פסקי דין חשובים

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפיה בחיפה (כב’ השופט ט. פפרני) ב- תמ”ש 21612-08-21, מיום 31.12.2021, אשר במסגרתּה נקבעו דמי-מזונות זמניים, לרבות דמי אחזקת מדור בסך כולל של 4,500ש”ח עבור שלושת ילדיהם המשותפים של הצדדים.

עורך דין מומלץ

הנסיבות הצריכות לעניין

הצדדים יהודים, אזרחי ישראל, אשר נישאו זל”ז כדמו”י בשנת 2008והתגרשו ביום 01.07.2021. מנישואי הצדדים נולדו הילדים: כ’ יליד 2009, ל’ יליד 2015, ו-מ’ יליד 2017(להלן: “הקטינים”).

המשיבה הגישה לבית משפט קמא בקשה לפסיקת דמי-מזונות זמניים עבור הקטינים וטענה, כי היא סובלת מנכות רפואית משוקללת לצמיתות בשיעור של 82%, וכי היא עובדת כאחות ב-…, במשרה חלקית, בהתאם לנכותה, וכן ב-           הכנסותיה הממוצעות, כך נטען כוללות שכר חודשי

ממוצע בסך של כ – 5,500 ₪ מ-…….. , בתוספת שכרּה ב-…. , אשר נע בין 500-2,000 ₪ בחודש, וכן

הכנסה נוספת מקצבת נכות של הביטוח הלאומי בסך של 3,300₪ לחודש.

צורכי הקטינים, כך נטען, מסתכמים בסך של 19,240₪ לחודש. עוד נטען, כי יש ליתן את הדעת לכך, שלאחר פרידת הצדדים, נותרה המשיבה עם הקטינים בדירה המשותפת ב-ג’, אשר רובצת עליה משכנתה, וכי שיעור ההחזר החודשי בגינּה מסתכם בסך של כ- 4,000₪, בו נושאת המשיבה במלואו. בנוסף לאמור, כך נטען, יש להתחשב גם בהלוואות נוספות שנאלצה המשיבה לקחת, ולזמני-השהות של הקטינים עם כל אחד מן הצדדים.

נוכח האמור לעיל, טענה המשיבה, כי יש לחייב את המבקש לשלם בגין חלקו בדמי-מזונות ואחזקתו במדור, חוגים, צהרונים ושאר צרכיהם של הקטינים בסך של 10,000₪ לחודש החל מיום 01.01.2020או לחלופין מיום 30.07.2020, וכי ראוי לקבוע שהמשיבה תהא ההורה המרכז.

מנגד טען המבקש, כי הוא רופא כללי בהכשרתו, עובד ב-……. , וכי הואיל והוא סובל מנכות רפואית

בשיעור של 29%, כתוצאה מתאונת-דרכים בה נפגעו הצדדים בשנת 2012, אין הוא יכול לעבוד מעל לחצי משרה. הכנסתו החודשית הממוצעת, כך נטען, היא בסך של כ- 16,093₪ ברוטו, היינו כ- 12,195 ₪ נטו. לצדדים, כך נטען, קיים הון משותף בסך של כ – 3,000,000בחשבון הבנק המשותף.

עוד נטען, כי הסכומים בהם נקבה המשיבה בנוגע לצורכי הקטינים מופרזים ואינם נכונים, כי אין מקום לחייבו בדמי מדור, שעה שהצדדים חולקים משמורת משותפת, וכי המשיבה רכשה את זכויותיו של המבקש בדירה תמורת סך של 480,537₪.

נוכח האמור לעיל, טען המבקש בפני בית משפט קמא, כי יש לדחות את הבקשה בשל חוסר תום- הלב הקיצוני בו נקטה המשיבה או לחלופין, לחייבו בסך של 400₪ עבור מזונות הקטין מ’ ממועד הגשת התביעה ועד הגיעו לגיל 6שנים. בנוסף, כך נטען, יש לקבוע, כי המבקש יישא במחצית הוצאות חינוכיות ורפואיות רגילות וחריגות עד הגיע הקטינים לגיל 18שנים, וכן לקבוע, כי המבקש יהיה הורה מרכז.

