צור קשר
אודות
עורך דין מומלץ
| פסק דין |
- עניינו של פסק דין זה הכרעה בתביעה רכושית שהגישה התובעת כנגד הנתבע, שהם בני זוג לשעבר, למתן סעד הצהרתי, פירוק שיתוף ואיזון משאבים בכלל הרכוש.
א. רקע עובדתי ועיקר טענות הצדדים
- התובעת (להלן: “האישה“) והנתבע (להלן: “האיש“) נישאו זל”ז ביום XXXX ולהם 3 ילדים משותפים, כיום כולם בגירים. לאיש בת בגירה נוספת מנישואיו הקודמים. הצדדים נפרדו זה מזו בחודש 8/19 עם עזיבת האישה את בית המגורים בה התגוררו יחד במושב XXXX, בית מגורים הבנוי בנחלה מס’ X בגוש XXXX חלק מחלקה X (להלן: “בית המגורים או “הנחלה“, לפי העניין).
- הזכויות בנחלה הוקנו לאיש בשנות ה- 80′ של המאה הקודמת, אז היה נשוי לאשתו הראשונה, הגב’ XXXXX (להלן: “הגב’ XXXX”), ממנה התגרש. הזכויות בנחלה נרשמו ברמ”י על שם האיש והגב’ XXXX והם בנו על הנחלה את בית המגורים, אותו בית מגורים שלימים התגוררו בו הצדדים כאן החל משנת 1995. בהסכם הגירושין שנחתם בין האיש לבין הגב’ XXXX עובר לפירוד ביניהם, הועברו זכויותיה של האחרונה בנחלה לידי האיש, בהעברה ללא תמורה, אגב איזון המשאבים ביניהם.
- על פי האמור בכתב התביעה, בשל החרפת הסכסוך והמשבר בין הצדדים נאלצה האישה לעזוב את בית המגורים יחד עם הילדים לדירה שכורה בXXXX, מאז עושה האיש שימוש בלעדי בבית המגורים והנחלה – ונהנה באופן בלעדי מזכויות הצדדים, הכנסות המטעים השייכים לנחלה והתמורה המתקבלת מהשכרת השטחים החקלאיים לצדדי ג’.
- על פי גרסת האישה, למרות שהזכויות בנחלה היו שייכות לאיש קודם לנישואיהם, במהלך תקופת החיים המשותפת שילמו הצדדים מחשבונם המשותף בבנק XXXX את תשלומי המשכנתא שרבצה על הנחלה בגין בניית בית המגורים, כמו את יתר החובות וההלוואות שהיו קיימים לאיש מלפני הנישואין. כן הכניסו הצדדים לחשבון המשותף כספי פיצויים שהתקבלו בידי כ”א מהצדדים, כגון כספי פיצויים בגין תאונת דרכים שקיבלה האישה ומנגד פיצויים בגין מצב רפואי אותם קיבל האיש.
- האישה הוסיפה וטענה שבמהלך שנות נישואיהם, הצדדים השביחו את בית המגורים וראו בו ביתם המשותף לכל דבר ועניין, בית מגורים שלדבריה משתרע על שטח של כ- 200 מ”ר ומתוך נחלה לה מיוחסים כ- 100 דונם שטחים חקלאיים. לדבריה, היה ברור לשני הצדדים, במצגים, בהתנהגות בשיתוף החובות והמשכנתא – וברישומים שונים מול צדדי ג’, שהנחלה שייכת לשניהם בחלקים שווים. על פי גרסתה, במהלך שנת 2010 הצדדים בחנו אפשרות להעברת מחצית הזכויות בנחלה על שמה, אולם לבסוף לא השלימו את הרישום משיקולי מס. האישה ציינה שבמהלך השנים הצדדים ביצעו תוספת בניה של כ- 30 מ”ר בבית המגורים וכן השקיעו כספים להשבחתו כגון בניית מטבח חדש, ריצוף, חלונות, שינוי בחלוקת חדרים פנימית, מרפסת ועוד – כל אלה לדברי האישה העלו את ערך בית המגורים זאת בנוסף להשבחת מטעי זיתים וירקות שעובדו על ידם ותוצרתם שווקה לצדדי ג’.
- נוכח כל האמור טוענת האישה למחצית הזכויות בנחלה הרשומות על שם האיש ומכאן שיש ליתן לעמדתה סעד הצהרתי על היותה בעלים של מחצית מהם, להורות על פירוק השיתוף בהם ולחלק התמורה בהם שווה בשווה. כן עתרה האשה לסעד הצהרתי בדבר זכאותה לקבלת מחצית מכל הכנסות הנחלה (בכסף ובתוצרים) וההכנסות שמתקבלות מהשכרת הנכסים – והכל רטרואקטיבית מיום שעזבה את בית המגורים בחודש 8/19. האישה עתרה גם לאיזון משאבים ביחס למיטלטלין, לרכבים שבבעלותם וחשבונות הבנק הרשומים על שם האיש. האישה הוסיפה וטענה שקיימים הפרשי השתכרות אותם יש לאזן באמצעות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג – 1973 (להלן: “חוק יחסי ממון“), שעה שהכנסתה עומדת ע”ס של כ- 12,000 ₪ כXXX וXXXX בXXXXX, בעוד שהאיש נהנה מהכנסה בסך של כ- 23,000 ₪ בחודש, לדבריה.
- בכתב ההגנה טען האיש שלאישה אין זכויות בנחלה ובבית המגורים ומדובר בתביעה שהוגשה לצורך קבלת זכויות בניגוד לדין. על פי גרסתו, הוא הבעלים היחיד והבלעדי של הנחלה ובית המגורים הבנוי עליה וכל זאת שנים רבות בטרם הכיר את האישה.
לדבריו, הוא רכש את הנחלה יחד עם גרושתו בתחילת שנות ה- 80′ של המאה הקודמת וזאת מכוח היותו בן ונכד למקימי הישוב XXXX, כאשר במסגרת הסכם הגירושין קיבל האיש את מחצית זכויותיה של גרושתו בנחלה, כנגד תשלום מלוא חובות הצדדים, כחלק מאיזון המשאבים שנערך ביניהם.
- לטענת האיש, האישה לא השקיעה כספים ברכישת הנחלה וגם לא בבניית בית המגורים – על פי גרסת האיש, תשלומי המשכנתא שנטל יחד עם גרושתו בשנת 1985 שולמו על ידו עד לשנת 1996 וזו סולקה במלואה ביום 17.11.04, ללא הכחשה שעד לסילוקה המלא שולמה המשכנתא במשותף. האיש הוסיף וטען כי ככל ששילמו הצדדים הלוואות ו/או כל סכום כנגד הנחלה לאחר נישואי הצדדים, הרי שמדובר בסכומים זניחים ביותר שאף הם שולמו מזכויות שהיו לו מלפני הנישואין.
- על פי גרסת האיש, לא נעשה בבית המגורים שיפוץ נרחב המעניק לאישה זכויות יש מאין וגרסתה למימון שיפוץ והשבחת בית המגורים נטענו בעלמא. לדבריו, מדובר בשיפוץ שבוצע לפני כ- 6 שנים בעלות מזערית בסך של כ- 100,000 אשר מחציתו שולמה על ידי הוריו – כך שלכל היותר חלקה של האישה בהוצאות השיפוץ מסתכמות בסך של כ- 30,000 ₪, סכום בטל בשישים לאור מגוריה בבית האיש. האיש הוסיף שמלוא הוצאות הבית ותחזוקתו מומנו על ידו, במהלך כל תקופת הנישואין.
- האיש הוסיף וטען שמאז ומעולם הצדדים נהגו בהפרדה רכושית מוחלטת בכל הקשור לבית המגורים ולנחלה בפרט וכי לא הייתה כל כוונת שיתוף ביחס לנכסים אלה. זו הסיבה לדבריו לכך שהרישום נותר על שמו וכלל לא מסיבה הקשורה למיסים כפי שטענה האישה, שעה שעל פי הדין ממילא לא היו חלים מיסים על העברה מעין זו, בין בני זוג. בנסיבות אלו עתר האיש לדחיית טענות האישה בהקשר לנחלה ובית המגורים, שלשיטתו אינם ברי איזון ושיתוף.
- בהקשר לטענות האישה לקיומם של פערי השתכרות, האיש טען שכלל לא קיימים ביניהם פערי השתכרות והמקרה דנן אינו נופל לגדר המקרים בהם יש להפעיל את החריג לכלל המצדיק סטייה מהאיזון והחלוקה השוויונית. לדבריו הכנסות הצדדים זהות ועומדות ע”ס של כ- 13,000 ₪ לחודש.
ב. השתלשלות ניהול ההליך
- התביעה שלפני הוגשה על ידי האשה בחודש 11/19 ביחד עם הליכים נוספים, ביניהם תביעה לדמי שימוש ראויים שהגישה האשה ואשר נמחקה בהסכמת הצדדים, ללא ויתור על טענות (ר’ פס”ד מיום 7.7.20 בתלה”מ 41122-11-19). כן הגישה האשה תביעה בעניין הסדר הורות ומזונות בנם הצעיר של הצדדים, שהיה אז קטין, אלה הוכרעו בפסקי דין שניתנו על ידי על יסוד הסכמת הצדדים (ר’ פסקי דין מיום 7.7.20 בתלה”מ 41028-11-19 ובתלה”מ 40904-11-19).
- במסגרת ההליך הנוכחי ניתן צו הסרת חיסיון הדדי וכן מונה רו”ח מר XXXX (להלן: “רו”ח“) לצורך מתן חוות דעת ובחינת זכויות הצדדים ואופן איזון המשאבים, כאשר מועד הקרע נקבע בהסכמה ליום בו הוגש הליך ישוב הסכסוך, ביום 13.3.19 (להלן: “מועד הקרע“).
- חוות דעת רו”ח הוגשה לתיק בית המשפט ביום 31.3.20 (להלן: “חוו”ד“) והצדדים מיצו זכותם למשלוח שאלות הבהרה לרו”ח. ביום 2.12.21 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה בה נחקרו העדות עו”ד XXXX מטעם האישה והגב’ XXXXX, שגם מסרה תצהיר מטעם האיש. בישיבת יום 12.6.22 נשמעה עדותה של האישה וביום 19.10.22 נשמעה עדותו של האיש, על בסיס תצהירי עדותם הראשית. לאחר שמיעת עדויות הצדדים והעדים מטעמם, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב, אלה הוגשו ומכאן הכרעתי.
ג. הסכמות חלקיות אליהן הגיעו הצדדים והרכוש שבמחלוקת
- בהתאם לפסיקתא המוסכמת שהוגשה על ידי הצדדים לאחר ישיבת ההוכחות השנייה, ניתן ביום 20.6.22 תוקף של פסק דין חלקי לחלופה הראשונה בחוות דעת רו”ח ולפיה איזון זכויות הצדדים יבוצע בסכום חד פעמי (מהוון) במועד חוות הדעת, כאשר האישה תשלם לאיש סך של 9,230 ₪. לאור פסק הדין החלקי שניתן, הסעדים המבוקשים לעניין איזון כספים שהיו מצויים בחשבונות הבנק הרשומים על שם הצדדים וזכויותיהם הסוציאליות והפנסיוניות של שני הצדדים, אשר קיבלו ביטוי בחוות הדעת, אוזנו כבר בין הצדדים בחלוקה שווה ביניהם ובכך גם סולקו טענות האישה להפרשי השתכרות ואיזון לא שוויוני של הרכוש.
- אזכיר גם את טענות האישה לעניין המיטלטלין שנותרו לשימוש האיש בבית המגורים, בציינה בתצהירה ששווי הריהוט ומוצרי החשמל שנותרו בבית המגורים עולה על שווי הריהוט שנטלה עמה עם עזיבתה. טענות אלו נטענו באופן כללי בלבד וגם בסיכומיה לא פורטו ולא כומתו (ר’ סעיף 7 לסיכומיה).
בהיעדר כל ראיה לעניין שווי המיטלטלין ובעיקר פירוט המיטלטלין שנטלו על ידי כל צד במועד הפירוד, מאז חלפו כבר מספר שנים, כמו כן בהינתן העובדה שהאשה בחרה שלא לחקור את האיש בסוגיה זו, אני דוחה טענות האשה בהקשר זה.
- נוכח האמור, השאלות שנותרו במחלוקת בין הצדדים הן ביחס לזכויות בנחלה ובבית המגורים, לרבות ההכנסות הנובעות מאמצעי הייצור בנחלה – המטעים, העסק לשיווק זיתים ומהשכרת השטחים החקלאיים.
ד. המסגרת הנורמטיבית
- 19. הצדדים נישאו זה לזה בשנת 1985 ולא נחתם ביניהם הסכם ממון – לפיכך חל בעניינם הסדר איזון המשאבים בחוק יחסי ממון הקובע שיתוף אובליגטורי דחוי למועד פקיעת הנישואין.
- סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון קובע שאיזון המשאבים בין בני זוג יעשה באופן שוויוני ביחס לכלל הרכוש שצברו במהלך נישואיהם, לרבות חובות, ללא צורך בהוכחת נסיבות היווצרות הזכות או החובה – זולת ביחס לנכסים חיצוניים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין או שצד קיבל במתנה או בירושה בתקופת הנישואין (ר’ סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון). נכסים אלה לא ייכללו במסת הנכסים לאיזון, זאת כל עוד לא התנו בני הזוג על הוראות החוק בדרך שנקבעה בחוק, כאשר הנטל להוכיח הטענה שנכס שנצבר במהלך תקופת החיים המשותפת ונרשם על שמו של צד אחד אינו צריך לבוא במסת הנכסים לאיזון, מוטל על בן הזוג הטוען לכך.
- מקום בו מדובר בבני זוג שחוק יחסי ממון חל עליהם, כפי המקרה שלפני, הלכה היא שאין בהוראות סעיף 5 לחוק יחסי ממון כדי למנוע ולחסום מהעלאת טענה לעניין היווצרותו של שיתוף בנכס ספציפי, לרבות בנכס שנרכש על ידי אחד מבני הזוג טרם הנישואין או בנכס שהתקבל בידי אחד מהם במתנה. במקרה כזה, על בן הזוג הטוען לשיתוף ספציפי בנכס, שלא רשום על שמו והיה של בן הזוג האחר מלפני הנישואין, מוטל נטל השכנוע להוכיח שהצדדים יצרו בנכס שותפות ובחלקים שווים (ראה ע”א 7687/04 ששון נ’ ששון פד”י נט(5) 596; רע”א 8672/00 אבו רומי נ’ אבו רומי פד”י נו (6) 175; ע”א 1915/91 יעקובי נ’ יעקובי פד”י מט(3) 529).
