דיני נזיקין

בסיווג לענפי המשפט, דיני הנזיקין משתייכים למשפט האזרחי, בכך שהם מתמקדים בחיובים בין צדדים אזרחיים בעקבות נזק שנגרם. תפקידו של עו"ד נזיקין בתחום משפטי זה הוא הוכחת הנזק ותביעת פיצויים לשיפוי בהתאם. בניגוד לדיני חוזים, החיובים בין הצדדים אינם רצוניים (נובעים מכריתת חוזה), אלא נוצרים בעקבות התקיימות עוולה אזרחית.

עוולה אזרחית היא מצב שבו מופרת חובה חקוקה כלפי הציבור או אדם אחר. כולל תאונה (דרכים, עבודה),לשון הרע, רשלנות, תקיפה, מטרד (זיהום אוויר, רעש), ואפילו הטרדה מינית. לרוב בעוולה ייגרם נזק לגוף, לרכוש, כלכלי, או עוגמת נפש. במסגרת דיני הנזיקין, הניזוק יכול לתבוע בעזרת עו"ד נזיקין פיצויים מהמזיק בגין נזק שנגרם בעוולה אזרחית.

רקע היסטורי של דיני הנזיקין בישראל
מקורם של דיני הנזיקין בישראל הוא המנדט הבריטי, שחוקק את פקודת הנזיקין. לכן רוב הפקודה מנוסחת באופן בריטי מובהק. עם זאת, במשך השנים הכנסת חוקקה תיקונים רבים, ובית המשפט העליון פיתח פרשנות ויצק לפקודה תוכן חדש וישראלי. בשילוב התיקונים והפרשנות, מעט נותר מהאופי הבריטי המקורי.

תזכיר חוק דיני ממונות, שמטרתו לאגד את דיני החיובים (רצוניים ובלתי רצוניים), נמצא בשלבי חקיקה ראשונים.

הרקע ההיסטורי של פקודת הנזיקין
בתחילת המנדט הבריטי הוחלט שהמשפט הנזיקי העות'מאני יישאר בתוקף. בשנת 1942 ההחלטה גובתה בפסק הדין דנוביץ', שבו נקבע שלא לייבא את דיני הנזיקין האנגלים. זאת למרות הוראת סימן 46 לדבר המלך ומועצתו על ארץ ישראל, המאפשרת העתקה של דינים בריטיים למשפט המנדטורי.

ההחלטה התהפכה בשנת 1944, כאשר חוק הנזיקין של קפריסין (המבוסס על דין בריטי) הועתק לכדי פקודת הנזיקין המנדטורית. הפקודה נכנסה לתוקף בשנת 1947.

בהתאם לסעיף 1 לפקודת הנזיקין, עדיין יש לפנות לפסיקה אנגלית לצורך פרשנות מונחי הפקודה. זאת בניגוד לסעיף 16 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, שקובע שהמשפט הישראלי לא כפוף להוראות פרשניות מנדטוריות.

היקף דיני הנזיקין
השאלות העיקריות בהן עוסקים דיני הנזיקין קשורות במקרים בהם נגרם נזק בידי מי שניתן להטיל עליו אחריות משפטית. השאלות המרכזיות שעורך דין נזיקין נדרש להן:

האם לגורם הנזק יש אחריות נזיקית?

מהו הסעד שמגיע לניזוק?

הסעד המרכזי בנזיקין הוא פיצויים- סכום כסף שיפצה על הנזק שנגרם. הערכת גובה הפיצויים היא סוגייה מורכבת שחלים עליה כללים רבים. סעדים אחרים הם צו מניעה או צו עשה.

הטלת אחריות נזיקית
בכדי לקבוע האם על גורם הנזק מוטלת אחריות נזיקית יש לבחון מספר היבטים. ראשית, בהתאם למשטר האחריות הנוהג, האם המזיק אחראי לתוצאות המעשה או המחדל?

בדיני הנזיקין סקאלה של משטרי אחריות- אחריות מוחלטת, רשלנות, ודרישת כוונה ומודעות בפועל. המשמעות של אחריות מוחלטת היא שניתן להטיל אחריות על אף שלמזיק לא הייתה שליטה על התוצאות (לדוגמה, הטלת אחריות בתאונת דרכים על בעל הרכב, על אף שאינו הנהג).

רשלנות מהווה "אשמה חברתית" בכך שהיא מתייחסת לסטנדרט האדם הסביר. ניתן להטיל אחריות אם אדם סטה מסטנדרט ההתנהגות הסבירה בסיטואציה. לדוגמה, עוולת הרשלנות שקובעת חובת זהירות כללית.

