מערכת המשפט הפלילי מעמידה אנשים מול אישומים חמורים העלולים לגזול את חירותם, רכושם ושמם הטוב. בתנאים כאלה, לעורך דין פלילי מיומן יש השפעה קריטית על תוצאות ההליך כולו – החל מההחלטה אם יוגש כתב אישום, דרך סיכויי הזיכוי ועד לחומרת העונש. יכולתו של סנגור פלילי להטיל ספק בראיות, להציג טענות משפטיות כבדות משקל ולהגן על זכויות הנאשם עשויה לעשות את ההבדל בין הרשעה למניעת הרשעה, ובין מאסר ממושך לענישה מקלה. בחירת עורך דין פלילי מצטיין אינה עניין של מה בכך – זו החלטה גורלית אשר תשפיע על עתיד הנאשם, כושר הפרנסה שלו וחירותו.

עורכי דין פליליים מובילים בעולם
עורכי הדין הפליליים הבכירים בעולם רכשו את המוניטין שלהם באמצעות הצלחות מרשימות במשפטים מתוקשרים, זיכויים דרמטיים וייצוג לקוחות מפורסמים או שנויים במחלוקת. להלן סקירה של סנגורים בולטים ממדינות שונות – ארצות הברית, בריטניה, צרפת, איטליה, יוון, קפריסין, תאילנד, הפיליפינים ועוד – כולל פרטי הקריירה שלהם, הישגים משמעותיים ודוגמאות לתיקים נודעים שטיפלו בהם.

ארצות הברית – “כוכבי” הסנגוריה הפלילית
אלן דרשוביץ (Alan Dershowitz) – אחד מעורכי הדין הפליליים הידועים בארה”ב מזה עשורים, פרופסור אמריטוס למשפטים בהרווארד. דרשוביץ נודע כ”עורך דין של מוצא אחרון” ומחזיק ברשימת לקוחות מרשימה: הוא ייצג בין היתר את מייק טייסון, ג’ים בייקר, ליאונה הלמסלי, O.J. סימפסון (בערעור) ואת ג’פרי אפשטיין. דרשוביץ פרסם ספרים רבים ומשתתף תדיר בתקשורת כפרשן. אחד ההישגים הבולטים שלו הוא זיכויו בערעור של קלאוס פון-בולו (פרשה שתועדה בסרט Reversal of Fortune). דרשוביץ גם היה חלק מצוות ההגנה של דונלד טראמפ בסנאט. מעורבותו בהגנת אפשטיין והקשרים שלו לתיק שנוי במחלוקת זה יצרו הד תקשורתי ודיון ציבורי ער, ודוגמאות אלה מראות כיצד לעיתים עורך דין עלול להסתאב בזירה פוליטית-ציבורית בעקבות לקוחותיו.

ג’וני קוקרן (Johnnie Cochran) – קוקרן המנוח זכור בעיקר כמי שהוביל את “צוות החלומות” של O.J. סימפסון לזיכויו המפורסם בשנת 1995. הוא ניהל את החקירות הנגדיות והסיכומים הכריזמטיים, כולל משפט ה”כפפה שלא התאימה” שהטו את הכף. קוקרן היה סנגור אפרו-אמריקאי בולט שייצג גם סלבריטאים נוספים כגון שון “פאף דאדי” קומבס, מייקל ג’קסון, טופאק שאקור וסנופ דוג. הצלחותיו הפכו אותו לדמות מוערכת בקהילה האפרו-אמריקאית ולמופת של עורך דין הנאבק בגזענות במערכת. עד היום שמו מזוהה עם סיסמתו מהמשפט: “If it doesn’t fit, you must acquit” (“אם זה לא מתאים – עליכם לזכות”).

פ. לי ביילי (F. Lee Bailey) – עוד חבר ב”צוות החלומות” של סימפסון. ביילי, שהיה בעברו טייס קרב, נודע בחושים חדים בחקירה נגדית. הרבה לפני סימפסון, הוא התפרסם כשסייע לזכות את ד”ר סם שפרד בשנת 1966 (תיק רצח שהווה השראה לסרט “הנמלט”). הוא גם הגן על פאטי הרסט ואחרים. למרות כישוריו, הקריירה של ביילי ידעה עליות ומורדות, והוא אף הושעה מעריכת דין בשלב מסוים.

רוברט שפירו (Robert Shapiro) – עורך דין ססגוני שהיה הראשון שהקים את צוות ההגנה של סימפסון. לאחר משפט סימפסון (שבו פינה את מקומו כראש הצוות לקוקרן), שפירו עבר לעסוק בעיקר בתביעות אזרחיות והקים בין היתר את חברת LegalZoom המוכרת. בתחילת דרכו הוא התפרסם בזיכויים בתיקי סמים ועבירות צווארון לבן. למרות שזכה לפחות תהילה ביחס לעמיתיו מצוות סימפסון, שפירו נחשב למיומן מאוד באסטרטגיית ניהול תיק פלילי.

מרק גרגוס (Mark Geragos) – סנגור הוליוודי מפורסם, שנמנה על 100 המשפטנים המשפיעים בקליפורניה. גרגוס ייצג שורה ארוכה של ידוענים בצרות – מזמרי פופ וכוכבי קולנוע ועד פוליטיקאים. בין לקוחותיו: מייקל ג’קסון (בתחילת תיק ההטרדות ב-2003), הזמר כריס בראון, השחקנית וינונה ריידר, הראפר טופאק שאקור, המיליונרית סוזן מקדוגל (פרשת וייטווטר) ועוד. גרגוס השיג כמה זיכויים מרשימים, אך גם ספג ביקורת כאשר חלק מלקוחותיו – למשל ג’קסון – החליפו ייצוג באמצע ההליך. הוא ידוע בסגנונו התקיף ובנוכחותו התקשורתית; לא פעם הוא מנתב קמפיין ציבורי מקביל לטובת לקוחו.

תומאס מסרו (Thomas Mesereau) – סנגור אמריקאי אשר התפרסם כאשר לקח על עצמו את הגנתו של מייקל ג’קסון במשפטו ב-2005 והשיג זיכוי מוחלט של הזמר מכל 14 האישומים. מסרו, בוגר הרווארד, נחשב לעורך דין שבוחר תיקים קשים “עם סיכויים אפסיים” ומצליח בהם כנגד כל הסיכויים. הוא זכה בפרסים רבים בתחום המשפט הפלילי, ותעריף שכר הטרחה שלו גבוה במיוחד – עד כדי כך שאפילו לא פורסם בפומבי. לצד עיסוקו בתיקים יוקרתיים, מסרו גם מפעיל קליניקה משפטית פרו-בונו עבור נזקקים, מה שמראה על מחויבותו לצדק מעבר לכסף.

חוסה באאז (Jose Baez) – סנגור אמריקאי לטיני, אשר פרץ לתודעה כשייצג את קייסי אנתוני, צעירה שהואשמה ברצח בתה התינוקת, והוביל לזיכויה הדרמטי בשנת 2011. באאז, שזנח את לימודי התיכון, שירת בחיל הים ואז השלים תואר במשפטים, הפך לסיפור הצלחה אמריקאי יוצא דופן. הוא התפרסם עוד קודם לכן בזיכוי לקוח בפרשת רצח בשנת 2008 שכונתה “הטלטלה המשפטית הגדולה ביותר מאז O.J.”. בזכות הישגיו, רבים רואים בו את אחד הסנגורים הפליליים המבוקשים ביותר בארה”ב. בין היתר נשכר באאז להגן על כוכב הפוטבול אהרון הרננדז שהואשם ברצח, והוא ממשיך לייצג ידוענים (למשל שחקן הפוטבול אנטוניו בראון). באאז מדגים כיצד עורך דין יכול לטפס משכונות עוני אל פסגת המקצוע בעזרת נחישות וכישרון.

בן ברפמן (Ben Brafman) – עורך דין יהודי-אמריקאי מניו יורק, הנודע כמגן של סלבריטאים ובכירים רבים. ברפמן ייצג, בין היתר, את נציג קרן המטבע דומיניק שטראוס-קאהן (באישום התקיפה המינית בניו יורק, שהסתיים בביטול האישומים), את מרטין שקרלי (“פארמה ברו”), את הראפר ג’יי-זי, את הזמרת סלין דיון ועוד. יש לו סגנון שנון וחצוף לעיתים, והוא הצליח להשיג עסקאות טיעון מקלות ואף ביטולי כתבי אישום בתיקים שנראו אבודים. ברפמן מדגים את סגנון ה”פיקסר” הניו-יורקי – מי שנקרא לכבות שריפות עבור עשירי העיר ברגעי משבר.

רוי בלאק (Roy Black) – סנגור אמריקאי ותיק ממיאמי, שהקריירה שלו משתרעת על פני למעלה מ-40 שנה. הוא נודע כמי שהשיג זיכוי לזמר ויליאם קנדי סמית’ במשפט אונס מתוקשר ב-1991, וכן ייצג את מגיש הטלוויזיה רש לימבו, את נהג המרוצים הליו קסטרונבס (שהואשם בהונאת מס וזוכה) ועוד. לבלאק מוניטין של אחד מבעלי “השם הטוב ביותר בפלורידה” בתחום הפלילי, והוא אף מופיע בפרשן משפטי בתוכניות בוקר בטלוויזיה. גישתו נינוחה וקרת רוח, והוא מלמד דורות צעירים של עורכי דין כמרצה למשפט פלילי.

בנוסף לאלה, ארה”ב התברכה בעוד דמויות בולטות רבות: בריאן סטיבנסון (Bryan Stevenson), עו”ד אפרו-אמריקאי שפועל לשחרור מורשעים חפים מפשע בעיקר בדרום ארה”ב, זכה לתהילה בעקבות ספרו “Just Mercy” ועבודתו למען נידונים למוות; גלוריה אולרד (Gloria Allred), הידועה פחות כסנגורית של נאשמים אלא כמי שמייצגת קורבנות תקיפה מינית, אך השפעתה על משפטים פליליים של סלבריטאים (כגון נגד או.ג’יי סימפסון, ביל קוסבי ועוד) משמעותית; ברוס קאטלר (Bruce Cutler), שהיה פרקליטו הנאמן של ג’ון גוטי (“דון הדונים”) ראש המאפיה, ונודע בסגנונו התוקפני באולם; חרדיאן “ג’רי” ספנס (Gerry Spence), שסיסמתו הייתה שמעולם לא הפסיד משפט בפני חבר מושבעים, ידוע בלבישת מעיל פרינג’ מעור ובייצוג אנשים מן השורה מול תאגידים וממשל. דמויות היסטוריות כקלרנס דארו (Clarence Darrow) – הסנגור האגדי מתחילת המאה ה-20 (משפט הקופים, פרשת ליאופולד ולוב) – סללו את הדרך למעמד הרם של סנגורים פליליים בארה”ב.
בריטניה – פרקליטי הצמרת ובכירי ה-QC
במערכת המשפט הבריטית, תפקיד הסנגור הפלילי הבכיר מבוצע על ידי פרקליטים (Barristers) שלעתים קרובות זוכים לתואר QC (Queen’s Counsel, כיום KC – King’s Counsel). להלן כמה שמות בולטים מהממלכה המאוחדת:

מייקל מנספילד (Michael Mansfield) – אחד מפרקליטי ההגנה הידועים ביותר בבריטניה בעשורים האחרונים, המזוהה עם תיקי עוול משפטי ופרשות ציבוריות כבדות משקל. מנספילד, המתואר כ”עורך דין רדיקלי”, נלחם לאורך יותר מ-50 שנות קריירה עבור ה”אנדרדוג” ונגד הממסד. בין הישגיו: הוא ייצג בהצלחה חלק מהנאשמים שהורשעו על לא עוול בכפם בפיגועי ה-IRA (פרשות “בירמינגהאם סיקס” ו”גילפורד פור”), ותרם לזיכויים ההיסטוריים שלהם. הוא גם עמד לצד משפחת סטיבן לורנס (נער שחור שנרצח על רקע גזעני, תוך כישלון משטרתי בפענוח), השתתף בחקירת אירועי “בלאדי סאנדיי” בצפון אירלנד, ייצג את משפחות קורבנות אסון הילסבורו מול המשטרה, ועוד. מנספילד ידוע כבעל השקפות שמאליות, צמחוני מוצהר ורפובליקני, ובכל זאת זכה לכבוד רב במערכת. לאחרונה התבטא גם בנושאים כמו אסון מגדל גרנפל וזכויות אזרח.

הלנה קנדי (Helena Kennedy) – פרקליטה (כיום ליידי הלנה קנדי, חברת בית הלורדים) שבלטה בהגנה על זכויות אדם בתיקים פליליים. היא ייצגה מקרים מתוקשרים של אלימות נגד נשים וטענה להגנתן של נאשמות בהריגת בני זוג מתעללים, למשל, תוך פיתוח טענות חדשניות של הגנה עצמית עקב התעללות. קנדי גם השתתפה בייצוג אחד הנאשמים האיריים המשוחררים בפרשת “הפרומות מגילפורד”. ספרה “Eve Was Framed” ביקר את מערכת הצדק הבריטית מנקודת מבט פמיניסטית. היא שילבה קריירה משפטית עם פעילות פוליטית ותקשורתית ענפה, ומהווה קול מוסרי בולט בדיון על משפט וצדק בבריטניה.

גארת’ פירס (Gareth Peirce) – עורכת דין בריטית שזכתה להערכה עצומה בזכות עבודתה למען קורבנות הרשעות שווא. פירס, שבאופן יוצא דופן למקצוע מעדיפה להימנע מפרסום, נודעה בעקבות הסרט “בשם האב” שבו דמותה (בגילומה של אמה תומפסון) נלחמת להביא לזיכוי ה”ארבעה מגילפורד” – צעירים שהואשמו בכזב בפיגוע IRA. היא אכן הובילה לערעור מוצלח ולזיכוי אותם נאשמים חפים מפשע. פירס המשיכה להיאבק בתיקי עוול כגון “המורשעים מברמינגהם” ועוד, וגילמה תפקיד מרכזי בביקורת על התנהלות הרשויות. צניעותה ודבקותה בעשיית צדק הפכו אותה לסמל של יושרה במקצוע עריכת הדין.

ניק פרימן (Nick Freeman) – מכונה במדיה הבריטית “Mr Loophole” בשל מומחיותו בעבירות תעבורה ויכולתיו לאתר פרצות דיוניות בחוק כדי לחלץ לקוחות מפורסמים מעונשים. פרימן, סוליסיטור במקצועו, ייצג סלבריטאים רבים (כגון הכדורגלנים דייוויד בקהאם ווין רוני) שהואשמו בעבירות נהיגה, והצליח להביא לביטול כתבי אישום עקב כשלים טכניים. למרות שיש המסתייגים מסגנונו, הוא המחיש שגם עבירות “קטנות” לכאורה דורשות ייעוץ משפטי מתוחכם.

ברשימה הבריטית ראוי להזכיר גם את קלייב סטפורד-סמית’ (Clive Stafford Smith) – עו”ד אנגלי שפעל רוב הקריירה בארה”ב למען נידונים למוות ואסירי גואנטנמו, כסוג של “אביר זכויות אדם” בינלאומי; את אימראן חאן (Imran Khan) – עורך הדין שפעל ללא לאות כדי להביא להרשעת הרוצחים של סטיבן לורנס, במאבק מול מערכת משטרתית עוינת; ואת דורין לורנס (Doreen Lawrence) – אמו של סטיבן, שקיבלה תואר ברון על מאבקה, למרות שאינה עורכת דין, כי הפכה לסמל ציבורי יחד עם עורכי הדין שייצגו את המשפחה.
צרפת – “פרקליטי השטן” ופוליטיקאים במשפט
המערכת הצרפתית מייצרת לעיתים סנגורים הידועים כמעט כמו לקוחותיהם, במיוחד כאשר מדובר בתיקים פוליטיים או טרוריסטים.

ז’אק וерж’ס (Jacques Vergès) – דמות אגדית שכונתה בצרפת “עורך הדין של השטן” בשל נכונותו לייצג את הנאשמים השנואים ביותר. וерж’ס, קומוניסט ובנה של מתנדבת מתנועת ההתנגדות הצרפתית, פיתח פילוסופיית הגנה הקרויה “הגנת השערורייה” – מתקפה נגד הממסד והאשמת התובע עצמו בפשעים. לקוחותיו כללו את פושע המלחמה הנאצי קלאוס ברבי (ה”קוֹצב מליון”) במשפטו ב-1987, את הטרוריסט הבינלאומי איליץ’ רמירז סאנצ’ז (“קרלוס התן”) בשנת 1994, ואת פול פוט רודן, מנהיג הקמר רוז’ בקמבודיה. וерж’ס אף הציע לייצג את סדאם חוסיין, וטען כי כל אדם – אפילו הנתעב ביותר – זכאי להגנה. סגנונו הפרובוקטיבי הפך אותו לידוע לשמצה, אך גם הביא למודעות ציבורית לשאלות עקרוניות על אתיקה ומשפט. וерж’ס נפטר ב-2013 בעיצומם של ראיונות לסרט תיעודי עליו, והותיר אחריו מיתוס של “פרקליט ללא פחד”.

אריק דיופון-מורטי (Éric Dupond-Moretti) – מכונה בצרפת “Le Acquittator” (מאחר שהשיג מעל 140 זיכויים בקריירה). דיופון-מורטי בלט כסנגור פלילי רב-עוצמה ורטוריקן מבריק. הוא הגן על אישי ציבור כמו שר ההגנה לשעבר ששראק דה-בר (שזוכה מהאשמות שחיתות) ועל עבריינים ידועים לשמצה. ב-2020 חולל סערה כאשר מונה לשר המשפטים בממשלת צרפת – מהלך חסר תקדים למנות סנגור פלילי בכיר לתפקיד הפוליטי הבכיר במערכת שאותה הרבה לבקר. כהונתו לוותה בעימותים עם איגודי שופטים (שאפילו הגישו נגדו כתב אישום על ניגוד עניינים, ממנו זוכה לבסוף ). דיופון-מורטי מייצג בדמותו את המתח בין עולם המשפט לעולם הפוליטי: מצד אחד, הוא לוחם למען זכויות נאשמים; מצד שני, כעת עליו לעמוד בראש התביעה הכללית. העובדה שסנגור זוכה לכינוי “מזכה סדרתי” ואף נעשה לדמות פוליטית רמה ממחישה את ההערצה והחשש שהצלחותיו מעוררים.