- שאלת הוכחת כוונת שיתוף בנכס ספציפי היא שאלה עובדתית אותה יש לבחון לפי אומד דעתם של הצדדים, הסכמתם ונסיבות חייהם והכל ביחס לנכס הספציפי לגביו מבוקש להחיל שיתוף (ר’ בע”מ 2948/07 פלונית נ’ פלונית (2007), ר’ בע”מ 10734/06 פלוני נ’ פלונית (2007)). על מנת להכריע בשאלה מה ייחשב כ”רכוש משותף” לצורכי הלכת השיתוף הספציפי, יש לבחון האם היתה כוונה ליצור שיתוף ספציפי ביחס לנכס מלפני הנישואין ואם עלה בידי הטוען לשיתוף להוכיח קיומו של “דבר מה נוסף“, כלשון הפסיקה – שיעיד על כוונת השיתוף בנכס הספציפי וזאת במטרה להגן על אינטרס ההסתמכות של הצדדים על הוראות חוק יחסי ממון (בע”מ 1398/11 אלמונית נ’ אלמוני (2012), תמ”ש (חי’) 31662/97 מ.ד. נ’ מ.ד(2001)).
- בפסיקה נקבע שעצם קיומם של חיי נישואין ממושכים, גידול ילדים ומגורים בדירה הרשומה על שם צד אחד, אינו יוצר שיתוף קנייני (ר’ פסה”ד בעניין אבו רומי הנ”ל בעמ’ 183). יש מקום לבחון גם את אופי היחסים בין הצדדים, התנהלות הצדדים מבחינה כלכלית ונתונים עובדתיים כמו היות הנישואין ראשונים או שניים. בפסיקה נקבע ש”דבר מה נוסף” המבסס כוונת שיתוף ניתן לראות גם במקרים בהם יוכח שהצדדים ערכו שיפוץ מאסיבי בנכס, או כאשר הוצגו ראיות לכך שהייתה הבטחה או כוונה מפורשת להפוך את הנכס לנכס משותף, על ידי שינוי ברישום הבעלות או על ידי מכירתו ורכישת נכס אחר תחתיו (ר’ בע”מ 1398/11 אלמונית נ’ אלמוני (פורסם במאגרים).
- בפסיקה נדונו דוגמאות רבות להחלת הסדר זה. למשל, מקום שצד סבר, גם אם בטעות, שהוא בעל זכויות בנכס מסוים, או כאשר הצדדים הפנו משאבים משותפים לטובת נכס של אחד מהם, נקבע שהיה מקום ליתן לאותו צד סעד ולהכיר בזכויותיו ביחס לנכס האמור, אף על פי שמדובר בנכס שהיה לבן הזוג ערב הנישואין.
בעניין עמ (י-ם) 818/05 פלונית נ’ פלוני (לא פורסם, 08.05.2006) נפסק למשל שבן זוג שהביא עמו לנישואין דירה, בה בני הזוג מתגוררים, שעה שאין לבן הזוג השני דירה אחרת, יוצר מצג כלפי בן זוגו כי יוכל לשכון לבטח בדירה וזו תהא רכוש משותף – וזאת משלא נתן סימנים כי בדעתו לשמור על רכושו זה בפקיעת הנישואין (בקשת הרשות לערער שהוגשה בבע”מ 4951/06 נדחתה בפסק דינה של כבוד השופטת ארבל מיום 14.06.2006).
בבע”מ 10734/06 פלוני נ’ פלונית (לא פורסם 14.03.2007) נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר ביסס הכרעתו לפיה הוכחה כוונת שיתוף ספציפית על בסיס שנות מגורים ארוכות בדירה, השתתפות האישה במימון שיפוץ הדירה וסקירת מערכת היחסים הכלכלית ששררה בין הצדדים).
- יש להוסיף שהפסיקה הבחינה בין נכס שהוא דירת מגורים אשר שימשה את הצדדים וילדיהם, לגביה נדרש בן הזוג הטוען לשיתוף להוכחה ברמה נמוכה יחסית, לבין עתירה למתן סעד ביחס לנכס עסקי שהיה של בן הזוג מלפני הנישואין, לגביו נדרשו הוכחות בעלות משקל גבוה יותר (ע”א 806/93 הדרי נ’ הדרי פ”ד מח(3) 685, בעמ’ 690).
- בהלכה ובספרות הכירו גם בכך שההשבחה של נכס שהיה למי מבני הזוג קודם לנישואין ונוצרה במהלך הנישואין, עשויה להיחשב – לצרכי איזון המשאבים – משום נכס חדש, העומד בפני עצמו, וייתכנו מצבים בהם תחשב ההשבחה בפני עצמה כנכס בר איזון. לעניין ההשקעה נקבע כי על מנת להוכיח שיתוף, נדרש בן הזוג הטוען לכך להוכיח “השקעה כספית רצינית שאינה בטלה בשישים” (ר’ תמ”ש 37372-07-12 ס.מ נ’ ב.מ, 2014). כן יש להבחין בין השבחה שמקורה בהשקעת עבודה או משאבים של בני הזוג או אחד מהם (“השבחה אקטיבית“) לבין השבחה שמקורה בנסיבות חיצוניות, כגון: תנודות בשוק ההון, ריבית, עליית מחירי הנדל”ן וכיו”ב (“השבחה פאסיבית“) ראו: ש’ ליפשיץ, “יחסי משפחה וממון: אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מס’ 4 לחוק יחסי ממון“, חוקים א’ (2009), 227, 265-266 (להלן – “ליפשיץ“); תמ”ש (י-ם) 21342/04 א.ש. נ’ ד.ש. [פורסם בנבו] (2008); עמ”ש (ת”א) 1279/07 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו] (2010); תמ”ש (ב”ש) 43199-06-11 פלוני נ’ אלמונית [פורסם בנבו] (2013).
- בפסיקה נקבע כי במקרה של “השבחה אקטיבית” ניתן לראות בנכס כנכס בר איזון בשים לב לקיומו של מאמץ משותף מתמשך במהלך הנישואין מצד בעל הנכס, בן זוגו, או שני בני הזוג, בהיקף משמעותי הדורש הקדשת זמן ומומחיות, או מקרים בהם שותף בן הזוג שאינו הבעלים של הנכס, בניהול הנכס החיצוני ונעשה שימוש במשאבי המשפחה לצורך השבחתו. במקרים אלה ניתן להכיר בהשבחת הנכס החיצוני כנכס בר איזון בפני עצמו (תמ”ש 43199-06-11 הנ”ל).
- בפסיקה הוכרה גם האפשרות לעשות שימוש במנגנון וברציונל הגלום בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון לשם קביעת קיומה של “שיתופיות מוחלשת” בנכס חיצוני, זאת לאחר שנמצא שיש מקום להכיר בקיומה של כוונת שיתוף ספציפית ביחס לנכס החיצוני, כך שחלוקתו לא תעשה בחלקים שווים. קביעה כזו שהיא בשיקול דעת תישען על נסיבותיו הפרטניות של התא המשפחתי הנדון, היקף, הרכוש, ההתנהלות הכלכלית, שיקולי הוגנות, צדק ותום לב (ר’ בע”מ 8206/14 פלונית נ’ פלוני(14.04.2015; ר’ גם עמ”ש (מחוזי מרכז) 57806-07-20 פלונית נ’ פלוני (23.05.2021).
ה. דיון והכרעה
- הטענה שיש לבחון בפסק דין זה נוגעת לשאלה האם יש לראות בזכויות הרשומות על שם האיש בבית המגורים ובנחלה, כולל אמצעי הייצור של הנחלה, רכוש משותף של הצדדים המעניק לאשה זכאות לסעד ולפיו היא תוכר כבעלת מחצית מזכויות האיש ברכוש זה.
הנחלה ובית המגורים הם בבחינת “נכס חיצוני”
- כעולה מעמדות הצדדים והראיות שהונחו לפני, לא היתה מחלוקת על כך שהנחלה ובית המגורים הבנוי עליה היו שייכים לאיש קודם לנישואי הצדדים ובזיקה להיות האיש בן ונכד למקימי מושב XXXX. אפנה בהקשר למכתב מושב XXXX בו הודיע המושב לרמ”י ביום 22.4.85 שהוא העניק לאיש את הנחלה, ללא תמורה, ורמ”י התבקשה להתיר לאיש הקמת בית מגורים בנחלה, עליה לא היה קיים מבנה קודם לכן (ר’ נספח א’ לתצהיר האיש). יצוין שבכתב ההגנה ובתצהיר עדותו הראשית טען האיש שהוא “רכש”, כלשונו, את הזכויות בנחלה עם הגב’ XXXX, אם כי מאישור המושב אשר הוצג עולה שהזכויות בנחלה הוקנו לאיש ללא תמורה. עוד יצויין שבסיכומיו האיש העלה טענה אחרת, לפיה הוא קיבל את הזכויות בנחלה “…במתנה מהוריו” (ר’ סעיף 1 לסיכומיו), טענה שלא נתמכה בדבר ולא הוכחה.
- אין מחלוקת גם על כך שבניית בית המגורים נעשתה לפני נישואי הצדדים, במהלך תקופת נישואי האיש לגב’ XXXX ובהתאם למסמכים נוספים שהוגשו לפני, האיש והגב’ XXXXX נטלו ביום 24.9.85 משכנתא בסך של כ- 94,000 ₪ לצורך מימון בניית בית המגורים, הלוואת משכנתא שסולקה במלואה ביום 17.11.04 (ר’ נספח ח’ לתצהירו של האיש). אפנה בהקשר זה גם להיתר הבניה מיום 30.6.85 ותוכניות הבניה של בית המגורים שביססו גרסת האיש בעניין זה (ר’ נספח ו’ לתצהיר האיש).
- כעולה מהסכם הגירושין שנחתם בין האיש לבין הגב’ XXXXX ביום 7.12.93 (להלן: “הסכם הגירושין“) ואושר על ידי בית הדין הרבני, כחלק מאיזון המשאבים ביניהם נקבע, בין היתר, שזכויות הגב’ XXXX בנחלה ובבית המגורים יעברו במלואן לאיש ללא תמורה, כנגד תשלום מלוא החובות שנצברו לאיש ולגב’ XXXX בתקופת החיים המשותפת, לרבות פירעון המשכנתא הרובצת על הנחלה (ר’ בין היתר סעיפים 9,11 להסכם הגירושין נספח ג’ לתצהיר האיש).
- בפועל, רק כעבור כ- 16 שנים ממועד חתימת הסכם הגירושין, הועבר רישום הזכויות בנחלה משמה של הגב’ XXXXX לאיש, על פי אותן הסכמות (ר’ אישור רמ”י מיום 27.12.09 שצורף כחלק מנספח א’ לתצהיר האישה). הזכויות בנחלה נרשמו אפוא במלואן על שם האיש, רק במהלך תקופת הנישואין לאשה, לאחר סילוק מלוא הלוואת המשכנתא, אולם חוזית, הזכויות הוקנו לאיש כבר בהסכם הגירושין שקיבל תוקף שיפוטי במסגרת כלל הסכמות האיש והגב’ XXXXX. עיתוי הרישום בפועל של הזכויות בספרי רמ”י אינו גורע אם כך מסיווג זכויות האיש בנחלה כנכס “חיצוני” במובן סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, שהיה שייך לאיש טרם נישואיו. בנסיבות אלו, על האישה נותר נטל ההוכחה והשכנוע להראות שיש מקום להחיל את דיני השיתוף הספציפי ביחס לזכויות בנחלה ובבית המגורים, כך שהיא תהא שותפה שוות זכויות בהם.
- לאחר שבחנתי מכלול הראיות וההלכות בעניין זה, שוכנעתי שעלה בידי האשה להראות שיש להחיל את הלכת השיתוף הספציפי במקרה שלפני במלואה, אם כי באופן שבו יש להכיר בזכות האשה במחצית שווי הזכויות בנחלה, לרבות בית המגורים – וכן במחצית הרווחים שהניבה הנחלה לאחר מועד הקרע ועד למועד מימוש זכויות האשה בפועל, ואבאר עמדתי.
משך חיי הנישואין, שיתוף רכושי והיקף הרכוש המשותף
- הצדדים נישאו בשנת 1995 ועד לפירוד חיו יחדיו חיים זוגיים משותפים משך כ- 24 שנים. האשה נישאה לאיש כשהיא כבת 27 שנים ואלו היו נישואיה הראשונים, בעוד האיש נישא בעת שהוא כבן 34 שנים ואלו היו נישואיו השניים. הצדדים הביאו לעולם 3 ילדים משותפים, כאשר לאיש ילדה נוספת מנישואיו הראשונים, כל הילדים בגירים כיום. משך כל שנות הנישואין ועד לפירוד הפיזי בחודש 8/19 התגוררו הצדדים תחת קורת גג אחת, בבית המגורים המצוי בנחלה, בו גידלו משפחתם.
- לפני אפוא תקופת חיי נישואין ממושכת, נישואין ראשונים של האשה, כאשר בכל מועד רלוונטי לתקופת השיתוף אין ולא היה לצדדים בית מגורים אחר – ובית המגורים הבנוי על הנחלה הוא בית המגורים היחיד והבלעדי אשר שימש למגורי התא המשפחתי המשותף כל העת ובו גידלו הצדדים את משפחתם.
