לשון הרע

עורך דין מומלץ

חלק ראשון – פתח דבר; מי ומי בהליך – בעלי הדין והעדים; תמצית פסק הדין (תוכן עניינים)

1. 1. פתח דבר

1.1      עניינו של פסק דין זה הוא תביעת לשון הרע על סך של 300,000₪ שהוגשה על ידי חברה שביצעה עבודות במסגרת שיפוץ מלון “טל” בעיר תל אביב ומנהלה. העבודות הוזמנו על ידי חברה אחרת בשם מ.ד.א בע”מ (“המזמינה”). התביעה הוגשה כנגד מי ששימש כמנהל הפרויקט מטעם המזמינה.

1.2      עם הגשת כתב ההגנה התגלה שכחצי שנה לפני התביעה כאן הגישה התובעת תביעה כספית כנגד המזמינה. תביעה בה הנתבע, כמנהל הפרויקט, הוא איש מפתח. לטעמה של הנתבע זו הסיבה שנגרר להליך המשפטי כאן. התובעים, מצידם, כלל לא הזכירו בתביעתם את ההליך המתנהל כנגד המזמינה. להשלמה ייאמר שההליך המקביל, כנגד

1.3      התביעה מתייחסת לשני אירועים במהלך השנים 2015– 2017בהם פעלה התובעת בפרויקט:

– האירוע הראשון (מיום 15/11/2016)– אירוע אותו דאג התובע להקליט – בפגישת עבודה בה נכחו אך ורק הנתבע, התובע, וכן נציג המזמינה והיועץ המשפטי. בפגישה זו התייחס הנתבע לאירועים שונים וכינה זאת “גניבה”, התייחס אל התובע 1כאל גנב ואף כינה אותו שקרן. הנתבע התייחס לכך שהתובעים הוציאו מהפרויקט משאבה ולוחות חשמל השייכים למזמינה. מכאן כינה מנהל הפרויקט את ההתנהלות כגניבה ואת התובע 1כשקרן. עוד כפי שיובהר להלן – במהלך החקירה הנגדית דווקא הודה התובע שלא זו בלבד שהציוד אכן הוצא אלא הוא גם נמכר, לפחות בחלקו, על ידי התובעת תוך שהיא משלשלת לכיסה את התמורה.

האירוע השני (מחודש אפריל 2017)– אירוע שהוקלט וצולם – במסגרת פגישת עבודה ציין הנתבע שהתובעת היא “הכי זבל שפגשתי בחיים שלי והאנשים שלה זה החתיכת שקרנים הכי גדולים שפגשתי בחיים שלי זה מה שיש לי להגיד על חברת קורמן”.

2. 2. מי ומי בהליך – בעלי הדין והעדים שנשמעו

1.1.   התובע 1הוא הבעלים והמנהל של התובעת 2.

1.2. התובעת 2היא חברה הפועלת מזה שנים רבות בתחום מערכות אינסטלציה, כיבוי אש, הסקה, תחנות שאיבה, ניקוז, תחזוקה וכן בתחומים נוספים.

1.3. הנתבע הוא מהנדס בניין ובעלים ומנהלה של חברת ״מיכאל טבל הנדסה בע״מ״, שמונתה על ידי המזמינה לפקח באמצעות הנתבע על ביצוע הפרויקט.

1.4.    חמשת העדים בהליך – ארבעה מצד התובעים ואחד מצד הנתבע

(א) התובעים הגישו שלושה תצהירי עדות ראשית וכן זימנו עד אחד – הוגש תצהיר התובע 1; תצהירו של מר עטאללה אסדי, מנהל עבודה בתובעת; ותצהירו של המהנדס אנטולי מודילבסקי, מהנדס בתובעת שכלל לא נחקר. עוד זומן לעדות מר אריק סוורדלו שהיה נציג המזמינה.

(ב) מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו בלבד.

3. 3. תמצית פסק הדין (תוכן עניינים)

3.1   טענות הצדדים יובאו בסעיפים 4ו-5לפסק הדין.

3.2   דיון ביחס לאירוע הראשון מיום 15/11/2016יובא בחלק השלישי לפסק הדין ובמסגרתו:

(א) פירוט האמירות באירוע הראשון יובאו בסעיף 6לפסק הדין.

(ב) האמירות המייחסות גניבה וכן אמירת שקר הן בגדר לשון הרע, על כך בסעיף 7לפסק הדין.

(ג) לנתבע עומדות הגנות שונות וביניהן:

–        הגנה ראשונה – האמירות מוגנות מכח חובה שהייתה לנתבע לבצע את הפרסום, כמשמעות סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע. על כך בסעיף 8.2לפסק הדין.

–        הגנה שניה – האמירות מוגנות שכן היו בגדר הבעת דעה מטעם הנתבע שהיה ממונה “מכח דין או חוזה”, כמשמעות סעיף 15(7) לחוק איסור לשון הרע. על כך בסעיף 8.3לפסק הדין.

–        הגנה שלישית – האמירות מוגנות שכן נעשו על מנת להגן על “עניין אישי כשר” של הנתבע, כמשמעות סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע. על כך בסעיף 8.4לפסק הדין.

(ד) התייחסות לטענה לפיה האמירות היו “אמת לאמיתה” וכן התייחסות לתום הלב תובא בסעיף 9לפסק הדין.

(ה) סיכום ביחס לאמירות האירוע הראשון יובא בסעיף 10לפסק הדין.

3.3       דיון ביחס לאירוע השני מחודש אפריל 2017יובא בחלק השלישי לפסק הדין ובמסגרתו:

(א) פירוט האמירות שבאירוע השני יובא בסעיף 11לפסק הדין.

(ב) דיון בשאלה האם האמירות מהוות לשון הרע יובא בסעיף 12לפסק הדין.

(ג) התייחסות להגנות העומדות לנתבע תובא בסעיף 13לפסק הדין.

(ד) סיכום ביחס לאמירות האירוע השני יובא בסעיף 14לפסק הדין.

3.4       במסגרת החלק הרביעי לפסק הדין יובאו שלוש הערות לפני סיום וכן סוף דבר, כדלקמן:

(א) הערה ראשונה לפני סיום – התייחסות לטענת התובעים בדבר עוולת “שקר מפגיע” ודחיית טענה זו תובא בסעיף 15.1לפסק הדין.

(ב) הערה שניה לפני סיום – התייחסות להתנהלות התובעים תובא בסעיף 15.2לפסק הדין.

