צוואות

עורך דין צוואה וירושה בישראל
בישראל, עורכי דין צוואות וירושה ממלאים תפקיד מרכזי בניווט בנושאים הסבוכים ולעיתים רגישים סביב הקצאת נכסים לאחר המוות. הם מתמחים בהיבטים שונים של דיני הירושה, תוך הבטחת חלוקה לגיטימית והוגנת של נכסי הנפטר על פי צוואתם האחרונה או דיני הירושה על פי דין. עורכי דין אלו מציעים שפע של שירותים, המותאמים לתת מענה לרב-היבטים של סכסוכי ירושה והחלטות.

עורך דין מומלץ

רשימה של שירותים:
ייעוץ ראשוני:

מתן ייעוץ בנושא ירושת בני זוג ופתרון סכסוכי ירושה.
הדרכה להגשת התנגדויות לצווי ירושה וביטול מתנות עיזבון.
הערכת סיכויי הצלחה בתביעות הקשורות בירושה.
ניסוח ובדיקת צוואות:

סיוע ללקוחות בניסוח משאלותיהם האחרונות בנוגע לחלוקת נכסים.
סקירת צוואות קיימות על מנת להבטיח חוקיות ובהירות.
ייצוג משפטי:

ייצוג לקוחות בסכסוכי ירושה מהותיים.
הסברה בנושאים הקשורים להגנה על הסכמי מתנות בירושה והתנגדות להסכמים כאמור.
טיפול בתיקים הכרוכים בהתנגדויות לצוואות והליכים משפטיים נוספים.
שירותי גישור:

גישור בין בני משפחה ליישוב סכסוכים בענייני ירושה שונים.
מתן אפשרות למשא ומתן מנקודת יתרון משמעותית על פני הצד שכנגד להגיע להחלטות.
ייעוץ בדיני ירושה:

מתן ייעוץ מקיף בדיני ירושה וזכויות.
מתן ייעוץ למניעת סכסוכי ירושה עתידיים בין בני משפחה.
טיפול משפטי מיוחד:

אסטרטגיות משפטיות אגרסיביות בעניינים הנוגעים לעסקאות עתידיות בירושה ובסכסוכי ירושה נפוצים.
גישות משפטיות מותאמות לתת מענה לאופי הייחודי של כל מקרה ומקרה, בהתחשב במגוון הדינמיקה המשפחתית וענייני הירושה.
שילוב קניין רוחני ומשפט עסקי:

ייצוג בעלי עסקים ואנשים פרטיים ממגזר ההייטק, תוך התמקדות בשילוב ידע קניין רוחני.
מיצוי ההגנה על זכויות בעלי החברה בהליכים משפטיים.

עורכי דין מובילים:
אחת הדמויות הבולטות בתחום היא עורכת הדין מאיה רוטנברג, מגשרת ועו”ד לענייני משפחה וגירושין אשר ידועה במומחיותה בטיפול בהתנגדויות לצוואות, בייצוג בסכסוכי ירושה מהותיים ובמתן טיפול משפטי  בלתי מתפשר בהגנה על זכויות ירושה. משרדה מספק התייחסות הוליסטית לענייני ירושה בשילוב הרשאה עם ייפוי כוח מתמשך ואישור נוטריון מטעם משרד המשפטים.

דיני צוואה וירושה בישראל בדגש על ייצוג משפטי
“צוואה”, במובן הכללי, מגלמת כל אמירה או פקודה שאדם מעוניין שיבוצעו בענייניו לאחר מותו, לרוב מנווטת על ידי עורך דין צוואה וירושה. בטרמינולוגיה משפטית, “צוואה” היא מסמך מרכזי, המורה משפטית על הקצאת רכושו לאחר המוות, שומר על תוקף אם נוצרה על פי נורמות משפטיות וללא טעויות בלתי הפיכות, לרוב בייעוץ של עורך דין צוואה וירושה.

הוראות חוק וחירות בישראל:
המשפט הישראלי, בהנחיית עורכי דין מנוסים לצוואה וירושה, מעריך את חירויות הפרט, המוגנות על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המכיר בזכות האדם היסודית לקניין. הכרה זו אוכפת את ההכרח במסגרות משפטיות מובנות לניהול ניהול עזבונו לאחר המוות, תוך הבטחה שהיא תואמת את רצונותיו האחרונים של הנפטרים כפי שנוסחו על ידי עורך דין צוואתם וירושה.

אחוזות גדולות ותניות מותנות:
בישראל, עיזבונות גדולים דורשים לעיתים קרובות מנהל עיזבון בטרם תעבור הירושה לזכאים, בהתאם להנחיות עורך דין הצוואה. במקרים מסוימים, אנשים עשויים לרצות, באמצעות צוואותיהם או חשבונות ביטוח החיים שלהם, להקצות חלקים מנכסיהם לגורמים ספציפיים או לגורמים ספציפיים, לעיתים מפורטות בקפדנות על ידי עורך דין צוואה וירושה, תוך הבטחת התאמה של רצונות אלו עם פרמטרים משפטיים.

תנאים, אימות ומקרים ספציפיים:
לעתים קרובות אנשים קובעים תנאים בצוואותיהם, משאירים את רכושם למי שעומד בתנאים שנקבעו, תהליך המפוקח על ידי עורכי דין צוואה וירושה. עם זאת, תנאים הדורשים שמירה על אורח חיים מוגבלים ונבדקים לעתים קרובות על ידי עורכי דין צוואה וירושה על התאמתם לתקנת הציבור, המוסר והפוטנציאל לגרום לעבירות נכסים.

קביעות המשפיעות על אורח החיים, כגון מצב משפחתי ודבקות דתית, או מניעת פעולות רכוש יכולות להיפסל אם הן נחשבות קיצוניות מדי, החלטה המושפעת מהערכות של עורכי דין מנוסים לצוואה ולירושה. בתי המשפט, שייעצו על ידי עורכי דין לצוואות וירושה, כיבדו הוראות המעניקות זכויות ירושה בתנאים שנויים במחלוקת, אם כי הוראות מגבילות המגבילות את הגישה לערכאות שיפוטיות פורשו באופן מצומצם כדי לשמור על גישה משפטית.

הסדר דיספוזיטיבי ובחירה אישית:
ההסדר הדיספוזיטיבי של חוק הירושה נתפס בעיני רבים, לרבות עורכי דין צוואה וירושה, כפתרון הולם, במיוחד כאשר מוריש משאיר אחריו בן זוג וילדים. כל עוד הפרט חי, יש לו את החופש לשנות את צוואתו כרצונו, תהליך הנעשה לעיתים קרובות בהנחיית עורך דין צוואה וירושה כדי להבטיח חוקיות ושיקוף מדויק של רצונות הפרט. החוק, כפי שפורש על ידי עורכי דין צוואה וירושה, קובע כי במקרים של הוראות סותרות בין צוואות, קביעותיה של הצוואה המאוחרת גוברות על אלו של קודמתה.

סוגי צוואות במשפט הישראלי
החוק הישראלי, לפי חוק הירושה, התשכ”ה, 1965, מתווה ארבעה סוגי צוואות, הבנויות ומייעצות על ידי עורך דין צוואה וירושה. יש הטוענים כי הוראת הסעיף המקנה זכויות בעזבון לבן זוג היא סוג חמישי, המכונה “צוואה בחיים”, בהקלה ובוחנת עורכי דין צוואה וירושה. סוג זה מקושר לרוב להרמוניה זוגית ולמשק בית משותף עקב מעשה ציווי.

צוואה בכתב יד:
צוואה בכתב יד היא מסמך שנכתב במלואו, חתום ומתוארך בכתב יד, ומכתיב את חלוקת רכושו של אדם לאחר מותו, בדרך כלל על ידי עורך דין צוואה וירושה. למרות שלכאורה הוא הקל ביותר לביצוע, תוקפו מוטלת בספק לאחר מותו של האדם בשל האפשרות הגבוהה לטעויות אם נכתב על ידי מישהו שאינו עורך דין. לפיכך, התייעצות עם עורך דין צוואה וירושה מומלצת כדי למנוע טעויות מסוג זה ולהבטיח את חוקיות המסמך.

צוואה עם עדים:
צוואה זו היא מסמך כתוב, הנושא את תאריך וחתימת המוריש בצירוף חתימת שני עדים, והיא מהווה גם צוואה תקפה, הנוצרת בדרך כלל בתמיכת עורך דין צוואה וירושה. הנפוץ ביותר, צוואה מסוג זה מנוסחת לרוב במשרד עורכי דין. השימוש בעורך דין צוואה וירושה במקרה זה מבטיח ניסוח ובחינה נאותים של המסמך לעמידה בדרישות החוק, מתן אמון בביצוע רצונו של הפרט לאחר מותו.

צוואה בפני רשות:
צוואה זו נערכת בעל פה בפני רשות המנויה בסעיף 22 לחוק הירושה (שופט, רשם, נוטריון), וכן נחשבת כצוואה תקפה לאחר התייעצות עם עורך דין צוואה וירושה. למרות שהשימוש בסעיף זה נדיר, הוא מספק שיטה חלופית לאלו שאינם מסוגלים ליצור מסמך כתוב, ומבטיח את ההגנה והביצוע של רצונותיהם האחרונים באמצעות ייעוץ משפטי.

צוואה בעל פה או בשכיבה:
צוואה זו נערכת על ידי מי שרואה עצמו “שוכב”, מול מוות, ועושה צוואה בפני שני עדים בעל פה, תהליך המפוקח על ידי עורכי דין צוואה וירושה. תוקף זה יפוג חודש לאחר סיום האיום על חייו של המוריש, אם הם עדיין בחיים. שיטה זו, על אף שהיא נדירה, משרתת את מי שנמצאים באיום מיידי, ומבטיחה שהרצונות האחרונים שלהם ייענו.