- מעדויות הצדדים ואף מהראיות שהונחו לפני עולה שבמהלך שנות הנישואין הצדדים התנהלו באמצעות חשבון בנק משותף בבנק XXXX, סניף XXXX חשבון מס’ XXXX (להלן: “החשבון המשותף”) (ר’ עדותה של האישה בעמוד 27 ש’ 11 וכן תדפיסי עו”ש שצורפו כנספח ד’ לתצהיר האשה), להוציא תקופה קצרה בה האישה פתחה חשבון בנק על שמה, אליו העבירה את משכורתה, לדבריה גם זאת רק לצורך קבלת הלוואה משותפת לטובת התא המשפחתי, טענה אשר לא נסתרה על ידי האיש. הוכח גם ששני הצדדים תרמו למאמץ המשותף בניהול משק הבית ומלוא הוצאותיהם והכנסותיהם מכלל המקורות נוהלו באמצעות החשבון המשותף, לרבות פירעון התחייבויות (משכורות, הפקדת שיקים, קצבת ילדים, תשלומי כרטיסי אשראי, תשלומים לרשויות, העמדת ופירעון הלוואות וכיוצ”ב). תחילה עבד האיש בנחלה ובמטעים השייכים לה ובהמשך עבר לעבוד כשכיר. האשה עבדה בXXXXX. על פי תלושי השכר שהוצגו, הכנסות כל אחד מהם עמדו באותה עת ע”ס של כ- 11-12 אש”ח בממוצע לכל אחד מהם.
- על חיי השיתוף הכלכלי של התא המשפחתי כבר מתחילת הנישואין, ניתן היה ללמוד מדבריה של האישה בחקירתה לפני מיום 12.6.22, (ר‘ עדותה בעמוד 26 ש’ 21 ואילך):
“ש: את אומרת בסעיף 7 שהכנסת את כל הונך לתא המשפחתי.
ת: נכון.
ש: מה זה כל הונך.
ת: כפי שציינתי מרגע שהתחתנתי הוא עמד על זה שנאחד חשבונות ושאני אבטל את כל החשבונות שהיו לי לפני הנישואין, התחתנתי בגיל 27, לא ילדה, עבדתי בחברה גדולה בתל אביב, העברתי את כל הפיצויים וכל סכום שהיה לי, היו לי חסכונות, קרנות, ביטוחים גם אם לא הכל היה שלב הנישואין, כשנקלענו למצוקות כלכליות, חיפשתי ביטוחים בהר הביטוח שהיו על שמי, מה שהיה לי פתחתי והעברתי, כל המשכורות שלי, היתה לי תאונת דרכים קשה וגם הפיצויים מהתאונת דרכים נכנסה לחשבון המשותף, חסכונות וכל מה שהיה לו ערך כלכלי נכנס לחשבון המשותף.
ש: למה לא צירפת משהו.
ת: צירפתי הכל, מה שהיה לשחזר אחורה צירפתי. אבל היו עוד הרבה דברים, גם לאורך הנישואין, הלוואות, הכל מפורט. לא היה שום דבר שהפרשתי הצידה בשום שלב שהוא.
ש: כשאת מתכוונת צירפתי, את מתכוונת לפירוטים שצירפת פדיון קופות וכיוצ”ב. מפנה אותך לסעיף 32, לזה את מתכוונת.
ת: זה חלק, אבל היו דברים נוספים, אפילו ביטוחים וקרנות שהיו שלי עוד לפני הנישואין ושברתי אותם כדי להכניס אותם לחשבון המשותף. חשוב לציין שלא לקחתי שום דבר הצידה, כל מה שהיה לי לפני הנישואין, אחרי הנישואין, הכל נכנס לחשבון משותף, לא העברתי לעצמי שום סכום הצידה, מתוך הבנה שאנחנו ביחד והכל.”
- על השיתוף בין הצדדים בכלל הרכוש ניתן היה ללמוד גם מעדות האיש. בעדותו הודה האיש שהצדדים ניהלו משק בית משותף הכולל תשלום עבור כלכלה, מיסים וכל ההוצאות השוטפות מהחשבון המשותף שניהלו יחד. האיש הוסיף ואישר שגם ההוצאות עבור שיפוץ בית המגורים ותוספת הבניה, היבט נוסף אליו אתייחס בהמשך, שולמו ולו בחלקם מהחשבון המשותף, לרבות החזר חובות, כפי שיובהר – גם חובות של האיש מלפני הנישואין (ר’ עדותו בעמוד 49 ש’ 9-20 וראה גם עמוד 57 ש’ 27-28 לדיון מיום 19.10.22). בהמשך משנשאל האיש “אם אתה רוצה לדבוק לכאורה בהפרדה רכושית מדוע אתה מכניס את XXX לחשבון שלך?” השיב האיש כי: “כי ניהלנו משק, נסענו לחו”ל ביחד, הלכנו לסרטים ביחד, קנינו קוטג’ ביחד, קנינו הכל ביחד. הכל התנהלנו ביחד”. האיש גם אישר בחקירתו שהאשה סגרה חשבונה הפרטי מלפני הנישואין ואיחדה חשבונה ביחד עם חשבונו, לבקשתו.
- טענת האיש שחרף השיתוף הכולל בכל היבטי הרכוש, ביצעו הצדדים הפרדה רכושית בכל הקשור לנחלה ובית המגורים, מלאכותית בעיני והיא גם אינה נכונה עובדתית. הצדדים שיפצו את בית המגורים והוסיפו על שטחו ממקורות משותפים והצדדים גם שילמו יחד במשך כעשור את החזר הלוואת המשכנתא שרבצה על הנחלה ושניטלה בשעתו לטובת בניית בית המגורים. האיש גם הודה במהלך עדותו לפני וכך גם עולה מתמלילי השיחה עם האישה (ש’ 173 לתמליל מיום 11.3.19, 101 לתמליל מיום 29.3.19), שהצדדים הקימו יחד בנחלה את מטע הזיתים וכי האישה זכאית לקבל את חלקה מהם – ובכך גילה דעתו בדבר השיתוף בפועל של האשה בפעילות החקלאית היצרנית של הנחלה ובניתוב משאבי הצדדים להפיכת הנחלה למקור פרנסה לתא המשפחתי. וכך נשמעה עדותו בהקשר זה (ר’ עמוד 51 לפרוטוקול ש’ 24-25):
“ש.כXXXX נכנסה לחיי של זוגיות איתך, מה היה חוץ מהבית, מה היה באדמה?
ת. היה רק אדמה. אנחנו ביחד שתלנו את הזיתים אם זו השאלה.”
ובהמשך בשורה 30 ואילך:
“ש.אתה אומר שלא היה כלום ואתה וXXXX שתלתם את הזיתים?
ת.נכון. אמרתי לך אני לא משקר. היית מתה שאני אשקר.
ש.הזיתים, כמה…?
ת.24 דונם ועוד… יש לי 24 דונם זיתים שנשתלו בזמן שהייתי נשוי לXXXX יחד עם אח שלי חצי חצי. אני הבאתי את האדמה, אח שלי הביא את הכסף על השתילים. עוד 20 דונם אבא שלי התבגר, נתן לי מתנה, עד היום הם לא רשומים על שמי, הם רשומים עליו במינהל. ציוד לזיתים האלה לא טרקטור, לא צינורות, לא חומרי ריסוס, הכל לקחתי מאבא שלי, לא השקעתי כלום מהכיס שלי המשותף שלה. גם את השתילים, שקל על הזיתים האלה לא השקעתי מכיסי הפרטי כי לא היה לי. לקחתי את אח שלי כשותף, הוא השקיע את השתילים וכל זה ואני נתתי את האדמה.
ש.אני שוב שואלת איפה כתוב בתצהיר שאח שלך שותף ב-24 דונם?
ת.הוא כבר לא שותף. הוא אחרי זה ראה, הוא ויתר לי פשוט.
ש.למה זה לא כתוב בתצהיר?
ת.לא היה לי מה לכתוב, זה זיתים שלי.
ש.אתה אומר שקניתם את זה ביחד?
ת.כן, מה אני הסתרתי את זה? אפשר לחשוב, מדובר פה ב-50,000 ₪ השקעה. מה את חושבת שזה שווה מיליון?
ש.היום אולי?
ת.היום אני עוקר אותם, מה שווה הזיתים האלה. אין להם ערך.”
- כפי שגם הוכח, בחלק מתקופת החיים המשותפת האיש התפרנס מחקלאות ומהפעלת הנחלה, כאשר הכנסותיו אלו נותבו לטובת התא המשפחתי, שולמו בגינן מיסים על ידי שני הצדדים, ונפרעו חובות שנוצרו והצטברו בגין פעילות חקלאית זו. בחקירתו האיש הודה שחובותיו ביחס לבית המגורים והנחלה שולמו מתוך החשבון המשותף, בדיוק כמו הוצאות משפחתיות משותפות אחרות כגון מזון, כלכלה וארנונה (ר’ פרוטוקול דיון מיום 19.10.22 עמ’ 49 החל משורה 4):
“ש.איך מתיישבת הטענה להפרדה רכושית עם חשבון משותף ממנו שולמו על הבית דברים וחובות ומשכנתא, איך זה מתיישב?
ת. תני לי לענות. אנחנו חיינו 20 שנה וניהלנו את משק הבית במשותף. שילמנו אוכל, מכולת, שכר לימוד, ארנונה, מסי מושב, מה שצריך, כמו שאת משלמת, כל בני זוג. אין שום קשר. ככה ניהלנו.
ש. אבל מהחשבון המשותף גם שילמתם לשיפוץ?
ת. כן.
ש. שילמתם למטבח?
ת. כן.
ש. שילמתם מסי מס הכנסה?
ת. כן.
ש. שילמתם חובות שהיו לך?
ת. ברור.
ש. מה הקשר בין זה לבין כלכלה ותשלום חשמל?
ת. לא הבנתי את השאלה.
ש. אתה באת ואמרת תשובה לכאורה משפטית, מהחשבון המשותף ניהלנו את משק הבית המשותף. משק בית משותף זה כלכלה, חשמל, מים, ארנונה. מה שאיננו משק משותף זה חובות ושיפוצים.
ת. חובות זה גם. מאיפה אני אשלם את זה? מה אני אשלם משכנתא לא? היה לי חשבון אחד, לא 20. מאיפה אני אשלם את המשכנתא?”
- מהראיות עולה גם שתוך כדי תקופת הנישואין הצדדים נטלו במשותף הלוואות לצורך התנהלות כלכלית שוטפת והרישום ברשויות היה על שם שני הצדדים, כתא משפחתי אחד, בין לעניין תשלומי הארנונה למועצה אזורית XXXXX בגין בית המגורים ובין לטובת תשלום מיסי הועד המקומי של מושב XXXX, שנים לפני מועד הקרע (ר’ דרישות תשלומים מהגופים הנ”ל עמ’ 17-18 לנספחי תצהיר האשה). כן ניתן היה ללמוד על שיתוף כלכלי בכל ההכנסות של הצדדים ללא קשר למקורן, גם כאלה שמגיעות לכל צד בנפרד. למשל, כספי פיצויים בגין נזקי גוף בסך של רבע מיליון שקלים אותם קיבל האיש עקב אירוע לבבי והם הופקדו לחשבון המשותף ומנגד כספים שקיבלה האישה בעקבות תאונת דרכים בה היתה מעורבת, שגם הם נותבו לטובת התא המשפחתי והחשבון המשותף, כפי שאישר האיש בעדותו (ר’ בעמ’ 60 שורה 13-16; ר’ גם נספח יב’ לתצהיר האיש – אישור חברת ביטוח XXXX מיום 13.7.17 בדבר קבלת פיצוי בסך של 233,000 ₪ בגין אירוע מיום 30.6.2015; ר’ בהתאמה תדפיס חשבון הבנק המשותף של הצדדים ממנו עולה הפקדת הכספים ביום 16.7.17).
- במצב בו כל ההכנסות וההוצאות הקשורות לבית המגורים, לנחלה ולאמצעי הייצור שלה נוהלו באמצעות חשבונם המשותף של הצדדים, ללא כל הפרדה בין הכנסות והוצאות שמקורן מהנחלה לבין הכנסות והוצאות שמקורן אחר – ואלו התערבבו ונטמעו, לא ניתן לקבל את הטיעון שנשמע בדיעבד מפי האיש בעניין אבחון וסיווג נפרד של הכנסות והוצאות הנחלה ובית המגורים וקיומה של הפרדה רכושית רק בהיבט זה. מהראיות שוכנעתי שבתקופת החיים המשותפת והצדדים לא נהגו בהפרדה רכושית ביחס לנחלה ובית המגורים. נהפוך הוא, הוכח לפני איחוד מקורות והשקעה כלכלית הדדית, בה כל צד נותן כפי חלקו ויכולתו לטובת התא המשפחתי המשותף, משך שנים רבות, “בטוב וברע“, כלשון האשה, מבלי לשמר בידיו עתודות כלכליות נפרדות ומבלי להבחין בין אמצעי הייצור והנכסים העומדים לרשות האיש באמצעות הנחלה ובית המגורים מיתר המקורות.
- התנהלות זו, משכה ועוצמתה, עליהן עוד ארחיב, מבססים טיעון האשה להחלת הלכת השיתוף הספציפי, בפרט לאור אמירות האיש לאורך השנים בהן הבטיח לאשה שותפות מלאה בנחלה, ואליהן אתייחס בהמשך פסק דיני. מסקנה זו מתבקשת גם בהתחשב בעובדה שזולת הזכויות בנחלה והכנסות שוטפות מעבודה בגינן הופרשו זכויות סוציאליות ופנסיוניות, לצדדים אין ולא היה רכוש משמעותי נוסף כלשהו. לראיה גם ממצאי חוו”ד רו”ח, מהם עלה סכום זעום לאיזון מיידי של הזכויות (כ- 9,000 ₪ שהיה על האשה לשלם לאיש לפי החלופה הראשונה), כך שלאחר האיזון, נותרה האשה לאחר הפירוד עם זכויותיה הפנסיוניות והסוציאליות, ללא קורת גג קבועה משלה וללא כל רכוש משמעותי אחר.
- בהינתן אפוא הנישואין הממושכים, אופן ההתנהלות הכלכלית של הצדדים במשך תקופת השיתוף, לרבות ביחס להכנסות והוצאות שמקורן בנחלה – וגם בהתבוננות על היקף הרכוש שנצבר לצדדים ועימו כל צד יוצא ממערכת היחסים הזוגית לעת פרידה, לפני נסיבות כבדות משקל שיש בהן להוביל למסקנה בדבר החלת דיני השיתוף הספציפי ביחס לנחלה ובית המגורים, אשר היווה קורת גג יחידה לצדדים. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם עמדת הפסיקה בדבר הנכונות להכיר בכוונת שיתוף, מקום בו לפנינו דירת מגורים יחידה ואין לצד המבקש להוכיח כוונת השיתוף, נכס חיצוני אחר שנותר על שמו (ר’ בע”מ 1398/11 אלמונית נ’ אלמוני פורסם ביום 26.12.12 בנבו). במקרה שלפני, אין מדובר רק בבית המגורים, אלא בנחלה כולה, על אמצעי הייצור שבה ששותפו כל העת וניתנו ביחס אליהם מצגים שהם רכוש משותף.
