פסקי דין חשובים

לפניי תביעה רכושית לפירוק השיתוף בבית הצדדים והסדרת העניינים הרכושיים ביניהם.

עורך דין מומלץ

העובדות שאינן במחלוקת

1. הצדדים נישאו כדמו”י ביום 20/12/2016. מנישואיהם נולד בנם הקטין, יליד יולי 2019. הצדדים נפרדו והתגרשו ומועד הקרע נקבע בהסכמה ליום 27/10/2019.

2. הצדדים ערכו הסכם ממון ביניהם ביום 06/02/2017 ובמסגרת ההסכם ציינו כי קיבלו הסבר על המשטר הרכושי וביקשו להחיל עליהם איזון שונה בהסכם הצופה פני עתיד.

3. מפאת חשיבותו להמשך ההליך, אציין כעת את עיקרי הסכם הממון (להלן: “ההסכם” ו/או “הסכם הממון“):

“7. בני הזוג מסכימים כי לא צברו זכויות זה כלפי זו וזו כלפי זה בנכס או זכות כלשהי קודם למועד הנישואין.

8. ערך כל נכס ו/או זכות, אשר ייצברו במאמץ משותף במהלך הנישואין, הן בנכס קיים והן בנכס עתידי, החל מיום הנישואין ועד למועד האיזון, ולמעט מה שיוחרג מפורשות בהסכם זה הדגשה במקור, הערה שלי- ע.ג), שייכים לצדדים בחלקים שווים.
9. הנתבעת מצהירה כי אין לה נכסים כלשהם על שמה ו/או לזכותה ו/או חובות במועד הנישואין.
10. לתובע נכסים וחובות מלפני הנישואין ואלו הם:

10.1 “דירה” – לתובע דירת מגורים ברחוב…בעיר…, אשר נרכשה על ידו בשנת 2009 (להלן: הדירה ב…). הדירה שופצה על ידו ממקורותיו קודם לנישואין ואין עליה משכנתא. שווי הדירה למכירה בשוק החופשי במועד הנישואין, לאחר בדיקה ביד 2, הוסכם כ- 1.2 מיליון ₪.

10.2 “קרקע לבנייה”- לתובע זכות בקרקע לבניה בשכונת בני ביתך ב… בעיר…, אשר רכש מאחיו…הקרקע נרכשה בתמורה לסך כולל של 700,000 ₪, מהם שולמו קודם לנישואין 180,000 ₪ ממקורותיו. הקרקע רשומה על שם האח ואמורה לעבור על שם התובע והנתבעת במועד השלמת התשלומים, ועליו מתעתדים התובע והנתבעת לבנות את ביתם…

10.3 לתובע יתרת הלוואה בסך של 260,000 ₪, המשולמת מחשבונו בתשלומים חודשיים, לסיום בשנת 2021.

11. הסכמות לגבי הנכסים המפורטים בסעיף 10:

11.1 הקרקע והבית שייבנה עליה יירשמו בפנקסי הרישום הרלוונטיים ע”ש בני הזוג בחלקים שווים.

11.2 במועד איזון נכסים:

11.2.1 ככל שהדירה בעיר… תהיה ברשותו של התובע (הכוונה לדירה שבבעלותו טרם עריכת הסכם הממון. להלן: “הדירה“- הערה שלי, ע.ג)- היא תהיה לתובע בלבד ולנתבעת לא יהא כל חלק בה. שווי בית הצדדים יחולק בין הצדדים בחלקים שווים, ומחלקו של התובע יועברו לנתבעת 3% משווי מכירה של הדירה בעיר… באותה העת, בשוק החופשי כשהיא פנויה. השווי ייקבע בהסכמה או על פי חוות דעת שמאי מוסכם או ממונה ע”י בית משפט.

11.2.1.1 ככל שבית הצדדים לא יהא ברשותם, תיחשב כל חלופה שלוכבית הצדדים לצורך ההתחשבנות.

11.2.2 ככל שהדירה בעיר… לא תהא ברשותו של התובע-יחושב החלק באחוזים (ההדגשה במקור- ע.ג) שמהווה ‘מחיר מכירת הדירה בעיר… כערכה במועד האיזון בתוך שווי בית הצדדים (קרקע ומבנה) כערכו במועד האיזון (והתוצאה תהא להלן: “אחוזי שווי הדירה בעיר…). ערכי שווי יחושבו בהסכמה או על פי חוו”ד שמאי מוסכם או ממונה על ידי בית המשפט. בית הצדדים יימכר או יועבר בהעברה בין הצדדים וחלוקת שוויו תהא כמפורט להלן: משווי מכירה של בית הצדדים שייכים 97% מסכום ‘אחוזי שווי הדירה’ לתובע ו-3% הנותרים ישולמו לנתבעת. יתרת שווי בית הצדדים לאחר ניכוי רכיב זה תהא לצדדים בחלקים שווים.

…

11.2.3 חישוב זה מביא לידי ביטוי, על פי רצון בני הזוג והמיתווה שבחרו, את: שווי הדירה של התובע בעיר…, התשלום ששולם התובע עבור הקרקע, והחלק ביתרת ההלוואה שנותר לתובע מלפני הנישואין(ההדגשה במקור. ההערה שלי- ע.ג)ואשר מוסכם ששווים לא יאוזן בין בני הזוג והם לא יבואו בכלל הנכסים לאיזון, והכל על פי המיתווה המפורט בסעיף זה על כל חלקיו.

…

12.1 ככל שמכל סיבה שהיא, ייקח התובע הלוואה אישית לטובת החברה, תהא יתרת ההלוואה במועד איזון הנכסים חוב שלו בלבד ולנתבעת לא יהא בו כל חלק או אחריות.

…

15 שווי כל נכס אחר אשר ייצבר במהלך תקופת הנישואין ולא צוין לגביו מפורשות בהסכם זה, למעט מתנות ו/או ירושות שיקבל מי מהצדדים במהלך הנישואין ויותירם על שמו ו/או ברשותו(ההדגשה במקור, הערה שלי- ע.ג), יהא שייך לצדדים בחלקים שווים”.

4. ההסכם אושר על ידי ביום 06/02/2017 וקיבל תוקף של פסק דין.

5. בין הצדדים התנהלו הליכים נוספים לפניי ביניהם תובענה בנוגע לזמני שהות בה ניתן פסק דין בהסכמה ביום 13/01/2021 ותובענה למזונות במסגרתה ניתן פסק דין ביום 26/10/2021. שעה שאינם רלוונטים להליך, לא מצאתי להביא עיקרם בהליך זה, למעט קביעתי בתביעת המזונות לפיה התובע בעלים של 15% ממניות בחברה משפחתית הנמצאת בבעלות אביו ואחיו ועובד בחברה ואילו הנתבעת מורה.

6. בכתבי הטענות טענו הצדדים טענות רבות האחד כלפי השני ואדרש להן להלן.

7. במסגרת ההליך מונה שמאי שהעריך את שווי דירת התובע שנמכרה ודירת בני הזוג. מחוות דעת השמאי מיום 05/05/2021 עולה כי שווי דירת התובע שנמכרה עמד על סך של 1,420,000 ₪ ושווי בית המגורים של הצדדים (להלן” הבית“) עמד על סך של 2,660,000 ₪.

8. עוד מונה אקטואר להערכת שווי הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות של הצדדים ומחוות דעתו מחודש מאי 2021 עלה כי בהתאם לשיטה א’ על התובע להעביר לנתבעת סך של 7,346 ₪ ולפי שיטה ב’ נקבעה נוסחה בהתאם לפסיקתאות שהוגשו לחתימתי. התובע נדרש להודיע איזו שיטה בוחר לאמץ. בהודעתו מיום 29/08/2021 הודיע התובע כי מבקש לאמץ שיטה א’ ומבקש להעביר הסכום יחד עם יתרת הסכומים אותם יידרש להעביר לנתבעת בתום ההליך.

