צור קשר
אודות
עורך דין מומלץ
פס”ד זה עניינו בשני תיקים, כמפורט להלן:
א. בבקשה שבתיק ת”ע 70508-12-18עתר המבקש מר ד’ (להלן: “ד'”) לקיום צוואת המנוח מר מ’ ז”ל ת.ז XXX(להלן: “המנוח”), מיום 25.5.2011(להלן: “הצוואה”).
ב. בבקשה שבתיק ת”ע 70629-12-18הגישה המתנגדת גב’ ח’ (להלן: “ח'”) התנגדותה לקיום צוואת המנוח.
כללי:
- 1. המנוח יליד שנת 1954, חתם על הצוואה ביום 25.05.11, והלך לבית עולמו ביום 10.08.18. המנוח לא הותיר אחריו בת זוג או ילדים.
- 2. ד’ הנו חברו ושכנו של המנוח והזוכה על פי הצוואה.
- 3. ח’ הנה אחותו של המנוח.
- 4. המשיבים 2-13בתיק ת”ע 70629-12-18צורפו על ידי גב’ ח’ כמשיבים להתנגדותה.
המשיבים 2-9, הנם יורשיו של מר ג’ ז”ל, אחיו של המנוח.
המשיב 10, עו”ד אביטל, מונה במסגרת תיק ת”ע 1640/07כמנהל עזבונו של מר ג’ ז”ל.
- 5. המנוח חתם על הצוואה בפני שני עדים – עו”ד נ’ ועו”ד י’, ובסעיף 2לצוואה ציווה כי:
“… לאחר מותי – יועבר כל רכושי – בין מקרקעין ובין מיטלטלין ובין זכויות ונכסים מכל סוג שהוא , בכל מקום ואתר בעולם לXXXX, ת.ז 058223017משק XXXמושב XXXד.נ XXX”.
רקע דיוני בתמצית
- 6. ביום 4.9.2018הגיש ד’ בקשה לרשם לענייני ירושה לקיום צוואת המנוח.
- 7. ביום 23.12.2018הגישה ח’ לרשם לענייני ירושה התנגדות לקיום צוואת המנוח. בדיון שהתקיים ביום 07.11.19הסביר בא כוחה של ח’ כי צירף את המשיבים 2-13להתנגדות מהטעם שהם “יכולים להיפגע מהחלטת בית המשפט או שיש להם איזה שהוא עניין”.
- 8. המשיבה 2, הגב’ א’, ביקשה בדיון שהתקיים ביום 07.11.19שלא למסור את עמדתה ביחס לצוואה וכי היא מבקשת להתייעץ.
הגם שהמשיבה 2התייצבה למרבית הדיונים שהתקיימו בתיקים שבכותרת, לא הגישה התנגדות לקיום הצוואה או כל כתב טענות אחר ובכלל זה תצהיר עדות.
המשיבה 8, גב’ ע’, השיבה לשאלת בית המשפט בדיון לעיל כי “… ביחס לצוואה אני משיבה שאני מתנגדת כי המנוח היה במצב לא טוב והוא לא ידע מה הוא אומר”.
המשיבה 8לא התייצבה לדיונים נוספים שהתקיימו בתיק זה, ואף לא הגישה מטעמה התנגדות לקיום הצוואה.
המשיבים 3-7ו- 9, לא התייצבו לדיונים, ולא הגישו כל עמדה ביחס לבקשות שבכותרת פסק דין זה.
לשאלת בית המשפט בדיון לעיל מה עמדתו ביחס לבקשות שעומדות להכרעה בתיקים שבכותרת פסק הדין, השיב עו”ד אביטל, המשיב 10, כי: “עמדתי היא כעמדת היורשים כפי שהם יביעו אותה. טרם קיבלתי את עמדת היורשים”.
בדיון שהתקיים ביום 22.3.2021ולאחר שלב שמיעת העדים ביקש עו”ד אביטל לפטור אותו מהגשת סיכומים שכן לדבריו הוא “צד בהליך הזה שלא מרצוני”וכי: “אני לא רוצה לסכן את העיזבון בחיוב בהוצאות”.
לבקשתם, לא התייצבו המשיבים 11-13(רמ”י, הסוכנות היהודית לא”י, והאפ’ הכללי במח’ דרום) לדיונים ולא לקחו חלק בהליך המשפטי (ראו החלטות מיום 15.1.2019ומיום 20.03.19בתיק ת”ע 70508-12-18ומיום 05.05.19בתיק ת”ע 70629-12-18).