(ג) הערה שלישית לפני סיום – התייחסות לכך שהמהנדס מודילבסקי מטעם התובעים כלל לא נחקר תובא בסעיף 15.3לפסק הדין.

(ד) סוף דבר, הדוחה את התביעה תוך חיוב התובעים, ביחד ולחוד, בהוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד יובא בסעיף 16לפסק הדין.

חלק שני – טענות הצדדים

4. 4. טענות התובעים

4.1       התובעים טוענים שבמהלך תקופת הפרויקט, התנכל להם התובע וביקש להטיל בהם מורא באמצעות ניצול סמכויותיו ותפקידו באופן ציני וחסר תום לב. התובעים טוענים שהנתבע ניסה להכשיל שלא בצדק את התובעת 2בעבודותיה בפרויקט; לסרב לאשר את השלמת ביצוע שלבי עבודות התובעת 2; למנוע את ביצוע התשלומים המגיעים לתובעת 2עבור עבודותיה בפרויקט; וכן, לייצר דברי בלע, לדבר בלשון גסה, פוגענית, ירודה ומשפילה. התובעים מתייחסים לשני אירועים אותם הקפיד התובע 1להקליט, ואלה יפורטו להלן.

4.2       אירוע ראשון – פגישת עבודה מיום 15/11/2016אותה הקליט התובע 1

–      התובעים טוענים כי במהלך פגישת עבודה אותה הקליט התובע 1ואשר נערכה ביום 15/11/2016, הם הוצגו על ידי הנתבע כשקרנים וגנבים של ציוד מן האתר, וכל זאת בפני היועץ המשפטי של המזמינה, עו״ד דן עופר וכן מר אריק סוורדלו מטעם המזמינה.

–      התובעים טענו כי הנתבע התגרה בתובע במהלך הפגישה ולאחריה, ואף הזמין את התובע לפנות לבית המשפט בתביעה עקב כל פגיעה שהתרחשה בפגישה. עוד ציינו שבמהלך הפגישה הודיע הנתבע כי אם ישולם לתובעים תשלום, הוא עצמו יתפטר מתפקידו בפרויקט, אולם הם טענו כי למרות איומים אלה שהשמיע הנתבע כלפי הנהלת הפרויקט עוד בשנת 2016, הרי שהן התובעים והן הנתבע המשיכו את ביצוע תפקידם ועבודתם כסדרה במסגרת הפרויקט משך כשנתיים נוספות, עד לגמר העבודה וביצוע התשלום לתובעת.

4.3         אירוע שני – פגישת עבודה מחודש אפריל 2017שהוקלטה וצולמה על ידי התובעת

התובעים טוענים שבמהלך פגישת עבודה שבועית במהלך חודש אפריל 2017, הטיח הנתבע הכפשות שתועדו בסרטון כלפי התובע 1וכלפי התובעת. לטענת התובעים, בפגישה נכחו הנתבע, מר סוורדלו נציג המזמינה, מר עלי קבלן משנה, מר יורי דיאמנט – מנהל עבודה בתובעת וכן מר עטאללה אסדי – עובד לשעבר בתובעת. באותה פגישה תועד הנתבע מתייחס אל התובעת ואומר ביחס אליה את המילים הבאות – הכי זבל שפגשתי בחיים שלי והאנשים שלה זה החתיכת שקרנים הכי גדולים שפגשתי בחיים שלי זה מה שיש לי להגיד על חברת קורמן”.

4.4         התובעים טוענים כי הפרסומים שבוצעו על ידי הנתבע עולים כדי ״לשון הרע״ כמובנה בסעיף 1לחוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965, וכן הם עולים כדי עוולה מסוג ״שקר במפגיע״ כמובנה בסעיף 58(א) לפקודת הנזיקין ]נוסח חדש[. לעניין זה, מדגישים התובעים כי הפרסומים שביצע הנתבע נעשו בבחינת הלבנת פנים וללא שמץ של פרובוקציה מקדימה מצד התובעים.

4.5         התובעים הפנו לכך שכל אחד מהפרסומים שביצע הנתבע, מציג את התובעים באופן מעליב ומלעיג, תוך שיוכם והצמדתם למעשה מרמה וביצוע עבירות פליליות, והם נועדו לבזות את התובעים ולייחס להם מעשים בלתי מוסריים, באמצעות ניצול ״הבמה״ על ידי הנתבע לצורך הכפשות חסרות רסן שאין בהן כל שחר.

4.6         התובעים טוענים כי פרסומי לשון הרע הנטענים בוצעו על ידי הנתבע בכוונת מכוון ובמזיד, במטרה לפגוע בתובעים ולהזיק להם פרסונאלית ומקצועית, כאחת. לעניין זה מציינים התובעים כי הפרסומים בוצעו בפני קהל, אשר לתובעים יש חשיבות רבה ממעלה ראשונה לדעתו ולמוניטין ולשם הטוב שאותו הקהל הכיר אצל התובעים, וכי הפרסומים בוצעו מתוך ניצול מחפיר ואופורטוניסטי של הוד תפקידו של הנתבע וסמכויותיו במועדים הרלוונטיים לפרסומים.

4.7         עוד מוסיפים התובעים כי כוונת הפגיעה נלמדת מעצם כך שאין המדובר באמירה חד פעמית של הנתבע, אלא ברצף הכפשות שהתרחשו במועדים שונים, וכן כי הנתבע לא טרח להסתיר את העובדה שהוא מודע שדבריו עולים כדי לשון הרע ואין לו כל בעיה להיתבע בגינם, ומשכך, לשיטתם, הדברים חמורים שבעתיים. לטענתם, דבריו השקריים של הנתבע ״התפשטו״ בקרב עובדי ומנהלי הפרויקט במהרה, וגרמו לתובעים לנזקים תדמיתיים עצומים, להכפשת שמם ולערעור אמינות עסקם וטיב משלח ידם.

4.8         לעניין חישוב הפיצוי, טוענים התובעים לשתי חלופות:

– החלופה האחת– פיצוי ללא הוכחת נזק. לטענת התובעים, באירוע הראשון לשון הרע הופנתה כלפי התובע 1, בעוד שבאירוע השני לשון הרע הופנתה כלפי התובעת 2וגם כלפי התובע 1, כך שבסך הכל ביצע הנתבע שלושה פרסומים. לעניין זה מפנים התובעים לכך שהפרסומים בוצעו מתוך כוונה לפגוע, ועל כן הם זכאים לכפל הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע.