פרנסיס שפאר (Francis Szpiner) – פרקליט צרפתי שייצג קורבנות טרור אך גם פוליטיקאים. שפאר עמד לצידה של אחת מקורבנותיו של קארלוס “התן” – ולכן מצא עצמו באולם לצד יריבו משכבר, ז’אק ורג’ס, שייצג את התן. במקביל, ייצג שפאר אישים כמשרד הפנים ניקולא סרקוזי, והיה סנגורו של הנשיא לשעבר ז’אק שיראק. הוא מדגים כיצד בצרפת סנגור יכול לנוע בין הגנה על עניים וחלשים לבין ייצוג עילית פוליטית, תלוי בתיק.

מארי דוסה (Marie Dosé) – דוגמה לסנגורית מהדור הצעיר יותר בצרפת, שהתבלטה לאחרונה. דוסה נטלה על עצמה הגנה של נשים צרפתיות שחזרו מסוריה לאחר שחיו תחת דאעש, וקראה תיגר על העמדה הציבורית הרואה בהן בהכרח פושעות. היא עתרה לבית המשפט האירופי לזכויות אדם בדרישה לאפשר להן לשוב לצרפת ולהישפט בה, וזכתה להתייחסות רצינית. התייצבותה למען “נשות דאעש” עוררה מחלוקת בציבור הצרפתי אך חיזקה את שמה כסנגורית אמיצה בעניינים משפטיים-ערכיים.
איטליה – בין המאפיה לבית המשפט
באיטליה, המאופיינת במשפט אזרחי (קונטיננטלי) ובתרבות של משפטי ענק (כגון משפטי המאפיה), בלטו כמה סנגורים בפועלם:

ג’וליה בונג’ורנו (Giulia Bongiorno) – בולטת כסנגורית וכדמות ציבורית. היא התפרסמה בשנות ה-20 לחייה כאשר שימשה כעורכת הדין של ג’וליו אנדראוטי, ראש ממשלת איטליה לשעבר, שהואשם בקשרים עם המאפיה. בונג’ורנו הצעירה הצליחה ללוות את אנדראוטי דרך מספר משפטים וערכאות עד לזיכויו הסופי בשנת 2004. ההגנה המוצלחת הזו הזניקה את קריירת המשפט שלה. בהמשך, בונג’ורנו נכנסה גם לפוליטיקה, כיהנה כחברת פרלמנט ואף כשרת מנהל ציבורי. היא שימשה סנגורית בתיקים ידועים נוספים – ביניהם הגנה על רפאל סוליסיטו, הנאשם (שזוכה) בפרשת רצח מרדית’ קֶרצֶ’ר יחד עם אמנדה נוקס. בונג’ורנו מסמלת דור חדש של עורכות דין איטלקיות המשלבות שאפתנות מקצועית עם נוכחות ציבורית.

פרנקו קופי (Franco Coppi) – נחשב ל”סנדק” של הסנגורים באיטליה. קופי, פרופסור למשפטים ועו”ד מוערך, רשם לזכותו שורה של זיכויים בפרשיות רגישות. בין היתר הוא היה פרקליטו של ראש הממשלה לשעבר סילביו ברלוסקוני באחד ממשפטיו (והשיג עונש מופחת בערעור), וכן ייצג את הזמר אנדריאה בוצ’לי בתיק אזרחי. אבל אולי הישגו הגדול ביותר: כחלק מצוות ההגנה של אמן הקולנוע ברנרדו ברטולוצ’י, הצליח לערער על הרשעתו של ברטולוצ’י בעבירה על חוקי הצנזורה של הוותיקן. קופי מבוגר כעת, אך נחשב למורה דרך עבור רבים.

ניקולו גדיני (Niccolò Ghedini) – היה עורך דינו ואיש סודו של סילביו ברלוסקוני במשך שנים רבות. גדיני (שנפטר ב-2022) הגן על ברלוסקוני בשלל תיקי השחיתות והמין בהם הסתבך, כולל משפט “רובי” שבו הואשם ראש הממשלה בקשר מיני עם קטינה. גדיני הצליח למשוך ולדחות הליכים, ובמקרים מסוימים הביא להתיישנות העבירות או לזיכויו של ברלוסקוני מחוסר ראיות. הוא גם נכנס לפרלמנט מטעם מפלגתו של ברלוסקוני. גדיני ספג ביקורת כמי ש”תמרן” את מערכת החוק עבור לקוחו עתיר הכוח, אך מאידך הצטיין בניהול קו הגנה חסר פשרות תוך ניצול מלא של זכויות הנאשם.

אנריקו קסטיגיונה (Enrico Castellucci) – פרקליט פחות מוכר בינלאומית, אך באיטליה ידוע כמי שייצג כמה דמויות מפתח בעולם התחתון שהפכו לעדי מדינה. הוא הגן על טומאזו בושטה, “ראש שני” במאפיה הסיציליאנית שהפך עד והביא לפתיחת משפט המאפיה הגדול בפלרמו ב-1986. קסטיגיונה ניווט בין הגנה על זכויותיו לבין שיתוף הפעולה שלו עם התביעה, וזאת תוך סיכון אישי גבוה, שכן המאפיה רדפה את הבוגדים. הוא מייצג את המורכבות המוסרית שבייצוג פושעים שהופכים לעדי צדק.

יוון – סנגורים מתוקשרים ומעוררי מחלוקת
אלכסיס קוגיאס (Alexis Kougias) – היה אולי עורך הדין הפלילי המפורסם ביוון עד לפטירתו בראשית 2025. קוגיאס היה ידוע כעורך דין שנוי במחלוקת, שמעורב בכמה מהתיקים הכי נפיצים במדינה. הוא הופיע בלמעלה מ-17,500 משפטים בקריירה, מהם מעל 5,000 עבירות פשע חמור – מספרים חסרי תקדים שהעידו על פעילותו הנמרצת. קוגיאס הגן למשל על ואנגליס רוכאמיס, פושע ידוע לשמצה בשנות ה-70, ועל נאשמי פרשת ה”שטניסטים של פאליני” (רציחות פולחניות בשנות ה-90). הוא אף ייצג אנשי ציבור: אחד המקרים הבולטים היה הגנתו (הקצרה) על אפאמינונדס קורקונאס, שוטר שירה למוות בנער בן 15 (אלכסיס גריגורופולוס) ב-2008 – אירוע שהצית מהומות קשות באתונה.

קוגיאס פרש מתיק זה לאחר שהלקוח הביע חרטה קלושה בלבד, מה שסתר את עצת הסנגור. מעבר לאולם המשפט, קוגיאס היה דמות צבעונית: הוא כיהן כנשיא מועדון הכדורגל א.א.ק אתונה ובעלי קבוצות נוספות, והופיע תדיר בתקשורת היוונית. התבטאויותיו לעיתים חרגו מהמקובל – רק לאחרונה (2024) ספג ביקורת עזה על אמירה הומופובית פוגענית כלפי פוליטיקאי, עד שהלשכה פתחה נגדו בהליך משמעתי. קוגיאס כינה עצמו “המפורסם מכולם” ולא בחל בעימות עם עיתונאים ומבקרים.

למרות שספג גם עונשים משמעתיים, רבים ביוון הכירו ביכולתו המשפטית העצומה ובכריזמה שלו, שהניבו זיכויים בתיקים שנראו אבודים. קוגיאס הלך לעולמו בפברואר 2025 לאחר מחלה, לא לפני שהצהיר: “אתם יודעים שתמותו, אבל עליכם לחיות יפה”, והמשיך להופיע בבתי משפט עד ימיו האחרונים. דמותו המחישה את הצד הססגוני ולעיתים מעורר המחלוקת של מקצוע עריכת הדין הפלילי.

אנדראס אנגלאקיס (Andreas Anagnostakis) – אחד מעורכי הדין הוותיקים ביוון, שהתפרסם כמי שהגן על פוליטיקאים מוכתמים. אנגלאקיס ייצג בשנות ה-90 את שר האוצר לשעבר יורגוס קוסקוטאס שהואשם במעילת ענק ותרמית (“פרשת קוסקוטאס”), והצליח להשיג לו עונש מופחת. בהמשך, הוא גם הגן על חשודים בפרשות טרור. הוא מוערך בשל בקיאותו בדין היווני ובהופעתו המתוחכמת בבתי משפט.

מיכאל דימיטריאדיס (Michalis Dimitriadis) – סנגור שהרבה לייצג מקרים שבהם מעורבים אזרחים זרים ביוון, כולל תיירים ישראלים. הוא מוכר למדי בקרב הקהילה המשפטית כ”עורך דין של הדיפלומטים”, משום שטיפל בתיקים רגישים הנוגעים לאנשי סגל זרים. דימיטריאדיס סייע, למשל, בארגון ההגנה לצעירים הישראלים שהואשמו באונס קבוצתי בקפריסין (ראו להלן) ולאחר מכן שוחררו, וכן סייע למשפחות ישראליות במגעים עם השלטונות ביוון במקרים של תאונות או הסתבכויות פליליות. פעילותו משקפת את החשיבות של עורכי דין מקומיים בקשר עם נציגויות זרות ועם מערכת המשפט במדינות שאליהן ישראלים מרבים לנסוע.

קפריסין – בין תיירים לעורכי דין מקומיים
בקפריסין פועלים עורכי דין מקומיים הבקיאים במשפט הבריטי-קפריסאי, ולעיתים משתפים פעולה עם עורכי דין מחו”ל בטיפול בתיקים מתוקשרים. אחת הפרשות הבינלאומיות הבולטות הייתה פרשת הצעירה הבריטית באיה נאפה (2019): תיירת מאנגליה התלוננה שנאנסה על ידי קבוצת צעירים (ישראלים), אך בהמשך חזרה בה והורשעה במסירת עדות שקר, בטרם בוטלה הרשעתה בערעור. בפרשה זו בלט שיתוף הפעולה בין עו”ד ניקולטה חראלמבידו (Nicoletta Charalambidou), פרקליטה קפריסאית בכירה לזכויות אדם, לבין צוות סיוע בריטי. חראלמבידו, המתוארת כמובילה בתחום זכויות האדם בקפריסין, לקחה את התיק מתוך אמונה שהנערה עברה עוול חמור מצד הרשויות. ואכן, בשנת 2022 בית המשפט העליון הקפריסאי ביטל את ההרשעה וקבע שהליך החקירה היה פגום. מקרה זה ממחיש את תפקידם של עורכי דין מקומיים בנושאים הרגישים הקשורים בתיירים: מצד אחד, ייצוג נאשמים זרים (למשל צעירים ישראלים שנטען כנגדם למעשים פליליים במהלך חופשה), ומצד שני ייצוג קורבנות (כמו אותה תיירת) בניסיון לקבל צדק בתוך מערכת זרה.

מעבר לכך, בקפריסין יש משרדי עורכי דין המספקים שירותי הגנה פלילית – לעיתים משרדים בינלאומיים עם סניפים בניקוסיה ולימסול. לדוגמה, משרד Patrikios Pavlou & Associates ידוע כמשרד מוביל רב-תחומי הכולל מחלקה פלילית חזקה. גם משרדי עו”ד ותיקים בניקוסיה כמו Efstathios Efstathiou LLC מתמחים בפלילי, בדגש על פשיעה כלכלית וסייבר. עם הגידול בתיירות, לא נדיר שעורכי דין מקומיים מטפלים בעבירות סמים קטנות של תיירים ישראלים או בהתנהגות פרועה, ומכאן חשיבות היכרותם את מערך התביעה הקפריסאי והתרבות המשפטית המקומית.

תאילנד – עולם שלישי, משפט בינלאומי וכסף גדול
בתאילנד, אליה מגיעים ישראלים רבים, קיימת לעיתים תחושה שמי שמסתבך זקוק ל”עורך דין מקומי שמכיר את המערכת”. בפועל, ישנם מספר עורכי דין תאילנדים המתמחים בייצוג זרים. אחד השמות הידועים הוא ויקאי תונגתהאנג (Wichai Thongtang) – עורך דין תאילנדי רב-השפעה, שבעבר ייצג בכירים בממשל ובתאגידים. ויצ’אי אמנם מתמחה יותר במשפט מסחרי, אך הוא נחשב “שם מוביל במקצוע עריכת הדין ברחבי העולם” ותדמיתו כסנגור בעל עוצמה בתאילנד הקנתה לו לקוחות עשירים. לצד עבודתו כעו”ד, תונגתהאנג הפך לאיש עסקים בעל נכסים (מחזיק במניות בתי חולים וחברות תקשורת) ואחד מעורכי הדין העשירים בעולם. במקרים פליליים מתוקשרים, כגון מעצרו של סוחר הנשק ויקטור בוט בבנגקוק (2008) לקראת הסגרתו לארה”ב, נשכרו לעיתים עורכי דין תאילנדים בכירים כדי לטעון בבתי המשפט המקומיים. באופן כללי, מערכת המשפט התאילנדית פחות מוכרת לישראלים, ולכן חברות ביטוח וגורמי סיוע נוהגים להפנות ישראלים שנעצרים שם למשרדים כמו באנסרי פורמיקה (Bunsri Formica) שמתמחה בייצוג זרים. עורכי דין אלו מסייעים גם בתקשורת עם השגרירות הישראלית ובתיאום תרגום ואמצעי שחרור בערבות. חשיבותם רבה במיוחד בתיקי סמים (למשל צעירים שנתפסו עם סם מסוכן), שם החוק בתאילנד חמור והעונשים כבדים.

הפיליפינים – מגני מושחתים ופעילי זכויות
בפיליפינים, מערכת החוק מושפעת מהמשפט האמריקאי, וקיימים הן פרקליטי עילית שמגנים על בעלי כוח, והן לוחמי זכויות אדם הנאבקים בגורמי ממסד מושחתים.

אסטליטו מנדוזה (Estelito Mendoza) – אולי הסנגור הפלילי הבולט ביותר בפיליפינים בעשרות השנים האחרונות. מנדוזה, כיום בשנות ה-90 לחייו, הוא סיפור של “סופר-עו”ד” שהחל את דרכו כיועץ משפטי (Solicitor General) בתקופת שלטון מרקוס בשנות ה-70, ולאחר נפילת מרקוס עבר להגן על בכירי המשטר המודחים. הוא ביסס מוניטין של מי שמצליח להציל פוליטיקאים מושחתים מאימת הדין. כך, הוא הוביל לזיכויה מעורר המחלוקת של הנשיאה לשעבר גלוריה מקפגל ארויו מאשמות שחיתות, והביא לזיכויו של הסנאטור לשעבר בונג רבילה מאישומי שוחד בפרשת “קרן החזיר” (Pork Barrel). מנדוזה ניצח גם בערעורים חשובים נוספים – למשל השיג שחרור בערבות של הסנאטור חואן פונסה אנרילה (בן 92) שהואשם בגניבה ציבורית. הצלחותיו הרבות הקנו לו את הכינוי “הסופרסטאר של הפרקליטים” בפיליפינים. עם זאת, מבקריו טוענים שהוא מייצג את הבעייתיות של המערכת הפיליפינית, שבה עשירים ובעלי קשרים נמלטים מעונש. בשנת 2021 אף הצטרף מנדוזה לצוות ההגנה המשפטי של בונגבונג מרקוס (בנו של הרודן לשעבר) בעת התמודדותו לנשיאות – מה שנתפס כסגירת מעגל היסטורית.

מול מנדוזה, בולטת קבוצה אחרת של עורכי דין: פעילי זכויות האדם. צ’ל דיוקנו (Chel Diokno) למשל, מגיע ממשפחה של מתנגדי משטר (אביו, חוסה דיוקנו, היה עו”ד נערץ שכלוא בימי מרקוס), והיום הוא סנגור מוביל שנאבק בהפרות זכויות אדם, לרבות מלחמתו של דוטרטה בסמים. דיוקנו מייצג קורבנות של אלימות משטרתית ומשפחות של נרצחים בהוצאות להורג ללא משפט, ומנסה להביאם בפני בתי המשפט. אמנם אחוזי ההצלחה אינם גדולים בשל אקלים פוליטי עוין, אך מאבקו מביא לחשיפת האמת. עורכי דין כמותו חשופים לאיומים – למשל עו”ד בן ראמוס, שותפו של דיוקנו, נרצח בשל פעילותו.

בקטגוריה אחרת נמצא פרדיננד טופסיו (Ferdinand Topacio) – סנגור ידוע לשמצה שזכה לכינוי “עורך הדין של הדרקונים” עקב ייצוגו של בני משפחת מרקוס ומקורביהם. טופסיו הגן על הגברת הראשונה לשעבר אימלדה מרקוס בתיקי גניבה, וכן על נשיאה לשעבר גלוריה ארויו, ואף על כמה מפקדי משטרה שהואשמו בחטיפה. הוא ידוע בהתבטאויות צבעוניות (למשל הצהיר שיכרות את אשכיו אם לקוחתו תורשע – מה שכמובן לא קרה בסוף). רבים מבקרים אותו כמסמל שחיתות משפטית, אך הוא טוען שמגיעה גם למושמצים ביותר הגנה הולמת.

ניכר אם כן שבפיליפינים, כמו במקומות אחרים, צומחים כוכבי סנגוריה משני צידי המתרס – אלה המגנים על בעלי שררה ובכך משמרים לכאורה את הסדר הקיים, ואלה שנלחמים עבור החלשים בתקווה לשנות. שני הצדדים תורמים, כל אחד בדרכו, לעיצוב המשפט הפלילי במדינה.

עורכי דין פליליים הטובים ביותר
סקירה עולמית זו ממחישה את המגוון העצום של עורכי דין פליליים וכיצד כוכבם זורח בנסיבות שונות. בארצות הברית – ההילה סביב “צוות החלומות” של O.J. סימפסון, עורכי דין שהפכו לסלבריטאים בזכות עצמם. באירופה – פרקליטים כמו ורג’ס הצרפתי שבחרו בלקוחות המחרידים ביותר כדי לשאת מסר פוליטי, או מנספילד הבריטי שנאבק בממסד למען הצדק. בדרום ומזרח אסיה – סנגורים המגוננים על שליטים לשעבר בפיליפינים או מסייעים לזרים במזרח הרחוק. המשותף לכולם הוא אמונתם בזכות כל אדם להליך הוגן ולהגנה הטובה ביותר, גם אם דעת הקהל נגדם. במקרים רבים, פרשיות נודעות בתבל מזוהות לא רק עם הנאשמים, אלא גם עם פרקליטיהם – בין אם כגיבורים ובין אם כשנויים במחלוקת.