תשלום חובות מלפני הנישואין, לרבות פירעון משכנתא לטובת בניית בית המגורים
- האשה טענה שמשך חיי הנישואין נשאה בחובות והתחייבויות של האיש שמקורן מלפני הנישואין וכי יש בכך כדי לתמוך במסקנה ולפיה יש להחיל את דיני השיתוף הספציפי על זכויות האיש בבית המגורים ובנחלה. לעומת זאת האיש הכחיש בכתב הגנתו (ר’ סעיף 11) ובתצהירו את הטענה שחובותיו מלפני הנישואין נפרעו על ידי האשה, ולדבריו טרם נישואיו לאשה הסדיר חובות אלה במלואם, וכך טען (ר’ סעיף 8 לתצהירו):
“8. יודגש כי טרם נישואי לXXX, הסדרתי ונשאתי במלוא החובות שרבצו לפתחי במסגרת הסכם הגירושין מול רעייתי הראשונה XXX לרבות חובות שרבצו על הכנס (חובות ארנונה, חברת XXXX, חובות לאגודה ועוד).
למען הסר ספק, הריני להדגיש כי התא המשפחתי שלי ושל XXX לא שילם את חובותי שנוצרו לפני הנישואין וכן, החוב שנבע מהיותי חבר באגודה נמחק ביום 17.8.2000 עפ”י פסק דין משקם”.
- איני נותנת אמון בגרסתו זו של האיש, מה גם שהיא לא הוכחה. אין מחלוקת שהצדדים נשאו במשותף ביתרת הלוואת המשכנתא אותה נטל האיש לצורך בניית בית המגורים יחד עם הגב’ XXXX. מדובר היה בהלוואת משכנתא שניטלה בשנת 1985 ע”י האיש והגב’ XXXX בהיקף של 94,000 ₪ וזו סולקה רק ביום 17.11.04 (ר’ והשווה גם לסעיף 2 לסיכומיו). נובע מן האמור שמחצית משך חיי הלוואת המשכנתא, תקופה של כ- 10 שנים, זו נפרעה ושולמה בתקופת החיים המשותפת של הצדדים ומחשבונם המשותף. בניגוד לאמור בסעיף 8 לתצהיר, בחקירתו אישש ואישר האיש את השיתוף ביחס לכלל מקורות ההכנסה וההוצאות, לרבות אלה הנוגעים והנובעים מהנחלה ובית המגורים בדמות הלוואת המשכנתא (ר’ בעמוד 53 ש’ 19-27 ):
“ש. בסעיף 9 כתוב כל הזכויות של האישה יועבר לידי הבעל ללא תמורה, ובעצם העברת המשק על שמך תבוצע לאחר שתוציא אותה מהלוואת המשכנתא. את המשכנתא שילמת שנשארה אחרי הפירוד עם XXXX, מהחשבון המשותף עם XXX?
ת. כן. כולה 94,700 ₪. יש לי אסכמתא על זה.
ש. למה XXXX צריכה לשלם איתך, XXX שיש לך איתך הפרדה רכושית?
ת. למה, היא לא גרה בבית הזה?
ש. תשלום משכנתא על הבית שלך זה כמו קניית קוטג’ במכולת?
ת. כן. את לא מבינה שהיה לנו חשבון אחד? לא היה לי שני חשבונות. היא עשתה חשבון נפרד בשבילה. לי היה רק חשבון אחד איתה. אין לי מאיפה להביא כסף.“
- האיש טען לפני שהחזר הלוואת המשכנתא עמד על סך של כ- 500 ₪ לחודש בלבד (ר’ והשווה גם לעדותו בעמ’ 55 לפרוטוקול שורה 34), בכך ביקש האיש למזער ולגמד המשמעות הכלכלית של פירעון החזר הלוואת המשכנתא מחשבונם המשותף של הצדדים, בהשוואה לשווי הנחלה, אולם אין בידי לקבל טיעון זה. מהאסמכתאות שהציג האיש עולה שהלוואת המשכנתא היתה מורכבת למעשה מ-4 הלוואות נפרדות, אם כי תחשיב ופירוט גובה ההחזר החודשי שהוצג על ידי האיש בסכום של כ- 500 ₪ ועליו הוא נסמך, התייחס רק ל-3 הלוואות (ר’ נספח ח’1 לתצהיר האיש). מראיות האשה לעומת זאת ניתן היה ללמוד על התמונה המלאה של החזר ההלוואות המשכנתא וממנה עלה שההחזר הכולל של 4 ההלוואות, למשל בשנת 1998, עמד ע”ס של 2,200 – 2,400 ₪ לחודש ולא כפי שטען האיש (ר’ תדפיס החזר הלוואה עמ’ 25 לתצהיר האשה). מדובר אפוא בתשלום חודשי נכבד שרבץ על התא המשפחתי ונפרע מהחשבון המשותף בניגוד לטענות האיש.
- מעבר לכך, אין בידי לקבל את טיעונו זה של האיש, המבודד באופן מלאכותי החזר הוצאה אחת מיני רבות, שכן מה לי אם החזר הלוואת המשכנתא היה נמוך יחסית לדברי האיש (טענה שהוכחה גם כלא נכונה), כאשר הצדדים נוטלים באותה נשימה ובמקביל הלוואות על גבי הלוואות נוספות מחשבונם המשותף, בכדי לממן את חיי המשפחה. כך למשל עולה מתדפיסי חשבון הבנק שהוצגו על נטילתה של הלוואה בחשבון המשותף ביום 15.1.01 ע”ס של כ- 38,000 ₪, נטילת הלוואה נוספת ביום 7.11.02 ע”ס כ- 40,000 ₪ וביום 12.11.03 הלוואה שלישית ע”ס 40,000 ₪ (ר’ נספח ו’1 ו- ו’1 לתצהיר האשה), כל זאת עוד בטרם סילוק המשכנתא. כן נלמד מהתדפיסים אשר הוצגו על הלוואות רבות ונוספות שנטלו על ידי הצדדים לאחר מכן, כגון הלוואה מיום 2.3.04 ע”ס 47,040 ₪ (ר’ נספח ו’2 לתצהיר האשה), הלוואות מיום 13.7.09 ע”ס 100,000 ₪, הלוואה מיום 19.11.09 ע”ס 30,000 ₪ (נספח ו’4 לתצהיר האשה), הלוואה מיום 15.9.10 ע”ס 30,000 ₪, הלוואה מיום 14.1.11 ע”ס 50,000 ₪ והלוואה נוספת ע”ס 100,000 ₪ ביום 7.9.12.
- כל אותה עת האשה גם פורעת קרנות וחסכונות לטובת התא המשפחתי. אפנה בהקשר זה לזיכויים המופיעים בחשבון המשותף (נספח ו’ לתצהירה של האשה), זיכוי מיום 10.4.05 ע”ס כ- 50,000 ₪, זיכוי מיום 4.11.10 ע”ס כ- 65,000 ₪ וזיכוי נוסף מיום 10.10.16 ע”ס של כ- 100,000 ₪, שלדברי האשה מקורם מפדיון קרנות השתלמות על שמה, טענה שלא נסתרה על ידי האיש והוא אף אישר גרסתה בעדותו (ר’ עמ’ 58 לפרוטוקול שורה 31). נוכח האמור ההשוואה בין גובה החזר המשכנתא בשעתו, לבין שווי הנחלה כיום, הוא מניפולטיבי ומטעה, אין בו כדי לשקף את הנטל הכלכלי שהיה מוטל על התא המשפחתי בשנים הקריטיות של גידול המשפחה וביסוסם הכלכלי של הצדדים.
- הטענה שנשמעה מפי האיש כי יש לראות בהחזר הלוואת המשכנתא, חלף תשלום של האשה לאיש בגין מגוריה בביתו, מקוממת והיא חוטאת לחלוטין לאופן שבו ניהלו וראו הצדדים את חייהם במשך למעלה משני עשורים. טענה מסוג זה שומטת את יסוד ההוגנות והגינות הטבוע ביחסים הזוגיים של הצדדים ובמרקם המשפחתי הבסיסי ביותר, בנוגע לקורת הגג של התא המשפחתי, “גולת הכותרת” של הרכוש המשפחתי כלשון הפסיקה, כך שאני דוחה טענה זו לגמרי. אמנם ניתן להניח שאם הצדדים לא היו מתגוררים בבית המגורים, הם היו נדרשים למדור אחר. ניתן גם להניח שהם היו נדרשים להוציא בגינו תשלום, בין כדמי שכירות ובין בהחזר הלוואה כזו או אחרת שהיתה נפרעת על ידם ביחד. לכל מהלך כלכלי כזה היו יתרונות או חסרונות בהתנהלות הכלכלית של תא המשפחתי ולצדדים היתה היכולת וחופש הבחירה להחליט כיצד הם מבקשים לחיות את חייהם ולהבטיח עתידם הכלכלי.
בצומת קבלת ההחלטות הזוגית של הצדדים שלפני ובבחירתם להתגורר בבית המגורים ובנחלה מייד בתחילת הקשר, המשך במגורים של 24 שנים בנחלה לאחר מכן, ללא דרישת תשלום כלשהי מצד האיש ושיתוף באמצעי הייצור של הנחלה, ביססה ציפייה והסתמכות מצד האישה, שהחיים המשותפים יביאו לשיתוף כלכלי גם בזכויות בנחלה. הדברים רק מקבלים משנה תוקף, בהינתן מצגי האיש כלפי האשה בדבר הענקת מחצית הזכויות בנחלה, מצגים עליהם ארחיב בהמשך.
- לא רק ההיבט הנוגע להחזר הלוואת המשכנתא מוביל למסקנה בדבר החלת הלכת השיתוף הספציפי על זכויות האיש בנחלה. בליבו של הסכם הגירושין עמד התנאי ולפיו הגב’ XXXX נותנת זכויותיה בנחלה לאיש, כנגד התחייבותו לשאת בחובות והתחייבויות שנצברו לאיש ולגב’ XXXXX בתקופת נישואיהם. וכך נאמר בהסכם הגירושין (ר’ סעיף 11):
“11. כל חובותיו של הבעל ו/או כל החובות הרושמים ע”ש שני הצדדים מכל מין וסוג שהוא לרבות ומבלי לפגוע בכלליות האמור, החוב למעוצה אזורית XXXX, המשכנתא בגין הבית, XXXX, האגודה XXXX , שכ”ט עו”ד, מס הכנסה, בטוח לאומי, וכ”י יהיו באחריותו הבלעדית של הבעל…”.
- גובה החובות שנזקפו לחובת האיש בתקופת נישואיו הראשונים לא צוין בהסכם הגירושין, אולם מעדות הגב’ XXXX לפני ואף מתצהיר עדותה הראשית נלמד שאין מדובר בחובות זניחים כלל וכלל. כך למשל צוין בתצהירה של הגב’ XXXX בהקשר זה כי:
“10. באותה התקופה ובמהלך שנות נישואינו, היה משבר חקלאות גדול בישראל והלוואות הגדולות שנטלנו מהאגודה, צברו ריביות אסטרונומיות כך שההכנסות החודשיות שלנו לא כיסו ולו את הריבית על ההלוואות.
- באותם שנים, XXXX עבד כחקלאי במשק שלנו, XXX היה עובד מלפנות בוקר ועד שעות הערב וגידל ירקות לייצוא. אך חרף היותו חרוץ ונמרץ, הריביות על ההלוואות שנטלנו מהאגודה למימון התשומות צברו ריביות אדירות והכנסותינו החודשיות לא היו בידיהם כדי לכסות אפילו את הריביות הכבירות“.
הגב’ XXXX גם ביארה והבהירה בחקירתה הנגדית את היקפם הגדול של החובות שנצברו לחובתה ולחובת האיש בתקופת נישואיהם (ר’ בעמוד 20 ש’ 19-25):
“ש: מה היקף החובות היו בעת הגירושין.
ת: אני ממש לא זוכרת, אני עברתי בעל ועוד ילדים, חיים שלמים, אני ממש לא זוכרת.
ש: זה היה חובות משמעותיים.
ת: כן, כיוון שהיו ריביות גבוהות, וצברנו חובות רבים במושב , XXXX לקח הלוואה לרכוש טרקטור ולעבוד, במאמר ביניים הבן אדם הכי חרוץ שעבד בחייו, עבד במסירות את האדמה, וככל שעבד הוא לא הצליח לשלם את הריביות, הוא היה מגדל הירקות הכי גדול ועדיין לא הצליח להשלים את הפער על קניית זרעים, טרקטור, על השקייה בחומרי הדברה.”
- שעה שהאיש נישא לאשה כשנתיים בלבד לאחר חתימת הסכם הגירושין, עד אז רבצו לשיטת הגב’ XXX חובות עתק על האיש שלא עלה בידו לפרוע אותם מהכנסותיו השוטפות כחקלאי, קשה לקבל את גרסת האיש לפני כי “לפתע“, בפרק זמן קצר זה, כל החובות מלפני נישואיו הוסדרו עד תום, חובות שהאיש הודה שהיו קיימים. האיש גם לא הביא ראיות להוכחת טענתו זו בכתב ההגנה, למרות שמדובר בתיעוד מלפני נישואיו לאשה, שבאופן טבעי מצוי בשליטתו ולמרות גרסתו הנחרצת בתצהירו.
- למעשה, המסמך האחד והיחיד אשר הוצג על ידי האיש, היה פסק משקם מיום 17.8.20 (ר’ נספח ה’ לתצהירו) שניתן לפי החוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ”ב – 1992 (להלן: “פסק המשקם“), אולם זה אינו מלמד דבר לענייננו ואין בו כדי לתמוך בגרסת האיש לעניין סילוק החובות שנטל על עצמו, טרם נישואיו לאשה. מדובר בפסק משקם במערכת היחסים שבין מושב XXX לבין נושי מושב XXX, פסק המשקם כלל לא מזכיר את האיש והאיש אינו צד לו. אמנם מתוכנו של פסק המשקם ניתן ללמוד שביום 10.7.00 נמסרה הודעה למשקם על כך שמושב XXX הסדיר חובותיו לנושיו, אולם גם זאת כחמש שנים לאחר נישואי האיש לאשה.
