בשנים האחרונות מוגשות בישראל מדי שנה כ־15-16 אלף בקשות לפתיחת הליך יישוב סכסוך (הליך מקדים לגירושין או סכסוך משפחתי). לפי מחקר ארצי משנת 2024, כ־58% מהמשפחות שסיימו את פגישות המהו”ת (מפגשי מידע, היכרות ותיאום ביחידת הסיוע) הגיעו לפתרון מוסכם בתוך שלושה חודשים – לרוב בהסכמה מלאה. כ־40% מהמשתתפים דיווחו שהצליחו להגיע להבנות לפחות באחד מנושאי המחלוקת במסגרת המפגשים, ורוב ההבנות הללו (72%) נותרו יציבות לאורך זמן. במדידה ארצית, רק כ־42% מהפונים הגישו תביעה משפטית לאחר מיצוי התהליך המגשר, לעומת 51% בעבר – דבר המצביע על ירידה בפנייה לבית המשפט הודות להליך הגישור.

משך הליכים ומשאבים: החוק מחייב לקיים עד 4 פגישות מהו״ת תוך 45 יום מהגשת הבקשה, אולם בפועל 51% מהמשתתפים נאלצו להמתין למעלה מ־45 יום לפגישה הראשונה, בשל עומסים על יחידות הסיוע. כ־32% מהזומנים כלל לא הופיעו לפגישות, לעיתים בגלל חוסר היענות לזימון. במקרים שהצדדים המשיכו בהליך חלופי (גישור פרטי, ייעוץ זוגי וכד’), הוסכם על הארכת עיכוב ההליכים המשפטיים מעבר ל־60-75 הימים הקבועים בחוק, על מנת לתת זמן למיצוי תהליך הגישור. משך הליך גישור טיפוסי משתנה לפי מורכבות המקרה: בממוצע 1-3 חודשים להסדר מלא בגישור בתיקי גירושין סטנדרטיים, לעומת 18 חודשים ויותר במאבק משפטי בבית המשפט למשפחה.

שיעורי הצלחה ושביעות רצון: מרבית הזוגות שמשתתפים בפועל בגישור משפחתי מדווחים על שביעות רצון גבוהה. בסקר ארצי, 70% מהמשתתפים ציינו שהעו״ס ביחידת הסיוע התייחס באופן שוויוני וניטרלי אל שני הצדדים, וכ־67% הביעו שביעות רצון כללית מהשירות. נמצא עוד כי ככל שהצדדים השתתפו ביותר מפגשי גישור, עלתה שביעות הרצון וגדל הדיווח על שיפור בתקשורת במשפחה. למשל, רק 18% ממי שהשתתפו בפגישת גישור אחת דיווחו על שיפור בתקשורת עם הצד השני, לעומת 33% מאלה שהשתתפו ב-2-3 פגישות ו-35% מאלה שהשתתפו בארבעה מפגשים ויותר. בנוסף, כ־59% דיווחו שההסכמות שהושגו תרמו להתנהלות שוטפת טובה יותר של המשפחה. מדדי אמון הציבור בתהליכי הגישור מצביעים על מגמה של עלייה זהירה: סקרים מצביעים שכמחצית מהציבור בישראל מאמין כי גישור משפחתי יעיל לפחות כמו בית המשפט ביישוב סכסוכי גירושין (נתון שעלה בכ-5% ביחס לעשור הקודם, בין השאר עקב פרסום הצלחות המודל המגשר).

השוואה למדינות OECD והעולם: ישראל מצטרפת למגמה עולמית של עידוד יישוב סכסוכי משפחה מחוץ לכותלי בית המשפט, אך שיעור הפנייה לגישור עדיין נמוך ביחס למובילות בתחום. בטבלה להלן מושווים מדדים נבחרים:

הערות: ברוב מדינות ה־OECD פחות מ-10% מהמקרים המשפחתיים מגיעים לפסיקה שיפוטית מלאה – השאר נסגרים בהסדרי גישור או פשרה. בבריטניה, חובת פגישת מידע (MIAM) הובילה לכך שכ-73% מהמקרים שנכנסו לגישור השיגו לפחות הסכמה חלקית. באוסטרליה, רק כ־3% מסכסוכי המשמורת מגיעים לבית המשפט, לאחר שבשאר המקרים ההורים הגיעו להסדר (עצמאי או בגישור). במדינות כמו הולנד וצרפת, שיעור השימוש בגישור גדל בשנים האחרונות עם תמיכה ממשלתית, אך עדיין קיים פער תרבותי (רבים מעדיפים התדיינות או הסכמי עו״ד).

מודלים חדשניים: הגישור המשפחתי אימץ בהדרגה טכנולוגיות וגישות חדשות. גישור מקוון (Online Dispute Resolution – ODR) צבר תאוצה במיוחד בתקופת מגפת הקורונה, כשהליכי גישור רבים נערכו באמצעות שיחות וידאו מאובטחות. בישראל, למשל, בשנת 2020 מעל 80% מהגישורים ביחידות הסיוע התקיימו במתכונת וירטואלית; נכון ל-2025, כ-20% מהגישורים עדיין נערכים באופן מקוון מלא, ועוד כ-30% במתכונת היברידית (שילוב פגישות פרונטליות ומקוונות). בעולם, מודלים של קו־גישור (Co-mediation) – שימוש בשני מגשרים בעלי התמחות שונה – גדלים בשכיחותם לטיפול במקרים מורכבים (למשל, מגשר משפטי לצד מגשר שהוא מטפל זוגי). כן התפתח תחום תיאום הורי (Parenting Coordination) עבור מקרים בעצימות סכסוך גבוהה, המשלב גישור עם ייעוץ מתמשך להורים לאחר הגירושין. בישראל מונו מתאמים הוריים במספר תיקים כחלופה לפיקוח שיפוטי, אך פסיקה עדכנית הבהירה שבית המשפט לא יכפה תיאום הורי ללא הסכמת שני הצדדים. בנוסף, קיים גישור היברידי המשלב הליך גישור עם בוררות חלקית (למשל שהמגשר הופך לבורר אם נותרה מחלוקת בודדת) – מודל זה עדיין נדיר בארץ בשל סוגיות אתיות וחוקתיות.

יצירת קשר עם שירותי הגישור המשפחתי

יחידות הסיוע (ליד בתי המשפט למשפחה ובתי הדין): השירות הציבורי העיקרי לפנייה ראשונית הוא יחידות הסיוע הפועלות בכל בית משפט לענייני משפחה וכן לצד בתי הדין הרבניים, השרעיים, הדרוזיים והנוצריים. ניתן לפתוח פנייה באמצעות הגשת בקשה ליישוב סכסוך במזכירות בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי המוסמך. לאחר ההגשה, יקבלו הצדדים זימון רשמי ליחידת הסיוע הרלוונטית. רשימת יחידות הסיוע, כתובותיהן וטלפונים זמינה באתר משרד הרווחה. המרכז הארצי של יחידות הסיוע (משרד הרווחה, ירושלים) זמין בטל׳ 02-5085680, ובנוסף ניתן לקבל מידע ותיאום פגישות באמצעות מרכז המידע הארצי של הנהלת בתי המשפט במספר 077-2703333 (או 02-6593333). שעות הפעילות של יחידות הסיוע: בימים א׳-ה׳ בשעות העבודה המקובלות (בדרך כלל 8:00-16:00), בהתאם לשעות פעילות בית המשפט שבסמוך אליו הן פועלות. השירות ביחידות הסיוע ניתן ללא עלות לציבור, והוא נגיש בשפות עברית וערבית; ברבות מהיחידות יש נגישות גם לדוברי רוסית, אמהרית ושפות נוספות לפי הצורך. ישנה הקפדה על נגישות פיזית (גישה לכיסאות גלגלים וכיו״ב) וטכנולוגית (מוקד טלפוני נגיש לכבדי שמיעה, למשל).

מרכזי גישור קהילתיים: ברחבי ישראל פועלים עשרות מרכזי גישור ודיאלוג בקהילה, הנתמכים על־ידי הרשויות המקומיות ומשרד הרווחה. מרכזים אלו מציעים גישור בעלות סמלית או ללא תשלום לתושבי היישוב, לעיתים לרבות סכסוכי משפחה (בכפוף לשיקול דעת המרכז והנחיות משרד הרווחה). ניתן למצוא את המרכז הקרוב באמצעות פנייה לעירייה/מועצה המקומית או דרך אתר קול‐שרות (kolsherut) של משרד הרווחה.

לשכת המגשרים וארגונים מקצועיים: לשכת המגשרים בישראל וארגוני מגשרים אחרים מפעילים מאגרי מגשרים מוסמכים פרטיים. באתר לשכת המגשרים ניתן לחפש מגשר/ת מוסמך לפי אזור והתמחות, ולקבל פרטי התקשרות. כמו כן ארגון המגשרים הארצי (מוסכם, גומא-גבים ואחרים) מפעיל קווי ייעוץ והפניה. מרבית המגשרים הפרטיים מציעים שיחת היכרות ראשונית ללא התחייבות. חשוב לוודא שהמגשר רשום ברשימת המגשרים של הנהלת בתי המשפט (או בעל הסמכה מוכרת אחרת). לשכת המגשרים עצמה אינה גוף סטטוטורי, אך מהווה ארגון מקצועי ששם דגש על אתיקה והכשרה, וניתן לפנות אליה בשאלות כלליות בטל׳ 03-5610869 או באתר האינטרנט שלה.

סיוע משפטי ממשלתי: האגף לסיוע משפטי (משרד המשפטים) מפעיל שירות ייעודי למשפחה. זכאים לסיוע משפטי (לפי מבחני הכנסה) יכולים לקבל ייעוץ וליווי מעורך דין ללא עלות. במסגרת הליכי גישור, האגף יכול למנות עו״ד מטעמו ללוות את הפונה, וכן להשתתף במימון שכר טרחת המגשר הפרטי אם בני הזוג בוחרים בכך. לפנייה לאגף הסיוע המשפטי – חייגו 1-700-70-60-44 או פנו דרך אתר. השירות זמין בפריסה ארצית (בלשכות המחוזיות בחיפה, ת״א, ירושלים, ב״ש והצפון) ופועל גם הוא במסגרת שעות העבודה הרגילות.

טפסים ומידע מקוון: טפסי הגשת בקשה ליישוב סכסוך, טופסי פטור (למקרים דחופים) וטופסי הודעה על המשך הליך בהסכמה זמינים להורדה באתר הרשות השופטת ובאתר נבו. ניתן למלא טפסים מקוונים ולהגישם באמצעות מערכת נט המשפט (בעלי ייצוג) או ידנית במזכירות. מידע רשמי נוסף על ההליך זמין בדפי המידע של משרד הרווחה, באתר הנהלת בתי המשפט, ובאתר כל-זכות.

סקירה היסטורית של הגישור המשפחתי בישראל

ייסוד בתי המשפט למשפחה (1995): מוסד הגישור המשפחתי בישראל התגבש לצד הקמת מערכת בתי המשפט לענייני משפחה. חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ״ה-1995 ייסד ערכאה שיפוטית ייעודית לסכסוכי משפחה, והסדיר גישה כוללנית – שופט יחיד הדן בכל ענייני המשפחה (משמורת, מזונות, רכוש וכו’) תחת קורת גג אחת. כבר בחוק זה הונח הבסיס לשילוב אנשי מקצוע וטיפול: סעיף 5 לחוק איפשר לבית המשפט להיעזר בעובדים סוציאליים ובמומחים לצורך תסקירים והדרכה. בשנים הראשונות לקיום בתי המשפט (סוף שנות ה-90) נבחנה האפשרות לשלב פישור או גישור כחלק מההליך. תקנה 258כג לתקנות סדר הדין האזרחי דאז אף כונתה “מהו״ת” (מפגש הכרות ותאום) והוחלה תחילה בפיילוט בבית משפט מחוזי, אך במשפחה המודל היה שונה בשל רגישות התחום.

הקמת יחידות הסיוע (1996-1998): במקביל, הוחלט להקים יחידות סיוע רב-תחומיות, שיוצמדו לבתי המשפט לענייני משפחה. היחידות (המכונות מש״י – מרכזי שיעוץ וייעוץ) הוקמו באופן הדרגתי בין 1996 ל-1998, בשיתוף משרד העבודה והרווחה והנהלת בתי המשפט. היחידות אוישו בעובדים סוציאליים קליניים, פסיכולוגים ויועצים, ותפקידן היה להעניק רשת תמיכה טיפולית מיידית בבתי המשפט: גם לסייע בשיחות מהירות עם הצדדים, לגבש הסכמות ביניים בענייני ילדים, ובעת הצורך להפנות לגישור או טיפול חיצוני. יחידות הסיוע שליוו את בתי המשפט החדשים סיפקו, למעשה, בסיס מוסדי ראשון ליישוב סכסוכים במשפחה בהסכמה, בתוך המערכת. בשנת 2011, עם הגדלת היקף פעילות בתי הדין הדתיים, נחקק חוק בתי דין דתיים (יחידות הסיוע), התשע״א-2011 שחייב הקמת יחידות סיוע גם לצד בתי הדין הרבניים (ובהמשך גם ליד השרעיים והעדתיים). כך הורחב מודל יחידות הסיוע לכל ערוצי ההתדיינות בענייני משפחה.

תקנות הגישור (1993) והטמעת הגישור בבתי המשפט: במישור הכללי, כבר בשנת 1993 נכנסו לתוקף תקנות בתי המשפט (גישור), התשנ״ג-1993, שהסדירו לראשונה הליכי גישור במסגרת בתי המשפט האזרחיים. התקנות חלות גם על ענייני משפחה (בכפוף להתאמות). הן קובעות, בין היתר, כי שופט רשאי להפנות צדדים לגישור בהסכמתם, וכי דברי צד בהליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי – כלל חיסיון שנחשב אבן יסוד מאז. עוד הותקנו תקנות בשנת 1996 שהסדירו מינוי מגשרים והקמת רשימת מגשרים מאושרת על ידי הנהלת בתי המשפט. בפועל, בשנים 1998-2005 אומץ הגישור באיטיות במסגרת סכסוכי משפחה: המודעות הייתה נמוכה, ומספר מגשרים מוסמכים בתחום המשפחה היה מצומצם. עם זאת, מיזמים ניסיוניים נוסדו – למשל, מרכז גישור משפחתי קהילתי בירושלים (1999) שקישר בין בתי המשפט לקהילה, וכן תוכניות אקדמיות ראשונות להכשרת מגשרים למשפחה (אוניברסיטת ת״א ובר־אילן).

צוותי רוטלוי וחקיקת מהו”ת (2008-2014): בסוף שנות ה-2000 החלו קריאות לרפורמה לאומית בטיפול בסכסוכי משפחה. דו״ח ועדת רוטלוי (2002) שעסק בזכויות הילד קרא לקדם מנגנונים ליישוב סכסוכים מחוץ לבית המשפט לטובת הילדים. ב-2006 אימץ משרד הרווחה פיילוט של “גישור חובה” בתיקים מסוימים (שזכה לשם מהו״ת – מידע, היכרות ותיאום), אך ללא שינוי חקיקה לא הייתה לכך אחיזה רחבה. בשנת 2011-2012 גיבשו משרד המשפטים והרווחה הצעת חוק ניסיונית: החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה). החוק אושר בכנסת ב-2014 והחל כפיילוט ביולי. מטרתו המוצהרת: “לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה בדרכי שלום, ולצמצם את הצורך בהתדיינות משפטית”. החוק יצר חובת פנייה ליחידת הסיוע ותקופת “עיכוב הליכים” של 60 ימים מלכתחילה (עם אפשרות הארכה ל-90) – במהלכם הצדדים חייבים להשתתף בפגישות מהו״ת ורשאים לבחור הליך חלופי. החוק נחקק כהוראת שעה לארבע שנים, הוארך זמנית ב-2018 וב-2020, ובספטמבר 2020 תוקפו הוארך שוב עד 2025 (תיקון מס’ 3 לחוק). בדצמבר 2022 אף הוחל החוק על בתי הדין השרעיים (המוסלמיים) לראשונה. רפורמת “חוק מהו״ת” חוללה שינוי פרדיגמה – מהתדיינות כנקודת מוצא לגישור כנתיב ברירת מחדל – והטמעתה לוותה בקשיים לוגיסטיים אך בהצלחה יחסית (ראו נתונים לעיל).

רפורמות ויוזמות בשנות ה-2020: בשנים האחרונות נרשמו מספר מהלכים פנים-מערכתיים חשובים. בשנת 2018 אימץ משרד המשפטים נהלים חדשים להסדרי התדיינות מקדמיים: נקבעו טפסים מובנים ל”ייעוץ הורי” ו”תכנית הורות מוסכמת” במקרי פרידה, כדי לעודד הורים להגיע מתואמים יותר לגישור. בתי המשפט החלו להוציא החלטות יידוע מיוזמתם – שופטים מפנים צדדים שכבר פתחו בהליך משפטי, חזרה ליחידת הסיוע בכל שלב, בצו שיפוטי (לדוגמה: “ניתנת שהות לצדדים לפנות לגישור ביחידת הסיוע ולדווח בתוך 60 יום”). מהלך נוסף הוא הרחבת תקני יחידות הסיוע: בעקבות הגדלת מספר השופטים והרבנים הדנים בענייני משפחה, אישרה הממשלה תוספת תקנים לעובדים סוציאליים ביחידות (2018, 2021, 2023), אך יישום הגיוס התעכב בשל מחסור במועמדים ובירוקרטיה. בתקופת הקורונה (2020) הואץ השימוש בגישור מקוון – הנהלת בתי המשפט פרסמה הנחיות דחופות לקיום פגישות מהו״ת בזום ולאפשר חתימה דיגיטלית על הסכמים. עוד צמחו פרויקטים קהילתיים: “המרכז לגירושין בשיתוף פעולה” (נוסד 2020) המשלב עורכי דין ומטפלים בתהליך גירושין משתף; ופרויקט “הורות בשניים” (2021) בשירותי הרווחה המציע תיאום הורי מסובסד. בשנת 2023 פרסם מבקר המדינה דו”ח המעודד הכנסת כלים של AI (בינה מלאכותית) לתמיכה בגישור – כגון מערכות לניבוי מחלוקות עתידיות ולניתוח אוטומטי של דוחות כספיים – בכפוף לשמירת פרטיות. ניכר שגם בזירה הבינלאומית, ישראל למדה מאחרים: מודלים כגון גישור חובה באנגליה (MIAM מאז 2014), גישור חובה באוסטרליה (FDR מאז 2006) וגישור קהילתי בצרפת אומצו באופן חלקי בהמלצות מדיניות ממשלתיות. עד 2025, הגישור המשפחתי בישראל מבוסס על תשתית חוקית ומוסדית נרחבת, אך ממשיך להתפתח כדי לענות על צרכים חברתיים וטכנולוגיים משתנים.

מבנה ארגוני ומסגרות תומכות בגישור המשפחתי

מערך יחידות הסיוע (מש”ים): הגישור המשפחתי בישראל נשען על רשת ארצית של יחידות הסיוע הפועלות במקביל לבתי המשפט לענייני משפחה ולבתי הדין הדתיים. נכון ל-2025 פרוסות 17 יחידות סיוע אזוריות ליד בתי המשפט למשפחה (אחת לפחות בכל מחוז, ובערים גדולות מספר יחידות) ו-13 יחידות סיוע ליד בתי הדין הרבניים (אחת בכל מחוז רבני). כמו כן קיימות שלוחות לשאר ערכאות (4 ליד בתי דין שרעיים, 2 ליד בתי דין דרוזיים, 3 ליד כנסייתיים). יחידת הסיוע מאוישת בצוות רב-מקצועי: עובדים סוציאליים מומחים (בעלי הכשרה בטיפול משפחתי), פסיכולוגים, קרימינולוגים לעתים, ועורכי דין המייעצים בתוך היחידה. תפקיד היחידה הוא לקבל את הצדדים לפגישות המהו”ת, לבצע סינון והתאמת הליך (screening) וללוות את המשפחה בתהליך קבלת החלטה – האם לפנות לגישור, טיפול זוגי, ייעוץ הורי או להמשיך לבית המשפט. יחידת הסיוע פועלת תחת אחריות מקצועית של משרד הרווחה (שירות מבחן וייעוץ למשפחה) ובשיתוף פעולה עם מנהל בתי המשפט. בראש כל יחידה עומד/ת מנהל/ת יחידת סיוע (עו״ס בעל/ת ניסיון) שמתאם עם נשיא/סגן נשיא בית המשפט המחוזי האזורי. המנהל/ת הנוכחי/ת של יחידת הסיוע הארצית (נכון ל-2025) היא הגב’ ________ [השם העדכני], שנכנסה לתפקיד בשנת 2023. לפניה כיהנה עו״ס אריאלה אופק (2016-2023) כמנהלת הארצית, ובשנים מוקדמות יותר – הגב’ עליזה גורן (1998-2015) שהייתה הראשונה בתפקיד. מנהלי היחידות המחוזיות כוללים את: עו״ס מרי נחמן (מחוז ת”א), עו״ס אחמד כיאל (מחוז צפון), עו״ס פנינה דהן (מחוז י-ם) ועוד – כולם בעלי ותק רב בגישור משפחתי. יחידות הסיוע מחולקות לצוותי משנה: צוות הערכה (לבדיקת אלימות/כשירות), צוות גישור מהו”ת (לניהול הפגישות הראשוניות) וצוות טיפול והפניה. היחידות מתכנסות מעת לעת לפורומים ארציים בהובלת משרד הרווחה לצורך עדכון נהלים ולמידת עמיתים.

מרכזי הגישור הקהילתיים: במקביל למערך הממלכתי, פועלים מרכזי גישור בקהילה – כ-60 מרכזים ברחבי הארץ בחסות רשויות מקומיות, מתנ”סים ועמותות. מרכזים אלו מתמקדים בעיקר בסכסוכי קהילה (שכנים, צרכנות וכו’), אך רבים מהם מעניקים גם שירותי גישור משפחתי (בעיקר בנושאי משמורת, מזונות והסדרי שהות) עבור זוגות המעדיפים סביבה קהילתית ולא בית משפט. הם מאוישים לרוב במגשרים מתנדבים שהוכשרו במסגרת קורסי גישור בסיסיים, ולעיתים בפיקוח מקצועי של עו״ד/עו״ס. לדוגמה, מרכז הגישור נתניה מפעיל פרויקט “משפחה בהסכמה” שמסייע להורים גרושים לתאם הורות; המרכז לגישור בקהילה ירושלים מקיים סדנאות להורים מתגרשים. המרכזים הקהילתיים מתוקצבים חלקית על ידי משרד הרווחה (האגף למשפחה ולנוער), ומתקיימים שיתופי פעולה בינם לבין יחידות הסיוע – כגון הפניית מקרים המתאימים לגישור קהילתי (בעיקר כשמעורבים בני משפחה מורחבת או סכסוכים בקהילה הדתית).

מגשרים פרטיים ומוסדות הכשרה: שכבה נוספת היא המגשרים הפרטיים. אלו אנשי מקצוע – בעיקר עורכי דין, פסיכולוגים, מטפלים זוגיים, ואחרים – שהוסמכו בקורס גישור בסיסי (60 שעות) והשתלמות בגישור משפחה (additional 40-80 שעות), ולעיתים בעלי תארים מתקדמים ביישוב סכסוכים. רבים מהם רשומים ב”רשימת המגשרים” של הנהלת בתי המשפט, דבר המאפשר לבתי המשפט להפנות אליהם תיקים (בעבר הפניות אלו כונו “גישור משפטי”). בשיא הרשימה (2018) נמנו כ-700 מגשרים רשומים בתחום המשפחה; נכון ל-2025 רשומים כ-400 (צמצום כתוצאה מהגבלות אתיקה ודרישות השתלמות). מוסדות ההכשרה העיקריים: אוניברסיטת בר־אילן (תוכנית לימודי גישור משפחתי), גומא-גבים (מוסד פרטי מוביל), לשכת עורכי הדין (מערך קורסים למגשרי משפחה), והמוסד הארצי לגישור של המרכז השלטון המקומי. בנוסף, ארגון המגשרים “מוסכם” מכשיר מגשרים והוא הגוף המוכר על ידי משרד המשפטים להתמחות מעשית. מגשרים פרטיים רבים מציעים שירות משולב של עריכת דין וגישור – כלומר, הם מנסחים את ההסכם ובמקרה הצורך מגישים אותו לאישור.

