נתונים סטטיסטיים עדכניים על נישואין וגירושין

ברחבי העולם המערבי שיעור הגירושין נע סביב 3 לכל 1,000 איש בשנה, גבוה מן הממוצע בישראל. לדוגמה, בארה”ב שיעור המתגרשים כ-7.3 זוגות לכל 1,000 איש, בבלגיה כ-3.3 ובמדינות הבלטיות כמו ליטא כ-1.3 לכל 1,000. מנגד, במדינות עם רוב קתולי נרשמים שיעורי גירושין נמוכים במיוחד – בצ’ילה רק כ-2.0 לכל 1,000, במקסיקו 7.0 ובאירלנד 8.0 לכל 1,000 איש. נתונים אלו משקפים השפעות תרבות, דת וחוק על היציבות הזוגית.

שיעורי גירושין נבחרים בעולם (לכל 1,000 איש, אחוז מהנישואין):

*האחוז הוא אומדן כללי לסיכוי סטטיסטי שפירוק נישואין יתרחש, בהתבסס על יחס גירושין/נישואין או מחקרים דמוגרפיים. בישראל הנתון 47% מתייחס ליחס מספר הגירושין למספר הנישואין בשנה מסוימת.

מהטבלה והשוואות נוספות ניתן לזהות פערים משמעותיים: במדינות מערביות רבות כ-30%-50% מהנישואין צפויים להסתיים בגירושין, בעוד במדינות מסורתיות יותר (או שבהן הגירושין מוגבלים בחוק או חברתית) שיעור הפירוק נמוך בהרבה. לדוגמה, בארה”ב ההערכות מדברות על 42%-53% מהנישואין שעלולים להסתיים בגירושין. לעומת זאת, בהודו ושכנותיה שיעור הגירושין הרשמי הוא פחות מאחוז בודד – נתון המשקף נורמות חברתיות וכן קשיים משפטיים לקבלת גט שם. גם בישראל, כפי שנפרט בהמשך, שיעור הגירושין נמוך יחסית לעולם המערבי, אם כי נמצא במגמת עלייה רבת-שנים. בשנת 2023 בישראל כ-10,838 זוגות התגרשו, נתון המהווה ירידה קלה ביחס ל-2022, אך לאחר מכן בשנת 2024 חלה עלייה משמעותית לכ-11,542 זוגות (גידול של 6.5% בשנה אחת). לאורך העשורים האחרונים המספרים האבסולוטיים של מקרי הגירושין בישראל עלו בהתמדה: בשנת 2021 התגרשו 16,300 זוגות לעומת 15,307 ב-2020. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, “אחוז הגירושין” בישראל (יחס מספר הגירושין למספר הנישואין באותה שנה) הגיע בשנת 2023 לכ-47.3% – כלומר כמעט זוג אחד מתגרש על כל שני זוגות שנישאים באותה שנה (אם כי מדד זה מושפע מהפרשי עיתוי ואינו משקף בהכרח הסתברות חיים מדויקת).

שינויים דמוגרפיים משפיעים על תמונת המצב המשפחתית: גיל הנישואין הממוצע עולה ברבות מהמדינות, שיעור הלידות מחוץ לנישואין צמח (במדינות סקנדינביות למשל מעל 50% מהילדים נולדים להורים שאינם נשואים פורמלית), ותופעת “הגירושין האפורים” (גירושי בני 50+ לאחר גידול הילדים) מתרחבת בעולם המערבי. לדוגמה, בארה”ב הוכפל שיעור המתגרשים מעל גיל 50 מאז שנות ה-90. מנגד, דור הצעירים (“מילניאלס”) נוטה להתחתן מאוחר יותר ופחות, ולכן גם שיעור הגירושין בקרבם נמוך יותר באופן יחסי. במקביל, תקופת מגפת COVID-19 הובילה לתנודתיות: בשנת 2020 נצפתה ירידה חדה במספרי הנישואין והגירושין ברבות מהמדינות עקב סגרים וחוסר הוודאות. בהמשך, עם החזרה לשגרה, גירושין “שהושהו” יצאו לפועל – למשל בסין נרשמו תורים ארוכים בבתי המשפט לאחר סיום הסגר, ובמדינות מערביות רבות זינקו הבקשות לגירושין במחצית השנייה של 2021.

מגמות בישראל: בישראל שיעור הגירושין הגולמי (מספר הגירושין ל-1,000 איש) עמד ב-2020-2021 על כ-1.7, מעט נמוך מהשנים שלפני הקורונה (1.8 ב-2018-2019). באופן יחסי, מדובר ברמה נמוכה לעומת ממוצע מערבי של ~2-3 פרידות לאלף נפש. עם זאת, שיעור הגירושין מתוך האוכלוסייה הנשואה עלה: מ-8.5 לכל 1,000 נשואים ב-2020 ל-8.9 ב-2021. נתונים אלה משקפים שחיקה הדרגתית ביציבות המשפחה גם בישראל. במבט עירוני, הנתונים חשפו הבדלים מעניינים: למשל, ביישוב חריש (יישוב חדש עם אוכלוסייה צעירה) נרשם ב-2020 שיעור הגירושין הגבוה בארץ – 18.7 מתגרשים לכל 1,000 נשואים. אילת הייתה שנייה (17.6 ל-1,000), בעוד בערים גדולות המספר האבסולוטי גבוה – בירושלים התגרשו 857 זוגות ב-2019, הכי הרבה בארץ באותה שנה. במגזר החרדי traditionally היו שיעורי גירושין נמוכים, אך המגמה משתנה: השיפור במעמד האישה והפחתת הסטיגמה הביאו לכך שגם בערים חרדיות חלה עלייה. למשל, במודיעין עילית (עיר חרדית) קפץ מספר המתגרשים בשנת 2023 ב-56% לעומת שנה קודמת. תופעה זו מעידה ששינויים חברתיים חודרים לכל המגזרים.

מגמות והתפתחויות בדיני המשפחה בישראל

מערכת המשפט הדתית והאזרחית: בישראל דיני המשפחה ייחודיים בשל המערכת הכפולה – ענייני נישואין וגירושין נתונים לסמכות בתי הדין הדתיים (למשל בית הדין הרבני ליהודים) לפי הדין האישי, ואילו יתר הסוגיות (מזונות, משמורת, רכוש) ניתנות לדיון גם בבית המשפט לענייני משפחה. מצב זה יוצר את “מרוץ הסמכויות” הידוע: בן זוג יכול לנסות להקדים ולהגיש תביעות בערכאה הנוחה לו (רבני או אזרחי) וכך “לקנות סמכות”. המרוץ מייצר לא פעם מירוץ אמיתי בין בני זוג בתחילת הסכסוך, במיוחד בסוגיות כמו חלוקת רכוש ומזונות. עם זאת, רפורמה משמעותית בישראל נכנסה לתוקף ביולי 2016 – חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (יישוב סכסוך). חוק זה מחייב כל זוג הפותח תיק גירושין (או תביעה נלווית) לעבור קודם כל דרך הליך גישור ביחידת הסיוע שליד בתי המשפט, בטרם יורשה לנהל מלחמה משפטית. בתקופת עיכוב ההליכים (בין 45 ל-60 יום, עם אפשרות להארכה) מנועים בני הזוג מהגשת תביעות ומתבקשים לנסות להגיע להסכמות בהנחיית עובדות סוציאליות ומגשרים. מהלך זה שינה את נקודת הפתיחה: כיום כ-76% מתיקי הגירושין בישראל נפתחים בהסכמה או מסתיימים בהסדר, ורק מיעוט מהמקרים ממשיכים למאבק משפטי מר של ממש. למעלה מ-90% מכלל תיקי הגירושין מסתיימים בסופו של דבר במתן גט וסיום הנישואין בפועל, בין אם בהסכמה ובין אם בפסק דין. כלומר, למרות הקשיים, הרוב המכריע של הסכסוכים מגיעים לפתרון סופי.

שינויים חברתיים ומגדריים: בעשור האחרון מסתמנת עלייה ביוזמת נשים לפירוק נישואין. נתוני בתי המשפט מלמדים שכ-64% מהתביעות לפתיחת תיק גירושין מוגשות ביוזמת האישה, בעוד שיעור התביעות שמגישים גברים נמצא בירידה. מגמה זו מעידה על התחזקות העצמאות הכלכלית והנכונות של נשים לפעול לסיום קשר לא מספק, בניגוד לעבר שבו גברים לרוב הובילו את המהלך (לעיתים כדי לקבוע סמכות דיון ברבני). שינוי נוסף הוא בתחום משמורת הילדים: בישראל שררה במשך שנים “חזקת הגיל הרך”, שקבעה שילדים עד גיל 6 יישארו בדרך כלל במשמורת האם. אף שהחזקה עדיין בחוק (בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות), ועדות ציבוריות המליצו לבטלה. בפועל בתי המשפט עברו לגישה של בחינת טובת הילד ללא העדפה גורפת לאם, ובמיוחד נפוצה מאוד משמורת משותפת (חלוקת זמני שהות שווה או קרובה לשווה בין ההורים). בשנת 2017 התחוללה מהפכה משפטית: בית המשפט העליון (בהרכב 7 שופטים) בפסק דין בע”מ 919/15 קבע הלכה חדשה שלפיה בהורים יהודים לילדים מעל גיל 6 במשמורת משותפת – שני ההורים חייבים במזונות הילדים באופן שוויוני בהתאם להכנסותיהם וחלוקת הזמנים. פסיקה תקדימית זו, שבה ייצג את האב עו”ד מאיה רוטנברג, שמה קץ לכלל הישן שלפיו האב משלם תמיד את מלוא מזונות הילדים גם כשזמני השהות שווים והאם משתכרת דומה. נקבע כי מגיל 6 ואילך, אחריות המזונות תחול במשותף – כל הורה ישא בהוצאות הילדים לפי חלקו היחסי בזמן ובשכר. הלכה זו איזנה את הנטל הכלכלי בין הורים גרושים והגשימה עקרון שוויון מגדרי במערכת שהייתה מוטה לטובת האמהות. כתוצאה מתקדים זה, במקרים של משמורת משותפת, אבות רבים זכו להקלה משמעותית בחיובי המזונות (לעיתים הופחתו מאלפי שקלים לכמעט אפס), ואמהות בעלות הכנסה גבוהה נושאות כעת בחלקן היחסי. שלוש שנים לאחר התקדים, דווח על שינוי פרדיגמה: יותר ויותר פסקי דין קבעו חלוקת מזונות שוויונית במשותפת.