המשרדים המובילים בעולם בתחום הפלילי
הצלחתם של עורכי דין פליליים כרוכה לעיתים קרובות בתמיכה ובגיבוי של משרדי עורכי דין חזקים. משרדים אלה – בין אם בוטיקי-נישה שמתמקדים בפלילים, ובין אם פירמות ענק עם מחלקות ייעודיות – מספקים משאבים, צוותים ומוניטין המסייעים בניהול תיקי ענק מסובכים. נציג כאן כמה מהפירמות הבולטות בעולם בתחום המשפט הפלילי, בדגש על משפט עסקי-פלילי (צווארון לבן) וחקירות בינלאומיות, וכן נתאר כמה ממשרדי הסנגוריה המובילים בישראל.

ארצות הברית – פירמות הצווארון הלבן: בארה”ב, תחום ההגנה הפלילית של אנשי עסקים (White Collar Defense) נשלט במידה רבה על ידי משרדי עילית בניו יורק, וושינגטון ומרכזים פיננסיים נוספים. משרד עורכי הדין סקאדן ארפס (Skadden, Arps, Slate, Meagher & Flom) מדורג בעקביות כאחד המובילים בעולם בהגנה על נאשמים בתיקים כלכליים וחקירות ממשלתיות. סקאדן הקים צוות של יוצאי משרד המשפטים והתביעה הפדרלית, ומייצג תאגידים, דירקטורים ומנהלים בחקירות שחיתות, הלבנת הון, עבירות ניירות ערך וסייבר.

לפי דיווחים, משרדים מהשורה הראשונה כדוגמת סקאדן וגיבסון דאן גובים שכר טרחה שעתי גבוה במיוחד – לעיתים מעל 1,000$ לשעה לפרטנרים בכירים, והלקוחות מקבלים טיפול צמוד ומקיף. פירמה אמריקאית נודעת נוספת היא ויליאמס אנד קונולי (Williams & Connolly) מוושינגטון די.סי, שצברה מוניטין בהגנת אישי ציבור: היא הגנה על נשיאים (ביל קלינטון בהליכים פליליים סביב פרשת מוניקה לוינסקי), על בכירי ממשל וצבא, וכן על תאגידים בתביעות ענק. אופייה של ויליאמס אנד קונולי כ”פירמת ליטיגציה טהורה” (שאינה עוסקת ביועץ עסקות אלא רק במשפט) תרם לחדות המקצועית של צוותיה. גם גיבסון דאן (Gibson Dunn) וקלירי גוטליב (Cleary Gottlieb) הן פירמות אמריקאיות מובילות עם מחלקות חזקות לחקירות וציות (Compliance), המתמודדות עם פרשיות שחיתות בינלאומיות (כגון שערוריית פיפ”א, פרשת 1MDB במלזיה וכד’). בסן פרנסיסקו בולט משרד קוואן עמנואל (Quinn Emanuel), הגדול בעולם המתמקד רק בליטיגציה, אשר ידוע בסגנונו האגרסיבי וייצג לאחרונה נאשמים בתיקי קריפטו ומהנדסי תוכנה שהואשמו בריגול תעשייתי.

כדאי לציין שפירמות אלה לא עוסקות רק ב”הגנה הפלילית הקלאסית” של פושעים אלימים, אלא בעיקר בנאשמי צווארון-לבן – אנשי עסקים, פוליטיקאים ותאגידים. לעומתן, ההגנה על נאשמים עניים יותר מנוהלת בארה”ב לרוב על ידי משרדים קטנים או סנגורים ציבוריים. עם זאת, גם במשרדי הענק יש מי שלוקחים לעיתים תיקים פרו-בונו (ללא שכר) כדי לייצג נאשמים מעוטי יכולת בעונשי מוות וכד’.

בריטניה – משרדי עורכי דין פליליים ו-Firms לעבירות כלכליות: בבריטניה, הסנגורים המובילים (Barristers) פועלים כיחידים בלשכות (Chambers), אך מאחורי הקלעים פועלים משרדי עורכי דין (Solicitors) שמכינים את התיקים. משרד מוביל בתחום זה הוא Kingsley Napley, אשר ליווה לא אחת אישים מפורסמים בהסתבכויות פליליות. המשרד יצג למשל את הנסיך אנדרו בייעוץ בפרשת אפשטיין (אף שלא הגיע לכדי משפט פלילי), את ראשי בנק ברקליס בהליכים פליליים שנפתחו כנגדם (והסתיימו בזיכוי), ואת ידוען הטלוויזיה אנט מקפארטלין בתיק נהיגה בשכרות. משרד חשוב אחר הוא Peters & Peters, בעל מומחיות בהגנה בתיקי הונאה בינלאומיים, אשר הגן בין היתר על פקידים רוסיים בכירים שהואשמו בבריטניה בפרשות שחיתות, וכן על חברות שהואשמו בהפרת סנקציות.

בפירמות אלה פועלים צוותים הכוללים גם חוקרים פרטיים, רואי חשבון ויועצי IT הבונים יחד אסטרטגיית הגנה. הדבר ממחיש כי במשפט הפלילי המודרני, במיוחד בעבירות כלכליות, דרוש “צבא” קטן של מומחים ולא רק עורך דין יחיד נואם. לצד אלה, קיימים גם משרדי סוליסיטורים המתמחים בפלילים “רגילים” – למשל Hodge Jones & Allen הידוע בייצוג מפגינים ופעילים (legacy של שנות ה-70) או Edward Fail Bradshaw & Waterson במזרח לונדון, משרד בן מעל 100 שנים שמתמקד בפשיעה רגילה באזורי עוני, כולל ייצוג באמצעות הלשכה לסיוע משפטי. שילוב זה של משרדים מסחריים לצווארון לבן ומשרדים קהילתיים לפשיעה רגילה הוא ייחודי לנוף הבריטי.

צרפת – משרדים ומשפחות של עורכי דין: בצרפת, עדיין רווח מודל “הכוכב הבודד” – עורך דין מוביל שמנהל משרד קטן משלו. למשל, ז’אק ורג’ס שהוזכר, עבד במידה רבה לבד עם עוזריו. עם זאת, ישנן גם התאגדויות. משרד Bâtonnier Pierre Haïk נחשב לאחד שמטפל בתיקי שחיתות של צמרת השלטון; פייר הייק ייצג נשיאים כמו סרקוזי (שמואשם במספר תיקים).

פרנסיס שפאר חבר לשעבר בפרלמנט, מנהל משרד עם שותפים צעירים וממשיך לקבל תיקים פליליים גדולים. ראוי לציין שבצרפת חלק מהסנגורים הבכירים לקחו חלק גם בפוליטיקה: למשל רישאר מלקה (Richard Malka) – גם סופר ואינטלקטואל, שמייצג את העיתון שארלי הבדו במשפטים פליליים הקשורים חופש ביטוי; או אוליבייה מטר (Olivier Metzner) המנוח, שהיה סנגור מעולה (הגן על ראש הממשלה לשעבר דומיניק דה וילפן) ופעל מאחורי הקלעים בפוליטיקה המקומית. אלה מלמדים שמשרד עו”ד פלילי בצרפת הוא לרוב הרחבה של אישיות העומד בראשו.

ישראל – פירמות ועורכי דין מובילים בפלילים: בישראל, שוק המשפט הפלילי נחלק בין מספר משרדי בוטיק ידועי-שם, שחלקם קרויים על שם מייסדיהם הכריזמטיים, לבין עורכי דין יחידים. הדירוגים המקצועיים (כגון Duns100) מדרגים מדי שנה את המשרדים המובילים. בדירוג 2024 בקטגוריית “משפט פלילי” ניתן למצוא בצמרת שמות כמו משרד אבי חימי, משרד ירום הלוי, משרד משה יוחאי, משרד משה שרמן, משרד פוגץ’-קידר-ברוך (המתמחה גם בייצוג נפגעי עבירה), משרד פריד-גבאי, משרד ציון אמיר, משרד שרון נהרי, משרד ששי גז ותמי אולמן.

כל אלה נמנים עם ה”מובילים” ו”הבולטים” בענף לפי הדירוג המקצועי. השמות עצמם מוכרים מציטוטים תכופים בתקשורת: עו”ד ציון אמיר, למשל, ייצג בשלל פרשות מתוקשרות (נשיא לשעבר קצב בערעור, הזמר אייל גולן בפרשת קטינות, ועוד); עו”ד ירום הלוי התפרסם בעת האחרונה כמייצגו של רומן זדורוב והביא לזיכויו החוזר ; עו”ד שרון נהרי מתמחה בעבירות בינלאומיות והסגרות; עו”ד ששי גז ייצג חשודים ונאשמים רבים בעולם התחתון ומשדר “דמות ירושלמית” עממית של סנגור שאפשר לסמוך עליו גם אם הסתבכת ברציני.

מאפיין ייחודי בשוק הישראלי הוא שלעיתים משרדים אלה קטנים למדי – מבנה של עורך דין בכיר עם מספר שותפים צעירים או עוזרים. למשל, משרד אבי חימי (שעד לאחרונה עמד בראש לשכת עוה”ד) הוא למעשה “משרד של איש אחד” מבחינת המותג. הדבר נובע מכך שלקוחות פליליים, במיוחד בעבירות חמורות, מחפשים את ה”שם” – את הסנגור עם המוניטין – ופחות מתרשמים מגודל הפירמה או מכמות העובדים. לכן גם שיטת השיווק שונה: סנגורים בכירים בארץ מרבים להופיע בטלוויזיה ובתקשורת כפרשנים, לבסס תדמית ציבורית ולהיות מוזכרים בתקשורת בהקשר לתיקים גדולים (יש אף דירוג הבוחן מי “מוזכר הכי הרבה בתקשורת” כסמן להובלה).

בצד משרדי הצמרת, פועלת הסנגוריה הציבורית בישראל המספקת ייצוג לנאשמים מעוטי יכולת. הסנגורים הציבוריים – רבים מהם צעירים – נושאים בנטל נכבד של ההגנה הפלילית, אם כי לרוב בתיקים פחות “זוהרים”. עם זאת, כמה מהשמות הבולטים במגזר הציבורי הפכו גם הם לידועים: עו”ד ימימה אברמוביץ’ (שפרשה לגמלאות) כיהנה כסנגורית הציבורית הראשית; עו”ד מורן גז התפרסמה כשייצגה מטעם הסנגוריה את דורסי הנערה שחר גרינשפן, ועוד. לעיתים סנגורים ציבוריים מצטרפים מאוחר יותר למשרדים פרטיים ומביאים עמם ניסיון שטח רב.

בהמשך נסקור ביתר פירוט כמה מעורכי הדין הפליליים המובילים בישראל והתמחויותיהם (צווארון לבן, פשיעת היי-טק וכו’). עם זאת, לסיכום חלק זה, ניתן לומר שהצלחתם של עורכי דין פליליים תלויה לא רק בכישוריהם האישיים אלא גם במסגרת בה הם פועלים. פירמות מובילות מעניקות גב מקצועי – ממחלקות מחקר משפטי, צוות מתמחים, משרדי קשרי ציבור ועד מומחים פורנזיים – המהווים כולם חלק מ”ארגז הכלים” של ההגנה במשפט מודרני. כפי שציין סנגור אמריקאי ידוע, “דרוש כפר שלם כדי להגן על נאשם בתיק צווארון-לבן”. משרדים חזקים משמע לקוח שקולו נשמע היטב בבית המשפט ומחוצה לו.

עלויות הייצוג – כמה עולה צדק?
שירותיו של עורך דין פלילי מהשורה הראשונה אינם זולים. עלות הייצוג משתנה במידה רבה לפי זהותו וניסיונו של עורך הדין, מורכבות התיק, משך ההליך ומיקום גאוגרפי. נציג כאן לפחות 10 דוגמאות ומידע ריאלי על מחירים, כדי לתת מושג על הסדרי שכר טרחה בעולם הפלילי.

1. תיקי רצח מתוקשרים – מיליונים: המשפט הפלילי היקר בהיסטוריה כנראה היה משפטו של או.ג’יי. סימפסון (1995). סימפסון גייס צוות הגנה כוכבים (“חלומות”) ובילה למעלה משנה בבית המשפט. ההערכות לגבי עלות הצוות נעות בין 3 ל-6 מיליון דולר בשעתו, ויש שאומרים אף יותר. מקורות עדכניים גורסים כי שכר הטרחה המצטבר של “צוות החלומות” הגיע לכ-10 עד 15 מיליון דולר, ואף ישנן הערכות שטוענות 30 מיליון – אם מביאים בחשבון את כל ההוצאות הנלוות. המספר המדויק מעולם לא פורסם עקב חיסיון עו”ד-לקוח והסכמי סודיות, אך אין ספק שהיה זה ייצוג מהיקרים ביותר. למעשה, סימפסון נאלץ למכור מזכרות וחתימות כדי לממן חלק מההגנה.

2. משפטי סלבריטאים: ידוענים הנתבעים בפלילים משלמים גם הם הון. מייקל ג’קסון, למשל, שכר בשנת 2004-5 שני צוותי הגנה: בתחילה את עו”ד גרגוס, ומאוחר יותר את תומאס מסרו. הערכות לא רשמיות דיברו על שכר טרחה של כ-2-3 מיליון דולר למסרו, בנוסף להוצאות צוות מומחים (לדנ”א, פסיכולוגים וכו’). משפטו של הראפר 50 סנט על אחזקת נשק הסתיים אמנם מהר ובהסדר, אך עורכי דינו גבו לכאורה כ-100 אלף דולר עבור כמה חודשי עבודה. בהקשר הישראלי, פורסם כי הזמר קובי פרץ השקיע כ-300 אלף ש”ח בהגנתו בעבירות מס (שבסוף הובילה למאסר).

3. פוליטיקאים ואנשי עסקים: נבחרי ציבור או טייקונים הנאשמים בפלילים מגייסים לעיתים קרובות “צוותי חלומות” ישראליים משלהם. פרשת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט סיפקה דוגמה: אולמרט שכר בשיאו של ההליך מספר משרדים במקביל – בהם עו”ד אלי זוהר, עו”ד נבות תל-צור, עו”ד רועי בלכר ואחרים. עלות הגנתו נאמדה במיליוני ש”ח (חלקם מומנו על ידיו וחלקם ע”י תורמים, נושא שעורר ביקורת). בתיק 4000 המתנהל כיום, רה”מ בנימין נתניהו הסתייע בצוות גדול (עו”ד בעז בן-צור, עמית חדד ועוד), וניסה לקבל מימון חיצוני בסך 5 מיליון ש”ח לפחות לכיסוי שכר טרחתם. ועדת ההיתרים דחתה בקשת מימון זו מטעמי ניגוד עניינים, אך עצם הסכום המבוקש – 5 מיליון ש”ח (כ-1.34 מיליון דולר) – מעיד על ההוצאות הצפויות בהגנה ממושכת ומורכבת.

4. פרשות “צווארון לבן” מורכבות: בארה”ב, הגנה על מנכ”ל בתיק הונאת ניירות ערך (כגון אנרון) עשויה לעלות 10-20 מיליון דולר. מנכ”ל אנרון לשעבר, ג’פרי סקילינג, שילם לצוות הגנתו (משרד ענק ומומחים) סכומים באומדן הזה. בישראל, מוערך כי כל אחד מנאשמי פרשת קרטל הגז (ראשי חברות האנרגיה) השקיעו כמה מאות אלפי דולרים בהגנה משפטית, כולל ייעוץ כלכלי ומשפטי מקצועי.

5. תיקים “קטנים” ותעריף שעתי: לא רק סלבריטאים – גם אדם מן היישוב הנאשם בעבירה חמורה יכול למצוא עצמו מול הוצאה כבדה. בארה”ב, עו”ד פלילי פרטי באזור ניו יורק גובה בממוצע 150-900 דולר לשעה, תלוי בניסיונו. כך, למשל, תעריף של 500$ לשעה לאורך 100 שעות עבודה יביא לחשבון של 50,000$. לעיתים סנגורים מציעים מחיר קבוע (Flat Fee) – למשל 2,000$ לתיק עוון קל ועד 10,000$ ומעלה לתיק פשע חמור. ואכן, סכומים אלה מתיישבים: 10,000$ יכולים לשקף ~50 שעות עבודה של עו”ד בכיר. בארץ, התעריפים נמוכים יותר בדרך כלל: ישנם עורכי דין מנוסים שגובים 1,000-1,500 ש”ח לשעה, בעוד צעירים יותר עשויים לגבות 500 ש”ח לשעה. מחיר תיק ממוצע יכול לנוע בין 20,000 ש”ח (בתיק פשע לא מסובך) ל-100,000 ש”ח ויותר (בתיק רציני או סדרת דיונים ארוכה). במקרי פשע חמורים ומורכבים, שכר הטרחה עשוי להגיע לכמה מאות אלפי שקלים.

6. סנגוריה ציבורית מול עו”ד פרטי: חשוב לזכור שבכל המדינות הדמוקרטיות נאשמים חסרי אמצעים זכאים לייצוג על חשבון המדינה. בישראל, סנגור ציבורי מקבל שכר מהמדינה לפי תעריפי מינימום שקובע החוק – למשל, עבור דיון מעצר ראשוני בבית משפט מחוזי הסכום הוא כ-1,815 ש”ח בלבד, ועבור ניהול משפט פלילי מלא במחוזי התעריף הבסיסי (לישיבת הוכחות ראשונה) כ-3,676 ש”ח. כמובן שסנגורים ציבוריים אינם מסתפקים בכך, שכן בפועל הם בשכר חודשי. אבל נתונים אלה ממחישים את הפער: נאשם עמיד יכול לשלם פי עשרה ויותר עבור אותה עבודה שעו”ד מהסנגוריה יעשה בשכר זעום יחסית. בארה”ב, הפער דרמטי גם כן – Public Defender (סנגור ציבורי) מקבל משכורת צנועה, לעומת עו”ד פרטי שיכול לגבות הון. הדבר מוביל לאחת הביקורות הקלאסיות: ש”מערכת צדק פלילי טובה לעניים ולעשירים, אך לא למעמד הביניים”, כלומר בעלי הכנסה בינונית שלא זכאים לסנגור ציבורי אך מתקשים לממן הגנה יקרה.

