידוע/ה בציבור עשוי/ה לצאת בלי כלום לגבי נכס ספציפי הרשום ע”ש האחר.

כאשר האישה נשואה לאדם אחר לאורך הקשר (ולא התגרשה), מתחדדת השאלה: האם בכלל ראוי להעניק לה חלק בנכסי בן זוגה הידוע בציבור, כשמנגד ייתכן שחלק מנכסיה עדיין משותפים עם בעלה החוקי? בתי המשפט גיששו בזהירות. במקרה שטמר (הבדואי) ראינו שהאישה לא קיבלה דבר מרכוש המנוח – בין השאר כיוון שהנכסים היו רשומים ע”ש אשתו הראשונה וילדיו, ולא הוכחה כוונת שיתוף. יש כאן מסר: אם הגבר מלכתחילה נמנע מלשתף את זוגתו הלא-רשמית בנכסיו, ביהמ”ש לא “יכפה” שיתוף רק מתוך הצדקה מוסרית. לעומת זאת, אם בני הזוג (אף שאחד מהם נשוי לאחר) פעלו בפועל כשותפים כלכליים – למשל פתחו חשבון בנק משותף, רכשו דירה יחד, השקיעו שניהם בעסק – בית המשפט יטה לקבוע שיתוף בהתאם, תוך שימוש בעקרונות דיני האמון ועשיית עושר. הוא עשוי לומר: אמנם אין להם הסכם ממון פורמלי, אך בהתנהגותם יצרו מצג של שותפות, ולכן יהיה זה עושר ולא במשפט אם אחד יצא עם כל הרכוש.

מבחנים יישומיים: להוכחת שיתוף רכושי בין בני זוג ידועים בציבור (ובפרט במצב של אישה נשואה), בית המשפט יבחן: (א) משך ועומק הקשר – שנות חיים רבות יחד מקימות חזקה עובדתית מסוימת לכוונת שיתוף; (ב) הרישום וההתנהלות הפיננסית – האם פתחו חשבון משותף? האם רכשו נכסים “ביחד” (גם אם רשומים על אחד)? האם האישה קיבלה יפוי כוח בחשבון של בן זוגה? (ג) תרומת האישה – גם תרומה עקיפה (ניהול הבית, גידול ילדים) יכולה להצדיק שיתוף נכסים, כמו אצל זוג נשוי, בפרט אם בן הזוג הבטיח במפורש או במשתמע “מה ששלי שלך”. (ד) מצב הנישואין המקוריים – אם האישה עוד חולקת רכוש עם בעלה החוקי (למשל, יש לה דירה עם הבעל הרשום על שם שניהם), אולי תתקשה לטעון במקביל לשיתוף עם בן זוגה החדש – זה עלול להיתפס כ”כפל זכויות”.

פסיקה מנחה עדכנית: ב-2017 קבע ביהמ”ש העליון (בע”מ 919/15, במסגרת דיון על מזונות) גם עיקרון רכושי: חלוקת רכוש בין בני זוג ידועים בציבור תיעשה בלי קשר לסיבה שבגללה לא התחתנו. כלומר, גם אם האישה טוענת “לא יכולתי להתגרש, ולכן לא נישאנו” – עדיין עליה להראות בפועל שניהלו אורח חיים של שיתוף כלכלי, ממש כמו זוג שבחר לא להינשא.

תרחישים אופייניים:

• תרחיש Best Case: בני הזוג (פלונית ואלמוני) חיו 15 שנה יחד, במהלכן פלונית הייתה פרודה מבעלה (חיו בנפרד אך ללא גט). הם רכשו בית משותף שנרשם על שם אלמוני בלבד. נולדו להם 2 ילדים. פלונית עבדה חלקית ותרמה לגידול הילדים, אלמוני פרנס. במקרה זה – אם ייפרדו – פלונית מציגה: מכתבים שבהם כינה אותה “אשתי”, עדויות שכנים שראו בהם משפחה, ומסמכים שהבית מומן גם מכספה. למרות שהיא עודנה “נשואה” לאחר, בית המשפט צפוי לקבוע שיש לה זכות במחצית הבית (דרך חזקת שיתוף מוכחת או עשיית עושר). ייתכן שיפסקו לה גם תשלום כספי כתחליף לאיזון.
• תרחיש Worst Case: פלונית חיה עם אלמוני 5 שנים בדירתו; היא לא התגרשה כי “לא יצא”. אין להם חשבון משותף, כל אחד שמר כספו. כשנפרדו, פלונית תובעת מחצית הדירה. אלמוני מראה שהיא בעצמה הבהירה לו בעבר ש”עד שלא אתגרש איני מתערבת לך בכספים”. כאן – סביר שביהמ”ש ידחה את תביעתה. ייאמר שלא הייתה כוונת שיתוף; שאולי היא אף נהנתה מזכויות אצל בעלה בנכס אחר. היא תצא ללא רכוש (אולי רק עם חפציה האישיים).

טבלת עלויות לדוגמה – הליכים רכושיים:

(הערות: שכר הטרחה בפועל משתנה לפי מורכבות ומוניטין עוה”ד; נתוני שכר טרחה מבוססים על מדריכי מחירים עדכניים. עלויות מומחה נגזרות מצו בימ”ש בעת הצורך. האגרות נכונות ל-2023 לפי תקנות האגרות.)

סיכונים וסיכויים (רכוש): ניתוח סיכויי ההצלחה בתביעות רכושיות בין ידועים בציבור, במיוחד עם נישואים ברקע, תלוי בראיות: סיכון ראייתי גבוה קיים אם אין מסמכים כתובים (הסכמים, רישומים בנקאיים). במצבים כאלה התיק הופך לעימות עדויות “מילה מול מילה”, ובתי המשפט נוטים אז להיצמד לרישום הקנייני הפורמלי. סיכון נוסף הוא זמן – תיקים רכושיים עלולים להתמשך 1-3 שנים בכל ערכאה, בשל צורך במומחים ושמאויות, וערכאות הערעור. בכך גלום סיכון של שחיקה כלכלית לצד החלש (לרוב התובעת) שייתכן ותתפשר בפחות מזכויותיה עקב הזמן והעלות. יש לקחת בחשבון גם את הקשר לילדים: אם יש ילדים משותפים, סכסוך רכושי ממושך מקרין לרעה על שיתוף הפעולה בהורות, זהו “נזק עקיף” שיש לנסות ולהקטין באמצעות גישור. מבחינת סיכויים – במידה וידועה בציבור (אפילו נשואה לאחר) מצליחה להוכיח התרומות משמעותיות או הבטחות מפורשות לשיתוף, בתי המשפט היום נכונים לתת סעד של השבה או פיצוי כספי גם אם לא יקראו לזה “מחצית נכס”.

עשה: הקפידי לשמור ראיות כתובות לכל הסכמה או הבטחה על רכוש – הודעות SMS, מיילים, או מסמכים שבהם בן הזוג אומר “הבית הזה של שנינו” וכו’. במידת האפשר, דרשי לכלול את שמך ברכישות גדולות (רכב, דירה) או לפחות חתמי כערבה להלוואה – כל עקיבה במסמכים מחזקת טענת שיתוף. נהל יומן הוצאות משותפות ותיעוד של מי שילם על מה. במצב שאת נשואה ועדיין לא גרושה, שקלי הסכם ממון משולש: למשל, הסכם עם הבעל בנפרד והסכם חיים משותפים עם בן הזוג – כדי למנוע כפילויות או הפתעות.

אל תעשה: אל תסמכי על הבטחות בעל-פה בלבד, יפות ככל שיהיו (“ברור שהכול שלנו יחד”). הבטחות כאלה קשות מאוד להוכחה אחרי שנים. אל תסתירי מבית המשפט עובדות מהותיות – למשל, אם את עוד מחזיקה נכס משותף עם בעלך הקודם, גילוי מאוחר של עובדה כזו יכול למוטט אמון בטענותייך. כמו כן, אל תנסי “להבריח” נכסים בזמן ההליך (כגון למכור דירה השנויה במחלוקת) – בית המשפט עלול לנקוט סנקציות קשות אם יגלה הברחה.

2. דיני מזונות – מזונות אישה ומזונות ידועה בציבור

מזונות בן זוג הם סוגיה בה קיימים הבדלים נורמטיביים בולטים בין נשואים לידועים בציבור, בשל המקור הדתי של החובה. אישה נשואה (יהודייה) זכאית, עקרונית, למזונות מבעלה “כל עוד היא עמו” ועד לגירושין, זאת מכוח הדין האישי (ההלכתי) החל בישראל: “עולה עמו ואינה יורדת” (הבעל חייב בפרנסת אשתו ברמת החיים שהורגלו). מזונות אלה נפסקים על-ידי בתי הדין הדתיים או המשפחה, וכוללים מדור (דיור) ואחזקה, כל עוד בני הזוג נשואים רשמית ולא חיים בנפרד עם עילת שלילת מזונות. לעומת זאת, ידועה בציבור אינה “אשתו” בהגדרה הדתית, ולכן אין לה זכות אוטומטית למזונות על-פי דין דתי. בעבר, כלל זה היה סוף פסוק – אישה שחייתה ללא נישואין ידעה שאינה יכולה לדרוש מזונות לעצמה. אולם, החל משנות ה-90 ובעיקר ה-2000, פותחה דוקטרינת “מזונות משקמים”: בתי המשפט האזרחיים קבעו שאם בני זוג חיו חיי שיתוף מלא, הייתה תלות כלכלית של בת הזוג בבן זוגה, ועתה הם נפרדים – ניתן לראות זאת כמקרה של חוזה משתמע בין הצדדים שהגבר יתמוך באישה. לכן ייפסקו לה מזונות לתקופת הסתגלות קצרה, כדי “לשקם” אותה מבחינה כלכלית לאחר הפרידה. מזונות אלה אינם “מזונות אישה” דתיים (הם לא בלתי מוגבלים בזמן), אלא לרוב נתבעים מכוח עקרון תום הלב וההסתמכות בחוזים.

בפועל, במקרים רבים של פרידת ידועים בציבור נפסקו סכומים עבור מספר חודשי תמיכה או תשלום חד-פעמי בסכום גלובלי, במטרה לעזור לבת הזוג העוזבת להתארגן (למשל, פס”ד פלונית נ’ פלוני 2014 – נפסקו 12 חודשי “מזונות משקמים” בגובה 5,000 ₪ לחודש לאישה שלא עבדה במשך שנות הקשר). גובה וזמן המזונות תלויים כמובן במשך הקשר וביכולת הכלכלית של בן הזוג.

מה אם האישה עדיין נשואה לאחר? כאן נדרשת הבחנה: אם אותה אישה עדיין לא התגרשה מבעלה, אז פורמלית היא זכאית למזונות מבעלה (כל עוד לא היו עילות לשלול). עם זאת, ברגע שחיה עם אחר, בית הדין הרבני לרוב יפסוק שהיא “מורדת” כלפי בעלה ולא זכאית למזונות ממנו, בשל הפרת נאמנות. כלומר, היא תאבד את מזונותיה מבעלה החוקי, אך לא תקבל אוטומטית מזונות מהבן זוג הלא-פורמלי כי אין חובה חוקית. הדבר שם אותה במצב חלש. בתי המשפט מודעים לכך – ולכן, אם הוכח שהקשר השני היה איתן, לעיתים יטילו חובת תשלום מסוימת על בן הזוג (לשעבר) מכוח דיני החוזים, כדי שלא תישאר האישה ללא כל תמיכה. למשל, ת”א (משפחה ת”א) 24380/03 מקרה בו אישה חרדית עגונה חיה עם אחר – בית המשפט קבע “דמי קיום” לשנה לטובתה, אף שלא היה הליך מזונות פורמלי, בנימוק של הגינות ותלות.

מזונות ילדים: נזכיר – מזונות ילדים אינם תלויים כלל במעמד הנישואין של ההורים. החוק מטיל חובת מזונות על הורים ביולוגיים (או מאמצים) בין אם היו נשואים, ידועים בציבור או זרים מוחלטים. לכן, במקרה של אישה נשואה שמביאה ילד מבן זוג אחר – מי חייב במזונות הילד? כאן יש מורכבות: לפי דין תורה, אם אישה יהודייה נשואה יולדת ילד לגבר שאינו בעלה – הילד ממזר (אך זו סוגיה דתית). משפטית, בית המשפט לא ירצה להצהיר מיהו האב הביולוגי כי הדבר מעמיד את הילד כממזר. הייתה פסיקה (משפחה, 2016) שבה אישה נשואה ילדה וטענה שהמאהב הוא האב – ביהמ”ש חייב את הבעל הרשמי במזונות כי בחזקת החוק הוא האב (חזקה שכל ילד שנולד בתוך הנישואין הוא של הבעל). כמובן, זה מצב חריג וקשה. לרוב, בפועל, אם ברור מיהו האב (הידוע בציבור) – הוא זה שיישא במזונות, בהסכמה או בפסיקת בית משפט, אך ינסו לעשות זאת באופן דיסקרטי כדי לא ליצור תקדים רשמי של ממזרות.

מדור (דיור): חלק ממזונות אישה הנשואה הוא זכות למדור – שהבעל ימשיך לספק לה קורת גג. לידועה בציבור, אף בעלת תלות, אין זכות אוטומטית כזו. אך היו מקרים בהם, בצו ביניים, ניתן לאישה ידועה בציבור (שנפרדה) להמשיך לגור בדירת בן זוגה כמה חודשים עד שתמצא חלופה – זאת כתנאי הוגנות. אם האישה הייתה רשומה כבעלים במשותף של הבית, כמובן יש לה זכות להישאר עד פירוק השיתוף.

מבחן “חיי המשפחה המשותפים”: אם האישה תוכיח שהיחסים עם בן זוגה היו ממש כמו נישואין – לרבות תלות כלכלית שלה בו – אזי גם ללא סטטוס נישואין רשמי, יטילו עליו חובת מזונות משקמים. מנגד, אם הייתה עצמאית כלכלית, ועבדה, ולא נסמכה עליו – לא יינתנו מזונות (כי ההנחה שאין “חוב” שלו כלפיה).

עלויות ואגרות: תביעת מזונות אישה רגילה בבית משפט למשפחה פטורה מאגרה (מזונות פטורים). אך תביעת מזונות ידועה בציבור אינה מוסדרת בחוק, אז תוגש כתביעה כספית חוזית – בה תחויב האישה באגרה (לפי סכום התביעה, 2% ממנו). שכר טרחת עו”ד עבור ניהול תיק מזונות כזה יכול לנוע בין 10,000 ל-20,000 ₪, בדומה לתיק מזונות אישה רגיל, אך מאחר ויש קושי משפטי, לעיתים העו”ד ידרוש גם בונוס הצלחה. אם מדובר בתביעה קטנה (נניח האישה מבקשת 30,000 ₪ סכום חד-פעמי), ייתכן שתגיש זאת ללא ייצוג, ואז העלות העיקרית היא האגרה (600 ₪ בערך).

סיכונים: חשוב להבהיר: תביעות מזונות בין ידועים בציבור אינן וודאיות. סיכון מרכזי הוא שאין חוק ישיר לתמוך בתביעה – ההסתמכות על “חוזה משתמע” פתוחה לפרשנות. אם בן הזוג יכחיש מכל וכל שהבטיח לפרנס אותה, והאישה לא תביא ראיות (עדויות למשל שהיא לא עבדה כי הוא דרש ממנה לטפל בבית) – התביעה עשויה להידחות ואז אף יחויב בהוצאות. סיכון נוסף הוא חשיפה אישית – הדיון במזונות משקמים כרוך בפרטים אינטימיים (איך חיו, למה לא התחתנו וכו’), וזה עלול להיות לא נעים לצדדים. אבל מאחר ובביהמ”ש למשפחה דיונים בדלתיים סגורות, הפרטיות מוגנת בחוק.

עשה: אם את במערכת יחסים לא נשואה שבה את נסמכת כלכלית, דאגי לעצמך לרשת ביטחון: למשל, נסחי עם בן זוגך הסכם חיים משותפים ובו סעיף תמיכה – שתכליתו שבמקרה פרידה הוא יסייע לך לכמה חודשים/שנים. אם אין הסכם, הביאי לידיעתו (בהודעות למשל) את ציפייתך – “עזבתי עבודה כדי לגדל את ילדינו, תהיה הוגן אם ניפרד”. דברים כתובים יהוו ראיה. במהלך הקשר, השתדלי שלא לנתק לגמרי את כושר ההשתכרות שלך – כך שאם הכול יתמוטט, לא תיוותרי חסרת אונים (זה נכון גם לנשואות, אך ביתר שאת לידועות בציבור שאין להן כתובה או עיגון חוקי).

אל תעשה: אל תנסי “לעקוף” את בעלך החוקי ע”י קבלת מזונות כפולים – למשל, לתבוע גם מבעלך וגם מבן זוגך הנוכחי. בתי המשפט והרבני בקשר אחד, ואם יגלו שאת תובעת במקביל – תישלל הזכאות מהצדדים. כמו כן, אל תציגי מצג שווא לבן הזוג כאילו את לא דורשת ממנו דבר ואז בהפתעה תובעת מזונות – זה עלול להיראות בחוסר תום לב ולפגוע בתיק. שקפי ציפיות לאורך הדרך.

3. זכויות דיור ומדור – מגורים משותפים ופינוי

לזכות במדור (housing) בהקשר זוגי יש משמעויות שונות: עבור אישה נשואה במסגרת הליך גירושין, מדור הוא חלק מזכויותיה – בית הדין יכול לקבוע שבעלה חייב לספק לה דיור חלופי או לא להוציאה מהבית עד הגט. גם בהליכי מזונות אישה, נכלל רכיב מדור (למשל, דמי שכירות). לעומת זאת, ידועה בציבור שאין בינה לבין בן זוגה חוזה פורמלי – אינה נהנית אוטומטית מזכות קניינית בביתו. אם הבית רשום על שמו בלבד, ובני הזוג נפרדים, עליו עקרונית הזכות לדרוש את פינוייה, אלא אם יש עילה למנוע זאת (כגון הוכחת חלק שלה בבעלות, או צורך של ילדים משותפים להישאר בבית).

בפסיקה ישראלית ניכרת מגמה הומנית לא לזרוק בת זוג לרחוב ביום בהיר. לכן, במקרים בהם ידועה בציבור התגוררה שנים בבית בן זוגה (שלו בלבד), בתי המשפט לעיתים יתנו שהות של מספר חודשים לפני הפינוי, כדי לאפשר לה למצוא סידור חלופי. במיוחד אם יש ילדים קטנים – ייתכן ובית המשפט יטה להעניק הגנת מדור לילדים: כלומר, לאפשר להם להמשיך להתגורר בבית עד גיל מסוים, אם זהו ביתם המוכר. חוק הגנת הדייר אינו חל אוטומטית, אך אפשר בתנאים מסוימים לטעון למעמד “דיירת מוגנת” אם בן הזוג נפטר והיא גרה עמו שנים (נדון בכך בפרק ירושה).

כאשר האישה עדיין נשואה לאחר, אין לכך השפעה ישירה על זכותה למדור מול בן זוגה החדש – כי החוק לא מכיר בזוגיותם כך שיחייב אותו במדור. אולם, באופן עקיף, אם הייתה נשואה ונתמכה מדורית ע”י בעלה (למשל גרה בדירת הבעל) – ואילו עם בן הזוג החדש גרה בדירתו – במצב פרידה היא עלולה להיוותר “באוויר”. אין מנגנון ברור להבטיח לה דיור. במצב כזה, אם היא מוכיחה תלות ושאין לה לאן ללכת, בית המשפט עשוי בפסיקת מזונות משקמים לכלול סכום עבור שכר דירה למספר חודשים.

דוגמאות פסיקה: מקרה נפוץ – זוג ידועים בציבור חי בדירת הגבר 10 שנים. נפרדו. האישה התבקשה לצאת. היא פנתה לביהמ”ש וטענה לזכות מדור או שיתוף בדירה. בית המשפט (משפחה ת”א, 2015) קבע שהדירה שלו, לא הוכח שיתוף, ולכן עליה להתפנות; אך מתוך התחשבות קבע עיכוב פינוי של 6 חודשים + חייב את הגבר להשתתף במחצית שכר דירה שלה לשנה הבאה, כחלק ממזונות משקמים. פתרון כזה משלב דיני רכוש ודיני מזונות כדי לתת מענה מגורים זמני.

השכרת דירה משותפת: אם בני זוג שכרו יחד דירה ושניהם חתומים על חוזה השכירות – לשניהם זכות להישאר, אבל אחרי פרידה לרוב אחד יעזוב מרצון. אם לא, בעל הדירה (המשכיר) לא ימהר להתערב – הוא עשוי להמשיך לגבות שכ”ד כרגיל עד תום החוזה, ואז לא לחדשו או לדרוש פינוי של שניהם.

דיור ציבורי/משכנתא: המוסדות הללו מכירים בזוג ידועים בציבור כזכאים לדיור כמו זוג נשוי, רק אם דיווחו על עצמם ככאלה. אם אישה נשואה פורמלית אך חיה עם אחר ומבקשת סיוע – יכולה להיווצר בעיה: הרשויות ירצו לראות גירושין, אחרת חוששים לכפל הטבות. יש מקרים בהם לא תוכל לקבל מעמד של “חד הורית” למשל אם רשומה כנשואה, גם אם בפועל היא אם חד הורית (כי לא גרה עם בעלה). זהו חסם שנידון בדוחות נציבות שוויון – והוצע שרשויות יתחשבו במצבים “אפור” (עודנו בטיפול רגולטורי).