החלטת בית משפט קמא

בהחלטה מיום 31.12.2021, סקר בית משפט קמא פסיקה לפיה נקבע, כי בעת הכרעה בסוגית דמי- מזונות זמניים הואיל ומדובר בסעד, קיים לבית המשפט שיקול-דעת, וכי קביעת גובה דמי- המזונות הזמניים נעשית בלי להיכנס לעובי הקורה, על דרך האומדן ועל-פי ניסיון החיים של בית המשפט, עת נלקחים בחשבון גובה הכנסות הצדדים, פוטנציאל ההשתכרות והנכסים. מטרת דרך פעולה זו, כך נקבע, היא לספק לילדים רמת חיים נאותה אליה הורגלו.

בית משפט קמא ציין בהחלטתו, כי מכוח סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט – 1959הואיל והצדדים הם יהודיים, חל בעניינם הדין העברי, היינו, על האב לשאת בצרכיו ההכרחיים של קטין, מתחת לגיל 6, ושני הצדדים חבים במימון וסיפוק צרכיהם של הקטינים מדין צדקה, בהתאם להכנסותיהם הפנויות.

עוד ובנוסף צוין, כי בית המשפט העליון קבע, ביום 19.07.2017, ב-בע”מ 919/15פלוני נ’ פלונית (להלן: “עניין בע”מ 919“), כך: “בגילאי 15-6חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה”.

בעניינם של הצדדים נקבע, נוכח התשתית הראייתית, אשר הונחה בפני בית משפט קמא, ובשים- לב לטענותיהם של הצדדים, למסמכים שצורפו, לדין האישי החל, גיל הקטינים, צרכיהם, הכנסות הצדדים והסכמת הצדדים לעניין ההכנסות שפורטו, פוטנציאל השתכרותם של הצדדים, זמני-השהות של הקטינים עם כל אחד מן הצדדים, ההוצאות הנטענות והסכמת המבקש לשאת בהוצאות החינוכיות והרפואיות של הקטינים כך:

“א. עבור הקטין מ’, המשיב יעביר למבקשת דמי מזונות זמניים בסך של 1,500₪ לחודש.

ב. עבור הקטינים ל’ ו-כ’ המשיב יעביר למבקשת דמי מזונות זמניים בסך של 1,250₪ עבור כל אחד מהם, ובסה”כ סך של 4,000₪”.

בנוסף לאמור, קבע בית משפט קמא, כי המבקש יעביר למשיבה סך של 500₪ לחודש, עבור דמי הוצאת מדור.

עוד ובנוסף קבע בית משפט קמא בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור, הוראות לאופן העברת התשלום, ומועדיו, וזאת החל מחודש אוגוסט 2021. עתירת המשיבה לדמי טיפול בקטינים ולקביעת הורה מרכז נדחתה, ונקבע, כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה, אשר איננה מכוסה על-ידי קופת-החולים.

בסיפא של ההחלטה קבע בית משפט קמא, כי “על הצדדים להודיע עמדתם לגבי האפשרות כי דמי המזונות הזמניים יהפכו לקבועים, ומי מהצדדים, אשר לא יודיע עמדתו בתוך 21יום מהיום, יראה מסכים למתן תוקף של פסק דין לדמי המזונות הזמניים והפיכתם לקבועים”.

בקשת רשות הערעור

המבקש מיאן להשלים עם תוצאת ההחלטה, ובקשת רשות הערעור שהגיש ביום 26.01.2022, מונחת בפני.

לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא בקביעת גובה דמי-המזונות הזמניים, עת לא נתן דעתו כדבעי לתשתית הראייתית שהונחה בפניו בסוגיות של זמני-השהות של שלושת הקטינים עם כל אחד מן הצדדים, השתכרותם של הצדדים, ורכושם.

נטען, כי בית משפט קמא כלל לא ערך חישובים לעניין גובה הכנסות הצדדים, ולא קבע קביעות עובדתיות בסוגיה זו, וזאת בניגוד לדין. נכונים הדברים ביתר-שאת, כך נטען, שעה שבית משפט קמא התעלם מקצבת הילדים, אשר משולמת לידיה של המשיבה.

החלטת בית משפט קמא, כך אליבא דמבקש, שגויה לעניין גובה דמי-המזונות הזמניים שנקבעו לשני הקטינים שגילם מעל 6, וכי החלטת בית משפט קמא מנוגדת להלכת בית המשפט העליון בעניין בע”מ 919, וזאת בשים-לב לכך שהצדדים חולקים משמורת משותפת.