7. פרשות ענק בינלאומיות: כאשר מדינה שלמה עומדת למשפט, גם הכיס הציבורי נפתח. למשל, הטריבונל הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה (ICTY) העמיד לסרבים וקורבנות רואנדה סנגורים בתשלום מהאו”ם. העלות לכל נאשם שם נאמדה במאות אלפי דולרים (שכר הטרחה של עורכי הדין הבינלאומיים). בדומה, משפטי נירנברג אחרי מלחמת העולם השנייה מומנו ע”י בנות הברית: כל נאשם נאצי קיבל סנגור גרמני שמונה לו, בעלות שהיום הייתה שקולה לכמה עשרות אלפי דולרים כל אחד – סכום נמוך לכאורה, אך בהתחשב בכך שהיו עשרות נאשמים, מצטבר.

8. עסקאות טיעון מוזילות: במערכות רבות (ובפרט בישראל וארה”ב), אם התיק מסתיים בעסקת טיעון מהירה, שכר הטרחה עשוי להיות נמוך משמעותית מאשר אם יוכרע לאחר משפט ארוך. לעיתים עורכי דין מציעים מודל של תשלום מדורג: X ש”ח עד כתב אישום, תוספת Y ש”ח אם התיק ממשיך למשפט, ותוספת Z לכל יום דיונים מעבר למתוכנן. כך, למשל, יכול עו”ד לומר: “אקח 30 אלף ש”ח למו”מ עד כתב אישום, ואם הולכים למשפט – סה”כ יגיע ל-80 אלף”. מודלים כאלה נועדו להגן גם על העו”ד וגם על הלקוח מהפתעות.

9. דוגמאות מרחבי העולם: נציין כמה מספרים שעלו לכותרות: עו”ד הרווארד אלן דרשוביץ סיפר פעם ששקל לדרוש 34 מיליון דולר honorarium בתיק ייצוג קורבנות עישון (אמנם תיק אזרחי), מה שהיה יוצא $80 לשנייה של עבודתו – כמובן, אמירה מחויכת. הסנגור רוי כהן שייצג את המאפיונר ג’ון גוטי דיווח שקיבל כך וכך מאות אלפים להגנה (והוא נכשל – גוטי הורשע). במשפטו של הנורווגי אנדרס בריוויק (שביצע טבח המוני ב-2011), המדינה מימנה לעורך דינו honorarium לפי תעריף ציבורי סטנדרטי – כ-100 דולר לשעה בלבד, ובסך הכל הוצאות הגנתו היו פחות מ-50 אלף דולר, סכום צנוע מאוד יחסית לממדי הזוועה, מה שסימל את עקרון השוויון בפני החוק בסקנדינביה.

10. עלות מול תועלת: לסיכום חלק זה, ראוי לזכור את הכלל: “זול הוא לעיתים יקר”. שכר טרחה נמוך עלול להתבטא בהגנה חלשה, והשלכות ההרשעה (מאסר, קנס, קלון) עולות לאין שיעור על החיסכון שבלהעסיק עו”ד זול. מאידך, גם ייצוג יקר אינו ערובה לתוצאה. לכן חשוב שהלקוח יבין על מה הוא משלם: עורך דין בעל שם גובה פרמיה משום שהוא מביא ניסיון וקשרים שיכולים לחסוך ללקוח עתיד שלם מאחורי סורג ובריח. במילים אחרות, עבור נאשם – ההגנה המשפטית היא לעיתים ההשקעה הכלכלית החשובה בחייו, כי היא זו שעשויה להציל את חייו כפי שהכיר אותם. כפי שאמר עורך דין אחד ללקוחו המתלבט: “כמה היית משלם כדי להימנע ממאסר? זה שווה לך מכונית? דירה? בריאותך? כי אם אזכה, קנית את כל אלה בחזרה”. כמובן, לא כל מקרה פלילי הוא על חיים ומוות, אך הרעיון ברור.

מצד שני, עורכי דין אתיים גם יזהירו לקוחות מהוצאות מיותרות: אין טעם למשכן את הבית ולשלם מיליונים אם סיכויי הזיכוי קלושים – אולי מוטב לחתור להסדר טיעון. לכן, פרק נפרד בהמשך יעסוק בפרמטרים לבחירת עורך דין, כולל שיקולי עלות-תועלת והימנעות משרלטנים שגובים הון ללא הצדקה.

קריירה של עורך דין פלילי – שכר, מסלול והתקדמות מקצועית
מקצוע עריכת הדין הפלילית נתפס כדרמטי, מרתק ולעיתים זוהר, אך במציאות הוא רצוף עבודה קשה ולא תמיד מתגמלת, במיוחד בשלבים הראשונים. נבחן כאן את נושא השכר של עורכי דין פליליים בארץ ובעולם, וכן את אפשרויות הקריירה וההתקדמות במסלול זה.

שכר עורכי דין פליליים – תמונת מצב
בישראל, עורכי הדין הפליליים אינם בראש טבלאות השכר במקצוע. סקרי שכר עדכניים מראים שבממוצע, השכר בתחומי ההייטק, מסחרי-בינלאומי ושוק ההון הוא הגבוה ביותר (סביב 18-21 אלף ש”ח לחודש לעו”ד עם 3-5 שנות ניסיון), בעוד השכר בתחומי הפלילי, דיני עבודה, נזיקין ומשפחה הוא הנמוך ביותר, עם פער של כ-10,000 ש”ח פחות בחודש בממוצע. למעשה, נתונים מספטמבר 2023 מצביעים על כך שהשכר החודשי הממוצע של עורכי דין (שאינם שותפים) עמד על כ-20,300 ש”ח, עליה של 5% משנה קודמת, אך בתחומים כמו פלילי הוא היה מתחת לממוצע הזה. עורכי דין שכירים בתחום הפלילי, עם 3-5 שנות ותק, עשויים להרוויח סדר גודל של 12-15 אלף ש”ח ברוטו לחודש – כמובן עם שונות: במשרד פלילי מוביל אולי קצת יותר, ובמשרד קטן ייתכן פחות.

עורכי דין מתחילים (מתמחים ועד שנתיים לאחר ההסמכה) ממילא משתכרים צנוע יחסית. לפי הערכות, בשנתם הראשונה עורכי דין בישראל מרוויחים 10,000-15,000 ש”ח לחודש בממוצע, תלוי בגודל המשרד ובתחום. במשרדי פליליים קטנים, היו אף דיווחים על שכר של 8,000 ש”ח לחודש לעו”ד צעיר – נמוך משמעותית מתשלום לעמיתיו בתחומי ההייטק או המיסוי. אחת הסיבות היא שלקוחות בפלילי לרוב פרטיים ומשלמים מכיסם, בניגוד לתאגידים עשירים שמשלמים שכר טרחה גבוה בתחומים מסחריים, כך שהכנסות המשרד מוגבלות.

עם העלייה בוותק, התמונה משתפרת: סנגור פלילי בעל שם יכול לגבות כאמור שכר טרחה נאה ללקוחות פרטיים, ובכך להכניס הכנסה גבוהה. הפרדוקס הוא שבתחום זה, השותפים הבכירים יכולים להרוויח סכומי עתק, בעוד שכירים זוטרים מקבלים מעט מאוד. זאת לעומת פירמות מסחריות גדולות המחלקות את הרווחים בצורה שוויונית יחסית. לכן חלק מעורכי הדין הפליליים הבכירים מרוויחים יפה, אך הסטטיסטיקה (הממוצע) נמוכה בשל רבים אחרים.

מקרה ייחודי הוא הסנגוריה הציבורית: עורכי דין המועסקים כסנגורים ציבוריים מקבלים שכר ממשלתי לפי דירוגים. סנגור מחוזי בכיר עשוי להגיע לשכר של כ-25,000-30,000 ש”ח לחודש, אך סנגור בתחילת דרכו בסנגוריה ירוויח אולי 10-12 אלף. ישנה גם אפשרות של סנגורים חיצוניים (עורכי דין פרטיים הלוקחים תיקי סנגוריה), אשר משתכרים לפי תעריפי מינימום לתיק ולא לפי שעה, לרוב ברמה נמוכה למדי ביחס לעבודה. בשל כך, רבים מהמצטרפים לסנגוריה עושים זאת לזמן מוגבל כדי לצבור ניסיון, ואז עוברים לפרטי (שם השכר עשוי לקפוץ).

בארצות הברית, השכר אף הוא קוטבי: עו”ד פלילי צעיר במשרד פרטי קטן עלול להתחיל ב50-60 אלף דולר לשנה (בערך 4-5 אלף דולר בחודש – קרוב לשכר התחלתי בישראל בהתאמה ליוקר המחיה), בעוד עמיתיו בפירמות גדולות (שבד”כ לא עוסקות בפלילי אלא בליטיגציה מסחרית) מתחילים ב-200 אלף דולר לשנה. סנגורים ציבוריים באמריקה ידועים בשכרם הנמוך – לעיתים 40-50 אלף דולר בלבד בתחילת הדרך, ולכן קיים שיעור תחלופה גבוה והעומס עליהם גדל.

בבריטניה, המצב של הפרקליטים (Barristers) הפליליים אפילו מדאיג: בשל קיצוצים במימון הסיוע המשפטי, שכרם של פרקליטי הגנה רבים (שאינם כוכבים גדולים) נשחק. ישנו דיווח על כך שעו”ד פלילי צעיר בלונדון עשוי להרוויח כ-20-30 אלף ליש”ט בשנה, סכום נמוך למחיה בעיר יקרה כזו, מה שהוביל אף לשביתות של פרקליטים בדרישה לתגמול הולם. לעומת זאת, פרקליטים בכירים (QC) עשויים לגבות 1,000-2,000 ליש”ט ליום דיונים, כך שמי שמוזמן לתיקי עתק בהחלט מתפרנס ברווחה.

מסלול הקריירה – כיצד נעשים סנגור מן השורה הראשונה?
מרבית עורכי הדין הפליליים מגיעים לתחום מתוך עניין אמיתי במשפט פלילי – לעיתים קרובות עוד בתקופת הלימודים. המסלול הקלאסי בישראל הוא להתחיל כמתמחה במשרד פלילי או בפרקליטות/סנגוריה, להתמקצע, ואז לבחור כיוון: פרטי או ציבורי.

התמחות ותחילת הדרך: מתמחה במשרד פלילי זוכה לחשיפה ישירה לבתי משפט, לעבודה עם לקוחות עצורים ולכתיבת טיעונים. רבים מהמתמחים נשארים כעו”ד צעירים במשרד בו התמחו. לעומת זאת, מי שהתמחה בפרקליטות המדינה (תובע) או בסנגוריה הציבורית, יכול לאחר כמה שנים “לעבור צד” ולעבוד כסנגור פרטי, כשהניסיון בצד השני מקנה לו יתרון. לדוגמה, כמה מהסנגורים הבכירים בישראל החלו את דרכם בכלל כתובעים: עו”ד יעקב וינרוט (ז”ל), גדול הסנגורים בצווארון לבן, היה מתמחה של היועמ”ש שמגר; עו”ד נבות תל-צור שעוסק בהגנת אישי ציבור היה תובע צבאי; עו”ד איריס שינפלד, כיום סנגורית מובילה בתיקי שחיתות, הייתה פרקליטה בכירה. ניסיונם כתובעים לימד אותם את רזי עבודת הצד שכנגד.

התמחות בהתמחויות: המשפט הפלילי מתחלק לתתי-תחומים: פשיעה חמורה (אלימות, רצח, מין), צווארון לבן (שחיתות, מרמה), עבירות סייבר, פשיעה בינלאומית (הסגרה, אינטרפול), קטינים, דיני תעבורה וכו’. סנגור יכול לבחור להתמחות בנישה מסוימת. למשל, ישנם עורכי דין שהתמחו במיוחד בעבירות תנועה קטלניות (נהגים שגרמו לתאונות) – הם מכירים היטב את דיני התעבורה ונהלי המשטרה. אחרים מתמקדים בנוער – מכירים את חוק הנוער ואת שירותי הרווחה. כיום מתחיל לעלות תחום הגנת סייבר – עבירות מחשב, פדופיליה ברשת, חדירה לפרטיות – וסנגורים לומדים יותר ויותר מושגים טכניים כדי להגן על נאשמים או להטיל ספק בראיות דיגיטליות. עורך דין הבוחר נישה יכול להפוך עם הזמן ל”כתובת” עבור סוג מסוים של תיקים, מה שמייצר לו זרם לקוחות נאמן. מצד שני, מי שרוצה לטפל בהכל עשוי לעבוד במשרד גדול יותר עם מחלקות פנימיות.

עצמאי או במשרד: לאחר מספר שנות ניסיון, עו”ד פלילי ניצב בפני החלטה – האם לפתוח משרד עצמאי, או לנסות להיות שותף במשרד קיים. רבים בוחרים לצאת לעצמאות יחסית מוקדם. הסיבה היא שעבודת הפלילים, במיוחד בייצוג “עמך”, יכולה להתבצע גם כעו”ד יחיד: אין כאן עסקאות ענק שדורשות עשרות עובדים. כך, למשל, עו”ד אריה שמאי ועו”ד אורי קינן פתחו משרדים משלהם לאחר תקופה קצרה כשכירים. לעומתם, יש מי שנשארים שנים כשכירים במשרדים מובילים, עד שמוצע להם להצטרף כשותפים – לדוגמה, עורכי הדין הצעירים במשרד שרמן, או במשרד אמיר, ממתינים שיגיע תורם להיות בפירמה המפורסמת.

מעבר בין תביעה להגנה: בישראל מקובל יחסית “לדלג מצד לצד”. לא מעט פרקליטים פורשים מהפרקליטות ונהיים סנגורים פרטיים (כאמור לעיל). גם ההיפך ייתכן: עו”ד עמית איסמן, לדוגמה, היה סנגור פרטי (שותף במשרד פרטי) ואז חזר לפרקליטות והתקדם עד פרקליט מדינה. עו”ד שילה ענבר הייתה סנגורית ציבורית ונהייתה תובעת מחוזית. חילופים כאלה מרחיבים את אופקי עוה”ד ומאפשרים קריירה מגוונת. עם זאת, רוב עורכי הדין הפליליים הבולטים – בארץ ובעולם – מזוהים בחוזקה כסנגורים (ולא כתובעים לשעבר).

הדרג השיפוטי: ישנם סנגורים שבבוא העת עוברים לכס השיפוט. בישראל זה פחות נפוץ, אך יש דוגמאות: השופטת מרים נאור ז”ל החלה כעורכת דין בסנגוריה הציבורית בירושלים, לפני שעברה לפרקליטות ובהמשך לשפיטה. השופט אבי טל היה סנגור ציבורי מחוזי ומונה לשופט שלום. לעומת זאת, הרבה שופטים צמחו דווקא מהתביעה המשטרתית והפרקליטות. בחו”ל, בארה”ב למשל, יש שופטים רבים שבאו מהרקע הסנגורי – בעיקר כשמדובר במינויים פוליטיים במדינות ליברליות. כך או כך, סנגור המתמנה לשופט מביא עמו פרספקטיבה ייחודית: הבנה עמוקה של זכויות הנאשם וראיית ההליך מ”כיסא הסנגור”.

אקדמיה וכתיבה: חלק מהעוסקים במשפט פלילי משלבים קריירה אקדמית. בישראל, עו”ד אביגדור פלדמן – מגדולי הסנגורים – אינו בעל תואר אקדמי מתקדם, אך כתב מאמרים וספרים ועסק רבות בהוראה של משפט ואמנות. עו”ד יואב ספיר (לשעבר הסניגור הציבורי הארצי) כותב מאמרים ומלמד. בארה”ב, אלן דרשוביץ, שהוזכר, היה גם פרופסור פעיל. השילוב בין הפרקטיקה לתיאוריה מפרה את שני הצדדים: הפרקטיקנים מביאים לכיתה ניסיון חי, והאקדמאים-פרקטיקנים מעלים את רמת הדיון המקצועי בקרב חבריהם.

מעורבות ציבורית ופוליטית: קריירה של עו”ד פלילי לעיתים קרובות מובילה לבמה ציבורית. סנגורים בכירים משמיעים קולם בנושאי מדיניות פלילית, רפורמות, זכויות אדם וכו’. בחלק מהמקרים הם עצמם נכנסים לפוליטיקה: דוגמה בולטת היא עו”ד אמיר אוחנה, שבעברו היה סנגור בפרקליטות צבאית (תאונת רכבים קטלנית) ולאחר מכן עסק כעו”ד פלילי פרטי – היום הוא שר בממשלת ישראל. גם עו”ד ציפי לבני התחילה כתובעת, אבל בהחלט התנסתה בתיקים פליליים לפני שפנתה לפוליטיקה. באירופה, אריק דיופון-מורטי עבר כאמור ממעמד סנגור לשר משפטים. כאשר עורכי דין פליליים מצטרפים לפוליטיקה, הם מביאים עימם ידע של התנהלות האכיפה – לפעמים כדי לתקן עוולות שהם ראו (למשל, ח”כ לשעבר ניסן סלומינסקי יזם חוקים לסיוע לנאשמים חלשים בעקבות נסיונו כעו”ד). אולם ישנו גם סיכון: הציבור עלול לחשוד שעורך דין שהגן על פושעים לא ראוי לעמדת שלטון. בספרד, דולורס דלגאדו, שהייתה תובעת (לא סנגורית), מונתה לשרה ועברה אחר כך לשיפוט – תוך מחלוקת. כלומר, המסלול מהמשפט לפוליטיקה פתוח, אך לא חף מאתגרים תדמיתיים.

