דיני משפחה

דיני המשפחה האוסטרליים מצויים בעיקר בחוק חוק המשפחה הפדרלי משנת 1975 ובחוקי בית המשפט הפדרלי והמשפחה של אוסטרליה (דיני משפחה) 2021, כמו גם בחוקים אחרים ובחוק המקובל ובדיני השוויון, המשפיעים על המשפחה והיחסים בין אותם אנשים, כולל כאשר מערכות היחסים הללו מסתיימות. רוב דיני המשפחה נהוגים בבית המשפט הפדרלי והמשפחה של אוסטרליה ובבית המשפט לענייני משפחה של מערב אוסטרליה. אוסטרליה מכירה בנישואים שנכרתו בחו”ל וכן בגירושים שהושגו בחו”ל אם הם נערכו בהתאם לחוקי אותה מדינה. נישואים אוסטרליים ו”עילות זוגיות” מוכרות לפי סעיפים 51(xxi) ו-(xxii) של חוקת אוסטרליה ובאופן בינלאומי על פי חוקי הנישואין והאמנות, כגון אמנת האג בנושא נישואין (1978).

עורך דין מומלץ

חוקי אוסטרליה בנושא גירושין ועניינים משפחתיים משפטיים אחרים שונו בשנת 1975 עם חקיקת חוק דיני המשפחה משנת 1975, אשר קבע גירושים ללא אשם באוסטרליה. מאז 1975, העילה היחידה לגירושין היא התמוטטות בלתי הפיכה של נישואים, עדות לפרידה של 12 חודשים. עם זאת, נותר מרכיב “אשם” שיורי ביחס למשמורת ילדים והסדר רכוש.
חוק דיני המשפחה הפדרלי משנת 1975 מכסה גירושין, צווי ילדים, חלוקת רכוש, אחזקה של בני זוג ועניינים קשורים.

ביטול
על פי חוק דיני המשפחה 1975, ניתן לקבל צו בטלות אם הנישואין בטלים. ביטול אינו כרוך בסיום נישואין, אלא בהכרזה שהנישואים לכאורה בטלים למעשה.

מהו נישואין בטלים נקבע בסעיף 23 לחוק הנישואין 1961 ההבחנה שהייתה קיימת לפני 1975 בין נישואים בטלים לבטלים אינה קיימת עוד.
בנוסף, חוק 1975 ביטל גם את התפיסה המשפטית של אי- גמר הנישואין כעילת ביטול, כך שיהיה צורך להגיש בקשת גירושין.

נישואין בטלים אם:

אחד הצדדים או שניהם כבר היו נשואים באותה עת (כלומר ביגמיה
הצדדים נמצאים במערכת יחסים אסורה (כלומר קרובי משפחה כגון אחים
הצדדים לא צייתו לחוקי הנישואין בשטח השיפוט שבו הם נישאו (למרות שנישואים שנכרתו בחו”ל נחשבים בדרך כלל תקפים באוסטרליה, במקרים מסוימים, כגון כאשר יש סתירות חמורות עם חוקי הנישואין של אוסטרליה, הנישואין בטל)
אחד מהצדדים או שניהם היו קטינים ולא היו להם האישורים הדרושים, גיל הנישואין המינימלי הוא 16, אך בני 16 ו-17 זקוקים לאישור מיוחד של בית המשפט) או
אחד הצדדים או שניהם נאלצו להיכנס לנישואים.
בקשה לצו בטלות קודמת לבקשה לגירושין, כך שאם נמצא כי נישואין בטלים, אזי בקשת הגירושין הופכת ללא רלוונטית, אם כי עדיין ייתכנו סעדים אחרים.

מקרים אחרונים
קאלסטד נגד ברודי
בעניין Kallestad v Brodie, ביקש הבעל (מר Kallestad) להצהיר כי נישואיו בטלים בטענה שאשתו (גב’ ברודי) הייתה נשואה בעבר לאדם אחר כאשר נישואים אלה עדיין היו בחיים בזמן שמר Kallestad היה נשוי לגב’.
ברודי.
בית המשפט לענייני משפחה של אוסטרליה מצא שהנישואים בטלים בטענה שנישואיה המקוריים של גב’ ברודי היו עדיין תקפים בזמן הנישואין השניים.