עוד נטען, כי שגיאה נוספת בהחלטת בית משפט קמא מצויה עת הורה למבקש לשאת בתשלום אחזקת מדור בגובה של 500₪, וזאת שעה שהקטינים חולקים עם כל אחד מן הצדדים זמני- שהות כמעט שווים, ובשים-לב לכך שהמשיבה רכשה את זכויותיו של המבקש בדירת-המגרים של הצדדים, וכי המבקש שכר דירה משלו, אליה מגיעים הילדים בקביעות. גם קביעה זו, כך נטען, מנוגדת להלכת בית המשפט העליון. גם גובה דמי-המזונות הזמניים עבור הקטין שגילו צעיר מגיל 6, כך טען המבקש, מנוגדת לפסיקה.

עוד ובנוסף נטען, כי קביעת הסכומים על-ידי בית משפט קמא נעדרת הנמקה, וזאת בניגוד לדין. לפיכך, אליבא דמבקש, על ערכאת הערעור להתערב, ולבטל את ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור.

תוצאת החלטת בית משפט קמא, כך טען המבקש, מובילה למצב עגום ובלתי-שוויוני, אשר בעטיה נפגעת באופן ממשי יכולתו לדאוג ולכלכל את ילדיו, כאשר הם נמצאים במחיצתו, וכי מדובר בתוצאה “בלתי-סבירה“, “בלתי-מאוזנת“, אשר יוצרת “חוסר צדק משווע” (ר’ פסקה 70לבקשת רשות הערעור).

דיון והכרעה

לאחר קריאה מעמיקה של בקשת רשות הערעור על נספחיה ושל תיק בית משפט קמא מצאתי, כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכוח סמכותי על-פי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע”ט – 2018.

עניינה של בקשת רשות הערעור שבפני היא החלטת ביניים של בית משפט, במסגרת קביעת חבותו של המבקש בדמי-מזונות זמניים עבור שלושת הקטינים.

בהלכה עקבית ורבת-שנים נקבע, כי התערבותה של ערכאת הערעור בסוגית מזונות זמניים תהא מצומצמת, וזאת אף בשים-לב לכך שמדובר בהחלטה זמנית, אשר אינה חורצת אל גורל התביעה כולה.

אפנה לדבריו של כב’ השופט בדימוס, י. דנציגר ב-בע”מ 1326-12פלוני נ’ פלונית (28.03.2012), פסקאות 5-6:

“פסיקת מזונות זמניים וגדר התערבותה של ערכאת הערעור בשיעור המזונות הזמניים שפסקה הערכאה הדיונית הן סוגיות המוסדרות היטב בהלכה הפסוקה ומשכך אין הבקשה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית ומקרה זה מתמצה בנסיבותיו הקונקרטיות ובדל”ת אמותיהם של הצדדים…………………………………………………………. בבחינת למעלה

מן הצורך, יצויין כי חרף העובדה שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית כפי שהטעים השופט הנדל בבע”מ 1078/11הנ”ל (כן ראו: החלטתו של השופט א’ רובינשטיין בבע”מ 3708/07פלוני נ’ פלונית (לא פורסם, 2.8.2007), פסקה ד’), שומה על בתי המשפט המחוזיים לדבוק בכלל שהתגבש בהלכה הפסוקה לפיו התערבות בפסיקת מזונות זמניים על ידי הערכאה הדיונית תתאפשר במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד. קרי אי התערבות היא הכלל ואילו התערבות היא החריג לכלל שיש להפעילו במשורה ובצמצום. הדיון במזונות הזמניים בערכאה המבררת נערך בשלב ראשוני בו טרם נשמעו ראיות ומדובר בסעד זמני המבוסס על ראיות לכאוריות בלבד ]ראו למשל: החלטתו של השופט י’ זמיר בע”א 2398/97אייל נ’ אייל, פ”ד נא(5) 608, 614 (1997)[. משכך, שומה על בתי המשפט המחוזיים להימנע מהתערבות בקביעתם של בתי המשפט לענייני משפחה בדבר שיעור המזונות הזמניים אלא אם אכן מדובר במקרה חריג ויוצא דופן”.

הגם, שהלכת בית המשפט העליון קובעת, “שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית”, היא עומדת במקביל על הצורך בהימנעות ערכאת הערעור מהתערבות בקביעות בתי המשפט לענייני משפחה באשר לגובה דמי-המזונות הזמניים, אלא במקרים יוצאי-דופן.