צוואה הדדית:
למרות שהצוואה היא מעשה אישי במשפט הישראלי, צוואה הדדית, הנערכת לרוב על ידי עורכי דין צוואה וירושה, מאפשרת לבני זוג להבטיח שרצון בן זוגם מתיישר עם החלטות משותפות. צוואה זו מתגבשת כנגד שינויים, ומספקת לבני הזוג ביטחון לגבי הורשת רכושם המשותף. הסכם מחייב זה מחייב הקפדה על שינויים, בפיקוח ובסיוע של עורכי דין צוואה וירושה.

פגמים בצוואות:
לא כל מסמך ערוך שנועד להיות צוואה הוא אכן צוואה. עורך דין צוואה וירושה יכול לזהות מספר פגמים שיכולים לפסול צוואה. בין היתר מדובר בפגם בכשירות המוריש, פגם פורמלי בצוואה, פגם הנוגע למתן הצוואה ופגם הנוגע לנסיבות עריכת הצוואה.

פגם בכשירות המוריש:
יש חשיבות מכרעת ליכולת ברורה, בפיקוח עורך דין צוואה וירושה, שכן רק מי שמתאים מבחינת גיל, בהירות נפש וכו’ יכול לערוך צוואה. צוואתם פסולה לצוואתם של מורישים חסרי יכולת, כגון ילדים או אנשים עם מוגבלות שכלית, מה שמבטיח את ההגנה על נכסיו של הפרט חסר הכושר.

פגם פורמלי בצוואה:
פגמים צורניים מסוימים עלולים לפסול צוואה, ובכך לחייב בדיקה של עורך דין צוואה וירושה. תיקון מס’ 11 לחוק הירושה מאפשר קיום צוואה אם ​​היא משקפת את רצונו האמיתי של המוריש, למרות פגמים קלים, תוך הקפדה על כיבוד כוונות הצוואה.

פגם בעניין הגשת הצוואה:
החוק קובע כמה הוראות בלתי נסבלות בצוואה, שנבדקו על ידי עורכי דין צוואה וירושה. מעורבות המוטבים בעריכת הצוואה עלולה להוביל לתחרויות. לכן, הפרדה בין המוריש לכל אדם אחר מומלצת מאוד במהלך עריכת הצוואה והחתימה על מנת לשקף את רצונותיו האמיתיים של המוריש.

פגם הנוגע לנסיבות עריכת הצוואה:
צוואה שנוצרה תוך איום, הונאה או השפעה בלתי הוגנת בטלה ומחייבת בדיקה של עורך דין צוואה וירושה. אם בית המשפט, בהנחיית הערכות עורכי דין צוואה וירושה, קובע כי לערוך הצוואה לא היה רצון חופשי בעת עריכתה, הרי שהיא בטלה, תוך שמירה על כוונותיו האמיתיות של המוריש.

התנגדות לצוואה
סקירת חוק:

חוק הירושה מסדיר את ההתנגדויות לצווי קיום צוואה, גובר על כללי הגשת תביעה אחרים.
מספר פגמים עלולים לפסול צוואה, המהווים עילה להתנגדות לפי חוק הירושה.
הנימוקים להתנגדות כוללים:

כשרות לצוות: חוסר יכולתו של המוריש להבין את מהות הצוואה.
צוואה סתומה: תוכן לא מובן.
צוואה לא חוקית: מכיל הוראות לא חוקיות, לא מוסריות או בלתי אפשריות.
אונס או איום: השפעה בלתי הוגנת ואסורה.
צוואה בעד עדים: מעורבות המוטבים משפיעה על תכנים לטובתם.
תהליך:

התנגדויות מוגשות לרשם בו הוגשה בקשת ההוצאה לפועל.
לפי סעיף 67 לחוק הירושה, הדיונים מועברים לבית המשפט לענייני משפחה.
ביטול צוואה
סקירת חוק:

סעיף 36 לחוק הירושה מפרט את הליך הביטול.
מוריש יכול לבטל צוואה על ידי כך במפורש, השמדת הצוואה או יצירת צוואה סותרת חדשה.
תקדימים משפטיים:

בשנת 2005, קבע בית המשפט העליון כי כוונה ברורה היא החשובה ביותר לביטול.
דרישות פורמליות מודגשות כאשר תביעות ביטול אינן חד משמעיות.
פרשנות
סקירת חוק:

סעיף 54 לחוק הירושה מנחה את הפרשנות.
הפרשנות מבוססת על חוות דעתו של המוריש ונסיבות חיצוניות כאשר אינן ברורות.
תקדימים משפטיים:

קיים מבחן דו-שלבי לפירוש צוואות, תוך התמקדות בשפה ובנסיבות.
השופט ברק שם דגש על פרשנות רחבה, והשופט הנדל הדגיש את ההקפדה על השפה הכתובה.
רצון כפוי
ניתוח השוואתי:

ישראל ומדינות רבות דוברות אנגלית שומרות על עקרון ה”חופש לצוות”, בניגוד למערכות הרצון הכפוי של מדינות רבות באירופה.
טיעונים:

התומכים טוענים שזה מבטיח קיום מינימלי לבני המשפחה.
המתנגדים טוענים שזה פוגע בזכויות של אדם על רכוש.
ירושה בדת
יהדות:

אינו מכיר בירושה על פי צוואה, רק על פי חוק.
מכיר במנגנון “עוקף”, המאפשר מתן מתנות במקום ירושה.
אסלאם:

שני שלישים מעיזבונו של נפטר שמורים לקרובים ספציפיים.
את השליש הנותר ניתן לחלק לפי צוואתו של המוריש, מבלי לשנות את המניות שנקבעו מראש.
סיכום
משמעות:
שירותי עורכי דין צוואה וירושה בישראל הינם הכרחיים בשמירה על זכויותיהם ורצונותיהם של הנפטרים ויורשיהם. הם מציעים גישה מאוזנת בין ייצוג משפטי אגרסיבי והחלטות מדיטטיביות, מה שמבטיח שהניואנסים של כל מקרה נלקחים בחשבון, והצדדים המעורבים מגיעים לפתרון הוגן והוגן. הם ממלאים תפקיד קריטי בגישור בסכסוכי משפחה בנושא ירושה ומתן תובנות חשובות למניעת חילוקי דעות עתידיים, מה שהופך אותם לחלק בלתי נפרד מהנוף המשפטי הישראלי בענייני ירושה.
לצוואות יש היסטוריה ארוכה.

חקר צוואה עוסק באיתור יורשים והוכחת זכותם לירושה. בחלק מהעיזבונות ייתכן שלא יהיו יורשים ידועים, או שחסרים יורשים ששמם ידוע אך פרטי ההתקשרות שלהם אינם ידועים. ייתכן שיהיו גם יורשים ידועים מחלק אחד של המשפחה, אך ייתכן שחלק אחר של המשפחה אינו ידוע. בכל המקרים הללו, חוקרי צוואה מקצועיים פועלים לאתר את קרובי המשפחה.

חוקרי צוואות נקראים גם ציידי יורשים, מחפשי יורשים וגניאלוגים משפטיים.

חוקי העיירות משתנים מאוד ממדינה אחת לאחרת, ובארה”ב הם גם משתנים ממדינה למדינה. לפיכך חוקרי צוואות חייבים להיות בעלי ידע נרחב בחוק כדי לדעת אילו בני משפחה זכאים לרשת על פי חוק. הם גם מפעילים טכניקות גנאלוגיות וחקירה מיוחדות לחיפוש ברשומות ומאגרי מידע ציבוריים כדי לזהות את המשפחה המורחבת של הנפטר, לעתים קרובות מתחילים עם שם ותאריך פטירה בלבד, ובמקרים מסוימים מחפשים קרובי משפחה רחוקים כמו בני דודים שניים. במקרים רבים ליורשים שמזוהים לבסוף יש מעט או כלל ידע על האדם ממנו הם יורשים.

חוקרי צוואות נשכרים על ידי עורכי דין בבריטניה, או עורכי דין עיזבון בארצות הברית. מקובל גם שהם מוצאים באופן עצמאי עזבונות המסווגים כ-bona vacantia לפיהם המחקר מתבצע על אחריותם ועל חשבונם, עם עמלות המוחזרות באמצעות הסכם מבוסס עמלות.

יוון העתיקה
הנוהג היווני הקדום בנוגע לצוואות לא היה זהה בכל המקומות; חלק מהמדינות התירו לגברים להיפטר מהאחוזות שלהם, אחרות שללו מהם לחלוטין את הפריבילגיה הזו. לפי פלוטארכוס, סולון “מבורך מאוד על החוק שלו בנוגע לצוואות; כי לפני זמנו לא הורשה לאיש לערוך, אלא כל הון של הנפטרים היה שייך למשפחותיהם; אך הוא התיר להם להעניק זאת למי שירצו., להעריך ידידות קשר חזק יותר מבני משפחה, וחיבה מהצורך, ובכך העמיד את רכושו של כל אדם לרשות המחזיק; אך הוא לא התיר כל מיני צוואות, אלא דרש את התנאים הבאים בכל האנשים שעשו אותן:

שהם חייבים להיות אזרחי אתונה, לא עבדים או זרים, כי אז נחלטו נחלותיהם לשימוש הציבור.

