גירושין

1. פס”ד זה יכריע במחלוקות בענין שלוש תובענות שהגישה התובעת כנגד הנתבע:

עורך דין מומלץ

א. תביעה בתלה”מ 33316-07-19 למזונות ומדור הקטינים.
ב. תביעה בתלה”מ 40993-07-17 למתן סעדים רכושיים: פירוק שיתוף בדירת מגורי הצדדים ובחשבונות הבנק, איזון משאבים, שמירת זכויות, מתן חשבונות וסעד כספי.
ג. תביעה בתלה”מ 28055-01-20 למתן סעד הצהרתי, לפיו לתובעת מחצית מהזכויות בדירת המגורים ברח’ **** בעיר **** (להלן: “הדירה”).

הדיונים בשלושת ההליכים התנהלו במאוחד, לרבות שמיעת הראיות, וזאת לנוכח הבהרת ב”כ הצדדים כי סוגיית המזונות וסוגיית הרכוש כרוכות זו בזו, תוך שבסיכומיהם התייחסו הצדדים בצורה נפרדת לכל אחת בהתאם להסכמה דיונית שהושגה .

רקע עובדתי ודיוני:

2. התובעת והנתבע נישאו זל”ז כדמו”י ביום 25.7.13, ומנישואין אלה נולדו שלושה ילדים: א’ (כבת 8 שנים), ב’ (כבן 7 שנים) וג’ (כבן 4 שנים) (להלן: “הקטינים”).

3. הצדדים חוו משבר שאינו ניתן לאיחוי ביחסיהם, ומועד הקרע לצורך איזון המשאבים נקבע על יסוד הסכמתם ליום 6.5.19 (ראה החלטה מיום 28.10.19 בתיק 40993-07-19).

4. הקטינים היו בטיפול אימם, התובעת, תוך שזמני השהות שלהם עם הנתבע הלכו והתרחבו עם הזמן, וכיום בהסכמת הצדדים שוהים הקטינים אצל אביהם מס’ פעמים בשבוע כולל לינה (ראה סעיף 9 לתצהירי עדות ראשית התובעת וכן הודעת הצדדים ובאי כוחם בעמ’ 2 שורות 18-31 לפרוטוקול הדיון מיום 17.3.22), כמפורט להלן:
בסופ”ש בו שוהים הקטינים עם האם – האב אוסף אותם בימי ראשון, שני ורביעי ישירות מהמסגרות החינוכיות והם נשארים אצלו עד למחרת בבוקר, אז מביא אותם למסגרות החינוכיות בשעת תחילת הפעילות.
בסופ”ש בו שוהים הקטינים עם האב – האב לוקח אותם למסגרות ביום ראשון בבוקר, ואוסף אותם מהמסגרות החינוכיות בימי שני ורביעי באותה מתכונת כאמור לעיל.
כמו כן, סוכם שאם אין מסגרות חינוכיות, הילדים יהיו באחריות ההורה אצלו ישנו בלילה הקודם ועד לשעת הצהריים שבה היתה אמורה להסתיים הפעילות במסגרות החינוכיות.

5. לאור האמור, ועל יסוד הסכמת הצדדים ובאי כוחם, בהחלטתי מיום 17.3.22 נקבע כך: “אני מאשרת את הסכמות הצדדים בענין זמני השהות, וענין זה יובא בחשבון במסגרת קביעת המזונות”.

6. גובה דמי המזונות מהווה את אחד מעמודי המחלוקת המרכזיים בין הצדדים.

לשם הצגת התמונה בכללותה ייאמר כי ביום 15.7.2019 הגישה התובעת תביעתה למזונות ומדור הקטינים, ובמסגרתה בקשה לפסיקת מזונות זמניים. המשיב לא הגיש כתב הגנה או תגובה לבקשה למזונות זמניים, הגם שבוצעה לו מסירה כדין (אישור מסירה הוגש לתיק ביום 22.8.19). בהחלטה מיום 10.9.19 נקבעו דמי המזונות הזמניים של הקטינים ע”ס 6,000 ₪, וזאת החל מחודש יולי 2019 ובכל 10 לחודש, זאת בהתחשב בנסיבות המקרה הספציפי, גילם הצעיר של הקטינים (כולם בעת מתן ההחלטה “מקטני קטנים”) וזמני השהות המצומצמים שקיים הנתבע עימם.

כתב הגנה הוגש לתיק ביום 22.9.19, ובהמשך (ביום 6.1.20) הגיש הנתבע בקשה דחופה להפחתת דמי המזונות הזמניים שנקבעו. התובעת הגישה תגובתה, וביום 9.2.20 הוחלט כי דמי המזונות הזמניים שנקבעו בהחלטה מיום 10.9.19 יעמדו בעינם. ביום 16.3.20 הגיש הנתבע בקשה נוספת לעיון מחדש, ואולם גם בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 3.4.20.

ביום 20.5.20 הגיש הנתבע בקשה שלישית לעניין הפחתת דמי המזונות הזמניים בטענה כי חל שינוי נסיבות בחלוקת זמני השהות בין הצדדים כאשר נכון להיום נוהגים הסדרי קשר נרחבים 3 פעמים בשבוע כולל לינה, אל מול זמני שהות בהיקף מצומצם של פעם בשבוע למשך מספר שהות כפי שהתקיים בעבר. לאחר עיון בבקשה ובתגובת התובעת, הוחלט ביום 11.7.20 לקזז את קצבת הילדים בגובה 528 ₪ לחודש שמקבלת התובעת ע”י המל”ל מתוך דמי המזונות הזמניים של הקטינים, ולהעמידם ע”ס 5,472 ₪ לחודש (1,824 ₪ לכל קטין).

7. מחלוקת מרכזית נוספת בין הצדדים מתייחסת לשאלה האם הדירה ברח’ **** בעיר ****, אשר הייתה בבעלות הנתבע מאז שנת 2002 – 10 שנים קודם להיכרות הצדדים, ואשר שימשה בהמשך למגוריהם ולמגורי ילדיהם, תיחשב כנכס בר איזון לצורך איזון משאבים ביניהם.
טענות הצדדים:

8. טענות התובעת:
8.1 תביעה למזונות ומדור הקטינים (תיק תלה”מ 33316-07-19)

א. התובעת טוענת כי מצבו הכלכלי המוצהר של הנתבע אינו משקף את התמונה האמיתית של היקף הכנסותיו ונכסיו, וכי הוא מסתיר מידע והכנסות בחוסר תום לב. לטענתה, מדובר בנתבע מתוחכם וממולח שעובד כקבלן שיפוצים עצמאי, ומפעיל עשרות שנים עסק של שיפוצים והשבחת נכסים, מבצע פרויקטים גדולים בכל רחבי הארץ, תוך שהוא מעסיק כל העת 3 עובדים שכירים אשר מקבלים את שכרם במזומן בכסף שאינו מדווח (“בשחור”) ללא תלוש משכורת וללא תשלום תנאים סוציאליים.

ב. התובעת טוענת כי הנתבע נוהג לקבל את מרבית הכנסותיו באופן לא מוצהר ובכספי מזומן, ופועל “מתחת לרדאר” של רשויות המס. לסברתה, הכנסתו החודשית של הנתבע נאמדת בפועל ע”ס 50,000 ₪ נטו, כאשר את כספיו שומר הנתבע במקומות מסתור ואצל בני משפחתו (הוריו ואחיו).

ג. התובעת מציינת כי הנתבע הינו בעלים של מלון בוטיק העונה לשם “****”, הממוקם ברח’ *** בעיר ***. לטענת התובעת, הנתבע הקים את המלון בן ארבעה החדרים, בכוחות עצמו וכן רכש עבורו ריהוט מפואר בהשקעה כספית לא מבוטלת. התובעת מציינת כי לפי אתר האינטרנט של המלון, עלות חדר ללילה עומדת ע”ס 549 ₪ כך שבלתי סביר בעיניה כי המלון לא רווחי כפי שמנסה הנתבע להציגו, מה גם העובדה שהמלון לא נסגר והנתבע ממשיך להפעילו ביד רמה מדברת בעד עצמה.

התובעת מוסיפה בהקשר זה וטוענת כי הנתבע לא הציג כל מסמך התומך בטענתו כי כספי מימון בניית המלון בסך של 99,000 $ ניתנו לו כהלוואה מאחיו, והעובדה כי לא נדרש להשיבם עד כה מוכיחה כי מדובר בסיוע כלכלי שנתן לו אחיו מרצונו הטוב.

ד. לטענת התובעת, הנתבע נוטל הלוואות בנקאיות אך ורק כדי להוליך שולל את רשויות המס ואת התובעת, וליצור מצג שווא כאילו אינו משתכר “חי מהיד לפה”, מלא בחובות וזקוק להלוואות כדי לשרוד, ואולם הנתבע עובד כיום כמו גם בתקופת החיים המשותפים מבוקר עד ליל.

ה. לטענתה, עוד במהלך נישואיהם הסתיר הנתבע מעיניה היקף הכנסותיו, ומרבית הוצאות הכלכלה ופרנסת הילדים שולמו על ידה מחשבונה. לטענתה, הנתבע הסיר מעליו אחריות זו ודרש כי הוצאות כלכלת הבית והמשפחה ישולמו על ידה ומחשבונה, ובכל חודש העביר לה מחצית מהסכום הכולל שהוציאה.

ו. כך בנוסף, מציינת כי מאז מועד הקרע נושאת לבדה בהחזרי הלוואות שנטלו הצדדים במהלך נישואיהם, בין היתר לצורך שיפוץ מאסיבי של דירת מגוריהם ברח’ **** בעיר **** בעלות חודשית של כ-2,100 ₪ בחודש (1765 ₪ + 337 ₪ – ראה סעיפים 32 ו-35 לסיכומי התובעת ונספחים ב’, י”ב ו-י”ג לתצהירי עדות ראשית מטעם התובעת).

ז. התובעת מציינת כי עובדת מזה כ-10 שנים כ***** בחברת ****, ומאז חודש 10/2020 משתכרת סך של 7,200 ₪ נטו בחודש, למעט בחודש בו משולמת לה הבראה אז שכרה גבוה יותר. עוד מציינת, כי מאז הגירושין ונוכח הקושי הכלכלי נאלצת לפדות ימי חופשה, וכן להשתמש בהקצאת ארוחת צהריים לה זכאית ממקום עבודתה לטובת רכישת מוצרי מזון לבית.

ח. התובעת מתגוררת יחד עם הקטינים בדירה שכורה ברח’ **** בעיר ****, בדמי שכירות חודשיים ע”ס 3,100 ₪ לחודש. לטענתה לא נמצאה זכאית לסיוע בשכר דירה, ואולם זכאית ל-20% הנחה בתשלומי ארנונה.

ט. לטענת התובעת, הקטינים זקוקים לצורך מזונותיהם לסך של 8,790 ₪ בחודש, כדלקמן:

א. עבור מזונות שלושת הקטינים סך של 6,150 ₪.
בסעיף 12 לתצהיר עדות ראשית מטעמה מובא הפירוט הבא (עבור כל אחד מהילדים): הוצאות כלכלה 800 ₪, ביגוד והנעלה 250 ₪, נסיעות 200 ₪, צעצועים וספרים 100 ₪, תרבות פנאי 100 ₪, דמי טיפול 500 ₪, בריאות 100 ₪ – ובסה”כ סך של 2,050 ₪ בחודש לכל ילד.