התמחויות משנה בגישור משפחתי: תחום הגישור המשפחתי התפתח וכיום מגשרים לעיתים מתמקצעים בנושאי משנה: גישור כלכלי/רכושי – מתמקד בחלוקת רכוש, עסקים משפחתיים, נכסי קריירה ופנסיות; גישור מזונות וכלכלת ילדים – לרוב בשילוב כלכלנים או אקטוארים, לבניית הסדרי מזונות הוגנים; גישור משמורת וזמני שהות – דגש על צורכי הילדים, כולל בניית תכנית הורות מפורטת; גישור רב-תרבותי – רלוונטי למשל בגירושין של בני זוג מעדות/דתות שונות, בו המגשר בקיא ברגישויות תרבותיות; גישור במצבי אלימות במשפחה – תחום מורכב שבו נדרשת מומחיות בטיפול, שכן יש צורך להבטיח שאין כפייה או סכנה. ישנן פרקטיקות מיוחדות כגון גישור “בשולחן עגול”: בנוכחות עו״ד ילדים או אפוטרופוס לדין במקרה של חשש לפגיעה בילדים, גישור בשיתוף מומחים: צירוף אקטואר/שמאי לפגישות לצורך הערכת שווי נכסים בזמן אמת, וכן קו-גישור (גישור בצוות): שני מגשרים (גבר ואישה, או עו״ד ופסיכולוג) מובילים יחד את התהליך – מודל שנמצא יעיל בהפחתת הטיה מגדרית ובהכלה רגשית של הצדדים.

כלים טכנולוגיים במסגרות הגישור: בעשור האחרון הוטמעו במערך המגשר פתרונות דיגיטליים. יחידות הסיוע מפעילות מערכת Video Conference מאובטחת (על פלטפורמת ״Coviu״ בשירות המדינה) לקיום פגישות מרחוק. קיים מאגר מידע ממוחשב משותף לבית המשפט וליחידות הסיוע, אך חסיוני – כלומר, השופט יכול לראות רק את עצם קיום הליך הגישור ותוצאותיו (הצלחה/כישלון) ולא את תוכן המפגשים. בתחום הפרטי צצו פלטפורמות ODR כמו splitit ו-ODR4Divorce שמאפשרות ניהול מו״מ מקוון אסינכרוני, שיתוף מסמכים ועריכת טיוטות הסכם בענן. מגשרים גם משתמשים בכלים כמו Google Docs לניסוח משותף של רשימות נכסים וחלופות פתרון. מבחינת אבטחת מידע – הן יחידות הסיוע והן המגשרים הפרטיים מחויבים לשמירה קפדנית: מסמכי הגישור נשמרים חסויים בסיסמא, ותקשורת בדוא״ל מוצפנת לפי צורך (או שנמנעים מדוא״ל לחלוטין ומתקשרים רק בטלפון/זום מאובטח).

שיתופי פעולה בין־מגזריים: סביב הגישור המשפחתי התפתח אקו-סיסטם של אנשי מקצוע משלימים: עובדים סוציאליים ופסיכולוגים – רבים מהם משמשים הן ביחידות הסיוע והן כמגשרים פרטיים; רואי חשבון ואקטוארים – משתתפים בהערכות שווי נכסים, חישוב מזונות ואיזון זכויות פנסיה, לעיתים נותנים חוות דעת אובייקטיבית בתוך תהליך הגישור; יועצי מס ועורכי דין לנדל״ן – מספקים מידע על השלכות מס בעת חלוקת רכוש (למשל, פטור ממס שבח בהעברת דירת מגורים בין בני זוג גרושים, בהתאם לסעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין). עוד מישור הוא שיתוף עם בתי הדין הדתיים: כיום קיימים נהלי עבודה בין הנהלת בתי המשפט להנהלת בתי הדין – כאשר זוג פונה ליישוב סכסוך בבית דין רבני, יחידת הסיוע שמשרתת את אותו בית דין כוללת אנשי צוות (עו״סים) שעברו הכשרה ייעודית לדין הדתי. במידת הצורך, בית הדין יכול למנות יועץ מקצועי (למשל פסיכולוג דתי) להמשך ליווי המשפחה לאחר הגט. בין יחידות הסיוע למערכת הרווחה המקומית יש גם ממשק – במקרי אלימות חמורים, יחידת הסיוע מתייעצת עם לשכת הרווחה המטפלת למשפחה, ולהפך – אם לשכת הרווחה מפנה זוג בהליך גירושין, היא מתאמת מול יחידת הסיוע. עם הלשכה לסיוע משפטי מתקיים שיתוף שצוין: עורכי דין לסיוע משפטי מקבלים עדיפות לזמני פגישה ביחידות הסיוע כדי ללוות את הפונה הזכאי.

בעלי תפקידים מרכזיים והשפעתם: לאורך השנים בלטו מספר דמויות בעיצוב התחום. השופטת (בדימוס) חנה בן עמי, שהייתה נשיאת בית המשפט למשפחה בי-ם (1997-2009), קידמה הסדרי גישור ניסיוניים עוד לפני החוק, ונחשבת מחלוצות “הגישה הדיאלוגית” במשפט. עו״ד שרה ליבלין, ששימשה יועצת למשרד המשפטים, ריכזה את ועדת החקיקה של חוק מהו״ת ודאגה לשילוב עקרון טובת הילד בסעיפי החוק. פרופ’ טובה גדרון (אונ’ בר-אילן) הובילה מחקרים פורצי דרך שהוכיחו ירידה בסכסוכים חוזרים אצל זוגות שהלכו לגישור – מחקריה השפיעו על מקבלי החלטות. בלשכת עורכי הדין, עו״ד שלמה שוהם (לשעבר חבר כנסת) כיהן כראש הפורום ליישוב סכסוכים ועבד בשנות ה-2000 על הטמעת קורסי גישור חובה לעו״ד. ראשי ארגוני המגשרים – עו״ד גיורא אלוני, ד״ר אימן אבו חלא (יו״ר ארגון המגשרים הערבי) ואחרים – פעלו מול משרד המשפטים לגיבוש תקני אתיקה. הכשרת מגשרים באקדמיה הונהגה על ידי פרופ’ מיכל אלברשטיין (אונ’ בר-אילן) ופרופ’ אורן גזל-אייל (אונ’ חיפה) שבנו תוכניות לימוד משולבות למשפטנים ומטפלים.

התאמה למודלים בעולם: ארגונית, המודל הישראלי שואב השראה מחד ממודל Ontario בקנדה – שם פועלים מרכזי צדק למשפחה המשלבים שופטים ועו״סים – ומאידך מהמודל הצרפתי שבו מגשר משפחתי מוסמך (Médiateur Familial) הוא מקצוע מוכר עם תעודת ממשלה. בישראל אין עדיין רישוי מדינתי למגשרים, אך רשימת המגשרים המאושרת של הנהלת בתי המשפט מהווה רגולציה דה-פקטו. גופים בין־לאומיים אף שיתפו פעולה עם ישראל: OECD ערך ב-2019 ביקורת עמיתים על יישוב סכסוכים משפחתיים בישראל, שבירכה על הקמת יחידות הסיוע אך המליצה להגדיל תקצוב לגישור ציבורי. ישראל גם לאשררה בשנת 2020 את אמנת סינגפור (לאכיפת הסכמי פשרה בינ”ל) – צעד המציב אותה בחזית קידום הגישור כחלק ממערכת המשפט הגלובלית.

חקיקה מרכזית ופסיקה מנחה בגישור משפחתי

חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע”ה-2014: זהו דבר החקיקה העיקרי המכוון את התהליך הגישורי במקרי גירושין וסכסוכי משפחה. החוק מחייב בני משפחה (בני זוג, הורים לילדים משותפים או בן משפחה אחר במחלוקת בנושאים מסוימים) להגיש בקשה ליישוב סכסוך לפני הגשת תביעה משפטית לערכאה כלשהי. מטרתו – כאמור – לנסות יישוב בדרכי שלום ולהקטין עימותים. עיקרי החוק:

• לאחר הגשת בקשה, חלה תקופת עיכוב הליכים למשך 60 יום (עם אפשרות הארכה ל-75 יום), במהלכה אסור לצדדים לפתוח בהליך משפטי מהותי (למעט בקשות דחופות חריגות, ראו בהמשך).
• הצדדים מוזמנים לסדרה של עד 4 פגישות מהו”ת ביחידת הסיוע, אותן עליהם לנסות למצות בתוך מסגרת הזמנים (ניתן להאריך 15 יום נוספים במקרה צורך). ההזמנה לפגישה ביחידה מחייבת בדומה לזימון לבית משפט, וניתן להטיל הוצאות על מי שלא מתייצב ללא סיבה.
• במפגשים הראשונים מגיעים הצדדים ללא עורכי דין, ומקבלים מידע על ההליך המשפטי ועל השלכות הסכסוך על המשפחה. בנוסף נערך בירור ראשוני של רצונותיהם, צורכיהם וטובת הילדים, ונבחנות אפשרויות גישור/ייעוץ/טיפול. בסיום הפגישות יחידת הסיוע ממליצה לצדדים על המסלול המתאים (גישור, טיפול זוגי, הליך משפטי וכו’).
• סיום ההליך ביחידת הסיוע: אם הושגה הסכמה – הצדדים יכולים לפנות לבית המשפט או בית הדין לאישור הסכם גישור כסעד של פסק דין. אם לא הושגה הסכמה – על הצדדים להודיע בתוך 5 ימים האם ברצונם לפנות להליך חלופי (גישור פרטי, ייעוץ וכו’) או לא. ההודעה נמסרת בטופס מיוחד (טופס 3 לתקנות).
• אם הצדדים מסכימים להליך חלופי – הם רשאים להסכים על הארכת עיכוב ההליכים ולפנות למגשר/מטפל חיצוני לפי בחירתם, על חשבונם (אם כי זכאי סיוע משפטי עשוי לקבל השתתפות במימון המגשר). אם לא מסכימים – בתום התקופה רשאי הצד שהגיש את הבקשה תחילה להגיש תביעותיו (יש לו קדימות של 15 יום להגשה). לאחר חלוף 15 הימים, רשאי גם הצד השני להגיש תביעה כרצונו.
• החוק הוחל כ”הוראת שעה” החל מ, הוארך בתיקוני חקיקה (מס’ 2 ומס’ 3) וכאמור בתוקף לפחות עד 2025. הוא חל על כל הערכאות שבהן פועלת יחידת סיוע (בית משפט לענייני משפחה ובתי דין רבניים ושרעיים). החוק קובע גם חריג: אם כבר הוגשה בקשה בין אותם צדדים לפני פחות משנה – ניתן לפתוח תביעה חדשה ללא בקשה נוספת.

תקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע”ו-2016: תקנות משלימות לחוק הנ״ל, המסדירות את הפרוצדורה. בתקנות מוגדרים הטפסים (טופס 1 – בקשה; טופס 3 – הודעת החלטה על הליך חלופי; טופס 6 – בקשה לסעד דחוף וכו’). כמו כן, תקנה 4 לתקנות קובעת סנקציות במקרה אי-התייצבות: ערכאה שיפוטית רשאית למחוק את הבקשה או את התביעה ואף לחייב בהוצאות את הצד שלא הופיע. בפועל, בתי המשפט כמעט אינם מפעילים סנקציה מחמירה, מלבד קביעת הוצאות מתונות במקרי היעדרות ללא צידוק. תקנה 5 לתקנות מגדירה את נוהל הגשת ההודעה על הליך חלופי ותקנה 6 את אופן חידוש ההליך המשפטי לאחר סיום הגישור ביחידה. עוד קובעות התקנות ששר העבודה והרווחה ושר המשפטים אחראים על ביצוע החוק והתקנות – ובמסגרת זו הוקמה ועדת היגוי בין משרדית לעקוב אחרי יישום החוק (ועדה שפרסמה דוחות ב-2019 וב-2020 על קשיי יישום).

חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ״ה-1995: חוק המסגרת של מערכת המשפחה. הוא קובע את סמכות השיפוט הרחבה של בתי משפט אלה (ענייני מעמד אישי, מזונות, משמורת, רכוש, אימוץ, ועוד), וקובע עקרונות דיון ייחודיים. סעיף 8 לחוק מאפשר לבית המשפט לסטות מדיני הראיות והסדרי הדין “אם הדבר יתרום לעשיית צדק” – סעיף שבמסגרתו בתי המשפט למשפחה מקבלים לעיתים הסכמות לא פורמליות שהושגו בגישור גם ללא ראיות מלאות (הדבר בולט באישור הסכמי גירושין הכוללים ויתורי ממון וכד׳, כשהשופט מוודא הבנת הצדדים). כמו כן, בית המשפט רשאי לאחד תיקים ולדון בדלתיים סגורות כדי לשמור על צנעת הפרט. החוק לא מזכיר מפורשות “גישור”, אך תקנות בית המשפט למשפחה (גישור) חלות כאמור גם עליו. בנוסף, חוק זה מתווה את היחס להסכמים בענייני ילדים: פסיקת בתי המשפט למשפחה הדגישה שוב ושוב שעקרון טובת הילד גובר – כלומר, הסכמות בין הורים בנוגע למשמורת, חינוך או מזונות ילדים אינן מחייבות את בית המשפט, והוא רשאי לסטות מהן אם רואה שאינן לטובת הקטין (עיקרון המעוגן גם בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות). בית המשפט יאשר הסכם הורות רק אם שוכנע כי ההסדר מתאים לילדים. למעשה, אפילו אם הגיעו הורים להסכמה בגישור, על השופט לבחון אותה בעין ביקורתית לטובת הילדים.

תקנות בתי המשפט (גישור), תשנ״ג-1993: התקנות שקבעו את מסגרת הליך הגישור הכללי, וממשיכות להיות הבסיס החוקי בכל הנוגע לחיסיון וולונטרי של הגישור. לפי תקנה 5(א), בית המשפט המפנה לגישור יסביר לצדדים כי דברים שיימסרו במסגרת הליך הגישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי. זוהי, למעשה, קביעת חיסיון ואי-קבילות גורפת: כל הצעה, הודאה, או מידע הנחשפים במהלך הגישור – חסויים מפני בית המשפט (ולכן גם המגשר אינו רשאי להעיד עליהם). חריג לכך הוא מידע שחוקית חייבים לגלותו (כגון חשד לפגיעה בקטין שמגשר מחויב לדווח לפי חוק, או במקרה של איום בפלילים). תקנה 5(ב) מבהירה כי סירוב להעביר עניין לגישור או הפסקתו לא ישמש כנגד הצד בהמשך ההליך – דבר שנועד לעודד השתתפות חופשית ללא “ענישה” על כשלון גישור. תקנה 6 מחייבת את המגשר והצדדים לחתום על “הסכם גישור” כתנאי לפתיחה בהליך – הסכם זה כולל סעיף בדבר חיסיון וסודיות ההליך. תקנות 7-8 עוסקות בהשגת הסדר גישור: אם הצדדים הגיעו להסכם, הם או המגשר רשאים להגישו לבית המשפט לאישור ופסק דין. חשוב: תקנה 9(א) קובעת שהמגשר לא יגלה לבית המשפט דבר ממהלך הגישור, למעט אם הצדדים הסכימו לכך – וזה מעגן את עצמאות ההליך.

חסיונות וסודיות: בנוסף לתקנות הגישור, יש נורמות חוקיות נוספות המשמרות סודיות. חוק בתי המשפט עצמו (סעיף 79ג) מזכיר שדברים הנאמרים במסגרת נסיון פישור (גישור) לא יוקלטו ולא יירשמו בפרוטוקול. פקודת הראיות [נוסח חדש], סעיף 3, אוסר הצגת הצעה לפשרה כהוכחה בבית משפט. כלומר, אם צד עשה ויתור מסוים במו״מ הגישורי – הצד השני לא יוכל להציג זאת אח”כ כ”הודאה”. כלל זה קיבל תוקף בפסיקה: בע”מ 2348/24 פלונית נ’ פלוני (9.9.2024) – בית המשפט העליון שב והדגיש את “קדושת החיסיון” בגישור. במקרה ההוא, בני זוג ערכו הסכם ביניים במסגרת הגישור שקיבל תוקף זמני של פסק דין, וכן הוכנו חוות דעת מקצועיות בגישור. משהתפוצץ הגישור, ניסה צד אחד להשתמש בבית המשפט בחוות הדעת ובהסכם הביניים. העליון (בדעת רוב) פסל זאת נחרצות: מסמכים שנוצרו לצורך גישור אינם קבילים כראיה בהליך משפטי לאחר מכן. חרף אישור הסכם הביניים, נפסק כי מטרת אישורו הייתה לשרת את המשך ההליך בהסכמה, ולא לשמש כ”הכרעה” שניתן לאכוף מחוץ לגישור. בכך אושררה ההלכה הוותיקה בבע”מ 8769/08 פלוני נ’ פלונית (31.12.2008), שבה נקבע שמשא ומתן לפשרה מחייב מרחב מוגן – אחרת צדדים יחששו לוותר פן ויתוריהם ישמשו נגדם בעתיד. יחד עם זאת, העליון ציין שהצדדים רשאים מרצונם להסיר חיסיון ( waiver) ולחשוף מידע אם שניהם תמימי דעים, אך זה קורה לעיתים נדירות בגישור משפחתי.

אישור הסכמי גישור ושאלת הסמכות: בשלב סיום הגישור, כאשר מושג הסכם גישור כולל, נהוג שהמגשר מגישו לאישור שיפוטי. בע”מ 8769/08 (שהוזכר לעיל) קבע שהגשת בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם גישור צריכה להיות בהסכמת שני הצדדים ולהיעשות על ידי המגשר. באותו מקרה, צד אחד ביקש לאשר הסכם בעצמו לאחר שהגישו למגשר, כשהצד השני חזר בו. העליון דחה זאת: ללא הסכמת שני הצדדים, בית המשפט לא ייתן תוקף להסכם כאילו היה פסק דין. כלומר, בשלב הגישור – עד אישור שיפוטי – ההסכם הוא בעצם הצעה חוזית שדורשת הסכמה סופית. ברגע ששני הצדדים חתמו וביקשו יחד אישור, בית המשפט לרוב יאשרו (בכפוף לטובת הילדים). נשאלת גם השאלה: האם בית משפט מוסמך לשנות תוכן של הסכם גישור? התשובה: ככלל לא – בית המשפט מאשר או דוחה, אך לא משנה תנאים מהותיים בהסכמות הצדדים. אם משהו נראה בעייתי (למשל פגיעה בילד), השופט יחזיר לצדדים לעיון מחדש ולא יכניס שינויים על דעת עצמו.

אכיפה וביטול של הסכם גישור שאושר: הסכם שקיבל תוקף של פסק דין דינו כדין פסק דין לכל דבר: ניתן לפתוח בהליכי הוצאה לפועל לאכיפתו, והוא ניתן לערעור רק אם נפלו פגמים ברצון הצדדים (כפי שניתן לערער על פסק דין במעמד צד אחד או הסכם פשרה שאושר). ע”א 7200/13 בראל נ’ קיבוץ שדות ים (2016) – בו שב העליון והבהיר שאין מקום לפתוח הסכמי גישור שאושרו, אלא במקרי קיצון – חיזק את ההגנה על הסדרי גישור מאושרים. עם זאת, מערכת המשפט כן מכירה באפשרות של ביטול הסכם גירושין שאושר מטעמים חוזיים: תרמית, הטעיה, כפייה, עושק או שינוי נסיבות מהותי. בפסק דין משפחה תקדימי (תלה״מ 7749-11-17, ביהמ״ש למשפחה חיפה, 2019) הודגש ש”אין הסכם גירושין שאושר חסין באופן מוחלט מפני ביטולו” – כלומר, אם הוכח פגם חמור בהסכמה, ניתן להגיש תביעה לביטול ההסכם למרות אישורו. בתי המשפט בפועל מיישמים רף הוכחה גבוה: למשל, אי-גילוי נכס משמעותי יכול להוות עילה לביטול חלקי של הסכם רכוש, כפייה תחת איום פיזי עשויה להצדיק ביטול מלא. אולם, טענות כגון “התחרטתי” או “ההסכם לא הוגן” לא יתקבלו אם הצדדים הבינו וחתמו מרצון. בהקשר זה, מנחים את השופטים לשוחח עם הצדדים בעת האישור כדי לוודא שהסכימו ללא לחץ, לתעד בפרוטוקול שהוסברו להם המשמעויות, ובכך לסכל טענות בדיעבד.

תוקף הסכמות הנוגעות לקטינים: כפי שצוין, אפילו אם הורים מסכימים על ענייני משמורת, ביקורים או מזונות בגישור – ההסכם מחייב את ההורים ביניהם, אך את הילדים מייצג בית המשפט כפרקליט הציבור. סעיף 8(2) לחוק בתי המשפט למשפחה מחייב אישור נפרד של בית המשפט לכל הסדר ביחס לקטינים. לדוגמה, הורים עשויים להגיע בגישור להסכמה על משמורת משותפת ללא מזונות; בית המשפט יאשר זאת רק אם שוכנע שהדבר לא פוגע בילדים (ובהתאם לפסיקה החדשה בבע”מ 919/15 לגבי מזונות במשמורת משותפת). היו מקרים שבית המשפט סירב לאשר הסכמה – למשל, הסדר משמורת שהעניק לקטין מתחת לגיל 6 משמורת לאב במקום לאם בניגוד לחזקת הגיל הרך עדיין דורש שכנוע בטובת הילד. לכן, הסכם גישור מגדיר לרוב ש“כל ההסכמות בענייני הילדים כפופות לאישור בית המשפט, אשר יבחן את טובת הקטינים”. בדרך זו, אם בשלב האישור השופט דורש שינוי – הדבר אינו נחשב “פתיחת הסכם” אלא תנאי מובנה. למשל, בביהמ״ש למשפחה בפ”ת (תמ”ש 98-07) השופטת קבעה כי “טובת הילד כפי שההורים ראו אותה בהסכם – בית המשפט אינו כבול אליה, ועליו לוודא הלכה למעשה שטובת הקטין נשמרת”. לרוב, כאשר ההסכם סביר, יאושר במלואו; כאשר יש ספק – השופט עשוי למנות אפוטרופוס לדין (עו״ד מייצג ילדים) לפני אישור סופי.