9. ביום 19/07/2021 הגיעו הצדדים במעמד הדיון להסכמה כדלקמן:

“מוסכם שחלקה של הנתבעת בדירות עומד על 662,600 ₪.

המחלוקת לעניין זה הינה קיזוז ההלוואה שנלקחה על ידי התובע/או הצדדים, ובני משפחתו בסך של 500,000 ₪ .

כמו כן מחלוקת נוספת בעניינם של הצדדים הינה האם על התובע להשיב לנתבעת מחצית תשלום ההלוואות ששולמו על ידו בתקופת החיים המשותפים בשים לב להוראות סעיף 10.2 ו – 10.3 כאמור בהסכם שאושר ביום 6.2.17″

(ראו עמוד 6 לפרוטוקול מיום 19/07/2021, שורות 12-17).

10. אם כן, בין הצדדים נטועה מחלוקת בנוגע להלוואה שנטלו לכאורה מאביו של התובע בסך של 500,000 ₪ ביום 15/04/2018 לטובת בניית ביתם כטענת התובע ובהתאם להסכם ההלוואה שצורף לתיק כנספח 3 לכתב התביעה. מנגד, טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי חתמה על ההסכם לאחר שהוסבר לה על ידי התובע ואחיו כי מדובר בהסכם לצרכי הנהלת חשבונות של החברה וכי מדובר בהסכם על הנייר. עוד טענה כי דף 1 ודף 4 בהסכם הוחלפו וחתימתה זויפה.

11. לפיכך, מונתה בתיק בהסכמה מומחית לבדיקת כתב ידה של הנתבעת על גבי הסכם ההלוואה.

12. בחוות דעתה מיום 14/10/2021 קבעה המומחית כי החתימות נשוא המחלוקת נכתבו על ידי התובעת וכי מסקנתה הינה ברמת ודאות 1 במסמך הנוסחים של חוות דעת מומחה לבדיקת כתב יד ופירושיהם. דהיינו, לדעת המומחית הכתב במחלוקת נכתב על ידי הכותב. המומחית נחקרה על חוות דעתה.

13. טענות התובע

• בין הצדדים הוגדר מנגנון לפירוד בהסכם הממון והואיל והנתבעת לא טענה מעולם לבטלות ההסכם ולולא טענותיה הסותרות הדיון היה מסתיים לפני כשנה וחצי.

• במסגרת הסכם הממון שאושר בבית המשפט הצהירה הנתבעת כי אין ברשותה כל נכס או חוב במועד הנישואין ואילו לתובע היו נכסים טרם הנישואים, דירה קרקע לבנייה, יתרת הלוואה, שותפות בחברה משפחתית וקצבת נכות מצה”ל.

• בדיון שהתקיים בין הצדדים ביום 24/03/2022 לא היתה מחלוקת עקרונית בין הצדדים בנוגע לסכום שיש לאזן ונותרה מחלוקת אחת והיא הסכם ההלוואה שנחתם בין הצדדים לאבי התובע.

• הסכם הממון קבע הסדר איזון משאבים והחריג את הקרקע לבנייה שנרכשה על ידי התובע ואת ההלוואה שנטל בסך של 180,000 ₪. לצדדים חשבונות בנק נפרדים והנתבעת הודתה כי לא הפקידה משכורתה בחשבון המשותף וכלל הכנסתה נותרה בידה ולכן, לא תוכל לטעון כי שלמה מהכנסתה את החזר ההלוואה שהוחרג.

• חישוב האיזון בהתאם לחוות דעת האקטואר כולל הדירה שהיתה לתובע טרם הנישואין שהוערכה על ידי השמאי בסך של 1,420,000 ₪. על פי הסכם הממון זכאית הנתבעת לסך של 3% ממנה ובסך של 42,600 ₪. הדירה המשותפת הוערכה בשווי 2,660,000 ₪ ובניכוי הדירה הראשונה, זכאי כל צד לסך של 620,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף את הסכום על התובע לשלם לנתבעת בהתאם לחוות דעת האקטואר. לאחר ניכוי מחצית הלוואת ההורים לכאורה הגיעה לנתבעת סך של 419,000 ₪ ובניכוי סך של 180,000 ₪ אותם שילם התובע מההלוואה שנטל טרם הנישואים, הלוואה שהוחרגה מהסכם הממון, חלקה של הנתבעת במסגרת האיזון יעמוד על סך כולל של 239,946 ₪.

• לטענתו, לצורך בניית ביתם חתמו הצדדים על הסכם הלוואה עם אבי התובע בסך של 500,000 ₪ ביום 15/04/2018ועליהם להשיב ההלוואה במועד שלא הוגדר בזמן אולם נקבע כי הסכום יוחזר תוך חמש שנים.

• מחקירות האב ויתר בני המשפחה עולה כי ההסכם נחתם בתום לב ולצורך הגנה על כספי אבי התובע והצדדים ידעו על מה חותמים. כך גם נטען כי ההסכם גובש לאחר שהתברר גובה הסכום בהתאם להוצאות האמיתיות ששולמו על ידי האב. כך גם מומחית בית משפט קבעה כי ההסכם אינו מזויף ועדותה היתה עקבית ולא נסתרה.

• מהחקירות עולה כי אבי התובע נסע לסין ורכש להם ציוד לבנייה שחסך לבני הזוג מאות אלפי שקלים ואף הנתבעת אשרה הדברים. עדות התובע לא נסתרה וכך גם עדות עדיו.

• עדות הנתבעת מלאת סתירות ושינויי גרסאות. כך טענה שחתמה על הסכם הלוואה פיקטיבי מול החברה בבעלות אבי התובע, התובע ואחיו. מנגד, טענה כי חתימתה זויפה ולאחר מכן העידה כי חתמה על הסכם ההלוואה כי סמכה על התובע שביקש ממנה לחתום.

• אין לקבל טענות הנתבעת לפיהן מודרה מהחלטות בנוגע לבניית הבית.

• משכך, הוכח כי הנתבעת חתמה על הסכם ההלוואה; היתה מעורבת בבנייה; הודתה שלא היה לצדדים מקור כספי אחר להשלמת הבנייה; הבית נבנה מעצמו וללא מקורות מימון ויש לקבוע כי הסכם ההלוואה עומד בעינו ויש לאכפו.

• ההלוואה שנלקחה על ידי התובעת מבנק הפועלים טרם הנישואין בסך 300,000 ₪ הוחרגה בהסכם הממון. נכון ליום 09/19 יתרתה עמדה על כ- 121,000 ₪. התובע הוכיח כי שולמה מחשבונו והנתבעת מעולם לא שתפה הכנסתה ולכן אין להורות על השבת מחצית ההלוואה ששולמה.

• יש למכור הרכב שנותר בשימושה של הנתבעת ולאזן את שוויו בין הצדדים בסך של כ- 40,000 ₪ נכון למועד הקרע.

• יש לחייב הנתבעת בהוצאות ההליך בשל התנהגותה חסרת תום הלב, הגשות סרק ושימוש לרעה בהליכי בית משפט.

14. טענות הנתבעת

• לטענת הנתבעת התובע בחר בסעיף 10 להסכם הממון להחריג הדירה בעיר.., להחריג קרקע לבנייה בשווי 700,000 ₪ שמתוכם שולמו 180,000 לפני הנישואין ונותרה יתרה לתשלום בסך של 520,000 ₪ והלוואה בסך של 260,000 ₪. לפיכך על התובע להשיב לנתבעת מה ששילם מיום הנישואין ועד מועד הקרע. בתקופת הקרע שולם סך של 520,000 ₪ בגין הקרקע ועוד 140,000 ₪ עבור ההלוואה. סך הכל שולם 660,000 שמתוכם מגיע לנתבעת החזר מחצית בסך של 330,000 ₪.

