הסדר הטיעון וכתב האישום המתוקן

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שגובש בסיוע הליכי גישור, בכתב אישום מתוקן בשלישית, ובו עשרה אישומים בעבירות מין, אותן ביצע במהלך עיסוקו כמטפל “בפסיכותרפיה גופנית”, כלפי עשר מתלוננות שונות. נציין בקצרה כי כתב האישום המקורי שהוגש בחודש דצמבר 2022 כלל שמונה אישומים בלבד, אך בהמשך, הוגשו והתקבלו בקשות לתיקון כתב האישום, והתווספו האישומים התשיעי והעשירי. תחילה כפר הנאשם במיוחס לו, ועל כן נשמעו עדותן של ארבע מתלוננות – א.א., ב.ב., ד.ד. ו-כ.כ.. בהמשך, בתום שיח ישיר וישיבות גישור, הוצג לפנינו ביום 23.7.24 הסדר הטיעון הנוכחי. נסקור כעת את עובדות כתב האישום המתוקן בו הורשע הנאשם.

על פי החלק הכללי לכתב האישום המתוקן, במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, בין השנים 2017-2022 עסק הנאשם כמטפל “בפסיכותרפיה גופנית” – טיפול במשברים, מצוקות נפשיות והפרעות רגשיות בעזרת טיפול שיחתי המשלב טכניקות מגע גופני, נשימה, תנועה, מדיטציה ועוד (להלן: “הטיפולים”). הנאשם פרסם את טיפוליו באתר אינטרנט ייעודי ובדף פייסבוק, והשתתף בכנסים והרצאות.

הנאשם קיבל את מטופליו במרתף ביתו [הושמט…] (להלן: “הקליניקה“). במסגרת עיסוקו ביצע הנאשם עבירות מין שונות במטופלות, בכסות של טיפול פסיכותרפיה גופנית. הקליניקה היוותה מקום ייעודי לטיפול במטופליו והיו בה שני כיסאות, שם התבצע הטיפול השיחתי, בסמוך הייתה מיטת טיפולים, ולעיתים במסגרת הטיפולים, פרס מזרן על הרצפה כאשר המזרן ומיטת הטיפולים שימשו לביצוע טיפולים בהם נגע הנאשם בגופן של המטופלות (להלן: “טיפולי המגע” או “טיפולי הגוף“). לעיתים קיבל הנאשם את מטופליו בקליניקה בתל אביב (להלן: “הקליניקה בתל אביב“).

במהלך הטיפול השיחתי חשפו המטופלות בפני הנאשם פרטים אינטימיים מחייהן האישיים, חששות, פחדים ואת הבעיות שהביאו אותן לפנות לטיפול. הנאשם נהג לרכוש את אמונן בעורמה, בין היתר, בכך שבחלק מהמקרים, כפי שיפורט להלן, שיתף אותן בפרטים מחייו האישיים ובפרטים אודות מטופלות אחרות. בחלק מהמקרים ניהל הנאשם שיחות בעלות אופי מיני עם המטופלות בהן, בין היתר, ביקש מהן לשתף אותו בפרטים מתוך חיי המין שלהן, שיתף מניסיונו [הושמט…] האישי ובפרטים אודות חיי המין של מטופלות אחרות.

לצורך ביצוע טיפולי הגוף הורה הנאשם למטופלות לפשוט את בגדיהן ולהישאר לבושות בתחתונים בלבד, לשכב על מיטת הטיפולים ולהתכסות בסדין. למטופלת אשר ביקשה להישאר לבושה או לפחות לכסות את חלקה העליון בחזייה או חולצה, נהג הנאשם לומר כי זה יפריע לטיפול ויקשה עליו להביא לתוצאה המיוחלת, והכל באמתלה כי מדובר בחלק מהטיפול. הנאשם נהג לצאת מהחדר על מנת לאפשר להן לפשוט את בגדיהן בפרטיות, ולאחר מספר דקות חזר לחדר לבצע את הטיפול. בחלק מהמקרים, הסית הנאשם את הסדין באופן שהותיר אותן שכובות על הגב עם חזה חשוף לחלוטין, כאשר רק תחתונים לגופן.

במהלך טיפולי הגוף, ביצע הנאשם במטופלות מעשים מיניים, תוך שהוא נוגע באיבריהן האינטימיים באמתלה שהמגע נחוץ לצורך הטיפול, ותוך ניצול החולשות שחשפו בפניו במהלך הטיפולים והתלות הנפשית שלהן בו. במהלך הטיפולים ובאופן הדרגתי נגע הנאשם באיבריהן האינטימיים תוך הצגת מצג כוזב כי המגע באיברים אלו הכרחי למתן מזור לאותן הבעיות. בחלק מהטיפולים, הנאשם ביצע במטופלות עיסויים אשר היו כרוכים במגע ועיסוי השדיים שלהן, עיסוי הירכיים והבטן התחתונה תוך קרבה למפשעות ומגע באיבר מינן שלא בהסכמתן, ובחלק מהמקרים חרף התנגדותן, והכל לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיניים. הנאשם אף החדיר את אצבעותיו לאיבר המין ולפי הטבעת של שלוש מהמטופלות שלא בהסכמתן או לאחר שקיבל את הסכמתן במרמה. את המעשים המיניים ביצע הנאשם במהלך הטיפולים, ללא מתן הסבר למטופלות על מהלך הטיפול, היכן הוא עומד לגעת, מבלי לקבל את הסכמתן מראש ובאמתלה כי המגע המיני הינו חלק מהטיפול. על מנת לבצע את זממו, ולרכוש את אמונן כך שיוכל להמשיך לבצע בהן מעשים מיניים, בחלק מן המקרים, הפיג הנאשם את חששן של המטופלות באמתלה כי הוא מודע היטב לגבולות עבודתו כמטפל וכי אופן ביצוע הטיפול, כפי שיתואר בהרחבה, אינו חורג מהגבול האמור. ככלל, בסיומו של כל טיפול נהג הנאשם לחבקן חיבוק צמוד וארוך שאינו הולם יחסי מטפל- מטופל.

חלק מהמטופלות, אשר נתנו בנאשם את מבטחן, פיתחו בו ובטיפול תלות רגשית ונעתרו לביצוע טיפולי המגע באופן שתואר לעיל, שכן, חרף תחושת אי הנוחות, המבוכה והגועל שהסבו להן טיפולי המגע, הן האמינו לדברי הנאשם כי מדובר בחלק בלתי נפרד מהטיפול והכל מתוך הבנה ותקווה כי הטיפולים יועילו לשיפור מצבן הרגשי. חלק מן המטופלות הבינו כי הנאשם חצה את גבולות המקובל בטיפול, התעמתו איתו ולא המשיכו את הטיפולים.

במקרים המתוארים באישומים הראשון, התשיעי והעשירי, ביצע הנאשם במטופלות מעשה אינוס ומעשה סדום, שלא בהסכמתן החופשית. במקרים המתוארים באישומים 1-10 יצר הנאשם מצג שווא לפיו מגעו בגופן, ובאבריהן האינטימיים בפרט, הינו לצורך טיפולי בעוד שמעשיו נועדו לצורך גירוי או סיפוקו המיני או לשם ביזוי המיני.

על פי העובדות המפורטות באישום הראשון, במהלך חודש יוני 2021, במועד שאינו ידוע במדויק, פגשה א.א, [הושמט…] (להלן: “א.א“) את הנאשם, עמו יש לה הכרות מוקדמת. הנאשם, [הושמט…] סיפר לה שהוא מטפל בתחום הטראומה והציע לה להגיע אליו לטיפול, אך א.א אמרה לו שהיא לא פנויה לטיפול בעת הזו. מספר חודשים לאחר מכן, [הושמט…], פנתה א.א לנאשם וביקשה להתחיל בטיפול. הנאשם אמר לא.א שהוא מבחין בתסמינים רגשיים וגופניים אצלה המצביעים על טראומה ברמה גבוהה ולחצים אותם צריך לשחרר [הושמט…]. הוא הסביר לה כי בטיפול תעבור תהליך של שחרור טראומות באמצעות מדיטציה, נשימות, רפלקסולוגיה ונגיעות של שיאצו באזורים בגוף שידועים כאוגרי לחץ, במטרה לשחררם.

החל מחודש אוקטובר 2021 ועד ליום 4.7.2022 לערך, עברה א.א כ-20-25 טיפולים אצל הנאשם בתדירות של אחת לשבועיים בממוצע. הטיפולים כללו טיפולי שיחות ובהדרגה שילב הנאשם גם טיפולי מגע ובהדרגה, חלקם של טיפולי המגע בטיפול הלך וגדל תוך שחלקן של השיחות הלך והצטמצם. במהלך הטיפולים הראשונים טיפל הנאשם בא.א בדרך של שיחות. הוא רכש את אמונה של א.א, אשר פעמים רבות הגיעה אליו נסערת ובוכה [הושמט…].

במהלך הטיפולים ביצע הנאשם בא.א מעשים מגונים בניגוד להסכמתה ולאחר מכן במרמה באמתלה, באופן הדרגתי, תוך הצגת מצג כוזב כי הדבר נדרש לטיפול. טיפולי המגע התקיימו על מיטת הטיפולים, כאשר א.א לבושה בתחתונים בלבד, גופה מכוסה בסדין ועיניה עצומות. בשלב מסוים ביקשה א.א להישאר עם חזייה במהלך הטיפול, אך הנאשם הפציר בה להסיר את החזיה תוך שטען כי היא אינה מבינה את הטיפול. במהלך טיפולי המגע, ובאופן הדרגתי, נגע הנאשם באיבריה האינטימיים של א.א או בסמוך להם, באמתלה כי הדבר נחוץ לשם הטיפול, ולשם גירוי ביזוי או סיפוק מיניים, כפי שיפורט בהרחבה להלן:

1. שעה שהנאשם טיפל בא.א באמצעות לחיצות באזור החזה לחץ הנאשם בסמוך לשדיה.
2. שעה שהנאשם טיפל בא.א באמצעות לחיצות באזור הבטן, לחץ הנאשם בסמוך לשדיה או בסמוך לאיבר מינה.
3. שעה שהנאשם טיפל בא.א באמצעות לחיצות בגב התחתון לחץ הנאשם בסמוך לישבנה.
4. שעה שהנאשם טיפל בא.א באמצעות לחיצות ברגליה לחץ הנאשם גם במפשעותיה.
5. במהלך חלק מטיפולי המגע, הבחינה א.א כי איבר מינו של הנאשם זקור.

במהלך טיפולי המגע א.א חשה אי נוחות ממעשיו של הנאשם ואמרה זאת לנאשם, אשר בתגובה השיב לה באמתלה, כי הדבר נחוץ לצורך הטיפול וכי מדובר באזורים בהם היא אוגרת לחצים רבים אותם היא חייבת לשחרר [הושמט…]. א.א אשר סמכה על הנאשם ופיתחה תלות בשיחות ביניהם, המשיכה להגיע לטיפולים למרות שטיפולי המגע גרמו לה לתחושת אי נוחות. בסיום כל טיפול נהג הנאשם לחבקה חיבוק צמוד במהלכו הרגישה א.א. את איבר מינו. בפעמים בהם ניסתה להתחמק מהחיבוק אמר לה הנאשם: “יקרה את חייבת לדעת לחבק ולקבל אהבה, רק ככה את תרפאי את הגוף שלך מכל הטראומה שהצטברה בו, את צריכה לפתוח את הגוף, לפתוח להיפתח לשחרר“.

באחד מטיפולי המגע שהתקיים במהלך חודש מאי 2022, או בסמוך לכך, שעה שטיפל הנאשם בא.א באמצעות לחיצות בבית החזה שלה, הוא לפתע הסיר את הסדין, תפס באמצעות כפות ידיו את שני שדיה ועיסה אותם בכוח ובניגוד להסכמתה. א.א ההמומה אמרה לנאשם מיד שהיא לא מוכנה שהוא יגע לה בחזה, ובתגובה הציג לה הנאשם מצג כוזב לפיו מדובר במגע שהינו חלק חיוני בטיפול לצורך שחרור הטראומה ובלעדיו הטיפול לא ישיג את מטרותיו, וזאת במטרה להניח את דעתה על מנת שיוכל להמשיך לבצע בה את זממו. בעקבות מעשיו, א.א אמרה לנאשם כי מעשיו לא נעימים לה, גורמים לה להרגיש לא בנוח במהלך הטיפול וביקשה להישאר לבושה או לכל הפחות עם חזייה, וביקשה ממנו שלא לגעת לה בחזה, במפשעות או בסמוך לישבן. על מנת להניח את דעתה, ובמטרה להמשיך לבצע בה את זממו, אמר לה הנאשם כי היא לא מבינה את הטיפול וכי ניכר שהטיפול מניב תוצאות אותן ניתן לראות במראה החיצוני שלה, אשר לדבריו השתפר. בעקבות מעשיו של הנאשם החלה א.א לאבד את אמונה בו ואף שקלה לסיים את הטיפול, אך נמנעה מלעשות זאת לאור מצבה הרגשי השביר וביקשה מהנאשם לקיים יותר טיפולי שיחות ללא מגע.

בחודש יוני 2022, במועד שאינו ידוע במדויק, הגיעה א.א לטיפול שיחתי. במהלך השיחה אמר לה הנאשם לשים את מה שהיה בעבר מאחוריה וכי חשוב לחזור לשלב טיפולי מגע באמתלה כי הדבר נדרש לצורך הטיפול. א.א. הסכימה ונשכבה על מיטת הטיפולים. במהלך טיפול המגע לחץ הנאשם על גבה, ובהדרגה החל ללחוץ על גבה התחתון ועל החלק העליון של ירכיה, במפשעה סמוך לאיבר מינה ובישבנה. א.א העירה לנאשם ואמרה לו שהיא לא מעוניינת בטיפול מסוג זה.

ביום 4.7.2022 הגיעה א.א לטיפול כשהיא נסערת ובוכה, [הושמט…]. בתגובה הורה לה הנאשם לעבור למיטת הטיפולים, באמתלה כי היא זקוקה לטיפול שיעזור לה לנשום. א.א נשכבה על מיטת הטיפולים, על גבה, כאשר רק תחתונים וחזייה לגופה וכיסתה עצמה בסדין. במהלך הטיפול, הוריד הנאשם את השמיכה שכיסתה את א.א ולחץ על בטנה ורגליה תוך שהוא התקרב לאיבר מינה. לפתע הכניס הנאשם את ידו מתחת לתחתוניה והחדיר בחוזקה את אצבעותיו לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה, בכוח ובניגוד להסכמתה. א.א ניסתה לזוז אך הנאשם מנע זאת והמשיך במעשיו והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ולפי הטבעת מספר פעמים, בכוח ובניגוד להסכמתה, כשבכול פעם הזיז את אצבעותיו בתוך איבר המין ופי הטבעת, חרף התנגדותה. כעבור מספר דקות, א.א ההמומה התעשתה, קמה מהמיטה, ביקשה ממנו להפסיק את הטיפול, התלבשה ועזבה את הקליניקה. בהמשך אותו היום, העבירה א.א לנאשם תשלום עבור שני הטיפולים האחרונים שעברה באמצעות אפליקציית ביט וכתבה לו “תודה וסליחה”. מעשיו של הנאשם גרמו לא.א לכאבים חזקים באיבר מינה.

בהמשך למתואר לעיל, הפסיקה א.א להגיע לטיפולים וביום 11.7.2022 התעמתה עם הנאשם והטיחה בו שהוא פגע בה מינית ושמעשיו גרמו לה לכאב. בתגובה אמר לה הנאשם כי “גם הנגיעה וגם הכאב הם חלק מהטיפול” והסביר לה כיצד הטיפול הטיב עמה. הסבריו של הנאשם לא הניחו את דעתה של א.א אשר סיימה את הטיפול. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירת אינוס – עבירה על סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל”ז–1977 (להלן: “החוק“), בעבירה של מעשה סדום – עבירה על סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק, בעבירה של מעשה מגונה ללא הסכמה – עבירה על סעיף 348(ג) לחוק, ובריבוי מעשים מגונים במרמה – עבירות על סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק.

על פי המפורט באישום השני, ביום 21.12.2020 החל בעלה של ב.ב, [הושמט…] (להלן: “ב.ב“), לעבור טיפול אצל הנאשם, במסגרתו הציע הנאשם כי ב.ב תגיע לקליניקה לשיחת הכרות. הנאשם הסביר לב.ב כי מדובר בטיפול המשלב מגע, אך לא פרט אודות מהלך הטיפול. בעקבות כך, הגיעה ב.ב. לשלושה טיפולים בקליניקה של הנאשם במועדים שאינם ידועים במדויק, במהלך חודש פברואר 2021. במהלך הטיפול הראשון, טיפל בה הנאשם בדרך של שיחות בלבד, במהלכן שיתפה ב.ב בפרטים אישיים על חייה. הנאשם אמר לה כי צריך “לפתוח אותך מבחינה מינית ולפתוח חסימות“, וסיפר לה על הצלחותיו עם מטופלת אחרת תוך שחשף בפניה פרטיים אינטימיים אודות חיי המין של אותה מטופלת, הכל במטרה לרכוש את אמונה כדי שיוכל לבצע בה את זממו בהמשך. בתחילת הטיפול השני, המשיך הנאשם את הטיפול בשיחות. בשלב מסוים במהלך הטיפול, ביקש ממנה הנאשם לשכב על מזרון והנחה אותה לבצע תרגיל, במהלכו עליה לשכב על הגב כשרגליה מכופפות ולפסק אותם עד לנקודה בה היא מרגישה רעד ולסגור. למרות שביצוע התרגיל גרם לה להרגיש לא בנוח, ב.ב ביצעה אותו כעשר פעמים תוך שהנאשם הניח את ידו בחלקו העליון של בית החזה שלה.

במהלך הטיפול השלישי, החל הנאשם לשלב טיפול במגע. הוא ביקש מב.ב להתפשט מבגדיה ולהישאר לבושה בתחתונים בלבד ויצא מהחדר. ב.ב נענתה לבקשתו, נשכבה על מיטת הטיפולים על גבה, וכיסתה עצמה בסדין כשלגופה תחתונים בלבד. במהלך טיפול המגע, ללא הכנה או הסבר, הסיר הנאשם את הסדין והותיר את ב.ב חשופה כשרק תחתונים לגופה. במהלך הטיפול, העביר הנאשם את ידו על פלג גופה הקדמי, מחלקו העליון של בית החזה ועד לבטן, תוך שהוא מעסה את שדיה, וזאת לשם גירוי ביזוי או סיפוק מיניים. במהלך העיסוי שאל אותה הנאשם האם היא בסדר והאם נוח לה. ב.ב, אשר סמכה על הנאשם ורצתה להתמסר לטיפול, האמינה כי המגע המיני הינו חלק מהטיפול, והשיבה בחיוב, זאת למרות שמעשיו גרמו לה להרגיש אי נוחות. מספר ימים לאחר הטיפול התקשרה ב.ב לנאשם ואמרה לו כי בעקבות מעשיו החליטה להפסיק את הטיפול. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירה של מעשה מגונה ללא הסכמה – עבירה על סעיף 348(ג) לחוק.

על פי העובדות באישום השלישי, במהלך שנת 2019, במועד שאינו ידוע במדויק, קיבלה ג.ג, [הושמט… ] (להלן: “ג.ג“), במתנה מחברתה ה.ה (המתלוננת באישום החמישי) טיפול אצל הנאשם וזאת על מנת להתמודד עם בעיות אישיות מהן סבלה. במועדים שאינם ידועים במדויק, בין החודשים מאי 2019 – אוגוסט 2019 לערך, עברה ג.ג תשעה טיפולים בקליניקה של הנאשם.

במהלך הטיפול הראשון, הסביר הנאשם לג.ג כי מדובר בטיפול רגשי, ביקש ממנה לספר על עצמה על מנת שיוכל להתאים את הטיפול המתאים עבורה וג.ג חשפה בפניו פרטים אישיים ואינטימיים על חייה. הנאשם שיתף אותה בפרטים על עצמו ועל חייו [הושמט…], זאת במטרה לזכות באמונה ולהניח את דעתה, כדי שיוכל לבצע בה את זממו. ג.ג אמרה לו כי היא לא מתחברת לסגנון הטיפול שלו, ובתגובה כעס עליה הנאשם, הטיח בה כי היא לא מבינה את מהות הטיפול ושכנע אותה להירתם לטיפול. ג.ג השתכנעה והם סיכמו כי תגיע לסדרה של עשרה טיפולים. במהלך טיפולי המגע ובאופן הדרגתי, ביצע הנאשם בה מעשים מגונים, באמתלה כי הדבר נחוץ לשם הטיפול ולשם ביזוי גירוי או סיפוק מיני, כפי שיפורט בהרחבה להלן:

1. במהלך הטיפולים ביקש הנאשם מג.ג. לעצום את עיניה על מנת שיוכל לבצע בה את זממו מבלי שתבחין בו ובתגובותיו.
2. בחלק מהמקרים, ביקש ממנה הנאשם לא לספר על הטיפול לאחרים באמתלה כי הדבר יפגע בטיפול.
3. ג.ג. שחשה אי נוחות מהמעשים המיניים שביצע בה הנאשם בחלק מהטיפולים, ועל מנת למנוע ממנו מגע מיני, הגיעה לטיפולים לבושה בפרטי לבוש אשר יקשו עליו לבצע את זממו. הנאשם שהבחין בכך, העיר לה על כך ודרש ממנה להגיע בפרטי לבוש רחבים כדי שיוכל לבצע בה את זממו.

במהלך הטיפול השלישי, אמר הנאשם לג.ג כי טיפול זה יכלול גם טיפול מגע עמוק. במענה לשאלתה אודות מהותו של הטיפול, הסביר לה הנאשם כי עליה להוריד את בגדיה והוא יעביר לה אנרגיות באמצעות מגע ברקמות והבהיר כי מדובר בחלק מהותי בטיפול. תיאור הטיפול עורר בג.ג תחושת אי נוחות והיא סירבה לעבור אותו. בתגובה אמר לה הנאשם כי ללא הטיפול במגע לא יוכל לסייע לה בפתרון בעיותיה. ג.ג. עמדה על סירובה ואמרה לו כי מבחינתה ניתן להפסיק את הטיפולים. בתגובה, הציג בפניה הנאשם מצג כוזב לפיו אין לו כל כוונה מינית כלפיה. ג.ג התרצתה והסכימה לעבור טיפול מגע אך מבלי להוריד את בגדיה.