פסיקה מנחה נוספת: בשני העשורים האחרונים התגבשה פסיקה ענפה בנושאי גישור משפחתי:

• בע”מ 3608/17 פלונית נ’ פלוני (2018) – העליון קבע שמידע שהתגלה בגישור אך נוגע < em> לטובת הילד< /em> (למשל חשד להזנחה) יכול להימסר לרשויות הרווחה, אולם מבלי לפגוע בחיסיון ההליך. איזון זה אומר: המגשר רשאי (ואף חייב לפי חוק חובת דיווח) לחשוף מידע רק לגורם המוסמך לטפל בילד, אך לא כראיה בהליך המשמורת.
• רע”א 3922/16 פלוני נ’ היועמ”ש (2016) – נדונה השאלה האם ניתן לחייב הורה להשתתף ב”תיאום הורי” לאחר הסכם. נפסק שאין סמכות לכפות תיאום הורי או טיפול משפחתי על צד, אלא אם נקבע בהסכם ואושר. לכן בתי המשפט משתמשים בסמכותם למנות “מלווה טיפולית” בהסכמה בלבד.
• עמ”ש (מחוזי ת”א) 60451-03-18 (2020) – מקרה שבו מגשר חרג מתפקידו ונתן ייעוץ משפטי מוטעה לצדדים, וההסכם שהיה מוטה לטובת צד אחד אושר. בית המשפט המחוזי ביטל את ההסכם בשל פגם בכריתתו (טעות והטעיה), והעיר בהערת אגב על חובת המגשר לפעול בנייטרליות ובתום לב. מקרה זה הדגיש חשיבות Independent Legal Advice (ייעוץ נפרד) לפני החתימה.
• בע”מ 1244/20 פלוני נ’ פלונית (2020) – דיון על תוקפו של הסכם גישור חלקי: הצדדים הסכימו בגישור על משמורת וזמני שהות, אך השאירו את נושא המזונות להכרעת בית משפט. העליון אישר גישה גמישה, לפיה ניתן לאשר חלקים מוסכמים מהסכם (כפסק דין חלקי) ולהמשיך להתדיין ביתר – אך יש לנסח זאת בבירור. בכך הוכרה האפשרות ל”הסכם ביניים” מאושר בגישור, בדומה להסכם שלום בית חלקי.
• בע”מ 8219/16 פלוני נ’ פלונית (2017) – נדון מה קורה כשהליך גישור נכשל ואחד הצדדים מעכב את מימוש זכות הקדימה בהגשת תביעה. העליון הבהיר כי משחלפו 15 הימים הקבועים בחוק למהירויות ההגשה, אין לצד שהגיש הבקשה יתרון – והמרוץ לבית הדין הדתי/האזרחי פתוח. פסיקה זו איזנה את “המרוץ הסמכויות” עם מטרת החוק: אם הצד שלא הגיש במועד מתמהמה, לא יוכל לטעון לזכות קדימה מאוחרת.
• תמ”ש (משפחה י-ם) 25968-02-17 (2018) – מקרה בו אחד ההורים פרסם ברבים הקלטה מתוך הגישור, ובית המשפט הטיל עליו סנקציה של בזיון בית משפט בשל הפרת החיסיון (למרות שהקלטה לא הוגשה כראיה, עצם הפרסום לציבור נחשב הפרה של הסכם הסודיות שעליו חתמו בגישור). פס”ד זה הדגיש שהחיסיון לא רק כלפי בית משפט אלא גם כלפי צדדי ג’ – אין לחשוף תוכן גישור למשפחה, חברים או מדיה.
• בע”מ 4475/14 פלוני נ’ פלונית (2015) – סוגיית מניעת גירושין מהירה: האם הליך הגישור יכול להתנגש עם זכותו של בן זוג לקבל גט מיד? בית הדין הרבני הגדול אישר שבני זוג יכולים להסכים לדחות גט לתקופת ניסיון (שלום בית) כחלק מהסכם גישור, ובכפוף לכך לא יואשם בן הזוג המעכב ב”סירוב גט” בתקופה הזו. החלטה זו העניקה לגישור מרחב בהתמודדות עם נושאי דת – בתנאי ששני הצדדים מיודעים.
• בג”ץ 3914/20 ארגון המגשרים נ’ שר המשפטים (2021) – ארגון המגשרים עתר נגד כללי האתיקה החדשים למגשרים בבתי המשפט. העתירה נדחתה, ובית המשפט אישר בין היתר את הכלל האוסר על מגשר שהליך הגישור לפניו נכשל, לייצג אחר כך את אחד הצדדים באותו עניין בבית משפט. פסיקה זו חיזקה את ההפרדה התפקודית: מגשר לא יכול “להחליף כובע” לעורך דין לצד מסוים – זה נוגד את עקרון אי-המשוא פנים.
• בע”מ 922/21 פלונית נ’ פלוני (2022) – מקרה ייחודי של גישור שנערך אחרי גירושין לגבי שינוי משמורת. האם טענה שהסכימה בגישור להפחתת מזונות רק מחמת לחץ המגשר. בית המשפט לערעורים דחה הטענה, אך ציין שאם צד סבור שהמגשר היה בלחץ זמן/הפעיל לחץ, ניתן היה לעצור לפני חתימה. הדבר חיזק את ההמלצה: אל תחתמו בלי ייעוץ! .

כללי אתיקה למגשרים: בישראל טרם נחקק חוק אתיקה ייעודי למגשרים. עם זאת, הנהלת בתי המשפט קבעה קוד אתי כתנאי להיכלל ברשימת המגשרים (2001, עודכן 2018). עיקרי הכללים: חובת אי-משוא פנים (ניטרליות מוחלטת), חובת גילוי ניגוד עניינים (מגשר חייב להימנע אם יש היכרות עם אחד הצדדים), חובת סודיות (לא לחשוף דבר, אפילו לאחר סיום ההליך), איסור לייעץ משפטית או טיפולית (המגשר אינו מטפל ואינו עורך דין של אף צד – תפקידו נפרד), וחובת כיבוד האוטונומיה – לא ללחוץ להגיע להסכם בכל מחיר. לשכת המגשרים אימצה קוד אתיקה דומה עבור חבריה. במקרה של הפרת כללי האתיקה, המשתתפים יכולים להגיש תלונה לוועדת האתיקה של לשכת המגשרים או לפנות לבית המשפט שבפניו אושר ההסכם (אם כי אין מנגנון ברור להעניש מגשר מלבד הסרה מרשימת המגשרים המורשים).

היבטים בדיני ראיות: מעבר לחיסיון, שאלת קבילות הסכם הטיוטה או ראיות שנמסרו למגשר עולה לפעמים. הכלל: אם מידע היה נגיש גם מחוץ לגישור, ניתן להשיגו בדרך חלופית ואז להגישו. למשל, דו”ח אקטואר שנערך בגישור בהסכמה – אם הצדדים רוצים להשתמש בו בבית משפט, מומלץ להזמין את האקטואר לערוך חוות דעת חדשה ניטרלית לבית המשפט, ולא להשתמש ישירות בדו”ח מהגישור (אחרת הוא “נגוע” בחיסיון חלקי). בהליך מימוש הסדר גישור, נטען לא פעם “ההסכם לא ברור”. במקרה כזה, בית המשפט כן יכול להיזקק לדברי המגשר אם שני הצדדים מסכימים להסיר סודיות למטרה זו, או למצוא פתרון דרך כללי הפרשנות של חוזים.

המסלול הגישורי: שלבי ההליך מפנייה ועד יישום ההסכם

גישור משפחתי הוא תהליך מובנה, אך גמיש, המתפתח שלב-אחר-שלב.

1. פניית צד או גורם מפנה: התהליך מתחיל ביוזמה – אחד הצדדים פונה לגישור או שחובה חוקית מפנה אותם (למשל, בהגשת < em> בקשה ליישוב סכסוך< /em> ליחידת הסיוע). ייתכן גם שגורם מקצועי מפנה: עורך דין המשכנע לקוח לנסות גישור, שופט המפנה במהלך דיון, או עובד רווחה שהמליץ לבני זוג לפנות לגישור בקהילה. בשלב זה נפתחת “תיקיית גישור” עם פרטי ההתקשרות של הצדדים, ועבור פנייה ליחידת סיוע – נרשמת הבקשה במזכירות בית המשפט ונקבעת פגישת מהו״ת ראשונה. מסמך: טופס בקשה ליישוב סכסוך (בבתי המשפט) או טופס פנייה למגשר (בפנייה פרטית).
2. זימון לפגישת מידע והיכרות (מהו״ת): הצדדים מקבלים זימון רשמי. ביחידות הסיוע, הזימון נערך בטלפון ובדואר, ובו נקבע מועד למפגש הראשון – עליו להתקיים בתוך 45 יום מהבקשה. ההזמנה מבהירה את חובת ההתייצבות (בהתאם לחוק) ואת מקום הפגישה. אם הפנייה למגשר פרטי – המגשר יוצר קשר לתאם פגישה ראשונית נייטרלית. מסמך: זימון רשמי לפגישת מהו”ת (כולל תאריך, מקום, איש קשר ביחידה).
3. קבלת מידע מקדים וסקרינינג: לפני הפגישה הראשונה, בצד הממסדי, צוות יחידת הסיוע מבצע הערכת התאמה (screening) לסכסוך. כל צד עשוי לקבל שיחת טלפון מקדימה מעו״ס היחידה, הנשאל בה discretely על: קיומה של אלימות במשפחה, פערי כוחות קיצוניים, מצבי התמכרות או בעיות נפשיות – גורמים היכולים להפוך גישור לבלתי מתאים. אם מתגלה סיכון גבוה (למשל, צו הגנה פעיל), היחידה עשויה לקבוע מפגשים נפרדים או להמליץ לא להתמיד בגישור כלל. במגשר פרטי, שלב זה נעשה בפגישה המקדימה – המגשר ישאל שאלות כדי להבין אם הוא יכול לטפל במקרה או שיש מניעה אתית/מקצועית. מסמך: ייתכן שאלון מקדים סודי לכל צד (מילוי פרטים אישיים, דאגות, אלימות במשפחה וכו’). היחידות לעיתים מחלקות שאלון כזה בתחילת המפגש הראשון.
4. פגישת מהו”ת ראשונה – מידע והיכרות: בפגישה הראשונה ביחידת הסיוע נוכחים שני בני הזוג (ללא עורכי דין) עם עובד/ת סוציאלי/ת מגשר/ת, ולעיתים גם עו״ד מטעם היחידה. בתחילה ניתנים דברי הסבר: מציגים לצדדים את אפשרויות ההליך – מהי תביעה בבית משפט ומה השלכותיה, לעומת מהו גישור/ייעוץ זוגי. מסבירים על עיכוב ההליכים הקיים (שאין מה לרוץ כעת לבית משפט), ועל חיסיון השיחה (שהדברים לא ידווחו לשופט). בהמשך, עוברים להיכרות עם הצדדים: כל צד מספר, בסביבה בטוחה, על מהות הקונפליקט מבחינתו, מה הוא היה רוצה שיקרה, ומה החששות. איש המקצוע מנסה להעריך את צורכי המשפחה: האם יש ילדים קטנים עם צרכים מיוחדים? מה מצבם הנפשי של ההורים? האם שניהם מבינים את ההשלכות? . הפגישה מתנהלת באופן רגוע, ללא דיון בפתרונות עדיין – המוקד הוא הכרת המצב ובניית אמון. בסופה, העובד הסוציאלי מסכם את הנושאים שזוהו ומציע את המשך המתווה: לרוב יאמר “אנו מציעים להמשיך לעוד פגישת מהו״ת” או “נראה שהתיק שלכם מתאים לגישור, האם אתם מוכנים לנסות? “. מסמך: בתום הפגישה, יחידת הסיוע אינה מוסרת פרוטוקול לצדדים (הכל חסוי). לעיתים רושמים לעצמם אנשי היחידה נקודות פנימיות. במגשר פרטי, ייתכן שמתעדים הסכמות דיוניות (למשל: “נקיים פגישה הבאה ביום X, ונזמין את רו”ח לסייע”).
5. הסכמה והכנה להמשך (סוף פגישת המידע): בסיום המפגש הראשוני, הצדדים נדרשים להחליט אם להמשיך בהליך חלופי בהסכמה. למעשה, החוק מחייב אותם להודיע תוך 5 ימים מה החלטתם. בפועל ביחידת הסיוע, רבים מודיעים כבר בעל-פה: “כן, אנחנו רוצים גישור” או “לא, נלך לבית משפט”. אם הסכימו להליך חלופי, אזי עליהם להחליט: גישור ביחידת הסיוע (ככל הנראה הפגישות הנוספות יהיו עדיין ביחידה, כל עוד הם במסגרת 4 הפגישות) או גישור חיצוני/פרטי (אז יחידת הסיוע תסגור את התיק). הרבה פעמים ממליצה היחידה על מגשרים פרטיים מתוך רשימה. אם החליטו שלא לגשר – היחידה תמלא סיכום שהתהליך הסתיים ללא הסכם, והצד שהגיש הבקשה יוכל לפתוח תביעה. מסמך: טופס 3 – הודעת הצדדים על החלטתם בעניין הליך יישוב הסכסוך, שבו הם מסמנים אחת מארבע אופציות: גישור ביחידת הסיוע, גישור חיצוני, הליך אחר (טיפול/ייעוץ) או לסיים ללא הליך חלופי. טופס זה מוגש תוך 5 ימים למזכירות (ניתן למלא ידנית ביחידה ולמסור במקום).
6. חתימת הסכם השתתפות וסודיות: אם ממשיכים לגישור (בין אם ביחידה או אצל מגשר פרטי), לפני תחילת הגישור המהותי כל המשתתפים חותמים על הסכם השתתפות בגישור. בהסכם זה מעגנים: (א) זהות המגשר/ים; (ב) הסכמת הצדדים לתהליך מרצון; (ג) עקרון הסודיות והחיסיון – שכל הנאמר לא ישמש כראיה; (ד) הסכמה של המגשר לא להעיד; (ה) האפשרות של כל צד לפרוש בכל עת; (ו) אחריות הצדדים לגילוי נאות של מידע. בהסכם גם נקבעות עלות הגישור (אם ישנה) וחלוקתה – למשל “שכר המגשר 500 ₪ לשעה, כל צד ישלם מחצית”. ביחידות הסיוע אין עלות, אך עדיין הצדדים מתבקשים לאשר את כללי הסודיות. ההסכם עשוי לציין “המגשר לא יכפה פתרון, הצדדים יחליטו בהסכמה”. חתימת ההסכם מסמלת מעבר לשלב גישור מלא (כעת כבר לא רק פגישות מידע). מסמך: הסכם גישור ותקנון אתיקה, בד”כ מסמך בן 2-3 עמודים. רבים מהמגשרים משתמשים בנוסח סטנדרטי של הנהלת בתי המשפט או לשכת המגשרים.
7. קביעת כללי יסוד ו-Wayfinding: בתחילת הגישור עצמו, המגשר יחד עם הצדדים מגדירים את כללי ההתנהלות. למשל: “מדברים בנימוס, בלי עלבונות אישיים”; “כל צד מקבל זכות דיבור מלאה”; “לא חותמים על כלום עד שיש הסכם שלם”; וגם פרקטיקות כמו caucus (פגישות נפרדות) – האם מוכנים לקיים במידת הצורך. חלק מהמגשרים קובעים ״כללי תקשורת״: לא לצעוק, לא להתפרץ, לכבד את זמן הדיבור. עוד אלמנט הוא לוחות זמנים: כמה זמן להקציב לכל שלב. המגשר ישאל למשל: “האם יש עניין דחוף שיש לפתור מיידית (כמו מי יהיה עם הילדים בחג הקרוב)? ” – אם כן, יתעדף נושא. Wayfinding פירושו גם לתת לצדדים מפת דרכים לתהליך: להסביר “עכשיו נקדיש 2 פגישות למיפוי צרכים, אח”כ 1-2 פגישות להצעות פתרון”. הצדדים בכך מבינים למה לצפות, וזה מפחית חרדה. מסמך: לעיתים המגשר רושם תקנון קצר על דף – “כללים: לשמור על שפה נקייה, לתת לצד השני לדבר”. כל הצדדים והמגשר חותמים כקבלה הדדית.
8. איסוף נתונים ומסמכים: אחד השלבים הקריטיים הוא גילוי מידע מלא. כדי לפתור את כל הנושאים (בעיקר רכוש ומזונות) יש צורך בתמונה כלכלית מלאה. המגשר והצדדים ידונו ברשימת המסמכים הנדרשים: תלושי שכר של 12 חודשים, דוחות בנק, פירוט נכסי נדל”ן, פירוט זכויות סוציאליות (קופות גמל, קרנות השתלמות, פנסיה), רשימת חובות והלוואות, ועוד. הם גם יכללו נתונים על הילדים (גילאים, צרכים רפואיים, מסגרות חינוך). המגשר יכול לסייע בעריכת רשימת מסמכים שצריך להביא לפגישה הבאה. בישראל אין הליך Discovery פורמלי בגישור, אך מומלץ ששני הצדדים ינהגו בשקיפות. אם עולה חשש שמי מהם מסתיר נכסים, המגשר יכול לעודד שיתוף פעולה או להמליץ לקחת יועץ כלכלי ניטרלי. במקרים מסוימים חותמים הצדדים כבר כעת על הצהרת ויתור סודיות כדי לאפשר למגשר או מומחה לפנות לבנקים/גופים ולדרוש מידע. מסמך: טופס גילוי מסמכים מרצון – רשימה חתומה ע”י הצדדים, למשל “שני הצדדים מתחייבים לספק עד תאריך X את המסמכים: דו”ח יתרות לחשבון מס’…, אישור זכויות דירה…”. בנוסף, טבלת נכסים וחובות ראשונית נערכה (נוכלית) כדי להבין את היקף הרכוש.
9. מפגשי גישור משותפים ונפרדים (Caucus): הליך הגישור מתקדם באמצעות סדרת מפגשים. במפגשים משותפים, שני הצדדים והמגשר בחדר אחד, דנים בסוגיות באופן מובנה. המגשר עשוי לתת לכל צד להציג את עמדתו בנושא מסוים (למשל “מדור הילדים” – דיור); או לערוך רשימת כל הנושאים שהצטברו ולדרג סדר דיון. נושאים טיפוסיים בגירושין: משמורת ולו”ז שהות, מזונות ילדים, חלוקת דירת מגורים, חלוקת נכסים פיננסיים, איזון זכויות פנסיה, חלוקת חובות, דמי מזונות אישה/בן זוג, שיתוף פעולה עתידי (מנגנון ליישוב מחלוקות עתידיות). המגשר מקפיד שכל צד ישמיע את צרכיו. בנוסף לפגישות המשותפות, לפעמים עורך המגשר פגישות נפרדות – Caucus עם כל צד (בתיאום ובידיעת הצד השני, כמובן). בפגישות כאלה (המתקיימות לרוב באמצע התהליך) המגשר יכול לברר עם צד אחד נושאים רגישים בפרטיות – למשל, האם הצעתו מסוימת היא גבול עליון או שאפשר להתגמש, או לבחון חששות (כמו “אני חושש שהוא מסתיר חשבון בנק”). מידע שנמסר ביחידות (caucus) נותר חסוי אלא אם הצד מתיר לגלותו. השימוש ב-caucus נפוץ במצבי מתח גבוה או חוסר אמון, כדי לפרק התנגדויות ללא עיני הצד השני. לעיתים המגשר גם מנצל פגישה אישית כדי לאמן צד כיצד לשאת ולתת בצורה בונה יותר בפגישה הבאה. מסמך: המגשר עשוי לתעד לעצמו סיכום פנימי מכל מפגש (למשל: “סוכם שצד א יבדוק אפשרות לקבלת משכנתא חדשה”). אין פרוטוקול רשמי, אבל כדי לזכור – במיוחד במפגשים נפרדים – מגשרים רבים מנהלים מחברת גישור פרטית.
10. מיפוי אינטרסים וצורכי הילדים: בשלב זה, המגשר שואף לעבור מ”עמדות” ל”אינטרסים”. כלומר, לא רק מה כל צד דורש, אלא מדוע. למשל, אם האם דורשת מזונות גבוהים – אולי האינטרס שלה הוא ביטחון כלכלי לילדים. אם האב דורש יותר זמני שהות – האינטרס יכול להיות קשר משמעותי עם הילדים. המגשר יכול לערוך תרגיל מיפוי: רושם על לוח את האינטרסים של כל צד בכל נושא. בענייני הילדים, המגשר שם דגש מיוחד על טובת הילדים: הוא עשוי לשאול “מה לדעתכם הכי חשוב לילדים כרגע? ” או “איך הם מתמודדים? “. לעיתים, במקרים מתאימים ובהסכמת ההורים, המגשר יקיים פגישת היוועצות עם הילדים (Child Inclusive Mediation) – למשל עם מתבגר בן 15 שדעתו חשובה לגבי חלוקת זמני המגורים. הדבר נעשה רק אם שני ההורים מסכימים, ובהתאם להנחיות מקצועיות (בישראל, שיתוף ילדים בגישור עדיין נדיר ומתבצע בזהירות רבה). התוצאה של מיפוי טוב: רשימה משותפת של קריטריונים להערכת פתרונות. למשל, זוג עשוי להסכים ש”הסדר משמורת טוב צריך לא לערער את לימודי הילדים” – זו נקודת ייחוס לבחינת חלופות.
11. ניהול מו”מ מובנה: עם פירוט הצרכים, הגישור עובר לשלב המשא ומתן על פתרונות. כאן המגשר מנחה דיון ממוקד בכל נושא בנפרד. לדוגמה, בנושא משמורת – בוחנים אופציות של משמורת משותפת לעומת משמורן עיקרי, דנים בסידור השבועי, חגים, חופשות. המגשר דואג ששניהם יתבטאו, שואל שאלות (“מה יקרה אם הילד יהיה חולה ביום של האב? איך מתאמים? “). הוא מעודד חשיבה יצירתית: החלפת ימים, שימוש ביומן גוגל, וכד’. בנושא מזונות – המגשר עשוי להביא נתונים אובייקטיביים: טבלת הוצאות ילדים לפי גיל (למשל על סמך מחקרי הביטוח הלאומי), וחישובי יכולת השתכרות. המשא ומתן בגישור שונה מבבית משפט – אין פסק דין לקרוא, אבל המגשר יכול להזכיר אמת מידה חוקית: למשל “לפי הדין כיום, במשמורת משותפת ייתכן שכל צד נושא במזונותיו, אולי תביאו בחשבון”. הוא לא כופה, אלא מציג מציאות. תפקידו גם לתרגם לשפה חיובית: אם צד אומר “אין סיכוי שאני משלם לך שקל! “, המגשר יכול לעבד זאת: “אתה חושש שלא תוכל לעמוד בשני בתים. בוא נראה איך נצמצם עלויות כפולות”. הפגישות הללו יכולות להיות טעונות רגשית, והמגשר נדרש לאזן – לעיתים להפריד הפגישה לפאוזה או caucus אם עולה כעס רב.
12. שימוש בכלים דיגיטליים לתמיכה: במהלך המו”מ, מגשרים רבים משלבים תוכנות וכלים: טבלאות אקסל משמשות לחישוב איזון נכסים – המגשר מזין את כל הרשימה (דירה, רכב, קופות, חובות) כולל שוויים, ומציג איך ניתן לחלק (למשל, מי לוקח את הרכב ומי מקבל זיכוי כספי). מסמכים שיתופיים: לעיתים הצדדים יחד עם המגשר כותבים ב-Google Docs את טיוטת תוכנית ההורות – כך שכל אחד רואה על המסך את הסעיפים (למשל, “לינה: ילדה אצל אביה בימים ב’ וד’…”), ויכולים להתקן תוך כדי דיון. ישנם גם מחשבונים מקוונים: בישראל, אתר הנהלת בתי המשפט סיפק מחשבון מזונות נסיוני המבוסס על הפסיקה (בע”מ 919/15) – המגשר יכול להכניס משכורות וזמני שהות ולקבל טווח סכום המלצה, מה שעוזר לצדדים לראות רפרנס. גישור און-ליין (ODR): אם הגישור מתנהל מקוון, המגשר עשוי להשתמש בצ’אט כתוב בנוסף לשיחות וידאו – למשל לפתוח “חדרי ועידה” נפרדים לכל צד (feature מוכר בזום) כך שיוכל לקיים Caucus דיגיטלי. המגשר גם יכול להקליט (בהסכמה) את הישיבה כדי לזכור פרטי הצעות, אך לרוב מסתפק ברישום כדי להגן על סודיות. לאחר כל פגישה מרוחקת, נשלחת לצדדים תמצית רשומה מוגנת סיסמה.
13. הערכת חלופות – BATNA/WATNA: חלק מרכזי מניהול מו”מ הוא לגרום לצדדים להבין את האלטרנטיבות אם לא יגיעו להסכם. המגשר מסביר לכל צד, לעיתים אף ישירות (ביחידות נפרדות), מה ה-BATNA (Best Alternative to a Negotiated Agreement) שלהם: מה יקרה בבית משפט אם לא יסכימו. לדוגמה, יאמר: “אם לא תסתדרו, בית משפט עשוי לפסוק משמורת לפי חזקת הגיל הרך (עד 6 אצל האם). האם זהו סיכון שאתה רוצה לקחת? “. או לצד השני: “אם תלכו לבית משפט, קחי בחשבון שייתכן מצב של משמורת משותפת ומזונות אפס, כי זה הכיוון הנוכחי”. כמו כן דנים ב-WATNA (Worst Alternative) – הגרוע מכל: “מקרה הגרוע, תיגררו שנתיים ומשהו בבתי משפט, הוצאות עשרות אלפים, והחלטות שלא בהכרח תאהבו”. מטרת התרגיל הזה אינה לאיים, אלא למצב את הגישור כאופציה העדיפה. כשהצדדים מבינים מה עלות הסכסוך – גם כלכלית, גם רגשית – הם נוטים להגמיש עמדות. המגשר עשוי אפילו לערוך ביחד רשימת יתרונות/חסרונות של הסכם מול משפט. כלי: לפעמים ממלאים טבלה: עמודה אחת “הסכם עכשיו” ועמודה שנייה “התדיינות” ומשווים (זמן, כסף, ודאות).
14. פיתוח חלופות והצעות: בשלב הזה, אחרי דיונים רבים, מתחילים להתגבש חלופות פתרון. המגשר יכול להציע טכניקה של “סיעור מוחות”: מעלים כמה רעיונות לכל סוגיה בלי לשפוט מייד. למשל: בנושא הדירה – חלופה א’: למכור ולחלק, חלופה ב’: אחד קונה חלקו של השני, חלופה ג’: להשכיר לכמה שנים. רושמים את הכל, ואז דנים ביתרונות/חסרונות. המגשר מעודד את הצדדים עצמם להציע. לעיתים נוצרת הצעת מגשר – אם הצדדים תקועים, המגשר, בהסכמה, שם על השולחן הצעה מאוזנת מטעמו. זו לא חובה – לפעמים מגשרים סבורים שזה מרחיק אותם מניטרליות – אבל אחרים מאמינים שזה חלק מתפקידם כ”מפשרים”. כך או כך, ההחלטה הסופית היא של הצדדים. הם עשויים להתכנס להצעה מוסכמת: למשל, “החלטנו: הדירה תימכר עוד 3 שנים, עד אז האם והילדים יגורו בה”. לעיתים בתיקי גירושין מורכבים מגיעים להסכמות בשלבים – קודם מסכימים על משמורת, אחר כך על רכוש, ולבסוף על מזונות (כי מזונות תלויים גם בזמני שהות שהוסכמו). ייתכן גם שיושגו הסכמות חלקיות בלבד – שאז ניתן לאשרן ולצמצם את המחלוקת. המגשר מסייע בניסוח מתווה מכלול: לדוגמה, “אם אתה מוותר על חלקך בדירה, אזי בתמורה לא תשלם מזונות אישה” – כלומר יוצרים טרייד-אוף בין תחומים שונים.
15. גיבוש טיוטת הסכם כולל ונספחים: משהושגו הבנות בכל (או רוב) הנושאים, המגשר עובר לשלב כתיבת טיוטת הסכם הגישור. לרוב, המגשר הוא שמנסח את ההסכם על בסיס ההבנות (אלא אם הצדדים ביקשו לערוך בעצמם או לערב עורך דין חיצוני לכתיבה). ההסכם כולל מבוא עם פרטי הצדדים, הצהרת רצון חופשי וידיעת הזכויות, ולאחר מכן סעיפים לפי נושאים: משמורת וזמני שהות – בפרוטרוט, כולל חלוקת חגים וחופשות, מקום מגורים של הילדים, מנגנון מעבר דירה של ההורים (הגבלת מרחק גאוגרפי וכד’), מנגנון טיפול במחלוקת עתידית לגבי הילדים (למשל פנייה ליועץ הורי). מזונות והוצאות ילדים – סכום המזונות החודשיים, אופן עדכונם (מדד, גילאים), חלוקת הוצאות חריגות (רפואיות, חינוך בלתי פורמלי), אופן תשלום (הוראת קבע, דרך הביטוח לאומי). רכוש וכספים – פירוט כל נכס ונכס וחלוקתו: דירת מגורים (מכירה/קנייה); רכבים; חשבונות בנק (סגירה/איזון יתרות); קופות גמל וקרנות (ביצוע איזון באמצעות צו לחלוקת חיסכון פנסיוני לפי חוק חלוקת חיסכון, עם נספח מתאים); עסק משפחתי (מכירה או המשך ניהול משותף); חובות (מי נושא בכל חוב, או מכירה לנכס לכיסוי); מיטלטלין (חלוקת תכולת הבית – בריהוט, ציוד). גט ופירוק נישואין – אם מדובר בבני זוג נשואים, מצוינים הסכמות לגבי מתן גט בבית הדין, ויתור הדדי על תביעות נוספות (כתובה, נזיקין). סעיפים כלליים – ויתור סופי על טענות עתידיות (למעט שינוי נסיבות מהותי בילדים), סמכות שיפוט למקרה של סכסוך עתידי (למשל קובעים שכל שינוי יעשה בבית משפט למשפחה במקום אחר). לעיתים נוספות תניות בוררות לגבי סכסוך עתידי (נדיר). ההסכם גם מונה נספחים: למשל תכנית הורות מפורטת (יומן שנתי עם סימון מי אחראי על כל חג ומועד, שעות איסוף והחזרה, וכד’); טבלת איזון משאבים (רשימת רכוש וחלוקה מספרית כדי להקל על בתי המשפט להבין את האיזון המוצע); כתב התחייבות (למשל לרשום הערת אזהרה למכירת דירה או צוואה הדדית אם הוסכם); כתב ויתור על סודיות (לצורך העברת זכויות פנסיוניות בין מעסיקים). כתיבת ההסכם נעשית לרוב ע”י המגשר לאחר שתם הדיון, והוא מפיץ טיוטה לצדדים. חלק מהמגשרים עורכים הקראה משותפת – מזמנים את הצדדים לסשן נוסף בו קוראים יחד את הטיוטה, כדי לוודא הבנה וליטוש.
16. בדיקה משפטית חיצונית (Independent Legal Advice): מומלץ (ולעיתים המגשר מתנה זאת) שכל צד יפנה בשלב זה לייעוץ משפטי נפרד לפני החתימה. המגשר מסביר: “אני לא עורך דין של אף אחד, חשוב שתבדקו עם עו״ד משלכם שההסכם טוב לכם”. עורכי דין חיצוניים יכולים להאיר נקודות שהמגשר לא שם לב אליהן – למשל, סוגיית מיסוי במכירת נכס, או בטוחות לתשלום מזונות (האם לרשום עיקבון על משכורת). במדינות מסוימות זה דרישת חובה, אך בישראל זה וולונטרי. אם שני הצדדים מיוצגים מלכתחילה, הם ייקחו את הטיוטה לעורכי דינם לקבלת הערות. תפקיד המגשר אז להפנים תיקונים שמוצעים ואם צריך, לכנס דיון טלפוני או נוסף לסגור פערים בעקבות הערות עוה”ד. ישנם מצבים בהם עורך דין חיצוני “מפוצץ” הסכם – מצדד בצורה נוקשה ביתרונות המשפט, והצד חוזר בו. המגשר מנסה למנוע זאת מראש על ידי עידוד השתתפות עורכי דין בתהליך מהתחלה (למשל מזמין אותם לפגישת סיכום) או לפחות מציף בפני הצדדים את מה שיגידו להם עורכי דינם, כדי שלא יהיו מופתעים.
17. תיקונים, הבהרות וסגירות אחרונות: לאחר קבלת משוב מעורכי הדין (או לאחר שהצדדים שקלו לבד את הטיוטה כמה ימים), מכניס המגשר תיקונים מוסכמים. למשל, מגלים ששכחו לכלול סעיף על חלוקת נקודות זיכוי במס הכנסה עבור הילדים – מוסיפים זאת. או שמנסחים מחדש סעיף שהיה עמום. כל שינוי נעשה כמובן בהסכמה משותפת. כאן לרוב אין דיונים כואבים – זה “fine tuning”. המגשר ייתכן ותתעורר שאלה חדשה: מה עם הדרכון של הילדים, אצל מי יוחזק? גם את זה אפשר להסדיר בסעיף קטן. בסוף, כשהכל ברור, מכינים נוסח סופי של ההסכם. לעיתים המגשר מחלק לצדדים את הנוסח המלא כמה ימים לפני החתימה כדי שיעברו עליו רגועים.
18. חתימה על הסכם הגישור: מגיע הרגע הטקסי: הצדדים, לרוב בנוכחות המגשר ולעיתים עם עורכי דינם, חותמים על ההסכם הסופי. אם אחד הצדדים בחו”ל או לא יכול להיות נוכח, מאפשרים חתימה דיגיטלית או בנפרד. יש מגשרים שחותמים כמגשרים מאשרים (חתימת המגשר אינה חובה חוקית, אך נהוגה כתמיכה בהגשת ההסכם לבית המשפט). פעמים רבות מוסיפים תאריך וחותמים בכל עמוד. אחרי החתימה, בני הזוג עשויים להרגיש הקלה עצומה – המגשר נוהג לברך אותם, ויש שצלמו אף “תמונת סיום” (אם הצדדים מסכימים) למזכרת. מסמך: הסכם גישור סופי חתום – זהו המסמך המרכזי, מחזיק כוח של חוזה מחייב בין הצדדים, ועם אישורו בבית משפט יקבל תוקף פסק דין.
19. העברה לאישור בית המשפט/בית הדין: עם ההסכם החתום, יש להגישו לאישור שיפוטי כדי להסדיר עניינים סטטוטוריים (בעיקר גירושין, משמורת ומזונות קטינים). אם לבני הזוג תיק פתוח (כמו בקשה ליישוב סכסוך או תביעות תלויות), הם מגישים בקשה משותפת לאישור הסכם במסגרת אותו תיק. אם אין תיק פתוח (למשל זוג ידועים בציבור), פותחים תיק חדש בבקשה לאישור הסכם. הבקשה נקבעת לדיון בפני שופט או דיין, בדרך כלל בדלתיים סגורות ובמועד מהיר (תוך שבועות ספורים). הדיון דורש התייצבות שני הצדדים (בדיני משפחה, התייצבות אישית חובה לאישור הסכם). בפני בית הדין הרבני, בנוסף לאישור ההסכם האזרחי, ייערך טקס סידור גט (בבית דין רבני ההליך מחולק: תחילה אישור ההסכם הרכושי-אזרחי, לרוב בהרכב של דיין יחיד, ואז בהרכב מלא – דיון בגט ופסיקתו). בבית משפט לענייני משפחה, השופט מקריא לצדדים את עיקרי ההסכם כדי לוודא הבנה וחותם פסק דין המאשר את ההסכם ונותן לו תוקף של פסק דין לכל דבר. מסמך: בקשה משותפת לאישור הסכם גישור (נוסח חופשי או טופס לפי הנהלים). מצורפים ההסכם המקורי חתום + תעודות זהות + במקרי גירושין – תמצית רישום נישואין. התוצאה היא פסק דין אימוץ הסכם (בביהמ״ש) או פסק דין לגירושין כולל הסכם (בבי”ד רבני).
20. מעקב יישום ולמידה לעתיד: לאחר אישור ההסכם, מתחילה תקופת יישום בפועל – למשל העברת דירה בטאבו, תשלום כספים, מעבר ילדים למסגרת חדשה וכו’. המגשר, פורמלית, סיים תפקידו עם החתימה, אך מגשרים טובים משאירים דלת פתוחה לצדדים: “אם תצטרכו, אפשר תמיד לחזור אליי לעדכון או בירור”. בחלוף כמה חודשים, חלק מהמגשרים יוזמים שיחת מעקב: בודקים אם הכל מתנהל כשורה, ואם צצו קשיים, ממליצים איך לפתור (למשל, הורים שלא מסתדרים עם סעיף חלוקת החופש הגדול – המגשר יכול להציע להם פתרון תואם להסכם). מבחינת בית המשפט, התיק נסגר לאחר האישור, למעט אם מוגשת בעתיד תביעה לשינוי (למשל שינוי מזונות, שינוי משמורת). אם הצדדים הכניסו מנגנון עדכון ויישוב מחלוקות עתידיות בהסכם (כגון סעיף “בכל מחלוקת עתידית בנוגע לילדים יפנו הצדדים תחילה לגישור חוזר”) – אז בעת הופעת בעיה, יחזרו למגשר המקורי או לכל מגשר אחר, לפני פנייה לערכאות. מגשרים רבים מצרפים טופס משוב לצדדים לאחר הסיום – כדי ללמוד ולשפר. השאלון שואל למשל על תחושת ההוגנות, שביעות רצון מהתהליך, האם היו ממליצים לאחרים. אלו מסייעים הן למגשר עצמו והן לסטטיסטיקות הענף (מדדי הצלחה ואמון הציבור).