• הנתבעת לא קבלה הלוואה מאבי הנתבע ואם התובע עשה כן ללא ידיעתה, עליו לשאת בכך. היא חתמה על הסכם מול החברה שבבעלות אבי התובע, התובע ואחיו (להלן: “החברה“) ולא מול אדם פרטי וגם אז דובר על הסכם פיקטיבי לאחר שהוסבר לה על ידי התובע ואחיו כי מדובר בענייני החברה ולטובת העסק. נטל ההוכחה להוכיח כי אכן ניתנה הלוואה בסך של 500,000 ₪ רובץ על הצד שנתן את ההלוואה ועליו להוכיח גם את מקורות המימון.

• התובע לא הציג ולו חשבונית אחת ששולמה על ידי אביו. ככל שהוצאה חשבונית היא הוצאה על שם החברה ולא צוין בה כי ניתנה כתשלום על בית הצדדים. יתרה מזאת, התובע ואביו מוציאים חשבוניות מהחברה, מזדכים עליהם ומבקשים החזר הלוואה.

• גם מעדויות התובע ובני משפחתו עולה כי האב לא הוכיח כי שילם הסכומים שטען כי שילם ולמעשה מדובר בערבוב כספים בין החברה לאב שככל הנראה וחלקם אף נטען כי התקבלו וניתנו במזומן. אין רישום כי ניתנו כספים מהחברה ולא הוכח כי האב שילם התשלומים בפועל.

• במהלך חייהם המשותפים חסכו הצדדים כספים שעה שהתגוררו בבית הורי הנתבעת שעזרו וסייעו לבני הזוג רבות.

• התובע ומשפחתו מנסים לחמוק מרשויות המס, עושים בינם לבינם עסקאות והחלפות, מוציאים מהחברה כספים ללא רישום ועוד.מדובר בעסק משפחתי בבעלות אבי התובע, אחיו ובבעלותו. בבעלותו 15% מהחברה.

• האב לא הוכיח כי ההלוואה נרשמה ולא הוכיח כל תיעוד לכספים שניתנו לכאורה.

• הנתבעת לא שינתה גרסתה ועומדת על טענתה לפיה חתמה על הסכם מול החברה והתובע ואחיו הסבירו לה כי מדובר בענייני החברה.

• מימון רכישת הבית נעשה מכספי דירת התובע מלפני הנישואין שנמכרה בסך של 1,400,000 ₪ ומכספי מתנות החתונה בסך של 200,000 ₪. כך גם הוכח שהתובע העביר כספים מחשבונו לחשבון אביו.

• ההלוואה מבנק הפועלים שנטל התובע בסך 300,000 ₪ מיום 31/03/2016 הוחרגה מהסכם הממון ועמדה במועד תחילת הנישואין על סך של 260,000 ₪ ובמועד הקרע על סך של 121,000 ₪. לא עלה בידי התובע להוכיח כי שולמה מכספים חיצוניים ועל התובע להשיב מחצית הכספים ששילם לטובת ההלוואה ומאחר ונפרע בחיי הנישואין סך של 140,000 ₪, עליו להשיב לנתבעת מחצית, בסך של 70,000 ₪. זאת בהתאם לכלל לפיו מה שנצבר בחיי הנישואין הוא משותף, אלא אם הוחרג בהסכם הממון. שעה ששכרו של הנתבע לא הוחרג אזי מחציתו שייכת לנתבעת.

• הנתבעת זכאית לקבל מחצית מזכויותיו הסוציאליות של התובע ממקום עבודתו ולקבל מחצית מהרווחים אותם קיבל ממקום העבודה.

• דירת הצדדים הוערכה במאי 2021 ומאז חלפו שנתיים ומחירי הנדל”ן עלו ולפיכך, יש להורות על חוות דעת עדכנית ולהורות כי התובע ישלים לנתבעת בהתאם להסכמות הצדדים בהסכם הממון., 3% משווי הדירה של התובע; 70,000 ₪ החזר הלוואה בהתאם לסעיף 10.3 להסכם והחזר בסך של 260,000 ₪, שווי קרקע בהתאם לסעיף 10.2 להסכם ולקבוע כי רכוש הצדדים שנצבר בחייהם המשותפים הוא בר איזון.

15. דיון והכרעה

כאמור לעיל, הצדדים נישאו ביום 20/12/2016, ערכו ביניהם הסכם ממון בין בני זוג והוא אושר בבית משפט זה ביום 06/02/2017. עוד יצוין כי הצדדים אינם חלוקים על תחולתו של ההסכם לצורך הסדרת הרכוש בנסיבות העניין, אלא עיקר המחלוקת הינה ביחס לאופן יישום ההסכם על המקרה שלפניי.

16. הוראות סעיף 3 (א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג- 1973 (להלן: “החוק”), קובעות כי:

“לא עשו בני הזוג הסכם ממון, ואם עשו- במידה שההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה…”

אם כן ושעה שהצדדים ערכו הסכם כאמור לעיל, יש לפעול בהתאם להוראות ההסכם ביחס לרכוש וככל שההסכם ‘שותק’ יש לפנות להוראות החוק ואדרש למחלוקות ביניהן בהתאם להסכמות הצדדים כפי שמצאו ביטוין בפרוטוקול הדיון מיום 19/07/2021.

17. חלקה של הנתבעת בבית המשותף

במעמד הדיון הסכימו הצדדים כי חלקה של הנתבעת בבית המגורים עומד על 662,000 ₪ וזאת לנוכח הוראות ההסכם ושווי דירת התובע ובית הצדדים נכון למועד חוות דעת השמאי מיום 05/05/2021 עת העריך דירת התובע בסך של 1,420,000 ₪ ואת בית הצדדים בשווי של 2,660,000 ₪.

הוראות הסכם הממון הרלוונטיות להערכת חלקם של הצדדים בבית המגורים שעה שדירת התובע נמכרה, קובעות כדלקמן:

” ככל שהדירה בעיר… לא תהא ברשותו של התובע-יחושב החלק באחוזים (ההדגשה במקור- ע.ג) שמהווה ‘מחיר מכירת הדירה בעיר… כערכה במועד האיזון בתוך שווי בית הצדדים (קרקע ומבנה) כערכו במועד האיזון (והתוצאה תהא להלן: “אחוזי שווי הדירה בעיר…). ערכי שווי יחושבו בהסכמה או על פי חווד שמאי מוסכם או ממונה על ידי בית המשפט. בית הצדדים יימכר או יועבר בהעברה בין הצדדים וחלוקת שוויו תהא כמפורט להלן: משווי מכירה של בית הצדדים שייכים 97% מסכום ‘אחוזי שווי הדירה’ לתובע ו-3% הנותרים ישולמו לנתבעת. יתרת שווי בית הצדדים לאחר ניכוי רכיב זה תהא לצדדים בחלקים שווים”.

18. בעניין שווי הבית טוען התובע כי על פי הוראות ההסכם שווי זכויותיה של האישה עומד 662,600 ₪, כאשר הסכום כולל את שווי דירתו מלפני הנישואין כאמור בהערכת שמאי, בסך של 1420,000 כאשר יש להפחית סכום זה מתוך כלל שוויה של בית הצדדים (דהיינו, סך של 2,660,000 ₪, שווי בית הצדדים, פחות 1,420,000 ₪, שווי דירת התובע) ולמחצית סכום זה, יש להוסיף על פי הסכם הממון 3% משווי דירת האיש (דהיינו, 3% מתוך 1,420,000 ₪, סך הכל 42,6000 ₪).

19. סך כל תחשיב חלקה של הנתבעת בדירת המגורים עומד על פי תחשיב זה על סך של 2,660,000 ₪ פחות 1,420,000 ₪ לחלק לשניים ובסך הכל הסכום עומד על סך של 620,000 ₪ אליו יש להוסיף עוד 42,600 ₪ (3% מחלקו בדירתו) ובסך הכל, עומד חלקה של הנתבעת בבית על סך של 662,600 ₪.

20. הנתבעת אינה מתנגדת לאופן ביצוע התחשיב בהתאם לעמדת התובע וכאמור בהודעת הצדדים בתיק מיום 19/07/2021 וכאמור בהסכם הממון, אולם טוענת שלאור עליית מחירי הדיור, יש להכין חוות שמאית עדכנית.

