פלילי פסקי דין חשובים

עורך דין מומלץ

לפני כבוד השופטת – נשיאה רות לורך, שופטת דבורה עטר, שופט עמי קובו

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשם
פלוני

<#2#>
נוכחים:
ב”כ המאשימה עו”ד תומר שטיינברג
ב”כ הנאשם עוה”ד שרית יעקובוביץ פז
הנאשם והוריו
אם המתלונן בעצמה

נוסח זה של גזר הדין מותר בפרסום
גזר דין
הנאשם הודה ביום 15.01.20 בעובדות כתב אישום שתוקן במסגרת הסדר דיוני שנערך בין הצדדים, ונקבע כי ביצע עבירות של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל”ז- 1977 (להלן: “החוק”), מעשה מגונה בנסיבות אינוס לפי סעיף 348(א) + 345(א)(3) לחוק, וכן ניסיון למעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) + 25 לחוק.
עובדות כתב האישום המתוקן
עובר ליום 28.8.19, הציע הנאשם לקטין יליד שנת 2010 (להלן: “המתלונן”) המוכר לו ממפגשים אקראיים קודמים כי בפעם הבאה שיהיה בדרכו לגינת השעשועים, יאסוף אותו מביתו וילכו לשם יחדיו. הנאשם ידע כי המתלונן עולה לכיתה ג’.
ביום 28.8.19 הגיע הנאשם לביתו של המתלונן והציע לו בתואנת שווא, להצטרף אליו בדרכו לגינת השעשועים. המתלונן, אשר לא ידע על כוונותיו האמיתיות של הנאשם, נעתר להצעתו. משהבחין כי הדרך בה הם הולכים אינה מובילה לגינת השעשועים העיר על כך לנאשם, אך הנאשם המשיך בדרכו עד שהגיעו למבנה נטוש ומבודד.
מיד עם כניסתם למבנה הורה הנאשם למתלונן לפשוט את בגדיו, ואז נגע באיבר מינו וליקק אותו חרף בקשותיו של המתלונן כי יחדל ממעשיו. בהמשך אף קשר הנאשם את ידיו של המתלונן באזיקונים שהוציא מתיקו. הנאשם ניסה לפתוח באמצעות ידיו את פי הטבעת של המתלונן, על מנת שיוכל להחדיר את איבר מינו ואולם הדבר לא עלה בידו נוכח התנגדותו של המתלונן. כמו כן היכה הנאשם את המתלונן בעכוזו באמצעות סרגל, שפשף את איבר מינו בעכוזו של המתלונן וניסה להחדיר לפי הטבעת של המתלונן סרגל, תוך שהוא מסב לו כאב. לבסוף הורה הנאשם למתלונן לא לספר לאיש על מעשיו ואיפשר לו ללכת לביתו.
תסקירי שירות המבחן
[הושמט] הומלץ כי יושם במעון נעול “מצפה ים” מכוח צו מבחן בתנאי מגורים עד ליום 30.07.23 ולא כענישה חלף מאסר, שכן אופציה זו נדרשת למי שזקוק להצבת גבולות ברורים בשל התנהלות בלתי יציבה, בריחות ואמביוולנטיות ביחס לטיפול, בשונה מעניינו של הנאשם. כמו כן, השמת הנאשם בצו פיקוח בתנאי מגורים תאפשר הטלת צו מבחן לשנה נוספת בקהילה לאחר סיום שהותו במעון, באופן שיתרום להליך שיקומו. לצד האמור הומלץ על הרשעתו והטלת מאסר על תנאי, וכן פיצוי כספי למתלונן.
מנהלת נפת אשדוד בשירות המבחן התייצבה לישיבת הטיעונים לעונש. היא חזרה על עמדתם והבהירה כי ההמלצה לצו פיקוח בתנאי מגורים במעון נעול מבוססת על כך שהדבר יאפשר בסיום התהליך במעון לבקש צו פיקוח נוסף לשנה בקהילה, על מנת שניתן יהיה ללוות את הנאשם בתהליך השיקום, בעוד שלמיטב ידיעתה הדבר אינו אפשרי מבחינה משפטית כאשר מוטל צו מעון נעול חלף מאסר.
תסקיר נפגע העבירה מיום 05.03.20
[הושמט].
ראיות לעונש מטעם המאשימה
אמו של המתלונן הגישה מכתב בו העלתה על הכתב עדכון על אודות מצבו של המתלונן ושינויים שחלו לאחר עריכת תסקיר נפגע העבירה (ע/1). [הושמט].
ראיות לעונש מטעם ההגנה
מר איציק יצחקי, מנהל מעון “מצפה ים” ציין כי המעון משמש כמעון נעול אליו מגיעים נערים מגיל 14 עד גיל 21 החוסים תחת צווים של בית משפט, הן מכוח צו מעון נעול חלף מאסר והן מכוח צו פיקוח בתנאי מגורים, והתנאים הנוקשים חלים על כלל הנערים כאחד.
העד תיאר לזכותו של הנאשם כי במהלך שהותו במעון תפקד באופן חיובי תחת החוקים הנוקשים, הדרישות והמגבלות. החל מדצמבר האחרון, שולב הנאשם בקבוצה טיפולית ייעודית, אשר צפויה להמשך כשנה וחצי ונדרש ליטול חלק בתהליך קשה ומורכב.
הודגש כי השתת מאסר בפועל תהווה מסר שלילי לנאשם ולנערים אחרים בדבר הכדאיות של השקעת המאמצים להשתלבות בהליך טיפולי מוצלח. ממילא, היה והנאשם יחדל בשיתוף הפעולה, ניתן יהיה בכל שלב לשוב ולפנות לבית המשפט ולבקש להפסיק את ההליך.