–      החלופה השנייה– פיצוי בגין נזק בלתי ממוני. לטענתם התובע זכאי לפיצויים גם אם לא הביא ראיה להוכחת נזקיו, שכן הוא איש עסקים מכובד ומוכר, והתובעת היא חברה מוכרת, ותיקה ומכובדת, ודי בעצם הפרסומים כדי להבחין שלתובעים נגרמו נזקים בלתי ממוניים עצמאיים המובנים מאליהם.

5. 5. תמצית טענות הנתבעים

5.1        הנתבע ציין שמטרת הגשת התביעה היא הפעלת לחץ על המזמינה באמצעות הגשת תביעה כנגד איש מפתח בפרויקט. הנתבע מציין שהחל מחודש יולי 2015, ולאורך כל תקופת ביצוע הפרויקט, הפרה התובעת 2את הוראות ההסכם שנחתם מולה. הסכם לפיו נדרשה לבצע את עבודות החלפת והקמת כל מתקני התברואה, הספקת המים וכיבוי האש של המלון. לדבריו, העבודות בפרויקט בוצעו על ידי התובעת 2ברשלנות ובחוסר מקצועיות, תוך שהיא לא נשמעה להוראותיו. לעניין זה ציין הנתבע כי התובעת 2לא העמידה כוח עבודה מספק לביצוע העבודות ואף הפסיקה את העבודות מעת לעת ללא שום הצדקה. הנתבע הפנה לפרוטוקולי ישיבות רבים, בהם לטענתו, התנהלותה הרשלנית, חובבנית והאיטית של התובעת 2באה לידי ביטוי.

5.2        הנתבע טען שהתובעת 2יצרה עיכובים מכוונים וגרמה נזקים אדירים, תוך גניבה של ציוד מהפרויקט והונאה של המזמינה ביחס לעבודות שבוצעו. לדבריו, במועד ביצוע התקנת לוח הספרינקלרים החדש, נעלם לוח הספרינקלרים הישן שהוחלף על ידה, ונלקח על ידי התובעת תוך שהיא מפיקה מכך תועלת כספית. הנתבע הוסיף והביא שורה של מקרים שבהם לטענתו התרשלה ורימתה התובעת 2, הקשורים להליך המתנהל כנגד חברת המזמינה.

5.3         התייחסות הנתבע לאירוע הראשון

–      הנתבע טוען שבאירוע הראשון נכחו, למעט התובע והנתבע רק שני אנשים – עו״ד דן עופר ומר אריק סוורדלו.

–      לטענת הנתבע, האמירה ביחס ל-״גניבת 200,000שקל״ והאמירה ״שקרן״ מתייחסות לניסיון של התובעים להתעשר על חשבון המזמינה במסגרת אירוע הצנרת. האמירה ביחס ללוחות שנזרקו כביכול לפח מתייחסת לאירוע היעלמות לוח משאבת כיבוי האש, כך שהדברים המיוחסים לנתבע אכן התרחשו במציאות; שהם אמת לאמיתה; שהנתבע האמין בהם לחלוטין בזמן אמת והוא מאמין בהם לחלוטין גם במועד הגשת כתב ההגנה.

5.4         התייחסות הנתבע לאירוע השני

הנתבע הדגיש שכעולה מתמלילי הישיבה באירוע השני – מר סוורדלו, מר דיאמנט ומר אסדי כלל לא נכחו בפגישת העבודה. כלומר נכחו בו רק הנתבע ומר עלי, קבלן המשנה.

5.5         הנתבע טוען שהקשרם הנכון של שני האירועים מלמד כי הדברים שנאמרו כלל אינם בבחינת לשון הרע. הוא מוסיף כי לא הייתה לו שום כוונה לבזות את התובעים או להשפילם וכי הוא מונה מטעם המזמינה לפרויקט ובתור שכזה, היה מחויב להציג לנציגיה תמונה מלאה ביחס להתנהלות התובעים, כפי שאכן עשה.

5.6         במסגרת כתב ההגנה נטען כי – “הדברים שנאמרו על ידי הנתבע הם אמת לאמיתה ומכל מקום הם חוסים תחת שלל הגנות הקבועות בחוק”. עוד הועלו טענות ההגנה הבאות:

–      ראשית, הפרסומים נעשו בשל חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות את אותו פרסום, לפי סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965. לעניין זה מפנה הנתבע כי במסגרת תפקידו כמפקח התחייב הנתבע לפקח על ביצוע הפרויקט ולבצע פעולות שמקימות חיוב חוקי ומוסרי כלפיו להביא לידיעת נציגי המזמינה בשני האירועים. כי רכוש של החברה הוצא מהאתר על ידי התובעת 2וכי נעשה ניסיון של התובעת 2להתעשר ״על גבה״ של חברת מ.ד.א באמצעות חיובים פיקטיביים בחשבונות.

–      שנית, הנתבע טוען כי הפרסומים נעשו לשם הגנה על עניין אישי כשר לפי סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965. לעניין זה מציין הנתבע כי כל הפרסומים נעשו על ידו, תוך שהוא מאמין באמיתות תוכנם, ולאחר שנקט באמצעים שהיו ברשותו כדי לוודא שאכן תוכן הפרסום הוא אמת. לעניין זה טען הנתבע שלא הגן רק על עניין אישי כשר של המזמינה אלא גם הגן על עניין אישי כשר שלו עצמו, שכן הוא מחויב כלפי המזמינה לפקח על העבודות.

–      שלישית, הנתבע טוען כי הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אופיו של הנפגע בעניין שלגביו הנתבע ממונה על הנפגע מכוח חוזה, לפי סעיף 15(7) לחוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965. לעניין זה מציין הנתבע כי אין ולא יכול להיות חולק כי הוא היה ממונה על התובעת 2ומנהלה, התובע 1ותפקידו היה לפקח על העבודות שבוצעו על ידם במסגרת הפרויקט.

5.7         הנתבע הכחיש את דרישת התובעים ביחס לנזקיהם, הדגיש שהמדובר בשני פרסומים בעל פה המופנים לנציגי המזמינה, כי המדובר באנשים שניתן לסופרם על אצבעות כף יד אחת ובכל מקרה הפרסומים לא הסבו לתובעים שום פגיעה שהיא.