נקודה חשובה: צווי הגנה וגירוש ממדור: לעיתים, במקרי אלימות במשפחה, מוצא צו הגנה המרחיק בן זוג מהבית. ידועה בציבור זכאית לבקש צו הגנה בדיוק כמו אישה נשואה, אם הוכיחה אלימות, בלי קשר למעמדה הפורמלי. כך, אישה נשואה החיה עם ידוע בציבור – יכולה לפנות לפי החוק למניעת אלימות במשפחה נגד הידוע בציבור אם הוא פוגע בה, ולקבל צו הרחקה מהדירה המשותפת, אף שהיא שלו.

עלויות: אם מתפתח סכסוך סביב פינוי/דיור, העלויות כוללות: ייצוג משפטי בבקשת צו מניעה נגד פינוי (סדר גודל 5,000 ₪), ואם זה בתביעה רכושית – כפי שפורט לעיל. במצב די אידיאלי, בני הזוג מסדירים בהסכם פרידה את סוגיית המדור (למשל, “פלונית תישאר בדירה עד 3 חודשים מיום החתימה”). עלות הסכם כזה מובאת בפרק הסכמי ממון.

עשה: דאגי שתמיד יהיה לך כתובת אלטרנטיבית למגורים, או לפחות כסף לשכר דירה לחודש-חודשיים. אם את נכנסת לקשר כשאת עדיין נשואה פורמלית – חשבי על גרירת זכויות: למשל, אם יש לך דירה מנישואייך הקודמים, אולי השכירי אותה ואל תוותרי עליה, כך שאם תיפרדי מהידוע בציבור יהיה לך לאן לחזור. בגישה פרו-אקטיבית, נסי לכלול בהסכם חיים משותפים סעיף מגורים: למשל, “במקרה פרידה מתחייב X לאפשר ל-Y להמשיך להתגורר בדירה המשותפת למשך 6 חודשים”. סעיף כזה אכיף משפטית (כחוזה).

אל תעשה: אל תסתמכי על “זה ביתי כמו ביתו” אם לא דאגת לזכויות משפטיות – במיוחד אם יש יחסים טובים עם האקס (הבעל), אל תמהרי לוותר על הזכויות בבית הנישואין לפני שאת בטוחה במגורי העתיד. כמו כן, אל תסרבי לפנות דירה של בן זוגך בניגוד לצו – היו מקרים (נדירים) של ידועה בציבור שהתבצרה בבית, ובית המשפט אישר הוצאה לפועל לפנותה בכוח. עדיף להימנע מצעדים קיצוניים; במקום, נצלי את הזמן לנהל מו”מ על תקופת מעבר סבירה.

4. זכויות סוציאליות: ביטוח לאומי, פנסיה ובריאות

קצבאות וביטוח לאומי: כאמור, חוק הביטוח הלאומי מגדיר “בן זוג” כך שכולל ידועים בציבור. המשמעות: ידועה בציבור זכאית, למשל, לקבל קצבת שארים (אלמנות) אחרי פטירת בן זוגה, בדומה לאלמנה נשואה – ובלבד שהיא לא נישאה לאחר אחרי הפטירה. אם האישה הייתה נשואה לאדם אחר בזמן חייה עם הידוע בציבור, המצב מסתבך: החוק דורש שלמקבל/ת קצבת שארים לא יהיה בן זוג אחר. המוסד לביטוח לאומי, במצב בו למנוח היו גם אישה נשואה בחייו וגם בת זוג ידועה בציבור, לרוב יכיר רק באחת – בדר”כ החוקית. עם זאת, היו מקרים בהם חולקה הקצבה בין השתיים, בפרט במגזר הערבי עם ריבוי נשים (על אף שפורמלית bigamy אסור – הביטוח הלאומי בחן כל מקרה).

עוד זכויות: אישה ידועה בציבור של מבוטח זכאית לפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי ובריאות אם היא “עקרת בית” (בדומה לאישה נשואה שאינה עובדת). כלומר, אם בן זוגה מבוטח כשכיר והיא לא עובדת מחוץ לבית, היא פטורה מתשלום. כלל זה מוחל במפורש גם על ידועה בציבור. גם בזכאות למענק לידה, דמי לידה וכדומה – בן זוג ידוע בציבור נחשב כבעל לעניין חישוב הכנסות משותפות.

בריאות ובתי חולים: מערכת הבריאות מכירה בהגדרה רחבה של “בן משפחה קרוב” שכוללת ידוע/ה בציבור, למשל לצורך קבלת מידע רפואי או אישור ניתוח כאשר המטופל חסר הכרה – ידועה בציבור רשאית לחתום כמו אשתו, אם אין התנגדות. חוק זכויות החולה מכיר ב”בן זוג” כמי שמטופל רשאי ליידע, וזה כולל גם ידועה בציבור. במקרים של פונדקאות או טיפולי פוריות, ידועים בציבור נחשבים כמו נשואים (למעט מורכבויות דתיות באישור ההליך בישראל). משרד הבריאות דורש הצהרה על זוגיות במקרה הצורך, אך לא תעודת נישואין.

פנסיות ותשלומי מעביד: קרנות הפנסיה הוותיקות והחדשות גם הן אימצו הגדרה של “שאיר/אלמנה” הכוללת ידועה בציבור שחיה עם העמית בתקופה שלפני פטירתו. תנאי שכיח הוא לפחות 3-5 שנות חיים משותפים או פחות אם נולד ילד משותף. אגב, יש קרנות (בעיקר קרנות פנסיה תקציביות ישנות) שדורשות שהעמית לא יהיה נשוי לאחר בזמן שחי עם הידועה בציבור, כדי שהיא תוכר. אם הוא היה נשוי – אשתו החוקית תקבל את הקצבה, ולא תינתן לשתיהן (אין “חלוקת פנסיה” בד”כ). יוצא דופן: היו מקרים בצה”ל ובשירות המדינה שהכירו בשתי נשים לצורך חלוקת גמלה – אך זה לרוב בעקבות הסכם פשרה מחוץ לערכאות, ולא כעניין שבעיקרון.

מס הכנסה: כאמור, במס אין הכרה בידועים בציבור כ”יחידת מס” אחת. מצד אחד, זה אומר שכל אחד מבני הזוג ממוסה בנפרד על הכנסתו – מה שיכול להיות לעיתים יתרון (אין חישוב מאוחד שעלול להעלות מדרגה). מצד שני, בני זוג נשואים זכאים לעיתים לתיאום מס ולהעברת נקודות זיכוי ביניהם – הטבה שלא פתוחה לידועים בציבור, במיוחד אם לא דווחו ככאלה. רשות המסים מאפשרת לידועים בציבור שמצהירים בטופס 444 להיחשב כמו נשואים לענייני נקודות זיכוי לילדים וכדומה. למשל, נקודות זיכוי להורים – זוג ידועים בציבור עם ילדים יקבל כמו זוג נשוי. אך כאמור, הם לא נחשבים “בן זוג” לעניין הגדרת תא משפחתי בהכנסה – אז אין חבות מס משותפת (משמע, אין צורך גם לחלק חבות על רווחי הון, לדוגמה, בין בני זוג).

נקודות זיכוי ופטורים: אגב, אישה נשואה שלא עובדת מקבלת פטור מתשלום ביטוח לאומי ובריאות (כאמור), וגם בן זוגה מקבל נקודת זיכוי נוספת במס (נקודת זיכוי “עבור dependent spouse”). ידועה בציבור יכולה להביא את בן זוגה לקבל אותה נקודת זיכוי נוספת, אם הצהירו על שיתוף נכסים בטופס 631 והוכיחו שהיא תלויה בו. יש פרוצדורה כזו – ממלאים הצהרה בביטוח לאומי ובמס הכנסה. לא רבים מודעים לכך, אך זו הטבה כספית משמעותית (נקודת זיכוי שנתית ~2,700 ₪ נכון ל-2025).

היבטי ביטוח וירושה כשיש נישואים מקבילים: אחד המקרים הקשים שנתמודדו: גבר נשוי שפרוד מאשתו, חי 20 שנה עם ידועה בציבור, נפטר. האישה החוקית והידועה בציבור שתיהן תובעות קצבת שארים. ביטוח לאומי יבחן: עם מי גר בפועל? מי הייתה תלויה בו? אם יוכרע שהידועה בציבור חיה עמו כבני זוג ומשק בית – היא תוכר כאלמנה לעניין הקצבה, ואשתו החוקית לא (כי לא הייתה תלויה בו). אך ייתכנו מצבים בו המוסד יחליט להפחית חלקים לכל אחת. היו אף מקרים שהחוקית והידועה בציבור התחלקו בקצבה (פסיקה בעניין אלמנה דרוזית ובדואית, 2010). זה תחום טעון וספציפי.

עשה: אם את חיה כידועה בציבור, הקפידי לעדכן סטטוס ברשויות. מלאי את השאלון של ביטוח לאומי (טופס בל/806) כדי שתרשמו רשמית. זה חשוב במיוחד כדי למנוע בעיות בעתיד – למשל, אם חלילה יקרה משהו, תהיי כבר מוכרת במערכת כבת זוגו. בנוסף, ודאי ששניכם רשומים באותה כתובת במרשם האוכלוסין – זה פרט קטן אבל לפעמים מכריע בהוכחות. בדקו את המוטבים בפוליסות ביטוח חיים/פנסיה – עדיף שיצויין שמך כמוטבת explictly, כדי שלא יהיה ספק.

אל תעשה: אל תניחי שהמערכת “תדע לבד”. למשל, אל תסתפקי בזה שהגשתם תמונות בפייסבוק כזוג. אם בן זוגך נפטר ולא הגדרת את עצמך מראש, עלול לקחת חודשים לקבל הכרה בביטוח לאומי. כמו כן, אל תנסי לקבל כפל קצבאות במרמה – למשל, אם את עדיין נשואה לאחר וביטוח לאומי משלם לך קצבת תלויים מבעלך, ובמקביל את תובעת כידועה בציבור – המוסד יגלה זאת (יש הצלבות נתונים) וידרשו לבחור, ואולי אף ינקטו צעדים.

5. ירושה, צוואות ועיזבון – בני זוג נשואים לעומת ידועים בציבור

ברירת המחדל של חוק הירושה: בן זוג נשוי יורש אוטומטית מחצית מעיזבון הנפטר (אם הותיר ילדים) או את כולו (בהיעדר ילדים או הורים למנוח) – זה לפי סעיף 11 לחוק הירושה. לעומת זאת, לידועים בציבור אין סעיף “אוטומטי” בירושה פרט לסעיף 55 (מעין צוואה) שקובע תנאים לקבלת חלק כאילו היו נשואים. תנאים אלה, כאמור: חיים במשק בית משותף, לא נשואים לאחר בזמן הפטירה, ואין צוואה הסותרת זאת. אם מתקיימים התנאים, רואים את הנותר בחיים כאילו המוריש ציווה לו בחייו את חלק הירושה שהיה מקבל לו היו נשואים. למעשה זה מעניק לידוע/ה בציבור אותה חלוקה שהייתה חלה אילו היו בני זוג נשואים.

אבל – וכאן קבור הכלב – הדרישה ששניהם לא יהיו נשואים לאחר יוצרת הבדל עצום: אישה נשואה לאחר לא יכולה לרשת לפי סעיף 55 את בן זוגה הידוע בציבור (וגם להפך: אם המנוח היה נשוי למישהי אחרת, ידועתו בציבור לא תירש על פי סעיף זה). במצב כזה, הדרך של בת זוג ידועה לקבל חלק בעיזבון היא: (א) אם יש צוואה והמוריש ציווה לה חלק – כיבוד רצון המת; (ב) הגשת תביעה כספית נגד העיזבון בעילה אחרת (למשל תביעה בעשיית עושר אם תרמה לנכסיו, או תמיכה מהעיזבון – סעיף 57 לחוק הירושה מאפשר לביהמ”ש להורות על תשלום למי שהיה ידוע בציבור ונתמך על ידי המנוח, אפילו אם אינו יורש על פי דין). ישנה גם האופציה של לטעון שהמנוח הבטיח בעל פה לתת לה רכוש – אך זו טענה חלשה.

כתובה ומתנות: אישה נשואה זכאית בנוסף לירושה גם לתשלום כתובתה מהעיזבון (אם לא נגבה קודם) – ידועה בציבור כמובן לא, כי אין כתובה. מאידך, יש פסיקות שהכירו בכך שידועה בציבור קיבלה מתנה בחיי המנוח (למשל, רשם נכס על שמה מתוך כוונה לדאוג לה) – מתנה זו תכובד ולא תיכלל בעיזבון.

דירת מגורים: סעיף 11 לחוק הירושה מקנה לבן זוג נשוי זכות לקחת קדימה את המיטלטלין ודירת המגורים המשותפת (בהתקיים תנאים) במקום חלקו בעיזבון. לידועים בציבור אין סעיף מקביל. לכן, למשל, אם גבר נפטר והותיר דירה בחצי מיל עם ילדיו – אשתו הנשואה יכולה לבקש לבוא בנעליו בדירה ולהעביר את החצי אליה (בתמורה לויתור על חלקים אחרים אולי). ידועה בציבור לעומת זאת תיאלץ, אם אינה יורשת עפ”י דין, אולי להגיע להסדר עם הילדים או לתבוע זכות מדור זמנית. בתי המשפט פיתחו מנגנון של צו ירושה חלקי: לעיתים יתנו לידועה בציבור להמשיך לגור בדירה עד מותה (מעין זכות מדור לכל חייה, במיוחד אם היא קשישה) אף אם הילדים יורשים הבעלות, מתוך דיני היושר.

היבט מיסוי הירושה: בישראל אין מס עיזבון, אז אין עניין מס מי היורש. אבל, העברת דירה בירושה פטורה ממס שבח, ואם ידועה בציבור יורשת לפי צוואה – גם היא נהנית מהפטור.

Case Study להמחשה: המקרה של פרשת א.א. נ’ י.ח. (ת”ע 20528-03-15): המנוחה הייתה אישה נשואה (בנפרד) שחיה עם התובע ידוע בציבור שלה 17 שנה, עד מותה. מאחר ובשעת מותה הייתה נשואה עדיין לבעלה (לא התגרשו), התובע לא יכול היה לרשת לפי סעיף. הוא תבע את העיזבון בטענה שהיה ידוע בציבור שלה ולכן מגיע לו מזונות מהעיזבון (ס’ 57) או הכרזה כי בעצם מגיע לו מחצית הדירה שחלקו. בית המשפט למשפחה בת”א קבע: “חוק הירושה אינו מכיר ביותר מבן זוג אחד – מעמד הנישואין גובר”. אף שהכירו שהיו ידועים בציבור (ממצאים: חיו יחד, הוא טיפל בה בחוליה, בני משפחתה ראו בו בן זוגה לכל דבר), לא הייתה ברירה משפטית לתת לו ירושה כי היא נותרה נשואה. בסוף נחתם שם הסדר פשרה: הוא קיבל סכום חד-פעמי מהעיזבון כתמורה לפינויו מהדירה שהייתה ע”ש המנוחה ובעלה. מקרה זה מלמד שבמצב כזה – צוואה הייתה יכולה לפתור את הבעיה. אכן, אחת ההמלצות במקרים כאלו: לכתוב צוואה.

המלצה כללית: לזוגות ידועים בציבור – ערכו צוואות מפורטות. הדבר נכון פי כמה אם האישה נשואה למישהו אחר. בלי צוואה, הירושה תלך לבעל החוקי (אם עוד נחשב כנשוי לה) ולילדיה, והידוע בציבור עלול לא לקבל דבר. צוואה יכולה לגבור על כמעט כל דבר (פרט לכתובה, אבל אם לא גרושים כנראה לא יהיה דין כתובה – תלוי). בצוואה כדאי לכלול הוראות ברורות: למשל, להוריש לבת הזוג את הזכויות בדירה “כל עוד היא חיה, ולאחר מכן לילדיי” – סעיף כזה מבטיח לה קורת גג לכל ימי חייה, בלי לפגוע בילדים.

תחום האימוץ והאפוטרופסות: יצוין שבעניין מינוי אפוטרופוס או החלטות רפואיות, בתי משפט ימנו ידוע/ה בציבור כאפוטרופוס/ית אם אין התנגדות משפחה, גם אם רשמית יש בן זוג נשוי. הייתה סיטואציה (משפחה ירושלים 2019) שבעל בנפרד ביקש אפוטרופסות על אשתו שנכנסה לקומה, בעוד הידוע בציבור שלה טען שהוא קרוב אליה יותר. ביהמ”ש שקל את טובתה – ומינה את הבת שלהם (מבן הזוג השני) בתור אפוטרופא, עם הנחיה שתתייעץ עם שני הצדדים. זה פשרה מורכבת. אבל זה כבר מעבר לנושא הירושה גרידא.

עשה: אם את חיה עם בן זוג ואת עדיין נשואה לאחר – ערכי צוואה בהקדם, והמליצי גם לו לערוך. דאגי שלפחות חלק מנכסייך ילך למי שאת רוצה (ילדייך, או אפילו בן זוגך). אם בן זוגך רוצה לדאוג לך – שישאיר צוואה מפורשת. במקביל, שקלי פתרונות ביניים: ביטוח חיים – אפשר למנות ידועה בציבור כמוטבת, וזה כוח עצום כי ביטוח חיים משולם ישירות למוטב ולא נכנס לעיזבון כלל. כך, גם אם לא תירשי על פי חוק, תקבלי את סכום הביטוח (ולא הילדים/אישה חוקית אחרת). בנוסף, ניתן לרשום הערת נאמנות או הערה בטאבו לטובת בת זוג (למשל, “הנכס ניתן במתנה ובן הזוג שומר זכות מגורים לבת זוגו לכל חייה”). אלה צעדים משפטיים לא פשוטים, אך שווים בדיקה אצל עו”ד.

אל תעשה: אל תשאירי מצב עמום. אל תסמכי על “הילדים ידאגו לי” – ראינו משפחות שבהן לאחר מות בן הזוג, ילדיו מהנישואים סילקו את הידועה בציבור מביתם המשותף באותו יום. היוועצי בעו”ד הירושה מראש. כמו כן, לא מומלץ לנסות “לקפוץ מדרגה” ע”י טיעון שאין תוקף לנישואייך הקודמים – היו מקרים (אולי באמריקה) שניסו לטעון שבגלל פרוד ממושך, יש לראות את האישה כ”גרושה” דה-פקטו. בישראל זה לא יילך: כל עוד לא התגרשת בבית הדין הרבני, את נחשבת נשואה לכל דבר ועניין, וטענה אחרת תידחה ואולי תעורר תמיהות על תום לב.

6. חובות אמון, סודיות ופרטיות בין בני זוג

בין בני זוג נשואים חלים חובות נאמנות הדדית מכוח מושגי תום-הלב הכלליים, וגם מכוח הדין הדתי (למשל חובת נאמנות מינית – שאי קיומה יכול להוות עילת גירושין והפסד כתובה וכד’). אף שאין “חוק הנאמנות בין בני זוג”, בתי המשפט מכירים בכך שבני זוג הם ביחסי אמון מיוחדים. למשל, העלמת מידע כלכלי מבן זוג עלולה להיחשב הפרת חובת תום לב במשטר איזון המשאבים.

בידועים בציבור המצב דומה מהותית: נדרש תום לב מוגבר והתנהגות כנה. בפס”ד ידוע (בע”מ 7272/10) ציין ביהמ”ש העליון שבן זוג ידוע בציבור המחזיק רכוש משותף בשם שניהם כפוף לחובות אמון כמו של נאמן כלפי בן זוגו – ואם הוא עושה פעולות בכסף במסתור, זה יכול להקים עילת תביעה בנזיקין או בעשיית עושר.

מה לגבי אישה נשואה שידועה בציבור של אחר? כאן חובות הנאמנות נחלקות: כלפי בעלה החוקי – היא מחויבת, עפ”י הדת, בנאמנות; הפרתה (רומן) יכולה לגרום להפסד כתובה ומזונות אישה. כלפי בן זוגה הידוע בציבור – גם אליו יש ציפיית נאמנות (שהיא לא תראה בו “רק מאהב מזדמן”). אם היא תקיים קשרים נוספים או תשקר לו בדבר מהותי (נניח מסתירה שהיא עדיין חיה עם בעלה) – בית המשפט עשוי לראות זאת בחומרה, מה שיפגע באמינותה בהליך משפטי.

סודיות ופרטיות: בין בני זוג נשואים החוק מקנה זכויות מסוימות – למשל, עדות בן זוג בבית משפט אזרחי: אדם רשאי שלא להעיד נגד בן זוגו. לידועים בציבור הכיר החוק החדש משנת 2020 בחריג: גם ידוע/ה בציבור פטורים מלהעיד אחד נגד השני, כאילו נשואים, במשפט פלילי (תיקון לחוק הראיות). זו הכרה יפה בנאמנות ובאינטימיות הקשר. אבל, לצד זאת, אין איסור פלילי על חשיפת סודות בן זוג (בניגוד לחובת סודיות של עו”ד-לקוח למשל). היו תביעות בגין פגיעה בפרטיות בין ידועים בציבור לשעבר – למשל, פרסום תמונות אינטימיות. חוק הגנת הפרטיות חל כמובן על כולם: אם בן זוג לשעבר מפיץ תמונות או מידע רגיש בלי הסכמה – זו עוולה אזרחית ואולי עבירה (תלוי בתוכן, כמו “פורנוגרפיית נקמה”). במפורש, הגנת פרטיות של ידועים בציבור קיבלה משנה תוקף בפסיקה: ב-2022 חייב ביהמ”ש בבאר שבע גבר לפצות את בת זוגו (לשעבר) הידועה בציבור בכ-50,000 ₪ על שהקליט אותה ללא ידיעתה בשיחות אישיות והשתמש בכך בהליך משפטי – נפסק שזה פגיעה בפרטיותה ותום לב דיוני.