אמו של הנאשם – [הושמט].

אביו של הנאשם – הצטרף לדברי מנהל המעון בו משולב הנאשם, ועתר לבית המשפט להושיט לנאשם יד לצורך שיקומו.
טיעוני המאשימה לעונש
ב”כ המאשימה הדגישה כי הגם שהנאשם קטין ויש משמעות לאינטרס שיקומו, הרי שקטינותו אינה מהווה חסינות מפני הרשעה ואף לא מפני מאסר בפועל. על בית המשפט לבצע איזון בין האינטרס הטיפולי והשיקומי לבין טיב וחומרת העבירות, נסיבות ביצוען, והנזק שנגרם למתלונן, וכן לתת משקל לשיקולי הרתעה מניעה וגמול, בייחוד בעבירות חמורות כבענייננו.
ב”כ המאשימה עמדה על חומרת מעשיו של הנאשם כעולה מכתב האישום המתוקן, וציינה כי יש להביע סלידה מהם ולהוקיעם. במעשיו פגע הנאשם באוטונומיה של המתלונן על גופו, בפרטיותו ובנפשו. המדובר בפגיעה משמעותית על רקע גילו הצעיר של המתלונן, נוכח הדרך האלימה והאכזרית בה נקט הנאשם, ובשל האופן המניפולטיבי בו פיתה את המתלונן ללכת עמו, תוך תכנון המעשים מראש.
ב”כ המאשימה הדגישה את הפגיעה הקשה שנגרמה למתלונן ולבני משפחתו כתוצאה ממעשי הנאשם, כפי שעולה בתסקיר נפגע העבירה, וציינה כי חייהם השתנו מן הקצה אל הקצה. כן עמדה על מצבו הנפשי הקשה של המתלונן מיד לאחר האירוע והפנה להערכת שירות המבחן לפיה מלוא הנזק והשלכות הפגיעה יובררו רק בעתיד.
ב”כ המאשימה עמדה על נסיבותיו האישיות המורכבות של הנאשם כפי שמשתקף מהתסקירים בעניינו, ועל כך ששוהה במעון נעול תקופה בלתי מבוטלת ואף השתלב בהליך טיפולי. בצד האמור ציינה כי בכל הנוגע ללקיחת אחריות על מעשיו, קיים קושי בהבעת אמפתיה כלפי המתלונן, ולמעשה גם כיום לקיחת האחריות היא ראשונית. נטען כי המלצות שירות המבחן אינן עולות בקנה אחד עם השלב השיקומי הראשוני בו מצוי הנאשם.
בהסתמך על פסיקה שהגישה, עתרה ב”כ המאשימה להרשיע את הנאשם ולהשית עליו מאסר בפועל שירוצה בין כתלי הכלא, ופיצוי משמעותי לנפגע העבירה על מנת שיוכל לקבל את הטיפול הנדרש לשיקומו ולחזרתו לחיים נורמטיביים.
טיעוני ההגנה לעונש
ב”כ הנאשם טענה כי על פי ההלכה הנוהגת מערכת השיקולים שבית משפט שוקל בעניינם של קטינים שונה בתכלית מבעניינם של בגירים, ויש לבכר את שיקולי השיקום וליתן משקל רב לגילו הצעיר של הנאשם.
ב”כ הנאשם טענה כי מבלי להקל ראש בחומרת העבירה ובנזק הרב שנגרם כתוצאה ממנה, קיימות נסיבות לקולא המצדיקות העדפת שיקולי השיקום. המדובר באירוע שהתרחש לפני למעלה משנה ומחצה בעת שהנאשם היה בן 15 ובהיעדר עבר פלילי.
ב”כ הנאשם הפנתה לתסקירים בהם פורטו נסיבות חייו המורכבות של הנאשם, [הושמט].
עוד נטען כי מיד לאחר האירוע הנאשם נעצר, הודה בחקירתו הראשונה, והיה עצור מספר ימים. לאחר מכן שוחרר בתנאים מגבילים ובסמוך לכך נקלט במעון אבחוני “נווה חורש”, שם שהה כ-5 חודשים. הוערך כי לנאשם תתאים מסגרת כוללנית ונוקשה, לצד סיפוק מענים נפשיים. באפריל 2020 נקלט במסגרת העונה על הגדרה זו, מעון נעול “מצפה ים”. הנאשם נמצא שם מזה כ-13 חודשים ועושה מאמצים כבירים לתפקד בו באופן מיטבי. הוטעם כי מדובר במסגרת נוקשה עם כללים ברורים, כאשר קושי נוסף עמו עליו להתמודד הוא הצורך להסתדר עם הנערים האחרים השוהים במעון, וביתר שאת שעה שהוא בעל רמה קוגניטיבית מונמכת ביחס אליהם. הנאשם משקיע מאמצים גם בהיבט הלימודי והוא עתיד לסיים 12 שנות לימוד.