- מעבר לכך ובזאת העיקר, האיש לא הוכיח את היחס בין הסדרת חובות מושב XXX לנושיו על פי פסק המשקם, לבין הסדרת חובותיו של האיש כחבר אגודת מושב XXXX, כך שלא ניתן היה ללמוד מפסק המשקם שהוצג שחובות האיש במועד גירושיו, הוסדרו טרם נישואיו לאשה. הדברים מקבלים חיזוק שכן האיש טען לפני בחקירתו שהאגודה שימשה בעבורו כמעין “בנק“, כך שכחבר אגודה היה ביכולתו להביא את התיעוד הרלוונטי המלא מהאגודה וכן ביחס לחובות הנוספים שנזכרו בהסכם הגירושין שהיו בעיקרם חובות למוסדות. האיש לא עשה כן – ותשובותיו לגבי חובות נוספים מלפני הנישואין והיקפם, נותרה כללית וסתמית (ראה עדותו בעמוד 53 החל משורה 36- דיון מיום 19.10.22):
“ש.ולא היו חובות חוץ מה-4,000 דולר האלה?
ת. המשכנתא. בזמנו היה, ניהלתי משק, לא זוכר אם היה לי איזה חוב קטן למישהו. הבנק שלי זה היה המושב, אני לא ניהלתי בזמנו עם XXXX חשבון בנק, לא היה בנק, היה מושב, אגודה שיתופית. היה גם הפרד בין כשהתגרשתי XXXX לבין מתי שהתחתנתי עם XXX, יכול להיות שבתקופה הזו היה איזשהו חוב. אבל אם כן אני סגרתי את המשק ועברתי להיות שכיר. כשנפרדתי ממנה לא זוכר אם היה לי איזה חוב.”
- מלבד החזר הלוואת המשכנתא, האשה הוכיחה שהצדדים נשאו בחובות נוספים שהיו לאיש מלפני הנישואין, ראיות שתומכות בעקיפין גם בטענתה לפירעון חובות מול האגודה בגין הנחלה ובית המגורים. כך למשל לעניין חוב בסך של 4,000 דולר שהאיש הודה שהוא היה חייב לאחותה של הגב’ XXXX (ר’ דבריו בעמוד 53 ש’ 18 – פרוטוקול דיון מיום 19.10.22). כן אישר האיש החזר חוב בסך של 40,000 ₪ שהיה חייב לאחיה של הגב’ XXXX, בו הודה האיש בשיחתו עם האישה שהוקלטה (ר’ תמליל השיחה מיום 11.3.19 ש’ 183- נספח ז’ לתצהיר עדותה הראשית של האישה). נוכח ראיות אלו, שסותרות גרסת האיש בתצהיר ובכתב ההגנה, שוכנעתי כי האשה עמדה בנטל להראות, במידה ההוכחה שהיתה מוטלת עליה, כי נשאה בחובות האיש מלפני הנישואין.
- אציין בהקשר זה שהוצגו על ידי האשה גם הסדרי חוב בין הצדדים לבין רשויות המס משנת 99′. היה קושי לחלץ ולהבין ממסמכים אלה לאיזה שנות מס הן מתייחסות, אולם לכל הפחות ניתן היה ללמוד מהם על תשלום חיובי המס במשותף ביחס לפעילות הכלכלית החקלאית של הנחלה, שנפרעו מהחשבון המשותף (ר’ עמ’ 19-22 לתצהיר האשה). כך גם ניתן היה ללמוד משומת מס הכנסה ע”ש הצדדים ביחס לשנת המס 99′, שצורפה לתצהיר האשה, שומה הכוללת הכנסות הצדדים מכלל המקורות, לרבות הכנסותיו של האיש מעבודה כשכיר וכחקלאי ותשלומי המקדמות ששולמו על ידי הצדדים לאורך השנים.
- טענה נוספת של האשה נגעה לתשלום מזונות בתו של האיש מנישואיו הראשונים. בהתאם להסכם הגירושין שהוצג, התחייב האיש בתשלום מזונות בתו הקטינה, שבמועד נישואיו לאשה היתה כבת 5 וחצי שנים בלבד. למרות שהאשה טענה שתשלום זה שנעשה ממקורות משותפים (ר’ סעיף 32 לתצהירה), האיש בחר שלא למסור כל גרסה בעניין זה ורק תוך כדי חקירתו הנגדית טען לראשונה שלא נשא בפועל בתשלומי המזונות, לאור סיכום בינו לבין הגב’ XXXX כי יאפשר לבתם להתגורר עמה דרך קבע מחוץ לישראל (ר’ עדותו בעמ’ 53 לפרוטוקול). לגרסה זו לא הובא בדל ראיה, היא לא נזכרה בתצהירו של האיש וגם לא בתצהירה של הגב’ XXXX, כך שהיא לא הוכחה.
- יתר על כן, עדותה של הגב’ XXXX דווקא תמכה בגרסת האשה, שעה שממנה עלתה תמונה ולפיה דמי המזונות שולמו כפי ההתחייבות בהסכם הגירושין (ראה עמוד 16 ש’ 4 – דיון מיום )2.12.21: “..מה שהיה נכון לי מבחינת ההסכם ביני לבין XXX שהוא משלם מזונות לXXX עד גיל 18…” ובהמשך בש’ 33: “אני יצאתי ללא דבר, מלבד דמי מזונות שנקבעו על פי החוק, שהוסכמו בינינו בהסכם הגישור“.
אפילו היתה נכונה טענת האיש, לא ברור מתי הגיעו האיש והגב’ XXXX לסיכום הנטען הנוגד את הסכם הגירושין, באיזה מועד הגב’ XXXX בכלל עזבה את הארץ, ולא הובאה ראיה לכך. חסר ראייתי זה נזקף לחובת האיש אשר טוען כנגד חבות מפורשת בהסכם גירושין שביצועה נמשך לאורך שנות נישואיו עם האשה.
- אמנם האשה טענה לפני שהיקף ההלוואות והחובות שהביא עימו האיש לנישואין הסתכמו לכדי סכום של 900,000 ₪, אולם היקף חובות כזה לא הוכח ובחקירתה של האשה (ר’ בעמוד 28 ש’ 17) גם התברר שהסך שצוין על ידה בתצהיר בגובה של 900,000 ₪ מתייחס לכל החובות והתשלומים בכל תקופת הנישואין, היינו גם כאלה שנטלו הצדדים במהלך תקופת החיים המשותפת (ר’ עדותה בעמוד 29 ש’ 24-27).כאשר נשאלה האישה מהם אותם חובות שהיו לאיש “עת הכירו” היא לא ידעה לאמוד את סכומי חובות האיש שהיו עובר לנישואיהם והתברר שמדובר בתחשיב שנערך על ידי עורכת דינה והוא נשמע לה סביר, לדבריה (ר’ עדותה בעמוד 33 ש’ 2-5).
- אלא שלא מצאתי כי יש בעובדה שהאשה לא ידעה לנקוב ולפרט שקל לשקל, משך למעלה משני עשורים של תקופת נישואין, מהו היקפם המדויק של חובות האיש מלפני הנישואין בהם נשאה ביחד עימו, כפי שגם לא ידעה לפרט היקף החובות המשותפים, כדי לשמוט עמדתה לעניין שיתוף מלא בחובות ללא כל קשר למועד היווצרותם. לדברי האשה, היא לא היתה מעורבות בניהול הכלכלי, היא תרמה כפי יכולתה לפרנסת המשפחה, חתמה על הלוואות שצריך היה ופרעה התחייבויות כפי שנדרש ולפי הצורך מעת לעת, ומצאתי ליתן אמון בדבריה שנתמכו בחשבונות ותדפיסי הבנק אשר הוצגו לפני ואף בעדות האיש עצמו (ר’ דברי האשה בעמוד 35 ש’ 26-36):
“ש. אז תסבירי את המתמטיקה שלך?
ת. אני לא יכולה, אני כן יכולה להגיד שמדובר בהרבה שנים אחורה, מה שהצלחתי לשחזר הבאתי, מה שזכרתי חיפשתי ומסך כל המסמכים והמספרים שהצלחתי לאתר, זה הגיע לסדר גודל כזה, אתה צודק שבמהלך השנים לא באמת שלטתי במה שקורה בחשבון בנק ובכל הפרטים הקטנים כי מבחינתי התחלנו יחד וידעתי שאנחנו מתחילים עם חובות והנישואים שלי התבססו על אהבה אמיתית ולכן זה לא עניין אותי ולא חשבתי שאני צריכה לשחזר או לשמור דברים כי לא הייתה לי כוונה להתגרש. סמכתי באופן מלא על XXX ועל ה… שלו בניהול החשבונות המשותפים ולכן תרמתי כל מה שיכולתי לתרום כדי שנוכל להתנהל בצורה נוחה לנו ולילדינו אז לא ירדתי לרזולוציה הזו ולא שלטתי במה שקורה בכל חשבון הבנק. כשהיה צריך לקחת הלוואות חתמתי וכשהיה צריך לתרום תרמתי, אבל אני אומרת בכנות שלא ידעתי מה קורה בחשבון הבנק, הייתי עסוקה עד מעל הראש בעבודה ובילדים שלי”.
האישה גם הודתה שהיא לא נטלה חלק בכל מה שקשור להחכרת הקרקעות והמטעים ורק האיש טיפל בכך, כך שממילא אין לא היתה לה גם היכולת לדעת מה הסכום שהתקבל מההחכרה וההשכרה של המטעים והתוצרת שלהם (ר’ עדותה בעמוד 35 ש’ 1-8). לצד זאת האשה כן התייחסה להשקעה בשטחים אלה ותשלומים ממקורות משותפים עבור הנחלה (ר’ למשל דבריה בעמ’ 34 ש’ 30):
“ש: מה ההרכב של הנחלה, של המשק.
ת: יש בית ויש את החלקה החקלאית, 100 דונם חקלאית שכאשר היינו נשואים לא היה על זה כלום, במהלך הנישואים נשתלו מטעי זיתים ועוד כל מיני דברים והבית שבו גרנו ובמהלך השנים שיפצנו אותו, הוספנו מדרכות, הוספנו מרפסת גדולה, דק ופרגולה, חנייה ועוד במהלך השנים שיפצנו הוספנו ושינינו. גם מטעי פירות מסביב לבית.
ש: במהלך השנים הוחכרו קרקעות או הושכרו מטעים לצדדי ג’.
ת: כן.”
טענת האישה גובתה באסמכתאות, כך למשל הפנתה האישה לדרישות תשלום של אגודת מושב XXXX אשר הופנה אל שני בני הזוג, להחזר כספים בגין תשלום דמי חכירה שנתיים בעבור הנחלה לרמ”י, התחייבויות שנפרעו במשותף (ר’ מכתב האגודה מיום 11.5.14 שצורף לתצהיר האשה).
- בבחינה ראייתית כוללת, שוכנעתי שהאשה יצאה ידי חובתה להראות קיומם של חובות מלפני הנישואין שנפרעו במשותף על ידה, הן על בסיס הוראות הסכם הגירושין התקף, הן על יסוד האסכמתאות לפירעון הלוואת המשכנתא, הודאת האיש בפירעון חובות לבני משפחת הגב’ XXXX וגם ביחס לתשלומי המזונות. למרות טענת האיש לפירעון כל חובותיו האישיים ערב נישואיו לאשה, הוא לא הביא ראיות רלוונטיות לכך כלל ועדותו עמדה בניגוד להצהרותיו וראיות האשה.
- לא מצאתי ממש בטענת האיש כביכול היה בהכנסות מאמצעי הייצור של הנחלה, כדי לכסות התחייבויותיו וחובותיו ביחס לנחלה, ובכלל זאת החזר חובות ופירעון המשכנתא משך 10 שנים. מעצם הטענה נובע כי לאיש היו חובות מלפני נישואיו לאשה וגם לאחר מכן, בנוגע לבית המגורים והנחלה. מעבר לכך, מעת שהוכח שהאיש מימן את הוצאות הנחלה מהמקורות המשותפים וגם ערבב את ההכנסות הללו, ביתר מקורות ההכנסה של התא המשפחתי המשותף – לא ניתן לקבל בדיעבד את הטענה המלאכותית שהיתה כוונה להפריד בין מקורות אלה ולייחס את ההכנסות מחקלאות, לכיסוי התחייבויות הנוגעות לנחלה דווקא (ר’ עדותו של האיש בעמוד 56). הטמעת המקורות מלמדת על כוונת השיתוף ושיתוף בפועל ביחס לזכויות בנחלה ובבית המגורים.
שיפוץ בית המגורים ותוספת בנייה
- לכל טענות האשה לעניין השתתפות בחובות מלפני הנישואין, לרבות ביחס לבית המגורים והנחלה, הצטרפו הטענות לעניין שיפוץ בית המגורים ותוספת בנייה. אמנם לא היתה מחלוקת בין הצדדים שהם ערכו שיפוץ בבית המגורים וכן ביצעו תוספת בנייה, אם כי לטענת האיש מדובר היה בשיפוץ מינורי וסגירת קומת עמודים בלבד, שההוצאות עבורם היו נמוכות.
- כידוע שיפוץ בבית המגורים השייך לאחד הצדדים מלפני הנישואין, ממקורות משותפים, עשוי להוביל במקרים מסוימים למסקנה בדבר החלת דיני השיתוף ספציפי. במקרה שלפני עלה מעדות האשה שחלק מהשיפוצים שבוצעו לאורך שנות מגוריהם בבית המגורים, היו נעוצים בתחזוקה שוטפת של הנכס. כך למשל העידה האשה לעניין הצורך בהחלפת מטבח, עקב קריסת ארונות המטבח הקיימים והיא אף הודתה שמדובר היה ברכישת מטבח חדש בהיקף כספי צנוע יחסית, כ- 11,000 ₪ בלבד (ר’ עדותה בעמוד 37 ש’ 20-36):
“ש: מפנה אותך לסעיף 13, את מדברת על כך שהתקנתם מטבח חדש, זה נשמע גרנדיוזי, מתי זה היה. איזה שנה.
ת: מטבח עצמו שופץ במהלך השנה האחרונה לנישואין שלנו כי הוא קרס.
ש: הוא שופץ לא כי החלטתם לשפץ אותו, אלא בגלל שהיה קטסטרופה, ארונות המטבח פשוט נפלו פיזית.
