פסקי דין חשובים

עניינו של פסק דין זה תביעה כספית של  התובע (האב) כנגד הנתבעת (האם) בגין עוולה של פגיעה בפרטיות.

עורך דין מומלץ

רקע והליכים קודמים 

1. הצדדים נישאו בשנת 2004 והתגרשו בשנת 2018. מנישואים אלו נולדו לצדדים שני ילדיהם, XXX  ו XXX

1. החל מחודש מרץ 2018 ניהלו הצדדים הליכים משפטיים במסגרתם ניתן תוקף של  פסק דין להסכם הגירושין של הצדדים, ניתן פסק דין לעניין זמני השהות עם הילדים, וכן נתנו 2 צווי הגנה כנגד האב וכעת מתנהל הליך זה.

1. עם תחילת המשבר הזוגי ביוני 2018 הגישה האם מספר  תלונות למשטרת ישראל כנגד האב וזאת לעניין פגיעה מינית אשר לטענתה בוצעה על ידי האב כנגד הקטינים.

1. תלונות האם נבדקו על ידי עו”ס לחוק הנוער ועל ידי משטרת ישראל ועם סיום הבדיקה לא הוגש כנגד האב כתב אישום והתיקים שנפתחו נגדו נסגרו. כמו כן לא התבקש כל הליך על ידי עו”ס לחוק נוער.

1. עקב נסיבות התלונה החמורה בעניין הקטין XX נותק לחלוטין הקשר בין התובע לבנו הקטין והבן מסרב לפגוש באב. משכך, התובע אינו פוגש את בנו הקטין ואינו משוחח עמו מזה זמן רב. הן הבן והן האב מצויים בטיפול.

1. אשר לקטינה XXX לנוכח התלונה והחשד לפגיעה נטענת בקטינה, לאחר שהוגשו לתיק בעניין הקטינים חוות דעת ועדכונים מאת גורמי טיפול שונים, ביניהם עו”ס לחוק הנוער, עו”ס לסדרי דין והמטפלת הרגשית אשר טיפלה בקטינה, ניתנו בעבר החלטות לפיהן הקשר בין האב לקטינה התנהל באופן מדוד ובפיקוח ידידת משפחה, הגב’ XXX (להלן: “המפקחת”).

1. עם זאת, לאחר תקופה ממושכת מאד בה התנהל הקשר בין הקטינה באופן מפוקח בלבד, כאמור לעיל, ניתן ביום 10.11.22 פסק דיני בתיק בעניין הקטינים, במסגרתו הוסר הפיקוח על ידי המפקחת, ניתנה החלטה אשר אימצה את המלצות התסקיר האחרון בהתייחס לזמני השהות בין האב לקטינה וניתנו סמכויות לעו”ס לסדרי דין אשר להרחבה/צמצום עתידיים של זמני השהות של האב עם הקטינה. בשולי הדברים ייאמר כי ביום 27.1.23 ניתנה החלטתי לפיה על העו”ס לפעול בהתאם לשקול דעתה, באשר העו”ס סבורה כי נכון להיום יש להרחיב את זמני השהות של האב עם הקטינה, לרבות לינה בבית האב לאלתר והרחבה נוספת בעתיד הנראה לעין.

1. ביום 29.6.20 הגיש התובע (האב) לבית המשפט השלום בכפר סבא תביעה כספית כנגד האם בגין לשון הרע והפרת הפרטיות, לטענת התובע, תלונות השווא שהגישה נגדו האם כי פגע מינית בילדיו עולות כדי לשון הרע, בנוסף עתר לסעד כספי בגין הפרת פרטיות שביצעה האם, לטענתו האם תפרה כיס מיוחד וטמנה מכשיר האזנה במכנס בתם הקטינה במטרה להאזין לתוכן המפגש בין האב לקטינה. 

1. ביום 13.9.20 נתנה החלטה להעברת התביעה לבית משפט זה ולאחד אותה עם התיקים הקשורים (הערה: אשר בינתיים נסגרו), כבר למחרת ביום 14.9.20 הוגשה התביעה לבית משפט זה.