הנאשם משולב במסגרת המעון בטיפול פרטני ואחת לשבוע משתתף בקבוצה טיפולית ייעודית לנערים פוגעים בעלי מונמכות קוגניטיבית. הודגש כי הנאשם המתין זמן רב עד שיתפנה מקום בקבוצה זו, ושולב בה רק בדצמבר 2020. שיתוף הפעולה בקבוצה הטיפולית אף הוא אינו מובן מאליו ומחייב את המשתתפים לחשוף את עולמם הפנימי והרגשי בפני אחרים. מדובר בתהליך שאינו פשוט לכל אדם ולבטח לנערים ברמה קוגניטיבית מונמכת.

מהתסקירים שנכתבו בעניינו עולה כי הנאשם עבר תהליך שיקומי יסודי ומשמעותי וניתן להתרשם מהתסקירים החדשים כי הנאשם נמצא במגמת שיפור מתמדת. הודגש כי הגם שהנאשם אינו מצוי בשלב זה בסיום התהליך הטיפולי, ולפניו עוד דרך ארוכה, התקדמותו האיטית מובנת נוכח הקשיים עימם הוא מתמודד.

עוד צוין כי הנאשם הקפיד על התנאים המגבילים שהוטלו עליו, וכי אלה פקעו ביוני 2020 מבלי שהמאשימה ביקשה להאריכם והוא נמצא תחת תנאים מגבילים מכוח תכנית המוגנות שהוכנה עבורו מטעם שירות המבחן.

ב”כ הנאשם ציינה כי הוריו של הנאשם שותפים מלאים בהליך, תומכים ומעודדים אותו ואף צפויים לקחת חלק בהדרכת הורים. בנוסף הם עתידים להעתיק את מקום מגוריהם מהעיר רמלה, בה מתגורר גם המתלונן עם בני משפחתו, אל העיר אשדוד, על מנת להתחיל בדרך חדשה ולהקל על הנאשם, אשר הוטל עליו איסור כניסה לעיר רמלה ובחופשותיו שוהה בבית הדודים באשדוד.
באשר לתסקיר נפגע העבירה צוין כי עורכת התסקיר לא נפגשה עם המתלונן עצמו אלא עם אמו בלבד, ועל כן לא הייתה התרשמות בלתי אמצעית ממצבו. כן התבקש בית המשפט להתעלם מהאמור בתסקיר בכל הנוגע לפגיעה שנגרמה לבני משפחה אחרים, שכן עורכת התסקיר לא נפגשה עמם ולא אימתה את המידע שנמסר מפי האם בדבר השלכת הפגיעה עליהם.
בהסתמך על פסיקה שהגישה, עתרה ב”כ הנאשם לאמץ את המלצת שירות המבחן במלואה, שלא נמצא טעם לסטות ממנה שכן היא מאזנת באופן ראוי בין דרכי ענישה וטיפול. על כן נטען כי יש להרשיע את הנאשם, להטיל עליו מאסר מותנה ולהרחיקו מהחברה תוך שילובו במסגרת נעולה, אך לצד האמור לאפשר לו לסיים את ההליך הטיפולי בו החל ולשוב לחברה כאזרח משוקם, תוך המשך פיקוח ומעקב של שירות המבחן באופן שיהלום הן את טובת הנאשם והן את האינטרס הציבורי. כן הודגש כי ככל שהנאשם יפר את התנאים שיושתו עליו או יפסיק את הטיפול, ממילא ניתן יהיה לגזור את דינו מחדש מכוח צו המבחן.

ב”כ הנאשם לא חלקה על הצורך בהשתת פיצוי למתלונן, אך ביקשה להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, אשר אם תתקבל המלצת שירות המבחן עתיד לחסות במעון נעול למשך שנתיים, ועל כן יתקשה לעבוד ולגייס את הפיצוי והנטל הכלכלי ירבוץ על הוריו, שמצבם הכלכלי בלתי שפיר, נוכח אילוצי מעבר הדירה. כן הפנתה להגבלה שבחוק בדבר סכום הפיצוי המרבי שניתן להשית על הורים בסך 10,000 ₪, ובהסתמך על פסיקה שניתנה לאחרונה יש לגזור גזירה שווה גם לעניין הטלת פיצוי על נאשם כאשר ברור כי הוריו הם שיישאו בנטל.

דברי הנאשם
הנאשם קרא ממכתב שכתב והוגש לבית המשפט (ע/2), ובו הביע חרטה כנה ועמוקה על פגיעתו במתלונן, ותקווה שהמתלונן ובני משפחתו ישתקמו במהרה. הנאשם הדגיש את התהליך המשמעותי שהוא עובר מבחינה לימודית, חברתית וטיפולית, במהלכו למד לדחות סיפוקים, לקחת אחריות על מעשיו ולקבל החלטות נכונות. כן הביע רצון להתגייס לצבא ולתרום לחברה ככל אזרח.

