תחום דיני המשפחה בישראל מתאפיין בשינויים מגמתיים בולטיים בעשורים האחרונים. שיעור הגירושין הכללי בישראל (מספר המתגרשים יחסית לאוכלוסייה) התייצב סביב 1.8 לכל 1,000 נפש – בדומה לממוצע מדינות. בשנת 2021 התגרשו בישראל כ-16,300 זוגות (עלייה של כ-5% מ-2020), מספר שיא המשקף מגמת עלייה ארוכת טווח בגירושין. לדוגמה, בין 2010 ל-2019 עלה מספר המתגרשים היהודים ב-14%, ובקרב מוסלמים – 44%. אחוז הגירושין המצטבר (הסיכוי שזוג יסתיים בגירושין) מוערך כיום בכ-47%. בטבלה הבאה מוצגים נתוני גירושין מרכזיים לפי שנה:

בישראל מתנהלים מדי שנה עשרות אלפי תיקים בתחום המשפחה: בשנים האחרונות נפתחים בכל שנה כ-6,000 תיקי מזונות ילדים, כ-5,000 תיקי משמורת וכ-5,500 תיקי רכוש בבתי המשפט לענייני משפחה. נתונים אלה ירדו משמעותית לאחר 2016 בשל הנהגת הליך יישוב הסכסוך המחויב לפני הגשת תביעות. במקביל, חל שינוי מגדרי בולט ביוזמי ההליכים: אם בשנת 2010 רק 52% מתביעות הגירושין הוגשו ע”י נשים, הרי שבשנת 2021 קרוב לשני-שלישים (65%) מתביעות הגירושין נפתחו ע”י נשים. מגמה זו מיוחסת לעליית מעמד האישה ולחוק יישוב הסכסוך שמנע חלק מהתביעות הפחות מורכבות – כך שהתיקים הנותרים קשים יותר ולעיתים יוזמתם בידי נשים.

מספר הזוגות שהתגרשו בישראל לפי שנה ודת (1955-2020). ניכר גידול מתמשך, עם שיא בסוף העשור השני של המאה ה. בחברה היהודית שיעור הגירושין התייצב, בעוד שבחברה המוסלמית הוא במגמת עלייה.

משך ההליכים המשפטיים בדיני המשפחה מושפע מאופי הסכסוך. גירושין ללא מחלוקת (בהסכמה) יכולים להסתיים תוך חודשים ספורים (3-6 חודשים), במיוחד כאשר בני הזוג מגיעים עם הסכם גירושין מאוזן. לעומת זאת, גירושין בעלי מחלוקות נמשכים בממוצע 12-18 חודשים, כולל שלבי חשיפת מידע, משא ומתן, דיונים והגשת מסמכים מרובים. במקרים חריפים במיוחד של סכסוך עוין, ההליך עלול להתארך לשנתיים ויותר, עם קרבות משפטיים ממושכים, ערעורים ועימותים על כל סוגיה. יש אף דוגמאות קיצוניות (הליך גירושין שנמשך עשרות שנים), אולם רוב רובם של התיקים מסתיימים בתוך כשנתיים. בתי המשפט למשפחה ורשויות הרווחה מדווחים על ניסיון לצמצם זמני המתנה: החוק להסדר התדיינות קבע תקופת עיכוב הליכים של כ-45 ימים בתחילת כל תיק (ראו פירוט בהמשך), אך מאפשר להגיש בקשות דחופות גם במהלכה. החלטות ביניים (כגון מזונות זמניים, משמורת זמנית, צווי הגנה) ניתנות בדרך כלל בפרקי זמן קצרים יחסית: בית המשפט מודע לדחיפות וחותר לספק סעד זמני מהיר כ”עזרה ראשונה” כלכלית ומשפטית. למשל, בבקשה למזונות זמניים נקבע בחוק מועד תגובה של 10 ימים בלבד, ולעיתים מתקיים דיון מהיר ומתן החלטה תוך שבועות ספורים. בצווי הגנה למניעת אלימות, החלטות מתקבלות לרוב בתוך ימים ואף במעמד צד אחד באותו יום – כדי לספק הגנה מיידית.

גם שירותי הסיוע המשפטי הממלכתי עמוסים בפניות: בלשכת הסיוע המשפטי של משרד המשפטים מטופלות מדי שנה למעלה מ-70,000 פניות חדשות, בהן ייצוג בכ-200,000 הליכים משפטיים. חלק ניכר מהפניות הללו נוגע לתחום המשפחה – גירושין, משמורת ומזונות – ובמסגרתן מיוצגים בעלי דין מעוטי יכולת בידי עורכי דין מטעם המדינה ללא עלות. נתון מעניין הוא חלוקת הפונים לפי מגדר: באופן מסורתי, נשים פונות יותר לקבלת סיוע משפטי בענייני משפחה, אך בשנים האחרונות נרשמת עלייה גם בפניית גברים, בין היתר עקב עמותות שמקדמות מודעות לזכויות אבות (ראו פירוט בהמשך לגבי ייעוץ חינם).

שכר טרחה ועלויות כספיות: עלות עורך דין לענייני משפחה בישראל משתנה מאוד בהתאם למוניטין, ותק, מומחיות והתיק עצמו. משרדים קטנים או חדשים עשויים לגבות כ-₪350 לשעת ייעוץ, בעוד משרדים בעלי מוניטין גבוה עשויים לגבות ₪500 ואף יותר מ-₪1,000 לפגישה. שכר טרחה בטיפול כולל בגירושין מתחיל במאות שקלים (למשל עבור ייעוץ ראשוני או עריכת הסכם פשוט) ויכול לטפס לעשרות אלפי שקלים ויותר בתיקים מורכבים וארוכים. לדוגמה: תיק גירושין מוסכם עם הסכם קצר עשוי לעלות כ-₪5,000-₪10,000, בעוד תיק גירושין סבוך עם דיונים מרובים, מומחים וערכאות ערעור עלול להגיע ל-₪50,000 ואף מעבר לכך. יש להביא בחשבון גם אגרות משפט: פתיחת תיק גירושין בבית הדין הרבני עולה כ-₪400 (נכון ל-2024), פתיחת תיק רכוש כרוך בכ-₪500 נוספים, ותביעת מזונות ילדים פטורה מאגרה (מטעמי מדיניות). אגרה להגשת בקשה ליישוב סכסוך ראשונית היא כ-₪100-₪120 בלבד, ושירותי יחידת הסיוע הנלווים הם ללא תשלום. במקרים של קושי כלכלי ניתן לבקש פטור מאגרה בבית המשפט/בית הדין, וניתן אף לקבל החזר חלקי של אגרה אם התיק נסגר ביוזמת מגיש התביעה לפני הדיון הראשון.

ענפי דיני המשפחה בישראל: דיני המשפחה מקיפים מגוון רחב של נושאים משפטיים הנובעים מקשרי משפחה ומעמד אישי. הענפים המרכזיים כוללים:

• גירושין (התרת נישואין): פירוק קשר הנישואין בין בני זוג. בישראל גירושי יהודים, מוסלמים, דרוזים ונוצרים נערכים בבתי דין דתיים בהתאם לדתם (למשל, זוג יהודי – בבית הדין הרבני; מוסלמים – בבית הדין השרעי וכו’). בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים בחו”ל יכולים לעתים להתגרש באותה מדינה או לקבל התרת נישואין בבית משפט לענייני משפחה, במקום גט דתי. הגירושין עצמם עוסקים בסיום סטטוס הנישואין (ליהודים – מתן גט) ובכך בלבד, אך סביבם מתעוררים עניינים כרוכים כמו משמורת, רכוש ומזונות (ראו “מירוץ סמכויות” להלן).
• חלוקת רכוש (איזון משאבים): הסדרת הפירוד הכלכלי בין בני הזוג. חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל״ג-1973 קובע כי עם פקיעת הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו מלפני הנישואין או התקבלו במתנה/ירושה במהלך הנישואין, וכן גימלאות ופיצויים אישיים ונכסים שהוסכם בכתב שלא לאזנם. עיקרון זה, הידוע כ”הסדר איזון המשאבים”, מבטיח חלוקה שוויונית של רכוש שהצטבר במאמץ משותף. כל אחד רשאי לשמור לעצמו נכסים אישיים מלפני הקשר. במקרים חריגים, בית המשפט רשאי לסטות מהחלוקה השווה מטעמי צדק (סעיף 8 לחוק). חשוב לציין שחוק יחסי ממון חל רק על זוגות שנישאו אחרי 1974 (חוקקו תאום), בעוד שזוגות שנישאו לפני כן או ידועים בציבור – חל עליהם ההסדר הפסיקתי של חזקת השיתוף (שיתוף בנכסים שנצברו בחיים משותפים מתוך כוונת שיתוף). חלוקת רכוש יכולה לכלול גם נכסים מורכבים כמו זכויות פנסיה, מוניטין עסקי ועוד – נושאים שהתפתחו בפסיקה במשך השנים. בתי הדין הדתיים לעיתים מחילים דיני דת (למשל דיני הלכה יהודית) שיכולים ליצור הבדלים מסוימים (כגון ביחס לחלוקת נכסים במקרה של סרבנות גט), אך ככלל החוק האזרחי של איזון משאבים מחייב גם אותם. בפועל, מרבית התיקים מסתיימים בפשרה או הסכם רכושי – בין אם דרך גישור ובין אם במהלך הדיונים – כדי לחסוך בזמן ועלויות.
• משמורת ילדים וזמני שהות: קביעת הסדרי החזקה (משמורת פיזית) של ילדים קטינים והסדרי שהות (מה שנקרא בעבר “הסדרי ראייה”) להורה שאינו משמורן. עקרון העל כאן הוא טובת הילד המעוגן בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962 – הקובע שבהיעדר הסכמה בין ההורים, יקבע בית המשפט את משמורת הילדים כפי שיראה לטובת הילדים, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת. כלל זה מכונה “חזקת הגיל הרך”. למרות החזקה בחוק, כיום בתי המשפט נוטים יותר ויותר לסטות ממנה במקרים מתאימים, במיוחד עם התפתחות מודל משמורת משותפת. למעשה, ועדות ציבוריות המליצו לבטל את חזקת הגיל הרך, ובפועל שופטים רבים מטפחים זמני שהות שוויוניים גם לילדים קטנים כאשר שני ההורים כשירים ורוצים בכך. אם מוכח שהאם חסרת מסוגלות הורית או שהאב הוא המטפל העיקרי, בית המשפט יכול להעביר משמורת לאב גם מתחת לגיל. המטרה היא תמיד להיטיב עם הילד – יציבות, המשכיות קשר עם שני ההורים, ומניעת נתק. במשמורת משותפת (חלוקת זמן שווה או קרוב לכך בין ההורים) לא נקבע “הורה עיקרי”; שניהם נחשבים משמורנים במשותף וחולקים באחריות. מודל זה נפוץ יותר ויותר (בעקבות מחקרים על חשיבות מעורבות שני ההורים). בבתי הדין הרבניים, לעומת זאת, לעיתים דבקים יותר בחזקת הגיל הרך ובגישות מסורתיות – אך גם שם חלה התפתחות והכרה גוברת בחשיבות הקשר עם האב, בין היתר עקב עלייה בפניות של אבות לבתי הדין בבקשות משמורת וזמני שהות מורחבים.
• מזונות ילדים ומזונות בן/בת זוג: חיוב כספי לתמיכה שוטפת. מזונות ילדים מוטלים בישראל על ההורים יחד, בהתאם למשמורת וההכנסות: עד גיל 6 – האב חייב באופן כמעט מוחלט במזונות ההכרחיים לילדיו, ואילו מגיל 6 עד 18 החיוב מתחלק בין ההורים יחסית להכנסותיהם ובהתחשב בזמני השהות. שינוי פסיקתי משמעותי התרחש ביולי 2017, כשבית המשפט העליון (בע”מ 919/15) קבע שבמשמורת משותפת לילדים מעל גיל 6, כאשר הכנסות ההורים דומות, האב לא יחויב אוטומטית במזונות – חלוקת הנטל תהיה שוויונית. פסיקה זו תיקנה נוהג קודם שבו אבות נשאו במלוא המזונות גם במשמורת משותפת, והביאה להפחתת חיובי מזונות במקרים רבים של משמורת משותפת. עם זאת, בתי הדין הרבניים לרוב פוסקים לפי ההלכה היהודית, הרואה באב אחראי עיקרי למזונות הילדים בכל מקרה – ולכן אמהות רבות מעדיפות לתבוע מזונות ילדים בבית הדין הרבני, מתוך ציפייה לפסיקה גבוהה יותר. ואכן, הנתונים מראים עלייה חדה מאז 2017 בפניות של נשים לבתי הדין בתביעות מזונות. באופן כללי, סכום המזונות נגזר מצרכי הילדים (מזון, ביגוד, חינוך, מדור וכו’) ומיכולת ההורים. לפי נתוני משרד הרווחה, דמי מזונות ממוצעים לילד אחד בישראל (2024) עומדים על כ-₪1,450 לחודש. הסכום אינו מוכפל ישירות במספר הילדים – לרוב יש הנחה פר ילד נוסף. למשל, לילד אחד נהוג לעתים קרובות בסיס של ~₪1,200-1,500 (לא כולל מדור), לשני ילדים סביב ₪2,000-₪2,500, ולשלושה ילדים כ-₪3,000-₪3,600 בסך הכל. לכך מתווסף רכיב מדור (השתתפות בשכר דירה/משכנתה של ההורה המשמורנית): עבור ילד אחד מקובל ~30% מדמי הדיור, עבור שניים ~40% ועבור שלושה ~50% מדמי הדיור הממוצעים. כמובן, בבתי המשפט לאחר 2017 בחלוקת זמנים שווה, ייתכן שהאב לא ישלם כלל (אם השכר שווה), או שישולמו מזונות מדורגים מופחתים. מזונות אישה (לבת זוג במסגרת נישואין דתיים) נקבעים לפי הדין האישי – ליהודים, הבעל חייב לזון את אשתו “עמו” כל עוד הם נשואים (כלומר עד מתן הגט), בכפוף לכך שהאישה “עומדת עליו” (לא עזבה ללא הצדקה). מזונות אישה תלויים ברמת החיים לה הורגלה וביכולת הבעל, ויכולים להיפסק בבית דין רבני או אזרחי. עם הגירושין (גט) נפסקים מזונות האישה.
• הסכמי ממון והסכמי חיים משותפים: מסמכים משפטיים בהם בני זוג קובעים את הסדרי הרכוש והממון ביניהם, ואף נושאים נוספים, מתוך רצון למנוע סכסוכים בעת פרידה. הסכם ממון נחתם בין בני זוג נשואים או קודם לנישואים, וזקוק לאישור רשמי (בית משפט או נוטריון) כדי שיהיה תקף. בהסכם ניתן לסטות מהסדר החוקי (למשל לקבוע הפרדת רכוש מלאה, או התניה אחרת). גם ידועים בציבור (בני זוג לא נשואים) יכולים לערוך הסכם חיים משותפים שמסדיר את רכושם, חלוקת הוצאות, משמורת ילדים משותפים וכו’. הסכמים כאלו מקבלים תוקף חוזי, וביהמ”ש לענייני משפחה יאכוף אותם ככל חוזה. ללא הסכם, ידועים בציבור כפופים לחזקת השיתוף בהתאם לפסיקה – שמניחה שאם חיו יחדיו כמשפחה, רכוש שנצבר במאמץ משותף יחולק ביניהם בשווה.
• ידועים בציבור: בני זוג המקיימים חיים משותפים כבני-זוג לכל דבר, מבלי שנישאו זה לזה. מעמדם המשפטי הוכר עם השנים בפסיקה, ומקנה להם זכויות רבות בדומה לנשואים – כגון זכות למזונות לאחר פרידה (במידה מוגבלת ולזמן מעבר), זכויות ירושה בתנאים מסוימים, זכויות בפנסיה ובקצבאות וכן זכויות רכושיות (חזקת השיתוף על נכסים משותפים). עם זאת, אין הליך “גירושין” פורמלי לידועים בציבור – פרידתם נעשית באופן לא-פורמלי, ולעיתים מחייבת פנייה לבית משפט לענייני משפחה לתביעות רכוש או משמורת אם מתגלה סכסוך. חוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ”ה-1995 נתן לבית המשפט סמכות מפורשת לדון בתובענות בין ידועים בציבור (מוגדרים כ”בן משפחה” לעניין החוק). כך, זוגות שאינם נשואים יכולים להסדיר את ענייניהם במסגרת הערכאה המשפחתית.
• ירושה וצוואות: חלוקת עיזבון של נפטר. חוק הירושה, תשכ”ה-1965 קובע שכל אדם רשאי לצוות את רכושו בצוואה חוקית, וכי בהיעדר צוואה – העיזבון יחולק לפי סדר הירושה הקבוע בחוק (בן/בת זוג, ילדים, נכדים וכו’). בית המשפט לענייני משפחה מטפל בענייני ירושה (בקשה לצווי ירושה, אישור וקיום צוואות, התנגדויות לצוואה) כאשר אין מדובר בירושות דתיות (למשל, יהודים יכולים גם לפנות לבית דין רבני לחלוקת עיזבון אם כל היורשים הסכימו לכך). ענייני ירושה עלולים להיות מורכבים – בעיקר במקרים של משפחות פרק ב’, ילדים מנישואים קודמים, ידועים בציבור שלא הוסדרו וכו’. החוק כולל הוראות מיוחדות לגבי זכויות בן זוג ידוע בציבור בירושה, זכות הירושה של בן זוג נפרד (אם הליכי גירושין לא הושלמו, בן זוג עדיין יורש) ועוד. בתי המשפט הבהירו שזכויות הירושה הן חלק מזכויות היסוד לקניין, וכי יש לכבד צוואות כל עוד נערכו כדין. במקרים חריגים של עושק, השפעה בלתי הוגנת או אי-כשירות המצווה – ניתן לפסול צוואה (בסעדים משפטיים זהירים).
• אימוץ ילדים: הליך במסגרתו ילד מאומץ לתוך משפחה חדשה ומתנתק משפטית מהוריו הביולוגיים. חוק אימוץ ילדים, תשמ”א-1981 מגדיר את התנאים והסמכויות: אימוץ יתאפשר רק אם בית המשפט השתכנע שהוא לטובת הקטין. לרוב נדרש כי המאומץ יהיה מתחת לגיל 18 והמאמצים בני זוג נשואים (או יחיד במקרים מיוחדים). בשנים האחרונות נעשו שינויים המאפשרים גם לידועים בציבור וליחידים לאמץ במקרים מסוימים, בעקבות פסקי דין חוקתיים (למשל, בג”ץ 4293/01 משפחה חדשה נ’ שר העבודה והרווחה (2009), שקבע שחוק האימוץ הקובע גיל מקסימלי 43 להורה מאמץ מפלה ופוגע בזכות חוקתית להורות). אימוץ הוא תחום שפועל בצומת בין דיני משפחה לדיני רווחה, ובתי המשפט מאשרים אימוצים רק לאחר תהליכי בדיקה ומעקב ע”י עובדים סוציאליים ולשכות הרווחה.
• פונדקאות (הסכמים לנשיאת עוברים): הליך בו אישה נושאת הריון עבור אחרים ומוסרת להם את היילוד. חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור ההסכם ומעמד היילוד), תשנ”ו-1996 מאפשר פונדקאות בישראל תחת פיקוח ועדה לאישור הסכמים. החוק במקור התיר זאת רק לזוגות הטרוסקסואלים נשואים שבהם האישה אינה יכולה לשאת הריון, תוך דרישות כמו זיקה גנטית לפחות לאחד ההורים המיועדים. בשנים האחרונות התרחשו תמורות משמעותיות: בג”ץ 781/15 ארד-פנקס נ’ הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים (2021) פסק שההבחנה שהייתה בחוק – אשר שללה פונדקאות מזוגות חד-מיניים ומגברים יחידים – היא בלתי חוקתית ופוגעת בשוויון. בעקבות זאת תוקן החוק בשנת 2022, וכיום פונדקאות בישראל פתוחה גם לבני זוג מאותו מין ולאבות יחידניים, ללא אפליה. שינוי זה הוגדר היסטורי בהקשר זכויות הלהט”ב בישראל. כמו כן, פונדקאות דורשת אישור משפטי לאחר הלידה להסדרת מעמד ההורים (צו הורות/אימוץ). דיני הפונדקאות מתפתחים במהירות הן עקב שינויים חברתיים והן עקב אתגרי טכנולוגיה (כגון הקפאת ביציות, תרומת ביצית נפרדת מהפונדקאית ועוד). כל הסכם פונדקאות מחייב את אישור המדינה לפני הביצוע.