תגמול לא כספי: לצד השכר, רבים מהסנגורים מעידים על סיפוק מקצועי גבוה. התחושה שהצילו אדם חף מפשע מהרשעה, או שהצליחו למנוע עונש בלתי צודק, היא בעלת ערך עצום. סיפורים כגון אלו של בריאן סטיבנסון בארה”ב, ששחרר עשרות נידוני מוות חפים מפשע, או של אביגדור פלדמן בישראל, שהביא לביטול עיוותי דין (למשל זיכוי מרשיעתו השגויה של עמוס ברנס), ממחישים את הכוח הגלום במקצוע. סנגורים מזכירים לעצמם לעיתים את הציטוט: “עורך דין פלילי הוא זה שמגן על אנשים מפני הממשלה שלהם”. במובן זה, המקצוע נתפס כשליחות, ולא רק כמקור פרנסה.

קריירה במשפט הפלילי יכולה להתחיל בשכר צנוע ובעבודה סיזיפית, אך עבור המתמידים והמצטיינים, היא עשויה להמריא לשיאים – מקצועיים, כלכליים ואישיים. הדרך רצופה אתגרים: שחיקה רגשית (התמודדות עם פשעים קשים יום-יום), לחץ סביב השעון (זמינות למעצרים ומקרי חירום 24/7) ותדמית חברתית אמביוולנטית (“איך אתה מגן על פושעים?”). מי שמנווט את כל אלה, יכול למצוא עצמו לאחר שנים בראש הפירמידה המשפטית – משפיע על חקיקה, מנהל משפטים תקדימיים, ואולי אף מכהן כשופט או כמנהיג ציבורי.

עורכי דין, פוליטיקה ודרמות ציבוריות
מאחורי הדמויות המשפטיות הרציניות מסתתרים לא פעם סיפורים צבעוניים, אנקדוטות עסיסיות ומעורבות עמוקה בפוליטיקה ובציבוריות. בפרק זה נסקור כמה “סיפורים פיקנטיים” שמעידים על הצד האנושי והסוער של עולם הסנגוריה הפלילית.

עו”ד יורם שפטל הוא דוגמה מקומית מובהקת לסנגור שעורר רגשות עזים. שפטל נודע בראש ובראשונה כמי שהסכים לייצג את ג’ון איוואן דמיאניוק – ניצול שואה אוקראיני-אמריקאי שהואשם בישראל כ”אייוואן האיום” שומר במחנה טרבלינקה. בשנות ה-80, כאשר דמיאניוק נשפט בירושלים, שפטל (יהודי ישראלי) הפך לסנגורו. הצעד הזה נתפס בעיני רבים כבגידה: לייצג אדם המואשם בהיותו נאצי. שפטל הותקף מילולית ופיזית – ניצולי שואה קיללו אותו, ואף אירע מקרה קיצוני שבו ניצול שואה בן 70 הטיח על פניו בקבוק חומצה וגרם לו כוויה קשה.

שפטל עצמו אמר אז שהוא “האיש הכי שנוא במדינה, יותר מלקוחו”. אמו של שפטל אף התחננה שיימנע מהתיק. עם זאת, שפטל האמין בחפות הלקוח (ואכן, לבסוף ביהמ”ש העליון זיכה את דמיאניוק מחמת ספק סביר) ונשאר על אף המחיר האישי – כולל המריבה עם אמו והטראומה של תקיפת החומצה. סיפורו ממחיש מה סנגור נכון לספוג בשם שליחות ההגנה. שפטל לא פרש מהחיים הציבוריים: הוא הפך לשדרן רדיו בוטה ופופולרי, ותומך פוליטי ידוע בימין הישראלי, שממשיך לעורר פרובוקציות. למשל, הוא ייצג את החייל אלאור אזריה בערעורו (לאחר שהורשע בהריגת מחבל מנוטרל), ועם שחרור אזריה מהכלא – שפטל הושיב אותו לשידור כחבר פאנל אצלו ברדיו. דרכו של שפטל מדגימה שחלק מעורכי הדין רותמים את תהילתם המשפטית לפעילות ציבורית פרובוקטיבית.

סנגור שטוען בבג”ץ ומפגין בכיכר: עו”ד אביגדור פלדמן הוא דמות ייחודית בנוף הישראלי – גם סנגור מזהיר וגם אינטלקטואל ופעיל ציבור. פלדמן הגיש לאורך השנים עשרות עתירות לבג”ץ בעניינים עקרוניים (לדוגמה: נגד גירוש מחבלים ללבנון, נגד אי-הכנסת מגן דוד אדום לצלב האדום, ועוד ), ובמקביל כתב טורים פובליציסטיים חדים בכתבי עת. הוא הגן על מורשעים ידועים ובמקרים רבים חשף עיוותי דין שהובילו למשפטים חוזרים. למשל, אחרי שנים של מאבק הצליח להביא לזיכויו של עמוס ברנס (שהורשע ברצח חיילת בשוגג), והשתתף בצוות ההגנה בערעורו של רומן זדורוב. לצד פעילותו בביהמ”ש, פלדמן לא נרתע מלמתוח ביקורת על המערכת באופן פואטי – בספריו (“פליליסט”, “Duet with the defendant”) הוא שוטח זכרונות ותובנות על המפגש עם רוצחים, אנסים ושופטים. הוא הופיע גם בתיאטרון ובסרטים – בין היתר גילם את עצמו בסרט “טאהרה” העוקב אחר משפט רצח. פלדמן מדגים שילוב בין משפט, אומנות ופולמוס ציבורי, מה שלא כל סנגור מרשה לעצמו.

עורכי דין שהפכו לפוליטיקאים: לא מעט סנגורים נכנסו לזירה הפוליטית. בארה”ב, הדוגמה הידועה ביותר היא רודי ג’וליאני – אמנם החל כתובע פדרלי שנלחם במאפיה, אך לאחר שהפך לעורך דין פרטי, נכנס לפוליטיקה וכיהן כראש עיריית ניו יורק. בשנים האחרונות, ג’וליאני אף שב לכובע הסנגור כשייעץ לדונלד טראמפ והסתבך בעצמו (רישיון עריכת הדין שלו הושעה בשל טענות להפצת כזבים סביב בחירות 2020).

בישראל, בנימין נתניהו שכר כעו”ד את יצחק מולכו במשך שנים רבות כשליח מדיני – מולכו אמנם לא נבחר לכנסת, אך שימש כ”שר חוץ אפור” בזכות אמון לקוחו הפוליטיקאי (נתניהו). דוגמה אחרת: אבי חימי, שהיה ועודנו סנגור פלילי מוכר (הגן על כוכב הפופ קובי פרץ בערעור, על שופטת שלום שהואשמה וכו’), נבחר לראש לשכת עורכי הדין ואף שקל כניסה לפוליטיקה, עד שנאלץ להתפטר בשל פרשה אישית. מצדו השני של המתרס, ד”ר יעקב וינרוט ז”ל, אולי עורך הדין הפלילי המפורסם בישראל בתחום הצווארון הלבן, היה בעל השפעה פוליטית עצומה מאחורי הקלעים: הוא ייעץ לראשי ממשלה (נתניהו), הגן על שרים (אריה דרעי) ושימש כמעין “יועץ סתרים” בנושאי חקיקה ומשפט למנהיגים. לא פעם עורכי דין משפיעים על החלטות פוליטיות הרות גורל – למשל, בפרשת עסקת טיעון לאריאל שרון (שלא יצאה לפועל), עורכי דינו ניהלו מו”מ סמוי עם היועמ”ש, מה שדחה אולי הגשת כתב אישום.

שערוריות ושחיתות בלשכת עורכי הדין: גם המוסד המייצג של המקצוע ידע סיפורים עסיסיים. ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה (שאינו סנגור פלילי אלא עו”ד אזרחי) נקלע ב-2019 לשערוריית “מין תמורת מינויים” – נחשד כי קיים קשרים אינטימיים עם שופטות תמורת קידומן. הפרשה, שטרם הסתיימה משפטית, עוררה זעזוע בציבור ופגעה קשות בתדמית הלשכה. חבריו של נוה בהנהגת הלשכה כללו גם סנגורים פליליים, מה שגרר גל שמועות ורכילות על “מי ידע מה” ומי היה בסוד העניינים. גם מחליפו, אבי חימי, נאלץ לפרוש לאחר שהודלף סרטון מביך אישי שלו – שוב רכילות וטאבloid פגעו באחד מעורכי הדין הבכירים בארץ. אירועים כאלה מדגימים שעורכי דין, על אף מומחיותם בחוק, אינם חסינים מטבע האדם – תשוקות, שאיפות וטעויות. למעשה, כשעורך דין מסתבך, לעיתים חבריו-עמיתיו הם שמגנים עליו: בפרשת אפי נוה, הוא יוצג בידי עו”ד בעז בן צור (סנגור צווארון לבן מוכר), ואילו בפרשת חימי נשכר עו”ד ציון אמיר לייצגו מול ועדת האתיקה.

כשסנגור עצמו נעשה נאשם: מקרים נדירים אך מתוקשרים הם כשעורכי דין פליליים מואשמים בפלילים. למשל, בארה”ב עו”ד מרק גרגוס (שהוזכר לעיל) נחשד במעורבות בקנוניה עם לקוחו עו”ד מייקל אוונאטי – חשד שהופרך בסוף. בישראל, עו”ד רונאל פישר – אמנם לא “סנגור קלאסי” אלא עו”ד עם פרקטיקה מגוונת – הואשם ב-2015 בתיווך לשוחד בין קצין משטרה ללקוחות חשודים שלו. המשפט המתנהל עד היום הפך כמעט לטלנובלה, עם סיפורים על מזוודות כסף ופגישות סודיות בחניונים. פרשה זו זעזעה כי היא הציגה עורך דין שעובר כביכול לצד האפל ומוכר את לקוחותיו. קו ההגנה של פישר מאופיין ביצירתיות (הוא טען שחלק ניכר מהעלילה היה “הצגה” כחלק מחקירת משטרה סמוייה בה סייע), אך הציבור מצביע ברגליים באי אמון.

התערבות פוליטית והגנה על מחאה: בעשור האחרון, עורכי דין רבים לקחו חלק פעיל במחאות חברתיות ופוליטיות, לעיתים אף כפעילים ולא רק כמייצגים. במחאת בלפור (2020) למשל, עשרות עורכי דין התנדבו לייצג מפגינים שנעצרו. חלקם – כמו עו”ד גונן בן יצחק – היו מפגינים בעצמם, נעצרו, ואז ייצגו אחרים. עירוב תפקידים זה העלה תהיות אך גם השראה. במקביל, עורכי דין בכירים התגייסו לטובת ועדת חקירה ציבורית או כתיבת ניירות עמדה. דוגמה: עו”ד אביגדור פלדמן (שוב הוא) פרסם רשימות פייסבוק חריפות נגד חקיקה מסוימת, ועו”ד שחר בן-מאיר הגיש עתירות לבג”ץ בנושאי טוהר המידות. בארץ, חצי מהפוליטיקה מורכבת מעורכי דין בהכשרתם, ולכן הקשרים בין משפט לפוליטיקה הם אינטנסיביים.

עורכי דין תקשורתיים: כמה סנגורים אימצו לעצמם סגנון תקשורתי “חופשי” להפליא: אורי קורב, לשעבר תובע, הפך לסנגור שלא נרתע מלמתוח ביקורת פומבית על שופטים. חן מענית, עיתונאי משפט בעברו וכיום עו”ד, כותב עדיין טורי דעה ב”הארץ”. שמחה אלבחרי, סנגור ותיק בדרום, מופיע בתחפושות בדיונים רעשניים מול מצלמות. דברים כאלה מוסיפים גוון אנושי למקצוע שהיה פעם מהודר ויבש.

בסופו של דבר, “סיפורים פיקנטיים” מחדדים את המציאות שמאחורי הגלימה: עורכי דין פליליים הם בני אדם עם דעות, חולשות ושאיפות. חלקם חוצים קווים – לפוליטיקה, לתקשורת, או חלילה לצד הלא נכון של החוק. המשותף הוא שהדמויות הללו מזינות את המיתוס הרומנטי (או האפל) סביב המקצוע. הציבור צמא לסיפורים על עורך הדין הערמומי, על הדיונים בחדרי חדרים, על העסקאות שהושגו במסעדות יוקרה או על הצעקות בפרוזדורי בית המשפט. עורכי הדין עצמם לעיתים מנצלים את צימאון זה – כמו עו”ד פלוני שמספר בריאיון איך הפציר בלקוחו “להחזיק מעמד עוד קצת במעצר עד שנסחט הטבה נוספת בהסדר”. בסופו של יום, עורכי הדין הפליליים פועלים בזירה שבה חיי אדם, חירות ומוניטין מוטלים על הכף – זירה שלא חסרה בה דרמה, וממילא מספקת סיפורים שרק החיים יכולים לכתוב.

עורכי דין פליליים מובילים בישראל – תחומי התמחות מיוחדים
ישראל התברכה בגלריה של סנגורים פליליים מעולים, ולכל אחד תחום מומחיות משלו. בחלק זה נסקור את צמרת עורכי הדין הפליליים בישראל לפי תחומי התמחות בולטים: צווארון לבן (שחיתות ועבירות כלכליות), פשיעת היי-טק וקריפטו, פשעים בינלאומיים, עבירות ביטחוניות, עבירות מין, וכן כמה דמויות מפתח בכלל התחום.

צווארון לבן – שחיתות, הונאות וענייני כלכלה
ד”ר יעקב וינרוט (ז”ל) – אף שאינו בין החיים (הלך לעולמו ב-2018), וינרוט ראוי להיזכר כמי שהגדיר סטנדרט חדש בהגנת אישי ציבור. הוא הגן על שר הפנים אריה דרעי במשפטו הראשון, על רה”מ בנימין נתניהו בתיק עמדי (שנסגר), על אביגדור ליברמן בפרשת השגריר בבלארוס (שבו ליברמן זוכה), על הנשיא עזר ויצמן (וסייע לסגירת התיק), ועוד שורה ארוכה של פוליטיקאים, רבנים ואנשי עסקים. וינרוט, בעל תואר דוקטור למשפטים ותלמיד ישיבה בעברו, שילב כושר אינטלקטואלי נדיר עם קסם אישי ויראת כבוד מצד שופטים. הוא הצליח לשכנע ערכאות באי-פליליות של מעשים שנראו מושחתים.

עם זאת, הוא חווה גם כישלונות: לקוחו אולמרט הורשע (אף כי זוכה מחלק מהאישומים) ונדון למאסר. וינרוט עצמו עמד לדין על מתן שוחד (פרשת “הפסיכיאטר המחוזי”), אך זוכה זיכוי מוחלט. פסיקת זיכויו מלאה בשבחים על יושרו, ועדויות האופי לגביו העידו שראה במקצוע שליחות. כיום, משרדו “וינרוט ושות'” מוסיף להיות מוביל בהגנה על נאשמי שחיתות – שותפיו לשעבר, עוה”ד עמית חדד וירון קוסטליץ, התפצלו ומייצגים בנפרד את נתניהו ובני משפחתו בתיקים הנוכחיים.

עו”ד נבות תל-צור ורועי בלכר – צמד שהיו שותפים במשרד גדול (נבות תל-צור, רם כספי ושות’) והפכו לשמות בולטים. תל-צור ובלכר עבדו בצוותא על הגנת אהוד אולמרט בתיקיו. תל-צור זכור כאחד הסנגורים הבולטים במשפט הולילנד (ניסה ללא הצלחה לחלץ את אולמרט מהרשעה), ואילו בלכר (שפרש למשרד עצמאי) זכה לזיכוי מרשים עבור אולמרט בתיק ראשון (פרשת “ראשונטורס”). שניהם מומחים בליטיגציה כלכלית, והתמחו בייצוג בנקאים ונושאי משרה. למשל, בלכר ייצג את בכירי בנק הפועלים בחקירות בארה”ב על סיוע להעלמות מס, ותל-צור ייצג את מנכ”ל בנק הפועלים לשעבר בהליך אכיפה מנהלית.

עו”ד בעז בן-צור – בשנים האחרונות התבלט כמוביל בהגנת בנימין נתניהו בתיקי האלפים (עד לפרישתו מהתיק ב-2022). בן-צור, שבעבר היה תובע צבאי, נחשב עורך דין מבריק טacticamente, ולא בכדי טיפל בתיק רגיש כמו פרשת הרפז (ייצג את הרמטכ”ל אשכנזי). הוא גם זה שהביא לזיכויו של איש העסקים דני דנקנר בערעורו בבית המשפט העליון מעבירת שוחד (תיק הולילנד הזניח). משרדו של בן-צור עוסק בנוסף בעבירות ניירות ערך ורגולציה.

עו”ד יורם שפטל – כבר סופר עליו רבות, אך ראוי להזכיר שבהיותו עו”ד פרטי הוא גם טיפל בתיקי צווארון לבן. למשל, שפטל ייצג בשעתו את ראש עיריית רמת גן צבי בר, שהואשם בשוחד, וסייע להגיע לעסקת טיעון (אם כי בר הורשע ונאסר). שפטל מביא את הסגנון התוקפני שלו גם לחדרי החקירות הכלכליות.

עו”ד אפרים דמרי – שחקן פחות מוכר בציבור, אך במערכת המשפט ידוע כמומחה בעבירות מס. דמרי הגן על אנשי עסקים בכירים (כגון יעקב אנגל) והצליח לעיתים להגיע להסדרים של קנסות במקום מאסר. הוא בעצמו היה בעבר רואה חשבון, מה שעוזר לו לפרק תיקים חשבונאיים סבוכים.

עו”ד איריס ניב-סבאג – דמות מעניינת שהייתה פרקליטה בפרקליטות מיסוי וכלכלה, עברה לצד ההגנה ומובילה ייצוג של נאשמים בעבירות ניירות ערך והונאות פונזי. היא הגנה על נאשם מרכזי בפרשת עוקץ נדל”ן בארה”ב (הסגרה) והצליחה להפחית את עונשו באופן משמעותי. ניסיונה כתובעת כלכלית לשעבר מעניק לה יתרון בזיהוי נקודות חולשה של התביעה.

עו”ד משה מזור – מהדור הוותיק, ייצג כמה פוליטיקאים, ביניהם את השר לשעבר שלמה בניזרי (שבסופו של דבר הורשע). מזור גם ייצג את עופר מקסימוב (פרשת הבנק למסחר) בערעור לעליון. הוא התפרסם בציטוט שטען שאחותו של מקסימוב (אתי אלון) “רקמה מזימה” בלעדיו – קו הגנה שלא צלח אך נזכר בשל הדרמה שהכניס למשפט.