1. ביום 20.12.20 התקיים בפני קדם משפט ובסופו נקבע כי התובע יגיש כתב תביעה מתוקן אך ורק לעניין התלונה בדבר לשון הרע (על תלונת האם בעניין XXX ופגיעה בפרטיות בעניין מכשיר ההאזנה ש”נשתל” לטענתו עלXXX  ונקבע מועד לדיון קדם משפט מסכם.

1. ביום 21.1.21 הוגש כתב התביעה המתוקן בהתאם להחלטות בפרוטוקול.

1. ביום 29.6.21 התנהל בפניי קדם משפט מסכם, אשר בו הגיעו הצדדים להסכמות כי התובע יוותר על טענת לשון הרע והתביעה תדון בעוולת הפרת הגנת הפרטיות בלבד, הסכמה נוספת אליה הגיעו הצדדים נוגעת לטענה העובדתית כי האם טמנה על הבת מכשיר האזנה לפחות פעם אחת. כמו כן הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כי פסק הדין יינתן בהסתמך על כל המצוי בתיק ועל סיכומי הצדדים בלבד ללא צורך בניהול הליך הוכחות.

1. לפיכך, השאלה המשפטית שבמחלוקת היא האם התקיימה האזנת סתר ופגיעה בפרטיות, ובמידה והתשובה לכך היא חיובית כמה פעמים התקיימה הפגיעה.

דיון והכרעה

האירוע “המפר”

1. ביום 5.8.18 במהלך פגישה שגרתית של התובע עם בתו XXX בפיקוח המפקחת, הבחין התובע בבליטה במכנסיה, לאחר שבדק את מכנסיה גילה כי מכשיר האזנה נתפר למכנס.

1. ביום 9.8.18 התובע  מסר למשטרה את המכשיר והגיש תלונה נגד האם. בו ביום  נקראה האם לחקירה ובחקירתה מסרה כי זו הפעם השנייה בה היא שמה מכשיר האזנה סמוי בבגדי הקטינה, לאחר חקירה זו שוחררה האם בערבות.

1. ביום 12.8.18 המפקחת שהייתה נוכחת במפגש האב ובתו בעת גילוי מכשיר האזנה מסרה עדותה למשטרה.

1. ביום 18.8.18 המשטרה הודיעה על סגירת התיק, ללא פירוט עילת הסגירה.

טענות הצדדים 

1. לטענת התובע, הנתבעת, בהתנהגותה כמפורט לעיל, אשר עליה אין מחלוקת, ביצעה הקלטות והאזנות קודם לגילוי המכשיר, לטענתו עדותה של האם במשטרה לא הייתה ספונטנית ולאחר שהתייעצה עם עו”ד הודתה כי אכן שמה את מכשיר ההאזנה פעמיים בבגדי הקטינה, באופן סמוי, אך לא הודתה כי בצעה האזנה בפועל, שכן לטענתה היה המכשיר תקול ולפיכך לא יכלה להקשיב לתוצרי ההאזנה/הקלטה. 

1. לטענת התובע עצם הטמנת מכשיר האזנה ובכך ביצוע האזנה לשיחות שקיים עם הקטינה במהלך המפגשים ביניהם מהווים את היסודות הנדרשים לעוולת הפגיעה בפרטיות, כמובנה בחוק הגנת הפרטיות – התשמ”א-1981 (להלן: “חוק הגנת הפרטיות“) ואין חשיבות לשאלה האם הנתבעת אכן האזינה בפועל בשלב מאוחר יותר לתוצרי ההקלטה הסמויה. 

1. מנגד, לטענת הנתבעת התובע לא עמד ברף הנדרש כדי להוכיח כי אכן ביצעה האזנת סתר, לטענתה לא התקיים הרכיב העובדתי של האזנה בפועל עקב תקלה במכשיר, לפיכך לא מתקיימת הפרה של הגנת הפרטיות. 

1. לחיזוק טענתה מציינת הנתבעת כי המשטרה סגרה את התיק, וכי עומדת לה הגנת סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות “מעשה של מה בכך” וכן העובדה שהתובע בחר שלא לזמן את המפקחת לעדות כי ידע שעדותה תפעל לחובתו.