5.8         הנתבע טוען כי אף את טענת התובעים, לפיה הייתה במעשיו ״כוונה לפגוע״, ניתן לדחות בנקל, מאחר והתובעים לא הוכיחו כי הוא פעל בהתנהגות זדונית, של כוונה ״של ממש״ לפגוע, שקיומו ודאי לא הוכח במקרה דנא ונראה מופרך על פניו, שהרי לא נטען שקיימת יריבות אישית כלשהי בינו לבין התובעים ואין לו שום מניע לפעול בזדון כלפיהם.

הערת מעבר – אין בכך כדי להביא מלוא טענות הצדדים, אך די בכך כדי להציב המסד להמשך פסק הדין.

חלק שלישי – דיון והכרעה ביחס לאירוע הראשון (מיום 15/11/2016)

6. 6. האמירות שבבסיס התביעה ביחס לאירוע הראשון

התובעים הקליטו את האירוע הראשון מבעוד מועד ואף צירפו תמלול ההקלטה. מתוך התמלול הועבר חלק מהפגישה אל כתב התביעה ובו מוגשות אמירות הנתבע בגינם הוגשה התביעה. האמירות שהודגשו בכתב התביעה יחד עם קו תחתי הן כדלקמן:

–     “או אני או הוא very simple… בוא ניפרד כאן ועכשיו ונשלים את המתקן עם קבלן אחר על כל המשתמע… התברר לי שהוצאו מהאתר כל הלוחות של הספרינקלרים”… אני מגדיר את זה גניבה ובכוונתי ללכת להתלונן במשטרה”;

–     “אדון חיקי (התובע 1, א.ב) חושב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ברכוש של מ.ד.א… בן אדם גנב לך 200,000 שקל וברגע שהתברר לו שאני הולך לקחת חזרה את ה – 200,000 שקל שהוא גנב, מאותו הרגע הוא עושה מה שמתחשק לו… כמו שאתה משקר לגבי הלוחות שזרקת אותם לפח… שקרן, שקרן… שקרן… זה שיהיה לך מה לתבוע אותי… אני מציע גם שתקליט אותי, אוקי? כדי שנדע מי השקרן… אז בוא תגנוב, זהו… בוא תגנוב, בסדר?”

–      ולבסוף אף נאמר – “תתבע אותי על זה”.

האמירות שהובאו לעיל הן, כאמור, חלק משיחה כאשר לא צוטטה מלוא השיחה.

7. 7. האמירות המייחסות גניבה וכן אמירת שקר הן בגדר לשון הרע

אין חולק על כך שאמירה המייחסת לתובעים גניבה היא בגדר לשון הרע. כך גם אמירה המייחסת לתובעים אמירת שקר – היא אף היא בגדר לשון הרע. בהמשך תובא התייחסות לכך שהנתבע אמר את האמירות במהלך פגישת עבודה, במסגרת תפקידו ותוך שהוא מתייחס למקרים ספציפיים. כל אלה אכן יקימו הגנות מפני חיובו בעוולת לשון הרע – ואולם לגופו של ענין האמירות עצמן הן אכן פוגעות ונכנסות לגדר חוק איסור לשון הרע.

8. 8. הגנות העומדות לנתבע

8.1כללי

(א) אין להתעלם מכך שהאמירות המיוחסות לנתבע לא נאמרו במסגרת שיחה אקראית, אלא במסגרת פגישת עבודה בה שטח הנתבע, כאחראי על הפרויקט את טענותיו הקשות כנגד התובעים. בפגישה נכחו היועץ המשפטי של המזמינה וכן נציג המזמינה והאמירות שאכן אינן מחמיאות התייחסו להתנהלות התובעים בפרויקט. כפי שיובהר להלן, אמירות אלה חוסות תחת הגנת החוק.

(ב) בכל מקרה יודגש – כאשר הנתבע אחראי על הפרויקט וכאשר גילה פעולות שלטעמו הן בגדר גניבה או שקר, הרי הוא נדרש לדווח על כך. וכאשר מדווחים על גניבה או שקר, הרי בהחלט אפשר ואין מנוס אלא מלהשתמש במילים אלה.

8.2      הגנה ראשונה – האמירות מוגנות מכח חובה שהייתה לנתבע לבצע הפרסום, כמשמעות סעיף 15(2)לחוק איסור לשון הרע

(א) הנתבע אכן התייחס לכך שהתובעת הוציאה מהאתר “משאבה, הלוחות חשמל והמשאבה הישנה, לא משנה, לוחות החשמל הישנים של משאבת ספרינקלרים”(מתוך תמליל ההקלטה מפגישת יום 15/11/2016שערך התובע). עוד התייחס הנתבע לכך שהתובע עושה “מה שהוא רוצה ברכוש של מ.ד.א”. עוד טען הנתבע כך – “בן אדם גנב לך 200,000 שקל…”.

בהמשך פסק הדין יובהר שהתובע אכן הודה לפתע בחקירתו הנגדית שמכר את הציוד השייך למ.ד.א אותו הוציא מהאתר, אך בשלב זה אתייחס אך ורק לשאלה האם אמירות הנתבע אינן חוסות תחת הגנה מכח החוק.

(ב) האמירות המיוחסות לנתבע לא נאמרו בשיחת חולין או כבדרך אגב. מדובר באמירות שנאמרו תוך כדי פגישת עבודה ובמסגרת תפקידו של הנתבע כמנהל הפרויקט ומכח זאת גם מפקח על עבודת התובעת. הנתבע התחייב, בהסכם אל מול המזמינה, לפקח על ביצוע הפרויקט ובין היתר – בקרה על איכות העבודות (סעיף 25לנספח ב’ להסכם הפיקוח); ביצוע בקרה תקציבית ופיקוח על ביצוע הפרויקט על ידי הקבלן הראשי (סעיפים 19ו-21לאותו נספח); בדיקה, ביקורת ואישור חישובי כמויות וחשבונו של המתכננים והיועצים המקצועיים (סעיף 24לאותו נספח); בירור עם המתכננים, היועצים והמזמין בקשר לסוגיות מקצועיות הקשורות לביצוע העבודות (סעיף 22לאותו נספח); וכן קיום ישיבות תיאום עם הקבלנים, הפיקוח, המתכננים והיועצים כולל דיווח למזמין (סעיף 23לאותו נספח).