- 9. בבקשות שבכותרת פסק הדין התנהלו 7דיונים, ומתוכם 5דיוני הוכחות.
ח’ וד’ לא חסכו בעדים, ותצהירי עדותם על נספחיהם התפרסו על מאות עמודים.
מטעם ח’ העידו: ח’ בעצמה, מר XXX -XXX, עו”ד נ’, עו”ד י’, מר XXX, הגב’XX, גב’XXX, מר XXX – ומרXXX .
מטעם ד’ העידו: ד’ בעצמו, מר XXX- אחיו של מר ד’, הגב’XXX– גרושתו של ד’, מר XXX, הגב’XXXומרXXX .
סיכומיה של ח’ הוגשו ביום 19.5.2021, ביום 9.8.2021הגיש ד’ סיכומיו וביום 31.10.2021הגישה ח’ סיכומי תשובה.
טענות הצדדים:
טענות המתנגדת ח’ בקציר האומר:
- 1 לטענת ח’, אין לקיים צוואת המנוח, בין היתר, מן הטעמים הבאים:
א. הצוואה היא תוצאה של תחבולה מתוחכמת של ד’ שהנה בגדר השפעה בלתי הוגנת. המנוח היה אדם חלש, נתון לתלות קיצונית בד’ והיה כר נוח להשפעה בלתי הוגנת.
העדים שהעידו תיארו את המנוח כאדם “בודד”, זקוק ל”עזרה”, “חלש”, “שתוי”, “אלכוהוליסט”, “מאיים בהתאבדות” וכאחד “שנזקק לטיפול וליווי”.
לצד מצוקתו הנפשית והקשה של המנוח, הוא חווה גם קשיים כלכליים. חולשתו הנפשית והכלכלית, בדידותו וערירותו גרמו לו לתלות קיצונית בד’ העשיר אשר פעל לסכסך בין המנוח ובין אחותו.
ב. הוכח כי המנוח לא גמר בדעתו להוריש לד’, והצוואה הנה תוצאה של הטעייה ותכססנות מכוונת של ד’.
לשיטתה של ח’, על פי עדויותיהם של עו”ד נ’ עו”ד י’ המנוח לא גמר בדעתו לערוך את הצוואה, מקום שלא התכוון לעריכת הצוואה ולא הבין את ההשלכות של הוראות הצוואה. המנוח כלל לא אמר מהו הרכוש שהוא מוריש לעורך הצוואה, ומשכך לא ניתן לטעון שהמנוח גמר בדעתו ביחס לגורל המשק שלו בצוואתו.
ג. נטען כי ד’, אדם עשיר ודומיננטי, יצר תלות של המנוח בו, תוך ניצול בדידותו, חולשתו הפיזית והנפשית וניתוק הקשר בינו ובין אחותו.
ד. לשיטתה של ח’ מטרתה האמיתית של הצוואה, אותה יזם ד’, היא לסכל את התביעות שהגישה ביחס לעיזבונו של המנוח.
ד’ יזם את עריכת הצוואה לצורך הגנה על נכסיו (חוות לולים) אשר הוקמה על ידו שלא כדין במשק XXX, שבבעלותה ובבעלות המנוח. ח’ שלחה לד’ ביום 19.05.11, שישה ימים לפני עריכת הצוואה, מכתב בו התרתה בו כי אין לערוך כל עסקה או שימוש במשק XXXללא אישורה, נוכח היותה יורשת של חלק מהמשק. ד’ יזם בתגובה למכתב את עריכת הצוואה, על מנת להבטיח שבכל מקרה יזכה במשק XXX, וכך יציל את השקעתו הגדולה.
ה. כמו כן טענה ח’ כי אין לקיים את הצוואה בשל מעורבותו של ד’ בעריכת הצוואה. ד’ נקט בפעולות אקטיביות בכל הקשור לעריכת הצוואה: ביקש מעורך הדין נ’ לערוך את הצוואה, תיאם את הפגישה לעריכת הצוואה במשרדו של עורך הדין, הסיע את המנוח למשרדו , ואף נכח במשרדו בזמן עריכת הצוואה. ח’ הוסיפה כי ד’ שיקר בכל הקשור לחלקו בעריכת הצוואה.