מזונות אישה ומגמות נוספות: בתחום מזונות בני זוג (דמי מזונות אישה) עדיין חל הדין העברי על יהודים – הבעל מחויב לזון את אשתו כל עוד נשואים, אלא אם כן “מורדת”. עם זאת, בפועל סכומי מזונות אישה פוחתים עם השנים, במיוחד כשנשים משתלבות בעבודה. ישנן פסיקות הקובעות שבני זוג בעלי כושר השתכרות דומה לא תהיה זכאות למזונות אישה, מתוך עקרון השוויון. למשל, בפסק דין חדשני משנת 2013, השופט יעקב כהן קבע שבמקרה שבני הזוג השתכרו שכר דומה, האישה לא תקבל מזונות מבעלה לשעבר, בנימוק שעקרון השוויון מחייב התאמה למציאות הכלכלית. מגמה זו מתכתבת עם גישות מודרניות המבטלות מזונות אישה כאשר אין פער השתכרות משמעותי.

חלוקת רכוש ונכסים: בישראל חלוקת הרכוש בין בני זוג נשואים נקבעת לפי מועד הנישואין: זוגות שנישאו לפני 1974 כפופים ל”הלכת השיתוף” (יצירת שיתוף נכסים מכוח הפסיקה), וזוגות שנישאו מ-1974 והלאה כפופים לחוק יחסי ממון בין בני זוג (1973), הקובע הסדר איזון משאבים. בפועל, שני המסלולים שואפים לתוצאה דומה: חלוקה שוויונית של הנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים, למעט נכסים פרטיים כמו ירושות, מתנות ונכסים מלפני הנישואין (אלא אם כן הוכח כוונת שיתוף בהם). בעשורים האחרונים בתי המשפט הרחיבו את היריעה למה שקרוי “נכסי קריירה” או מוניטין אישי – כלומר הפוטנציאל הכלכלי וההכנסות העתידיות של בן זוג (למשל רופא מומחה או הייטקיסט עם קריירה מבטיחה). בהלכת בית המשפט העליון בע”מ 4623/04 (2008) נקבעה אפשרות לפצות בן זוג על חלקו בהשקעה בקריירה של האחר, למשל דרך חלוקת זכויות פנסיוניות או תשלומי איזון בגין פערי השתכרות. עוד סוגיה מודרנית מורכבת היא חלוקת אופציות ומניות בהייטק: עובדים בהייטק מקבלים חבילות אופציות ומניות במסגרת התגמול, ועלתה השאלה כיצד לחלק נכסים אלו בגירושין. חלוקת אופציות לא בשלות (שטרם הבשילו בזמן הקרע) מצריכה הערכה אקטוארית מורכבת של שווי עתידי וחלוקת סיכון בין הצדדים. בתי המשפט בישראל נקטו גישות שונות: בחלק מהמקרים פוסקים “% מהשווי בעת המימוש” לטובת בן הזוג הלא עובד, או מעניקים חלק מכל מנה של אופציות במועד הבשלתה ביחס לתקופת החיים המשותפים. מדובר בתחום שמתעצב בפסיקה מבלי חקיקה מפורשת, ומחייב מומחיות פיננסית. לאור זאת, יותר זוגות נערכים מראש עם הסכמי ממון שמגדירים מה ייעשה באופציות, בסטארט-אפ שאחד הקים, או בכל נכס בלתי רגיל. נצפית עלייה ברורה בשימוש בהסכמי ממון לפני הנישואין, במיוחד בקרב בעלי קריירה ונכסים, כדי למנוע מחלוקות יקרות בעתיד.

נכסים דיגיטליים וקריפטו: בעשור האחרון הופיעו מטבעות הקריפטו ונכסים דיגיטליים אחרים, כמו ביטקוין, את’ריום וגם אסימוני NFT. הנכסים החדשים הללו מציבים אתגרים ייחודיים בדיני המשפחה. ראשית, איתור הנכס: בעוד חשבון בנק או נדל”ן קל לאתר, ארנק דיגיטלי יכול להיות אנונימי או מוסתר בסיסמה, ויש מקרים שבן זוג מנסה להבריח ביטקוין ולהעלים אותו מתהליך הגירושין. שנית, תנודתיות השווי: מחיר מטבעות קריפטוגרפיים תנודתי מאוד, וערכם עשוי להשתנות בחדות לאורך ההליך. בתי המשפט נדרשים להחליט לפי איזה מועד לחשב את השווי (מועד הקרע? מועד חלוקה בפועל? ) כדי לבצע איזון צודק. יש שהחליטו על חלוקה בעין – כלומר שכל צד יחזיק באחוז מהמטבעות ויישא בסיכון התנודתי. אחרים פוסקים סכום בשקלים לפי ערך הנכס ביום מסוים, תוך התחשבות בתנודתיות. בישראל טרם תקדים מחייב בנושא, אך כבר קיימים תיקים בהם נידונה חלוקת ביטקוין. עורכי דין המתמחים בכך מדווחים שיותר זוגות שואלים “איך מחלקים ביטקוין בגירושין? ” והתשובה כרוכה בהתעמקות טכנית ומשפטית גם יחד. טוקניזציה רחבה יותר – המרת נכסים פיזיים לזכויות דיגיטליות סחירות (כמו אסימונים המייצגים חלק בדירה או בקרן) – יכולה לסבך את החלוקה בעתיד: ייתכן שנראה בני זוג מתווכחים לא רק על דירה, אלא על פורטפוליו אסימונים המגלם חלקי זכויות בנכסים שונים.

השפעות המלחמה והמצב הגיאו-פוליטי: ישראל חוותה בשנת 2023-2024 טלטלה ביטחונית וחברתית עקב אירועי לחימה (כגון מלחמת “שומר החומות” באוקטובר 2023 ומבצעים מתמשכים). למרבה הצער, משברים לאומיים אלה הטביעו חותמם גם בתא המשפחתי. מומחים ועורכי דין מדווחים שעל אף שבמהלך מצב חירום זוגות נוטים בתחילה להתלכד, הרי שמיד אחריו ניכרת עלייה בגלי גירושין. ואכן, הנתונים מראים שבשנת 2024 – חודשים ספורים אחרי המלחמה – נרשמה בישראל עלייה של 6.5% במספר המתגרשים. עורכות דין לענייני משפחה אישרו שיש “עלייה משמעותית במשברים משפחתיים, גירושין ופרידות בעקבות המלחמה והשירות במילואים הממושך”. הסיבות מגוונות: הריחוק הפיזי הממושך בעת שירות מילואים ארוך יוצר לעיתים נתק רגשי ומעשי בין בני זוג, בייחוד כשיש ילדים קטנים בבית. המצוקה הנפשית (חרדה קיומית, פוסט-טראומה) חושפת ומתחה מתחים חבויים ביחסים. יש זוגות שהמלחמה ערערה אצלם תחושות ביטחון וגרמה לבחינה מחודשת של סדרי עדיפויות בחיים, ולעיתים להבנה ש”life is short” ולכן מחליטים להיפרד. כלכלית, תקופות חירום יוצרות לחצים: אובדן עבודה או הכנסה אצל אחד מבני הזוג (כגון עצמאים שעסקיהם נפגעו) יכול לגרום למתחים על רקע כספי. בתקופות מלחמה הממשלה בישראל אף הקפיאה לזמן מה הליכי הוצאה לפועל נגד חיילי מילואים ולחלק מהמשפחות היה קושי לתקשר (בשל איסור טלפונים במבצעים) – דבר שהוביל לאי-הבנות. עם תום הקרבות, ברגע שהמצב התייצב, רבים מיהרו להשלים תהליכי פרידה שנדחו. מגמה זו מזכירה תופעה שנצפתה אחרי תקופת הקורונה: בתחילה היה קיפאון מסוים במספר הגירושין, אך לאחר היציאה מהסגר נרשמה קפיצה (“השלמת הפער”) בפניות לבתי הדין. יחד עם זאת, מעניינת תופעה מקומית: ביישובים שפונו במלחמה (כמו קריית שמונה בצפון) נצפתה דווקא ירידה במספר הגירושין ב-2024, ייתכן כי תחת איום קיומי זוגות נוטים לדחות סכסוכים או שאין שהות להתגרש כשהמשפחה מפונה. באופן כללי, המצב הגיאו-פוליטי בישראל מוסיף מורכבות: מה קורה אם אחד מבני הזוג הוא נעדר-מלחמה או חייל שבוי? החוק מאפשר בבית הדין הרבני התרת עגונות במקרים כאלה באמצעות ראיות נסיבתיות למוות, וגם בשנת 2024 עבדה יחידה מיוחדת להשגת גט לנשים שבעליהן נעלמו בארץ או בחו”ל – 221 נשים קיבלו גט כזה בשנה אחת. בתחום סרבנות הגט, בתי הדין החריפו את צעדי האכיפה: בשנת 2024 נתנו 135 החלטות סנקציה נגד 27 סרבני גט, כולל צווי מאסר, שלילת רישיון נהיגה ועיכוב יציאה מהארץ. צעדים אלו נועדו להבטיח שגם בסיטואציות של עימות אישי חריף, בסוף תהיה השתחררות מהקשר הכובל. לסיכום חלק זה, החברה בישראל מתמודדת עם אתגרים ייחודיים – החל ממשברים לאומיים וכלה במאבק לשוויון מגדרי – אך מערכת המשפט מגלה דינמיות בהתאמת דיני המשפחה למציאות המשתנה, דרך תקדימים נועזים וחקיקה מגיבה.