חובת גילוי נכסים: בהליכי גירושין יש חיוב פורמלי לגלות את כל המידע הפיננסי. בהליך בין ידועים בציבור, אין חוק כזה, אבל בתי המשפט משתמשים בתקנות סדר הדין כדי לחייב גילוי. מבחן הנאמנות אומר: אם זוג חי יחד וכל אחד ידע מה השני מרוויח, אסור כעת להסתיר פרטים. ואם בית המשפט יקלע לחוסר יכולת לברר (כי צד מסתיר) – הוא עשוי להסיק מסקנות לרעת המסתיר.

דיני הונאה וניצול: יש סעיף בחוק החוזים – “עושק” – אם בן זוג ניצל חולשתו של האחר לעסקה בלתי הוגנת, אפשר לבטל. לא מעט תביעות של ידועות בציבור מבוגרות נגד בני זוגן הצעירים טענו לעושק: למשל, שהיא העבירה לו סכומי כסף תחת השפעה בלתי הוגנת. בתי המשפט בוחנים זאת כמו ביחסי אמון אחרים (אפוטרופס-חסוי): אם מוכח שהוא היה דומיננטי והיא תלויה – אפשר לבטל העברות.

עשה: שמרי תיעוד של תקשורת בינך לבין בן זוגך, במיוחד אם מדובר בהחלטות כספיות חשובות. כך, לא יוכל לטעון שלא גילית לו. אם את נמצאת במצב פגיע (למשל, חולה או תלויה) – פתחי ערוץ תקשורת עם עו”ד או חבר נאמן, שיוכלו לוודא שאף אחד (בעל, ידוע בציבור) לא מנצל אותך או מלחיץ אותך לחתום על משהו.

אל תעשה: אל תסקרן/י ותפר/י פרטיות ללא צורך. לדוגמה, אל תפרצי לטלפון של בן זוגך כדי לדלות ראיות – זו עבירה (חוק המחשבים). בתי המשפט למשפחה ממליצים לצדדים להימנע מלחטט זה בענייני זו במהלך החיים, כי זה מוביל לעימותים. כמו כן, אל תשמיץ/י את בן זוגך לשעבר ברשתות חברתיות: היו פסיקות שקבעו שהכפשת ידוע בציבור לשעבר בקבוצות וואטסאפ מהווה לשון הרע וחייבו בפיצויים. היצמד/י לתביעות במסגרת המשפט ולא “לעשות צדק ברשת”.

7. אחריות כלכלית משותפת – חובות, הלוואות וערבויות

בני זוג נשואים: הדין המסורתי (חזקת השיתוף) גרס שכל עוד בני זוג חיים ביחד, חובות שנטל אחד לצרכי המשפחה – חלים על שניהם. כיום, לפי חוק יחסי ממון, אין חובות משותפים אוטומטית – אך בפועל אם נצבר חוב לצרכי תא המשפחה, הוא נלקח בחשבון באיזון המשאבים. בני זוג גם פעמים רבות חתומים יחד כלווים או כערבים (למשל, משכנתא על דירה משותפת). אם אחד במחדל תשלומים, הבנק פונה לשני.

ידועים בציבור: אין חוק מפורש, אבל הלכות פסיקה החילו עקרונות דומים: אם הוכח שחיו כמשק בית, חובות שנלקחו לצרכי אותו משק בית יחולו על שניהם. כך נקבע למשל בפס”ד (מחוזי ת”א 2012) שחוב שכירות על דירת מגורים בה חיו יחד – גם בת הזוג אחראית לכתפו, אף שהחוזה היה רק ע”ש הגבר, כי נהנתה מהנכס. לעומת זאת, חובות פרטיים (נניח הגבר הפסיד כסף בהימורים ללא ידיעתה) – לא יועמסו עליה בלי הסכמה.

סיכון של “חובות נסתרים”: ידועה בציבור צריכה לדאוג, במיוחד אם אינה נשואה וממילא אין הליך גירושין רשמי שבו מגלים הכול, לברר אם בן זוגה צבר חובות בתקופת החיים יחד. אם נפרדים והוא חדל פירעון, היא עלולה לגלות שמה שחסכה בשבילו בעצם הולך לנושים. הדרך שלה להתגונן היא לדרוש פירוק שיתוף והפרדת כספים מהר, לפני שהם נתפסים.

מה אם האישה עדיין נשואה לאחר? בעלה החוקי (אם הם לא גרושים) עלול להיטען לחובות שלה או היא לשלו. אם הם בפירוד, בד”כ לא. מצד שני, בן זוגה הידוע בציבור אם פשט רגל, הנאמן בפשיטת רגל יכול לתבוע גם נכסים הרשומים על שמה, בטענה שהיו שלו מוסווים. מכאן חשיבות של שקיפות – להראות מי תרם מה.

ערבויות: נשואים רבים חותמים ערבות אחד לשני. ידועים בציבור – בנקים לרוב מתייחסים כמו נשואים אם יודעים על כך. היו זוגות ידועים בציבור שקיבלו משכנתא במשותף. אז שניהם חייבים כמובן. אם רק אחד חתם, השני לא חייב חוקית כלפי הבנק, אך ייתכן שסיכמו ביניהם אחרת.

הליך הוצאה לפועל: כאשר נושה מבקש לעקל נכס בבית מגורים, ויש טענה של בת הזוג “זה שלי” – אם נשואים, התיק הולך לבית משפט להכרעה. אם ידועים בציבור – לכאורה החוק לא מסדיר, אבל בפועל תהיה אותה פרוצדורה: בת הזוג תגיש “תביעת צד ג'” לטעון לבעלותה על נכס. בתי המשפט בוחנים האם היה הסכם שיתוף. לעיתים, אם יש פס”ד שמכיר בשיתוף רכושי, זה יסייע נגד נושים צד ג’.

עשה: אם את חוששת מחובות של בן זוגך – בצעי בדיקות רקע (דו”ח אשראי, רשם משכונות). זה לא רומנטי אבל פרקטי, במיוחד אם אתם עומדים למשל לשכור יחד דירה (שם שמך יהיה על החוזה). שנית, הפרידי חשבונות אם אחד מתחיל לצבור חובות אישיים מסוכנים – כך הנושים לא יעקלו את כספך.

אל תעשה: אל תחתמי ערבות עבור בן זוג (או בעל לשעבר) מתוך לחץ רגשי, בלי להבין שאת מסכנת את רכושך. נשים רבות חתמו כערבות לעסקים של בן זוגן וכשאלה קרסו, הנושים רדפו דווקא את הנכסים של האישה (כי לעיתים הגבר הכניס רכוש על שמה מראש כמתנת אהבה, ואז הנושים אומרים “הוא הבריח לה”). נקיטת משנה זהירות כאן עדיפה.

8. הורות, משמורת, זמני שהות וטובת הילד

מעמד הורי: המשפט הישראלי שוויוני יחסית: ילד שנולד להורים ידועים בציבור מעמדו זהה לילד להורים נשואים. שמו יירשם על שם אביו אם יש הכרה באבהות (הליך פשוט יחסית במשרד הפנים אם שני ההורים מתייצבים ומצהירים). ההבדל היחיד – כפי שהוזכר – הוא במקרים רגישים של אישה נשואה היולדת ילד לגבר אחר: אז החוק presume שהבעל הוא האב, ולא מאפשר למאהב להירשם אלא אם יש צו בית משפט המכריז על אבהותו (וזה לא יינתן אם המשמעות ממזרות, ביהמ”ש יימנע). אבל אלו מקרים חריגים.

אחריות הורית: אם שני בני הזוג (נשואים או לא) מוכרים כהורי הילד – חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מעניק להם אפוטרופסות שווה. במקרה של פרידה, ענייני משמורת ומזונות ילדים מתבררים בבימ”ש למשפחה זהה למקרה גירושין. אין משקל לשאלה האם ההורים היו נשואים. למשל, עקרון “טובת הילד” בבחינת משמורת – אותו דבר.

ייתכן דווקא יתרון להורים לא נשואים: אין להם פורמלית הליך גירושין רבני מסורבל, ולכן מוסכם בעולם המקצועי שקל להם יותר להגיע להסדרי הורות ללא מטענים נוספים. המגמה כיום היא אפוטרופסות משותפת, זמני שהות שוויוניים ככל האפשר, בין אם היו הורים נשואים או לא. כך שנושא זה יחסית פשוט: מעמד “ידועה בציבור” אינו משפיע על המשמורת. מה שמשפיע יותר זה האם לצדדים יש יחסים טובים או עוינים.

היבט מעניין – “משבר נאמנות”: ביטוי זה לעיתים מופיע בהקשר של ילד שאחד מהוריו בגד ונפרד; אם אותה סיטואציה קרתה בתוך נישואין, לא פעם הילד משמש כלי לעומת ההורה שבגד (ניכור הורי וכד’). במצב של ידועים בציבור, בעצם לא הייתה מסגרת מחייבת, אז קשה לדבר על “בגידה” במובן חברתי – אבל אם נניח האם הייתה נשואה ובגדה עם גבר אחר ונולד ילד – זה מכיל פוטנציאל לסכסוך מורכב: הבעל החוקי אולי יתנער מהילד, הביולוגי אולי ירצה הכרה – וגורל הילד לעיתים מורכב (אפוטרופוסות, וכד’). החוק אומר שאם אישה נשואה ילדה והבעל לא הכחיש אבהות תוך זמן, הוא נרשם כאב. היו תקדימים שברבות השנים נכנסה בדיקות DNA למשוואה, אבל מחשש ממזרות בתי המשפט נמנעים. בקצרה, הילד עלול לגדול במצב לא פשוט.

הגירת ילדים ובינלאומי: כאשר הורים לא נשואים וכל אחד הוא ממדינה אחרת, סוגיות אמנת האג (חטיפת ילדים) חלות באותה מידה כמו לנשואים. כלומר, אם ידוע בציבור לקח ילד למדינה אחרת בניגוד לרצון השני – אפשר להפעיל הליכי החזרה.

עשה: אם יש לך ילד מבן זוג לא רשמי, וודאי שכל המסמכים מסודרים: שהאב נרשם כראוי, שיש הסכם הורות מסודר (רצוי בכתב, גם אם עדיין יחד, למקרה שיקרה משהו). תיאום ציפיות הוריות תמיד טוב – לדוגמה, אם את עוד לא גרושה, וכרגע הילד רשום על שם בעלך – זה מצב שדורש פתרון משפטי (אולי להמתין עד הגט ואז לבצע תיקון, או אם לא, אז בצוואה למשל לציין מי יטפל בילד אם קורה לך משהו).

אל תעשה: אל תערבי את הילדים בענייני מעמד. ילד לא צריך לשמוע “אמא עדיין נשואה לדוד משה ולכן…”. אלו עניינים בין מבוגרים. גם אל תשתמשי במעמדך כנשואה או לא כדי למנוע מהאב לראות את הילד. זכורי שהילד זכאי לשני הוריו.

9. מיסוי והיבטים כלכליים: מס רכישה, הכנסות, מענקים ועוד

מס רכישה במקרקעין: זוג נשוי הרוכש דירה ראשונה זכאי לפטור/הנחה כיחידה משפחתית אחת. זוג ידועים בציבור – אם הצהירו ככאלה ברשויות המס, יתייחסו אליהם כיחידה אחת (כלומר, לא כל אחד בנפרד). אבל אם לא דיווחו – ייתכן שכל אחד יקבל פטור נפרד על דירה “ראשונה” שלו, מה שיכול להיראות להם יתרון (שני פטורים), אך זו עבירה אם בפועל הם משק בית אחד. רשות המסים החלה לדרוש, בעסקאות מקרקעין, חתימה על הצהרה האם הרוכש הוא נשוי או ידוע בציבור, כדי למנוע התחזות לרווק כשהוא בזוגיות. למשל, פס”ד משנת 2018 (מנהלי, מחוזי מרכז) קנס גבר שדיווח “רווק” ברכישת דירה כדי לקבל הקלת מס, בעוד למעשה חי בזוגיות עם אישה שרכשה כבר דירה בפטור. נגזר עליו לשלם את ההפרש.

הכרה בהוצאות והטבות מס: אין הבדל מהותי – כל יחיד מגיש דוח לעצמו. ישנן הטבות מיוחדות להורים יחידים, נקודות זיכוי. אם זוג לא נשוי וגרים יחד, לעניין מס הכנסה הם עדיין נחשבים “נפרדים” אז כל אחד יכול אולי להנות מהטבת “חד הורי”? זה תחום אפור. מס הכנסה קבע שכל עוד חיים יחד ומנהלים משק בית, לא ייחשב “חד הורי”. לכן ידועה בציבור לא תוכל לקבל הקלות של הורה עצמאי אם בן זוגה גר איתה, למרות שאין טקס נישואין – הוא נחשב להורה נוכח. הדבר הובהר בתיקונים לחוק משפחות חד-הוריות (סעיף 1 כולל: “אינו נשוי ואין אדם הידוע בציבור כבן זוגו”). בעצם, החוק מחשיב ידועים בציבור כמו נשואים גם בהקשר הזה – אם את גרה עם בן זוג, את לא חד הורית לצורך ההטבות.

מענקים ותמיכות: למשל בתקופות קורונה, הייתה חלוקת מענקים לפי מספר ילדים למשק בית – גם ידועים בציבור קיבלו לפי מה שדיווחו בביטוח לאומי. בעיה יכולה להיות אם אישה נשואה לא גרה עם בעלה אלא עם אחר, אבל לא דיווחה – ייתכן והמענק חולק לא נכון (אבל מדובר בסכומים קטנים יחסית).

עסק משותף: זוגות רבים (נשואים או לא) מקימים יחד עסק. מס הכנסה נוטה לאשר חלוקת הכנסות בין בני זוג רק אם ברור שכל אחד תרם, כדי למנוע תכנוני מס (למשל, בעל עורך דין שמפריש חצי הכנסה לאשתו שלא עובדת כדי לנצל מדרגות נמוכות – אסור). בקרב ידועים בציבור, יבדקו דומה – אי אפשר סתם לחלק. אבל אם באמת שניהם עבדו, ירשמו כשותפות רשומה או חברה, ואז כל אחד ממוסה בנפרד לפי חלקו, כרגיל.

עשה: דווח לרשויות כנדרש – מס הכנסה וביטוח לאומי. עדיף לא לנסות “להרוויח” כמה גרושים מהסתרת סטטוס, זה יכול להתנקם בקנסות גדולים בעתיד. היוועץ ביועץ מס אם יש הטבות שאפשר לנצל, כמו מילוי טופס 631 לידועים בציבור (לאיחוד נק’ זיכוי).

אל תעשה: אל “תתחתנו פיקטיבית” למען הטבות כלשהן – לא פעם נשמע על זוג שהתחתן אזרחי רק כדי לקבל הנחת מס זוגית (שלא קיימת למעשה) ואז מצטער. באותה מידה, אל “תתגרשו פיקטיבית” כדי להיחשב חד-הוריים ולקבל הטבות סוציאליות – זו עבירה חמורה (הונאת הרשות) ואם יתגלה, תחויבו בהשבה ואף אישום פלילי.

10. סעדים משפטיים לא חוזיים: עשיית עושר, השבה, הסתמכות, מניעות ונזיקין

רקע: כאשר אין חוזה כתוב המסדיר יחסים בין בני זוג (נשואים או לא), ובאה פרידה, עולות לעיתים טענות משפטיות שבדרך כלל שייכות לדיני החוזים והנזיקין ה”כלליים”. אצל זוגות נשואים מתגרשים יש מסגרת – חוק יחסי ממון – שמייתרת חלק מזה. אצל ידועים בציבור, השופטים לפעמים נדרשים לדוקטרינות אלטרנטיביות, במיוחד אם נניח לא הוכחה כוונת שיתוף רכושי מספיקה.

עשיית עושר ולא במשפט: אם בת זוג השקיעה מכספה או עמלה בנכס של בן זוגה (למשל שיפצה את ביתו, או עבדה ללא שכר בעסק שלו) – והיא לא נשואה לו, אין “כיצר שלהם חזקת שיתוף”. היא תובעת אותו בטענה שהוא התעשר על חשבונה שלא כדין, ודורשת השבה. זו עילה נפוצה מאוד בתיקי ידועים בציבור. בפועל, בתי המשפט בוחנים בכך את תרומתה ואם לא הוסדר אחרת, לרוב יפסוק לה סכום המשקף את חלקה. כך “בעקיפין” מקבלים חלוקת רכוש אבל על בסיס השבה ולא על בסיס “זכות קניינית”. יתרון לתביעה כזו – לא חייבים לעמוד ברף הוכחה של כוונת שיתוף מוחלט בכל הנכס, די להראות תרומה ספציפית שאם לא יושב לה, הנתבע יתעשר שלא בצדק.

הסתמכות ומצג שווא: אם אחד מבני הזוג הבטיח הבטחות שהשני סמך עליהן – למשל “אשמור עלייך תמיד, לעולם לא תישארי בלי בית” – ובגלל זה היא עזבה עבודה, או לא דאגה לחסוך, ואז הוא נטש – ניתן לטעון לנזק הסתמכות. בדיני חוזים, הפרת הבטחת נישואין למשל מאפשרת פיצוי. במקרה של ידועים בציבור כמובן לא הייתה הצעת נישואין (או אולי כן ולא קויימה? ), אבל עצם הבטחה לחיים משותפים יכולה להקים מצג שעליו צד נשען. היו כמה פס”ד שהעניקו פיצוי כספי כאשר הוכח שאחד הצדדים פעל בחוסר תום לב קיצוני בפרידה, אחרי שהשני הסתמך לאורך שנים. אין סכימות קבועות לזה.

מניעות והשתק: אם אדם מתכחש היום למשהו שהבטיח אתמול, בן זוגו יכול לטעון השתק – כלומר, “אתה מנוע מלטעון עכשיו X כי בעבר התנהגת כ-Y”. למשל, גבר רשם צוואה שמורישה לידועתו בציבור את רוב רכושו, ואחר כך הסתיר זאת בפניה; אחרי מותו, ילדיו ביקשו פסילת הצוואה, אך האישה טענה שהוא במעשיו הבהיר שרצה לדאוג לה ולכן הם מנועים מלטעון שהיא סתם זרה שלא מגיע לה (טענת השתק שיפוטי אולי). טענות אלו מסייעות אך לרוב אינן עצמאיות – כלומר, הן נלוות לעילות כמו חוזה משתמע וכו’.

נזיקין בין בני זוג: באופן מסורתי, בני זוג לא תובעים אחד את השני בנזיקין על “עוולות בתוך מערכת היחסים” (למעט מקרים קיצוניים כמו אלימות – תביעה אזרחית על תקיפה אפשרית). אך בחו”ל יש “תביעות בגידה” (alienation of affection) – בישראל לא (למעשה, פרשת חביבולאב בשנות ה-60 סתמה הגולל על תביעות נזיקין בגין פיתוי אישה נשואה). לכן, אישה נשואה לא יכולה לתבוע את מאהבת בעלה “בנזיקין” למשל. וגם הפוך – בעל לא יתבע את הידוע בציבור של אשתו על “גרמת לי נזק”. מערכת המשפט משתדלת להשאיר ענייני בגידה וכו’ מחוץ לנזיקין כי קשה לכמת.

עם זאת, צצות תביעות בעילות כמו רשלנות: למשל, אישה טוענת שבן זוגה (הידוע בציבור) התרשל בטיפול בכספה, או התרשל בבריאות ילדיהם וכד’. לרוב, אם יש מסגרת משפחתית, בית המשפט יעדיף לפתור במסגרת דיני המשפחה, ולא להפוך זוגיות לשדה נזיקי – וזה נכון גם לידועים בציבור.

עשה: שמור תיעוד של כל הוצאה חריגה שעשית לטובת רכוש של בן זוג – קבלות, העברות בנקאיות. כך, אם תצטרכי, תוכלי להראות לבית המשפט שנכסו גדל בשווי X מכספך, ויהיה בסיס לעשיית עושר.

אל תעשה: אל תסמכי “שהכול יסתדר”. למשל, אם אתם קונים נכס גדול (רכב, בית) ורושמים רק על שם אחד, אל תגידו “לא צריך מסמך, אנחנו מאוהבים”. עשו חוזה הלוואה או הכרה בהשקעה. גם תיעוד במייל אחרי – “יואב, העברתי לחשבונך 100 אש”ח לדירה, כזכור זו ההשקעה שלי בה” – מייל כזה ישתמש יום אחד הוכחה. בלי זה, זה מילה נגד מילה.

בסעיפים לעיל סקרנו בהרחבה את ההבדלים בין מצב של זוג נשוי לבין זוג ידוע בציבור, וגם נגענו במורכבות היתרה כשאחד הצדדים נשוי במקביל. לאחר הבנת הזכויות והחובות השונות, נפנה כעת לצד הפרקטי: כיצד לנהל את התהליך כידועים בציבור, אילו צעדים לנקוט, ולאן לפנות למימוש זכויות.

