צור קשר
אודות| פסק דין |
עורך דין מומלץ
השופט נפתלי שילה:
לפנינו ערעור על פסק דינו של ביהמ”ש לענייני משפחה בת”א מיום 21.10.21 (כב’ השופטת קרן גיל בתלה”מ 48861-11-18) שפסק למזונות שלושת ילדיהם הקטינים של הצדדים סך של 6,510 ₪ לחודש ובנוסף מחצית מהוצאות החינוך והבריאות של הקטינים.
א. תמצית פסק הדין
- הצדדים הם הורים לשלושה קטינים ילידי 2006, 2009 ו – 2012 וחל עליהם הדין האישי.
- ביום 19.7.18 המשיב (להלן גם: האב) הגיש בקשה להכריז עליו כפושט רגל ובחודש אוגוסט 2018 הצדדים נפרדו. מאז האב מתגורר אצל הוריו והמערערת (להלן גם:האם) מתגוררת בדירה שכורה.
- בחודש נובמבר 2018 המערערת הגישה תביעה למזונות הקטינים וביום 29.1.19 נפסקו מזונות זמניים לקטינים בגובה של 3,300 ₪ לחודש (1,100 ₪ לכל קטין) ומחצית משכר הדירה (3,750 ₪ לחודש), סה”כ 7,050 ₪ לחודש.
- ביום 7.3.19 ניתן צו כינוס לנכסי החייב.
- האם עובדת בבנק ושיעור השתכרותה עומד על 10,000 ₪ נטו לחודש.
- האב היה בעבר עצמאי בתחום הבנייה והאם לא הוכיחה את טענתה שטרם מתן צו הכינוס האב השתכר מאות אלפי ₪ בחודש או שיש לו רכוש רב. לאורך השנים “הצדדים היו תלויים גם בהכנסתה של התובעת ולא נסמכו על הכנסתו של הנתבע“.האם טענה שבשנים 2017-2018 היא העבירה מהחשבון המשותף של הצדדים לחשבונו העסקי של האב כ – 200,000 ₪ במצטבר. “משמע לא רק שהכנסות הנתבע לא היו גבוהות, אלא הצדדים נדרשו להזרים כספים לצורך ניהול עסקיו“. הצדדים לא צברו כל רכוש טרם מתן צו הכינוס.
- האם טענה שהאב השתכר 200,000 ₪ ברוטו לחודש וזאת בעקבות “ראיית זהב” בדמות כתב אישום שהוגש נגדו ע”י רשויות מע”מ. מכתב האישום עולה שהאב לא הגיש במועד דוחות תקופתיים למע”מ במשך חודשים רבים בשנת 2017 ובתחילת שנת 2018 והוא אף לא העביר לרשויות המס את כספי המע”מ בהתאם לדוחות. האם טענה שלפי הדוחות שהאב הגיש לרשויות המע”מ, הכנסתו בחודשים מרץ ואפריל 2018 היתה בסך של 3 מיליון ₪ והדבר מלמד על הכנסות בגובה של 18 מיליון ₪ לשנה.
- לאורך כל ההליך, האב לא המציא כל אסמכתא על הכנסותיו כעצמאי ולטענתו הדבר נעשה בשל חסרון כיס ולכן אף הוגש נגדו כתב האישום הנ”ל. האב טען גם,שהוא הנפיק חשבוניות מע”מ אף שהתשלומים לא שולמו לו בפועל.
- טענות האם ביחס להיקף הכנסות האבלא יכולות להתקבל. המידע בכתב האישום אינו מגלה את התמונה במלואה אלא את הנתונים לחודשים מסוימים שהוגשו באיחור. לא ניתן לחשב את ההכנסה בשנת 2018 על בסיס שלושה חודשים בלבד ובשנת 2017 על חמישה חודשים בלבד. האם אף התעלמה מחודשים שבהם שיעור ההכנסה של האב עמד על 15,000 ₪ בלבד ולא ניתן “לבחור” חודשים באופן סלקטיבי. בנוסף, דוחות המע”מ לא מלמדים על היקף ההכנסות בפועל, מאחר שהם לא מגלמים את היקף ההוצאות “שיכולות להיות בהיקף משמעותי מאוד“.