ב. עבור מדור והוצאות מדור סך של 2,640 ₪ בחודש.
התובעת מפרטת (בסעיף 12 לעיל לתצהיר עדותה) הוצאות מדור בסך של 3,200 ש”ח והוצאות החזקת מדור בגובה 2,080 ₪, ומציינת כי חלקו היחסי של הנתבע עומד על 50% מסך זה.

בנוסף, עותרת התובעת לחיוב הנתבע במחצית הוצאות החינוך של הקטינים בסך של 1,985 ₪ בחודש (3,970 ₪ במשותף).

בהקשר זה יצוין, כי בסעיף 51 לסיכומיה מצביעה התובעת למעשה על שינוי הנסיבות שחל הן בחלוקת זמני השהות בין הצדדים והן בגילאי הילדים מאז ניתנה ההחלטה למזונות זמניים (דובר על 3 קטינים מתחת לגיל 6 “מקטני קטנים”), ואולם לטענתה אין לשנות את סכום המזונות הזמניים שנקבע נוכח גילו הצעיר של הבן ג’ (בן 4 שנים) ובהתחשב בכך שהנתבע אינו נושא בשום סכום נוסף מעבר לדמי המזונות שנפסקו, והתובעת משלמת לבדה את הוצאות הצהרון, ועד גן ומוסדות חינוך.

8.2. תביעה רכושית: פירוק שיתוף בדירת מגורי הצדדים ובחשבונות הבנק, איזון משאבים, שמירת זכויות, מתן חשבונות וסעד כספי (תיק תלה”מ 40993-07-17):

א. במסגרת תובענה זו טוענת התובעת לזכויות בדירה ברח’ **** בעיר **** מכוח הלכות שיתוף ספציפי, ומבקשת להכיר בדירה זו כנכס משותף של הצדדים לצורך איזון משאבים.

ב. התובעת מציינת כי אין חולק כי מדובר בדירה הרשומה ע”ש הנתבע ונרכשה על ידו טרם הנישואין מכספים שחסך ומכספי הלוואה מובטחת במשכנתא שנטל בסך של כ-150,000 ₪ (ראה סעיף 33 לסיכומי התובעת), ואולם לטענתה השקעות כספיות מצידה בדירה, לרבות השתתפותה במשך השנים בהחזרי המשכנתא השוטפים, כמו גם הסתמכות על מצג אקטיבי של שיתוף מצד הנתבע מעידים כי מדובר בנכס בר איזון.

התובעת מוסיפה בהקשר זה, כי חרף חיוב בתשלומי המשכנתא מחשבון הבנק של אביו של הנתבע, אין לקבל את הטענה כי הוריו של הנתבע הם אשר משלמים בעצמם את תשלומי המשכנתא בסך של כ- 800 ₪ בחודש, באשר הנתבע מפקיד לאביו מדי חודש כספים במזומן בחשבון, לרוב בסכומים שאינם תואמים את גובה ההחזר החודשי של המשכנתא.

ג. התובעת טוענת כי הדירה שימשה למגורי המשפחה במרבית שנות החיים המשותפים, והצדדים התגוררו בה עוד טרם נישואיהם. היא מציינת, כי מספר חודשים לאחר נישואיהם (בחודש 10/2013), השקיעו הצדדים סך של כ-200,000 ₪ בשיפוץ הדירה לצורך התאמתה למגורי המשפחה המתרחבת, השיפוץ ארך כ-4 חודשים במהלכם התגוררו הצדדים בבית אמה של התובעת. נטען, כי כספי השיפוץ מומנו ע”י כספים משותפים שחסכו הצדדים לרבות כספי מתנות החתונה, וכן ע”י הלוואת משכנתא שנלקחה מחשבונה בסך של 50,000 ₪, בהחזר חודשי של כ-400 ₪ לחודש (ראה נספחים א ו-ב’ לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת). התובעת מציינת כי נערכה שמאות לנכס מטעם הבנק, נעשה ביטוח לדירה ע”י הצדדים ונרשם משכון על הזכויות בדירה לטובת ההלוואה (ראה נספח ב’ ו-ג לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת) . כן נטען, כי בעקבות השיפוץ חלה השבחה משמעותית בערך הנכס.

ד. התובעת טוענת כי הצדדים רכשו ריהוט ומוצרי חשמל חדשים לדירה, וכי היא מימנה את רכישת המיטלטלין בכספים שנחסכו בחשבונה.

ה. צוין כי לאחר השיפוץ הדירה שימשה את הצדדים למגוריהם, ורק לאחר שחוו משבר ביחסיהם החליטו, עם חזרתם לשלום בית, לעבור ביום 1.7.21 לדירה שכורה גדולה יותר ברח’ **** בעיר ****. לטענת התובעת, הדירה הושכרה לצד ג’ ודמי השכירות החודשיים שהתקבלו שימשו את הצדדים לתשלום דמי השכירות של הדירה ברח’ **** הנ”ל, טענה אשר לא הוכחשה ע”י הנתבע (ראה סעיף 10 לכתב ההגנה). לאחר פרידת הצדדים הותירה התובעת, כך לטענתה, את מרבית המיטלטלין בדירה אשר השכירו הצדדים ברח’ **** לשימושו של הנתבע.

ו. התובעת מציינת כי הפנתה את כל משאביה לדירה שנרכשה ע”י הנתבע עובר לנישואין, ולכן לא פעלה לרכישת דירת מגורים לה ולילדים תוך נטילת משכנתא מתאימה. לטעמה של התובעת, ההשקעה כספית המתוארת מעידה בדרך של התנהגות על כוונת שיתוף מצד הנתבע ועל עירוב נכסים כלכלי ביניהם.

ז. התובעת מציינת כי לאחר נישואיהם צירפה את הנתבע כבעלים בחשבון הבנק אותו מנהלת בבנק *** סניף **** בעיר ****, ואולם לאחר שהנתבע לא הפקיד כל סכום בחשבון אלא עשה בו שימוש לצורך משיכת כספים לצרכיו, ביטלה התובעת בשנת 2015 את ההרשאה שנתנה לו, וכיום מנהלים הצדדים חשבונות בנק נפרדים.

ח. התובעת טוענת כי מאז מועד הקרע נושאת לבדה בהלוואות המשותפות של הצדדים, ומסבירה כי במשך כל שנות הנישואין, פרנסת המשפחה ומימון צרכי הבית הושתו על כתפיה נוכח קמצנותו של הנתבע. לטענתה, בחודש 10/2017 נטלה הלוואה בסך של 50,000 ₪ מחשבונה לטובת כיסוי יתרת החובה הגבוהה שנוצרה בחשבונה, ובחודש 01/2019 נאלצה למחזר הלוואה זו לסך של 55,000 ₪ (ראה נספח ה’ לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת). נטען כי, קמצנותו של הנתבע וחוסר השיתוף מצדו ביחס להתנהלותו הכספית הם שהיוו את הבעיה העיקרית בחיי הנישואין של הצדדים. במסגרת סעיפים 35-36 ו-39 לסיכומיה עותרת התובעת לחייב הנתבע ביתרת ההלוואות המשותפות כפי ערכן במועד הסילוק בפועל ובמחצית התשלומים ששילמה התובעת מאז מועד הקרע ועד לסילוקן המלא והמוחלט של ההלוואות.

ט. צוין כי ככל הידוע לתובעת, הנתבע מנהל חשבון בנק על שמו בלבד בבנק **** סניף **** בעיר ****, והוא בעל השליטה היחיד בו. לסברתה, הנתבע מעביר כספים רבים על בסיס חודשי לקרובי משפחה בארץ ובחו”ל, וכך עלה בידו להבריח מהקופה המשפחתית את ההכנסות שאמורות להיות צבורות לטובת המאמץ והתא המשפחתי.
התובעת מציינת, כי אין לה כל קשר וכל ידיעה ביחס להלוואות שנטל הנתבע מחשבונו, וכי לא הכירה את פעילותו העסקית בחשבונות הבנק על שמו, באשר הנתבע מידר אותה לחלוטין מכל פעילותו העסקית, הנדל”נית, הכלכלית ולא חשף אותה מעולם להכנסות מעסקיו (ראה סעיף 25 לסיכומיה).

י. התובעת טוענת כי עושה שימוש ברכב מסוג *** מודל 2010, אותו קיבלה במתנה מאמה עוד קודם לנישואיה עם הנתבע, ואמה אף משלמת את תשלומי ביטוח הרכב. כן מציינת, כי ככל הידוע לה הנתבע עושה שימוש ברכב מסוג ******מודל 2010, אשר נרכש ע”י הצדדים במהלך חי הנישואין ונרשם ע”ש הנתבע.

יא. לטענת התובעת, במהלך כל חיי הנישואין עבדה ותרמה את חלקה למאמץ פרנסת המשפחה, לכלכלת הבית ולצרכי המשפחה, תוך הסתמכות על הדירה כנכס השייך לתא המשפחתי, ועתה מנסה הנתבע להדיר אותה מבית המגורים ששם התגוררו הצדדים, נולדו וגדלו ילדיהם . נטען, כי חיי הנישואין וחיי המשפחה של הצדדים, ניהול משק בית משותף ביחד וגידול משותף של ילדיהם מלמדים על שיתוף בנכסים ובמשאבים שהושגו כפרי מאמץ משותף, ולפיכך התובעת זכאית למחצית מהדירה ולחילופין למחצית משוויה.

יב. כמו כן, התובעת טוענת כי לנתבע עסקים, כספים, זכויות סוציאליות, קופות גמל, ביטוחי מנהלים וכיוצ”ב, וכי היא זכאית למחצית הכספים ושווי הזכויות שנצברו לנתבע עד למועד הקרע, בין היתר בגין העסקים אותם מנהל.

8.3 תביעה למתן סעד הצהרתי (תיק תלה”מ 28055-01-20)

במסגרת תובענה זו נשענת התובעת על אותן הטענות אשר העלתה בתובענה הרכושית, תוך שבסופה עותרת למתן פסק דין הצהרתי לפיו לתובעת מחצית הזכויות בדירת המגורים ברח’ **** בעיר **** או למחצית שווי השבחת הדירה במהלך תקופת הנישואין, וכן עותרת למינוי שמאי לצורך הערכת שווי דירת המגורים ו/או שווי ההשבחה.

9. טענות הנתבע:

9.1 מזונות ומדור הקטינים (תיק תלה”מ 33316-07-19)

א. הנתבע מכחיש את טענות התובעת ביחס למצבו הכלכלי, וטוען כי אין כל אחיזה עובדתית לתמונה אותה מבקשת התובעת להציג בפני בית המשפט. לטענתו, התובעת העלתה טענות ביחס להשתכרותו בחוסר תום לב כאשר ידוע לה שאין בטענותיה אמת, שהרי ביקשה להתגרש ממנו עקב השתכרותו הנמוכה.