שהם חייבים להיות גברים שהגיעו לגיל עשרים, שכן נשים וגברים מתחת לגיל זה לא הורשו להיפטר על פי צוואה של יותר מאמצעי שעורה אחד.

שאסור לאמץ אותם; שכן כאשר מאומצים מתו ללא בעיה, חזרו האחוזות שקיבלו באימוץ ליחסי האנשים שאימצו אותם.

שלא יהיו להם ילדים זכרים משלהם, כי אז נחלתם הייתה שייכת לאלה. אם היו להם רק בנות, האנשים שהורשה להם הירושה היו חייבים לשאת אותם. עם זאת, גברים הורשו למנות יורשים לרשת את ילדיהם, למקרה שאלו ימותו במקרה מתחת לגיל עשרים.

שהם צריכים להיות בדעתם, כי צוואה שסחטה בטירוף של מחלה, או חוסר זקנה, לא היו למעשה רצונם של האנשים שעשו אותם.

שהם לא צריכים להיות במאסר, או אילוץ אחר, הסכמתם תהיה אז רק כפויה, וגם לא בצדק להיות מוניטין מרצון.

שלא יגרמו להם קסמיה ורמזיה של אשה; שכן (אומר פלוטרכוס) המחוקק החכם בצדק חשב שאין להבדיל בין רמאות להכרח, חנופה לכפייה, שכן לשניהם יש עוצמה באותה מידה לשכנע אדם מהשכל.

בדרך כלל נחתמו צוואות בפני כמה עדים, אשר שמו להן חותמות לאישור, ולאחר מכן הניחו אותן בידי נאמנים, אשר היו מחויבים לראותן ביצוען. באתונה, חלק מהשופטים נכחו לעתים קרובות מאוד בעריכת צוואות. לפעמים נכחו גם הארכונים. לעיתים הצהיר המוריש את צוואתו בפני מספיק עדים, מבלי להתחייב בכתב. לפיכך, מסופר על קליאס, שחשש להינתק על ידי קונספירציה מרושעת, שהכריז על רצונו בגלוי בפני האסיפה העממית באתונה. היו כמה עותקים של צוואות ב- Diogenes Laërtius, כמו אלה של אריסטו, ליקו מטרואס ותיאופרסטוס.
; משם נראה שהייתה להם צורה משותפת, שמתחילה במשאלת חיים ובריאות.

עורך דין צוואה מחיר
עורך דין ירושות וצוואות במרכז
עורך דין צוואות וירושות תל אביב
עו”ד ירושה מומלץ
עורך דין צוואות וירושות בצפון
עורך דין לענייני ירושה פתח תקווה
עורך דין צוואות מומלץ
עורך דין לענייני ירושה ראשון לציון

רומא העתיקה
דיני ירושה ברומא העתיקה

לוח שעווה עם חלק צוואה רומית, נמצא בוויילס
התפתחות המשפט הרומי קידמה את ההבנה המודרנית של צוואות ומשמשת כבסיס לדיני הירושה של מדינות רבות באירופה, שנעזרו מאוד מאוחר יותר במשפט הקנוני.

הצוואה הרומית הקדומה הייתה שונה מהצוואה המודרנית במובנים חשובים. זה היה יעיל במהלך חייו של האדם שיצר אותו; זה נעשה בפומבי ויוו voce ; כולם ידעו על כוונותיו של המוריש, המוריש הצהיר על צוואתו בנוכחות שבעה עדים; ולא ניתן היה לשנותו – אלה קראו צוואות נזירות ; אך הסכנה לסמוך על רצונו של הנפטר לזכר החיים ביטלה את אלה במהרה; וכל הצוואות נצטוו להיות בכתב.

המטרה, כמו באימוץ, הייתה להבטיח את הנצחת המשפחה. זה נעשה על ידי הבטחת ההקניה הראויה של הגזע באדם שניתן לסמוך עליו שיקיים את הטקסים המשפחתיים. יש סבירות רבה בהשערה כי הותר לערוך צוואה רק כאשר למוריש לא היו קרובי משפחה גויים ידועים, אלא אם הם ויתרו על זכויותיהם. הרומאים נהגו להפריש צוואות, בהיותן אינ-אופיציוסה, חסרות חובה טבעית, אם ניתלו את הירושה או עברו לחלוטין (מבלי להקצות סיבה אמיתית ומספקת) מישהו מילדיו של המוריש.

ברור מהטקסט של גאיוס שצורות הרצון המוקדמות ביותר היו אלו שנעשו ב- comitia calata ואלה שנעשו ב- procinctu, או ערב הקרב. הראשונים פורסמו בפני ה- comitia, כנציג של הג’ינים הפטריציים, והיו במקור מעשה חקיקה. צוואות אלה היו הפריבילגיה המיוחדת של הפטריציים. במועד מאוחר יותר התפתחה צורת הצוואה הפלבייית irs/amentum per aes ci libram, וחוק הירושה הצוואה שונה עוד יותר על ידי השפעתו של מטפל באריחים, במיוחד בכיוון של הכרה ב- fideicommissa הדומה במובנים מסוימים לצוואה. אמון. קודיצילי, או צוואות לא רשמיות, נכנסו גם הם לשימוש והספיקו כמעט לכל מטרה מלבד מינוי יורש.

בתקופת יוסטיניאנוס הייתה בשימוש בדרך כלל צוואה שהושתתה בחלקה על ה- jus civile, בחלקה על צו הפראטור, בחלקה על חוקות אימפריאליות ומה שנקרא testamentum tripertitum. הנקודות העיקריות החיוניות לתוקפו היו שעל המוריש להיות בעל כושר עדות, וכי הצוואה תיחתם או תאושר על ידי המוריש בנוכחות שבעה עדים, או תפורסם בעל פה בבית משפט פתוח. העדים חייבים להיות אידוניים, או נקיים מנכות משפטית. למשל, נשים ועבדים לא היו עדים טובים.

לא ניתן היה להרחיק את כל רכושו של המוריש. זכויות היורשים והצאצאים היו מוגנות על ידי חיקוקים שהבטיחו להם מינימום חוקי, כאשר ה- querela inofficiosi testamenti הוא התרופה של אלה שעברו. הגיל שבו החלה יכולת הצוואה היה ארבע עשרה במקרה של גברים, שתים עשרה במקרה של נקבות. עד שנת 439 לספירה, צוואה חייבת להיות בלטינית ; לאחר התאריך הזה היוונית הותרה.

אנשים מסוימים, במיוחד חיילים, זכו להתבונן בטפסים הרגילים. אחריותו של היורש לחובות המוריש השתנתה בתקופות שונות. בהתחלה זה היה כמעט בלתי מוגבל. לאחר מכן שונה החוק בהדרגה לטובת היורש, עד שבתקופת יוסטיניאנוס היורש שערך כדין רשימת מצאי של רכושו של המנוח היה אחראי רק על הנכסים להם נחלץ. הגבלה זו של אחריות מכונה בדרך כלל על ידי האזרחים beneficium inventarii.

משהו כמו הצוואה האנגלית ניתן למצוא בכללים לשבירת חותמות הצוואה בנוכחות הפראטור. קשר הדוק עם הצוואה היה ה- donatio mortis causa, שכלליו אומצו בכלל באנגליה (ראה להלן). מקום עצום בקורפוס המשפטי עוסק בדיני צוואה.
כל חלק נ’ של התקציר (ספרים כ”ב-כ”ז) עוסק בנושא, וכך גם מספר רב של חוקות בקוד ובחידושים.

השפעת הנצרות
במסורת הנוצרית, אוזביוס ואחרים סיפרו על צוואתו של נח, שנכתבה בכתב, ועדה תחת חותמו, שבאמצעותה סילק את העולם כולו. בנוסף, מדברים על צוואות בברית הישנה בראשית ל”ח), שבה מוריש יעקב לבנו יוסף, חלק מנחלתו, כפול מזה של אחיו.

השפעת הנצרות על הצוואה הייתה ניכרת מאוד. למשל, חובת ההורשת לכנסייה הוטבעה כבר בקונסטנטינוס, וכופרים ונזירים הוטלו נכות לערוך צוואה או לקבל מתנות שהושארו בצוואה. צוואה הופקדה לעתים קרובות בכנסייה. החוק הקנוני עוקב אחר החוק הרומי עם נטייה גדולה עוד יותר לטובת הכנסייה. לא ניתן היה להוריש רכוש של הכנסייה. לרשימת בעלי המוגבלויות נוספו ריבית מובהקת. לתוקפה של צוואה היה צורך בדרך כלל לערוך אותה בנוכחות כומר ושני עדים, אלא אם כן היכן שנעשה בפיאס גורם. העדים, כמו במשפט הרומי, חייבים להיעשות. מתנות לכנסייה לא היו כפופות לניכויים לטובת היורש והילדים הדרושים במקרים רגילים. באנגליה הצליחה הכנסייה להחזיק בידיה במשך מאות שנים את סמכות השיפוט בענייני צוואה.

זה כמעט בהתאם להגדרה של Modestinus ב Digest xxviu. אני, 1, voluntatis nostrae justa sententia de eo quod quis post mortem suam firi velit. חוק עתיק, פרק. vi. dii. ioi.

ב- Leges barbarorum, שם הם אינם מושפעים מהחוק הרומי, הצוואה, אם הייתה קיימת בכלל, הייתה בעלת אופי בסיסי ביותר. הצוואה, לעומת זאת, מוכרת על ידי ההלכה הרבנית והאסלאמית.