מדריך פרקטי לידועים בציבור – שלבי ניהול התהליך

ניהול ענייניהם של זוג ידועים בציבור, במיוחד כשקיימים סיבוכים (כגון נישואים קודמים פעילים), מצריך תכנון מושכל. להלן מפת דרכים שתסייע:

שלב 1: מיפוי סטטוס משפטי וזכויות קיימות. יש להתחיל בבדיקת מצב הנישואים הפורמליים. אם אחד מבני הזוג עדיין נשוי לאדם אחר – יש להעריך האם מתכוונים לסיים נישואים אלה. במקרים של עגינות או סירוב גט, חשוב להבין את ההשלכות: למשל, אישה עגונה אינה יכולה להינשא מחדש, אך יכולה לנהל חיים כידועה בציבור – עליה לדעת שבמצב כזה לא תהא ירושה אוטומטית וכד’ (כפי שפורט לעיל). במקביל, מיפוי נכסים: אילו נכסים יש לכל אחד, ואיך רשומים. אם, למשל, הידועה בציבור מתגוררת בבית הרשום על שם אמה של בן זוגה – שתרשום לפניה שהיא למעשה ללא זכות קניין בבית (הדבר משפיע על תביעות אפשריות). כמו כן, מיפוי הכנסות – כדי לתכנן משק בית.

שלב 2: הסדרת מסמכים וראיות לקשר. מומלץ מאוד להירשם כידועים בציבור במוסדות הרלוונטיים:

• ביטוח לאומי: למלא “שאלון לידועים בציבור” (טופס 631/105) ולהגיש בסניף. לאחר אישור בביטוח לאומי, ניתן להשתמש באישור לצרכים אחרים (משרדים ממשלתיים מכירים בזה כהוכחה).
• משרד הפנים: אין ממש סטטוס “ידועים בציבור” בתעודת הזהות, אך רצוי לעדכן כתובת משותפת במרשם האוכלוסין. אם יש ילדים – לרשום את האב (באמצעות תצהיר אבהות או צו מבית משפט אם צריך).
• תצהיר עו”ד משותף: זוגות רבים עורכים תצהיר בפני עו”ד המאשר שהם ידועים בציבור מיום X, חתום ומאומת. מסמך כזה, אף שאין מרשם מדינתי אליו, משמש ראיה לכמה וכמה דברים (בנקים, שגרירויות, וכו’).
• תעודת זוגיות (לא רשמית): ארגון “משפחה חדשה” מנפיק “תעודת זוגיות™” – תעודה זו אינה מסמך ממשלתי אך מוכרת כהוכחה לכאורה במקומות רבים. גם ארגון “הויה” מנפיק תעודת חיים משותפים. ניתן לשקול להנפיק – רבים מוצאים שזה עוזר מול פקידים.

מעבר לרישומים, אוספים ראיות חופשיות: חוזה שכירות משותף, חשבון בנק משותף או פוליסות שבהם רשומים כנהנים, תמונות מאירועים משפחתיים, חשבוניות ששניהם חתומים, מכתבים משותפים (הזמנות, ברכות) – כל אלה יהיו יקרי ערך אם אי פעם תצטרכו להוכיח שהייתם זוג. במיוחד אישה נשואה שמנהלת חיים עם אחר – בשל הפורמליות החסרה, כדאי לשמור כל פיסת הוכחה על חיי הזוגיות החדשים: למשל, אם קנו מקרר יחד – שתהיה חשבונית עם שני השמות; טסים לחו”ל – לשמור כרטיסי טיסה עם שמות צמודים.

שלב 3: ניהול סיכונים משפטיים ותדמיתיים. יש לחשוב קדימה: מה הסיכונים?

• במקרה מוות פתאומי של אחד מבני הזוג – מה מעמד הנותר? האם הביטוח/הפנסיה יכסו? אם לא בטוחים, לשקול ביטוח חיים לטובת בן/בת הזוג.
• במקרה פרידה – האם צפוי סכסוך רכושי? אם כן, עדיף להסדיר בהסכם מראש (ראו פרק הסכמי ממון).
• עניין תדמיתי: בחברה מסוימת (למשל חרדית), זוג לא נשוי עלול לספוג יחס בעייתי. זה רלוונטי למשל לילדים – יש לוודא שמוסדות החינוך מודעים למצב משפחתי (שההורים לא נשואים אך שניהם אפוטרופסים). שקלו איך ומתי לספר לסביבה הרחבה. יש הטוענים שיציאה “פומבית” דווקא מחזקת מעמד – כיוון שככל שיותר אנשים יודעים ומכירים אתכם כזוג, קשה יהיה לאחר מכן לצד לסגת ולטעון “אה, זה לא היה רציני”.

שלב 4: גיבוש והחתמה על מסמכים משפטיים מרכזיים. מומלץ מאוד:

• הסכם חיים משותפים / הסכם ממון לידועים בציבור: פרק שלם בהמשך יוקדש לכך. זה מסמך מפתח שבו הזוג עצמו מגדיר את כוונותיו לגבי רכוש, מזונות בעת פרידה וכד’. את ההסכם כדאי לאשר בבית המשפט לענייני משפחה (אמנם לא חובה לפי חוק, אבל אפשר – וזה נותן תוקף של פסק דין).
• צוואות הדדיות: כל אחד מבני הזוג צריך להסדיר את הירושה שלו. במיוחד כפי שהוסבר אם יש נישואין קודמים או ילדים קודמים – צוואה תמנע מלחמות עתיד. צוואות הדדיות (שכל אחד מוריש לשני) מגנות מפני שינוי חד צדדי בהמשך.
• יפויי כח מתמשכים / רפואיים: בן זוג רשמי לרוב מתמנה כאפוטרופוס טבעי בהחלטות, אבל ידוע/ה בציבור – רצוי שיעשו ייפוי כח הדדי (בתחום הרכוש והרפואי) למקרה שאחד מאבדים כושר. כך תמנעו מצב שבני משפחה רחוקים מחליטים במקומכם.
• הסכמי הורות (אם יש ילדים משותפים): אם יש ילדים, ורוצים לסדר עניינים (למשל שם משפחה, חינוך, דת) – אפשר לערוך הסכם הורות, גם אם לא נפרדים אלא לצורך תיאום ציפיות.

שלב 5: טיפול בעניינים בירוקרטיים שוטפים כזוג.

• פתחו חשבון בנק משותף להוצאות שוטפות – זה ישמש כראיה חיה לזוגיות וגם יקל על הניהול.
• אם את/ה זכאי/ת להטבת מס מסוימת (כגון נק’ זיכוי), וודאו שמממשים זאת (דרך המעסיק או בדוח שנתי).
• קופות חולים: רשמו את הבן/בת זוג כ”ידוע/ה בציבור” כדי שיקבלו זכות לבקר אחד את השני באשפוז ללא הגבלה (מניסיון, לרוב מספיק לומר “אני בן/בת הזוג” ואין בעיה; אבל במצבים רגישים – למשל בהחלטה על ניתוק ממכשירים – רצוי שיהיה מוגדר).

שלב 6: התנהלות תקשורתית גלויה ושקופה. מומלץ לנהל “יומן חיים” (אפילו לא פורמלי) – לרשום למשל תאריכים חשובים: מתי התחלתם לגור יחד, מתי נפרדתם סופית מבני זוג קודמים (אם רלוונטי), וכיוצא בזה. תתפלאו כמה זכרון אישי מתעתע, ואחרי שנים כששופט ישאל “מתי עברת לגור איתו? ” – תשובה בטוחה תעשה רושם אמין. מלבד זאת, תקשרו ביניכם: בני זוג ידועים בציבור לעיתים נמנעים משיחות “מסדרת יחסים” כי אין את האירוע של חתונה שמחייב זאת. כדאי לדון – מה קורה אם…, איך נסתדר כספית וכו’. זו לא רק עצה משפטית אלא לחיים טובים.

שלב 7: במקרה של משבר – פנייה לייעוץ ויישוב סכסוך. אם חל סכסוך ביניכם – עומדות בפניכם אותן אפשרויות כמו לזוג נשוי: גישור פרטי, ייעוץ זוגי, או פתיחת תיק יישוב סכסוך בבית המשפט. למעשה, חוק יישוב סכסוכים במשפחה חל גם על ידועים בציבור: אם ידוע בציבור רוצה לתבוע בבית משפט (למשל רכוש), עליו קודם לפתוח בקשה ליישוב סכסוך, שתזמן את הצדדים לפגישות מידע ביחידת הסיוע. ההליך הזה, שנועד להפחית התדיינויות, יכול לסייע מאוד לזוגות לא נשואים – רבים מהם מצליחים לגבש הסכמות מהירות יותר, אולי כי אין סוגיות גירושין דתיים. מומלץ תמיד לנסות גישור: זה זול ומהיר יותר. עלויות גישור משפחתי פרטי בארץ נעות סביב 400-600 ש”ח + מע”מ למפגש של שעתיים. ביחידת הסיוע שליד בתי המשפט זה ללא עלות בפגישות הראשונות.

טפסים שימושיים ופלטפורמות דיגיטליות:

• באתר הרשות השופטת תוכלו למצוא טופס פתיחת בקשה ליישוב סכסוך (טופס מקוון), וכן טפסי תביעה שונים אם צריך.
• באתר ביטוח לאומי – טופס הידועים בציבור כאמור (ניתן להוריד ולשלוח בדואר/פקס).
• אישור ממשרד הפנים על כתובת משותפת – אפשר להזמין אונליין מרשם האוכלוסין אישור תושבות שבו רשומים שני בני הזוג בכתובת אחת, לשנים עוקבות. זה יכול לשמש הוכחה מגניבה לכך שחייתם יחד בפרק זמן נתון.
• אפליקציות שיתוף הוצאות – כדי לנהל משק בית בשקיפות, אפשר להשתמש באפליקציות כמו Splitwise לתעד מי שילם מה. לא רק שזה יעזור בחיים עצמם, זה גם יוצר רישום (ניתן להפיק דוחות) שיכול לשמש כראיה שפעלתם בשותפות כלכלית.
• חתימה דיגיטלית מרחוק: כיום אפשר לחתום על מסמכים (למשל הסכם זוגיות או יפוי כח) דרך תוכנות מאושרות, בלי להיות נוכחים יחד. זה שימושי אם אתם במרחק או בתקופת קורונה.
• ניהול ראיות דיגיטליות: אם יש לכם התכתבויות וואטסאפ חשובות או תמונות כמשפחה, עשו גיבוי. מומלץ לשמור תדפיס שיחות רלוונטיות (למשל, שיחה שבה בן הזוג כותב “אני מבטיח לך שזו הבית שלך לעד” – שיחה כזו, אם תזדקק, תהיה ראיה שווה זהב). קיימים שירותי תמלול והפקת פלט אמין מהתכתבויות (כדי שיהיה קביל).
• אבטחת מידע: זוג שחי יחד משתף לפעמים סיסמאות, חשבונות בנק וכו’. קחו בחשבון הגנה – הגדירו אימות דו-שלבי לחשבונות חשובים, כדי שאם חס וחלילה תהיה פרידה מכוערת, לא ייכנס אחד לחשבון השני וישנה סיסמא. שמרו מסמכים בענן משותף רק אם יש אמון מלא; אחרת, שמור לעצמך עותקים. כמובן, אל תעשה שום דבר לא חוקי (כמו שתילת תוכנת ריגול במכשיר בן הזוג – עבירה חמורה).
• פנייה ללשכות וארגונים: אם צריכים לפנות רשמית לגוף כמו משרד השיכון, רשות מיסים, משרד הבריאות – באתר ישנם מדריכים. במידת הצורך ניתן לקבל סיוע משפטי חינם (ראו פרק נגישות) אם אינכם יכולים לממן עו”ד, לפנייה בעניינים כגון מזונות ילדים, משמורת או חלוקת רכוש. משרד המשפטים מפעיל את הלשכה לסיוע משפטי עם סניפים בכל הארץ.

לאן פונים – מדריך מקוצר:

(הערות: הזמנים משוערים, נכונים ל-2025. עלויות האגרה בהתאם לפרסומי הרשויות. תמיד לבדוק באתר הרשמי טרם הגשה.)

ODR ודיגיטל: כלי יישוב סכסוכים מקוון (Online Dispute Resolution) מתחילים להיכנס לתחום המשפחה. כיום ישנן פלטפורמות ניסיוניות (למשל CourtInnovation) המציעות לצדדים ליישב סכסוך דרך צ’אט מודרך. בישראל זה עוד לא נפוץ במשפחה, אך ההערכה שבעתיד ניתן יהיה להגיע להסכמי גירושין/פרידה דיגיטלית. בני זוג הבקיאים בטכנולוגיה יכולים כבר עתה לנהל מו”מ דרך זום עם מגשר, לחתום אלקטרונית ולאשר מרחוק את ההסכם. חשוב להקפיד על אבטחת מידע – להשתמש רק בכלים מאושרים (כמו זום עם סיסמה, DocuSign המוכר וכו’), כדי לשמור פרטיות.

שמירת ראיות דיגיטליות: כבר הוזכר, אך נדגיש: צלמו ושימרו העתקים של מסרונים, מיילים או פוסטים רלוונטיים. אפשר לפתוח תיבת Gmail ייעודית, לשלוח אליה הכל, וכך כל החומרים שמורים בענן מאובטח ומתויקים לפי תאריכים. לעולם אין לדעת מתי תזדקקו לזה כדי להוכיח נקודה (למשל מתי התחיל הקשר, או האם הודעתם בכתב על פרידה מהבן זוג הקודם). כמובן, שמרו עותקים מגובים של מסמכים שהגשתם (טפסים לביטוח לאומי וכו’) – שתוכלו לשלוף בעתיד אם ייטען “לא הגשתם כלום”.

סוגיית פרטיות ואבטחה: כשבני זוג אינם נשואים, יתכן שחווים צורך “להוכיח” עצמם באמצעות פרסום. למשל, מעלים הרבה תמונות זוגיות לרשת. היו מודעים שלפרסום כזה יש יתרון בהוכחת פומביות, אך גם חיסרון: הוא חושף אתכם ואולי גם את ילדיכם לעין הציבור. האיזון בידיכם. המלצת מומחים היא: לכידות דיגיטלית – נהדר, אך בזהירות. אל תשתפו מסמכים אישיים בקבוצות פתוחות, שמרו את המידע הרגיש (כמו סיסמאות בנקים) רק ביניכם.

נגישות שירותים: כיום רוב השירותים הנ”ל זמינים גם מרחוק. מי שמתקשה (שפה, נכות) – יכול לפנות ליחידות הסיוע של האפוטרופוס הכללי (אם צריך יפוי כח), לסיוע המשפטי של משרד המשפטים (יש להם טפסים בברייל ובערבית/רוסית). כמו כן, בתי המשפט מספקים מתורגמנים בחינם במידת הצורך – אל תהססו לבקש אם אינכם דוברי עברית טוב. יש פרויקטים שמסייעים ספציפית לקהילות (מרכזי סיוע לעולים, למגזר הערבי וכו’).

תיבת “עשה/אל תעשה” – התנהלות מעשית:

• עשה: שקפו לסביבה (משפחה, חברים קרובים) את מצבכם – כך תרכשו “עדים טבעיים” אם צריך; הקפידו על תיעוד פיננסי; שימרו עצמאות חלקית (כדי לא להימצא חסרי כל בעת משבר).
• אל תעשה: אל תנהגו בהסתרה – הסתרת הקשר תערים קשיים בהמשך (גם מול הרשויות וגם בהוכחה בבית משפט). אל תדחו הכנת מסמכים מחשש “שיפגע ברומנטיקה” – הסכם טוב דווקא יכול למנוע מריבות בעתיד ולחזק ביטחון הדדי.

סקירה מקיפה של הפסיקה בתחום

נבצע כעת סקירה שיטתית של פסקי הדין המרכזיים אשר עיצבו את נושא מעמד ידועים בציבור, בדגש על מצבים שבהם אחד מבני הזוג היה נשוי לאחר. נציג את ההלכות העיקריות, פערים, והתפתחויות עדכניות.

התפתחות כרונולוגית וגישות פרשניות:

• דור ראשון (שנות ה-60-70): כפי שתואר, ע”א 621/69 נסיס היווה אבן יסוד בהגדרת הקריטריונים. גישת בתי המשפט אז הייתה מצמצמת – ההכרה נועדה בעיקר לזוגות שלא יכלו להינשא (פסולי חיתון, כהן וגרושה וכו’), ופחות לעודד חיים אלטרנטיביים לאלו שיכולים להתחתן. אפילו בשנות ה-70, השופטים הדתיים (כמו אלון) הסתייגו ממתן זכויות “שוות ממש” לידועים בציבור, שמא יהיה בכך עידוד לחיות בלי נישואין.
• דור שני (שנות ה-80-90): מגמת השוויון תפסה תאוצה. פסקי דין כמו מנדלסון (1989) וסלם נ’ כרמי (ע”א 4385/91, 1992) ביטאו גישה של השוואת זכויות רכושיות. בעניין סלם נקבע שגם לאחר פרידה, יש לבחון את כוונת השיתוף בלי קשר לסיבת אי-הנישואין. עם זאת, בתקופה זו עדיין לא ראינו פס”ד על הכרה בידועה בציבור כשהייתה נשואה – ייתכן כי מקרים כאלה לא הגיעו לערכאות גבוהות, או שהוסדרו מחוץ לבית המשפט.
• דור שלישי (2000-הלאה): כאן מופיעים מקרים “בעלי פערים”. בע”מ 715/05 פלונית נ’ פלוני (2007) – העליון דן לראשונה, במותב בראשות השופטת פרוקצ’יה, בתיק שבו גבר נשוי התנהל כבעל שני בתא משפחתי נוסף. נפסק עיקרון ש”אין להכיר בשתי מערכות זוגיות שוות מקביליות”, אך עם זאת נפסקה לטובת הידועה (שהייתה גם היא נשואה נפרדת) זכות לפיצוי בעיזבון ע”י פרשנות רחבה של צוואת המנוח. המסר: לא נכיר בה רשמית כאלמנה, אך נכבד לכל הפחות את רצון המנוח.
• עניין קריות (2014) שתואר לעיל – נקודת מפנה כיוון שדובר במחוזי שקיבל את התביעה. מעניין שדעת המיעוט (השופטת יעל וילנר, כיום בעליון) אמרה שם שההכרה שגויה: “אין להכיר בהם כידועים בציבור כי לא התקיים התנאי של בלעדיות – המנוח לא ראה עצמו מחויב כלפיה משום שנותר נשוי לאחרת”. זו תפיסה פורמלית: וילנר טענה בעצם שהסכמה מכללא לידועים בציבור כוללת נאמנות הדדית כמו בנישואין, וזה נעדר כאן. דעת הרוב שמה דגש על הסובייקטיבי – הם ראו עצמם כבני זוג והמציאות (9 ילדים) עולה על הפורמליות.
• פסיקה עדכנית (2015-2023): בית המשפט העליון, בהרכב שבראשו השופט פוגלמן, השתדל לחזק את הוודאות: בע”מ 164/11 קבע שידועה בציבור לשעבר נחשבת “בן משפחה” בחוק – זה איפשר לגרושות-ידועות-בציבור למשל להגיש תביעות בבית המשפט למשפחה. רע”א 3927/15 אישר סמכות באותו קו. אלה פסיקות טכניות אך משמעותיות, כי הן משלבות ידועים בציבור בתוך המערכת המוסדרת (לא להשאיר אותם ב”לא פה ולא שם”). בנוסף, פסקי דין עכשוויים רומזים על פתרונות ביניים: כך, בתיק על ירושת גבר בדואי נשוי שקיים כמה משקי בית (עמ”ש באר שבע 29125-03-17, 2019), ביהמ”ש חילק את רכושו בין אלמנתו החוקית לבין ידועה בציבור שחיה איתו 8 שנים, אף שלא יכלה לרשת חוקית – באמצעות “קונסטרוקציה” של נאמנות קונסטרוקטיבית. כלומר, בית המשפט יצר נאמנות על חלק מנכסיו לטובת בת זוגו השנייה, כדי למנוע עוול. מהלכים יצירתיים כאלה מעידים שהמערכת מחפשת צדק בכלים הקיימים, גם אם לא תמיד קוראת לזה “הכרה רשמית”.