ב. הנתבע מציין כי מנהל עסק עצמאי לשיפוצים. לדבריו, מדובר בעסק קטן ולא כפי שמנסה להציג אותו התובעת. כן טוען כי סובל מנכות רפואית בשיעור של 15% לצמיתות בשל ריסוק בברך, ולכן החליט במסגרת חיפושיו אחר אפיקי הכנסה חלופיים להחכיר לתקופה של 10 שנים בית קרקע ברח’ **** בעיר ****, הבית בן 4 חדרי אירוח ומיועד להשכרה יומית. הנתבע טוען כי מצבו הכלכלי רעוע, ומפנה במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמו לדו”ח רווח והפסד של שני עסקיו (הנמצאים תחת אותו עוסק מורשה) ומעיד כי הרווח החודשי נכון ליום 31.8.21 משני עסקיו הינו 6,886 ₪ לחודש. הנתבע מכחיש את הטענה כי משתכר סכומים שאינם מדווחים, וטוען כי הגם שענף השיפוצים מתנהל ברובו במזומן, אין פירוש הדבר כי כספים המתקבלים לא מדווחים על ידו, וכי מדובר בטענה שהינה בבחינת הרחבת חזית אסורה בגרסת התובעת.

ג. הנתבע טוען כי כלכלת המשפחה הסתמכה ברובה על התובעת, אשר היתה מודעת למצבו הכלכלי הרעוע של הנתבע, ובשל פוטנציאל השתכרותו זה ביקשה להתגרש ממנו. לטענתו טרם פירוד בני הזוג, הורגלה המשפחה לחיות ברמת חיים נמוכה, התגוררה בדירה מפוצלת קטנה עם אחד מאחיו, ובהמשך עם התרחבות המשפחה עברה להתגורר בדירה שכורה בעלות חודשית של 3,900 ₪ בחודש. הנתבע טוען כי סכום המזונות הזמניים שנקבע כלל לא תואם את גובה הכנסותיו ואת יכולותיו הכלכליות, ודאי לא לרמת החיים אליה הורגלו הילדים, ומוסיף כי התובעת לא צירפה כל אסמכתא לתמיכה בטענותיה בדבר צרכיהם של הקטינים.

ד. הנתבע טוען כי אינו מצליח לעמוד בסכום המזונות הזמניים שנקבע, עד כי הגיע ליתרת חובה של אלפי שקלים בחשבונו. לטענתו, על מנת לעמוד בנטל המזונות ולכלכל את הוצאותיו נאלץ ליטול הלוואות מהבנק ולהגדילן מעת לעת, וכן להיעזר בבני משפחה שיסייעו לו בתשלום המזונות. בתצהיר עדות ראשית מטעמו (סעיפים 48-51) מפרט הנתבע 4 הלוואות שונות שלקח משנת 2017 ועד 2021 בסך כולל של 325,000 ₪ (ראה נספחים 16-18 לתצהיר עדות ראשית), ומציין כי כל ההלוואות נבלעו ביתרת החובה בחשבונו. בנוסף, ציין הנתבע את ההלוואה בסך 99,000 $ לשיפוץ בית הקרקע אשר טרם הוחזרה לאחיו (סעיף 46 לתצהיר עדות ראשית, נספח 15).

ה. הנתבע טוען כי ההלוואות הכבדות שנטל בשילוב עם נתוני גילו, השכלתו ומצבו הרפואי מלמדים כי הוא נעדר כל פוטנציאל השתכרות וממצה את מלוא יכולותיו, וכי השארת שיעור המזונות על כנו בנסיבות אלה תהא הרת אסון עבורו. נטען כי משכורתה של התובעת גבוהה משל הנתבע כך גם פוטנציאל השתכרותה, תוך שצוין כי התובעת זכאית מדי שנה לבונוס שנתי מעבודתה בגובה כ-7,000 ₪, להפרשים ממס הכנסה בגובה של כ-7,884 ₪ בשנה, לקצבה ילדים חודשית בגובה 528 ₪, וכן הצביע על הפקדת מזומן ביום 21.10.18 בסך 4,000 ₪ והפקדות שיקים בחשבונה במהלך 2018 בסך כולל של 11,964 ש”ח.

ו. בסעיפים 12, 13 ו-17 לכתב הגנתו טען הנתבע כי אין כל הלוואות משותפות לצדדים, וכי כל אחד מהם מנהל כאמור חשבון בנק פרטי בנפרד מהאחר. נטען, כי מדובר בהלוואות פרטיות שהתובעת נטלה על עצמה מבלי ליידע את הנתבע, למעט הלוואה אחת בלבד אשר נלקחה תחת הכותרת הלוואת שיפוץ ובפועל שימשה את הצדדים לקניית ריהוט, ההחזר החודשי של ההלוואה בסך כ-400 ₪ יורד מחשבונה של התובעת והנתבע מחזיר לה מדי חודש סכום זה.

ואולם, בסיכומיו העלה הנתבע טענות סותרות (ראה סעיפים 59 ו-61 לסיכומי הנתבע), וטען כי מכיר למעשה בחלקו בהחזר ההלוואה שלקחה התובעת מבנק *** וכן מבנק ****, תוך שביקש לחייב התובעת במחצית ההלוואות שנטל לטענתו מחשבונו לצורך כלכלת הבית השוטפת, וכן לחייבה במחצית יתרת החובה בחשבונו נכון למועד הקרע.

ז. הנתבע מצביע על שינוי הנסיבות שחל בגילאי הקטינים (שני ילדים מעל גיל 6) ובחלוקת זמני השהות בין הצדדים מאז נקבעו דמי המזונות הזמניים, וטוען כי מקום בו חולקים הצדדים זמני שהות שווים יש לקבוע את חלוקת המזונות שאינם תלויי שהות בהתאם ליחס ההכנסות של הצדדים וכן לקבוע כי כל הורה יישא בהוצאות תלויות השהות עת שוהים הילדים עמו, גם לעניין הקטין מתחת לגיל 6, תוך שהפנה בהקשר זה להחלטת בימ”ש העליון בבע”מ 919/15 וכן להחלטות בתמ”ש 46640-01-15 ועמ”ש 14612-10-16). בסעיף 29 לתצהיר עדות ראשית מטעמו טוען הנתבע כי לנוכח היקף זמני השהות אין לחייבו במזונות הקטינים א’ ו- ב’ כלל, למעט מחציות, ובאשר לבן ג’ יש לפסוק דמי מזונות בגובה 750 ₪, וזאת עד הגיעו לגיל 6 שנים.

ח. כמו כן, נטען כי חל שינוי נסיבות גם ביחס להוצאותיהם של הקטינים אשר חלו על התובעת, ואשר לטענת הנתבע הצטמצמו דרמטית. הנתבע אינו מכחיש כי התובעת שילמה לבדה את מלוא הצהרונים של הילדים בסך של 3,970 ₪ עת נקבעו דמי המזונות הזמניים בהחלטה מיום 10.9.19 (ראה סעיף 28 לסיכומיו), ואולם חיוב זה פחת לטענתו לאורך הזמן, והחל מחודש 09/21 שילמה התובעת סך של 1,200 ₪ עבור צהרון הבן ג’, ומחודש 03/22 הופחת התשלום לסך של 307 ₪ בלבד.

ט. כך בנוסף, נוכח פערי השכר הנטענים בין הצדדים, ביקש הנתבע לקבוע כי חלוקת הוצאות רפואה וחינוך לרבות שיעורי עזר תיעשה באופן שהתובעת תישא ב-60% מהסכום ואילו הנתבע ב-40%, וזאת לאחר קיזוז קצבת הילדים בתחילת כל שנה. זאת ועוד, מבקש הנתבע להגביל את חוגי הילדים לחוג אחד עבור כל ילד, לקבוע כי שיעורים פרטיים יינתנו לקטינים רק בהתאם להמלצת מורה מחנך אשר ימצא שהדבר הינו הכרחי ונדרש, וכן מבקש להורות כי דמי המוסד לביטוח לאומי ישולמו לצדדים בחלקים שווים.

9.2 פירוק שיתוף ואיזון משאבים (תיק תלה”מ 40993-07-17):

א. כהערה מקדימה ייאמר כי במסגרת התובענה דנן ביקש הנתבע כי כתב ההגנה, תצהירו הרכושי והמסמכים אשר הגיש לתיק ישמשו כתצהיר עדות ראשית מטעמו (ראה סעיף 4 לבקשתו מיום 9.3.22), ולהלן סיכום טענותיו בהליך זה.

ב. הנתבע טוען כי ברח’ **** בעיר **** נרכשה על ידו בשנת 2002, כ-10 שנים טרם היכרותו את התובעת ולפיכך מהווה נכס חיצוני אשר אינו בר איזון. לטענתו, הדירה שייכת לו ולאביו מר ****, אך נרשמה ע”ש הנתבע בלבד בשל העובדה כי אביו התגורר בדירת עמידר עם משפחתו ולא יכול היה לרשום את חלקו כבעליה. לטענתו, הדירה נקנתה כפתרון לצפיפות הקשה של המשפחה מרובת הילדים בדירת עמידר ששטחה 48 מ”ר, וכי האחים המתבגרים עבור להתגורר בה.

ג. הנתבע טוען כי הדירה נרכשה מכספים שקיבל מקצבת נכות מביטוח לאומי ומכספי הלוואה מובטחת במשכנתא מבנק מזרחי טפחות בסך של כ-133,750 ₪. כן טוען, כי תשלומי המשכנתא החודשיים העומדים ע”ס של כ-779 ₪ משולמים מאז נרכש הנכס ע”י אביו בלבד באמצעות הפקדה לחשבון הייעודי בבנק ****, כאשר בכך קונה האב את הזכות למגורים זמניים בדירה לשאר ילדיו. הנתבע מציין כראיה לדברים את חלוקת הדירה ליחידות כדי שהאחים יוכלו להתגורר בפרטיות.

ד. לטענת הנתבע בני הזוג מעולם לא התגוררו בדירה טרם נישואיהם, והתובעת לא השקיעה ולו שקל אחד לצורך רכישת הדירה או השתתפה בהחזרי המשכנתא השוטפים אשר שולמו כאמור ע”י אביו. בהקשר זה דוחה הנתבע את הטענה כי העביר לאביו כל חודש כספים במזומן בגובה המשכנתא. לטענתו, אביו משלם את החזר המשכנתא מדי חודש מכספי הביטוח הלאומי, ועובדה היא שאביו המשיך בביצוע תשלום זה גם כאשר הנתבע לא שהה ארץ משך כ-10 שנים.

ה. נטען כי בני הזוג התגוררו בדירה רק כ-3 שנים בלבד מסך 6 שנות נישואיהם, ומגוריהם בה היו זמניים בלבד עד אשר יתייצבו כלכלית. נטען כי משך שנות הנישואין היה קצר יחסית, וידע כמה פרידות. לטענתו, מעולם לא הובטח או הוסכם כי הדירה תהא משותפת לבני הזוג, ולא היתה כל התנהגות מצדו המצביעה על כוונת שיתוף, כך שלא ברור על מה הסתמכה התובעת בחשבה כן. הנתבע טוען כי מתחילת הנישואין לא היתה כל כוונת שיתוף, הצדדים מחזיקים חשבונות בנק נפרדים וכי אף פרמטר בעניינם לא מעיד על כוונת שיתוף (ראה סעיף 18 ו-28 לכתב ההגנה).