“מירוץ סמכויות” בבתי משפט ובתי דין: ישראל היא אחת המדינות היחידות שבהן קיימות שתי ערכאות משפטיות בענייני משפחה: בית הדין הדתי (למשל רבני ליהודים) ובית המשפט לענייני משפחה (אזרחי). מצב זה יוצר תחרות על סמכות השיפוט בנושאים הכרוכים בגירושין. כלל הבסיס הוא: סמכות ייחודית לגירושין עצמם – רק בית הדין הרבני מוסמך לסדר גט ליהודים (וכנ”ל בתי דין של דתות אחרות לבני עדותיהן). ואולם ענייני הכרוכים (מזונות, רכוש, משמורת) – סמכות מקבילה לבית הדין ולבית המשפט. לפי פסיקת בית המשפט העליון, הערכאה שבה מוגשת ראשונה תביעה לגירושין ועניינים כרוכים, תתפוס סמכות לדון בהם. לכן צד המעוניין בבית דין רבני (שלרוב נחשב נוח יותר לגברים בענייני רכוש אך פחות במזונות ילדים, למשל) – ישאף להקדים ולהגיש שם תביעת גירושין עם “כריכה” של הנושאים. מנגד, צד שמעדיף את בית המשפט האזרחי (שלעיתים נחשב שוויוני יותר או נוח לנשים במזונות ילדים, למשל) – ימהר להגיש שם תביעות (למשל תביעת מזונות או משמורת) לפני שהצד השני יכרוך אותם בבית הדין. מירוץ זה קיבל משנה תוקף עד 2016, אך כאמור החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע”ה-2014 (חוק יישוב הסכסוך) שינה מעט את המצב: כיום, פתיחת בקשה ליישוב סכסוך עוצרת זמנית את האפשרות “לרוץ” לערכאות, ומעניקה למבקש הראשון שפתח את הבקשה זכות קדימה של 15 יום להגיש תביעות לאחר סיום הליך הגישור. בכך ניסו לצמצם את המרוץ, אך הוא עדיין קיים ברקע.

מפת דרכים: תהליך הגירושין בישראל (שלבים, טפסים, עלויות וטיפים) – להלן תיאור מלא של שלבי ההליך מקצה לקצה, החל מהצעד הראשון ועד לפסק דין סופי ומתן גט. רוב התהליכים מבוססים על הוראות החוק והתקנות, תוך שילוב טיפים מעשיים ועדכונים מהמקורות המצורפים.

טיפ כללי: בכל שלב, בני זוג רשאים להפסיק את ההליך המשפטי ולהגיע להסכם פשרה כולל, אותו ניתן לאשר כפסק דין (בבית המשפט או בבית הדין). הסכם כזה יכול להיחתם בכל רגע – אפילו אחרי סיום הוכחות ולפני מתן פסק דין. לעיתים הליך משפטי ממושך מעודד לבסוף התפשרות כואבת אך עדיפה מהכרעה שלישית.

הגשת תביעת גירושין לבית הדין – דגשים מעשיים (טפסים וניסוחים): לפי הנחיות בתי הדין הרבניים, יש להגיש את התביעה תוך מילוי כל הפרטים הנדרשים בטופס הייעודי. הטופס בנוי סעיפים מודפסים שיש להשלים: פרטי התובע/ת והנתבע/ת (כולל שמות, ת”ז, כתובות וטלפונים), פרטי עורכי הדין אם יש (והמספר רישיון שלהם), פרטי הנישואין (תאריך ומקום הנישואין; האם נישאו בנישואים דתיים; האם חיים בנפרד כעת; תלונות קודמות למשטרה והחלטות בהן; האם מתנהלים הליכים בבית משפט בענייני משפחה – ואם כן מה מצבם; האם נפתחו תיקים קודמים בביה”ד ומדוע נסגרו; האם ניסו גישור/טיפול זוגי). בחלק “סיבות לתביעת גירושין” על התובע לפרט בכתב יד את העילות והנסיבות שמצדיקות גט – יש דרישה להציג דוגמאות ולא להסתפק בטענות כלליות; ואם יש הוכחות – לציין מהותן. הטופס משאיר שורות ממוספרות למילוי (1 עד 5 או יותר) כדי למנות כל סיבה. בפועל, מנסחים למשל: “(1) חוסר נאמנות מצד אשתי – ביום X מצאתי התכתבויות המעידות על קשר רומנטי… מצורף תדפיס; (2) מורדת – מזה שנה אשתי עזבה את חדר השינה ומסרבת לשלום בית…,” וכדומה. בית הדין מקפיד על כנות העילות: תקנות הרבנות קובעות שאם תובע לא מציין פרטים מהותיים, הדבר “עלול לפגום בכנות התביעה ו/או בכנות הכריכה”. לכן מוטב לשטוח את כל הטענות ביושר.

בנוסף, אם מבקשים שביה”ד ידון גם בענייני רכוש, מזונות או ילדים, יש לסמן זאת בטופס: ישנם סעיפים ייעודיים לפרטי רכוש (נכסים, חובות) – למשל פירוט דירת המגורים (כתובת, רשומה ע”ש מי, גוש/חלקה), רכבים (סוג ומספר רישוי) וכו’, ולציין כיצד מבקש/ת לחלק ומדוע. למשל: “מבוקש לחלק הדירה בחלקים שווים מאחר שנרכשה במשותף” או “מבוקש שהדירה תועבר לבעלותי הבלעדית ובתמורה אשלם את חלקו – כי מומנה מכספי ירושה שלי” – ונימוקים תומכים. גם נכסים כספיים כמו חשבונות בנק, קרנות ופנסיות יש לפרט. סעיפים דומים קיימים לגבי מזונות: הטופס מנחה לרשום את שמות הילדים וגילם, את ההוצאות החודשיות הנדרשות לכל ילד (אין להסתפק בסכום כללי אחד – יש לפרט לכל ילד), את הוצאות המדור (דיור) שלהם, והאם שולם משהו עד כה. לבסוף – לרשום כמה מזונות מבוקש שביה”ד יפסוק לילדים. לגבי משמורת – הטופס כולל סעיף “ענייני הילדים הקטינים” שבו מסמנים אם רוצים שביה”ד יפסוק במשמורת, בזמני הראייה, בענייני חינוך וכיו”ב. יש למלא מי מבוקש שיהיה המשמורן ומדוע הוא המתאים, מה ההסדר המוצע לזמני שהות (למשל: “למשיב יינתנו הסדרי שהות כל סוף שבוע שני ואחת לשבוע באמצע”), מה ההסכמה/המחלוקת לגבי חינוך (באיזה מוסד לומדים הילדים, ואם רוצים שינוי), וכל עניין אחר (בריאות, טיפול רגשי וכו’).

