פסקי דין חשובים

פסק דין

עורך דין מומלץ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 21.12.21(כב’ השופט יהורם שקד בתהל”מ 4341-07-20) שקבע כי המבקש יפגוש את אביו בפיקוח במרכז הקשר.

א.       רקע עובדתי

1. 1. המשיב 1(להלן: האב) והמשיבה 2(להלן: האם) הם בני זוג לשעבר שהתגרשו ביום 1.6.16ולהם שלושה ילדים משותפים שהינם קטינים: המבקש יליד 2007(להלן: המבקש) והתאומים א’ וב’ ילידי 2014(להלן: התאומים).
2. 2. בחודש נובמבר 2015האב נעצר בעקבות חשדות כי ביצע עבירות באמצעות מחשב. לטענת האם, האב צילם בנות קטינות של מעסיקו באמצעות תוכנת ריגול שהתקין. אירוע זה הביא לסכסוך גירושין קשה בין בניה”ז. בחודש אפריל 2016עזבה האם עם הקטינים את בית המשפחה ועברה להתגורר בבית הוריה. במסגרת ההליכים המשפטיים, הוגש תסקיר עו”ס ביום 22.5.16שהמליץ על הסדרי שהות מצומצמים של הקטינים עם האב ללא לינה וכן הומלץ על טיפול פסיכולוגי להמבקש.
3. 3. ביום 22.6.16התקיימה וועדת תסקירים שהמליצה “לחדש את הקשר בין האב לילדים באופן מידי, בכדי למנוע פגיעה שנגרמת להם כתוצאה מהנתק”.
4. 4. בתסקיר מיום 28.9.16דווח כי חודש הקשר בין האב לקטינים. ביחס למבקש נאמר כי: “ממידע

שהתקבל מהאם, מהפסיכולוגית של המבקש ומדו”ח רופאת הילדים, אנו למדים, כי בחודשים האחרונים מצבו הרגשי של המבקש הולך ומחמיר          הוא חוזר מפגישות עם האב עצוב, מוטרד

ועם פחדים שונים … מדבריו, נראה כי אביו מערבו בפרטי הסכסוך עם האם והוא חשוף להסתה כלפיה כגון: שהמשטרה עצרה את אבא בגלל אמא, שהוא לא פוגש את אביו יותר כי אמא לא

מסכימה וכדו’. בנוסף, בשבועות האחרונים, המבקש משמיע אמירות מדאיגות אשר מעידות על מצוקה קשה … מהמידע שהתקבל מהפסיכולוגית, להערכתה “המבקש נמצא במצוקה, בלבול וחוסר יכולת להכיל את הפיצול הרגשי בין ההורים” … עלה איום “בלהרוג את עצמי” ואף אלימות מילולית שהפכה מהר מאוד להתקף חרדה… מהמידע שהתקבל מרופאת הילדים … קיימים סימנים קליניים של מצוקה נפשית … “.