1.  מעבר לכך מציינת הנתבעת כי הטמנת המכשיר בוצעה מכוח אחריותה ההורית, לאור חשדות העבר כי התובע פגע מינית בקטינים (או מי מהם) כעולה מהתסקיר שצורף לתצהיריה והטמנת מכשיר ההאזנה נעשתה לשם הגנה על אינטרס אישי כשר ולפיכך עומדת לה הגנת תום הלב. 

דיון והכרעה

1. כאמור לעיל, עניינה של התביעה שלפני הוא בהפרת הפרטיות בין הורים גרושים, הצדדים מסכימים ברמה העובדתית כי האם הטמינה מכשיר הקלטה במכנסיה של הקטינה בכדי להאזין לשיחות האב עם בתו בזמן מפגש מפוקח, עם כי הם חלוקים אשר למספר הפעמים ואשר לשאלה האם הנתבעת אכן האזינה להקלטות וככל שלא האזינה האם מהווה הדבר הפרת פרטיותו של התובע.

1. בכדי להידרש לשאלה האם בוצעה הפרה של חוק הגנת הפרטיות ובאיזו מידה עומדות לאם הגנות כלשהן על פי החוק יש לבחון את חוק הגנת הפרטיות וחוק האזנת סתר, תשל”ט -1979 (להלן: “חוק האזנת סתר“).

1. סעיפים 1 , 2 (1) ו – (2) בחוק הגנת הפרטיות קובעים:

1. לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו.
2. פגיעה בפרטיות היא את מאלה:

1. בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת.
2. האזנה האסורה על פי חוק.

1. הגדרות סעיף 1 בחוק האזנת סדר קובעות :

“האזנה” – האזנה לשיחת הזולת, קליטה או העתקה של שיחת הזולת, והכל באמצעות מכשיר;

“האזנת סתר” – האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה;

1. כמו כן נקבע בסעיף 2 (ג) לחוק האזנת סתר כדלקמן:

המציב או המתקין מכשיר למטרת האזנת סתר שלא כדין או כדי לאפשר שימוש בו למטרה האמורה, דינו – מאסר חמש שנים.

1.  בדיון שנערך בפניי ביום 29.6.2021 הגיעו הצדדים להסכמה כי האם טמנה על הבת XXX את מכשיר האזנה לפחות פעם אחת:

“ב. הצדדים מסכימים לעניין המסכת העובדתית כי הנתבעת אכן טמנה על הבת XXX, לכל הפחות פעם אחת, מכשיר האזנה” (ראה שורה 30 עמוד 24 לפרוטוקול).

1. לאחר שעיינתי בתלונת האב אשר הוגשה למשטרה ואת חקירת האם והמפקחת על המפגשים שוכנעתי כי האם הטמינה את מכשיר ההאזנה במכנסי הקטינה פעמיים. להלן חלקים רלוונטיים מהראיות שהובאו בפני:

מתוך חקירת האם במשטרה ביום 9.8.2018 :

“ש: את שמה לה מכשיר הקלטה כל פעם שהיא הולכת לפגוש את אבא שלה?

ת: שמתי לה מכשיר הקלטה פעם ובפעם השנייה הוא לקח אותו.

ש: מתי שמת לה את המכשיר הקלטה פעם ראשונה?

ת: הוא פוגש את הילדה יום ראשון ורביעי, רביעי שעבר שמתי לילדה מכשיר הקלטה גם במכנס ולא הוא גילה את זה, יום ראשון האחרון 5.8.2018 גם שמתי לה מכשיר הקלטה שזה פעם שנייה והוא גילה ולקח אתו את המכשיר הקלטה“

ש: מה את עושה עם ההקלטות?

ת: בפעם הראשונה ששמתי לה את המכשיר לא היה שום הקלטה אולי לא עבד, ופעם השנייה הוא כבר לקח את זה…:”

מתוך חקירת המפקחת XX במשטרה ביום 12.8.2018 :

“אני לא זוכרת איזה יום היה,….שאלתי את האבא למה היא לובשת מכנסיים ארוכים כי חם, ואז הוא שם לב בכיס של המכנס משהו כבד, בפעם הראשונה הוא לא קלח [טעות במקור] אבל הבין שזה מכשיר ובפעם השנייה שהבאתי לו את הילדה וראה את זה הוא לקח את זה, בפעמים הקודמים שנפגשו לא היה כלום ואז פעם אחרונה שלקחתי אותה עם מכנס קצר גם היה לה משהו בכיס, ואז ראיתי את XXX יושב עם הילדה בספסל ושהוא ראה שיש משהו במכנס שלה, ניסה להוציא את זה אף [טעות במקור] הדבר הזה היה תפור בתוך הכיס ואז הוא קרע את זה וראה שזה מכשיר הקלטה ולקח אותו”.

