צור קשר
אודותלפני
כבוד השופטת עינת רביד, אב”ד
כבוד השופט נפתלי שילה
כבוד השופטת יעל בלכר
עורך דין מומלץ
פסק דין
השופט נפתלי שילה:
לפנינו ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה מיום 26.5.21 ומיום 16.12.21 וכן על פסיקתאות מיום 11.8.21 ומיום 19.12.21 (כב’ השופטת סיגלית אופק בת”ע 27119-03-11) שבמסגרתן נקבע שעל המערערת לפנות דירה שהוענקה לצדדים בירושה עד ליום 31.12.21 וכן לשלם למשיבה 40,000 ₪ בגין דמי שימוש בדירה.
א. רקע עובדתי
1. המבקשת והמשיבה הן בנותיה היחידות של המנוחה א’ ז”ל (להלן: המנוחה או האם) שנפטרה ביום 17.2.21.
2. עוד בחיי האם, ביום 12.2.19, התקיים דיון בבית המשפט קמא בנושא מינוי אפוטרופוס לאם. במהלך הדיון, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה עו”ד קוינטנר וכן עו”ד סגל שייצג באותה עת את המערערת, ימונו לאפוטרופסים לרכוש האם ובהתאם, בית המשפט מינה אותם לאפוטרופסים.
3. סמוך לפטירת האם, המערערת התגוררה עם האם בדירת האם בת”א (להלן: הדירה). במסגרת ההסכמות שקיבלו תוקף של החלטה בדיון הנ”ל, הוסכם שלאחר פטירת האם, על המערערת לעזוב את הדירה בתוך 14 יום (להלן: ההסכמה בתיק האפוטרופסות).
4. ביום 11.4.21 ניתן צו ירושה אחר המנוחה ולפיו המערערת והמשיבה זוכות כל אחת במחצית מעיזבונה.
5. המשיבה הגישה בקשה למינוי מנהל עיזבון זמני והמערערת התנגדה לבקשתה. ביום 18.4.11 התקבלה עמדת המשיבה ובית המשפט קבע שב”כ הצדדים – עו”ד קוינטנר מטעם המשיבה יחד עם עו”ד קורמן מטעם המערערת – ימונו למנהלי עיזבון זמניים לתקופה של שישה חודשים. באותו מועד לא נמסר לבית המשפט שכבר ניתן צו ירושה אחר המנוחה.
6. ביום 2.5.21 הגישו מנהלי העיזבון הזמני בקשה למתן הוראות שבמסגרתה עתרו לאשר הסכמה בין היורשות (להלן: הבקשה למתן הוראות). בבקשה למתן הוראות נאמר שהיורשות הגיעו להסכמה לפיה המערערת תוכל להמשיך ולהתגורר בדירה עד ליום 31.12.21 והיא תשלם למשיבה דמי שימוש בסך של 4,000 ₪ לחודש, סה”כ – 40,000 ₪. בנוסף הוסכם על חלוקת כספים מסוימת מחשבון המנוחה לכל אחת מהיורשות (להלן: ההסכמות).
7. משב”כ האפוטרופוס הכללי הודיע שהוא לא מתנגד לבקשה למתן הוראות, החליט ביהמ”ש קמא ביום 26.5.21 להיעתר לבקשה ולאשר את ההסכמות (להלן: ההחלטה מחודש מאי).
8. ביום 16.6.21, במסגרת בקשה שהגיש עו”ד קוינטנר לשחרר עו”ד קורמן מתפקידו עקב פעולה שביצע ולאחר שהתברר שכבר ניתן צו ירושה, קבע ביהמ”ש כי: “עם מתן צו ירושה פקע מינוי מנהלי העיזבון הזמני… משכך, אין צורך להידרש אף לעניין שחרור מתפקיד מנהל העיזבון הנוסף”.
9. בעקבות ההחלטה מחודש מאי, הגישה המשיבה בקשה למתן פסיקתה לצורך מימושה של החלטה זו. משהמערערת לא הגיבה לבקשה למרות שהיא הומצאה לה כדין, הפסיקתה נחתמה ביום 11.8.22 (להלן: הפסיקתה).
10. בו ביום, הגישה המשיבה בקשה לתיקון הפסיקתה, כך שיצוין בה מספר חשבון הבנק של המנוחה, על מנת שניתן יהיה לממש את הפסיקתה בהתאם לדרישת הבנק.