ת: נכון, זה מה שאמרתי.
ש: למעשה במצב כזה, לא היתה לכם ברירה אלא לתקן.
ת: לקנות חדש.
ש: לעשות ארונות חדשים.
ת: כן, במקום אלה שנפלו.
ש: זה לא מהלך יזום, אלא מהלך שאין ברירה, חייב לעשות.
ת: כן.
ש: אני לא הבנתי איזה מטבח קניתם ב- 11,000 ₪ זה כולל מע”מ.
ת: כנראה שלא. אני יכולה להגיד לך שזה היה הסכום, אנחנו לאורך כל השנים וגם בתקופה הזאת היינו במצב כלכלי מאוד גרוע, חיפשנו הכי זול שאפשר בסביבה, מצאנו בחור ערבי מאחד הכפרים בסביבה, הוא הגיע נתן לנו הצעת מחיר וזה מה שעלה חד וחלק. ”
אמנם תחזוקה של בית המגורים, אינה משולה כנגד הגדלת היקף הבניה ותוספת חדרים, אולם היא מהווה אינדיקציה נוספת לשיתוף על פיו התנהלו הצדדים שלפני תוך כדי תקופת חיי הנישואין ולכך שהם לא מצאו לערוך כל הבחנה או הפרדה, בין ההשקעות שנדרשו להם לטובת החיים המשותפים בדמות רכישת רכב, רהיטים, מוצרי חשמל וכל צורך חיוני נוסף אחר, לבין השקעה בבית המגורים גופו.
- כעולה מעדות האשה, שלא נסתרה על ידי האיש ואף אוששה בחקירתו, מעבר לתחזוקה שוטפת של בית המגורים, ביצעו הצדדים שיפוץ משמעותי נוסף בשנת 2009 לערך, שיפוץ שכלל גם תוספת של כ- 33 מ”ר לשטח בית המגורים, על ידי סגירת קומת עמודים למבנה הקיים ובנוסף שיפוץ פנים הבית. וכך העידה האשה לפני (ר’ בעמוד 38 החל משורה 4 – דיון מיום 12.6.22):
“ש: תאשרי לנו שכל השיפוץ הזה נעשה ללא היתרים, ללא תשלומים למנהל, למעשה פירטי לחלוטין, אני צודק או טועה.
ת: לא זוכרת. רוב השיפוץ היה בתוך המבנה פנים, עשינו שינוי קטן הוספנו 30 מ”ר נוספים ולאחר תקופה מסוימת הרשות עשתה הערכה מחודשת וזה נכנס פנימה. אמרתי שרוב השיפוץ היה בתוך הבית.
ש: אני אומר לך שזה עדיין ללא היתר, לא שילמתם תשלומים למנהל, לא דיווחתם על זה.
ת: לא זוכרת.
ש: מי טיפל בכל זה.
ת: גם אני וגם XXX.
ש: היתה תכנית אדריכלית.
ת: היה נדמה לי מהנדס שהיה שם, לא זוכרת אם הוא בסוף נתן, לא זוכרת.
ש: אני אומר לך שלא היה, לא היתה לא הגשתם בקשות להיתר.
ת: אני לא יודעת מה אתה זוכר אבל אני לא זוכרת שעשינו משהו בניגוד לחוק, לא היה מקרה שידעתי מראש שאני עוברת על החוק, השיפוץ בעקרון היה בתוך הבית.
ש: היתה מעטפת של קומה עליונה, תחתונה ואתם למעשה סגרתם את המעטפת, בניתם במעטפת של הבית.
ת: קודם כל, בחלק עליון של הבית, הכל היה סגור, לא היה משהו פתוח שצריך לסגור, כל החדרים בקומה עליונה פשוט שינינו קירות, הגדלנו כל חדר על חשבון חדר אחר, משהו כזה. בחוץ מקדימה היה משטח …
ש: בקומה עליונה עשיתם הזזת קירות להגדלת חדרים.
ת: מקלחות ושינינו שם את המיקומים של כל החדרים והפונקציות מסביב.
ש: בקומה תחתונה.
ת: הזזנו קיר חיצוני ולקחנו 30 מ”ר מהחניה, מחסן שהיה כבר קיים סגרנו את הדלת שלו.
ש: כמה עלה הדבר הזה.
ת: לא זוכרת מספרים. “
גרסת האשה נתמכה וגובתה במסמכים שצורפו לתצהירה ושנערכו על ידי מועצה אזורית XXXX, בדבר עדכון נתוני שומת הארנונה של בית המגורים לאור תוספת שטח מגורים בגודל של 33 מ”ר (ר’ מכתב המועצה מיום 5.8.09 וכן הודעת שומה מיום 27.10.11 המתייחסת רטרואקטיבית לשנת 2009). כן נתמכה גרסת האשה בפניית האיש עצמו לרמ”י להתאים את שטחי המגורים שפורטו על ידי המועצה לרישומי רמ”י ובבקשה להוציא דרישת תשלום עדכנית מתאימה בגין תוספת השטחים (ר’ מכתב האיש מיום 6.8.09). בנוסף אני מוצאת להפנות לאסמכתאות שצורפו על ידי האשה (נספח ח’ לתצהיר עדותה הראשית) לעניין השיפוץ שנערך על ידם בבית המגורים – מדובר בהצעות מחיר, הזמנות משלוח וחשבוניות מס (ראה למשל חשבונית מס/ קבלה מיום 13.7.09 המעידה על תשלום עבור עבודות אינסטלציה בסכום של כ- 11,000 ₪, חשבונית מס מיום 1.8.09 בגין רכישת קרמיקה וכלים סניטריים בסכום של כ- 12,000 ₪).
- כאשר נשאל האיש בעניין השיפוצים ובניית תוספת הבניה, למרות הזלזול המופגן שייחס האיש לשיפוץ ולבנייה שבוצעה, עדותו דווקא תמכה בטענות האשה, שכעולה מהאסמכתאות שהוצגו לא הפריזה או הגזימה בתיאוריה לעניין השיפוץ שבוצע. וכך נשמע האיש בעדותו לפני (ר’ בעמוד 51 7-23):
“ש.איך ההפרדה הרכושית שאתה טוען בתצהיר מתיישבת עם העובדה שאתם ביחד משפצים את הבית, פונים לקבלנים, XXXX עורכת את התשלום למינהל?
ת. לא.
ש. את המחברת הזו אתה לא מכיר?
ת. לא אמרתי לא מכיר, אמרתי לא זוכר. לא ראיתי אותה, לא יודע. שיפוץ מטומטם. מה שווה השיפוץ הזה בכלל לעומת הבית הזה.
ש. איך מתיישבת ההפרדה הרכושית עם המחברת המטומטמת הזו לטענתך, השיפוץ המטומטם, וכל הקבלות האלה על השיפוץ מ-2009?
ת. מבחינתי השיפוץ הזה זה כמו הקניות במכולת, גרנו ביחד, הלכנו לסרטים ביחד, קנינו במכולת ביחד, גידלנו את הילדים ביחד, שילמנו ארנונה, וגם לא שיפצנו את הבית – מה עשינו, תחזקנו את הבית, זה תחזוקה. מה בנינו בית? בנינו בור? השיפוץ הזה כולו צבע…
ש. כולו צבע?
ת. לקחנו קומת עמודים, סגרנו אותה ועוד לא קיבלנו אישור עליה אפילו. סתם סגרנו קומת עמודים.”
ובהמשך האיש העיד (עמוד 57 ש’ 18 דיון מיום 19.10.22):
“ש.בסעיף 19 תסביר לי איפה ההוכחה לכך שטענת שההורים שלך מימנו…
ת. אני יכול להסביר לפני שאת שואלת.
ש. כתוב שההורים שלך מימנו באופן מלא את השיפוץ.
ת. קודם כל זה לא נכון. אנחנו שיפצנו את הבית ולקחנו הלוואה 100,000 ₪ ושיפצנו את הבית. לא משנה, שיפצנו, אחרי שנתיים עברתי ניתוח לב פתוח קיבלתי 250,000 ₪. מהכסף הזה שילמתי את ההלוואות של השיפוץ וקניתי לה בעודף אוטו. לה בחיים לא היה גרוש על התחת, בכיס.”
…
ש.אתה וXXX עושים שיפוץ, סוגרים קומת עמודים, קומת הורים, בונים, סוגרים, שוברים…
ת. שום כלום, שקר וכזב. סגרנו קומת עמודים, תדמייני לעצמך בית שיש בו חלל ריק, מה שעשינו בנינו בלוקים פה, בלוקים פה, דלת, ועשינו מזה חדר כביסה.
ש. שברתם קירות פנים?
ת. שברנו קירות? מה שברנו את הבית? לא שברנו שום קיר.
ש. שברתם קירות וביצעתם חלוקה?
ת. אולי שתי מטר, מה זה זה בניתי בית?
ש. גם החלוקת חדרים זה זניח?
ת. כן. הכל זניח, הכל שטויות.”
- הטענה כי לא הוצאו היתרי בניה ולא שולמו התשלומים לרמ”י המתחייבים מהשיפוץ, אפילו הם נכונים, אין בהם כדי לשמוט עמדת האשה לשיתוף המקורות וההשקעה המשפחתית בבית המגורים, מה עוד שהוצגה קבלה בגין תשלום דמי היתר לרמ”י בגין תוספת הבנייה והזכויות שנוצלו (ר’ מוצג ת/6).
- על פי גרסת האישה, מימון השיפוץ נעשה חלקו באמצעות כרטיס האשראי מחשבונם המשותף, חלקו במזומן וחלק בסיוע ומימון של בני משפחתם, סכומים שלשיטתה הגיעו במצטבר לסך של כ- 100,000 ₪ (ראה עדותה בעמוד 39 ש’ 7). אמנם בהשוואה לשוויה הכולל של הנחלה, השקעה בהיקף של כ- 100,000 ₪ יכולה להיראות קלת ערך. אולם, השקעה של עשרות אלפי ₪ בבית המגורים, סגירת קומת עמודים, עריכת שיפוץ פנימי הכולל חלוקה לחדרים ובניית מקלחות, מהווה השקעה משמעותית בעבור התא המשפחתי שלפני ואיני מוצאת להקל בה ראש כלל, כפי סברת האיש. ההתבוננות צריכה להיעשות בראי ההשקעה של התא המשפחתי שלפני, בבחירה הזוגית להשקיע בבית המגורים, לאפשר רווחה לבני הזוג וילדיהם, תחת הוצאה של הכספים על השקעה משותפת אחרת ויש להתחשב בכך לעת פירוד.
- השקעה זו שהוכחה לפני, מצטרפת לנשיאת האשה בחובות האיש מלפני הנישואין ותשלומי המשכנתא וכל אלה יחדיו, יוצרים תשתית ראייתית בעוצמה העולה כדי “הדבר מה הנוסף” שנדרש בפסיקה, לטובת יצירת השיתוף הספציפי בנחלה שלפני, לרבות בית המגורים, באופן מלא ובלתי מסוייג. זאת להבדיל מהכרה בהשבחה בלבד שנעשתה בבית המגורים ובהחזר תשלומים בהם נשאה האשה לאורך השנים בגין התחייבויות האיש ובקשר לנחלה, התחשבנות שחוטאת להתנהלות הרכושית בתקופת חיי הנישואין, אינה הוגנת ואינה מוצדקת בנסיבות העניין.
מצגי האיש בדבר שיתוף בזכויות, הסתמכות וציפייה
- כעולה מהעדויות והראיות שהוצגו לפני, עו”ד XXXX טיפלה בשנת 2009 בהעברת מחצית הזכויות בנחלה מהגב’ XXXX לידי האיש. לטענת האשה במועד העברת הזכויות מהגב’ XXX לידי האיש, התכוונו הצדדים לבצע גם רישום של מחצית הזכויות בנחלה על שמה (ר’ סעיף 18 לתצהירה). וכך העידה האשה (עמוד 23 החל משורה 32):
“ש: לא שאלתי אם היה ברור או לא ברור, שאלתי על דבר קיומה של שיחה, האם היתה שיחה.
ת: היו כמה שיחות לקראת התקופה של סילוק כל החובות שהיה ברור שבשלב ראשון צריך לסלק את כל החובות כדי להוציא את הגרושה שלו מהנכס והשלב הבא אחרי שהחובות יסולקו, המשק יעבור גם על שמי.
ש: היו שיחות כאלה במפורש.
ת: כן.
ש: מתי זה היה, באיזה שנה היה הסילוק של החובות/אותה שיחה שדיברת עליה.
ת: לא זוכרת בדיוק.
ש: 99 ?
ת: לא יודעת, לא חושבת, אבל זה מופיע במסמך של העברת הבעלות, זה היה בשנה הזאת של העברת הבעלות, השיחות התקיימו לאורך כל השנים ככל שהחוב הלך וקטן.“
ובהמשך (עמוד 24 ש’ 15-21):
“ש: את אומרת שבשלבים מאוחרים יותר היו שיחות מפורשות בינך לבין XXXX על כך שמחצית המשק שייכת לך.
ת: על כך שאנחנו שווים, כן.
ש: שאלתי אותה שאלה מפורשת לגבי המשק, XXX אמר לך במפורש שמגיע לך מחצית המשק.
ת: כן.
ש: באיזה נסיבות הוא אמר לך ומי היה נוכח.