ו. הנתבע דוחה את הטענה ביחס להשקעת 200,000 ₪ לצורך שיפוץ הדירה והתאמתה למגורי המשפחה המתרחבת. לטענתו, השיפוצים בדירה נעשו ברובם הגדול טרם הנישואין “ורק הקוסמטיקה הסופית של הדלתות הותקנו לאחר הנישואים”, ונועדו לחלוקת הדירה והפרדתה ממגורי אחיו, כך שלמעשה הדירה הוקטנה בשליש. עוד טען, כי הקבלות אותן הציגה הנתבעת מלמדות על תשלום לרכישת ריהוט ומוצרי חשמל לבית לאחר החתונה, למעט קבלה אחת ע”ס 4,300 ₪ לרכישת קרמיקה וקבלה אחרת ע”ס של 2,800 ₪ עבור דלתות. לטענתו, ההלוואה שנטלה הנתבעת בסך 50,000 ₪ נועדה לכיסוי יתרת החובה בחשבונה. (סעיף 28 לכתב ההגנה

ז. הנתבע סבור כי אין במקרה דנן כדי לענות על עקרונות הלכת השיתוף הספציפי ביחס לדירה, בפרט כאשר התובעת, הטוענת לשיתוף ספציפי, כלל לא מכירה בשיתוף בסיסי ביחס לכל הזכויות שהיא צברה או ביחס לחובות שנצברו ע”י הנתבע בתקופת החיים המשותפים. כן נטען התובעת לא ביקשה כל סעד ביחס לחובות שצבר בתקופת החיים המשותפים, וביקשה להחריג אותם מהאיזון שבין הצדדים.

יצוין, כי אף הנתבע הציג עמדה דואלית ביחס לאיזון המשאבים בין הצדדים. מחד טוען להפרדה רכושית ביניהם, לרבות בחשבונות הבנק, וטוען כי לא היתה כל כוונת שיתוף מצד שני בני הזוג (ראה סעיפים 11 ו-28 לכתב ההגנה בהליך זה, סעיפים 12, 13 ו-17 בכתב ההגנה בתלה”מ 33316-07-19 וסעיף 7 ו-18, 25 לכתב ההגנה בתלה”מ 28055-01-20), ומאידך מבקש הנתבע לחייב את התובעת במחצית ההלוואות ויתרת החובה שבחשבון הבנק על שמו נכון ליתרתן במועד הקרע, וזאת בקיזוז שתי ההלוואות שנטלה התובעת מבנק דיסקונט ומבנק מזרחי נכון ליתרתן במועד הקרע (ראה סעיפים 59-62 לסיכומי הנתבע).

ח. הנתבע טוען כי התובעת מבקשת להציג מצג כוזב ביחס לעסקיו ולגובה הכנסתו, אך בתביעת הרכוש מטעמה בחרה שלא לתבוע שום חלק מעסקיו “המצליחים”, אף בחרה שלא לבקש מינוי מומחים להערכת העסקים או רווחיהם ולו בתקופת החיים המשותפים, מהטעם שידוע לה כי מדובר בעסקים השקועים בחובות כבדים וקשים.

ט. הנתבע מציין כי מנהל שלושה חשבונות בנק על שמו:

חשבון בבנק ****סניף *** מס’ ח”ן **** – המשמש לניהול עסק השיפוצים;

חשבון בבנק **** *** סניף *** מס’ ח”ן **** לניהול עסק חדרי האירוח. הנתבע טוען כי לא מושך כספים מחשבון זה והכספים שבחשבון משמשים לאחזקת בתי האירוח;

חשבון נוסף בבנק **** סניף ***מס’ ח”ן **** המשמש רק לצורך תשלום החזרי המשכנתא, תשלום המבוצע ע”י אביו כנטען.

י. הנתבע מאשר כי בבעלותו רכב *** מ.ר ****, אך מציין כי מדובר במודל 2009.

יא. באשר למיטלטלין נטען כי חלוקת המיטלטלין בין הצדדים בוצעה, ואין להורות על חלוקה נוספת.
9.3. סעד הצהרתי (תיק תלה”מ 28055-01-20)
כתב ההגנה אשר הוגש בהליך זה נשען ברובו על אותן הטענות אשר העלה הנתבע במסגרת ההליך הרכושי, והוסיף כי התנהלות התובעת נועדה לנכס לעצמה את הדירה ולהשיג הישגים רכושיים וכלכליים שלא מגיעים לה. נטען כי לתובעת לא היה קשר לתהליך מציאת הדירה ובטח שלא לרכישתה, וכי היא לא הפנתה שום משאב לצורך דירה זו, לא במועד הרכישה ולא בתקופת הנישואין, למעט מס’ אביזרים שנדרשו לצורך התאמת בית המגורים לצדדים. לטענת התובע, נוכח דרישת התובעת עצמה, ניהלו הצדדים בתקופת נישואיהם הפרדה מוחלטת והדדית בכספם ורכושם, ובהיעדר כל כוונת שיתוף ספציפית ביחס לנכס חיצוני זה, אין לתובעת כל זכות בו ויש לדחות תביעתה.

דיון והכרעה

מזונות ומדור הקטינים (תלה”מ 33316-07-19):

10. הצדדים הינם יהודים, ומשכך חבות הנתבע במזונות ילדיו הקטינים קמה מכוח הדין האישי העברי החל עליו (ראה סעיף 3. (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט-1959)), אשר יסודו בפרשנות הנוכחית של תקנת תש”ד של מועצת הרבנות הראשית לארץ ישראל, ובהתאם להלכה אשר נקבעה ע”י בית המשפט העליון בבע”ם 919/15 בפסק דין פלוני נ’ פלונית.

11. היקף החבות במזונות ואופן חלוקתה בין ההורים נקבעים בראש ובראשונה בהתאם לקבוצת הגיל אליה משתייכים הילדים הקטינים. בענייננו, הבן ג’ כבן ה-4 משתייך לקבוצת הגיל הראשונה “קטני קטנים” (0-6), ובה חלה חבות מזונותיו ההכרחיים באופן מוחלט על האב, כאשר האם מצדה פטורה לגמרי ממזונות אלה בלי קשר למצבה הכלכלי. שני הילדים הנוספים: הבן ב’ כבן ה-7 והבת ג’ כבת ה-8 משתייכים לקבוצת הגיל השנייה “קטנים” (6-15), ובה חלה החבות על שני ההורים באופן שווה (“מזונות מדין צדקה”), תוך שהחלוקה ביניהם נקבעת בהתאם לכמה פרמטרים: בדיקת היכולת הכלכלית של כל אחד מההורים, קביעת היחס בין יכולותיהם הכלכליות של השניים, הערכת צרכי הקטינים ע”פ רמת החיים לה הורגלו ערב הפירוד וחלוקת זמני השהות בפועל של הקטינים עם כל אחד מהוריהם (ראה: בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית, עמ”ש (ת”א-יפו) 33549-04-16 פלוני נ’ פלונית ועמ”ש (ת”א-יפו) 14612-10-16 פ’ ב’ נ’ א’ ב’).

יכולותיהם הכלכליות של הצדדים:

יכולתה הכלכלית של התובעת
12. התובעת צירפה לתצהיר עדות ראשית מטעמה 12 תלושי שכר לחודשים 10/2020 – 09/2021 מהמעסיק “*****” המעידים על הכנסה חודשית ממוצעת בגובה 7,736 נטו לחודש.
בהקשר זה יש לציין, כי בתלוש השכר לחודש 12/2020 שולם לתובעת מענק מכירה בגובה 25,000 ₪, ומשכורתה לחודש זה נאמדה בסך של 29,391 ₪. התובעת אישרה בחקירתה כי מקבלת בונוס שנתי ממקום עבודתה, והתייחסה בעדותה לבונוס אשר התקבל בחודש 04/2019 בסך 7,000 ₪ (ראה עמ’ 4 לפרוטוקול מיום 17.3.22 שורות 2-3 ותלושי השכר המצורפים לכתב התביעה ולתצהיר עדות ראשית בתלה”מ 33316-07-19). כמו כן, אישרה התובעת כי בחודש בו משולמים לה דמי הבראה, משכורתה גבוהה יותר ואף התייחסה לקידום שקיבלה בעבודתה ולתוספת במשכורתה: “בחודש יולי יש תשלום הבראה, 6,200 ₪ זה משכורת חודשית נטו, אז היה בתחילת התהליך אחרי זה היתה לי תוספת בשכר סה”כ 7,200 ₪. זה היה באוקטובר 2020. בתפקיד שלי אז הייתי רק דרום היום אני על כל הארץ בתפקיד שלי וקיבלתי הגדרת דירוג.” (ראה עמ’ 3 לפרוטוקול מיום 17.3.22 שורות 27-30. כמו כן, ראה תלוש שכר לחודש 07/2021 המצורף לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, בו התקבל תשלום הבראה ומשכורת נאמדה בסך של 9,892 ₪).

התובעת מעידה בחקירתה כי נאלצת לפדות ימי חופשה על מנת להגדיל את משכורתה: “פדיתי ימי חופשה לזה שלא רציתי לקחת הלוואות, במחלקה המשפטית של משאבי אנוש פדיתי 6 ימי חופשה וזה בתוספת שכר להתקיים”. כן ציינה, כי בשל מצבה הכלכלי היא משתמשת בהקצבת ארוחת הצהריים שמקבלת מעבודתה לצורך כלכלת הבית ורכישת מוצרי מזון בחנות “****” בה היא עובדת (עמ’ 3 שו’ 23-24, ושו’ 32-35 לפרוטוקול).

קצבת המל”ל עבור הקטינים משולמת לידי האם (בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 10.9.19), ונלמד מתדפיסי העו”ש אשר צירפה התובעת לתצהיר עדות ראשית מטעמה כי היא עומדת ע”ס 485 ₪ לחודש.

לאחר בחינת כל הנתונים שהוצגו והוכחו אני מוצאת להעריך את הכנסתה החודשית הממוצעת של התובעת ע”ס כ-8,200 ₪ לחודש.

13. בחקירתה של התובעת ניתן היה להתרשם כי מנקודת מבטה הנתבע מנע כספים מהבית בתקופת החיים המשותפים, כפי שהוא מבקש למנוע כספים כעת בבקשתו להפחתת דמי המזונות ילדיו הקטינים. עדותה של התובעת מהימנה ולא מצאתי כי היא מבקשת להטעות או להסתיר נתונים מבית המשפט.

יחד עם זאת, קשה להתעלם מהבעייתיות שקיימת בטענת התובעת, שהרי אף לטענתה הנתבע לא סיפק פרנסה ראויה לתא המשפחתי גם במהלך חיים המשותפים. התובעת לא הצליחה להביא שום ראיה להכנסות הנתבע למעט אמירה כללית של “העלמת כספים” על ידו (ראה לעניין זה עמ’ 7 שורות 13-16 לפרוטוקול), יחד עם זאת קשה להתעלם מהעובדה כי הנתבע ממשיך לנהל את עסקיו ודווקא בחקירתו נתגלו סתירות ותמיהות.