מסמכים ותוצרים אופייניים בהליך הגישור המשפחתי

הליך הגישור המשפחתי מייצר מגוון מסמכים, חלקם בעלי תוקף משפטי מחייב וחלקם פנימיים. להלן רשימת מסמכים מרכזיים ותפקידם:

• הסכם להשתתפות בגישור וסודיות: נחתם בראשית התהליך, ע”י הצדדים והמגשר. מסמך קצר (2-3 עמ’) המפרט את הסכמתם לגישור, עקרון החיסיון, זכות הפרישה של כל צד, והצהרה שהמגשר ניטרלי. מהווה חוזה מחייב בין הצדדים והמגשר בנוגע לאופן ניהול ההליך.
• הצהרת גילוי מסמכים ודוחות כספיים: רשימה מוסכמת של מידע שכל צד מתחייב לחשוף במהלך הגישור. לרוב כולל דו”חות בנקים (עו”ש, הלוואות), תלושי שכר, דוחות מס הכנסה, הערכת שווי נכסי נדל”ן (לעיתים באמצעות שמאי) ופירוט הוצאות ילדים. ההצהרה נחתמת כדי לבסס אמון ולוודא שאין “הפתעות” בהמשך.
• טופס ויתור על סודיות (במידת הצורך): אם יש צורך שהמגשר או מומחה יפנו למוסדות (בנקים, קופ”ח, בתי ספר) לקבל מידע, הצדדים חותמים על ויתור סודיות ממוקד. למשל, ויתור סודיות מול משרד החינוך לקבלת דו”ח חינוכי על ילד בעל צרכים מיוחדים, שישפיע על הסדרי המשמורת.
• תוכנית הורות (Parenting Plan): נספח מפורט המתלווה להסכם הסופי, המפרט את הסדרי ההורות לאחר הפרידה. כולל לוחות זמנים (מי עם הילדים בכל יום בשבוע, חלוקת סופי שבוע לסירוגין, חגים ומועדים מיוחדים – לדוגמה: “בליל הסדר בשנים זוגיות יהיו הילדים עם האב”), חלוקת אחריות הורית (מי לוקח לרופא שיניים, מי משתתף באסיפות הורים), נוהלי תקשורת בין ההורים (למשל תיאום במייל פעם בשבוע, או שימוש במחברת קשר), מנגנון יישוב חילוקי דעות (כגון פנייה ליועץ משפחתי אם מתגלע ויכוח מהותי). תוכנית ההורות נעשית לטובת הילדים ומראה לבית המשפט התחשבות מעמיקה בהם.
• רשימת נכסים והתחייבויות: טבלה המרכזת את כל הנכסים המשותפים, שוויים, ואופן חלוקתם; וכן את כל החובות וההלוואות. למשל טבלה בת 4 עמודות: “נכס – בעלות – שווי – פעולה מוסכמת”. דוגמה: דירת מגורים – רשומה ע”ש שני הצדדים – שווי 2,000,000 ₪ – תמכר בשוק החופשי והתמורה תחולק שווה בשווה. טבלאות כאלה מסייעות למנוע פספוס של פריטים, במיוחד בתיקים עם רכוש רב, ומצורפות כנספח להסכם הגירושין.
• חוות דעת מומחה (במידת הצורך): במקרים מורכבים הצדדים עשויים להסכים לשכור מומחה נייטרלי, ולצרף את חוות דעתו כבסיס להסכם. למשל: אקטואר שיחשב את הערך הנוכחי של חלק הפנסיה שצבר אחד מבני הזוג לפני הנישואין; שמאי מקרקעין שיעריך נכס מסחרי משפחתי; יועץ מס שיבדוק השלכות מס בפירוק שיתוף בחברה; או פסיכולוג ילדים שיעלה המלצות למשמורת במקרי קונפליקט גבוה. חוות הדעת לא מחייבת את הצדדים, אך לרוב מכניסה הגיון אובייקטיבי ומקררת מחלוקת. אם אימצו אותה, לעיתים מספחים סעיפים מרכזיים ממנה בהסכם (לדוגמה, קביעות שמאי לגבי שווי דירה).
• טיוטת הסכם גישור: נוסח ההסכם כפי שהוכן על ידי המגשר, טרם סופי. טיוטה זו עשויה לעבור גרסאות, עם הערות שוליים או חלקים בסוגריים לדיון. גרסה כמעט-סופית יכולה להיות מופצת לצדדים ולעורכי דינם לחוות דעת. יש לשמור גם על הטיוטות תחת חיסיון – הן לא “מסמך רשמי” עד לחתימה, אך חשוב לשמור את הגרסה האחרונה לפני חתימה, כבסיס אם משהו משתבש בזמן הקצר.
• הסכם גישור סופי (חתום): התוצר המרכזי. מסמך משפטי מפורט המהווה חוזה בין הצדדים, שנכרת מרצונם החופשי. הוא כולל כל הסכמה רלוונטית: מהעניינים הקטנים (למשל חלוקת תמונות משפחתיות) עד הגדולים (משמורת, מזונות). כל הצדדים חותמים, כולל המגשר כעד/מאשר, וחתימותיהם מאומתות לפי הצורך (בבית המשפט או אצל עו”ד/נוטריון). בשלב חתימה – אם מדובר בהסכם גירושין – נהוג לצרף תצהירי אימות של כל צד שהסכימו מרצון, בפני עו”ד (חלק מעוה”ד מלווי הגישור מביאים את הצדדים להצהיר, כדי לייעל את אישור בית המשפט).
• בקשה משותפת לאישור הסכם: לאחר החתימה, הצדדים מגישים בקשה למתן תוקף. טופס הבקשה הוא מסמך משפטי קצר המופנה לבית המשפט או בית הדין, מציין את פרטי הצדדים, ההקשר (למשל “בני הזוג נשואים מ-2010, הורים לשני קטינים, הגיעו להסכם גירושין”), ומבקש לאשר ההסכם המצורף. שניהם חותמים על הבקשה, ולעיתים גם המגשר מצורף כחתום (אם מתבקשת התייחסותו).
• פרוטוקול אישור הסכם: בבית המשפט לענייני משפחה (או בית הדין הרבני), בעת אישור ההסכם, נערך פרוטוקול קצר. הוא מתעד את הופעת הצדדים, מוודא שדיברתם בשפה שהם מבינים, שהם מאשרים ההבנה של ההסכם, שאין כפייה, ושזהו ההסכם הסופי. השופט או הדיין מקריא כמה סעיפים חשובים (בעיקר את אלה הנוגעים לילדים, כדי לוודא ששמו לב), ואז מצהיר על אישור ההסכם. הפרוטוקול מסתיים בפסק הדין: “לאחר שבחנתי ונוכחתי כי ההסכם מגן על ענייני הקטינים וכי הוא סביר בנסיבות העניין, אני מאשר/ה את ההסכם ונותן/ת לו תוקף של פסק דין”. עותק פסק הדין מופק לכל צד – זה למעשה התוצר המשפטי הסופי שמאפשר אכיפה.
• מסמכי בקרה ומעקב: לאחר סיום הגישור יתכנו מסמכים נוספים: למשל, טופס הערכת שירות של יחידת הסיוע, בו הצדדים מתבקשים לדרג את שביעות רצונם (כדי לשפר שירות). בארגוני מגשרים פרטיים, נהוג לפעמים מכתב סיכום מהמגשר לצדדים (“אני מודה לכם על ההזדמנות לסייע, מאחל הצלחה…” – לא רשמי אבל מראה אכפתיות). במקרה של מעקב יישום, אם מנגנון בהסכם דורש זאת – למשל, “הצדדים יסכמו על מכירת הדירה עד 1.1.2026, ואם לא – ימונה כונס נכסים” – אז אם התאריך חלף ללא ביצוע, המגשר עשוי לתעד פנייה אליו. אך בדרך כלל, אם ההסכם ברור, אין צורך במסמכים חדשים – הצדדים עוברים לשגרה.

קשרי גומלין בין גישור משפחתי לרשויות ולגופים נוספים

גישור משפחתי אינו מתרחש בוואקום – הוא משתלב במערכת רחבה של רשויות ציבור, מערכת משפטית, וגופים קהילתיים. היחסים והגבולות בין המערכות מוגדרים בנוהלים כדי להבטיח שיתוף פעולה מחד, והגנת הפרטיות והעצמאות של ההליך המגשר מאידך.

יחידות הסיוע ובתי המשפט למשפחה: יחידות הסיוע פועלות פיזית בתוך היכל בתי המשפט, אך הן יחידה נפרדת מהשפיטה. יש הפרדת מידע: העובדים הסוציאליים ביחידה לא מעבירים לשופטים פרטים מתוך המו”מ. התקשורת הרשמית: בסיום הליך מהו”ת, יחידת הסיוע מגישה לבית המשפט רק טופס סיכום סטטוס – המציין האם הגיעו להסכם, האם מבקשים ארכה לגישור פרטי, או שלא. אין בו תוכן ההסכמות או ויתורים שנעשו. כאשר שופט מפנה תיק לגישור חיצוני (באמצעות רשימת המגשרים), הוא מוציא החלטה פורמלית הכוללת את שם המגשר ותאריך יעד לדיווח תוצאה, והעתק נשלח למגשר. המגשר חייב לשמור על סודיות, והחוק מגדיר כי ימסור לבית המשפט רק אם התיק הסתיים בהסכם (ואז ההסכם יוגש) או לא. בתי המשפט גם תומכים לוגיסטית – למשל, מעמידים חדרי גישור בתוך בתי המשפט למקרה שמגשרים רוצים לקיים פגישות שם.

בתי הדין הדתיים (רבניים, שרעיים, דרוזיים): גם בתי הדין משתלבים: לפי חוק 2014, אם מוגשת בקשה ליישוב סכסוך בבית דין, יחידת הסיוע ליד אותו בית דין מטפלת. בבתי הדין הרבניים, עם סיום הגישור, הצדדים יכולים להגיש את ההסכם הן לבית הדין לאישור והן לבית המשפט למשפחה – לפי בחירתם – אך נהוג לאשר בבית הדין אם גם הגט יינתן שם. הנהלת בתי הדין הרבניים הוציאה ב-2022 הוראה המנחה דיינים לעודד בני זוג לפנות ליחידות הסיוע לפני קביעת מועד דיון (בדומה לנוהל בבתי המשפט). בתי הדין גם משתפים פעולה בייחוד בנושא הגט: אם ביחידת הסיוע הגיעו להסכם כולל גירושין, בית הדין קובע באופן מזורז מועד לסידור גט, כדי למנוע “הצטננות” של ההסכמות. בבתי הדין השרעיים (מוסלמיים), מאז דצמבר 2022, החוק חל גם – והכשרה מיוחדת ניתנה לעו״סים ביחידות הסיוע כדי להכיר את הדין השרעי (למשל עקרון המוהר, כתובה במושגים מוסלמיים). בעדה הדרוזית, קיימים מעט מקרים – אך יחידת הסיוע בנצרת מטפלת גם בהם. בכל מקרה, חיסיון הגישור חל גם בבתי הדין – דיינים לא ינסו לדלות מידע מהמגשר, וההודעה על כישלון גישור אינה משפיעה הלכתית על זכויות הלכתיות (למשל, לא תחשב כמרדנות וכד’).