ש: כמה פעמים XXX מצא מכשיר הקלטה על הילדה?

ת: הוא מצא פעמיים, פעם ראשונה הוא לקח את זה ופעם שנייה שהוא מצא את זה הוא לקח

ש: את זוכרת להגיד לי מתי הוא מצא את מכשיר ההקלטה?

ת: אני לא זוכרת מתי אבל אני יודעת שהוא מצא פעמיים. פעם ראשונה אמר לי שיש משהו כבד בכיס של הילדה, בפעם השנייה שהוא מצא את זה הוא הוציא והראה לי שזה מכשיר הקלטה”.   [ ההדגשות שלי א.ו.]

1. עוד עולה מעדותה של המפקחת כי האב הבחין כבר בפעם הראשונה בדבר מה כבד בכיס של הקטינה אך רק בפעם השנייה לאחר שהבחין במשהו תפור לכיס המכנס, קרע אותו וניגש למסור אותו במשטרה.

1. לטענת הנתבעת, כמפורט לעיל בציטוטים מחקירתה, בפעם הראשונה שהטמינה את מכשיר ההאזנה לא התבצעה בסופו של דבר בפועל הקלטה ולטענתה ככל הנראה המכשיר לא עבד, ואילו בפעם השנייה האב גילה את המכשיר ולקח אותו כך שבפועל כלל לא בוצעה האזנה על ידה לתוצרי ההקלטה. עוד הוסיפה האם כי ידוע לה כי גם האב מקליט את כל הפגישות עם הילדה.  

1. מנגד לטענת האב בהקלטה שנמסרה למשטרה ההקלטה מתחילה כבר מבית האם כאשר היא מלבישה את הקטינה לקראת המפגש. 

1. אין בידי לקבל את טענת האם כי היות והמכשיר לא פעל ולא בוצעה האזנה בפועל לתוצרי ההקלטה לא מתקיימת הפרת הפרטיות.

1. משהוכח ואף הוסכם כי מכשיר ההאזנה הוטמן הרי שנטל ההוכחה עובר לכתפי הנתבעת על מנת להוכיח טענתה שלא בוצעה האזנה בפועל. אומנם מדובר בטענה אפשרית כי המכשיר לא עבד ולא הקליט בפעם הראשונה ואולי זו גם הסיבה בגינה האב הבחין במכשיר אך לא לקח אותו בפעם הראשונה, אך הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח זאת.

1. למעלה מן הצורך אציין כי אני סבורה שגם בהטמנת המכשיר אף בלי שתתבצע האזנה בפועל  יש כדי להוות עוולה של פגיעה בפרטיות בהתאם לחלופה האמורה בסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות – “בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת“.

1. חיזוק לכך ניתן למצוא אף בסעיף ג (2) לחוק האזנת סתר – ” המציב או המתקין מכשיר למטרת האזנת סתר שלא כדין או כדי לאפשר שימוש בו למטרה האמורה, דינו – מאסר חמש שנים”.

1. הטמנת מכשיר האזנה במכנס הקטינה בוצעה למטרת האזנת סתר והיא כשלעצמה מהווה הטרדה ופגיעה בפרטיות ובאינטימיות שבין האב לבתו, זאת אף אם היה עולה בידה של הנתבעת להוכיח כי בסופו של יום ההקלטה לא הופעלה, מה שלא עלה בידה. לעניין זה, ראו:

“הסניגורים המלומדים ביקשו ללמוד גם מן האמור בסעיף 2(ג), כי הקלטה ללא האזנה בו-זמנית אינה האזנת-סתר, ולא היא. סעיף ג(2) קובע כמעשה עבירה את עצם ההצבה או ההתקנה של מכשיר למטרת האזנת-סתר שלא כדין או כדי לאפשר שימוש בו למטרה האמורה. עניינו בפעולה הטכנית של הצבת המכשיר או התקנתו, ללא קשר להאזנה לשיחה או להפעלת ההקלטה. לשון אחר, סעיף 2(ג) בא להרחיב את תחום המעשים האסורים. הרי יכול שההאזנה או ההקלטה כלל לא יתממשו; 

אולם עצם ההצבה וההתקנה של המכשור, אף ללא הפעלתו, היא כבר בגדר מעשה אסור לפי סעיף 2(ג) הנ”ל” 

[ההדגשה שלי – א.ו.]