לבסוף, התובע חותם ומגיש. חשוב: על פי הנחיית ביה”ד, כל כתבי בית הדין גלויים לצד השני – כלומר, אין מידע חסוי בתיק (למעט אולי מסמכים רפואיים חסויים). על כן, יש לנסח את כתב התביעה באופן שייקרא גם ע”י בן הזוג השני, ולשקול את ההשלכות. למשל, אין טעם להפריז בטענות שקריות – הן ייחשפו ויחתרו תחת אמינות התובע. במקרה שמידע מסוים אינו ידוע במלואו (למשל, פרטי חשבון בנק) – ההוראה היא לציין זאת ולהסביר מדוע חסר וכיצד ניתן להשלים, ולא להשאיר שדות ריקים. מילוי מדויק ומלא של הטופס יתרום לכך שהתביעה תתקבל לגופה ולא תסורב בגלל “חוסר כנות”.

אסטרטגיה וייעוץ בבניית תיק גירושין: המפתח להצלחה בתיקי משפחה הוא הכנה טובה. עורך דין משפחה מנוסה יסייע ללקוח/ה לבנות אסטרטגיה משפטית מקיפה: בחירה מודעת של הפורום המתאים (רבני או אזרחי) בהתאם לנסיבות, איסוף ראיות מקדימות (למשל, תיעוד הכנסות בן הזוג כדי לטעון למזונות גבוהים, או תיעוד התנהגות לפגיעה בהורות מצד השני), ושימוש בעיתוי – כגון הקדמת פתיחת התיק כדי לתפוס סמכות. פעמים רבות נשקל שילוב כלים: יש מקרים שבהם אישה פותחת בקשה ליישוב סכסוך ולאחריה מגישה רק תביעת מזונות ילדים לבית המשפט (כך “ננעלת” הסמכות שם למזונות), בעוד הבעל ממהר אחרי תקופת העיכוב לפתוח תיק גירושין ברבני (כך הגט והרכוש נדונים שם). שילובים כאלה דורשים הבנה עמוקה של מירוץ הסמכויות. בנוסף, יש לתכנן את ניהול המשא ומתן: מרבית המקרים מסתיימים בפשרה, ולכן הצבת קווים אדומים ברורים אך גם נכונות לגמישות במותר חשובה. למשל, אב יכול לומר: “לא אתפשר על פחות מ-40% זמני שהות”, או אם האם – “לא אסכים לפחות מ-₪1,200 לילד”, וכדומה. האסטרטגיה כוללת גם הכנת “Plan B” – מה עושים אם התיק מסתבך (למשל, בקשת סעד דחוף אם הצד השני מבריח את הילדים לחו”ל – אז מראש לכלול צו עיכוב יציאה כפי שהזכרנו). באופן כללי, הגישה כיום בדיני משפחה מנסה לעודד שיתוף פעולה והסכמות, מתוך הבנה שמלחמות ממושכות מזיקות בעיקר לילדים. לכן, אסטרטגיה “תוקפנית” של שחור-לבן מוחלט עלולה להיתקל בביקורת מצד השופט/דיין. לרוב עדיף להראות נכונות לפתרון הגיוני, אך לצד זאת לעמוד על זכויות מהותיות.

עקרונות הדין לגבי משמורת, זמני שהות ומזונות – טובת הילד ותסקירים: טובת הילד היא עיקרון על בכל החלטה הנוגעת לילדים. משמעותה – מה שיבטיח לילד יציבות, התפתחות ובריאות נפשית ופיזית מיטבית. מחקרים ופסיקה מדגישים כי קשר משמעותי עם שני ההורים הוא לרוב לטובת הילד, אלא אם יש סיבה משמעותית להיפך (אלימות, הזנחה). לכן במאה ה-21 נוטים להסדרי משמורת משותפת או לפחות זמני שהות נרחבים עם ההורה הלא-משמורן (למשל לינה אצל האב באמצע השבוע, לא רק ביקורים קצרים). כל זאת כמובן בהתאם לגיל הילד: תינוקות ופעוטות מאוד צעירים זקוקים בד”כ לרצף עם האם (ההורה המטפל העיקרי לרוב) אך גם לקשר עם האב – ולכן מיישמים מעברים תכופים וקצרים (למשל מפגש יומי של האב עם התינוק לפרק זמן קצר, כדי לשמר את הקשר מבלי לערער את שגרת התינוק). ככל שהילד גדל, ניתן להרחיב זמני שהות. לילדים מעל גיל 6-7, רבים מהשופטים כבר קובעים חלוקת זמנים כמעט שוויונית אם התנאים מאפשרים. בתי המשפט פועלים לפי דוחות ותסקירים כאמור: פקידי הסעד בודקים למשל את רמת הקונפליקט בין ההורים – אם היא גבוהה וכוללת הסתה של הילדים, משמורת משותפת עלולה להזיק עקב מצבי לחץ עבור הילד. ילדים בגילאי בי”ס יכולים להביע את רצונם – רצון הילד נשקל (בעיקר מגיל 10-12 ומעלה), אך אינו מכריע לבדו. החוק (סעיף 12 לאמנה לזכויות הילד שישראל צד לה) מעודד לשמוע את הילד, ובפועל אם ילד מבוגר מביע באופן עקבי רצון למשמורת אצל הורה מסוים – תהיה לכך השפעה, כל עוד בודקים שהוא לא תוצאה של השפעה לא הוגנת מצד אותו הורה.

תסקירי עו”ס משקפים לעיתים קרובות נושאים עדינים. לדוגמה, עו”ס יכולה לדווח: “הילד חרד מהעברה בין הבתים; האם מגוננת מאוד ומתקשה לשחרר; האב מצדו יוצר אווירה נעימה בביקורים אך הילד עדיין מסרב ללון אצלו”. המלצה כזו עשויה להיות להסדר הדרגתי: להתחיל מלינה אחת, עם התחייבות של שני ההורים לתמוך רגשית בילד. התסקירים גם מגלים אם יש ניכור הורי – מצב שבו ילד דוחה לחלוטין הורה בשל הסתה או קונפליקט נאמנויות. בתי המשפט רגישים לכך: ניכור הורי חמור עשוי להביא אפילו להעברת משמורת להורה המנוכר, אם יימצא שההורה המשמורן מסית באופן הפוגע בטובת הילד. אך זה פתרון קיצון שננקט לעיתים רחוקות ורק בליווי טיפול מתאים. לרוב מנסים טיפול בניכור, כמו תיאום הורי – תהליך שבו גורם מקצועי (למשל פסיכולוג) עובד עם ההורים לשפר תקשורת ולבודד את הילדים מהסכסוך.

בכל הנוגע למזונות ילדים, כפי שתואר, כיום השיקול הוא יכולתם הכלכלית היחסית של ההורים וצרכי הילדים. צרכים בסיסיים (כמו מזון, ביגוד, ספרי לימוד) – קיימים טבלאות מעשיות של הוצאות מינימום לילד, שהתגבשו בפסיקה: בסביבות ₪1,300-1,600 לילד לחודש (כולל חלק יחסי במדור). מעבר לכך, יש צרכים משתנים: חוגים, שיעורים פרטיים, קייטנות – שלרוב ההורים מתחלקים בהם שווה בשווה או לפי יחס הכנסות. בפועל, בתיקים רבים כיום (לאחר בע״מ 919/15) נפסק שמעל גיל 6 גם לאם הכנסה נלקחת בחשבון, ולכן אם האם מרוויחה באופן דומה לאב ויש משמורת משותפת – ייתכן פסיקה של אפס מזונות (כל הורה נושא בהוצאותיו כשהילדים עמו). עם זאת, כאשר הפער הכלכלי משמעותי, עדיין יהיה חיוב לאיזון רמת החיים בין הבתים. מזונות ילדים נפסקים עד גיל 18 (או סיום תיכון), ומגיל 18 עד 21 נהוג חיוב שליש סכום (תקופת צבא/שירות לאומי). את דמי המזונות ניתן לעדכן בעתיד רק אם יש שינוי נסיבות מהותי (למשל שינוי משמורת, אבטלה, צרכים רפואיים חדשים).

דוגמה לנתוני מזונות (ממוצעי פסיקה עדכנית):

• ילד אחד (משמורת אם, אב מבקר): ~₪1,450 לחודש לילד + כ-30% מהמדור.
• שני ילדים: ~₪2,300-₪2,800 לחודש יחד + כ-40% מהמדור.
• שלושה ילדים: ~₪3,200-₪3,600 יחד (לא “1,200×3” מלא) + כ-50% מהמדור.
• משמורת משותפת 2 ילדים, פער שכר גדול (פי 2): ההורה העשיר משלם כ-₪1,000-₪1,500 לחודש לשני הילדים (מופחת).
• משמורת משותפת, שכר דומה: ייתכן אפס מזונות (כל הורה מוציא ישירות על הילדים אצלו).

(הערה: סכומים להמחשה כללית בלבד; כל מקרה נדון לגופו.) ראוי להזכיר גם את מוסד הביטוח הלאומי – במצב שאב אינו משלם מזונות שנפסקו, האם יכולה לקבל את הסכום (עד תקרה) מהביטוח הלאומי, אשר גובה אותו מהאב בחזרה. סכום מקסימלי לביטוח לאומי לתשלום מזונות עומד היום על כ-₪2,800 לאם עם ילד אחד, וגבוה יותר אם יותר ילדים; בפועל הממוצע שזרם דרך הביטוח הלאומי לנשים הזכאיות היה כ-₪1,110 לחודש (נתון ממוצע ארצי).