חקיקה וטרנדים עולמיים בדיני משפחה

דיני המשפחה עוברים שינויים ברחבי העולם, עם רפורמות חקיקה משמעותיות בעשור האחרון בכמה יבשות. להלן סקירה של מגמות מפתח וכמה דוגמאות בולטות מלפחות 15 מדינות:

• ארצות הברית: בארה”ב אין חוק פדרלי אחיד לגירושין – כל מדינה קובעת את דיניה. אולם מגמת-על הייתה אימוץ גורף של גירושין ללא אשם (No-Fault Divorce) : החל משנות ה-70 (בהובלת קליפורניה) ועד 2010 (ניו יורק הייתה האחרונה), כל 50 המדינות מאפשרות גט בהסכמה הדדית או בשל “התפרקות הנישואין” ללא צורך בהוכחת אשם כמו בגידה . כתוצאה, שיעור הגירושין בארה”ב זינק בשנות ה-70 וה-80, הגיע לשיא בסביבות 1980 (קרוב ל-5 גירושין לאלף נפש בשנה) ומאז במגמת ירידה והתייצבות סביב 2.3-2.7 לאלף (לפני הקורונה) . מגמה עדכנית בארה”ב היא חקיקה ברמת המדינות לכיוון משמורת משותפת בחוק : מדינות כגון קנטאקי (2018) ואריזונה אימצו חזקות הקובעות שזמני ההורות צריכים להיות שווים בערך כברירת מחדל, אלא אם הדבר לא מיטבי לילד . התנועה למען זכויות אבות (Fathers’ Rights) חזקה בארה”ב, ופועלת במדינות נוספות להעביר חוקים דומים . בתחום מזונות ילדים , לכל מדינה נוסחת חישוב (מבוססת הכנסות ההורים וזמני משמורת); חלק מהמדינות עדכנו לאחרונה את הנוסחאות להתחשב ביותר גורמים (כמו חלוקת זמני שהות משמעותית שמפחיתה תשלום). עוד בארה”ב, בשל מערכת המשפט היקרה, מתרחב השימוש בפלטפורמות טכנולוגיות ליישוב סכסוכים: ישנן חברות כמו Hello Divorce ו- Wevorce המספקות שירותי גירושין מקוונים מוסדרים (כולל יצירת הסכמים אוטומטית) בעלויות נמוכות יחסית. שוק “תעשיית הגירושין” בארה”ב הוא ענק: ההערכות מדברות על עלות חציונית של כ-$7,500 לכל צד לגירושין, וכ- $15,000 בממוצע להליך גירושין מלא לאדם (כולל שכר טרחה והסדרים) . מובן שנתון זה קופץ בהרבה במקרי סכסוך ממושך או מעורבות מומחים (למעשה גירושין יכולים לעלות גם מעל $100,000 בתיקים מורכבים או עתירי רכוש). ארה”ב ידועה גם בפסיקות פיצויים גבוהים באיזון משאבים במדינות מסוימות (למשל, חלוקת < em> community property< /em> שווה בחצי במדינות כמו קליפורניה וטקסס). בנוסף, סוגיות חדשות העולות בארה”ב: מאבקי משמורת על חיות מחמד (חלק מהמדינות עברו להתייחס אליהם כ” טובת בעל החיים” במקום כקניין רגיל), וכן תביעות על הונאת פוריות (כגון הסתרת מצב רפואי או הונאה לגבי אבהות) המקבלות הכרה מסוימת.
• בריטניה: באנגליה וויילס התרחש שינוי היסטורי באפריל 2022 עם כניסת החוק החדש המאפשר גירושין ללא אשם (לראשונה מאז ומעולם במערכת הבריטית). החוק ביטל את הצורך להוכיח “התנהגות בלתי נסבלת” או פרידה ממושכת, ואיפשר לבני זוג להתגרש בהצהרה פשוטה על קרע בלתי ניתן לאיחוי, עם תקופת צינון מינימלית של 6 חודשים. רפורמה זו הגיעה לאחר מקרה תקדימי מפורסם (תיק Owens v Owens, 2018) שבו בית המשפט העליון נאלץ לדחות גט לאישה כי הבעל התנגד ולא היו עילות אשמה מספיקות – דבר שעורר ביקורת ציבורית נרחבת והאיץ את שינוי החוק. מאז הרפורמה, נרשמה עליה בבקשות גירושין (שכן זוגות חיכו לחוק החדש) אך גם ירידה בעוינות ההליכים. עוד בבריטניה, כבר מ-2014 נכנס תיקון המאפשר גישור חובה במקרי מחלוקת לפני פניה לבית משפט, אלא אם יש אלימות במשפחה. הממשלה הכריזה אף בשנת 2023 על תוכנית להרחיב את חובת הגישור לסכסוכי הורים על ילדים, ולסבסד את עלויות המגשר, במטרה להקטין את העומס על בתי המשפט. בתחום חלוקת הרכוש, אנגליה נודעת בכך שלבתי המשפט שיקול דעת רחב מאוד להגיע ל-fair outcome ולא בהכרח חצי-חצי. היו פסקי דין מפורסמים שהכירו למשל בתרומת “עקרת בית” שוות ערך לתרומה כספית (White v White, 2000), והדגישו שוויון. כן הוכרו הסכמי ממון טרום-נישואין כבעלי משקל משמעותי (אך לא מוחלט) בפסיקה תקדימית (Radmacher v Granatino, 2010), בה נאמר שיש לכבד הסכם ממון חופשי אלא אם לא צודק בנסיבות. מאז, זוגות רבים בבריטניה – במיוחד אמידים – חותמים על הסכמי ממון כדי להגן על נכסיהם. סוגיה נוספת עדכנית היא פנסיות: בשנת 2022 דווח בבריטניה שכמחצית מהזוגות לא מחלקים באופן הולם זכויות פנסיה בגירושין, והרשויות והלשכה למשפט משפחה מנסות להעלות מודעות לכך (פנסיה היא לעיתים הנכס השני בחשיבותו אחרי הבית). בסקוטלנד, אגב, דיני המשפחה מעט שונים (שם משטר רכושי נפרד, וחלוקה רק של נכסים שנצברו בין הנישואין לפירוד). בממלכה המאוחדת כולה הוכרה גם זכותם של זוגות חד-מיניים לנישואין (2014 באנגליה, 2020 בצפון אירלנד) ולאימוץ משותף, וכן ניתנת הכרה מסוימת ל-Cohabitation Rights (זכויות ידועים בציבור) אם כי הן מוגבלות בהשוואה לנישואין. ישנה מגמה לחזק הגנות לידועים בציבור, לאור העובדה שכ-20% מהזוגות הבריטיים חיים לא נשואים.
• קנדה: בקנדה חוק הגירושין פדרלי, והוא תוקן משמעותית בשנת 2021. בתיקון זה הוחלפו מונחי ה”משמורת” ו”הסדרי ראייה” במונחים ניטרליים של אחריות הורית ומגורי ילדים, ונקבעה רשימת שיקולים מוגדרת לבחינת טובת הילד כולל התייחסות מפורשת להשפעת אלימות במשפחה. התיקון מיישר קו עם גישות מודרניות, והבהיר שבתי המשפט חייבים להתחשב בקיום אלימות או שליטה כפויה בין ההורים בבואם לקבוע סידורי ילדים. עוד נקבעו כללים להקלת מעבר בין פרובינציות עם ילדים (נושא הגירת הקטינים לאחר גירושין). גם בכל הנוגע למזונות, בקנדה ישנם קווים מנחים פדרליים (Federal Child Support Guidelines) שתוקנו לעיתים קרובות כדי להתעדכן ביוקר המחיה. ממוצע עלות גירושין בקנדה הוערך בכ-12,875 דולר קנדי למקרה משפטי מורכב, אך בפועל רוב התיקים נסגרים בפשרה מוקדמת יותר. מערכת בתי המשפט מעודדת גישור; בפרובינציית אונטריו, למשל, קיים פרויקט גישור חובה בדיון ראשון. בנוסף, קנדה בולטת בגישה חדשנית: צוותי צדק משפחתי משולבים, הכוללים עורכי דין, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, המסייעים למשפחות להגיע להסכמות מבלי התדיינות ארוכה.
• איחוד אירופי ומדינות אירופה: באירופה המערבית כולה גירושין ללא אשם הוא הנורמה. מספר מדינות ביצעו לאחרונה רפורמות לייעול התהליך: בצרפת (2017) הונהג הליך גירושין בהסכמה מחוץ לבית המשפט – זוג שמסכים על הכל יכול לאשר את ההסכם אצל נוטריון במקום דיון שיפוטי, מה שקיצר זמנים. באיטליה (2014) הופחתה תקופת ההפרדה הנדרשת לפני גט משנה לשלושה חודשים (במקרה של הסכמה) או 6 חודשים (ללא הסכמה), במה שכונה “Divorzio breve”. זה קיצר משמעותית את ההליכים (בעבר איטליה דרשה 3 שנות פרידה! ). כמו כן איטליה חוקקה ב-2016 אפשרות לגירושין בהסכמה דרך הגשת בקשה לרשם עירוני ללא משפט, אם אין ילדים קטינים ואין מחלוקת רכושית. בספרד, החוק כבר מ-2005 מאפשר גירושין ישירים תוך 3 חודשים מנישואין ללא צורך בפרידה קודם, והתהליך מהיר יחסית. בסקנדינביה, שיעורי הגירושין גבוהים (בסביבות 40%-50% מהנישואין מסתיימים בגט במדינות כמו שוודיה, דנמרק), אך הדבר כרוך גם בכך שנישואין אינם נפוצים – רבים חיים כידועים בציבור. מדינות אלו מקדמות מאוד משמורת משותפת: לדוגמה, בשוודיה יותר מ-30% מהילדים להורים פרודים חיים בסידור של 50/50 זמן עם כל הורה. החוק השוודי מעודד משמורת משותפת כברירת מחדל, ותרבותית יש ציפייה ששני ההורים יהיו שותפים מלאים. גם בהולנד ובבלגיה חלה על ההורים חובת הגשת תוכנית הורות לבית המשפט בעת גירושין – מסמך שמפרט את הסדרי הילדים ופירוט חלוקת האחריות ההורית, כתנאי לקבלת הגט. דרישה זו, שהונהגה בהולנד ב-2009, נועדה לוודא שההורים תכננו את החיים שלאחר הפירוד מתוך ראיית טובת הילדים.