21. עיון בסעיף 11.2.2 להסכם שצוין לעיל קובע כי המועד שבו יחושב שווי דירת התובע ושווי בית הצדדים הוא מועד האיזון. בעניין זה אומנם סעיף 6 להסכם הממון קובע כי מועד האיזון יהא מועד הפירוד/ מועד הקרע, אלא שבפועל מאז ועד עתה לא הועבר לנתבעת חלקה ואף התובע ביקש להמתין עם העברת חלקה של הנתבעת עד לביצוע מלוא האיזון (ראו לעניין זה הודעתו לתיק מיום 29/08/2021 סעיף 4 עת ביקש להעביר מלוא הסכומים אותם חייב לנתבעת כמקשה אחת בסיומו של ההליך). משכך ושעה שעד עתה לא הועבר לנתבעת הסכום שאינו שנוי במחלוקת ומאז הערכת שווי השמאי חלפו למעלה משנתיים וחצי, ברי כי חל שינוי בשווי הדירות אותו יש לקחת בחשבון.

22. משכך, ושעה שטרם בוצע האיזון, ולאור השינוי שחל בשווי הנכסים בשוק הנדל”ן בשנתיים וחצי האחרונות, מצאתי מקום להורות על עריכת חוות דעת עדכנית לשני הנכסים דירת התובע ובית הצדדים זאת תוך 30 יום. עדכון חוות הדעת יבוצע על ידי השמאי שהעריך שווי הנכסים בתיק. הצדדים יחלקו בשכרו בחלקים שווים והשמאי לא יחל בחוות דעתו עד אשר יוסדר שכר טרחתו.

הצדדים יבצעו התחשיב מעודכן להערכת חלקה של הנתבעת בבית הצדדים בהתאם לאמור בסעיף 11.2.2 וכאמור בסעיף 18 לפסק הדין.

23. הסכם ההלוואה על סך של 500,000 ₪ עם אבי התובע

לטענת התובע יש להפחית מחלקה של הנתבעת ברכוש הצדדים בגין הלוואה שנטלו בני הזוג מאביו.

לטענתו בני הזוג נטלו מהאב הלוואה בסך של 500,000 ₪ ביום 15/04/2018, כאשר האב הוסכם כי האב ילווה לצדדים את הסכום כחלק מסיוע ותמיכה בבניית ביתם, כאשר הוא נושה מובטח ועל הצדדים להשיב ההלוואה ללא ריביות והצמדות. אומנם מועד החזר ההלוואה לא נקבע מראש, אולם סוכם כי יוחזר תוך חמש שנים והצדדים טרם החלו בהשבת ההלוואה.

24. מעיון בהסכם ההלוואה הכולל ארבעה עמודים, מיום 15/04/2018 עולה כי ההסכם שכותרתו הסכם הלוואה, נערך בין אבי התובע לבין הצדדים. יוער כי על כל עמוד בהסכם מופיעות שלוש חתימות.

אצטט כעת את עיקרי ההסכם:

“הסכם הלוואה

מצד אחד מ’ (אבי התובע- הערה שלי, ע.ג)

לבין

התובע והנתבעת (להלן: “הלווה”)

…

הואיל והלווה ביקש מהמלווה להעמיד לרשותו הלוואה כספית; והואיל והמלווה הסכים להעמיד לרשות הלווה את ההלוואה המבוקשת בתנאים וכנגד הביטחונות והערבויות  כמפורט בהסכם זה להלן:

…

תנאי ההלוואה

המלווה יעמיד ללווה הלוואה (להלן: “ההלוואה”), והלווה יקבל ממנו את ההלוואה, הכל בתנאים המפורטים להלן:

• ההלוואה הינה בסך השווה בש”ח של 500,000 ₪
• ההלוואה תועבר לידי הלווה כחלק מסיוע ותמיכה בבניית ביתו של הלווה ותעשה באופן הדרגתי, החזר ההלוואה אינו מוגדר בזמן ובלבד שיובהר כי המלווה הוא נושה מובטח, כאמור בהסכם זה וכנגד חתימת הסכם לא יעמיד הלווה שיק ביטחון לפקודת המלווה.
• …
• הקרן תוחזר למלווה בתוך- 5 שנים…

פרעון ההלוואה ופירעון מיידי

• הלווה מתחייב בזאת לפרוע את ההלוואה במידה ונדרש למכור את הדירה או לחלק את רכושו מסיבות שונות.
• …

25. בסיכומיו הוסיף וטען כי הוכח שההסכם נחתם בתום לב והוכח שההסכם נחתם בבית האח כאשר כל הצדדים ידעו על מה חותמים. עוד ציין כי גם מומחית בית משפט קבעה כי ההסכם אינו מזויף ועדותה היתה חד משמעית ועקבית.

26. כך גם אישרו העדים שסכום ההלוואה גובש רק לאחר שהתגבש הסכום המדויק של ההוצאות שהוצאו לטובת הבית ובהתאם להוצאות האמיתיות ששולמו על ידי האב.

27. ביחס לעדותה של הנתבעת נטען כי עדותה מגלה סתירות רבות ושינוי גרסאות. היא המשיכה להכחיש תוקפו של ההסכם חרף חוות דעת המומחית ואף חיזקה ואימתה גרסתו של התובע ומשחתו ביחס להסכם ההלוואה

28. מנגד, טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי חתימתה בעמודים 1 ו-4 על גבי הסכם ההלוואה בעמודים 1 ו- 4 מזויפות. עוד טענה כי לאחר שהסתיימה בניית ביתם המשותף של הצדדים בשנת 2018 התייצב בביתם אחי התובע עם מסמכי הלוואה בידיו וטען כי גם אח נוסף של התובע ואשתו חתמו על מסמכי הלוואה כלפי החברה המשפחתית. התובע ואחיו י’ הסבירו כי הפעולה נעשית לצורכי הנהלת חשבונות של החברה על הנייר ללא קבלה וללא השבה וכולם חותמים. כך גם אבי התובע לא נכח באותו מעמד ושמו כמלווה בדף הראשון והרביעי מעולם לא הוצגו בפני הנתבעת. משכך, טענה כי דף 1 ו-4 הוחלפו וחתימתה זויפה.

29. עוד הוסיפה שביום 18/04/2018 חלו יום הזכרון והעצמאות ואין זה סביר שהאח י’ היה אצלם באותו מועד.

30. אם כן, לגרסתה, ההסכם מזויף. הבית נבנה בשנת 2017 ותאריך נשוא ההסכם אינו מתיישב עם הגיונה של ההלוואה שלכאורה נועדה לטובת בניית הבית.

31. בסיכומיה חזרה על עמדתה לפיה לא קיבלה כל הלוואה מאבי התובע וככל שחתמה על הסכם הרי שהוא נעשה מול החברה ולא מול האב ישירות ומדובר בהסכם פיקטיבי שנעשה לטובת העסק. כך גם לא הוכחה טענת האב כי שילם במזומן ומדובר בנסיונות לחמוק מרשויות המס

32. בניירת שצורפה לא צורפו ראיות לפיהן החשבוניות שולמו על ידי אבי התובע ואלו הוצאו על ידי החברה בלבד ולא הוכח כי שילם בפועל בעצמו. עדות האב ובניו לא נתמכה בראיות. כך גם העובדה שהאב ובניו עוסקים בענף הרלוונטי הוזילה עלויות הבנייה כמו גם העובדה שבנו שלוש וילות במקביל.

33. במהלך חייהם המשותפות חסכו בני הזוג כספים שעה שהתגוררו אצל הורי הנתבעת ולא שילמו עבור הוצאותיהם.

34. היא לא שינתה גרסתה ועדות המומחית אינה מהותית מהטעם שמלכתחילה טענה כי הוחתמה על הסכם מול החברה בלבד והיא לא קיבלה הכספים שנטען כי נתנו לה בהלוואה, שכן מימון הבית נעשה באמצעות דירת התובע בסך של כ- 1,400,000 ₪; כספי מתנות מחתונת הצדדים בסך של כ- 200,000 ₪ והעובדה שהתגוררו בבית הוריה וחסכו מירב ההוצאות בעת הבנייה.