אם בעוולה ישנה דרישת כוונה ומודעות בפועל, לא ניתן להטיל אחריות אלא אם הוכח שהמזיק התכוון שיתרחשו התוצאות המזיקות.

בנוסף, אשם תורם מצד הניזוק יכול להפחית ממידת האחריות של המזיק. מלבד משטר האחריות, ישנם שיקולים אחרים כגון אשמה ונסיבות נוספות.

יסודות עוולת הרשלנות
במקום לפרט התנהגות אסורה, עוולת הרשלנות מהווה עוולת מסגרת שחלה על כל המקרים שאינם עומדים בחובת זהירות כללית. ניתן להטיל אחריות נזיקית במידה והתקיימו כל יסודות העוולה:

התרשלות המזיק- השוואת התנהגות המזיק להתנהגות היפותטית של אדם סביר בנעליו. סטנדרט האדם הסביר הוא בעיקרו אובייקטיבי, בהתאם לטובת הכלל. אך כלולים בו מאפיינים סובייקטיביים, כגון המקצועיות של המזיק (אם קבלן התרשל, משווים לקבלן הסביר ולא לאדם מן השורה).

חובת זהירות-מאפשרת לסנן את הטלת האחריות. הפסיקה פירשה את כלל 'האדם הסביר' לשני חלקים של חובת זהירות:

חובה מושגית- האם מזיקים מסוג מסוים צריכים להיזהר לגבי סוג ניזוקים מסוים (לדוגמה, האם על קבלנים לוודא שהפיגומים מרושתים בכדי שלא יפלו חפצים על עוברי אורח?)

חובה קונקרטית- האם בסיטואציה הספציפית היה על המזיק לצפות את הנזק, ואם טכנית יכול היה לצפות את הנזק?

קשר סיבתי- האם המעשה או המחדל של הניזוק הוא הסיבה לגרימת הנזק? ככל שיש יותר גורמים שמעורבים בגרימת הנזק, כך קשה יותר לקבוע קשר סיבתי. הפסיקה קבעה

שני מבחנים לסיבתיות:

קשר סיבתי עובדתי- מבחן הגורם שבלעדיו אין בודק אם ההתנהגות האסרוה גרמה לנזק. אלמלא היה המזיק פועל, האם עדיין היה נגרם הנזק? מבחינה עובדתית, אילו פעולות גרמו לנזק?

קשר סיבתי משפטי- מתוך הסיבות העובדתיות, על איזה פעולות ראוי להטיל אחריות? זוהי שאלה נורמטיבית שמטרתה לסנן את הגורמים הרלוונטיים לסיטואציה המשפטית.

גבולות הטלת אחריות נזיקית והגנות
לאחר קביעת אחריות המזיק, נשאלת שאלת ריחוק הנזק. כלומר, לאיזה חלק מהנזקים העקיפים אחראי המזיק, אם בכלל? נזק ישיר נגרם כתוצאה מההתנהגות המזיקה, ונזקים עקיפים הם כאלה שנגרמים בעקבות הנזק הישיר.

לדוגמה, תאונת דרכים גרמה לנזק למכונית בשווי אלף ₪. בגלל הנזק למכונית האדם איחר לפגישה בעבודה, ולכן הוא פוטר.

הנזק הישיר הוא עלות תיקון המכונית, ואילו הנזק העקיף הוא הנזק הכלכלי והנפשי מהפיטורים. שאלת ריחוק הנזק תקבע האם מי שגרם לתאונת הדרכים צריך לשלם פיצויים גם בגין הנזק מהפיטורים. ישנן מספר הלכות בנושא, שקובעות תנאים מחמירים להטלת אחריות על נזק עקיף.

הגנה מרכזית בתחום הנזיקין היא אשם תורם. במסגרת הגנה זו, הטענה היא שהניזוק בעצמו אחראי על הנזק שנגרם לו. בכוחה זו הגנה זו להפחית את סכום הפיצויים באופן ניכר, כתלות בהיקף האחריות המוטל על הניזוק.

הגנות נוספות כוללות את הגנת ההסתכנות מרצון (הניזוק נטל סיכון במודע ובכך ויתר על זכות התביעה) ונטל הקטנת הנזק (על הניזוק לפעול בכדי לצמצם את הנזק שנגרם לו).

טענות אחרות שעשויות להשפיע על הטלת אחריות נזיקית כוללות מעוולים במשותף (מספר אנשים אחראים יחד לתוצאה מזיקה אחת), אחריות מעביד, אחריות המדינה, כללי נטל הראיה (כמו הדבר מעיד על עצמו) וכדומה.