במהלך אחד מהטיפולים, שכבה ג.ג. על מיטת הטיפולים בלבוש מלא, ולבקשת הנאשם עצמה את עיניה. אז, ביקש הנאשם את הסכמתה לפתוח את חזייתה מאחור לצורך העיסוי, ולאחר שג.ג השיבה בשלילה שכנע אותה הנאשם לעשות כן ואמר לה שזה דומה לעיסוי רגיל. בעקבות שכנועיו, וחרף אי הנוחות שחשה, הסכימה ג.ג והנאשם הוריד את חזייתה. ג.ג. הקפידה לשמור על ידיה צמודות באופן שהסתיר את צדי שדיה לאורך כל הטיפול, תוך שהנאשם ביקש ממנה להשתחרר. ג.ג אשר הרגישה רע לאחר הטיפול, לא נעתרה לבקשותיו של הנאשם בטיפולים הבאים להוריד שוב את חזייתה.

בהמשך, באחד מהטיפולים, שכבה ג.ג. על מיטת הטיפולים בלבוש מלא, ולבקשת הנאשם עצמה את עיניה. אז, הניח הנאשם את ידו בין שדיה, מעל חולצתה. הנאשם שאל אותה האם היא מרגישה בנוח ואמר שמדובר באזור הנקרא “מפתח הלב” (להלן: “מפתח הלב“) – מקום בו מרוכזות אנרגיות, באמתלה כי הדבר נחוץ לצורך הטיפול. ג.ג., אשר חשה אי נוחות, אמרה לו שאם זה הכרחי לטיפול היא מסכימה שימשיך. הנאשם לחץ באמצעות כפות ידיו על מפתח הלב והשדיים שלה, באמתלה כי הדבר נחוץ לשם הטיפול, לשם גירוי ביזוי או סיפוק מיניים. בשלב זה, פקחה ג.ג. את עיניה והבחינה בנאשם עוצם את עיניו ומתגרה ממעשיו. ג.ג ביקשה ממנו לחדול ממעשיו ואמרה לו שמעשיו לא נעימים לה. בעקבות כך, אמר לה הנאשם כי הוא לא יעשה משהו שיגרום לה להרגיש אי נוחות וסיים את המפגש בחיבוק. לאחר הטיפול, שלחה ג.ג הודעה לנאשם בה ציינה כי הרגישה לא בנוח בטיפול. בתגובה ועל מנת להניח את דעתה, אמר לה הנאשם כי תחושה זו היא חלק מתהליך הטיפול.

בהמשך, במהלך אחד מהטיפולים, הסביר לה הנאשם כי היא חייבת להוריד את בגדיה באמתלה כי הטיפול מחייב מגע מעור לעור. ג.ג סירבה והנאשם ניסה לשכנעה באומרו כי הדבר ייעשה לאט ובהדרגה עד שתשתחרר, אך ג.ג. עמדה על סירובה. בהמשך הטיפול, כאשר שכבה על מיטת הטיפולים, בלבוש מלא, ביקש הנאשם את רשותה לגעת בבטנה והיא הסכימה למגע מעל לבגדיה. בתגובה אמר לה הנאשם כי הוא אינו יכול לבצע את הטיפול מבלי לפתוח את הכפתור הראשון במכנסיה ואם היא אינה מעוניינת לפתוח יפסיקו את הטיפול. ג.ג. התרצתה ופתחה את הכפתור במכנסיה תוך שהיא מבהירה: “זהו, לא מעבר“. בהמשך לכך, אמר לה הנאשם שהוא מרים את חולצתה מעל הטבור באמתלה כי החולצה חוסמת את האנרגיה, עוד הוסיף כי התנגדותה פוגעת בטיפול. בעקבות דבריו, התרצתה ג.ג. והנאשם הרים את חולצתה ולחץ על טבורה. בשלב זה, אמר לה הנאשם כי הטיפול מחייב שיכניס את ידו מתחת לחולצתה, באזור מפתח הלב ומיד לאחר מכן, מבלי להמתין לתשובתה ומבלי לקבל את הסכמתה, הכניס את ידיו מתחת לחולצתה, באופן שבו יד אחת הכניס מתחת לחולצתה מאזור פתח הצוואר ואת היד השנייה הכניס מתחת לחולצתה באזור הבטן. הנאשם הורה לג.ג לעצום את עיניה ובמשך כעשר דקות לחץ באמצעות ידיו בפלג גופה העליון ועל שדיה, מתחת לחולצתה וחזייתה וזאת באמתלה כי הדבר נחוץ לשם הטיפול ולשם גירוי ביזוי או סיפוק מיניים. בשלב זה ועל מנת להניח את דעתה כדי שיוכל להמשיך לבצע בה את מעשיו המיניים, שאל אותה הנאשם האם היא בסדר והאם מרגישה בנוח, ג.ג השיבה בשלילה ובתגובה אמר לה הנאשם כי היא תרגיש תחושת שחרור בקרוב. בסיום הטיפול, ג.ג. חשה נסערת בשל מעשיו והנאשם הסביר את מעשיו באמתלה כי הדבר היה נחוץ במסגרת הטיפול. לאחר הטיפול, כתבה לו ג.ג. הודעה בה שיתפה בתחושותיה הקשות מהטיפול. בתגובה החמיא לה הנאשם על כך שאפשרה את התקדמות הטיפול, זאת על מנת להניח את דעתה במטרה להמשיך ולבצע בה את זממו.

בעקבות מעשיו של הנאשם, ג.ג ניסתה להתחמק מהגעה לטיפול נוסף אך שוכנעה על ידי הנאשם להמשיך בטיפול. בשל חששה לבשה לטיפול ג’ינס וחגורה, והנאשם נזף בה על כך. במהלך הטיפול שכבה ג.ג על גבה, על מיטת הטיפולים, בלבוש מלא, ולפתע עלה הנאשם על המיטה, נשכב מעל גופה, ואחז את מותניה בידיו כשברכיו בצידי המיטה ורגליה בין רגליו באופן בו משקל גופו על גופה. הנאשם לחץ על מותניה והורה לה לפתוח את החגורה. עוד בטרם הספיקה ג.ג ההמומה להגיב לבקשתו, פתח הנאשם את החגורה, משך את מכנסיה כלפי מטה, והביע את מורת רוחו מכך שהיא מגיעה לטיפולים כשהיא לובשת מכנסי ג’ינס צמודים. בהמשך למתואר, הכניס הנאשם את ידו מתחת לחולצתה ונגע בבטן התחתונה. כאשר פקחה ג.ג. את עיניה, היא הבחינה בנאשם גוהר מעליה תוך שהוא מזיז את ראשו קדימה ואחורה ונושך את שפתיו, זאת במשך מספר דקות תוך שהיא חוזרת ואומרת לו שהיא לא מרגישה בנוח ומבקשת ממנו להפסיק, אך הנאשם המשיך במעשיו באמתלה כי מדובר במגע שנחוץ לטיפול, ועל מנת שיוכל לבצע בה את זממו לשם גירוי ביזוי או סיפוק מיניים. בסיום הטיפול, ליווה הנאשם את ג.ג החוצה וביקש ממנה לחבק אותה, וג.ג נענתה. הנאשם, אשר לא היה מרוצה מהאופן בו חיבקה אותו, אמר לה “שככה מחבקים דוד”, בתגובה חיבקה ג.ג. את הנאשם חזק יותר.

במהלך הטיפול הבא, השמיני במספר, כאשר עברה ג.ג טיפול על מזרן, ביקש ממנה הנאשם להוריד את חולצתה באמתלה כי עליו להעביר אליה מגע כחלק מהטיפול. ג.ג הורידה את חולצתה, ובהנחיית הנאשם, התיישבה על המזרן שהיה פרוס על הרצפה. הנאשם התיישב מאחוריה באופן בו גבו מופנה לגבה, שילב את ידיו בידיה ומשך אותה לכיוונו. בהמשך, בהנחיית הנאשם, שכבה ג.ג על ברכיה. אז, נשכב הנאשם מעליה, באופן בו רגליה נמצאות בין רגליו, הנאשם הניח את ידו “במפתח הלב” של ג.ג וזז עם גופו קדימה ואחורה, תוך שהוא מחכך את גופו בירכיה, נושך את שפתיו ואיבר מינו זקור, והכל באמתלה שהדבר נחוץ לטיפול ולשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיניים.

לאחר המפגש הבא, התשיעי במספר, בו העיר לה הנאשם פעם נוספת על כך שהיא ממשיכה להגיע לטיפולים לבושה במכנסי ג’ינס צמודים, הודיעה לו ג.ג. כי החליטה להפסיק את הטיפול ולא תגיע לטיפול העשירי. ג.ג, אשר חששה מעימות עם הנאשם ומתגובתו, אמרה לו שהסיבה להפסקת הטיפולים היא כלכלית ולא הסכימה להמשיך להגיע לטיפולים גם לאחר שהנאשם הציע לה הנחה או דחיה של התשלומים. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בארבע עבירות של מעשים מגונים במרמה – עבירה על סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק.

על פי המפורט באישום הרביעי, במהלך שנת 2018, במועד שאינו ידוע במדויק, בעקבות המלצה שקיבלה מח.ח. (המתלוננת באישום השביעי), פנתה ד.ד, [הושמט… ] (להלן: “ד.ד.“) לטיפול אצל הנאשם במטרה לטפל במשבר שחוותה בחייה האישיים. בין התאריכים 16.12.2018 – 2.6.2019 לערך, עברה ד.ד. 18 טיפולים אצל הנאשם.

במהלך הטיפולים הראשונים, טיפל הנאשם בה בדרך של שיחות, במהלכן שיתפה ד.ד. בפרטים אינטימיים מחייה האישיים והנאשם העליב אותה פעמים רבות, עד שהייתה יוצאת מהטיפולים בבכי. כמו כן, במהלך הטיפולים, שאל הנאשם את ד.ד שאלות אודות חיי המין שלה ושיתף אותה בסיפורי הצלחה של מטופלות אחרות שלו, הכל במטרה לזכות באמונה ולנצל את חולשותיה כדי שיוכל לבצע בה את זממו.

לאחר מספר טיפולים החל הנאשם לשלב טיפולי מגע. לעיתים, סירבה ד.ד. לדרישת הנאשם להוריד את בגדיה, היא שאלה אותו מספר פעמים מדוע הדבר נחוץ והנאשם הציג בפניה מצג כוזב כי הדבר נחוץ לטיפול. במהלך הטיפולים הללו ביצע בה הנאשם מעשים מגונים, בין היתר, נגע הנאשם בכפות רגליה, עיסה את רגליה עד בסמוך למפשעות, בחוזקה באופן שגרם לה לכאב, הכל מעל הבגדים, תוך הצגת מצג כוזב כי הדבר נחוץ לצורך הטיפול. לעיתים ד.ד. נענתה להנחיית הנאשם להוריד את בגדיה וטיפולי המגע בוצעו כאשר היא לבושה בתחתונים בלבד ומכוסה בסדין.

במהלך אחד מטיפולי המגע, בהנחיית הנאשם, הורידה ד.ד. את בגדיה ונותרה לבושה בתחתונים בלבד ושכבה על גבה על מיטת הטיפולים כשהיא מכוסה בסדין. בתחילת הטיפול המתואר, עיסה הנאשם את גופה, כמתואר לעיל. בהמשך, הוריד הנאשם את הסדין וד.ד נותרה חשופה כשלגופה תחתונים בלבד, ועיסה את שדיה באמתלה כי הדבר נחוץ לשם הטיפול וזאת לשם גירוי ביזוי או סיפוק מיניים.

לעיתים, הייתה ד.ד פורצת בבכי במהלך הטיפולים, ובתגובה היה אומר לה הנאשם “זה טוב שאת בוכה, תוציאי הכל החוצה”, זאת על מנת להניח את דעתה במטרה להמשיך ולבצע בה את זממו. לעיתים במהלך טיפולי המגע, כאשר ד.ד. שכבה על הבטן על מיטת הטיפולים, הסית הנאשם מעט את תחתוניה ועיסה את חלקו העליון של ישבנה באמתלה כי הדבר נחוץ לשם הטיפול ולשם גירוי ביזוי או סיפוק מיניים. בשלב מסוים, בשל מעשיו הפסיקה ד.ד. להגיע לטיפולים. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירה של מעשה מגונה במרמה – עבירה על סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק.

על פי העובדות באישום החמישי, במהלך שנת 2018, במועד שאינו ידוע במדויק, פנתה ה.ה, [הושמט… ] (להלן: “ה.ה.“) לטיפול אצל הנאשם במטרה לקבל סיוע בהתמודדות עם בעיותיה האישיות. לפני תחילת הטיפולים הסביר לה הנאשם כי החל משלב מסוים ישולב בטיפול גם טיפול גוף. במועדים שאינם ידועים במדויק, החל מחודש אפריל 2018 לערך ועד לחודש נובמבר 2019, עברה ה.ה. כ-70 טיפולים בקליניקה, בחלק מהטיפולים שילב הנאשם גם טיפולי מגע. ה.ה הגיעה לקליניקה בתדירות של אחת לשבוע ולעיתים אף פעמיים בשבוע.

במהלך הטיפולים הראשונים טיפל הנאשם בה.ה בדרך של שיחות. הנאשם רכש את אמונה ובין היתר, סיפר לה על מטופלות נוספות שלו, ביניהן חברתה הטובה ג.ג, המתלוננת באישום השלישי, ושאל אותה שאלות חודרניות על חיי המין שלה. ה.ה. התוודתה בפני הנאשם כי היא נמשכת אליו ובתגובה אמר לה הנאשם שאלו רגשות טבעיים שמתעוררים במהלך הטיפול, כל זאת במטרה לבצע בה את זממו.

החל מהטיפול הרביעי, החל הנאשם לשלב בחלק מהטיפולים גם טיפולי גוף במהלכם ביקש מה.ה. להוריד את בגדיה ולהישאר לבושה בתחתונים בלבד, לעלות על מיטת הטיפולים ולהתכסות בסדין וה.ה עשתה כן. במהלך חלק מטיפולי הגוף, שכבה ה.ה. תחילה על גבה והנאשם עיסה את גבה, ידיה ורגליה מכפות הרגליים ועד לחלק העליון של ירכיה, לאחר מכן, ביקש ממנה הנאשם להסתובב ולשכב על בטנה, אז, ללא התראה ומבלי לקבל את הסכמתה, הוריד הנאשם את הסדין והותיר את ה.ה חשופה, כשרק תחתונים לגופה. במהלך הטיפול ובאמתלה כי מדובר בחלק מהותי בו, כאשר ניסתה ה.ה לכסות מעט את גופה אמר לה הנאשם שהוא לא מסתכל והיא לא צריכה לחשוש. הנאשם עיסה את פלג גופה העליון של ה.ה, לרבות, את בטנה, חזה ושדיה, והכל באמתלה כי המגע נחוץ לשם הטיפול ולשם גירוי ביזוי וסיפוק מיני. בסיומו של כל טיפול חיבק אותה הנאשם. חלק מטיפולי המגע התקיימו במהלך הריונה של ה.ה., במהלכם עיסה הנאשם את פטמות שדיה לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיניים, באמתלה שמדובר במגע הנחוץ לטיפול.

בשלב מסוים, לאור תחושות קשות שעוררו בה מעשיו המיניים של הנאשם, החליטה ה.ה כי היא מעוניינת לסיים את הטיפול. ה.ה, אשר חששה להתעמת עם הנאשם, מסרה לו, בשני מועדים שונים, מכתבים בהם הביעה את רצונה לסיים את הטיפול, תוך שהיא מודה לו על עזרתו. לאחר קבלת המכתב הראשון, ביקש ממנה הנאשם להמשיך את הטיפול תוך שהוא מבהיר לה כי אם תחליט לסיים את הטיפול הוא לא יהיה זמין עבורה יותר. ה.ה, אשר התקשתה להתמודד מול המניפולציות הרגשיות שהפעיל עליה הנאשם, התרצתה והמשיכה להגיע לטיפולים מדי פעם. במהלך חודש ינואר 2020, מסרה ה.ה לנאשם את המכתב השני וסיימה את הטיפול. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בריבוי עבירות של מעשים מגונים במרמה – עבירה על סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק.

על פי העובדות המפורטות באישום השישי, במהלך שנת 2018, במועד שאינו ידוע במדויק, פנתה ו.ו, [הושמט… ] (להלן: “ו.ו”) לטיפול אצל הנאשם במטרה לטפל בקשיים בחייה האישיים. בין החודשים מרץ 2018 – ינואר 2019 לערך עברה ו.ו כ-28 טיפולים בקליניקה בתדירות של אחת לשבוע. במהלך הטיפולים הראשונים, טיפל בה הנאשם בדרך של שיחות. כעבור חודשיים – שלושה מתחילת הטיפולים, החל הנאשם לשלב גם טיפולי מגע בתדירות משתנה. לצורך טיפולי המגע, ביקש הנאשם מו.ו להוריד את בגדיה ולשכב על מיטת הטיפול כאשר במהלך טיפולי המגע הראשונים, נשארה ו.ו. לבושה בתחתונים וחזייה בלבד, לאחר מכן, הסיר הנאשם את חזייתה ויתר הטיפולים שלאחר מכן התבצעו כאשר פלג גופה העליון עירום וחשוף לחלוטין.

בטיפולי המגע הראשונים, ביצע הנאשם בו.ו. עיסוי בגב, ברגליים ובידיים. בהדרגה במהלך הטיפולים הבאים, ביצע בה הנאשם טיפולי מגע הכוללים עיסוי גם בצידי החזה בסמוך לשדיה, ירכיה בצמוד למפשעתה ובבטן התחתונה סמוך לאיבר מינה, זאת תוך הצגת מצג כוזב כי מדובר במגע הנחוץ לטיפול וכי הוא אינו מגלה בה כל עניין מיני, הכל במטרה להניח את דעתה. במהלך הטיפולים, במספר הזדמנויות, נגע הנאשם באמצעות ידיו בחלקו העליון של בית החזה, עיסה את שדיה, עיסה את הבטן התחתונה בסמוך לאיבר מינה, עיסה את פנים ירכיה בסמוך למפשעתה ולעיתים החדיר את ידו מתחת לתחתוניה, ונגע במפשעותיה, וזאת באמתלה כי הדבר נחוץ לשם טיפול ולשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיניים.

בחלק מהטיפולים, העירה ו.ו. לנאשם אודות המגע המיני ואמרה לו שהיא לא מרגישה בנוח, אך הנאשם הרגיע אותה באמתלה כי כל מעשיו נחוצים לשם הטיפול ובמסגרתו, הכל במטרה להניח את דעתה. לאחר כשמונה חודשי טיפול, אמרה ו.ו. לנאשם כי מעשיו מעוררים בה חוסר נוחות וביקשה לסיים את הטיפול. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בריבוי עבירות של מעשים מגונים במרמה – עבירה על סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק.

על פי המפורט באישום השביעי, במהלך שנת 2018, במועד שאינו ידוע במדויק, פגשה ח.ח, [הושמט… ] (להלן: “ח.ח”), את הנאשם, עמו יש לה הכרות מוקדמת, והשניים שוחחו ביניהם. במהלך השיחה סיפר לה הנאשם כי הוא עוסק בטיפול. לאחר אותו מפגש פנתה ח.ח, אשר הייתה באותה עת בתקופה לא טובה בחייה האישיים, לנאשם, וביקשה לעבור אצלו טיפול. במהלך הטיפולים הראשונים, טיפל בה הנאשם בדרך של שיחות, במהלכן העליב אותה פעמים רבות עד שהייתה פורצת בבכי. הנאשם הסביר את התנהגותו כחלק מהטיפול ובמטרה לשחרר אותה. בהמשך הטיפולים, שילב הנאשם גם טיפולי גוף אשר התקיימו כאשר ח.ח שוכבת על מיטת הטיפולים לבושה בתחתונים בלבד וגופה מכוסה בסדין.

במהלך אחד מטיפולי הגוף, כאשר שכבה ח.ח. על הבטן כשהיא לבושה בתחתונים בלבד וגופה מכוסה בסדין, הכניס הנאשם את ידיו מתחת לסדין ותוך כדי עיסוי גבה נגע בסמוך לצדי שדיה. ח.ח הביעה תמיהה על מעשיו והנאשם השיב לה כי המגע נחוץ לצורך שחרור חסימה. כעבור כמה דקות, תוך שהנאשם מעסה את השכמות של ח.ח, נגע הנאשם פעם נוספת בסמוך לצידי שדיה. בתגובה למעשיו, אחזה ח.ח בידו, אמרה לו שהיא לא מרגישה בנוח וביקשה שיחדל ממעשיו והנאשם הפסיק את מעשיו.

בהמשך, באחד מטיפולי הגוף, כאשר שכבה ח.ח. על גבה, הכניס הנאשם את ידיו מתחת לסדין ועיסה את ירכיה הפנימיות לכיוון מפשעותיה באופן אשר גרם לה לכאב. כאשר ח.ח אמרה לנאשם שמעשיו מכאיבים לה, השיב לה הנאשם כי מקור הכאב נובע מחסימות אותן צריך לשחרר. חרף התנגדותה, המשיך הנאשם בעיסוי עד אשר ח.ח אחזה בידו ואמרה לו “די“. עוד אמרה לו כי היא חשה בחילה ועומדת להקיא והנאשם השיב לה “יופי זה משחרר את החסימה”, באמתלה כי הדבר מלמד על כך שהטיפול עובד. בסיום הטיפול ובשל מעשיו המיניים של הנאשם, אמרה לו ח.ח שהיא לא מעוניינת לעבור טיפולי גוף נוספים.