התמודדות רגשית והדרכת הורים במהלך גירושין: הליכי גירושין אינם רק משפטיים – הם משבר במשפחה. תוך כדי התהליך, ההורים עצמם מתמודדים עם רגשות קשים (כעס, אכזבה, פחד כלכלי) – ובאותו זמן צריכים לתמוך בילדים. מומלץ מאוד להיעזר בייעוץ הורי או טיפול משפחתי במקביל להליכים המשפטיים. ישנם מרכזים ציבוריים (במחלקות רווחה עירוניות) שנותנים הדרכה הורית לגירושין – כיצד לספר לילדים, כיצד לשמור על שגרה, איך להגיב לרגרסיות וכו’. גם ארגוני המגזר השלישי (כמו “המרכז לילד המשברי” בעמותות שונות) מסייעים. מחקרים מראים שרוב הילדים יתגברו על משבר הגירושין ויחזרו לתפקוד תקין, אם ההורים יתנהגו בשיתוף פעולה למען הילד. ההורים יכולים להקל על הסתגלות הילדים על ידי מספר פעולות מומלצות:

• תקשורת כנה ומותאמת גיל: חשוב להסביר לילדים באופן ענייני מה מתרחש, מבלי להטיל אשמה. למשל: “אמא ואבא החליטו לגור בבתים נפרדים כי היו בינינו בעיות, זה לא באשמתכם.” יש לבחור מילים בהתאם לגיל – ילד צעיר לא צריך פרטים מיותרים. רצוי ששני ההורים ידברו עם הילדים ביחד, כדי להפגין מסר מאוחד. במהלך השיחה יש להדגיש מסרים מרגיעים.
• הבטחת אהבה ויציבות: לומר מפורשות לילדים: “שנינו נמשיך להיות ההורים שלכם. תמיד נדאג לכם, ותמיד נאהב אתכם.” ההמשכיות של התא המשפחתי צריכה להיות מודגשת – אמנם ההורים נפרדים כבני זוג, אבל “המשפחה עדיין קיימת” – ההורים והילדים יישארו משפחה בצורה חדשה. שני ההורים צריכים להתחייב לשמור על קשר רציף ויציב איתם.
• אחריות ההורים – לא הילדים: ילדים (בפרט בגילאי 5-10) לעיתים מאשימים את עצמם בגירושין, או מאמינים שיש ביכולתם “להחזיר את אבא ואמא”. חשוב מאוד לשלול את המחשבות האלה: לומר בבירור “אתם לא אשמים, זו החלטה של אמא ואבא בלבד. שום דבר שעשיתם או לא עשיתם לא גרם לזה.” וגם: “אתם לא יכולים לשנות את ההחלטה הזאת – זו החלטה של גדולים.” כך משחררים אותם מתחושת אחריות כוזבת.
• לא לערב את הילדים בקונפליקט: ההורים צריכים להסכים (ולהגיד לילדים) שלא יריבו לפניהם ושלא יעמידו אותם באמצע. לעולם אין להשתמש בילד כ”שליח” למסירת מסרים להורה השני, ואין לכרוך אותם בברית עם אחד ההורים נגד השני. זה אומר, למשל, להימנע מלשאול “מה אמא אמרה עלי? ” או “תמסור לאבא שהוא תמיד מאחר! “. יש להימנע מביקורת על ההורה השני בפני הילדים – הילדים רגישים מאוד לזה. אם ילד שומע הורה אחד מדבר סרה על האחר, הוא נקלע לנאמנות כפולה בלתי נסבלת. גם אם היחסים גרועים – את הריבים משאירים הרחק מהילדים.
• שימור שגרה עקבית בין הבתים: ילדים מסתגלים טוב יותר כשיש שגרה. רצוי לתאם בין ההורים כללים בסיסיים עקביים – למשל שעת שינה, גבולות משמעת, סגנון הורות – ככל האפשר. פרידה כשלעצמה היא שינוי גדול; לפחות יתר הדברים בחיי הילד (גן/ביה”ס, חוגים, חברים) עדיף לשמור יציבים. אם נדרש שינוי (מעבר דירה, למשל) – מומלץ לעשותו בהדרגה ועם הכנה מראש.
• התייחסות לגיל הילדים: בגיל הרך (0-5) הילדים לא מבינים לגמרי את מושג הגירושין, אך מרגישים את המתח. ייתכנו רגרסיות (הרטבה, נדודי שינה, היצמדות חרדתית). הטיפול: הרבה חום, רוטינות מרגיעות, והבטחה מתמדת ששני ההורים שם בשבילם. בגילאי בי”ס צעירים (6-12), ילדים עלולים לדמיין שהם גורם הפרידה או יכולים לשדך מחדש; חשוב להסביר שזה סופי אך גם להרגיע שכל אחד מההורים יהיה זמין להם תדיר. מומלץ לייצר לוח זמנים ברור למתי הם אצל כל הורה – תחושת הוודאות עוזרת. בגיל ההתבגרות (13-18), מתבגרים עשויים להגיב בקיצוניות – כעס, הסתגרות, או לחילופין “לקחת צד” של הורה אחד ולהתרחק מהשני. צריך לתת להם מרחב, אך להציב גבולות. הורים צריכים לשדר שהם עדיין הורים סמכותיים ביחד – מתבגר ינצל לעיתים פערים בין ההורים לטובתו. תיאום בין ההורים לגבי כללים (שעות יציאה, כסף וכד’) הוא קריטי. יש מתבגרים שמתפקדים דווקא טוב ואף לוקחים אחריות בוגרת (לעזור עם אחים קטנים, למשל) – אבל יש לשים לב לא “להעמיס” עליהם תפקיד הורי במקום ההורה החסר.
• עזרה מקצועית לילדים: אם מבחינים שהילד מראה סימני מצוקה נמשכים (דיכאון, ירידה בלימודים, התפרצויות זעם קשות) – כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי לילד. לעיתים כמה פגישות עם פסיכולוג ילדים יכולות לסייע לו לעבד את רגשותיו. בתי המשפט עצמם היום מעודדים טיפול רגשי לילדים באמצע סכסוך משמורת, ואף ממנים אפוטרופוס לדין שיוודא שהילד מקבל תמיכה. זכרו: “ילדים רוצים להיות בסדר, הם צריכים עזרה להבין ולהרגיש שהם ימשיכו להיות נאהבים ובטוחים.”

לסיכום פרק זה, הורים גרושים מוצלחים הם אלה שמצליחים להישאר צוות בהורות גם לאחר שנפרדו כבני זוג. הוכח שמה שהכי פוגע בילדים זה לא הגירושין עצמם, אלא רמת הקונפליקט שבאה איתם. אם ההורים משתפים פעולה ומפגינים כבוד הדדי מול הילדים – סיכויי הילדים לגדול בריאים ומאושרים כמעט זהים לאלה במשפחה רגילה.

מה מגדיר “עורך דין לענייני משפחה תותח”? בתחום עריכת הדין בכלל, ובפרט בדיני משפחה, קיים מנעד רחב של איכות ומקצועיות. ישנם מעל 80 אלף עורכי דין פעילים בישראל, אך רק אחוז קטן מהם מומחים מנוסים באמת בתחום המשפחה. “עו”ד לענייני משפחה תותח” הוא עורך דין המצטיין במספר קריטריונים: ידע משפטי מעמיק ומעודכן, ניסיון רב-שנים, הצלחות מוכחות בתיקים, יכולת אסטרטגית וחשיבה יצירתית, כישורים בינאישיים ורגישות, וכן מוניטין בקרב לקוחות וקולגות. נפרט כיצד קריטריונים אלה מבדילים בין עו”ד מוביל לבין עו”ד מתחיל, וכיצד 20 שנות ניסיון יכולות להשפיע מהותית על הצלחת התיק:

• ניסיון וותק: עורך דין עם 20+ שנות ניסיון ראה כבר כמעט כל תרחיש אפשרי – תיקי משמורת סבוכים, סרבני גט, נכסים חבויים, אלימות במשפחה, ועוד. ניסיון רב מעניק יכולת חיזוי של מהלכי הצד שכנגד ושל תגובות בית המשפט. לפי נתוני לשכת עוה”ד, רק כ-12.3% מהעורכים דין פעילים הם בעלי ותק מעל 25 שנה (15.7% מהגברים ו-8.4% מהנשים בתחום), כך שניסיון רב הוא מצרך נדיר. עו”ד מתחיל, לעומת זאת, עדיין “לומד את השטח” ועלול לפספס מוקשים פשוט כי לא נתקל בהם בעבר.
• בקיאות משפטית ועדכון שוטף: דיני המשפחה משתנים בהתמדה – פסיקות תקדימיות (כמו הלכת 919/15 שעדכנה מזונות משותפת, או פסיקות חדשניות לגבי ידועים בציבור), רפורמות בתקנות (תקנות סדר הדין החדשות מ-2021 שהשפיעו גם על משפחה) ועוד. עו”ד תותח שולט לא רק בחוקים (חוק יחסי ממון, חוק הכשרות המשפטית, חוק בית המשפט למשפחה וכו’) אלא גם בפסיקה העדכנית ביותר. הוא יידע לצטט בעל-פה פסקי דין מרכזיים ולשלוף אותם להמחשת טענותיו בפני השופט. עו”ד מתחיל ייתכן ויכיר את החוק היבש, אך לא תמיד יהיה מודע לנוואנסים של פסיקה עדכנית, מה שעלול לפגוע בטיעוניו. לדוגמה, עו”ד מנוסה יטען לזכות אשה למזונות ילדים גם מעבר לגיל 18, כי מכיר פס”ד על המשך תשלום בזמן צבא – בעוד עו”ד לא מעודכן אולי ידרוש רק עד 18.
• יכולת טיעון בבתי משפט ובבתי דין: הופעה באולם הדיונים היא אומנות. עורך דין משפחה מנוסה פיתח יכולת שכנוע, רהיטות, שליטה בעובדות וברגש. במיוחד בתיקי משפחה, פעמים רבות צריך לפנות גם לרגש השופט (בטובת הילד, למשל) וגם להציף עובדות קשות (כמו התנהגות פוגענית של הורה). עו”ד מוביל ידע לאזן זאת – להקרין אמפתיה אך גם לעמוד על עקרונות. בנוסף, הוא מכיר את השופטים והדיינים השונים וסגנונם: מניסיון עבר, הוא יודע ששופט X אוהב תמציתיות, או דיין Y רגיש במיוחד לנושא מסוים – ומתאים את הטיעון לקהל. הניסיון גם מקנה קשרים והיכרות בלתי-פורמלית: עו”ד ותיק מכיר רבים מעורכי הדין מהצד השני, מה שמקל לפעמים להגיע להסדר (כשיש כבוד מקצועי הדדי, המו”מ ענייני יותר). גם פקידי בית המשפט, מגשרים, עובדים סוציאליים – כולם חלק מהרשת המקצועית שלו. עו”ד חדש לרוב לא מכיר איש, לומד עדיין “איך זה עובד” ועלול לעשות טעויות דיוניות (למשל, לא להגיש בקשה מסוימת בזמן – מה שמנוסה לעולם לא ישכח).
• ניהול ראיות וחקירה נגדית: תיקי משפחה כרוכים בראיות מסוגים שונים – מסרוני וואטסאפ בין בני זוג, דפי חשבון ותנועות בנקאיות (לחשיפת הברחת כספים), עדויות בני משפחה, חוות דעת פסיכולוגית וכו’. עורך דין תותח ידע כיצד לאסוף את הראיות ביעילות (למשל, לפנות לקבלת תדפיסי שיחות תוך ידיעת חוק הגנת הפרטיות; לשמור הקלטות בצורה קבילה), וכיצד להגיש אותן כך שבית המשפט יקבל (להכין חוות דעת מומחה לאימות תכתובות, למשל). בנוסף, חקירה נגדית – כאן נמדד ניסיון בצורה הברורה: עו”ד מיומן ישבור גרסה של עד יריב בעדינות אך בנחישות, ידע לאלתר שאלות בהתאם לתשובות, ויזהה מייד סתירות בדברי העד (כי זוכר היטב את כל החומר). עו”ד טרי עשוי לפספס הזדמנות להפריך אמינות של עד פשוט כי אין לו אותה מיומנות גבוהה בהקשבה ותמרון תחת לחץ.
• יצירתיות במציאת פתרונות: בתיקי משפחה, “לנצח” זה לא חזות הכל – לפעמים נדרש פתרון מותאם מחוץ לקופסה. לדוגמה, במקום להיאבק על משמורת בלעדית, עו”ד מנוסה עשוי להציע משמורת משותפת מדורגת: בתקופת לימודים הילד אצל האם ורוב סופ”ש אצל האב – כפתרון ביניים. או במזונות: להציע קרן נאמנות לילד במקום תשלום חודשי – כדי להרגיע חשש של אב שכסף יתבזבז. רעיונות כאלה באים רק מניסיון עשיר של מה עבד בתיקים קודמים. מי חדש בתחום נוטה להתמקד בעמדה נוקשה של לקוחו ולא רואה פיתרונות גמישים שיכולים להביא לתוצאה טובה יותר לשני הצדדים.
• מוניטין ואמינות: “תותח” אמיתי הוא כזה שגם הלקוחות ממליצים עליו וגם השופטים רוחשים לו אמון. אם עו”ד מוכר כמוביל והגיוני, אזי כאשר הוא טוען טענה בבית המשפט – השופט נוטה לתת לה משקל, מתוך הנחה שהיא מגיעה מאיש מקצוע מנוסה שבדק אותה. גם עו”ד יריב יחשוב פעמיים לפני שיהמר נגדו על נקודה מסוימת. המוניטין הזה נבנה לאורך שנים של הגינות ומקצועיות. עו”ד מתחיל עוד לא בנה שם – ולעיתים גם יעשה שגיאות אתיות (כמו הגשת בקשות סרק מרובות) שיכולות לפגוע באמינותו מול ביהמ”ש. מנגד, עו”ד בכיר שיודע לברור את הקרבות, יזכה לאוזן קשבת יותר כשבאמת משהו קריטי.

להלן טבלת השוואה המדגימה הבדלים בין עו”ד משפחה ותיק (20 שנות ניסיון) לבין עו”ד בתחילת דרכו:

מהטבלה עולה כי ניסיון של עשרים שנה משנה מהותית את התמונה: הידע, הביטחון, הקשרים – כולם תורמים להשגת תוצאה טובה יותר עבור הלקוח. למשל, עו”ד ותיק עשוי לחסוך ללקוח עוגמת נפש וכסף רב בכך שיזהה בתחילת הדרך שתיק מסוים עדיף לו פתרון בגישור מאשר קרב משפטי, בעוד עו”ד לא מנוסה היה נכנס למאבק ארוך שבסופו התוצאה דומה אך המחיר גבוה. ותק גם מקנה סמכות מקצועית – הצד השני יירתע מפעולות קיצוניות אם יודע שמולו ניצב “כריש” שיפעל בנחישות. כמובן, אין הדבר גורע מיכולתם של צעירים מבריקים להצליח; אך בדיני נפשות כמו משפחה, ניסיון חיים ומשפט כאחד נותן לעו”ד ערך מוסף משמעותי.

דוגמה מוחשית: בקובץ המצורף, “הליך גירושין – טיפים מועילים” מאת עו”ד ותיק, צוין כי גירושין עם מחלוקת נמשכים 12-18 חודשים בממוצע ואילו הרצון לחסוך בעימותים מיותרים, שיתוף פעולה והכנת מסמכים כספיים מבעוד מועד יכולים להאיץ את ההליך. אלה תובנות שבאות מניסיון: עורך דין מנוסה ינחה את לקוחותיו מהרגע הראשון לאסוף כל מסמך בנוגע להכנסות בן הזוג, להימנע מפרובוקציות, ולחשוב צעד קדימה – ובכך יחסוך זמן יקר בהמשך. בנוסף, ניסיון מביא עמו ביטחון: הופעה בפני דיין רבני דורשת למשל היכרות עם שפה הלכתית – עו”ד ותיק יודע לצטט מקורות יהודיים וחז”ל אם צריך, מה שמרשים את ההרכב. עו”ד חדש ללא רקע, עשוי להתקשות בשיח הזה.

לבסוף, חשוב להדגיש: “עו”ד תותח” אינו נבחן רק בזכייה במשפט בכל מחיר – אלא ביכולת להביא את הלקוח לתוצאה הטובה ביותר במאזן הכולל: משפטית, כלכלית ורגשית. בדיני משפחה, הצלחה אמיתית היא לעיתים בהשגת פשרה הוגנת בזמן קצר במקום נצחון פירוס יקר. עורכי דין מהשורה הראשונה יודעים זאת ופועלים באחריות ובמקצועיות כדי לפתור סכסוכים, לא ללבות אותם לשווא.

ייעוץ משפטי חינם לנשים ולגברים – גופים, זכאות וטפסים: לא כל אחד יכול לממן עורך דין פרטי לאורך זמן, ובפרט בתחום המשפחה קיימים ארגונים ומוסדות רבים המציעים סיוע וייעוץ ללא תשלום או בתשלום סמלי. להלן פירוט הגורמים המרכזיים המספקים ייעוץ חינם (או מסובסד) בתחום דיני המשפחה, ואופן הפנייה אליהם. הטבלה הבאה מסכמת את השירותים הזמינים:

ראוי להדגיש: סיוע משפטי חינם לגברים ולנשים קיים ונגיש, אך דורש יוזמה מצד הפונה. נשים רבות אינן מודעות כי לשכות משפטיות של נעמת/ויצו יכולות ללוות אותן לאורך כל התהליך – החל מייעוץ ועד ייצוג בערעורים, במחירים נוחים. כך גם גברים – במקום להתמודד לבד (מה שמוביל לפעמים לטעויות גורליות כמו אי-הגשת כתב הגנה או הסכמה לצו בלי להבין), מומלץ שינצלו את המשאבים כמו עמותות גברים או הסיוע המשפטי.