35. אומר כבר עתה כי לא מצאתי לקבל עמדת הנתבעת ביחס להסכם ההלוואה ואנמק.

המדובר בהסכם בן ארבעה עמודים כאשר הנתבעת טענה כי חתימתה בעמודים 1 ו-4 הוחלפו וחתימתה בהם זויפה.

36. עדות המומחית

לצורך בחינת הטענה מונתה על ידי בית משפט מומחית לבחינת כתבי יד, הגב’ סימה אנקונה. בחוות דעתה מיום 13/10/2021 ציינה המומחית כי מסמך ההלוואה בן הארבע עמודים ובו חתימותיה של הנתבעת במקור הוצג בפניה. בחוות דעתה ציינה כי בבדיקת החתימות בתחתית דפי ההסכם מצאה סימני לחץ של כתיבה וכך מצאה בעמוד 2 סימני לחץ של שלוש החתימות מעמוד 1; בעמוד 3 מצאה סימני לחץ של שלושה החתימות מעמוד 2 ובעמוד 4 מצאה סימני לחץ של שלוש החתימות מדף 3.

מכאן, הסיקה המומחית כי החתימות בארבעת דפי ההלוואה נכתבו באותו מעמד כאשר הדפים היו מונחים אחד על השני לפי סדר המיספור שלהם.

בנסיבות אלו, די באמור בכדי לשמוט טענותיה של הנתבעת לפיה הוחלפו עמודים 1 ו-4 להסכם ההלוואה.

37. עוד ציינה המומחית כי מצאה התאמה בין ארבע החתימות נשוא המחלוקת לבין דוגמאות חתימותיה של הנתבעת. משכך ולאור תכונות הכתיבה שפורטו בחוות דעתה, התאמתן לדוגמאות והיעדר ניגודים הביאו אותה למסקנה כי החתימות כולן על גבי הסכם ההלוואה שנחזות כחתימותיה של הנתבעת אכן נחתמו על ידה וזאת ברמת וודאות 1, שהיא בהתאם לנוסחים של חוות דעת מומחה לבדיקת כתבי יד, כי לדעת המומחה הכתב במחלוקת נכתב על ידי הכותב.

38. המומחית העידה בבית המשפט על חוות דעתה וזו לא נסתרה. אומנם הנתבעת טענה בסעיף 22 לסיכומיה כי עדות המומחית אינה מהותית אלא שאיני מקבלת הטענה. עדותה של המומחית היתה ברורה, מהותית ועניינת ולא נסתרה כלל וכלל. מה גם שהמומחית הסבירה כיצד הגיע למסקנתה, הן בחוות דעתה והן בצילומים המוגדלים של חתימות הצדדים בהם ניתן לראות כי אכן קיימים סימני לחץ על גבי העמודים הבאים של ההסכם. עובדה זו מחזקת את קביעת המומחית לפיה כל ארבעת העמודים נחתמו יחד בניגוד לטענת הנתבעת, שטענה כי עמודים 1 ו-4 להסכם הוחלפו ושומטת הקרקע תחתיה.

39. יוער כי הנתבעת בקשה להביא חוות דעת נוספת, בקשה שסורבה. עם זאת, נעתרתי לבקשת הנתבעת להעביר ההסכם המקורי למומחית מטעמה. כעולה מהצהרת ב”כ הנתבעת בדיון האחרון בו נחקרה המומחית, ההסכם המקורי נמצא בידי המומחית מטעם הנתבעת ולא הוצג בפניי. בנסיבות אלו ולאור חוות דעת המומחית שלא נסתרה, אני קובעת כי ההסכם הכולל ארבעה עמודים נחתם במעמד אחד כאשר ארבעת עמודי ההסכם היו אחד מעל השני. עוד אני מאמצת קביעת המומחית לפיה כל החתימות על גבי ארבעת עמודי ההסכם, הן חתימותיה של הנתבעת ואני דוחה הטענה לפיה חתימתה זויפה על גבי עמודים 1 ו-4 להסכם והעמודים הוחלפו כנטען בסעיף 32 לכתב ההגנה.

40. אשר על כן, אני קובעת כי נסתרה טענות הנתבעת לפיה הוחלפו עמוד 1 ו-4 להסכם וכי חתימתה זויפה על גבי עמודים אלו.

41. לא זו אף זו, בניגוד לנטען בסעיף 32 לפיה הוחלפו עמודים 1 ו-4 להסכם וחתימתה בהם זויפה, שנתה הנתבעת גרסתה בעדותה:

“ש. את טוענת שהכל מזויף.

ת. אני לא טוענת שהכל מזויף, רק העמוד הראשון מזויף של הסכם ההלוואה.

ש. לטענתך את כן מאשרת שבוצעה הלוואה מול החברה?

ת. לא בוצעה הלוואה. אני מאשרת שחתמתי על הסכם מול החברה. מעולם לא נכנס אליי כסף מהחב’…

…

ש. חתמת על הסכם של 500,000 ₪ מהחברה, אבל את טוענת שמעולם לא קיבלת כסף.

ת. נכון”.

(עמוד 33 לפרוטוקול, שורות 8-27).

42. אם כן, בניגוד לאמור בסעיף 32 לכתב הגנתה, מתברר כי גם הנתבעת הודתה בעדותה שחתמה על עמוד ארבע להסכם ולנתבעת לא היה כל הסבר לחזרתה מטענתה זו בכתב הגנתה. ביחס לעמוד מספר 1 להסכם בו הוכחשה גם חתימתה של הנתבעת, הרי שכעולה מעדות המומחית

שלא נסתרה, הוכח כי זו חתימת הנתבעת.

43. בנסיבות אלו, אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה לא שינתה גרסתה ועדות המומחית אינה מהותית ואני קובעת כי הנתבעת חתמה גם חתמה על כל הסכם ההלוואה הכולל ארבעה עמודים וההסכם כולו נחתם באותו מועד כאשר דפי ההסכם היו כרוכים זה בזה.

44. אומנם הנתבעת טענה כי ההסכם נחתם מול החברה ולא מול אבי הנתבע, אלא שעיון בעמוד אחד להסכם מלמד כי זה נחתם כאשר בכותרתו רשום אבי התובע כמלווה מצד אחד ואילו הצדדים, התובע והנתבעת, מוגדרים כלווה. משכך, אני דוחה מכל וכל טענת הנתבעת לפיה ההסכם נחתם מול החברה וקובעת כי נחתם מול אבי התובע. כך גם לא מצאתי כל רלוונטיות לטענת הנתבעת לפיה ההסכם נחתם ביום הזכרון ערב יום העצמאות.

45. בהתייחס לטענה לפיה הוסבר לה כי מדובר בהסכם פיקטיבי מהקשור לענייני החברה ולטובת העסק והיא אינה מעורבת  בו, אני דוחה הטענה. בהתאם לפסיקה קיימת חזקה כי אדם ידע על מה חתם וחתימתה של הנתבעת על הסכם ההלוואה מהווה ראייה לכאורה שהבינה את תוכן ההסכם ונתנה הסכמתה לאמור בו. ראו לעניין זה ע”א 467/64 שוויץ נ’ סנדור, פ”ד י”ט 113; ע”א 779/87 בליט נ’ בנק לאומי בע”מ, פ”ד מד (3) 304,310; ע”א 1513/99 דטיאשווילי נ’ בנק לאומי בע”מ, פד”י נד (3) 591,594. משכך, וככל שנטלה הנתבעת על עצמה את האחריות לחתימה על המסמך מבלי לקוראו, אין לה אלא להלין על עצמה בלבד.