לענין זה ר’ עדותה בעמ’ 6 שורות 1-6:
“ש.      מי כלכל את משק הבית בזמן החיים המשותפים?
ת.       אני.
ש.      תסבירי לי למה?
ת.       הוא הסביר לך לא, הוא כל הזמן היה בחובות הכל היה על הגב שלי, הכל היה על הגב של אמא שלי שתהיה לי בריאה וחזקה, הכל היה עלינו…”

ובהמשך:
“לשאלת בית המשפט מדוע אני סבורה שהנתבע שלטענתי היה על הגב שלי בתקופת החיים המשותפים כעת מצליח לייצר סכומי כסף אחרים אני עונה שיש לו זמן פנוי הוא עובד. וגם אם הוא לא רוצה לעבוד יש לו את הזמן הזה יום ולילה וגם בתקופת הנישואים התחננתי אליו להפסיק עם עבודות האלה ללכת להיות שכיר, שאני אמצא לו עבודה, לקחתי את זה על עצמי.

לשאלת בית המשפט למה רציתי שהוא יפסיק עם עבודות האלה ושילך להיות שכיר אני אומרת שרציתי שהוא יביא משכורת. בכל בוקר הוא היה יוצא עם בגדי עבודה, היה חוזר ב 21.00 בטענה שהוא בעבודה, ולא מדבר איתי בטלפון כי הוא על סולם, כל הזמן בעבודה אבל בסוף חודש הוא אומר שאין לו כסף. כאשר בית המשפט שואל אותי אז למה אני ממשיכה לטעון שיש לו כסף אני אומרת שאני לא מאמינה לו שאין לו כסף. לכן רציתי לעזוב אותו כי לא האמנתי לו.”

יכולתו הכלכלית של הנתבע

13. הנתבע בעל עסק לשיפוצים ועסק להשכרת דירות אירוח אשר לטענתו אינם רווחיים מזה שנים, והציג במסגרת כתבי טענותיו השונים דו”חות רווח והפסד, אשר עיון בהם מלמד כדלקמן: בדו”ח רווח והפסד לשנת 2018 צוין רווח שנתי בסך של כ-85,849 ₪ – קרי 7,154 ₪ בחודש (ראה נספח ד’ לכתב ההגנה בתלה”מ 33316-07-19); בדו”ח רווח והפסד לשנת 2019 צוין רווח שנתי בסך של כ-105,389 ₪ – קרי 8,782 ₪ בחודש (ראה נספח 2 לבקשת הנתבע לעיון מחדש מיום 20.5.20); ובדו”ח רווח והפסד לתקופה 1/1/21-31/8/21 צוין רווח בסך של כ- 55,096 ₪, קרי כ-6,887 ₪ בחודש (ראה נספח 1 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע מיום 15.10.21).

14. החזקת עסקים אלו משך שנים חרף אי רווחיותם הנטענת, היא בחירה עסקית תמוהה (לשון המעטה) מצד הנתבע ואיני מוצאת לקבל אותה או להאמין לה. חזקה על אדם שמבקש להשתכר שישנה את עיסוקו אם הוא לא מספיק מוצלח. ודוק, אין מדובר בעסק נסיוני או חדש, מדובר בנתבע שבמשך שנים מחזיק עסקים שלטענתו אינם מניבים לו כל רווח.
הנתבע לא סיפק שום הסבר מניח את הדעת מדוע ממשיך להחזיק בעסקיו חרף היותם כושלים או מדוע לא שינה ייעודם בשנתיים שחלפו מאז פתיחתם. יובהר כי אף לו הייתי מאמינה לטענת הנתבע כי עסקיו כושלים, הרי שמצופה ממנו להגדיל הכנסתו לטובת פרנסת ילדיו.

15. כאמור גרסת הנתבע ביחס להיקף הכנסותיו לא נמצאה מהימנה והעלתה מס’ סימני שאלה.

כך למשל, תדפיס העו”ש של החשבון בבנק מזרחי טפחות סניף 566 מס’ ח”ן 143936 המשמש לניהול עסק חדרי האירוח צורף במלואו (14 עמודים) כנספח ו’ לכתב ההגנה לתקופה שבין 02.09.18 – 10.09.19, ואולם תדפיס העו”ש של חשבון זה לתקופה שבין 01.04.21 – 13/10/21 צורף לתצהיר עדות ראשית מטעמו באופן שסכומי ההפקדה והמשיכה, לרבות סכום היתרה הנוכחית בחשבון, מטושטשים לחלוטין – זאת בשונה ובמובחן מיתר העמודות בתדפיס אשר מוצגות באופן ברור ובולט (ראה נספח 4 תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע בתיק 33316-07-19).

16. כן תמוהה העובדה כי הנתבע הטוען למיעוט רווחיו וכי קורע תחת נטל הלוואותיו מחזיק בבעלותו 7 כרטיסי אשראי שונים: ויזה כאל ****, ויזה כאל ****, ויזה קלאסיק ****, אמריקן אקספרס *-***, אמריקן אקספרס ****, ישראכרט **** וישראכרט **** (ראה נספחים 2-4 לתצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע).

17. במקומות רבים בחקירת הנתבע אופיינו תשובותיו בסתירות ואי דיוקים רבים, והתרשמתי כי ברצותו יודע הנתבע את הפרטים במדויק “בנתון מדעי” (ראה דבריו בעמ’ 19 שו’ 2-4 לפרוטוקול מיום 17.3.22), וברצותו מעמיד פני תם שלא יודע כמה מרוויח או איך קוראים ללקוח ששיפץ את דירתו משך חודשים (ראה עמ’ 18 שו’ 13-32 לפרוטוקול). במקום אחר כאשר נשאל ביחס לביטוח שנעשה לדירה לצורך הלוואה שביקשו הצדדים השיב כי אינו בנקאי, אבל מיהר להדגיש כי הביטוח על הדירה היה חלקי (ר’ עמ’ 21 שורות 34-35 – עמ’ 22 שורה 1).

18. הנתבע התבקש להשיב עניינית כמה הרוויח בעבודת השיפוץ שעשה לאחרונה, ואמר (ראה עמ’ 19 שורות 2-4):
“לשאלת בית המשפט כמה שילמה לי אותה משפחה בשכ’ **** בשבוע שעבר, אני אומר ששילמו לי 20 אלף ₪ כולל …”,

ואולם כשנשאל איך קיבל את אותו הסכום השיב (ראה עמ’ 19 שורות 27-30):
“ש.       אמרת שאתה לא זוכר את שם המשפחה , איך קיבלת את הסכום?
ת. 5,000 ₪ במזומן ו 15 אלף בשיקים, קיבלתי 3 שיקים על סך 10, 5 ו – 5
ש.        יוצא 25 אלף ש”ח?
ת.         אמת.”
(ההדגשים לא במקור ר.ק.ע)

יצוין כי בהמשך החקירה התברר כי השיפוץ בוצע בדירתו של מר **** (ראה עמ’ 20 שורות 14-34).

19. סתירות ואי דיוקים בחקירת הנתבע עלו בהקשר זה אף ביחס:
למועד ביצוע העבודה – ראה דבריו בעמ’ 18 שורה 16 לפרוטוקול לעומת דבריו בעמ’ 20 שורות שורות 9-13 ושורות 26-34.
להיקף העבודה שביצע – ראה דבריו בעמ’ 18 שורות 13-16 לפרוטוקול לעומת דבריו בעמ’ 19 שורה 22 ובעמ’ 20 שורות 12-13.
למספר ימי העבודה שנדרשו לביצועה – ראה דבריו בעמ’ 19 שורה 5 ושורות 17-18 לפרוטוקול לעומת דבריו בעמ’ 20 שורות 26-35 ועמ’ 21 שורות 1-15.
לכתובת הדירה בו בוצעה העבודה – ראה דבריו בעמ’ 19 שורות 23-24 ועמ’ 20 שורות 14-15 לפרוטוקול לעומת דבריו בעמ’ 20 שורות 16-18.

20. גרסת הנתבע ביחס לגובה הרווח החודשי מעסקיו לא נתמכה בראיות מטעמו ואף נסתרה בחלק מטענותיו. כך למשל בהתייחס לסכום ששולם לו (25,000 ₪) עבור עבודת השיפוץ בת ה-8 ימים בביתו של מר *****. בהינתן כי הרווח בשיפוצים הוא 15% כטענת הנתבע (ראה עמ’ 19 שורות 2-30 לפרוטוקול), הרי שהרווח מעבודה זו הוא כ-4,000 ₪ עבור 8 ימים בסה”כ (כ-500 ₪ ליום), וזו רק ההכנסה מעסק השיפוצים. אם נוסיף לכך את ההכנסה החודשית מעסק דירות האירוח, הרי שנמצא כי גרסת הנתבע הטוענת לרווח חודשי בסך של כ-6,800 ₪ משני עסקיו ביחד – קורסת.

21. גרסת הנתבע ביחס לגובה רווחיו החודשיים אינה עומדת אף בהיבט שקלול השכר היומי של הפועל העובד איתו מר ****, ואסביר.
הנתבע הציג בחקירתו את הטלפון האישי שלו עם אפליקציית הבנק, ואישר כי ביום 26.1.22 הופקד בחשבונו שיק של מר ****. לשאלת בית המשפט האם קיבל בינואר כסף על עבודה שביצע במרץ השיב הנתבע:
“…אני מסביר, השאלה הראשונה היתה מאוד עניינית, מה עשית שבוע שעבר, צבעתי בית של ****, ואני לא אזכור שם המשפחה, לפני הצבע עשיתי את הדלתות, מה זה סוחב, אחריי נכנס איש מטבחים, איש אלומיניום ואז אני נעצר, מחכה שהם יעשו את העבודה ואז נכנסתי לצבוע, לכן עניתי ששבוע שעבר צבעתי.”
ובהמשך:
“ש.      25 אלף ₪, אתה מדבר איתי לא על השבוע הזה, כמה ימים עבדת בשביל 25 אלף ₪ האלה?
ת.       מלפני חודשיים , שלוש ? בפעל אני יכול להעריך לך איזור 20 ימי עבודה, 25 ימי עבודה, תורידי חומרי גלם דלק וביטוחים. את מבלבלת אותי ואת כל מי שמסביב.
ש.       **** מרויח יותר ממך?
ת.       וודאי שפשוט שכך, אני לוקח אותו לשוק, ומחזיר אותו כמו מלך, אין לו מינוס כמו שראית אצלי.”