טפסים ונהלים לפנייה: למשל, מי שרוצה להגיש בקשה לסיוע משפטי ממשרד המשפטים ימלא טופס מיוחד ויגיש במסירה ידנית או מקוונת. הטופס דורש פרטים אישיים, פירוט ההכנסות וההוצאות, תיאור המקרה המשפטי, וחתימה על ויתור סודיות (כדי שהמחלקה תבדוק את הנתונים הכלכליים מול ביטוח לאומי וכו’). החלטה ניתנת תוך כמה שבועות. לעומת זאת, לפנייה לנעמת/ויצו אין ביורוקרטיה – פשוט לקבוע פגישה. טיפ: חשוב להביא לכל ייעוץ ראשוני מסמכים: תעודת זהות, תעודת נישואין/גירושין, כל מסמך משפטי שכבר קיים (כתב תביעה/הגנה, החלטות אם יש), ומסמכי רכוש/הכנסה רלוונטיים. כך היועץ/עו”ד יוכל לתת תמונה שלמה ומדויקת.

עוד גורם רלוונטי: מחלקות ייעוץ לאזרח ברשויות מקומיות – רבות מהעיריות מפעילות בלשכות הרווחה או מרכזי זכויות קהילתיים, עורך דין המייעץ חינם לתושבים אחת לשבוע. למשל, “מרכז עוצמה” ברשויות שנותן סיוע משפטי כללי. גם בהם ניתן לקבל כיוון ראשוני בתחום המשפחה.

סוגי הסיוע: יש הבדל בין ייעוץ לבין ייצוג. רוב הגופים הנ”ל לפחות ייעצו בחינם. ייצוג מלא ללא עלות מוצע בעיקר ע”י הסיוע הממלכתי, שכר מצווה, או דרך מימון של תורמים (למשל יש קרנות שמממנות עו”ד לנשים נפגעות אלימות להליכי גירושין). תמיד מומלץ לשאול בפירוט על היקף השירות: האם העו”ד רק מייעץ פעם אחת, או שיכול ללוות לאורך המשפט. ולברר אם השירות חסוי – בדרך כלל כן, כל פנייה לעו”ד (גם מתנדב) חסויה בחסיונות עו”ד-לקוח.

דיני משפחה – חקיקה ופסיקה מרכזית: במהלך הסקירה התייחסנו לכמה חוקים חשובים, ונביא כאן אזכור תמציתי ומספרי סעיפים/תיקים לדוגמה, עם ציטוטים נבחרים:

• חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973: מסדיר את חלוקת הרכוש בין בני זוג בעת גירושין. סעיף 5(א) לחוק קובע: “עם התרת הנישואין… זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג” (למעט חריגים כמצוין בפסקאות המשנה). כלומר, העיקרון – חצי-חצי. סעיף 5(א)(1-3) מפרט את החריגים: נכסים מלפני הנישואין או שקיבלו בירושה/מתנה; פיצויים וגמלאות אישיים; ונכסים שהוסכם בכתב להחריג. סעיף 6 לחוק קובע את אופן מימוש האיזון (חישוב שווי נכסים פחות חובות; תשלום מחצית ההפרש וכו’). סעיף 8 לחוק מקנה לבית המשפט סמכות לעשות איזון בלתי שוויוני “אם נראה לו שהשוויון בלתי צודק בנסיבות העניין” – למשל, פסיקה השתמשה בסעיף זה במקרים של סרבן גט קיצוני, כדי לתת לאישה חלק גדול יותר ברכוש כפיצוי (אך בזהירות רבה). החוק עבר תיקון בשנת 2008 (תיקון תשס”ט) – הוספת סעיף 5א המאפשר איזון משאבים עוד לפני הגט עצמו, אם חלפה שנה מאז שהוגשו תביעת גירושין או רכוש ויש קרע מוכח. תיקון זה נועד להתמודד עם מצבים של “עיגון כלכלי” – כשהבעל מסרב לתת גט כדי ללחוץ לרכוש. כיום, אם שנה בנפרד – אפשר לתבוע חלוקת רכוש גם בעודם נשואים.
• חוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ”ה-1995: הקים את בתי משפט למשפחה כשייכים למערכת בתי משפט השלום. סעיף 1(2) מגדיר את סמכות בית המשפט: לדון ב”תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה”. כלומר, כמעט כל סכסוך בין בני משפחה (כהגדרת החוק – בני זוג, ידועים בציבור, הורים, ילדים, נכדים, אחים, ועוד) שייך לבית המשפט למשפחה. סעיף 3 מונה חריגים של סמכות ייחודית (ענייני נישואין וגירושין עצמם – מחוץ לסמכות בית המשפט, כיוון שהם בידי בתי הדין). סעיף 8(ה) קובע שבית המשפט רשאי לצרף להליך גם מי שאינו בן משפחה אם צריך כדי להכריע בסכסוך (למשל – לצרף חברה שבבעלות אחד מבני הזוג במקרה של הברחת נכסים). סעיף 9 מאפשר דיון בדלתיים סגורות, סעיף 68 לחוק בתי המשפט מוחל ומגן על פרטיות המתדיינים. החוק גם מתייחס לכלים מיוחדים – למשל, אפשרות למנות מומחים, להשיג מידע רפואי וכו’, כדי להכריע בסכסוך משפחתי בצורה הוליסטית. מטרת החוק כפי שצוין בהצעתו: “לרכז את הסכסוך המשפחתי בכל היבטיו בפני בית משפט אחד, בעל ידע ייחודי, ובכלים ייחודיים” – לכן בבית המשפט לענייני משפחה אין הגבלת סמכות לפי סכום התביעה, והוא מטפל גם בנושאים נלווים (גישור, יחידות סיוע).
• חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962: מסדיר את האחריות ההורית על ילדים ואת משמורתם כשבני הזוג נפרדים. סעיף 14 קובע ששני ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, במשותף. סעיף 15 מפרט את חובות האפוטרופוס – לדאוג לצרכי הקטין, חינוכו, לימודיו, שמירת נכסיו וכו’. סעיף 18 קובע שהורים חייבים לפעול לטובת הקטין במסגרת אפוטרופסותם. סעיף 24 מבהיר שכאשר ההורים חיים בנפרד, הם יכולים להגיע להסכם מי יהיה המשמורן, ואם לא – בית המשפט יכריע (וזה מוביל ל-סעיף 25). סעיף 25 – המפורסם כחזקת הגיל הרך: הוא קובע שאם אין הסכמה בין הורים חיים בנפרד לגבי המשמורת, בית המשפט או בית הדין יחליט לפי טובת הילד, אך “ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת”. החזקה הזו היא דיספוזיטיבית (ניתנת לסתירה אם מוכח אחרת). בפסיקת בתי המשפט למשפחה בעשור האחרון, לעיתים “סטו” מהחזקה גם ללא ביטול חקיקתי, בהסתמך על חוות דעת שטובת ילד מסוים להיות דווקא עם האב. אבל רשמית, החזקה שרירה. (היו הצעות חוק לבטלה, נכון ל-2025 – לא אושרו; אולם ועדת שניט המליצה להחליפה במושג אחר). עוד בחוק: סעיף 25א (הוסף ב-2023) – מאפשר להוציא צווי הורות פסיקתיים למשל במצב של זוגות חד-מיניים (לא שגרתי בחוק זה, אבל נוגע לאחריות הורית). סעיף 30-33 – מינוי אפוטרופוס חיצוני אם הורה נפטר או אינו מסוגל. סעיף 17 – חובת הילד לציית להוריו כל עוד הוא קטין (כמובן במסגרת סביר). חוק זה הוא כמו “חוקת” היחסים בין הורה לילדו – ובגירושין הוא הבסיס לכל הסדר משמורת, כשהעיקרון המנחה הוא תמיד טובת הילד כאמור.
• חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ”א-1991: מעניק כלים משפטיים להגנה על בני משפחה מאלימות. מאפשר להוציא צו הגנה במקרים של אלימות פיזית, מינית, או התעללות נפשית מתמשכת. הצו יכול להרחיק בן משפחה מהבית, למנוע יצירת קשר, לחייב טיפול וכד’. בתי משפט לענייני משפחה (או שלום) וגם בתי דין דתיים מוסמכים להוציא צווים אלה. בהקשר גירושין: נשים (או גברים) רבים מגישים בקשה לצו הגנה אם היה אלימות – זה הליך מהיר (מעמד צד אחד תחילה). החוק תרם לכך שאנשים לא חייבים להישאר בבית מסוכן עד הגירושין – ניתן להגן מיד. סעיף 3 לחוק מפרט את התנאים לצו הגנה ותקופות (עד 3 חודשים, הארכה עד שנה מקסימום).
• פסקי דין מרכזיים:
  • בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (עליון, 2017) – תיק מהפכני בנושא מזונות במשמורת משותפת. בית המשפט העליון בהרכב מורחב קבע שחובת המזונות לילדים בגיל 6-15 תחול על שני ההורים בהתאם ליחס יכולתם הכלכלית בזמני משמורת שווה, בניגוד לעבר שהחובה הייתה על האב בלבד. ציטוט מרכזי: “במצב של משמורת פיזית משותפת והשכר דומה – אין לחייב את האב לבדו במזונות, שכן עיקרון השוויון ותפיסת ההורות המשותפת מחייבים חלוקה שווה בנטל מזונות הילדים.” (הכרעה זו ביטלה הלכה קודמת מ-2013). פס”ד זה השפיע מיידית על אלפי תיקים פתוחים – רבים אבות הגישו בקשות להפחתת מזונות, ובתי המשפט יישמו את העיקרון.
  • בג”ץ 4602/13 פלונית נ’ ביה”ד הרבני הגדול (2014) – מקרה מוכר שבו בג”ץ פסל החלטת בית דין רבני שחרג מסמכותו בענייני רכוש. הדיינים ברבני הגדול התנו מתן גט בחלוקת רכוש לא שוויונית (מעין סנקציה לרעת הבעל המעגן), בניגוד לחוק יחסי ממון. בג”ץ (השופט ע’ פוגלמן) ביטל זאת וקבע: לבית הדין אין סמכות לסטות מהסדרי חוק יחסי ממון ללא הסכמת הצדדים או הסמכה בחוק; פעולתו פגעה בזכות הקניין ועקרון חוקיות המשפט. בנוסף הודגש ע”י בג”ץ עיקרון כבוד האדם – זכות הבעל לקניינו נפגעה בלי בסיס בחוק. הבעל חויב לתת גט, אך חלק פסק הדין הרכושי בוטל. מקרה זה מראה את גישת בג”ץ: יכבדו פסיקות רבני כל עוד במסגרת החוק, אך יתערבו אם הייתה חריגה.
  • ע”א 5258/98 פלונית (בני זוג ששניהם רופאים) – פס”ד בבלי (1995): פסק דין של העליון (בנק הלוואות וחסכון נ’ בבלי) שבו הוכרע שבית המשפט למשפחה חייב ליישם עקרונות שוויוניים של המשפט האזרחי גם אם הדין הדתי שונה. ספציפית, נקבע שחלוקת רכוש בין בני זוג יהודים שנישאו לפני 1974 תיעשה לפי חזקת השיתוף (הפסיקה האזרחית) ולא לפי דין תורה שמכיר רק בבעלות פרטנית. השופט ברק כתב שם: “בהפעילו סמכותו לפי חוק בית המשפט למשפחה, על בית המשפט להחיל את הדין האזרחי הכללי, גם כאשר קיים שוני מהדין הדתי” – רוחב פסיקה זה סלל את הדרך לאחידות בדיני רכוש.
  • בג”ץ 8928/06 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול (2006) – עסק במקרה של סרבנות גט קיצונית. האישה תבעה לחייב את בעלה בגט ולחלק רכוש לאלתר. בית הדין הרבני הגדול עיכב לה את חלקה בבית המגורים כל עוד לא הסכימה לוותר על מזונות (כלומר למעשה השתמש ברכוש כ”קלף” לכפות הסכמה). בג”ץ (השופטת א’ פרוקצ’יה) ביטל זאת וכתב: “סרבנות גט היא תופעה פסולה הפוגעת קשות בכבוד האדם של בן הזוג הכבול בנישואין. עם זאת, אין בסמכות בית הדין להעניש על סרבנות באמצעות שלילת זכויות רכושיות המוקנות לפי חוק אזרחי. יש לפעול בדרכים שהחוק מסמיך – כגון צווי הגבלה לפי חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין).” פסק הדין הבהיר את הגבולות: סרבן גט אפשר להטיל עליו סנקציות (כמו מאסר – מדי שנה מוטלים עשרות צווי מאסר על סרבנים), אך לא לקחת לו רכוש בניגוד לחוק.
  • בע”מ 919/15 (מוזכר לעיל) – ראוי לציין שבו עצמו בית המשפט גם איזכר שיקולי כבוד האדם של שני ההורים וחתירה לשוויון מגדרי כחלק מנימוקיו לשנות את הלכת המזונות.
  • בג”ץ 7186/13 עדאלה נ’ שר הרווחה (2017) – אמנם לא ישירות דיני משפחה, אך נוגע לזכות לחיי משפחה: פס”ד שבו בג”ץ (בהרכב מורחב) הכיר בזכותם של תושבי עזה להגיש בקשות לאיחוד משפחות בישראל מכוח הזכות לחיי משפחה, וקבע שסעיף מסוים בחוק האזרחות (הקפאת איחוד משפחות) הוא גבולי מבחינת כבוד האדם. זאת המחשה שעיקרון הזכות לחיי משפחה נגזר מכבוד האדם בחוקי היסוד, ומשפיע גם במקרו – למשל בביקורת על חוקים המונעים נישואי תערובת או פונדקאות לגברים יחידים (כפי שראינו בבג”ץ פונדקאות 2021 שהסתמך על הזכות לשוויון וחיי משפחה).
  • בג”ץ 4293/01 משפחה חדשה נ’ שר העבודה (2009) – בג”ץ בהרכב מורחב (הנשיא ביניש) שפסק לגבי חוק האימוץ: החוק קבע שעל הורים מאמצים להיות מתחת לגיל 43. העותרים (עמותת משפחה חדשה) טענו שהגבלת גיל חד משמעית פוגעת בזכויות יסוד. בג”ץ ביטל חלקית את החוק וקבע שיש לאפשר גמישות – מגיל 43 ואילך לא אוטומטית פסילה אלא בחינה פרטנית – כדי לא לפגוע שלא בצורך בזכות לאימוץ שהיא חלק מחיי משפחה. ציטוט עיקרי: “הזכות להורות ולאימוץ היא ביטוי של מימוש כבוד האדם. הגבלת גיל שרירותית פוגעת בזכות זו באופן שאינו מידתי.” בעקבות פסק הדין תוקן החוק.
  • עניין חזקת הגיל הרך – וועדת שניט ובג”ץ 2511/17 פלוני: לאחר שהצעת ביטול חזקה זו נתקעה, אבות עתרו לבג”ץ לחייב את הכנסת לבטל אותה. בג”ץ 2511/17 (2018) דחה את העתירה כי זה בידיי המחוקק, אך שלח מסר שהמצב הנוכחי בעייתי ושיש מקום לעדכון החקיקה.

