צור קשר
אודות
עורך דין מומלץ
מבוא
- 1. תביעה נגררת להרשעה בפלילים, על פי סעיף 77 בחוק בתי המשפט [נוסח משולב],
התשמ״ד- 1984(להלן- “חוק בתי המשפט“), אשר הוגשה על ידי התובע, יליד 5.9.95, לאחר הרשעתו של הנתבע.
- 2. על פי האמור בגזר הדין שניתן בתפ״ח 35048-04-17 (להלן- “ההליך הפלילי“), הועמד הנתבע לדין בשל שורה של עבירות אלימות כלפי גברים ממוצא ערבי, שבוצעו על רקע קשרים של אותם גברים עם נשים יהודיות. במסגרת הסדר טיעון הורשע הנתבע בעובדות כתב האישום המתוקן, על פי הודאתו. על פי המפורט בחלק הכללי בכתב האישום המתוקן, אשר אחז ארבעה אישומים שרקעם דומה, החליט הנתבע, עובר ליום 21.2.17, לפגוע בגברים ערבים השוהים בחברת נשים יהודיות, כדי לעורר בקרבן פחד ולמנוע קשרים אישיים בין הערבים ליהודיות.
- 3. על פי עובדות האישום הראשון, שהוא הרלוונטי לתביעתו של התובע, ביום 2.17לפנות בוקר, שהו התובע ואישה ששמה אי, במכוניתו של התובע, בחניה בבאר שבע. הנתבע הגיע למקום עם קבוצת אנשים, ניגש למכונית וביקש מאי מצית. כאשר הצית סיגריה, בחן את פני השניים, ומשהסיק שמדובר בערבי וביהודייה, התרחק מעט, הוציא סכין, חזר למכונית, ודקר את התובע בגבו, באזור הצלעות, הבטן והיד, כדי לגרום לו חבלה חמורה. דקירה אחת פגעה בכליה השמאלית של התובע, וגרמה לו לקרע ולדימום. המעשה נעשה בשל מניע גזעני, משום היותו של התובע ערבי ששהה בחברת אישה יהודייה.
- 4. בעקבות הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע הנתבע, באישום הראשון, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות מתוך מניע גזעני לפי סעיף 333 ו- 335(א)(1) בחוק העונשין, התשל״ז -1977(להלן- “חוק העונשין“), בצירוף סעיף 144 וי (א) בחוק העונשין, ובהחזקת סכין מתוך מניע גזעני לפי סעיף 186(א) בצירוף סעיף 144 ו(א) בחוק העונשין.
- 5. ביום 5.11.18 נגזר דינו של הנתבע כדלקמן:
(1) מאסר בפועל למשך 5.5 שנים (חמש וחצי שנות מאסר), בניכוי ימי מעצרו;
(2) מאסר על תנאי למשך 9 חודשים לשלוש שנים מיום השחרור, על כל עבירה מאלה שהורשע עליהן בהליך הפלילי, או כל עבירת אלימות אחרת, שהיא פשע.
- 6. בעקבות הרשעתו של הנתבע הוגשה כאמור התביעה שלפני, כתביעה נגררת להרשעה בפלילים. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהסוגייה היחידה שבה יש לדון במסגרת ההליך שלפני היא שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות המעשים שבהם הורשע הנתבע.
הנזק
- 7. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע כי בשעה שהותקף ונדקר בידי הנתבע הרגיש “שרוצים להרוג אותי כי אני ערבי, הם לא באו לשדוד אותי באו לרצוח אותי הייתי בטוח שאני הולך למות הייתי מלא בדם והתעלפתי״ (סעיף 13 בתצהיר עדותו הראשית של התובע).
- 8. מזירת האירוע פונה התובע באמצעות אמבולנס לבית החולים סורוקה, שם אושפז עד יום 2.3.2017.