- תקנה 264 (א)לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ”ד – 1984 (להלן: התקנה) שחלה בזמנו, כמו גם תקנה 12 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) התשפ”א – 2020 שחלה כיום,מורות שבעל דין שלא מסר בהרצאת הפרטים מטעמו פרט שהוא בתחום ידיעתו האישית “יראוהו כמודה בפרט שמסר הצד שכנגד ואין די בהכחשה סתמית“. האב לא צירף מידע מספק ביחס להכנסותיו ואולם “אין באי צירוף המידע, כשלעצמו, כדי לקבל כל טענה של הצד שכנגד“. לא ניתן לקבל את טענות האם ביחס להכנסות האב כמפורט לעיל, מה גם שעקב העובדה שהיא בן הזוג הרשום של האב שפעל כעוסק מורשה, היתה לה נגישות לדוחות שהוגשו, שאף היא היתה חתומה עליהם טרם הגשתם.
- משהאב לא פעל בהתאם לחובתו “והציג במכוון מידע חלקי וחסר מאוד ביחס להכנסותיו, חרף הזדמנויות רבות שניתנו לו… ומשלא ניתן לקבל את טענת התובעת לעניין שיעור השתכרותו, בית המשפט יעריך את יכולתו הכלכלית“.
- יש לבחון את שיעור השתכרותושל האב בהתחשב בצו הכינוס שניתן לנכסיו בשל חובות של כעשרה מיליון ₪, דבר המלמד שהוא חיי בעבר מעבר ליכולותיו. יש לקחת בחשבון את העובדה שהאם נדרשה להזרים כספים לעסקו של האב חרף עבודתו וכן שהצדדים לא צברו כל רכוש, אפילו לא דירת מגורים. בנוסף, יש לקחת בחשבון שהאב גם לא משתף פעולה בהליך הפש”ר. לפיכך, יכולתו הכלכלית של האב מוערכת בסך של 18,000 ₪ נטו לחודש.
- האם שוכרת דירה בעלות של 7,000 ₪ לחודש (לאחר הפחתה של 500 ₪, לאור העובדה שהאם משכירה חנייה אחת הצמודה לדירה שהיא שוכרת) ומסכום זה חלקה שלה ללא רכיב הקטינים בהוצאה זו עומד על מחצית,דהיינו סך של 3,500 ₪. מכאן, שהכנסתה הפנויה של האם היא בסך של 6,500 ₪ לחודש.
- האב מתגורר בבית הוריו ומהכנסתו יש להפחית את הסך של 250 ₪ לחודש שהוא משלם לקופת הכינוס ולכן הכנסתו הפנויה עומדת על 17,750 ₪. לפיכך, יחס ההכנסות הפנויות של הצדדים הוא 27% לאם ו – 73% לאב.
- זמני השהות של הקטינים עם האב הם מצומצמים מאוד והם כלל לא לנים אצלו. חלוקת זמני השהות היא: 90% אצל האם ו – 10% אצל האב.
- פירוט צורכי הקטינים כנטען ע”י האםנערך “בהפרזה רבה” ולא צורפו על ידה אסמכתאות להיקף ההוצאות. למרות שצורכי הקטינים לא הוכחו כדבעי ולא הוכחה רמת חיים גבוהה, צורכי כל קטין הוערכו בסך של 1,900 ₪ לחודש לכל ילד. מתוך סכום זה, סך של 1,300 ₪ לחודש הואעבור צרכים תלויי שהות וסך של 600 ₪ לחודש הוא עבור צרכים שאינם תלויי שהות.
- חלק הקטינים במדור ואחזקתו עומד על 3,750 ₪ לחודש (50%) ולכן בגין רכיב זה, כל קטין זכאי ל – 1,250 ₪ לחודש.
- לפיכך, על האב לשלם כל חודש לכל אחד משלושת הקטינים סך של 438 ₪ עבור צרכים שאינם תלויי שהות, סך של 819 ₪ עבור צרכים תלויי שהות, וסך של 913 ₪ עבור מדור ואחזקתו. סה”כ – 2,170 ₪ לכל קטין (6,510 ₪ לשלושת הקטינים). לאור שיעור המזונות, הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך והבריאות של הקטינים.
- תוקף החיוב הוא ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך שהוגשה ביום 11.10.18.
ב. תמצית טענות המערערת
- המערערת לא השלימה עם פסק הדין והגישה את הערעור שלפנינו.
- האב הוא איש אמיד ביותר ויש לו מחזור הכנסות בגובה של 20 מיליון ₪ בשנה. יש להעמיד את סכום המזונות על 2,250 ₪ לחודש לכל קטין בתוספת מחצית מדמי השכירות ובסה”כ על 10,750 ₪ לחודש וכן לחייבו לשאת במלוא הוצאות החינוך והבריאות של הקטינים.