(ראו: ע”פ 1497/92 מדינת ישראל נ’ צוברי, פ”ד מז(4) 177, 193 (1993)).

1. בנסיבות העניין אני קובעת כי התקיימו יסודות הפגיעה בפרטיות כמובנה בסעיף  2(2) לחוק – “האזנה האסורה על פי חוק” 

ראה דבריו של כב’ השופט ברק (המשנה לנשיא, כתוארו אז) בע”פ 1302/92 מדינת ישראל נגד החמיאס ואח’, פ”ד מט(3) 309, (1995)).

“ביסוד גישתי זו מונח הצורך להגן על הזכות החוקתית לפרטיות … האובייקט לאיסור האזנה אינו מכשיר אלא אדם. הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם. היא מהחשובות שבזכויות האדם … עמדה זו – אינה בעלת אופי פורמאלי – היא יורדת לשורש ההגנה על הפרטיות והאיסור של האזנת סתר. היא מתבקשת מהחשיבות החוקתית של הזכות. היא נועדה למנוע פגיעה בזכות חוקתית אלא כשהדבר נדרש, ולא מעבר למידה הדרושה … האזנת סתר היא התערבות חריפה בזכותו של האדם להיות עם עצמו. היא מהווה חדירה קשה לפרטיותו של האדם. היא שוללת מהאדם את מנוחת נפשו, את בטחונו בחופש רצונו. היא הופכת את מבצרו לכלאו. עם זאת, הזכות לפרטיות איננה מוחלטת”. 

1. לטענת הנתבעת, עומדת לה בין היתר הגנת תום הלב המפורטת בסעיף 18(2)(ב)(ג) לחוק, לפיה תהא זו הגנה טובה לנתבע-הפוגע, אם :

“הפגיעה נעשתה בנסיבות בהן היתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית חברתית  או מקצועית לעשותה”. 

“הפגיעה נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע“.

1. לדברי הנתבעת, לאחר תלונות הבן על הטרדה מינית היא רק רצתה לוודא שהכל בסדר עם הקטינה ונהגה באחריות הורית לנוכח הנסיבות וכלל לא ידעה כי הטמנת מכשיר האזנה מהווה עבירה, עוד הוסיפה האם כי ככל שידוע לה אף האב מקליט את הפגישות בינו לבין הקטינות. 

1. אשר לטענת הנתבעת בהתייחס לנסיבות שהובילו להטמנת המכשיר, כפי שעולה מחקירת האם במשטרה, אכן זהו ההסבר שנתנה עוד אז אשר לביצוע המעשים על ידה:

“ש: למה שמת מכשיר הקלטה בכיס של המכנס של הבת שלך ?

ת: אחרי שהבן שלי בן 12 סיפר לי שאבא שלו הטריד אותו מינית….. אני הייתי דואגת לבת שלי ורציתי להיות בטוחה שבפגישות איתו לא קרה שום דבר והכל בסדר וזהו, מדובר בילדה בת 5 והיא קטנה….בגלל שהיא היתה ילדה קטנה ואולי היא לא מבינה או קשה לה להגיד…..לכן רציתי להיות בטוחה שהכל בסדר …. שמתי את מכשיר ההקלטה ….מתוך דאגה…

ש: את יודעת שלשים מכשיר הקלטה ללא ידיעתו של אחר זו עבירה?

ת: מדובר בילדה קטנה ואני אמא שלה, לא ידעתי שאני עושה עבירה

ש: מישהו אמר לך לשים לילדה מכשיר הקלטה?