באון נגד ג’אלו

בעניין Bown v Jalloh, ביקשה האישה (גב’ Bown) להצהיר כי נישואיה בטלים בטענה שבעלה (מר ג’אלו) לא גילה לה את עברו המלא ולכן היא נישאה לו בטענה של טעות בזהות בגלל שמו. היה מעט שונה. גב’ באון איתרה רישיון נהיגה שהונפק במחוז שממנו הגיע מר ג’אלו, ששמו נכתב כ’ג’לוף’.
גב’ באון ביקשה לסיים את הנישואים עקב עניינים אישיים אחרים לגבי בעלה שלא גילה לה.
עם זאת, בית המשפט לענייני משפחה של אוסטרליה ציין כי מצגי שווא שעלולים לגרום להסכמה לנישואין הנוגעים לגיל, עושר, מעמד חברתי או רקע אחר אינם רלוונטיים לשאלה האם גב’ בראון הסכימה להינשא למר ג’אלו ביום שבו עשתה זאת, ולכן הבקשה נדחתה.

גירושין
גירושין ללא אשם
לאוסטרליה יש גירושין ללא אשם כאשר עילת הגירושין היחידה היא טענה של התמוטטות בלתי הפיכה של הנישואין, עדות לפרידה של שנים עשר חודשים. לעיתים ייתכן שבני הזוג עדיין גרים יחד באותו בית ולהיחשב פרודים. אם זה המצב בכל חלק משנים עשר החודשים שלפני הגשת הבקשה.

מבקש יחיד יצטרך להגיש תצהיר המכיל הוכחה לפרידה זו. בנוסף תצהיר מצד שלישי ניטרלי.

עבור בקשה משותפת שני הצדדים צריכים להגיש תצהיר, אין צורך בתצהיר צד ג’ במקרה זה.

אם הצדדים התפייסו במשך 3 חודשים או יותר, תקופת האכשרה של 12 חודשים צריכה להתחיל מחדש.

למרות שלחבר העמים היה הכוח מאז הפדרציה ב-1901 לחוקק חוקים המשפיעים על גירושין ונושאים קשורים כמו משמורת ואחזקה, הוא לא חוקק חוקים לאומיים אחידים עד 1961, אז נכנס לפעולה חוק העילות הזוגיות 1959 . החוק המשיך את המערכת מבוססת התקלות הפועלת בסמכות המדינה. על פי חוק חבר העמים היה על בן זוג לקבוע אחת מ-14 עילות הגירושין המפורטות בחוק, לרבות ניאוף, עריקה, אכזריות, שכרות רגילה, מאסר ושיגעון. במציאות, המערכת הייתה מאוד יקרה ומשפילה עבור בני הזוג, והצריכה מינוי עורכי דין, לרוב בלשים פרטיים, איסוף ראיות, קבלת הצהרות עדים, תמונות וקבלות על בתי מלון וכו’. אי הוכחת אשמתו או עוולה של בן הזוג תגרום ל שופט מסרב לתת גט.
חוק העילות הזוגיות משנת 1959 הוחלף במערכת גירושין ללא אשמה של חוק דיני המשפחה משנת 1975.

בקשה לגירושין
כל אחד מהצדדים לנישואין רשאי לפנות לבית המשפט הפדרלי ולמשפחה של אוסטרליה בבקשה לגירושין, או ששני הצדדים יכולים להגיש בקשה משותפת. עם זאת, לא ניתן להגיש בקשה לגירושין לפני תום שנתיים לפחות מאז כריתת הנישואין. את הבקשה ניתן להגיש באופן מקוון או באמצעות טופס מודפס. יש לשלם אגרה. אם הבקשה מוגשת על ידי אחד מבני הזוג (המכונה “בקשה יחידה”), יש להגיש את מסמכי הגירושין לבן הזוג השני, לפחות 28 ימים לפני הדיון בבית המשפט אם בן הזוג נמצא באוסטרליה או 42 ימים אם בחו”ל. בן הזוג יכול לערער על הבקשה ב”תגובה”, בטענה, למשל, שלא מולאו לוחות הזמנים הקבועים בחוק, או שהמבקש אינו אזרח או תושב אוסטרלי וכדומה.
כמו כן יש להגיש את התגובה על המבקש והוגש לבית המשפט.
אם שני בני הזוג מסכימים להתגרש מוגשת “בקשה משותפת”, אשר אין צורך להגיש אותה ואין להשיב.

ניתן להגיש בקשה לגירושין באוסטרליה אם אחד מבני הזוג:

רואה באוסטרליה את ביתם ומתכוון לגור ללא הגבלת זמן באוסטרליה והוא אזרח או תושב אוסטרלי, או
הוא אזרח אוסטרלי מלידה או ממוצא או אזרח אוסטרלי מתאזרח (במקרה זה תידרש תעודת אזרחות), או
מתגורר בדרך כלל באוסטרליה ועשה זאת במשך 12 חודשים מיד לפני הגשת תביעת הגירושין.

