פסק דין בערעור על החלטה בעניין מזונות זמניים ללא שנבדקו צרכי הילדים ונקבעו רמות שכר (רמ”ש 29980-04-22)

  1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב’ השופטת הילה גורביץ עובדיה), בתיק תלה”מ 4098-01-22 (להלן: “התובענהקמא“) מיום 31.3.22, אשר במסגרתה חויבו הצדדים לשאת בכל צרכי הקטינים שבכותרת בחלקים שווים ביניהם, ולא נפסקו מזונות קטינים מעבר לכך (להלן: “ההחלטהקמא“), והכל כפי שיפורט להלן.

 

עורך דין מומלץ

רקע וההחלטה קמא

  1. המבקשת והמשיב (להלן גם: “הצדדים“) נישאו זל”ז כדמו”י ביום [2001]. מנישואין אלה נולדו שלושת הקטינים שפרטיהם בכותרת.
  2. יחסי הצדדים עלו על שרטון ובשנת 2021 הגיש המשיב בקשה ליישוב סכסוך בבית הדין הרבני האזורי בחיפה. תקופת עיכוב ההליכים הסתיימה, על פי החלטת בית הדין הרבני, ביום 15.12.21.
  3. ביום 3.1.2022 הגישה המבקשת את התובענה קמא למזונות ומדור הקטינים. יובהר כי בין הצדדים מתנהלות אף שתי תובענות רכושיות בבית משפט קמא (תיקי תלה”מ 1149-01-22 ו- תלה”מ 34001-02-22) וכן תובענה למשמורת הקטינים (תלה”מ 54697-01-22).
  4. ביום 2.3.22 הגישה המבקשת בקשה לפסיקת מזונות זמניים בתיק קמא. במסגרת בקשתה טענה, כי המשיב שולט על רוב ענייני הרכוש והכספים של הצדדים; הצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת שהיא דירתם המשותפת של הצדדים, עליה לא רובצת משכנתא; כי המשיב בעל עסק ומכניס בממוצע בחודש סך של כ- 42 אלף ₪; וכי המבקשת מועסקת כשכירה במשרה בהיקף של 70% ומרוויחה סך של כ- 8,500 ₪ לחודש.

המבקשת העמידה את צרכי הקטינים כדלקמן:

ע’ – 5,870 ₪ לחודש, לא כולל שכר לימוד בסך 820 ₪ לחודש;

ד’ – 5,250 ₪ לחודש, לא כולל שכר לימוד בסך 820 ₪ לחודש;

א’ – 4,520 ₪ לחודש.

הוצאות מדור ואחזקתו הועמדו על סך של 4,680 ₪ לחודש, מתוכם חלקם של שלושת הקטינים הועמד על סך של 2,340 ₪ לחודש.

הוצאות רכב ואחזקתו הועמדו על סך של 1,575 ₪ לחודש, מתוכם חלקם של שלושת הקטינים הועמד על 790 ₪ לחודש.

  1. בתגובתו קמא מיום 17.3.22 טען המשיב כי הצדדים עודם מתגוררים תחת קורת גג אחת והמשיב נושא במלוא הוצאות הקטינים ואחזקת הבית (ציין סך של 8,000 לחודש, לפחות), לרבות שכר הלימוד בבית הספר של ע’ ו-ד’, וכי צרכי הקטינים נענים במלואם. לטענת המשיב, המבקשת מפקידה את משכורתה בחשבון נפרד ומסרבת להשתתף בהוצאות הקטינים. עוד לטענתו, העסק בבעלותו מניב לו הכנסה חודשית שנעה בין 25,000 ₪ לבין 35,000 ₪ בחודש; המבקשת משתכרת כ- 8,500 ₪ לחודש.

לטענת המשיב, המבקשת הפריזה והגזימה בהערכת צרכי הקטינים, ללא שצירפה ראיות ו/או אסמכתאות לסכומים בהם נקבה. מקובל בפסיקה להעמיד מזונות קטין על של 1,500 ₪ בממוצע, ואת צרכי קטין המתגורר בשני בתים מעמידים על כ- 2,250-2,400 ₪ לחודש.

לטענת המשיב, יש להורות על חיוב שני הצדדים במזונות הקטינים בהתאם לפסיקה, לגילם ובהתחשב בזמני השהות השווים של הקטינים עם הוריהם. כן יש לקבוע כי הצדדים ישאו בחלקים שווים במלוא הוצאות החינוך, הרפואה החריגות והמדור.