קיומה של פגישת עבודה עם נציגי המזמינה ונציגי התובעת, אינה גחמה פרטית של הנתבע אלא מדובר בחלק מהפעולות הרגילות והשוטפות במהלך ביצוע הפרויקט. כך בכלל וכך במיוחד כאשר התובע טוען כי מדובר בפגישת עבודה שהוא זה שביקש שתתקיים וכלשונו – “פגישה זו התקיימה על רקע פניותיי שהגיעו עקב התנכלות הנתבע שהורגשה היטב באתר ונוכח הימנעותו של הלה לאשר את חשבונות התובעת בפרויקט”(סעיף 16לתצהיר התובע).

(ג) האמירות הנטענות נאמרו ופורסמו במסגרת פגישת העבודה אל מול נציגי המזמינה. זאת במסגרת חובת הנתבע לעשות כן, חובה הנובעת מהתחייבותו החוזית לפקח על העבודות בפרויקט. אמירות אלה מוגנות מכח סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע הקובע כך (ההדגשות לא במקור):

“במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

(2)          היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה

חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;”

בעניינינו, ההסכם שנקשר בין הנתבע למזמינה וכן מעמדו החוקי של הנתבע בפרויקט – הטילו עליו חובה לפנות, לדווח ולפרסם אודות כל התנהלות שאינה תקינה לטעמו. בוודאי הטילו על הנתבע חובה להתריע בדבר הוצאת ציוד והפקת רווח בגינו, כפי שאכן עשה.

(ד) למען הסר ספק ייאמר שהאמירות המיוחסות לנתבע נאמרו בתום הלב הנדרש מכח סעיף 15לחוק איסור לשון הרע – על כך יובא הדיון במרוכז בסעיף 9להלן.

8.3      הגנה שניה – האמירות מוגנות שכן היו בגדר הבעת דעה מטעם הנתבע שהיה ממונה “מכח דין אוחוזה”, כמשמעות סעיף 15(7) לחוק איסור לשון הרע

(א) סעיף 15(7) לחוק איסור לשון הרע קובע כך (ההדגשות לא במקור):

“במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

…

(7)          הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע בענין שבו

הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור;

אמירותיו של הנתבע מוגנות גם מכח סעיף 15(7) לחוק הנזכר לעיל.

(ב) הוראות סעיף 15(7) לחוק והוראות סעיף 15(2) שנדונו בסעיף 8.2לעיל, הן שני צידיו של המטבע. סעיף 15(2) מגן על הפרסום אל מול המזמינה, מכח חובתו של הנתבע ומכח היחסים שבין הנתבע לבין המזמינה כ“אדם שאליו הופנה הפרסום”, כלשון סעיף 15(2) לחוק. במקביל מגן סעיף 15(7) על הנתבע בכל פרסום אותו הוא מבצע, ככל שזה מעשה מכח היותו ממונה על הנפגע. כלומר, אין הגבלה לכך שהפרסום נעשה אל מול המזמינה בשל חובה של הנתבע לעשות כן, הפרסום יכול להיות רחב יותר ועדיין להיות מוגן ובלבד ונעשה “על ידי היותו ממונה כאמור”.

(ג) גם במקרה זה יודגש שהנתבע פעל מכח היותו ממונה על עבודת התובעת, זאת מכח ההסכם בו התחייב. העובדה שהנתבע הביע עמדתו ביחס לתובעים נעשתה אגב התייחסותו הכוללת להתנהלות התובעים. כפי שעוד יורחב בסעיף 9להלן, הנתבע התייחס להוצאת ציוד השייך למ.ד.א מהפרויקט וכן העלה את האפשרות של מכירתו לצדדים שלישיים. אפשרות אשר במהלך החקירה הנגדית של התובע 1התגלתה כאמת. עוד היתה התייחסות להתנהלות כוללת שאף היא תפורט בסעיף 9להלן.

(ה) למען הסר ספק ייאמר שהאמירות המיוחסות לנתבע נאמרו בתום הלב הנדרש מכח סעיף 15לחוק איסור לשון הרע – על כך יובא כאמור הדיון במרוכז בסעיף 9להלן.

8.4      הגנה שלישית – האמירות מוגנות שכן נעשו על מנת להגן על “עניין אישי כשר” של הנתבע,כמשמעות סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע

(א) האמירות אליהן מתייחסת התביעה נאמרו על ידי הנתבע תוך שהוא מגן “על עניין אישי כשר” שלו. פרסום אמירות לשם שמירה על עניין אישי כשר מוגן מכח סעיף 15(3) לחוק הקובע כך:

“במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

…

(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;

בעת הפרסום הגן הנתבע, אשר מונה לפקח ולהיות אחראי על הפרויקט, על עניין כשר שלו עצמו אל מול המזמינה – קרי אל מול “האדם שאליו הופנה הפרסום. ככל שהנתבע היה מתעלם מהתנהלות שאינה נכונה ואינה בהתאם לדין, לטעמו, הרי היה חוטא לתפקידו ולעניינו האישי כמנהל הפרויקט. האמירות לא נאמרו בעלמא בכיכר העיר, אלא באופן ספציפי וממוקד בפגישת עבודה אל מול נציג המזמינה ויועצה המשפטי. בכך הקים הנתבע את יסודות ההגנה מכח סעיף 15(3) לחוק.

(ב) וגם כאן ולמען הסר ספק ייאמר שהאמירות המיוחסות לנתבע נאמרו בתום הלב הנדרש מכח סעיף 15לחוק איסור לשון הרע – על כך יובא כאמור הדיון במרוכז בסעיף 9להלן.

9. 9. הטענה לפיה האמירות היו “אמת לאמיתה” וכן התייחסות לתום הלב

9.1      הנתבע עמד על כך שהאמירות היו אמת לאמיתה (סעיף 34לכתב ההגנה). ברי הוא שככל האמירות הן אמת לאמיתה, הרי קמה לנתבע גם הגנת “אמת דיברתי” מכח סעיף 14לחוק איסור לשון הרע. בפסקאות הבאות אתייחס לכך שטענות הנתבע לא היו מופרכות. התובעת אכן מכרה ציוד שפירקה מהפרויקט ושלשלה את תמורתו לכיסה – כך התברר בחקירה הנגדית של התובע. עוד אתייחס לטענות ביחס להתקנת צנרת מסוג pexולא מסוג sp, ומנגד חיוב בתשלום בהתאם לצנרת sp. בנוסף אתייחס לכך שאפילו אין מדובר בהגנת “אמת דיברתי”, הרי לכל הפחות המכירה מקימה את יסוד תום הלב הנדרש לצורך ההגנות מכח סעיפים 15(2), 15(3) ו – 15(7) לחוק איסור לשון הרע.