אף אחד מבני הזוג לא יכול להתחתן בשנית לפני שהגט יהפוך לסופי, שזה בדרך כלל חודש ויום לאחר מתן הגט בבית המשפט. נישואים כאלה יהוו ביגמיה ויהיו בלתי חוקיים ובטלים.

אם יש ילדי נישואין מתחת לגיל 18, בית משפט יכול לתת גט רק אם הוא שוכנע שנעשו עבורם הסדרים מתאימים.

ילד מהנישואין כולל:

כל ילד של מי מבני הזוג, לרבות ילד שנולד לפני הנישואין או לאחר פרידה,
כל ילד שאומץ על ידי בני הזוג או אחד מהם, או
כל ילד שטופל כבן משפחה לפני הפרידה הסופית; למשל, ילד חורג או אומנה.

עם הבקשה יש לצרף עותק של תעודת הנישואין. אותם כללים חלים אם הנישואין נערכו בחו”ל, אלא שאם תעודת הנישואין אינה באנגלית, יש להצטייד בתרגום לאנגלית, בצירוף תצהיר מהמתרגם.

לאחר סיום הגירושין, כל צד יכול לפנות לבית המשפט הפדרלי ולמשפחה של אוסטרליה (או לבית המשפט לענייני משפחה של מערב אוסטרליה עבור תושבי אותה מדינה) בבקשה להוכחת גירושים.

זוגות דה פקטו
מאז 1 במרץ 2009 (1 ביולי 2010 בדרום אוסטרליה), בכל המדינות או הטריטוריות למעט אוסטרליה המערבית, עניינים הנובעים מהפרדות של מערכות יחסים דה פקטו, כגון משמורת ילדים וזכויות קניין, מכוסים גם על ידי חוק דיני המשפחה במסגרת הסמכויות המוקנות למדינות חבר העמים על ידי חמש מהמדינות. מאז 2009, ההגדרה של “זוג דה פקטו” לפי החוק הפדרלי כללה זוגות חד מיניים והיא חלה על כל אוסטרליה, מלבד מערב אוסטרליה. בני זוג בפועל חייבים לחיות יחד לפחות שנתיים כדי שיחול חוק דיני משפחה, אלא אם יש להם ילד משותף, רשמו את הקשר או תרם תרומה משמעותית לקשר.
לצדדים למערכת יחסים דה פקטו עומדות שנתיים בלבד לאחר הפרידה להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

לפני מרץ 2009, חוקי המדינה והטריטוריה חלו על יחסים דה פקטו (וממשיכים לחול במערב אוסטרליה).

השמות למערכות יחסים דה-פקטו וליחסים דומים בכל מדינה וטריטוריה היו/הם כדלקמן:

מדינה/טריטוריה שם חוק
ניו סאות’ ויילס / האי נורפוק “קשר ביתי”, הכולל “יחסים דה פקטו” ו”יחסים אישיים קרובים” לפני 1 במרץ 2009, חוק רכוש (יחסים) 1984. מאז 1 ביולי 2016 כל חוקי NSW חלים גם על כ-2,000 תושבים באי נורפוק, תחת חוק תיקון החקיקה של האי נורפולק 2015 והחוק לתיקון חקיקת השטחים 2016 – מכיוון שהאסיפה המחוקקת של נורפולק בוטלה ב-1 ביולי 2015.

ויקטוריה “קשר ביתי”, המוגדר כ”יחסים דה פקטו” לפני 1 במרץ 2009, חוק יחסים 2008 (Vic).
חוק דיני קניין 1958 חלק IX בוטל כעת החל מה-1 בדצמבר 2008, כלול כעת בחוק היחסים 2008.