  1. ביום 31.3.22 ניתנה ההחלטה קמא, כהאי לישנא (ההדגשה במקור):

המבקשת עתרה לפסיקת מזונות זמניים  עבור 3 ילדיהם הקטינים של הצדדים.

בשלב זה ועד החלטה אחרת, לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, לאור הדין האישי החל, גיל הקטינים, התשתית הכלכלית והתעסוקתית החלקית שהונחה לפניי, מגורי הצדדים תחת קורת גג אחת, טענותיהם הקוטביות של הצדדים אשר למשיכות כספים משותפים וטענות כל אחד מהם כי הוא  אשר נושא בהוצאותיהם של הקטינים ובהוצאות משק הבית וטענות נוספות, אני מחייבת את ההורים לשאת בכל צרכי הקטינים בחלקים שווים ביניהם – מעבר לכך איני פוסקת, בשלב זה, חובת תשלום מזונות זמניים מהורה אחד למשנהו.

החיוב יחול גם על הוצאות העולות על 100 ₪ שהם הוצאות החינוך חריגות של הקטינים, לאחר הפחתת הנחות ומענקים, לרבות קצבת חינוך של המל”ל או הוצאות הבריאות החריגות שאינן מכוסות על ידי קופת החולים או הביטוח הרפואי של הקטינים.

מאחר והצדדים מתגוררים תחת קרות גג אחת, לשם שמירה על שלמות נפשם של הקטינים והתפתחותם התקינה, אני מחייבת את הצדדים להידבר ולהגיע להבנות בדבר חלוקת זמן אחריות הורי/ חלוקת ימים בבית“.

בגין ההחלטה קמא הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

 

טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור

  1. להלן תמצית טענות המבקשת:

א.          ההחלטה קמא הינה לאקונית, קצרה ולא מנומקת. בית משפט קמא לא פירט מעבר לאמירה כללית לפיה בית המשפט בחן את החומרים. ההחלטה קמא נעדרת קביעת ממצאים מינימליים הדרושים לצורך קביעת המזונות הזמניים – לרבות גובה הכנסות הצדדים לכאורה, צרכי הקטינים, פירוט צרכים, הוצאות וכו’.

ב.           מדובר בהחלטה שגויה וחסרת פרופורציות. ההחלטה קמא מנותקת לחלוטין מהמציאות הכלכלית של התא המשפחתי הספציפי.

ג.            על בית המשפט קמא חלה חובת הנמקה, בה לא עמד בהחלטה קמא. נקבע בפסיקה כי ההנמקה דרושה על מנת לאפשר לצדדים להבין על מה מבוססת ההחלטה קמא – וכן לאפשר לערכאת הערעור לבקר את ההחלטה. עוד נקבע, כי חובת ההנמקה נמנית עם כללי הצדק הטבעי שנועדו, בין היתר, להגשים “צדק דיוני”.

ד.           ההחלטה קמא שגויה אף לגופה. העוול בהחלטה להשית את הוצאות הקטינים מחצית על מחצית עולה ברורות מניתוח הכנסות הצדדים. גם אם נניח כי חלוקת הזמן של הקטינים אינה רלוונטית לעת עתה בשל מגורי הצדדים תחת אותה קורת גג, יש להתייחס למצב השורר ולהכנסות הצדדים.

ה.           המשיב בעל עסק פרטי הרשום על שמו. מדובר בעסק גדול ומבוסס, בעל היקף פעילות גדול. המשיב מכניס נטו בממוצע סך שנע בין 30,000 ₪ לבין 45,000 ₪ בחודש, לשיטת שני הצדדים. המבקשת הינה שכירה המשכרת סך של כ- 8,500 ₪ בחודש. הפער בין הצדדים נע בין פי 3 לבין פי 5 לטובת המשיב, פער שבית משפט קמא בחר להתעלם ממנו.

 

טענות המשיב בתשובתו

  1. להלן תמצית טענות המשיב כפי שהוגשו בתשובתו מיום 2.5.22:

א.          בקשת רשות הערעור דנן הוגשה בחוסר תום לב, על החלטה זמנית בבקשה לסעד זמני שמיועד למנוע מקטינים חרפת רעב – והמבקשת העמידה את בקשתה למזונות זמניים ע”ס 21,000 ₪ לחודש, כאשר הצדדים עודם גרים תחת קורת גג אחת, בניגוד לפסיקה הרווחת בשנים האחרונות. המשיב חזר על עמדתו לגבי גובה צרכי הקטינים כפי שהובאה בתגובתו לבקשה קמא (ראו סעיף  6 לעיל).