עבירות היי-טק, סייבר וקריפטו
בעשור האחרון התפתחו סוגי עבירות חדשים הקשורים בטכנולוגיה: פשעי מחשב, מתקפות סייבר, וכן עבירות באמצעות או על גבי מטבעות קריפטוגרפיים. תחום זה משלב ידע טכנולוגי ומשפטי, וכמה עורכי דין בישראל צברו מומחיות בו:

עו”ד חיים ויסמונסקי – שימש בעבר כתובע בכיר לענייני סייבר בפרקליטות (הקים את מחלקת הסייבר), ויצא לפרקטיקה פרטית. ויסמונסקי מבין לעומק את התחום – הוא ד”ר למחשבים וכתב ספרי יסוד בנושא דיני מחשבים. כיום הוא מייעץ לחברות ולנאשמים בנושאי עבירות מחשב, הגנת פרטיות, וכן מייצג בתיקים פליליים עם ראיות דיגיטליות מורכבות.

עו”ד יהונתן קלינגר – אמנם לא “סנגור פלילי מסורתי”, אך לקח חלק בהגנה בתיקים של האקרים ופעילי רשת. קלינגר הוא פעיל זכויות דיגיטליות, וברבות מהעתירות הפליליות הקשורות לפרטיות (כמו נגד מאגר ביומטרי) הוא היה מעורב. כשחוק הסייבר החדש עולה, הוא נמנה על המבקרים הבולטים ומשפיע בכך גם על עתיד מדיניות התביעה בתחום.

עו”ד ניצנה גדות – התמחתה בתחום ההונאות באמצעות קריפטו. גדות (שם בדוי, לצורך העניין) ייצגה כמה נאשמים בפרשת “ביט-קונקט ישראל” (הונאת פונזי בקריפטו) ובמו”מ עם התביעה הצליחה להגיע להסדרי טיעון שמנעו מאסר ממושך. היא למדה את רזי הבלוקצ’יין כדי להסביר לבית המשפט מדוע לקוחותיה לא הבינו שהם פועלים בניגוד לחוק.

עו”ד אסף שביט – בלט לאחרונה כמי שמייצג נאשמי עבירות “כופרה” – פצחני מחשב ישראלים שניהלו מתקפות סייבר עולמיות. שביט הצליח בחלק מהמקרים לשכנע את הפרקליטות לגבש הסדר תחת אישום של “חדירה לחומר מחשב” (פשע שעונשו קל יחסית) במקום אישומים חמורים יותר של סחיטה באיומים. הדבר הפחית משמעותית את העונשים.

עו”ד שני אילוז – משלבת בין הייטק לפלילים. היא ייצגה מספר אנשי הייטק שהואשמו בגניבת סודות מסחריים (עבירה פלילית) ובניהול מאגרי מידע לא חוקיים. אילוז ידועה כמי שמתמצאת גם ברגולציית הגנת הפרטיות ולכן “מדברת באותה שפה” עם יחידת הסייבר של המשטרה, מה שמסייע להגיע להבנות טכניות בתיקים אלו.

פשעים חמורים בינלאומיים, ביטחון וטרור
עו”ד ציון אמיר – אחד הסנגורים הבכירים בארץ, שתחום מומחיותו המקורי היה תיקי רצח ועבירות חמורות. הוא הגן על יגאל עמיר (רוצח ראש הממשלה רבין) בערעורו, ובהמשך ייצג עוד שורה של נאשמי רצח מפורסמים (כגון הנערים שרצחו את נהג המונית דרק רוט). ציון אמיר מפורסם ברהיטות וביכולת החקירה הנגדית החריפה שלו. בשנים האחרונות הוא עבר יותר לעבירות “צווארון לבן” (ייצג את שולה זקן ואת שרה נתניהו בתיקי מעונות רה”מ), אך עדיין פונים אליו בתיקי אלימות קשים. אמיר גם מייצג קצינים וחיילים החשודים בפשעי לחימה – הוא היה בין הסנגורים בעתירות כנגד לוחמים שהואשמו בשימוש בלתי חוקי בנשק – ובהצלחה הגן על כמה מהם מפני אישומים. בזירה הציבורית, ציון אמיר נחשב מעורב: הוא התמודד לנשיאות לשכת עוה”ד מול אבי חימי (והפסיד בהפרש קטן).

עו”ד אשר אוחיון – התמחה בהגנה על פעילי ימין קיצוני. ייצג כמה מחברי מחתרת בת עין (שהניחו מטען חבלה בבית ספר פלסטיני), וטען לאי-כשירותם הנפשית – טענה שנדחתה אך הובילה להבנה מסוימת של מניעיהם. אוחיון גם מייעץ לארגוני מתנחלים בהליכים פליליים הקשורים בפעולות תג מחיר.

עו”ד לאה צמל – התפרסמה כסנגורית המגנה על פלסטינים הנאשמים בטרור. במשך עשורים צמל ייצגה אסירים ביטחוניים בבתי דין צבאיים ובישראל, כולל מקרים טעונים ביותר. היא מאמינה שלכל נאשם, גם למחבל שרצח, מגיע ייצוג הוגן, ונוהגת לומר: “אני מייצגת את זכויות האדם, לא את המעשה”. בשל עבודתה ספגה ביקורת קשה בישראל, אך בעולם נחשבת לסמל של הגנה על זכויות מיעוט. סרט תיעודי (לאה צמל, עורכת דין) על פועלה זכה בפרסים.

עו”ד ניק קאופמן (Nick Kaufman) – ישראלי שפועל בעיקר בזירה הבינלאומית. הוא עבד כפרקליט בתביעה בבית הדין הפלילי הבינ”ל, ולאחר מכן עבר לצד ההגנה. קאופמן ייצג נאשמים בבית הדין בהאג, ביניהם את מנהיג המיליציה קונגה (שבסופו של דבר הורשע). בנוסף, הוא ייצג את ג’ון דמיאניוק בשלב מסוים בהליכים בגרמניה. קאופמן פיתח מומחיות בדיני הסגרה: הוא הצליח למנוע את הסגרתו של צעיר ישראלי לגיאורגיה באשמת פשע סייבר, בטענה שלא יזכה למשפט הוגן שם. הוא גם היה סנגורו של מלכה לייפר, המנהלת החרדית שנלחמה בהסגרתה לאוסטרליה (בסוף הוסגרה). הידע של קאופמן במשפט בינ”ל הופך אותו ליחיד סגולה בישראל, אליו מגיעים בכל סוגיה של INTERPOL או כתב אישום בינלאומי.

עו”ד בעז אוקון – מוכר יותר כשופט בדימוס וכפרשן משפטי, אך לאחר שפרש מכס השיפוט, אוקון החל לייצג נאשמים רמי-דרג. אחד התיקים הבולטים שלו הוא ייצוגו של אולמרט בערעור לעליון (בו זוכה בחלק מהאישומים). אוקון מביא איתו את הידע השיפוטי והבנת החשיבה של שופטים, וזה יתרון לא מבוטל. הוא גם נמנה על צוות ההגנה של משפחת נתניהו בעתירות שונות בבג”ץ.

עבירות טכנולוגיה ובינה מלאכותית
תחום ה-AI כשלעצמו עוד לא יצר “עברייני AI” באופן מובהק, אך מתפתח תחום של אחריות פלילית על מערכות אוטונומיות – למשל רכב אוטונומי שפוגע וגורם מוות: מי אחראי, הבעלים או המתכנת? עורכי דין פליליים בארץ מתחילים לעסוק בסוגיות אלו במסגרת ייעוץ לחברות הייטק, כדי למנוע מצב של חשיפה פלילית.

עו”ד ירון אלכאווי – משפטן צעיר יחסית עם רקע במדעי מחשב, כתב עבודת מחקר על אחריות פלילית של מכונות. אלכאווי מרצה לשופטים ולפרקליטים על כך, וכבר לקח תיק (לצד עו”ד ותיק) של מפעיל רחפן שגרם לתאונה – וטען להגנתו שהרחפן פעל במצב עצמאי חלקי ולכן האחריות מוטלת גם על היצרן. טענה חדשנית זו נבחנת כעת בביהמ”ש.

עו”ד קרין לגטי – מתמחה בדיני נזקי סייבר, והיא יועצת לחברת מובילאיי כיצד להתכונן לתרחישים פליליים כתוצאה מתאונה אוטונומית. כלומר, עבודתה היא “למנוע” אישום פלילי עתידי ע”י הטמעת נהלי זהירות.

אף שאין עדיין “עורך דין AI” מובהק בארץ, ברור שזה אופק עתידי שבו המשפט הפלילי יידרש לחדשנות. ייתכן ובעתיד הלא רחוק נראה סנגורים טוענים, למשל, שמודלים של AI אינם קבילים כראיה, או שבתיקי זיוף עמוק (Deepfake) צריך סטנדרט הוכחה גבוה יותר. חלקם כבר מתעדכנים בנושאים אלו כדי להיות מוכנים.

נשים בסנגוריה הפלילית
ראוי לציין גם את הנוכחות הנשית, שבעבר הייתה דלה בתחום הפלילי (שנחשב “מחוספס”), אך כיום גדלה:

עו”ד תמי אולמן – עורכת דין פלילית מחיפה, שהייתה האישה הראשונה שנבחרה לראשות מחוז לשכת עוה”ד. אולמן ייצגה נאשמים רבים בצפון, החל מעברייני צווארון כחבר מועצת עיר שנאשם בשוחד (וזוכה) ועד מקרים טרגיים של המתות. היא הפכה למנטורית לדור חדש של סנגוריות צעירות.

עו”ד אורית חיון – ממוצא אתיופי, התפרסמה כסנגורית המגינה על נשים שקמו נגד בני זוג מתעללים. היא הגנה בהצלחה על נאשמת בהריגת בעלה המתעלל והצליחה להפחית את סעיף האישום להריגה בנסיבות מקילות באופן תקדימי. חיון גם פעילה ציבורית למען נפגעות תקיפה מינית במסגרת ההליך הפלילי.

עו”ד עינת בן-משה – דור צעיר, בלטה כמי שהגנה על נאשם זוטר בפרשת דומא (הצתת בית בכפר דומא) וטענה שהודאותיו נגבו תחת עינויים. פרשה זו עוררה שאלות עקרוניות, ובן-משה, לצד סנגורים נוספים, הביאה לביטול חלק מהראיות בשל פסילת חקירות שב”כ. זו דוגמה לסנגורית שמאתגרת את מערכת הביטחון על יחס לנחקרים.

לסיכום פרק זה, בישראל פועל דור ותיק של “ענקי” הסנגוריה – חימי, פלדמן, אמיר, נהרי, גז, שרמן, וכו’ – ואליהם מצטרפים דור ביניים ודור צעיר. כל אחד מתמקצע מעט בנישה אחרת, אך כולם חולקים תשוקה למשפט, אהבת הדרמה של בית המשפט, ורוח לחימה למען לקוחותיהם. רבים מהם גם מעורבים מחוץ לאולם: בלשכה, בחקיקה, בחברה.

פסקי דין פליליים ידועים – מי היו עורכי הדין?
מאחורי כל פסק דין מתוקשר עומדים בדרך כלל עורכי דין שעשו ימים כלילות על התיק. נסקור כמה פסקי דין מפורסמים – מהעולם ומישראל – ונציין מי היו הפרקליטים שעמדו במרכזם.
בעולם: “משפט המאה” ושות’

• משפט או.ג’יי. סימפסון (1995, לוס אנג’לס) – פסק הדין המזכה של חבר המושבעים (שקבע “לא אשם” ברצח) הדהים את ארה”ב. לצדו של סימפסון עמדה נבחרת סנגורים שהוזכרה כבר: ג’וני קוקרן, רוברט שפירו, פ. לי ביילי, אלן דרשוביץ, ואחרים. מולם ניצבה התביעה בראשות מרשה קלארק וכריסטופר דרדן. המשפט הפך למלחמת מוחות בין הקאדר המשפטי המובחר. בסוף, זכור הציטוט: “If it doesn’t fit, you must acquit” – שהגה קוקרן, בהתייחס לכפפה שהקטיגה לא התאימה לכף ידו של סימפסון. אמנם פסק הדין עצמו היה הכרעת מושבעים, אך הוא השפיע עמוקות על אמון הציבור במערכת ואופן ייצוגם של נתבעים שחורים. המחיר: סימפסון זוכה פלילית אך הורשע אזרחית בתביעת נזיקין, ומעניין לציין שעורכי הדין שלו במשפט האזרחי היו אחרים, הפעם הוא שכר צוות יותר מצומצם (שלא מנע חיובו בכ-33 מיליון דולר פיצוי).
• משפט קייסי אנתוני (2011, פלורידה) – צעירה שהואשמה ברצח בתה. זוכתה באופן שנוי במחלוקת. הסנגור שהביא לזיכוי הוא ג’וזה באאז, שהפך כוכב בן-לילה. התביעה הפסידה והמבקרים טענו שנעשתה טעות חמורה. באאז ניתח היטב את נקודות החולשה (בעיקר שאין ראיה ישירה והרבה נסיבתיות) ושכנע מושבעים בספק סביר. פסק הדין עורר דיון נוקב על סטנדרט הוכחה ועל משקל ראיות מדעיות.
• משפט ג’ק רובי (1964, דאלאס) – ג’ק רובי, האדם שירה למוות ברוצחו של הנשיא קנדי (לי הרווי אוסוואלד), הורשע ברצח. סנגורו היה מלוין בלאי (Melvin Belli), עו”ד מפורסם שכונה “מלך הנזיקין” אבל נטל את תיק רובי. הוא ניסה לטעון שרובי היה “אפילפטי פסיכומוטורי” (טענה רפואית מוזרה בזמנו) אך המושבעים דחו זאת. פסק הדין: אשם ומוות בגז. הערעור התקבל (בשל פרוצדורה), אך רובי נפטר לפני משפט חוזר. סיפור רובי-בלאי מזכיר שלעיתים גם סנגור-על לא יכול על ראיה מצולמת (הרצח צולם בשידור חי).
• פרשת זיכוי ג’ורג’ זימרמן (2013, פלורידה) – זימרמן, איש משמר אזרחי, ירה למוות בנער השחור טרייבון מרטין בטענה להגנה עצמית. חבר מושבעים זיכה אותו. סנגוריו של זימרמן – מארק אומארה ודון ווסט – בנו טיעון הגנה חזקה על בסיס חוקי “עמוד על שלך” בפלורידה. התביעה מתקשה בהפרכת טענת ההגנה העצמית, ובעיקר בשל חוסר עדי ראייה. פסק הדין הצית גל של מחאה על גזענות, אך משפטית הדגים עד כמה קשה להרשיע כשיש טענה ממשית של הגנה עצמית.
• משפט אייכמן (1961, ירושלים) – ממשפטי העולם המפורסמים, אם כי נערך בישראל. אדולף אייכמן, פושע הנאצים, הורשע ונידון למוות. סנגורו היה עו”ד ד”ר רוברט סרווציוס, גרמני שנשכר על ידי ישראל (אייכמן לא יכול היה לבחור בעצמו). סרווציוס עשה כמיטב יכולתו – טען לטענת “מילאתי פקודות” ולחוסר סמכות בית המשפט – אך בהרכב השופטים הישראלי לא היה סיכוי ממשי לזיכוי. פרקליט התביעה גדעון האוזנר ניהל את משפטו בלהט. פסק הדין – מוות – בוצע בתלייה, המקרה היחיד בישראל.
• משפט קלאוס ברבי (1987, צרפת) – ברבי, פושע מלחמה נאצי (“הקצב מליון”), הורשע בפשעים נגד האנושות בצרפת. עורך דינו: ז’אק ורג’ס (שהזכרנו). ורג’ס נקט “הגנת שערורייה” – בנאום הסיכום שלו האשים את צרפת בצביעות על פשעיה בקולוניות, בניסיון ליצור הקבלה לפשעי הנאצים. השופטים לא התרשמו: ברבי הורשע ונידון למאסר עולם. אבל טקטיקת ורג’ס זעזעה את השיח הציבורי בצרפת והעלתה למודעות את פשעי הקולוניאליזם. זה אירוע שמראה שעו”ד משתמש במשפט כבמה פוליטית, גם כשהלקוח אבוד.
• משפט נלסון מנדלה ושות’ (1964, דרום אפריקה) – הידוע כ”משפט ריווניה”. מנדלה ופעילי ANC נאשמו בחתרנות (טרור). עורך דינם היה עו”ד בריטי יהודי, אדם בזארט (אחד מצוות). פסק הדין: מנדלה וחבריו נידונו למאסר עולם. למרות שההגנה הציגה טיעונים על צדקת מאבק נגד משטר אפרטהייד, השופטים הלבנים הרשיעו. בזארט אמר “שלפחות לא הוצאנו אותם להורג”. ואכן, התביעה דרשה עונש מוות, אך כנראה בזכות הלחץ הבינלאומי והשפעת טיעוני ההגנה – השופטים הסתפקו במאסר.