9.2      התובעת אכן מכרה ציוד שפירקה ושלשלה התמורה לכיסה מבלי לדווח על כך למזמינה או לנתבע

(א) במהלך חקירתו של התובע 1התברר לפתע שאכן התובעת מכרה ציוד אותו פירקה מהפרויקט. כלומר, ציוד שהיה שייך למזמינה פורק ובהמשך לכך נמכר תוך שהתובעת משלשלת את כספי התמורה לכיסה. וכך הדבר מופיע בפרוטוקול הדיון (ע”מ 51, ש’21-27, ההדגשות לא במקור):

כלומר, ציוד השייך למזמינה נמכר על התובעת לצדדים שלישיים. התובעת לא דיווחה אודות המכירה ולא דיווה על התמורה שקיבלה וכך עולה גם כן מחקירת התובע 1(ע”מ 51-52

מכאן ניתן לומר באופן חד משמעי שאכן התובעים מכרו ציוד השייך למזמינה ואכן נטלו את כספי התמורה לכיסם מבלי שדיווחו על אותה תמורה.

(ב) במסגרת תצהירי התובע וכן סיכומי התשובה מפנים התובעים לכך שלפחות המשאבה היתה חלודה. כך, אגב, גם עולה מעדותו של מר אריק סוורדלו. עוד מפנים לכך שבהתאם להסכם עם המזמינה התחייבה התובעת לסלק כל פסולת. כלשון סעיף 9(4) להסכם עם המזמינה התחייבה התובעת כך (ההדגשות לא במקור) – “הקבלן יסלק מאתר העבודה מיד עם סיום העבודה את כל הפסולת שתיווצר על ידי עובדיו במהלך עבודתם וינקה את המקום בשלמות”. גם אם נקבל את הטענה לפיה ניקוי האתר מהפסולת שנוצרה על ידי התובעת כולל גם את פירוק ופינוי הלוחות המשאבה – הרי עדיין ברור הוא שאין בכך הרשאה מיידית לתובעת להפיק רווחים ממכירת הציוד השייך למזמינה. בוודאי לא היה זה מופרך שהנתבע יתריע ויזדעק כאשר התברר לו או אפילו כאשר חשד אודות מכירת הציוד.

9.3      חיוב בתעריף צנרת יקרה (מסוג sp) בעוד סופקה צנרת זולה (מסוג pex)

גם ביחס לצנרת שהורכבה בפרויקט ואופן החיוב בגינה, עולים סימני שאלה. הובהר שהתובעת סיפקה צנרת מסוג pex, שהוא זול יותר – בעוד היא מחייבת בהתאם לצנרת pex. אפשר ואין הבדל מהותי בין סוגי הצנרת, אך לא ניתן להתעלם מכך שהחיוב היה בגין צנרת מסוג אחד (sp) בעוד שסופקה צנרת זולה יותר מסוג pex. לעניין זה העיד הנתבע בחקירתו הנגדית (ע”מ 122, ש’24-29, ההדגשות לא במקור) כך:

“יש הליך (לא ברור) של אישור של ציוד וחומרים שרוצים להשתמש בהם. בהליך המאושר הזה, אוקיי? הגישה חברת קורמן בקשה לעשות את הצנרתשל החדרים בצנרת SP. לא בצנרת פקס. בניגוד למה שהיא ביקשה, היא עשתה פקס. אוקיי? זה ההסבר לכל התופעה, בסדר? יש לך טופס בקשה מסודר שמבקש לעשות את הצנרת של החדרים בצנרת SP אלומיניום, ובסוףהקבלן מחליט שהוא עושה, לא זה אני עושה בפקס“

התובעת מצידה מפנה לכך שהנתבע הבחין וראה שמדובר בצינורות pexובכל זאת לא אמר דבר, גם לא כאשר בחן את החדר לדוגמא שהכינה התובעת. הנתבע מצידו גם כן התייחס לכך שאישר חשבונות עם חיובי צנרת sp, למרות שלא היתה צנרת כזו וכלשונו (ע”מ 126, ש’21-24) – “אפשר להגדיר את זה כאחת הפאשלות הגדולות ביותר אי פעם שעשיתי בחיים שלי. מה לעשות? אני לא גאה בזה, ואין לי שום הסבר לטמטום הזה. זה הכל. יש לי רק מילת בקשה למזמין שלי שלא ייקח את זה שהייתי עד כדי כך מטומטם, כי בסוף מכרתי”.

נכון שהעובדה שהנתבע אישר תשלומים בתעריף spבעוד הותקנה צנרת pexזולה יותר, לא מקנה לו נקודות זכות מקצועיות. אך בסופו של יום היתה זו התובעת שחייבה בתעריף יקר יותר וסיפקה מוצר זול יותר. מכאן, לא מופרכת היתה טענתו של הנתבע כלפי התובעים.

9.4      קיומו של תום לב

(א) מהאמור לעיל עולה שהתובעת אכן מכרה ציוד השייך למזמינה, תוך שהיא מפיקה מכך רווח לעצמה וזאת מבלי שהיא מדווחת אודות הרווח שהפיקה. עוד עולה שהתובעת אכן התקינה צנרת מסוג זול יותר בעוד חייבה בחשבונותיה בגין התקנת צנרת מסוג יקר. כל אלה מלמדים שטענותיו של הנתבע לא היו מופרכות.

(ב) לא היה מופרך לטעון שהתובעת לא אמרה אמת, וכלשון הנתבע – אמרה דבר שקר. לא היה מופרך לטעון אף לנטילת ציוד ומכירתו תוך העברת התמורה לכיס התובעת, וכלשון הנתבע – גניבה.