46. זאת ועוד, מטעם התובע העידו אחיו י’ והגיסה מ’. מתצהיר האח עולה כי האב נתן הלוואות לבניו לצורך רכישת בתיהם. מתצהיר האח עולה כי האב נתן לו הלוואה של 300,000 ₪ לטובת בניית ביתו והוא השיב לו אותה כעולה מתדפיס הבנק שצורף לתצהירו. עוד ציין האח כי מאחר והאב סייע לכל בניו במימון בניית בתים, ערכו האחים ישיבה מסודרת ביניהם והוסכם כי יסדירו העניין. משכך, סיכמו כי הוא, בתור האח הגדול, יסביר ויחתים את בנות הזוג של האחים על הסכמי ההלוואה בגין הכספים שקיבלו הילדים מהאב. הצהרתו כי נפגש עם בנות הזוג של שני אחיו טרם החתימה על הסכם ההלוואה, הנתבעת והגב’ מ’ לא נסתרה. כך גם טענתו לפיה הנתבעת שאלה אותו שאלות אודות חיוב בריבית עבור ההלוואה. גם גיסתו הנוספת של התובע, מ’ הצהירה כי הוחתמה על הסכם הלוואה לאחר שהוסבר לה על ידי בעלה שאביו יסייע להם במימון הבנייה ועיקרי ההסכם הוסברו לה על ידי האח י’ במעמד החתימה.

בעדותה אף הוסיפה כי האב נסע לסין ורכש את הריהוט, קרמיקה ומקלחונים לבית ועוד (ראו עמוד 30 לפרוטוקול מיום 20/12, שורות 24-33).

אם כן ושעה שעדותם לא נסתרה, התרשמתי כי אכן ההסכם נערך על ידי האחים כאשר במסגרת ההסכם ביקשו להסדיר הכספים שקיבל כל אחד ובת זוגו מהאב לטובת רכישת ביתם ואף מטעם זה, אני דוחה הטענה לפיה הנתבעת לא ידעה על מה חתמה ואת טענת הנתבעת לפיה המדובר בהסכם פיקטיבי.

47. טענות הנתבעת לפיה לא הוכח שמדובר בכספים שניתנו על ידי האב ומדובר בכספי החברה שבבעלותו

הנתבעת הוסיפה וטענה כי הנטל להוכיח שמדובר בכספי האב מוטל עליו ועל התובע להוכיח שאכן ניתנה על ידי האב הלוואה בסך של 500,000 ₪ לבני הזוג. אומר כבר עתה כי אין דעתי כדעת הנתבעת. שעה שהוכח שהנתבעת חתמה גם חתמה על הסכם ההלוואה, עליה רובץ הנטל להוכיח כי לא ניתנה לה הלוואה על ידי בסך של 500,000 ₪ על ידי האב ועל בית משפט לבחון באם הצליחה להרים נטל זה.

48. התובע צרף לתצהירו טבלה שכותרתה ‘ריכוז הוצאות בנייה של האב לנכס של התובע’. עוד צרף מסמך בכתב יד הכולל הוצאות שלכאורה הוצאו בגין כל רכיב ורכיב בבית. עוד צורפו הצעת מחיר לעבודות חשמל מחברה לעבודות חשמל בע”מ העומדות על סך של 45,930 ₪ ללא מע”מ וסך של כ- 75,000 ₪ כולל מע”מ. כן צורף אישור שכותרתו ‘הזמנת כסף’ ע”י החברה עבור קרמיקה בגין משלוח מסין ששוויו 84,447 ₪. עוד צורפה הצעת מחיר בכתב יד בסך של 840,000 ₪ עבור שלד ופיתוח מיום 09/02/2017; אסמכתא בכתב יד על תשלום במזומן עבור כלונסאות בסך של 134,500 ₪ מיום 21/03/2017; חשבונית מיום 16/02/2018 עבור החברה בגין ציוד בנייה בסך 1,870 ₪; חשבונית נוספת מיום 01/07/2020 בסך של 6,482 ₪ בגין ציוד בנייה על שם החברה; חשבונית מיום 20/07/2018 על סך של 2,858 ₪ עבור ציוד בנייה על שם החברה; כן הוצגו חשבוניות נוספות על סך של כ- 55,000 ₪ עבור ציוד בנייה על שם החברה בתקופה הרלוונטית; עוד צורפה אסמכתא על מכולה נוספת שהגיעה מסין ב-13/06/2017 ושווי הטובין כאמור בשטר, 23,862 ₪ ועל שם החברה; עוד צורפו אסמכתאות באנגלית המעידות על רכישות של ציוד בנייה בשווי מאות אלפי שקלים מחודש אפריל 2017; חשבונית על סך של 50,000 ₪ שניתנה כתשלום ראשון עבור בניית שלד על שם התובע; חשבונית נוספת על שם האב על סך של 5,850 ₪ עבור חומרי בניין מיום 30/11/2017 ועוד.

49. מנגד, הנתבעת לא נציגה כל אסמכתא על תשלום כלשהו עבור רכישת הבית. בנסיבות אלו, די באסמכתאות שצורפו בכדי לקבוע שהוכח די הצורך שהאב סייע במימון רכישת הבית. הנתבעת טענה כי הצדדים חסכו כספים רבים במהלך חייהם המשותפים ואף הוסיפה בסיכומיה כי המימון לרכישת הבית מומן מכספי מתנות חתונת הצדדים בסך של 200,000 ₪. בעניין זה יצוין כי מעיון בחשבון הבנק של התובע עולה כי אכן הופקד לחשבון הבנק של התובע ביום 22/12/2016 סך של 180,700 ₪ במזומן, יומיים לאחר חתונת הצדדים שכותרתו ‘הפקדות מחתונה’. משכך ובהיעדר הסבר אחר לשימוש בכספים הללו, אני מקבלת טענת הנתבעת לשימוש שנעשה בכספי החתונה.

50. הנתבעת העידה כי הצדדים לא נטלו כל הלוואה לטובת הבנייה והעידה כי לא היה כל מקור מימון אחר מצידה לטובת בניית הבית וכי לא עבדה במהלך תקופת השנה הראשונה לאחר הנישואין.

51. בנסיבות אלו ובשים לב לכך ששווי הבית הוערך בסך של 2,660,000 ₪, מתוכו סך של 1,420,000 ₪ נעשה מתוך דירת התובע ואף אם אקבל גרסתה של הנתבעת ואקבע כי כל כספי החתונה ממנו חלק מהבנייה עדיין נותר סך של 1,059,000 ₪ שלנתבעת אין הסבר כיצד מומן. טענות בעלמא וללא תימוכין לפיהן הצדדים חסכו במהלך שנות חייהן המשותפות אינן סבירות בעיני. בעניין זה יש לזכור שלצדדים בן כבן 6 שצרכיו ההכרחיים הועמדו בתיק המזונות על סך של כ- 1,600 ₪; הנתבעת העידה שלא עבדה במהלך השנה הראשונה לחיי הנישואין ולאחר מכן שכרה עמד על כ- 3,000 ₪ לגרסתה (ראו עמוד 34, שורה 20 לפרוטוקול). זאת ועוד, משך חיי הנישואין של בני הזוג היו כשנתיים ועשרה חודשים בלבד. הנתבעת עצמה העידה שלא היתה מעורבת בענייני הכספים. משכך, אני דוחה כל טענה לפיה חסכו בחייהם המשותפים הקצרים די והותר כספים לצורך מימון בניית הבית.

52. זאת ועוד, עיון בהסכם הממון מלמד שבהתאם לסעיף 10.2 להסכם, התובע רכש את הקרקע לבניית הבית בסך של 700,000 ₪ ממנה שולם סך של 180,000 ₪ ממקורות התובע. משכך, די בעובדה שאף אם אכלול את הסכום הראשוני ששולם על ידי התובע ואת כספי החתונה, ובהינתן שהנתבעת בקושי עבדה במהלך תקופת הבנייה, לא מצאתי כל הסבר הגיוני אשר להפרש החסר בסך של כ- 880,000 ₪ (1,059,000 ₪ פחות ההלוואה שנטל התובע בסך של 180,000 ₪), פרט לטענת האיש לפיה הסכום ניתן על ידי אביו.