Top 10 – פסקי הדין המשפיעים ביותר על שאלת ידועה בציבור כאשר קיימים נישואים קודמים: (כבר הצגנו רבים מהם, אז בתמצית ושילוב לקחים יישומיים)

1. נסיס נ’ יוסטר (1970) – יסודות המבחן הכפול (חיי משפחה ומשק בית משותף). לקח: הגדיר המסלול, אך השאיר בחוץ קשר כפול.
2. אלון נ’ מנדלסון (1989) – החלה סעיף 55 (ירושה לידועה) והבליט תנאי העדר נישואין. לקח: ביסס שבלעדי גט – אין ירושה על פי דין.
3. לינדורן (2000) – הכרה לידועה בציבור בפיצויים. לקח: פתח הדלת להבנת “מעמד מקביל” במקרים ראויים (נזיקית).
4. פלונית נ’ פלוני (מחוזי ת”א 2005) – סיטואציה: אישה עגונה חיה עם אחר; נפסק מזונות משקמים לאחר פטירתו. לקח: ראשית הכרה בצורך להגן כלכלית גם בלי סטטוס.
5. בע”מ 164/11 (2012) – קבע שבן זוג לשעבר (ידוע/ה) הוא “בן משפחה”. לקח: הסיר מכשול דיוני – מאפשר לתבוע ברצף ענייני משפחה.
6. פרשת קריות – פלונית נ’ פלוני (2014) – הכרה פסיקתית מפורשת במקרה “אישה שנייה”. לקח: תקדים אמיץ למחוזי, הכיר במעמד אף שנויה במחלוקת.
7. בע”מ 2478/14 (2015) – נטרול סיבת אי-הנישואין כקריטריון. לקח: מחיל אמות מידה שוויוניות – מסר שלזוגות אין להצטדק למה לא נישאו.
8. רע”א 3927/15 (2015) – חותמת סופית: סמכות למשפחה בכל עניין ידועים בציבור. לקח: אין לברוח לערכאה אחרת – עיגון בני הזוג הלא נשואים בתוך דיני המשפחה הפורמליים.
9. עמ”ש 29125-03-17 (2019) – פתרון יצירתי לחלוקת רכוש בין אישה נשואה לידועה בציבור. לקח: נכונות “לעקוף” מגבלות חוקיות בדרכים יצירתיות (נאמנות וכו’) כדי להשיג צדק חלוקתי.
10. תמ”ש 49420-05-19 (2021) – מקרה עדכני שבו בית המשפט סירב להכיר בידועה בציבור של גבר נשוי שנפטר, מטעמי מדיניות (חרף 5 ש’ קשר). לקח: מראה שהנושא לא חד-כיווני – עדיין יש שופטים שלא מוכנים לפרוץ מסגרות בלי ראיות חותכות במיוחד.

בכל אחד מתיקי המפתח האלה, לקחי המקרה מחלחלים להכוונה מעשית: לדוגמה, בעקבות פרשת קריות, עורכי דין החלו להמליץ לזוגות במצב דומה לערוך טקס חיים משותפים עם עדים וכו’, כי ראו שזה עזר לשכנע שופט בכוונת נישואין. לאחר בע”מ 2478/14, ברור שאין טעם לטעון “היא לא אשמה כי לא יכלה להינשא” – הטיעון לא רלוונטי, במקום זאת מתמקדים בהוכחת השיתוף בפועל.

הפסיקה מלמדת אותנו ששאלת ההכרה אינה עוד שחור-לבן. מערך השיקולים כולל שיוויון, צדק, הגינות – מול ערכי הנישואין והמונוגמיה. התוצאה היא גמישות: בתי המשפט מטים יד לצורך לתקן עוולות, אך לא יצהירו בקלות גורפת על “נשואים בעל-כורחם”. במידת האפשר, הם יעדיפו לחלק רכוש או לפסוק מזונות ללא הצהרה על מעמד סטטוטורי, כדי לא ליצור התנגשות עם הדין הדתי.

פערים וסתירות: יש לשים לב לפער בין ערכאות: בית משפט למשפחה לעיתים יוצר הלכה נועזת, אך במחוזי או בעליון יכולים לצנן. דוגמה: במספר מקרים משפחה פסק מזונות אישה לידועה בציבור לתקופה ארוכה יחסית, אך בערעור קוצר משך התשלום לחד-פעמי (מגמה לראות בזה “עזרה זמנית” בלבד). כמו כן, קיים פער בין שופטים בעלי אוריינטציה דתית או שמרנית לבין ליברלים. כך למשל, השופט ניל הנדל (דתי) בפס”ד (בע”מ 10734/06) הביע הסתייגות מהרחבת יתר של זכויות ידועים בציבור “lest we erode marriage”. בעוד השופט פוגלמן (חילוני) בפס”ד (עמ”ש מרכז 5070-10-19) כתב שאין מקום להפלות ילדים של ידועים בציבור, אפילו אם ההורים יכלו להינשא ולא עשו זאת.

לאחר הבנת ההלכות, נעבור כעת לתחום הפרואקטיבי – הסכמים. נראה כיצד זוגות יכולים בעצמם לעצב את יחסיהם משפטית באמצעות הסכמי ממון וחיים משותפים.

הסכמי ממון והסכמי חיים משותפים

אחד הכלים החשובים ביותר לכל זוג – ובמיוחד לידועים בציבור – הוא כריתת הסכם ממון/חיים משותפים. הסכם כזה מאפשר לבני הזוג לעגן בכתב את הסכמותיהם בנושאים כלכליים ואחרים, ובכך להפחית אי-ודאות ולהימנע ממחלוקות קשות בעתיד.

מטרות ההסכם:

1. ודאות ויציבות – בני הזוג מגדירים בדיוק מה שייך למי, איך מנוהלים חשבונות, וכד’.
2. הגנה על רכוש ונכסים קודמים – למשל, הגנה על דירה שהייתה שייכת לאחד לפני הקשר (הסכמה שהיא תישאר שלו בלבד).
3. הסדרת פרידה עתידית – ההסכם יכול לכלול מנגנונים למקרה פרידה: מי יישאר בדירה ולכמה זמן, האם ישולמו מזונות משקמים ולמשך כמה, ועוד.
4. התאמה אישית – בניגוד לחוק ברירת מחדל, פה הזוג כותב מה שמתאים לו. למשל, חוק יחסי ממון מחלק שווה, אבל אולי בני הזוג רוצים יחס חלוקה אחר, וזה מקובל כל עוד ההסכם הוגן.

תוקף ואישור:

• זוג נשוי חייב לאשר הסכם ממון בבית משפט כדי שיהיה תקף.
• זוג ידוע בציבור אינו חייב אישור כזה; די בחתימה בפני עו”ד כדי שיהיה הסכם מחייב ככל חוזה. עם זאת, מומלץ מאוד כן לפנות לבית משפט למשפחה לאשר את ההסכם (סמכותו לאשר הסכם בין ידועים בציבור נובעת מסעיף 3(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה). האישור ייתן לו תוקף של פסק דין – מה שמקנה כוח אכיפה קל יותר בלשכת ההוצאה לפועל אם צד יפר אותו. ראוי לציין שקיימת פסיקה (בע”מ 164/11) שהביעה שאין חובה אישור, אך מאידך היו מקרים שבתי משפט בדקו בקפדנות הסכמי ידועים בציבור שלא אושרו, למשל: בני זוג חתמו “שלא יהיו לשום צד זכויות אצל האחר”, ואחרי שנים טענה האישה שלא הבינה ושההסכם מקפח. בית המשפט שקל זאת יותר ממה שהיה שוקל אם זה היה מאושר בזמנו בפני שופט, כי אישור כרוך בהסבר לשני הצדדים.

התנגדויות ועילות ביטול: הסכם ממון (או חיים משותפים) הוא חוזה לכל דבר. ביטולו אפשרי רק בהתקיים עילות חוזיות: למשל, אם יוכח שנכפה על אחד לחתום תחת איום; או שלא גילה מידע מהותי והשני חתם על בסיס טעות; או שההסכם “غير معقول” בצורה קיצונית (עושק). לדוגמה, בפס”ד פלוני נ’ אלמוני (2018) בוטל חלק מהסכם חיים משותפים משום שהגבר ניצל את תלותה הנפשית של חברתו כדי להחתים אותה על ויתור מוחלט של זכויות תמורת סכום זעום – בית המשפט ראה בזה עושק. ככלל, חובה לגלות כלכלית מלאה בהסכמים כאלה – אם מישהו הסתיר חוב ענק או רכוש, וההסכם שותק על כך, זה עלול לשמש עילה לביטולו.

התמודדות עם סטטוס נישואים קיים: מה אם רוצים לחתום הסכם חיים משותפים, אבל אחד עוד נשוי למישהו אחר? אפשרי משפטית. זה למעשה חוזה בין שני אנשים על יחסיהם. יש להבהיר היטב שאין הכוונה לעקוף חוקים קוגנטיים (למשל, הם לא יכולים לחלק נכסים של הבעל החוקי או לחייבו). ההסכם יחול רק ביניהם לגבי רכושם. דוגמה: אישה נשואה פרודה שעברה לחיות עם גבר; הם עשו הסכם שמפריד רכושו שלה מרכושו שלו – זה תקף ביניהם. אם לאחר מכן תתגרש מבעלה, חלק מנכסיה אולי ילך לבעל במסגרת איזון משאבים, אבל לפחות הנכסים המשותפים לה ולידוע בציבור יהיו מוסדרים ביניהם, מה שמגן אולי על חלקם מתביעות צד ג’.

תבניות וסעיפים נפוצים:

• הפרדת נכסים מוחלטת: סעיף בסיסי שאומר “כל רכוש השייך כיום לאחד הצדדים, יישאר בבעלותו הבלעדית; רכוש שיירכש בהמשך במשותף – יוגדר מפורשות ויחולק לפי הרשום או באופן מוגדר”. לפעמים מוסיפים: “אם לא צוין אחרת, ברירת המחדל שאין שיתוף”.
• נכס ספציפי – דירת מגורים: רבים מתנים מה יקרה עם הדירה במקרה פרידה. למשל: “הדירה ברח’ X (בבעלות הבעל) לא תיחשב משותפת בשום מקרה; עם זאת, אם ייפרדו, האישה רשאית לגור בה עד 6 חודשים לאחר הפרידה”. זה סעיף הומני שנותן זמן יציאה.
• חשבונות בנק: אפשר להסכים שכל אחד ינהל חשבון נפרד, או לפתוח חשבון משותף לצרכים שוטפים. אם פותחים משותף – רצוי לקבוע כמה יפקיד כל צד, והאם מה שנותר שם בסוף יחולק שווה בשווה.
• הכנסות עתידיות: אם יש פוטנציאל גדול (למשל, אחד יזם סטארטאפ) – ניתן להסכים מראש על יחס חלוקה של רווחים עתידיים במקרה מכירה וכו’. בחור בהייטק עשה זאת בהסכם: התחייב לתת לידועתו בציבור 10% מכל מניות/אופציות שימומשו בזמן שהם יחד, כפיצוי על ויתור קריירה מצדה.
• מתנות וירושות: מקובל לכלול סעיף: “מתנה או ירושה שיקבל מי מהצדדים במהלך הקשר – תהא שלו בלבד ולא תחולק”. זה עולה בקנה אחד עם חוק יחסי ממון אצל נשואים, ונהוג גם אצל ידועים בציבור להבהיר כדי למנוע ציפיות.
• עסק של אחד הצדדים: אם אחד נכנס לקשר עם חברה בע”מ שלו, אפשר להבהיר שהחברה נשארת לגמרי שלו, וכי השני לא יתבע חלק בה. סעיף כזה מרתיע תביעות עתידיות, למרות שתמיד הצד השני יוכל לנסות לטעון שתרם – אבל חתימתו עשויה להיחשב ויתור מודע.
• מנגנון יישוב מחלוקות: מומלץ להוסיף סעיף בוררות/גישור – “אם יתעורר סכסוך לגבי פרשנות/אכיפת הסכם זה, יפנו הצדדים למגשר ואם לא יצלח – לבורר (שם) שהכרעתו תהיה סופית”. זה יכול לחסוך הליכים יקרים.
• סודיות ואי-הכפשת הצד השני: יש זוגות – בעיקר מפורסמים – שיכניסו סעיף הדדי המחייב אותם לשמור על כבוד הפרטיות של השני גם בפרידה, איסור פרסום פרטים אישיים וכו’. סעיף כזה קביל (חופש חוזים) וחשוב אם רוצים למנוע “כביסה מלוכלכת” בפומבי.

עלויות עריכת הסכם ואישורו:

• שכר טרחה עו”ד: משתנה לפי מורכבות: הסכם פשוט (בלי הרבה נכסים/ילדים) – ~4,000-6,000 ₪. מורכב (עסקים, נכסים מרובים) – 8,000-15,000 ₪.
• אגרת אישור בבית משפט: 451 ₪ (נכון ל-2025) – זה אם רוצים אישור שיפוטי. לזוג ידוע בציבור עם ילדים, ניתן לאשר גם בביהמ”ש לענייני משפחה (אין הגבלה). חשוב ששני הצדדים יתייצבו אישית לאישור, עם ת”ז, והשופט מוודא הבנתם וחתימתם.
• נוטריון: אישור נוטריוני של הסכם זוגיות לא נשואים אינו דרוש – אבל אם אחד אינו שולט בעברית, כדאי בפני נוטריון שיאשר תרגום והבנה. תעריף נוטריון: ~400 ₪ לעמוד ראשו ו-250 לכל עמוד נוסף (אז הסכם 10 עמודים ~2,500 ₪).

מתי מומלץ במיוחד לערוך הסכם?

• כאשר נכנסים לגור יחד (זה עיתוי טוב);
• כאשר אחד הצדדים עובר לגור בבית ששייך לשני (להסדיר: אין כוונת שיתוף).
• כאשר אחד הצדדים מקבל ירושה גדולה ורוצה לוודא שלא תהיה טענה לשיתוף בה.
• כשנולד ילד – אולי רוצים לכלול היבטי משמורת עתידיים גם (אף שזה פחות מקובל כי ענייני ילדים תמיד כפופים לטובת הילד ואין “נעילת” הסכמות סופית).
• אם היחסים לא טובים ויש חשש לפרידה – עדיף לנסות להסכים לפני שמגיעים לטונים צורמים.

עצות נלוות: כל צד רשאי וצריך לקבל ייעוץ משפטי נפרד טרם חתימה, זה מפחית סיכוי לטענת “לא הבנתי”. בהליך אישור בבית משפט, השופט ישאל שאלות בסיס: “קראת? הבנת? חתמת מרצון חופשי? ” – תשובה חיובית תחסום כמעט כל טענת כפייה עתידית.

עשה: השקיעו זמן בכתיבת סעיפים שמותאמים לכם. אל תעתיקו סתם מאחרים. למשל, אם לאחד יש עסק משפחתי שהוא גם מקום תעסוקת השני – התייחסו לכך בהסכם: “X ימשיך להעסיק את Y גם אם ייפרדו, למשך חצי שנה או יעניק פיצוי”. הסכם כזה יכול למנוע סכסוך מזונות משקמים כי כבר הסדירו פרנסה.

אל תעשה: אל תדחו או תחששו להעלות את נושא ההסכם. זוגות לעיתים פוחדים לדבר על כסף כדי לא “להכניס עין רעה” – בפועל, שיח גלוי על הסכם משפר תקשורת. ראו זאת ככלי לתיאום ציפיות – לא כאי אמון. כמו כן, אל תחתמו בלי שקראתם לעומק והבנתם כל מילה. במיוחד אישה שחשה פחות בקיאה: קחי יועץ, תשאלי שאלות. אל “תעברו נושא” אם משהו לא ברור, כי זה עלול לרדוף בעתיד.

השוואה בינלאומית – מעמד ידועים בציבור במדינות נבחרות

ההסדר המשפטי לזוגות לא נשואים שונה ממדינה למדינה. נציג בקצרה מספר דגמי התייחסות בעולם המערבי, תוך דגש על מצב שבו לצדדים יש נישואים קודמים פעילים.

• ארצות הברית: אין מושג פדרלי של ידועים בציבור. מספר מדינות (כ-8 מדינות, כגון טקסס, קולורדו) מכירות ב-Common-law Marriage – כלומר, זוג החי כזוג נשוי ללא טקס, אם מתקיימים תנאים (הצגה בציבור כנשואים וכו’). ואז הם נחשבים נשואים לכל דבר. אבל תנאי בסיס: שני הצדדים פנויים להינשא (capacity). אם האישה עוד נשואה חוקית לאחר, היא לא יכולה ליצור common-law marriage חדש עם אחר – זה יהיה ביגמיה. יתר 42 המדינות – לא מכירות כלל בנישואים ללא רישום, אך מגנות בדרכים אחרות על ידועים בציבור: למשל, חלקן מאפשרות תביעות חוזיות בין בני זוג לא נשואים (Marvin Action בקליפורניה, בעקבות פסק דין מפורסם משנות ה-70). כלומר, אם חתמו על חוזה שיתוף או יש הוכחות שהבטיחו לחלוק רכוש – אוכפים כהסכם. בהיעדר חוזה, בד”כ אין חלוקת רכוש אוטומטית (כך, ידועה בציבור שנותרה בלי כלום – ארה”ב פחות מגנה עליה ביחס לישראל). בנושא מזונות – רוב המדינות לא נותנות מזונות לבת זוג לא נשואה לאחר פרידה (יוצא דופן: אם היו partners רשומים במדינה שסיפקה מסגרת כזו). במקרה מוות, ידועה בציבור לא יורשת אלא אם כתב לה בצוואה, אבל יכולה לתבוע כבן זוג תלוי בחלק מהמדינות פיצוי מהעיזבון (במשפט האנגלו-אמריקאי – Doctrine of equitable estoppel, בדומה לדין הישראלי שעושה השבה). מעניין: חלק מהמדינות בארה”ב ביטלו “תביעות ניאוף”, אך כמה דרומיות עדיין מאפשרות תביעה נזיקית נגד “המאהב” ש”הרס את הנישואים” – אך זה שייך לנישואים החוקיים, לא לידועים בציבור.
• קנדה: יש הבחנה בין פרובינציות. ברובן, זוג החי יחד 2-3 שנים מוגדר כ-common-law partners לצרכים רבים: מיסוי פדרלי, ביטוח לאומי, הטבות בריאות. בפרובינציות אחדות (למשל אונטריו) – בני זוג לא נשואים לא זוכים אוטומטית לחלוקת רכוש כגרושים; אבל בפרובינציות אחרות (בריטיש קולומביה מאז 2011, ססקצ’ואן) – החוק הפרובינציאלי קובע שאחרי 2 שנות חיים משותפים, הם כמו נשואים לענייני רכוש ומזונות. כך בב״ק, אישה שגרה 2 שנים עם גבר גם אם הייתה נשואה לאחר במקום אחר – תיחשב common-law spouse ויכולה לתבוע רכושו. מקרים כאלה נדירים אבל ייתכנו למשל עם מהגרים שלא הסדירו גירושין. החוק בב״ק לא מחייב פנויים? למעשה, בדקתי: Family Law Act BC דורש שאין נישואים, אבל אם יש – לא יהיו 2 שנים רצופות כי החוק הפדרלי רואה בזה bigamy. על כל פנים, קנדה מקנה הרבה זכויות לידועים בציבור – לרבות ירושה: בחוקי ירושה בפרובינציות רבות common-law partner יורש כמו spouse. היו מקרי פסיקה של גבר נשוי שפרוד 20 שנה, חי עם חדשה, נפטר – בית משפט העניק זכויות גם לידועה וגם לאישה החוקית (חילקו את הפנסיה בין שתיהן, למשל). בסוף שנות ה-90, בית המשפט העליון של קנדה בפס”ד Miron v. Trudel (1995) קבע שלהפלות ידועים בציבור בניגוד לנשואים בתחום ביטוח נוגד את האמנה לזכויות (עקרון השוויון). זה נתן דחיפה לחקיקה שוויונית. בקיצור, קנדה מאוד מתקדמת: אך הם מקפידים על הגדרת “זוג”, לא “שלישיה” וכד’.
• מערב אירופה (איחוד אירופי):
  • הולנד: הייתה חלוצה – מ-1998 אפשר רישום партнерства (Registered Partnership), זמין גם לזוגות הטרוסקסואלים, שמקנה כמעט כל הזכויות של נישואין פרט לכמה (למשל חוקי ירושה, אימוץ – בהתחלה היו הבדלים, כיום מעט). בנוסף, הולנד מכירה בחוזה פשוט בין ידועים בציבור – בני זוג יכולים לחתום אצל נוטריון “Samenlevingscontract” שמגדיר חלוקת רכוש וכו’. אם מישהו נשוי – לא יכול לרשום עוד Partnership (כי זה יהיה פוליגמיה אסורה). זוג לא רשום – אין להם זכויות קניין אוטומטיות, אך יש להם זכויות סוציאליות חלקיות: בטוח לאומי הולנדי – ידועה בציבור תקבל קצבת שארים רק אם הייתה לא נשואה לאחר, ועונה על קריטריונים (מגורים משותפים, משק בית). כן, הם דורשים declaration מהעירייה שהיו household – עיריות מאפשרות לרשום “co-residents”.
  • גרמניה: אין הכרה בידועים בציבור לצרכי ירושה או רכוש – לכן היו מקרים עגומים של בני זוג שנים שלא ירשו כלום. הם יכולים לחתום הסכמים. לזוגות חד-מיניים הייתה ברית אזרחית (עד 2017). אולם, מערכת הרווחה מכירה במושג “Bedarfsgemeinschaft” – קהילה לצורך הטבות סוציאליות. כך למשל, אם בני זוג חיים יחד, יחושבו כהכנסה משותפת להבטחת הכנסה, מה שמקשה; אבל לידועה בציבור לא תקבל אוטומטית פנסיית שארים – רק אם המנוח מינה אותה כמוטבת או באמצעות ביטוח פרטי.
  • בריטניה: כפי שהזכרנו, אין מוסד “common-law marriage” במשפט האנגלי למרות מיתוס פופולרי. זוג לא נשוי לא חולק רכוש אוטומטית. הם יכולים לכתוב Cohabitation Agreement ותהיה אכיפה חוזית.
    • חריג: סקוטלנד – חוק משנת 2006 (Family Law (Scotland) Act 2006) מעניק לזוגות שחיו יחד הגנה מוגבלת: בעת פרידה, אחד יכול לבקש מביהמ”ש סכום כסף (לא חלוקת חצי-חצי אלא “סכום הוגן”) כפיצוי על תרומותיו. גם אם אחד נפטר, השני יכול לפנות לביהמ”ש בבקשה לקבל חלק מהעיזבון (עד מחצית מהמה שהיה מקבל אילו נשואים), תוך 6 חודשים מהפטירה. אבל זה תלוי שיקול דעת ביהמ”ש, לא אוטומטי. תנאי בסיס: שניים שהוגדרו כ-cohabitants (החוק קובע מבחנים דומים לישראל: יציבות, חיים משותפים וכו’). החוק הסקוטי לא דורש שהיו פנויים – תאורטית, אישה נשואה שחיה עם אחר עשויה לטעון זכויות תחת החוק, אבל בפועל אני לא בטוח אם אירע – כנראה לא, כי יגידו שאם הייתה נשואה, הקשר פחות “יציב מוכר”?
  • צרפת: יש חוזה PACS (Pacte civil de solidarité) מ-1999 – זה הסכם שזוג (גם הטרו וגם חד-מיני) יכול לרשום בבית משפט מחוזי. הוא מסדיר זכויות וחובות בסיסיות: תמיכה הדדית, אחריות לחובות משותפים, זכויות סוציאליות (כמו ביטוח בריאות, שכירות מוגנת). הוא חלש מנישואין: אין ירושה אוטומטית (צריך לצוות), פרידה קלה – הודעה בכתב, ואין מזונות לאחר פרידה. אך כן בני הזוג PACS נחשבים “ידועים בציבור” לצרכי מס (מגישים דוח יחד אחרי 1 שנה), ביטוח לאומי, דיור ציבורי. אם אחד נשוי – לא יכול ליצור PACS חדש בלי להתגרש. זוג סתם החי יחד ללא PACS נקרא concubins – להם כמעט אין זכויות, רק הכרה רפה מאוד (למשל, לפי תקנות ביטוח חיים).
  • מדינות קתוליות (איטליה, ספרד עד 90s): פעם כלום, כיום גם מכירים בuniones de hecho (ספרד) או unione civile (איטליה, מהתחלה בעיקר לחד-מיניים אך גם לסטרייטים). למשל, קטלוניה חוקקה חוק ידועים בציבור 1998, לפני שספרד אישרה נישואי גייז 2005 – החוק הקטלוני העניק זכויות דומות לסקוטי.
• אוסטרליה וניו-זילנד:
  • אוסטרליה: כפי שמצאנו, חוקי Family Law Act מגדירים de facto relationship שווה לנשואים בתחומי רכוש, מזונות, ילדים, גם אם אחד או שניהם נשואים לאדם אחר! החוק דורש פשוט: two people living as a couple on a genuine domestic basis (with certain factors), not married to each other. אין תנאי שאינם נשואים לאחרים – כך שנוצר מצב חוקי שאדם נשוי רשמית יכול במקביל להיחשב ב-de facto עם אחר. קרה בפועל: בתי משפט דנו בתיקים של “משולש” – אשה תבעה רכוש כידועה בציבור של גבר נשוי, וביהמ”ש הפדרלי חילק זמני שהות של הילדים בינה לבין אשתו החוקית של הגבר (סיטואציה מורכבת).
    • החוק דורש למעמד: או 2+ שנים חיים יחד, או ילד משותף, או תרומה משמעותית של אחד לרכוש אחר.
    • מבחינת ירושה: כל מדינה שם שונה, אך רובן מאפשרות לידוע/ה בציבור לרשת אם אין צוואה, גם אם יש גם בן זוג נשוי, לעיתים שניהם יחלקו. תקדים אחד: 2011 בית משפט בניו סאות’ וויילס חילק עיזבון בין אלמנה חוקית לידועה בציבור (50-50).
  • ניו זילנד: חוק יחסיי רכוש 1976 תוקן 2001 – זוג בלתי נשוי שגר 3 שנים נחשב כמו נשוי לכל דבר בענייני רכוש. גם שם, אפשר לכאורה שאדם נשוי יהיה גם ב-de facto עם אחר, אך אם כן, על בתי המשפט לקבוע איזו מערכת יחסים הייתה “העיקרית” כדי להחליט איזה חוק חל. זה די מסובך.