11. בתגובה לבקשה לתיקון הפסיקתה, הגישה המערערת ביום 22.11.21 תגובה הכוללת גם בקשה לביטול הפסיקתה שניתנה לטענתה שלא כדין. לדבריה, משניתן צו ירושה עוד ביום 11.4.21 העיזבון חדל מלהתקיים והדירה כבר לא מהווה חלק ממנו והיא שייכת לצדדים בחלקים שווים. לכן, הפסיקתה בטלה מעיקרא והיא ניתנה בחוסר סמכות לגבי זכויות שלא קיימות עוד ויש לבטלה.
12. ביום 16.12.21 נדחתה בקשת המערערת וביהמ”ש קמא נעתר לבקשת המשיבה לתיקון הפסיקתה (להלן: ההחלטה). לאור ההחלטה, נחתמה ביום 19.12.21 הפסיקתה המתוקנת שבה הוסף מספר חשבון הבנק של המנוחה ויתר הוראות הפסיקתה לא שונו.
13. המערערת לא השלימה עם ההחלטה מחודש מאי וכן עם ההחלטה והפסיקתאות שנחתמו בעקבות ההחלטות והגישה את הערעור שלפנינו.
ב. תמצית ההחלטה
1. ההחלטה המאשרת את ההסכמות בדבר פינויה של המערערת מהדירה וחיובה בתשלום שכר דירה ניתנה ביום 26.5.21 ובמועד זה היה מינויים של מנהלי העיזבון הזמני בתוקף. שהרי, סמכותו של מנהל העיזבון הזמני לפעול נמשכת עד שבית המשפט מאשר שהוא סיים את תפקידו, בהתאם לסעיף 92(ג) לחוק הירושה תשכ”ה – 1965 (להלן: חוק הירושה). תוקף המינוי של מנהלי העיזבון פקע רק בהחלטה מיום 16.6.16 ולכן כל הפעולות שנעשו קודם לכן ע”י מנהלי העיזבון הזמניים תקפות ומחייבות.
2. הבקשה לתיקון הפסיקתה נועדה ליישם את ההחלטה מחודש מאי והפסיקתה נועדה רק לשקף אותה. אין בפסיקתה כל שינוי ביחס להחלטה המקורית. מנגד, עתירת המערערת היא למעשה ניסיון לבטל את ההחלטה מחודש מאי שהיא חלוטה. בקשה לתיקון פסיקתה אינה יכולה לאפשר למי מהצדדים לפתוח לדיון מחדש בפסיקתה ובוודאי שאין זו הדרך להתנער מהסכמות שגובשו בין היורשות. בבקשה לתיקון הפסיקתה התבקש רק להוסיף את פרטי חשבון הבנק של המנוחה על מנת לאפשר את חלוקת הכספים ולא ניתן לשנות במסגרת זו את הרכיבים הקשורים לפינוי המערערת מהדירה.
3. במועד הגשת הבקשה למתן הוראות, היה ידוע לב”כ לשעבר של המערערת עו”ד קורמן ששימש כמנהל עיזבון זמני, שכבר ניתן צו ירושה והצו אף נרשם בלשכת רישום המקרקעין. לפיכך, כל ניסיון להתנער מההסכמות שגובשו על בסיס עובדות שהיו ידועות קודם לכן, דינו להידחות.
4. ההסכמות גובשו ע”י היורשות עצמן. לא מדובר בהסכמה בין מנהלי העיזבון אלא בהסכמה בין יורשות וההסכמות רק הובאו לאישור בית המשפט באמצעות מנהלי העיזבון הזמניים. לפיכך, אף אם כטענת המערערת מנהלי העיזבון הזמני פעלו בחוסר סמכות, אין בכך בכדי לשנות מההסכמות שגובשו בין היורשות עצמן. המערערת הייתה מיוצגת בעת מתן ההחלטה מחודש מאי ואין בחילופי ייצוג בכדי להתנער מההסכמות.
5. המערערת המשיכה להתגורר בדירה חרף הסכמתה בתיק האפוטרופסות לעזוב את הדירה בתוך 14 יום ממועד פטירת המנוחה. הסכמה זו וכן ההסכמות שקיבלו תוקף של החלטה בחודש מאי מחייבות את המערערת ו”ניסיונה כעת להתנער מהסכמות אלה על מנת להמשיך להתגורר בדירה גם לאחר המועד המוסכם, הוא פסול ונעדר תום לב”.
6. לפיכך, יש להיעתר לבקשת המשיבה לחתימה על הפסיקתה המתוקנת ועל המערערת לשלם למשיבה הוצאות בסך של 3,000 ₪.