53. בנסיבות אלו ובהיעדר כל מקור כספי אחר למימון בניית הבית, עדיפה בעיני גרסת התובע ואביו עת העיד כי:

“ש.       אתה למעשה טוען שעזרת א’ ולתובע, יותר לתובע במימון בניית הבית.

ת:          בהחלט.

ש:         בכמה כסף?

ת:          מה שעזרתי לו זה בסביבות 800, 900 אלף, החתמתי אותם רק על 500 אלף ₪”

(ראו עמוד 21, שורות 24-27).

54. אשר על כן, אני דוחה טענות הנתבעת באשר למקורות המימון וקובעת כי לא הוכיחה שלא ניתנו כספים על ידי האב ובניית הבית מומנה ממקורות אחרים. שלה ושל התובע ומדובר בנטל המוטל עליה. זאת ועוד, די בראיות שצורפו ובהערכת שמאי ובהיעדר מקורות מימון אחרים, בכדי לקבל גרסת התובע בהתייחס למקור מימון בניית הבית.

55. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע, אביו ואחיו מבצעים עבירות מס, שעה שחלק מהחשבונות יוחסו לחברה ונעשה בהם שימוש כאילו היו כספיו הפרטיים של האב ולמעשה לא הוכח כי הרכישה מומנה מכספי האב עצמו ולכל היותר חלקה מומן על ידי החברה.

בעניין זה העיד אבי התובע כי:

“ש.       כשאתה אומר את הסכומים זה כסף שלך או של החברה?

ת:          גם וגם. אנחנו הבעלים של החב'”.

(עמוד 21, שורות 28-29)

56. אומר כבר עתה כי אכן לא ברור מי שילם התשלומים בפועל, האם האב או שמא החברה והאם התובע ובני משפחו מוציאים חשבוניות מהחברה ומזדכים עליהם כטענת הנתבעת ולכאורה קיים קושי לקבוע מה היה מקור הכספים, האם כספי החברה כטענת הנתבעת או כספי האב כטענת התובע ואביו. אלא שבעניין זה לא הוצגו בפניי דוחות החברה ולא ברורה לי ההתחשבנות בין החברה לבעליה. עם זאת, עניין זה אינו רלוונטי להליך שבפניי וכך או כך, הוכח די הצורך כי מימון הבית נעשה בחלקו הנכבד על ידי על ידי האב אם בעצמו ואם באמצעות חברה שבבעלותו. טענות הנתבעת בנוגע לאי סדרים כספיים בחברה, לרבות הוצאת כספים ללא תיעוד או תשלום במזומן אינן רלוונטיות להליך שבפניי, לא הוצגו די ראיות בכדי להכריע בהןואין בדעתי לבררן במסגרת ההליך. ככל שסבורה הנתבעת כי נעשו על ידי התובע או מי מבני משפחתו עבירות מס, עליה לפנות לרשות המוסמכת בהליך מתאים.

ויוזכר, חרף טענותיה של הנתבעת לפיהן חתמה על הסכם ההלוואה מול החברה, הרי שטענה זו נדחתה מכל וכל. הנתבעת ידעה שהכספים ניתנו על ידי האב לטובת בניית הבית ומקור מימון ההלוואה שניתנה על ידו, אינו מעניינה של הנתבעת במסגרת ההליך דנן. כך גם הוכח שהנתבעת ידעה גם ידעה שאבי התובע נסע לסין כדי לרכוש ציוד לטובת בניית הבית ואף שיתפה פעולה בעניין כעולה מתכתובות הוואצאפ שהוצגו בפניי.

משכך, לא מצאתי מקום להכריע בעניין טענה זו ודי בכך שהוכח שהכספים ניתנו על ידי אבי התובע או מי מטעמו לטובת מימון בניית בית הצדדים.

כאמור לעיל, הנתבעת חתמה גם חתמה על הסכם ההלוואה מול האב ולא עלה בידה להוכיח על מקור מימון אחר לבית פרט לדירת התובע, למעט אולי כספי מתנות החתונה וזאת חרף טענותיה. מה גם שהנתבעת לא הצליחה להוכיח טענתה בנוגע לחיסכון כספים, הטענה אינה מפורטת דיה, לא הובהר מה משך תקופת החיסכון, גובהו ולא הוצגו כל ראיות בעניין.

כך גם לא מצאתי רלוונטיות לסוגיית המימון בהתייחס לטענת הנתבעת לפיה העובדה שמשפחת התובע עוסקת בענף הבנייה הוזילה עלויות הבנייה.

57. אשר על כן, אני קובעת שעל בני הזוג להשיב ההלוואה לאבי התובע ויש לקזז מכספי הבית את מחצית הכספים שניתנו לצדדים על פי הסכם ההלוואה בסך של 250,000 ₪ כטענת התובע.

58. החזר מחצית כספי ההלוואות

ההלוואה מבנק הפועלים

לטענת הנתבעת התובע נטל הלוואה בסך של 300,000 ₪ ביום 31/03/2016 אשר עמדה במועד הנישואין על סך של 260,000 ₪ ובמועד הקרע, 09/2019 עמדה על 121,000 ₪. לטענתה, מאחר ולא הוכח כי ההלוואה מומנה ממקורות ‘חיצוניים’, עליו להשיב לה מכספי ההלוואה ששולמה במהלך חיי הנישואין בסך של 140,000 ₪ בסך של 70,000 ₪.

קרקע לבנייה

עוד טענה כי התובע החריג את הקרקע לבנייה השייכת לו מלפני הנישואין בסך של 700,000 ₪ מתוכם שילם לפני הנישואין סך של 180,000 ₪ ממקורותיו שלו ונותר לו להשלים סך של 520,000 ₪ ששולמו במהלך חיי הנישואין ולפיכך, עליו להשיב לה מחצית הכספים ששולמו עבור ההלוואה במהלך חיי הנישואין בסך של 260,000 ₪.

סך הכל טענה שעל הנתבע להשיב לה עבור תשלום ההלוואות עבור נכסים חיצוניים במהלך חיי הנישואין סך כולל 330,000 ₪.

59. מנגד טען התובע כי נטל הלוואה בסך הלוואה בסך 300,000 ₪ ביום 31/03/2016 לשם רכישת המגרש. נכון ליום 09/2019 יתרת ההלוואה עמדה על סך של 121,000 ₪ . היא שולמה מחשבונו, הנתבעת לא שיתפה בהכנסתה ואף הודתה שכמעט ולא עבדה ואין להשיב מחציתה. כן טען שהוכח כי הכניס הנתבעת לחשבון שהיה בבעלותו מלפני הנישואין, ממנו רק משכה כסף ומעולם לא הכניסה כספים.

60. כאמור לעיל, הצדדים ערכו ביניהם הסכם ממון עליו אף אחד מהצדדים לא חלק. עיון בסעיף 10.3 להסכם מלמד כי נרשם בו:

“לתובע יתרת הלוואה בסך 260,000 ₪ המשולמת מחשבונו בתשלומים חודשיים, לסיום בשנת 2021″.

כן נרשם בסעיף 11.2.3 להסכם הממון כי:

“חישוב זה מביא לידי ביטוי, על פי רצון בני הזוג והמיתווה שבחרו, את שווי הדירה של התובע בעיר…, התשלום ששולם (צריך להיות- ‘ששילם’, -הערה שלי, ע.ג) “התובע עבור הקרקע, והחלק ביתרת ההלוואה שנותר לתובע מלפני הנישואין (ההדגשה במקור, הערה שלי- ע.ג) ואשר מוסכם ששווים לא יאוזן בין בני הזוג והם לא יבואו בכלל הנכסים לאיזון, והכל על פי המתווה המפורט בסעיף זה על כל חלקיו”

61. אם כן, הצדדים הסכימו מפורשות בהסכם הממון כאמור בסעיף שצוטט לעיל, כי החלק ביתרת ההלוואה שנותר לתובע מלפני הנישואין, לא יאוזן בין בני הזוג ולא יובא בכלל הנכסים לאיזון.