• מדינות בעלות צביון דתי: במדינות מוסלמיות רבות חלו בעשורים האחרונים רפורמות בחוקי המעמד האישי, אך המידתיות משתנה. תוניסיה ומרוקו נחשבות למתקדמות – במרוקו רפורמת ה”מודאוונה” 2004 חיזקה מאוד את זכויות הנשים: בוטלה צייתנות האישה לבעל, הוטלה אחריות משותפת, הותר לנשים ליזום גירושין (בדרך של “חליצה” – ויתור על כתובה) והוגבלה הפוליגמיה. מצרים הכניסה בשנת 2000 מנגנון “khul'” – זכות אישה להתגרש באופן חד-צדדי תמורת ויתור על זכויות כספיות, אם כי היא זקוקה לאישור בית משפט. בהמשך, מצרים החמירה ענישת סרבני תשלום מזונות. ירדן ולבנון אף הן תיקנו חוקים להקל על נשים לקבל גט ולהעלות את גיל הנישואין (מגמות המכוונות לצמצם נישואי קטינות). לעומת זאת, בערב הסעודית עד לפני זמן לא רב לנשים לא הייתה כמעט אפשרות ליזום גט; בשנים האחרונות תחת נסיך הכתר מוחמד בן סלמאן יש רפורמות חברתיות, וכיום אישה סעודית יכולה לקבל התרת נישואין בבית משפט במקרים מסוימים (כגון פגיעה או נטישה), וכן הונהג נוהל בו אישה מקבלת הודעת טקסט כשהבעל נתן לה גט – צעד שנועד למנוע מצבים של “גט בסתר”. באיחוד האמירויות, כחלק מהליברליזציה, נכנס חוק חדש ב-2021 באמירות אבו-דאבי עבור לא-מוסלמים: הוא מאפשר נישואין אזרחיים, וגירושין אזרחיים בהסכמה ללא צורך בעילת דת, וכן ניתוק הזיקה לדין הדתי בכל הקשור לחלוקת רכוש ומשמורת עבור זרים. צעד זה נועד למשוך משקיעים ותושבים מערביים, ויוצר מסלול מקביל לחוק השריעה המקומי. בהודו, מערכת דיני המשפחה תלויה בדת – ישנם חוקים שונים להינדים, מוסלמים, נוצרים וכו’. עם זאת, בית המשפט העליון ההודי לאחרונה משחק תפקיד אקטיבי: בפסק דין תקדימי (מאי 2023) פסק העליון שהוא מוסמך להעניק גירושין בהסכמה גם אם לא עברו תקופות ההמתנה בחוק (שנתיים) במקרה של “שבר בלתי הפיך”, מה שבעצם מכניס דלת לגירושין מהירים יותר. הודו גם עשתה צעד חשוב לזכויות נשים מוסלמיות: חוק משנת 2019 ביטל את הפרקטיקה של “טלאק” מידי (גירושין חד-צדדיים מיידיים ע”י אמירת “טלאק” 3 פעמים), וקבע זאת כעבירה פלילית, בעקבות פסיקה קודמת של העליון שפסלה זאת. בנושאי מזונות, הודו ידעה פסיקה מפורסמת כבר בשנות ה-80 (מקרה שאה באנו) שהכירה בזכות אישה מוסלמית למזונות מבעלה לשעבר למרות הדין הדתי – מה שגרר אז תגובת-נגד בחקיקה; אולם כיום יש יותר מודעות ציבורית לזכויות כלכליות לנשים אחרי גט. בסין, שיעור הגירושין הוכפל בעשור 2005-2015, והגיע לכ-3.2 לאלף איש. הממשלה הסינית, שחוששת מתא משפחתי מתפורר ומהשפעות דמוגרפיות, הגיבה בצעד ייחודי: החל משנת 2021 חייב זוגות המבקשים גט לעבור “תקופת צינון” של 30 יום לפני אישור הגירושין ברשות המקומית. בתקופת הצינון ניתן לבטל את הבקשה, ואם שני בני הזוג אינם מתייצבים יחד לאחר 30 יום – הבקשה מתבטלת. ואכן, הנתונים הראו ירידה חדה של כ-50% במספרי הגירושין המדווחים בסין בשנת 2021 בהשוואה ל-2020, אף שהחוק עורר ביקורת (בעיקר מקרב נשים החוששות שהוא מקשה יציאה מנישואין פוגעניים).
• מדינות ללא מוסד גירושין: חריג כמעט יחיד בעולם הוא הפיליפינים, המדינה היחידה (למעט הוותיקן) שאין בה אפשרות משפטית לגירושין עבור מרבית האוכלוסייה. בפיליפינים בני זוג נשואים יכולים להיפרד פיזית או לקבל “הפרדה חוקית” ללא ניתוק הנישואין, או לנסות לבטל את הנישואין באמצעות טענת פסלות (annulment) – הליך יקר ומורכב. מצב זה הביא לכך שרבים נסעו לחו”ל להתגרש שם, או נתקעו בנישואין לא מתפקדים. אחרי שנים של ויכוח, בשנת 2023 אישר בית הנבחרים הפיליפיני בקריאה ראשונה הצעת חוק להתיר גירושין אזרחיים במדינה, המכונה “Absolute Divorce Bill”. הצעת החוק מונה עילות כמו אי-נאמנות, התעללות, נטישה וכן אפשרות לגירושין בהסכמה לאחר פרידה. נכון ל-2025, החקיקה עדיין לא הושלמה, והפיליפינים מוסיפה להיות case study ייחודי להשפעת איסור גירושין: שיעור הגירושין שם מזערי (כ-0.5 ל-1,000) אך זאת בעיקר מחוסר ברירה, ולא בהכרח משקף שביעות רצון זוגית. אגב, בית המשפט העליון הפיליפיני פסל ב-2021 תקנה שאפשרה להכיר בגירושין של פיליפינים בחו”ל, מה שמדגיש עוד יותר את הצורך ברפורמה.
• זכויות ידועים בציבור וזוגות חד-מיניים: חלק בלתי נפרד ממגמות דיני המשפחה הוא הרחבת ההכרה במשפחות “לא מסורתיות”. במדינות מערביות רבות (כמו קנדה, בריטניה, הולנד, אוסטרליה) קיימת הכרה משפטית מסוימת לידועים בציבור שחיו יחד שנים רבות – לרוב בתחום חלוקת הרכוש או זכאות לפנסיה וירושה, כדי להגן על הצד הכלכלית החלש כשקשר ארוך שנים מסתיים. בישראל, למשל, הפסיקה מקנה לידועים בציבור זכויות רכושיות דומות לנשואים לפי הלכת השיתוף: אם שניים חיו כזוג לכל דבר לאורך שנים, חזקה שהם שותפים בנכסים שנצברו (אלא אם הוכח אחרת). כמו כן, חוק הירושה בישראל (סעיף 55) מתיר “ירושת ידוע בציבור” כאילו היה בן זוג. יחד עם זאת, ידועים בציבור אינם נהנים מכל ההטבות – למשל אין מזונות בין ידועים בציבור לאחר הפרידה (פרט למזונות ילדים כמובן). בעולם, ישנן מדינות שהלכו צעד קדימה ויצרו ברית זוגיות או שותפות רשומה (Registered Partnership) המאפשרת לזוגות שאינם רוצים/יכולים להינשא לקבל סטטוס משפטי חלקי. לדוגמה, בצרפת קיים מוסד ה-PACS מאז 1999, המעניק זכויות וחובות מוגבלות לזוג (כגון מיסוי משותף) וניתן לפרק אותו בקלות רבה יותר מגירושין. מוסד זה היה פופולרי גם בקרב זוגות הטרוסקסואלים כחלופה לנישואין. לגבי זוגות חד-מיניים, מאז שנת 2000 ואילך למעלה מ-30 מדינות בעולם הכשירו נישואין חד-מיניים (הראשונה הייתה הולנד). הדבר השליך על דיני המשפחה: בני זוג מאותו מין כעת מתגרשים ככל זוג, והנורמות מסתגלות לכך (למשל קביעת משמורת כשיש שני אבות או שתי אימהות – תחום שעוד מתפתח בפסיקה). חלק מהמדינות שלא מאפשרות נישואין כן מעניקות שותפות רשומה ללהט”ב (כגון צ’כיה, יפן בחלק מהמחוזות) המלווה בזכויות דומות. ישראל מכירה בנישואין חד-מיניים רק אם נערכו בחו”ל (לצרכי מרשם), אך לא מקיימת מסגרת מקומית לנישואין כאלה. עם זאת, פסיקות בישראל העניקו זכויות כמעט שוות לזוגות להט”ב: אימוץ ילדים, אפוטרופסות, ירושה וכו’. בעולם הערבי, סוגיה זו עדיין ברובה טאבו משפטי.