- טעה ביהמ”ש קמא שהחיל את חיוב המזונות הקבועים שהם נמוכים יותר מהמזונות הזמניים, רטרואקטיבית מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, למרות שעל פי ההלכה, לא משיבים מזונות שנאכלו.
- מכתב האישום שהוגש כנגד האב עולה שהמע”מ על הכנסתו בחודש אפריל 2018 עמד על מעל 261,000 ₪ ומכאן שהכנסתו באותו חודש עמדה על מעל 1.5 מיליון ₪. גם בשנת 2017 מחזור הכנסותיו החודשי של האב עמד על מעל 1.5 מיליון ₪. האב הוא קבלן ויזם בניין והוא אומן מומחה בשימור מבנים.מדובר על נתונים שמסר האב בעצמו לרשויות המע”מ. האב גבה את תשלומי המע”מ מלקוחותיו ואולם הוא שלשל אותם לכיסו ולא העבירם לרשויות.
- האב לא המציא מסמכים אודות הכנסותיו כפי שנדרש על פי התקנה וכפי שהתחייב ובכך הסתיר ביודעין מידע חשוב מבית המשפט. האב לא צירף הרצאת פרטים לכתב הגנתו ולא המציא אישורים על היקף הכנסותיו. בהתאם לתקנה, בעל דין שהסתיר נתונים על הכנסותיו המצויים בידיעתו האישית, יראוהו כמי שמודה בפרט שמסר בעל הדין שכנגד. היה על ביהמ”ש קמא לעשות שימוש בתקנה זו.
- המערערת העמידה את גובה הכנסתו של האב על סך של 200,000 ₪ ברוטו וזאת על בסיס הערכה זהירה שהכנסתו עומדת על 8% ממחזור עסקו. לפיכך, משהאב הסתיר את הכנסתו ולא המציא את האסמכתאות כפי שנדרש פעמים רבות, היה צריך לראות באב כמי שמודה שהכנסתו היא בגובה של 200,000 ₪ ברוטו לחודש. ביהמ”ש קמא בחר לשמש כסנגור לאב במקום לזקוף לחובתו את מחדליו הרבים.
- האם נאלצה להעביר במהלך החיים המשותפים כספים לאב וזאת רק מחמת שהוא נקט כנגדה באלימות כלכלית ולא מחמת חסרון כיס של האב, שהשתכר מאות אלפי ₪ לחודש מעיסוקיו. כתב האישום שהוגש כנגד האב מהווה “ראיית זהב” להכנסתו.
- לצדדים היו במהלך הנישואין מספר נכסי נדל”ן שנרשמו ע”ש האב בלבד והם נמכרו על ידו מבלי שהוא שיתף את האם בתמורה. האב הסתיר את הכנסותיו ורכושו מידיעת בית המשפט. טעה ביהמ”ש קמא כשקבע שהכנסתו של האב עומדת על 18,000 ₪ לחודש בלבד וזאת ללא כל בסיס. היה עליו לקבל את גרסת המערערת לפיה האב משתכר 200,000 ₪ ברוטו לחודש ומסכום זה היה צריך לגזור את סכום המזונות. לכן, יחס ההכנסות צריך היה להיות כך: האם 5% והאב 95%.
- מאחר שכמעט כל הזמן הקטינים שוהים בבית האם והם לא לנים כלל אצל האב, לא היה מקום לאבחנה בין הוצאות תלויות שהות להוצאות שאינן תלויות שהות.יחס זמני השהות היה צריך להיות 100% אצל האם. לכן, היה צריך לחייב את האב במזונות חודשיים בסך של 2,250 ₪ לכל קטין ועוד מחצית משכר דירה (מחצית מ – 7,500 ₪) דהיינו 3,750 ₪ לחודש לרכיב המדור.
- לאור האמור, יש לקבל את הערעור ולחייב את המשיב לשלם מזונות לקטינים בסך של 10,500 ₪ לחודש ואת מלוא הוצאות החינוך והבריאות של הקטינים.
ג. תמצית טענות המשיב
- מאחר שהמשיב נכנס להליכי חדלות פירעון, הכנסתו בעבר אינה רלוונטית. אף אם האב יכול היה לחזור לעיסוקו הקודם כעצמאי, מאחר ששמו בענף “נשרף”, הוא לא מסוגל להשתכר כפי שהשתכר לפני הליך הפש”ר.