סעדים בדיני נזיקין
לאחר שנקבע האם לגורם הנזק יש אחריות נזיקית ומה היקפה, השאלה הבאה עוסקת בסעדים המגיעים לניזוק. כאמור, הסעד העיקרי הוא פיצוי כספי שמטרתו להחזיר את מי שניזוק למצב שהיה בו אם הנזק לא התרחש.

במקרים חריגים מטרת הפיצויים היא להעניש את המזיק (פיצוי ללא הוכחת נזק או פיצוי עונשי).

גובה הפיצוי נקבע בהתאם לראשי הנזק (סוגי הנזק):

ראשי נזק ממוניים- הוצאות (דמי נסיעה, רפואיות, עזרת צד ג'); הפסד השתכרות.

ראשי נזק שאינם ממוניים- כאב וסבל; אובדן הנאות החיים; עוגמת נפש; קיצור תוחלת החיים.

במקרים בהם מוטלת אחריות מוחלטת בדרך כלל סכום הפיצוי יהיה מוגבל. אחריות מוחלטת היא החמורה ביותר, והכי קלה להוכחה, ולכן מן הראוי להגביל את גובה הפיצויים בכדי למנוע ניצול.

כך לדוגמה חוק פיצויים לנפגע תאונות דרכים קובע שגובה פיצוי על הפסד השתכרות לא יעלה על פי שלוש משכר הממוצע במשק, והפיצוי בגין סבל וכאב מבוסס על ימי אשפוז, אחוזי נכות, וגיל הנפגע.

בנוסף לפיצוי כספי, הניזוק יכול לתבוע פעולות מסוימות מהמזיק דרך צווים. לדוגמה, אם התבצעה עוולה מסחרית באמצעות נזק, צו עשה יוכל לדרוש מהמזיק להשמיד את הנכס.

חקיקה בדיני נזיקין

פקודת הנזיקין
החקיקה המרכזית בדיני נזיקין היא פקודת הנזיקין. היא כוללת חלק כללי של כללים ומושגים הרלוונטיים לכל הפקודה ,וכן רשימת עוולות אזרחיות.

בכדי להיות זכאי לסעד, קודם צריך להוכיח את כל יסודות העוולה שמהווה את עילת התביעה. ניתן לסווג את העוולות המופיעות בפקודת הנזיקין לעוולות מסגרת ועוולות פרטיקולריות.

עוולות מסגרת- כוללות רשלנות והפרת חובה חקוקה. הן פתוחות וגמישות ויכולות לחול על מגוון מצבים.

עוולות פרטיקולריות- הן סגורות וכוללות כללים ברורים ונוקשים. הן חלות על מצבים עובדתיים ספציפיים. הן רשימה רחבה ביותר של עוולות, וביניהן: תקיפה, הפרת חוזה, היזק על ידי כלב, הסגת גבול, הטרדה מינית, הטעיה, מטרד ליחיד או לציבור וכו'.

כפי שניתן לראות, חלק מהעוולות הפרטיקולריות נמצאות גם בדינים אחרים, כגון חוק העונשין (תקיפה) וחוק החוזים (הפרת חוזה).

יש בין הדינים הבדלים משמעותיים בהליך, בטענות וההוכחות המשפטיות הנדרשות, ובסעדים. אך הימצאות העוולות האלה במספר ענפי משפט מספקת את האפשרות להחיל אותן על מגוון סיטואציות רחב יותר, ונותן לתובעים יותר אפשרויות בחירה בהתאם לסעד שהם מעוניינים בו.

חקיקה נוספת
בנוסף לפקודת הנזיקין, לאורך השנים חוקקו חוקים נוספים בעלי אלמנטים נזיקיים. כלומר, החוק שאינו נזיקי, אך יש בו סעיפים נזיקיים. לרוב, בסעיפים אלה ייאמר במפורש שהם כפופים לפקודת הנזיקין, או שהאמור בהם מהווה עוולה אזרחית.

חוקים בולטים נזיקיים בחלקם הם:
-חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (פלת"ד).

עוסק במקרים של תאונות דרכים, ודרכי הטיפול במי שנפגע בהן.

טרם חקיקה, תאונות דרכים היו כפופות לדיני הנזיקין, אך החוק הוביל לרפורמה רחבה בתחום. לכן החוק הוא בעל אופי נזיקי בכך שהוא מבוסס על ביטוח חובה ואחריות מוחלטת, אך כולל סדר דין שונה ואינו כפוף לפקודת הנזיקין.

-חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.