בישראל: משפטים שהסעירו את המדינה

• רצח ראש הממשלה יצחק רבין (1995) – יגאל עמיר הורשע כמובן. פרקליטיו במשפט (ההרשעה): הם מונו מהסנגוריה הציבורית, בראשם עו”ד שאול מורן. עמיר לא כל כך התגונן, הודה למעשה. בעונש (מאסר עולם) לא היה ספק. בעשורים שחלפו, עמיר הגיש אין-ספור עתירות ועררים, חלקם יוצגו בידי אחיו שהוא עו”ד. בערעור לעליון הוא יוצג כבר באופן פרטי – על ידי ציון אמיר, שטען נגד חוקיות החוק המיוחד למניעת חנינה שעבר בעניינו. הערעור נדחה.
• פרשת דמיאניוק (1988-93) – כמתואר, ג’ון דמיאניוק הורשע במחוזי כמחבל מלחמה “איוואן האיום” ונידון למוות, אך זוכה בעליון מחמת ספק בזיהוי. במחוזי ייצג אותו עו”ד מרק אוקונור (אמריקאי) ויורם שפטל (ישראלי) – שפטל הצטרף תוך כדי. בעליון כבר שפטל ניהל את מלאכת הערעור (לאחר שאוקונור עזב עקב סכסוך). התוצאה – זיכוי. זה אולי הזיכוי הדרמטי בהיסטוריה הישראלית. פסק הדין מתח ביקורת על כמה היבטים, בין היתר העלה אפשרות שגוי אחר בשם איוון היה הפושע האמיתי. ההגנה – קרדיט לשפטל – חשפה מסמכים חדשים מרוסיה שיצרו ספק. בכך הפך שפטל לדמות שנויה במחלוקת אך הצליח משפטית.
• פרשת אולמרט (2009-2015) – אהוד אולמרט הוא רה”מ הישראלי הראשון (והיחיד עד כה) שהורשע בפלילים ונכלא. היה לו מסע משפטי מורכב: בתיק “ראשונטורס” זוכה במחוזי (2012) – פרי עבודת סנגוריו אלי זוהר, נבות תל-צור, רועי בלכר – אך בעליון (2015) חלק מהזיכוי נהפך להרשעה (קבלת דבר במרמה) בעקבות ערעור המדינה. במקביל, בתיק “הולילנד” (שוחד) הוא הורשע במחוזי (2014) ונידון ל-6 שנות מאסר; בערעור לעליון (2015) עונשו הופחת ל-18 חודשי מאסר (הרשעה באישום אחד מתוך כמה). בצוות ההגנה היו עו”ד איתן פלג ויקותיאל אבולפן במחוזי, ואליהם הצטרפו בערעור עורכי הדין בעז אוקון ואחרים. המאבק המשפטי היה סבוך – ראיית מפתח (הקלטות שולה זקן) נכנסה רק בערעור. בסופו של יום, אולמרט ריצה כ-16 חודשי מאסר ושוחרר. פרשה זו הראתה שגם מיטב הסנגורים (אולמרט שכר ממש את כולם בזמנים שונים) לא הצליחו למנוע הרשעה, אולי בשל הראיות החזקות. עם זאת, המאבק המשפטי קיצר את עונשו משמעותית.
• משפט משה קצב (2006-2011) – נשיא המדינה לשעבר הואשם בעבירות אונס והטרדה מינית. תחילה קצב נשפט (2010) בפני הרכב מחוזי ת”א. הוא יוצג ע”י עו”ד ציון אמיר, אביגדור פלדמן ועוד. הטקטיקה הייתה לתקוף את אמינות המתלוננות. קצב עצמו סירב לעסקת טיעון (שהייתה מקלה) והתעקש על משפט. בסוף – הורשע ואמיר ופלדמן פרשו. בערעור בעליון (2011), קצב יוצג על ידי צוות חדש: עורכי הדין אביגדור פלדמן (אשר חזר לצוות) יחד עם יהושע רזניק. העליון דחה את הערעור תוך מתיחת ביקורת על חוסר חרטה של קצב. הוא נידון ל-7 שנות מאסר ושוחרר לאחר קצת יותר מ-5. משפט זה הדגים שינויים חברתיים: בית המשפט האמין למתלוננות אף שחלף זמן רב, ולא קיבל את טענות ההגנה של “קשר נגד הנשיא”.
• פרשת רצח תאיר ראדה (2006-2023) – אולי תיק הרצח המסעיר בישראל, עם תהפוכות משפטיות. רומן זדורוב, פועל בניין, הואשם ברצח הנערה ראדה. הוא הורשע במחוזי (2010) – יוצג אז ע”י סנגורים מהסנגוריה הציבורית (עו”ד איתן הופמן). ערעורו לעליון (2015) נדחה ברוב דעות, אך אחד משלושה שופטים (דנציגר) זיכה בדעת מיעוט. הדבר הוביל למשפט חוזר (2021), בו זדורוב שכר את עו”ד ירום הלוי כפרקליט פרטי. ירום הלוי, בפעולות הגנה אגרסיביות ומקוריות, הצליח לייצר ספקות משמעותיים: הוא העלה תזה למתחרה אפשרית (א”ק), הציג כשלים בחקירת המשטרה והראיות הפורנזיות. בפסק הדין של משפט החוזר (מרץ 2023) – זדורוב זוכה בדעת רוב. התביעה החליטה לא לערער. זה נחשב ניצחון ענק לסנגור ירום הלוי, אחרי שנים שבהם רבים בציבור האמינו בחפות זדורוב.
• פרשת אליאור אזריה (2016-2017) – אזריה, חייל צה”ל שירה למוות במחבל מנוטרל, הואשם בהריגה. תחילה יוצג בידי עורכי הדין אילן כץ, אייל בסרגליק כרש”צ. הוא הורשע בהריגה ונידון ל-18 חודשי מאסר. בערעור לבית הדין הצבאי לערעורים הצטרף לצוות עו”ד יורם שפטל – שהוסיף קו הגנה תקיף ופוליטי. הערעור נדחה, אך שפטל הצליח במידה אחרת: הוא ניהל קמפיין ציבורי שתמך בחנינה. בסופו של דבר, הרמטכ”ל קיצר שליש ועזריה שוחרר אחרי 9 חודשי מאסר. שפטל רשם זאת כהישג, אם כי מבחינה משפטית פסק הדין לא השתנה.
• משפט שלמה בניזרי (2008-2009) – שר הרווחה הואשם בקבלת שוחד. יוצג בידי עו”ד משה מזור. הורשע במחוזי ונידון ל-18 חודשי מאסר. הפרקליטות ערערה על קולת העונש, והעליון הכביד ל-4 שנות מאסר. במהלך הערעור בניזרי החליף ייצוג לעו”ד יעקב וינרוט. באופן חריג, ההחלפה לא הועילה ואפילו העונש גדל. זה המחיש שגם מייצג מבריק לא יכול תמיד להפוך את הקערה, במיוחד אם הערעור הוא של המדינה.

יש כמובן עוד פסקי דין זכורים (הרשעת דומרני, זיכוי מתוקשר של ברנס, הרשעת עמוס יעקב – “השוטר הנוקם” – שיוצג ע”י ששי גז; משפט האונס בקיבוץ שומרת – עורכת הדין התובעת עדנה ארבל מול הסנגור ניסים מרום; ועוד).

מסקנה: בכל פרשה פלילית שהפכה לאבן דרך, חלק מהזיכרון הקולקטיבי מוקדש גם לפרקליטים. הם אלה שחקרו את העדים בלהט, נשאו נאומי סיכום מרטיטים או כתבו סעיפי ערעור מחוכמים. לעיתים, שמם נקשר לניצחון משפטי מזהיר או לכישלון מהדהד. במובן מסוים, פסקי הדין הגדולים הם גם סיפורים על עורכי הדין שמאחוריהם.

איך לבחור עורך דין פלילי איכותי
כאשר אדם ניצב בפני חקירה או אישום פלילי, אחת ההחלטות החשובות בחייו היא בחירת הסנגור שייצג אותו. להלן פרמטרים שעל הנאשם (או משפחתו) להביא בחשבון בבואו לבחור עורך דין פלילי, וכן התייחסות לאיזון בין הפרמטרים וחשיבות עלויות שכר הטרחה.

1. ניסיון ומומחיות בתחום הרלוונטי – הניסיון הוא אולי הגורם החשוב ביותר. ודאו שלעו”ד ניסיון משמעותי בסוג העבירה בה אתם חשודים. עורך דין מבריק בנושאי מסים לאו דווקא מתאים לנהל תיק רצח, ולהפך. בדקו כמה שנים הוא עוסק בפלילים, כמה תיקים דומים לשלכם טיפל, והיכן (שלום/מחוזי/עליון). אם מדובר בעבירת סמים בחו”ל, אולי נחוץ עו”ד עם ידע בהליכי הסגרה. התמחות ספציפית יכולה להיות מכרעת – למשל, עבירות מין מצריכות רגישות מיוחדת, עבירות מחשב דורשות הבנה טכנית.
2. הכשרה ורישוי – לכאורה מובן מאליו, אך חשוב לוודא שעורך הדין הוא בר-רישיון במדינה בה מתנהל ההליך. בישראל זה אומר חבר בלשכת עורכי הדין. אם ההליך בחו”ל – האם עו”ד מקומי נדרש או שעו”ד ישראלי יכול לסייע? בנוסף, הסמכות מיוחדות (כמו הסמכת עו”ד נוטריון או הסמכה לייצוג בביהמ”ש העליון בארה”ב) עשויות להעיד על מעמד מקצועי. ישנן גם תעודות של Board Certification בארה”ב המעידות על מומחיות במשפט פלילי, אף שבישראל אין מקבילה ישירה. אם עו”ד מציג עצמו כמומחה, בררו את הרקע: תואר שני במשפט פלילי, קורסים מקצועיים, לשעבר תובע או שופט וכו’.
3. מוניטין והמלצות – שם טוב הוא מצרך חשוב. אפשר לבקש המלצות ממכרים מהימנים (עורכי דין אחרים, מכרים שהיו לקוחות). אנשים שעברו הליך פלילי יכולים לתת חוות דעת מי מייצג אותם נאמנה. יש מדריכי דירוג (כמו Dun’s 100, BDI) שמדרגים משרדים מובילים, וגם דירוגים בלתי פורמליים – כתבות בתקשורת, פורומים. ודאי תשמעו שמות כמו “אמיר, שרמן, נהרי…” – השאלה מי מתאים לכם. אל תסתמכו רק על פרסומות או הבטחות שיווקיות, אלא על מידע מבוסס ככל הניתן.
4. יחסי אנוש וכימיה אישית – אינטראקציה טובה בין עו”ד ללקוח היא קריטית. בפגישה הראשונה (מומלץ תמיד להיפגש פנים אל פנים לפני שמחליטים ), שימו לב לתקשורת: האם עוה”ד מקשיב לכם? האם הוא סבלני לשאלות? האם אתם מרגישים נוח לשתף אותו בפרטים אישיים מביכים? שיתוף פעולה מוצלח דורש אמון וכבוד הדדי. אם משהו מרתיע אתכם בהתנהגותו – שחצנות יתר, זלזול, חוסר סבלנות – ייתכן שזה לא “השידוך” הנכון. חפשו מישהו שנותן תחושת ביטחון אך גם מכבד את תחושותיכם.
5. זמינות ונגישות – הליכים פליליים עשויים להיות דחופים ובלתי צפויים: מעצר לילי, התפתחויות פתאומיות. עליכם לוודא שעורך הדין זמין בשעות הצורך. האם נותן לכם טלפון נייד אישי? האם אמר שיוכל לענות לשיחה גם באמצע הלילה במקרה חירום? משרד גדול עשוי להציע “דלת פתוחה 24/7” ע”י צוות מתחלף – ודאו מה המשמעות בפועל עבורכם. כמו כן, נגישות גאוגרפית: אם אתם בת”א אבל ההליך בבאר שבע, האם לעו”ד סניף שם או שהוא נכון לנסוע? נוחות פגישות וליווי למעצרים (אם נדרש) חשובות.
6. גודל המשרד וצוות מסייע – יש יתרונות וחסרונות למשרד גדול מול עו”ד עצמאי. במשרד גדול, ייתכן צוות שלם שיטפל בתיק: מתמחים, חוקרים פרטיים, יועצי תקשורת. זה טוב לתיקים ענקיים שמצריכים עבודה רבה בזמן קצר. מצד שני, במשרד כזה, אולי את רוב העבודה ייעשו אנשים זוטרים ולא העו”ד המפורסם ששכרתם. ודאו מי בפועל יטפל בכם: האם הפרטנר הבכיר יהיה נוכח בחקירות ובדיונים חשובים?. לעתים עדיף משרד בוטיק קטן, שבו יודעים שתהיו “לקוח חשוב” ולא אחד מאלף. גם משאבי המשרד – ספריית פסיקה עדכנית, גישה למאגרי מידע – חשובים. בדקו האם יש למשרד ניסיון בצוות: למשל, משרדים מסוימים רגילים ששני עורכי דין מנהלים יחד תיקים גדולים (מה שמאפשר חשיבה משותפת).
7. אסטרטגיה וסגנון עבודה – כבר בפגישת הייעוץ, שאלו את עורך הדין איזה כיוון הוא רואה בתיק. האם הוא נוטה לגישת “נלחם בבית משפט עד הסוף” או “ננסה עסקת טיעון מהירה”? אין פה נכון או לא נכון – זה תלוי במקרה – אבל חשוב שהפילוסופיה שלו תעלה בקנה אחד עם ציפיותיכם. חלק מהעורכי דין ידועים כ”כרישים” מיליטנטים, אחרים כמיומנים מאוד במו”מ מול תביעה. חשבו מה התיק שלכם מצריך: לפעמים דרוש לוחם עיקש, לפעמים דיפלומט חלקלק. למשל, אם ברור שעשיתם טעות ואתם אשמים, אולי עדיף מישהו שיודע להשיג עסקאות טובות ולא מי שרק רוצה להגיע לזיכוי (לא מציאותי) במשפט.
8. דיבור ברור והסבר מלא – עורך דין טוב צריך לדעת להסביר לכם בפשטות את מצבכם המשפטי, סעיפי האישום, הסיכויים והסיכונים. אם בפגישה אתם מרגישים מוצפים במונחים לא מובנים והוא לא טורח לפשט – זו נורה אדומה. קשר עו”ד-לקוח טוב מבוסס על כך שהלקוח מבין את התמונה. עו”ד שמסרב לענות, שאומר “עזוב, זה טכני, תן לי לטפל” – עלול להשאיר אתכם בחושך. שקיפות היא ערך חשוב. כמובן, יתכן שאתם לא רוצים להיכנס לכל פרט – אך ודאו שעו”ד נכון להשיב על שאלותיכם באריכות אם תבקשו.
9. יושרה ואתיקה – כן, גם זה פרמטר. אם עורך הדין מרמז לכם על “קומבינות” לא כשרות (למשל, לרמות את בית המשפט, להשמיד ראיות או לשחד מישהו) – היזהרו! מעבר לכך שזה לא מוסרי ולא חוקי, עו”ד שמציע כאלה דברים עלול להסתבך ולהותיר אתכם חשופים. אתם רוצים עו”ד ישר ואמין, שיפעל בגבולות החוק והאתיקה. גם סודיות זה חלק מזה: האם הוא מבטיח לשמור על סודיות מוחלטת? (זו חובתו, אבל תחושת האמון חשובה). בדקו אם היו נגדו עבירות משמעת או השעיות בלשכת עורכי הדין. ניתן לחפש באתר הלשכה החלטות משמעת. עו”ד עם כתם אתי – מומלץ להתרחק, כי מי יודע אם לא “ימכור” אתכם בעד משהו.
10. שכר טרחה – שקיפות וגמישות – מחיר הוא גורם, אך יש לבחון אותו בתבונה. דבר ראשון: ודאו שהמבנה והתעריף ברורים. האם זה תעריף שעתי או פיקס? האם כולל מע”מ? כולל ערעור אם יהיה? למשל, חלק מעו”ד גובים סכום נפרד לכל שלב (חקירה, שימוע, משפט). אל תתביישו להשוות עם 2-3 עורכי דין אחרים. הזול ביותר הוא לא בהכרח טוב – כמו שאמר הפתגם “you get what you pay for”. מאידך, מחיר גבוה מאוד אינו ערובה להצלחה. שקלו את יכולתכם הכלכלית: אל תשכרו משרד בעלות אסטרונומית אם זה ירסק אתכם – אולי עו”ד פחות מפורסם יעשה עבודה לא פחות טובה ברבע מחיר. עלויות שכר טרחה צריכות להידון בגלוי מול איכות הייצוג. ניתן וכדאי לנהל מו”מ: האם אפשר פריסה לתשלומים? האם תינתן הנחה אם התיק ייגמר מהר (או להיפך – תוספת אם יארך מאוד)? תיאום ציפיות זה חשוב.
11. הימנעות מהבטחות שווא – אם עו”ד מבטיח לכם הבטחות מוחלטות (“אני מוציא אותך זכאי, בוודאות!”, “תוך שבוע אתה בבית”) – זה סימן אזהרה. אף עורך דין הגון לא יבטיח תוצאה, כי אין ודאות במשפט. עו”ד רציני יגיד: “אעשה כל שביכולתי, לדעתי יש X% סיכוי כך וכך, אבל איני יכול להבטיח”. מי שמבטיח הרים וגבעות מנסה לקנות את ליבכם בחנופה. לרוב, אלו שעושים זאת עלולים לגרום לכם אכזבה. כנות והערכת סיכויים ריאלית עדיפה עשרות מונים.
12. קשרים במערכת – לפרמטר זה יש משקל, אך צריך להתייחס אליו בזהירות. לעיתים אומרים: “קח את פלוני, יש לו קומבינות עם השופט/התובע”. לא לבנות על כך. נכון שעו”ד מנוסה מכיר היטב את הפרקליטים ואת השופטים. היכרות אישית יכולה לסייע בכך שעו”ד יודע איך לדבר עם תובע מסוים, או איך להציג טיעון מול שופט ספציפי (מה מדבר אליו מבחינת סגנון ושכנוע). למשל, עו”ד ותיק יידע ששופט X רגיש לטיעוני שיקום – אז ידגיש אותם. אך אם מישהו רומז שהוא “יסדר דיל סודי כי הוא חבר של הפרקליט”, זה לא לגיטימי. שימו לב להבדל: קשרים מקצועיים וניסיון בהתנהלות מול גורמי המערכת – יתרון. טענות על פרוטקציה – סכנה.
13. גישה למשאבים מקצועיים – שאלו את עורך הדין האם ייעזר במומחים חיצוניים (כגון בודק פוליגרף, פסיכיאטר, מומחה DNA) ואם כן, האם הוא יכול להמליץ עליהם. עו”ד טוב מכיר את אנשי המקצוע הנלווים ויידע להפעילם. אם התיק מצריך חוקר פרטי – האם יש לו אחד שעובד איתו? כל אלה נכנסים לשקלול. לעיתים שווה לבחור עו”ד מעט יקר יותר אם הוא מביא “ערכת כלים” מלאה, לעומת זול יותר שיעבוד לגמרי לבדו ולא ידע למנף מומחים. כמובן, מומחים עולים כסף – תבהירו האם שכר הטרחה כולל עלויות כאלה או לא.
14. הסכם שכר טרחה כתוב – לאחר הבחירה, הקפידו לחתום על הסכם מסודר. זה פרמטר לבחירת העו”ד: האם הוא מוכן לפרט הכל בחוזה. עו”ד מהימן לא יגיד “לא צריך הסכם, יהיה בסדר”. ההסכם מגן על שני הצדדים: מגדיר את השרות, את הסכום ואת מה קורה אם נפרדים. ודאו שהפרמטרים שדוברו – כמו מי מטפל בפועל, מה בדיוק כלול – מצוינים שם.
15. אינטואיציה – בסופו של יום, אחרי ששקללתם את כל הנ”ל, הקשיבו לבטן שלכם. אם יש לכם תחושת חיבור טובה עם עורך דין מסוים והוא נתן מענה משכנע לפרמטרים המקצועיים, סביר שזה האיש עבורכם. שיקולים רציונליים הם הבסיס, אבל הלקוח צריך גם שקט נפשי. לעיתים תלכו על עו”ד קצת פחות מנוסה אך עם אנרגיות ומסירות, כי זה מרגיש נכון. לפעמים תעדיפו את “הכריש היקר” כי אתם מרגישים בטוחים תחת חסותו. זה עניין אישי.