- 9. התובע הגיש חוות דעת של הפסיכיאטר ד״ר נמרוד גריסרו, מיום 1.3.2020 (להלן”המומחה“). בחוות דעתו פירט המומחה כי על פי מכתב השחרור מהמחלקה האורולוגית, הגיע התובע לבית החולים עם שני פצעי דקירה: האחד של כ – 8 ס״מ, באזור סקפולה שמאלית; והשני בגב, מתחת לבית השחי. הנזק שנגרם היה קרע בכלייה שמאלית, עם דימום פעיל, אשר נצפה בבדיקת . C .T. כן אובחן חשד לשבר בקצה הדיסטלי של צלע 11.
10 . על יסוד מסמכים רפואיים שתיעדו את הטיפול בתחום הנפשי שקיבל התובע, וכן על יסוד ממצאי בדיקתו, פירט המומחה בחוות דעתו כי התובע תיאר בפניו פחד בלתי נשלט פן יפגעו בו פעם נוספת. צוין שהתובע סגור בבית הוריו מרבית שעות היום, נמנע מלהגיע לעיר באר שבע, ואינו מסוגל לחשוב על עבודה בסביבה יהודית. המומחה תיאר כי עובר לתאונה שקל התובע כ- 120 ק״ג, בעוד שבמועד הבדיקה שקל כ- 60 ק״ג, היינו בעקבות התאונה איבד התובע כמחצית ממשקל גופו. המומחה הוסיף וציין בחוות דעתו כי שנתו של התובע מופרעת, הוא אינו נרדם ללא נטילת כדורים, ובלילה סובל מסיוטים קשים, מתעורר בצעקות ומעיר את כל שוכני הבית. פורט כי התובע ניסה לחזור לעבודה בסופרמרקט שבו עבד לפני האירוע, אך לא הצליח להרגיע את החרדות והפחד מיהודים, לרבות ספקים המגיעים למקום באקראי. התובע תיאר בפני המומחה כי איבד סבלנות לשוחח עם אנשים, מתפרץ על אחייניו, פיתח רגישות לרעש, אינו מסוגל לווסת כעסים והתנהגותו השתנתה.
11 . המומחה תיאר אפקט ירוד, מצב רוח ירוד, חוסר אפשרות לחוש שמחה או הנאה.
ביטחון עצמי ירוד, ודימוי עצמי ירוד. התאבון פגום, ומכאן הירידה החריפה במשקל. סובל מפלשבקים של הצעקות שנצעקו לעברו במהלך האירוע, קיימת הימנעות קשה ממגע עם האוכלוסיה היהודית, והימנעות מוחלטת מלחזור לאזור האירוע.
12 . המומחה מצא כי בעקבות האירוע חלה התדרדרות נפשית ברורה שלא הייתה
קיימת בעברו של התובע (אף ציין העדר רקע נפשי במשפחתו הקרובה של התובע, וכן שהתובע שולל שימוש בסמים ובאלכוהול). המומחה עמד על קיומם של סמפטומים המעידים על דיכאון קשה: אפקט ירוד, אנהדוניה ומצב רוח ירוד. ירידה קשה בתאבון, חוסר ביטחון, הפרעות שינה. כן עמד על קיומם של סימפטומים המעידים על תסמונת בתר חבלתית: הימנעות קשה, שחזור חווית הטראומה, עוררות יתר מלווה בסיוטי לילה, התפרצויות וסף גירוי נמוך, רגישות לרעש. המומחה הצביע על אבדן יכולת להתפרנס מעבודה “שביצע בקביעות מגיל צעיר״. לסיכום מצא המומחה כי התובע סובל מ- PTSDוהעריך את נכותו הצמיתה של התובע ב- 25%.