ב.           אין בערעור כל פירוט לגבי עילות הערעור והשגיאה לכאורה בהחלטה קמא, למעט הפניה לתקנות שאינן בתוקף עוד, ולמעט טענה כוללנית כי “ההחלטה מעוולת” משום שהוסקו מסקנות “לא נכונות”.

ג.            המבקשת העלימה מעיני בית המשפט, כי לצדדים קבוע דיון בתיק קמא ביום 23.5.22; כי מזה מספר חודשים המבקשת “מבריחה” את מלוא משכורתה לחשבונה הפרטי; כי סמוך להגשת התביעות מטעמה, המבקשת “רוקנה” את חשבון הבנק המשותף של הצדדים ומשכה סך של כ- 48,000 ₪ מכספיהם המשותפים של הצדדים.

ד.           ההחלטה קמא מנומקת דיה ומפרטת את השיקולים שהביאו את בית המשפט קמא לתתה, ביניהם: הדין האישי, גיל הקטינים, התשתית הכלכלית והתעסוקתית, מגורי הצדדים יחד וטענותיהם ההדדיות באשר למשיכת כספים משותפים.

ה.           תלושי המשכורת של המבקשת וכן דו”חות כספיים של המשיב עמדו לנגד עיני השופטת קמא טרם ניתנה ההחלטה קמא. טענת המבקשת כי המשיב משתכר פי שלוש ממנה איננה נכונה והיא מתייחסת לדו”חות הכספיים משנת 2018, שאינם משקפים את מצבו הכלכלי דהיום.

ו.            משכורתה של המבקשת מספיקה כדי לקיים את ההחלטה קמא ולשאת באופן שווה, בהתאם לפסיקה, בהוצאות הקטינים. יובהר כי מאז פרוץ הסכסוך ונוכח העובדה כי המבקשת חדלה להפקיד את משכורתה בחשבון המשותף, המשיב נושא במלוא הוצאות אחזקת הבית ונאלץ ליטול הלוואות לשם כך.

 

דיון והכרעה

  1. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור במובן זה שאני מורה על ביטול ההחלטה קמא ובירור הבקשה למזונות זמניים במעמד הצדדים בדיון הקרוב בתיק קמא, כפי שיפורט להלן. זאת מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 (להלן: “התקנות”).

להלן אנמק החלטתי.

  1. עסקינן בשאלת מזונות זמניים, בה ממעטת ערכאת הערעור להתערב. יחד עם זאת, פסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה לחלוטין מפני התערבות ערעורית, אלא כל מקרה ומקרה נבחן לאור נסיבותיו. במקרה חריג ויוצא דופן, ערכאת הערעור תתערב בפסיקת מזונות זמניים בהתאם לשיקול דעתה.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו מפי השופט ניל הנדל, ב- בע”מ 1078/11 פלוני נ’ פלוני (ניתן ביום 27.4.11):

כאמור, הכלל הוא אי התערבות אך אין לומר שהחלטה בנושא מזונות זמניים חסינה מביקורת ערעורית. בעשיית מלאכתה, על ערכאת הערעור לבחון את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה גם מבעד לחסר ואי הוודאות בתשתית העובדתית המאפיינים את השלב של דיון במזונות זמניים. אף ‘עזרה ראשונה’ בדמות מזונות זמניים יש להעניק בסבירות ובמידתיות. כאן בחינת התוצאה הכוללת מובילה למסקנה כי שיעור המזונות הזמניים כפי שנקבע חורג באופן ברור מהאיזון הדרוש בשלב זה” (פסקה 5 לפסק הדין).

ראו גם: רמ”ש (חי’)58657-06-21פלוני נ’ אלמונית  (12.7.2021).

סבורני כי המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים חריגים, כפי שאפרט להלן.

  1. ההחלטה קמא ניתנהללא פירוט טענות הצדדים וללא פירוט מספק של התשתית הראייתית עליה נסמך בית משפט קמא.

במה דברים אמורים? בית משפט קמא לא העריך את צרכי הקטינים כלל ולא פירט בקשר לכך; לא נבחנו פערי השכר של הצדדים אף באופן לכאורי – חרף העובדה כי לעמדתשני הצדדים קיימים פערי שכר לא קטנים (ראו הן בתגובות הצדדים לבקשה בתיק קמא והן בטענותיהם בבקשת רשות הערעור דנן, סעיפים 5-6, 8(ה) לעיל).