קווינסלנד “מערכת יחסים בפועל” לפני 1 במרץ 2009, חוק דיני קניין 1974
דרום אוסטרליה “קשר אישי קרוב” לפני 1 ביולי 2010, Domestic Partners Property Act 1996
מערב אוסטרליה “מערכת יחסים בפועל” חוק בית המשפט לענייני משפחה 1997, חלק 5א
טזמניה “קשר אישי”, הכולל “מערכות יחסים משמעותיות” ו”יחסים אכפתיים” לפני 1 במרץ 2009, חוק יחסים 2003
טריטוריית הבירה האוסטרלית “קשר ביתי” ו”שותפות ביתית” לפני 1 במרץ 2009, חוק יחסים במשפחה 1994, חוק חקיקה 2001 s 169
שטח צפוני “מערכת יחסים בפועל” לפני 1 במרץ 2009, De Facto Relationships Act 1991
הכרה מחוץ לאוסטרליה
בגלל האופן שבו הוקנתה הסמכות ממדינה או טריטוריה לסמכות שיפוט פדרלית (ראה סעיף 51(xxxvii) של החוקה האוסטרלית, זוגות דה פקטו מחוץ לאוסטרליה אינם מכוסים על ידי חוק דיני המשפחה. הסיבה לכך היא שחייב להיות קשר בין בני הזוג דה פקטו לבין מדינה או טריטוריה, שכן ניתן להחיל את החוק רק בתוך מדינה או טריטוריה. אם זוג דה פקטו יוצא ממדינה או טריטוריה אוסטרלית הם לא לוקחים איתם את המדינה או הטריטוריה ולכן החוק לא יכול לחול עליהם. המעמד החוקי והזכויות והחובות של בני הזוג דה פקטו או הזוג הרווק יוכרו אז על ידי חוקי המדינה של המקום שבו הם מתגוררים בדרך כלל.
עיין בסעיף על בית המשפט הפדרלי והמשפחה של אוסטרליה להסבר נוסף על סמכות השיפוט ביחסים דה פקטו.
זאת בשונה מנישואים המוכרים מבחינה בינלאומית מחוץ למדינת הנישואין.

חוקים המשפיעים על ילדים
ראה חוק הורות באוסטרליה.

מסגרת דיני המשפחה עוסקת גם בהסדרי הורות להבטחת טובת הילדים, במיוחד בנסיבות שבהן הם נמצאים בסיכון או שבה הוריהם או המטפלים שלהם נפרדים. למרות שהגנת ילדים מטופלת בעיקר על בסיס מדינה וטריטוריה, על פי חקיקת המדינה והטריטוריה, ניתן לטפל בהסדרי הורות גם על פי החוק הפדרלי לדיני משפחה 1975.

תכנית מזונות ילדים בניהול ממשלתי מאפשרת להורים להגיע להסכמות פרטיות, או להירשם ב- Child Support Agency Australia, אשר עשויה לדרוש מהורה אחד לשלם תשלומים לאחר, בהתאם לחלוקת הטיפול ובהכנסת כל אחד מההורים, בין היתר. גורמים. מאז 1989 מזונות ילדים הוערכו על פי חוק מזונות ילדים (הערכה) משנת 1989, המנוהל על ידי הסוכנות לתמיכה בילדים אוסטרליה.

החוק הפנימי האוסטרלי גם חוקק חלק מהחובות של אוסטרליה על פי המשפט הבינלאומי, כמו אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים בינלאומית, אשר עוסקת בחוק דיני המשפחה משנת 1975.

ב-22 במאי 2006, תוקן חוק דיני המשפחה 1975 על ידי חוק חוק המשפחה (אחריות הורית משותפת) משנת 2006, אשר חל על כל עניין בית משפט הנוגע לילדים שהיו בבית המשפט ב-1 ביולי 2006 או לאחר מכן. המטרה העיקרית של חוק זה הוא להבטיח שלבית המשפט יהיה תמיד “טובת הילד” כשיקול עליון. מטרתו של חוק זה היא להבטיח כי טובת הילדים מוגשת על ידי הבטחת כי “לילדים תהיה התועלת שלשני הוריהם תהיה מעורבות משמעותית בחייהם, במידה המרבית המתיישבת עם האינטרסים של הילד”. אולם רבים טוענים כי הסדר כזה למעשה פועל נגד השגת זאת, וכיום ממשיכים לדחוף לרפורמה נוספת. בעשור האחרון לא ניתנה אב אוסטרלי אחד גישה הורית שווה בכל מקרה שדווח באתר Austlii. במקום זאת, השופטים יישמו את דוקטרינת מקינסטוש-צ’ישולם שביקשה להגביל את הזמן שילדים מבלים עם ילדים.
גישה זו הופרכה כעת על ידי אנשי אקדמיה, למרות שמעולם לא ערערה על ידי שופט בית משפט לענייני משפחה.

נכסים ותוצאות כספיות
אוסטרליה היא מדינת חלוקה שוויונית, כלומר, בעת גירושין או מוות של בן זוג העושר הנקי אינו מחולק באופן שווה (50/50) כרכוש קהילתי. במקום זאת, לבתי המשפט יש סמכויות רחבות, תוך התחשבות בכ-27 גורמים סטטוטוריים, לקבוע מה תהיה חלוקת העושר “צודקת ושוויונית”.
הרוב המכריע של התוצאות מביא לחלוקה של 55-65% לטובת האישה, או בן הזוג החלש יותר מבחינה כלכלית, לפני תשלום הוצאות משפט.
תהליך זה אינו חף ממבקריו: בממוצע תהליך הקצאת העושר מחדש נמשך בין שנתיים, או עבור העשירים יותר, עד 4 שנים.