- 13. הנתבע נמנע מלהגיש חוות דעת מטעמו, אף שניתנה לו הזדמנות לעשות כן. יחד עם זאת טען שאין לקבל את האמור בחוות דעתו של המומחה, בראש ובראשונה מהטעם שבנוסח ראשון של חוות דעת, שהוגשה לתיק בית המשפט ביום 13.2.2020, נמנע המומחה מלציין מהו שיעור הנכות הצמיתה שנותרה לתובע, וכתב כי יש צורך בניסיון טיפול ב- CBT, ובהערכה עתידית נוספת, תוך 5 שנים, באשר לבירור יכולתו של התובע לחיים עצמאיים. כמו כן ביקש הנתבע לדחות את שיעור הנכות הצמיתה שקבע המומחה מהטעם שוועדות רפואיות קבעו לעניין קצבאות המוסד לביטוח לאומי כי לתובע נותרה בעקבות אירוע התקיפה נכות בשיעור 10% בלבד.
14 . לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי שיש לאמץ את מסקנות חוות דעתו של
המומחה. קביעתו של המומחה מעוגנת במסמכים רפואיים ובבדיקה הקלינית שערך. המסמכים הרפואיים מעידים על מעקב נפשי במערכת הציבורית, וכן על כך שהתובע זקוק למעקב ולטיפול תרופתי. כל אלו מצטרפים לירידה דרסטית במשקלו של התובע לאחר האירוע, סממן אובייקטיבי לכאורה למצבו הנפשי, מעבר לתלונות סובייקטיביות שהעלה. הנתבע רשאי היה להגיש חוות דעת מטעמו בעניין מצבו הרפואי של התובע, ואולם משוויתר על כך לא מצאתי שיש בטענותיו כדי לסתור את האמור בחוות דעתו של המומחה.
15 . אף שהמומחה הציע טיפול נפשי עתידי, אין בכך כדי להפריך את קביעתו שלפיה
מדובר בנכות צמיתה בתחום הנפשי. לפיכך אני קובעת שבעקבות האירוע נותרה לתובע נכות בשיעור 25% בתחום הנפשי.
כאב וסבל
16 . התובע עתר לפיצוי בסך של 200,000 ₪ בראש נזק זה. הנתבע הציע מנגד לפסוק
לתובע 30,000 ₪ בראש נזק זה.
- 17. כפי שנקבע בבש״א 6066/08פלוני נ׳ כ.ח. (מיום 24.12.09), הפיצוי עבור ראש- הנזק של ״כאב וסבל״ ניתן: “בגין תחושות של חוסר-נוחות פיזית, או מיחושים, הנגרמים לניזוק כתוצאה מפציעתו, וכן בגין כל פגיעה נפשית, כגון צער, עצב או עגמת-נפש, אשר נגרמה לו עקב הפגיעה״ (ע׳׳א 4022/08 אגבבה נ. ד.י.ש. בע״מ (21.10.2010)).
- 18. בענייננו ניתן ללמוד על הכאב וסבל שנגרמו לתובע הן מטיבה של העבירה, הן מהמסכים הרפואיים, הן מתצהירו של התובע.
- 19. העבירות עצמן, שבהן הורשע הנתבע, מלמדות מעצם טיבן, על הכאב וסבל שהיו מנת חלקו של התובע. תקיפה באמצעות סכין חדה, שכללה שתי דקירות, כמו גם פחד, השפלה וחרדה הגלומים בעבירות של תקיפה על רקע לאומני, מגלמת בחובה כאב וסבל, מיחושים וכאב פיזי, עוגמת נפש צער ועצב, מעבר לכאב וסבל הנגרמים בשל מעשה רשלני בלתי מכוון שנעשה על ידי מזיק שלא בזדון.
- 20. ניתן ללמוד על הכאב והסבל שנגרמו לתובע גם מהמסמכים הרפואיים, המעידים על חומרת הפגיעה הפיזית בתובע, בשתי דקירות סכין, אשר גרמו לפגיעה בכליה, לדימום פנימי, להמטומה, ולשבר בצלע. בעטיין של הפגיעות נזקק התובע כאמור לאשפוז בן מספר שבועות בבית החולים, שבמהלכו נותח. האירוע הותיר כאמור בתובע נכות צמיתה בתחום הנפשי, בשיעור 25%, והתובע לא חזר לאחריו למעגל העבודה.