דיון והכרעה
על פי הודאת הנאשם, בהתאם להמלצת שירות מבחן ועתירת הצדדים, אנו מרשיעים את הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן: עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק, מעשה מגונה בנסיבות אינוס לפי סעיף 348(א) + 345(א)(3) לחוק, וכן עבירה של ניסיון למעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) + 25 לחוק.
לאור קטינותו של הנאשם, אשר ביצע את העבירות בהיותו בן 15 שנים, יש לגזור את עונשו על פי הוראות חוק הנוער. הגם שתיקון 113 לחוק העונשין, שעניינו הבניית שיקול הדעת בענישה, אינו חל בעניינם של קטינים, סעיף 40טו(ב) לחוק מתיר לבית המשפט להתחשב בעקרונות ובשיקולים המנחים שנקבעו במסגרת התיקון, ככל שהוא סבור כי ראוי לעשות כן בנסיבות העניין.

הפסיקה נתנה דעתה לא אחת לרציונל העומד מאחורי הצורך להעדיף שיקולי שיקום בעניינם של נאשמים קטינים, ולהעניק משקל רב לנסיבותיו האישיות והליכי הטיפול שעבר הקטין, וכן לסיכויים להשתקם ולשנות את דרכיו ועתידו.

כך, נקבעו הדברים הבאים בע”פ 3203/13 מדינת ישראל נ’ פלוני, פס’ 9 (20.11.13):
“בבואו לגזור את דינו של קטין שהורשע בפלילים בכלל, ובעבירות מין בפרט, מקנה בית המשפט משקל יתר לנסיבותיו האישיות של הקטין ולסיכוייו להשתקם. מדיניות זו מושתתת על שלושה טעמים עיקריים: האחד, גילו הצעיר של הקטין, הגורם לכך שהתנהגותו העבריינית עלולה להיות תוצאה של חוסר בגרות, בשלות והבנה של חומרת המעשים והשלכותיהם; שנית, הרצון להגן על קטינים מפני תנאי כליאה קשים ומהיחשפות לדפוסי התנהגות עבריינית בבית הסוהר שעלולה להיטמע בקטינים ולפגוע בסיכוייהם להשתקם; ושלישית, השאיפה לשקם קטינים שחייהם בתחילת דרכם לפני שתוחמץ ההזדמנות לכך (ע”פ 49/09 מדינת ישראל נ’ פלוני, פסקה 9 (8.3.2009))”.

עוד נקבע כי נקיטה בהליך שיקומי עשויה לתרום לא רק לקטין עצמו אלא גם לאינטרס הציבורי, שכן יש בהצלחת ההליך כדי להפחית במידה ניכרת את הסיכון להישנות עבירות מצידו של הנאשם ולהביא לשילובו בחברה כאזרח נורמטיבי ושומר חוק (ר’ ע”פ 49/09 מדינת ישראל נ’ פלוני (08.03.2009)).

לצד האמור, ובייחוד כאשר מדובר בעבירות קשות וחמורות אותן ביצע הקטין, יש ליתן משקל גם לחומרת העבירה ולשיקולי ענישה אחרים, כגון גמול והרתעה. נקבע בפסיקה לא אחת כי קטינות אינה מהווה חסינות מפני ענישה פלילית, ובמקרים המתאימים לא יהסס בית המשפט להשית אף עונשי מאסר בפועל בכליאה.

ראוי להפנות לע”פ 593/18 פלוני נ’ מדינת ישראל, פס’ 18 (17.04.18) שם נקבעו הדברים הבאים:
“… בית משפט זה עמד לא אחת על כך שקטינוּת אינה מקנה חסינות מפני ענישה הולמת בגין ביצוע עבירות חמורות, ובפרט כאשר מדובר בעבירות מין […] הווה אומר, הגם שלשיקולים בדבר סיכויי השיקום ומורכבות הנסיבות האישיות יינתן משקל רב כאשר מדובר בקטין, הם אינם חזות הכל. יש לאזן בכל מקרה ומקרה בינם לבין שיקולי ענישה משמעותיים אחרים – הרתעה, גמול, הגנה על נפגעי עבירה ואף סיכויי השיקום שלהם כתוצאה מהפגיעות שנגרמו להם. כמו כן, ככל שהעבירות ונסיבות ביצוען קשות יותר, כך תיטה המטוטלת אל עבר העדפת שיקולי הענישה האחרים כאמור, על פני שיקולי השיקום […] יפים לעניין זה דבריה של השופטת (כתוארה אז) ד’ ביניש:
“חשוב עד מאוד כי ידעו כל נער ונערה בישראל כי אין לפגוע בכבודו של אדם וכי גופם של כל ילד או ילדה אינו הפקר. ידעו הכול, כי עבריין, גם אם קטין הוא, הפוגע בגופם ובכבודם של ילד או ילדה ומנצל את כוחו לרעה כלפיהם, צפוי לשאת בתוצאות העונשיות על מעשהו” (ע”פ 4890/01 פלוני נ’ מדינת ישראל, פ”ד נו(1) 594, 606 (2001)).
ישנו אפוא אינטרס ציבורי חשוב כי יינתן מסר מרתיע ההולם את חומרת המעשים העבריינים, גם אם נעשו על ידי קטינים”.