אם נניח, לפי שיטת הנתבע, כי שיפוץ ביתו של מר **** אכן נמשך 25 ימי עבודה (ולא 8 ימים כפי שטען הנתבע בתחילה), והפועל מקבל שכר יומי בגובה 450 ₪ (ראה עמ’ 19 שורות 13-16 לפרוטוקול), יוצא ששכרו של הפועל עבור 25 ימי עבודה הגיע לסך של 11,250 ₪ (25*450 ₪), בעוד שלפי טענת הנתבע הרווח שלו לאותה תקופה הסתכם בכ- 4,000 ₪ בלבד (15% רווח כאמור) לאותה תקופת זמן. גרסה זו של הנתבע אינה מתקבלת על הדעת ואיני מוצאת אותה מהימנה.
22. אי הלימה בתשובות הנתבע עולה גם ביחס להיקף השימוש במזומן בענף השיפוצים (ראה עמ’ 19 שו’ 31-35 – עמ’ 20 שו’ 1):
“ש.        אם אבקש להציג לי את חשבון הבנק אני יראה את אותם סכומים בחשבון הבנק?
ת.         אולי חלקי, כי גם ****אני משלם מזומן ובתחום השיפוצים זה המציאות שמדינה מתנהלת.”
ש.        שעובדים מזומן זו המציאות?
ת.         אמת, כולם 100 , 200 עובדים בשוק כולם חוזרים עם מזומן כל המדינה.
ש.        עבודות שיפוצים עבודות במזומן ברובם?
ת. במעטם.

(הדגשים לא במקור ר.ק.ע)

הנתבע אישר בחקירתו כי מתוך סך של 5,000 ₪ ששילם לו במזומן מר ***** הפקיד בבנק “אולי חלק, ואולי חלק בהתנהלות היומיומית שלי. יש אפליקציה אפשר לראות…”. “…כנראה חצי…” (ראה עמ’ 20 שורות 2-8 לפרוטוקול).
ובהמשך: “…אני מראה לך את הסכומים, מה שאני מקבל אני מפקיד ואני משאיר לעצמי מחייה. אני צריך גם כסף בכיס”, תוך שהנתבע לא ציין כמה כסף הפקיד בחשבון הבנק במקרה של מר ***** וכמה כסף השאיר “בכיס” (ראה עמ’ 20 שורות 16-34).

23. אני מתקשה לקבל את גרסת הנתבע לפיה הוא מגייס כספים מבני משפחה כבר שנים וזאת בין היתר נוכח המתואר על ידו כמפורט להלן:
אביו, אשר לטענת הנתבע הוא מתמודד נפש המתגורר בדירת עמידר עם 8 נפשות ומתקיים מקצבת ביטוח לאומי, משלם את המשכנתא (ראה עמ’ 11 שורות 7-10, עמ’ 12 שורות 6-10 ועמ’ 27 שורות 17-25);
אחותו ***** משלמת את ריבית המשכנתא (ראה עמ’ 21 שורות 25-29 לפרוטוקול);
אחותו *******עוזרת בתשלום דמי המזונות (ראה סעיפים 18-19 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע);
אחיו *****השקיע 99,000 $ (ראה עמ’ 24 שורות 8-21 ועמ’ 25 שורות 3-7 לפרוטוקול) בעסק דירות כושל, וכך לדברי הנתבע:
“לשאלת בית המשפט כיצד אני מסביר שאני משלם על 4 דירות 5,700 ₪ אני מסביר שלא מדובר ב 4 דירות מדובר בדירה אחת שיש בה 4 חדרים.

לשאלת בית המשפט בכמה משכירים כל חדר, אני משיב שכעקרון משכירים באיזור 350, 400 ₪ לחדר, פתחתי בדיוק בקורונה. עכשיו כמעט ואין עבודה בגלל זה אני לא משלם את החובות ויש לי חוב ארנונה, מים וכיוצ”ב.”

24. מעיון בתדפיס חשבון בנק של עסק דירות האירוח המתנהל בבנק מזרחי טפחות (ראה נספח ו’ לכתב ההגנה) עולה כדלקמן:
בחודש 03/2019 הופקדו בחשבון הכנסות בסך כולל של 20,396 ₪ – כולן הכנסות שנותבו באמצעות חברות האשראי לאומי קארד ואמריקן אקספרס. אין הפקדות מזומן בחשבון לחודש זה.

בחודש 04/2019 הופקדו בחשבון הכנסות בסך כולל של 34,607 ₪ – כולן הכנסות שנותבו באמצעות חברות האשראי לאומי קארד ואמריקן אקספרס, למעט שיק ע”ס 855 ₪ (מיום 29/4/19). אין הפקדות מזומן בחשבון לחודש זה.

בחודש 05/2019 הופקדו בחשבון הכנסות בסך כולל של 25,052 ₪ – כולן הכנסות שנותבו באמצעות חברת אשראי לאומי קארד ואמריקן אקספרס. אין הפקדות מזומן בחודש זה.

בחודש 06/2019 הופקדו בחשבון הכנסות בסך כולל של 28,852 ₪ – כולן הכנסות שנותבו באמצעות חברות האשראי לאומי קארד ואמריקן אקספרס, למעט זיכוי ע”ס 430 ₪ (מיום 21/6/19) מחברת ברקליס דיסק. אין הפקדות מזומן בחשבון לחודש זה.

בחודש 07/2019 הופקדו בחשבון הכנסות בסך כולל של 28,551 ₪ – כולן הכנסות שנותבו באמצעות חברות האשראי לאומי קארד ואמריקן אקספרס. אין הפקדות מזומן בחשבון לחודש זה.

בחודש 08/2019 הופקדו בחשבון הכנסות בסך כולל של 12,144 ₪ – כולן הכנסות שנותבו באמצעות חברות האשראי לאומי קארד ואמריקן אקספרס, למעט זיכוי ע”ס 351 ₪ (מיום 23/8/19) מבנק הפועלים. אין הפקדות מזומן בחשבון לחודש זה.

בחודש 09/2019 הופקדו בחשבון הכנסות בסך כולל של 24,233 ₪ – כולן הכנסות שנותבו באמצעות חברות האשראי לאומי קארד ואמריקן אקספרס, למעט זיכויים ע”ס 754.27 ₪ מבנק הפועלים ראה 8-9/9/19) והעברה אינטרנטית ע”ס 527 ₪ מיום 9/9/19. אין הפקדות מזומן בחשבון לחודש זה.

מכאן שעיון בתדפיס העו”ש לתקופה שמיום 02/09/18 – 10/9/19 מעלה כי לא ניתן להצביע ולו על הפקדת מזומן אחת שבוצעה ע”י הנתבע בחשבון, באופן המעורר חשד כי רב הנסתר על הגלוי בענין הכנסותיו.

ושוב אחזור ואבהיר כי לא ניתן לבדוק מה גובה הכנסות הנתבע מעסק הדירות לתקופה שלאחר מכן, שכן תדפיס העו”ש שצורף כנספח 4 לתצהיר עדות ראשית מטעמו הוצג באופן מטושטש (ראה סעיף 15 לפסק דין זה לעיל).

25. לאור בחינת כל האמור לעיל, מצאתי להעריך הכנסות הנתבע מעסק השיפוצים לפחות בכ- 10,000 ₪ נטו בחודש ואת הכנסתו מעסק הדירות לפחות בכ-10,000 ₪ נוספים, קרי הכנסה בגובה של לפחות כ-20,000 ₪ נטו לחודש.

חלוקת זמני שהות:
26. חלוקת זמני השהות השוויונית עליה הסכימו הצדדים קיבלה תוקף של החלטה ביום 17.3.22, (כמפורט מעלה בסעיף 4-5 לפסק דין זה), ולמעשה הקטינים חולקים את זמנם באופן שווה בין בתי ההורים.

הערכת צרכי הקטינים
27. בהינתן כי הפסיקה העמידה צרכיו של קטין המחלק את זמנו באופן שווה בין שני בתים בגובה של 2,250 ₪ לחודש, לא כולל מדור ואחזקתו, הרי שחישוב חלקו של כל אחד מהצדדים ייעשה ביחס ישיר להשתכרותו הפנויה, לגילאי הקטינים ולזמני השהות של הקטינים עם כל אחד מהם, תוך שיובהר כי ככלל אין חלוקת ההשתתפות בצרכי המזונות נצמדת לחישוב אריתמטי קר ושיקולים נסיבתיים מובאים אף הם בחשבון (ראה לעניין זה: רמ”ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ נ’ א.נ, עמ”ש 12792-10-19 ע. נ. נ’ ע. ע. נ. ועמ”ש (מרכז) 45565-07-20 א.פ נ’ ק.פ.).

28. התובעת פירטה בתצהיר עדות ראשית מטעמה צרכי כל אחד מהקטינים הכוללים: הוצאות כלכלה, ביגוד והנעלה, נסיעות, צעצועים וספרים, תרבות פנאי, בריאות ודמי טיפול בגובה של 2,050 ₪ בחודש לכל ילד, זאת בתוספת דמי מדור והוצאות מדור בגובה 880 ₪ בחודש לכל ילד. כלומר, התובעת העמידה צרכי מזונות שלושת הקטינים ומדורם בגובה של 8,790 ₪ בחודש (3*2050 + 3*880).
הנתבע הכחיש את הצרכים שפורטו, לרבות הסכומים הנטענים, וטען כי לנוכח היקף זמני השהות אין לחייבו במזונות הקטינים א’ ו-ב’ כלל, למעט מחציות, ובאשר לבן ג’ יש לפסוק דמי מזונות בגובה 750 ₪, וזאת עד הגיעו לגיל 6 שנים.
29. לאחר שעיינתי בכל אשר הונח לפניי ושקלתי את כל הפרמטרים הרלוונטיים למקרה דנן, מצאתי להעריך צרכיו של כל קטין, בגין מזונות וצרכים כלליים לא כולל מדור והחזקת מדור בגובה של 2,500 ₪ לחודש, בשני הבתים. נוכח הפער בהכנסות ההורים (30% תובעת אל מול 70% נתבע), גילאי הקטינים והחלוקה השווה של זמני השהות, אני מוצאת לקבוע כדלקמן:

א. הנתבע ישלם למזונות הקטין ג’ (בן כ-4 שנים) דמי מזונות בגובה 2,100 ₪ לחודש, זאת בהתאם לדין האישי החל על הצדדים לפיו עד מלאות 6 שנים לקטין חייב האב בכיסוי מלוא מזונותיו ההכרחיים ועד הגיעו לגיל 6 שנים. עם הגיע הקטין ג’ לגיל 6 שנים, יעמוד שיעור מזונותיו ע”ס 1,800 ₪ לחודש.

ב. בנוסף הנתבע ישלם למזונות הקטינים א’ ו-ב’ דמי מזונות בגובה 3,600 ₪ לחודש (1,800 ₪ לכל קטין), שיעור שנקבע ביחס ישיר לגילם (בני 7 ו-8 שנים), לדיני הצדקה הכלליים ולפער בהכנסות הצדדים.

ג. הסכומים שלעיל כוללים את כל הוצאות הקטינים בעת שהותם אצל אימם, לרבות מדור והחזקת מדור.

ד. בנוסף יישא הנתבע בתשלום מחצית הוצאות חינוך של הקטינים זאת בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע”י התובעת ובקיזוז מענק לימודים המתקבל מהמל”ל בתחילת שנה, ככל שמתקבל.
בגדר הוצאות חינוך יבואו גם הוצאות בגין צהרון , חוג אחד לכל ילד בעלות ציבורית ומחזור אחד של קייטנה בכל חופשת קיץ, בעלות ציבורית ובכפוף להצגת קבלות על תשלום בפועל.