- האב לא יכול היה להמציא את הדוחות אודות הכנסותיו, מאחר שהוא עזב בבהילות את המשרד ששימש אותו ומסמכים רבים נותרו במשרד ואבדו לו. לו היו בידיו מסמכי הדוחות הכספיים, הדבר היה עוזר לו גם בכל הנוגע לכתב האישום שהוגש ע”י מע”מ וברור שהיה לו אינטרס עליון להציגם לו יכול היה. בנוסף, האם מודה שכלכלת הבית נסמכה גם על משכורתה ומכאן שהוא לא היה עשיר כה גדול כפי שהאם טוענת.
- האב הוא אדם שירד מנכסיו ואין בידו את היכולת אפילו לשכור לעצמו דירה והוא מתגורר בבית הוריו וישן כמו ילד מתבגר בסלון. האב מתקשה לשרוד כלכלית. האם קיבלה צו שאפשר לה גישה לחשבונותיו ואף לאחר שהיא ערכה בדיקה, היא לא מצאה שום ראייה התומכת בטענותיה לפיה יש לאב כספים או נכסים שהוסתרו ממנה. קביעת בית המשפט בדבר פוטנציאל הכנסתו, גבוהה משמעותית מהמצב בפועל.
- לו האב היה משתכר את הסכומים המופרזים שהאם טוענת שהוא השתכר, הוא לא היה מוצא את עצמו בהליך פש”ר. האב אינו אדם בריא ועבר כמה צנתורים. האב עובד כיום כשכיר ומשתכר כ – 8,000 ₪ נטו לחודש. לאחר תשלום המזונות, לא נותר לו כמעט כסף למחייתו.
- האב מעורה בחיי ילדיו ונוטל אותם אליו לעיתים קרובות, מעבר לזמני השהות שנקבעו.לאור העובדה שאין ביכולתו לשכור דירה לעצמו, הוא לא יכול כיום להלין אצלו את הקטינים. פסיקת מזונות בסכום שהוא לא יעמוד בו, תפגע בו קשות. האם בחרה להתגורר באזור יוקרתי בתל אביב והיא צריכה לעבור להתגורר באזור זול יותר ולא לשלם דמי שכירות בגובה של 7,500 ₪ לחודש.אין הצדקה למגורים בדירה שעלותה מעל 4,500 ₪ לחודש והאב לא צריך לממן את גחמותיה היקרות של האם. האם גם לא יכולה לדרוש שהקטינים יילבשו בגדים ממותגים.
- לאור מצבו הכלכלי הקשה של האב, המזונות שנפסקו גבוהים ביותר ויש לדחות את הערעור.
ד. דיון והכרעה
- כפי שנקבע בע”א 732/88 יעקב קמחי נ’ אילנה קמחי ואח’, פ”ד מג(2) 251, 255:
“הלכה מימים ימימה היא, כי בית משפט שלערעור אינו נכנס לדיון מחודש בשאלות עובדתיות שהוכרעו בערכאה הנמוכה, הלכה זו מופעלת בדווקנות יתר בכל הקשור לפסיקת מזונות“.
- בבע”מ 946/19 פלוני נ’ פלונית)21.3.2019) נקבע כי:
“כלל הוא כי אין זה מדרכו של בית משפט שלערעור להתערב בקביעת שיעור המזונות, הנתונה להערכתו ולשיקול דעתו של בית המשפט שפסק בעניינם, אלא אם לדעת בית משפט שלערעור באה פסיקה זו על יסוד שיקולים מופרכים או אם בית המשפט התעלם משיקולים שהיה צריך לתת דעתו עליהם“.
ראו גם: ע”א 192/82 אריה סדן נ’ פביאן סדן , לו(4) 169 (1982);בע”מ 3708/07 פלוני נ’ פלוני (2.8.2007); עמ”ש (חי’) 32385-11-18א’ ג’ נ’ ר’ ג‘(22.05.2019); עמ”ש (ת”א) 1971-12-16 פלוני נ’ פלונית (06.01.2019).
- לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבור שאין מקום להתערב בהכרעתו של ביהמ”ש קמא, שניתח באופן מפורט ומקיף את המצב העובדתי והמשפטי ופסק לקטינים מזונות סבירים בהתאם לדין ולהלכת בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (19.7.17).