נושאים מיוחדים בדיני משפחה בישראל:

• סרבנות גט ועגינות: ככלל, בתי הדין מפעילים כיום אמצעים רבים נגד סרבנים. לפי דו”ח הנהלת בתי הדין, בשנים 2019-2021 הוטלו 241 סנקציות בשנה על סרבני גט – שיא של כל הזמנים. הסנקציות כוללות: צווי הגבלה (שלילת רישיון, חשבון בנק, יציאה מהארץ) ועד מאסר בפועל. נכון לאפריל 2021 היו רק 5 סרבני גט כלואים בבתי הסוהר – מספר נמוך המעיד הן על יעילות הסנקציות (רוב מתרצים לפני מאסר ממושך) והן על כך שהתופעה קיימת אך בטיפול. פסיקה חשובה: בג”ץ 5185/13 פלונית – אישה עגונה 14 שנה מבקשת לשחררה. בג”ץ כפה על בית הדין לנקוט כל סנקציה אפשרית (למשל להחזיק סרבן בבידוד להרחקת השפעת “מאה רבנים” שנתנו לו היתר לשאת אישה שנייה). יש גם תקדימים שבתי הדין עצמם עשו שימוש יצירתי – למשל, התירו לאישה עגונה להינשא בלי גט ע”י ביטול הנישואין למפרע (היתר נדיר של “מקח טעות” אם נתגלו דברים חמורים).
• ידועים בציבור: פס”ד תקדימי: ע”א 107/87 אלטוביה נ’ סתוי – העליון קבע שידועה בציבור זכאית לחלוקת רכוש כמעין חזקת שיתוף, אפילו ללא נישואין. בג”ץ 5227/97 יוענה פרוז’אנסקי – אישר שידועה בציבור זכאית למזונות “אזרחיים” מכוח חוזה מכללא (אבל כיום מזונות משקמים מקובלים רק בתקופת הסתגלות קצרה).
• פונדקאות: כפי שהזכרנו, בג”ץ 781/15 ארד-פנקס (2021) ביטל את ההפליה נגד זוגות גברים ביחס לחוק הפונדקאות, מה שפתח שינוי חברתי גדול. ציטוט מההחלטה הסופית (יולי 2021): “ההדרה של בני-זוג מאותו המין מגדרי מוסד הפונדקאות אינה חוקתית, ופגיעתה בשוויון ובזכות להורות אינה עומדת בפסקת ההגבלה. לפיכך, החלטנו לבטל את ההגבלות הללו.” (בהמשך משרד הבריאות תיקן את התקנות בהתאם בינואר 2022).
• אלימות במשפחה: פס”ד חשוב: עפ”ג (מחוזי ת”א) 36068-05-21 פלוני – בית משפט לערעורים פליליים החמיר מאוד ענישה של בעל אלים ואמר שמי שמפעיל אלימות כלפי בת זוגו לעיני ילדיהם פוגע גם בילדים ועל כן העונש צריך לשקף גם פגיעה ברווחת הילדים. מערך הצווים: צווי הגנה (חוק למניעת אלימות) וצווי מניעת הטרדה מאיימת (חוק תשס”ב-2001) מאפשרים הגנה רחבה יותר גם מפני הטרדות לא פיזיות. יש דגש מוגבר כיום על מרכזי טיפול בגברים אלימים כמסלול שיקומי, ובתי המשפט משלבים אותם.