ו. עו”ד י’ לא נכחה לאורך כל זמן עריכת הצוואה, ולא היתה נוכחת בעת עריכת הצוואה עצמה. עדותה של עו”ד י’ אינה קוהרנטית ואינה מהימנה. כמו כן, טענה ח’ בסיכומיה כי העדים לצוואה – עו”ד נ’ ועו”ד י’ – תיאמו עדויות וגרסאות.
ז. המנוח היה אדיש לתוכן הצוואה ולראייה כי לא נימק בצוואתו את הסיבה שבגינה בחר לצוות דווקא לד’ שאינו בן משפחתו.
אמנם עורך הדין נ’ הציג תרשומת פגישה מיום 25.05.11שערכה עו”ד י’ במעמד עריכת הצוואה (סומן מת/1– ראה עמוד 39לפרוטוקול מיום 26.11.20שורות -1819) שם רשמה את דברי המנוח:
“-מעונין להעביר רק לXXXכי הוא היחיד שדאג לו ולהורים שלו.
כשנשרף להם הבית, הוא ביקר אותה והיחיד שהציע לה מגורים ליד הבית שלו. XXXהיה אצלה בבי”ח בשעה 1:00בלילה לפני שנפטרה.
-אחותו שנפטרה ואחיו לא הציעו לאמו את מה שXXXהציע לה ונתן לה”.
הנימוקים שנאמרו לכאורה מפיו של המנוח והמופיעים בתרשומת הפגישה, הנם נימוקים רגשיים ואמוציונאליים ולמנוח היה חשוב לספר לעורכי הדין שהנם אנשים זרים לו, אך לא הוזכרו בצוואתו שכן היה אדיש לכך, ולמעשה עורכי הדין לא ערכו את הצוואה לפי הדברים שהמנוח אמר להם.
ח. הטעיית המנוח הבודד והמוחלש, הנאבק “לגמור את החודש”, החלה בצירופו על ידי ד’, ארבעה חודשים בלבד לפני עריכת הצוואה, בחודש ינואר 2011, כשותף בשותפות המיליונים “XXXXXXX”. המנוח התרגש וסיפר לח’ על הכנסתו לשותפות XXXועל הבטחותיו של ד’ להפוך אותו לאיש עשיר. מיד לאחר שצורף המנוח לשותפות, הוא העביר את מכסת המים של משק XXXאשר בחזקתו, לשימוש שותפות המיליונים. המנוח לא קיבל כל תמורה עבור מכסת המים זאת חרף מצבו הכלכלי החמור ותוך שד’ מנצל אותו. המנוח סבר שהוא שותף אמת בשותפות והוא ביקש לגמול לד’ על הטוב שעשה למענו לכאורה באמצעות הצוואה.
ד’ הכניס את המנוח לשותפות כבובה לשם מכסת המים, וכך גם התייחס אליו, שכן בכלל לא ראה צורך להודיע לו שהוא מוציא אותו מהשותפות.
אין ספק כי במועד עריכת הצוואה נמצא המנוח בטעות מהותית שפגמה בגיבוש רצונו, והשפיעה על רצונו לערוך צוואה לטובת אדם זר, כמי שמצטייר בעיניו כאיש חסד שיביא לכך שיתעשר וירוויח כספים משמעותיים. טעות עובדתית מהותית זו מביאה כשלעצמה לביטול הצוואה, לאור העובדה שד’ הוא הגורם לה והוא נהנה מזכייתו בשל טעותו של המנוח.
ט. ד'”היחיד” בחייו של המנוח, גרר אותו לנהל סכסוכים משפטיים עם ח’ אחותו רק לאחר עריכת הצוואה, בכך בודד אותו והפך את ח’ לאויבת בעיניו וכמי שמנסה למנוע ממנו להתעשר. כמו כן שיתף המנוח פעולה עם שורת הליכים משפטיים שכל כולם מכוונים בפועל להגן על האינטרסים של ד’, ולא של המנוח, מקום שאינו שותף כלל בשותפות תוך שאינו יודע על כך.
י. לשיטת ח’ עורך הדין נ’ היה מצוי בניגוד עניינים עת ערך את הצוואה. עו”ד נ’ שייצג
המנוח בהליכים שניהל בעבר נגד ח’, ייצג את ד’ ובני משפחתו מזה שנים רבות, וכי ד’ הוא שמימן את הוצאות המשפט שהתנהל בין המנוח לח’.