הוא בעל אופי חוקתי, שכן לשון הרע היא חלק מכבוד האדם ושמו הטוב, ומתוך כך מהווה זכות חוקתית. החוק מגדיר מה כולל לשון הרע, וקובע פיצויים למי שנפגע מכך. הוא כולל סעיפים שמהווים עוולות אזרחיות.

-חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980.

קובע מתי תוטל אחריות על יבואן או יצרן בגין נזקי גוף שנגרמו ממוצר שייבוא או ייצר.

-חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964.

מעניק תמיכה ופיצוי על הוצאות שהוצאו, או שירות שניתן בכדי לסייע בטיפול בנזקי גוף. מי שעזר בתיקון או הקלה על נזק גוף, רשאי לתבוע אתהפיצויים מהמזיק עצמו.

-חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952.

עוסק בהטלת אחריות נזיקית על המדינה או עובדים מטעמה. כחלק מהוראות החוק, נקבע כי לא תוטל אחריות נזיקין על המדינה בגין מעשים שנעשו במסגרת של פעולות מלחמה על ידי צה"ל.

-חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.

מסדיר פיצוי בגין עוולות הנפוצות בחיי המסחר כגון התערבות לא הוגנת, גנבת עין, גזל סוד מסחרי, וכו'.

-פקודת הנזקים הנגרמים על ידי ספינות בניווט, 1939.

-חוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961.

-חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992.

חוקים הקובעים שהתנהגות מסוימת תחשב עוולה אזרחית הם:

-חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבורים, התשס"א-2000.

-חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988.

-חוק הבזק, התשמ"ב-1982.

-חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.

-חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

-חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998.

הגדרות משפטיות

במשפט המקובל, עוולת נזיקין היא עוולה אזרחית (שאינה הפרת חוזה) שגורמת תובע לסבול אובדן או נזק, וכתוצאה מכך מוטלת אחריות משפטית על אדם שמבצע מעשה נזיקין. זה יכול לכלול גרימת מצוקה רגשית מכוונת, רשלנות, הפסדים כספיים, פגיעות פיזיות, פגיעה בפרטיות, ועוד הרבה דברים אחרים.

דיני נזיקין כוללים תביעות בפעולה המבקשת להשיג סעד אזרחי פרטי , בדרך כלל נזקי כסף . ניתן להשוות בין תביעות נזיקין לתביעות לפי החוק הפלילי, העוסק בעוולות פליליות שהעונש עליהן נאכף על ידי המדינה.

מעשה פסול, כגון תקיפה וגרימת חבלה, עלול לגרום גם לתביעה אזרחית וגם לתביעה פלילית, אם כי בישראל מערכות המשפט האזרחיות והפליליות נפרדות.

דיני נזיקין עשויים להיות מנוגדים לדיני החוזים, המספקים גם סעדים אזרחיים לאחר הפרת חובה הנובעת מחוזה.

אבל בעוד בעילה חוזית החובה נובעת מתנאים המוסכמים על ידי הצדדים, החובות הן בנזיקין והן במשפט הפלילי הן יותר בסיסיות והן מוטלות ללא קשר לשאלה האם נכרת בין הצדדים חוזה.

גם בדיני חוזים וגם בנזיקין, תובעים חייבים להראות כי הם סבלו נזק הנראה לעין אובדן או הפסד כספי כתוצאה ישירה של הפרת החובה.

מינוח
האדם המבצע את המעשה נקרא מְעַוֵל. למרות שעבירות עשויות להיות חבות נזיקין, הסיבה לתביעה משפטית בנזיקין אזרחית אינה בהכרח תוצאה של פעולה פלילית.

הפגיעה בנזיקין כתביעה אזרחית עשויה לנבוע מרשלנות, שאינה עולה כדי רשלנות פלילית.

על מנת לנצח, על התובע בתביעה, המכונה בדרך כלל הנפגע, להראות כי הפעולות או העדר הפעולה - המחדל היו הגורם המוכר מבחינה חוקית לפגיעה.

פגיעות משפטיות אינן מוגבלות לפגיעות פיזיות והן עשויות לכלול פגיעות רגשיות, כלכליות, או מוניטין וכן הפרות של פרטיות, רכוש או זכויות חוקתיות.

דיני הנזיקין כוללים נושאים מגוונים כמו תאונות דרכים, כליאת שווא, לשון הרע, אחריות על מוצרים פגומים, הפרת זכויות יוצרים וזיהום סביבתי.