ת: לא, רק אני החלטתי…. מתוך דאגה ורציתי לדעת שהכל בסדר איתה”

1. גם אם אכן אלו היו הסבריה של האם, ומאמינה אני לטענתה זו, כפי שיפורט להלן אין בידי לקבל טענה זו כטענת הגנה הפוטרת את הנתבעת מאחריות לפגיעה בפרטיותו של התובע , עם זאת, יש בכך כדי להוות משקל לעניין שיעור הפיצוי. 

1. אוסיף ואציין כי בהחלטתי לא הבאתי בחשבון את טענות האם באשר לחשדות להטרדה מינית או התנהגות לא ראויה של האב כלפי הקטינה עצמה כפי שעלו בתסקיר מיום 10.12.19  שצירפה האם לסיכומיה ואף הוגשו לבית משפט ביום 13.7.2021, שכן התסקיר נערך כשנה לאחר האירוע שבמחלוקת בתיק זה, וממילא לא הייתה כל קביעה כי האב אכן פגע בקטינה, כטענת (או חשד) האם. יתירה מזאת, לאור העובדה שלא הוכח כי התבצעה כל פגיעה שכזו אף ניתן ביום 10.11.22 בתיק בעניין הקטינים (תלה”מ X) פסק דין אשר הסיר את הפיקוח במפגשי האב והקטינה. 

1. על אף היחסים הקשים וההליכים המשפטיים שבין הצדדים לרבות דאגתה (אשר התרשמתי כי היא דאגה כנה) של האם לביתה, לא מצאתי כי היה בכך כדי להתיר לנתבעת לפעול בניגוד לחוק האזנת סתר  ולהאזין, או לכל הפחות לנסות להאזין למפגשי האב עם הקטינה שמתקיימים במקום ציבורי ובליווי מפקחת ולפיכך יכולה היא לחסות בצילן של ההגנות המנויות בחוק הגנת הפרטיות. 

“בהגנות שהחוק העניק לפוגע הוא היה נדיב דיו, בהתחשב שמדובר בערך כה חשוב כמו הגנת הפרטיות, ויש בו איזון מתאים בין הערכים המתנגשים. מעבר לכך אין להתיר פגיעה. הרלבנטיות להליכי משפט – אין בהם כדי להתיר פגיעה בפרטיות באף אחת מההגנות, אם המעשים נעשים שלא בתום לב. הרלבנטיות ואף “ההכרח” מבחינת אותו צד להביא ראיה כזו כדי להצליח במשפט, אין בה כדי להכשיר את הפגיעה מטעם זה.

הצלחה של צד בדיון אינה מחויבת המציאות והצדק אם אין בידי הצד ראייה מספקת על פי אותו דין בו מתנהל המשפט ויהא זה במשפט אזרחי או בבית-דין דתי. “רכישת” אותה ראייה בדרך של הפרת החוק או ביצוע עבירה – אינה הופכת את המעשה הרע לתום לב. אין בכך טענה כשרה ומספיקה לעניין זיכוי מאותה הפרה, אף אם אין דרך אחרת להשגת אותה ראיה שבלעדיה לא תצלח דרכו; וזאת בין אם המדובר במסמך כלשהו שאינו יכול להשיגו, אלא בביצוע עבירה ובין בהשגת ראייה במעמד עדים או בתיעוד בתצלום, הנעשים שלא בתום לב” 

(ראו: ע”פ 5026/97 ג’ק גלעם נ’ מדינת ישראל, פסקה 11 [    בנבו] (1999)).

1. עוד טוענת הנתבעת כי עומדות לה הגנות סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות “מעשה של מה בכך” –”לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש והגנת סעיף 20(א) בחוק הגנת הפרטיות – “(א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפגיעה בפרטיות באחת הנסיבות האמורות בסעיף 18(2) ושהפגיעה לא חרגה מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפגיעה בתום לב”.

לטענת הנתבעת אף אם יוכח כי נעשתה פגיעה (לטענתה בתום לב) הרי שאין בפגיעה זו ממש ואין היא חורגת ממתחם הסביר בנסיבות.

1. אף טענה זו לא מצאתי לקבל. איני סבורה כי מבחינת האב, וודאי לא מבחינת הקטינה (כפי שיובהר בהמשך) מדובר ב”מעשה של מה בכך”.