- 21. ניתן ללמוד על הכאב וסבל שנגרמו לתובע גם מהאמור בתצהירו. בתצהירו הצהיר כאמור התובע על כך שבמהלך האירוע חשש שיאבד את חייו בעקבות הדקירות, שמטרתן לא הייתה מטרת שוד, אלא מטרת רצח. עוד הצהיר התובע כי מאז האירוע הוא חושש מיהודים, וכי הוא סגור רוב היום בבית הוריו, נמנע מלהגיע לעיר באר שבע או לעבוד. נוטה להתפרץ על קרובי משפחה, סובל מסיוטים ומתקשה לישון לילה רצוף.
- 22. לאחר עיון בטענות הצדדים בסוגיית הכאב והסבל, בשים לב לנכות, לטיב הפגיעה והשלכותיה, לחרדה, לפגיעה בכבוד ולעלבון הכרוכים באירוע, מצאתי שיש להיעתר לתביעתו של התובע ולקבוע פיצוי בסכום של 200,000 ₪ בראש נזק זה, בערכי יום מתן פסק הדין.
אבדן הכנסות ופגיעה בכושר ההשתכרות
- 23. אף שבמועד האירוע היה התובע בן 22 שנים, ההיסטוריה התעסוקתית מעלה כי התובע כלל לא עבד בשנים שקדמו לאירוע, למעט חודש אחד בשנה שקדמה לאירוע. כמו כן עבד תקופה קצרה בת כשישה חודשים בשנת 2014, כשלוש שנים לפני האירוע.
- 24. מאישור המוסד לביטוח לאומי מיום 17.12.2019 (אשר הוגש לתיק בית המשפט ביום 18.12.2019), ניתן ללמוד כי על פי רישומי המוסד לביטוח לאומי התובע אינו רשום כשכיר או כעצמאי מיום 1.3.2016, ולא היו לו הכנסות מאותו מועד, היינו במשך כשנה לפני מועד האירוע.
- 25. לא זו אף זו. התובע הגיש 7 תלושי שכר בלבד לתמיכה בבקשתו לפסיקת פיצוי בגין הפסד הכנסות ופגיעה בכושר ההשתכרות. בהתאם לתלושי השכר הייתה לתובע כאמור הכנסה בחודש פברואר 2016, כשנה לפני האירוע, בסכום של 737 ₪ בלבד. בתלוש השכר האמור צוין כי תחילת עבודתו של התובע הייתה באותו החודש. התובע צירף 6 תלושי שכר נוספים בגין 6 חודשי עבודה בשנת 2014, ב”שהם שרותי השמה”, שבהם דווח על תחילת עבודה בחודש מרץ 2014. על פי תלושי השכר האמורים עמד שכרו הממוצע של התובע 4,726 ₪ בששת החודשים מרץ- אוגוסט 2014.
- 26. בשים לב לכך שהתובע עבד בעבודה חלקית במשך חודש אחד בשנה שקדמה לאירוע (פברואר 2016), ובמשך חצי שנה בלבד כשלוש שנים לפני האירוע, (מרץ עד אוגוסט 2014), אין מקום לפסוק לתובע הפסד שכר בעבר. מדובר בראש נזק הטעון הוכחה בראיות של ממש (ראו למשל ע״א 355/80נתן אנסימוב בע״מ נ׳ מלון טירת בת שבע בע״מ, פ״ד לה (2) 800, 809), ובענייננו לא הוכח שנמנע מהתובע לעבוד לפרנסתו בעטיו של האירוע.
- 27. אשר לגריעה מכושר ההשתכרות, קביעת הפיצוי שלו זכאי הנפגע בשל הגריעה מכושר השתכרותו תלויה בטיבה של הנכות, טיב התעסקותו, מידת הסתגלותו לעבודתו על אף נכותו, תפקודו, כישוריו וסגולותיו (ראו לעניין זה למשל ע״א 516/86אררט נ׳ אזולאי, פ״ד מ (4) 687; ע״א 286/89מיכאל קז נ׳ המאגר הישראלי לביטוח רכב, (מיום 22.5.1991) ; וע״א 3049/93גירוגיסיאן נ׳ רמזי, פ״ד נב (3) 792, 797). השלכתה התפקודית של הנכות תהיה שונה על כושר ההשתכרות של כל אדם, בהתאם לנתוניו האישיים, מקצועו, וטיבה של עבודתו (ראו גם ע״א 237/55סטוצינר נ׳ פומרנצ׳יק, פ״ד י 1050, 1060).