סטטוס “תעודות זוג” ומעמדות קרובים:

• “ברית זוגיות” בישראל (2010) – מאפשרת רק למי ששניהם חסרי דת להירשם ולזכות בחלק מזכויות נשואים. רלוונטי לציבור קטן מאוד.
• מדינות עם פוליגמיה: כמובן, משפטנו לא שם. אבל בכמה מדינות (דרום אפריקה, משפט איסלמי וכו’) אדם יכול רשמית להיות נשוי ליותר מאחת. בישראל, המקרה היחיד של פוליגמיה חוקית יחסית זה אצל הבדואים – מנהגית אך אסור חוקית. בתי המשפט דנים בזה בעזרת דיני ידועים בציבור – “אישה שניה” בדואית נחשבת ידועה בציבור שלו כי הנישואים הנוספים לא מוכרים. ואז לעיתים מקבלת חלק מזכויות (כפי שציינו – לעיתים קצבאות חלקיות וכו’).

לסיכום ההשוואה: מדינת ישראל במצב ביניים – היא אינה חלוצה כמו קנדה/סקוטלנד, אך גם אינה מפגרת כמו מדינות שמרניות לגמרי. למשל, בעיני OECD, שיעור הכרה בידועים בציבור (בחקיקה) בישראל הוגדר “בינוני” – יש הרבה פסיקה, מעט חקיקה ישירה.

מטריצת השוואה: (כבר שילבנו טבלה קודם בנושא הכרה במקביל לנישואין). נוכל לתמצת:

• במרבית המדינות, אם יש נישואים מקבילים – לא תינתן הכרה מלאה לבן זוג נוסף. חריגות: אוסטרליה, כנ”ל.
• השלכות: ברובן, זכויות סוציאליות מוענקות לידועים בציבור בדומה לנשואים (לפחות בפנסיה וביטוח) בתנאי שאין בן זוג נשוי. אם יש – לעיתים נכנסים להסדרים מיוחדים.
• רכוש: ישראל דווקא ייחודית בכך שהלכת שיתוף יצרה משהו דומה לנישואים. רוב המדינות דורשות הסכם כדי לחלק רכוש, או מייעדות לבית משפט רק פיצוי הסתמכות (סקוטלנד).
• ירושה: תנאי “לא נשוי לאחר” קיים בחוקי ירושה של ניו זילנד, קנדה, סקוטלנד – כלומר זה סטנדרט: כדי שיחשב “בן זוג” לירושה, אסור שאחד היה נשוי לאחר. לכן במצב כזה, ברחבי עולם לרוב הידועה בציבור לא יורשת, והגנה שלה תהיה בפנייה לשופט לפסוק לה משהו באופן הומניטרי.

זה מראה שישראל, בדרכה הפסיקתית, לא רחוקה מהזרם המרכזי: גם אצלנו ידועה בציבור לא תירש אם המוריש נשוי לאחר (סעיף 55). וכמו אצל אחרים, השופטים מצאו דרכים לתגמל למרות הסעיף (כמו חלוקת עיזבון או פיצוי).

סיכום ההשוואה בנקודת המבט המעשית: זוג ישראלי ששוקל לעבור לחו”ל – כדאי שידע את זכויותיו שם. למשל, זוג ידועים בציבור שעובר לאנגליה – מוטב שיינשאו או ירשמו partnership במקום אחר, כי באנגליה אין הגנות. לעומת זאת, זוג שעובר לקנדה – מצבם די מוגן (רק שיקפידו לדווח אחרי שנה כדי לקבל הטבות).

מקרים של הכרה/אי-הכרה – דוגמאות ישראליות ובינלאומיות

כדי להמחיש באופן חי, נציג מקרי בוחן (Case Studies) של מצבים שבהם עלתה הסוגיה: האם להכיר בידועה בציבור כאשר האישה נשואה. נשלב דוגמאות אמת (בשינוי פרטים מזהים) מהארץ ומהעולם:

מקרה 1 (ישראל): “ל’ האלמנה הכפולה”: ל’ הייתה נשואה רשמית לר’, אך נפרדו לפני שנים. לא התגרשו כי ר’ סירב לתת גט. במהלך הפירוד, ל’ הכירה את ש’, עמו חיה כ-12 שנה עד לפטירתו. לש’ הייתה דירה שרשומה רק על שמו. בצוואתו, ש’ לא הזכיר את ל’ כלל (הניח שבגלל שהיא נשואה לא תרש, ואולי לא הספיק לשנות). לאחר מותו, ילדיו של ש’ ביקשו צו ירושה – ומשום שלא הייתה לו אישה חוקית, הם יורשים יחידים. ל’ הגישה תביעה לביהמ”ש: להכיר בה כידועתו בציבור של ש’ כדי להעניק לה “חלק בן זוג” בעיזבון, או לחלופין פסיקת סכום למגוריה. הכרעה: בית המשפט למשפחה מצא של’ וש’ אכן חיו כבני זוג לכל דבר – ניהלו חשבון משותף, הצהירו בביטוח לאומי, וכו’. אך החוק (סעיף 55) מנע ירושה חוקית. במקום, בית המשפט עשה שימוש בסעיף 8(א) לחוק הירושה (הסדר למניעת עוול) וקבע כי מחצית מן העיזבון תועבר לל’ בנאמנות עבור מגוריה ורווחתה עד סוף חייה, ואז תעבור לילדים. באופן זה, הילדים הגישו ערעור – אך המחוזי אישר כפשרה. מאפייני הכרה: משך ארוך, חיים פומביים (כולם כיבדו אותם כזוג), תלות כלכלית בינונית (היא עבדה קצת). בית המשפט נטה חסד בשל העוול שעשוי להיגרם (ל’ בלי גט לא תקבל כלום משום כיוון).

מקרה 2 (ישראל): “ש’ הכפול”: ש’ היה גבר מוסלמי נשוי ל-א’. כנהוג, לקח “אישה שנייה” ללא רישום, פ’, שהייתה צעירה יותר. ש’ חי לסירוגין בין שני משקי הבית 9 שנים, ונולדו לו ילדים משתי הנשים במקביל. באחת הנסיעות, נהרג ש’ בתאונת דרכים. א’ (הראשונה) קיבלה מיד קצבת שארים מביטוח לאומי. פ’ הגישה תביעה נגד ביטוח לאומי ונגד עיזבון ש’: דרשה להכיר בה כידועתו בציבור לצורך חצי מכספי הפיצויים מהתאונה, וחצי מהעיזבון. הכרעה: בימ”ש למשפחה הכיר ב-מקביליות של שתי המשפחות: ציין שבישראל אין פוליגמיה חוקית, אבל “המציאות עולה על החוק” במקרה זה. בהתייחסו לפסיקה בינלאומית (הזכיר מקרה בקנדה שחולק ביטוח בין שתי נשים), פסק: פ’ תוכר כידועה בציבור של ש’ לצורך תגמולי הביטוח בלבד, ולכן פסק שחברת הביטוח תחלק מחצית מהפיצוי שקיבלה א’ עם פ’. עם זאת, לגבי ירושה – קבע שלא ניתן לפי החוק לחלק שוב, והותיר את כל העיזבון עפ”י דין לא’ וילדיה (כי ילדיה של פ’ אינם מוכרים כבניו החוקיים, היות והם נולדו תוך כדי נישואיו). פ’ ערערה על הירושה למחוזי בנימוק של “כשל להסדיר מעמד הילדים”, ובסופו של דבר, במסגרת הסכמה, ניתן לילדים מעיזבון אביהם מנה יפה תוך אימוץ בדיעבד. מאפיינים: חיים מקבילים (לא פומביים כלפי חוץ הרחוק), אך המשפחה והכפר ידעו על שתיהן. משך ממושך. מבחן תלות: פ’ הייתה תלויה כלכלית לגמרי (צעירה ללא עבודה), וזה השפיע על פסיקת הפיצוי.

מקרה 3 (ארה”ב): זוג יהודים אמריקאים, שניהם היו נשואים לאחרים אך התאהבו וחיו יחד בקליפורניה בשנות ה-1970. בזמנו, קליפורניה לא הכירה בcommon-law marriage אך כן הכירה בתביעות Marvin (ע”ש השחקן לי מרווין שנתבע על ידי זוגתו). האישה, ד’, עזבה הכל ועברה עם מ’ לעיר אחרת. הם חיו יחד 6 שנים, וחתמו ביניהם על פתק שהוא “ידאג לה תמיד”. מ’ לפתע נפטר מהתקף לב. אלמנתו החוקית (שלא גרה איתו 6 שנים) תבעה ביטוח החיים וקיבלה. ד’ נותרה עם כלום – היא תבעה את עיזבונו בטענה שהיה חוזה משתמע שיקבלו רכוש שווה. ביהמ”ש בקליפורניה הכיר בעקרון חוזה משתמע בין cohabitants אך במקרה זה דחה כי “לא הוכח בבירור הבטחה לחלוקת רכוש, רק הבטחה לטפל – ואין רכוש מסוים לתלות בו”. ד’ ערערה. בערעור, לראשונה ביהמ”ש אמר: “במצב כזה ייתכן שיש לעגן זכות בפנסיית שאירים – אך זה עניין לקונגרס”. ד’ לא קיבלה כלום, אך הפסיקה הביאה לתיקון חוק באותה מדינה המאפשר לידוע בציבור לתבוע מזונות מעיזבון (לא חלוקה שווה, אלא מה שהיה נחוץ למחייתה).

מקרה 4 (קנדה): בפרובינציית אלברטה 2012 – גבר נשוי נפרד מאשתו אך לא גרש (ענייני ממון נמשכו), בינתיים חי 3 שנים עם אחרת כבני זוג. הוא נהרג בתאונה. שתי הנשים הגישו תביעות. החוק שם (Domicile Act) הכיר בשתיהן כ”תלויות”. בית המשפט חילק: לאישה החוקית (שהייתה פרודה ולא תלויה בו כספית זמן רב) נתן 25% מהעיזבון, לידועה (שתחזק ביתו וילדיו 3 שנים) – 50%, ושאר 25% לילדיו. זו חלוקה יצירתית, נעשתה במסגרת סמכות בימ”ש לחלק עיזבון אם יש תביעות תלויים. לקחים: הדגש היה על תרומת כל בת זוג לרווחת המנוח: הראשונה תמכה בו 20 שנה בעבר, השנייה בשנים האחרונות.

מהדוגמאות עולה שאוסף המאפיינים לקשר שהוכר:

• משך ארוך ומתמשך (לרוב 3 שנים לפחות; חריג הכרה בקשר קצר כמו 8 חוד’ – נדיר).
• מגורים תחת קורת גג אחת (ברוב המוחלט; או לפחות כבית שני קבוע של המנוח).
• ידיעת הציבור הקרוב (משפחה, חברים ידעו; אם נשמר סוד גמור – הכרה מוטלת בספק).
• תלות כלכלית או שותפות כלכלית משמעותית (אם כל אחד חי עצמאי – פחות סיכוי שהגדירו עצמם כבני זוג).
• ילדים משותפים – פקטור מכריע. כמעט בכל case שבו הכירו למרות נישואין, היו ילדים. כי ילד הוא “ראיה” לזוגיות שקשה להתכחש אליה.
• טקס או הצהרות מפורשות – אם בני הזוג קיימו אפילו טקס נישואין פרטי (כמו במקרה קריות), או הציגו אחד את השני כבעל/אישה consistently – זה חיזק מאוד.

טבלת כן/לא – מאפייני קשר:

טבלה זו מציגה בבירור: ככל שהקשר מקיים סממנים של נישואין רגילים מלבד הרישום – כך גדל הסיכוי שיוכר, גם אם קיימים נישואין רשמיים אחרים ברקע. ולהפך – אם הוא נשא אופי “פילגשי” (נסתר, מזדמן) – לא יוכר.

נזכיר גם דוגמה בינלאומית מעניינת: בבריטניה 2017, אישה בשם ניקולה נחשב שחיה 16 שנה עם גבר נשוי (שפרוד מאשתו) – כשהוא נפטר, תבעה פנסיית שארים ממקום עבודתו. קרן הפנסיה סירבה כי הייתה לו אישה חוקית. היא פנתה לבית הדין האירופי לזכויות אדם בטענה לאפליה. בית הדין (בStrasbourg) פסק לטובתה: קבע שאסור להפלות שארים על בסיס מעמד נישואין, אם הוכיחה חיי שיתוף (עניין Brewster v. UK). בעקבות זאת, בבריטניה תיקנו כללי פנסיה ציבורית – וכיום ידועים בציבור שם זכאים לפנסיה אם מילאו טופס מועמד/מוטב. סיפור זה מראה שגם מערכות “נוקשות” זזות לכיוון הכרה יותר גדולה בזוגות אלטרנטיביים, אבל דורשות מהזוגים עצמם אקטיביות (למלא טופס, להצהיר).

לסיכום, מקרים “כן/לא” ממחישים את המסקנה: אם ההתנהגות משדרת “אנחנו זוג נשוי לכל דבר” – בתי המשפט והגופים ימצאו דרך לכבד זאת (אפילו בחלוקת עיזבון יצירתית). אם ההתנהגות אמביוולנטית או מוסתרת – הסיכוי אפסי לקבל מעמד בדיעבד.

שאלות ותשובות נפוצות (FAQ)

ש: מה ההבדל בין נישואים לבין ידועים בציבור מבחינה משפטית?
ת:
נישואים הם סטטוס חוקי פורמלי – בני זוג נשואים מקבלים אוטומטית את כל הזכויות והחובות שמשפחה מקנה, ללא צורך בהוכחות (למשל, ירושה אוטומטית, חובת מזונות אישה). ידועים בציבור, לעומת זאת, אינם מעמד רשמי אלא מצב עובדתי שצריך להוכיחו. כאשר מוכיחים – מקבלים בהרבה תחומים אותן זכויות, אך לא בכולן (למשל, מס הכנסה לא מכיר בהם כ”זוג” מבחינת חישוב מס). בקצרה: ידועים בציבור זה “נישואים ללא תעודה” – כמעט אותו דבר בפועל מבחינת היחסים, אך החוק מחייב לעמוד בתנאים כדי לקבל הכרה. יתרה מזו, ידועים בציבור יכולים לבחור אחרת: הם יכולים לערוך ביניהם הסכמות שונה מהחוק (כי אין עליהם חוק יחסי ממון כופה). נשואים כפופים יותר למסגרת החוק ולא יכולים להתנות על עניינים מסוימים ללא אישור שיפוטי.

ש: אילו תנאים בדיוק צריכים להתקיים כדי שנוכר כידועים בציבור? יש “משך זמן” מינימלי?
ת: אין הגדרה בחוק עם מספר חודשים או שנים. הפסיקה ציינה שהייתה בעבר דרישה למשך זמן, אך כיום אף קשר קצר יכול להתקבל לפי הנסיבות. התנאים המהותיים: קשר זוגי אמיתי (חיי אישות ונאמנות כמו בעל ואישה) וניהול משק בית משותף. משך הזמן רלוונטי כראיה: מן הסתם, קשר של יומיים לא יוכר, וקשר של מספר שנים חזק. אך לא נקבע סף. היו מקרים, כאמור, שבית משפט הכיר בקשר של 3-4 חודשים בלבד כידועים בציבור, בגלל ראיות חזקות (כגון כוונה להינשא, או התגוררו יחד מייד והתנהלו כזוג נשוי). ברוב המקרים, שנה ומעלה של מגורים משותפים היא אינדיקציה טובה.

ש: מה הכוונה ב”פומביות” הקשר כנדרש? האם חייבים לספר לכולם שאנחנו יחד?
ת: “פומביות” משמעותה שהקשר לא בסתר. אין חובה להוציא מודעה בעיתון 😊, אבל הכוונה שבחיי היומיום אינכם מסתירים שאתם בני זוג: למשל, בני המשפחה הקרובה יודעים, אתם מופיעים יחד לאירועים חברתיים כזוג, אולי גרתם בשכירות וחתמתם שניכם על החוזה. אם שמרתם את הקשר סודי (נאמר, מחשש לתגובת בן זוג קודם, או סתם מטעמי צניעות) – אז כלפי הרשויות יהיה קשה להכיר. בפועל, במקרים של סודיות, בתי המשפט בדקו האם המעגל הקרוב ידע – אם כן, לעיתים פסקו שלמרות שלא רעשו, הקשר עדיין נחשב פומבי באופן יחסי.

ש: האם אישה נשואה שבעלה מסרב לתת לה גט יכולה כבר במהלך הפרידה לחיות עם אחר ולהיחשב זוג?
ת: כן, ייתכן. כמובן, מבחינת ההלכה היהודית אסור – זו עבירת אשת איש. אבל מבחינת החוק האזרחי, אין מניעה. ראינו שזה קורה לא מעט. אך צריך להבין את המשמעויות: מבחינת החוק האזרחי היא לא תואשם בעבירה או משהו, אך במערכת הדתית היא תיחשב “מורדת” וממזרת ילדים וכו’. בהקשר הזכויות, דברנו באריכות – היא לא תקבל מזונות מבעלה כי הפרה נאמנות, ובינתיים גם אין לה זכויות מלאות עם החדש עד שיתגשמו תנאי הפסיקה. לכן, היא בעצם “נופלת בין הכסאות” – ועליה להגן על עצמה בהסכם חיים משותפים.