טענות המשיב:
- 1 לשיטתו של ד’ צוואתו של המנוח משקפת את רצונו האמתי של המנוח ועל כן יש לדחות ההתנגדות של ח’ וליתן צו לקיום הצוואה, וזאת בין היתר מהטעמים שיפורטו להלן:
א. התנגדותה של ח’ לצוואת המנוח, הנה נדבך נוסף בניסיונה לשלול זכויותיו של המנוח, את רצונו החופשי ולמנוע ממנו מלבטא את רגשותיו הקשים כלפיה, בין היתר באמצעות צוואתו.
ב. המנוח כעס על ח’ שנטשה את המשפחה והותירה אותו לטפל לבדו באמם וזאת לאחר פציעתה הקשה של האם בעקבות פיצוץ שהתרחש בביתה במשק XXX. מנגד ד’ סייע למנוח ולאמו מתוך חברות קרובה בין המשפחות ואהבה גדולה וזאת ללא כל תמורה ומבלי שיהיה לו אינטרס לכך.
ג. כעסו של המנוח כלפי ח’ התגבר לאחר פטירת האם, אז החלו סכסוכים משפטיים בין המנוח לח’, בהם תבעה ח’ מהמנוח את פינויו מהבית בו התגורר כל חייו ודמי שכירות.
ד. בניגוד למערכת היחסים הקשה בין ח’ לבין המנוח, התהדק במרוצת השנים הקשר בין המנוח ובין ד’. המנוח התארח בביתו של ד’ בארוחות שישי וארוחות חג משפחתיות. כמו כן, המנוח הוזמן להשתתף, באירועים משפחתיים של משפחתו של ד’ , ולמעשה הפך להיות בן משפחה (ראה לעניין זה סעיף 70לתצהיר עדותו של ד’ ובכלל זה נספח 35- סרטון וידיאו מחתונתו השנייה של ד’ משנת 2015ונספח 36- סרטון וידיאו ממסיבת הגיוס של אחיינו של ד’ משנת 2017).
ה. לשיטתו של ד’ עסקינן במקרה מיוחד שבו בית משפט התרשם באופן אישי מהמנוח ומהסכסוכים שבינו ובין ח’ וזאת במסגרת ההליכים האחרים שהתנהלו בפניו טרם פטירת המנוח.
יתרה מכך, ונוכח ההליכים המשפטיים שהתנהלו בפניו, התרשם בית המשפט כי המנוח הבין את משמעות מעשיו וכי היה מודע לרצונותיו ולא היה נתון לכל לחץ או השפעה של איש.
ו. בניגוד לניסיונה של ח’ להציג את המנוח כאדם חלש, תלותי, אלכוהוליסט ונוטה להתאבד, הרי שהמנוח היה עצמאי, עבד למחייתו ותפקד ללא כל מגבלה.
ז. צוואתו של המנוח נעשתה ללא כל השפעה בלתי הוגנת, וללא התערבות פסולה של ד’ בעריכתה.
ח. צוואת המנוח נחתמה בשנת 2011, בעוד שהמנוח נפטר בשנת 2018, כשבע שנים לאחר עריכתה. העובדה שהמנוח לא שינה את צוואתו במשך שנים כה רבות מאז עריכתה מלמדת כי זו ביטאה את רצונו האמיתי ולא נפל בה כל פגם.
דיון והכרעה
- 1 לאחר שעיינתי באשר הוגש, שמעתי את הצדדים, עדיהם וקראתי את סיכומיהם, מצאתי כי דין ההתנגדות לקיום הצוואה להידחות וכי יש לקיים הצוואה, ולהלן נימוקיי.
סעיף 2לחוק הכשרות המשפטית קובע כי “כל אדם כשיר לפעולה משפטית, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית המשפט“. בהתקיים התנאים הצורניים הדרושים לצוואה על פי חוק הירושה, מניח החוק כי הצוואה היא כשרה.
יוער כי בענייננו לא נטען פגם צורני ביחס לצוואה. כמו כן יודגש כי בענייננו לא נטען כי המנוח היה חסר כשרות לצוות, והמתנגדת אף לא עתרה למינוי מומחה רפואי לבחינת מצבו הרפואי- נפשי במועד עריכת הצוואה (חרף טענותיה כי היה אובדני ובמצוקה נפשית קשה).
טענת ההשפעה בלתי הוגנת
- 1 מצאתי שלא לקבל טענתה של ח’ בדבר השפעה בלתי הוגנת שבעטיה יש לדחות הבקשה לקיום הצוואה.