ג. תמצית טענות המערערת
1. מיד לאחר מתן צו הירושה אחר המנוחה, רשמה המערערת את הדירה בלשכת רישום המקרקעין ע”ש שתי היורשות וזאת עוד ביום 20.4.21. מיום זה, רשומות האחיות כבעלות הדירה.
2. עו”ד קורמן הפסיק לייצג את המערערת באמצע חודש אפריל 2021.
3. מאחר שבמועד מינוי מנהלי העיזבון הזמני כבר ניתן צו הירושה, “הרי שמדובר במינוי שנולד בחטא והינו בטל מעיקרו וחסר תוקף”.
4. בניגוד למה שנאמר בבקשה למתן הוראות, המערערת לא הגיעה להסכמה כלשהי עם המשיבה לגבי מועד פינוייה את הדירה ובוודאי שהסכמה זו לא התגבשה באמצעות מנהלי העיזבון הזמניים “שמינויים נעשה שלא כדין מלכתחילה”. בבקשה למתן הוראות מצוין שמה של המערערת מבלי ציון שמו של מייצגה, מאחר שבאותו מועד הוא כבר לא היה בא כוחה. המערערת לא חתמה על הבקשה למתן הוראות ולא צורפה הסכמה בכתב מטעמה.
5. לא ברור כיצד ומתוקף איזה מעמד הגיש עו”ד קוינטנר שהיה אפוטרופוס לרכוש המנוחה בימי חייה, בקשה למינוי מנהל עיזבון זמני. שהרי, לא היה לו כל מעמד להגיש בקשה זו. לכן, כל הליך הבקשה למינוי מנהלי עיזבון הוא “מנוגד לדין ובלתי תקין בעליל מראשיתו וברי כי כל החלטה ו/או פסיקתא שניתנו במסגרתו הינם בטלים גם הם מעיקרם”.
6. פסק הדין שהורה על מינוי מנהל עיזבון זמני “דינו בטלות”, מאחר שבאותו מועד כבר ניתן צו ירושה. הדירה כבר נרשמה ע”ש היורשות והדבר “מאיין כל זכות של מנהל עיזבון זמני לפעול ביחס לאותן זכויות”. היה על בית המשפט קמא לקבוע שהחל מיום שניתן צו הירושה ביום 11.4.21 פקע מינויים של מנהלי העיזבון הזמניים ואין להם יותר כל מעמד. לכן, שגה בית המשפט כשקבע שבעת שניתנה ההחלטה מחודש מאי מינויים היה בתוקף.
7. לכן, ההחלטה מחודש מאי דינה להתבטל היות שהיא ניתנה שלא כדין. בנוסף, ההחלטה מחודש מאי ניתנה בפתקית ואילו ההחלטה היא למעשה פסק דין מפורט ולכן המועד להגשת הערעור הוא ממועד מתן ההחלטה ולא ממועד מתן ההחלטה מחודש מאי.
8. מאחר שההחלטה מחודש מאי מנוגדת לדין ובטלה מעיקרה, היא אינה חלוטה. כמו כן, מאחר שההחלטה היא למעשה פסק דין, ניתן לערער על כל החלטות הביניים שניתנו עובר להחלטה, לרבות הפסיקתה וההחלטה מחודש מאי.
9. עו”ד קורמן חדל לייצג את המערערת באמצע חודש אפריל 2021 והוא לא ייצגה כשהגיש את הבקשה למתן הוראות. הבקשה כלל לא הועברה לתגובתה ולכן ההחלטה מחודש מאי לא מחייבת אותה.
10. מאחר שממילא במסגרת התביעה לפירוק השיתוף בדירה שהגישה המשיבה תוכל המערערת לרכוש את חלקה של המשיבה בדירה עקב חובות של מאות אלפי ₪ שהמערערת חבה לה בגין טיפולה באם, אין תוחלת לפינויה מהדירה ומדובר רק בהתעללות. כיום למערערת אין קורת גג מאחר שדירתה מושכרת בשכירות ארוכת טווח והמשיבה מנסה לנשל אותה מזכויותיה. לכן, יש להורות על ביטול ההחלטות והפסיקתאות שניתנו בעקבותיהן.