השפעה רומאית על המשפט האנגלי
לחוק הרומי של צוואות הייתה השפעה ניכרת על המשפט האנגלי. במילותיו של סר הנרי מיין, “החוק האנגלי של ירושה צוואה לאישיות הפך לצורה אנגלית מתוקנת של ההפרשה לפיה נחלתו של החוק.
אזרחים רומאים נוהלו”.
יחד עם זאת יש כמה הבדלים רחבים ובולטים שצריך לקחת בחשבון.

בין היתר (נכון לשנת 1911) ניתן לשים לב:

מוריש רומי לא יכול היה, אלא אם כן חייל, למות בחלקו בצוואה ובחלקו בצוואה. הצוואה חייבת לעמוד או ליפול כמכלול. זה לא המקרה באנגליה.

אין אדם במשפט האנגלי שאליו יורדת האוניברסיטאס פוריס של המוריש כפי שהיה ליורשים הרומאים, שמינויו היה חיוני לתוקף צוואה רשמית, ואשר לקח חלק בטבעו של היורש האנגלי, המוציא לפועל, המנהל האנגלי., ממציא ומוריש.

נכויות המורישים היו שונות בשתי המערכות. נכותו של עבד או כופר היא ייחודית למשפט הרומי, של נער בין ארבע עשרה לעשרים ואחת לחוק האנגלי.

ניתן להיפטר מהרכוש כולו באנגליה; אבל זה לא היה כך ברומא, שם, למעט צוואות של חיילים, לא ניתן היה לנשל ילדים בירושה אלא אם כן מדובר במעשי התנהגות בלתי הולמים. במהלך רוב התקופה של המשפט הרומי היה ליורש גם את הרביעית הפלקידיאנית שלו כדי לגרום לו לקבל את הירושה.

בחוק האנגלי כל הצוואות חייבות להתאים לדרישות סטטוטוריות מסוימות; הרומאים הכירו מימי אוגוסטוס בצוואה לא רשמית בשם קודיצילי. לקודציל האנגלי יש מעט במשותף עם זה מלבד השם. אין מדובר בצוואה בלתי רשמית, אלא בתוספת לצוואה, הנקראת כחלק ממנה, וזקוקה לאותם פורמליות של הוצאה לפועל.

הצוואה הרומית חלה הן על מיטלטלין והן על מקרקעין; באנגליה, מורשת או מורשת היא מתנת אישיות בלבד, מתנת נדל”ן נקראת “המצאה”.

הרצון הרומי דיבר מזמן העשייה; האנגלית מדברת מרגע המוות.
הבדל זה מקבל חשיבות רבה במקרה של שינוי בעמדת המוריש בין עריכת הצוואה למותו.
ככלל הצוואה הרומאית לא יכלה, האנגלים יכולים, לעבור רכוש לאחר שנרכש.

התפתחות חוק הצוואה באנגליה
חירות הניכור לפי צוואה נמצאת בתקופה מוקדמת באנגליה. אם לשפוט על פי דברי חוק קנוט, נראה שהמעונות היה היוצא מן הכלל באותה תקופה. לא ברור עד כמה החירות נמשכה; דעתם של רשויות מסוימות היא שהיתרה שליטה מלאה בקרקע ובסחורות, ואחרות שזכויות מוגבלות של אישה וילדים הוכרו.
אולם זה עשוי להיות, לאחר הכיבוש נוצרה הבחנה, תוצאה של פיאודליזם, בין רכוש אמיתי לאישי.
יהיה נוח להתייחס להיסטוריה של שני סוגי הצוואה בנפרד.

קרקע
היסטוריה של דיני קרקעות אנגליים
זה הפך לחוק לאחר הכיבוש, על פי סר אדוארד קוק, שלא ניתן היה להיפטר מרכוש גדול יותר מאשר לתקופה של שנים, אלא אם כן בקנט, שם רווח מנהג הגמלים, ובכמה אחוזות ורובעים במיוחד סיטי של לונדון, שם נשמר החוק שלפני הכיבוש על ידי פינוק מיוחד. הסיבה לכך שלא הוכרה בחוק בניית קרקע הייתה, ללא ספק, בחלקה כדי להרתיע מתנות ערש דווי ב- mortmain, דעה שנתמכת על ידי גלנוויל, חלקית משום שהמוריש לא יכול היה לתת לממציא את הסיסין הזה.שהיה המרכיב העיקרי בהעברה פיאודלית. אולם באמצעות הדוקטרינה לשימושים, תכנון הקרקע הובטח בשיטה עקיפה, בדרך כלל על ידי העברת אגרות לשימושים במהלך חייו של ה-feoffor לשימושים שעליו למנות על פי רצונו. עד לתקופה האחרונה יחסית, צוואה של קרקעות עדיין נשאה עקבות של מקורה בהעברה לשימושים בין-חיים. על חקיקת חוק השימושיםקרקעות שוב הפכו בלתי ניתנות לתכנון, עם חיסכון בחוק לתוקפן של צוואות שנעשו לפני ה-1 במאי 1536. אי הנוחות של מצב דברים זה החלה להיות מורגשת עד מהרה, וככל הנראה הוחמרה בשל כמות האדמה הגדולה שהושלכה לתוך האדמה. שוק לאחר פירוק המנזרים. כתרופה התקבל חוק בשנת 1540 (שנודע כחוק הצוואה, וחוק הסבר נוסף בשנים 1542–1543.

ההשפעה של פעולות אלו הייתה להפוך את הקרקעות המוחזקים בתשלום לפשוטים שניתן להגדיר בצוואה בכתב, בהיקף של שני שלישים כאשר הכהונה הייתה בשירות אבירים, וכל מקום בו היא הייתה ב- socage. תאגידים לא היו מסוגלים לקבל, ונשים נשואות, תינוקות, אידיוטים ומשוגעים להמציא. חוק משנת 1660, על ידי ביטול הקביעות על ידי שירות אבירים, הפך את כל האדמות לאפשרות, באותה צורה שחוק ההונאה (1677) עסק בפורמליות של הוצאה להורג. עד למועד זה הערות פשוטות, גם בכתב ידו של אדם אחר, היוו צוואה מספקת, אם פורסמה על ידי המוריש ככזו. חוק ההונאה חייב, בין היתר, שכל הממציאים יהיו בכתב, חתומים על ידי המוריש או על ידי אדם כלשהו עבורו בנוכחותו ועל פי הוראתו, וכן יש לחתום על ידי שלושה או ארבעה עדים מהימנים. הפרשנות המחמירה של בתי המשפט לאמינותם של עדים הובילה לחקיקת חוק בשנים 1751–1752, שהפך עדים מעוניינים למספיק לקיום הצוואה, אך הכריז על מתנות להם בטלות. צוואתו של גבר בוטלה בנישואין והולדת ילד, של אישה בנישואין בלבד. צוואה בוטלה גם על ידי שינוי בנסיבות, ואף על ידי מסירת בטל בין החייםמקרקעין שנרקמו בצוואה שנערכה לאחר מכן למועד הצוואה, שנחזה כניסיון של המעניק לתת תוקף משפטי לשינוי כוונה. כמו במשפט הרומי, צוואה דיברה מזמן עריכתה, כך שלא יכלה להועיל להעביר רכוש שנרכש לאחר ללא פרסום מחדש, דבר שהיה שווה ערך לעריכת צוואה חדשה. החזקות העתק לא היו ניתנות להמצאה לפני 1815, אך בדרך כלל נכנעו לשימוש בצוואה של הדייר העתק; מעשה משנת 1815 גרם להם להמציא בפשטות.
מכשירי קרקע הפכו בהדרגה לחייבים לתביעות הנושים על ידי סדרה של חוקים החל משנת 1691.

רכוש אישי
ההיסטוריה של צוואות האישיות הייתה שונה במידה ניכרת, אך במידה מסוימת הלכה על קווים מקבילים. בשני המקרים חלקי קדם לסמכות מוחלטת. הדעה הכללית של מיטב הרשויות היא שעל פי החוק המקובל של אנגליה אדם יכול להיפטר מכל רכושו האישי רק אם לא הותיר אישה או ילדים; אם הוא השאיר אישה או ילדים, הוא יכול היה להיפטר רק ממחצית, ושליש אם הוא השאיר אישה וילדים. מניות האישה והילדים נקראו Pars rationabilis. Pars rationabilis זה מוכר במפורש ב- Magna Carta ונתבע על ידי כתב הרציונליות. באיזו תקופה חלפה זכות הרשות של כל האישיות על החוק הישן. זה עשה זאת בטוח, והמקומות שבהם השלטון הישן עדיין היה קיים – מחוז יורק, וויילס והסיטי של לונדון- נחשבו חריגים. זכות העזבון במקומות אלה לא הוטמעה בחוק הכללי עד בתקופה האחרונה יחסית על ידי חקיקה שנעשתה בין השנים 1693 ו-1726. צוואה אישית יכולה להיעשות על ידי זכר בגיל ארבע עשרה, על ידי אישה בגיל שתים עשרה. הפורמליות במקרה של צוואות אישיות לא היו מרובות כמו במקרה של צוואות קרקע. עד לשנת 1838 די היה בצוואה מבוטלת או בעל פה, בכפוף, כאשר המתנה הייתה בסך 30 פאונד או יותר, להגבלות הכלולות בחוק ההונאה. העדים לצוואה כתובה אינם צריכים להיות “אמינים”, ונחקק במיוחד בחוק משנת 1705 שכל מי שיכול למסור עדות בבית דין היה עד טוב לצוואה של אישיות. צוואה כולה בכתב ידו של המוריש, הנקראת צוואה הולוגרפית, היה תקף ללא חתימה. פעם המוציא לפועל היה זכאי לשארית במחדל של מורשה שיורי, אבל חוק ההוצאה לפועל 1830 הפך אותו במקרה כזה לנאמן עבור הקרובים.