  1. ידועה הפסיקה הקובעת, כי חובת ההנמקה חלה על הערכאה הדיונית, על מנת לאפשר לצדדים להבין על מה מבוססת החלטתה, ועל מנת לאפשר לערכאת הערעור להעביר את שבט ביקורתו.

היקפה של חובת ההנמקה משתנה ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבת ולמהות ההחלטה, ולערכאה הדיונית מסור שיקול הדעת באשר לאופן מימוש חובת ההנמקה והיקפה, אך החובה לנמק חלה תמיד.

ראו למשל:

רמש (חי’) 39969-05-21‏ י. א נ’ ר. א (10.6.2021);

רמש (חי’) 60908-01-19‏ פלוני נ’ אלמונית (7.2.2019);

רמש (חי’) 46063-07-18‏ ‏ פלונית נ’ פלוני (6.8.2018).

יפים לענייננו דברים שכתב השופט סארי ג’יוסי מבית משפט זה, בתיק רמ”ש (חי’) 44364-01-21 נ’ ב’ נ’ י’ ב’ (9.3.2021):

סבורני כי סקירת התשתית העובדתית וטענות הצדדים באופן ממצה מחוייבת לא רק מתוקף חובת ההנמקה ומראית פני-הדברים, כי אם גם ובעיקר הואיל וסקירה זו משמשת עבור השופט, כלי הכרחי “בגיבוש החלטתו והעברת רעיונותיו בכור ההיתוך של שיקול הדעת השיפוטי” (אהרן ברק ‘שיקול דעת שיפוטי’ 48-46 (1987))…” (פסקה 17 לפסק הדין והפסיקה המובאת שם).

  1. משלא נימקה השופטת קמא את החלטתה קמא,  מצדיק הדבר את התערבות ערכאת הערעורבמידה ובדרך שאורה להלן.

לא זו אף זו – ההחלטה קמא, בנוסחה הנוכחי, מעורפלת ועמומה ולא ניתן להבין ממנה ברורות מהם צרכי הקטינים ומה נכלל בגדרם, מה שפותח פתח לפרשנויות שונות של מי מהצדדים ולהתכתשות נוספת ביניהם.

  1. לא נעלמה מעיני העובדה כי שני הצדדים עודם מתגוררים תחת קורת גג אחת עם ילדיהם הקטינים (אם כי שני הצדדים בדעה, כי מצב זה יכול ועשוי להשתנות בכל רגע), וכי יש לעובדה זו השפעה על פסיקת המזונות הזמניים בהחלטה קמא; אולם יש לקחת בחשבון נתונים נוספים כמפורט לעיל, לפרטם ולשקללם בהחלטה כך שייקבעו צרכי הקטינים וייקבע שיעור ההשתתפות של כל הורה במימון צרכים אלה. קביעות אלו אף יסייעו בהמשך ככל שהנסיבות הנוכחיות ישתנו, וככל שמי מהצדדים יעזוב את דירת המגורים הנוכחית.

 

  1. על כן אני מורה כדלקמן:

              א.          ההחלטה קמא מבוטלת;

ב.           הבקשה למזונות זמניים תתברר במעמד הצדדים בדיון הקרוב בתיק קמא (קבוע ליום 23.5.22).

בית משפט קמא יעריך את צרכי הקטינים, יבחן את פערי השכר בין הצדדים ויוציא החלטה מפורטת ומנומקת בעניין מזונותיהם הזמניים של הקטינים. 

 

סוף דבר

  1. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על קבלת הערעור, כמפורט לעיל בסעיף 16.
  2. המשיב יישא בהוצאות המשפט של המבקשת ובשכר טרחת בא כוחה, בסכום כולל של 3000 ₪. סכום זה ישולם למבקשת תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא ריבית והצמדה מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום בפועל.
  3. הערבון שהפקידה המבקשת יוחזר לידיה, באמצעות בא כוחה.

 

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

 

פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.

 

 

ניתן היום, א’ אייר תשפ”ב, 02 מאי 2022, בהעדר הצדדים.

 

בפני כבוד השופטחננאל שרעבי

מבקשת
ע. א. ו

 

נגד

משיב

 

בעניין הקטינים
פ. ו

 

ע’ יליד 2004
ד’ ילידת 2007
א’ ילידת 2012

 

פסק דין

 

עורכי דין מומלצים בתחום