נוסף על שיקולי הגמול וההרתעה, על בתי המשפט לתת דעתם גם לנזק שנגרם לקורבן העבירה, ולסיכויי שיקומו, וביתר שאת כאשר קורבן העבירה הינו קטין (ר’ ע”פ 97/12 פלוני נ’ מדינת ישראל, בפס’ 7 (19.3.2012)).

מהאמור לעיל עולה כי גזירת דינו של קטין טומנת בחובה איזון עדין בין חומרת העבירה ונסיבותיה, לרבות הנזק שנגרם לנפגע העבירה, לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם, ובכללן: גילו בעת ביצוע העבירה (כאשר ככל שגילו צעיר יותר, כך הנטייה תהיה לנקוט באמצעים שיקומיים על פני עונשיים); סיכויי השיקום של הקטין בהתבסס על ההליך הטיפולי שעבר עד לשלב גזירת הדין ועל סמך עמדת גורמים טיפוליים ומקצועיים; הבעת חרטה ולקיחת אחריות; הודאה וחיסכון בהעדת עדים; וכן קיומו או היעדרו של עבר פלילי לקטין (ר’ ע”פ 5678/14 מדינת ישראל נ’ פלוני, פס’ 7 (26.05.2015), ע”פ 3203/13 מדינת ישראל נ’ פלוני (20.11.2013)).

חומרת העבירות שביצע הנאשם, נסיבות ביצוען ותוצאותיהן
חומרה יתירה נודעת לעבירות המין, המסבות נזק משמעותי לא רק לגופם של נפגעי העבירה אלא גם לנפשם (ר’ ע”פ 764/12 מדינת ישראל נ’ גרמסיון פס’ 18 (23.06.13)). דברים אלה נכונים גם שעה שעבירות המין מבוצעות על ידי קטינים (ר’ ע”פ 8277/10 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסק דינה של כב’ השופטת ארבל (28.02.2011)).

נסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם משקפות את חומרתן היתרה. הנאשם ניצל, לסיפוק מאווייו המיניים, את גילו הצעיר ואת היכרותו הקודמת עם המתלונן על מנת לשכנעו להתלוות אליו בתואנת שווא כי פניו מועדות לגינת השעשועים. הוא עשה כן תוך תכנון מוקדם, כשתיאם עמו מבעוד מועד כי יאסוף אותו מביתו בהזדמנות הבאה בה ילך לגינה. המעשים המיניים אותם ביצע במתלונן הינם קשים וחמורים, והם נעשו חרף התנגדותו של המתלונן, תוך הפעלת כוח ושימוש באמצעים שכללו קשירת ידיו באזיקונים והכאתו באמצעות סרגל. כמו כן בוצע ניסיון להחדרת הסרגל לתוך פי הטבעת של המתלונן, תוך הסבת כאב.

הלכה היא כי בעבירות מין טמון נזק אינהרנטי לנפגעי העבירה, שאינו טעון הוכחה. בענייננו הנזק הרב שנגרם למתלונן זועק מעל דפי תסקיר נפגע העבירה, המפרט בהרחבה את ההשלכות הקשות של מעשי הנאשם על המתלונן.

מהתסקיר שפורט לעיל עולה הנזק הנפשי המידי שנגרם למתלונן, אשר בסמוך לאחר העבירה הקיא והביע את רצונו למות. כן עולה מהתסקיר כי הפגיעה במתלונן השפיעה על מישורי חייו השונים. מעשי הנאשם פגעו בתחושת הביטחון והמוגנות של המתלונן בביתו שלו, נוכח העובדה שנלקח מביתו. שירות המבחן אף הדגיש כי לפגיעה עשויות להיות השלכות ארוכות טווח על המתלונן, שטרם התבררו, לאור השלב ההתפתחותי בו נפגע.
בנוסף עולה מהתסקיר ומהמכתב שכתבה האם כי המעשים הובילו לפגיעה כלכלית במשפחה, וכי הדבר מנע מהאם לשלב את המתלונן בטיפול לו הוא זקוק.