1. כפי המוסבר לעיל ולהלן אני סבורה כי הטמנת מכשיר ההאזנה באופן המאפשר הקלטה והאזנה למפגשי האב עם הקטינה, מהווה פגיעה בפרטיות, ומהווה מעשה שנעשה באופן החורג מהנחוץ לצורך הגנה על עניין אישי כשר של הנתבעת לרבות החובה המוסרית המוטלת עליה כאם, ולפיכך לא מתקיימת החזקה האמורה בסעיף 20(א) לחוק, כי הדבר נעשה בתום לב. 

1. לנוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת פגעה בפרטיות התובע וכי בנסיבות העניין לא חלה עליה הגנת תום הלב או כל הגנה אחרת ואף לא מדובר בפגיעה של “מה בכך”. הנתבעת הבינה כי האזנה לפגישות האב עם הקטינה אינה מותרת ויש בה כדי לפגוע בפרטיותו, זאת ניתן להבין מכך שהסתירה את מכשיר ההאזנה בכיס המכנס ותפרה אותו לבגד, להבדיל מהנחה גלויה בתיק. 

1. הגם שמאמינה אני לנתבעת כי לתחושתה, לנוכח הנסיבות הקודמות (אמונתה כי התובע פגע בבן XXX) חשה חובה ואחריות הורית לפעול כך. לא מצאתי שיש באמונתה זו כדי להכשיר את המעשה האסור, או שיש בכך די כדי להצביע על תום לב או ללמד על כך שמדובר ב”מעשה של מה בכך” ובכך לאפשר לנתבעת לחסות בצל אחת מהגנות המנויות בחוק.

1. זאת ועוד, גם טענות הנתבעת לניסיון להגן על הקטינה, אין בהן, בנסיבות העניין, כדי להקל מחומרת המעשה, שכן כאמור לעיל, לא ניתן לטעון שהקטינה הייתה נתונה בסכנה כלשהי באותה עת, בהיותה עם האב במקום ציבורי ובפיקוח המפקחת. 

1. למעלה מן הצורך אוסיף כי סבורה אני שניסיונה של הנתבעת להקליט את האב באמצעות שתילת מכשיר האזנה על הקטינה מהווה מעשה אסור ופסול של שימוש בקטינה, כאילו הייתה כלי לצורך מציאת ראיות להפללתו של האב. השימוש בקטינה  מהווה לכשעצמו מעשה פסול אשר פוגע בטובת הקטינה ואף מצביע על התנהגות “מחפיצה” כלפיה, משל הייתה אובייקט להשגת מטרה ולא ילדה קטנה הפוגשת באביה, גם אם בנסיבותיו המורכבות של המקרה ובפיקוח.

1. סבורה אני כי מדיניות משפטית ראויה צריכה להבהיר להורים לילדים כי שימוש בקטינים לצורך השגת יתרון ראייתי (גם אם סבור הורה כזה או אחר שהדבר נעשה לכאורה לצורך הגנה על הקטינים) מהווה מעשה פסול ואסור, הפוגע לכשעצמו – בעצם עשייתו – בקטין עצמו. במקרים כאלו הופך הקטין, ביודעין או שלא ביודעין,  למעין שליח/חייל של הורה אחד בעת “מלחמתו” בהורה האחר ובאופן זה מושם הקטין, בעל כורחו ושלא בטובתו, בעין הסערה של הסכסוך ההורי.

1. חובתו של ההורה בהגנה על קטין צריכה לבוא לידי ביטוי בהוצאתו של הקטין מחוץ לסכסוך ההורי ולא בשאיבתו פנימה, למרכז המערבולת, בנקודה המסוכנת ביותר המאיימת לבלוע את המצוי בה.

1. סכסוכים משפחתיים ויחסי בני זוג והורים ילדים, מטבעם, מתרחשים על פי רוב הרחק מעיני הסביבה ובמקומות הסמויים מן העין, ולפיכך, אכן לא פשוטה ההוכחה לטענה כזו או אחרת. עם זאת, אין בכך כדי להתיר שימוש באמצעים האסורים על פי חוק ועל אחת כמה וכמה אין בכך כדי להתיר שימוש בקטינים. 