בהשוואה לתיקים פליליים בתביעות נזיקין קיים בנטל הוכחה נמוך יותר, כלומר ולא מעבר לכל ספק סביר . לפעמים תובע עשוי לנצח בתיק נזיקין גם אם הנאשם שגרם לכאורה נזק זוכה במשפט פלילי קודם. לדוגמא, או”ג סימפסון זוכה בבית המשפט הפלילי מרצח, אך מאוחר יותר נמצא שהוא אחראי לעוולת מוות שלא כדין .

גם דיני הנזיקין וגם המשפט הפלילי עשויים להטיל אחריות במקרים שיש:

פעולה מכוונת
התנהגות פזיזה
רשלנות
אחריות למוצר (ללא רשלנות) גם בארה”ב ובאיחוד האירופי.

גרם הפרת חוזה

הפרת חובה חקוקה

אחריות קפידה, בתנאי שיש אחריות קפדנית.

היסטוריה של דיני הנזיקין

החוק הרומי כלל פרשות נזקים בצורת delict, אשר מאוחר יותר השפיעה על השיפוט בדיני הממונות ביבשת אירופה. המילה ‘עוולה’ שימשה לראשונה בהקשר משפטי בשנות ה -80 של המאה העשרים, אם כי במילים שונות שימשו גם מושגים דומים לפני תקופה זו.

נזיקין בתקופת ימי הביניים
נזיקין ופשעים על פי המשפט המקובל מקורם במערכת הגרמנית של קנסות פיצויים בגין עוולות ( OE unriht ), ללא הבחנה ברורה בין פשעים לבין עוולות אחרות.

על פי החוק האנגלו- סכסיני, רוב העוולות נדרשו לתשלום בכסף או בעין לאדם העוול או למשפחה שלהם.

וויטה (פשוטו כמשמעו ‘אשם’) שולם למלך או לבעל בית משפט בגין הפרעות בסדר הציבורי.

וירגילד, שהיה קנס רצח על בסיס ערכו של הקורבן, נועד למנוע נקמת דם.

כמה עוולות בקודי החוק המאוחרים יותר היוbotleas ‘ללא תרופה’ (למשל גניבה, רצח גלוי, הצתה, בגידה נגד אדוניו), כלומר, לא ניתן לפצות עליהם, והורשעו בעבירת botleas היו נתונים לחסדי המלך.

פריטי רכוש או יצורים שגרמו למוות הושמדו גם למען יראו ויראו. הערכת הכוונה הייתה עניין של בית המשפט, אך ספר האבדון של אלפרד הגדול אכן הבחין בין פגיעות לא מכוונות לבין פגיעות מכוונות, ואילו האשמה תלויה במעמד, גיל ומין.

לאחר כיבוש נורמן שולמו קנסות רק לבתי משפט או למלך, והפכו במהרה למקור הכנסה.

הסגת גבול הפעולה הייתה טיעון אזרחי מקדמי שבו נגרם נזק שישולם לנפגע. אם לא בוצע תשלום, הנאשם נכלא.

הטיעון לפיצוי עלה בבתי משפט מקומיים על לשון הרע, הפרת חוזה, או הפרעה למקרקעין, לסחורה או לאנשים. למרות שפרטי המקור המדויק שלהם אינם ברורים, הם הפכו פופולריים בחצרות המלוכה כך שבשנות ה -50 של המאה העשרים נוצר כתב הסגת גבול והפך דה קורסו (זמין בזכות, ולא בתשלום).

עם זאת, זה היה מוגבל להתערבות בשטח ולהפרות בכוח של שלום המלך. זה אולי נובע גם מתוך “הערעור של עבירה”, או יְשִׁיבַת בֵּית מִשְׁפָּט של disseisin רומן, או replevin . מאוחר יותר, לאחר חוק ווסטמינסטר 1285 , בשנות ה -60 של המאה העשרים, התעוררה פעולת “הסגת הדין במקרה” כאשר הנאשם לא כיוון בכוח. ככל שהיקפו גדל, הוא הפך פשוט ל”פעולה בתיק “. חוק השיפוט האנגלי שהועבר ב- 1873 עד 1875 ביטל את הפעולות הנפרדות של הסגת גבול והפרה בתיק.

השפעה אנגלית על דיני הנזיקין
זכותם של הקורבנות לקבל פיצוי נחשבה על ידי חוקרים אנגלים מאוחרים יותר כאחת מזכויות תושבי אנגליה. הפרשנויות של בלקסטון על חוקי אנגליה, שפורסמו בסוף המאה ה -18, הכילו כרך על “עוולות פרטיות” כמזיקים ואף השתמשו במילה עוולה בכמה מקומות.