סבור אני, כי בקשת רשות הערעור שבפני אינה נמנית עם אותם מקרים חריגים ויוצאי-דופן, נוכח גובה דמי-המזונות שנקבעו עבור שלושת הקטינים, התשתית הראייתית הקיימת בתיק, ובשים-לב לאבני-הבוחן בהם התחשב בית משפט קמא במסגרת ההחלטה, לרבות גיל הקטינים והדין האישי של הצדדים החל על גילאים אלו, זמני-השהות של הקטינים עם כל אחד מן ההורים, צורכי הקטינים, ויכולותיהם הכלכליות של הצדדים.

אפנה לפסקה 19להחלטת בית משפט קמא:

“לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שקלתי טענותיהם, לאחר עיון במסמכים שצורפו לכתבי טענת הצדדים, בהתחשב בכל האמור לעיל ובשים לב לדין האישי החל, גיל הקטינים, צרכיהם, הכנסות הצדדים והסכמת הצדדים לעניין ההכנסות שפורטו, פוטנציאל השתכרותם של הצדדים, טענות הצדדים בעניין זמני שהות, ההוצאות הנטענות של הצדדים, הצהרת והסכמת המשיב לשאת בהוצאות החינוכיות והרפואיות של הקטינים ועל סמך התשתית העובדתית שהונחה בפני לעת הזו             “

האמור לעיל מקבל משנה תוקף למקרא פסקה 31להחלטה מושא בקשת רשות הערעור, ולפיה “על הצדדים להודיע עמדתם לגבי האפשרות כי דמי המזונות הזמניים יהפכו לקבועים, ומי מהצדדים, אשר לא יודיע עמדתו בתוך 21יום מהיום, יראה מסכים למתן תוקף של פסק דין לדמי המזונות הזמניים והפיכתם לקבועים”, היינו, בית משפט קמא היה ער במסגרת ההחלטה לאפשרות לקיומן של מחלוקות בין הצדדים בנוגע לגובה דמי-המזונות הזמניים, ברי, כי מחלוקות אלו תיבחנה בהמשך ההליך ועובר למתן פסק-דין, באשר לגובה דמי-המזונות הקבועים, ככל שיהיו כאלו, וחזקה, כי בית משפט קמא יבחן מלפני ומלפנים את התשתית הראייתית המלאה, שיציגו בפניו הצדדים לאורך הליך ההוכחות.

אין בידי לקבל את טענות המבקש, לפיהן, יש לבטל את החלטת בית משפט קמא מושא בקשת רשות הערעור הואיל והיא נעדרת הנמקה וקביעות מספריות עובדתיות.

יובהר, כי אכן, פסיקה עקבית וארוכת-שנים של בית המשפט העליון הדגישה את חשיבותּה של חובת ההנמקה – ולא בכדי, יחד עם זאת נקבע, כי בנסיבות מסוימות, די בהנמקה קצרה ותמציתית, וכי במקרים מסוימים היעדר הנמקה מספקת, לא יהווה פגם, אשר יצדיק את ביטול ההחלטה עליה מערער בעל-דין.

יפים לענייננו זה דברי כב’ נשיאת בית המשפט העליון, השופטת א. חיות ב-רע”א 290/15ברנד פור יו בע”מ נ’ רמי לוי שיווק השקמה בע”מ, 08.12.2015, פסקה 11:

“בית משפט זה עמד לא אחת על חשיבותה של חובת ההנמקה ונפסק כי “כלל גדול הוא – כתוב או בלתי כתוב – כי בית משפט חייב לתת נימוקים להחלטתו”     

במובן זה ניתן לראות בהפרתה פגם המצוי ב”מעטפת החיצונית” של ההחלטה ובהחלט ייתכנו מקרים אשר בהם היעדר הנמקה או היעדר הנמקה מספקת יהוו פגם היורד לשורש פסק הדין או ההחלטה המצדיקים כשלעצמם את ביטול