בנוסף יישא הנתבע בתשלום מחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות ע”י הביטוח הרפואי, כאשר בגדר הוצאות אלה יבואו גם הוצאות בגין אבחונים, טיפולים רגשיים ופסיכולוגיים, טיפולי שיניים ואורתודנטיה וכיוצ”ב, בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע”י התובעת ובכפוף לקבלת הסכמתו של הנתבע טרם הוצאת ההוצאה. בהעדר הסכמה בין ההורים בעניין ההוצאה הרפואית החריגה, יכריע הגורם הרפואי הרלוונטי.

ה. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עדכון אחת לרעותה. המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא המדד שיפורסם ביום 15.2.23.
ו. כל תשלום שלא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע לתשלומו ועד התשלום בפועל.

ז. קצבת הילדים של המל”ל עבור הקטינים וכל קצבה אחרת תשולם לידי האם ותתווסף לדמי המזונות שנפסקו לעיל.

ח. המזונות על פי פס”ד זה ישולמו החל ממזונות חודש מרץ 2023 ועד הגיע כ”א מהקטינים לגיל 18 או סיום בי”ס תיכון עפ”י המאוחר ובכל 10 לחודש קלנדרי.

ט. עם הגיע כ”א מהקטינים לגיל 18 יופחת הסכום המשולם בגינו וישולם 1/3 מהסכום המשולם בגינו בכל חודש אשר ישולם עד סיום שירות חובה בצה”ל או שרות לאומי על פי הענין ובכפוף לחלוקת זמני שהות שוויונים של הילדים עם כ”א מהוריהם גם בתקופה זו.

י. עד למועד מתן פס”ד זה תעמוד על כנה ההחלטה למזונות זמניים.

תביעה רכושית (תיק תלה”מ 40993-07-17):

30. המסגרת הנורמטיבית הצריכה לענייננו נוכח מועד נישואי הצדדים (25.7.13) היא חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973 (להלן: “החוק”).

31. גבולות הגזרה בכל הנוגע להלכות שיתוף ספציפי נבחנות לגופו של כל מקרה לפי נסיבותיו הפרטניות, ולמעשה מדובר בסוגיה מעורבת של עובדה ומשפט, אשר תוכרע בהתאם ללשון החוק כמו גם ביחס לכוונת הצדדים ולקיומה של התנהגות השקעתית (ראה: בע”מ 5939/04 פלוני נ’ פלונית, בע”מ 10734/06 פלוני נ’ פלונית, בג”ץ 4602/13 פלונית נ’ בית הדין הרבני האזורי בחיפה, תלה”מ 14967-07-19 מ.ג. נ’ ל.ג.).

33. אקדים ואומר כבר כעת, כי לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית אשר הובאה בפניי ושמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כוונת שיתוף ספציפי בדירת הנתבע ברח’ **** בעיר ****.

34. אין חולק כי מדובר בדירה שנרכשה ע”י הנתבע בשנת 2002, כ-10 שנים לפני נישואי הצדדים (ראה עמ’ 11 שורות 2-4 לפרוטוקול, וסעיף 33 לסיכומי התובעת).

35. כן אין חולק כי הדירה נרכשה מכספים שחסך הנתבע ומכספי הלוואה מובטחת במשכנתא בגובה כ-150,000 ₪, וכי אביו של הנתבע מפקיד בכל חודש בחשבון הנתבע בבנק **** את גובה החזר המשכנתא (ראה עדותה בעמ’ 11 שורות 5-14 לפרוטוקול וכן ס’ 5 לת.ע.ר.)
יחד עם זאת, צודקת התובעת כי אין בהכרח קשר בין גובה הכספים שמושכים הוריו מחשבונם לבין גובה החזר המשכנתא החודשי שמפקידים בחשבונו של הנתבע, וכך בחקירתה (ראה עמ’ 11 שורות 5-18 – עמ’ 12 שורות 1-30 לפרוטוקול):
“ש.       אין מחלוקת שבכל חודש מהיום שהדירה הזו נרכשה אבא שלו ואני גם יראה לך את זה עכשיו מושך כסף מדמי הביטוח לאומי שלו מהבנק, ובאותו שניה ממש מפקיד את סכום המשכנתא לחשבון הבנק של הנתבע מה את אומרת?
ת.       ראיתי רק את ההפקדות לא את המשיכות.
ש.      אין לנו מחלוקת שכל חודש אבא של הנתבע מפקיד בדיוק את גובה הורדת המשכנתא ?
ת.       כן אבל מי אמר שהוא שלא נותן לו את הכסף. זה מזומן.
ש.       אין לנו מחלוקת שזה קורה מהיום שהדירה הזו נרכשה?
ת.       אמת.
ש.       איזה אינטרס יש לנתבע לתת את הכסף לאבא שלו ושאבא שלו יפקיד אותו?
ת. אני הסברתי שלצורך הענין, תחזור על השאלה שוב. זה משפחה קשת יום, גרים בבית עמידר, מתקיימים מהבטחת הכנסה, הם לא עובדים שני ההורים שלו, אני אומרת הנתבע נותן להם את הכסף והוא זה שמפקיד.
…
ש.        ביקשת לדעת על התיאוריה, טענו שאבא שלו מושך את הכסף מקצבת ביטוח לאמי ובאותו רגע מפקיד בחשבון הבנק, אספנו שנה ואני רוצה להראות לך חשבון הבנק של ההורים וחשבון הבנק של הנתבע, באיזה יום בחשבון שלו היו מושכים את הכסף, לקחתי את שנת 2013 ?
ת.         אתה מציג לי סכום שלצורך הענין של 3,100 ₪ שהיא משכה, והמשכנתא זה 796
₪. אז איך אני יודעת שהיא משכה את הסכום הזה דווקא לזה.
ש.        אני רק אומר?
ת.         זה משיכה כללית זה לא משיכה נקודתית.
ש.        הטענה היא שבאותו היום קורה
ת. זה במקריות כי רואים משיכה והפקדה.
….”
כן ראה חקירת הנתבע לעניין זה בעמ’ 27 שורות 29-35 ועמ’ 28 שורות 1-18 לפרוטוקול.
(ההדגשות לא במקור ר.ק.ע).
36. לא מצאתי לקבל את הטענה כי אביו של הנתבע, אשר מתגורר בדירת עמידר עם 8 נפשות נוספות מושך את כספי קצבת הביטוח לאומי לטובת תשלום המשכנתא של דירת הנתבע (ראה עמ’ 11 שורות 7-10, עמ’ 12 שורות 6-10 ועמ’ 27 שורות 17-25), שהרי לא יכולה להיות מחלוקת (גם לגירסת התובעת) כי האב זקוק לכספי הקצבה לצרכי מחייתו.

לכך יש להוסיף את אי ההתאמה אשר עלתה מדברי הנתבע כאשר נשאל בחקירתו כמה עומד החיוב החודשי של המשכנתא:”אני אגיד לך בכנות גמורה, מבטיח שאין לי מושג, אני מבטיח מעולם בחיי לא שילמתי אף פעם אחת משכנתא. אין לי מושג, מבטיח. מעולם לא שילמתי משכנתא.”

כאשר בסעיף 3 לתצהירו הרכושי טען הנתבע: “…החזר תשלומי המשכנתא החודשיים עומדים על סך של כ- 779 ₪ נכון להיום ומאז רכישת הנכס, תשלומים אלה ממומנים על ידי אבי בלבד… נכון להיום סילוק החוב עומד על סך של כ- 53,830 ₪.” אי התאמה זו מהווה חיזוק למניפולציה הנחזית מצד הנתבע.

השתכנעתי כי הדירה היא דירה בבעלות הנתבע. אמנם משפחתו העבירה לעיתים תשלומים בגין המשכנתא, ואולם אין הדבר אומר כי הנתבע לא העביר כספים למשפחתו, אם כהחזר ע”ח התשלומים ששולמו למשכנתא ואם כסיוע להם מצידו. אכן “הגיוני יותר” שיש ממש בטענת התובעת כי הנתבע משתמש בבני משפחתו “כצינור” (ראה עמ’ 11 שורה 35 לפרוטוקול), אך התובעת לא הצליחה להוכיח טענה זו מעבר להגיונם הסביר של הדברים כאמירה כללית ולכן לא מצאתי לקבוע כי טענה זו הוכחה.

37. יתר על כן התובעת אישרה בחקירתה כי מתחילת נישואי הצדדים הדירה שימשה גם למגורי אחיו של הנתבע, כאשר מתשובותיה ומהתנהלות הצדדים נלמד כי מדובר בדירה ששימשה את הנתבע ומשפחתו ואף בעיניה לא נתפסה הדירה כדירה שלה במהלך תקופת החיים המשותפים (ראה עמ’ 13 שורות 7-25 לפרוטוקול):

“כן, בדירה הזו הוא היה גר שם טרם הנישואין היה לו חדר ולנתבע חדר, אחרי הנישואין שיפצנו את הבית, לאח שלו בנינו יחידת דיור ומכל ה113 מ’ הזה לנו עשינו דירה 2 חדרים וסלון ולאח שלו סטודיו.”

ובהמשך:
“ש.       אם הנתבע זה דירה שלו והוא גם משלם את המשכנתא בגינה לפי הטענה שלך, באיזה זכות נתתם ח שלו לגור אתכם בבית וחציתם את הבית ?
ת. של הנתבע, זה היה באישור שלו להיות כעסק עתידי, לסדר את הבית ואח”כ להשכיר אותו לעבור לגור במקום אחר, וכך ככה דרך אגב.
ש.        יש לי דירה של 113 מ’, אתם מתחתנים מינימום לגור בדירה הזו של 113 מ’, באיזה זכות נכנס עוד בן אדם לגור אתכם בבית שכביכול שלכם לטענתך?
ת.         הוא כבר היה שם
ש.        אז מה אם הוא היה שם יכולתם להגיד לו תצא החוצה?
ת.         אני לא בן אדם רע, אני יוציא בן אדם משפחה שלו לרחוב ? בן אדם בן 40 פלוס לא עובד ולא כלום ולימים דיברנו על כך שנשכיר את הבית הזה שיפצנו אותו מהיסוד שלו.”

אינדיקציה נוספת המלמדת על כך כוונת הצדדים עולה מתשובת התובעת בחקירתה כאשר התייחסה למשכנתא של הדירה כ”משכנתא שלו”, כלומר של הנתבע (ראה עמ’ 14 שורה 10 לפרוטוקול).
בהמשך לאמור גם התובעת בדבריה ובטיעוניה התייחסה לכך שהנתבע הוא אשר קיבל את ההחלטות הנוגעות לדירה, והוא אשר החליט לחלק את הדירה ואח”כ להשכיר אותה ולעבור לגור במקום אחר (כך למשל מעולם לא בחר למכור את הדירה ולקנות ביחד עם התובעת דירה אחרת במקומה שאולי היתה מותאמת יותר לצורכי המשפחה).

38. בחקירתה ע”י ב”כ הנתבע אישרה התובעת, כי הלוואה בסך 50,000 ₪ אשר נלקחה מבנק מזרחי איננה הלוואת משכנתא כפי שטענה, כי אם הלוואה רגילה (ראה עמ’ 14 שורות 4 -16). בנוסף, הוכח מתמונה של הבית שהוצגה לתובעת כי השיפוץ בדירה הסתיים בדצמבר 2013, כאשר ההלוואה נלקחה אחרי כן בשנת 2014 (ראה עמ’ 14 שורות 19-33 – ועמ’ 15 שורות 1-5).