- התקנה קובעת כי: “בעל דין שלא מסר פרט בהרצאת הפרטים והפרט הוא בתחום ידיעתו האישית, יראוהו כמי שמודה בפרט שמסר בעל הדין שכנגד בעניין הנדון ולענין זה לא די בהכחשה סתמית“. ביהמ”ש קמא דן בתחולת תקנה זו על מקרה דנן ובצדק לא יישם אותה כפשוטה באופן דווקני ומילולי, בבחינת “כזה ראה וקדש”. מטרת התקנה לגרום לכך שבעלי הדין יימסרו את מלוא הפרטים הרלוונטיים על הכנסתם ורכושם ומי שלא פועל כאמור,מסתכן בכך שייראו אותו כמודה בגרסתו של הצד שכנגד. מדובר במטרה ראויה וחשובה שנועדה להביא את הצדדים למצב שבו הם יגלו באופן מלא את כל הפרטים הרלוונטיים לפסיקת המזונות, על מנת שניתן יהיה לפסוק מזונות בהתחשב במסד נתונים אמין ומקיף ככל הניתן. יחד עם זאת, לבית המשפט שיקול דעת לקבוע באילו נסיבות ובאיזו מידה יש להפעיל את הקבוע בתקנה ככתבה וכלשונה ללא כל סייג. כפי שקבע ביהמ”ש קמא “אין באי צירוף המידע כשלעצמו, כדי לקבל כל טענה של הצד שכנגד“. יש לבחון כל מקרה לגופו על מנת להגיע להערכה סבירה התואמת את התשתית העובדתית שהתבררה בכללותה. במקרה דנן, אירע שינוי נסיבות מהותי במצבו הכלכלי של האב שהחל בהליכי חדלות פירעון כמה חודשים טרם שהאם פתחה בהליכים המשפטיים נגדו. אינו דומה מצבו של המשיב שנמצא כיום בהליכי פש”ר ויש לו חובות בגובה של עשרה מיליון ₪ למצבו בטרם שניתן צו כינוס לנכסיו. כל הנתונים שהמערערת מבססת עליהם את טענותיה בדבר פוטנציאל הכנסתו של המשיב ושפורטו בכתב האישום, אירעו בתקופה שקדמה לכניסתו של האב להליכי חדלות פירעון ובצדק לקח זאת בית המשפט קמא בחשבון בין יתר שיקוליו.
- אכן, הביקורת של ביהמ”ש קמא כלפי המשיב מוצדקת ביותר. המשיב העלים מידע ולא סיפק נתונים כנדרש. בית המשפט התחשב בכך והתנהלות זו פעלה לחובתושל המשיב שעה שבוצעה הערכה של פוטנציאל הכנסתו על דרך האומדנה. ברם, אין זה אומר שיש להסיק מכך שהאב משתכר 200,000 ₪ ברוטו לחודש. בית המשפט קמא בחן ביסודיות את טענות המערערת בכל הנוגע למסקנות שיש להסיק מ”ראיית הזהב” – כתב האישום שהוגש כנגד האב ע”י רשויות המס – והעריך את פוטנציאל הכנסתו על דרך האומדנה.
- בצדק קבע ביהמ”ש קמא שלא ניתן לקבוע את גובה ההכנסה של האב על בסיס מחזורי פעילות עסקו בעבר, כשלא ידוע מה היקף ההוצאות שאין בגינן מע”מ והוצאות אלו יכולות להיות משמעותיות. ביהמ”ש קמא אף ציין שהנתונים המפורטים בכתב האישום הם חלקיים ומתייחסים לחודשים בודדים ונלקחה בחשבון אף העובדה שהצדדים לא צברו כל רכוש בחייהם המשותפים והמערערת גם טענה שהצדדים העבירו סכומים גבוהים לחשבון העסקי של המשיב.
- אכן, לא ניתן היה לקבוע את פוטנציאל הכנסתו של המשיב על בסיס נתונים מוצקים. יחד עם זאת, בית המשפט קמא שקלל את מכלול הנתונים והממצאים והגיע למסקנה סבירה שאין מקום להתערב בה. בצדק נקבע שטענת המערערת בדבר הכנסה של 200,000 ₪ לחודש אינה מבוססת כלל על נתונים מוסמכים ומדובר בהשערה חסרת בסיס ועיגון.