1. שימוש שעושים הורים בקטינים, לרבות דיבובם וחקירתם, מהווה פגיעה מהותית בקטינים ופגיעה ביחסיהם התקינים עם הוריהם. אף במסגרת ההליכים בין הצדדים שלפני (בהליך הקשור, בעניין הקטינים), עמדתי בהחלטתי מיום 28.1.20 בתלה”מ XX על פגיעה כזו, במקרה בו עשה האב (התובע XXX) שימוש בהקלטתה של הקטינה תוך שהוא מדובב וחוקר אותה, ואסרתי באופן ברור וגורף על האב להקליט ולדובב את הקטינה, תוך שהתייחסתי בחומרה למעשה זה:

“(4)  לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון לפני וכן עיינתי בבקשת האב מיום 7.1.20, אוסרת אני על האב להמשיך ולהקליט את XXX כל שכן לשוחח עמה ולדובב אותה לעניין התלונות שהוגשו נגדו. ככל שניתן להבין את רצונו של האב להוכיח את חפותו, הרי שבהקלטת קטין ובדיבובו, כל שכן בנושא רגיש ועדין כגון זה, יש משום פגיעה בקטין ואף עלול הדבר להזיק לחקירה עתידית, ככל שתתקיים, ולזהמה. משכך, ומשכבר בוצעו הקלטות, נאסר על האב לבצע הקלטות נוספות. ככל שהאב סבור כי יש בהקלטות שביצע, כדי להוכיח את חפותו, או כל דבר אחר, יפעל בהתאם לשקול דעתו ולייעוץ משפטי שיקבל.”

 סוף דבר

1. התביעה בגין טענה לעוולה של פגיעה בפרטיות בגין הטמנת מכשיר ההאזנה שבוצעה פעמיים – מתקבלת.

1. בקביעת סכום הפיצוי בגין הפגיעה בפרטיות, התחשבתי בין היתר בנתונים הבאים:

1. מצאתי כי אמנם זכותו של האב לפרטיות נפגעה, אך לא שוכנעתי  מהו הנזק שנגרם 

לאב וזאת בהתייחס לכך  שתלונתו במשטרה נסגרה והאב לא הוכיח כי נגרם לו כל נזק 

אחר.

1. אף האב נהג להקליט את הקטינה ולא הכחיש את טענות האם כי גם הוא מקליט 

את הפגישות בינו לבין הקטינה, וראיתי אף את מעשיו בחומרה, כמפורט בהחלטתי 

מיום 28.1.20 אשר הובאה לעיל.

1. לכל היותר בוצעו שני מקרים של האזנה, כאשר בפעם הראשונה בחר האב להתעלם מכך 

ואף לא ברור אם בוצעה הקלטה בפועל בפעם זו ופעם השנייה נטל את המכשיר וידע על 

כך שעל אף שהעוולה בוצעה בפועל למעשה לא נפגעה פרטיותו באופן שהנתבעת שמעה 

את תוכן שיחתו עם הקטינה.

1. מצאתי כי על אף שהתלונה בגין הטרדת הבן על ידי האב באופן מיני נסגרה,  האם לא 

שוכנעה כי אכן לא היו דברים מעולם וחששה לשלום הקטינה היה חשש אמיתי 

וכנה, האמנתי לטענת האם כי עקב גילה הצעיר של הקטינה היא אינה בטוחה כי 

ביכולתה של הילדה להבין כי מבוצעת בה עבירה ולכן ביקשה להאזין לשיחות ביניהם.

1. מנגד לא ניתן להתעלם כי התלונות כנגד האב נסגרו, המפגשים עם הקטינה מבוצעים במקומות ציבוריים ופיקוח של מפקחת המקובלת על שני ההורים.

1. לאור כל האמור ובנסיבות העניין, אני פוסקת לטובת התובע פיצוי כולל עבור שני האירועים בהם הופרה זכותו לפרטיות בסכום של 12,000  ₪, בצירוף שכ”ט עו”ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע”מ. 
2. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין בידי ב”כ הנתבעת.
3. פסק הדין ניתן לפרסום בהיעדר פרטים מזהים. 

ניתן היום,  ט”ז שבט תשפ”ג, 07 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.