פסק-הדין או ההחלטה אשר לגביה הוגשה בקשת רשות ….. לעומת זאת, יתכנו

מקרים אחרים שבהם היעדר הנמקה או היעדר הנמקה מספקת לא יהוו פגםכה מהותי ולא יצדיקו תוצאה כזו. אכן התשובה לשאלה מהי הנמקה ראויהיכול שתשתנה מעניין לעניין ויש להכריע בכך בכל מקרה על פי נסיבותיו (ע”א668/89פאר נ’ חברת בית פרישמן 38בע”מ, פ”ד מד(4) 694, 697 (1990); ענייןסולבר, פסקה 4;רע”א 4917/13פלונית נ’ פלונית, ]פורסם בנבו[ פסקה ז (28.11.2013); עניין ליברפול, פסקאות 11-10; עניין שמיע, פסקה 10). בעניינים מסוימים תיחשב ההנמקה כראויה גם אם היא קצרה ותמציתית (עניין ארזי, 749-748) וכדבריו של בית משפט זה: יש ומתחייבת החלטה המנמקת את עצמה ארוכות, יש שנדרשת הנמקה קצרה, ויש שדי בקבלתה שלבקשה או דחייתה, ללא כל הנמקה. וזאת כאשר החלטה מן הסוג האחרון כמומתבקשת מעצמה מתוך מכלול החומר המונח בפני בית המשפט. כל מקרהומקרה ונסיבותיו שלו (בג”ץ 7390/95קרטה נ’ המשנה לנשיא, כבוד השופט ש’ לוין (לא פורסם) (להלן: עניין קרטה); ראו גם: עניין רודמן, שם;בג”ץ 1918/96כהן נ’ שופטת בית המשפט העליון ד’ דורנר ]פורסם בנבו[ (8.9.1996);דנ”א7709/01נ.ס.נ.ר. ייצור ושיווק בע”מ נ’ מנורה חברה לביטוח בע”מ, ]פורסםבנבו[ פסקה 6 (16.7.2002))”. (ההדגשה אינה במקור).

הגם, שיודגש, כי על הערכאות הדיוניות לציין במסגרת החלטותיהן בסוגית דמי-מזונות זמניים, את הנתונים הספציפיים עליהם הם מסתמכים בעת קביעת דמי-המזונות הזמניים, סבור אני, כי בענייננו שעה שבית משפט קמא, פירט, במסגרת ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, את טענות הצדדים בפרוטרוט, וציין במסגרת החלטתו את אותם אבני-בוחן שנלקחו בחשבון בעת ההכרעה תוך “גיבוש החלטתו והעברת רעיונותיו בכור ההיתוך של שיקול הדעת השיפוטי”(ר’, א. ברק שיקול דעת שיפוטי 48-46 (1987)), אין טענות המבקש מצביעות על פגם היורד לשורשו של עניין, אשר מצדיק את התערבות ערכאת הערעור, בשלב זה, וזאת גם בשים-לב לגילאי הקטינים, זמני- השהות שלהם עם כל אחד מן הצדדים, וגובה דמי-המזונות הזמניים, אשר נקבעו לעת הזו.

יצוין, כי בנוסף לאמור חזקה, כי בית משפט קמא יבחן מחדש את גובה דמי-המזונות הזמניים, עם התקדמות ההליך בפניו, וככל שיעלה, כי הסכום שנקבע אינו עולה בקנה אחד עם אבני-הבוחן אותם ציין בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור.

בנוסף יצוין, כי חלק מטענות המבקש עלולות להוות חרב-פיפיות, שעה שלדוגמה בסעיף 20לבקשת רשות הערעור, בפרק “רכוש הצדדים” נטען, כי לצדדים סך של כשלושה מיליון ₪, אשר מושקעים בשוק-ההון, במסגרת חשבון משותף, וכי כספים אלו “מייצרים לצדדים רווחים נאים מדי חודש (הכנסה חודשית נוספת לכל צד) “, בסעיף “התוצאה של ההחלטה מיום 31.12.21“,

במסגרתו עורך המבקש חישוב אריתמטי בנוגע לסכום שנשאר באמתחתו, לאחר כל התשלומים, לא מוזכרים אותם “רווחים נאים“, כלשונו של המבקש.

על יסוד כל האמור לעיל, לא מצאתי כי קיימת בהחלטת בית משפט קמא מושא בקשת רשות הערעור שבפני, טעות המחייבת כבר בשלב זה את התערבות ערכאת הערעור, וממילא יוכל המבקש לערער על תוצאת פסק-הדין, ככל שזו לא תעלה בקנה אחד עם עמדתו, בין היתר בכל הנוגע לקביעת דמי-המזונות הזמניים.

משכך דין בקשת רשות הערעור להידחות, וכך אני מורה.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.

מותר לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים נוספים.

ניתן היום, ט”ז אדר א’ תשפ”ב, 17פברואר 2022, בהעדר הצדדים.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רמ”ש 57290-01-22א. נ’ ב.
תיק חיצוני:
בפני כבוד השופט סארי ג’יוסי
מבקש א.

נגד

משיבה ב.

החלטה