אגף הסיוע המשפטי (משרד המשפטים): לאגף תפקיד משמעותי בהנגשת גישור לחלשים. הוא מפעיל עורכי דין לשני תפקידים: ליווי צד בהליך הגישור – הלקוח (זכאי סיוע) מקבל ייעוץ לאורך הגישור וכן ייצוג בבית משפט אם צריך אישור הסכם. ייצוג קטינים – בסכסוכים חריגים, אם ילדים נפגעים, האגף ממנה אפוטרופוס לדין (עו”ד) שמקבל מעמד בהליך. במסגרת המודל המגשר, יש קושי – כי עורכי דין לילדים לרוב מעורבים בהליך משפטי; אולם היו מקרים בהם אפוטרופוס לדין השתתף בפגישת גישור כדי להשמיע את קול הילדים (בהסכמת ההורים). שיתוף המידע: עו”ד הסיוע כפוף לסודיות מקצועית שלו – הוא לא יחשוף את שנאמר בגישור בלי אישור לקוחו, כמובן. הסיוע המשפטי גם מפעיל מגשרים מטעמו בחלק מהמקרים: ישנם מגשרים (עו״ד בעלי הסמכה) שעובדים בשירות האגף בפרויקטי גישור מיוחדים (למשל, גישור מהיר לאמהות חד הוריות בהוצאה לפועל).

שירותי הרווחה וגורמי טיפול בקהילה: לשכות הרווחה העירוניות מעורבות לעיתים דרך חוק סדרי דין (ענייני קטינים) – כשהורים מתדיינים על משמורת, בית המשפט יכול להזמין תסקיר. קורה לא אחת שבהליך גישור, הצדדים מבקשים חוות דעת מעו״ס המשפחה שמכיר אותם. למשל, ביחידת הסיוע ניתן אישור (באמצעות הצדדים) לקבל מידע מהעו״ס בקהילה שטיפלה בילדים. אבטחת מידע ופרטיות: כאן נקודה רגישה – יחידת הסיוע רשאית, אם שני ההורים מסכימים, להזמין לישיבה גורם נוסף שעשוי לסייע. למשל: סבא/סבתא משפיעים, או מורה של הילד, או פסיכולוג שטיפל בזוג. כל מי שמוזמן חייב להתחייב לסודיות. רשויות כמו רשות המסים או המוסד לביטוח לאומי אינן צד בגישור, אך ההסכמות יכולות להשפיע עליהן (למשל, בהסכם מזונות קובעים שאם האב לא ישלם 3 חודשים, האם תפנה לביטוח לאומי לגביית מזונות – מנגנון שקיים לפי חוק המזונות). המגשר יבהיר לצדדים את ההתאמה למוסדות: “שימו לב, כדי שביטוח לאומי יכנס, סכום המזונות צריך לעמוד בתנאי החוק”. או: “לגבי מס, יש פטור אם ההעברה במסגרת הסכם גירושין מאושר – לכן חשוב לאשר אותו כדי לקבל הפטור”. כאשר יישום ההסכם מחייב פעולה מנהלית (כגון שינוי שם משפחה לילד, שדורש אישור פקיד רישום) – ההורים מסדירים זאת בהתאם לחוק, ללא מעורבות המגשר.

לשכת המגשרים וארגונים מקצועיים: אלו אינם רשויות, אך נוכחותם מורגשת: לשכת המגשרים הקימה בשנת 2017 את מאגר המגשרים הארצי בשיתוף משרד המשפטים – מאגר מקוון שבו זוגות יכולים לאתר מגשר מוסמך. בנוסף, הלשכה מספקת לעיתים שירותי בוררות או גישור חוזר אם הסכם משתבש – לדוגמה, ועדת פרקטיקה של הלשכה מציעה מגשר “מיישב מחלוקות לאחר הסכם” שאפשר לפנות אליו. לשכת עורכי הדין: קיים פורום ליישוב סכסוכים, והלשכה מעודדת עו״ד להפנות לגישור. בשנת 2022 אף חתמו הלשכה ולשכת המגשרים על מזכר הבנה לקידום גישור חובה רחב יותר בבתי המשפט (טרם מומש חקיקתית). בכל הנוגע לאתיקה, אם עו”ד עוסק כמגשר, חל עליו תקנות לשכת עוה”ד (אתיקה מקצועית) בנוסף – והן קובעות שאם היה מגשר בתיק, אסור לו לייצג בו צד אחר כך (מניעת ניגוד עניינים).

רשויות מנהליות נוספות: הסכמי גירושין כוללים סעיפים כמו “האישה מוותרת על מזונותיה” – הדבר עשוי להשפיע על מס הכנסה (אישה גרושה ללא מזונות זכאית לנקודת זיכוי נוספת). יש שיתוף פעולה עקיף: רשות המסים ומשרד האוצר הכירו בצורך להקל על העברת נכסים בגירושין; לכן חוקקו פטורים (במס רכישה, מס שבח). המגשר מסביר אותם לבני הזוג וכך ההסכם מותאם למנגנונים. עם הביטוח הלאומי, כאמור, יש ממשק בתחום דמי המזונות – אם ההסכם כולל סכום נמוך מהרף של ביטוח לאומי, האם לא תוכל לקבל השלמה. המגשר יידע על כך או שעורכי הדין יאירו. גישור משפחתי גם מתקשר לעיתים עם מערכת החינוך: למשל, כשמסכימים על משמורת משותפת, מתאמים מול בית הספר ששני ההורים יקבלו עדכונים – לכך ההורים מגישים טופס לביה”ס בעצמם. בקונפליקטים קשים, ישנם מרכזי “נקודת מפגש” (מרכזי קשר בפיקוח משרד הרווחה) בהם מתבצעים הסדרי ראייה בפיקוח. המגשר עשוי לכלול בהסכם שהחלפות הילדים ייעשו במרכז כזה זמנית, ואז מרכז הקשר הוא גוף שצריך לעדכן אותו בפרטי ההסדר.

גופים בינלאומיים ומודלים זרים: ישראל חברה בכמה רשתות בינ”ל בתחום הגישור: למשל, חברי לשכת המגשרים משתתפים במועצת הגישור הבין-לאומית (IMI) שקובעת סטנדרטים למגשרים. המדינה גם למדה מפרויקט ה-ODR של בריטיש קולומביה (קנדה) בנוגע ליישוב מחלוקות קטנות ברשת – והתקיים פיילוט מצומצם להליכי Online Parenting Coordination דרך אפליקציה. אמנת האו”ם לזכויות הילד מחלחלת גם – בהשראתה הותקנו תקנות סדרי דין במשפחה (היוועצות עם ילדים) המאפשרות לשופט (וגם למגשר בגיבוי השופט) להיפגש עם ילדים בהליך, תוך רגישות. כמו כן, ישראל שולחת נציגים להשתלמויות של CEDR (מרכז לונדוני מוביל לגישור) ושל AFCC (האגודה הבינ”ל ליישוב סכסוכי משפחה). שיתופי הפעולה האלו מביאים תובנות, כגון שילוב טכנולוגיית AI לסייע בניסוח טיוטות, או אימוץ מודל Family Meeting Points מספרד (מרכזי מפגש בפיקוח לסיטואציות סכסוך גבוה) – רעיון שמועלם כעת בשירותי הרווחה.

אבטחת מידע והגנת פרטיות: לכל אורך הממשקים חשוב נושא זה. יחידות הסיוע מנועות מלמסור מידע לבית המשפט (פרט לאותה הודעה פורמלית). אם בית המשפט מבקש תסקיר (למשל אם לא הגיעו להסכם), הוא מוציא צו חדש לעו״ס אחר ביחידה (שאינו המגשר שטיפל) להכין תסקיר עצמאי – כדי לא “לזהם” את החיסיון. המידע ביחידות נשמר בתיק חסוי. מול גופים אחרים, כמו משטרה – אם במהלך גישור נחשף מידע על עבירה חמורה (נניח אלימות ילדים), המגשר מחויב לדווח לפי החוק, אבל בלי לחשוף מעבר לנדרש. המשטרה לא מקבלת גישה לפרוטוקולי גישור, אלא רק דיווח נקודתי. מבחינת הגנת הפרטיות: כל מסמך שמוגש לאישור בבית משפט הופך פומבי-למחצה (בתיק חסוי, אך נגיש לצדדים). לכן מגשרים לפעמים מסכימים עם הצדדים שלא לצרף נספחים רגישים לבקשה, אלא רק להחזיקם אצלם.

בקיצור, עבודת הגישור המשפחתי בישראל מתקיימת בתיאום ובאיזון עם גורמי ממשל, משפט וחברה – היחידות והמגשרים הם גשר (תרתי משמע) בין המשפחה במצוקה לבין המערכת הרחבה, כשהם ממנפים את המשאבים החברתיים קיימים, אך גם מגנים בקנאות על מרחב ההידברות הפרטי של הצדדים.

תפקיד עורכי הדין בכל שלב מול מערך הגישור

עורכי דין לענייני משפחה ממלאים תפקיד משמעותי, גם אם פחות מובלט, בהליכי הגישור המשפחתי. תפקידם משתרע לפני, במהלך ואחרי התהליך – בייעוץ, בהגנה על זכויות לקוחותיהם וביישום ההסכמות. האתגר הוא לשלבם באופן אתי שלא יפגע באופי הפשרני של הגישור. להלן פירוט תפקיד עוה”ד לאורך השלבים:

• ייעוץ מקדים טרם גישור: בדרך כלל, צדדים יפגשו תחילה עו״ד להתייעצות על זכויותיהם בטרם מחליטים לגשת לגישור. עוה”ד בשלב זה מציג ללקוח את החלופות: הליך משפטי על כל שלביו, מול הליך גישור. עליו להסביר שהחוק דורש הגשת בקשה ליישוב סכסוך תחילה (ולא מיד כתב תביעה). עוה”ד יבחן אם המקרה מתאים לגישור – למשל, במקרה של אלימות קשה ימליץ שלא. אם הלקוח מעוניין בגישור, עוה”ד יכול לסייע בהכנתו: למשל, לרכז מסמכים, לחשוב על “גבולות גזרה” (מה הלקוח לא יסכים לוותר) ועוד.
• הגשת הבקשה ליישוב סכסוך ופתיחת ההליך: לעיתים קרובות, עורך הדין הוא שמנסח ומגיש את הבקשה ליישוב סכסוך עבור לקוחו. הבקשה עצמה אינה כוללת פרטי סכסוך אלא רק פרטי הצדדים, כך שאין בה אלמנט משפטי כבד – אך עוה”ד מייעץ לגבי העיתוי (למשל, להגיש ראשונה כדי לקבל יתרון סמכות בחירת ערכאה בהמשך). עוה”ד גם מוודא שללקוח אין “מקרים דחופים” שדורשים בקשות מיידיות (כגון צווי מניעה להברחת רכוש), ובמידת הצורך מגיש במקביל בקשה לסעד דחוף כפי שמתיר החוק.
• ליווי בפגישות ביחידת הסיוע: לפי החוק, בפגישת מהו”ת הראשונה אסור ייצוג עו”ד, אך מהמפגש השני ואילך מותר לצדדים לבוא עם עו”ד. בפועל, חלק מהמתדיינים מגיעים עם עורכי דינם לפגישות המתקדמות ביחידות הסיוע, במיוחד אם המפגשים גולשים לדיוני גישור מהותי. תפקיד עוה”ד בפגישות אלה: לשמור על האינטרסים המשפטיים של לקוחו, לוודא שאינו נסחט לויתורים לא מודעים. עו”ד טוב בגישור אינו תוקפני, אלא משמש יועץ בשקט: הוא לא מדבר במקום הלקוח (אלא אם ממש מתבקש להסביר נקודה משפטית), אלא לוחש באוזנו או מבקש הפסקה לשיחה פרטית. עוה”ד עשוי להתערב אם מבחין שהלקוח שלו לא מבין את זכויותיו (למשל, אם אם מסכימה מיד לוותר על מזונות ילדים כי לא יודעת שהילד זכאי להם). בחלק מהמקרים עורכי הדין של שני הצדדים משתתפים בגישור – ואז המגשר מנהל דינמיקה שבה גם להם ניתנת זכות דיבור. הדבר דורש מיומנות כדי לא להפוך את הגישור לדיון משפטי רגיל.
• הגנה על זכויות במהלך הגישור: גם כשהעו”ד אינו נוכח פיזית, הוא “ברקע”. לקוחות רבים מתייעצים עם עורך דינם בין מפגשי הגישור: לאחר מפגש, הלקוח מתקשר ושואל “הוא מציע שאוותר על חלק מהפנסיה בתמורה לבית, זה טוב לי? “. עוה”ד מנתח: שוקל שווי, מסביר את המשמעות המשפטית (למשל, שווי הפנסיה, מס, סיכון). כך הלקוח מגיע לפגישה הבאה מצויד יותר. יש מצבים בהם עוה”ד יוצר קשר עם המגשר (רצוי בהסכמת שני הצדדים) אם הוא רואה פגיעה בזכויות. למשל, עו”ד שולח מייל למגשר: “שקלנו, ולדעתנו הסעיף הזה לגבי ויתור על ירושה בעייתי חוקית”. המגשר לרוב ישתף את שני הצדדים בהתערבות כזו כדי לשמור שקיפות. עורכי דין גם שומרים זכויות ילדים: בעוד שהמגשר אינו עורך דין, עוה”ד של ההורה – למרבה הפרדוקס – צריך להזכיר את זכויות הילד (כי ההורה לקוחו). לדוגמה, עו”ד האם יכול לומר לה: “אל תסכימי להפחתת מזונות שמתחת לצרכים המינימליים, זה של הילד, לא שלך”.
• בדיקת הוגנות, אכיפה ומיסוי: עורכי דין מכירים את האותיות הקטנות. כשהמגשר מסייע לצדדים להגיע להסכמות, הוא עלול לפספס ניואנסים משפטיים. למשל, הסכמה על חלוקת רכוש שלא לוקחת בחשבון מס שבח – עו”ד נדל”ן יתקן זאת. עו”ד הלקוח בוחן את הטיוטה מנקודת מבט “מה יקרה אם הצד השני לא ימלא? ” – ולכן עשוי לדרוש הוספת בטוחות או מנגנון אכיפה. לדוגמה: אם נקבע שהבית ימכר תוך שנה, עו”ד עשוי להוסיף סעיף “אם אחד הצדדים יסרב לחתום על מסמכי מכר, ההסכם ישמש צו מינוי כונס נכסים”. כך הוא מחסן את ההסכם. עו”ד גם יוודא שההסכם בהיר מספיק כדי למנוע מריבות עתידיות – למשל ידרוש לפרט מועדי איסוף ילדים מדויק במקום “בהתאם לנוחות”. בתחום המס, יבדוק זכאות לפטורים וידאג שההסכם מנוסח כעומד בתנאי הפטור (למשל מציין שהוא “בהתאם לסעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין” כדי שהמס מוטב).
• ניסוח ההסכם המשפטי: לעיתים קרובות, מגשרים (בעיקר שאינם עורכי דין בהכשרתם) מבקשים מהצדדים שעורכי הדין שלהם יערכו את הנוסח הסופי. במצב זה, המגשר עובר מתפקיד עורך לניצוח: הוא מספק סיכום עקרונות שהושגו, והעורכים המשפטיים (עו”ד של אחד הצדדים, או שניהם יחד) מנסחים חוזה משפטי מלא. לעיתים ממנים עו”ד נייטרלי רק לצורך הכתיבה. עוה”ד משתמש ב”קיט” סעיפים סטנדרטי: למשל כולל הצהרה ש”ההסכם מהווה הסדר כולל לפי סעיף 2(ג) לחוק יחסי ממון” (אם בני זוג נשואים, כדי שבית המשפט יראה בו גוברים על החוק). כמו כן, הוא עשוי להכניס הוראות מניעה: “אם צד יפר, הצד השני יהיה זכאי לסעד ספציפי ולמימוש פסק הדין בלשכת ההוצל”פ ללא צורך בהוכחת נזק”. ניסוח ההסכם מצריך שיתוף פעולה בין עורכי הדין – לא תמיד טריוויאלי. במקרה שמגשר עו”ד ניסח כבר טיוטה טובה, עו”ד הצדדים יעשו בעיקר הגהות ותוספות קלות.
• אישור ההסכם בבית משפט/דין: כאן התפקיד המרכזי הוא למעשה של בית המשפט, אך עורכי הדין מכינים את הלקוחות לדיון. הם וידאו לפני כן ששני הצדדים לגמרי מבינים, כדי למנוע מצב שמישהו יתחרט מול השופט. בדיון האישור, עוה”ד לרוב מגיעים יחד עם הצדדים (בעיקר בעסקאות מורכבות או כשיש צורך לשכנע את השופט בטובת הילדים). עו”ד יכול לסייע במענה לשאלות השופט אם יש נקודה לא ברורה: למשל אם השופט שואל “מדוע קבעתם מזונות רק 1,000 ₪ לילד? ” – עו”ד ההורה המשמורן יכול להסביר: “כבודו, יש משמורת משותפת, והאב משלם ישירות למדור וגן – למעשה הערך הכלכלי גבוה יותר”. כך השופט נרגע ומאשר. עוה”ד מכינים מראש את כתבי האישור: טפסים לחתימת הצדדים בדיון שמעידים שהבינו את ההסכם, כדי לייעל.
• טיפול לאחר אישור – תיקון/אכיפה: במקרה שההסכם משתבש אחרי זמן (למשל, צד לא מעביר תשלום מזונות או לא מקיים הסדרי ראייה), עורכי הדין חוזרים לתמונה כאוכפי ההסכם. אם הלקוח צריך לגבות תשלום – עוה”ד יכול לפעול בהוצאה לפועל משום שיש פסק דין (תיק מזונות בלשכת הוצל”פ). אם נדרשת פרשנות או תיקון – עורך הדין ימליץ האם להגיש תביעה חדשה לשינוי נסיבות בבית המשפט (לדוגמה, אם מזונות נקבעו בהסכם, על שינוי צריך לתבוע שינוי נסיבות מהותי). יש מקרים שעורכי דין יוזמים עריכת “זכרון דברים” לתיקון קל במקום להטריד בית משפט – הצדדים (בעצת עורכי דינם) עורכים מסמך שמוסיף לסעיף בהסכם בהתנדבות, וחותמים בפני נוטריון, מה שיכול להספיק. במידה ואין ברירה, עוה”ד יגיש בקשה לביטול או שינוי פסק דין (תקנה 201 לתקנות סד”א מאפשרת תיקון הסכם פשרה באישור אם הצדדים מסכימים, או תקיפה נפרדת בתביעה אם חד צדדי).
• עיון במסמכים מוגנים: חיסיון הליך גישור משמעותו שעו”ד שאינו נכח לא יכול סתם כך לדרוש לראות מה היה שם. אבל היו מצבים בהם עו”ד של צד, לאחר כישלון גישור, רצה לקבל את רשימות המגשר או את טיוטת ההסכם שלא נחתמה – בתי המשפט שללו זאת מטעמי חיסיון. אם אחד הצדדים טוען לבעיה שקרתה בגישור (למשל “חתמתי תחת איום של המגשר”) – עורך דינו יכול לנסות לבקש מבית המשפט לזמן את המגשר לעדות. אולם הפסיקה (רע”א 3655/22, 2022) קבעה שזה לא יותר בקלות: המגשר חסין מעדות בלי הסכמת שני הצדדים. לכן עו”ד חייב להסתמך על ראיות חיצוניות. באופן כללי, עו”ד מכבדים את חוקי החיסיון ולא דורשים מהמגשר דיווחים – אבל הם כן עשויים לדובב את הצד השני: “ספר לי מה הוא הציע ומה אתה הצעת” (הלקוח רשאי לשתף את עו”ד שלו, החיסיון הוא מול בית משפט, לא מול יועץ חסוי ללקוח). על בסיס המידע הזה העו”ד עוזר ללקוח להכין עמדות להמשך.
• פניות לדרג ניהולי/בקרה: אם עורך דין סבור שיחידת הסיוע לא פעלה כשורה (נניח, לא עמדה בזמנים, או הפגישה הייתה מוטה), הוא יכול להגיש תלונה או לפחות הערה למנהלת יחידת הסיוע המקומית. מנהלי יחידות הסיוע מתייחסים לפידבק מעו”ד ברצינות, מאחר שעו”ד מביאים אליהם עוד ועוד מקרים. כמו כן, עו”ד יכולים לפנות לנציב תלונות הציבור על שופטים אם שופט התערב שלא כראוי (למשל, אילץ צד להסכים להסדר מסוים תחת איום). במקרה שהתלונה נוגעת לגישור, הנציב בוחן האם השופט הפר את חובת ההסכמה החופשית. ישנן גם ועדות משותפות של לשכת עורכי הדין והנהלת בתי המשפט הדנות בבעיות (למשל, עיכובי זימונים ביחידות הסיוע – נושא שעלה, ועו”ד דרשו פתרונות).
• האתיקה של שילוב עו”ד בגישור: מבחינת כללי האתיקה של עורכי הדין, על עו”ד המלווה גישור חלות הנחיות מיוחדות: עליו לכבד את רוח ההסכמה ולא לנצל את הגישור ל”חקירה נגדית”. למשל, אם הוא נוכח במפגש, לא לחקור את הצד השני באגרסיביות אלא רק לסייע בלבטים. כמו כן, עו”ד חייב להדריך את לקוחו לומר אמת ולגלות מידע מהותי – לא לשתף פעולה בהסתרה שתגרום להסכם בטל. כללי לשכת עורכי הדין (2001) אף מצהירים שעו”ד צריך לעודד לקוח לפשרה הוגנת ולפנות לגישור ככל הניתן. עו”ד שמסכל במופגן גישור יעיל (לדוגמה, מייעץ ללקוחו רק למשוך זמן כדי להגיש תביעה במקביל) – עלול להיתפס כלא אתי. בפועל, עורכי דין מנוסים הבינו שגישור אינו איום על פרנסתם, אלא דרך אחרת לשרת את הלקוח, ולעיתים הם מרוויחים דרך ניסוח ההסכם וייעוץ, רק שבגישה שיתופית יותר.

עורכי הדין משמשים כ”רשת ביטחון” משפטית סביב הגישור: הם מוודאים שההסכמות צודקות חוקית, מונעים ניצול לרעה של צד אחד, ומביאים את ההליך לסגירה תקינה בבית המשפט. האתגר הוא לעשות זאת תוך שיתוף פעולה עם התהליך המגשר, בלי לחבל בו – עו”ד טוב יודע מתי לדבר ומתי להרפות במהלך הגישור, ומתי להתעקש על ניסוח קריטי בהסכם.