סיבות נפוצות לגירושין בעולם: מעבר לשינויים החוקיים, ראוי לציין גורמים שכיחים המובילים זוגות לפרק את הנישואין, שכן גם הם משקפים מגמות חברתיות. בין העילות הנפוצות שמזוהות במחקרים: בגידה וחוסר נאמנות, בעיות כלכליות (לחץ חובות, אבטלה), אובדן אינטימיות ואהבה (התנתקות רגשית), שימוש בסמים או אלכוהול הפוגע בתא המשפחתי, אלימות במשפחה או התעללות, מחלוקות באשר לגידול הילדים וסתם התרחקות וגדילה לכיוונים שונים. בארה”ב סקרי עומק הראו שחוסר נאמנות מהווה גורם מכריע בכ-20%-30% מהגירושין, ובעיות תקשורת ואובדן רגשי בכ-40%-50%. כמובן, ברוב המקרים שילוב של מספר גורמים מביא לקרע. בעידן החדש נוספו אתגרים כמו התמכרות למדיה חברתית או “בגידה רגשית” בצ’אט, הנתפסים בעיני חלק מהזוגות כהפרת אמון. סקר של ארגון אמריקאי אף הראה ש-שיעור הגירושין בקרב זוגות שעברו משבר רפואי חמור (למשל סרטן) גבוה מהממוצע, מה שמדגיש את השפעת גורמי לחץ חיצוניים. במקביל, במדינות רבות (בעיקר במערב) הירידה בסובלנות כלפי אלימות במשפחה גורמת לנשים (ולגברים, לעיתים) לצאת מנישואין מתעללים מהר יותר מבעבר. חקיקה כמו חוק האלימות במשפחה (למשל בישראל – החוק למניעת אלימות במשפחה, 1991) מאפשרת צווים להגנה וסיוע לקורבנות, ומהווה רשת ביטחון למבקשים גט מבן זוג מתעלל.

השפעות כלכליות על גירושין: המצב הכלכלי הרחב משפיע על שיעור הגירושין – במהלך משבר כלכלי זוגות לעיתים דוחים גירושין בשל עלויות והחשש מפגיעה כלכלית כפולה (קיום שתי משקי בית במקום אחד). כך היה ניתוח שבדק את שנות המשבר העולמי 2008 ומצא שבמדינות אירופה מסוימות הייתה ירידה זמנית בשיעור הגירושין עקב המשבר, שהתאזנה בעלייה מאוחרת יותר כאשר הכלכלה השתפרה. בישראל, בשנים 2020-2021 הייתה השערה שהירידה הקלה בגירושין נעוצה ב”אפקט כלכלי” של הקורונה – אנשים חששו להתגרש ללא יציבות תעסוקתית. עורכי דין צופים שהירידה זמנית וכי זוגות שבאמת מיצו את הקשר ייפרדו בסופו של דבר, כך שדחייה מלאכותית רק מגבירה את המתחים. במקביל, כאשר הכלכלה משגשגת, שיעור הגירושין נוטה לעלות – אולי כי רשת הביטחון הכלכלית מאפשרת עצמאות לאחר הפרידה. נתון מעניין נוסף: סקרים בארה”ב הראו שעלות ממוצעת של חתונה נמצאת בקורלציה חיובית עם סיכוי לגירושין (כלומר, זוגות שהוציאו הון עתק על החתונה התגרשו יותר) בעוד אורך תקופת ההיכרות לפני הנישואין בקורלציה שלילית עם גירושין (היכרות ארוכה יותר = סיכוי פחות להתגרש).

בינה מלאכותית (AI) וחדשנות טכנולוגית בדיני המשפחה

ההתפתחויות הטכנולוגיות לא פסחו על עולם המשפט, ובפרט תחום דיני המשפחה מתחיל לחוות את השפעת הבינה המלאכותית. אמנם יחסים אישיים ורגשות אינם דבר שמחשב יכול להכריע בו, אך AI יכול לספק כלים שמסייעים לבני זוג, לעורכי דין ולבתי המשפט בהתמודדות יעילה יותר עם הליכי גירושין וסכסוכי משפחה. נסקור כמה כיוונים מרכזיים שבהם AI וLegal Tech נכנסים למשבצת זו:

• ייעוץ משפטי ראשוני וצ’אטבוטים: כיום זמינים צ’אטבוטים מבוססי בינה מלאכותית המסוגלים לענות על שאלות בסיסיות בענייני גירושין – למשל מה הזכויות בחלוקת רכוש, איך מחשבים מזונות ילדים, וכדומה. בארה”ב ובאירופה הופיעו אתרי ייעוץ חינמיים או זולים המופעלים ע”י AI, שיכולים להסביר לאדם מה השלבים לפתיחת תיק גירושין, אילו מסמכים נדרשים, ואף לחשב באופן גס את מזונות הילדים לפי הנתונים שהוזנו. לדוגמה, חברת jus-tice.com שילבה עוזר וירטואלי שמדריך משתמשים בהכנת טפסי גירושין. גם בישראל יש ניצנים לכך – אתרי מידע כמו “כל זכות” מציגים מידע מובנה, ובאופן פרטי ישנם בוטים מבוססי שפה (כמו ChatGPT) שישראלים פונים אליהם לקבלת תשובות כלליות בעברית. כמובן, מערכות AI כאלה צריכות להיזהר לא להחליף ייעוץ משפטי של ממש, ובארה”ב לשכות עורכי הדין אפילו פרסמו אזהרות שהסתמכות בלעדית על ChatGPT עלולה להוביל לטעויות כי הבינה המלאכותית אינה תמיד מדויקת . אולם ככלי משלים – להסבר מושגים, סיכום זכויות והכנת שאלות לפגישה עם עורך דין – ה-AI מוכיח עצמו כיעיל מאוד. הוא “מפשט ז’רגון משפטי” עבור הלקוח הממוצע .
• הכנת מסמכים והסכמים באמצעות AI: משימה גוזלת זמן אצל עורכי דין לגירושין היא ניסוח הסכמי גירושין, כתבי טענות, תלונות ועוד. כיום מופיעים כלים ייעודיים המשלבים בינה מלאכותית לייעול תהליכי כתיבה. למשל, תוכנות כמו DivorceMate בקנדה או Family Law Software בארה”ב משלבות מודולים לחישובי מזונות לצד תבניות חכמות לכתיבת הסכם. ישנם אף סטארט-אפים המצהירים על “טיוטת הסכם גירושין בהינף כפתור” – המשתמש עונה על שאלון מובנה (חלוקת זמנים, רכוש, וכדומה) והמערכת מייצרת טיוטה מותאמת אישית. כמובן שעורך דין עובר ומבקר אותה, אבל הבינה המלאכותית חוסכת שעות עבודה. גם בתחום החלוקה הרכושית, AI יכול לסייע בחישובים: למשל, סימולציה של איזון נכסים מורכבים – הכנסת נתוני שווי ותאריכים, והכלי יפיק הצעות לחלוקה הוגנת בהתאם לחוק המקומי.
• גילוי מידע ואיתור נכסים נסתרים: אחד האתגרים בגירושין הוא לוודא שכל הנכסים נחשפו (אין “הברחת רכוש”). מערכות AI מתקדמות לומדות לסרוק Big Data פיננסי – רישומי נדל”ן, חשבונות, בלוקצ’יין – כדי לגלות עקבות לנכסים. למשל, אם בן זוג חשוד שמסתיר מטבעות קריפטו, ישנם כיום מומחי סייבר המשתמשים בכלים ממוחשבים לניתוח בלוקצ’יין כדי לעקוב אחר תנועות פיננסיות לארנקים דיגיטליים. זה תחום חדש שמשלב טכנולוגיה משפטית וכריית נתונים. באופן דומה, AI יכול לסייע בניתוח התנהלות חשבון בנק כדי לאתר דפוסים מחשידים של משיכות לפני הגירושין (סימן להברחה).
• חיזוי פסיקות (“ראיית הנולד”): קיימים מודלים של Machine Learning המנסים לחזות את תוצאות המשפט על סמך מאגרי פסקי דין. בדיני משפחה, היות שרבים מפסקי הדין חסויים ולא מפורסמים (כדי להגן על פרטיות הילדים), מלאכת האימון מורכבת. אולם במדינות בהן פסקי דין מפורסמים (למשל חלק ממדינות ארה”ב, או אנגליה שבהם תקדימים חשובים גלויים), נעשו ניסיונות להפיק תחזית: מה סיכוי שהאם תקבל משמורת, כמה מזונות ייפסקו בנסיבות X, וכו’. מודל אחד, שפותח על ידי אוניברסיטת אלג’יר, טען לדיוק של 80% בחיזוי סכום מזונות ילדים לפי נתוני הכנסה, משמורת וגילאי ילדים בתיקים הסטוריים. חברות כמו Blue J Legal בקנדה כבר מציעות תוכנות חיזוי (אם כי כרגע בעיקר בדיני מס), ולא ירחק היום שיציעו זאת גם בדיני המשפחה. למרות האטרקטיביות, משפטנים מזהירים שאין להסתמך על תחזיות AI באופן עיוור – כל מקרה משפחתי הוא ייחודי ובתי משפט עדיין שומרים שיקול דעת רחב בנסיבות אנושיות מורכבות.
• גישור ובוררות אונליין (ODR) עם AI: תחום מרתק הוא שימוש ב-AI כמגשר. כבר כיום ישנם כלים מקוונים ליישוב סכסוכים (ODR) שבהם זוגות מנסים להתדיין מול מערכת אינטרנטית. למשל, סטארט-אפ אמריקאי בשם Bliss Divorce השיק פלטפורמה המכונה “המגשר הדיגיטלי המונע בינה מלאכותית”. המערכת מאפשרת לכל צד להזין את העמדות והרצונות שלו בתחומים כמו חלוקת רכוש או משמורת, ומסייעת להם להתקרב לפשרה באמצעות אלגוריתמים שמציעים אמצע או מדגישים נקודות הסכמה. ה-AI יכול גם להעריך תגובות אמוציונליות ולנסות להרגיע את השיח – מעין moderator אוטומטי. פיילוטים הראו שבמקרים פשוטים עם מעט מחלוקת, מערכת כזו יכולה לחסוך זמן וכסף. כמובן, במקרים סבוכים או טעונים רגשית, נדרש עדיין מגשר אנושי מיומן. אולי העתיד יביא לשילוב: מגשר אנושי ייעזר בכלי AI להכנת טיוטות הסכם וניתוח תרחישים בזמן אמת במהלך הגישור. בנוסף, בתקופת הקורונה כאשר הכל עבר לזום, החלו להשתמש יותר בבוררות פרטית אונליין – ואפילו דיוני בית משפט משפחה נערכו דרך וידאו. הדבר סולל דרך לקבלת עדויות ותסקירים גם מרחוק. AI יכול להשתלב בניתוח הבעות פנים במהלך שיחה כדי להעריך אמינות (טכנולוגיה כזו כבר נחקרת במערכות אכיפת חוק), אם כי השימוש בה עורר שאלות אתיות.
• עיצוב הסכמי הורות ודיווחי משמורת: אפליקציות ייעודיות כגון OurFamilyWizard ו-CoParenter מסייעות להורים גרושים לנהל יומן משמורת, הוצאות משותפות ותקשורת בענייני הילדים. כעת, משלבים בהן AI כדי לנתח את דפוסי השימוש – למשל להתריע אם אחד ההורים באופן עקבי לא עומד בזמנים, או לסכם חילופי הודעות ולהמליץ מתי לפנות לגישור לפני שהסכסוך מחריף. בתי משפט בארה”ב אף מורים להורים להשתמש בכלים כאלה. המידע המצטבר (כגון לוג פעילות) יכול לשמש כראיה בהמשך אם מתעוררת מחלוקת בבית משפט (לדוגמה, להוכיח שאב לא הגיע לראות את הילד 5 פעמים ברצף). ה-AI כאן פועל “מאחורי הקלעים” כעוזר ניטרלי לוגיסטי שמונע חלק מהחיכוכים.
• אתיקה וחששות: לצד היתרונות, עולה חשש מניגוד בין אלגוריתמים לניואנסים של צדק אישי. דיני משפחה דורשים גמישות והתחשבות בנסיבות פרטניות; ביקורת היא שיותר מדי אוטומציה עלולה להוביל לפסיקות מקובעות או להתעלם מדברים שקשה לכמת (כמו רווחת ילד או רגשות). כמו כן, שאלות של פרטיות מידע רגיש מאוד רלוונטיות – כלים דיגיטליים אוספים מידע משפחתי אישי, ויש לוודא שהוא מאובטח. טרם נקבעו כללים אתיים ברורים לשימוש ב-AI במקצוע עריכת הדין, אך לשכות עורכי דין בעולם דנות בכך. בשנת 2023, לשכת עורכי הדין של ניו יורק פרסמה חוות דעת לגבי שימוש בעזרים כמו ChatGPT וציינה שעורך דין חייב לבדוק באופן עצמאי כל תוצאת AI ולא לחשוף סודות לקוח מול מערכת כזו בלי הסכמה מודעת.

להבינה המלאכותית מבטיחה להקל על תהליכים בירוקרטיים, להנגיש מידע לציבור ולהוזיל עלויות – אך אינה תחליף לחוש הצדק האנושי ולגישור האנושי הדרוש בסכסוכים רוויי רגש. נראה שבעתיד הקרוב נראה שיתוף פעולה הדוק יותר: עורכי דין ושופטים ישתמשו ב-AI ככלי עזר (בדומה לשימוש במחשבוני מזונות כיום), בעוד בני זוג יוכלו ליישב חלק ניכר מהמחלוקות בפלטפורמות מקוונות מונחות-אלגוריתם.

הליכי גישור, בוררות ויישוב סכסוכים: המהפכה השקטה

אחד השינויים הגדולים בדיני המשפחה בעולם הוא מעבר מתביעות בבתי משפט לפתרונות חלופיים של יישוב סכסוך. יותר ויותר זוגות בוחרים (או מחויבים) ללכת לגישור, תיווך, בוררות או תהליכים משולבים – במטרה לחסוך זמן, כסף ופגיעה רגשית. בישראל, כאמור, הליך הגישור הפך לכמעט חובה ראשונית מאז 2016. גם במדינות רבות באירופה ובמדינות חבר העמים הבריטי יש דרישה לנסות גישור: באנגליה, מי שיגיש תביעה בעניין ילדים או רכוש יחויב להצהיר שנפגש עם מגשר מוסמך לפגישת MIAM (מידע והערכה לגבי גישור) אלא אם חל פטור (כמו אלימות). באוסטרליה כבר מ-2006 חובה לנסות ליישב מחלוקות על ילדים באמצעות Family Dispute Resolution לפני פניה לבית משפט, למעט מקרים דחופים.

מדוע גישור פורח? משברי הקורונה והמלחמות הדגישו שאנשים מעדיפים פתרון מהיר וגמיש, כי בתי המשפט עלולים להיות איטיים (בתקופות סגר רבים מבתי המשפט צמצמו פעילות, ואז גישור בזום הפך אלטרנטיבה מצילת-מצב). יתרון הגישור הוא בשליטה של הצדדים – הם יכולים להגיע לפתרונות יצירתיים שבית משפט כבול לעיתים מלפסוק. למשל, בהסכם גירושין מגושרים בני זוג יכולים להסכים על חלוקת זמני שהות גמישה המשתנה כל חצי שנה בהתאם ללוחות זמנים בעבודה, או להסכים שדירת המגורים תימכר רק לאחר 3 שנים כדי לא לטלטל ילדים מתיכון – דברים ששופט אולי לא היה נותן (שופט בדרך כלל פוסק פתרון נקודתי וסופי). בנוסף, הגישור זול משמעותית: עלות תהליך גישור בישראל נעה בין 5,000 ל-20,000 ש”ח בממוצע לכל התהליך (תלוי במספר המפגשים ובמגשר), לעומת עשרות ומאות אלפי ש”ח להליך משפטי מלא. בעולם, מחקרים מצאו שחיסכון העלויות עצום – בארה”ב הליך משפטי מגיע לממוצע $15k כאמור, בעוד גישור מלא יעלה סביב $5k-6k, כרבע מהמחיר.

גישור “בשניים” ורב-תחומי: טרנד מעניין הוא גישור רב-מקצועי. קיימת שיטה המכונה “גישור בשניים” שבה שני מגשרים עם מומחיות שונה מנחים יחד את התהליך – למשל עו”ד מגשר לצד מטפל זוגי-משפחתי. הרעיון הוא לשלב בין הבנת ההיבטים המשפטיים להבנת הרגש ודינמיקת היחסים. כתבה אחרונה תיארה שיטה זו בישראל, בהובלת עו”ד מגשרת מאיה רוטנברג ועמיתה, המאפשרת לגעת גם בפן הרגשי וגם בסוגיות המשפטיות בעת ובעונה אחת. המגשר-העו”ד דואג שההסכם יעמוד בדרישות החוק ולא ישמיט פרטים מהותיים, והמגשר-פסיכולוג מסייע לבני הזוג לתקשר באופן בונה ולהתגבר על משקעים (למשל, לתת מקום לתחושת פגיעות מבגידה אך לא לאפשר לה להסיט מהדיון על הילדים). שיטה זו מדווחת כמקצרת את זמן הגישור הכולל ומעלה את שביעות הרצון – הצדדים חווים תמיכה כוללת. גם צוותי גישור הכוללים עו”ס (עובד סוציאלי) נפוצים ביחידות הסיוע שליד בתי המשפט בישראל: בני הזוג נפגשים עם עו”ס מגשר שמנסה להביא להרגעה, ולעיתים מפנים אותם לייעוץ הורי או טיפולי במקביל להליך המשפטי, כדי שיתמודדו טוב יותר.