חרף האמור לעיל, הגיעה ח.ח לטיפול נוסף בקליניקה במהלכו שכבה על גבה כשהיא מכוסה בסדין ולגופה תחתונים בלבד. לפתע, הוריד הנאשם את הסדין מגופה תוך שהיא נותרה חשופה רק עם תחתונים לגופה. בתגובה, כיסתה ח.ח את שדיה באמצעות ידיה ושאלה את הנאשם מדוע הוריד ממנה את הסדין. הנאשם השיב שהדבר נחוץ לצורך הטיפול, אך ח.ח עמדה על סירובה והנאשם כיסה את גופה בסדין. בשלב כלשהו בטיפול, כאשר ח.ח עצמה את עינייה, עיסה הנאשם את שדייה. אז, אחזה ח.ח בידו של הנאשם ופקחה את עיניה. הנאשם שאל אותה מה קרה וזו השיבה “תגיד לי אתה מה קרה” וביקשה שלא לעבור טיפולי גוף נוספים.

בטיפול הבא, כעבור כשבועיים, לאחר כעשר דקות של שיחה וחרף בקשתה של ח.ח אמר לה הנאשם לעבור למיטת הטיפולים. ח.ח חזרה ואמרה לנאשם שאינה מעוניינת להמשיך עם טיפולי הגוף. בתגובה וכעבור זמן קצר, אמר לה הנאשם שהוא מרגיש שהוא לא מצליח להגיע אליה והפגישה קוצרה. בשלב זה, בעקבות מעשיו המיניים, הודיעה ח.ח. לנאשם כי לא תגיע לטיפולים נוספים וסירבה להפצרותיו לבוא לשיחת סיכום. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בשתי עבירות של מעשים מגונים במרמה – עבירה על סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק.

על פי העובדות באישום השמיני, ט.ט, [הושמט…] (להלן: “ט.ט“) היא מטפלת ברפואה סינית ורפלקסולוגית בהכשרתה. במועד שאינו ידוע במדויק, בסוף שנת 2017 או בתחילת שנת 2018, השתתפה ט.ט בפעילותו של ארגון שמטרתו לחשוף בעלי עסקים מתחומים שונים האחד לשני במטרה לקדמם. במסגרת המפגש הקבוצתי הכירה ט.ט את הנאשם והוצע כי יעברו טיפולים האחד אצל השנייה. הנאשם הסביר לט.ט שהטיפול כולל שיחות וטיפול לגוף וט.ט הגיעה לעבור טיפול בקלניקה.

בתחילת הטיפול, טיפל הנאשם בט.ט בדרך של שיחה. בין היתר, שאל אותה הנאשם על מצבה הפיזי והרגשי. ט.ט שיתפה בבעיותיה האישיות והנאשם אמר לה שהיא נראית תפוסה בכתפיים ובאגן והציע לעשות לה עיסוי. הנאשם ביקש ממנה להוריד את בגדיה ולהישאר לבושה בתחתונים בלבד, לשכב על מיטת הטיפולים ולהתכסות בסדין וט.ט עשתה כדבריו ושכבה על הבטן. הנאשם עיסה את גבה ורגליה ונגע בחלק העליון של ירכיה, בסמוך לישבנה. בהמשך, כאשר שכבה ט.ט. על גבה, נגע הנאשם בחלק הפנימי של ירכיה, בסמוך מאוד למפשעות, תוך שהוא אומר לה שהדבר נדרש לצורך שחרור חסימה באגן. בזמן העיסוי ביקש הנאשם מט.ט לעצום את עיניה, לנשום נשימות עמוקות ולהשתחרר. אז, הוריד הנאשם את הסדין וט.ט נותרה חשופה רק עם תחתונים לגופה והנאשם עיסה במשך מספר דקות את פלג גופה העליון מבית החזה ועד הבטן, תוך שהוא נוגע באמצעות ידיו בשדיה, הכל מבלי לקבל את הסכמתה ובניגוד לרצונה של ט.ט אשר אמרה לו בתגובה “לא לא אני לא רוצה“, אך הנאשם המשיך וביצע בה את זממו לשם גירוי ביזוי או סיפוק מיניים.

ט.ט חשה אי נוחות ממעשיו של הנאשם, אך לאור המצג הכוזב שהציג לה לאורך כל הטיפול לפיו המגע נחוץ לשם הטיפול, עליו חזר גם לאחר שהעירה לו, הפסיקה להביע בפני הנאשם את התנגדותה ותחושותיה הקשות בשל מעשיו המיניים. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירה של מעשה מגונה ללא הסכמה – עבירה על סעיף 348(ג) לחוק.

על פי העובדות המפורטות באישום התשיעי, במהלך שנת 2020 התגוררה י.י, [הושמט…] (להלן: “י.י.“) [הושמט…] בעיר רמת גן (להלן: “הדירה“). במהלך עונת הקיץ בשנת 2020, הבחין הנאשם ב-י.י, אשר ננעלה מחוץ לדירתה וסייע לה להיכנס לדירה. מספר ימים לאחר מכן, כאות תודה, הזמינה י.י את הנאשם לשתות קפה בדירתה. י.י, הנאשם ושותפתה לדירה של י.י דאז, ישבו יחדיו בסלון כאשר הנאשם הציג עצמו כמטפל בפסיכותרפיה. זמן קצר לאחר מכן החליטה י.י לעבור טיפול אצל הנאשם אשר יסייע לה להתמודד עם הקשיים שחוותה לאחר שירותה הצבאי [הושמט…].

החל מחודש אוקטובר 2020 ועד לחודש נובמבר 2022, עברה י.י. טיפול אצל הנאשם. בחודשים הראשונים לתקופת הטיפול, בשל מגבלות הקורונה, נערך הטיפול בדירתה של י.י, על המיטה בחדר השינה שלה. לאחר הסרת מגבלות הקורונה, במהלך דצמבר 2020, הטיפול נערך בקליניקה בתל אביב והחל מחודש ספטמבר 2021, נערכו הטיפולים לעיתים בקליניקה בתל אביב ולעיתים בקליניקה [הושמט…]. במהלך תקופת הטיפול אצל הנאשם עברה י.י טיפולים בתדירות של אחת לשבוע כאשר במהלך השנה הראשונה כל טיפול נמשך כשעה והחל מחודש ינואר 2022 או בסמוך לכך, ועד לסיום תקופת הטיפול הוארך משך כל טיפול לשעה וחצי (להלן: “הטיפולים“).

הטיפולים כללו טיפולי שיחות ובהדרגה שילב הנאשם גם טיפולי מגע. כאשר, במהלך הטיפולים רכש הנאשם את אמונה של י.י. בכך שנהג לשתף אותה בסיפורים מחייו האישיים, [הושמט…], ובפרטים אינטימיים על מטופלות נוספות שלו. הנאשם נהג לומר לה כי היא זקוקה לשיח ולמגע, היה אומר שרואים שהיא הולכת כפופה, שהשרירים שלה כואבים ושהיא “סוחבת דברים בלב שגורמים לשרירים להיתפס ככה“. [הושמט…]. במהלך הטיפולים ביצע הנאשם בי.י. מעשים מיניים במרמה ובאמתלה, באופן הדרגתי, תוך הצגת מצג כוזב כי הדבר נדרש לטיפול. במהלך טיפולי המגע נהג הנאשם לגעת באיבריה האינטימיים או בסמוך להם, באמתלה כי הדבר נחוץ לשם הטיפול, ולשם גירוי ביזוי או סיפוק מיניים, כפי שיפורט בהרחבה להלן:

1. במהלך המפגש הראשון שהתקיים בדירה, הורה הנאשם ל-י.י להרים ולהוריד את האגן באופן חזרתי ומהיר על מנת ליצור רטט בגופה. לאחר מכן, ערסל אותה הנאשם בידיו ונענע אותה תוך שהוא נוגע בצידי שדייה, מנחה אותה להרפות ולחשוב שהחיבוק הזה הוא החיבוק שהייתה צריכה לקבל בילדותה מהוריה אך לא קיבלה.
2. באחד המפגשים הראשונים אשר התקיים בדירה סיפרה י.י. כי לעיתים היא רוחצת [הושמט…] כי זה גורם לה להרגיש שחרור. בתגובה שאל אותה הנאשם אם יש לה אומץ להתפשט בפניו ואמר “בואי נראה כמה את אמיצה עכשיו“. בתגובה הורידה י.י את בגדיה ונשארה לבושה בתחתוני חוטיני וחזייה בלבד בזמן שהנאשם עיסה את גבה.
3. בהמשך למתואר, במהלך אחד הטיפולים בקליניקה בתל אביב שאל הנאשם את י.י האם יש לה אומץ להוריד גם את החזייה באמתלה שהחזייה מפריעה לעיסוי. בהמשך לכך, שאל אותה הנאשם האם היא מסכימה להוריד את תחתוניה באמתלה שהתחתונים מפריעים לעיסוי אזור האגן. י.י. הסכימה ועד לסיום תקופת הטיפול, החלק הגופני של הטיפול התבצע כאשר היא עירומה וגופה חשוף לחלוטין בפני הנאשם.
4. בחלק מהטיפולים, כאשר ביקשה י.י. שלא להוריד את תחתוניה, אמר לה הנאשם כי הם מפריעים לטיפול והיא נעתרה.
5. בהמשך למתואר, במהלך הטיפולים שהתקיימו בקליניקה בתל אביב, במהלך הטיפול הגופני, נגע הנאשם בשדייה החשופים של י.י, עיסה אותם וצבט את פטמותיה. בנוסף, במהלך חלק מהטיפולים שהתקיימו בקליניקה [הושמט…], מצץ הנאשם את פטמותיה.
6. בנוסף, במהלך טיפולי המגע, כחלק מהעיסוי, נהג הנאשם לגעת בחמש נקודות קבועות על ישבנה של י.י, תוך שבהדרגה התקרב ונגע בסמוך לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה.
7. בחלק מהמפגשים, תוך כדי טיפולי המגע, נצמד הנאשם לי.י. עד שהרגישה את איבר מינו ובמהלך אחד מהמקרים, הרגישה י.י. כי איבר מינו של הנאשם זקור.
8. הנאשם הנחה את י.י לא לספר לאיש על שיטות הטיפול בהן נוקט באמתלה שישנם אנשים שלא יהיו מסוגלים להבין זאת ועלולים לחשוב שהוא מנצל אותה.
9. בסיום כל טיפול נהג הנאשם לחבק את י.י. חיבוק צמוד וחזק.

במועד שאינו ידוע במדויק, בתחילת תקופת הטיפול, בקליניקה בתל אביב, שיתפה י.י את הנאשם בבעיות שהיא חווה [הושמט…]. הנאשם ו-י.י. שוחחו רבות על הנושא במהלך הטיפולים, תוך שהנאשם מכנה את הנושא בכינוי “הבעיה שלך“. בשלב זה, אמר לה הנאשם שהיא זקוקה לטיפול בתחום המיני ולא לטיפול פסיכותרפי כללי. עד לסיום תקופת הטיפול, במשך כשנה וחצי, במהלך החלק של טיפולי המגע במפגשים השבועיים, ובאמתלה כי הדבר נחוץ לצורך הטיפול, נהג הנאשם, לבצע ב-י.י מעשים מגונים, מעשי אינוס ומעשי סדום כפי שיפורט להלן:

1. במהלך אחד הטיפולים, בקליניקה בתל אביב, שאל הנאשם את י.י האם הוא יכול להחדיר אצבעות לאיבר מינה באמתלה כי הדבר יסייע לפתור את “הבעיה שלה” ותוך הצגת מצג כוזב כי הטיפול יביא לפתרון הבעיה ממנה סבלה. בעקבות הצגת המצג הכוזב, והאמון הרב שרכשה לנאשם, י.י נתנה את הסכמתה.

החל ממפגש זה ועד לסוף תקופת הטיפול, באמתלה כי הדבר נחוץ לצורך פתרון “הבעיה שלה” נהג הנאשם להחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה בכל אחד מהטיפולים.

בחלק מהמקרים, נהג הנאשם להזיז את אצבעותיו בתוך איבר מינה של י.י.. בחלק מהמקרים, כאשר התקשה הנאשם להחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה, הוא נהג לירוק על איבר מינה לפני שהחדיר את אצבעותיו. הנאשם הפציר בה להביא לטיפולים חומר סיכה על מנת להקל עליו את החדרת האצבעות, אך י.י סירבה ולא הביאה חומר סיכה.

כאשר י.י אמרה לנאשם כי מעשיו לא נעימים לה, מכאיבים לה וביקשה שיחדול מביצועם, שכנע אותה הנאשם לאפשר לו להמשיך, והכל תוך הצגת מצג כוזב כי הדבר יביא לפתרון “הבעיה שלה“. רק כאשר המשיכה וביקשה מהנאשם להפסיק, חדל הנאשם ממעשיו עד לסוף אותו הטיפול, אך למרות בקשתה של י.י. לחדול, המשיך הנאשם לבצע את המעשים גם בטיפולים שלאחר מכן.

1. בהמשך, במהלך אחד מטיפולי המגע שהתקיימו בקליניקה בתל אביב, כאשר י.י שוכבת עירומה לחלוטין על מיטת הטיפול, אמר לה הנאשם שייתכן ומקור “הבעיה שלה” בכך שלא פגשה גבר שיודע לספק אותה. הנאשם הורה לה לעמוד, כאשר היא נשענת על מיטת הטיפול, הורה לה לפתוח את רגליה וביקש לבצע בה מין אוראלי. י.י. ההמומה סירבה אך הנאשם המשיך לנסות לשכנע אותה, באמתלה שהדבר יסייע לה בפתרון “הבעיה שלה“. הנאשם המשיך להפציר בה לאפשר לו לבצע בה מין אוראלי וחדל רק כאשר י.י פרצה בבכי.
2. כחודשיים לאחר המתואר לעיל, במהלך אחד מטיפולי המגע בקליניקה בתל אביב, ביקש הנאשם את הסכמתה של י.י להחדיר אצבעותיו לפי הטבעת שלה בטענה כי הדבר נדרש לצורך פתרון “הבעיה שלה“. י.י השיבה כי היא נגעלת ממגע מסוג זה, אך הנאשם שכנע אותה, עד שלבסוף נעתרה.

החל ממפגש זה ועד לסיום תקופת הטיפול, באמתלה כי הדבר נחוץ לפתרון “הבעיה שלה“, נהג הנאשם, כמעט בכל אחד מהמפגשים להחדיר את אצבעו גם לפי הטבעת שלה.

בחלק מהמקרים, אמרה י.י לנאשם שהדבר כואב לה ולא נעים, אז הפסיק הנאשם את מעשיו אך המשיך לחזור עליהם בטיפולים שלאחר מכן, מבלי לקבל את הסכמתה.

1. במועד שאינו ידוע במדויק, במהלך תקופת הטיפול בקליניקה [הושמט…], ביקשה י.י מהנאשם להפסיק את טיפולי המגע באיבר מינה ובפי הטבעת שלה. הנאשם הביע אכזבה מבקשתה, והפסיק את המגע באיברים אלו במהלך מספר מפגשים, אך לאחר מכן, ובניגוד לרצונה, המשיך את הטיפול דרך מגע והחדרת אצבעות לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה, תוך שהוא מציג בפניה מצג כוזב כי הדבר נדרש לצורך טיפול ב”בעיה שלה” וביקש ממנה “לנסות ליהנות ולהתחרמן” מהמגע.
2. בחלק מהמקרים במסגרת הטיפולים, תוך שהוא נוגע ומעסה את גופה של י.י, לרבות איבריה האינטימיים כמפורט לעיל, השמיע הנאשם גניחות הנאה. הנאשם עודד גם את י.י. “להשמיע קולות” וטען בפניה כי קול הוא רטט ורטט משחרר את הגוף ואת הנפש.
3. לעיתים, במהלך החלק השיחתי של הטיפול, שאל אותה הנאשם כיצד היא מרגישה עם המגע. י.י נהגה להשיב בשלילה ולומר כי היא לא נהנית מהמגע. בתגובה הציג לה הנאשם מצג כוזב כאילו מעשיו המיניים נועדו אך ורק לצורך הטיפול בה ואם יפסיק לא יוכל לפתור את “הבעיה שלה“.

בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בריבוי עבירות אינוס – עבירה על סעיף 345(א)(2) לחוק, בריבוי עבירות של מעשי סדום – עבירה על סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק, ובריבוי עבירות של מעשים מגונים במרמה – עבירה על סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק.

על המפורט באישום העשירי, כ.כ, [הושמט…] במועד שאינו ידוע מדויק, עובר לחודש נובמבר 2020, השתתפה כ.כ. בפעילות של ארגון שמטרתו לחשוף בעלי עסקים מתחומים שונים האחד לשני במטרה לקדמם (להלן: “הקבוצה“). במהלך המפגש הקבוצתי הכירה כ.כ את הנאשם. במסגרת הקבוצה, במועד שאינו ידוע במדויק, במהלך חודש נובמבר 2020, נפגשה כ.כ עם הנאשם בקליניקה [הושמט…]. במהלך הפגישה סיפרו כ.כ והנאשם, האחד לשנייה, על העסקים שלהם. הנאשם נתן ל-כ.כ עצות כיצד לפתח את העסק. באותה הפגישה סיפר לה הנאשם, בין היתר, כי משחרר אנשים מטראומות. לאחר מכן, במועד שאינו ידוע במדויק, עובר לחודש מאי 2021, החליטה כ.כ לפנות לנאשם לטיפול.

בין החודשים מאי 2021 – דצמבר 2021 לערך (להלן: “תקופת הטיפולים“), עברה כ.כ כ-15 טיפולים לערך אצל הנאשם בתדירות של אחת לשבוע או אחת לשבועיים, כל טיפול נמשך כשעה. הטיפולים התקיימו בקליניקה [הושמט…] וכללו טיפולי שיחות וטיפול מגע גופני (להלן: “הטיפולים“). הנאשם רכש את אמונה של כ.כ כאשר במהלך הטיפולים סיפר לה על כך שלמד פסיכותרפיה גופנית, שהוא מטפל בטראומות מורכבות, שהוא עבר הכשרה לעיסוי עמוק וכיצד הוא משלב בין התחומים לצורך שחרור טראומות.

במהלך טיפולי המגע שכבה כ.כ על מיטת הטיפולים כאשר לגופה תחתונים בלבד והיא מכוסה בסדין. הנאשם הפשיל את הסדין וחשף בכל פעם את האיבר בגוף בו טיפל באותו הרגע. במהלך הטיפולים ביצע הנאשם ב-כ.כ מעשים מיניים במרמה ובאמתלה, באופן הדרגתי, תוך הצגת מצג כוזב כי הדבר נדרש לצורך הטיפול. לעיתים, שיתפה כ.כ את הנאשם בכך שלאחר חלק מהטיפולים לוקח לה מספר ימים להתאושש, והנאשם השיב לה כי הדבר מלמד על כך שהיא “שחררה אנרגיה“, באמתלה כי הדבר מלמד על כך שהטיפול עובד. בנוסף, במספר הזדמנויות שונות במהלך תקופת הטיפול, שאלה כ.כ את הנאשם האם הוא מטפל באופן דומה בכל המטופלים שלו, לרבות גברים והנאשם השיב בחיוב, הכל כדי להניח את דעתה ולזכות באמונה.

במהלך רוב טיפולי המגע נגע הנאשם באיבריה האינטימיים של כ.כ או בסמוך להם, באמתלה כי הדבר נחוץ לשם הטיפול, ולשם גירוי ביזוי או סיפוק מיניים, כפי שיפורט בהרחבה להלן:

1. במהלך אחד הטיפולים הראשונים, ביקש הנאשם את רשותה של כ.כ לחשוף את פלג גופה העליון, לרבות שדיה, באמתלה כי הדבר נדרש לצורך עיסוי הבטן, בה נמצאים הפחדים והחרדות. כ.כ הסכימה ועד לסוף תקופת הטיפולים, הטיפול הגופני בפלג גופה העליון התבצע כאשר הוא חשוף לחלוטין בפני הנאשם.
2. בהמשך למתואר, במהלך אחד מטיפולי המגע, עיסה הנאשם את שדיה של כ.כ בחוזקה וצבט את הפטמות שלה באמתלה כי שרירי החזה שלה תפוסים ויש לשחררם על מנת לשחרר את היצריות והתשוקה שלה לשם גירוי ביזוי וסיפוק מיניים. כ.כ אמרה לנאשם שהדבר מפריע לה וכואב לה, בתגובה, הפסיק הנאשם את מעשיו עד לסיום טיפול זה.
3. במהלך 2-3 מטיפולי המגע הבאים בניגוד להסכמתה וחרף התנגדותה של כ.כ, המשיך הנאשם לעסות את שדייה בחוזקה ולצבוט את פטמותיה תוך שהוא מסביר לה כי הדבר נחוץ לשם הטיפול, ובאמתלה כי הכאב הוא חלק מהתהליך וכי מדובר ב”כאב משחרר” וזאת לשם גירוי ביזוי וסיפוק מיניים. הנאשם המשיך לעסות את שדיה של כ.כ במהלך טיפולי המגע הבאים, ועד לסוף תקופת הטיפול, אך בעקבות התנגדותה, לא המשיך וצבט בפטמות שלה.
4. בחלק מהמקרים, במהלך טיפולי המגע, עיסה הנאשם את ירכיה הפנימיות של כ.כ בסמוך לאזור המפשעה ולאיבר מינה באמתלה כי הדבר נחוץ לשם הטיפול.
5. באחד המפגשים הרגישה כ.כ את איבר מינו של הנאשם זקור.
6. בסיום כל טיפול נהג הנאשם לחבק את כ.כ חיבוק צמוד וחזק.

כחודש וחצי לערך לאחר תחילת הטיפולים, ביקש הנאשם מ-כ.כ רשות להחדיר את אצבעו לאיבר מינה באמתלה שהדבר דרוש לצורך הטיפול. הנאשם הסביר לה כי הדבר דרוש משום שבעומק איבר מינה נמצאת “הצ’אקרה הראשונה שהיא “צאקרת המין” אותה יש לשחרר. הסבריו של הנאשם הניחו את דעתה של כ.כ והיא נעתרה. בהמשך למתואר, באמתלה כי הדבר נחוץ לצורך הטיפול, במהלך הטיפול החדיר הנאשם את אצבעו לאיבר מינה של כ.כ, בהסכמתה אשר הושגה במרמה וזאת תוך שהוא אומר לה כי הוא שומר עליה ומעודד אותה לנשום, להשתחרר ולהגיע לפורקן, כשכל אותה העת, סברה כ.כ. כי הדבר נחוץ לצורך הטיפול. [הושמט…].