עורכת תסקיר נפגע העבירה לא נפגשה עם המתלונן אלא הסתמכה על דברי האם בלבד. ככלל, רצוי שתסקיר נפגע העבירה יתבסס על התרשמות בלתי אמצעית של עורך התסקיר מנפגע העבירה. דא עקא, במקרים בהם לא ניתן לבצע שיחה ישירה עם נפגע העבירה, כגון כאשר הנפגע הינו בגיל צעיר מאוד או כאשר השיחה עמו עלולה להחמיר את מצבו הנפשי, קיימת סמכות לעורך התסקיר לקבל החלטה שלא להיפגש עמו, ואין בכך כדי לחתור תחת תקפות התסקיר (ע”פ 8888/07 פלוני נ’ מדינת ישראל, פס’ 9 (06.07.09)). כך גם בענייננו. המדובר בילד רך בשנים, בן 9 בלבד בעת ביצוע העבירה, אשר עורכת התסקיר מצאה לנכון להימנע מלקיים מפגש עם המתלונן עצמו, נוכח דברי האם באשר להשלכות שיהיו לכך על המתלונן, ועל כן לא מצאנו להפחית ממשקלו של תסקיר נפגע העבירה, אשר התבסס על דברי אמו של הקטין. ובאשר לבקשת ההגנה להתעלם מהחלקים בתסקיר הנוגעים לנזקים שנגרמו ליתר בני המשפחה, בשל העובדה שהתבססו אך על דברי האם, הרי שממילא אין לדברים משקל ממשי על רכיבי הענישה ועיקר תכלית תסקיר נפגע העבירה היא לסקור את מצבו של המתלונן עצמו ולא מעבר לכך (ר’ ע”פ 7609/06 פלוני נ’ מדינת ישראל, פס’ 12 (13.11.08)).

מדיניות הענישה הנוהגת
בענייננו עותרת ב”כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, ואילו ב”כ הנאשם עותרת לאמץ את המלצת שירות המבחן במלואה ולהשית על הנאשם צו מבחן בתנאי מגורים, מכוחו ישהה במעון נעול “מצפה ים”, וכן צו מבחן למשך שנה נוספת בקהילה שיחול לאחר סיום שהותו במעון.

עיון בפסיקה מעלה מנעד רחב של עונשים המוטלים על קטינים אשר ביצעו עבירות מין, הנעים בין הימנעות מהרשעה, בעיקר כאשר הנאשם עובר הליך שיקומי מוצלח ובשל נסיבות אישיות חריגות (השוו: ע”פ 8690/15 מדינת ישראל נ’ פלוני (06.06.16)), לבין הטלת מאסרים בפועל, בעיקר לנוכח חומרתה היתרה של העבירה ונסיבות ביצועה, וכאשר שירות המבחן נמנע מלהמליץ על הקלה בעונש נוכח היעדר אפיק שיקומי בעניינו של הנאשם (השוו: ע”פ 3203/13 מדינת ישראל נ’ פלוני (20.11.13); ע”פ 2554/13 פלוני נ’ מדינת ישראל (31.07.13)). כל מקרה אם כן לנסיבותיו.

מצאנו להפנות לפסקי הדין הבאים:

ע”פ 7870/19 פלוני נ’ מדינת ישראל (14.04.21) (הוגש מטעם ההגנה)– עניינו במערער שהורשע בהתאם להודאתו בביצוע מעשי סדום במספר קטינים בני משפחתו שטרם מלאו להם 16, ללא הסכמתם החופשית, וכן בביצוע מספר מעשים מגונים בקטינה בת משפחתו שטרם מלאו לה 16, בכך שגרם לה לבצע בו מעשים מגונים, ללא הסכמתה החופשית. בעת ביצוע המעשים היה המערער קטין כבן 15-16 ואילו הנפגעים היו בני 3 ו-6. תסקיר שירות המבחן המליץ על הטלת צו פיקוח בתנאי מגורים למשך שנתיים, במעון הסגור בו נתון מאז מעצרו, לצד ענישה נלווית. בית משפט קמא דחה את המלצת שירות המבחן והשית על המערער עונש של 15 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 70,000 ₪ לנפגעי העבירה. בית המשפט העליון, לא בלי לבטים, נעתר לבקשת הערעור ואימץ את המלצת שירות המבחן, אשר התבססה על הטעם כי שליחת המערער למאסר בפועל צפויה לפגוע בשיקומו, והן על נסיבות חייו הקשות והמורכבות של המערער.
נקבע כי המערער יוסיף לשהות במעון הנעול בו שוהה כעת, בצו מבחן בתנאי מגורים עד הגיעו לגיל 21, ובהגיעו לגיל 21 יעמוד לצו מבחן בקהילה למשך שנה נוספת ויחתום על ערבות עצמית בסך 50,000 ש”ח. בנוסף, נקבע כי יבצע 300 שעות של”צ.

ע”פ 49/09 מדינת ישראל נ’ פלוני (08.03.09) (הוגש מטעם ההגנה)– המדובר במשיבים, שהורשעו על בסיס הודאתם בכך שביצעו עבירות מין במספר הזדמנויות שונות במשך כ-4 חודשים בקטין בן 8 שנים, שהיה שכנם, בהיותם בני 13 ו-15. בהתאם להמלצות שירות המבחן, גזר בית משפט קמא על המשיב 1 צו מבחן למשך שנתיים במסגרתו ישהה במעון ויהיה עליו להשתתף בקבוצה טיפולית שתוכן לו על ידי שירות המבחן, וכן, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 8,000 ₪ למתלונן. על המשיב 2 נגזרו צו מבחן למשך שנתיים, במסגרתו יהיה עליו להשתתף בתוכנית טיפולית בקהילה וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך 12,000 ש”ח. המאשימה הגישה ערעור על קולת העונש ועתרה להשתת מאסרים בפועל. בית המשפט העליון דחה את הערעור בציינו כי האיזון שערך בית המשפט המחוזי לנוער בין הערכים המתנגשים בעניינם של שני המשיבים תואם את מדיניות הענישה הראויה כלפי קטינים, ולאור ההלכה לפיה אל לו לבית המשפט לסטות מהמלצות שירות המבחן כאשר יש בנמצא אופק שיקומי, אלא מטעמים כבדי משקל.