סמכות השיפוט על צוואות אישיות הייתה עד שנת 1858 בבתי הדין הכנסייתיים, צוואה ניתנת על ידי בית המשפט הביופטיים אם סחורותיו של הנפטר היו באותה דיוקסיה, בבית המשפט המחוזי של קנטרברי (בית המשפט הפררוגטטיבי או יורק בית המשפט הצ’אנרי אם למנוח הייתה בונה נוטביליה, כלומר סחורה בשווי של 5 פאונד בשתי דיוקסיות. תחום השיפוט הכנסייתי היה ממקור עתיק מאוד. הוא הוקם במלואו תחת הנרי השני, כפי שהוא מוזכר על ידי גלנוויל. בעיר לונדון נרשמו צוואות בבית המשפט של הוסטינגס משנת 1258 עד 1688 לאחר שהוכחו בפני הרגיל. מקרים שנויים במחלוקת לפני 1858 נדונו בבית המשפט המחוזי בערעור במקור לבית המשפט של הנציגים, מאוחר יותר לוועדה המשפטית של המועצה החסית.. היו גם כמה תחומי שיפוט מקומיים מיוחדים, ברון בתי המשפט, בתי המשפט באוניברסיטה ואחרים, כנראה ברובם שרידים מהתקופה שלפני הכיבוש, כאשר נראה כי צוואות פורסמו בבית המשפט המחוזי. לבתי הדין הכנסייתיים לא הייתה סמכות שיפוט על צוואות קרקע, ובתי המשפט המקובלים הקפידו לשמור את בתי הדין הכנסייתיים בגבולותיהם באמצעות איסור. לא היה צורך בצוואה במקרקעין, ויתכן שהזכות במקרקעין על פי צוואה תתבצע על ידי המצאת הצוואה כמסמך בעלות. אחריותו של מנהל העיזבון והמורשה לחובות המוריש נקבעה בהדרגה בחקיקה. באופן כללי זה מוגבל לסכום הירושה.
אחריות אישית של מבצע העיזבון מעבר לכך יכולה להתבסס על פי חוק ההונאה רק בחוזה בכתב.

חקיקה
אלו היו השלבים העיקריים בתולדות החוק כפי שהוא השפיע על צוואות שנעשו לפני 1838 או שהוכחו לפני 1858. החוקים העיקריים שהיו בתוקף בתחילת המאה העשרים היו חוק הצוואות 1837, החוק המתוקן משנת 1852, חוק בית המשפט לצוואה 1857, חוק השיפוט 1873 ו-1875, וחוק העברת קרקעות 1897. הכל מלבד החוקים של 1837 ו-1852 עוסקים בעיקר במה שקורה לצוואה לאחר המוות, בין אם בסמכות השיפוט הרצונית או השנויה במחלוקת של מחלקת הצוואה.

המוקדם ביותר בספר החוקים הוא מעשה של הנרי השלישי (1236), המאפשר לאלמנה להוריש את יבולי אדמותיה. לפני חוק צוואות 1837 הומלצה בדחיפות על אחידות בחוק על ידי נציבי המקרקעין בשנת 1833. עולה מהדו”ח שלהם כי בעת הופעתו היו עשר דרכים שונות שבהן ניתן לערוך צוואה בנסיבות שונות.

חוק הצוואות משנת 1837 השפיע הן על עריכת צוואות והן על פרשנותן.

למעט האחרון לעת עתה, הוראותיו העיקריות היו אלה:

ניתן להיפטר מכל רכוש, אמיתי ואישי, ומכל כהונה שהיא, לפי צוואה.

אם מתוכננים נכסים מקובלים או זכויות יוצרים, יש לרשום את הצוואה בגליונות האחוזה.

אין תוקף של צוואה שנעשתה על ידי אדם מתחת לגיל עשרים ואחת.

כל צוואה צריכה להיות בכתב, חתומה למרגלותיה או בסיומה על ידי המוריש או על ידי אדם כלשהו בנוכחותו ועל פי הוראתו, וחתימה כאמור תיעשה או תאושר על ידי המוריש בנוכחות שני עדים או יותר. נוכחים במקביל, אשר יחתמו על הצוואה בנוכחות המוריש. נהוג שהמוריש והעדים חותמים על כל גיליון.

מתנות לעד או לבעל או לאשתו של עד בטלות.

צוואה מבוטלת בצוואה מאוחרת יותר, או בהשמדה בכוונה לבטלה, אך לא בחזקה הנובעת משינוי בנסיבות.

שינויים בצוואה חייבים להתבצע ולהעיד כצוואה.

צוואה מדברת ממות המוריש, אלא אם מופיעה כוונה הפוכה.

מסמך ללא אישור עשוי להיות משולב בצוואה, אם מזוהה כהלכה.

כללי פרשנות או בנייה תלויים בעיקר בהחלטות של בתי המשפט, במידה מועטה יותר בחקיקה סטטוטורית. החוק הובא בהדרגה למצבו הנוכחי באמצעות תקדימים שנמשכו מאות שנים אחורה, במיוחד החלטות של בית-המשפט של ראש הממשלה, בית-המשפט פר אקסלנס לבנייה, להבדיל מבית-המשפט לצוואה. בית המשפט לצוואה לא עסק אלא אם אגב במשמעות הצוואה; סמכות השיפוט שלה הייתה מוגבלת לראות שהיא בוצעה כדין. המצב הנוכחי של דיני הפרשנות הוא טכני ביותר. כמה ביטויים קיבלו משמעות קונבנציונלית שכנראה המורישים שהשתמשו בהם לא חלמו עליה.
רבות מהדוקטרינות השיפוטיות שהתבססו בהדרגה שונו על ידי חוק צוואות 1837.

כללי פרשנות המבוססים על עקרונות של יושר בלתי תלויים בחוק הם רבים מאוד.

כמה מהחשובים יותר, המצוינים בצורה כללית ככל האפשר, הם אלה:

יש לקיים את כוונת המוריש. כלל זה נקרא על ידי סר אדוארד קולה כוכב העמוד כדי להדריך את השופטים.

יש חזקה נגד אינטרסנטיות, נגד מנות כפולות, נגד בניית מילים מקדימות בלבד לייבא נאמנות וכו’.

חלק אחד של הצוואה אמור להיות מופרש על ידי אחר.

יש להניח כי צירופים ושינויים נעשו לאחר ביצוע, לא כמו במעשים קודם לכן.

מילים אמורות לשמש במובן המחמיר והראשוני שלהן.
עם זאת, מילים וביטויים רבים, כגון “כסף”, “שאריות” ו”בעיה” ומילים אחרות של מערכת יחסים, הפכו מושקעים עם משמעות טכנית, אך לאחרונה הייתה נטייה לכלול ילדים לא חוקיים במתנה ל “ילדים.

“
ראיות קבילות במקרים מסוימים כדי להסביר אי בהירות סמויה, וניתן לתת עדות על תנאי לתנאי צוואה אבודה כמו במקרה המפורסם של Sugden v. Lord St Leonards (1876), 1 Prob. Div. 154, המתייחס לצוואתו האבודה של אדוארד סוגדן, הברון הראשון סנט לאונרדס.

צוואה עשויה להיות בטלה, כולה או חלקה, מסיבות רבות, העשויות להתחלק לשני מעמדות גדולים, אלה הנובעים מנסיבות חיצוניות ואלה הנובעות מהצוואה עצמה. הדוגמאות העיקריות של המעמד הקודם הן שלילה על ידי שריפה, קריעה וכדומה, על ידי צוואה מאוחרת יותר, או על ידי נישואי המוריש (למעט להלן), אי כושר של המוריש משיגעון, ינקות או נכות משפטית (כגון היותו מוריש. להרשיע), השפעה בלתי ראויה ומרמה, שכל אחת מהן היא עילה לבית המשפט לסרב או לבטל צוואה של צוואה. צוואה אמבולטורית תמיד ניתנת לביטול, אלא אם כן במקרה חריג אחד או שניים. השפעה בלתי הוגנת היא עילה שעליה נעשים ניסיונות תכופים לבטל צוואות. טבעו מוסבר היטב בפסק דינו של לורד פנזנסזה: “לחץ של כל אופי, בין אם הוא פועל על פי הפחדים או התקוות, אם הוא מופעל כך שיגבר על הרצון מבלי לשכנע את פסק הדין, הוא סוג של איפוק שבמסגרתו לא ניתן לעשות צוואה תקפה.” אין דבר המקביל ל- querela inofficiosi testamenti, אך הוראות לא טבעיות עשויות להוות עדות לפגם נפשי.

הנסיבות המופיעות על פני הצוואה והופכות אותה להתנגדות עשויות להימנע ממנה כליל או ליצור אינטראקציה חלקית, הצוואה נשארת טובה בכללותה. כאשר הצוואה לא מבוצעת כדין, למשל אם מדובר בזיוף או אם היא לא נחתמה על ידי המוריש או מספר העדים הראוי, הצוואה אינה מתקבלת כלל לצוואה. כאשר הוא מכיל רעיונות או עזבונות רעים בחוק, כמו איסור כללי על נישואין, או נוטה ליצור נצחיות, או בניגוד לתקנת הציבור, או חקיקה מסוימת, רק החלק הבלתי חוקי בטל. מקרה יוצא דופן הוא מקרה ידוע שבו מצב לאחר מכןבהמצאה נתפסה כבטלה בניגוד לתקנת הציבור, בהיותה מתנה על האחוזה שהומצאה למקרה שהממציא הראשון, בנו הבכור של רוזן, לא ישיג לפני מותו את התואר הפגום דוכס ברידג’ווטר.