39. התייחסות התובעת בחקירתה לאסמכתאות השונות אשר צורפו כראיה להשקעתה בשיפוץ דירת המגורים (ראה נספח א’ לתצהיר עדות ראשית מטעמה), לימד כי למעט תשלום בסך 4,300 ₪ עבור רכישת קרמיקה למקלחות הדירה, מרבית התשלומים היו עבור רכישת מוצרי חשמל וריהוט לבני הזוג שאך נישאו (ראה עמ’ 15 שורות 6-35 ועמ’ 16 שורות 1-4 לפרוטוקול).

40. לאור האמור ובהתייחס לטענתה ביחס להשבחת דירת המגורים, לא מצאתי כי עלה בידי התובעת להוכיח כי לקחה חלק משמעותי בשיפוץ דירת המגורים, מה גם שהוכח כי ההלוואה נלקחה לאחר שהשיפוץ כבר הסתיים.

איני מוצאת כי יש מקום לערוך התחשבנות לגבי כל שקל שהוציאה התובעת בקשר עם הדירה, שעה שאין מחלוקת כי בחלק משמעותי מהתקופה גם התגוררה בדירה ובכך חסכה תשלום דמי מדור בגין דירה אחרת.

41. לצד היעדר כל אינדיקציה ראייתית להתנהגות השקעתית של התובעת בשיפוץ הדירה, סותרת התובעת בחקירתה את הטענה כי השתתפה משך שנים בתשלומי המשכנתא השוטפים (ראה (ראה הנטען בסעיף 7 לכתב התביעה לעומת דברי התובעת בעמ’ 11 שורות 11-18 לפרוטוקול), ולא הציגה כל הוכחה כי אכן שילמה את המשכנתא.

התובעת לא הסבירה כיצד מתיישבת טענתה כי שילמה את המשכנתא, עם הטענה כי קיימה את הבית בקושי וכי כל הוצאות משק הבית היו כולן על גבה, שהרי נוכח מצבה המתואר ברור הוא שלא נותר לה כסף גם לתשלום המשכנתא: “הוא כל הזמן היה בחובות הכל היה על הגב שלי, הכל היה על הגב של אמא שלי שתהיה לי בריאה וחזקה, הכל היה עלינו הייתי משלמת גנים פרטיים 5,000 ₪ על א’ ו- ב’ תוסיף על זה קניות ארנונה, חשמל, מים. כשעזבתי באוגוסט 2019 לא השארתי חוב בבית הזה”… “עזבתי אותו פעם ראשונה בגלל החובות. כבר חליתי מכל המצב הזה…” (ראה עמ’ 6 שורות 4-6, ועמ’ 16 שורות 28-34).

42. כמו כן, סותרת התובעת בחקירתה את הטענה כי הצדדים ניהלו ביניהם חיי שיתוף בנכסים ובמשאבים, ומדבריה עולה כי הצדדים דווקא שמרו על הפרדה רכושית מוחלטת וקפדנית (ראה סעיף 33 לכתב התביעה לעומת דבריה בעמ’ 7 שורות 17-35, בעמ’ 8 שורות 3-9 ושורות 33-35, ובעמ’ 9 שורות 1-10 לפרוטוקול), וכך בחקירתה:

“ש.        בתקופת הנישואין צברתם חובות, נכון או לא נכון?
ת.        לא יודעת מה קורה בחשבון שלו. חד משמעית אין לי מושג, גם ההלוואות שהוא נטל זה לא היה בשיתוף פעולה. לא ידעתי עליהם אין לי מושג עליהם, חד משמעית.
ש.       אבל אין לנו מחלוקת שבשנת 2017 וצרפנו מסמכים הנתבע נוטל שתי הלוואות אחת של 40 אלף ₪ והשניה של 70 אלף ש”ח?
ת. אני לא מכירה בהם לא יודעת עליהם, אני לא חשופה לחשבונות העסקיים שלו, אני מכירה את החשבון בנק שלי. והוא לעולם לא חשף אותי לחשבונות שלו.
ש.       למה נלקחו ההלוואות האלה?
ת.       אין לי מושג, אני מתארת לעצמי שזה לטובת העסקים שלו ,המלון בוטיק וכל מה שהוא אמר.
….
ש.       במועד הקרע בחשבונו הפרטי של הנתבע היה מינוס 43 אלף ₪, צורף גם לביהמ”ש, האם את חבה במחצית החוב?
ת.         לא.
ש.        למה ?
ת.        שוב, אני לא הייתי חשופה לחשבון בנק שלו, לא יודעת על מה הכספים יצאו, אני מכירה רק את החשבון שלי. כלכלת הבית נעשית מחשבון בנק דיסקונט, יותר מזה כשהתחתנו הוא סרב בתוקף להכניס אותי לחשבון הבנק שלו בגלל זה הוא נכנס לחשבון הבנק שלי.
…
ש.       את הצהרת שהכנסת את הנתבע יחד אתך בחשבון?
ת.        נכון
ש.       אחרי תקופה קצרה הצהרת שהוצאת אותו מהחשבון?
ת. נכון.
ש.      למה  ?
ת.       אני יכולה להסביר למה כי זה קצת ארוך וכואב, הנתבע לצורך הענין מהרגע שהכנסתי אותו לחשבון בשביל לשלם לי כסף להביא משכורת הביתה הוא היה דורש ממני לשמור את הקבלות אם זה קניות לסופר, תשלומים, צעצועים לילדים ולצורך הענין הוא לוקח את הקבלה וקולט שיש פה תשלומים אז הוא משלם את אותו תשלום מחצית ממנו ועל כך מעביר לי סכום, אתה מבין
לשאלת בית המשפט מדוע הוצאתי אותו מהחשבון, אני אומרת שפעם אחת רכשתי בימבה, זה היה על סמך קבלות, בשביל שיעביר לי כספים מחצית מהחיובים, היה יום אחד קבלה שקניתי צעצועים לילדה בימבה ומשחקים, הוא כעס עלי, איך אני טוענת שאין לי כסף ואני קונה לילדה שלי ב 500 ₪ צעצועים, בטויז אר אס. הוצאתי אותו מהחשבון כי לא רציתי שיהיה שותף בחשבון.”
(הדגשים לא במקור ר.ק.ע)

עוד לעניין זה ראה: עמ’ 10 שורות 25-35 לפרוטוקול.

43. טענת התובעת לפיה מה ששלה שלה, ומה ששלו גם שלה (ראה עמ’ 8 שורות 27-30 לפרוטוקול) בעייתית מאוד, בפרט כאשר במקביל היא מבקשת להתנער מהלוואותיו ומחובות עסקיו (ראה עמ’ 8 שורות 3-8, עמ’ 10 שורות 11-35). אף לא ברור כיצד מתיישבת תביעתה לאיזון משאבים ולשיתוף ספציפי בדירת הנתבע עם הטענה שנכס שנרשם על שמה (הפנסיה שלה) הינו שלה באופן בלעדי, ולנתבע אין בו חלק (ראה עמ’ 16 שורות 16-24 לפרוטוקול).

44. מכל האמור ומניתוח הראיות, אני מוצאת כי התובעת לא הרימה את הנטל הראייתי הדרוש להוכחת כוונת שיתוף ספיציפי בדירת הנתבע, ונכס זה לא ייכלל במסת הנכסים לצורך איזון משאבים.

45. כמו כן, הוכח כי בין הצדדים התקיימה הפרדה רכושית מוחלטת לאורך שנות נישואיהם, באופן שלא מותיר מקום להכללת נכסי הנתבע במסת הנכסים לאיזון, ואף התובעת לא בחרה לתבוע כל חלק בהם (ראה דברי התובעת בעמ’ 8 שורות 8-26 ובעמ’ 10 שורות 11-24).

יחד עם זאת, ובהתאם להוראות סעיף 6 לחוק יחסי ממון אני מוצאת כי יש מקום לאיזון משאבים בכל הנוגע להלוואה שנטלו הצדדים מבנק מזרחי טפחות ביום 9.1.14 ע”ס 50,000 ש”ח. שני הצדדים חתומים על הסכם ההלוואה, וכספיה שימשו את שני בני הזוג בתחילת נישואיהם, כפי שאישר הנתבע בחקירתו (ראה עמ’ 22 שורות 10-30 לפרוטוקול).
לאור האמור, יש לחייב הנתבע במחצית מסכום ההלוואה דנן נכון ליתרתה במועד הקרע, קרי 6.5.19.
לא מצאתי כי יש מקום לאיזון משאבים בין הצדדים בכל הנוגע להלוואה בסך של 50,000 ₪ אשר נטלה התובעת מחשבונה בבנק דיסקונט בחודש 10/2017, לנוכח העובדה כי אין מדובר בהלוואה משותפת, כדברי התובעת בחקירתה כי: “זה הלוואה שנלקחה אחרי שעזבתי אותו פעם ראשונה שבשביל להחזיר אותי אליו הוא עשה הכל…” ולנוכח העובדה כי התובעת אינה מכירה בכל הלוואה שלקח התובע מחשבונו (ראה דבריה בעמ’ 7 שורות 17-23 לפרוטוקול).
כל צד יישאר עם זכויותיו הסוציאליות הרשומות, לרבות כלי הרכב בבעלותם, ולצד השני לא יהיה חלק בהם.

תביעה למתן סעד הצהרתי (תלה”מ 28055-01-20)

46. לאור המסקנות אליהן הגעתי בפסק דיני לעיל, ומשלא הצליחה התובעת להוכיח קיומו של שיתוף ספציפי מצד הנתבע, הרי שמצאתי לדחות את עתירתה למתן פס”ד הצהרתי ביחס לזכויות קנייניות בדירה.

לסיכום:

47. א. מזונות הקטינים יהיו כפי שנקבע וכמפורט בסעיף 29 לפסק דין זה.

ב. תביעתה הרכושית של התובעת לפירוק שיתוף ואיזון משאבים בדירה ברח’ **** בעיר **** – נדחית.

ההלוואה שנטלו הצדדים מבנק **** ביום 9.1.14 ע”ס 50,000 ₪ תאוזן באופן שווה בין הצדדים, והנתבע מחויב לשאת במחצית מסכום ההלוואה דנן נכון ליתרתה במועד הקרע, קרי 6.5.19 וזאת בתוך 30 יום מהיום.

כל צד יישאר עם זכויות סוציאליות הרשומות על שמו. לרבות כלי רכב שבבעלות הצדדים.

ג. תביעת התובעת לפסק דין הצהרתי ביחס לדירה ברח’ **** בעיר **** – נדחית.

ד. בנסיבות הענין נוכח העובדה שהתברר כי במסגרת ניהול ההליכים, הנתבע בחר להסתיר מידע רב לא מצאתי לעשות צו להוצאות, על אף תוצאות ההליכים בתביעות הרכושיות.

48. בכך מסתיים בירור שלושת ההליכים שבכותרת.

המזכירות תמציא פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את שלושת התיקים.

ניתן היום, כ”ב שבט תשפ”ג, 13 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.