סבורני כי לא עלה בידיה של ח’ להוכיח טענתה זו, ובכלל זה לא עלה בידה להוכיח קיומן המצטבר של ארבעת אבני הבוחן אשר נקבעו בפסיקה להוכחת השפעה בלתי הוגנת, ולא הונחה בפני תשתית עובדתית להוכחת טענה זו.
יתרה מכך, מהראיות שהובאו בפניי, ובכלל זה נסיבות עריכת הצוואה כפי שיפורטו בהמשך, הגעתי למסקנה כי המנוח ערך את הצוואה ללא כל השפעה בלתי הוגנת.
- 1 הפסיקה הכירה ב”אבני בוחן” מצטברות המסייעות לבית המשפט בהכרעה אם צוואה בנסיבות מקרה מסויים נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת, ואלו פורטו על ידי כבוד השופט מצא בפרשת מרום (דנ”א 1516/95) כדלקמן: א. תלות ועצמאות, ב. תלות וסיוע, ג. קשרי המצווה עם אחרים, ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה.
- 1 בכל הקשור לטענה כי אין לקיים צוואה בשל השפעה בלתי הוגנת, יש להוסיף 3דגשים נוספים:
א. יש להבחין בין שאלת ההשפעה העובדתית (אם הייתה השפעה אם לאו) ובין שאלת
ההשפעה הערכית נורמטיבית (אם הייתה השפעה שהנה בלתי הוגנת). אין פסול בניסיון להשפיע על אדם שיכתוב צוואה לטובת המשפיע או לטובת אחר. רצונו ה”אמיתי” של האדם כולל גם את ההשפעות של הסובבים אותו ואין בהם כדי לפגוע ברצונו. הפסול הוא באם מעורב בהשפעה מימד של חוסר הגינות. חוסר ההגינות יבחן על פי מושגים של מוסר אישי וחברתי ועיקרו ניצול תלותו, חולשתו או חוסר יכולתו של המצווה לצורך עשיית צוואה לטובת נהנה. ראה לעניין זה דברי כבוד השופט חשין בע”א 5185/93היועמ”ש נ’ מרום, פד”י מט (1), 318בעמ’331; וכן: דיני ירושה ועיזבון, כב’ הש’ שוחט, מהדורה שביעית עמ’124.
ב. ככלל, נטל השכנוע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת בצוואה שהנה תקינה מבחינה צורנית, מוטל כאמור, על המתנגד לקיומה. באם יצביע המתנגד על נסיבות מסוימות המעוררות חשש להשפעה בלתי הוגנת, עשוי הדבר להעמיד חזקה לקיומה של השפעה שכזו ולהעביר את נטל הבאת הראיות על שכמו של המבקש לקיים את הצוואה, אשר יידרש לסתור את החזקה תוך שלילת קיומן של הנסיבות הנטענות או שלילת קיומו של אלמנט חוסר ההגינות בנסיבות הנטענות. ראה לעניין זה פסק דינה של כבוד השופטת לוין בת”ע (ב”ש) 9707-01-12י.ת. נ’ פ.ת. (פורסם בנבו 07/11/13).
ג. יתכן כי מארג הראיות יצביע על מעורבות של נהנים בעריכת הצוואה, מעורבות שאינה מגעת כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה במובן סעיף 35לחוק הירושה, אך היא יכול ותהווה, ראיה נסיבתית המסייעת בהכרעה האם הצוואה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת. ראה לעניין זה פסק דינה של כבוד השופטת לוין בת”ע (ב”ש) 7770-10-11ל.ז. נ’ א.ש (פורסם בנבו 25/10/13).
- 1 מהראיות שהובאו בפני, עולה כי הגם שהמנוח חי ללא בת זוג וללא ילדים, היה אדם מתפקד
(כאמור ח’ בחרה שלא לעתור בבקשה למינוי מומחה בתחום הרפואה -הנפש), עצמאי אשר עבד לפרנסתו כמלגזן במפעל, חרוץ ומסור לעבודתו.
ראה לדוגמא עדותה של עו”ס מושב XXXהגב’XXXמיום XXXבעמוד 43ש’8-9, עמ’49ש’15-20, וכן עדותו של מנהל משאבי אנוש במפעל בו עבד המנוח, מר XXXבפרוטוקול הדיון מיום 29.12.20עמ’22-26.
עוד הוסיף מר XXXכי המנוח עבד באותו מפעל משנת 1976(תוך שהוא מגלה יציבות תעסוקתית יוצאת דופן) ותיאר כי עבודתו היתה כרוכה בהעמסה ופריקה של משטחים תוך נהיגה במלגזה.