ד. תמצית טענות המשיבה
1. המערערת עושה כל שלאל ידה על מנת להשתלט על הדירה ולנשל את המשיבה מזכויותיה בה. המערערת התחייבה עוד בדיון בתיק האפוטרופסות להתפנות מהדירה בתוך 14 יום ממועד פטירת המנוחה והסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה. המערערת היתה מיוצגת בדיון זה ועל ההחלטה בתיק האפוטרופסות לא הוגש כל ערעור. לכן, אף אם טענות המערערת בעניין ההחלטות והפסיקתאות היו מתקבלות, ממילא עליה לפנות את הדירה לאלתר בהתאם להחלטה בתיק האפוטרופסות שניתנה בהסכמה.
2. המערערת, אשר בהתאם להתחייבותה הנ”ל היתה צריכה לפנות את הדירה מיד לאחר פטירת המנוחה, הגיעה להסכמות עם המשיבה שהיא תוכל להמשיך ולהתגורר בדירה עד לסוף שנת 2021 בתמורה לתשלום בסך של 40,000 ₪. הסכמות אלו שהוגשו באמצעות מנהלי העיזבון הזמניים לבית המשפט, קיבלו תוקף של החלטה כמפורט בהחלטה מחודש מאי.
3. ביום 28.7.21 חתמה המערערת על ייפוי כוח לב”כ הנוכחי. למרות זאת, היא כלל לא הגיבה לבקשה למתן פסיקתה שהמשיבה הגישה ולכן בהעדר תגובה, ניתנה ביום 11.8.21 הפסיקתה.
4. התנהלות המערערת לוקה בחוסר תום לב קיצוני. הבסיס לשתי הפסיקתאות היא ההחלטה מחודש מאי שאישרה את ההסכמות שהצדדים הגיעו אליהם ולא את ההסכמות שבין מנהלי העיזבון הזמניים. המערערת לא הגישה שום אסמכתה או אישור מעו”ד קורמן שהוא לא ייצג אותה בעת שהגיש את הבקשה למתן הוראות.
5. עו”ד קורמן שהיה ב”כ המערערת ומנהל העיזבון הזמני, ידע על קיומו של צו הירושה. עו”ד קורמן פעל בשם המערערת ויש לראות את פעולותיו כפעולות של המערערת לכל דבר ועניין.
6. צו מינוי מנהלי העיזבון הזמני ניתן למשך שישה חודשים מבלי להתייחס לעיתוי הוצאת צו הירושה. צדק ביהמ”ש קמא כשקבע שלפי סעיף 92 לחוק הירושה פעולתו של מנהל העיזבון נמשכת עד שבית המשפט מאשר שמנהל העיזבון סיים את תפקידו. המינוי היה בתוקף עד שבוטל ע”י בית המשפט ביום 16.6.21. כל פעולה שנעשתה עד לאותו מועד היא בעלת תוקף מלא ומחייב. כל פרשנות אחרת היא בלתי סבירה. שהרי, אם צד ג’ היה מסתמך על פעולות מנהלי העיזבון הזמני שאושרו על ידי בית המשפט, לא היה ניתן לטעון לבטלות הפעולות. בנוסף, אם ביהמ”ש היה סבור שהפעולות שנעשו ממועד מתן צו הירושה בטלות, הדבר היה נאמר במפורש בהחלטה מיום 16.6.21 שקבעה שהמינוי הסתיים.
7. ההחלטה מחודש מאי והפסיקתה שניתנה מכוחה הן חלוטות ולא ניתן לערער עליהן. בנוסף, אם המערערת הייתה סבורה שההסכמות לא היו על דעתה, היה עליה לפנות בהזדמנות הראשונה ולעתור לביטולן. המערערת מנועה מלטעון שהיא לא הסכימה להסכמות מאחר שאם כך, היה עליה לפנות לאלתר את הדירה בהתאם להתחייבותה עוד ביום 12.2.19 כפי שנקבע בהחלטה בתיק האפוטרופסות.
8. המועד להגשת ערעור על הפסיקתה הוא לא במועד נתינת הפסיקתה אלא במועד שבו ניתנה ההחלטה שמכוחה ניתנה הפסיקתה, דהיינו, המועד בו ניתנה ההחלטה מחודש מאי והמערערת לא הגישה ערעור במועד. בנוסף, הבקשה למתן פסיקתה נמסרה כדין למערערת ובהעדר תגובה מטעמה היא נחתמה. המערערת או בא כוחה לא התנגדו לפסיקתה.
9. אין בבקשה להוספת פרטי חשבון הבנק של המנוחה בפסיקתה, משום הזדמנות לדיון מחדש בעניין הפסיקתה. פרטי חשבון הבנק הם פרטים טכניים ואין בכך בכדי לאפשר פתח לביטול הפסיקתה המקורית.