לפי החוק המקובל לא יכולה להיות גניבה של צוואה של קרקעות. אבל לפי חוק Larceny 1861 גניבה, פציעה או הסתרת צוואה, בין אם מדובר במקרקעין ובין אם מדובר בנכס אישי, הייתה דינה בעבודות עונשין לכל החיים.
זיוף צוואה (בעבר פשע מוות) הביא את העבריין לעונש זהה.
הסתרת צוואה בתרמית על ידי מוכר או ממשכן של קרקע או רכוש היא, לפי חוק תיקון חוק הרכוש 1859, עבירה שדינה קנס או מאסר או שניהם.

היסטוריה של צוואות בתחומי שיפוט אחרים
ארצות הברית
במאה ה-21, שמונה עשרה הוא הגיל האופייני ליכולת הצוואה. חירות נטייה מלאה אינה אוניברסלית. בפרט, מדינות רבות מעניקות בדרך כלל לבני זוג את הזכות למחצית העזבון לפחות ללא קשר למה שאומרת הצוואה (או אם לא ניתן למצוא צוואה). חלקם דורשים שלא ניתן לנשל ילדים בירושה ללא סיבה טובה. במקרים רבים, ילדים שהושמטו בצוואה עשויים עדיין לקחת את חלקם. לואיזיאנה פעלה לפי החוק הצרפתי, לפיו המוריש אינו יכול בשום פנים ואופן להתנכר בצוואה ליותר ממחצית רכושו אם יעזוב נושא או עולים. בשנת 1911 נדרשה לעתים הסכמת הבעל כדי שצוואה של אישה נשואה תהיה תקפה, אך זה כבר לא כך. צוואות נונקיות והולוגרפיותתקפים במדינות מסוימות, אך אסורות במדינות אחרות. הראשונים מוגבלים לאישיות ובדרך כלל יש לצמצם אותם לכתיבה תוך זמן קצר לאחר אמירת המילים. בלואיזיאנה הצוואה המיסטיקנית או החתומה עדיין הייתה קיימת בשנת 1911. מספר העדים הנחוצים לתוקף צוואה מכל סוג הוא בדרך כלל שניים. ורמונט, המדינה האחרונה שדרשה שלושה עדים, שינתה את החוק שלה בשנת 2006. כדי להיות תקפים, אסור לעדים להיות יורשים לפי הצוואה. ב-1911 זכו צוואות של חיילים ומלחים, כמו באנגליה.

בחוק המודרני של ארה”ב, צוואות אינן נדרשות להירשם לפני המוות ברוב המדינות, אלא נרשמות ומוכנסות לרישום הציבורי לאחר שהאדם עורך את הצוואה נפטר והעיזבון מובחן. עם זאת, לרוב עדיין כדאי לבצע חתימה על צוואה ועידה על ידי נוטריון, כדי להפחית את הסיכון למחלוקות על תוקף הצוואה לאחר המוות. ניתן להשתמש בצוואות למינוי אפוטרופוסים לילדים קטינים, אך מכיוון שילדים אינם רכוש, אין לצוואה את המילה האחרונה בשאלה.
האפוטרופסות נקבעת על ידי בתי משפט, אם כי התוצאה הרגילה היא שאפוטרופסות מוענקת להורה שנותר בחיים, או, אם אין הורים בחיים, לאפוטרופוס שנקבע בצוואת ההורה האחרון שנותר בחיים.

סקוטלנד (נכון לשנת 1911)
דיני הקניין הסקוטיים
עד 1868 צוואות של מקרקעין לא היו מותרות לפי החוק הסקוטי. האמצעי המקובל להשגת רשות מורשת לאחר המוות היה רשות נאמנות והסדר על ידי Deed de praesenti, לפיו הנאמן סילק את הרכוש לנאמנים על פי הנאמנויות של הישוב, תוך שמירה על עניין חיים. לפיכך, משהו דומה מאוד למתן צוואה הובטח באמצעים הדומים לאלה שהועסקו באנגליה לפני חוק הצוואה של הנרי השמיני. החיסרון העיקרי של רשות הנאמנות היה שהיא עלולה להיות מופלת על ידי היורש, שעלול להפחית ex capite lectiכל המעשים מרצון שנעשו לדעות קדומות שלו תוך שישים יום ממות אביו. בשנת 1868, חוק הזכויות לאיחוד קרקעות קבע את הסמכות לכל בעל קרקע להסדיר את הירושה לאותה במקרה של מוות על ידי צוואה או מוות.מעשים או כתבים. ב-1871 בוטלה ההפחתה ex capite lecti. יש לערוך צוואה של מקרקעין עם הפורמליות של שטר ולרשום למתן בעלות. נכותה של אישה כעדה הוסרה בחוק איחוד קרקעות. באשר לצוואות של מיטלטלין, קיימות מספר נקודות חשובות בהן הן שונות מצוואות מקבילות באנגליה, השפעת המשפט הרומי ניכרת יותר. גברים יכולים לערוך צוואה בגיל ארבע עשרה, נקבות בגיל שתים עשרה. מורשת נזירה טובה בסכום של 100 ליש”ט סקוטים (8 ליש”ט, 6 ש’ 8 ד’), וצוואה הולוגרף טובה ללא עדים, אך היא חייבת להיות חתומה על ידי המוריש, בשונה בכך מההולוגרף האנגלי הישן. לפי חוק ההעברה 1874 יש להניח שצוואה כזו בוצעה בתאריך שבו היא נושאת. לא ניתן להשאיר את כל המיטלטלין, כמו באנגליה.
jus relictae ולגיטימי.
ראה מקלארן, צוואות וירושה, לחוק, וסגנונות שיפוט לגבי סגנונות.

צרפת (נכון לשנת 1911)
החוק כלול בעיקר באמנות. 967–1074 של הקוד האזרחי הצרפתי. צוואות בצרפת עשויות להיות משלושה סוגים:

הולוגרף, אשר חייב להיות כתוב במלואו, מתוארך וחתום על ידי המוריש;
הוצא להורג נוטריוני, כלומר נערך על ידי שני נוטריונים ונחתם בנוכחות שני עדים או על ידי נוטריון אחד בפני ארבעה עדים; צוואה זו חייבת להיות מוכתבת על ידי המוריש ומנוסחת על ידי הנוטריון, יש להקריא אותה בפני המוריש בנוכחות העדים, ועליה להיות חתומה על ידי המוריש ועדים;
מיסטיקן, החתומות על ידי המוריש, לאחר מכן סגורות וחתומות ונמסרות על ידו לנוטריון בפני שישה עדים; לאחר מכן, הנוטריון עורך דין וחשבון על ההליכים בכתב החתומים על ידי המוריש, הנוטריון והעדים.

מוטבים ויחסי הדם שלהם בדרגה רביעית אינם יכולים להיות עדים. צוואות נבטלות אינן מוכרות. צוואות חיילים ומלחים כפופות לכללים מיוחדים כמו ברוב המדינות האחרות. חופש בדיקה מלא מתקיים רק כאשר למוריש אין עולים או צאצאים, אחרת החלק הפנוי בעיזבונו מוגבל על ידי כללי הירושה הכפויה: אם למוריש ילד אחד הוא רשאי להיפטר רק ממחצית עזבונו, אם שניים רק שליש, אם שלושה או יותר רק רבע; אם אין לו צאצאים אלא עולים בשתי השורות רשאי להיפטר מחצי, אם עולים בשורה אחת בלבד רשאי להפטר משלושה רבעים. גיל הצוואה המלא הוא 21 שנים, אך קטינים מעל גיל 16 רשאים להיפטר בצוואה על מחצית מהעיזבון ממנו יכלו להיפטר לו היו בגיל מלא. אין הגבלה נגד נשים נשואות לערוך צוואות. תחליפי צוואה כגון חוזי צוואה או חוזה המשך (המכונה גם חוזה לגבי ירושה) אינם תקפים (סעיף 791 FrCC).

החוקים האזרחיים של דרום יבשת אירופה הם באופן כללי בהתאם לחוק הצרפתי.

גרמניה (נכון לשנת 1911)
רוב החוק נמצא בחוק האזרחי הגרמני, ss. 2064–2273. צוואה הולוגרף, יחידה או משותפת, מותרת. צוואות אחרות יש לערוך נוטריוני, להכריז בפני שופט, או (אם מחוץ לגרמניה) קונסול. נדרשים שני עדים, אלא אם העד הוא נוטריון או מזכיר בית משפט (רשם בית המשפט), שכל אחד מהם יספיק. ניתן להקל על הפורמליות במקרים מסוימים, כגון מוות קרוב, מצב מצור, מגיפה שוררת וכו’. חופש הבדיקה מוגבל על ידי כללי הירושה הכפויה: צאצאים, עולים ובן הזוג זכאים כולם למניות בכפייה (המכונה גם מניות זכויות משפטיות). יורשים כפויים ניתן לנשל בירושה רק עבור סוגים מסוימים של התנהגות בלתי הולמת. צוואה חוזיםאינם חוקיים; עם זאת, pactum successorium (המכונה גם חוזה הנוגע בירושה) שנעשה inter vivos תקף במקרים מסוימים ויפעל עם מותו של המנוח. שני הסוגים העיקריים של pacta successoria הם הסתייגות חוזית של ריבית Erbverzichtvertrag ושטר וריאציה Erbauskaufvertrag.
ביטול צוואה פועל במידה רבה כמו באנגליה, למעט ביחס לנישואין.
צורה מסוימת של ביטול בגרמניה מתרחשת כאשר נמצא כי צוואה אינה עולה בקנה אחד עם pactum successorium ; במקרה כזה הצוואה מבוטלת לחלוטין או פרו טנטו.