- 28. בשים לב לגילו הצעיר של התובע במועד האירוע, אין מקום לקבוע שלא היה לו כושר השתכרות כלל עובר לאירוע, וניתן להניח שאלמלא האירוע היה התובע משתלב בדרך זו או אחרת במעגל העבודה, אם כי בצורה חלקית ולסרוגין, כפי שעשה לפני האירוע. מצאתי אפוא לקבוע שבסיס שכרו של התובע לעתיד יעמוד על 5,300₪, בגובה שכר מינימום, וכי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרת יקבע בהתאם לשיעור הנכות הרפואית, היינו- 25%,ואולם בהתאם לנתוניו האינדיבידואליים של התובע, הנלמדים מההיסטוריה התעסוקתית, נכון יהיה לפסוק לתובע 75% בלבד מהחישוב האריתמטי המלא עד גיל הפרישה, היינו עד גיל 67 שנים.
- 29. אשר על כן אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 281,135 ₪₪ בראש נזק זה.
הפסדי פנסיה
- 30. בהתאם להלכה הפסוקה יחושבו הפסדי הפנסיה לעתיד לפי 12.5%, ועל כן אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 35,141 ₪ בראש נזק זה.
עזרת הזולת
- 31. בקביעת הפיצוי בראש נזק זה יש לשקול את העובדה שבפועל לא הוצגו ראיות המעידות על קבלת עזרה בשכר. יחד עם זאת, ניתן להניח כי התובע אכן נזקק לעזרת בני משפחתה, מעבר לחובתם המוסרית, סמוך לאירוע, לאחר שחרורו מאשפוז, אשר במהלכו עבר ניתוח חירום, ובשים לב להחלמה הדרושה מהפגיעות שבהן נפגע, ואין להוציא מכלל אפשרות שהוא יזדקק לעזרת מה גם בעתיד, בשים לב להיקף הנכות שנותרה לו. בהתאם להלכה הפסוקה זכאי התובע לפיצוי עבור העזרה, גם אם תמורתה לא שולמה לבני המשפחה (ראו למשל ע״א 327/81ברמלי נ׳ חפוז, פ״ד לח (3) 580, 588), ולפיכך אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 20,000₪ בראש נזק זה.
הוצאות
- 32. התובע לא הציג קבלות כלשהן בדבר הוצאות שהוציא בעטיו של האירוע. יחד עם זאת, המומחה המליץ בחוות דעתו על טיפול CBTאחת לחודש, ואולם לא צוינה עלות הטיפול, והאם ניתן לקבל את הטיפול במסגרת הציבורית. אשר על כן, אני קובעת פיצוי בראש נזק זה על דרך האומדן בסכום של 15,000₪.
סיכום
- 33. בהתאם לאמור לעיל ישלם הנתבע לתובע סכום כמפורט להלן:
נזק לא ממוני- 200,000 ₪;
גריעה מכושר ההשתכרות 281,135 ₪;
הפסד פנסיה- 35,141 ₪;
עזרת הזולת – 20,000 ₪;
- 34. כמו כן ישלם הנתבע לתובע את הוצאותיו, לרבות אגרת בית משפט ועלות חוות דעתו של המומחה, וכן שכר טרחת עו״ד בשיעור של 23.4% (כולל מע״מ).
- 35. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד יום התשלום בפועל.
ניתן היום, כ״ג אב תשפ״א, 01אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.
יעל ייטב, שופטת
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת״א 38003-03-19 פלוני נ׳ עמיצור
תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני
לפני כבוד השופטת יעל ייטב
[wpseo_breadcrumb]