5. 5. ביום 13.11.16הוגש עדכון לביהמ”ש קמא שבו נאמר ביחס למבקש כי מצבו הרגשי: “מוסיף להיות קשה. האם מתארת התקפי זעם, אמירות אובדניות והתקפי חרדה עוצמתיים, תדירים, עד לכדי תחושת מחנק ועלפון … הפסיכולוגית המטפלת ורופאת הילדים של המבקש, המליצו על הפנייתו של המבקש להערכה פסיכיאטרית, לאור מצוקתו הרגשית המדאיגה והתקפי החרדה ההולכים ומתגברים“. העו”ס המליצה על קיום המפגשים בין האב לקטינים במרכז קשר באמצעות ליווי של גורם מקצועי “על מנת להבטיח קיומם באופן המותאם לגילם של הילדים ולמצבם הרגשי, ולמנוע סיכון לפגיעה בהם”.
6. 6. ביום 15.11.16הודיע העו”ס להורים כי בהתאם לסמכויות שהוקנו לה, היא מורה על הקפאת זמני השהות בין הקטינים לאב עד להחלטה בדבר ההמלצה להעביר את המפגשים למרכז הקשר. האב סירב לפגוש את הקטינים במרכז הקשר והקשר בינו לקטינים נותק.
7. 7. בחוות דעת מיום 22.1.17של המכון לפסיכותרפיה שבה טופל המבקש נאמר כי “כניסת האב לבית סוהר, פרידת ההורים, והמעבר לבית הסבתא. גרמה למבקש נסיגה רצינית שנמשכת לאורך השנה האחרונה. המבקש נהיה מסוגר מאוד, הפסיק לשתף פעולה במשך מס’ חודשים. נימנע מכל קשר טיפולי והעדיף “לשתוק”. התנהגות זאת לא מאפיינת את המבקש. כן עלו הרבה פחדים לגבי עצמו ולגבי חלומות קשים, לעתים מסרב להירדם כדי להימנע מחלומות. כשנתקל בכעס או סירוב מגיב ברצון למות ואף “תאר כיצד יעשה זאת”. מתקשה ליצור קשרים עם בני גילו ומתייחס באגרסיביות לסביבה או בדרשנות יתר. האם מספרת על קללות או מריבות בבית הספר. מעברים קיצוניים במצבי הרוח, תפיסת העולם כמאיים, מרגיש שכולם נגדו, כולל מבוגרים ובעיקר בבית הספר. נוטה להשתמש במילים גסות, אשר מחריפות את התנגדות הסביבה אליו. מציין מצוקה וחוסר שקט, לחץ בבית החזה, לעיתים מתאר את עצמו כמוביל ומקובל ולעתים כפגוע דחוי. ממליצה על ייעוץ של פסיכיאטר.“
8. 8. בתסקיר מיום 23.10.17נאמר כי: “מאז החלטתנו על הקפאת זמני השהות ועד היום, ידוע לנו, כי האב אינו בקשר עם ילדיו ואינו מקיים תקשורת עם האם או גורמי הרווחה … לא הגיע לוועדת התסקירים שנקבעה בתיאום עמו וניתק קשר גם עמנו“. לאור הנתק בין האב לילדים ובשל התנגדותו של האב לקשר עם העו”ס, ביקשה היא להסיר את הסמכויות שהוענקו לה.
9. 9. כאמור, מאז חודש נובמבר 2016חל נתק מוחלט בין האב לקטינים. בחלוף יותר משלוש וחצי שנים, בחודש יולי 2020, הגיש האב כנגד האם תביעה לחידוש הקשר עם הקטינים. האם טענה בכתב ההגנה שהגישה כי היא “מעולם לא התנגדה לקשר של האב עם הקטינים, ואין בכוונתה לעשות כך כעת, נהפוך הוא, האם מכבדת את מיקומו של האב בחייהם של הקטינים, אך מביעה חשש כבד לשלומם הגופני והנפשי – מי שסירב לשתף פעולה עם רשויות הרווחה ובחר לנתק את הקשר עם הקטינים היה האב בעצמו“.
10. 10. ביום 19.8.20הוגש דיווח יחידת הסיוע שבו נאמר כי האב לא פגש בילדים כארבע שנים והוא לא מסכים לפגוש בקטינים במסגרת של מרכז קשר. ביום 29.12.20הודיע העו”ס כי: “להערכתנו, בחלוף זמן של חודשיים מתחילת הטיפולים הרגשיים לילדים ולאב, ניתן יהיה לקבל את המלצת גורמי הטיפול בנוגע לחידוש הקשר בין האב לילדים והכנה אפשרית לחידוש הקשר ביניהם“.
11. 11. בחוות דעת המטפל הרגשי של המבקש במרכז “רימונים” מיום 24.12.20, נאמר בין היתר כי:

“המבקש מביע נזקקות לחיזוקים ולקשר קרוב וזאת על רקע תחושה כללית של חוסר ביטחון בעצמו ובאחרים משמעותיים. הוא חש שהעולם הינו מקום כאוטי, בו יש צורך להפגין כוחנות וקשיחות בכדי לא לחשוף פגיעות וחולשה  בנוסף, נציין כי עם חידוש הקשר בין המבקש לאביו

נמליץ שאף האב ישולב בהדרכת הורים במסגרתנו על פי המערך הטיפולי המקובל ביחידתנו. אנו רואים חשיבות רבה בשילוב האב בהדרכה הורית במסגרתנו.”