ת: זה היו שיחות בינינו. ”
- גרסת האשה מצאה תימוכין בעדות עו”ד XXXX שהעידה לפני בדיון שהתקיים ביום 2.12.21. על פי עדותה של עו”ד XXX, היא טיפלה עבור שני הצדדים בהעברת זכויותיה של הגב’ XXXX לידי האיש, בהתאם להסכם הגירושין, וזאת לאחר תשלום מלוא המשכנתא על ידי האיש, אולם בשלב הבא היא היתה אמורה לטפל גם בהעברת מחצית הזכויות בנחלה מהאיש לאשה בדרך של העברה ללא תמורה בין בני זוג. וכך עלה מעדותה לפני (עמוד 4 ש’ 3-21):
“מהמסמכים שנותרו אצלי במשרד למדתי שבסביבות 2004 XXX וXXXX סיימו לשלם את המשכנתא על המשק, ואז הם פנו אליי להסדיר את עניין העברת הזכויות בהתאם להסכם הגירושין, כי בהסכם הגירושין היה ויתור מלא של הגרושה של XXX על החלק שלה לטובת XXX, אבל בכפוף לתשלום כל החובות שהיו באותו זמן על המשק, ועוד חובות, ובהסכם צויין ביטוח לאומי ומס הכנסה וכל מני דברים אך בעיקר לצורך העברה היה צריך לסיים את המשכנתא ולהוציא את XXX כחייבת. בכל מקרה, ב 2004 סולקה משכנתא בהתאם לשטר סילוק שאני קיבלתי, ואז התאפשרה העברת הזכויות, והסדרת הזכויות החדשות למיטב הבנתי, כי אני קיבלתי את המסמכים במעטפה ועליה רשום לי, את התהליך שאני אמורה לעבור, ולבצע, הייתי אמורה לבצע פניה למנהל מקרקעי ישראל להודיע להם שנערך הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין פלוס שטר אישור על סילוק המשכנתא, ולבקש את ההנחיות שלהם לטובת העברת הזכויות על שם מר XXXX בהתאם להסכם הגירושין, זה השלב הראשון, השלב הבא, למען הסדר הטוב לדווח למס שבח לצרף את הסכם הגירושין ולדווח לפי 4 א’, השלב השלישי העברה ללא תמורה בין בעל לאישה לזכויות במשק, 50% מהזכויות במשק, תצהירי מתנה, אחד – של XXXX תצהיר נותן, שניים – של XXXX תצהיר מקבל על התצהירים לדווח למס שבח ולמנהל, ציינתי כאן העברה ללא תמורה 50% ציינתי שזה יעלה ושאפשר גם בתשלומים. הערכה משק, בית ודירת מגורים. ציינתי כאן, כמה היתה הערכה של המשק אז, ולשאול אולי דירת מגורים יחידה XXX, אולי אפשר לשלם את היתרה. הקטע של מס שבח זה בדקתי כי הקטע של הכסף תמיד היווה מכשול אצל XXX וXXX גם כשהם היו צריכים לשפץ את הבית גם כשהם היו צריכים לעשות כל דבר, ואמרתי שאני אבדוק את העניין הזה, אני מניחה, זו הערכה שלי, אני לא יודעת מה עבר לי בדיוק באותו רגע, אך כך אני מעריכה. מדובר בכתב היד שלי”.
- עו”ד XXXX הסבירה שהשלב השני, העברת מחצית הזכויות בנחלה על שם האשה, לא בוצע – מאחר והצדדים נדרשו באותה עת בתשלומים שונים לרמ”י בגין השיפוץ והבניה שערכו בנחלה, תשלומים בהם הם התקשו לעמוד (ר’ עדותה בעמוד 5 ש’ 9-16 ):
“התהליך בסופו של דבר שהתחיל ב 2004 ראיתי שהסתיים ב 2009 ו 2010, שאז היה כבר העברת זכויות, זה מה שאני רואה כאן, אך ב 2009 זה התעכב כנראה, כי במהלך השנים האלה XXXX וXXX ביצעו הרחבה של הבית ושיפוצים וכשהם היו צריכים לבצע העברת זכויות לXXX הם היו צריכים לקבל אישור של המנהל וגם היו צריכים לשלם דמי היתר, על כל השיפוצים וההתאמות שהיו שם, לא זוכרת בדיוק את השיפוצים וההתאמות היו שם, והיתה שומה מטעם המנהל ואז הם הגישו שומה שכנגד, מי שטיפל בזה היתה אחות של XXX XXX עם כל הסוגיה של השמאים כדי להקטין את השומה הראשונית, בסופו של דבר הם הגיעו למצב שהם הקטינו ושילמו משהו בסביבות 10,000 ₪ על ההתאמה הזו, ולמיטב זכרוני הסכום הזה היה די כבד להם, זהו זה מה שאני זוכרת.”
- הטענה של האישה שלפיה לא בוצעה העברת הזכויות גם משיקולי מס, לאור התשלום שהיה נדרש בעקבות העברת מחצית הזכויות בנחלה לאשה, קיבלה תימוכין בעדותה של עוה”ד XXX (ר’ בעמוד 5 ש’ 17-27):
ש: אני מסתכלת על המעטפה ורואה שכתבת במלבן כזה “העברה ללא תמורה, 50% יעלה בין 5-6 אלף שח”.
ת: אני מעריכה שכתבתי כי זה מה שהערכתי אז, אך אני לא סבורה שזו הערכה הסופית שהיתה, אני לא יודעת. לדעתי זה רק חלק מה 6-7 אלף שח האלו, ואני לא יודעת על בסיס מה עשיתי את הערכה הזו, אני לא זוכרת.
ש: אני שומעת בעדות שכל הזמן אמרת שבעצם 10 אלף שח היו צריכים להיות משולמים למנהל בעבור דמי היתר, ואת כותבת כאן סכום נוסף, את יכולה בעצם לומר מדוע בעצם עדיין לא ביצעו את השלב של העברה ללא תמורה שבעצם הם פנו אלייך גם בגללו.
ת: למיטב הבנתי השלב השלישי לא הסתיים בעיקר בגלל העניין הכספי, ה 6-7 אלף שח, כתבתי שזה היה בתשלומים כי זו היתה סוגיה מכבידה, אבל לא הובא לידיעתי שום סיבה אחרת לאי השלמת ההליך הזה שרשום שם.
ובהמשך (עמוד 8 ש’ 11):
ת: זה נכון שכתוב שם על דירת מגורים יחידה זה מה שכתבתי. הסוגיה של העברת 50% של משק ובית היא מורכבת המס רכישה לא רק על הבית, ולא מדובר רק על בית, אתה לא מעביר פה דירה.
ש: אז בהינתן מה שאמרת ועושה רושם שאת מבינה את מה שאני אומר, את מדברת על מיסוי על חצי ממה שאת קוראת כאן יתרת המשק, חצי מ 150 אלף דולר, קרי מס רכישה על 75 אלף דולר בגדול.
ת: אני לא מסכימה כי אני לא זוכרת, אני כן נסמכת על מה שכתבתי, אם כתבתי מיסוי של 6-7 אלף שח ואפשר גם בתשלומים, זה אומר שהיה מיסוי בבדיקה שערכתי, הגעתי למסקנה שיש נטל מס בהעברה של 50% מהזכויות בבית, הכולל חלקה א’ וחלקה ב’ , כל קונסטלציה שביצעתי במשק XXX.
ש: את כתבת 6,000 – 7,000 ומתחת לזה את המילים “אפשר בתשלומים”. אישרת קודם שלצורך העברה מגרושתו של XXXX הם שילמו 10,000 ₪.
ת: זה היה 10,000 ₪ לא מתוכננים, זה לא היה לצורך העברה ב-2004. ב-2004-2005 כשהם הגיעו זה היה ברור שאני מבצעת העברת זכויות וזה לא אמור לעלות שקל. אבל במהלך השנים כמו שציינתי עד שזה, הם שיפצו והרחיבו ועשו כל מיני דברים בבית וצריך לעשות התאמה. אז בסופו של דבר כשהמינהל היה צריך לתת את האישור היה צריך לראות את האישורים.
ש: אני רק אומר שהתשלום הזה נצרך לצורך העברת הזכויות מגרושתו של XXX לXXX, נכון?
ת: חד משמעית. כן. דרך אגב אני רק רוצה לדייק, המיסוי הוא לא היה רק לצורך העברת הזכויות, הוא נדרש לתשלום עקב העברת הזכויות. אבל החיוב של דמי ההיתר נצרך לצורך העברה, אבל התשלום נגרם כתוצאה מהדרישה להעברת זכויות.
ש: מה שאני מנסה לומר כשאת כתבת את מה שכתבת כאן בחלק התחתון – ת/1, זה היה כרונולוגית הרבה לפני התשלום של אותם 10,000 ₪?
ת: כן.
ש: עכשיו אני מתקשה קצת להבין. איך תשלום של 6,000 או 7,000 ₪ לגישתך, שלדעתי הוא לא קיים, אבל נניח שזה מה שסברת באותו זמן וזה מה ששידרת, איך תשלום שהוא יחסית זניח לערך המשק בטל בשישים, איך זה מנע את העברת הזכויות?
ת: הדבר הזה שאני כתבתי זה כשקיבלתי את המסמכים, אני לא כתבתי והעברתי את זה לצדדים, אני לא כתבתי והקראתי את זה לצדדים, זה תרשומת פנימית שלי בתיק. אני כתבתי את הדברים האלה בשביל לראות פחות או יותר את התהליך. כשאני כתבתי את זה זה היה עוד לפני שפניתי למינהל כדי לדעת מה הדברים שדרושים להעברת הזכויות. זו הייתה תרשומת פנימית שלי. הדברים השתנו במשך הזמן, התחלנו תהליך, XXX הייתה בחו”ל, לקח איזה שנה עד שהחתמתי אותה, עד שהיא הגיעה, לדעתי החתמתי אותה ב-2005, עד שפנינו. הדברים הלכו לאט.”
- עדותה של עו”ד XXX נתמכה בתרשומת בכתב יד שערכה עו”ד XXXX בעת הטיפול מול הצדדים, תרשומת ששיקפה את המהלך הדו שלבי עליו דיברו הצדדים, תחילה רישום הזכויות מכוח הסכם הגירושין על שם האיש והמשך ברישום מחצית הזכויות בנחלה על שם האשה (ר’ מוצג ת/1). מעבר לכך עדותה של עו”ד XXX היתה מהימנה בעיני. התרשמתי שעו”ד XXXX מתארת בפשטות את התהליך שלווה על ידה והיא אישרה בהגינות ובגילוי לב כי השלב השני לא בוצע, “התמסמס” כלשונה, כך שאין חולק שרישום מחצית הזכויות על שם האשה לא הסתיים בחתימה על תצהירי מתנה וממילא לא דווח.
אלא שלצורכי גיבוש טענת האשה לשיתוף ספציפי בוודאי ובוודאי שיש בעדות זו כדי לתמוך בטענות האשה בדבר המצגים והתחייבויות האיש לפניה לאורך השנים, לפיהן מחצית הזכויות בנחלה יוקנו לה ושמדובר ברכוש משותף לכל דבר ועניין (ר’ למשל סעיפים 7 ו- 14 לתצהירה), הצהרות עליהן היא הסתמכה ופעלה להכנסת כל הונה לתא המשפחתי לאורך השנים.
- טענות האיש כנגד המשקל שיש לייחס לעדות עו”ד XXX המצויה בקשרי חברות עם האשה, נדחות נוכח עדותו לפני בה אישר כי מול עו”ד XXX אכן דובר על מהלך דו שלבי הכולל העברת זכויות בנחלה לאשה, אם כי הוא לא התכוון בשום שלב לקיים זאת. אמירותיו של האיש לפני היו מקוממות ועלה מהן שהאיש פעל להטעיית האשה, נהג בעורמה ובחוסר תום לב בכך שגרם לה לחשוב שמחצית הזכויות בנחלה שייכות לה וכי מדובר ברכוש משותף, בדיוק כפי שהובן על ידי עו”ד XXXX. וכך השיב האיש בחקירתו הנגדית בעניין זה (ר’ עדותו בעמוד 50 ש’ 12-33):
“ש.למה בסוף לא יצאה לפועל התוכנית הנוספת שXXXXדיברה עליה בחקירה?
ת. כי מרחתי אותה.
ש. מרחת אותה?
ת. כן, ברור. איך מרחתי אותה, לא הסכמתי, כי עשיתי מה שבאינטרס שלי, מה שטוב בשבילי. אני דאגתי שהיא תעביר, תתאמץ, תיסע לנצרת, תחזור, תשבור את הראש שלה ותעביר את המשק מXXX אליי.
ש. מרחת אותה?
ת. זה מה שהאינטרס שלי היה לעשות. לשאלת בית המשפט מה לגבי החלק הנוסף – אני משיב שמעולם לא הייתי מעביר את המשק הזה על שמה של XXX, גם אם היו הורגים אותי. בית דין לא יקח לי את המשק הזה. אני לא מוכן להעביר את המשק הזה על אף אחד, המשק הזה שלי ונשאר שלי. למה היא עבדה בשביל המשק הזה?”
עדות האיש מבססת גרסת האשה ועדות עו”ד XXXX לעניין כוונת השיתוף ביחס לזכויות בנחלה, למצער כפי שהוצגה בפניהן על ידי האיש, לפיה לאחר השלמת רישום הזכויות על שמו, יבוצע המהלך הנוסף בדבר העברת מחצית הזכויות בנחלה לאשה – והאיש מנוע ומושתק מלטעון אחרת בחלוף למעלה מעשור ורק בעת פירוד מהאשה. לאור עדותו של האיש, לא מצאתי להסיק מאי השלמת הרישום על שם האשה, לרבות מאופן ניסוח ייפוי הכוח לטובת עו”ד XXXX שהוגבל להעברת הזכויות מכוח הסכם הגירושין בלבד (ר’ מוצג ת/11), אינדיקציה להיעדר כוונת שיתוף.
מכלול הנסיבות דווקא מתיישב יותר עם גרסתה של האשה ולפיה הסתמכה בתום לב ומתוך אמון מלא באיש, שהוא יקיים התחייבותו כלפיה וכי בכל מקרה הנחלה ובית המגורים הם בבחינת רכוש משותף, אפילו לא בוצע הרישום.
- חיזוק לאמור ניתן היה למצוא בהפניית האישה לתמלילי שיחות בהם לדבריה האיש הודה בפניה שיעביר לה זכויות בבית המגורים (ר’ סעיף 21 לתצהירה, נספח ז לתצהירה), כך למשל (ש’ 3-25 לתמלילים) כאשר נשאל האיש על ידי האישה: “אבל מגיע לי חצי מהבית?” השיב האיש: “נשכיר אותו, קחי חצי מהבית מהשכר דירה“, וכאשר טענה האישה: “אבל מגיע לי חצי מהבית” השיב האיש: “גם אני רוצה הרבה דברים ואין לי אותם, לא ימכור את הבית הזה ישאיר את הילדים שלי בלי כלום“. ובהמשך:
“האישה: מי אמר לך למכור את הבית, לא אמרתי למכור את הבית
האיש: אני לא קונה ממך חצי בית גם אם תתפוצצי
האישה: אבל למה הוא חצי שלי
האיש: לא רוצה לא רוצה לקנות ממך…,לא חייב לך
האישה: אבל ברור לך ש…
האיש: אני לא לוקח משכנתא עוד הפעם
האישה: אבל ברור לך שהבית חצי ממנו הוא שלי
האיש: כן, ברור, רוצה שאני ירשום לך את זה? חושבת שאני גם נוכל
האישה: לא אמרתי שאתה נוכל, אני רק אוצרת שאם אתה מבין שהבית חצי ממנו הוא שלי אז יש לי את הזכות חצי לפחות לקחת ולממש, אם אנחנו רוצים חיים נפרדים אחד מהשני
האיש: יש לך את הזכות ברור שיש לך את הזכות, אני לא אסכים
האישה: למה?