בשלב מסוים, במהלך תקופת הטיפולים, ביקשה כ.כ להפסיק את הטיפולים, אך הנאשם הפציר בה להמשיך באמתלה כי היא עומדת בפני “פריצת דרך“. כ.כ, אשר רצתה לרצות את הנאשם, המשיכה בטיפולים, אם כי בתדירות נמוכה יותר.

באמצע תקופת הטיפולים לערך, במהלך אחד מטיפולי המגע, ביקש הנאשם מ-כ.כ רשות להחדיר אצבע לפי הטבעת שלה באמתלה כי הדבר נחוץ לשם הטיפול. הסבריו של הנאשם הניחו את דעתה של כ.כ והיא הסכימה. בהמשך למתואר, החדיר הנאשם את אצבעו לפי הטבעת של כ.כ באמתלה כי הדבר נחוץ לצורך הטיפול ולא חדל ממעשיו גם כאשר כ.כ אמרה לו שזה כואב לה. בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירת אינוס– עבירה על סעיף 345(א)(2) לחוק, בעבירה של מעשה סדום – עבירה על סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק, ובריבוי עבירות של מעשים מגונים במרמה – עבירה על סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק.

במסגרת ההסדר שגובש בין הצדדים, הוסכם כי המאשימה תעתור לעונש ראוי של 15 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי ופיצוי, ואילו ההגנה תהיה חופשית בטיעוניה. בנוסף הוסכם כי בטרם יטענו הצדדים לעונש, יתקבלו תסקירים ביחס לכל אחת מנפגעות העבירה. עובר לשמיעת הטיעונים, הגישו ב”כ הנאשם חוות דעת פרטית בעניינו, על מנת שתשמש כחלק מטיעוניהן במסגרת הדיון.

תסקירים בעניינן של נפגעות העבירה

שירות המבחן בחר להגיש תסקיר משותף לשבע נפגעות, לנוכח הדמיון בדרך פעולתו של הנאשם ובחומרת הנזקים שגרם, בעניינה של כל נפגעת. רוב-רובן של הנפגעות פנו לטיפול מתוך מצוקה וחלקן בזמן רגיש של משבר בחייהן, והנאשם ניצל את אותן מצוקות ורגישויות באופן מתוחכם והדרגתי. בין הדרכים שבהן גבר הנאשם על רצונותיהן של הנפגעות והכפיף אותן לרצונו, היה שימוש מיומן במניפולציה פסיכולוגית מסוג “גזלייטינג” באמצעותה הביא אותן לפקפוק בעצמן, בתפיסתן את המציאות ובנכונות רגשותיהן וחוויותיהן בטיפול. מניפולציה נוספת היתה הסתה ובידוד, כשהנאשם ניתק נפגעות מגורמי תמיכה אפשריים כדי להבטיח שליטה לא-מופרעת בהן. כמובא בתסקיר, חומרתם של הנזקים והשלכותיהם ארוכות הטווח התעצמו מעצם העובדה שהתרחשו במסגרת הליך טיפולי, שהתאפיין בפתיחות ובהסרת הגנות מצד הנפגעות ובמניפולציות ובניצול-לרעה של מאפייני הטיפול מצד הנאשם. מצבו של המטופל ביחס למטפל כולל מרכיב בסיסי של אי-שוויון במצבי הכוח, המעמיד את המטופל במצב פגיע מול המטפל, ובמיוחד במצב נפוץ של פגיעות רגשית ונפשית שהיוותה את הגורם לפנייה לטיפול. חומרתו של אבדן האמון, הנובע מניצול מיני בהליך טיפולי, מתאפיינת בהשתלטותה על תחומי-חיים רבים של המטופל, בהיותה בעלת “איכות טראומטית קשה” שמניעה “תהליך הרסני” של נזקים רגשיים, נפשיים והתפתחותיים. בין התהליכים הללו נמצא תחושות בלבול, אשמה, בושה, אובדן אמון בזולת בכלל ובמטפלים בפרט, דיכאון, חרדה, ותחושות ניכור ונתק. הפגיעה ביכולת לתת אמון במטפל, מונעת אפשרות לטיפול משקם וכך ממשיך ההרס להתמיד, להתרחב ולהחמיר.

נראה, כי מבוא זה יפה גם לנפגעות שבעניינן הוגשו תסקירים נפרדים, א.א. (אישום ראשון) ו-ג.ג. (אישום שלישי). נפגעת ח.ח., בעניינה עוסק אישום 7, לא נפגשה עם עורכות התסקיר והזמן שהוקצב לא איפשר ניסיונות נוספים להיפגש אתה.

תמצית חוות הדעת מטעם ההגנה

ב”כ הנאשם לא ביקשו שייערך תסקיר בעניינו של הנאשם, אלא הגישו במסגרת הראיות לעונש חוות דעת פרטית מיום 3.11.24, אשר הוכנה מטעמם של שרונה שאול, קרימינולוגית שיקומית-חברתית, וד”ר נמרוד שני, פסיכולוג קליני מומחה ממרכז ‘התחלה חדשה’ – מרכז טיפול ואבחון לאוכלוסיות עוברי חוק. חוות הדעת התבססה בעיקרה על ראיון בן שלוש שעות עם הנאשם בבית המעצר, בו נשאל על קורות חייו והתייחס לאירועים בהם הואשם. הפרטים האנמנסטיים שיובאו להלן, מבוססים אפוא על דבריו ותיאוריו של הנאשם עצמו.

חיי הנאשם כללו אפוא עליות ומורדות, כשבחוות הדעת מפורטים האתגרים והטראומות שעליהם מסר הנאשם ושהובאו לעיל. עולה הרושם כי העבירות בוצעו לאחר תקופה בה חווה תחושת כישלון ודחייה משמעותיים בחייו וכן חווה בדידות וסגירות רגשית. השילוב של המופנמות הרגשית, ריחוק רגשי במערכת היחסים הזוגית, חוויות חיים טראומטיות לא מעובדות, עמדו בין היתר, ברקע לביצוע העבירות.

הכותבים מעריכים שבעניינו של הנאשם, גורמי הרתעה יעילים הם עצם ההליך הפלילי והענישה הצפויה, אך גם תחושות הבושה והאכזבה, הכרוכות באבדן הישגיו התעסוקתיים והמקצועיים, התפרקות משפחתו הגרעינית [הושמט…]. הכותבים חתמו את חוות הדעת בהמלצה לקחת אלמנטים אלה בחשבון בעת מתן גזר הדין, וכן בהמלצה על שילוב הנאשם בהליך טיפול מעמיק.

עדויות וראיות לעונש

עובר לטיעוני הצדדים לעונש, העידה מטעם המאשימה נפגעת העבירה מהאישום העשירי, כ.כ, וכן הוגשה הצהרתה של נפגעת העבירה מהאישום הראשון, א.א (ע/1).

נפגעת העבירה כ.כ., ציינה את הזמן הרב שלקח לה, כשנה וחצי, מאז סיום המפגשים עם הפוגע ועד שפנתה לעזרת המשטרה, ומסרה על תחושות הבלבול, הפקפוק העצמי, האשמה והבושה שחשה במהלך תקופה זו. היא תיארה את תהליך הריפוי שלה, שהחל עם הדיווח במרכז לנפגעות תקיפה מינית ועדותה במשטרה, ושיתפה כיצד השפיעה הפגיעה על כל תחומי חייה. היא סיפרה על השפעתה על משפחתה [הושמט…], על קושי לדמיין זוגיות בשל אובדן אמון בסיסי בגברים ומטפלים, וכן על האטה בהתקדמות העסק שלה שהיה בתחילת דרכו ולא זכה לתמיכה. עוד ציינה כי עדותה בבית המשפט הייתה יום מכונן עבורה, שבו לתחושתה החזירה את השליטה לחייה. היא תיארה את תחושותיה במהלך העדות, בהן הרגישה שראו אותה, הפגינו אמפתיה כלפיה ובעיקר שמרו עליה. בסיום דבריה, ציינה כי היא מתקדמת מידי יום בעזרת טיפול רגשי אינטנסיבי, ומאמינה שלכל מעשה יש השלכות, במיוחד כשמדובר בפגיעה פיזית ונפשית, ולכן היא מקווה שגם במקרה זה יהיו השלכות.

מהצהרתה הכתובה א.א. עולה כי [הושמט…]. במהלך תקופת הטיפול, מעשי הנאשם דחפו אותה לסף דיכאון קליני, ובזכות טיפול מקצועי וסביבה תומכת, הצליחה [הושמט…] ולפנות להסתכלות חיובית. היא ציינה כי בנותיה גאות בה על אומץ הלב שגייסה, ובזכותה נשים נוספות לא ייפגעו על ידי הנאשם. בסיום דבריה, ציינה כי רק עונש הולם שיוטל על הנאשם יוכל להקל מעט על הכאב והבושה, והיא מבקשת עונש שימנע ממטפלים אחרים לבצע מעשים דומים, וכן פיצוי שיעזור לה לממן את טיפולי השיקום.

מטעם ההגנה העידה עורכת חוות הדעת אשר זומנה לחקירה נגדית, וכן נשמעו מספר עדויות בנוגע לאופיו הטוב של הנאשם, ובהם עדות גרושתו, אחותו, חברו הטוב וכמה ממטופליו. מטופלים נוספים שלא הגיעו לדיון, שטחו את דבריהם במכתבים שהוגשו כראיות לעונש. כמו כן, הוגשו מספר מסמכים נוספים מטעם ההגנה.

בחקירה הנגדית, הגב’ שרונה שאול, עורכת חוות הדעת מטעם מרכז “התחלה החדשה”, ציינה כי תפקידה במרכז הוא קרימינולוגית חברתית שיקומית ושחוות הדעת נכתבה לצורך הטיעונים לעונש, במטרה לבחון את הרקע הפסיכולוגי שעמד ברקע לעבירות. היא מסרה כי נפגשה עם הנאשם פעמיים בלבד, כאשר הפגישה הנוכחית ארכה כשלוש שעות, והפעם הראשונה הייתה לפני כשנה במסגרת תיק המעצר. כשנשאלה על היעדר התייחסות מצד הנאשם לעבירות, השיבה כי המטרה הייתה להבין את הרקע הפסיכולוגי שהוביל לביצוען, ולהבהיר שתחושת האכזבה וחוסר הביטחון העצמי של הנאשם תרמו להתנהגותו. לגבי היעדר התייחסות לנזק או לחרטה, הסבירה כי הנאשם עדיין לא עבר טיפול, ולכן החרטה עשויה להיות לא אותנטית. בנוסף, אין מדובר בהערכת מסוכנות, שכן התמקדה ברקע הפסיכולוגי לעבירות.

תעודות לימוד והסמכה של הנאשם ממכללת רידמן לרפואה משלימה ואינטגרטיבית, הכוללות סיום לימודי פסיכותרפיה גופנית הוליסטית, הסמכת עוסק באיזון גוף-נפש, סיום קורס עיסוי שוודי ועיסוי רקמות עמוק. בנוסף, הוגשו תעודות מהמרכז הישראלי לרפואת גוף-נפש על סיום קורס טיפול ממוקד גוף בטראומה וריפוי טראומות טרום לידה ולידה, וכן מקליניקת רפואה סינית בקהילה, על סיום קורס ותעודה על הכשרה בטיפול זוגי אינטגרטיבי.

מסמך תגובה לפניית עורכת הדין, מטעם ק. אסירים, שירלי עמר בבימ”ר הדרים. צוין כי הנאשם משתתף בשיעורי מדרשה אגפית מזה כשנתיים, סיים קבוצות תיקון תורני וסדנת תיקון תורני, התמודדות במעצר, תקשורת מקרבת, אומנות ופילוסופיה, וכיום משתתף בקבוצת כישורי חיים. כמו כן, מועסק כמשגיח כשרות במטבח מאז חודש אוגוסט 2023.

בנוסף לעדי האופי שהעידו, הוגשו מכתבים ממטופלים נוספים – [הושמט…], אשר העידו גם הם על אופיו הטוב של הנאשם, ועל התרומה הרבה שהיו לטיפולים שהעניק להם לשיקום וקידום חייהם. כמו כן, הוגשו מכתבי תודה וברכות ליום הולדת וחג שמח שנשלחו לנאשם במהלך השנים על ידי מטופליו.

טיעוני הצדדים לעונש

ב”כ המאשימה הגישה את טיעוניה בכתב והוסיפה עליהם בעל פה. היא ציינה כי הערכים המוגנים שנפגעו באופן קשה הם הפגיעה ביחסי האמון בין מטפל למטופלת, כבוד האדם, שלומו ושלמות גופו ונפשו. הנאשם פגע באופן קשה באוטונומיה של המתלוננות על גופן, נפשן ופרטיותן. הנאשם ביצע את העבירות לאורך תקופת זמן ממושכת, בין השנים 2017-2022, בעשר נשים שונות, אשר הפקידו בידיו את גופן ונפשן, מתוך תקווה כי יסייע להן ויטפל בהן. חומרה יתרה יש למצוא בעובדה שהנאשם ניצל את המרחב הטיפולי, המרחב שאמור להיות מקום מוגן ובטוח, בו ניתן להסיר מגננות ולשתף בנבכי הנפש ובפרטים הכי אישיים, בכדי לפגוע במתלוננות. הנאשם ניצל את תלותן של המתלוננות בו, וגרם להן לפקפק בעצמן ובתחושותיהן כלפי מה שהן חוות בטיפול. הוא הציג בפניהן מצגים כוזבים לפיהם מעשיו מהווים חלק מהטיפול ויש בהם כדי להקל על מכאוביהן, תוך שהוא מנצל את חולשתן ומצבן הנפשי למען מימוש זממו. המאשימה ציינה כי מעשיו של הנאשם פגעו בריבונותן של המתלוננות על גופן, בכך שביצע בהן מעשים מיניים בהעדר הסכמה חופשית, חרף התנגדותן או לאחר שהשיג את הסכמתן במרמה. הנאשם הציג עצמו כמי שמטפל בנפש, ומכאן ניתן לגזור את מודעותו לפסול שבמעשיו ולנזק שעלול להיגרם לקורבנותיו.

באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הפנתה המאשימה לכתב האישום וציינה כי בחלק מהמקרים הנאשם לא חדל ממעשיו גם כאשר המתלוננות הביעו אי נוחות או סירבו למגעו באיבריהן האינטימיים. הנאשם הציג בפניהן מצג כוזב לפיו המגע היה הכרחי לצורך הצלחת הטיפול ובלעדיו לא יצליחו להיתרם מהטיפול. הוא ניצל את הידע הרב שצבר על כל אחת מהמתלוננות, ידע שהושג בעקבות האמון הרב שהן נתנו בו, וגרם להן לפקפק בתחושות הקשות שעורר בהן המגע. בחלק מהמקרים אף טען כי תחושותיהן במהלך ובסיום הטיפול מעידות על כך שהטיפול עובד ושהן בדרך להחלמה, כל זאת בזמן שהוא ממשיך להעמיק את הפגיעה בהן. עוד ציינה המאשימה כי מכתב האישום עולה דפוס פעולה דומה בו פעל הנאשם כלפי כל אחת מהמתלוננות, דבר המעיד על תכנון ותחכום בביצוע העבירה. הנאשם דאג לבסס את אמונן, לייצר את תלותן בו, ואז ניצל את פערי הכוחות ביניהם על מנת לבצע בהן את זממו. התובעת המלומדת טענה כי יש ליתן משקל לעובדה שהנאשם ניצל את מעמדו בעיני המתלוננות, את פערי הכוחות בינו לבינן ואת התלות שפיתחו בו, על מנת להרגיע את תחושות אי הנוחות שהיו להן ולמנוע מהן להזהיר את עצמן מפני הסכנה הנשקפת מהנאשם. בחלק מהמקרים, ככל שהטיפול התקדם, הנאשם הצליח להסיר את מגננות המתלוננות ולייצר תלות הולכת וגוברת שלהן בו. בהתאם לכך, מעשיו הלכו והסלימו, ובחלק מהמקרים אף ביצע מעשי אינוס ומעשי סדום. כל זאת, תוך הצגת מצג כוזב לפיו מדובר בחלק אינהרנטי מהטיפול, שהנו חיוני להצלחתו.

עוד הפנתה ב”כ המאשימה לתסקירי נפגעות העבירה המפורטים, מהם עולה תמונה קשה ומטרידה של נזקים חמורים שנגרמו לכל אחת מהמתלוננות. היא ביקשה להדגיש את קווי הדמיון בין התסקירים השונים, מבלי לפרט את העולה מכל אחד מהם בנפרד. מהתסקירים עולה כי כל המתלוננות סובלות מתסמינים פוסט טראומתיים, [הושמט…], המאפיינים פוסט טראומה הנגרמת לנפגעות עבירות מין. [הושמט…]. עוד עולה כי כולן חשות רגשות עזים של בושה, כעס והאשמה עצמית. המתלוננות, שראו בנאשם מטפל מקצועי וכריזמטי, מאשימות את עצמן על כך שהאמינו למצגים הכוזבים שהציג בפניהן ולא הקשיבו לתחושותיהן. חלקן אף מאשימות עצמן על כך שלא פנו מיד להתלונן לאחר שזיהו את הפגיעה בהן, ובכך לא מנעו את המשך הפגיעה בנשים נוספות. [הושמט…]. המתלוננות מתארות תחושות חרדה ופחד מפגיעה נוספת, חרדה הפוגעת בכל היבטי חייהן. אצל חלק מהן הפגיעה באמון הייתה כה קשה עד שהן אף מתקשות בשל כך לטפל בפגיעות שגרם להן הנאשם. אמונן בהליכי טיפול, במטפלים ובפרט במטפלים גברים, בגברים ובבני אדם נפגע בצורה קשה. תמונת הנזק העולה מהתסקירים מציגה פגיעה קשה בכל אחת מהן, והשלכותיה מלוות אותן באופן יומיומי. המאשימה טענה כי יש לתת משקל משמעותי לנזקים אלה בקביעת מתחם העונש ההולם.

ב”כ המאשימה טענה כי, על אף שהנאשם פעל בדפוס פעולה דומה כלפי כל אחת מהמתלוננות, יש לקבוע מתחם עונש הולם נפרד לכל אחד מהאישומים, בהתאם לסעיף 40יג(ב) לחוק, משום שכל אישום מתאר פגיעה במתלוננת שונה. בעניין זה, הפנתה התובעת לפסק הדין בע”פ 4910/13 ג’אבר נ’ מ”י (29.10.14), שבו נקבע כי בעבירות הנעשות בגופו של אדם, יש להחיל את המבחן המהותי-מוסרי, המתמקד בנזקים שנגרמו לנפגעי העבירה ובאינטרס החברתי שנפגע. כאשר מדובר במספר נפגעי עבירות מין, לכל אחד מהם אינטרס עצמאי בשמירה על שלום גופו, ולכן יש לקבוע בגין כל מעשה מתחם ענישה נפרד. בנוסף, ציינה התובעת את העונש המזערי הקבוע לכל עבירה, אשר לא יפחת מ-4 שנות מאסר בגין עבירת האינוס ו-21 חודשים בגין עבירת מעשה מגונה במרמה, וכן הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון שלפיה אין לקבוע את תחתית מתחם הענישה מתחת לעונש המזערי.

ב”כ המאשימה הפנתה לאסופת פסיקה נרחבת לעניין מדיניות הענישה, וביקשה לקבוע מתחם ענישה הנע בין 6 ל-10 שנות מאסר באישום הראשון ובאישום העשירי, בין 12 ל-24 חודשי מאסר באישום השני והשמיני, בין 30 ל-42 חודשי מאסר באישומים השלישי, החמישי והשישי, בין 22 ל-24 חודשי מאסר באישום הרביעי, בין 26 ל-38 חודשי מאסר באישום השביעי, ובין 7 ל-11 שנות מאסר באישום התשיעי.

באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ציינה המאשימה כי לקחה בחשבון את הפגיעה שנגרמה למשפחת הנאשם, [הושמט…], את הנזקים האישיים שנגרמו לו בעקבות ביצוע העבירות והרשעתו, את הודאתו אשר חסכה את עדותן של 6 מהמתלוננות והביאה לחיסכון בזמן שיפוטי, את מעצרו הממושך בפעם הראשונה בחייו, את התיקונים שנעשו בכתב האישום, ואת נסיבות חייו כפי שתוארו בחוות הדעת שהוגשה. עם זאת, טענה המאשימה כי יש לתת משקל נמוך לנסיבותיו האישיות של הנאשם, בהשוואה לשיקולים אחרים, כגון חומרת העבירה, ריבוי המתלוננות והנזק הרב שנגרם להן. המאשימה הדגישה כי הנאשם, אף שנעדר עבר פלילי וזוהי הרשעתו הראשונה, ביצע את העבירות לאורך תקופה ממושכת, ובעשר מתלוננות שונות, ולכן אין להעניק לעובדה זו משקל משמעותי. עוד צוין כי הנאשם הודה במיוחס לו באישומים הראשון, השני, הרביעי והעשירי, לאחר שמיעת עדות המתלוננות בבית המשפט ובמהלך עדותן עשה שימוש במידע אישי ואינטימי אודותיהן, שנמסר לו במהלך הטיפול. לפיכך, באישומים אלה הנאשם אינו זכאי להקלה השמורה למי שמודה ולוקח אחריות בשלבים מוקדמים של ההליך, ובכך חוסך את עדות נפגעות העבירה. אמנם במסגרת ההסדר בוצעו תיקונים מסוימים גם באישומים אלה, אך לטענת התביעה, רובם של תיקונים אלה אינם משקפים קשיים ראייתיים שהתעוררו בעקבות עדותן בפני בית המשפט.