12. 12. ביום 21.7.21הוגש תסקיר ובו נאמר שהאב סירב לחתום על טופס ויתור סודיות לצורך קבלת מידע אודות הקטינים ממוסדות שונים. צוין כי למרות שהוצע לאב לתקן את הטופס על מנת שלא יהיה ספק כי המידע יתייחס לקטינים בלבד, הוא סירב לחתום עליו, על אף שהוסבר לו כי בהעדר חתימתו על הטופס לא תוכל מחלקת הרווחה להמשיך בפעולותיה. העו”ס ביקשה מבית המשפט להורות לאב לחתום על הטופס ולחילופין להורות לגורמי החינוך והטיפול להעביר את המידע הדרוש אודות הקטינים.
13. 13. ביום 13.10.21הוגש תסקיר שבו נאמר כי המבקש הפסיק את ההליך הטיפולי אצל המטפל שטיפל בו כמה שנים והומלץ כי “לאחר שיבסס קשר עם המטפל החדש, ניתן יהיה להכינו לקראת חידוש הקשר עם האב, ולתמוך במבקש במסגרת הטיפול.“
14. 14. בתסקיר מיום 14.11.21, נאמר כי “האפוטרופא לדין מסרה כי משיחה שקיימה עם המבקש, הוא

אינו מעוניין בשלב זה לחדש הקשר עם אביו…… להערכתנו, ישנה חשיבות רבה לעשות תהליך

זה בקצב הנכון, באופן המותאם לצרכי הילדים, על מנת שלא תתרחש פגיעה נוספת בהם, ויגדלו הסיכויים להצלחת חידוש הקשר עם האב בעתיד… בשל מצבו הרגשי של המבקש וגילו (14) להערכתנו המקצועית יש להתחשב ברצונו ולהימנע בשלב זה מחידוש קשר עם האב. יש להמשיך בטיפול בקטין להטבת מצבו. במסגרת הטיפול ניתן יהיה לעסוק בדמותו של האב ובאפשרות לחידוש קשר עתידי בין האב לבין הקטין.”

15. 15. בית המשפט קמא מינה את עו”ד טלי ברמן טל לאפוטרופא לדין של הקטינים. בעמדת האפוטרופא לדין שהוגשה לבימ”ש קמא ביום 15.11.21, נאמר בין היתר שיש צורך דחוף בהמשך הטיפול הפסיכולוגי למבקש וכי יש להורות לאב לעבור הדרכה הורית מסודרת אצל הגב’ ליטל פלג. לדבריה: “המבקש הביע עמדה ברורה ומסודרת כי בשלב זה וכל עוד הוא אינו מטופל, הוא חושש להיפגש עם אביו וחושש מהשפעות חידוש הקשר עליו. נוכח דבריו של המבקש וגילו, וכן עמדת גורמי המקצוע, מבוקש להורות כי חידוש הקשר עם המבקש יעשה בשלב בו יחליט המבקש כי הוא מעוניין בכך, ובתאום על המטפל שלו”.
16. 16. ביום 18.11.21התקיים דיון בבית המשפט קמא שבו שבה האפוטרופא לדין על עמדתה לפיה לדעתה ולדעת גורמי המקצוע, לא ניתן בשלב זה להתחיל במפגשים בין האב לקטינים ודרושה הכנה לקטינים וכן הדרכה הורית לאב. היא ציינה כי המפגשים עם המבקש יחלו בהתאם להתפתחות הטיפול שלו עם הפסיכולוגית ליטל פלג ובהתאם לרצונו.
17. 17. ביום 21.11.21ניתנה החלטת ביהמ”ש קמא (להלן: ההחלטה) שדחה את עמדת האפוטרופא לדין וגורמי המקצוע ובית המשפט הורה על קיום מפגש מפוקח בין הקטינים לבין האב בתוך 15יום.
18. 18. האפוטרופא לדין לא השלימה עם ההחלטה בכל הנוגע למבקש בלבד (ולא ביחס לתאומים) והגישה בשמו בקשת רשות ערעור.