יישוב נכס
על פי חוק דיני משפחה בית משפט יכול לתת צווים לחלוקת הנכסים, ההתחייבויות והפנסיה של בני זוג, וצווים קשורים אחרים. על בית המשפט לגשת להחלטה על פי “הליך 4 השלבים”:

לברר את הנכסים, ההתחייבויות והפנסיה של הצדדים;
להעריך את התרומות שכל צד תרם למאגר הנכסים;
להעריך את הגורמים הרלוונטיים הקבועים בסעיף 75(2), המכונים לרוב גורמי “הצרכים העתידיים”;
לשקול אם התוצאה היא “צודקת ושוויונית” ולבצע התאמות רלוונטיות.

המועד הרלוונטי לבירור “בריכת” הנכס הוא במועד המשפט, לא במועד הפירוד.

תרומות למערכת היחסים כוללות תרומות כספיות (כגון הכנסה, ירושות, נכסים שהוחזקו בתחילת הקשר), תרומות לא כספיות (כגון עבודה ללא תשלום, סיוע בניהול עסק) ותרומות להורות ולעקרות בית (כגון מטלות בית. וטיפול בילדים). תרומות כעקרות בית והורה אינן נחשבות בעלות ערך נמוך יותר מאשר תרומות כספיות.

גורמי סעיף 75(2) (“צרכים עתידיים”) מאפשרים לבצע התאמה בין הצדדים כדי להתחשב בנסיבות מסוימות. נסיבות רלוונטיות נפוצות כוללות טיפול בילדים, פערי הכנסה והשפעה על היחסים של זמן מחוץ לכוח העבודה.

לפי חוק דיני משפחה, לבית משפט יש סמכות “לפצל” פנסיה מבן זוג אחד לשני. ​​בית משפט יכול לתת צווים להסדר רכוש או למזונות בן זוג לאחר פטירתו של בעל דין, אך רק אם נפתחו הליכים לפני פטירתו של אותו בעל דין.

בית המשפט רשאי לסרב לתת צוו כלשהו, ​​ולהשאיר את האינטרסים המשפטיים והשוויוניים של הצדדים כפי שהיו.

תחזוקת בן זוג
לצדדים לנישואין או למערכת יחסים דה פקטו יש זכות להגיש בקשה למזונות בן זוג מהצד השני. על הצד המגיש בקשה להוכיח:

הצורך שלו או שלה במזונות בן זוג, וכן
שלצד השני יש יכולת לשלם מזונות לבני הזוג.
אם נעשה, צו למזונות בן זוג הוא בדרך כלל לתקופה מוגבלת כדי לאפשר לצד לבצע הסבה מקצועית, לחזור לכוח העבודה או לטפל בילדים צעירים.

הסכמי ממון מחייבים
על פי חלק VIIIA לחוק דיני המשפחה (לזוגות דה פקטו: חלק 4 לחלק VIIIAB), צדדים רשאים לבטל את יכולתו של בית המשפט ליתן צווים בגין הסדר רכוש או אחזקת בני זוג באמצעות שימוש בכספי מחייב תקף הסכם. השפעתו של הסכם ממון מחייב תקף היא למנוע מבית משפט מתן צווים לפי חלק VIII לחוק דיני המשפחה (או ההוראות דה פקטו המקבילות), כלומר שרכוש יחולק ו/או מזונות בני הזוג. יטופלו בהתאם להוראות ההסכם. הסכם ממון מחייב יכול להיות תקף רק אם שני הצדדים קיבלו ייעוץ משפטי עצמאי לפני חתימת ההסכם.

עם זאת, מחקר שנערך לאחרונה על ידי Canstar מצא כי רק ל-6% מהזוגות האוסטרליים יש הסכם פיננסי מחייב, כלומר למעלה מ-90% מהזוגות האוסטרליים לאחר שנפרדו עדיין נדרשים לחלק את העושר לפי מה שחוק דיני המשפחה רואה כ”צודק ושוויוני” “.

הסכם ממון מחייב המנסה להגביל את יכולתו של אדם לתבוע מזונות בן זוג, יהיה פסול אם הצד לא הצליח לפרנס את עצמו ללא קצבה בעת כניסת ההסכם לתוקף.

ניתן לבטל הסכם ממון מחייב בנסיבות מוגבלות.