ניסיונה של ח’ להציג את המנוח כאדם חלש ותלותי אינו תואם את הראיות שהובאו בפניי, ולעניין זה ראה גם חזרתה של העו”ס הגב’XXXמהגדרתו של המנוח כאדם חלש – עמוד 69שורות 6-9בפרוטוקול מיום 28.12.20.
חלף בקשה למינוי מומחה רפואי-נפשי בחרה ח’ שלא לצעוד בדרך המלך אלא להעיד מספר רב של עדים שלמעשה לא היה באפשרותם להעיד אודות מצבו של המנוח במועד הרלוונטי להכרעה שבפניי, דהיינו מועד עריכת הצוואה. יתרה מזו, מחקירתם הנגדית של עדיה של ח’ לא מצטיירת תמונה של אדם אלכוהוליסט או דיכאוני באופן שאינו יכול לבטא את רצונו.
- 1 לא זו אף זו. המנוח נפגש עם אחרים ובוודאי שלא היה מנותק מסביבתו, ודי בכך כדי לדחות את הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת.
המנוח עבד במפעל בו עובדים נוספים, והיה בקשר עם אחרים מלבד ד’. ניסיונה של ח’ להציג את המנוח כאדם בודד אינו תואם את הראיות שבאו בפניי. המנוח לא היה אדם בודד ובוודאי שלא מבודד.
ראה לעניין זה עדותה של הגב’XXXכי המנוח היה שותף בארוחות משפחתיות ובאירועים משפחתיים – פרוטוקול הדיון מיום 7.1.21, בעמ’29ש’3-8.
כמו כן ראה לעניין זה עדותו של האח של ד’ -מר XXX- פרוטוקול הדיון מיום 22.3.21עמ’23.
אף מעדותו של העד מר XXXעולה כי המנוח נהג להיפגש עמו ועם אחרים בימי שישי בבית קפה – עמוד 67שורה 20לפרוטוקול מיום 07.01.21.
- 1 אכן צודק בא כוחו של ד’ בסיכומיו כי ייחודיותו של המקרה שבפניי היא העובדה שבית משפט זה פגש את המנוח באולמו במרוצת השנים במסגרת ההליכים המשפטיים שניהל ואשר התנהלו נגדו.
התנהלותו של המנוח בהליכים משפטיים אלו והדברים שאמר בעצמו באולם הדיונים לפרוטוקול מלמדים כי המנוח ידע לבטא את עצמו ואת רצונו ובוודאי שלא היה כר להשפעה בלתי הוגנת כטענתה של ח’.
ראה לדוגמא דברי המנוח בעמוד 10לפרוטוקול הדיון מיום 15.01.15בתיק תמ”ש -4580801-14(סומן נספח טז’ לתצהיר עדותה של ח’), וכן דברי המנוח בעמוד 14לפרוטוקול (נספח 40לתצהיר עדותו של ד’):
“לשאלת בית המשפט באיזו סיטואציה המסמך הזה נחתם, אני משיב, שבשנת 2006היה לאמי קשה עם התרופות ואף אחד לא דאג לה ומי שדאג לה בתקופה זו הוא XXXולא XXXבחיים שלא ראתה אותה… אמרתי לה שאם אף אחד מהמשפחה שלנו לא דואג אז שהיא תחתום על המסמך הזה להעביר לXXXובתמורה לזה הוא נתן לי 30דונם. ה- 30,000₪ המצויינים בהסכם האמא קיבלה אותם…”.
- 1 בסיכומיו הדגיש בא כוחה של ח’ כי המנוח היה נתון להשפעה בלתי הוגנת עת חתם על הצוואה וזאת בשל תלותו הכלכלית בד’.
סבורני כי תלות כלכלית, אף אם היא קיצונית, אינה יכולה לבדה לקיים השפעה בלתי הוגנת וזאת כאשר יתר “אבני הבוחן” אשר נקבעו בפסק דין מרום אינם מתקיימים, כבמקרה שבפניי.
יתרה מזו, ומהראיות אשר הובאו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי הגם שלמנוח היו קשרים עסקיים עם ד’, לא ניתן לומר כי הוא היה תלוי כלכלית בד’, ובוודאי שאין מדובר בתלות כלכלית קיצונית.