אך בכל מקרה ברור לאור הממצאים שהאמירות שנאמרו על ידי הנתבע, אכן נאמרו בתום לב. על מנת לזכות בהגנת תום הלב, די בכך שהנתבע האמין באמיתות הפרסום ושביצע את הפרסום על מנת להגן על הערכים הכלולים בחוק. לעניין זה ר’ למשל ע”א (מחוזי חי’) 53807-10-20, חאתם פארס נ’ כרים בולוס (מיום 8/2/2021, השופטת ת’ ש’ נתנאל) שם נקבע כך (ההדגשות לא במקור) – “הגנת תום הלב חלה על כל פרסום של לשון הרע, ללא קשר לעוצמת לשון הרע אשר כלולה בו, או לסיווגה. משהשתכנע בית המשפט שהמפרסם האמין באמיתות הפרסום (שאינואמת) ושהוא לא התכוון לפגוע במידה גדולה מאשר סביר להגנת הערכים המוגנים בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, לא תידחה הגנת תום הלב רק מאחר שהפרסום הכוזב היה חמּור מבחינת הנפגע או ייחס לו ביצוע עבירות פליליות”.

ובמקרה שלפנינו, הנתבע אכן העלה את הטענות בדבר גניבה ושקר – אך אלה הועלו תוך שהנתבע “האמין באמיתות הפרסום”תוך שהוא מתייחס לערכים המוגנים בסעיף 15לחוק איסור לשון. וחשוב להדגיש – תוך שהאמירות לא היו מופרכות וזכו לאישוש דווקא במהלך החקירה הנגדית של התובע.

10. 1 סיכום ביחס לאמירות האירוע הראשון

אין מקום לחייב את הנתבע בעוולת לשון הרע. האמירות שנאמרו על ידי הנתבע חוסות תחת ההגנות שבחוק. האמירות נאמרו על ידי הנתבע כמנהל פרויקט בנייה וכמי שאחראי על התנהלות התובעת. האמירות גם לא היו מופרכות לחלוטין, שכן הוכח שהתובעת מכרה ציוד השייך למזמינה ואשר פינתה מהפרויקט, תוך שהיא נהנית מכספי התמורה מבלי לדווח על כך. עוד התברר שהתובעת חייבה את המזמינה בתשלום בגין צנרת מסוג יקר בעוד סיפקה צנרת זולה יותר.

חלק רביעי – דיון והכרעה ביחס לאירוע השני (מחודש אפריל 2017)

11. 1 האמירות שבבסיס התביעה ביחס לאירוע השני

התובעים מלינים על כך שבמסגרת ישיבת עבודה בחודש אפריל 2017, ציין הנתבע שהתובעת היא “הכי זבל שפגשתי בחיים שלי והאנשים שלה זה החתיכת שקרנים הכי גדולים שפגשתי בחיים שלי זה מה שיש לי להגיד על חברת קורמן”.

12. 1 האם האמירות “זבל” וכן “שקרנים” הן בגדר לשון הרע

12.1    האמירה “זבל”

– האמירה “זבל” בוודאי לא התכוונה להחמיא לתובעים, אך יש להתייחס לאופן ולנסיבות בה היא נאמרה. האמירה נאמרה בפגישת עבודה סגורה, בה התלהטו הרוחות וכך יש להתייחס אליה. כאל אמירה שנאמרה בעידנא דריתחא.

– זאת ועוד, ניתן לראות שאפילו התובע 1עצמו התייחס אל עצמו כאל בעל פה של ביוב. וכך באירוע הראשון אותו דאג התובע 1להקליט, וכאשר ידע שהוא מוקלט התפאר התובע 1ואולי אף איים כך – “אני משתדל להתאפק. לא לענות לו. אתה, אם שמת לב ראית, אתה לא מכיר אותי, יש לי ג’ורה כמו ביוב”. ואם התובע 1מתייחס אל עצמו, תוך שהוא יודע שהוא מוקלט, כאל בעל “ג’ורה כמו ביוב”, הרי נקל להבין שהמינוח “זבל” באירוע השני הוא חלק מסגנון הדיבור בו התנהלו הצדדים. אין מדובר באמירה החורגת מסגנון דיבור מסוים. בוודאי אין בכך אמירה החורגת לכל היותר מגידוף.

12.2    האמירה “שקרנים”

האמירה “שקרנים” היא בגדר לשון הרע, כפי שאף נקבע ביחס לאמירה “שקרן” שנאמרה במסגרת האירוע הראשון. אין מדובר בגידוף גרידא, אלא בייחוס תכונות אופי שליליות לתובעת ולאנשיה.

13. 1 ההגנות העומדות לנתבע

13.1   פגישת העבודה בחודש אפריל 2017היא חלק מהתנהלות כוללת של התובעת בפרויקט. קדמה לפגישה זו, חודשים לפני כן, פגישת העבודה מיום 15/11/2016. כפי שהובהר בחלק השלישי לפסק הדין, לא מופרך הוא שהתובעים אכן לא אמרו אמת. לא אמרו אמת ביחס לכך שלא דיווחו על הרווח שהפיקו ממכירת ציוד המזמינה. התובעים אף לא אמרו אמת ביחס לכך שחייבו בגין צנרת מסוג יקר יותר בעוד סיפקו צנרת זולה.

13.2   כל ההגנות שנותחו במסגרת החלק השני לפסק הדין רלוונטיות גם לעניינינו. גם בעניינינו מדובר בפגישת עבודה בה התייחס הנתבע להתנהלות התובעת. גם בעניינינו, אין מדובר באמירות מופרכות. גם בעניינינו, האמירות נאמרו לאחר שהתגלה אודות מכירת הציוד, לכל הפחות.

13.3   ושוב, גם בעניינינו, יש להדגיש שבמסגרת בחינת תום הלב של הנתבע הרי החשוב הוא שהנתבע האמין באמיתות הפרסום ופעל במסגרת הערכים המוגנים על פי חוק (ור’ הדיון בס’8לעיל). הנתבע לא החליט, סתם כך, להעליל על התובעת ואנשיה עלילות שווא – אלא הוכח שלפחות בזמן אמת לא היו אמירות אלה מופרכות. בוודאי לא היו אלה אמירות שהנתבע לא האמין באמיתותן. כפי שהובא לעיל, אפילו התובע 1תמך בחקירתו הנגדית בחלק ממסקנות הנתבע ואפילו התובע 1הודה לפתע שהתובעת מכרה ציוד השייך למזמינה ושלשלה התמורה לכיסה מבלי שדיווחה על כך דבר.

13.4    בנסיבות אלה, ייחוס המילים שהופיעו באירוע השני אינו עולה כדי לשון הרע.

14. 1 סיכום ביחס לאמירות האירוע השני

אין מקום לחייב את הנתבע בעוולת לשון הרע. האמירות שנאמרו על ידי הנתבע חוסות תחת ההגנות שבחוק. אחת האמירות – כלל אינה לשון הרע, ואף אילו היתה כזו הרי עדיין היא חוזה תחת הגנות חוק איסור לשון הרע.