ב.        תמצית ההחלטה

1. 1. חלפה שנה וחצי מאז הגשת התביעה ועד כה טרם חודש הקשר בין האב לקטינים. האפוטרופא לדין טענה כי לפי עמדת הגורמים המקצועיים טרם בשלה העת ונדרשים שלושה חודשים על מנת להכין את הקטינים למפגש עם האב. היא ציינה גם, שלאב אשר סירב להמשיך את התיאום ההורי וההדרכה ההורית, יש תרומה ממשית לאי חידוש הקשר.
2. 2. המלצות הגורמים במקצועיים אינם בבחינת “כזה ראה וקדש” והן מהוות כלי עזר בלבד כשההכרעה הסופית היא תמיד בידי בית המשפט. “לאור היכרותי רבת השנים עם הצדדים והנסיבות המיוחדות שאפפו פרידת ההורים וניתוקו של האב מהילדים, סבורני כי המשך הניתוק בין האב לקטינים אינו משום הבטחת טובתם. בנסיבות הקונקרטיות שבפניי, סבורני כי דווקא אי חידוש הקשר עשוי להמשיך ולקבע את המצב ואולי אף להקשות על חידוש הקשר, כמעין מעגל שוטה … המהמורה העיקרית שעומדת בין קיום המפגש לבין אי קיומו הוא אי מוכנות הקטינים למפגש“.
3. 3. בית המשפט ביקש לברר במה תועיל שהות נוספת לטיפול ותיווך המצב לקטינים והאפוטרופא לדין השיבה כי טרם שורטט ועוצב הנרטיב או ההסבר שיוצג בפני הקטינים מדוע נותק הקשר והיכן שהה האב כל השנים. “נימוק זה לבדו אינו יכול לשמש, לדידי, להמשך דחיית המפגש בין האב לקטינים. זאת, מאחר ואם עד כה – למעלה מחודשיים לאחר שניתנה ההחלטה האחרונה בדבר כינון המפגשים בין האב לבין הקטינים במסגרת מפוקחת – טרם נוצרה התשתית והמסגרת שתאפשר המפגש הרי שלכל היותר, איני רואה תועלת רבה במתן אורכה נוספת, בת שלושה חודשים רק לשם עניין זה“.
4. 4. לכן, הורה ביהמ”ש על המשך התיאום ההורי וקבע כי יתקיים מפגש מפוקח בין האב לבין הקטינים בתוך 15ימים מהיום ולאחריו יוגש דיווח על תוצאות המפגש.

ג.        תמצית טענות המבקש באמצעות האפוטרופא לדין

1. 1. לאור המלצות גורמי הטיפול כי המבקש לא ייפגש עם האב, ולאור סירובו של המבקש להיפגש עם האב, יש לבטל את החלטת בימ”ש קמא שהורה על קיום מפגש מידי בין המבקש לאב.
2. 2. שגה בימ”ש קמא שלא התחשב בעמדת הגורמים הטיפוליים שסברו שהמבקש לא בשל לפגוש באביו, והוא אף לא נתן משקל ראוי לרצונו של המבקש שהוא כבר בן למעלה מ – 14.
3. 3. המבקש הביע רצון לפגוש את האב ואולם הוא מודע לצורך שלו בטיפול והכנה מתאימה בטרם יפגוש בו. שגה ביהמ”ש קמא שלא נתן משקל לרצונו של הקטין בניגוד לתקנה 49לתקנות בתי המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ”א – 2020( להלן: התקנות) ובניגוד לסעיף 12לאמנה בדבר זכויות הילד – 1989הקובעת שלקטין זכות להביע עמדתו בעניין הנוגע אליו.
4. 4. האב סירב להשתתף בהדרכה הורית ולאור הנתק רב השנים בין האב לקטינים, קיימת חשיבות להכנה מתאימה. המטפל יואב אמיתי ציין שהמבקש חושש מאוד מפגישה עם האב נוכח פגיעות העבר מצדו.
5. 5. בימ”ש קמא טעה כשהתייחס לשלושת הקטינים “כמקשה אחת” והתעלם מכך שהמבקש הוא ילד בוגר, הסובל מקשיים נפשיים ניכרים וכי מפגש מחודש עם אביו עלול לגרום לו לנזק ניכר. במשך תקופה ארוכה של כחמש שנים, לא רק שהאב לא פעל להתקשר עם המבקש אלא הוא ניסה למנוע את הטיפול שהיה נחוץ לו. ניתוק הקשר לא נגרם ע”י המבקש אלא עקב התנהלותו של אביו.
6. 6. זכותו של האב לקיום קשר מידי עם המבקש אינה גוברת על זכותו וטובתו של המבקש. יש לכבד את רצונו ולדחות באופן זמני את המפגשים שבהם הוא מעוניין עקרונית, עד שירגיש שהוא מוכן להם נפשית.
7. 7. לכן, יש לבטל את ההחלטה ככל שהיא נוגעת למבקש ולקבוע כי היא לא תחול לגביו.