כאמור, המנוח עבד כל חייו בעבודה מסודרת, התפרנס למחייתו מעבודתו זו, ולא הוצגה בפניי כל ראיה המלמדת כי היה במצוקה כלכלית כלשהי.
למעשה מהראיות שהוצגו במהלך שמיעת התיק עלה כי מצבו הכלכלי של המנוח היה שפיר, כך לדוגמא העביר בהעברה בנקאית מחשבונו לעו”ד נ’ ביום 31.12.12סך של 20,000ש”ח (ראה לעניין זה עמוד 84שורות 4-7לפרוטוקול מיום 26.11.20).
נסיבות עריכת הצוואה ונישולה של ח’ מעיזבונו של המנוח:
- 2 ניכר כי ח’ התקשתה להבין את הסיבה שבעטיה בחר המנוח בצוואתו לנשלה מעיזבונו הגם שהיא אחותו היחידה, תוך שהיא מייחסת לו, בין היתר, שכרות ואובדנות. האופן בו ח’ תיארה את יחסיה עם המנוח אינו תואם את הראיות שבאו בפניי, שכן יחסים אלו היו יחסים עכורים, מלאי כעס ואף הגיעו לידי הליכים משפטיים.
כך לדוגמא ביום 19.05.11שלחה ח’ מכתב התראה למנוח באמצעות עורך דין בו דרשה ממנו להפסיק לאלתר לבצע כל פעולה כלשהי בעיזבון אמם ובעיקר במשק XXX(נספח ד.3לתצהיר עדותה של ח’).
ביום 08.08.11הגיש המנוח תביעה כספית על סך 288,000ש”ח נגד ח’ במסגרת תיק תמ”ש 14084-08-11(נספח יד’ לתצהיר עדותה של ח’).
יתרה מזו, במסגרת תמ”ש 45808-01-14מיום 22.01.14עתרה ח’ נגד המנוח לפירוק השיתוף במשק XXX. בסעיף 3.א לתובענה עתרה לפינויו מהמשק, ובסעיף 4לתובענה עתרה לחייב את המנוח בדמי שימוש ראויים ובדמי שכירות (נספח 1לתצהיר עדותו של ד’). כן עתרה ח’ בבקשה דחופה לצו עשה להוצאת המנוח מהמשק. (נספח 37לתצהירה עדותו של ד’).
- 2 בניגוד ליחסים שבין ח’ ובין המנוח שהתאפיינו כאמור בהתכתשות משפטית, הרי שהיחסים בין המנוח ובין ד’ היו יחסים קרובים, חבריים ונראה כי המנוח ראה בד’ בן משפחה.
- 2 האמור לעיל מתכתב עם המזכר שערכה עו”ד י’ במועד עריכת הצוואה (ראה לעניין זה מת/1), וכן עם עדותו של עו”ד נ’ בדבר יחסו של המנוח לח’ ולד’(ראה לעניין זה עמוד 91שורות -812ועמוד 94שורות 3-7לפרוטוקול מיום 26.11.20).
צוואתו של המנוח והמזכר שנערך על ידי עו”ד י’ במועד עריכת הצוואה מתכתבים גם עם הדברים שאמר המנוח בעצמו מספר שנים לאחר עריכת הצוואה בבית המשפט בדיון שהתקיים ביום 15.01.15בתמ”ש 45808-01-14(כמפורט בסעיף 18לעיל).
- 2 בסיכומיה טענה ח’ כי המנוח ערך את הצוואה מתוך הטעייה, טעות או אדישות. אינני מקבל טענה זו שיש בה משום הקטנתו של המנוח והתעלמות מרצונו. ח’ לא הצליחה להוכיח כי הצוואה נערכה מתוך טעות, הטעייה או אדישות ומדובר בהשערה בלתי מבוססת, ולא מעבר לכך.
קשה ליישב את הסתירה המובנת בטענתה זו של ח’ תוך שהיא מבקשת להציג המנוח כדמות חלשה עת היא עצמה ניהלה הליך משפטי ארוך נגד המנוח בו ייחסה לו, בין היתר, אקט של השתלטות על משק XXXוהפקת רווחים כספיים רבים על חשבונה (ראה לדוגמא סעיף 4.ה לכתב התביעה בתמ”ש 45808-01-14).
יתרה מזו, העובדה כי המנוח לא שינה צוואתו במרוצת השנים לאחר עריכתה, כאשר בשנים אלו התייצב מספר פעמים בפני בית המשפט וביצע פעולות משפטיות רבות, מלמדת כי הצוואה לא נערכה מתוך טעות, הטעייה או אדישות.