עוד התייחסה ב”כ המאשימה לחוות הדעת הפרטית שהוגשה מטעם מרכז ‘התחלה חדשה’ וטענה כי אין לייחס לה משקל בגזירת עונשו של הנאשם, זאת במיוחד לאור העובדה שההגנה בחרה שלא לבקש משירות המבחן לערוך תסקיר לעניין העונש. המאשימה ציינה כי לא אחת נקבע בפסיקה כי ככלל יש לתת עדיפות לתסקיר מטעם שירות המבחן, אשר מהווה גורם מקצועי ואובייקטיבי, בנוגע להצגת התמונה המלאה בפני בית המשפט, ויש לייחס משקל נמוך לחוות דעת פרטית שהוכנה, תמורת תשלום, לבקשת הנאשם, במטרה להחליף תסקיר לעונש מטעם שירות המבחן. המאשימה ציינה כי חוות הדעת מבוססת על מפגש פרונטלי אחד עם הנאשם ונשענת על דבריו בלבד, ולכן יש לבחון את חוות הדעת, אשר כוללת ברובה סקירה של מהלך חייו של הנאשם, בזהירות המתבקשת. לטענתה, כדי להביא את קורות חייו של הנאשם אין צורך בחוות דעת מומחה, והיא ממילא אינה מהווה ראיה לאמיתות הדברים שנאמרו על ידי הנאשם, בעוד שהנאשם יכול היה לתאר בעצמו את פני הדברים במעמד הטיעונים לעונש. עוד טענה המאשימה כי חוות הדעת נעדרת כל התייחסות לנסיבות העומדות ברקע לביצוע העבירות, למניעים שהובילו את הנאשם לבצע אותן, והיא מטילה באופן תמוה, וללא הסבר משכנע, את מירב האחריות למעשיו על פגיעה בדימוי העצמי של הנאשם, על רקע ילדותו ונסיבות חייו. בנוסף, אין כל התייחסות לשאלת נטילת האחריות של הנאשם על ביצוע המעשים, להבעת צער או חרטה מצידו, לתובנות שהוא מגלה לגבי מצבו, להכרתו בצורך בטיפול, לרמת הסיכון הנשקפת ממנו, או האם הפיק תובנות מהשתתפותו בקבוצות בכלא. חוות הדעת אינה כוללת גם התייחסות לפגיעה הקשה ולנזק הכבד שגרם למתלוננות. מחוות הדעת עולה כי הנאשם ממוקד בעיקר בהשלכות המעשים על עצמו ועל משפחתו, ללא כל הבעת אמפתיה כלפי המתלוננות. יתרה מכך, חסרה בחוות הדעת התייחסות ברורה לרמת הסיכון של הנאשם להתנהגות פלילית חוזרת, ובסופו של דבר, חוות הדעת באה רק בהמלצה לשילובו בטיפול מעמיק.

לאחר עדותה של עורכת חוות הדעת, הוסיפה ב”כ המאשימה על טיעוניה כי אין בחוות הדעת התייחסות לאופן שבו הנאשם תופס את המעשים, ללקיחת אחריות אמיתית מצידו או לאמפתיה כלפי המתלוננות. עורכת חוות הדעת הסבירה כי מאחר והנאשם טרם עבר טיפול, הוא עדיין לא מבין את מעשיו באופן מלא, וכל חרטה שיביע בשלב זה היא פורמאלית בלבד ולא נובעת מהבנה והפנמה של חומרת מעשיו. בנוסף, התייחסה המאשימה לעדי אופי שנשמעו, אשר העידו על הנתינה הרבה של הנאשם ועל דמותו הדומיננטית והחשובה עבור בני משפחתו, וטענה כי חרף כל הטראומות שצוינו בחוות הדעת, הנאשם הצליח לנהל אורח חיים נורמטיבי, לתחזק מערכות יחסים, ללמוד, לפתח קריירה ולחוות חיים מלאים ונורמטיביים. לפיכך, סבורה המאשימה כי לקשר שנעשה בחוות הדעת בין הטראומות ונסיבות חייו לבין ביצוע העבירות, יש לייחס משקל מוגבל.

על יסוד כל אלה, טענה המאשימה כי העונש של 15 שנות מאסר בפועל , לו היא עותרת במסגרת ההסדר, משקף את השקלול הראוי של כלל השיקולים הרלוונטיים, כולל השיקולים המיטיבים עם הנאשם. אלמלא השיקולים הללו, הייתה המאשימה עותרת לעונש חמור בהרבה ואין מקום להטיל עונש נמוך מזה. לפיכך, עתרה המאשימה כי גזר הדין יביא לידי ביטוי את ההשפלה, הסבל הנפשי, הבושה ורגשות האשמה של המתלוננות, אשר נפלו קורבן למעשיו של הנאשם, ולהשית עליו עונש כולל של 15 שנות מאסר בפועל, לצד עונש מאסר מותנה ופיצוי משמעותי לכל אחת מנפגעות העבירה, בשיעור שישקף את הנזק הכבד שנגרם להן, ואשר דרוש להן במיוחד על מנת שיוכלו לעבור טיפול.

ב”כ הנאשם הגישו את טיעוניהן בכתב והוסיפו עליהם בעל פה. כבר בפתח הדברים, הציגו את עתירתן לקביעת שני מתחמי ענישה נפרדים, האחד בגין אישומים 1, 9 ו-10, והשני בגין אישומים 2-8, והציעו להשית על הנאשם עונש כולל של 6 שנות מאסר בפועל. ב”כ הנאשם הפנו גם הן להלכת ג’אבר, בה נקבע כי עבירות שיש ביניהן קשר הדוק, ייחשבו כאירוע אחד, אם בוצעו במסגרת תוכנית אחת, וזאת גם אם נפרשו על פני פרק זמן ארוך, וציינו כי בית המשפט העליון עמד על כך שנסיבות עובדתיות שונות יכולות לשמש כ”מבחני עזר” לקביעת עוצמת הקשר בין העבירות. עוד הוסיפו כי פסיקת בתי המשפט, בסוגי עבירות שונות, קובעת לא פעם כי יש לקבוע מתחם עונש אחד, חרף ריבוי עבירות ואישומים, תוך שימוש במבחן הקשר ההדוק ומבחני העזר הקיימים, והפנו לאסופת פסיקה שתומכת בכך. בנוסף, ציינו כי בפסיקת בית המשפט העליון ישנה תמימות דעים שהמונח “אירוע”, שבסעיף 40יג לחוק, רחב יותר מהמונח “מעשה” בסעיף 186 לחסד”פ, וכי באופן עקרוני, “אירוע” אחד יכול לכלול מספר מעשים. לבסוף, הדגישו כי הענישה הפלילית היא לעולם אינדיבידואלית, ולא נוסחה חשבונאית, ויש לקחת בחשבון את ההיבט האישי של כל מקרה.

ב”כ הנאשם טענו כי לאור הדמיון שבין המעשים, המאפיינים המשותפים, הזמן והמקום שבו בוצעו, מתקיים קשר ענייני הדוק בין העבירות שביצע הנאשם כלפי המתלוננות נשוא אישומים 2-8, ולכן יש לקבוע מתחם ענישה אחד עבורן, ואילו בנוגע לאישומים 1, 9 ו-10 יש לקבוע מתחם ענישה נפרד. המעשים המיוחסים לנאשם במסגרת אישומים 2-8 מתאפיינים בדמיון מהותי כלפי מספר נפגעות. מדובר בעבירות של מעשה מגונה, בהסכמה שהושגה במרמה לגבי מהות המעשה, או עבירות של מעשה מגונה ללא הסכמה, כל זאת במהלך טיפול גוף-נפש שנעשה בקליניקה של הנאשם. המדובר במעשים המקיימים קשר הדוק ביניהם, שכן מדובר במעשים דומים שבוצעו בנסיבות דומות, במקום זהה, בשנים 2018 (אישומים 5,6,7,8), 2019 (אישומים 3 ו-4) ו-2021 (אישום 2). פרקי הזמן הללו, בהתאם להלכה ובנסיבות המפורטות בכתב האישום, מאפשרים לקבוע מתחם ענישה אחד. בנוסף, בהתאם למבחן המהותי והצורני-עובדתי שהותוו בפסיקה, יש לראות באישומים הללו מסכת עבריינית אחת המהווה אירוע אחד, שבגינו יש לקבוע מתחם עונש אחד. כך גם לגבי מעשיו של הנאשם במסגרת אישומים 1, 9 ו-10, אשר כוללים מעשים דומים במהותם כלפיי שלוש נפגעות. מדובר בעבירות של אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים, אשר בוצעו במהלך טיפול גוף-נפש בקליניקה של הנאשם. באישומים 10 ו-1 בהם מדובר בעבירת אינוס ומעשה סדום, יש לקבוע כי מדובר באירוע אחד בודד, בעוד שבאישום 9 מדובר במספר אירועים.

ב”כ הנאשם טענו כי הליך ההוכחות, שבמהלכו העידו ארבע מתלוננות, סייע בהגעה להסדר טיעון, שכן בעקבות חקירתן הנגדית של המתלוננות, נמחקו עובדות ועבירות שונות מכתב האישום המקורי. ב”כ הנאשם התייחסו בהרחבה לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, תוך הבחנה בין כל אישום ואישום בנפרד.

בעניין האישום הראשון, נטען כי המעשים המיוחסים לנאשם נמצאים ברף הנמוך של המעשים המגונים, שכן מדובר בנגיעות או לחיצות בסמוך לאיברים אינטימיים. לגבי סעיף 11 לאישום, נטען כי המקרה בו תפס הנאשם בחזה של המתלוננת ועיסה אותו בניגוד להסכמתה, חמור יותר, אך מדובר במעשה בודד. העבירות החמורות, אינוס ומעשה סדום, התרחשו באירוע קצר ובודד, שבו הוחדרה אצבע בלבד לאיבר המין ולפי הטבעת, וזאת מבלי להקל ראש בחומרת המעשה. עוד טוענות ב”כ הנאשם כי המתלוננת העידה במשך שתי ישיבות, על טיפול מסור שהוענק לה במהלך תקופה זו, ושחוזקתה נשמרה למרות המעשים. כן ציינו כי הן ערות לתמונת הנזק המתוארת בתסקיר וביקשו להזכיר את מצבה הנפשי של המתלוננת טרם האירועים, [הושמט…]. ב”כ הנאשם ביקשו להדגיש את הודאת הנאשם, שהובילה לשינוי בעמדת הקהילה המתלוננת. כמו כן, נטען כי הבעיות הרפואיות שלה אינן נובעות ישירות ממעשי הנאשם.

בעניין האישום השני, צוין כי במסגרת תיקון כתב האישום, הורשע הנאשם בעבירת עוון של מעשה מגונה ללא הסכמה, חלף עבירה מסוג פשע של מעשה מגונה במרמה. המעשה, שכלל העברת ידו של הנאשם על פלג גופה הקדמי של המתלוננת, תוך עיסוי החזה, היה יחיד, נקודתי וקצר. ב”כ הנאשם התייחסו לעדות המתלוננת ובעלה, [הושמט…]. מהתסקיר עולה כי המתלוננת הייתה בטיפול שנים רבות, וכאשר פנתה לטיפול אצל הנאשם, הייתה כבר בעיצומו של משבר [הושמט…], ועורכת התסקיר מצאה כי הפגיעה של הנאשם הייתה הגורם למשבר [הושמט…]. ב”כ הנאשם טענו כי באופן חד משמעי [הושמט…] אינה קשורה לטיפול עם הנאשם.

בעניין האישום השלישי, צוין כי העובדות תוקנו באופן מהותי, והנאשם הורשע בארבע עבירות של מעשה מגונה במרמה. מבלי שהקלו ראש בחומרת המעשים, טענו ב”כ הנאשם כי מדובר במעשים שאינם ברף החמור ביותר. עוד הפנו לתסקיר בעניינה של המתלוננות, ממנו עולה כי סבלה מטראומות עוד לפני הטיפול אצל הנאשם, אך נטען כי עורכת התסקיר לא התייחסה למצבה הנפשי כיום ולא להשלכות על מצבה. בנוסף, בתסקיר ישנם אירועים שאינם בכתב האישום, ואין לתת להם משקל. עוד ציינו כי המתלוננת לא פנתה לסיוע מקצועי, ומצבה הנפשי יכול להיות קשור לטראומות שלה עובר לפגישות עם הנאשם. בנוסף, דחו ב”כ הנאשם את מסקנת עורכת התסקיר לפיה בקשת הנאשם מהמתלוננת לא לספר לבעלה על תוכן הפגישות מהווה “שבי פסיכולוגי”, וטענו כי מדובר במסקנה חסרת בסיס.

בעניין האישום הרביעי, נטען כי לאחר חקירת המתלוננת, תוקן כתב האישום, והנאשם הורשע בעבירה אחת של מעשה מגונה בנסיבות מרמה, חלף ארבע העבירות שיוחסו לו במקור. ב”כ הנאשם הפנו לתסקיר, [הושמט…]. עוד נטען כי יש בתסקיר ניסיון לקשור בין פגיעת הנאשם לכל מכאוביה של המתלוננת.

בעניין האישום החמישי, נטען כי מדובר בריבוי מעשים מגונים במרמה, הכוללים עיסוי פלג גופה העליון של המתלוננת, בבטנה, בחזה ובפטמות. ב”כ הנאשם טענו כי מאחר ולא צוין מתי בוצעו המעשים ובכמה אירועים, יש לפרש את הביטוי ריבוי מעשים לטובת הנאשם. עוד ציינו כי המעשים אינם ברף הגבוה או החמור ביותר של מעשים מגונים. עוד צוין כי בעת הטיפול אצל הנאשם, המתלוננת הייתה בהריון [הושמט…].

בעניין האישום השישי, נטען כי מדובר בריבוי מעשים מגונים במרמה, הכוללים עיסוי הבטן התחתונה סמוך לאיבר המין, בחלק העליון של בית החזה, חזה, פנים הירכיים סמוך למפשעה ונגיעה במפשעות. מאחר שמדובר במספר הזדמנויות, נטען כי יש לפרש את הביטוי ריבוי מעשים לטובת הנאשם באופן מצומצם. ב”כ הנאשם טוענות כי המעשים אינם ברף הגבוה, וכי הנגיעות המהוות מעשה מיני מובהק הן אלה בחזה ובמפשעות. בנוסף, הפנו לתסקיר שבו צוין כי המתלוננת חוותה משברים עובר לטיפול אצל הנאשם.

בעניין האישום השביעי, כתב האישום תוקן באופן משמעותי בחלק העובדתי, ולבסוף הורשע הנאשם בשתי עבירות של מעשה מגונה במרמה, הכוללות עיסוי של ירכיים פנימיות לכיוון המפשעות בטיפול אחד ועיסוי חזה בטיפול אחר. נטען כי העבירות המיוחסות לנאשם אינן ברף הגבוה של עבירות המין.

בעניין האישום השמיני, לאחר תיקון משמעותי בחלק העובדתי, נותרה העבירה שיוחסה לנאשם מלכתחילה – עבירה אחת של מעשה מגונה מסוג עוון, הכוללת אירוע קצר של נגיעה בחזה. נטען כי למרות שמדובר באישום מינורי, הוגש תסקיר בלתי סביר ומידתי, שמתאר את מצב המתלוננת באופן מוגזם, שכן בגין אירוע בודד של נגיעה בחזה במהלך טיפול, הוגש תסקיר בן 5 עמודים שמכיל תיאורים מורכבים של מצב מורכב. ב”כ הנאשם טענו כי אין קשר סיבתי בין מצבה של המתלוננת למעשה, וכי התסקיר משדר תמונת מצב שאינה נובעת ממעשה הנאשם בה, אלא מאירועים אחרים בחייה.

בעניין האישום התשיעי, המעשים המגונים כללו בחלק מהטיפולים עיסוי חזה, צביטת פטמות ועיסוי ירכיים פנימיות סמוך למפשעה ואיבר המין. עבירת האינוס, החדרת אצבע, בוצעה לאחר הסכמת המתלוננת שהושגה במרמה. לגבי מעשה הסדום בהחדרת אצבע, נטען כי מדובר במספר הזדמנויות ויש לפרש זאת באופן מצומצם. [הושמט…]

בעניין האישום העשירי, נטען כי עובדותיו תוקנו מהותית, הן בחלק העובדתי והן בהוראות החיקוק, לאחר עדותה של המתלוננת. בעקבות התיקון, הורשע הנאשם בעבירה אחת של אינוס במרמה, מעשה סדום במרמה וריבוי מעשים מגונים שנעשו במרמה.

בעניין תסקירי נפגעות העבירה, נטען כי תפקיד התסקיר הוא להעריך את מצבן של המתלוננות כתוצאה מהפגיעה, אך עולה הרושם שעורכת התסקיר חרגה מכך. המתלוננות פנו לנאשם מלכתחילה לצורך טיפול בבעיותיהן, ותמונת הנזק המשתקפת בתסקירים אינה בהכרח תוצאה של מעשיו. ב”כ הנאשם ציינו כי ישנן אינדיקציות שעלו בעדויות התומכות בטענה זו, והוסיפו כי במקרים שבהם הייתה לעורכת התסקיר אפשרות לאמוד את תמונת הנזק או לקבל מסמך רשמי, הדבר לא נעשה. כמו כן, לא נמצאה התייחסות למגפת הקורונה, לאירועי ה-7 באוקטובר, או לקשר האפשרי בין מצב המדינה למצבן הנפשי של המתלוננות.

באשר למתחם העונש ההולם, טענו ב”כ הנאשם כי מאחר שמדובר בדיני נפשות ולא בנוסחאות מתמטיות, יש לדחות את עתירת המאשימה להטיל עונש נפרד ומובחן עבור כל אישום ואישום, ולחבר את העונשים לכדי עונש אחד חמור ומצטבר. ב”כ הנאשם עתרו לקביעת שני מתחמים נפרדים, מתחם ענישה הנע בין מספר בודד של חודשי מאסר ועד ל-18 חודשי מאסר בגין אישומים 2-8, בשל מספר האישומים והנסיבות שבהן מדובר במרמה ובטיפול גוף ונפש. הובהר כי במסגרת אישומים 2 ו-8 הודה הנאשם בעבירה של מעשה מגונה, עבירה מסוג עוון הנמצאת בסמכותו השיפוטית של בית משפט השלום, ובחלק נכבד מהאישומים מדובר במעשים שאינם ברף הגבוה של עבירות המין, וכן מידת הפגיעה בערכים אינה ברף הגבוה. עוד נטען כי מעשיו של הנאשם בחלק מהאישומים הם בודדים, חלקם עבירות עוון, וחלקם אינם כוללים נגיעות באיברים אינטימיים. בנוסף, עתרו למתחם ענישה הנע בין 24 ל-50 חודשי מאסר בפועל לאישומים 1, 9 ו-10, אשר עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, תוך הדגשה כי באישומים 1 ו-10 מדובר באירועים בודדים וחד-פעמיים.

באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, ב”כ הנאשם ציינו כי עד למעצרו היה הנאשם אדם מוערך ומקובל בחברה, בן זוג ואב מסור, ומטפל מוערך. לאחר המעצר עולמו קרס, [הושמט…], והוא לא יכול היה להודות במעשיו במהלך חקירתו במשטרה מתוך חשש לגרום לאשתו סבל נוסף. לאחר תיקון כתב האישום והוספת האישומים ונוכח הקושי להמשיך להסתיר את האמת, כתב הנאשם מכתב לאשתו בו הודה במעשיו. מבחינת הנאשם, היה עליו לעבור קודם דרך שיחה עם אשתו ורק לאחר מכן, בעקבות המכתב, נפתחו דרכי המשא ומתן שהובילו להסכמות בין ב”כ הצדדים. [הושמט…] הנאשם איבד את מקצועו, שמו הטוב והמוניטין שצבר. הוא הושפל בכל מקום [הושמט…] עוד טענו כי למרות הכשל במעשיו מול המתלוננות, יש לקחת בחשבון את מידותיו הטובים ותרומתו הרבה במהלך השנים בגזר הדין ובענישה מקלה.

ב”כ הנאשם טענו כי יש להעניק משקל להודאת הנאשם, אשר חסכה זמן שיפוטי יקר, וכן את עדותן של שש מתלוננות ועדויות רבות נוספות. הודאתו, [הושמט…] אפשרה להתקדם בהליך המשפטי, ואין להקל בה ראש. כמו כן, יש לקחת בחשבון את המסע התקשורתי שנערך נגד הנאשם ואת העובדה שהוא נעדר עבר פלילי, ושוהה לראשונה בחייו במעצר ממושך, ללא הזכויות הניתנות לאסיר. חוויית המעצר היא חוויה קשה, מרתיעה ומציבה גבולות. עוד צוין כי מאז מעצרו, השתלב הנאשם בקבוצות טיפוליות, עבר הכשרה כמשגיח כשרות ועובד כטבח. עוד נטען כי עובר למעצרו, עבד הנאשם כמטפל במשך שנים רבות, עזר למטופליו ותמך בהם, כפי שניתן ללמוד מהמסמכים שהוגשו כראיות לעונש. המעשים בהם הודה הנאשם חמורים, אך יש בנאשם גם צדדים חיוביים שיש לקחת בחשבון.

עוד הפנו ב”כ הנאשם לחוות הדעת מטעם “התחלה חדשה”, שסקרה את נסיבות חייו והסיבות האפשריות לביצוע העבירות. [הושמט…] אין בכך כדי להצדיק את המעשים, אלא להסביר את המנגנון הפסיכולוגי שעמד מאחוריהם. בנוסף, גורמי המקצוע התרשמו כי ההליכים המשפטיים משפיעים מאוד על הנאשם ומהווים גורם מרתיע בכל הקשור לענישה פוטנציאלית, וכך גם תחושת הבושה והאכזבה העצומים הכרוכים באובדן הישגיו של הנאשם בכל התחומים.