10. גם העובדה שמתנהלת בין הצדדים תביעה לפירוק שיתוף בדירה אינה רלוונטית, מאחר שנושא פינוייה של המערערת מהדירה לא קשורה לזכויות הקנייניות של הצדדים בדירה. מכל הנימוקים הנ”ל, יש לדחות את הערעור.
ה. דיון והכרעה
1. סעיף 92 (ג) לחוק הירושה קובע כי: “מישרתו של מנהל עיזבון פוקעת אם אישר בית המשפט שסיים תפקידו ומן היום שנקבע לכך באישור”.
2. במקרה דנן, בית המשפט קמא הורה על סיום תפקידם של מנהלי העיזבון רק בהחלטתו מיום 16.6.21. העובדה שניתן צו ירושה כבר שבוע לפני החלטת המינוי – מבלי שהדבר גולה לבית המשפט קמא – לא גורעת מתוקפו של המינוי. כפי שמציין א”מ פרופ’ שמואל שילה ז”ל בספרו פירוש לחוק הירושה, כרך שלישי (2002) בעמ’ 185 (להלן: פירוש לחוק הירושה): “כשם שמינויו של מנהל עיזבון נעשה על ידי בית המשפט, ביטול המינוי נעשה על ידי בית המשפט”.
3. אכן, לאחר שניתן צו ירושה היה צריך למנות מנהל עיזבון קבוע ולא זמני. ברם, כפי שנקבע בע”א 474/65 טראובר נ’ מנהיים, פ”ד כ(2), 92: “באין הוראה אחרת מטעם בית המשפט, תפקידו של מנהל עיזבון זמני אינו שונה מזה של מנהל עזבון אחר אלא באחד: מנהל עיזבון גם מחלק את נכסי העיזבון בין היורשים ואילו מנהל זמני אינו מוסמך לכך”.
4. לפיכך, אין זה משנה שאת ההסכמות הגישו לאישור בית המשפט מנהלי העיזבון הזמניים ולא מנהלי עיזבון קבועים. שהרי תוכן ההסכמות לא עוסק במימוש הנכסים אלא במועד הפינוי ותשלום דמי שימוש ראויים למשיבה. הוראות מסוג זה הן בסמכותם של מנהלי עיזבון זמני, קל וחומר במקרה דנן, שבו מנהלי העיזבון הזמני רק הביאו את הסכמת היורשות עצמן והם שימשו “שופר” שלהן. לפיכך, אין כל יסוד לטענת המערערת שההחלטה מחודש מאי שנתנה תוקף של החלטה להסכמות היא בטלה ואינה חוקית.
5. יתר על כן, “אם מעשיו של מנהל עיזבון טרם מינויו נעשה בהסכמת היורשים, יש לראותו כשליחם ואת מעשיו כתקפים כמו מעשי שלוח רגיל” (פירוש לחוק הירושה, עמ’ 126-127). במקרה דנן, ההסכמות הוגשו ע”י מנהלי העיזבון הזמני לאחר מינוים והם רק הביאו בפני בית המשפט את הסכמת הצדדים עצמם ולפיכך אין ספק שיש תוקף להחלטה מחודש מאי.
6. בנוסף, בא כוחה של המערערת עו”ד קורמן ידע בעת שהגיש את הבקשה למתן הוראות שכבר ניתן צו ירושה ולמרות זאת הוא הגיש את הבקשה לאישור ההסכמות וחתם עליה בכובעו כמנהל עיזבון זמני ולא קבוע. לכן, המערערת מושתקת ומנועה מלטעון טענת חוסר סמכות, שעה שהיא באמצעות ב”כ פעלה לאישור ההסכמות בשעה שכבר ניתן צו ירושה.
7. המערערת לא יכולה היתה במסגרת ערעורה דנן להשיג על ההחלטה מחודש מאי שהיא ההחלטה שעיגנה את ההסכמות. שהרי, המערערת איחרה את המועד להגשת ערעור על ההחלטה מחודש מאי והיא אף לא הגישה בקשה להארכת מועד.
8. כמו כן, הפסיקתה שניתנה ביום 11.8.21 היא פסיקתה משקפת. הפסיקתה לא הוסיפה דבר על ההחלטה מחודש מאי. לכן, המועד להגשת ערעור הוא המועד בו ניתנה ההחלטה ולא המועד שבו ניתנה הפסיקתה (ע”א 3832/10 אריאל מיטרני ואח’ נ’ קלמן מחלוף ואח’ (10.8.10) וע”א 4114/21 ריימונד שחק נ’ מרי דהן ואח’ (5.9.21)). המערערת אף לא הגישה ערעור על הפסיקתה והיא חלוטה.