תמוהה טענתה של ח’ בדבר אדישותו של המנוח לתוכנה של הצוואה עת המנוח הסביר לעורכי הצוואה במועד עריכתה את הסיבה שבגינה בחר לצוות לד’ ולא לאחותו ח’. ככל שמדובר באדישות הרי שמדובר באדישותה של ח’ כלפי רצונו של המנוח.
- 2 בחירתו של המנוח לצוות את עזבונו דווקא לד’ ולא לח’ אחותו מבטאת את רצונו, עולה בקנה אחד עם סיפור חייו-יחסיו העכורים עם ח’ מחד ויחסיו “המשפחתיים” והחמים עם ד’ מאידך.
אופן עריכת הצוואה
- 2 אינני מקבל את טענותיה של ח’ בדבר פגמים שנפלו לכאורה בעריכת הצוואה, וסבורני כי הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח.
- 2 העובדה כי ד’ הסיע את המנוח לעו”ד נ’ לצורך עריכת הצוואה אינה עולה בכדי “מעורבות בעריכתה” כמשמעותה בסעיף 35לחוק הירושה. ראה לעניין זה דיני ירושה ועיזבון, שופט שאול שוחט, מהדורה שביעית מורחבת, עמודים 135-139.
- 2 למען שלמות התמונה אציין כי היכרותו של המנוח את עוה”ד נ’ וי’, עורכי הצוואה, לא היתה חד פעמית ורק לצורך עריכת הצוואה, שכן כבר בחודש אוגוסט 2011הגישו עורכי הדין בשמו של המנוח תובענה כספית נגד ח’– תמ”ש 14084-08-11.
- 2 נתתי אמון בעדויותיהם של עורכי הדין נ’ וי’ כי הצוואה נעשתה לבקשתו של המנוח, מרצונו הטוב והחופשי תוך שהיא שיקפה את רצונו. עורכי הדין שהו עם המנוח בחדר בו לא נכח ד’, והמנוח חתם על הצוואה לאחר שזו גם הוקראה לו, ונערכה לפי בקשתו. ראה לעניין זה עדותו של עו”ד נ’ בעמוד 46שורות 6-20, עמוד 50שורות 6-10, עמוד 89שורות 16-18, עמודים 93-94לפרוטוקול מיום 26.11.20, וכן עדותה של עו”ד י’ בעמוד 117ועמוד 121לפרוטוקול מיום 26.11.20.
סיכום:
- 2 לאור האמור, הנני מורה כדלקמן:
ההתנגדות לצו קיום הצוואה שהוגשה על ידי הגב’ ח’ במסגרת ת”ע 70629-12-18 – נדחית.
ב. הבקשה לקיום הצוואה שהוגשה על ידי מר ד’ בתיק ת”ע 70508-12-18 – מתקבלת.
צו קיום צוואת המנוח מיום 25.5.2011– ייחתם בנפרד.
- 3 ח’ תישא בהוצאותיו של ד’ בסך כולל של 30,000₪. סכום זה ישולם תוך 30ימים מהיום
שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
פסק דין זה מסיים את הדיון בתובענות שבכותרת והמזכירות תמציא העתקו לב”כ הצדדים ותסגור את התיקים.
הנני מתיר פרסום פסק דין זה ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
ניתן היום, ל’ שבט תשפ”ב, 01פברואר 2022, בהעדר הצדדים.
תיק חיצוני:
בפני : כב’ הנשיא, השופט אלון גביזון
בעניין ת”ע 70508-12-18
המבקש ד’
ע”י ב”כ עו”ד דן פיאלה
נגד
המשיב האפוטרופוס הכללי במחוז דרום
ת”ע 70629-12-18:
המתנגדת ח’
ע”י ב”כ עו”ד מובשוביץ
נגד
המשיבים 1. ד’
2. א’
3. XXX
4. XXX(קטין)
באמצעות אמו המשיבה 2
XXX .5
XXX.6
XXX .7
ע’
XXX .9
1 עו”ד מרסל אביטל (מנהל עיזבון)
1 רשות מקרקעי ישראל
ע”י עו”ד חדד-לנקרי
תיק חיצוני:
1 הסוכנות היהודית לארץ ישראל
1 האפוטרופוס הכללי במחוז דרום
ובעניין המנוח מ’ ז”ל
פסק דין