גירושין בשיתוף פעולה (Collaborative Divorce): זהו מודל שצובר תאוצה בצפון אמריקה ובאירופה. שני בני הזוג מיוצגים כל אחד ע”י עורך דין שהוסמך במיוחד לגירושין שיתופיים, וכולם – 4 אנשים – חותמים על הסכם שבמטרה להגיע להסכם ואין איום בפניה לבית משפט. אם התהליך נכשל, עורכי הדין מחויבים לפרוש והצדדים ישכרו חדשים למשפט (מה שיוצר תמריץ לכולם להצליח בגישור). בתהליך משתתפים לפעמים גם מומחה פיננסי ניטרלי ויועץ רגשי ניטרלי שעוזרים. המודל מייתר את בית המשפט כמעט תמיד.

בוררות פרטית: בחלק מהמדינות (כולל ישראל, עם חוקים רלוונטיים) ניתן למסור ענייני רכוש ובמקרים מסוימים אפילו מזונות להכרעת בורר – עורך דין או שופט בדימוס – בהליך מהיר וחשאי. בוררות נפוצה כשמעורבים נכסים עתק או פרטיות גבוהה (למשל אצל ידוענים). בארה”ב כמה גירושין של סלבריטאים הוכרעו ע”י בורר ששכרו הצדדים כדי לא לפרסם את פרטי חייהם בבית משפט ציבורי. בישראל, בוררות פחות נפוצה בדיני משפחה כי יש מורכבות משפטית (לא ניתן לבורר ענייני מעמד אישי מובהקים כמו עצם הגירושין, והבוררות כפופה לערעור בבית משפט), אך היו מקרים של בוררות בווילה משפחתית או בחברה משפחתית.

מגשרים ושילוב AI: הזכרנו קודם את הכלים הדיגיטליים – סביר שנראה מגשרים מאמצים אותם. למשל, שימוש ב-AI כדי לנסח סיכום ישיבה ולהציף נושאים שנותרו במחלוקת. או שימוש ביישומי ODR כדי להמשיך דיונים מקוונים בין הפגישות. כבר עתה, מגשרים עורכים פגישות באמצעות וידאו כדי לחסוך עלויות וזמן נסיעה, מה שפתח אפשרות לזוגות הגרים בערים שונות (או מדינות שונות) לגשר.

שילוב מערכת הרווחה: בדיני משפחה, לעתים קרובות יש צורך בשיתוף פעולה עם עובדים סוציאליים, פסיכולוגים וגורמי רווחה – במיוחד בענייני ילדים. בישראל קיים גוף הקרוי מרכזי קשר: מקומות מפוקחים שבהם הורה יכול להפגש עם ילדו בנוכחות עובד סוציאלי כאשר בית המשפט מתנה זאת (בגלל חשש לפגיעה או נתק ארוך). גם בפתרונות סכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט, העובדות הסוציאליות ממלאות תפקיד – כאמור ביחידת הסיוע, וגם מחוץ לה (משפחות פונות לפרטיים כמו פסיכולוג ילדים לבניית תוכנית הורות). הגישה המודרנית לדיני משפחה אומרת שסכסוך גירושין הוא רב-ממדי: צריך פתרון משפטי + רגשי + הורי + כלכלי. לכן, מרכזי גישור מתקדמים, דוגמת מרכז הגישור של מאיה רוטנברג בתל אביב, מציעים מעטפת מלאה – שיתוף פעולה עם מגשרים מומלצים, עם מטפלים זוגיים ויועצי הורות, ואפילו סדנאות לגרושים טריים איך להתמודד עם המצב החדש. מרכז רוטנברג, למשל, מקיים שיתוף פעולה עם מגשרים ועו”סים מנוסים כדי לעזור לזוגות לפתור לא רק את ההסכם הכתוב אלא גם את הקונפליקט שמתחת.

ניתן לומר שהליך הגישור משנה את פני מקצוע עריכת הדין בתחום המשפחה. עורכי דין רבים, כולל בכירים, עוברים הכשרת גישור ומתהדרים בתואר “עו”ד ומגשר”. יש הבנה שפתרון מוסכם עדיף לרוב לקליינט (גם אם לעו”ד השכר נמוך מהתדיינות ארוכה, הוא מרוויח מוניטין טוב וזרם תיקי גישור). גם בתי המשפט מעודדים פשרות: שופטי משפחה בישראל מרבים להפנות לא רק ליחידת הסיוע, אלא להציע לצדדים “לשבת בחוץ ולדבר” במהלך הדיונים, ולעיתים ממליצים על מגשר חיצוני באמצע ההליך. במדינות רבות (גרמניה, ארה”ב בחלק מהמדינות) קיימת משרה של הורה מתאם (parenting coordinator) – איש מקצוע (עו”ד/עו”ס) שממונה לאחר הגט כדי לסייע לפתור מחלוקות קטנות יומיומיות בלי לשוב לבית משפט. זה סוג של “מגשר מתמשך” למשפחה מתגרשת.

השורה התחתונה: הפתרונות האלטרנטיביים הפכו ממסלול שולי למיינסטרים של ממש בדיני משפחה. כיום זה כמעט מוזר לשמוע על זוג שמתגרש בלי שניסה גישור או לפחות ישב למשא ומתן בעזרת עורכי דינו. המערכת המשפטית, העמוסה והאיטית, מפנה יותר זוגות החוצה. כפי שמנסחת זאת עו”ד מאיה רוטנברג, “בגישור בני הזוג שולטים בהליך – ההחלטות על עתידם ועתיד ילדיהם בידיהם, בעוד שבבית הדין השופט מכריע עבורם”. שליטה זו, יחד עם צמצום העוינות, הם כנראה הסיבה המרכזית לכך שגישור ו-ADR צברו אהדה כה רחבה בקרב הציבור.

מקצוע עריכת הדין בענייני משפחה: מגמות ושמות בולטים

תחום דיני המשפחה מושך אליו יותר ויותר אנשי מקצוע, ומשתנה הן מבחינת הרכב העוסקים בו והן באופן העבודה. להלן מספר מגמות בולטות במקצוע, לצד אזכור דמויות מפתח ותקדימים חשובים הקשורים לעורכי דין ספציפיים:

• יותר נשים, יותר גיוון: באופן מסורתי, עריכת דין הייתה מקצוע גברי, אך בדיני המשפחה ניכר רוב נשי או לפחות שוויון. ברחבי העולם – מקנדה ועד ישראל – חלק גדול מעורכי הדין בתחום הם נשים. זאת אולי משום שהתחום דורש אמפתיה, תקשורת ויחסי אנוש, ותדמיתית פחות “קשוח” מפלילים או תאגידים (למרות שבפועל דיני משפחה יכולים להיות אכזריים מאוד! ). בבריטניה, לדוגמה, עורכת הדין הבולטת ביותר בגירושי סלבריטאים היא פיאונה שקלטון (Dame Fiona Shackleton) , שייצגה בין היתר את הנסיך צ’ארלס בגירושיו עם דיאנה ואת פול מקרטני בגירושיו המתוקשרים. שקלטון התפרסמה בטקטיקה התקיפה אך ההוגנת, ובכך שהצליחה לשמור על ענייני הלקוחות בפרופיל נמוך ככל האפשר. בארה”ב, שם שוק הסלבריטאים עצום, שם בולט הוא לורה וסר (Laura Wasser) מלוס אנג’לס, המכונה “Disso Queen” (מלכת הגירושין). וסר טיפלה בגירושי כוכבים כניקול קידמן, קים קרדשיאן, אנג’לינה ג’ולי ואחרים, והתפרסמה בכך שתמכה בהליך דיסקרטי ומהיר. היא אף השיקה מיזם אונליין לגירושין בהסכמה (It’s Over Easy) מתוך חזון שדווקא עו”ד יוקרתית יכולה לקדם פתרונות נגישים לכולם. בישראל, ברשימת עורכי הדין המובילים מופיעות נשים כמו עו”ד איטה ינאי, עו”ד לירן שפירא, וכמובן עו”ד מאיה רוטנברג – שדורגה בין 100 עורכי הדין המובילים בישראל ומתמחה בגירושין, ירושה וגישור מעל 20 שנה. מאיה רוטנברג מנהלת משרד בוטיק מצליח בתל-אביב, שהתפרסם בטיפול תיקים מורכבים (לרבות תיקי האלפיון העליון) ובהשגת תקדימים משפטיים פורצי דרך. היא שילבה בין ייצוג בערכאות לבין הסמכה כמגשרת, כך שהיא מציעה ללקוחותיה הן ליטיגציה נחושה בעת הצורך, והן אופציה להסדר בדרכי שלום – שילוב שמקנה גמישות.
• פרסום וחשאיות: בעבר, תחום המשפחה היה מוצנע – הדיונים בדלתיים סגורות ורוב הציבור לא הכיר שמות של עורכי דין בתחום. המגמה השתנתה. כיום, תיקים מפורסמים (עם אישורים מיוחדים או בהסכמת הצדדים) מגיעים למדיה, ועורכי הדין הפכו לדמויות ידועות. לדוגמה, פרשת הגירושין של המיליארדר רומן אברמוביץ’ בלונדון ב-2007 הביאה לכותרות את עורכת הדין שייצגה את אשתו והביאה לפשרה שלדברי מקורות הגיעה לכ-300 מיליון ליש”ט – אחד ההסכמים היקרים אי פעם. בישראל, על אף החיסיון, חלק מהסכסוכים דלפו לעיתונות (בעיקר כשמעורבים אנשים מפורסמים כמו אנשי עסקים, פוליטיקאים או סלבריטאים), ועורכי הדין מוצאים עצמם מתראיינים בעילום שם על “מגמות בתחום”. בנוסף, עורכי דין מובילים החלו לכתוב בלוגים מקצועיים, ספרים ומאמרים לניתוח פסקי דין לטובת עמיתיהם ולקהל המשכיל. למשל, עו”ד רוטנברג מפעילה צוות מחקר דיני משפחה תוצריו בין היתר סקירות פסיקה עדכניות, כולל ניתוח ההשלכות של בע”מ 919/15 וחוקים חדשים, מה שממצב אותה כסמכות מקצועית ובמקביל משווק את המשרד. עם זאת, סוגיית הפרסום עדיין רגישה – בישראל קיים דיון על הצעת חוק לחייב פרסום פסקי דין אנונימיים גם מבתי המשפט למשפחה (יוזמה שקידם ח”כ שמחה רוטמן), כדי ליצור שקיפות ואחידות פסיקה. עורכי דין חלוקים בדעותיהם: חלקם טוענים שפרסום הכרחי ללימוד מקצועי ולמניעת החלטות סותרות, אחרים חוששים מפגיעה בפרטיות הלקוחות. נכון ל-2025, טרם הוכרע, אך מסתמן שתהיה יותר פתיחות בפרסום פסיקה באנונימיזציה הדוקה.
• תקדימים משפטיים וכוכבי בית משפט: מאחורי כל תקדים חשוב עומד עורך דין נחוש. כבר הזכרנו את פועלה של עו”ד מאיה רוטנברג במקרה המזונות המהפכני. דוגמה נוספת: עו”ד שרה בן עזרא ייצגה את הגברת שרה שגיא בשנות ה-90 בתיק מול בעלה בבית הדין הרבני, שהוביל להלכת שגיא (1995) שביססה שבית הדין הרבני לא יכול לדון במזונות ילדים אגב תביעת גירושין (מה שחיזק את סמכות בתי המשפט למשפחה בענייני ילדים). תקדים זה נחשב אבן דרך במניעת “כריכת מזונות ילדים” ונועד להבטיח זכויות הקטינים. בפועל, עו”ד בן עזרא נחלה הצלחה משפטית אדירה שהשפיעה על כל מתגרש/ת בישראל. עוד דוגמה: בפרשת בג”ץ דנילוביץ (1994), שהכירה בזכויות ידוע בציבור הומוסקסואל להטבות כבן זוג, היה זה עו”ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח שניהל את המאבק המשפטי – מקרה המשיק למשפט משפחה ולקידום שוויון. עורכי דין בולטים בעולם לעיתים נהיים מובילי דעה חברתיים: בארה”ב עו”ד גלוריה אלרד, שהתפרסמה אמנם בדיני נזיקין, לקחה על עצמה גם תיקים של נשים נגד בעלים מפורסמים, והשפיעה על חקיקה להחמרת ענישה על אלימות במשפחה.
• התמקצעות ותתי-התמחויות: דיני המשפחה של היום מסתעפים לנושאי משנה רבים: דיני פוריות (הסכמי פונדקאות, הקפאת ביציות, מעמד עוברים מוקפאים במקרה גירושין – שאלה מורכבת שצפה בכמה תיקים בארה”ב), חטיפות ילדים בינלאומיות (אמנת האג – תחום רווי פרוצדורה בינלאומית שבו מספר עורכי דין ישראלים כמו נחמי פינת ואחרים מתמחים), דיני ירושה ועיזבונות המשיקים למשפחה (יש משרדים המשלבים מומחיות בירושה עם גירושין, כי לעיתים הכול קשור: למשל בני זוג בהליך גירושין שעולה שאלת ירושת אחד מהם). עוד תחום מתפתח הוא אלימות כלכלית – בישראל עבר בקריאה ראשונה החוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה, ועורכי דין נערכים להתדיינויות סביב טענות על שליטה כספית כעילה לחלוקת רכוש בלתי שוויונית או לסעדים אחרים. עורכי דין צעירים נוטים לחפש נישות – יש המתמקדים רק בייצוג גברים (מתוך הצהרה על איזון המערכת), ואחרות מצהירות שהן “נשות מקצוע פמיניסטיות למען נשים וילדים” ומרכזות ידע בתחומים כמו גברים אלימים ודרכי התמודדות משפטית מולם.
• כלכלה ופרקטיקה מקצועית: שוק עריכת הדין בדיני משפחה נע בין משרדי בוטיק יוקרתיים הגובים שכר טרחה גבוה (בחלקם אף $500 לשעה ומעלה בארה”ב, או 1,000 ש”ח לשעה בישראל), לבין עורכי דין “סולו” זולים המעניקים שירותים בסיסיים. התחרות הובילה לחדשנות גם במחיר – ישנם משרדים שמציעים “גירושין בעלות קבועה” (Flat Fee Divorce) לזוגות בהסכמה, או חבילות ייעוץ לפי שעות. כמו כן, הולך וגדל מספרם של עורכי דין לענייני משפחה פרו-בונו המסייעים לנשים מעוטות יכולת, קורבנות אלימות, או לאבות במצוקה כלכלית. ארגונים ללא מטרת רווח ברחבי העולם מפעילים קליניקות סיוע משפטי למשפחה, מתוך הבנה שענייני משפחה משפיעים על רווחת ילדים ועל החברה. יחד עם זאת, תיקים מורכבים וארוכים עדיין עלולים להיות “מלחמות כלכליות” מתישות – היו בישראל מקרים של הליכי גירושין שנמשכו מעל 10 שנים וגלשו לערעורים חוזרים בעליון, כשכל צד שוכר צוות עורכי דין ומומחים (רואי חשבון, פסיכולוגים) בעלויות של מיליונים. הביקורת הציבורית על כך מחלחלת, ובתי משפט החלו לפסוק הוצאות משפט משמעותיות לטובת הצד הנגרר (ראינו בפס”ד משנת 2020 שופטת משפחה שפסקה 50,000 ש”ח הוצאות נגד בעל שעיכב הליכים לשווא).

לזכותם של עורכי הדין בתחום ייאמר שהם לעיתים כרוכים במאמץ רגשי, מנסים גם “לתפקד כפסיכולוגים” עבור הלקוחות הנמצאים במשבר אישי, והתפקיד שוחק. דווקא כאן צפויה אולי עזרה עתידית מ-AI בדמות כלים לניהול עומס – תזכורות אוטומטיות, סיכומי פגישות, ואף ניטור של רמת שביעות רצון לקוח.

עו”ד מאיה רוטנברג הנה דוגמה ישראלית למובילת תחום דיני המשפחה. מעבר לתקדים בע”מ 919/15 שבו הייתה גורם משמעותי, היא גם טיפלה בתיקי רכוש מורכבים ביותר (למשל גירושי מיליונרים עם נכסים חובקי עולם), וכן בסכסוכי ירושה גדולים. לאחרונה חלה בפסיקה מגמה בהסכמי הממון כגון במקרה שבו גבר תבע מחצית מדירת ידועתו בציבור בטענה למשותפות – ובליטיגציה הצליחו להוכיח שלא נוצר שיתוף ולכן הדירה נותרה שלה. בפן היותר חדשני, עו”ד רוטנברג ומשרדה מתעניינים בהתפתחויות כמו חלוקת מטבעות קריפטו (הם פרסמו מדריך משפטי חלוצי לנושא זה), וחלוקת מניות ואופציות בהייטק. למעשה, מאיה רוטנברג הכניסה לתודעה את הצורך להתייחס לאופציות כנכס בר-איזון כבר בטרם היו פסיקות מובהקות – וייעצה ללקוחות לערוך הסכמי ממון המפרטים מה יהיה גורל האופציות והמניות במקרה פירוד (דבר שחוסך מאבקים משפטיים בעתיד). כמו כן, משרד רוטנברג משתף פעולה עם מרכזי גישור ומנגיש גישור לגירושין אונליין במקרים מתאימים – מודל חברתי מבורך. שילוב הניסיון הרב, הרקע בהליכי בתי הדין הרבניים (תחום שהרבה עורכי דין חילוניים נרתעים ממנו) והפתיחות לטכנולוגיה ולגישור, מציב את עורכי הדין כדוגמתה בחזית העשייה של דיני המשפחה בעידן החדש.

מבט לעתיד: דיני המשפחה מוסיפים להתפתח במהירות לצד התפתחויות חברתיות. סוגיות שעשויות לעלות בעשור הקרוב כוללות: נישואין וירטואליים (ואיך מתגרשים מהם), זכויות של בני זוג ב-“metaverse” (למי שייך רכוש דיגיטלי משותף? ), השפעת שיבוטים או ילדים מונפקי DNA (למשל 3 הורים גנטיים) על דיני ההורות, ועוד נושאים שנשמעים כלקוחים ממדע בדיוני. במקביל, ערכים קיימים דורשים תחזוקה: לוודא שדיני המשפחה מגינים על החלש והפגיע – הילדים, קשישים תלויים, נפגעי אלימות – תוך שמירה על איזון ויציבות חברתית. המגמות שתוארו – שוויון מגדרי, טכנולוגיה, גלובליזציה (ריבוי משפחות רב-לאומיות), ופתרון סכסוכים בדרכי שלום – צפויות להמשיך ולהעמיק. ניתן בהחלט לומר: דיני המשפחה היום הם חזית שמשקפת את השינויים בחברה האנושית, והם ימשיכו להשתנות בקצב מהיר, מונעים הן על ידי ערכים וחידושים משפטיים, והן על ידי בינה מלאכותית וטכנולוגיה שמאתגרים את התפיסות המסורתיות של מהי “משפחה” וכיצד יש ליישב סכסוכיה.