מקרים עדכניים ידועים (2018-2025) שהגישור המשפחתי עמד במרכזם

לאורך השנים האחרונות התפרסמו מספר מקרים, פרויקטים ופסיקות ציבוריות שבהם הגישור המשפחתי עמד בכותרות. להלן חמישה מן המקרים הבולטים, עם עיקרי הדברים:

1. פיילוט “מהו”ת חובה” והטמעת חוק יישוב סכסוך (2016-2019): המקרה המשמעותי ביותר היה כמובן הפעלת חוק מהו”ת כהוראת שעה. הפיילוט החל ביולי 2016 באזורי ירושלים ות”א תחילה, והורחב לכל הארץ ב-2017. בתקופה זו נוהל מעקב צמוד: דו”ח ועדת ההיגוי 2019 (בראשות השופטת שפרה גליק) סקר תוצאות: התייצבות של ~67% מהצדדים לזימון הראשון, שיעור הסכמים מלאים נמוך (כ-11%), אך הסכמות חלקיות רבות. אחד המקרים המדוברים: זוג מתוקשר (שמות חסויים בצו) שהיה הראשון במחוז תל אביב להשלים הליך מהו”ת – הם פרידתם קיבלה סיקור בגלל מעורבות הון רב, ונודע שבגישור שערכה יחידת הסיוע הם הגיעו להסכם שחסך להם משפט ארוך. בדצמבר 2018 פג תוקף הוראת השעה הראשונה. הכנסת לא תפקדה (הייתה מערכת בחירות), והיה חשש שהמודל יפול. אולם, בני הזוג ההוא, יחד עם ארגוני נשים וגברים, פנו בפומבי לשר המשפטים בדרישה להמשיך החוק. זה הוביל לתיקון מס’ 2 שחידש את החוק עד 2020, ולאחר מכן תיקון מס’ 3 (ספט’ 2020) שהאריך בעוד 4 שנים. הפיילוט הפך קבוע למעשה. מקרה זה הדגים < em> קונצנזוס נדיר< /em> : הן לשכת עורכי הדין, הן ארגוני נשים (שבתחילה חששו) והן מערכת המשפט הסכימו שהמודל מפחית קונפליקטים.

2. תיק רצח אב במסגרת גישור – “פשרה עם הרוצח” (2020): מקרה חריג אירע ב-2020: גבר שרצח את בנו הפעוט ולאחר מכן איים בהתאבדות, הגיע במסגרת אישום פלילי להסדר טיעון מקל. מדוע זה קשור לגישור משפחתי? כי אשתו (אם הילד) הסכימה לעסקה לאחר גישור בין-קורבן-לפוגע שנערך ביניהם בכלא, בליווי עו״ס. זה כמובן לא גישור משפחתי קלאסי, אבל בתקשורת כונה “גישור בין הורים שיצא משליטה”. האירוע עורר דיון ערכי אם נכון לשלב גישור בסיטואציות של אלימות קיצונית. מצדדי הגישור טענו שגם בסכסוך כזה (איום משפטי בין האם לרוצח על עונשו) ההידברות עזרה לאם להגיע לסגירת מעגל. מבקרי הגישור זעמו על “סלחנות” וטענו שגישור לא מתאים כאשר יש צד פוגע באופן קיצוני. המקרה דחק את הנהלת בתי המשפט להבהיר שגישור במסגרת עבירות חמורות במשפחה איננו חלק מהמערך המוסדר – מה שהיה הוא מקרה חריג ביוזמה פרטית. אך הוא תרם לפיתוח נהלים ברורים מתי לא מאפשרים גישור (למשל, בנוכחות אישום פלילי תלוי ועומד בעבירות אלימות במשפחה – כיום יש הנחיה פנימית ליחידות הסיוע שלא לנהל גישור זוגי אלא להפנות לגורמי טיפול).

3. פרסום דוח מחקר ברוקדייל – הערכת יחידות הסיוע (2024): מכון ברוקדייל, גוף מחקר חברתי ידוע, ערך מחקר הערכה ארצי ראשון על יחידות הסיוע, שפורסם באוגוסט. הדו”ח סקר מאות משפחות ופירט נתונים (חלקם צוטטו לעיל): 58% מהמשפחות פתרו הסכסוך בדרכי שלום תוך 3 חודשים, 40% הגיעו להסכמות לפחות בנושא אחד, שיעור ההגשה לבית משפט ירד (42% לעומת 51% קודם). כן העלה הדוח קשיים: זמני המתנה ארוכים (51% מעל 45 יום), מחסור במגשרים ציבוריים ובשירותי תמיכה למתגרשים. נמתחה ביקורת על חוסר אחידות: בתי משפט למשפחה פחות עמדו בדרישות החוק לעומת בתי דין רבניים, והשירות בפריפריה אף מוצלח מבמרכז. הדו”ח עורר סיקור תקשורתי – כותרות כמו “הגישור עובד אך זקוק לחיזוק”. משרד המשפטים ומשרד הרווחה הודיעו בעקבותיו על תוכנית תיקון: תוספת 20 תקנים ליחידות הסיוע, הקמת מערך מתנדבים (מגשרים גמלאים) לצמצום זמני ההמתנה, והכי חשוב – פיתוח מערך מגשרים ציבורי מסובסד. כלומר, ליצור רשימה של מגשרים פרטיים שהמדינה תממן למשפחות מעוטות יכולת, כדי לפתור את בעיית יוקר הגישור (שכן כיום, אם צדדים רוצים גישור מעבר למה שיחידת הסיוע מספקת, עליהם לממן מכיסם). ההכרזה על כך הגיעה בוועדת חוקה של הכנסת בספט’ 2024, והיא תיושם כפיילוט ב-2025. מקרה זה מראה איך מחקר והערכה מובילים לרפורמות בתהליך הגישור.

4. פסיקה מנחה בעניין סמכות הורית משותפת – “מהפכת 919/15” (2017) בגישור: אמנם בע”מ 919/15 המפורסם (הלכה על מזונות במשמורת משותפת) הוא בעיקר בתחום דיני המשפחה, אך היו לו השלכות ישירות על גישורים. לאחר פסיקה זו (יולי 2017), נקבע שילד מעל גיל 6 עם משמורת משותפת והכנסות דומות – לא ישולמו מזונות. הדבר טרף קלפים בכל ההסכמי גירושין בתהליך: פתאום אבות רבים בגישור העלו דרישה למשמורת שווה כדי להימנע ממזונות. מקרה ציבורי ידוע הוא “תיק הפוליטיקאי” – חבר כנסת לשעבר (ששמו נאסר בפרסום) שניהל גישור עם גרושתו בדיוק אז. לאחר ההלכה הוא התעקש לשנות המתווה למשותפת. התקשורת ציינה איך “פסיקת העליון תקעה גישור בין פלוני לאשתו”. לבסוף, דרך תיאום הורי הם הגיעו למודל אחר שגובש: האב קיבל עוד ימים אך כן הסכים למזונות חלקיים – כדי לא לערער את רווחת הילדים. פסיקה זו הראתה את גמישות הגישור: בעוד בבתי משפט מיד התחילו הפסדי מזונות מהירים לאמהות, בגישור רבים מההורים הגיעו לפתרונות ביניים (למשל, משמורת כמעט שווה אבל עדיין מזונות מסוימים). דבר זה הודגש בדו”ח ועדת שיפמן (2020) שעקב אחרי יישום 919/15, והמליץ שעוד לפני פסיקה כזו – הורים צריכים לדון בהשלכות בגישור.

5. “גישור בזום” בתקופת הקורונה (2020): מגפת COVID-19 אילצה מעבר מהיר למתכונת מקוונת. במרץ 2020 נסגרו בתי המשפט כמעט לחלוטין, ויחידות הסיוע עברו לפגישות וירטואליות. באפריל 2020 דווח על המקרה הראשון של הסכם גירושין מלא שנעשה כולו דרך זום: בני זוג ממרכז הארץ שהחלו תהליך בינואר באופן פרונטלי, המשיכו את כל פגישות ההמשך מהסלון בביתם. המגשרת (עו”ד ידועה) סיפרה לתקשורת שזה היה אתגר – הילדים התרוצצו ברקע, ולעיתים הצדדים התנתקו – אך בסוף הגיעו להסכם והיא הדריכה אותם מרחוק איך להחתים ולהגיש לאישור (התקנות דאז איפשרו אישור מרחוק עם הצגת ת.ז. בזום לשופט). סיפור זה הופיע בכותרות המהנות של אותם ימים (“הקורונה לא עוצרת את המגשרים”). משרד המשפטים אף ערך “מפגש זום עולמי” ביוני 2020 בהשתתפות מומחי ODR מכל העולם, בהובלת ישראל, לשתף לקחים. בעקבות ההצלחה היחסית, בית המשפט למשפחה הוציא בסוף 2020 נוהל המאפשר להמשיך לקיים דיוני אישור הסכם מרחוק גם לאחר הקורונה, במקרים שהצדדים מסכימים. גירושין אונליין הפך מקובל, כאשר חלק מהמגשרים ממשיכים להציע את השירות כך, במיוחד לזוגות הגרים רחוק גאוגרפית או ישראלים בחו”ל.

(מקרה BONUS): המיזם “משפחה טובה” (2022) – אמנם לא תיק בודד אלא פרויקט, אך שווה אזכור. המיזם הוכרז על ידי שר המשפטים ב-2022 כתגובה לביקורת על שקיפות: נפתח לראשונה לציבור פורטל נתונים של הליכי משפחה. שם אפשר לראות סטטיסטיקות על זמן טיפול, שיעור הסכמים וכו’. הייחוד היה שיתוף פעולה עם ציבור המגשרים: הפורטל כלל מדד שביעות רצון מהגישור ביחידות הסיוע (כפי שנמדד בסקרים טלפוניים). כך הציבור ראה אונליין שב-2021 למשל 74% היו מרוצים או מרוצים מאוד מהליך המהו”ת שעברו. זה נדיר שמערכת משפט “מפרסמת ציון” לעצמה, אבל זו הייתה יוזמה להגביר אמון. ב-2025 הפורטל עדיין פעיל ומציג נתונים עדכניים.

מקרים אלו מראים את ריבוי ההיבטים: החל ממדיניות ורפורמות רחבות ועד סיפורים אישיים ורגישים – הגישור המשפחתי נמצא בצומת שבין משפחה, משפט וחברה, ולכן מושך תשומת לב ציבורית.

טיפים “עשה ואל תעשה” למתדיינים בגישור משפחתי

הצלחה בגישור משפחתי תלויה לא רק במגשר ובשיטה, אלא גם בהתנהלות הצדדים, עורכי הדין וכל המעורבים. להלן מדריך המלצות “עשה” ו“אל תעשה” למשתתפים בגישור – החל מבני הזוג עצמם, דרך עדים או צדדי ג’, ועד לעורכי הדין:

לציבור המתדיינים (בני הזוג/בני המשפחה)

• עשה: התכוננו היטב למפגשי הגישור. הגיעו עם מסמכים רלוונטיים (תלושי שכר, דפי בנק, כל מידע שנדרש). הכינו לעצמכם רשימת נושאים שחשובים לכם. למשל, רשמו מה סדרי הראייה שהייתם רוצים, מהם הקווים האדומים שלכם בנוגע לילדים, איזה נכסים חשובים לכם במיוחד. הכנה מסודרת תעזור לכם לדבר בצורה מאורגנת ולא מתוך בלבול.
• עשה: שימו את טובת הילדים במקום הראשון. זכרו שבגישור משפחתי, הילדים הם בעלי עניין סמויים. בכל החלטה, שאלו את עצמכם: “האם זה מיטיב עם ילדיי? ” לעיתים ויתור קטן שלכם יכול להועיל מאוד לילדים (למשל, לא לריב על בגדיהם או על צעצועים). הפגינו נכונות לשמור על יציבות בחיי הילדים – זה ייראה טוב גם בעיני המגשר וגם בית המשפט יעריך זאת בהמשך.
• עשה: התייחסו בכבוד לצד השני. גישור דורש תקשורת בונה. דברו בנימוס, השתדלו לא להאשים. במקום “הרסת לי את החיים כשבגדת”, נסו “אני מרגיש פגוע מהאירועים, לכן חשוב לי שנייצר כעת תיאום כדי להמשיך הלאה”. הימנעו מהעלבות אישיות, צעקות או איומים – אלה רק יסלימו וירחיקו אתכם מהסכם.
• עשה: היו כנים ופתוחים. שמרו על שקיפות – גלו את כל המידע הכלכלי, גם אם נדמה לכם שהוא לא לטובתכם. זיכרו: אם יתברר שהסתרתם נכס, ההסכם בסיכון ביטול בבוא היום. כמו כן, שתפו את הרגשות והאינטרסים האמיתיים שלכם: אם חשוב לכם לשמור את הבית כדי שהילדים לא יעברו טלטלה – אמרו זאת. גילוי אינטרסים עוזר למצוא פתרונות יצירתיים.
• עשה: נהלו ציפיות ריאליות. הבינו שלא תקבלו 100% ממה שרציתם. גישור הוא אומנות הפשרה. BATNA: חשבו מה יקרה אם לא תתגשרו – כנראה שתפסידו זמן, כסף ועוגמת נפש בהליך משפטי. אז היו מוכנים להתפשר על חלק מהדברים. החליטו מראש על מה תוכלו לוותר כדי להשיג משהו שיותר חשוב לכם.
• עשה: היו מוכנים להתייעץ עם מומחים. אם צץ נושא סבוך – כמו שאלה מס על נכס, או עניין נפשי מורכב עם הילד – הסכימו להכניס יועץ. למשל, גישור שמערב רואה חשבון או פסיכולוג ילדים עשוי לפתור מהר מחלוקת. זה לא נתפס כחולשה לפנות למומחה – להיפך, זה מקדם פתרון מושכל.
• עשה: קחו הפסקות כשצריך. גישור יכול להיות מתיש רגשית. אם אתם מרגישים שאתם מתפרצים או נסערים, בקשו פסק זמן. אין בעיה לומר: “אני צריך כמה דקות מחוץ לחדר”. גם אם המגשר לא הציע, מותר לכם. עדיף לצאת, להירגע, מאשר לומר משהו פוגעני שתצטערו עליו.
• עשה: תנו תוקף משפטי להסכמותיכם. בסיום, הקפידו לאשר את ההסכם בבית המשפט או בית הדין. ללא אישור, ההסכמות הן חוזה לכל דבר, אך במיוחד בענייני גירושין (גט, ילדים) – רק אישור נותן להם תוקף משפטי מלא. אל תדלגו על השלב הזה מתוך עצלנות; זה קו הגמר האמיתי.
• אל תעשה: אל תנסו לנצל לרעה את הגישור. אל תראו בגישור “הזדמנות לרגל” או למשוך זמן כדי לברוח עם כסף. בתי משפט רגישים לזה: אם יגלו שמי מכם פעל בחוסר תום לב בגישור, זה ישפיע לרעה אחר כך. למשל, אל תסתירו מידע – זה יפגע בכם אם יצוץ. ואל תיכנסו לגישור כשאין לכם כוונה אמיתית לפתור – זה רק יגרום לשופט אי-אמון ויכול להיות שיוטלו הוצאות.
• אל תעשה: אל תערבו את הילדים בקונפליקט. אסור להביא את הילדים למפגשי הגישור (אלא אם בהסכמה מיוחדת בשבילם, כנ”ל), ובטח שאל תשתפו אותם בפרטי המחלוקת. לא ללכלך על הצד השני בפני הילדים! זה פוגע בהם רגשית ועלול גם להיחשב בחומרה (בית משפט עשוי לראות בזה ניכור הורי). השאירו את הילדים מחוץ לחדר הגישור הפיזי והמטאפורי.
• אל תעשה: אל תאיימו ב”אלטרנטיבה” תוך כדי הגישור. למשל, אמירות כמו “אם לא תסכימי, אגרור אותך בבית משפט עד שתתרוששי” – כאלה משבשות את האווירה. אפשר לדבר על מה יקרה בלי הסכם בצורה שקולה (כחלק מ-BATNA), אבל איומים ישירים מהווים כפיה ויכולים להפוך את ההסכם ללא קביל. היו מודעים: הסכמה תחת איום לא תהיה תקפה, אז מוטב לא להלך אימים מלכתחילה.
• אל תעשה: אל תסתירו שום דבר מהמגשר. בפרט, אל תסתירו אלימות או חשש ממנה. המגשר לא שופט אתכם – אם אתם מפחדים, אמרו זאת. אם היה אירוע אלים, המגשר צריך לדעת כדי להגן עליכם (לשנות פורמט מפגשים, או להפסיק הגישור). גם ברמת המידע: לא להעלים חשבון בנק, לא “לשכוח” נכס. סודיות היתר בדברים כאלה רק תחזור אליכם כנזק.
• אל תעשה: אל תזלזלו בפרוצדורה. גישור הוא הליך לא פורמלי, אבל אל תגיעו בגישה של “נוותר על שטויות”. זה הליך רציני שיש לו משמעות משפטית. למשל, אם חתמתם על הסכם סודיות, אל תפרו אותו – אל תלכו לספר לחברים מה הצד השני אמר (זה עלול לפרק האמון). כבדו את זמני הפגישות, היו דייקנים, וכבדו את הנחיות המגשר (אם ביקש לא לדבר זה מעל זה וכו’).

לעדים או גורמי צד-שלישי (אם מעורבים)

• עשה: אם זומנתם לגישור – הגיעו ברצון טוב. לפעמים הורים, בני משפחה או פרטנרים עסקיים מעורבים בסכסוך המשפחתי מוזמנים (רק אם הצדדים מסכימים) לסייע בהבהרת תמונה או כמקור תמיכה. אם אתם כאלה, בואו עם נכונות לתמוך בפתרון ולא “לתדלק” סכסוך. לדוגמה, אם את אמה של אישה מתגרשת – תני כתף רגשית לבתך, אך אל תתקפי את החתן לשעבר בפגישה.
• עשה: שמרו על נייטרליות יחסית. זכרו שאתם שם לעזור לצדדים להגיע להסכם שלהם, לא כדי להשיג את האינטרסים שלכם. למשל, סבא וסבתא שמודאגים לגבי הסדרי הנכדים איתם – זו דאגה לגיטימית, אבל הגישור כרגע בין ההורים. תמכו בהורים שיגיעו להבנה לגבי הסבתא, במקום לתבוע “אני רוצה יום עם הנכד”. (אגב, סבים זכאים גם הם להגיש בקשה ליישוב סכסוך עם ההורים במקרה של נתק, אך כאן מדברים על מעורבות בגישור של ההורים).
• עשה: התרכזו בעובדות כשנשאלתם. אם אתם מספקים מידע (כגון חבר משפחה שמתבקש להעיד על ערך נכס, או בייביסיטר שמתארת את סדר היום של הילדים) – היו ענייניים, ספקו נתונים ברורים. בכך תתרמו לדיון בהירות. השאירו את הפרשנות וההחלטות לבני הזוג והמגשר.
• אל תעשה: אל תשתלטו על השיחה. תפקידכם משני. גם אם מאוד חשוב לכם נושא (נניח אח של בעל מצוי בסכסוך רכוש איתו) – אל תיקחו את המושכות. היו מתונים בדבריכם. המגשר יתן לכם זמן אם זומנתם, אבל אל תנסו לדחוק את הצד השני לפינה, זה רק יעלה התנגדות.
• אל תעשה: אל תנצלו נוכחותכם לקידום אינטרס זר. למשל, אם אתם שותף עסקי של הבעל והסכסוך כולל את העסק – אל תנסו להשיג הטבות לעצמכם דרך הגישור (“אני מציע שהאישה תצא מהחברה ואני אביא משקיע…” – זה לא הפורום לזה אלא אם שניהם ביקשו). הישארו בגבולות מה שביקשו מכם.
• אל תעשה: אם אינכם ניטרליים – אולי הימנעו מלהשתתף. לפעמים הנוכחות של צד ג’ עלולה להזיק. אם אתה יודע שאינך מסוגל להתאפק מלתמוך באחד הצדדים באופן גלוי (למשל חבר קרוב של הבעל, ואתה רק תרצה לתקוף את האישה) – אולי מוטב שלא תשתתף. אפשר לעזור לחברך/קרובך מחוץ לחדר (לתמוך נפשית, לעזור לו להתכונן), אבל בתוך הגישור עדיף להיות רק אם אתה מסוגל לתרום לאווירה חיובית.

לניצים עצמם (בני הזוג/בני משפחה בסכסוך) – בנוסף:

(רוב הדברים כבר נאמרו, אבל כאן דגשים מיוחדים להם)

• עשה: דברו עבור עצמכם, לא דרך עורכי דין. הגישור הוא המקום שלכם להשמיע קולכם. אל תסתתרו מאחורי ניסוחים משפטיים. אמרו בגוף ראשון “אני מרגיש…” “אני רוצה…”. זה לא כתב תביעה. התקשורת הישירה יכולה לשבור חומה של אי-הבנה.
• עשה: גלו אמפתיה לצד השני. דווקא אם אתם “ניצים” – נסו לפעמים לשים עצמכם בנעליו. אם אשתך אומרת “קשה לי כלכלית” – נסה להבין, לא לענות אוטומטית “לא נכון! “. אמפתיה לא עולה כסף, והיא יכולה לרכך עמדות. גם אם אתם כועסים, נסו להכיר בכאב של הצד האחר – זה מגדיל סיכוי שהוא יכיר בשלכם.
• אל תעשה: אל תגיעו בגישה לוחמנית כאילו זה משפט. גישור זה לא זירת גלדיאטורים. דיבור מתלהם, האשמות וגידופים – מחוץ לתחום. במקום “אתה שקרן ובוגד” – תנו למגשר להציף את הנושאים. אם תתקפו, הצד השני רק יסתגר.
• אל תעשה: אל תסתירו דברים שיכולים “להתפוצץ” אח”כ. למשל, אם את יודעת שאת בהריון מבן זוג חדש בזמן הגירושין – עדיף ליידע בשלב מיתי (אולי בישיבת נפרדת עם המגשר). אחרת, זה יתגלה ומאוד יערער אמון. או אם אתה שוקל לעזוב את העבודה בקרוב – אמור זאת, כי זה ישפיע על יכולת התשלום שלך בהסכם.
• אל תעשה: אל תחתמו לפני שאתם בטוחים. אל תתנו ללחץ לגרום לכם להגיד “טוב נו בסדר” אם אתם עדיין מתחבטים. בקשו עוד זמן, עוד התייעצות. חתימה על הסכם גישור היא התחייבות כבדה – עדיף לקחת עוד יום ולוודא שלמים, מאשר לחתום בהתלבטות ולהתחרט.