המשפט הבינלאומי
ירושה (קונפליקט)
ישנם שלושה כיוונים עיקריים שדעתם של משפטנים והפרקטיקה של בתי המשפט נקטו, החל משנת 1911:

כל רכושו של המוריש עשוי להיות כפוף לדין מקום מגוריו. לעניין זה דעתם של סוויני והמנהג הגרמני. שינויים מסוימים בוצעו על ידי החוק המודרני, במיוחד על ידי ה- Einführungsgesetz משנת 1896.

הרכוש עשוי להיות כפוף לדין המקום שבו הוא במקרה נמצא בזמן פטירתו של המוריש.

המיטלטלין עשוי להיות כפוף לדין בית המגורים. המקרקעין (לרבות חכירה) על פי דין המקום בו הוא נמצא, lex loci rei sitae. אנגליה וארצות הברית פועלות לפי כלל זה.

חוק צוואות 1861
חוק המגורים 1861
כשירות הצוואה נשלטת בדרך כלל על פי דיני מקום מגוריו של המוריש בעת מותו, צורת הכלי ברוב המדינות או על פי דיני מקום מגוריו או על פי דין המקום בו נערכה הצוואה, לפי בחירתו. הכלל הישן של המשפט האנגלי היה לאפשר את החלופה הקודמת בלבד. החוק שונה עבור הממלכה המאוחדת בשנת 1861 על ידי חוק צוואות 1861(הידוע כחוק לורד קינגסדאון), לפיו צוואה שנעשתה מבריטניה על ידי נתין בריטי טובה, בכל הנוגע לנכסים אישיים, אם נערכה על פי הטפסים הנדרשים על פי החוק של המקום בו נעשתה, או על פי דין מושבו של המוריש בעת עריכתו, או על פי דין מקום מושבו מוצאו. שינוי מקום מגורים לאחר מכן אינו מונע צוואה כזו. חוק נוסף שעבר באותו יום, חוק המגורים 1861, חוקק כי בהסכמה עם כל ממשלה זרה לא ניתן יהיה לרכוש מוריש חוץ לגבי צוואות ללא מגורים של שנה והצהרה בכתב על כוונה להתגורר. לפי אותו מעשה, לקונסולים זרים יכולים על פי האמנה להיות בעלי סמכות מסוימת על צוואותיהם ורכושם של נתיני מדינות זרות המתים באנגליה.

בארצות הברית, מדינות מסוימות אימצו את המדיניות הצרה של חקיקה בחוק את כלל המשפט המקובל הישן, ולקבוע ששום צוואה אינה תקפה אלא אם כן נערכה בצורה הנדרשת בחוק של מדינת מקום מגוריו של המוריש. יכולתו של המוריש, ביטול ובניית צוואה, כפופים לחוק מקום מגוריו של המוריש בעת מותו – למעט מקרים המושפעים מחוק לורד קינגסדאון, שכן יש להניח שהוא השתמש בשפה ב בהתאמה לחוק זה, אלא אם כן הוא התבטא בשפה טכנית של מדינה אחרת. דוגמה טובה היא מקרה Groos (1904), פרוב. 269, שם נקבע כי צוואתה של אישה הולנדית (בזמן מותה היושבת באנגליה) שנעשתה כדין בהולנד לא בוטלה על ידי נישואיה, וזאת ללא עילת ביטול על פי חוק הולנד.

מי שיקבל על פי צוואה נקבע על פי כללים שונים לפי הרכוש הוא מטלטלין או מקרקעין, הראשון כפוף לדיני מקום המגורים, על השני על ידי lex loci rei sitae. עם זאת, בשנת 1881 נקבע על ידי בית המשפט לערעורים באנגליה, כי על פי צוואתו של אנגלי השוכן בהולנד, ומשאיר רכוש אישי לילדים, ילדים מקבלים לגיטימציה לפי נישואין שלאחר מכן.יכלו לקחת, שכן הם היו לגיטימיים על פי חוק הולנד, אם כי לא על פי חוק אנגליה (re Goodman’s Trusts, 17 Ch. D. 266). עיקרון זה הועבר בהמשך ב-re Grey’s Trusts (1892), 3 Ch. 88, שם נקבע כי ילד לגיטימי זכאי להשתתף במהווה של נדל”ן אנגלי. אך יש לציין כי אדם שנולד מחוץ לנישואים חוקיים, למרות שהוא בעל לגיטימציה, לא יכול היה להצליח כיורש של מקרקעין באנגליה החל משנת 1911 Birtwhistle v. Vardill, 2 Cl. and F. 895). צוואה המבוצעת כדין בחו”ל נדרשת בדרך כלל להיות לבוש בסמכות של בית משפט במדינה שבה נמצא כל רכוש המושפע מהצוואה.

בענייני חלוקת עיזבון או הירושה, נוצרים פעמים רבות מצבים שבהם מוריש מתכוון להקצות חלקים ספציפיים מעיזבונו לתאגידים, קרובים או לא קרובי משפחה, שיטה החורגת לעיתים קרובות מהוראות חוק הירושה הסטנדרטיות.

בנוסף, ישנם מקרים נפוצים שבהם לאנשים יש זכויות מרובות, אך לא מוסדרות ביסודיות, ברכוש . בתרחישים כאלה, העצה החזקה היא לערוך צוואה בקפדנות, תוך התוויית הרגולציה המובנית של זכויות השימוש בקניין לאחר פטירתו של המוריש, כדי למנוע מחלוקות פוטנציאליות או אי בהירות.

לגבי בני זוג גרושים או פרודים ומשפחות חד הוריות, דיני הירושה מעורפלים במיוחד ואינם קובעים זכויות ירושה ברורות. היעדר רגולציה זה משתרע על זוגות ללא ילדים או קרובי משפחה, במיוחד אלו בגיל שאין סיכוי שיהיו להם צאצאים, וכן לאלו הנשואים בפעם השנייה כאשר לכל אחד מבני הזוג יש ילדים ממערכות יחסים קודמות.

כדי לנווט במצבים מורכבים אלו ולתכנן חלוקת רכוש מבעוד מועד, מומלץ מאוד להתייעץ ולערוך צוואה עם מומחה בדיני צוואה וירושה ממשרד עורכי דין מוביל בתחום כמו מאיה רוטנברג המספקת ייעוץ משפטי מקיף בנושאים אלו.

כאשר מדובר בביטול מתנה עקב התנהגות מחפירה, ספרות משפטית ומקרים בולטים, לרבות אלה שצוטטו בעבודתו של מרדכי אלפרדו רבילו, ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב ההבנה והפרשנות של מהי התנהגות מחפירה, הכוללת כל פעולה המאותת על כפייה של טובה או פגיעה בכבודו או ברכושו של הנותן או בני משפחתם. תביעה לביטול מתנה, במיוחד במקרים של התנהגות מחפירה של המקבל, היא בדרך כלל קלה יותר מתביעה לביטול הסכם גירושין, המתמקדת בעיקר ברצון הנותן או, במקרים מסוימים, בפרשנות המשפטית של מעשיו של המקבל.

בהליכים משפטיים הנוגעים לפסילת צוואה, תהליך סבוך ורגיש ביותר, יש צורך בקבלת ייעוץ וייצוג משפטי מקצועי. המורכבות מתעוררת כאשר בתי המשפט מופקדים לפרש מסמכים שנוסחו על ידי אנשים שנפטרו, בשאיפה להבין את כוונותיהם האמיתיות לפני מותם. בישראל פסילת צוואה כרוכה בהגשת התנגדות לקיומה של הצוואה, הליך שנידון בבית המשפט לענייני משפחה. משרדה של מאיה רוטנברג מתמחה במתן ייעוץ וייצוג בענייני ירושה סבוכים כאלה, בייצוג התנגדויות בבית המשפט לענייני משפחה.

כאשר מסתבכים בסכסוכי ירושה, הליכים הנוגעים למחלוקות בין יורשים בענייני ירושה, מומלץ לפנות בהקדם לייעוץ משפטי. המחלוקות סובבות בדרך כלל סביב נושאים שהצדדים המעורבים מוצאים שאי אפשר לפתור בדרכי נועם.

בחירת עורך דין ירושה היא שלב קריטי בהתמודדות עם הליכים מפרכים מבחינה רגשית ומקצועית. שיטה מומלצת עבור לקוחות פוטנציאליים היא לעיין בהמלצות בפלטפורמות מקוונות, כגון גוגל, כדי להבטיח את האמינות והאמינות של היועץ המשפטי, שכן פלטפורמות אלו מפרסמות רק ביקורות מחשבונות מזוהים, ומאמתות את האותנטיות של המשוב.

להתייעצויות מותאמות אישית לגבי כל אחד מהחששות המשפטיים הנ”ל, אנשים מעוניינים יכולים לפנות לייעוץ WhatsApp אחד על אחד עם עורך דין דרך הקישור המצורף.

כאשר מבקשים למנות עורך דין לענייני ירושה, חיוני לנקוט בגישה קפדנית בשל האופי המורכב והטעון רגשית של הליכי ירושה. מומלץ ללקוחות פוטנציאליים להתחיל את החיפוש שלהם על ידי קריאת ביקורות על עורכי דין פוטנציאליים בגוגל, מכיוון שהיא מציעה המלצות אותנטיות מחשבונות מאומתים.