ד.       תמצית טענות האב

1. 1. יש לדחות את בקשת רשות הערעור, ולהותיר את החלטת בימ”ש קמא על כנה.
2. 2. מסקנותיה של האפוטרופא לדין בדבר התרשמותה מהאב הן פזיזות ולא מעמיקות, והן גובשו לאחר שתי שיחות טלפון קצרות עם האב. למרות שהאפוטרופא לדין מונתה בחודש ספטמבר 2021, היא טרם קיימה פגישה עם האב בעוד היא נפגשה עם האם לפגישה ארוכה. יש לתת משקל נמוך לעמדת האפוטרופא לדין שמונתה זמן קצר קודם למתן ההחלטה, בעוד לבימ”ש קמא היכרות רבת שנים עם הצדדים.
3. 3. האפוטרופא לדין לא מכירה את מערכת היחסים בין האב לקטין. האם היא זו שהפרה חדשות לבקרים את הסדרי השהות בין האב לקטינים ולא האב. האם ניתקה את הקטינים מאביהם וחסמה כל צורת תקשורת ביניהם במשך שנים.
4. 4. המבקש “מדקלם” מדברי אמו ומושפע עמוקות ממנה. האם מנסה לסכל ולדחות בכל דרך אפשרית את המפגש עם ילדיו ולמנוע את חידוש הקשר בינו לקטינים.
5. 5. האב ממתין לחדש את הקשר עם הקטינים עוד מחודש יולי בשנת 2020, והיה לגורמי הרווחה והטיפול זמן די והותר להכין את הקטינים בכלל, ובפרט את המבקש למפגש עמו.
6. 6. התנהלות האפוטרופא מלמדת שהיא אינה אובייקטיבית, דבר שצריך לשלול ממנה את הזכות לשמש בתפקידה. קביעת האפוטרופא שהמבקש נפגע ע”י אביו מהווה “חציית קו אדום” ושומטת את הלגיטימיות שלה לשמש כגורם אובייקטיבי המייצג את הקטינים.
7. 7. המפגשים נקבעו במקום מפוקח ואם יתעורר קושי מסוים במפגשים, צוות המרכז יוכל לסייע. במשך יותר משנה וחצי מאז שהתביעה הוגשה, האב השתתף בתיאום הורי והדרכה הורית ואין כל מניעה לקיים לאלתר את המפגשים.
8. 8. לא סביר שנער בן 14יהיה מודע לאיזה סוג של ליווי הוא נדרש לצורך הכנה למפגשים עם האב. לא ניתן לטעון מחד כי המבקש סקרן לפגוש את אביו, ומאידך שהוא אינו מוכן לפגוש בו. מדיווחים שהוגשו ע”י גורמי הרווחה ניתן לראות שהתאומים נהנים מהמפגשים עם האב.
9. 9. מהדיווח שהוגש לאחרונה עולה שהמפגשים בין האב לתאומים מצליחים. בדיווח מיום 14.12.21נאמר כי: “שני ההורים שיתפו פעולה עם התהליך, כמצופה מהם… בהמשך נצפתה אינטראקציה חיובית ביניהם וניכר כי הילדים בסה”כ נינוחים ונהנים“.