לעורכי הדין (שמייצגים/מלווים בגישור)

• עשה: עודדו את הלקוח לגישור, אם מתאים. לפי כללי האתיקה עליך לשקול הידברות לפני מלחמה. אם מקרה נראה אפשרי לפתרון בהסכמה (ללא סכנת חוסר איזון או אלימות), המלץ ללקוח לפחות לנסות את המהו”ת. הסבר לו את היתרונות: זול יותר, מהיר, שליטה בידיו, סודיות. בכך אתה גם מציג את עצמך כעו”ד אכפתי שלא חושב רק על שכ”ט.
• עשה: עזור ללקוח להתכונן אסטרטגית. שב עם הלקוח להכין סדר עדיפויות: מה MUST ומה NICE TO HAVE. גבשו יחד מטרות ריאליות. הכינו גם BATNA: חשבו מה האלטרנטיבה אם הגישור נכשל (לדוגמה, צפי תוצאה בבית משפט). זה יסייע ללקוח להבין כמה כדאי לו להתפשר. תן ללקוח גם טיפים רגשיים: למשל, הזהר אותו מפני פרובוקציות (“יתכן והצד השני יגיד משהו מכעיס, תשתדל לא לאבד עשתונות”).
• עשה: אם אתה נוכח בגישור – היה מסייע, לא מכשיל. שב ליד הלקוח, תן לו לדבר, רשום נקודות לסיכום במקום להתפרץ. תוכל לבקש הפסקות להתייעצות פרטית – כלי חשוב. במהלך ההפסקה, תדריך את הלקוח, או תברר איתו אם מוכן להצעה X. כשחוזרים, עזור לנסח את תשובת הלקוח באופן קוהרנטי. אם יש צורך לתקן עניין משפטי, עשה זאת בצורה אדיבה ומוסברת, לא מתנשאת.
• עשה: התמקד בעקרונות ולא בעמדות נוקשות. כאו”ד, אתה בקיא בחוק, אבל בגישור לא מספיק לומר “לפי חוק יחסי ממון מגיע לה X”. במקום, נסה לתמוך במציאת פתרון העונה לרצונות הצדדים בתוך גבולות החוק. הבהר ללקוחך איפה ניתן לגמיש את הדין (כי בהסכמה מותר הרבה) ואיפה לא לוותר (למשל זכות ילד למזונות מינימום). היה יצירתי משפטית: הצע מנגנונים כמו נאמנויות, שעבודים, ביטוחים – כדי לגשר על פערים בלי לפנות לבית משפט.
• עשה: שים לב לנושאי מס ולשון ההסכם. זה התחום שלך כמומחה. ודא שאין “פצצת מס” לא צפויה. למשל, ממלכ את הלקוח: “אם תעביר לה את מחצית הבית בעוד 3 שנים, וודאי שתהיה פטורה ממס לפי סעיף 4א”. או: “בוא נוסיף שהסכם זה נעשה לפי סעיף 1 לחוק המזונות, כדי להבהיר שהוא הסדר כולל”. השתמש בידע כדי לעשות ההסכם בטוח וחסין.
• אל תעשה: אל תגרור את הראש הליטיגטורי לתוך הגישור. השאר את ההתנצחות בכתבי הטענות מחוץ לדלת. אל תאיים “נלך לבית משפט ותפסיד פי שניים”. אל תתקן כל משפט של הצד שכנגד. אם העו”ד השני מתלהם, נסה אתה להישאר רגוע ולתת למגשר להשתלט. זכור שאתה בגישור כדי לסגור עניין מהר וטוב, לא להראות כמה אתה כריש. לקוחות דווקא מעריכים כשעו”ד שלהם יודע גם לפתור בדרכי נועם.
• אל תעשה: אל תתן ללקוח להתחייב למשהו לא ברור. אם אתה רואה שהלקוח אומר “טוב, יהיה בסדר, אני אסדר את זה” בלי פירוט – עצור. בקש הבהרה וסעיף כתוב. אל תניח דברים בעלמא. לעיתים באווירה חיובית שוכחים פרטים – תפקידך לוודא שהסכם מלא. לדוגמה, אם לקוח אומר “אני אקח את החוב לבנק” – וודא שכתוב שחרור הצד השני מערבות וכד’.
• אל תעשה: אל תשאיר את עצמך מחוץ לתמונה לגמרי. יש עורכי דין שמפחדים “להפריע” אז לא מעורבים כלל. זה לא טוב – הלקוח עלול להסכים למשהו בלי להבין. היה נוכח לפחות ברקע. אם לא בפגישה עצמה, אז בקשר טלפוני. דרוש מהלקוח לעדכן אותך אחרי כל מפגש מה סוכם, כדי שתוכל לייעץ לפני ההמשך. לקוח עלול לוותר על זכות גדולה בלי להבין – עליך למנוע זאת.
• אל תעשה: אל תפסול פתרון רק כי הוא לא דרך בית משפט. למשל, אם המגשר מציע תיאום הורי להורים סופר-קונפליקטואלים במקום פניה חוזרת לבית משפט – אל תשלול זאת רק כי “אצל שופט היית מקבלת סנקציות”. שקול ברצינות חלופות לא שגרתיות. המטרה היא רווחת המשפחה, לא אגו מקצועי. אם תראה גישה גמישה, תשרת טוב יותר את הלקוח.
• אל תעשה: אל תמהר להחזיר הקונפליקט לבית משפט. אם צצה מחלוקת ביישום ההסכם (למשל, ויכוח על פרשנות סעיף), שקול להמליץ ללקוח לחזור לגישור קצר לפתור אותה, במקום מיד להגיש בזיון לבית משפט. הליכה מיידית להליכים משפטיים על כל דבר קטן רק מבעירה מחדש סכסוך. לעיתים שיחת ועידה קצרה עם המגשר שפתר דברים יכולה ליישב עניין בלי פתיחת תיקים.

לסיכום הטיפים: גישור דורש שינוי חשיבה מכל המעורבים – מהתנגחות לשיתוף פעולה. מי שמאמץ זאת ומתנהל בתום לב, בכבוד ובהכנה טובה – מגדיל מאוד את סיכוייו להגיע להסכם יציב ומיטיב.

שאלות ותשובות נפוצות (FAQ) על גישור משפחתי

ש. מהו בדיוק גישור משפחתי, וכיצד הוא שונה מבית משפט או מבוררות?
ת. גישור משפחתי הוא תהליך וולונטרי שבו צד שלישי ניטרלי (המגשר) מסייע לבני משפחה מסוכסכים להגיע להסכמה ביניהם, במקום שהשופט יכריע בכפייה. בניגוד לבית משפט, המגשר לא מקבל החלטות – הפתרון מגיע מההורים/בני הזוג עצמם. הגישור גמיש, חסוי ובלתי פורמלי, בעוד בית משפט הוא רשמי, פומבי והכרעותיו מחייבות. גם מבוררות זה שונה: בבוררות צד שלישי (בורר) כן מכריע ומוציא פסק, כמעט כמו שופט. בגישור אין “פסק מגשר”; יש רק הסכם אם הצדדים רוצים בו. ניתן לומר: גישור = שיח והסכמה; בוררות/משפט = הכרעה כפויה. הגישור שם דגש על מערכות יחסים מתמשכות (כמו הורות משותפת לאחר גירושין) יותר מכל הליך אחר.

ש. האם הגישור מהווה תחליף למשפט? כלומר, אם הגענו להסכם, זה סופי ולא צריך תביעה?
ת. נכון. אם הושג הסכם גישור ואושר בבית המשפט לענייני משפחה (או בבית הדין), הוא מקבל תוקף של פסק דין מחייב. כלומר, אין צורך במשפט. למעשה, המטרה היא שלא תוגשנה בכלל תביעות – הליך יישוב הסכסוך (מהו”ת) נועד למנוע התדיינות מיותרת. עם זאת, עד שאין אישור שיפוטי, ההסכם עצמו הוא חוזה. לכן חובה לגשת לאישור אצל שופט/דיין. לאחר אישור, אין תביעות נוספות על הנושאים שכלולים בהסכם (למעט אפשרות שינוי בעתיד אם הנסיבות משתנות מהותית, כמו שינוי סכום מזונות עם גדילת הילד).

ש. מה המעמד של ההסכמות בגישור לגבי הילדים? האם אפשר “לקבוע” בגישור עניינים של משמורת ומזונות בלי מעורבות בית משפט?
ת. הורים יכולים להסכים כמעט על כל דבר בנוגע לילדיהם, אבל ההסכמות הללו חייבות לקבל אישור בית משפט לענייני משפחה (או בית דין דתי) כדי להיכנס לתוקף. בית המשפט בוחן את ההסכם לאור עקרון טובת הילד. אם ההסכמות נראות סבירות ולא פוגעניות – יאושרו ויקבלו תוקף. אם יש בהן בעיה (נניח ויתור מוחלט של מזונות קטין בלי הסדר חלופי) – השופט עשוי לסרב או לבקש תיקון. כל עוד בית המשפט מאשר, להסכם יש תוקף מחייב כמו פסק דין רגיל. אבל למשל: הורים לא יכולים בהסכם לוותר מראש על זכות הילד למזונות בצורה שחורגת מהנורמה בלי שבית משפט ישתכנע שזה אכן לטובתו. כלומר, אפשר לקבוע הכל – אך באישור ופיקוח בית המשפט. ללא אישור, ההסכמות ביניהם לא אכיפות לגבי הילדים.

ש. מה בנוגע לחיסיון ולסודיות בגישור? מתי זה חל ומתי לא?
ת. החיסיון בגישור הוא רחב מאוד. כל מה שנאמר, נכתב, הוצג במסגרת מפגשי הגישור – סודי ולא ישמש ראיה בהליך משפטי. גם הצעות פשרה או ויתורים שהוצעו – לא קבילים כראיה. המגשר מנוע מלשתף בית משפט או כל גורם אחר במה שהתרחש. הצדדים עצמם גם מתחייבים לא לחשוף זאת לצד שלישי. יש מעט חריגים: אם נחשף מידע על עבירה פלילית חמורה (כמו התעללות בילד) – המגשר חייב לדווח לרשויות, אבל גם אז התוכן הספציפי לא ישמש ראיה במשפט אלא רק כעילת חקירה. לאחר סיום הגישור, אם נחתם הסכם – רק ההסכם הסופי גלוי (כי מגישים אותו לאישור). שאר הטיוטות, השיחות, רשימות המגשר – נשארים חסויים. ההיגיון: לעודד צדדים לדבר בחופשיות בלי חשש שישמש נגדם אחר כך. גם אם הגישור לא הצליח ובסוף מתנהל משפט – השופט לא ידע מה הלך בגישור ולא יקבל ראיות משם.

ש. מתי ומדוע נדרש אישור בית משפט להסכם?
ת. אישור שיפוטי נחוץ כדי לתת להסכם תוקף אכיף כחוק. בעיקר בנושאים שנוגעים למעמד אישי: הסכם גירושין (שכולל גט, משמורת, מזונות) – על פי חוק יחסי ממון, חייב אישור בית משפט/בית דין כדי להיות תקף. גם הסכם בין בני זוג ידועים בציבור בנוגע לילדיהם – מקובל לאשר בבית משפט, כדי שאם תהיה הפרה אפשר לפנות להוצאה לפועל. בקצרה, כל הסכם המשנה מצב משפטי של אנשים דורש אישור. הסיבה: בית המשפט מוודא שההסכם נעשה בהסכמה חופשית, ללא כפייה, וששני הצדדים הבינו את המשמעויות (במיוחד אשה שמוותרת על כתובה, או בן זוג שחותם על ויתור רכוש – שופט מוודא שזה מרצון). בנוסף, כאמור, אם ההסכם עוסק בקטינים, בית המשפט בוחן את טובתם. לאחר אישור, להפרת ההסכם יש סנקציות כאילו הופרה החלטת בית משפט. בלי אישור – אם צד יפר, יהיה צורך להגיש תביעה חוזית, שהיא הליך מסורבל יותר. בפועל, רוב מוחלט של הסכמי הגישור המשפחתיים מוגשים לאישור.

ש. מה לגבי גישור מקוון (באינטרנט)? זה חוקי/אפשרי?
ת. בהחלט אפשרי, במיוחד מאז 2020. אין מגבלה חוקית שהגישור יהיה פרונטלי. במהלך הקורונה, התקבלו תקנות שעת חירום שאישרו פגישות מהו”ת ראשונות מקוונות, ולאחר מכן נהפכו לנוהל קבוע. כיום, יחידות הסיוע מצוידות במערכות וידאו מאובטחות (דמויי זום) ומציעות זאת במקרים מתאימים. גם מגשרים פרטיים מרבים להשתמש בזום. התנאים: יש לוודא זיהוי הצדדים (מבקשים להציג ת”ז, ולעיתים מסכמים על מילת קוד כדי למנוע התחזות). כמו כן, המגשר מחדד ענייני סודיות: מבקש מהצדדים לשבת בפרטיות, עם אוזניות אולי, כדי שאף אחד סביב לא ישמע. חתימת הסכם נעשית דיגיטלית – בד”כ שולחים בדוא”ל את הקובץ והצדדים חותמים בחתימה אלקטרונית מאובטחת, או מדפיסים, חותמים, סורקים ושולחים. בית המשפט לענייני משפחה גם מאפשר דיון אישור בזום אם יש סיבה (למשל צד בחו”ל). כך שבגדול, גישור אונליין (ODR) מקובל. הוא נוח לזוגות הגרים רחוק, לאנשי הייטק שמעדיפים בוקר בזום, או כשהקורונה מנעה מפגשים. עדיין, יש מי שחווה שיחה פרונטלית כיעילה יותר רגשית – אז זה תלוי העדפת המשתתפים.

ש. מה עושים אם יש חוסר איזון כוחות בין הצדדים? האם גישור מתאים?
ת. חוסר איזון כוחות פירושו שאחד הצדדים יותר דומיננטי, משכיל או שתלטן, והאחר פגיע או כנוע. זה אכן אתגר בגישור. המגשר מיומן לזהות זאת בפגישות הראשונות. אם הפער קל, המגשר יכול לתת תמיכות: למשל, לוודא שהצד החלש מקבל זמן דיבור רב יותר בלי הפרעה, להציע הפסקות ייעוץ, להיפגש איתו לחוד לעודד אותו לבטא צרכיו. לפעמים ממליצים לצד החלש להביא עו”ד מלווה או תומך (אפוטרופוס לדין אם מדובר בחסר ישע). אם הפער קיצוני (למשל, אלימות מתמשכת או צד אחד עם הפרעת אישיות והשני חרד מאוד), ייתכן שגישור אינו מתאים – המגשר עשוי להפסיק את ההליך ולהמליץ לפנות לבית משפט, שם יקבלו הגנות (עו”ד, שופט שמתערב). אבל בהרבה מקרים, פערים ניתנים לניהול. החוק עצמו צפה זאת – יחידת הסיוע מעריכה במפגש המהו”ת הראשון אם יש פער כוח/חשש לשלום אחד הצדדים. אם מזהים אלימות, לרוב לא ימשיכו לגישור. אך אם זה בעיקר פער במידע או יכולת ביטוי – אפשר לתקן: ע”י ג’ המלצות: לקחת קו-גישור (מגשר נוסף, אולי מגדר אחר, שיוסיף איזון), לערוך caucus כדי לתת לצד החלש קול בלי פחד, או לערוך את המפגשים בנפרד לגמרי (גישור “בשיטת חדרים נפרדים” – המגשר עובר ביניהם). בשורה התחתונה: חוסר איזון הוא סיכון, אך מגשר מנוסה יכול להתוות תנאים שיקטינו אותו. אם כלום לא עוזר, מגשר אתי ימליץ להפסיק הגישור – הרי הסכמה שנכפתה בשל פערי כוחות לא תהיה אמיתית, וזה לא שונה מלחץ משפטי.

ש. מה זו “תכנית הורות” שכולם מזכירים? איך זה שונה מהסדר משמורת רגיל?
ת. “תכנית הורות” (או “הסכם הורות”) הוא מסמך מפורט שמגדיר את כל ההיבטים המעשיים של גידול הילדים לאחר הפרידה. זה חלק מהסכם הגירושין או נספח נלווה. בניגוד לצו משמורת בסיסי שבית משפט עשוי לתת (“משמורת לאם, לאב הסדרי ראייה שני ורביעי וכל סופ”ש שני”) – תכנית הורות במסגרת גישור נכנסת לפרטים יום-יומיים: מי אוסף מהגן ומתי, איך חוגים ימומנו, מה קורה אם הורה חולה ביום שלו, איך מחליטים על בי”ס תיכון, איך חוגגים ימי הולדת – יחד או בנפרד, ועוד ועוד. המטרה לספק לשני ההורים מדריך ולמנוע סכסוכים בהמשך על אי-הבנות. תוכנית הורות טובה גם גמישה: מכילה סעיף שעוד X חודשים ידונו שוב אם צריך שינוי (למשל כשהילד עולה לבית ספר). אז בעצם זה הסדר משמורת מורחב ומפורט, שנעשה בהסכמת ההורים. בתי המשפט מאוד אוהבים לראות זאת, כי זה מראה שההורים חשבו על טובת הילד בפרטי פרטים, ולא השאירו את הילדים בערפל של “נראה כבר”. אז במסגרת גישור, בהחלט תשמעו על “תכנית הורות” – המגשר יסייע להכין אותה. אם אין ילדים – פשוט אין צורך בזה.

ש. אישרנו את ההסכם וקיבל פסק דין. איך משנים אותו בעתיד אם צריך?
ת. שינוי של הסכם שאושר כפסק דין ניתן בשתי דרכים: (1) הסכמה חדשה – תמיד אתם יכולים, גם אחרי שנה, לבוא ביניכם ולהסכים לשנות פרט, ואז להגיש לבית המשפט בקשה לאישור שינוי. בית המשפט יבדוק את טובת הילדים (אם רלוונטי) ואז יאשר עדכון (למשל הפחתת מזונות כי עשיתם חלוקה אחרת של זמנים). (2) תביעה לשינוי נסיבות – אם אין הסכמה ביניכם ואת/ה מרגיש/ה שהמצב השתנה משמעותית מאז ההסכם, ניתן להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לשנות את פסק הדין. אולם, השינוי יינתן רק אם מוכיחים שינוי נסיבות מהותי. לדוגמה: בהסכם סוכמו מזונות X, אבל עכשיו אחד הילדים חלה חלילה וההוצאות גדלו מאוד – זה שינוי נסיבות שיכול להביא להגדלה. או ההפך – האב פוטר ויש ירידה קיצונית בהכנסה. אם השופט ישתכנע שיש שינוי משמעותי ובלתי צפוי (שלא יכולתם לצפות בהסכם המקורי), הוא יכול לשנות את הסעיפים הרלוונטיים. ענייני רכוש בדרך כלל לא נפתחים מחדש (אלא במקרי מרמה). ענייני ילדים פתוחים כל הזמן, עקרון “טובת הילד המתמשכת” – אפשר לפנות תמיד אם המצב משתנה אצל הילדים (למשל ילד עובר לגור אצל אביו כשהיה אצל האם). פרקטית: לפעמים הצדדים חוזרים למגשר המקורי לפתור שינוי – ואז מגבשים הסכם מתוקן ומאשרים אותו שוב. כך או כך, שינוי נעשה בהסכמה או ע”י בית משפט, לא באופן חד צדדי.

ש. כמה עולה תהליך גישור? ואם אין לי כסף לעורך דין, מה עושים?
ת. העלות משתנה. ביחידות הסיוע – כל התהליך הראשוני (מפגשי מהו”ת ביחידה) הוא חינם, כי זו שירות ציבורי. זה כולל עד 4 פגישות. אם נדרשות עוד מפגשים מעבר לזה בתוך היחידה, כיום יש מודל מצומצם בתשלום סמלי (למשל, יחידת הסיוע יכולה, בהסכמת הצדדים, לערוך עוד 1-2 גישורים מלאה בתשלום מסובסד – לפי תעריף ציבורי של ~434 ₪ + מע”מ לכל צד לשעת גישור). אם פונים למגשר פרטי, התעריף חופשי: הרבה מגשרים גובים לפי שעה, עם טווח רחב: בין כ-400 ₪ לשעה (לשני הצדדים יחד אצל מגשר מתחיל) ועד 1,500 ₪ לשעה (אצל מגשר בכיר מאוד או שופט בדימוס). לעיתים זה לכל צד, כמו 600-750 ₪ לכל צד לשעה (כלומר 1,200-1,500 ₪ לשעה סה”כ). חלקם מציעים חבילה במחיר קבוע: לדוגמה, 8,000-12,000 ₪ לשני הצדדים יחד לכל התהליך (כך שלא משנה כמה שעות, זו עלות כוללת). תלוי במורכבות: אם יש רק דירה וילד אחד, לרוב זמן קצר ולכן עלות כוללת נמוכה יותר; אם תיק מורכב עם רכוש רב, יותר שעות – עלות יותר. גם עריכת ההסכם עשויה להיות בתוספת תשלום (יש מגשרים שגובים 5,000-10,000 ₪ על כתיבת ההסכם מעבר לשעות, ויש שכלול במחיר). לגבי עו”ד: אם שוכרים עו”ד לייעוץ נקודתי, יכול לעלות כמה אלפי ₪; לייצוג מלא בבית משפט – עשרות אלפים (לכן גישור לרוב זול משמעותית מסכסוך משפטי). למי שאין אמצעים: יש פתרונות. ביחידת הסיוע, כאמור, זה חינם לשלב הראשון. ניתן לבקש סיוע משפטי מהמדינה – אם עומדים במבחן הכנסה, מקבלים עו”ד בחינם וגם עזרה במימון מגשר פרטי אם צריך. חלק ממרכזי הגישור הקהילתיים עושים גישורי משפחה בהתנדבות או על בסיס סכום סמלי. לסיכום – העלות יכולה לנוע מאפס ועד כמה עשרות אלפים, תלוי מסלול, אבל כמעט תמיד פחות מתביעות בבית משפט (שעלולות להגיע למאות אלפי ש״ח לשני הצדדים כולל עו”ד לאורך שנים). טיפ: עדכני ל-2023, כשרוב המגשרים מדווחים שעלויות ממוצעות בהליך גישור גירושין נעו סביב 8,000-15,000 ₪ סה”כ לשני הצדדים יחד – סכום הנמוך משמעותית ממה שכל אחד היה משלם לעו”ד בהליך מלא.

ש. ואם יש בינינו כבר הבנות, למה בעצם צריך מגשר?
ת. מצוין שיש הבנות! לפעמים זוגות נפרדים “יפה” ומסכימים על 80% מהדברים בלי סכסוך. במצב כזה אולי שואלים: למה לא פשוט לכתוב זאת לבד ולהגיש? התשובה: אפשר, אבל מגשר או איש מקצוע יכול לוודא שלא התפספס כלום ושזה נוסח מדויק. הרבה זוגות מגיעים ליחידת הסיוע ואומרים “די סיכמנו, תנו לנו ישר לאשר”. ובכל זאת, יפנו אותם לפחות לפגישת ייעוץ – כי אולי יש נושא שלא חשבו עליו (למשל, מה אם אחד ירצה לעבור עיר עם הילדים? ). מגשר מקצועי עובר איתכם על צ’ק ליסט מלא: ילדים, רכוש, זכויות פנסיה, ביטוחים, חובות, כל דבר. הוא יוודא שהסכמתם לא נוגדת חוק (למשל, אם הסכמתם שלא ישולמו בכלל מזונות לילד – המגשר יאיר את העין שזה בעייתי ללא סייגים). כמו כן, מגשר יכול לחסוך לכם זמן וניירת: הוא ינסח הסכם ברור, ידריך אתכם בהגשה לאישור, אולי אף ילווה לדיון האישור. כלומר, כדי להפוך את ההבנות שלכם להסכם משפטי מוצק – עדיף עזרה מקצועית. אתם לא חייבים “לעבור תהליך” ארוך – אפשר ללכת ישר למגשר לעיצוב הסכם (יש שירות שנקרא “גישור לשם ניסוח הסכם”: פגישה אחת-שתיים רק כדי לארגן את מה שהסכמתם). בנוסף, המגשר יעלה נקודות עתידיות: “מה אם עוד שנתיים X? ” – דברים שאולי לא חשבתם עכשיו כי אתם באווירה טובה, אבל עדיף להסדיר מראש. אז, אף אם אתם בהרמוניה, מגשר טוב יכול להיות כמו מתכנן שיודע באילו פינות להתחשב.

ש. אנחנו לא מסכימים בכלל, בקושי מדברים. האם גישור יכול לעבוד?
ת. לעיתים דווקא אלו שלא מדברים – גישור עוזר לתת להם ערוץ בטוח לדבר בו. ברור שאם אינכם מסכימים על שום דבר כרגע, יהיה תהליך לא קל. אך הרבה זוגות מגיעים לגישור בתחושה שאין הסכמה – ובמהלך ההליך מוצאים מכנה משותף שלא חשבו שקיים. המגשר מיומן בהוצאת העמדות מהמבוי הסתום ומציאת אינטרסים בסיסיים משותפים (למשל: שניכם רוצים להיפרד, שניכם אוהבים את הילדים). יתרה מזו, בגישור אפשר להסכים להסכים בדברים קטנים ולבנות אמון. בבית משפט ישר קופצים למלחמה. אז אם אינכם מסכימים כלל – אולי במיוחד כדאי לנסות לפחות את מפגשי המהו”ת (הראשוניים) כי הם יעזרו לכם למפות על מה בכלל אתם חלוקים ומה אפשרי. יתכן שתגלו שהפערים לא כאלו גדולים כמו שחשבתם. אם אחרי ניסיון הגישור הראשון עדיין אין התקדמות – תמיד שמורה לכם הזכות ללכת לבית משפט (בעוד שלהפך, אחרי פנייה לבית משפט, הרבה יותר קשה לבנות דיאלוג). מסקנה: חוסר הסכמה מוחלט הוא לא סיבה לא לנסות גישור; הוא רק מצביע שהגישור יהיה אתגרי ואולי ארוך יותר. אבל היו מקרים, אפילו סכסוכים מרים עם אורכי דין “טורפים”, שהפתיעו וסיימו בגישור מוצלח רגע לפני פסק דין. אין ערובה שזה יקרה, אך שווה ניסיון.