חלק רביעי – הערות לפני סיום וכן סוף דבר

15. 1 שלוש הערות לפני סיום

15.1הערה ראשונה לפני סיום – התייחסות לטענות התובעים בדבר עוולת “שקר מפגיע”

(א) התובעים טענו, לפחות בכתב התביעה, שהנתבע עוול כלפיהם בעוולת “שקר מפגיע” ומכאן יש לחייבו בתשלום הפיצוי הנדרש.

(ב) אין מקום לקבל את טענות התובעים וזאת בשל שלושת הנימוקים הבאים:

–     ראשית מדוע אין לקבל הטענה בדבר שקר מפגיע, ספק אם האמירות שהעלה הנתבע הן בגדר שקר מפגיע. הגדרת “שקר מפגיע” בסעיף 58(א) לפקודת הנזיקין ]נוסח חדש[ היא כדלקמן (ההדגשות לא במקור): “שקר מפגיע הוא פרסום הודעה כוזבת בזדון, בין בעל פה ובין בדרך אחרת, בנוגע לעסקו של אדם, למשלח ידו, למקצועו, או לטובין שלו או לזכות קנין שלו; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד פרסום כזה, אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון”. ואולם, כאמור בחלק השני לפסק הדין, ספק אם האמירות שנאמרו על ידי הנתבע הן אמירות כוזבות, שכן הוכח שאכן התובעת מכרה ציוד השייך למזמינה תוך הפקת רווח שלא דווח למזמינה. עוד הוכח שהתובעים חייבו בגין צנרת מסוג יקר יותר בעוד סיפקו צנרת זולה. ובכל מקרה, לא הוכח כל זדון מצידו של הנתבע. ההיפך הוא הנכון – הנתבע פעל במסגרת תפקידו בפרויקט.

–     שנית מדוע אין לקבל הטענה בדבר שקר מפגיע, על מנת לפסוק פיצוי בגין עוולת “שקר מפגיע”, על התובעים היה להוכיח שסבלו “על ידי כך נזק ממון”, כדרישת הסיפא לסעיף 58(א) לפקודת הנזיקין, ואולם התובעים לא הוכיחו נזק ממון בגינו יש לפצותם.

–     שלישית מדוע אין לקבל הטענה בדבר שקר מפגיע, הלכה פסוקה היא שהמחוקק ייחד את הוראות חוק איסור לשון הרע על מנת לאפשר לאדם לשמור על שמו הטוב. לא בנקל יתאפשר דיון נוסף ביחס להגנה על שמו הטוב של אדם תוך הפניה להוראות חוק אחרים. לעניין זה אפנה אל רע”א 7205/16, ד”ר סיגל שוורץ נ’ ד”ר לילך צולר (מיום 9/4/2017, המש’ לנ’ א’ רובינשטיין, הש’ י’ דנציגר וע’ ברון) שם נקבע על ידי המש’ לנ’ הש’ רובינשטיין כך (ההדגשות לא במקור): “המחוקק ערך איזונים. הוא איפשר לאדם לתבוע את עלבונו של שמו הטוב, אך סייג זאת לענייננו בסייגים המופיעים בסעיף 13, שהם פרסומים מותרים. הוא עשה כן גם בחוקים אחרים, על-ידי ייחוד עילה,… הרעיון שביסוד “ייחוד העילה”, החובר למדיניות שיפוטית ראויה, היא שלא תיפתח הדלת לעילות שונות לאחר שננעלה בעילה מרכזית לענייננו. יש לקרוא את הדברים על רקע תכלית החוק, שבא להגן על השם הטוב מתוכו עצמו, והרי אם נאמר אחרת אין לדבר סוף, פעם תהא זו פקודת הנזיקין ]נוסח חדש[

פעם חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל”ט-1979… עמדתנו איפוא בבירור היא, כי אין מקום לתביעה שמחוץ לגדרי חוק איסור לשון הרע, בנזיקין או עילה אחרת, מקום שהמחוקק נעל את שערי איסור לשון הרע, ועל כן איננו נעתרים לערעור”

15.2    הערה שניה לפני סיום – התייחסות להתנהלות התובעים

לא מן הנמנע שלפחות חלק מהתנהלות הנתבע הוא תגובה לאופן ההתנהלות של התובע 1. כאן יודגש שהתובע 1הגיע מוכן אלי קרב לכל הפחות לאירוע הראשון, תוך שהוא מתכונן להקליט את המפגש מסיבותיו שלו. גם האירוע השני הוקלט והוסרט על ידי עובד התובעת. אין בהקלטה המכוונת וכן בהסרטה כדי לשנות מהניתוח המשפטי והקביעות שהובאו לעיל ואין בהם כדי להוות בסיס לקביעה כזו או אחרת. לצד זאת ייאמר שגם התובעים לא טמנו ידם בצלחת ואפשר והתנהלותם גרמה אף היא להתלהטות הרוחות.

15.3   הערה שלישית לפני סיום – התייחסות לכך שהמהנדס מודילבסקי מטעם התובעים כלל לא נחקר התובעים הרחיבו בסיכומיהם ביחס לכך שהנתבע נמנע מחקירת העד מטעמם, המהנדס מודילבסקי. במלוא הכבוד אין לקבל טענות התובעים. המהנדס מודילבסקי הגיש תצהיר קצרצר בו התייחס להתנהלות הנתבע אותו הגדיר כהתנהגות בוטה, פרובוקטיבית, מתגרה, מזלזלת, פוגענית וגסה. באופן ספציפי התייחס העד לאירוע שכלל אינו חלק מהתביעה.

בנסיבות אלה, כאשר העד כלל אינו מתייחס לאירועי התביעה – לא ניתן להסיק דבר מהעובדה שהנתבע ויתר על חקירתו.

16. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאו משפט ושכר טרחת עו”ד בסך כולל של 20,000₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י”ז אדר ב’ תשפ”ב, 20מרץ 2022, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”א 42164-01-19קורמן ואח’ נ’ טבל
לפני כבוד השופט אביים ברקאי
התובעים: 1. יחיעם קורמן
2. י.ב. קורמן מערכות אינסטלציה (92) בע”מ
נגד
הנתבע:
ב”כ התובעים: פסק דין

עורך דין מומחה

עו"ד ישראלי 24/7