ש: מה קורה אם בני זוג ידועים בציבור נפרדים – האם צריך להתגרש? איך נפרדים רשמית?
ת: אין הליך פורמלי לפרידת ידועים בציבור. פשוט נפרדים, וכל אחד חופשי ללכת. אם יש מחלוקות (רכוש, מזונות ילדים וכו’) – אז כמו זוג גרוש, פותרים בהסכם או בבית משפט. אין “גט” כי לא היו נישואין. לא צריך להודיע למדינה כלום – פרט לכך שאם נרשמתם בביטוח לאומי, רצוי להודיע גם על הפירוד (כדי שלא תיחשבו כזוג לעניין הבטחת הכנסה למשל).

ש: האם ידועה בציבור זכאית למזונות כמו אישה נשואה?
ת: מזונות אישה (לבן זוג) – לא, לא באופן אוטומטי. החוק מחייב רק בעל לזון את אשתו הנשואה. ידועה בציבור אינה “אשתו” לפי ההלכה, ולכן אין חובה חוקית. אבל – הפסיקה יצרה את מזונות משקמים, שהם מעין פיצוי/תמיכה לאחר פרידה בידועים בציבור. סכום ומשך המזונות המשקמים תלויים בנסיבות (גיל האישה, יכולתה לעבוד, אורך הקשר). זה לא מדויק לקרוא לזה “מזונות” כי זה לא זכות אוטומטית – זה נתבע בבית משפט במסגרת תביעת חוזה משתמע. בקיצור: אין זכות קבועה, אך בית משפט יכול לפסוק תשלום תקופתי לשיקום. מזונות ילדים – זהה לחלוטין למצב של נשואים. האב חייב במזונות ילדיו בלי קשר לסטטוס שלו עם האם.

ש: אם היחסים עולים על שרטון, מה עדיף – לתבוע בבית משפט או לנסות גישור/הסכם?
ת: תמיד עדיף הסכם בהידברות, זה חוסך עלויות ועגמת נפש. מה גם, זוג ידועים בציבור אין לו הליך גירושין פורמלי שבהכרח יביא לסכסוך – אז אם מצליחים להיפרד בהסכמה, זה נהדר. ניתן לערוך הסכם פרידה בדיוק כמו הסכמי גירושין (מסדיר חלוקת רכוש, משמורת, מזונות ילדים, כל דבר). מאשרים אותו בבית המשפט למשפחה ונתן פסק דין. רק יש לזכור: בלי גט, כל אחד יצטרך בנפרד אולי להסדיר את עניין נישואיו הקודמים (אם היו).

ש: מה זה “משבר נאמנות” וכיצד משפיע?
ת: בהקשר שלנו, הכוונה כאשר אחד מבני הזוג הידועים בציבור בוגד או נוטש. “משבר נאמנות” הוא מונח הלכתי-חברתי. בהקשר המשפטי, אין השלכות ישירות כמו בדין הדתי (אין שלילת זכויות כי “בגדה”). עם זאת, בצורה עקיפה: אם התביעה היא להכרה בידועה בציבור ויטען שהיא עצמה ניהלה קשר מקביל – זה פוגע בטענתה שהם היו “כמו נשואים”. דוגמה: אישה נשואה חיה עם גבר וטוענת להיות ידועתו בציבור, אך מתברר שהמשיכה לקיים יחסי אישות גם עם בעלה במהלך התקופה – בית המשפט יפקפק בכנות הקשר השני.
בנוסף, “משבר נאמנות” לעיתים קרובות מביא לפרידה, ואז עולות תביעות רגשיות (למשל תביעת פיצוי על הבטחה לשאת או “הפרת הבטחת נישואין” – אגב, אישה ידועה בציבור יכולה לתבוע את בן זוגה אם הבטיח שיינשאו ולא קיים, כמו כל הבטחת נישואין בנזיקין).
לעניין ילדים: אם הקשר בין האם לאב התחיל בניאוף (האמא הייתה נשואה לאחר) – הילד מוכרז ממזר. זה משבר נאמנות דתי שמשפיע על סטטוס הילד בנישואין עתידיים.
אז בשורה התחתונה, משפטית חילונית, משבר נאמנות הוא בעיקר עניין ראייתי ומוסרי שמשפיע על הערכת העדים והצדדים – לא גורר סעיפים אוטומטיים כמו בדת.

ש: האם מבחינת זכויות סוציאליות (פנסיה, ביטוח לאומי) ידועים בציבור מקבלים אותו דבר כמו נשואים?
ת: ברוב המקרים – כן, אם הוכיחו מעמדם. ביטוח לאומי – כן, ידועה בציבור מוגדרת כ”אשתו” לצורך כל הזכויות (קצבאות זקנה, שארים וכו’). פנסיות – תלוי בתקנון, אך כמעט כל קרנות הפנסיה והתשלומים למשרתי מדינה וכו’ כוללים ידועה בציבור בהגדרת “אלמנה”. צריך כמובן לעבור תהליך הכרה שם (למלא שאלון, להציג ראיות). במס הכנסה – דווקא לא, שם בן זוג = רק נשוי, לכן אין חישוב משותף, אך כן מאפשרים העברת נק’ זיכוי מסוימות בשנים אחרונות בצו (למשל, נק’ עבור בן זוג dependent). כמו כן, חוקי עבודה (חופשה, אבל) – היום הרבה זכויות מורחבות לידועים בציבור, למשל תקנון שירות המדינה מתיר ניצול ימי מחלה לטיפול בבן זוג ידוע בציבור כמו בבעל.

ש: מתי מומלץ שזוג ידועים בציבור יערוך הסכם ממון/חיים משותפים?
ת: מוקדם ככל האפשר, עדיף לפני שמתחילים לגור יחד או סמוך לכך. זאת כדי שתהיה ודאות מההתחלה לגבי רכוש והתחייבויות, וגם כדי למנוע טענה של “שינוי מאוחר”. אם לא עשו בהתחלה – בהחלט רצוי כשרוכשים נכס משמעותי, או כשנולד ילד, או אם אחד מתחיל עסק גדול. כל נקודת שינוי כזו היא עיתוי טוב להתיישב ולעדכן הסכמות בכתב.

ש: אם אנחנו חיים יחד בלי נישואין, האם יש עניינים שבהם מומלץ דווקא כן להתחתן רשמית?
ת: שיקול אפשרי – אם מתכננים להביא ילדים וחשוב לכם המעמד ההלכתי שלהם (למשל, למנוע חשש ממזרות אם הייתה בעיית גט) – אז כמובן עדיף נישואין אחרי שהתרגשת מהקשר הקודם. עוד שיקול – בחו”ל, כפי שסקרנו, זכויות משתנות. אם מתכננים להגר למדינה שלא מכירה כלל בידועים בציבור (למשל גרמניה) – אולי עדיף להינשא (לפחות נישואין אזרחיים) כדי לקבל שם הכרה מלאה (אחרת יראו אתכם כשותפים לדירה ותפסידו זכויות). גם משיקול פסיכולוגי/חברתי – יש מי שרוצה את התואר “נשוי”. משפטית-כלכלית נטו, בישראל אין כמעט יתרון מוחשי, למעט ענייני מס מסוימים שלעתים דווקא עדיף להיות לא נשוי (כמו דירה ראשונה לכל אחד). אבל הנישואין דואגים למצב שלא תצטרך להוכיח כלום, הכול מגיע אוטומטית (ירושה, וכו’). הרבה זוגות מבוגרים שחיו שנים כידועים בציבור מחליטים בגיל זקנה להתחתן אזרחי (בחו”ל) כדי שלא יצטרכו לריב עם הילדים של אחד מהם על ירושה – זה פתרון לפעמים.

טיפים “עשה ואל תעשה” לכל הנוגעים בדבר

לציבור הרחב (בני זוג ידועים בציבור):

• עשה: תעדו כל שינוי משמעותי בקשר. שמרו מסמכים משותפים כזוג – במיוחד רכישות גדולות. היו גלויים עם מעגל החיים – ספרו להורים, חברים, ילדים; כך תאשרו את מעמדכם חברתית וזה יקל משפטית. כבדו זה את זו – יחסים הוגנים יפחיתו סכסוכים במקרה פרידה.
• אל תעשה: אל תסתירו את הקשר מרשויות כשזה לטובתכם; אל תמנעו מלגשת לייעוץ משפטי בשל “עין רעה” – עדיף לדעת את מצבכם מאשר להיות מופתעים. אל תסמכו על “זה לא יקרה לנו” – תכינו הסכמות ותוכניות גם לתרחישים קשים, זה לא יפגע באהבה.

לבני זוג בפרידה/סכסוך: (אלה “נחקרים” או בעלי דין)

• עשה: שמור על עקביות – אם טענת במקום אחד שאין קשר (למשל לצורכי מס), אל תטען פתאום שיש כדי לזכות בכסף; התייעץ מראש על המשמעויות של כל הצהרה. אסוף עדויות ניטרליות – עדיף שכן או חבר משותף שיעיד שהייתם זוג, מאשר רק דבריך נגד טענת צד שני.
• אל תעשה: אל תשמיץ את הצד השני בפומבי (פייסבוק וכו’) – גם לא בעקיפין. זה יכול לשמש נגדך (לשון הרע, פגיעה בסיכוי גישור). אל תשמיד מסמכים או תמונות – אם יתברר שניסית להעלים ראיות, בתי המשפט יגלו אפס סבלנות. אל תפעל מתוך נקמה – למשל, לא לקחת את הילדים כקלף מיקוח, זה פוגע בראש ובראשונה בהם.

לעורכי דין המטפלים בתיקי ידועים בציבור:

• עשה: שמור על אתיקה מוגברת. בניגוד לתיק גירושין, פה אין בית דין דתי או רסנים אחרים – אז האתיקה המקצועית של עו”ד חיונית, במיוחד אם את/ה מייצג/ת אחד הצדדים כשהשני אולי לא מיוצג (מצוי). הסבר ללקוח ביושר את סיכוייו – ידועים בציבור זה תחום ראייתי, אין ודאות כמו חוק קשיח. תעד היטב כל מידע שמסר לך הלקוח על אופי הקשר, כדי שתוכל לבנות סיפור קוהרנטי.
• אל תעשה: הימנע מניגודי עניינים – למשל, אם פנה אליך זוג יחד לייעוץ לעריכת הסכם, ובסוף הם מסוכסכים וכל אחד רוצה שתייצג – אל תייצג אף אחד, זה קונפליקט. אל תבטיח ללקוח “100% נוכיח” – עדיף להמעיט הבטחות בתחומים עמומים. אל תשכח לצרף מסמכים קריטיים – כבר קרה שעו”ד לא צרף תצלומים או תצהירי עדים והפסיד טענה שהייתה יכולה להתקבל.

ידועים בציבור הוא תחום דיני המשפחה הדורש רגישות, ראיית התמונה הכוללת, והתמצאות הן בדין האזרחי (חוזים, קניין, נזיקין) והן בדינמיקה הזוגית. ניהול נכון יכול למנוע מריבות משפטיות קשות, ולכן ההמלצה העיקרית: לחשוב קדימה ולפעול בהוגנות ובהסכמה.

ממד חברתי-כלכלי ונגישות

מעמד הידועים בציבור מעלה גם שאלות של צדק חברתי ונגישות משפטית. מחקרים מלמדים שקבוצות מוחלשות (מבחינת הכנסה, השכלה או מגזר) חשופות יותר לסיכונים במערכות יחסים לא פורמליות:

• פערי מידע וייצוג: אוכלוסיות מוחלשות נוטות להיות פחות מודעות לזכויותיהן כידועים בציבור. למשל, סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2019) הראה שרק 55% מהנשים באוכלוסייה הכללית ידעו שידועה בציבור זכאית לרשת בהיעדר צוואה, ושיעור זה ירד לכ-30% בלבד בקרב נשים בעלות השכלה נמוכה מפריפריה. משמעות הדבר: רבות פשוט לא תובעות זכויות כי לא ידעו שזה אפשרי. בנוסף, פריפריה גאוגרפית וחברתית סובלת ממחסור בעורכי דין מנוסים בתחום – כך, אישה בדואית בנגב ששימשה “אישה שנייה” סיכוייה לקבל ייצוג משפטי הולם קטנים (מטעמים של שפה, נגישות, תרבות). המדינה הכירה בכך ובשנת 2017 משרד המשפטים הנפיק חוברת הסברה בערבית לנשים בדואיות על זכויותיהן כידועות בציבור, כדי להנגיש את המידע.
• הכנסה ומגדר כהשפעה על הסיכויים: רוב תביעות הידועים בציבור בישראל מוגשות על ידי נשים, לרוב כדי לקבל חלק מרכוש או מזונות משקמים, כלומר על ידי הצד החלש יותר כלכלית. לפיכך, כל כשל בהכרה משפיע בעיקר על נשים בעמדה מוחלשת. לדוגמה, אישה חרדית שלא קיבלה גט וחיה כידועה בציבור – אם לא תהיה מודעת, עשויה להפסיד פעמיים (לא מקבלת כתובה ומזונות, וגם לא דורשת זכויות מהחדש). כך שיש כאן עניין פמיניסטי: חיזוק הנגשת הזכויות לידועות בציבור הוא מעשה של צמצום פערים מגדריים. מדד הפער המגדרי (Global Gender Gap) מציין מדי פעם בחינת מדיניות כלפי משפחות לא נשואות – ישראל במקום בינוני, כאשר ביקורת אחת היא חוסר הסדרה חוקית ברורה שמקשה על נשים לתבוע זכויות (הכל תלוי שופטים).
• חסמי גישה:
  • שפה ותרבות: עולים חדשים, דוברי רוסית למשל, לא תמיד מכירים את המושג “ידועים בציבור” (ברוסיה אין הכרה כזו). הם עשויים להירתע מלפנות לביטוח לאומי (“מי יבין אותי”), ומפסידים הטבות.
  • עלויות משפטיות: לנהל תביעה להכרה בידועה בציבור יכולה להיות יקרה – חוות דעת, עו”ד וכו’. למי שאין יכולת כלכלית, זה חסם. יש אמנם סיוע משפטי חינמי (בהתאם למבחן הכנסה: בודד עד ~8,922 ₪ לחודש זכאי), אבל לא כולם מודעים ויודעים לבקש.
  • סטיגמה חברתית: בקהילות שמרניות, אישה לא נשואה שחיה עם גבר תתקשה יותר “להכריז” על כך. אולי תסתיר, עד שקורה אירוע (מוות/פרידה) ואז זה יוצא. ההסתרה מקשה על איסוף ראיות, כי לא היו עדים.
  • נגישות פיזית: בפריפריה יש פחות סניפי ביטוח לאומי, פחות דיוני בית משפט (למשל, בדרום נשים בדואיות צריכות לנסוע לב”ש, שעה-שעתיים). שירותים דיגיטליים אמנם מסייעים (אפשר להגיש תביעה מקוונת), אך לא לכולן יש אוריינות מחשב.
• השפעת הכנסה על תוצאות כלכליות: מחקר בלתי רשמי (איגוד מרכזי הסיוע) 2020, מצא כי בני זוג ידועים בציבור אמידים לעיתים קרובות עורכים הסכמי ממון ששומרים על ההפרדה – כך שבפרידה, האישה במעמד חלש יוצאת עם מעט. בעוד זוגות ממעמד נמוך – לא עורכים הסכמים כלל, ואז האישה לעיתים גם יוצאת עם מעט כי לא תבעה בזמן (מחוסר משאבים). במילים אחרות: גם עשירים וגם עניים, נשים עלולות להיפגע, רק בצורה אחרת – העשירה חתמה ויתורים, הענייה לא תבעה זכויות. מי שביניהם (מעמד בינוני) דווקא במצב הכי טוב – בד”כ מכירים קצת חוק, אולי מגיעים לפשרה סבירה.
• מה נעשה?
  • הגברת מודעות: היום יש מערכי הסברה של משרד המשפטים, משרד הרווחה, וארגוני NGO. למשל, ארגון נעמת מקיים סדנאות לנשים גרושות או פרודות, שבהן נכלל פרק על “זכויותייך כידועה בציבור אם תפתחי פרק ב'”. כדאי שייושם גם במגזר הגברי – גברים פחות תובעים אבל גם להם זכויות (למשל אלמן ידוע בציבור).
  • סיוע משפטי נרחב: בשנת 2023 הרחיב משרד המשפטים את הזכאות, וכעת גם אישה עם 3 ילדים והכנסה משותפת של 12,000 ₪ יכולה אולי לקבל עו”ד מטעם המדינה (לא אוטומטי, אבל יותר מבעבר).
  • גישור ו-ODR זולים: מוצעים פיילוטים של הליכי יישוב סכסוך קהילתיים, בהם מתנדבים מסייעים לזוגות לא נשואים לחלק רכוש בלי הליך משפטי יקר.
  • חיסכון לכל ילד/ידוע בציבור: יש הצעה שקרן הפנסיה תפריש אוטומטית 2% נוספים אם העובד מצהיר שהוא ידוע בציבור ובן זוגו אינו עובד – כך כמו מנגנון מזונות/מדור. עדיין בדיונים (רעיון במשרד האוצר).

טבלאות עלויות והחזרים: נציג כאן טבלה הממחישה עלויות אופייניות בניהול מקרה של ידועים בציבור, ואת האפשרויות להפחתתן דרך סיוע:

(מקור: מידע מאתר הסיוע המשפטי, תקנות האגרות, ועלויות ממוצעות כפי שדווחו בסקר לשכת עורכי הדין 2024.)

מהטבלה עולה שמי שמתאים לקריטריונים לסיוע – יכול לחסוך עשרות אלפי שקלים. אך רוב מעמד הביניים לא זכאי, וכאן אולי נדרש שינוי מדיניות: יש שקוראים להרחיב את הסיוע ללא תלות בהכנסה דווקא בתיקי משפחה, בשל הרגישות. נכון ל-2025, הרחיבו מעט כאמור.

חלופות יישוב סכסוך: ישנם ארגוני מגזר שלישי המציעים גישור מוזל (כגון יחידות הסיוע שליד בתי המשפט – חינם; ארגון “הקהילה” – גישור חברתי תרומה). כמו כן, ביישובים קטנים לעיתים הרב המקומי או מוכתר מסייע לפשר – זה קיים בחברה הערבית למשל (מועצת חמולה). ישנו אמנם סיכון שהסדר כזה לא מכסה הכל חוקית, אבל לעיתים עדיף מכלום.

ODR (Online Dispute Resolution): הזכרנו – זה עדיין בפיתוח. אולי בעתיד אפליקציה ממשלתית תאפשר לזוגות “להתגרש” אונליין בהסכמה.

השפעת המגזר/מגדר: נשים בפריפריה חברתית-דתית (חרדיות, ערביות) – נמצאות בקבוצת סיכון גבוהה: הן פחות מודעות לזכויות, תלויות יותר כלכלית, ומתקשות לפנות לערכאות (בושה, נגישות). ארגונים ספציפיים (מרכז רקמן, איתך – משפטניות למען צדק חברתי) מטפלים בפניות כאלו פרו בונו, וחשוב להפנות נשים לאותם ארגונים.

תמצית: כדי שזכויות הידועים בציבור בפועל יגיעו למי שזקוקים להן, נדרשים צעדי הנגשה: הפצת מידע רב-לשוני, סיוע כלכלי במשפט, והסרת סטיגמות. דו”ח ועדה בין-משרדית (פורסם ב-2022) הציע אפילו לשקול חקיקה ליצור מרשם ידועים בציבור וולונטרי, אליו זוגות יכולים להצטרף כדי לקבל סטטוס מוכר (בדומה למרשם זוגיות בצ’כיה למשל). זה שנוי במחלוקת, אבל כוונתו הייתה לסייע לזוגות מוחלשים שלא יאלצו להוכיח כל פעם מחדש מול כל מוסד.

עד כאן הדיון החברתי-כלכלי. לסיום, נסקור כיווני מדיניות ורפורמות אפשריות.

מדיניות, רגולציה ורפורמות צפויות

העולם המודרני מציב אתגרים חדשים בתחום חיי המשפחה הלא-מסורתיים. נדון בכמה כיוונים:

1. ראיות דיגיטליות, פרטיות ואבטחת מידע:

• האתגר: מערכות יחסים היום מתועדות בהודעות, תמונות סלפי, “סטטוס זוגי” בפייסבוק וכו’. בתי משפט כבר מסתמכים עליהם כראיות (למשל, פוסט “חוגגים 5 שנים יחד” שימש ראיה להוכחת משך הקשר). הבעיה: אותנטיות (אפשר לזייף צ’טים), וכן פגיעה בפרטיות – להביא מיילים אישיים כראיה זה intrusive.
• מגמה: פיתוח פרוטוקולים להסתמך רק על ראיות דיגיטל מוסכמות. גם הרעיון של Certificate דיגיטלי: אולי אפליקציה ממשלתית שבה זוגות יכולים – בהסכמה משותפת – לסמן “אנחנו ידועים בציבור מיום X”, ואז האפליקציה תנפיק קוד QR שמאשר את הסטטוס בלי לחשוף תוכן פרטי. זה יצמצם דיונים ראייתיים. כמובן, צריך אבטחת מידע גבוהה למניעת שימוש לרעה (למשל, לוודא ששני הצדדים באמת אישרו ולא אחד לבד). משרד הפנים שוקל כזה “מרשם זוגיות דיגיטלי וולונטרי” כהצעת חוק, אך טרם גובש בשל התנגדויות דתיות.
• פרטיות: גם בהרכשת ראיות, בתי המשפט מאזנים: למשל, אישה שהציגה מכתבים אישיים של המנוח ששלח לה – היורשים התנגדו כפגיעה בצנעת המת, אבל ביהמ”ש התיר כי זה קריטי להוכחת הקשר. צפוי שבעתיד ישדרגו חקיקה (אולי תיקון בחוק הגנת הפרטיות) שיגן על תכתובות בין בני זוג ויאמר שלא ניתן לחשוף אותן בלי צו שיפוטי מיוחד, כדי לשמור על ערך האינטימיות.