9. ככל שהמערערת סברה כי ההסכמות לא היו על דעתה וכי בא כוחה דאז עו”ד קורמן הציג מצג שאינו נכון, היה עליה לנקוט בהליך המתאים כגון להגיש בקשה לביטול ההחלטה. אולם, המערערת ישבה בחיבוק ידיים ואף לאחר שהומצאה לה הפסיקתה לתגובתה, היא לא הגישה כל השגה לגביה וסברה וקיבלה. יש לציין, כי עוד ביום 25.7.21 הומצאה למערערת הבקשה לתיקון פסיקתה וההחלטה לפיה עליה להגיב לבקשה. ייפויי הכוח שהמערערת העניקה לב”כ הנוכחי נחתם ביום 28.7.21 וההודעה על קבלת ייצוג נמסרה לבית המשפט ביום 29.7.21. היו אפוא למערערת ימים לא מעטים על מנת להסתייג מהפסיקתה ואולם היא לא עשתה דבר.
10. המערערת אף לא הגישה במועד ערעור על הפסיקתה (וכאמור היה עליה להגיש ערעור על ההחלטה מחודש מאי) ולמרות שהפסיקתה ניתנה עוד ביום 11.8.21, המערערת הגישה את תגובתה לתיקון הפסיקתה שבמסגרתה עתרה גם לביטול הפסיקתה, רק ביום 22.11.21. בנוסף, צדק ביהמ”ש קמא כשקבע שממילא לא ניתן היה לדון יותר בטענות ביחס לפסיקתה אלא רק בתיקון הנדרש, היות שהפסיקתה שיקפה החלטה חלוטה.
11. גם אם המערערת סברה שההחלטה מחודש מאי או הפסיקתה ניתנו בחוסר סמכות, אין זה אומר שהן בטלות מעצמן. היה על המערערת לנקוט בהליך המתאים לצורך ביטולן במועד שנקבע בדין והיא לא עשתה כן.
12. זאת ועוד: קיימת החלטה חלוטה שניתנה בתיק האפוטרופסות לפיה על המערערת לפנות את הדירה בתוך 14 יום ממועד פטירת המנוחה. המערערת לא ערערה על החלטה זו והיא חלוטה. לפיכך, לא ברור מה יועיל הליך דנן למערערת. שהרי, אם ההחלטות והפסיקתאות יבוטלו, ממילא צריכה המערערת לפנות לאלתר את הדירה שהרי ההסכמות שעל בסיסן ניתנה ההחלטה מחודש מאי רק שיפרו את מצבה והאריכו את התקופה שהיא יכולה להתגורר בדירה. משנשאל ב”כ המערערת בדיון שהתקיים בפנינו שאלה זו, לא הייתה בפיו כל תשובה עניינית למעט הטענה כי: “גם את זה אנחנו נבטל… נגיש בקשה מסודרת לבית המשפט” (עמ’ 12 שורות 1-9). נראה כי המשיבה צודקת וכל מטרתה של המערערת היא לדחות את הקץ ולעכב כמה שיותר את מועד פינוייה מהדירה. בצדק קבע ביהמ”ש קמא שהתנהלות המערערת היא פסולה ונעדרת תום לב.
13. העובדה שמתנהל הליך לפירוק השיתוף בדירה, כלל לא קשור לשאלת מועד הפינוי של המערערת מהדירה וחובתה לשלם למשיבה דמי שימוש ראויים. חלוקת הזכויות הקנייניות לחוד ומועד הפינוי לחוד.
14. סיכומו של דבר: אציע לחברותיי לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך של 40,000 ₪. הערובה שהפקידה המערערת על פירותיה, תועבר למשיבה באמצעות ב”כ על חשבון ההוצאות.
__________________
נפתלי שילה, שופט
השופטת עינת רביד – אב”ד:
אני מסכימה.
___________________
עינת רביד, שופטת – אב”ד
השופטת יעל בלכר:
אני מסכימה.
_________________
יעל בלכר, שופטת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט שילה.
פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, כ”א חשוון תשפ”ג, 15 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.
עינת רביד, שופטת – אב”ד
נפתלי שילה, שופט
יעל בלכר, שופטת
[wpseo_breadcrumb]