לבסוף שמענו גם את דברי הנאשם שהביע חרטה על המעשים, וציין כי הגיע למקצוע מתוך רצון טוב וחשב שהוא יכול להחזיק את המקום הזה, אך איבד את הגבולות שם. הוא מודע לכך כיום, לוקח אחריות ומצטער על מה שקרה, מבלי שהתכוון להגיע למצב הזה. הוא תיאר את יום מעצרו כחוויה קשה, ואת הקושי להבין ולהפנים את המציאות החדשה בה הוא מצוי. הוא נסגר כאשר חשב על אשתו ובנותיו, עד שלא יכול היה להחזיק עוד מעמד, והחליט לחשוף את האמת, לאחר שיידע את אשתו. [הושמט…]

דיון והכרעה

קביעת מתחם העונש ההולם למעשים

בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין מצווה בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשי העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעקרון המנחה בענישה – קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם קביעת מתחם העונש ההולם יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובמכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

במקרים, כמו שזה שלפנינו, בהם ביצע הנאשם מגוון רחב של עבירות, מורה סעיף 40יג’ לחוק כי מתחם ענישה נפרד ייקבע לגבי כל “אירוע”, אשר עשוי לכלול מספר עבירות שונות. השאלה אם יש לראות במספר עבירות נפרדות אירוע אחד נבחנת בהתאם למבחן “הקשר ההדוק” שנקבע במסגרת ע”פ 4910/13 ג’אבר נ’ מ”י (29.10.24). כפי שהובהר לעיל בהרחבה, במקרה שלפנינו סבורה ההגנה, בניגוד לעמדת המאשימה, כי בשל הדמיון המסוים בטיב המעשים, במועדים הרלוונטיים ובמקום ביצוע העבירות, יש לראות במעשים המפורטים באישומים 2-8 לכתב האישום המתוקן אירוע אחד, ובאישומים המפורטים באישומים 1, 9 ו-10 אירוע נוסף, כך שעלינו לקבוע לצד מעשיו של הנאשם שני מתחמי ענישה בלבד.

איננו מקבלים טענה זו, ובהקשר זה מקובלת עלינו עמדת המאשימה לפיה יש מקום לקבוע מתחם נפרד לגבי כל אחת מנפגעות העבירה, ובהתאם לגבי כל אחד מעשרת האישומים המפורטים בכתב האישום המתוקן שלפנינו. כפי שציינו לא פעם, פגיעה מינית חוזרת שמבצע עבריין באותו נפגע, ניתן יהיה לראות לעיתים כאירוע אחד, מקום בו מעשי העבירה התבצעו בצורה שיטתית, באופן שחזר על עצמו פעמים רבות ובנסיבות דומות. פגיעה מינית במספר נפגעים, לעומת זאת, תוביל בדרך-כלל לראיית הפגיעות בכל נפגע כ”אירוע” אחד בפני עצמו, נושא לקביעתו של מתחם עונשי נפרד, גם אם בסופו של דבר ניתן עונש כולל. לגישה זו קיימת הצדקה מוסרית וחינוכית, הרואה בכל אדם עולם בפני עצמו, הזכאי לקבל יחס ומענה עצמאי לפגיעה שנגרמה לו בידי הנאשם.

ראו בהקשר זה את דברי כב’ השופט שטיין בפסקאות 5-6 לפסק דינו בע”פ 2454/18 שיינברג נ’ מ”י (06.12.18) ואת דבריו הנכוחים של בית המשפט העליון בע”פ 2240/21 מ”י נ’ פלוני (8.11.21):

“במקרה דנן, המערער ביצע עבירות מין קשות בשלושת המתלוננים, תוך שהוא מסב לכל אחד ואחד מהם, כמו גם לסביבתם הקרובה, נזקים קשים. לפנינו, אפוא, שלושה מתלוננים רכים בשנים, שלוש נפשות תמימות שנפגעו קשות, שלוש משפחות, שלושה סיפורי חיים שאך החלו להיכתב והוכתמו בידי המערער בכתם בל יימחה, שלושה עולמות מובחנים שנהרסו עקב העבירות הנדונות. כל אלה מצדיקים התייחסות מובחנת לשלושת האישומים שבהם הורשע המערער, אשר תשקף שימת לב ייחודית בקביעת מתחמי הענישה ההולמים.”

אמנם באותו מקרה דובר בעבירות מין שבוצעו בקטינים, אך הדברים יפים ומתאימים גם לענייננו שלנו, בו פגע הנאשם בעשר מתלוננות שונות, בעשר משפחות שונות, והסב נזקים חמורים לעשרה סיפורי חיים, כשהוא מכתים בכתם בל יימחה את עולמן של הנפגעות ושל הקרובים הסובבים אותם. לפיכך, מתחייבת במקרה זה הכרה בפגיעה הייחודית בכל נפגעת ונפגעת, על דרך של קביעת מתחם ענישה נפרד, וזאת גם אם בחלק מהמקרים ייקבע מתחם דומה או זהה בעניין של נפגעות שונות, בשל הדמיון בטיב וחומרת המעשים שביצע בהן הנאשם. לצד האמור, ובהתאם למצוות המחוקק, בגזירת העונש הסופי, יישמר יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין תקופת המאסר שיהיה עליו לשאת.

אם נפנה כעת למלאכת קביעת המתחמים, הרי שהערכים החברתיים המוגנים בעבירות המין הם כבוד האדם, האוטונומיה שלו על גופו, שלום הגוף והנפש, וצנעת הפרט. הענישה החמורה שקבע המחוקק לצד עבירות המין משקפת את ההבנה החברתית בדבר חשיבותם וריבויים של הערכים הנפגעים, לצד העוצמה והחומרה של הפגיעה בהם. כאשר מדובר בפגיעה מינית אגב קשר טיפולי, ובמיוחד קשר שאמור לספק מזור למצוקות נפשיות ולמצבי דחק, מצטרפת לפגיעה בערכים שהוזכרו לעיל גם החתירה תחת ערכו של מוסד הטיפול עצמו, כמו גם היכולת לתת אמון בזולת, שהיא תנאי יסוד לקיומן של מערכות תמיכה ועזרה, שחשיבותן לא תסולא בפז.

הנאשם, במעשיו, פגע פגיעה חמורה ביותר בערכים חברתיים מרכזיים אלה. לאורך תקופה ארוכה של למעלה מחמש שנים, הפך הנאשם עשר מטופלות שונות, שביקשו את עזרתו לטיפול במצוקותיהן, לכלי למימוש דחפיו ויצריו המיניים. בהמשך, בעת קביעת כל אחד מהמתחמים השונים, נתייחס בנפרד לעניינה של כל אחת מהנפגעות, אך ראוי לציין כבר עתה את הנסיבות המחמירות שאפיינו את התנהלותו של הנאשם ביחס לנפגעות בכללותן. כפי שעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, נהג הנאשם תחילה לרכוש את אמונן של הנפגעות בעורמה, תוך שהוא מציג בפניהן פסאדה של טיפול נורמטיבי, שנועד כל כולו לסייע בידי המטופלות להתמודד עם הקשיים בגינן פנו לטיפול. בתוך כך, חשפו המטופלות בפני הנאשם פרטים אינטימיים מחייהן האישיים, ואת הפחדים הכמוסים, הקשיים והבעיות שהביאו אותן לפנות לטיפול. על מנת לרכוש את אמונן נהג גם הנאשם עצמו לשתף אותן בפרטים מחייו [הושמט…] ומחייהן של מטופלות אחרות. בחלק מהמקרים אף הוביל הנאשם את השיחות לתחום המיני, ביקש מהמטופלות לשתף אותו בפרטים מתוך חיי המין שלהן, ואף שיתף [הושמט…] ובפרטים אודות חיי המין של מטופלות אחרות.

במהירה הצטרפו “לטיפול” השיחתי גם טיפולי גוף, אשר בוצעו, על פי הנחיית הנאשם, כאשר המטופלות לבושות בבגדים תחתונים בלבד ומכוסות בסדין. מטופלת שביקשה להישאר לבושה או לפחות לכסות את פלג גופה העליון, זכתה למענה כי התעקשות מעין זו תפריע לטיפול ותקשה על השגת התוצאה המיוחלת. בהמשך, ולאחר ביסוס אמונן של הנפגעות בו ובכוונותיו הטהורות והמקצועיות, החל הנאשם באופן הדרגתי לגעת באיבריהן האינטימיים, תוך הצגת מצג כוזב כי המגע הכרחי על מנת למצוא מזור לקשייהן ומכאוביהן של המטופלות, והכל תוך ניצול החולשות שחשפו בפניו והתלות הנפשית שפיתחו בו. את המעשים המיניים ביצע הנאשם ללא מתן הסבר על מהלך הטיפול, או היכן הוא עומד לגעת, מבלי לקבל את הסכמתן של המטופלות מראש ובטענה כוזבת כי המגע המיני הינו חלק מהטיפול. בחלק מהמקרים, התמקד המגע בעיסוי החזה, הירכיים והבטן התחתונה, תוך קרבה למפשעות, ואף מגע באיבר המין שלא בהסכמתן, ובחלק מהמקרים חרף התנגדותן של הנפגעות. ביחס לשלוש מהנפגעות, כמפורט באישומים 1, 9 ו-10, אף החדיר הנאשם את אצבעותיו לאיבר המין או לפי הטבעת, שלא בהסכמתן או לאחר שקיבל את הסכמתן במרמה.

באותם מקרים בהם הביעו הנפגעות חשש כי מדובר במגע אסור, שאינו חלק מטיפול לגיטימי, הפיג הנאשם את חששן והבהיר כי הוא מודע היטב לגבולות עבודתו כמטפל וכי אופן ביצוע הטיפול אינו חורג מהגבול המקובל. חלק מהמטופלות, אשר נתנו בנאשם את מבטחן, פיתחו בו ובטיפול תלות רגשית ונעתרו לביצוע טיפולי המגע באופן שתואר לעיל, שכן, חרף תחושת אי הנוחות, המבוכה והגועל שהסבו להן טיפולי המגע, הן האמינו לדברי הנאשם כי מדובר בחלק בלתי נפרד מהטיפול והכל מתוך הבנה ותקווה כי הטיפולים יועילו לשיפור מצבן הרגשי. חלק מן המטופלות הבינו כי הנאשם חצה את גבולות המקובל בטיפול, התעמתו איתו ולא המשיכו את הטיפולים.

כפי שניתן לראות, וכפי שעולה מפורשות מתסקירי נפגעות העבירה, ניצל הנאשם את מצוקתן ואת מצבן הרגיש של הנפגעות, אשר ראו בו דמות מיטיבה ותומכת, על מנת לפגוע בהן באופן מתוחכם והדרגתי. הנאשם עשה כנגדן שימוש במניפולציות פסיכולוגיות מסוג “גזלייטינג” (גזלות דעת), הסתה ובידוד, אשר גרמו להן לפקפק בתפיסת המציאות שלהן, בחוויות הטיפול ובאמיתות תחושותיהן, כמו גם לניתוק מגורמי תמיכה חלופיים. עוד ניצל הנאשם את אי השוויון המובנה הכרוך ביחסי מטפל – מטופל, ובמיוחד בטיפול רגשי ונפשי, בו מצוי המטופל במצב פגיע, חשוף ונטול מגננות. ניצול מיני בנסיבות מעין אלה, מוביל לאבדן אמון בעל איכויות טראומטיות, וכרוך במגוון נזקים רגשיים נפשיים והתפתחותיים, לרבות תחושות של בלבול, אשמה, בושה, אובדן אמון בזולת , דיכאון, חרדה, ותחושות ניכור ונתק. הפגיעה ביכולת לתת אמון במטפל, מונעת אפשרות לטיפול משקם וגלי ההרס מתמשכים, מתרחבים ומחמירים. ואכן, עיון בתסקירים מלמד על פגיעות קשות ומתמשכות בכל אחת ואחת מהנפגעות, לרבות כאלה שהיקף הפגיעה בהן היה מצומצם באופן יחסי.

אין חולק, כפי שאף הדגישו היטב באות כוח הנאשם, כי חלק מהנפגעות סבלו מקשיים שונים עוד בטרם נפגעו מידי הנאשם, והדעת נותנת כי לא כל קושי עמו הן מתמודדות כיום הנו תוצאה ישירה של הפגיעה שחוו מידיו. אלא שקו טיעון זה אינו מועיל לנאשם, שהרי מי כמוהו היה מודע לקשייהן של הנפגעות, לפגיעותן ולמצבן הנפשי הרגיש, ואם בכל זאת בחר לפגוע דווקא בהן, ובצורה כה קשה ומבזה, לא יוכל הוא להתנער מאחריותו למצבן הקשה כיום, שמעשיו שלו מהווים בו נדבך מרכזי, גם אם לא בלעדי.

משהובהרה עצמת הפגיעה בערכים המוגנים ופורטו הנסיבות האופפות את ביצוע העבירות, ובטרם ימוקד המבט בכל אישום ואישום בנפרד, נסקור כעת את הענישה הנוהגת במקרים דומים, כפי שזו באה לידי ביטוי בפסיקה שהוצגה מטעמם של הצדדים, ובהחלטות נוספות שאיתרנו אנו.

פסיקה מטעם המאשימה

בתפ”ח (ת”א) 59874-03-22 מ”י נ’ קוינגטון (14.9.23), הורשע הנאשם, לאחר שמיעת הראיות, בשתי עבירות אינוס ובריבוי עבירות של מעשה מגונה, אשר בוצעו במהלך עיסוי שביצע במתלוננת בקליניקה שבדירתו. במהלך העיסוי נגע הנאשם תחילה בישבנה של המתלוננת, והזיז את תחתוניה תוך מתן תחושה מדומה כי מדובר בטעות. בהמשך, ביקש להסיט במעט את תחתוניה, בטענה שזה נדרש לצורך העיסוי, ואז, בניגוד להסכמתה, הסיר את תחתוניה והפשיט אותה לחלוטין. לאחר מכן, בעת שעיסה את ידיה, הצמיד אותן לאיבר מינו, והמתלוננת הרחיקה את ידיה ממנו. הנאשם פשט את בגדיו, מבלי שהמתלוננת הבחינה בכך, וכשהיה עירום ביקש ממנה להתהפך על גבה, לקח את ידה והניחה על איבר מינו, בניגוד לרצונה, תוך שאחז בה והזיזה לאורך איבר מינו. בהמשך, החדיר את אצבעו לאיבר מינה של המתלוננת, ואז עלה על המיטה, אחז ברגליה ופישק אותן, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה מספר פעמים. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 7.5 ל-11.5 שנות מאסר, והטיל על הנאשם 10 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית ופיצוי למתלוננת בסך 150,000 ₪.

בע”פ 2487/18 ריזקאן נ’ מ”י (16.9.2020), שהוגש גם מטעמה של ההגנה, הורשע המערער, לאחר שמיעת הראיות, בשלוש עבירות של אינוס, בהסכמה שהושגה במרמה לגבי מהות המעשה, ובארבע עבירות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס, במרמה לגבי מהות המעשה, בגין ארבעה אירועים שונים. המערער, כבן 61, רב בקהילה חרדית, היה מוכר לנפגעת, בת 17, כרב של משפחתה. לבקשתו, הגיעה הנפגעת לביתו לעבודות ניקיון בתשלום, ובאחד הימים נתן לה המערער מכתב בו סיפר לה שחלם שהיא אשתו המיועדת לו, והורה לה לספור “שבעה נקיים”, לטבול בים ולחזור כשהיא טהורה. הנפגעת פעלה כפי שהורה לה והגיעה לבית הכנסת שלו, שם חיבק ונישק אותה המערער, והורה לה להתפשט, לשכב על מזרון ולמרוח משחה באיבר מינה. המערער כיבה את האור, נשכב עליה וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, תוך שהסב לה כאב, עד שהגיע לפורקן. לאחר מכן הורה לה להגיע לביתו כעבור מספר ימים, וכשעשתה כמצוותו הוביל אותה לחדר השינה, הושיב אותה עליו, חיבק אותה, מישש את גופה, נישקה בשפתיים, ואז הורה לה להתפשט ולמרוח משחה באיבר מינה. המערער נשכב על הנפגעת והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, ובסיום שוב הורה לה לחזור כעבור מספר ימים. הנפגעת הגיעה הפעם לבית הכנסת, שם הרים המערער את חולצתה, מישש את גופה ונישק את חזה ופיה, במפגש נוסף בביתו הורה לה לחתום על מסמך המאשר שהיחסים בהסכמתה ולאחר מכן, הוביל אותה לחדר השינה, שם חיבק ונישק אותה על השפתיים והחזה, מישש את גופה, שכב מעליה, ולאחר שמרחה משחה באיבר מינה לבקשתו, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה. בית המשפט המחוזי הטיל על המערער עונש מאסר בפועל למשך 8 שנים, לצד ענישה נלווית ופיצוי לנפגעת בסך 100,000 ₪. בערעור השיג המערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין, ובית המשפט העליון דחה את הערעור, על שני חלקיו.

בע”פ 8561/22 חורי נ’ מ”י (20.8.2024), שגם ההגנה מצאה לנכון להפנות אליו, הורשע המערער, רופא גניקולוג, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות מין כלפי שתי מתלוננות שפנו אליו לצורך בדיקה. הרשעתו כללה עבירת אינוס במרמה כלפי המתלוננות א’ ו-ב’ וכן עבירות נוספות שבוצעו בנפגעת ב’, הכוללות מעשה מגונה, מעשה מגונה שלא בהסכמה ושלוש עבירות של הטרדה מינית. על פי האישום הראשון, במהלך ביקורה של א’ במרפאה, הורה לה המערער לשכב במיטה לצורך בדיקה, כשפלג גופה התחתון חשוף, ללא כיסוי. במהלך ‘בדיקה פנימית’ שביצע, החדיר המערער את אצבעותיו מספר רב של פעמים לנרתיקה עד שא’ הגיעה לסיפוק מיני ופרצה בבכי. המערער הרגיעה שמדובר בבדיקה רגילה, והורה לה להסתובב עם גבה אליו, תוך שהמשיך להחדיר את אצבעותיו לנרתיקה. על פי האישום השני, במהלך ביקורה של ב’ במרפאה, הורה לה המערער לפשוט את מכנסיה ולשבת על מיטת הטיפולים, כשפלג גופה התחתון נותר חשוף, ללא כיסוי. הוא בחן את איבר מינה, אמר לה שהוא מהסוג המועדף עליו, והחדיר אצבעותיו לנרתיקה מספר רב של פעמים, תוך שעיסה עם אגודלו את איבר מינה, וליטף את מותניה, ירכיה ובטנה. בחלוף כחודשיים, הגיעה ב’ שוב למרפאתו, וסירבה לבקשת המערער לבדוק אותה, ולאחר שאמר כי ‘פינטז’ עליה מאז הבדיקה היא עזבה את המקום. בחלוף חודשיים נוספים, היא הגיעה לבית החולים שבו עבד המערער. שם אמר לה שהוא נמשך אליה וכן עוד אמירות מטרידות. בית המשפט המחוזי קבע מתחמי ענישה של 6-4 שנים בגין האישום הראשון, ו-7-5 שנים בגין האישום השני, והטיל עליו 7 שנות מאסר בפועל. הערעור על חומרת העונש התקבל באופן חלקי, ועונשו הוקל ל-6 שנות מאסר בפועל.

ברע”פ 4561/10 אור נ’ מ”י (15.7.2020), הורשע המבקש, לאחר שמיעת הראיות, בעבירת עוון של מעשה מגונה. במהלך טיפול שהעניק המבקש, פיזיותרפיסט, שכבה המתלוננת על בטנה עם פניה כלפי מטה. המבקש הכניס בכוח את אצבעותיו לפיה, הרים את חצאיתה, כך שחשף את ישבנה, הכניס את ידו מתחת לגופה ולחץ לחיצות חזקות על איבר מינה. כמו כן, הכניס המבקש את כף ידו מתחת לגופה ונגע באזור החזה שלה, ונעמד כאשר אזור חלציו נוגע בידיה של המתלוננת. במהלך מעשיו, השמיע המבקש גניחות ואיבר מינו התקשה. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 ל-18 חודשי מאסר, כפי שהתבקש על ידי המשיבה, אף שסבר כי מדובר במתחם מקל, והטיל על המבקש 12 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים ופיצוי למתלוננת. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי גזר הדין שקול, מנומק ומאוזן, כי מתחם הענישה שנקבע והעונש שהוטל על המבקש סבירים, וכי אין סטייה מהותית מרמת הענישה הראויה או הנוהגת. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון נדחתה, תוך שצוין כי העונש שנגזר עליו הולם וראוי בראי הנסיבות שפורטו בגזר הדין.

פסיקה מטעם ההגנה

בתפ”ח (ת”א) 43934-06-16 מ”י נ’ שכטר (21.4.21), הורשע הנאשם, לאחר שמיעת הראיות, בעבירה של מעשה מגונה במרמה (מספר אירועים), וזוכה מעבירה של אינוס במרמה (מספר אירועים). הנאשם, רופא גניקולוג ומטפל מיני, ביצע בארבע הזדמנויות שונות, בשלוש מתלוננות, במהלך טיפול מיני שנתן להן, פרוצדורה, במסגרתה הצמיד מכשיר רוטט לדגדגן של המתלוננת, במטרה להביאה לעוררות מינית, תוך שהוא מבקש ממנה לדרג את רמת העוררות המינית בה היא מצויה (מתלוננת 2 עברה את הטיפול פעמיים, בשני ביקורים נפרדים, ובמתלוננת 1 ביצע הנאשם את המעשים גם באמצעות אצבעותיו). בית המשפט קיבל את עמדת התביעה, לפיה יש לקבוע מתחם ענישה נפרד לכל אישום, ולאחר מכן לקבוע עונש אחד לכלל האירועים. נקבע מתחם הנע בין 9 ל-18 חודשי מאסר בפועל באישום הראשון, בין 10 ל-20 חודשי מאסר באישום השני, ובין 9 ל-18 חודשי מאסר באישום השלישי. על הנאשם הוטלו 18 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית ופיצוי בהיקף כולל של 145,000 ש”ח. להשלמת התמונה ראוי יהיה לציין כי בית המשפט זיכה את הנאשם מעבירות אינוס במרמה, וקבע כי לא הוכח כי המעשים בוצעו לצורך סיפוק או גירוי מיני של הנאשם עצמו. ההרשעה התבססה אפוא על הקביעה כי מדובר היה בחריגה מפרקטיקה מקובלת של טיפול מיני שיש בה משום ביזוי מיני של הנפגעות.