ה.       תמצית טענות האם

1. 1. האם מצטרפת לטיעוני האפוטרופא לדין, וסבורה כי לא בשלה העת להתחלת המפגשים של המבקש עם האב ויש לקבוע כי ההחלטה לא תחול לגבי המבקש. האם לא התנגדה ולא מתנגדת לקיום הקשר בין המבקש לאב, והיא אף פנתה מיוזמתה לעו”ס לסדרי דין בכדי שתעזור לשכנע את המבקש להתחיל להיפגש עם האב.
2. 2. על אף רצונה של האם שהמבקש יפגוש באב, היא חוששת לשלומו הפיזי והנפשי של המבקש וזאת לאור המלצות הגורמים הטיפוליים. יש להתחשב ברצונו של המבקש לא לפגוש באב, במיוחד כשהוא בן 14וחצי, דעתן, בעל יכולות קוגניטיביות, ובמכלול השיקולים קיימת חובה לקחת בחשבון גם את רצונותיו, תחושותיו והרגשותיו.
3. 3. בקשת רשות הערעור שהגישה האפוטרופא לדין אינה מונעת משיקולים לא עניינים והיא לא נגועה במשוא פנים כפי שטוען האב. מטרתה לשרת את טובתו של המבקש ולהשמיע את קולו.
4. 4. כלל הגורמים המטפלים, האפוטרופא לדין, העו”ס לסדרי דין, והפסיכולוגית המטפלת במבקש סבורים שטרם בשלה העת להפגיש בינו לבין האב. ההחלטה על כפיית מפגש בין המבקש לאב עלולה להשליך על בריאותו הפיזית והנפשית של המבקש. לדעתם של גורמים מקצועיים חשובים אלו, לא ניתן משקל ראוי ע”י בימ”ש קמא.
5. 5. יש להתחשב בעובדה שהאב הואשם בעבירות פליליות, הורשע ונענש. העבירות בגינן הואשם היו למיטב ידיעתה, הם הימצאות חומרים אסורים של בנותיו הקטינות של מעסיקו דאז, שצולמו ללא ידיעתן באמצעות תוכנות ריגול שהתקין האב ואף נמצאו תמונות של בנות משפחה נוספות. בשונה מהתאומים, המבקש היה בן 8כאשר נחשף למעשיו הפליליים של האב בתקשורת מיוזמתו, הוא נאלץ להתמודד עם הידיעה לגבי מעשים אלו והוא מבין את המשמעות של חידוש הקשר עם האב. יש להדגיש שהאב הוא זה שבחר לנתק קשר עם ילדיו מאז מעצרו. למרות תביעת האב לקיום קשר עם הקטינים, הוא אינו משתף פעולה ומערים קשיים.

ו.        דיון והכרעה

1. 1. לאחר עיון בבקשה ובתשובות, אני סבור שיש לתת רשות ערעור ולקבל את הערעור.
2. 2. סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ”ד – 1984קובע כי תינתן רשות ערעור: “אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה“.
3. 3. במקרה דנן, שוכנעתי לאחר בחינת עמדות כלל הגורמים המקצועיים, שעלול להיגרם למבקש נזק מהותי אם לא יתאפשר לו לקבל את ההכנה הטיפולית המתאימה לקראת הפגישה עם האב וכי היה על ביהמ”ש קמא לפעול בהתאם להמלצות גורמי המקצוע ולאפשר את קיומה של ההכנה הנדרשת בטרם שיחלו המפגשים. לא התקיימו נימוקים כבדי משקל שהצדיקו סטייה מהמלצות התסקיר שמשקלו דומה למשקל חוות דעת מומחה מטעם ביהמ”ש (בע”מ 4259/06פלוני נ’ היועמ”ש (7.06), ע”מ 5072/10פלוני נ’ אלמונית (26.10.10)).
4. 4. לא לחינם סקרתי בהרחבה את מצבו של הקטין החל מתחילתו של המשבר בין ההורים בשנת 2015. ממכלול החומר שפורט לעיל עולה כי מצבו של המבקש היה ועודנו שברירי ורגיש ובעבר אף היו לו מחשבות אובדניות. ייתכן בהחלט שניתן היה לבצע את ההכנה הנדרשת למבקש כבר לפני כמה חודשים וייתכן שביקורתו של האב בנושא זה מוצדקת. אולם, אין להטיל על כתפי המבקש את תוצאות קיומו של עיכוב זה (ואיני קובע שהיה עיכוב), אף אם כאמור, ניתן היה לפעול בקצב מהיר יותר לצורך הכנתו של המבקש למפגשים ולבצע את הנדרש מוקדם יותר.
5. 5. האב צירף לתשובתו (נספח 1) את עדכון העו”ס מיום 14.12.21שהוגש לאחר שניתנה ההחלטה והתקיים מפגש בינו לבין התאומים. בעדכון זה נאמר שהמבקש לא השתתף בפגישה שנערכה עם האב ביום 8.12.21, וכי: “ביום המפגש בין האב לאחיו, המבקש היה בחרדה רבה, לא רצה לצאת מהבית והיה עצבני. האב הביע אי שביעות רצון מכך שהמבקש מסרב לפגשו והתקשה להביע הבנה ואמפתיה לכך והוסיף כי יפנה לביהמ”ש בעניין. בשל גילו של המבקש, מצבו הרגשי המורכב והאירועים שהתרחשו במשפחה בעבר, אשר פגעו במבקש פגיעה קשה, אנו סבורים כי יש להתחשב ברצונו של המבקש ולא לכפות עליו קשר עם האב. נציין כי, אין בכך כדי לוותר על הקשר בין האב למבקש, אלא לאפשר מרחב של זמן ובחירה, בו המבקש יוכל לבחון את דמות האב במסגרת הטיפול, להתחזק ולבחור לחדש הקשר עמו, תוך עידוד ותמיכה של האם והפסיכולוגית המטפלת. לדעתנו המקצועית, לחידוש קשר ממקום כזה, יש סיכויי הצלחה גבוהים יותר, וימנעו פגיעה נוספת במבקש.“
6. 6. כמו כן, לאור בקשת המבקש, התרתי הגשת ראייה נוספת. מדובר במכתב מיום 16.1.22של הפסיכולוגית הקלינית גב’ ליטל פלג המטפלת במבקש שבו נאמר בין היתר כי:

“המבקש מביע התנגדות רבה למפגש בשלב זה משני טעמים. ראשית, הוא חש כי עשה מאמצים רבים לשקם את כוחותיו ו”לבנות את עצמו” וכי אינו מעוניין לערער את הישגיו טרם יתייצבו, דבר שלהערכתו יקרה במפגש עם האב. לאור הקשיים הרגשיים והבין-אישיים המשמעותיים איתם המבקש מתמודד, לטענה זו יש משקל רב. כמו כן, המבקש מביע רצון עז להתכונן ולהיעזר בטיפול הפסיכולוגי לקראת המפגש עם אביו ומרגיש כי הוא זקוק לתמיכה רבה בנושא. אציין

גם כי המבקש חווה את ההחלטה לכפות עליו את המפגש בניגוד לרצונו כמקוממת וחסרת כבוד ורגישות לצרכיו ועל כן מביע התנגדות וכעס רב בנושא. אלו בפני עצמם עשויים להוות גורם לחץ משמעותי ולהעצים את הקושי הטמון במפגש הטעון עם האב. לאור האמור, אני מתרשמת כי המבקש אמנם ירצה להיפגש עם אביו בשלב זה או אחר אך אינו בשל לכך בנסיבות הנוכחיות. דחיקתו לקיים את המפגש כעת אף עשויה להערכתי להוות גורם דחק משמעותי, ולעכב את יכולתו להשתמש בתהליך הטיפולי כדי לעבד היבטים נפשיים אשר חיוניים לאפשרות להשתמש במפגש עם האב באופן מיטיב”.