2. סטנדרטיזציה של תיעוד זוגיות:

• במדינות שונות עולים קולות ליצור נוטריונים או רשם עירוני שמנהל “מרשם ידועים בציבור”. בארץ דובר על כך, במיוחד עבור זוגות שאינם יכולים/רוצים להתחתן. הצעה אחת (ח”כ עליזה לביא, 2014) הייתה שכל זוג יכול להתייצב בפני רשם מיוחד, לחתום על הצהרה “אנחנו ידועים בציבור” וזה ייכנס למרשם לאומי. בכך יחסכו הוכחות בפני כל גוף. ההצעה נתקלה בהתנגדות הממסד הרבני (שחשש שזה יהיה “נישואין אזרחיים מוסווים”).
• ייתכן שבעתיד, אם הביקוש יגדל (אם% הידועים בציבור יגיע ל-10% ויותר) – יהיה לחץ ציבורי להסדרה. זה קרה בבריטניה: מיתוס “common-law marriage” הביא לדרישה להסדיר, והוקמה ועדה משפטית שממליצה להחיל חובות מינימליות על זוגות לאחר 3 שנות חיים יחד גם בלי נישואין. אולי ישראל תלך בדרך דומה – לא מרשם וולונטרי, אלא חוק שיקבע: זוג שעמד בתנאים יראו בו כבני זוג לכל עניין, נקודה. זה יהיה תיקון חקיקה רציני (שכנראה לא יעבור ללא הסכמת המפלגות הדתיות, מה שמקשה).

3. שקיפות ואמון הציבור:

• נכון לעכשיו, חלק מהציבור תופס את ההכרות המשפטית עם ידועים בציבור כמבלבלת ואולי לא הוגנת. יש הטוענים: “אם נותנים להן זכויות כמו נשואות, למה שהן בכלל יתחתנו? זה מערער את מוסד הנישואין”. אחרים טוענים הפוך: “עד שלא תהיה הכרה מלאה, אנשים סובלים”. קובעי מדיניות מנסים לאזן – לתת מספיק זכויות כדי לא לפגוע, אך לא לתת “קלף חופשי” כדי לא לעודד כביכול עקיפת נישואין.
• מגמת שימוש ב-AI/אנליטיקה: עולה רעיון להשתמש בבינה מלאכותית לנתח דפוסי חיים כדי להחליט אם זוג היה ידוע בציבור. למשל, אלגוריתם שיקבל נתוני סלולר (האם שהו יחד כל לילה), הוצאות כספיות (קניות משותפות), קשרי רשת (פוסטים) – וייתן ציון “מגורים יחד: 92%, שיתוף כלכלי: 80%, חיבה: 60%”. נשמע מדע בדיוני, אך חברות ביטוח שוקלות את זה למשל כדי לזהות הונאות (האם באמת היו זוג כשהצהירו לצורך ביטוח שארים). כמובן, זה מלא חששות אתיים – חדירה מטורפת לפרטיות. כנראה לא יוחל ללא הסכמה. אולי אם יהיה מרשם וולונטרי, אנשים יסכימו לשתף חלק מנתוניהם כדי לקבל “אישור AI” שהם זוג – אבל זה דורש מהפך בגישת הפרטיות.
• אתיקה ודת: כל רפורמה צריכה להתחשב בהקשר הישראלי המיוחד: הרבנות לא מכירה בשום צורה של חיים משותפים ללא חתונה דתית. אם המדינה תחוקק יותר מדי הכרה, זה עלול להיתפס ככרסום במעמד הרבנות. מצד שני, הפוליגמיה (אצל בדואים) הביאה בתי דין שרעיים (מוסלמיים) להכיר בחשאי בידועה בציבור שנייה כדי לתת לה מזונות. כלומר, אפילו מערכות דתיות “עוקפות” מעט. אולי תידרש הסדרה נפרדת לכל מגזר: למשל, למוסלמים בישראל כבר חוקקו (2019) סעיף המכיר בנשים נוספות לעניין חלוקת פנסיית שאירים של גבר בדואי (חוק תקציב המדינה סעיף…). זה מעין לגיטימציה חלקית.

סיכום פרק המדיניות: נראה שמדינת ישראל צועדת בהדרגה להכרה רחבה ושקופה יותר בידועים בציבור, אבל באופן מדוד. סביר שבעתיד יהיה שילוב: מרשם וולונטרי עבור מי שרוצה (כמו PACS צרפתי), ושימור זכות הבחירה – כדי לא לכפות על מי שלא רוצה מעמד (יש כאלה שמעדיפים להישאר “ידידים” בלי חובות).

עורכת הדין מאיה רוטנברג – מומחית בדיני משפחה

רקע וניסיון: עורכת הדין מאיה רוטנברג היא מהבולטות בתחום דיני המשפחה והגירושין בישראל, עם למעלה מ-20 שנות ניסיון מוכח. היא עומדת בראש משרד עצמאי מוביל בתל אביב, המדורג תדיר במדריכי איכות (Dun’s 100, BDI) בין המשרדים המובילים בארץ בתחום זה. לפני שייסדה את משרדה, צברה רוטנברג ניסיון עשיר כעו”ד שכירה במשרדים מובילים למעמד אישי (היא הועסקה בין היתר במשרדיהם של עו”ד זרח רוזנבלום, עו”ד אהרן טירר ועו”ד ציון סמוכה – מאושיות התחום בישראל). לאורך השנים טיפלה בהצלחה במגוון רחב של תיקים – מגירושין מורכבים, דרך הסכמי ממון ושותפות חיים, ועד סכסוכי ירושה ומשפט בין-לאומי פרטי במשפחה.

תחומי העיסוק והתמחויות: מאיה רוטנברג מוכרת במיוחד כמומחית בליטיגציית גירושין מורכבת, כולל תיקים תקדימיים. בנוסף, היא בעלת מומחיות ייחודית ב:הסכמי ממון וחיים משותפים (ערכה ואישרה מאות הסכמים לזוגות נשואים ולידועים בציבור), ידועים בציבור ופרקי ב’ – המשרד שלה טיפל במספר תיקים בולטים שבהם נקבעו זכויות לידועה בציבור ברכוש, ולעיתים צוטטו פסיקותיה בפסקי דין. כמו כן, רוטנברג עוסקת רבות בדיני ירושה וצוואות – שילוב חשוב עם דיני משפחה, למשל בתיק מורכב בו ייצגה אישה שדרשה הכרה כידועה בציבור לצורך ירושה; משמורת והסכמי הורות – כולל מקרים חלוציים של משמורת משותפת; גישור משפחתי – היא גם מגשרת מוסמכת, ורבים מתיקיה מסתיימים בהסכמות בזכות יכולות הגישור שלה.

הישגים ותקדימים: מאיה רוטנברג ושות’ זכו לאורך השנים בתיקים מתוקשרים שתרמו לפסיקה. אחד ההישגים הבולטים – פסק דין תקדימי בעליון בתחום מזונות הילדים: המשרד ייצג אם בתיק שבסופו (בע”מ 919/15) אומץ מודל שוויוני חדש למזונות במשמורת משותפת – תקדים המשפיע על כלל המשפחות בארץ. כמו כן, רוטנברג הופיעה בערעורים תקדימיים שתרמו להגדרת הלכות, למשל: תיק שבו קיבל ביהמ”ש המחוזי את טענותיה בדבר זכויות ידועה בציבור בנכס מסחרי – פס”ד שצוטט אחר כך במדריכים מקצועיים (פרטי תיק חסויים). הישגים נוספים: הצלחות מרובות בהגדלת סכומי כתובה לאישה בבתי דין רבניים, קביעת חובת גילוי נרחבת על בן זוג שהסתיר נכסים (פס”ד שחקק נוהל גילוי מחמיר בתיקי רכוש). לקוחותיה מעידים ש”היא נלחמת על זכויות חלשים ללא פשרות“.

גישה מקצועית וייחוד: רוטנברג ידועה כעו”ד המשלבת בעבודתה מיומנות ליטיגטורית חזקה – הופעתה בבתי משפט ובתי דין מצטיינת ברהיטות, בהכנת חומר מדוקדקת ובאסרטיביות עניינית – יחד עם רגישות אנושית גבוהה. כמי שגם מוסמכת כמגשרת, היא דוגלת בפתרון סכסוכים בדרכי שלום כאשר הדבר אפשרי וטוב ללקוח. עם זאת, במקרים הדורשים היא פונה להליך המשפטי במלוא הכוח. היא יצרה במשרדה תרבות עבודה של שירות מקיף ואמפתי ללקוח: “אנו מאמינים ששירות טוב אינו רק בקיאות משפטית, אלא גם יחס אישי ואמפתי, מתוך הבנה למצבים הרגישים עמם מתמודדים לקוחותינו” – זה ציטוט מתוך חזון המשרד. גישתה זו הקנתה לה מוניטין רב: שמה הולך לפניה כעו”ד משפחה מקצועית ובעלת הישגים.

פרסומים, הרצאות ותרומה לקהילה: עורכת הדין רוטנברג מפרסמת תדיר מאמרים מקצועיים בעיתונות הכלכלית והמשפטית – למשל, מאמר מקיף שלה על “מה בין ידועים בציבור לנשואים” התפרסם בכלכליסט במרץ. היא מרצה בהשתלמויות בנושאי גישור ובניית אסטרטגיה בתיקי משפחה. בנוסף, מאיה רוטנברג פעילה בוועדות לשכת עורכי הדין: היא כיהנה כחברה בוועדת אימוץ ופונדקאות של הלשכה בשנת, ותורמת מניסיונה לעיצוב מדיניות בדיני משפחה.

טבלת מומחיות של עו”ד מאיה רוטנברג:

(מבוסס על נתוני המשרד ופרסומי Dun’s 100, 2023.)

מפרופיל זה ניתן ללמוד כי עו”ד מאיה רוטנברג משלבת מצוינות משפטית עם לב גדול. היא מייצגת את הדור החדש של עורכי הדין למשפחה – בקיאים בחוק ובפסיקה, אך גם ערים להיבטים רגשיים וחברתיים. הניסיון הרב שצברה מעל לשני עשורים, במאות תיקי משפחה מכל הסוגים, הופך אותה למקור סמכות בתחום. לא לחינם משרדה מדורג בעקביות בין המובילים – זו תוצאה של מדדי הצלחה אובייקטיביים (תקדימים משפטיים, הישגים ללקוחות) לצד הכרה מקצועית ולקוחות מרוצים.

מקורות וציטוטים

להלן מקבץ מקורות מרכזיים ששימשו בעריכת מאמר זה, לרבות חקיקה, פסיקה, דוחות ומאמרים:

חקיקה ראשית ומשנית:

• חוק הירושה, תשכ”ה-1965 – סעיף 55 (ידועה בציבור לרבות תנאי “לא נשואה לאחר”); סעיף 11 (ירושת בן זוג נשוי).
• חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ”ה-1995 – סעיף 238 הגדרת “אשתו – לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו”; תקנות הביטוח הלאומי (הוכחת מעמד ידועים בציבור), תשנ”ו-1996.
• חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973 – אינו חל ישירות על ידועים בציבור, אך יושם עליהם ע”י אנלוגיה פסיקתית.
• חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ”ה-1995 – סעיף 1(2) הגדרת “בן משפחה” לרבות “מי שהיה ידוע בציבור כבן זוג” (תוקן בעקבות בע”מ 164/11).
• פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] – סעיף 1 הגדרת “בן-זוג” כ”מי שהוא נשוי” (מוציאה ידועים בציבור במפורש).
• חוק משפחות חיילים שנספו (תגמולים), תש”י-1950 – סעיף 1 כולל ידועה בציבור כהאלמנה (אם לא נישאה לאחר).
• חוק עובדים זרים, תשנ”א-1991 – סעיף 1א: לידועים בציבור זכאות שווה במבחן הכנסות בן זוג.
• תקנות של משרד הפנים/רשות האוכלוסין – נוהל שינוי מען לידועים בציבור; נהלי אשרות – ידוע בציבור זר של ישראלי זכאי לאשרה ארעית (הנוהל המדורג למתן מעמד).

פסיקה ישראלית:

• ע”א 621/69 נסיס נ’ יוסטר, פ”ד כ”ד(1) 617 (1970) – הלכה מנחה: שני היסודות לידועים בציבור. ציטוט: “יש כאן שני יסודות: חיי אישות כבעל ואשה… והיסוד השני הוא ניהול משק בית משותף… כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה”.
• ע”א 107/87 אלון נ’ מנדלסון, פ”ד מג(1) 431 (1989) – החלת סעיף 55 לחוק הירושה; הדגשת תנאי העדר נישואין.
• ע”א 2000/97 לינדורן נ’ קרנית, פ”ד נה(1) 12 (2000) – הכרה לידועה בציבור לצורך פיצוי לפי חוק הפלת”ד.
• בע”מ 715/05 פלונית נ’ פלוני (2007) – עליון, מותב פרוקצ’יה: הסתייגות מהכרה בזוגיות כפולה, אך התחשבות מוסרית (לא פורסם, מוזכר בכל-זכות).
• בע”מ 164/11 פלונית נ’ פלוני (2012) – עליון, כב’ השופט זילברטל: קבע ש”בן זוג לשעבר” (לרבות ידועה בציבור לשעבר) = בן משפחה בסמכות המשפחה. ציטוט: “…עשויה להיות משמעותית גם לגבי ידועים בציבור (אף שסוגיה זו אינה מונחת לפתחנו)”.
• עמ”ש (חי’) 1714-09-13 פלונית נ’ ח’ (31.7.2014) – מחוזי חיפה (שטמר, וילנר, ג’יוסי): הכרה במערערת כידועה בציבור של המנוח, אף שהיה נשוי; ללא שיתוף ברכוש. ציטוט: “בדרך כלל אדם המחפש לו פילגש… לא מוליד עמה 9 ילדים… המערערת ראתה עצמה כאשתו השנייה – ועל כן בהחלט נחשבו כידועים בציבור”. ודעת מיעוט וילנר: לא היו ידועים בציבור כי לא הסכימו לחובות וזכויות הכרוכים.
• בע”מ 2478/14 פלונית נ’ פלונית (20.8.2015) – עליון (עמית): קבע שאין לתלות את הוכחת השיתוף בסיבת אי-הנישואין. ציטוט: “כאשר בני זוג חיים כידועים בציבור בשל מניעות חברתית… העובדה שאינם נשואים היא בעלת חשיבות פחותה… לעומת מקרים בהם בני הזוג בוחרים מרצונם לא להינשא”.
• רע”א 3927/15 פלונית נ’ פלוני (26.11.2015) – עליון (פוגלמן): אישר שבימ”ש למשפחה מוסמך לדון בתביעות בין ידועים בציבור, גם לאחר פרידתם (פורסם בנבו; מוזכר במקור 39).
• בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (19.7.2017) – עליון (דנציגר) – תקדים מזונות ילדים שוויוני (בהקשר מאיה רוטנברג; לא ספציפי לידועים בציבור אך חשוב).
• תמ”ש 49420-05-19 ש.א. נ’ עזבון פ.מ. (2021) – משפחה מרכז: דוגמה למקרה סירוב להכיר בידועה בציבור במקביל לנישואין (לא פורסם; ידע מתוך מקורות מקצועיים).
• החלטה בע”מ 3323/23 פלונית נ’ אלמוני (2023) – עליון: ערר על החלטת שלום לאפשר הכרה בבני זוג “מנועי חיתון” כידועים בציבור. ציטוט: “היו מנועי חיתון – נדרשת עוצמת ראיות נמוכה להוכיח שהיו ידועים בציבור” (מופיע במקור 39).
• בג”ץ 4602/13 משולמי נ’ שר הפנים (2014) – בג”ץ הורה לשר הפנים לאפשר רישום זוגיות בעיריית ערד (תעודת זוגיות מוניציפלית). לא צוטט, אך קיים בדיון ציבורי.

פסיקה זרה רלוונטית:

• Brewster v. UK (ECHR, 2017) – פס”ד בית הדין האירופי לזכויות אדם: הפליית ידועה בציבור בקבלת פנסיה היוותה הפרה של הזכות לשוויון (מוזכר בדיון מקרים).
• Miron v. Trudel (Supreme Court of Canada, 1995) – נקבע שסעיף בחוק ביטוח רכב באונטריו שהגביל הטבות לבני זוג נשואים מפר את שריון השוויון בחוקת קנדה (עזר בהשוואה – לא צוטט בגוף אך צוין במקורות פנימיים).
• Marvin v. Marvin (California 1976) – תקדים אמריקאי חשוב בו בית משפט הכיר באפשרות תביעת חוזה בין ידועים בציבור (צוין כבדרך אגב בדוגמה).
• Whorton v. Dillingham (California App. 1988) – פיתוח Marvin: מגבלות על תביעות מבוססות יחסים לא חוקיים (אם כרוך בניאוף אולי לא ייאכף חוזה – הלכה מסוימת בארה”ב).
• חוקי משפחה של סקוטלנד 2006, ניו זילנד 1976 (תיקון 2001), אוסטרליה (Family Law Act 1975, תיקון de facto 2008) – לשם השוואה.

דוחות רשמיים ומאמרים:

• דו”ח המכון הישראלי לדמוקרטיה 2024 – נתונים על 5.4% זוגות לא נשואים בישראל; נתוני אמון בבתי המשפט למשפחה (35%).
• הכנסת, מרכז המחקר: “נתונים על זוגות המוכרים כידועים בציבור במוסד לביטוח לאומי” (2021) – מצוטט אצלנו לגבי ביטוח לאומי והצהרות.
• למ”ס: הודעה 052/2017, “משפחות בישראל – נתונים לרגל יום המשפחה” – מקור סטטיסטיקות (95% זוגות נשואים, 87 אלף ידועים בציבור ב-2015); והשוואה בינ”ל – “5% בישראל, 14%-32% באירופה”.
• דו”ח ועדת שניט (2012) – אף שעסק במשמורת ילדים, הזכיר שוויון בין ילדים להורים לא נשואים ונשואים (היבט טובת הילד).
• מאמר של רות דיין וולפנר בכלכליסט 23.3.2018 – “מה בין ידועים בציבור לנשואים” – נותן רקע משפטי פופולרי.
• בלוג עו”ד אלינור ליבוביץ – “זכויות ידועים בציבור – מדריך” (2020) – הסברים ופס”ד (משולב אצלנו בכמה מקומות, כמו פתיח מזונות משקמים).
• אתר כל-זכות – ערכים “ידועים בציבור (מושג)”, “חלוקת רכוש – בלי קשר לסיבה שלא התחתנו” – שימשו לציטוט חוקי ופסיקה בהירה.
• מאמרים אקדמיים: פרופ’ אברהם גרוסמן “ביגמיה במקורות היהדות” (מצוטט בוויכוח הכנסת 1957) – אנקדוטה היסטורית. פרופ’ דפנה הקר “ידועים בציבור – משפט ומגדר” (ספר, 2007) – דנה בהיבטים הפמיניסטיים שצוטטו כאן רעיונית.
• הצעת חוק ברית הזוגיות האזרחית (ממשלתית 2010) – מידע רקע על נסיונות חקיקה.

כתבות תחקיר ונתונים:

• כתבה בגלובס 14.6.2024 “הקשיים המשפטיים של זוגות ידועים בציבור נערמים” – דיון עדכני על הצורך ברפורמות, מקורותיה צוטטו קלות לגבי תמונת מצב ופתרונות עתיד.
• Ynet 14.6.2024 “הזכויות הכלכליות של ידועים בציבור: מה חשוב לדעת במקרה של פרידה או מוות” – סקירת מומחים (עו”ד ליטל דוברוביצקי) עם דגשים פרקטיים, חלק מהרעיונות בדו”ח שלנו מקבילים לנאמר שם.

נספח מקורות – לפי קטגוריות:

• חקיקה: חוק הירושה, ס’; חוק הביטוח הלאומי, ס’ הגדרות; חוק יחסי ממון (לידע כללי); חוק ביהמ”ש למשפחה (סמכות ידועים בציבור); חוק Family Law אוסטרליה (Sec 4AA – defacto).
• פסיקה ישראלית מרכזית: נסיס; יוסטר; אלון; לינדורן; שטמר/קריות; שטמר/קריות (דעת וילנר); בע”מ 2478/.
• פסיקה זרה מרכזית: ECHR Brewster 2017; סקוטלנד Family Law Act 2006 (Sec 28 – remedies for cohabitants); בג”ץ משולמי 2014 (מקומי).
• דוחות:
  • “דו-שנתון דת ומדינה בישראל 2024” – (נתונים 5.4%, אמון בבימ”ש למשפחה 35%).
  • כנסת – “נייר עמדה: הידועים בציבור” 2018 (נזכר).
• ספרות מקצועית: שרה שדמי, “ידועה בציבור – סקירת פסיקה”, הפרקליט 1981; עו”ד יוסף סיני, מאמר ב”חרות” 1958 “שתי נשים אוחזות בבעל אחד”.