ע”פ 2458/20 פלוני נגד מדינת ישראל (‏16.11.2020) – המערער בן 16 ו-8 חודשים הורשע בביצוע עבירת אינוס כלפי מתלוננת כבת גילו, אשר שהתה עמו באותה פנימייה, תוך שנהג כלפיה באלימות וגרם לחבלתה. בית המשפט המחוזי בדעת הרוב השית על המערער 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי בסך של 20,000 ₪. בית המשפט העליון קיבל את הערעור תוך אימוץ המלצת שירות המבחן והקל בעונשו של המערער, בעיקר לנוכח הליך השיקום הממושך, המרשים והמוצלח שהמערער נרתם לו ומתמיד בו, והעמיד את עונש המאסר בפועל על 9 חודשים (ללא ניכוי ימי המעצר) שיבוצעו בעבודות שירות וצו מבחן למשך שנה.

תפ”ח (מחוזי חי’) 4124-04-19 מדינת ישראל נ’ פלוני (קטין) (14.05.20) (הוגש מטעם ההגנה)– נאשם 2 ביצע עבירות מין ביחד עם נאשם 1, בהיותם כבני 14, במתלונן בן ה-9 אשר שהה יחד עמם בפנימייה. הנאשם 2 הורשע בכך שביצע, בעצמו ובצוותא, מעשה סדום במתלונן (מין אוראלי), ובכך שגרם למתלונן לבצע בו ובשותפו מעשה סדום (מין אוראלי). בית המשפט עמד על חומרת העבירה ונסיבותיה, ומנגד על שיקולי שיקומו של הנאשם ונתוניו האישיים. תסקיר שירות המבחן עמד על נטילת האחריות ועל המוטיבציה שגילה בהליך הטיפולי, הגם שצפויה לו עוד דרך ארוכה והמליץ על אי הרשעה לצד השתת צו מבחן בתנאי מגורים. בית המשפט הרשיע את הנאשם אך אימץ את המלצת שירות המבחן והשית עליו צו מבחן בתנאי מגורים לתקופה של 18 חודשים בפנימייה בה שוהה, על מנת להימנע מהעברתו למקום חדש וזר ובכך לפגוע ברצף הטיפולי בו החל, 150 שעות של”צ, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪.

תפ”ח (מחוזי י-ם) 43792-02-14 מדינת ישראל נ’ פלוני (26.10.15) (הוגש מטעם המאשימה)- הנאשם קטין בן 14 נטפל אל המתלוננים בני 14 אף הם, באישון לילה עת ביקשו לחזור לביתם, הכה אותם קשות, והתעלל בהם מינית במשך שעה ארוכה תוך שאיים עליהם שירצח אותם באמצעות הסכין שברשותו. הנאשם הורשע בעבירות של מעשה סדום בקטינים שטרם מלאו להם 16, שלא בהסכמתם החופשית ותוך התעללות בהם, ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, ותקיפת קטין הגורמת לחבלה של ממש. בית המשפט עמד על נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, אשר נפל בעצמו פעמיים כקרבן לעבירות מין, וצרך אלכוהול וסמים שהיו עבורו למפלט. כן צוין היעדר עברו הפלילי, הודאתו והחיסכון בעדויותיהם של המתלוננים בבית המשפט. עוד עמד על הליך שיקומו המוצלח בעיצומו נמצא במסגרת הוסטל, הגם שנכונה לו עוד דרך טיפולית ארוכה. שירות המבחן המליץ על השתת מאסר על תנאי, עבודות של”צ וצו מבחן בתנאי מגורים בהוסטל למשך שנתיים. חרף האמור, נגזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, מאסר על תנאי וצו מבחן בתנאי מגורים בהוסטל למשך 12 חודשים.

נסיבותיו האישיות של הנאשם
המדובר בנאשם צעיר, שביצע את העבירות בהן הורשע בהיותו בן 15 שנים, והוא נעדר עבר פלילי.

הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן בשלב מוקדם של ההליך, וחסך את עדותו של המתלונן בבית המשפט, עדות אשר אינה קלה לכל אדם, לא כל שכן למתלונן רך בשנים אשר חווה פגיעה מינית ואשר מתמודד עם קשיים נפשיים עקב הפגיעה, כעולה מהתסקיר אשר הוגש בעניינו.