בע”פ 2039/20 פלוני נ’ מ”י (21.4.21), הורשע המערער, לאחר שמיעת הראיות, בשמונה אישומים של מעשים מגונים במרמה ב-8 נשים שונות, כאשר באישום הראשון יוחסה לו גם עבירת אינוס במרמה, ובאישום השמיני עבירת איומים. המערער, בן 55, היה מוכר כרב המטפל בעזרת הקבלה וכבעל סגולות רוחניות לטיפול וריפוי בעיות אישיות. בין השנים 2007-2015 ביצע מעשים מיניים בנשים שפנו אליו לעזרה, תחת מסווה של טיפול רוחני-דתי. אירוע האינוס אירע בביתה של המתלוננת, לשם הגיע המערער בתיאום עמה, על מנת לערוך בו טקס “טיהור”. בהיכנסם לאחד החדרים, כיבה המערער את האור, סגר את הדלת והחל לנשק אותה בפיה, כשהוא מציג זאת כחלק מהטיפול. בהמשך הוריד את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת, נצמד אליה, הוריד את מכנסיו וביקש ממנה להכניס את איבר מינו לאיבר מינה כדי להוציא ממנה את האנרגיות השליליות, והחדיר את אצבעו לאיבר מינה. יתר האישומים מתייחסים למעשים מגונים שביצע בפונות אליו לטיפול, אשר כללו חיבוקים, הצמדת גופן לגופו, הצמדת פיו לפיהן תוך שאיפות ונשיפות, וכן ליטופים ונגיעות באיברי גוף שונים – כל זאת תוך אמירות והצגת המעשים כחלק מהטיפול כביכול. בית המשפט המחוזי קבע את מתחמי הענישה כדלקמן: בין 5 ל-7 שנות מאסר לאישום הראשון, בין 10 ל-18 חודשי מאסר לאישומים 3 ו-6 ובין 12 ל-30 חודשי מאסר לאישומים 2, 4, 5, 7 ו-8. בגין האישום הראשון הוטלו 6 שנות מאסר בפועל, ובגין מעשים מגונים במרמה (אישומים 2-8), כולל עבירת האיומים, הוטלו 4 שנות מאסר בפועל. בית המשפט הורה על חפיפה של חלק משתי תקופות המאסר, כך שהמערער ירצה 8 שנות מאסר בפועל סך הכל. ערעורים הדדיים שהוגשו לבית המשפט העליון כל גזר הדין – נדחו, על אף שנקבע כי העונש הכולל הוא על הצד המקל.

בע”פ 3677/21 מ”י נ’ שללאשוילי (13.2.22), הורשע המערער, לאחר שמיעת הראיות, בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס (ריבוי עבירות), ובעבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס (ריבוי עבירות). המערער הציג עצמו במרמה כבעל יכולות רוחניות לטיפול לפי תורת הנומרולוגיה. המתלוננת פנתה אליו לטיפול במצוקותיה הרגשיות ושוחחה עמו על מצבה. באחת השיחות, הזהיר אותה המערער כי אם לא יטפל בה מיד, ייוולד לה ילד חולה והיא עלולה למות ממחלה סופנית, ובכך גרם לה להגיע לקבלת טיפול. בתחילת הטיפול, אמר לה כי על מנת למנוע הדרדרות במצבה, עליו להכניס לפיה את אצבעו כשהיא טבולה בדבש, ובהסכמתה עשה כן. לאחר מכן, הסביר לה כי עליו לעשות זאת גם בפי הטבעת שלה, אך היא סירבה. לאחר ניסיונות שכנוע הסכימה המתלוננת לכך שיעשה כך מסביב לפי הטבעת שלה. אך בפועל, החדיר המערער את אצבעו הטבולה בדבש כשבע פעמים לפי הטבעת שלה וסובב אותה מספר פעמים. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 18 ל-50 חודשי מאסר בפועל, וגזר עליו 20 חודשי מאסר בפועל. ערעור המדינה על קולת העונש התקבל, ועונשו של המערער הועמד על 36 חודשי מאסר בפועל, חלף 20 חודשי המאסר שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי.

בע”פ 465/06 אביבי נ’ מ”י (6.2.08), הורשע המערער, לאחר שמיעת הראיות, בשורה של עבירות מין – מעשים מגונים במרמה וללא הסכמה, אינוס במרמה ואינוס “סתם” – בגין מעשים שביצע בחמש נשים. המערער, צייר במקצועו, פרסם מודעה בעיתון מקומי, בה הזמין נשים לדגמן עבורו תמורת תשלום. חמש נשים שנענו למודעה והגיעו לביתו של המערער, נפלו קורבן למעשים מגונים ומעשי אינוס, אשר בוצעו בחלקם ללא הסכמתן של המתלוננות, ובחלקם תוך שהמערער מציג בפניהן מצג שווא לפיו המגע הוא חלק אינטגרלי של עבודתו האמנותית ומקובל בתחום בו הוא עוסק. מעשים אלה כללו נגיעה באיבריהן האינטימיים, משיחת איברי מינן בשמן, תוך החדרת אצבעות לאיבר המין, ובחלק מהמקרים, הנחת ידה של אחת המתלוננות על איבר מינו, נשיקות באיברים אינטימיים ואף קיום יחסי מין מלאים ללא הסכמה. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 6 שנות מאסר בפועל ופיצוי למתלוננות. המערער השיג על הכרעת הדין וגזר הדין וערעורו על שני חלקיו נדחה. בית המשפט העליון הדגיש את חומרת מעשיו, וציין כי מגזר הדין עולה שבית משפט קמא לא מיצה את הדין עם המערער, בשל התרשמותו מעדי אופי שהעידו לטובתו ומתרומתו לחברה במישורים אחרים. בנסיבות אלה, נקבע כי העונש שהוטל עליו אינו חורג לחומרה מהענישה הראויה, ולכן אין מקום להתערב בו.

בע”פ 2454/18 שיינברג נ’ מ”י (6.2.18), הורשע המערער, על פי הודאתו, בשתי עבירות של ניסיון אינוס; 6 עבירות של מעשים מגונים בנסיבות אינוס (שתיים מהן במקרים רבים ואחת מהן במקרים רבים מאוד); 3 עבירות של גרם מעשה מגונה בנסיבות אינוס (אחת מהן בכמה מקרים); גרם מעשה אינוס; ניסיון לביצוע מעשה מגונה בנסיבות אינוס; ושתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט. בין השנים 2000-2005, שימש המערער כראש ישיבה ורב קהילה, היה בעל מעמד ודמות משפיעה, ורבים פנו אליו לייעוץ ותמיכה. המערער ניצל את מעמדו וביצע מעשים מגונים בנשים שביקשו את סיועו, תחת מסווה של טיפול. בהסדר שגובש, התחייבה התביעה לעתור לעונש מאסר בפועל של 8 שנים ו-9 חודשים, בשל קשיים ראייתיים שהתגלו לאחר פרשת התביעה ורצון לחסוך עדות נוספת מהמתלוננות. בשל הרקע להסדר, העונש שהתביעה עתרה לו וציפיות המערער, בית המשפט המחוזי הסתפק בבחינת השיקולים לקביעת מתחם העונש הראוי, מבלי לקבוע מתחם מסוים. השיקולים נבחנו גם לצורך בחינת תקפות ההסדר וקביעת העונש. לבסוף, הוטל על המערער 7 וחצי שנות מאסר בפועל. המערער השיג על חומרת העונש וערעורו נדחה. נבהיר כי כאשר מדובר בהסדר טיעון עונשי המגובש בשל קשיים ראייתיים ספק אם ניתן להיעזר בו באיתור מתחם העונש ההולם במקרים אחרים, ומה גם שבפסק הדין של בית המשפט העליון ציין כב’ השופט אלרון כי: “כשלעצמי אני מביע פליאה על הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, אף לאחר שהוצג לנו הנימוק שעמד בבסיס ההגעה להסדר. לגישתי, על אף שהעונש שהוטל על המערער על ידי בית המשפט המחוזי מצוי ברף העליון של טווח הענישה שעליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, עונש זה אינו הולם כלל את חומרת מעשיו”. כב’ השופט שטיין הצטרף אף הוא לעמדה זו והבהיר: “…אני מצטרף לפליאתו של חברי, השופט אלרון על הסדר הטיעון שהקל עם המערער יתר על המידה”.

בתפ”ח (נצרת) 43134-02-17 מ”י נ’ פלוני (11.12.18), הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בכתב אישום הכולל 7 אישומים בעבירות מין שביצע כלפי מתלוננים שונים, חלקם קטינים, במספר הזדמנויות, ואשר עניינם, בעיקר מעשים מגונים מסוג עוון, וכן אישום נוסף בגין כניסה וישיבה בישראל שלא כחוק. המעשים כללו, נגיעות של הנאשם באיבר מינו שלו ושל אחרים מעל לבגדים, ובניגוד להסכמתם, חיבוקים ונשיקות בצוואר בניגוד לרצונם של מי מהמתלוננים, חיכוך גופו בגופם, נגיעות בבטן ובחזה וחיכוך איבר מינו ברגלו של מתלונן. בית המשפט קבע כי יש להתייחס לכל אחד מהאישומים בנפרד לצורך קביעת מתחמי הענישה. הודגש כי הנאשם פגע בקורבנות אקראיים, כשהוא מנצל מצבים בהם נותרו איתו ביחידות, ובחלק מהמקרים ניצל את האמון שניתן בו, בשל חזותו הדתית. המעשים אמנם לא היו חמורים ולא נעשו תוך שימוש בכוח או באיומים, אך בוצעו גם כלפי קטינים. נקבעו מספר מתחמי ענישה, בהתאם לנסיבות על אישום, כשהקלים שבהם החלו ממאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר, והחמורים שבהם החל מ-6 חודשי עבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל. במטרה לעודד את הנאשם בדרכו השיקומית, מיקם בית המשפט את עונשו בחלק התחתון של המתחם, וגזר עליו 8 חודשי מאסר בפועל.

בע”פ 1079/16 מ”י נ’ נחמן (1.8.16), הורשע המשיב, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של מעשה מגונה בכוח ובעבירה של אינוס. המשיב והמתלוננת נהגו לבלות יחדיו, ומספר פעמים קיימו יחסי מין בהסכמה. לאחר שהשניים קבעו להיפגש, הגיע המשיב לביתה של המתלוננת, הם שתו אלכוהול, ובשלב מסוים נרדמו כשהם עירומים. כשהקיצו משנתם, נשכב המשיב על המתלוננת, פיסק את רגליה ומישש את גופה, אף שניסתה להתנגד, ולאחר מכן בעל אותה באצבעו, בניגוד להסכמתה. בית המשפט המחוזי ציין כי הפגיעה בערכים המוגנים אינה ברף הגבוה, וכן מספר נסיבות לקולא בביצוע העבירה, כגון מערכת היחסים הממושכת, העדר נזקים גופניים מעבר לאלימות מינית, והפעלת כוח ברמה נמוכה. עוד צוין כי האירוע היה חד-פעמי ולא מתוכנן, והמתלוננת פנתה למשטרה רק לאחר פרסום ידיעות בתקשורת על מעורבות המשיב בעבירות מין נוספות. על המערער הוטלו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. ערעור המדינה על קולת העונש התקבל בבית המשפט העליון, נקבע כי הרף התחתון לעבירת אינוס המתבצעת בהחדרת אצבע לאיבר המין הוא 15 חודשי מאסר בפועל, ובהתחשב בכך שהמשיב הורשע גם בעבירה של מעשים מגונים בכוח, יש להעמיד את הרף התחתון על 24 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט קבע כי לאור ההליך השיקומי של המשיב, יש מקום לסטות לקולה, והטיל עליו 18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו.

בת”פ (שלום י-ם) 31932-10-18 מ”י נ’ פלוני (22.12.20), הורשע הנאשם, על פי הודאתו בעבירה של מעשה מגונה. בעת שנסעה המתלוננת ברכבת הקלה בירושלים, הבחין הנאשם במתלוננת, אשר עמדה לידו, נצמד אליה כשגבה מופנה אליו. בשלב מסוים נגע הנאשם בישבנה ומישש אותו, עד הגיעו לסיפוק מיני. בית משפט השלום ציין כי אין מדובר בעבירה מתוכננת, אלא בניצול הזדמנות, והתנהגותו של הנאשם נבעה מעיוות מחשבתי וסטייה מינית ממנה הוא סובל. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין חודש ל-10 חודשי מאסר, לרבות אפשרות הריצוי בעבודות שירות. בנוגע לעונש, צוין, בין היתר, כי הנאשם נטל אחריות מלאה, הביע אמפתיה למתלוננת, שיתף פעולה בהליך טיפולי, נעדר עבר פלילי, נישא ומצפה לילד. עם זאת, הערכות המסוכנות מלמדות על מסוכנות בינונית-גבוהה שטרם שכחה, וזאת על אף התהליך הטיפולי. בית המשפט סבר כי יש לסטות ממתחם הענישה לקולא מטעמי שיקום ובהעדר התאמה לעבודות שירות, הטיל עליו 450 שעות של”צ, לצד ענישה נלווית ופיצוי למתלוננת.

ברע”פ 1478/22 פלוני נ’ מ”י (6.3.22), הורשע המבקש, לאחר שמיעת הראיות, בעבירה של מעשה מגונה. בתום טיפול רפואי שהעניק המבקש, רופא שיניים במקצועו, למתלוננת, ביקש ממנה חיבוק. כשסירבה, אחז בה וחיבקה. המתלוננת ניסתה להשתחרר, אך הוא המשיך לחבקה ואמר לה רק לנשק אותו על לחיו. כשביקשה להתרחק, הוא נישק אותה על שפתיה בניגוד לרצונה. למרות שביקשה ממנו שוב לעזוב אותה, הוא לא נענה לבקשתה והמשיך לחבקה בחוזקה. בית משפט השלום גזר על המבקש 4 חודשי מאסר בעבודות שירות, לצד ענישה נלווית ופיצוי למתלוננת. ערעור המבקש על פסק הדין לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

פסיקה נוספת

בע”פ 368/24 פלוני נ’ מ”י (9.2.25), הורשע המערער, לאחר שמיעת הראיות, ב-7 אישומים הכוללים 7 מקרים של עבירות מין וקבלת דבר במרמה, שבוצעו באופן שיטתי כלפי שמונה נשים שונות. בין השנים 2012-2020, פנה המערער באופן שיטתי לנשים ברשתות, הציג עצמו במרמה כאסטרולוג או כבעל יכולות רוחניות להסרת כישופים, ומסר להן פרטים אישיים, כדי לזכות באמונן. הוא טען כי מוטל עליהן כישוף, וכי על מנת להסירו עליהן לעבור בדחיפות טקס מיוחד. המערער נפגש עמן וערך טקסים פולשניים, במהלכם ביצע בהן מעשים מגונים, מעשי אינוס ומעשי סדום, בתואנה כי מדובר בחלק מהטקס, כל זאת תוך ניצול מצוקותיהן והפעלת לחצים רגשיים לקבלת הסכמתן במרמה. בחלק מהמקרים, אף דרש וקיבל במרמה כספים בעבור מעשים אלו. בית המשפט המחוזי קבע מתחמי ענישה נפרדים לכל אישום, והדגיש את החומרה בעבירות מין במרמה על ידי גורם מקצועי לכאורה, תוך ניצול מעמדו, ומצוקת המתלוננות. צוין כי המעשים בוצעו בנסיבות אינוס, בשל רכיב המרמה, התכנון המוקדם, הבחירה הקפדנית בקורבנות, ופיתוח יחסי קרבה מניפולטיביים. ביחס לאישומים 1, 2, ו-7 (עבירות אינוס או מעשה סדום במרמה) נקבע מתחם בין 4 ל-8 שנות מאסר; לאישום 3 (ריבוי עבירות של מעשים מגונים בנסיבות אינוס וניסיון אינוס) מתחם בין 24 ל-48 חודשים; וביחס לאישומים 4-6 (מעשים מגונים בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות) מתחם בין 18 ל-36 חודשים. המערער נידון ל-16 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית ופיצוי למתלוננות. ערעורו נדחה על ידי בית המשפט העליון, שלא מצא שהעונש חורג ממדיניות הענישה, והדגיש את החומרה הרבה שבמעשיו ואת עצמת פגיעתו בקורבנותיו.

ברע”פ 239/20 פלוני נ’ מ”י (20.1.20), דובר במבקש אשר הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות של מעשה מגונה במרמה (שני מקרים), קבלת דבר במרמה, זיוף כדי לקבל דבר, ושימוש במסמך מזויף. המבקש הוא פסיכולוג שעבד כמרצה וחוקר מוח במכללה בה היה המתלונן סטודנט. המבקש הציע לו סיוע אקדמי, אישי וטיפולי, ויחסם התפתח במשך כשנה וחצי לקשר הדוק שכלל שיחות אישיות וטיפולים ללא תמורה כספית. במהלך הזמן, טיפח המבקש קשר אישי עם המתלונן, פיתח תלות פיזית ורגשית של המתלונן בו והשתמש בדרכי עורמה ומניפולציה רגשית, כולל הצגת מצגי שווא, עצות שתכליתן ניתוק קשריו עם הסובבים אותו, והעניק לו מתנות בעלות ערך כספי. בין היתר, שכנע אותו להיפרד מחברתו, ועודד אותו להתרחק מבני משפחתו. בשלב מסוים, הציע המבקש למתלונן לקיים מפגש טיפולי לילי כחלק מ”הטיפול הנפשי” שהעניק לו. השניים נפגשו בדירת המבקש, שם סיפק לו המבקש סמים, הורה לו לפשוט את בגדיו ולשכב עירום על בטנו. המבקש פשט אף הוא את בגדיו והשניים שוחחו כשהם עירומים. המבקש ביקש את הסכמת המתלונן לטיפול והפציר בו כי “רק כך יוכל לפתור את הבעיות שלו עם עצמו”. לאחר שהמתלונן נעתר, הורה לו המבקש לעצום עיניים והחל לגעת בכל חלקי גופו. בחלוף כחצי שנה, כשהמצוקה הנפשית של המתלונן התעצמה, הציע המבקש “סשן” נוסף, וציין כי אם לא יסכים “כל העבודה שעשו עד כה תרד לטמיון”. המתלונן התרצה והם נפגשו. במהלך המפגש, בעודם עירומים, נשכב המתלונן והמבקש החל ללטפו בכל חלקי גופו, ובשלב מסוים אף אחז באיבר מינו. בית משפט השלום קבע כי מתחם הענישה הנע בין 18 ל-36 חודשי מאסר, והטיל על המבקש 24 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית ופיצוי למתלונן. ערעורו על הכרעת הדין וגזר הדין התקבל בחלקו בבית המשפט המחוזי, אשר זיכה אותו מעבירה של קבלת דבר במרמה, והפחית את העונש ל-12 חודשי מאסר בפועל. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון נדחתה, וצוין כי העונש אינו חמור, ואף מקל, בהתחשב במעשיו החמורים של המבקש – ניצול מעמדו כפסיכולוג ומרצה, תוך הפעלת מניפולציות רגשיות שהובילו לניצול המתלונן.

בע”פ 1229/19 סלומינסקי נ’ מ”י (1.7.19), הורשע המערער, על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן ובו חמישה אישומים, בגין עבירות מעשה מגונה אותן ביצע בחמש מתלוננות שונות, שהגיעו לביתו לקבלת עיסוי, במסגרת עיסוקו כמעסה. במהלך הטיפולים, ביצע בהן המערער מעשים מגונים שונים שכללו נגיעה באיבריהן המוצנעים תוך כדי העיסויים, לעתים תוך הפעלת כוח, וללא הסכמתן. נקבעו מתחמים נפרדים, שבראשם מתחם של 12 עד 22 חודשי מאסר כאשר מדובר היה במעשים שבוצעו בכוח, ובתחתיתם מספר חודשי מאסר כאשר דובר אך במעשים מגונים מסוג עוון. המערער נידון ל-27 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים ופיצוי למתלוננות. ערעור שהוגש על חומרת העונש נדחה, נוכח החומרה הכרוכה במעשיו של המערער, אשר מעל באמונן ובכבודן של המטופלות, ניצל את מעמדו וסיפק את צרכיו המיניים תוך פגיעה באוטונומיה, בגוף ובנפש של המתלוננות.

בע”פ 216/16 רדיאדה נ’ מ”י (29.1.17), הורשע המערער, לאחר שמיעת הראיות, בעבירה של אינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה. המערער, מומחה בתחום הרנטגן, ביצע בדיקת אולטרסאונד למתלוננת, במהלכו החדיר את אצבעו לאיבר מינה והניע אותה בתוך איבר המין, שלא בהסכמתה ותוך מצג שווא לפיו הדבר נדרש כחלק מהבדיקה שערך, ובסיום ליטף אותה על ראשה וגבה. בית המשפט המחוזי שקל לחומרה את מעמדו של המערער כרופא, את ההשלכות הנפשיות השליליות של האירוע על המתלוננת, וקבע מתחם ענישה הנע בין 24 ל-60 חודשי מאסר בפועל. לקולא, שקל בית המשפט את גילו הצעיר, עברו הנקי, ההתרשמות החיובית של שירות המבחן מנסיבות חייו, ואת העובדה שמדובר באירוע קצר, שנחשב למעידה חד פעמית. כמו כן, ניתן משקל משמעותי לכך שהמערער לא יוכל קרוב לוודאי להמשיך לעסוק במקצוע הרפואה. המערער נידון ל-30 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית ופיצוי למתלוננת. ערעור שהוגש על הכרעת הדין וגזר הדין, נדחה. בית המשפט העליון ציין כי המערער ניצל את מצוקתה של המתלוננת ואת היותה במצב פגיע ורגיש, באמצעות מצג שווא כאילו מדובר בהליך בדיקה שגרתי. הוא פגע בכבודה ובגופה של המתלוננת שנתנה בו אמון, וכי אף שהמעשה ארך רגע קצר, מדובר באונס לכל דבר ועניין. בית המשפט התייחס לטווח הענישה הרחב במקרים של אינוס במרמה לגבי מהות המעשה, כאשר כל מקרה לפי נסיבותיו הפרטניות, וציין כי בית המשפט המחוזי צדק בכך ששקל לחומרה את העובדה שהעבירות בוצעו בידי רופא, האמון על שלומם של מטופליו, וכי העונש שהושת עליו התחשב במכלול נסיבות המעשה והעושה, לרבות מאפייניו הספציפיים.