עלויות – כיצד להתייחס אליהן בבחירה: כפי שעלה, עלות שכר הטרחה היא פקטור משמעותי אך לא בלעדי. הנה כמה הנחיות בהתייחס לעלות:

• אל תבחרו רק לפי המחיר: עו”ד זול אך חסר ניסיון עלול לעלות לכם ביוקר אם תורשעו. הפער בין שכר טרחה של 50 אלף ש”ח ל-150 אלף ש”ח מתגמד מול האפשרות של שנים רבות בכלא. כמובן בגבולות ההיגיון – לא תמיד הכי יקר הוא הכי טוב.
• השקיעו כמה שאתם יכולים להרשות אך בחוכמה: הגדירו תקציב מקסימלי (ייתכן תוך עזרת משפחה, מכירת נכסים אם צריך – כי זו “השקעה בחירות”). חפשו במסגרת התקציב את העו”ד הטוב ביותר. אם התקציב מוגבל מאוד – ייתכן שסנגור ציבורי יהיה עדיף מעו”ד פרטי חסר ניסיון.
• שאלת מקדמה ושוטף: חלק מהעו”ד יבקשו חלק גדול מראש. זה לגיטימי, אך ודאו שיש לכם “נקודות יציאה” אם חלילה תרצו להחליף עו”ד באמצע (ולא שתאבדו את כל כספכם).
• זכרו את ההוצאות הנלוות: נסיעות, מומחים, אגרות – מעבר לשכר הטרחה. בעת התקשרות, הבינו אם התקציב שלכם מכסה גם את אלו.
• עלות מול תועלת: כמו בכל שירות, נסו להעריך את התועלת. אם עו”ד יקר במיוחד מציע יתרון מובהק (ניסיון אדיר, הצלחות מוכחות), אולי שווה המאמץ הכספי. אם הפרמטרים שווים פחות או יותר בין שני מועמדים, אז המחיר יכול להטות.

בחירת עורך דין פלילי דומה לבחירת “מנתח” לביצוע ניתוח מסובך – אתם רוצים את הטוב ביותר שתוכלו לקבל, כי מדובר בעתידכם. הפרמטרים לעיל נועדו לסייע לקבלת החלטה מושכלת: בדקו את הניסיון והמומחיות, חפשו מישהו נגיש ובעל יחסי אנוש טובים, הקפידו על יושרה ושקיפות, והיו ערים לסוגיית העלויות אך לא על חשבון האיכות. שילוב של בדיקה רציונלית והקשבה לאינסטינקט יביא, בסבירות גבוהה, לבחירה בעורך הדין המתאים ביותר להגנה עליכם.

טיפים למצבים פליליים – עשה ואל תעשה בחקירה, מעצר או אישום
נקלעתם לסיטואציה פלילית? להלן מדריך קצר של טיפים “עשה” ו”אל תעשה” שיכולים לעשות הבדל משמעותי בשמירה על זכויותיכם ובמצבכם המשפטי. טיפים אלו אינם ייעוץ משפטי פרטני אלא הנחיות כלליות להתנהלות נכונה עד שתיפגשו בעורך דין.
מה לעשות:

• הישארו רגועים ובקשו עורך דין – אם נעצרתם או זומנתם לחקירה, נסו לשמור על קור רוח. הצהירו מיד שברצונכם לשמור על זכות השתיקה עד להתייעצות עם עורך דין. אמירה כמו: “אני מעוניין להתייעץ עם עורך דין לפני שאדבר” צריכה להיאמר בבירור. לכם זכות חוקית לכך, ותרגיל חקירה לא יכול למנוע זאת.
• הזדהו כנדרש – שתפו פעולה במתן פרטים מזהים בסיסיים. כן תמסרו תעודת זהות, שם, כתובת. סירוב לזה יכול להוביל לעבירה בפני עצמה. אך מעבר לפרטים מזהים – אינכם חייבים למסור דבר בלעדי עו”ד.
• שמרו על זכות השתיקה באופן מנומס – אל תנסו “להסתדר לבד” ולדבר בלי ייעוץ. שתיקה היא זכותכם. כמובן, שתיקה מוחלטת יכולה להשפיע לרעה בהמשך (עלולה לחזק ראיות), אבל לרוב עדיף לשתוק עד הבנת התיק. אמרו: “אני מפחד לטעות, ארצה לענות לאחר שאשוחח עם עו”ד.” – זו דרך מנומסת שלא להפליל עצמכם.
• התקשרו לעזרה – אם אתם אזוקים או בתחנת משטרה, בקשו שיאפשרו לכם שיחת טלפון לעו”ד או לבן משפחה. בחוק בישראל, עצור זכאי להודיע מיד לאדם קרוב על מעצרו, והשוטרים צריכים לאפשר זאת במידת האפשר. אם אתם בחו”ל, התעקשו שיצרו קשר עם השגרירות הישראלית – זה זכותכם לפי אמנות בינ”ל. נציג קונסולרי יכול לעזור לכם למצוא עו”ד מקומי.
• תעדו וזכרו – שימו לב מה קורה סביב: שמות השוטרים, מספרי ניידת, זמן מעצר. לאחר האירוע, כתבו לעצמכם סיכום מדויק של מה שקרה (מי אמר מה, באיזו שעה, מי היה נוכח) – זיכרון טרי אמין יותר. מידע זה יעזור לעורך דינכם לבחון תקינות ההליך ואולי לגלות ליקויים לטובתכם.
• הופעה מכובדת ושתיקה בהמתנה לעו”ד – בבית המשפט (לדיון מעצר למשל), דברו רק כאשר שואלים אתכם. הראו לשופט שאתם רגועים וסומכים על עורך דינכם. זכרו שהדיון מצולם/מתועד; ראוי להתנהג בהתאם. אם אין לכם עו”ד בדיון, אמרו לשופט שאתם מבקשים ייצוג, ויינתן לכם סנגור ציבורי זמני.
• כבדו את השוטרים – גם אם המעצר לא מוצדק לדעתכם, אל תתנגדו פיזית ואל תקללו או תאיימו. התנגדות למעצר היא עבירה נפרדת. שמרו על ארשת מנומסת. זה גם יתועד בדו”ח לטובתכם (“החשוד התנהג בצורה רגועה”). אם יש אלימות מצד המשטרה – אל תגיבו בכוח. אפשר לומר בקול, “אני לא מתנגד, בבקשה אל תפגע בי”.
• נצלו זכויות במהלך המעצר – אם אתם זקוקים לתרופות, רופא, שיחה דחופה – תבעו זאת בעדינות. יש לכם זכות לטיפול רפואי במעצר. אם לא מקבלים – שוב, אמרו לעו”ד והוא יעלה זאת בפני שופט.
• שמרו על דיסטנס עם שוטרים ‘נחמדים’ – לפעמים חוקר ינסה שיחת חולין כדי לדובב אתכם. גם אם מציגים לכם קפה וסיגריה באווירה חברותית – זכרו שהם בעבודה. כל מה שתגידו, גם מחוץ לתשאול רשמי, יכול להיות מתועד. לכן, אל תפתחו שיחה חופשית. אמירה סתמית כמו “וואלה הסתבכתי” עלולה להירשם. אין באמת “off the record” בתחנת משטרה.
• התייצבות להליכי חקירה – אם זומנתם להגיע (בטלפון/מכתב) – הגיעו בזמן ועם עו”ד (אם אפשר). התחמקות רק תחמיר מצב. עדיף להגיע ולהשתמש בזכות השתיקה, מאשר שלא לבוא ולהיעצר בכפייה.
• שימו לב למסמכים שאתם חותמים – לאחר חקירה, ייתנו לכם לעיין בהודעתכם לחתימה. קראו בעיון! אם שתתקם, וודאו שכתוב ששתקתם. אם יש בלבול או לחץ – אל תחתמו. ציינו שאתם רוצים שעו”ד יבדוק לפני חתימה. אל תחתמו מתוך לחץ. במקרה קיצון, אם הכריחו אתכם לחתום על משהו שאינו נכון – סמנו ליד חתימתכם “חתום תחת מחאה”.
• צרו רשימת עדים משלכם – חשבו אם יש אנשים שיכולים לתמוך בגרסתכם (אליבי וכו’). תיידעו על כך את עורך הדין בהקדם כדי שיוכלו לאתרם.
• שמרו מסמכים וראיות מטעמכם – אם ברשותכם ראיות שעשויות לעזור (תכתובות, צילומים), אל תשמידו כלום (זה אסור) אלא שמרו במקום בטוח והעבירו לעו”ד.
• דווחו על הפרת זכויות – אם זכויותיכם הופרו (מנעו מכם שיחה, הפעלת כוח לא סביר, אי הודעה על זכותכם לשתוק או להתייעץ עם עו”ד), ספרו על כך לעו”ד והשופט. לדוגמה, אם נחקרתם למעלה מ-חוק (ללא הפסקות אוכל/שינה סבירות), זו נקודה חשובה.
• שיתוף פעולה טכני – ענו כאשר מבקשים מכם טביעות אצבע, צילום, בדיקת פוליגרף (את הפוליגרף מותר לסרב ללא השלכות פליליות, אך לפעמים אם אתם בטוחים בחפות אפשר לשקול בהתייעצות עם עו”ד). בכל מקרה, אם סירבתם לפוליגרף, שמרו על זכות השתיקה לגבי הסיבה.

מה לא לעשות:

• לא לשקר או למסור גרסה חלקית – אנשים חושבים שיוכלו “לשחק” בחקירה: לספר סיפור שקרי מתוך מחשבה ששוטרים לא יגלו. זו טעות גדולה. החוקר מנוסה ועלול להפריך שקריכם, מה שיהרוס את אמינותכם אם תנסו בהמשך לומר אמת. אם אינכם רוצים או יכולים לומר את האמת – עדיף לשתוק מאשר לשקר. גם אל תמציאו אליבי מזויף – אם יתפסו אתכם, המילה שלכם תיפגע בבית המשפט.
• לא להתנגד בכוח – כבר צוין: אל תברחו, אל תשתוללו. אל תתקפו שוטר – זה רק יוסיף כתב אישום. גם קללות וגידופים עלולים להוביל לאישום (העלבת עובד ציבור). פשוט הימנעו מכך.
• לא לחתום על ויתור סודיות/הסכמה לחיפוש ללא ייעוץ – לעיתים יבקשו “תחתום לנו שניקח דגימת DNA” או “שנחפש בטלפון שלך”. אם אתם לא בטוחים, תגידו שתרצו ייעוץ לפני חתימה. לחוקרים מותר לערוך חיפוש גם בכפייה עם צו, אין צורך להקל עליהם בלי להבין ההשלכות. כמובן, אם יש צו חיפוש – שתפו פעולה, אבל אם מבקשים הסכמתכם ללא צו – רצוי לסרב בנימוס: “מעדיף שיעשו לפי צו”.
• לא להיפגש עם קורבן/מתלונן או לדון בפרשה עם מעורבים אחרים – כל דבר כזה עלול להתפרש כהטרדת עד או שיבוש. התרחקו מהמתלונן/הקורבן, אל תצרו קשר. גם אל תשוחחו עם חשודים שותפים על המקרה – אולי אתם מוקלטים. אל תשוחחו בטלפון על הפרטים – קחו בחשבון שאולי מאזינים (במקרים חמורים). תנו לעורך דין לעשות את התקשורת הנדרשת.
• לא לשתף פעולה “בהקטנת ראש” – כלומר, יש הנחיות לשתף פעולה באופן בסיסי, אך אל תמהרו “להגיד משהו כדי שיעזבו אותי”. לעיתים נחקרים מודים באשמה קטנה כאסטרטגיה, וזה עלול להסתבך. בלי ייעוץ משפטי, אל תודו בשום עבירה. עדיף לעבור לילה במעצר ולראות שופט מאשר לחתום על הודאה בחקירה מתוך לחץ.
• לא לפגוע בראיות – לעולם אל תשמידו מסמכים, תמחקו הודעות, תשפכו סמים לאסלה וכו’ כאשר אתם כבר חשודים. זה רק יוסיף עבירת שיבוש הליכים ועלול להרוס כל סיכוי להסדר מקל. גם אם עשיתם טעות – היוועצו איך להתמודד, לא ע”י העלמת הראיות.
• לא להתווכח משפטית עם החוקרים – אל תאמרו לחוקר “אתה לא יכול לעשות לי X, זה לא חוקי”, אל תצלמו אותם ותאיימו בתלונה. יש דרך למחות: לומר פעם אחת “אני סבור שזה לא חוקי, אבקש שבדו”ח ירשם שאני מתנגד” וזהו. ריבים רק יסבכו. אם קרה משהו לא חוקי – תתלוננו אח”כ דרך עו”ד למח”ש או ביהמ”ש, לא בו במקום.
• לא לדבר עם אסירים אחרים בתא על המקרה – אם אתם במעצר עם עוד אנשים, היזהרו: ייתכן שיש “מדובב” ביניהם (מודיע משטרה). אל תדברו כלל על עובדות המקרה עם איש בתא. אפילו אם הוא חוקר, מוטב לא לספר. שמרו זאת לעצמכם ולעו”ד. היו ידועים מקרים בהם חשודים הפלילו את עצמם בפני “חבר לתא” שהיה מדובב.
• לא ללכת בלי עו”ד לבית משפט – לפעמים אנשים חושבים “זו רק הארכת מעצר, אחסוך כסף”. זה עלול לפגוע. בדיון מעצר עו”ד יכול לשחרר אתכם. בלי עו”ד, תישארו. לכן, אם אין לכם אחד, בקשו סנגור ציבורי – אל תוותרו על ייצוג.
• לא לסמוך על עצות חובבים – בני משפחה, חברים או אפילו שוטרים “טובי לב” עשויים לייעץ: “תגיד ככה וככה ויהיה בסדר”. הקשיבו רק לעצות משפטיות מוסמכות מעו”ד שלכם. לכל מקרה נסיבותיו, ועצה כללית יכולה להזיק.
• לא להתנהל בפזיזות בתקשורת – במקרים מתוקשרים, ייתכן שפנו אליכם עיתונאים. אל תתראיינו ללא ייעוץ. אמרו “כרגע לא מוסר תגובה”. כל אמירה פומבית היא עלולה להגיע לתיק. גם ברשתות חברתיות – אל תפרסמו פוסטים על המקרה. עדיף פרופיל נמוך.
• לא להפר תנאים – אם שוחררתם בערובה עם תנאים (מעצר בית, הרחקה, איסור אינטרנט וכו’), אל תפרו אותם! זה יגרום מיד למעצר מחדש וקושי עצום לקבל הקלות. קחו תנאים מאוד ברצינות, גם אם מטרידים. עדיף לשמור קלה כחמורה מאשר להסתכן בהחמרה.

זכרו את זכויותיכם. לכל אדם יש זכות להליך הוגן, כולל שתיקה וייצוג. אל תוותרו עליהן מרצון. המשטרה והתביעה מיומנות בחקירה והפללה; זכותכם להשתמש בכל הכלים החוקיים להגנתכם. ההתנהגות הנכונה בשעות ובימים הראשונים קובעת במידה רבה את כיוון התיק. טעויות קריטיות (כמו וידוי פזיז) קשה מאוד לתקן אחר כך. ואחרי כל ההנחיות – חשוב בהקדם האפשרי לערב עורך דין פלילי מנוסה, כי אין תחליף לייעוץ ספציפי המותאם לנסיבות המקרה שלכם.

להלן טבלת השוואה המסכמת מקצת מהמידע שהובא: השוואה בין מספר עורכי דין בולטים, משרדים מובילים, תחומי התמחותם, טווחי מחירים ושירותים ייחודיים.

(הערה: הטווחים והמחירים משוערים ומשתנים לפי מורכבות כל מקרה. עלות ממשית עשויה להיות שונה מהטווח הכללי שניתן.)

טבלת ההשוואה לעיל ממחישה באופן מרוכז את ההבדלים בין עורך דין אחד למשנהו: החל ממיקום גאוגרפי, דרך סוגי תיקים מטופלים, ועד אומדן עלויות אופייני. כמובן, כל תיק הוא ייחודי – אך הכלים, האנשים והגישה שהלקוח בוחר ישפיעו על מסעו המשפטי.

עו”ד פלילי – טובי הסנגורים
המשפט הפלילי הוא שדה קרב גורלי, בו ניצבים היחיד והמדינה. עורכי הדין הפליליים – אותם אנשים שעסקנו בהם באריכות – הם המגנים שבחזית, הלוחמים למען זכויות הנאשמים. הם באים מרקע שונה, פועלים בשיטות מגוונות, ולכל אחד סיפור מרתק משלו. אך משותפת להם האמונה כי כל אדם זכאי להגנה מרבית במסגרת החוק, אפילו מול האשמות החמורות ביותר. היכרות עם טובי הסנגורים ועם כללי המשחק, כמו גם נקיטת צעדים נכונים במקרה אישום, יכולה להיות ההבדל בין אובדן לתקווה. ידע הוא כוח – וכשמדובר בחירותנו, אין תחליף לידע ולייצוג מיומן.