- ביהמ”ש קמא בחן את יכולתו הכלכלית של האב בזהירות הראויה והתחשב בכך שניתן כנגדו צו כינוס. אם יקבל האב הפטר בהליך הפש”ר ויתברר שהוא משתכר סכומים משמעותיים ביותר כפי שטוענת האם, היא תוכל להגיש תובענה להגדלת מזונות עקב שינוי נסיבות מהותי. במצבו הנוכחי של האב כיום, פסיקת המזונות שנקבעה היא סבירה ואין כל עילה להתערב בה. כמו כן, ביהמ”ש קמא אף הורה שקצבת הילדים מהמל”ל תועבר לאם בנוסף למזונות ולפיכך האם מקבלת עבור הקטינים כל חודש עוד סך של 550 ₪ לחודש ואף סכום זה משמש לצרכיהם.
- לא נעלמה מעינינו הטעות התחשיבית שנפלה בסכימת המדור והוצאותיו (4250 ₪ במקום 3750 – סעיף 22 סיפא לפסק הדין). ברם, המערערת לא טענה בעניין זה, להיפך. היא תמכה טענותיה בסכום שנקב בית המשפט אך בקשה לחייב את המשיב במלואו. כך או כך, משנקבעו הוצאות הקטינים לכדי 1900₪ לכל קטין, ללא כל ערעור של המערערת בנוגע לקביעה זו, יש בקצבת הילדים, שהוספה למזונות, כדי לתקן שגגה זו.
- יש לדחות גם את טענת המערערת לפיה היה על ביהמ”ש קמא לחייב את המשיב בהוצאות החינוך והבריאות בשיעור של 73% בהתאם ליחס ההכנסות ולא רק במחצית.שהרי, בית המשפט קמא היה מודע לכך ואולם הוא קבע כי “נוכח שיעור החיוב במזונות“, הצדדים יישאו בהוצאות אלו בחלקים שווים. דהיינו, ביהמ”ש קמא סבר שמאחר שהמזונות נפסקו על הצד הגבוה יחסית – 6,510 ש”ח לחודש, אין מקום לחייב את האב לשלם יותר ממחצית ההוצאות החריגות. אין הצדקה להתערב בשיקול דעתו של ביהמ”ש קמא גם בנושא זה והכרעתו אינה בלתי סבירה, אף אם ניתן היה לפסוק באופן אחר ולחייב את המשיב לשלם רכיב זה בהתאם ליחס ההכנסות.
- בנושא אחד יש לקבל את הערעור והוא נוגע למועד תחולתו של פסק הדין. מאחר שהחיוב במזונות זמניים היה גבוה יותר מהמזונות הקבועים, לא היה מקום להורות על תחולה רטרואקטיבית של פסק הדין ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך. שהרי, ככלל, אין להשיב מזונות שנאכלו ע”י הקטינים, מאחר שהדבר עלול לפגוע ברווחתם של הקטינים היות ש”יש להניח שמה ששולם נצרך” (ע”א 125/86 דן סימנוב נ’ נטלי סימנוב ואח’ (31.12.86) וכן בע”מ 4589/05 פלוני נ’ פלונית (21.11.05)). לפיכך, ככל שהמזונות הזמניים כבר נגבו בפועלע”י האם, יש לקבוע שתוקף החיוב של המזונות הקבועים יהיה מיום מתן פסק דינו של ביהמ”ש קמא ואילך.
- סיכומו של דבר: אציע לדחות את הערעור בעיקרו למעט בנוגע למועד תחולת החיוב של המזונות הקבועים שיחול מיום מתן פסק הדין ככל שהמזונות הזמניים נגבו בפועל. אציע גם, שלאור העובדה שרק חלק מהערעור התקבל, כל צד יישא בהוצאותיו. העירבון שהמערערת הפקידה יושב לה באמצעות ב”כ.
_______________
נפתלי שילה, שופט
השופט שאול שוחט, סגן הנשיא – אב”ד:
אני מסכים.
______________
שאול שוחט, שופט
סגן הנשיא, אב”ד
השופטת עינת רביד:
אני מסכימה.
______________
עינת רביד, שופטת
נפסק כאמור בפסק דינו של השופט שילה.
פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, י”ב חשוון תשפ”ג, 06 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.
| שאול שוחט, שופט, סגן הנשיא אב”ד | עינת רביד, שופטת
| נפתלי שילה, שופט
|
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש 49763-12-21 פלונית נ’ אלמוני
[wpseo_breadcrumb]