מתסקירי שירות המבחן עולה כי הנאשם אובחן כסובל מעיכוב התפתחותי, מקשיים רגשיים וקוגניטיביים וכי הוא מתפקד ברמה שכלית כללית גבולית.
לאחר מעצרו בתיק דנן שולב הנאשם תחילה במעון אבחוני “נווה חורש” ולאחר כ-5 חודשים עבר למעון “מצפה ים”, מתוקף צו השגחה זמנית בתנאי מגורים, שם שוהה מזה כשנה וחודשיים. הנאשם מתפקד כנדרש במעון ועומד בכל כללי המסגרת. לאחרונה השתלב בקבוצה לנערים פוגעים מינית מונמכים קוגניטיבית. הנאשם גילה הבנה בדבר הכאב הגדול שגרם למתלונן, הביע חרטה על מעשיו וביקש את סליחת המתלונן ומשפחתו. כמו כן הביע בפנינו באמצעות מכתב את חרטתו בדבר הפגיעה שגרם למתלונן. עם זאת שירות המבחן והגורמים הטיפוליים העריכו כי עודנו מצוי בשלב ראשוני מאוד של הטיפול.
גזירת דינו של הנאשם
מבלי להקל ראש בחומרת העבירות ונסיבות ביצוען, ובשים לב לגילו של הנאשם בעת ביצוען, לרמתו הקוגניטיבית, להודייתו במיוחס לו, להליך הטיפולי בו מצוי הנאשם מזה כשנה ו-7 חודשים ולפוטנציאל השיקום הטמון בו, לא מצאנו לקבל את עתירת המאשימה להשתת מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח. הענות לכך עלולה לקטוע את ההליך הטיפולי ואף להעביר מסר שלילי לקטינים אחרים המשקיעים מאמץ בהליך שיקומי בעקבות ביצוע עבירה.
בצד האמור, לא מצאנו לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית על הנאשם צו פיקוח בתנאי מגורים בלבד אלא להשית עליו צו מעון נעול. זאת בהתאם לע”פ 9828/06 פלוני נ’ מדינת ישראל, פס’ 14 (10.6.2007), שם נקבע כי משמדובר בביצוע עבירות חמורות בידי קטינים, שמחייבות גם ענישה בדרך של כליאה, מעבר להענקת טיפול, דרך המלך תהיה הטלת צו מעון נעול חלף מאסר.
ויודגש כי אין בהמלצת שירות המבחן כדי לכבול את ידי בית המשפט, אשר רשאי לסטות ממנה בהתקיים טעמים המצדיקים זאת (ע”פ 593/18 פלוני נ’ מדינת ישראל, פס’ 21-25 (17.04.18)). ובענייננו, חומרת העבירה ונסיבותיה, הנזק הקשה שנגרם למתלונן, האינטרס הציבורי בהרתעה וכן האמור בתסקירים כי הנאשם עודנו מצוי בראשיתו של ההליך הטיפולי, ונכונה לו עוד כברת דרך ממושכת, מהווים טעמים המצדיקים סטייה מהמלצת שירות המבחן והטלת צו מעון נעול חלף מאסר.
לא למותר לציין כי לממונה על המעונות שמורה הזכות, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל”א-1971, להעביר את הנאשם למסגרת אחרת ומקלה יותר, ככל שימצא לנכון לעשות כן על סמך התקדמותו בהליך הטיפולי. באופן זה נוצר תמריץ נוסף לנאשם להתמיד בהליך שעובר במעון, וכולנו תקווה כי ימשיך במגמה החיובית בה נמצא. (ר’ ע”פ 7248/19 פלוני נ’ מדינת ישראל (29.01.20)).
נוכח הנזק שנגרם למתלונן מצאנו להשית על הנאשם תשלום פיצוי משמעותי שיהיה בו משום הכרה בחומרת מעשיו, ובנזק שנגרם למתלונן, ויסייע למתלונן ולו במעט בשיקום חייו על ידי קבלת טיפול הולם לו הוא זקוק. בצד האמור היו לנגד עינינו אמות המידה שנקבעו בפסיקה בדבר שיעור הפיצוי שראוי להטיל על נאשם קטין (ר’ ע”פ 5359/20 פלוני נגד מדינת ישראל (13.4.21)).
לפיכך אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:
צו מעון נעול למשך 30 חודשים מהיום, במעון נעול “מצפה ים”.
הובהרו לנאשם הנסיבות בגינן ניתן יהיה להעבירו מהמעון הנעול למאסר לפי הוראות סעיף 25א או 25ב(ג) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל”א-1971, ומכלול המשמעויות הנובעות מכך.

8 חודשים מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מהיום כל עבירת מין מסוג פשע.

4 חודשים מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מהיום כל עבירת מין מסוג עוון.

פיצוי למתלונן בסך 30,000 ₪, שישולם ב-5 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.9.21 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו. היה ולא ישולם תשלום מסך כל התשלומים יעמוד החוב כולו לפירעון מידי.
הפיצוי יועבר לאמו של המתלונן (על פי פרטים שתמסור המאשימה). האם תשמור כספים אלה בידיה הנאמנות עבור המתלונן עד הגיעו לגיל 18, ובמועד זה תעבירם לידיו. אלא אם כן יתעורר הצורך בשימוש בכספי הפיצויים קודם לכן, לצורך שילובו של המתלונן בהליך טיפולי.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום.
המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לשירות המבחן לנוער.

<#3#>
ניתן והודע היום ג’ אב תשפ”א, 12/07/2021 במעמד הנוכחים.

רות לורך, שופטת – נשיאה
דבורה עטר, שופטת
עמי קובו, שופט