לאחר זיהוי מועמדים מתאימים על סמך ביקורות, מחקר נוסף מומלץ על ידי בדיקה באתר הרשמי של עורך הדין כדי להבין את נקודת המבט שלהם על ענייני ירושה וגישתם. בהמשך, קביעת פגישת ייעוץ חיונית על מנת לקבל תובנות מיידיות לגבי יכולותיו המקצועיות והאישיות של עורך הדין.

עורכת הדין מאיה רוטנברג מתמחה בענייני צוואות וירושה, ומציעה את מומחיותה בהתנגדויות לצוואות ובייצוג סכסוכי ירושה מהותיים. משרדה, ליצירת קשר בטלפון 0544-705733, מרחיב את שירותיו למתן ייעוץ וייצוג משפטי בענייני דיני משפחה שונים תוך מינוף ניסיון רב. הם משלבים מיומנות בייפוי כוח מתמשך והסמכת נוטריון, ייצוג אנשים ממגזרי ההייטק והעסקים, תוך התמקדות באינטגרציה של ידע קניין רוחני ושמירה על זכויות בעלי החברות. צוות המשרד מקפיד על גישה שמטרתה למקסם את מימוש זכויות הלקוחות, גאה בהישגיו יוצאי הדופן המוכחים בענייני ירושה.

השירותים הנפוצים הניתנים על ידי המשרד כוללים ייעוץ ראשוני בנושא ירושה וסכסוכי ירושה של בני זוג, הנחיית לקוחות בכל שלב בהליך משפטי, הבטחת תוצאות יוצאות דופן. מטרת ההתייעצויות היא להגביר את סיכויי ההצלחה בהגשת התנגדויות לצווי ירושה וביטול מתנות עיזבון, תוך מתן יתרונות טקטיים משמעותיים בהליכי דיני ירושה שונים. שירותי גישור מוצעים גם ליישוב סכסוכי משפחה בענייני ירושה, תוך שאיפה ליצור סביבה ידידותית למשא ומתן ולמנוע מחלוקות עתידיות בין בני המשפחה.

מאיה רוטנברג, עורכת דין מומלצת לענייני ירושה, דוגלת באגרסיביות בהגנה על הסכמי מתנה בירושה, התנגדות להסכמי מתנה והתמודדות עם עסקאות עתידיות בסכסוכי ירושה וסכסוכי ירושה רווחים. ללא פתרון, מחלוקות אלו עלולות לרוקן באופן משמעותי את הנכסים המעורבים. לקוחות מוזמנים להוריד מסמכי צוואה לדוגמה כדי להבין טוב יותר את מגוון השירותים והסיוע הניתנים בתביעות ירושה.

לקבלת ייעוץ או ייצוג משפטי מתאים, מתעניינים מוזמנים לקבוע פגישה עם משרדה של מאיה רוטנברג תוך שימת דגש על חשיבות התחשבות בגישת עורך הדין, ניסיונו והמלצות הלקוח בקבלת החלטה מושכלת.

בית משפט לצוואה (המכונה לעיתים בית משפט פונדקאי הוא בית משפט בעל סמכות בסמכות שיפוט לעסוק בענייני צוואה וניהול עזבונות. בתחומי שיפוט מסוימים, ניתן להתייחס לבתי משפט כאלה כאל בתי משפט ליתומים או בתי משפט רגילים. בתחומי שיפוט מסוימים תפקידי בית המשפט לצוואה מבוצעים על ידי בית משפט צ’אנרי או בית משפט אחר לשוויון, או כחלק או חטיבה של בית משפט אחר.

בתי משפט לצוואה מנהלים חלוקה נאותה של נכסיו של מוריש (מי שנפטר), פוסקים את תוקפן של צוואות, אוכפים את הוראות צוואה תקפה (באמצעות מתן צוואה, מונעים עבירות עיזבון של מנהלי עיזבון ומנהלי עזבונות, וכן קובע חלוקה שוויונית של נכסיהם של אנשים שנפטרו בצוואת (ללא צוואה תקפה), כגון מתן מתן מינהל הנותן אישור שיפוטי לנציג האישי לנהל את ענייני העיזבון.

בעניינים שבמחלוקת, בוחן בית המשפט לצוואה את אמיתותה של צוואה ומחליט מי יקבל את רכושו של הנפטר. במקרה של ערעור, בית המשפט קובע מי יקבל את רכושו של המנוח על פי דיני סמכותו. לאחר מכן, בית המשפט לצוואה יפקח על תהליך חלוקת נכסי המנוח למוטבים הראויים. ניתן להגיש עתירה לבית משפט לצוואה על ידי בעלי עניין בעיזבון, כמו למשל כאשר מוטב מרגיש שעיזבון מטופל בצורה לא נכונה.
לבית המשפט סמכות לחייב מנהל עיזבון לתת דין וחשבון על מעשיו.

בתחומי שיפוט מסוימים (למשל טקסס בתי משפט לצוואה מטפלים גם בעניינים אחרים, כגון אפוטרופסות, נאמנויות ובעיות בריאות הנפש (כולל הסמכות להורות על מחויבות לא רצונית למתקנים פסיכיאטריים ומתן תרופות פסיכיאטריות שלא מרצון).

בית דין ליתומים
חצר יתומים היה ארגון שהוקם במושבות אמריקאיות של מפרץ צ’ספיק במהלך הקולוניזציה.
המטרה העיקרית של הארגון הייתה להגן על ילדים יתומים וזכותם לעיזבון בן משפחתם שנפטר מפני תביעות ומפני התעללות מצד הורים חורגים ואחרים.

כיום, לפחות במרילנד ובפנסילבניה, בתי משפט לצוואה עדיין נקראים בתי משפט יתומים, מסיבות היסטוריות, הדנים בעניינים הנוגעים לצוואות של עזבונות נפטרים הנתונות במחלוקת ומפקחים על עזבונות הניתנים על תנאי שיפוטי.

פנקס צוואה
רישום של צוואה הוא תפקיד נבחר בחלק מתחומי שיפוט בארצות הברית, כגון ניו המפשייר, מסצ’וסטס, ומיין (חלק ממסצ’וסטס לפני 1820).
רישום צוואות הוא תפקיד נבחר בתחומי שיפוט כמו מרילנד.

הרשם והצוות מנהלים את בית המשפט המקומי לצוואה, בדרך כלל עבור מחוז נתון, ופועלים בחלקו כשירות לקוחות ציבורי ובחלקו כפקידים עבור שופט הצוואה (שאולי ייבחר או לא ייבחר).

רשימת בתי משפט לצוואה
להלן רשימה חלקית של בתי משפט לצוואה:

אנגליה ווילס
בית משפט פררוגטיבי – לשעבר
בית משפט קמא – לשעבר
בית המשפט הגבוה לצדק אגף משפחה-נוכחי
בתי המשפט של ארצות הברית
בית המשפט העליון בקליפורניה
קונטיקט – בתי משפט לצוואה של קונטיקט (מערכת של 54 מחוזות בית משפט לצוואה)
דלאוור – משרד רישום הצוואות
מחוז קולומביה – בית המשפט העליון של מחוז קולומביה, מחלקת הצוואה
בית המשפט המחוזי בפלורידה פלורידה, משרד מבקר המחוז
ג’ורג’יה – בית משפט לצוואה הידוע בעבר כבית המשפט הרגיל (שופט המכונה רגיל רשמית
מרילנד – בתי המשפט היתומים של המחוז, משרד מרשם הצוואות
מסצ’וסטס – בית משפט לצוואה ולמשפחה, מרשם הצוואה
מישיגן – בתי משפט לצוואה במחוז
מיזורי – מתנהל על ידי בתי משפט מעגליים, שלחלקם יש חטיבות צוואה נפרדות, משרד המנהל הציבורי
ניו המפשייר – בית המשפט לצוואה של ניו המפשייר
ניו ג’רזי – בית המשפט העליון של ניו ג’רזי, חטיבת צ’אנסרי, חלק צוואה, בית המשפט הפונדקאית (שופטים המכונים פונדקאים, משרד הפונדקאות
ניו יורק – בית המשפט הפונדקאית של ניו יורק (שופטים המכונים פונדקאים
אוהיו – מתנהל על ידי בתי משפט לתביעות נפוצות, חטיבות משפחה וצוואה, בית משפט לצוואה
פנסילבניה – מחלקת בית המשפט ליתומים של בית המשפט לתביעות נפוצות, משרד רישום הצוואות בארכיון 2019-02-15 ב- Wayback Machine
טקסס – ראה מערכת המשפט של טקסס ; בית המשפט המחוזי מטפל בענייני צוואה ברוב הערכאות, אך סמכותו עשויה לחפוף לבית המשפט המחוזי. כמו כן, בעשרה מחוזות ספציפיים בית המחוקקים של טקסס הקים בית משפט לצוואה אחד או יותר לטיפול בענייני צוואה, והרחיק אותם מסמכות השיפוט של בית המשפט המחוזי או המחוזי.
ורמונט – בתי משפט לצוואה, אחד בכל אחד מ -14 המחוזות של ורמונט
וירג’יניה – בית המשפט המחוזי של וירג’יניה
קנדה
ניו ברונסוויק – בית המשפט לצוואה של ניו ברונסוויק
נובה סקוטיה – בית המשפט לצוואה של נובה סקוטיה
כל שאר המחוזות מחויבים מבחינה חוקתית לעבד צוואה באמצעות בתי המשפט העליונים שלהם לפי סעיף 96 של החוקה, 1867.