בע”פ 30/13 פלוני נ’ מ”י (17.3.13), הורשע המערער, על פי הודאתו, ב-3 עבירות של אינוס במרמה. המערער, שפעל לטענתו כמטפל בתחום המיסטיקה והקבלה, ביצע את העבירות באישה צעירה שפנתה אליו בבקשת סיוע בשל בעיות עם בן זוגה דאז. במסגרת מה שהוצג בפניה כטיפול, החדיר המערער את איבר מינו לאיבר מינה, וזאת בשלושה מקרים שונים. בית המשפט שקל את הנסיבות הרלוונטיות, בהן התכנון המוקדם, הנזקים המשמעותיים שנגרמו לקורבן, עברו הפלילי, ונסיבותיו האישיות, בהן פטירת אשתו השלישית במהלך התקופה שבה הועמד לדין, אשר הותירה אותו הורה מטפל יחיד לילדיהם הקטינים. בית המשפט קבע כי זוהי “נסיבה רלוונטית שראוי לקחתה בחשבון”, קבע מתחם ענישה נפרד לכל מעשה אינוס, הנע בין 4 ל-6 שנות מאסר בפועל, והטיל עליו 57 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית ופיצוי למתלוננת. ערעור על חומרת העונש נדחה. בית המשפט העליון הבהיר כי אלמלא התחשבות בית משפט קמא בנסיבותיו האישיות, היה עונשו חמור בהרבה. בנוסף, הובהר כי גם אם העבירה בוצעה על דרך המרמה ולא באלימות פיזית, אינוס על דרך מרמה מהווה עבירה חמורה, היא מאופיינת בניצול לרעה של כוח ומעמד. בנוסף, תסקיר נפגעת העבירה מראה את הנזק המשמעותי שנגרם לה, שלא נופל מאלימות פיזית.

בתפ”ח (מרכז) 69730-09-16 מ”י נ’ ריטברג (10.12.17), הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בריבוי עבירות אינוס במרמה באישום הראשון, ובעבירה של מעשה מגונה במרמה באישום השני. הנאשם יצר קשר עם שתי מתלוננות, הציג עצמו כצלם בסוכנות דוגמניות והזמין אותן לימי צילום. האישום הראשון מתאר כיצד לאורך מספר שעות, במסווה של עריכת יום צילומים למתלוננת, קטינה כבת 17, שכנע אותה הנאשם פעם אחר פעם כי קיום יחסי מין ישפר את איכות התמונות שיופקו, זאת למרות שמסרה שאינה מעוניינת בכך. בעקבות מצגי השווא של הנאשם, ועל אף שביקשה שיחדל ממעשיו, בעל אותה הנאשם במהלך אותן שעות בשבע הזדמנויות שונות. באישום השני, דובר במתלוננת בגירה, ובמהלך הצילומים הורה לה הנאשם לעצום את עיניה, נגע בפניה ובשפתיה. בהמשך, הורה לה לטפס על גבעה סמוכה ולעצום את עיניה, ואז הניח את ידו על מותנה, נגע בחזה, בבטנה ובסמוך לאיבר מינה. כשנגע באיבר מינה, פקחה המתלוננת את עיניה, הדפה אותו, התלבשה ועזבה. בגין האישום הראשון, נקבע מתחם ענישה הנע בין 4 ל-6 שנות מאסר, ובגין באישום השני, מתחם שבין 10 ל-24 חודשי מאסר. בהתחשב במתחמים שנקבעו, הוטלו עליו 5 שנות מאסר בגין האישום הראשון, ו-12 חודשים בגין האישום השני, כך שבסך הכול ירצה עונש של 6 שנות מאסר בפועל.

בע”פ 2921/13 רייטבורג נ’ מ”י (1.1.15), הורשע המערער, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים. המתלוננת, תושבת חו”ל, הגיעה עם בעלה לארץ להתארח במלון בו עבד המערער כמעסה. היא פנתה לספא במלון כדי לקבל עיסוי, ושכבה על המיטה עירומה. במהלך העיסוי, החל המערער לעסות את שדיה, נטל את ידה, הניחה על איבר מינו ושפשף עם ידה את איבר מינו, שלא בהסכמתה. תוך ביצוע המעשים, הסיר המערער את מכנסיו ותחתוניו, נעמד בסמוך לראשה של המתלוננת, משך בשערותיה והחדיר את איבר מינו לפיה. לאחר מכן, עיסה את ישבנה, הזיז את גופה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה מספר פעמים, שלא בהסכמתה. לאחר שבא על סיפוקו, המשיך המערער ועיסה את איבר מינה ושדיה של המתלוננת. על המערער נגזרו 6 שנות מאסר לריצוי בפועל. ערעורו על הכרעת הדין נדחה ובית המשפט העליון ציין כי טוב עשה כאשר משך את הערעור על גזר הדין משום שבית המשפט קמא הקל עד מאוד בעונשו.

בע”פ 4538/12 פלוני נ’ מ”י (4.5.15), הורשע המערער, לאחר שמיעת הראיות, בשורה ארוכה של עבירות, כאשר לענייננו רלוונטיים חמשת האישומים בעבירות מין שכללו שתי עבירות אינוס, מעשה סדום, ניסיון למעשה סדום, שתי עבירות של מעשה מגונה וניסיון למעשה מגונה. מדובר היה במסכת של הבטחות שווא לריפוי מלא ממחלות באמצעות שיטה שפותחה על ידי המערער, אשר אינה אלא עיסוי שמן. לצד עבירות מרמה רבות, ביצע המערער עבירות מין בחמש מטופלות, במהלך עיסוי שהעניק להן. העבירות בוצעו בין השנים 2001-2003 והכרעת הדין ניתנה כ-10 שנים לאחר ביצוען וכ-8 שנים לאחר הגשת כתב האישום. בגין עבירות המין הוטלו על המערער 10 שנות מאסר ובסה”כ נדון המערער ל- 16 שנות מאסר בפועל, והערעור שהגיש נדחה.

כפי שניתן לראות מסקירת הפסיקה הנרחבת, קיימת קשת רחבה של מענים עונשיים בעניינם של עבריינים המורשעים בביצוע עבירות מין במרמה, אשר נותנת ביטוי אינדיווידואלי לנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה, לצד נתוניו האישיים ומאפייניו של העבריין. עם זאת, ניתן להבחין במגמות מובהקות של החמרה בענישה, ככל שמדובר בעבירות חמורות יותר, במספר רב יותר של נפגעות ובאירועים חוזרים של פגיעה, להבדיל מאירוע חד פעמי. עוד ניתן לומר, באופן גורף, כי כאשר מדובר בעבירות אינוס ומעשי סדום, לרבות עבירות שעניינן החדרת אצבעות, להבדיל מהחדרה של איבר המין, מציבה פסיקתם של בתי המשפט מענה עונשי מחמיר ומציב גבול, הכולל, גם בגבולו התחתון, תקופה ממושכת של מאסר מאחורי סורג ובריח. כך למשל, בעניין חורי, נקבעו מתחמים של 4-6 ו-5-7 שנות מאסר, בגין אינוס במרמה, בעניין פלוני (ע”פ 2039/20) נקבע מתחם של 5-7 שנות מאסר בגין עבירה דומה, בעניין פלוני (ע”פ 368/24) נקבע מתחם של 4-8 שנות מאסר לצד כל אישום באינוס או מעשה סדום, בעניין ריטברג נקבע מתחם של 4-6 שנות מאסר, וכך גם לצד כל מעשה אינוס בעניין פלוני (ע”פ 30/13).

כאשר מדובר בעבירות של מעשה מגונה במרמה, נקבעו, כמתחייב, מתחמים קלים מעט יותר, אך במקרים בהם, כמו במקרה שלפנינו, בוצעו עבירות במספר נפגעות, חלקן על דרך של אינוס וחלקן בעבירות קלות יותר, הוטלו לא פעם עונשים מכבידים עוד יותר. כך, בעניין פלוני (ע”פ 2039/20) הוטל עונש של 8 שנות מאסר בגין פגיעה במרמה ב-8 נפגעות, רק אחת מהן בדרך של אינוס, בעניין פלוני (ע”פ 4538/12) הוטל עונש של 10 שנות מאסר בגין פגיעה בחמש נפגעות ובעניין פלוני (ע”פ 368/24) הוטל עונש של 16 שנות מאסר בפועל בגין פגיעה בשמונה נפגעות.

נתון נוסף בעל חשיבות, שיש לייחס לו את המשקל הראוי בקביעת המתחמים עניינו העונש המזערי שהציב המחוקק לצד חלק מהעבירות בהן הורשע הנאשם. סעיף 355(א) לחוק מורה כי בעבירות אלה לא יפחת העונש מרבע העונש המרבי שנקבע לאותן עבירות, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. בהתאם לכך, לצד כל אחת מעבירות האינוס או מעשה הסדום בהן הורשע הנאשם נקבע עונש מאסר מזערי למשך 4 שנים, ולצד כל אחת מהעבירות של מעשה מגונה במרמה, קבוע עונש מזערי של 21 חודשי מאסר. עוד נזכיר את הנחיית בית המשפט העליון לפיה, ככלל, אין לקבוע רף ענישה תחתון הנמוך מהעונש המזערי (ע”פ 8687/20 פלוני נ’ מ”י (29.8.21); ע”פ 207/14 פלוני נ’ מ”י (1.2.15)). זאת, הגם שעונש המאסר המזערי עשוי לכלול, במקרים המתאימים, גם מרכיב של מאסר מותנה, וראו לעניין זה את האמור בסעיף 355(ב) לחוק, אשר קובע כי עונש המאסר המזערי לא יהיה כולו על תנאי.

מצוידים בתובנות אלה, נפנה כעת לבחינת עניינו של כל אישום ואישום, כאשר לצורך נוחות המעקב, ומבלי להקל ראש חלילה בפגיעה שנגרמה למי מהנפגעות, תובא ההתייחסות לאישומים השונים על פי סדר חומרתן של העבירות שביצע הנאשם. בתחתית מדרג החומרה עומדים האישומים השני והשמיני, שבכל אחד מהם הורשע הנאשם בעבירה אחת של מעשה מגונה מסוג עוון, אשר באה לידי ביטוי בכך שבמהלך “הטיפול” הגופני, נגע הנאשם באזורים אינטימיים בגופן של הנפגעות ועיסה את חזן. כפי שניתן לראות מסקירת הפסיקה שהובאה לעיל, טווח הענישה בעבירה זו רחב, ובמקרים הקלים ביותר אף ניתן להימנע מהטלת עונשי מאסר ממשיים, אך המקרה הנוכחי מצוי ברף חומרה גבוה באופן יחסי בשל הפרת יחסי האמון בין הצדדים, המניפולציות שערך הנאשם וניצול יחסי הכוחות ופגיעותן של הנפגעות. לפיכך, לצד כל אחד מאישומים אלה יש לקבוע מתחם הנע בין 8 ל-20 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה משלימים.

בדרגת החומרה הבאה יש לכלול את האישומים השלישי עד השביעי, בהם הורשע הנאשם בעבירות של מעשה מגונה במרמה. באישום הרביעי דובר במעשה בודד, באישום השביעי בשתי עבירות, באישום השלישי בארבע עבירות ובאישומים החמישי והשישי בריבוי עבירות. למרות השוני במספר העבירות בהן הורשע הנאשם בכל אחד מהאישומים הללו, הרי שעיון בעובדות המפורטות בכל אחד מהאישומים מצייר תמונה דומה, של ניצול מתמשך ומניפולטיבי של האמון שניתן בו מצד כל אחת מהנפגעות, על מנת לבצע בגופן מעשים מיניים, במסווה של טיפול לגיטימי שנועד לשפר את מצבן. גם התסקירים שהוגשו לגבי כל אחת מהנפגעות מצביעים כולם על נזק חמור ומתמשך, ללא קשר ישיר למספר העבירות שיוחסו בכל אישום. בנסיבות אלה, יש להציב לצד כל אחד מחמשת האישומים הללו מתחם עונש הולם הנע בין 21 ל-42 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה משלימה.

בראש מדרג החומרה ניצבים אישומים 1, 9 ו-10, שבכל אחד מהם הורשע הנאשם בעבירות אינוס ומעשה סדום, לצד ריבוי עבירות של מעשה מגונה במרמה. לא נחזור ונפרט כעת את מסכת הפגיעות שעברה כל אחת מהנפגעות באישומים אלה, והקורא יופנה בהקשר זה לפירוט הנרחב שהובא לעיל ביחס לכל אישום, אך נזכיר כי בכל אחד משלושת האישומים דובר בתהליך הדרגתי של קניית אמון על בסיס מצגי שווא ומניפולציות, שהבשיל לכדי מסכת ארוכה של פגיעות מתמשכות וחוזרות, שבשיאן הובילו לביצוע של מעשי אינוס ומעשי סדום, בהחדרת אצבעותיו של הנאשם לאיבר המין ולפי הטבעת של הנפגעות, וכל זאת לצורך הגשמת דחפיו המיניים, וללא כל התחשבות בקשייהן וצרכיהן של הנפגעות עצמן. באישומים הראשון והעשירי, הורשע הנאשם בעבירת אינוס אחת ובעבירה אחת של מעשה סדום, לצד עבירות המעשה המגונה, ובשים לב לנסיבות החמורות של ביצוע העבירות, כמו גם לפסיקה הנוהגת, יש לקבוע לצד כל אחד מאישומים אלה מתחם ענישה הנע בין 4 ל-8 שנות מאסר. במסגרת האישום התשיעי, לעומת זאת, הורשע הנאשם בריבוי עבירות אינוס ומעשה סדום, שכן עלה בידו להפוך מעשים אלה לחלק שגרתי וקבוע במסכת “הטיפולים” שעברה הנפגעת. לפיכך, ובשים לב לנזקים החמורים שגרמו לה מעשיו, כפי שאלה באים לידי ביטוי בתסקיר שהוגש בעניינה, יש לקבוע לצד אישום זה מתחם ענישה של 6 עד 10 שנות מאסר.

קביעת העונש הראוי לנאשם

משנקבעו מתחמי הענישה, ובהעדר כל עילה לסטות מהם, יש לאתר את העונש הראוי לנאשם בגדרם של המתחמים שנקבעו, בהתאם למכלול הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ואשר נוגעות יותר לנאשם עצמו, לעברו ולדפוסיו. בהקשר זה ניתן להצביע על מספר שיקולים המצדיקים הימנעות ממיצוי מלא של הדין עם הנאשם. ראשית, יש להזכיר כי מדובר במי שניהל לאורך כל שנות חייו אורח חיים נורמטיבי, ואין לחובתו הרשעות קודמות כלשהן. שנית, השכיל הנאשם ליטול אחריות על מעשיו ולהודות בעובדות כתב האישום המתוקן עוד בטרם נשמעו כלל עדויות התביעה. הודאתו של הנאשם חסכה את הצורך בשמיעת עדויותיהן של שש מתוך עשר נפגעות העבירה, וללא ספק הקלה עליהן מאד וחסכה זמן ציבורי ניכר. עובר לגיבוש ההסדר אמנם העידו ארבע הנפגעות האחרות, ונחקרו בחקירה נגדית ממושכת ואינטנסיבית, אך בשים לב לעובדה כי בכתב האישום המתוקן בשלישית בוצעו תיקונים מסוימים לקולא גם בגדרם של האישומים המתייחסים לנפגעות אלה, ניתן משקל מסוים לקולא להודאתו של הנאשם ביחס לכלל האישומים. שלישית, תצוין העובדה כי הנאשם הפקיד מיוזמתו, מבלי שהיה מחויב בכך במסגרת ההסדר שגובש עמו, סכום של 75,000 ₪ בקופת בית המשפט, על חשבון הפיצוי העתידי. אמנם סכום זה רחוק מלשקף את עצמת הנזק שגרם לנפגעות, ואף את סכום הפיצוי הכולל שבכוונת בית המשפט לפסוק, אך יש במאמץ זה כדי להעיד על ראשיתה של הפנמה, תובנה וראיית האחר. רביעית, יש מקום ליתן משקל לפגיעה הצפויה של הענישה לא רק בנאשם עצמו, אלא גם בבני משפחתו הקרובים אליו, [הושמט…] לבסוף, לא נתעלם גם מעדי האופי ומהמכתבים הרבים שהוגשו לעיוננו ואשר חושפים פן אחר באישיותו של הנאשם, של אדם אשר סייע לרבים במצוקתם ותרם מזמנו וממרצו למטרות ציבוריות ראויות, במיוחד בכל הנוגע להתנדבותו בתחום הסיוע לחיילים פגועי הלם קרב.

לצד האמור לעיל נבהיר כי איננו מוצאים לייחס משקל רב לאמור בחוות הדעת הפרטית שהוגשה מטעם ההגנה. גם אם נתעלם מהטענה המוצדקת לפיה מי שאמור לשמש כזרועו הארוכה של בית המשפט לענייני אבחון, טיפול ושיקום הנו שירות המבחן, ולפיכך יש לבחון בזהירות ניסיונות לעקוף את התרשמותו באמצעות פנייה לחוות דעת פרטיות, הנערכות תמורת תשלום, הרי שבחוות הדעת עצמה אין כדי לסייע סיוע ממשי לעניינו של הנאשם. עיון בחוות הדעת, ובעדותה של עורכת המסמך בבית המשפט, מלמד כי היא נשענת כולה על מפגש קצר בן 3 שעות, כאשר כל המידע המפורט בה מבוסס על דברי הנאשם ועל האופן בו מבקש הוא עצמו להציג את הדברים. בנוסף, עולה מהעדות כי מטרת חוות הדעת הייתה לבחון את הרקע הפסיכולוגי שעמד ברקע לעבירות – הא ותו לא, וככזו ספק אם יש לה השלכה כלשהי על העונש שראוי להטיל על הנאשם. גם אם נקבל את הטענה כי ברקע לביצוע העבירות עמדו שילוב של מופנמות רגשית, ריחוק רגשי במערכת היחסים הזוגית וחוויות חיים טראומטיות לא מעובדות, כמפורט בחוות הדעת, הרי בהיעדר הליך טיפולי כלשהו, התייחסות מעמיקה לנזק, חרטה אותנטית והפחתה ברמת סיכון עתידית, אין מנוס מהטלת עונש מכביד ומרתיע, אשר יבטא את הגמול הראוי למעשיו של הנאשם.

ואכן, בהתאם לפסיקה, בעבירות חמורות מעין אלה משקלן של הנסיבות האישיות והמשפחתיות של הנאשם אינו רב, ועל בית המשפט ליתן משקל בכורה לשיקולי גמול והרתעה. במסוכנותו הניכרת של הנאשם לא חל כל שינוי, ושיקולי הרתעת היחיד והרבים מצדדים בקביעת העונש מעל לרף התחתון של המתחמים שנקבעו. שלא במפתיע, בהעדרו של הליך טיפולי כלשהו, עוררו דבריו האחרונים של הנאשם את הרושם כי הוא מצטער יותר על הנזק שנגרם לו ולמשפחתו, מאשר על הפגיעה החמורה שהסב לנפגעות העבירה. יש לקוות כי בהמשך ישכיל הנאשם להשתלב בהליכי טיפול במסגרת מאסרו, אך בעת הזו ברי כי אין מקום להקל עמו על יסוד טענות טיפול ושיקום שטרם החלו מתממשות. כל שנותר הוא לגזור את דינו של הנאשם לעונש כולל, תוך התחשבות, כמצוות סעיף 40יג'(ג) לחוק, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, ושמירה על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים לבין תקופת המאסר שתוטל. בנוסף, נטיל על הנאשם מאסר מותנה מרתיע, ונחייבהו בתשלום פיצוי לכל אחת מנפגעות העבירה, בהתאם לחומרת המעשים שביצע כלפיה ולפגיעה שגרם לה.

בטרם סיום נביע הערכתנו הרבה לנפגעות העבירה על הכוחות שגייסו ועל האומץ שהפגינו, בבואן לחשוף את מסכת החוויות הקשות שעברו מידיו של הנאשם. בהחלטתן זו ובנחישותן לממשה, שמו קץ לאפשרות הפגיעה בנשים נוספות ותרמו תרומה נכבדה לעשיית משפט צדק. מאחלים אנו להן כי סיומו של ההליך המשפטי יסייע בידם לגיוס הכוחות הנוספים הדרושים לקידום והשלמת הליכי הטיפול והשיקום, ואנו סמוכים ובטוחים כי בכוחן לעשות כן למענן ולמען בני המשפחה הסובבים אותן ותומכים בהן.

בשים לב לכל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 13 שנות מאסר, שמניינן יחל ביום מעצרו של הנאשם 16.11.22;

2. 18 חודשי מאסר על-תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת מין מכל סוג, לרבות ניסיון;

3. הנאשם יפצה כל אחת מנפגעות העבירה באישומים השני והשמיני בסכום של 20,000 ₪, את כל אחת מהנפגעות באישומים השלישי עד השביעי ב-40,000 ₪, את כל אחת מהנפגעות באישומים הראשון והעשירי ב-80,000 ₪ ואת הנפגעת באישום התשיעי ב-100,000 ₪. מדובר בפיצוי כולל בסך 500,000 ₪, כאשר סכום של 75,000 ₪ מתוכו כבר הופקד בקופת בית המשפט. על הנאשם להפקיד את יתרת הסכום עד ליום 1.6.25, והמזכירות תעביר את סכומי הפיצוי לנפגעות, בהתאם לפרטים שיסופקו על ידי המאשימה.

העתק יועבר לעורכות תסקירי נפגעות העבירה

זכות ערעור בתוך 45 ימים.

ניתן היום, ב’ אדר תשפ”ה, 03 מארס 2025, במעמד הצדדים.