7. 7. שיקול העל בכל הכרעה בנושא הקשור לקטינים הוא טובת הילד. ברור שטובתו של המבקש להיות בקשר עם אביו. לא מדובר במקרה של אם מנכרת או מסיתה. הראייה, שמתקיימים כיום מפגשים בין האב לתאומים. לא ניתן להתעלם במקרה דנן מהעובדה שהמבקש היה מודע בצורה מסוימת לנסיבות מעצרו של אביו וחווה באופן קשה את משבר הגירושין של הוריו. יש לקחת בחשבון את המשבר הנפשי שנגרם למבקש מאז פרידת ההורים והנזק שנגרם לו. אין להתעלם גם מהעובדה שהאב הוא זה שניתק כל קשר עם ילדיו לתקופה של כמה שנים ומוטלת על כתפיו אשמה בלתי מבוטלת לנתק שנוצר.
8. 8. מובן בהחלט תסכולו של האב על העיכוב במפגש עם המבקש. יחד עם זאת, האב לא שיתף פעולה כמצופה עם גורמי הטיפול וחלק מהאשמה בעיכוב הטיפול במבקש רובץ לפתחו. כמו כן, יש לקחת בחשבון שמדובר בנער בן 14.5שיש להתחשב בדעותיו וברצונותיו. נראה כי כפיית ביקורים כיום בניגוד לרצונו של המבקש, עלולה לפגוע פגיעה אנושה באפשרות לחידוש קשר בריא ויציב בינו לאביו. שכרו של האב עלול לצאת בהפסדו וחמור מכך, עלול להיגרם למבקש נזק נפשי משמעותי אם הוא לא יוכן כראוי למפגשים עם האב. מפגש עם האב אחרי זמן כה רב של נתק, אינו דבר של מה בכך ויש להכינו ברגישות ובמקצועיות רבה.
9. 9. במקרה דנן, בקשת האפוטרופא וגורמי הטיפול לארכה של כמה חודשים לצורך הכנת הקטין היתה מוצדקת והכרחית ולא היה מקום לדחותה. המבקש החל בטיפול הפסיכולוגי רק לאחרונה ויש צורך בייצוב הטיפול ובהענקת העצמה נפשית למבקש, על מנת שיעמוד במפגשים והם יצליחו. יש לוודא כי המפגשים לא ייגרמו לו לנזק נפשי, במיוחד לאור מצבו המורכב כיום. קיום מפגשים ללא הכנה ראויה עלול להיכשל ולגרום לנזק חסר תקנה לאפשרות של חידוש קשר מהותי ויציב עם האב. יש לזכור כי לא התקיים קשר חמש שנים ומדובר בתקופה משמעותית ביותר. נדרשת סבלנות ונדרש אורח רוח. העובדה שהמפגשים מתקיימים בפיקוח במרכז קשר, לא מהווים תחליף להכנה המקצועית הרחבה שהמבקש נדרש לעבור בטרם קיום הפגישות.
10. 10. היה על בית המשפט קמא ליתן משקל רב יותר לעמדתו של המבקש שהוא בן 14.5, בהתאם לתקנה 49לתקנות. זאת, במיוחד שעמדה זו תאמה לחלוטין את עמדת אנשי המקצוע, לרבות המטפל של המבקש. ודוק: המבקש לא מתנגד למפגשים. הוא מודע למצבו הנפשי ולקשיים שהוא נתון בהם והוא רק מבקש ארכה לצורך חיזוקו ועל מנת שיקבל תמיכה מקצועית. מדובר בדרישה לגיטימית.
11. 11. להשלמת הדיון אציין כי אין יסוד לטענת האב שהאפוטרופא נגועה בניגוד עניינים וכי היא אינה מתפקדת כראוי ופועלת כנגדו. האפוטרופא לדין פעלה ופועלת היטב על מנת לייצג את רצון הקטינים, לרבות את רצונו של המבקש והיא משמשת כשופרו גם בבקשה דנן.
12. 12. סיכומו של דבר: על אף משמדובר בהחלטה זמנית, מצאתי שיש מקום להתערב בה, לתת רשות ערעור ולקבל את הערעור. זאת, לאור הפגיעה החמורה שעלולה להיגרם למבקש אם יתקיימו מפגשים עם האב ללא ההכנה הנדרשת לו, במיוחד בשים לה למצבו הנפשי המורכב. לפיכך, ההחלטה מבוטלת והאפוטרופא תודיע בתוך 30יום לביהמ”ש קמא, לאחר שתערוך בירור עם גורמי הטיפול, מתי הסתיימה ההכנה של המבקש וניתן להתחיל במפגשים בינו לבין האב.
13. 13. על מנת לא להגביר את להבות הסכסוך, אין צו להוצאות.
14. 14. פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.

ניתן היום, ט”ו אדר א’ תשפ”ב, 16פברואר 2022, בהעדר הצדדים.

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים
אזרחיים
רמ”ש 45292-12-21פלוני נ’ אלמוני ואח’
לפני כבוד השופט נפתלי שילה
המבקש פלוני (קטין)

נגד
המשיבים 1.אלמוני

2.אלמונית