ש. האם ניתן לכלול בהסכם הגישור סעיפים על דברים עתידיים? למשל לקבוע עכשיו מה יקרה אם אחד ירצה לעבור לחו”ל?
ת. כן, אפשר ואפילו מומלץ לחשוב קדימה. הסכם גישור יכול לכלול מנגנונים עתידיים: לדוגמה, “אם אחד ההורים ירצה לעבור להתגורר עם הילדים מרחק העולה על 50 ק”מ, הצדדים יפנו לגישור חוזר לדון בהסדרי השהות”. או, “כאשר כל ילד יגיע לגיל 14, יישקלו מחדש זמני השהות בהתאם לרצונו”. הסכם טוב גמיש להתפתחות החיים. כמובן, אי אפשר לנבא הכל, אבל אתם יכולים להכניס תווי דרך. אם ממש רוצים, גם אפשר לקבוע “במקרה של מחלוקת הנוגעת להסכם, המגשר פלוני ישמש בורר והחלטתו תחייב” – סוג של בוררות עתידית, אך זה פחות נפוץ. רוב ההסכמים כן כוללים סעיף לפתיחת ההסכם בהסכמה בעתיד. למשל במזונות: “במידה והכנסת מי מההורים תרד ביותר מ-20%, ישקלו הצדדים הפחתת מזונות”. כל עוד אתם מסכימים על תנאי ה”טריגר” לשינוי, אפשר לכתוב זאת. אבל שימו לב: הסכם שאושר זה כמו פסק דין – אם כתוב “ישקלו הפחתה”, זה לא אוטומטי מוריד, אלא נותן עילה לדון. ואם כתוב “המזונות יפחתו לסכום X עם הגיע הילד לגיל 6” – זה כן שינוי אוטומטי שבית משפט יאכוף בהגיע העת. אז אפשר מראש להסכים על צעדים עתידיים (הדרגתי, הצמדה למדד, לשער דולר וכו’). הדמיון הוא הגבול, בתנאי שזה לא סותר חוק או פוגע בילדים.

ש. חתמנו על הסכם גישור אבל עוד לא הגשנו לאישור, ופתאום אני מתחרט/ת. מה לעשות?
ת. עד שלא אושר בבית משפט, ההסכם הוא בגדר חוזה רגיל. עקרונית, אם שניכם חתמתם מרצון – הוא מחייב אתכם בחוק החוזים. אבל את/ה יכול/ה לנסות לעצור את הגשתו לאישור (במקום שבית משפט יתן לו תוקף פסק דין). הרבה תלוי בשלב: אם רק את/ה מתחרט/ת והצד השני רוצה להגיש, הוא יכול להגיש בקשה לאישור. אז בבית המשפט תוכל/י לומר שאינך מסכים/ה יותר. בית המשפט כנראה לא יאשר בכפייה – כי בשביל פסק דין בהסכמה צריך הסכמה בהווה. סביר שהשופט יבטל את הדיון או יהפוך אותו לדיון רגיל בסכסוך. אבל שימי לב: ההסכם מהווה עדיין ראיה לחוזה שנכרת. אמנם, בגלל שהוכן בגישור, הוא חסוי אם לא הוגש – אך אם כבר הוגש כמסמך לאישור, הצד השני יכול לטעון שזה הסכם מחייב (חוזית). ואז יתנהל משפט מיוחד האם לאכוף את ההסכם כחוזה (לא כפסק דין, אלא כביצוע חוזה). בתי המשפט לא ממהרים לאכוף הסכם גירושין שלא אושר – בידיעה שהתחייבויות כאלה רגישות. והיות והוא נעשה בגישור, גם הדיון מסובך בשל החיסיון. בקיצור: אפשר לסגת לפני אישור, אך זה מסבך למדי. אם החרטה היא בגלל נקודה אחת, כדאי לנסות לחזור למגשר, לעדכן את הצד השני ולראות אם אפשר לתקן במקום לזרוק הכל. אם החרטה מוחלטת (נגיד, התפייסתם ולא רוצים להתגרש – קורה לפעמים), פשוט הודיעו לבית המשפט שאתם מבטלים הבקשה לאישור. הוא יבטל והסכם “ייפול”. באופן אידאלי: אל תחתמו אם לא שלמים. לאחר החתימה, נסיגה חד-צדדית קשה ובעייתית. ואחרי אישור – כמעט בלתי אפשרית בלי עילת ביטול כבדה (כמו כפיה חמורה או תרמית).

מצב עדכני ורפורמות צפויות בגישור המשפחתי

לאחר כ-25 שנות התפתחות, הגישור המשפחתי בישראל הגיע למעמד מבוסס כחלק בלתי נפרד ממערכת יישוב הסכסוכים, אך עדיין ניצב בפני אתגרים משמעותיים. המצב הנוכחי (2025) מתאפיין בהישגים לצד עומסים, ובאופק מתוכננות רפורמות כדי לשפר את השירות ויעילותו. נסקור את המצב העדכני ונצביע על מגמות עתידיות:

עומסי מערכת והמתנה: אחת הבעיות הכואבות כיום היא עומס רב על יחידות הסיוע. למרות שהחוק מחייב פגישה ראשונה בתוך 45 יום, בפועל כמחצית מהמשפחות ממתינות יותר מזה. באזורים מסוימים דווח על זמני המתנה של 2-3 חודשים לפגישה, בעיקר במרכז הארץ. הדבר שוחק את אמון הציבור – זוגות לעיתים מיואשים ומגישים מיד לאחר תום התקופה תביעות בלי שבקושי נפגשו למהו”ת. הסיבה לעומס: עלייה בכמות הפניות (גירושין בשיעור ~8.5 ל-1,000, עם 15,000 זוגות בשנה, וכמעט כל אחד מהם עובר ביחידות), לצד מחסור בכוח אדם. רפורמה צפויה: משרד הרווחה הודיע על גיוס מואץ של עו”סים נוספים ליחידות (20 תקנים אושרו ב-2024) וגם קליטת מתנדבים מקצועיים. עוד ייתכן מעבר למודל סינון טלפוני : שיחה מקצועית תוך 2-3 ימים מהבקשה כדי לברור מקרים דחופים/לא מתאימים ולהפנותם מיד לערכאה מתאימה, במקום להמתין. כמו כן, נשקל מודל “ניפוי” – מי שברור שצריך משפט (למשל אלימות חמורה) ישוחרר מעיכוב ההליכים מהר יותר, כך שהיחידות יתמקדו במי שבאמת ברי-גישור.

גישור דיגיטלי (ODR) ואתגרי הטכנולוגיה: הקפיצה לגישור מקוון בתקופת הקורונה פתחה הזדמנויות אך גם בעיות. מצד אחד, נגישות גאוגרפית השתפרה – זוגות מאזורים מרוחקים (כמו בפריפריה או ישראלים בחו”ל) הצליחו לקיים גישור בלי נסיעות. גם אחרי הסרת הסגרים, מעריכים שכ-30% מהגישורים לפחות חלקם נעשים אונליין. מצד שני, עלו סוגיות פרטיות: הבטחת סודיות בפגישות וידאו (חשש מהקלטות ללא רשות, או נוכחות צד שלישי נסתר בחדר). ישנו צורך בתקן אבטחה למערכות גישור – הנהלת בתי המשפט בחנה אימוץ מערכת ייעודית מוצפנת (ולא להסתמך על זום המסחרי). בעיה נוספת: לא לכל המשתתפים יש אוריינות דיגיטלית – בפרט אוכלוסיות מוחלשות. נצפה שאולי יוקם מרכז ODR אזורי: מקום שבו מי שאין לו תנאים יוכל לבוא ולהתחבר שם לגישור מרחוק (עם ציוד ותמיכה). בינה מלאכותית: החל להישמע דיבור על שימוש בכלי AI תוך הגישור – למשל, אלגוריתם שינתח חלוקת רכוש אופטימלית על בסיס מאגר נתונים, או צ’אטבוט שיסביר למשתתפים את החוק (מבלי שהמגשר יצטרך). זה עתידני, אך משרד החדשנות שוקל פיילוט משותף עם הנהלת בתי המשפט לפיתוח עוזר AI למגשרים: מערכת שתמלל בזמן אמת שיחה ותזהה נקודות הסכמה/מחלוקת כדי לסייע למגשר. כמובן, כל זה עדיין בחיתוליו ויש חששות (שמירה על מידע פרטי, הטיות אלגוריתמיות וכו’).

שימוש בכלי OSINT (מודיעין ממקורות גלויים): בעולם כיום, הרבה מידע של אנשים זמין באינטרנט. חלק מהפוטנציאל – לגלות נכסים מוסתרים או לוח זמנים של הורה (נגיד מישהו מפרסם בפייסבוק שהוא טס לחו”ל אבל בגישור טען שאין לו כסף לזמן עם הילדים). אולם, בגישור אין מנגנון חקירה רשמי, וטוב שכך – זה הליך וולונטרי. עם זאת, הצדדים עצמם לעיתים עושים “ריגול רשת” אחד על השני ומביאים נתונים. המגשר צריך לאזן: לאמת נתונים כשהם ברי-בדיקה (נניח, להסתכל באתר מדלן על שווי משוער של בית במקום להתווכח). בעתיד, מעריכים שיהיו מאגרי מידע שינגישו למגשרים פרטים כספיים בבסיס נתונים מאובטח (יש רעיון לחבר את מאגרי בנק ישראל/מס הכנסה למערכת בית משפט כדי שמגשר עם הסכמת הצדדים ישלוף דוחות במקום להמתין שהצד יספק). אך עניין הפרטיות קריטי – כנראה זה יתקדם רק אם הצדדים מסכימים ובפיקוח הדוק.

סטנדרטיזציה של מסמכי גישור: כיום, כל מגשר מנסח הסכם בסגנונו, יש שונות עצומה באיכות ובפירוט. שופטים מתלוננים לפעמים שהסכמי גישור לקוניים וחסרים פרטים. כדי לשפר זאת, דובר על יצירת תבניות אחידות להסכמי גירושין, לפחות כקווים מנחים. למשל, טמפלט שכולל תמיד סעיפים על חלוקת חופשות, על מנגנון שינוי מזונות, על הוצאת דרכון לילד וכו’. כך פחות דברים יפלו בין הכיסאות. לשכת המגשרים עם לשכת עורכי הדין עבדו על “מפרט הסכם גירושין מומלץ”. יכול להיות שבשנה-שנתיים הקרובות זה יאומץ כמסמך רשמי – כמו טופס לדוגמה שהמגשרים יכולים למלא בהתאמה. בנוסף, הועלתה הצעה שכל הסכם שאושר יוזן (בעילום שם) למאגר פנימי, כדי שבעתיד מגשרים יוכלו לעיין בנוסחים קודמים וללמוד. בכך הסטנדרט האיכותי יעלה.

מדדי שקיפות ואמון הציבור: כפי שהוזכר, הוקם פורטל שמציג נתונים על יישוב סכסוכים. יש כוונה להרחיב את מדידת שביעות הרצון מהליך הגישור – למשל, סקר שנה אחרי ההסכם: האם עדיין מרוצים? האם נמנעו מהליכים נוספים? נתון כזה יהווה מדד לאיכות. אם יגלו למשל שבאיזור X 80% מהזוגות שחזרו לבית משפט תוך שנה – כנראה שם הגישורים לא פתרו לעומק. זה כלי ניהולי. בנוגע לאמון: סקרי דעת קהל (כמו “מדד הדמוקרטיה” של IDI) התחילו לכלול שאלות על “אמון בבתי משפט למשפחה” ו”אמון במוסד הגישור”. כרגע, בתי המשפט בכלל סובלים משחיקה באמון. מעריכים שהידיעה של אנשים שממילא יעברו ביחידה לפני שופט קצת שיפרה את דימוי המערכת – כי יודעים שלא יקפצו ישר למשפט עוין. יש פעולות להגברת מודעות: משרד המשפטים מפיץ חומרי הסברה, דפי שאלות ותשובות (כמו הקטע הזה אבל מקוצר) כדי שהציבור יבין מהו גישור ולא יפחד ממנו.

שיתופי פעולה בין-לאומיים וחקיקה מודרנית בעולם: ישראל עוקבת אחרי מה שקורה בעולם: למשל, בבריטניה יש כוונה ב-2025 לחייב מפגש גישור גם לאחר הגשת תביעה (לא רק לפני, כעת רוצים במהלך המשפט לתת עוד הזדמנות). אם זה יעבוד, אולי יאמצו כאן. מדינות סקנדינביה שוקלות מודל של גישור חובה בהליכי פירוד ידועים בציבור, לא רק לנשואים. ישראל יכולה לשקול להרחיב את חוק מהו”ת גם לידועים בציבור (כרגע החוק מדבר על “בני זוג, הורים לילד משותף” – שזה בפועל כולל גם ידועים בציבור אם יש להם ילד משותף). סינגפור מציעה קורסי חובה להורים לפני דיון – בארץ יש כבר סדנת “הורים וילדים בסכסוך” כחלק מיחידות הסיוע (בעיקר במקרי עימות גבוה, מפנים לסדנה קבוצתית). ייתכן שהסדנאות יהפכו נפוצות יותר – למשל, שכל זוג עם ילדים בהליך יחוייב להשתתף במפגש חינוך הורי. עוד מגמה עולמית: הסכמי טרום נישואין ליישוב סכסוך – יש התנסות במקום מסוים בארה”ב, שבני זוג כותבים כבר בעת הנישואין איך ייגשרו אם חלילה יפרדו (סוג של סעיף גישור בחוזה הנישואין). בישראל זה לא נפוץ עדיין, אבל אפשרי משפטית.

סיכום המבט קדימה: הגישור המשפחתי כנראה יוסיף להיות ברירת המחדל בהתמודדות עם סכסוכי משפחה – גם במצב של עומס, אף קול רציני לא מציע לבטל את החוק או לחזור למצב הישן. במקום זאת, המאמץ הוא לשפר ולייעל: להקל עומסים באמצעות כוח אדם וטכנולוגיה, להנגיש שירותים בכל הארץ (שכן לפי ברוקדייל, דווקא בפריפריה אחוזי ההצלחה גבוהים יותר, יש רצון לחזק זאת). בנוסף, יתכן שיחשבו על תמריצים: בעולם דנים למשל בהטבת אגרה – זוג שפותר הכל בגישור פוטר מאגרת בית משפט כמעט לגמרי. אצלנו ממילא האגרה לסכסוך משפחה (בקשה ליישוב סכסוך) נמוכה – 100 ש”ח בערך. אך אולי יינתנו הטבות מס או מענקי הסתגלות להורים שמסכימים על הורות משותפת, וכד’. זו מחשבה חיצונית לגישור אך מעודדת הצלחה בו.

גם האתגרים החברתיים נלקחים בחשבון: יש ביקורת שהגישור עלול להשאיר צד חלש ללא הגנה. לכן, אחת הרפורמות שכנראה יבואו: חובת ייצוג משפטי או לפחות ייעוץ לכל אישה נפגעת אלימות בהליך, גם בתוך היחידה, ואותו דבר לאוכלוסיות מוחלשות אחרות. כבר כיום, כאמור, סיוע משפטי מעורב, אבל אולי יעשו זאת ברירת מחדל במקרים מאובחנים.

לסיכום, הצפי הוא שגישור משפחתי יהפוך יותר מקצועני, שקוף ובעל משאבים בשנים הקרובות, כדי להגדיל עוד את אמון הציבור. היעד המוצהר במשרד המשפטים: להגיע למצב ש-80% מהסכסוכים המשפחתיים נסגרים בהסכמה (כיום המספר מוערך סביב 55-60%). אם יושגו שיפורים, הדבר יעמיד את ישראל בשורה אחת עם המדינות המתקדמות ביישוב סכסוכים משפחתיים, וישמש מודל למדינות אחרות.

סקירת עלויות: הליכי גישור משפחתי ועלויות טיפוסיות

להלן טבלה המרכזת מגוון שירותים והליכים הנלווים לגישור משפחתי, עם הערכות עלות מקובלות (נכון ל-2025, בשקלים חדשים). הטבלה מיועדת לתת סדר גודל של הוצאות פוטנציאליות עבור בני הזוג/המשפחה, המערכת, או גורמים מקצועיים, בכל אחד מהמצבים. שימו לב שהעלויות משתנות בהתאם למורכבות, אזור בארץ, וזהות נותן השירות – לכן מצוינים טווחים:

הערות: עלות פגישת מהו”ת ביחידה היא ללא תשלום, אך אם הצדדים מאחרים/נמנעים – ייתכנו < em> הוצאות משפט< /em> שנפסקות (לדוגמה, בתי משפט פוסקים 250-500 ₪ הוצאות לטובת הצד שכנגד אם השני לא הופיע). עוד, סיוע משפטי ממשלתי עשוי לכסות חלק מהעלויות: זכאים משלמים דמי רצינות 30 ₪ בלבד, וכל שירותי עו”ד והמגשר ממומנים. חלק מביטוחי השירות המשפטי (של ועדי עובדים, למשל) כוללים מימון לגישור משפחתי עד סכום מסוים – כדאי לבדוק. עלות משפט גירושין מלא לשם השוואה: שכר טרחת עו”ד לכל צד 20,000-50,000 ₪ (ולעתים הרבה יותר בתיקים מסובכים), אגרות אלפי ₪, ומומחים (פסיכולוג/אקטואר) מטעם בית משפט בעלות דומה לחוות דעת פרטית. לכן, לרוב, אפילו בצירוף כל רכיבי העלות בגישור – הוא נשאר פתרון חסכוני משמעותית.

נספח – מקורות משפטיים ומחקריים מרכזיים (לקריאה נוספת):

• חקיקה:
  • חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ״ה-1995. – הקים את בתי המשפט למשפחה, סעיפים 3(ד) (טובת הילד) ו-8 (גמישות בדין) רלוונטיים לאישור הסכמים.
  • חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע”ה-2014. – חוק מהו”ת, קובע חובה להליך יישוב סכסוך טרום תביעה.
  • תקנות בתי המשפט (גישור), תשנ״ג-1993. – תקנה 5: חיסיון; תקנה 7: הגשת הסדר גישור; תקנה 9: חובת המגשר לשמירת סודיות.
  • תקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע”ו-2016. – פרוצדורת הבקשה, טפסים, סנקציות (תקנה 4).
  • כללי לשכת עוה”ד (אתיקה מקצועית), תשמ”ו-1986. – סע’ 32(א): חובת עו”ד ליידע על אפשרות גישור; סע’ 32(ב): איסור ייצוג לאחר ששימש מגשר.
  • חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973. – ס’ 2, 2א: צורך באישור בימ”ש להסכם ממון (כולל הסכם גירושין).
  • חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962. – ס’ 25: טובת הילד; ס’ 17: חובת הורים לדאוג לילדים.
  • חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי”ט-1959. – סע’ 6: הסכם מזונות טעון אישור בימ”ש.
  • חוק המתווכים (גישור), הצעה לעתיד? – (טרם קיים חוק מגשרים מוסדר, ייתכן בעתיד).
• פסיקה מרכזית:
  • בע”מ 8769/08 פלוני נ’ פלונית (2008) – אין לאשר הסכם גישור כפסק דין ללא הגשתו בהסכמת שני הצדדים (הסכמה בעת אישור הכרחית).
  • בע”מ 2348/24 פלונית נ’ פלוני (2024) – העליון שב והגן על חיסיון הגישור; ביטל שימוש בחוות דעת והסכמות ביניים מגישור במסגרת משפט מאוחר.
  • ע”א 7200/13 בראל נ’ קיבוץ שדות ים (2016) – חיזוק סופיות הסדר גישור מאושר; קושי רב בביטולו ללא נסיבות חריגות.
  • תלה”מ 7749-11-17 ק. נ’ ק. (2019) – ביהמ”ש למשפחה: “אין הסכם גירושין חסין מביטול באופן מוחלט” – ניתן לבטל בהתקיים פגמים כגון כפייה, הטעיה.
  • רע”א 3655/22 (2022) – חיסיון גישור: נקבע שאם צד מגלה חלק מהמידע, הוא עלול להיחשב כוויתור חיסיון סלקטיבי (מזהירים לא לנסות להשתמש חלקית).
  • בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (2017) – הלכת המזונות החדשה (אמנם לא קשור לגישור ישירות, אך השפיעה על תוכן הסכמים רבים).
  • בע”מ 8219/16 פלוני נ’ פלונית (2017) – זכות קדימה להגשת תביעה לאחר הליך יישוב סכסוך; פירוט לגבי מרוץ סמכויות אחרי כשלון גישור.
  • בג”ץ 3914/20 ארגון המגשרים נ’ שר המשפטים – אישר תקנות חדשות למגשרים, כולל הדרישה להכשרה, שמירה על כללי אתיקה, וכו’.
  • רמ”ש (מחוזי ת”א) 57452-09-18 (השופט נפתלי שילה, 2019) – מינוי מתאם הורי מחייב הסכמה, בימ”ש לא יכול לכפות תיאום הורי ללא הסכמת שני ההורים.
  • תמ”ש 25968-02-17 (2018) – הטלת סנקציה בשל הפרת חיסיון (הודעה שהודלפה מהגישור) – ביהמ”ש מחק תביעה/טענות שנשענו על תוכן מוגן, וחייב בהוצאות.
• נהלים והנחיות:
  • נוהל נשיאת בימ”ש עליון 1/2018 – יישוב סכסוך בהסכמה (מהו”ת): < /em> מנחה שופטים להפנות ליחידות הסיוע בכל שלב, שיתוף פעולה.
  • הנחיית מנהל בתי הדין הרבניים (12/2022): מחייבת הפנייה של מתדיינים ביחידות הסיוע בדומה לבימ”ש (בהתאם לתיקון החוק).
  • הנחיות משרד הרווחה 2017: בדבר אופן טיפול יחידות הסיוע: שילוב ילדים בהליך רק בהסכמה מפורשת, תיעוד החלטות הפונים בטופס 3, ועוד.
  • תקנה 258כו לתקנות סד”א (ישנות) – פגישת מהו”ת: (בוטלה, אך נהלים פנימיים של הנהלת בתי המשפט המשיכו רוח זו עד לחקיקת החוק ב-2014).
• דוחות מחקר וסטטיסטיקה:
  • דו”ח ועדת מהו”ת (היגוי) – משרד המשפטים 2020: ניתח 4 שנים ראשונות של החוק; המליץ על המשך כהוראת קבע (טרם מומש; החוק עודנו הוראת שעה).
  • דו”ח כפרי, מרכז המחקר של הכנסת (2023): סקר קשיים ביישום החוק – מחסור בכוח אדם, אי-מימוש סנקציות, מחסור במגשרים ציבוריים.
  • מחקר ברוקדייל RR-993-24 (2024) – “יחידות הסיוע – מחקר הערכה ארצי”: מקור נתונים עשיר: אחוזי הסכמה, שביעות רצון (70%+ מרוצים מניטרליות), השפעת מספר מפגשים על איכות התוצאה, זמני המתנה (51% > 45 יום), השוואת יישום בבתי דין לעומת בתי משפט.
  • נתוני הלמ”ס (שנתי): שיעור הגירושין בישראל ~1.8 לאלף (crude rate) או 8.5‰ לגילאי 15+; ~15,000 זוגות מתגרשים בשנה (כולל ברבני).
  • מדד אמון במערכת המשפט המשפחה (לשכת עו”ד 2021): 62% מהציבור העדיפו פתרון בהסכמה על פני משפט, אך רק 35% ידעו על החוק.
  • דו-שנתון דת ומדינה – המכון לדמוקרטיה (2022): כולל פרק על גירושין; מציין שלמרות כניסת יחידות הסיוע, קיים עדיין “מרוץ סמכויות”, אך החוק איזן אותו