האיש: ככה לא רוצה”.
- כאשר בחנתי תוכן התמלילים שהוצגו לפני על ידי האשה, הבאתי בכלל חישוב שמדובר בהקלטות של שיחות שהתקיימו סמוך למועד הגשת הליך ישוב הסכסוך על ידי האישה, אם כי לדברי האשה היו שיחות כאלה עוד קודם לקרע (ר’ עדותה בעמוד 24 החל משורה 33). אמירות האיש בתמלילים משתמעות “לשני הכיוונים“. אמנם מחלק מהתמלילים עולה שהאיש שולל על הסף אפשרות למכירת בית המגורים ושולל תשלום מחצית משוויו לאישה אך מנגד ניתן לראות בתשובותיו כמי שמכיר בזכותה של האישה למחצית מהזכויות שלו בנחלה ובבית המגורים שעה שהוא מציע פתרונות חלף מכירת בית המגורים, למשל להשכיר את בית המגורים ולהתחלק מחצית לכל אחד מהכנסות שכר הדירה (ראה ש’ 241 לתמליל מיום 11.3.19) והוא גם הציע שהאישה היא זו שתשלם לו את מחצית השווי של בית המגורים והיא תישאר לגור שם (ראה ש’ 211 לשיחה מיום 13.3.19).
בשיחה מיום 29.3.19 האיש הכיר למשל בזכויותיה של האישה גם בנחלה וגם בבית המגורים ולצד זאת טען שמגיע לו יותר ממחצית בגלל שהזכויות בנחלה הן אישיות והגיעו לו קודם לנישואין (ראה שורה 61 ואילך). בהמשך טען האיש שמגיע לאישה 40% משווי בית המגורים והנחלה בסדר גודל של 1.8 מיליון ש”ח (ר’ ש’ 125, 151 לתמליל מיום 29.3.19). האיש הציע בהמשך גם לעשות חלוקה בעין כך שהוא יגור בקומה התחתונה (שורות 349 ואילך).
- אלא שבחקירתו לפני הודה האיש כי שיחות מעין אלו התקיימו לאורך שנים ולא רק בסמוך למועד הקרע, מה שמחזק את טענת האשה שאין מדובר באמירות שנזרקו לחלל האוויר כלאחר יד, רק עובר לסכסוך. וכך למשל העיד האיש (עמ’ 50 החל משורה 23 – דיון מיום 19.10.22):
“ש.אני מניחה שקראת את התמלולים של שלושת השיחות בינך לבין XXX?
ת. ברור. היום קראתי.
ש. אני אפנה אותך לכמה דברים ספציפיים, אבל באופן כללי אתה אומר שם שחצי מהבית שלה ונותן פתרונות איך תבצעו את החלוקה. אתה אומר אני לא רוצה למכור את הבית ונותן כמה אופציות איך בעצם תתגמל אותה וגם אותך בחלוקת המשק. אני שואלת אותך מה קרה מאז, איך שינית את הגרסה מכמה XXX תקבל בשווי כסף על חצי ממה ששלה, שזה חצי מהמשק שאמרת, לעומת הגרסה בתצהיר שלא מגיע לה לבנה, גרגיר מהמשק, מהבית?
ת. אני ב-10 שנים האחרונות של הנישואין שלנו לפחות פעם בשבוע, פעם בחודש, לעתים קרובות, היא אמרה לי שהיא רוצה להתגרש. עכשיו, היא חפרה לי במוח, ואני אם אמרתי באיזשהו תמליל שאני נותן לה חצי מהבית או שאני, רוב הפעמים לא אמרתי, אבל אם אמרתי פעם ב- זה רק בשביל שתצא לי מהווריד.”
- אם לא די בכל אלה, האיש העיד לפני שהוא רצה רק “להשתיק” את האישה, כי הוא בחר לשקר לה לאורך השנים במצח נחושה כי הנחלה משותפת, מאחר והוא לא האמין לדבריו שהם יתגרשו (ר’ עמוד 63 ש’ 6-25 – דיון מיום 19.10.22):
“ש. נספח ז’ בתצהיר של XXX, בתמלולים, שיחה מ-11.3.19, כאשר יצוין לבית משפט שהתביעות הוגשו בנובמבר 2019, זאת אומרת כחצי שנה טרם התביעות בבית משפט אתה וXXX מנהלים שיחה. אתה אומר לXXX, מציע לה, אתה אומר לה שתשכירו את הבית כשתיפרדו ותתן לה לבינתיים מחצית מהשכירות. אם אין לה חלקים בבית, אנחנו טרם תביעה, איך זה מתיישב עם הטענה שלא מגיע לה כלום?
ת. אני אגיד לך. היה אלפי שיחות כאלה. היה אלפי שיחות כאלה. לא אחת, לא שתיים, לא עשר, וגם לא מאה. היא הקליטה בטח גם את כולן. אבל אני, היא הייתה חופרת לי במוח שלא הייתי יוצא מזה גם מאה שנה. אמרתי לה כדי להרגיע אותה, זה התשובה. גם אמרתי לה בעיה שלך, גם אני רוצה הרבה דברים ולא תקבלי ממני כלום, ואמרתי לה אני לא קונה ממך חצי בחיים, אני לא קונה ממך כי זה שלי.
ש. אתה אומר בסעיף 18 ו-19 באותה שיחה, היא אומרת לך אבל ברור לך שהבית חצי ממנו הוא שלי, אתה עונה לה כן ברור, רוצה שאני ארשום לך את זה? חושבת שאני גם נוכל. אתה עונה לה בבירור, רק שניכם ביחד. זה לפני תביעה.
ת. יופי, נכון.
ש. שיקרת לה?
ת. בפעם העשירית, כן, כדי להרגיע אותה. למה את רוצה שאני אעשה מלחמות בבית ליד הילדים? את היית עושה את זה ליד הילדים? כשהיא עזבה את הבית היא אמרה לי הילדים החליטו לעזוב את הבית, לא שהיא החליטה, הילדים החליטו. הכל נגדי היא עשתה. עד היום.
ש. למה אתה מציע לה שתתן את הבית….
ת. כדי להרגיע אותה אמרתי לך”.
- אני מוצאת לקבל עמדת האישה שלפיה לכל הפחות ניתן לראות באמירות הללו מפי האיש משום מצגי שווא מטעים, הכובלים את האיש להצהרותיו כלפיה. כך, אפילו מבחינת האיש אין ולא היתה גמירות דעת להעביר לאשה זכויות בנחלה, יש לראותו כמי שמושתק ומנוע מלטעון אחרת נוכח מצגיו לפניה משך השנים. אין לקבל ואין ליתן יד לחוסר תום לב וחוסר הגינות יסודי ביחסים הזוגיים ויש בכך כדי לבסס טיעונה של האשה בדבר החלת דיני השיתוף הספציפי על מלוא הזכויות בנחלה, לרבות בית המגורים, באופן מלא.
- בתוצאה זו הבאתי בכלל שיקולי את העובדה שמדובר בנחלה חקלאית, להבדיל מבית המגורים, אולם לא מצאתי שיש בכך להביא לתוצאה של תחולה מסוייגת של הלכת השיתוף הספציפי, גם לא בדמות “שיתופיות מוחלשת” המאפשרת הכרה בזכויות בחלקים לא שווים לטובת האיש. נתתי דעתי על כך שמדברי שני הצדדים עולה שבית המגורים הוא המבנה היחיד הבנוי בנחלה ושאין כיום פעילות כלכלית חקלאית ממשית בנחלה, זולת השכרת המטעים לצדדי ג’.
אמנם הזכויות בנחלה עשויות להניב גם זכויות כלכליות נוספות שטרם נוצלו ומומשו, למשל הזכות להקים יחידת מגורים נוספת בשטחי הנחלה אך לא רק. אולם, לאור התנהלות הצדדים ביחס להכנסות והוצאות התא המשפחתי, גם ביחס לפעילות החקלאית יצרנית של הנחלה, מכלול הנסיבות והיקפי מצגי האיש כלפי האשה ביחס לכל הזכויות בנחלה, לא מצאתי להבחין בין בית המגורים לבין יתר חלקי הנחלה.
- בשולי הדברים אני מוצאת להתייחס לטענת האיש בתצהירו ובתצהיר הגב’ XXX לפיהם האיש התחייב בעל פה בפני הגב’ XXXX שהזכויות בנחלה יועברו לאחר 120 שנים בירושה לבתם המשותפת. מדובר בטענה שלא עלתה בכתב ההגנה ונשמעה לראשונה רק בתצהירו של האיש ובתצהירה של הגב’ XXXX, כך שדי בכך בשביל לדחותה. מעבר לכך, לא שוכנעתי כלל בנכונות הטענה במישור העובדתי קל וחומר בתוקפה המשפטי, שעה שמדובר בהקניה לאחר פטירה – ואף האיש התנער ממנה עת לדבריו כיום יש לו 3 ילדים נוספים. כך או כך, האיש לא הראה שיש באמירה זו כדי להפקיע זכויות שנוצרו לאשה לאורך השנים בנחלה, זכויות בהן מצאתי להכיר.
ו. לסיכום
- במחלוקת שנותרה להכרעה לעניין הזכויות בנחלה ובבית המגורים, אני מוצאת לקבל עמדת האשה וקובעת שעלה בידי האשה להוכיח כי בהתחשב במכלול נסיבות חיי הצדדים נוצרה כוונת שיתוף ספציפית ביחס לזכויות בנחלה, לרבות בבית המגורים, באופן המקנה לה זכויות בנחלה בשיעור של מחצית.
- למרות שבכתב התביעה התבקש סעד הצהרתי שיאפשר רישום הזכויות בנחלה על שם האשה בשיעור של מחצית, לא מצאתי שיש מקום ליתן סעד כזה, להבדיל מקביעה ולפיה האשה זכאית למחצית שווי הנחלה כסעד כספי, ואסביר. האשה לא הניחה לפני תשתית ראייתית לעניין אופיין וטיבן של הזכויות בנחלה ומעבר לאישור זכויות של רמ”י ביחס לזכויות “בר רשות” של האיש בחלקה א’ של הנחלה, לא הוצג כל חוזה המסדיר היחסים בין האיש לבין רמ”י או בין רמ”י ואגודת מושב XXXX. במצב זה כלל לא ברור מהו ההסדר החוזי שחל על הנחלה והאשה כלל לא הראתה ולא הוכיחה שהיא תוכל להירשם כבעלת מחצית הזכויות בנחלה אצל הגורמים המיישבים.
- למרות טענת האשה שהיא חברת אגודה, הדבר כלל לא הוכח על ידה – וכל האסמכתאות שהוצגו על ידה במצורף לכתבי הטענות והתצהיר, התייחסו רק לביצוע תשלומים לגורמים שונים באגודת מושב XXXX וברשות המקומית, כמחזיקה בנחלה. האשה גם לא הבהירה ולא פירטה באילו נסיבות נרשמה כביכול כחברת אגודה, האם בשלב בו הזכויות היו רשומות על שם הגב’ XXXX או לאחר מכן, כך שטענותיה בעניין זה לא הוכחו כלל. לכל אלה יש להוסיף כי ניתן היה למצוא, הן בתצהירה והן בסיכומיה של האשה, דרישה להכיר בזכותה למחצית שווי הנחלה, להבדיל מהסעד ההצהרתי שצוין בכתב התביעה, כך שגם האשה עצמה לא עמדה על קיומו של הסעד ההצהרתי (ר’ סעיף 32 לתצהירה והשווה לסעיף 13 לסיכומיה).
- אשר על כן, אני קובעת ומצהירה כי האשה זכאית לקבל מהאיש מחצית שווי הזכויות בנחלה, לרבות בית המגורים הבנוי עליה, כאשר שווי הזכויות יהיה בהתאם לערכן במועד מימוש הזכויות בפועל. כפועל יוצא מההכרה בזכויות האשה בנחלה, אני קובעת עוד שהאשה זכאית למחצית מכל הרווחים שהפיק האיש מהנחלה, למן מועד הקרע ועד למועד מימוש חלקה בזכויות בנחלה בפועל.
- לאור התוצאה אליה הגעתי, אין מקום לדון בסעד שהתבקש לעניין פירוק השיתוף בזכויות בנחלה ומימוש פסק הדין במסגרת הליך זה. בעיתוי הנוכחי לא ברור האם האיש יידרש לממש את הנחלה, בכדי לשלם את שווי חלקה של האשה בזכויות. הצדדים גם לא הניחו לפני תשתית עובדתית ומשפטית בעניין היבטי המיסוי הכרוכים בתשלום השווי של הזכויות וככל הדרוש גם במימוש הנחלה – ומשמעותם ביחס לאופן חישוב שווי זכויותיו של כל צד. אין לפני גם ראיות לעניין הרווחים שהופקו מאמצעי הייצור בנחלה, אשר נדרש לכמת אותם, גם ביחס לתקופה שלאחר שמיעת הראיות. כל אלה ראוי שיתבררו במסגרת הליך נפרד למימוש זכויותיה הכספיות של האשה ואין תשתית לדון בהם כעת.
- מאחר ומצאתי לקבל עמדת האשה ביחס לזכויות בנחלה ובבית המגורים – ובהתחשב בהליך הממושך שנדרש והיקף הראיות שנשמעו והוצגו, אני מורה שהאיש ישלם הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד לאשה בסכום של 30,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסך הנ”ל הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.
- המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ”ח אלול תשפ”ג, 14 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
פס”ד ניתן לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים ושמות ותיקוני הגהה.
| בפני | כבוד השופטת ורד ריקנטי-רוסהר
| |
| התובעת: | XXXX ת”ז XXXXX | |
| נגד
| ||
| הנתבע: | XXXXX ת”ז XXXXX | |