62. משכך, ושעה שהיתה הסכמה ברורה בין הצדדים כי יתרת ההלוואה לא תאוזן ביניהם במועד האיזון, אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה יש לקחת בחשבון את החלק ביתרת ההלוואה שנותר לתשלום ואני דוחה הטענה לפיה על התובע להשיב לנתבעת סך של 70,000 ₪ עבור מחצית ההלוואה ששולמה על ידו.

63. כך גם בנוגע ליתרת מימון כספי תמורת הקרקע לבנייה. כאמור לעיל, התובע רכש את הקרקע לבנייה מאחיו בסך של 700,000 ₪ כאשר סך של 180,000 ₪ שולם ממקורותיו כעולה מהאמור בסעיף 10/2 להסכם הממון. בסעיף 15 להסכם הממון קבעו הצדדים כי:

“מכרתי את הבית בעיר … והייתי צריך להחזיר את החובות שלי, אחי קניתי ממנו את השטח, שילמתי 180,000 ₪ מלפני החתונה, נשאר 520,000 ₪, זה בין אחים”

(עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 17-18)

זאת ועוד, מחוות דעת השמאי עולה כי דירת התובע נמכרה ביום 04/06/2017 בסך של 1,150,000 ₪ בהתאם להסכם המכר שהוצג בפניו ומעיון בתדפיסי חשבון הבנק של התובע עולה כי הועבר מחשבונו לחשבון אחיו ואשתו סך של 515,000 ₪ עבור יתרת שווי המגרש ביום 19/10/2017.

העברה זו, כארבעה חודשים לאחר עריכת הסכם המכר ולאחר שנכנסו ככל הנראה סכומי המכר לחשבון התובע סך של 650,000 ₪ לחשבונו ביום 31/07/2017, סבירה בעיני ולא הוכח כי מקורה מהכנסות אחרות של התובע ולא מכספי מכר דירתו.

אם כן, מעדות התובע מתברר שמכספי תמורת הדירה שקיבל לאחר מכירתה, בסך של 1,420,000 ₪ העביר סך של 520,000 ₪ לאחיו עבור רכישת הקרקע. כזכור, הצדדים לא נטלו הלוואות נוספות לטובת בניית הבית וכספי תמורת דירת התובע הוחרגו מהסכם הממון באופן שממילא נלקחו בחשבון בעת חלוקת הבית בין שני הצדדים.

כך גם אין  מחלוקת כי שווי דירת התובע הועמד על סך של  1,420,000 ₪ בהתאם לחוות דעת השמאי וכספים אלו ממילא אוזנו באופן אותו קבעו הצדדים בהסכם הממון, כך שיופחתו משווי בית הצדדים.

64. משכך, ושעה שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי מקור הכספים שהועברו עבור תשלום יתרת תמורת הקרקע נובע ממקורות אחרים, אני דוחה הטענה לפיה על התובע להשיב לנתבעת מחצית הכספים שהועברו לאח, שכן לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי מקור הכספים שהועברו לאח עבור רכישת הקרקע, מקורם בכספים שנצברו בתקופת חיי הנישואין המשותפים ושלא כתוצאה ממכירת דירת התובע.

65. זאת ועוד, שעה שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי בני הזוג צברו כספים נוספים במהלך חיי הנישואין. קביעה זו מתיישבת עם העובדה שהנתבעת לא עבדה כשנה וכשעבדה הרוויחה מעט ומשך שנות הנישואין המשותפות לא עלה על שלוש שנים וכאמור, לא עלה בידה להוכיח כי נצברו כספים משותפים.

66. בהסכם הממון נקבע בסעיף 15 כי:

“שווי כל נכס אחר אשר ייצבר במהלך תקופת הנישואין ולא צוין לגביו מפורשות בהסכם זה, ולמעט מתנות ו/או ירושות שיקבל מי מהצדדים במהלך הנישואין ויותירם על שמו ו/או ברשותו(ההדגשה במקור- הערה שלי, ע.ג), יהא שייך לצדדים בחלקים שווים”.

כספי תמורת הדירה אינם נכס אחר שנצבר במהלך חיי הנישואין ולא עלה בידי הנתבעת להוכיח קיומם של נכסים כאלו ומשכך, אין לאזן את כספי יתרת רכישת הבית בסך של 520,000 ₪ שהוכח די הצורך ששולמו מתמורת מכירת הדירה.

67. אף עיון בסעיף 12.1 להסכם מלמד כי הצדדים ביקשו להחיל על התובע האחריות לשאת בהלוואות החברה בלבד. שם נקבע כי:

“ככל שהתובע יעביר לחברה כספים לאחר מועד הנישואין, תהא יתרת ההלוואה במועד איזון הנכסים חוב שלו בלבד ולנתבעת לא יהא בו כל חלק או אחריות“.

הצדדים לא קבעו קביעה כזו ביחס להלוואות אחרות שניטלו, כזכור, המדובר בהחזר כספים לטובת רכישת הבית. לו היה בכוונתם לקבוע כי סכום זה יהיה באחריות התובע, היו טורחים לציין זאת מפורשות. משלא עשו כן, ברי כי מדובר בחוב הנכלל במסגרת החיים המשותפים. מה גם שכפי שציינתי, הוכח די הצורך כי שולם מכספי מכירת דירת התובע.

אשר על כן, אני דוחה טענות הנתבעת לפיהן יש להשיב לה סך של 330,000 ₪ וקובעת כי הסכמים יש לכבד. כאמור לעיל, הנתבעת הגיעה לחיי הנישואין ללא מקורות מימון לבית ורובו נרכש ונבנה מנכסי התובע שהוחרגו מהסכם הממון ומשכך, הצדדים ערכו הסכם ממון על מנת להסדיר חלקם של הצדדים בזכויות בביתועל בית משפט לפעול בהתאם להוראות ההסכם שהצדדים לא חלקו על קיומו.

68. רכבם של הצדדים

לטענת התובע בסעיף 39 לתצהירו, רכבם של הצדדים שהיה רשום על שם הנתבעת לא אוזן. טענה זו לא נסתרה על ידי הנתבעת. לפיכך, אני קובעת כי הרכב יאוזן בין הצדדים בהתאם לשוויו במועד הקרע לפי מחירון לוי יצחק וככל שהרכב בחזקת הנתבעת, עליה להעביר לתובע מחצית שוויו נכון למועד זה.

69. חוות הדעת האקטוארית

חוות דעת האקטואר הוגשה לתיק ביום 14/05/2021. התובע ביקש להעביר לנתבעת את חלקה בכספים לפי שיטה א’, דהיינו להעביר לה סך של 7,346 ₪ בצירוף הצמדה וכאמור בחוות הדעת. הנתבעת לא התנגדה לכך. משכך, אני מורה לתובע להעביר הסכום לנתבעת תוך 30 יום מיום קבלת חוות דעת השמאי.

70. סוף דבר

אני מורה לתובע להעביר לנתבעת במסגרת פירוק השיתוף בבית הצדדים את חלקה בבית בקיזוז הכספים שקבעתי כאמור לעיל ובהתאם למנגנון שנקבע בהסכם הממון.

הסכום יועבר תוך 30 יום לאחר קבלת חוות דעת עדכנית בהתאם להוראות סעיף 22 לפסק הדין ובתוספת הכספים שנקבעו בחוות דעת האקטואר ובקיזוז כספי תמורת הרכב כאמור במנגנון שנקבע בסעיף 66 לפסק הדין.

הואיל וטענות התובע התקבלו בעיקרן וההליך הוארך שלא לצורך בשים לב לטענות הנתבעת שנדחו, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע בגין ההליך בסך של 10,000 ש”ח.

ההוצאות ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

מתירה פרסום פסק הדין בשינויי הגהה ונוסח בלבד וללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  כ’ כסלו תשפ”ד, 03 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.

בפני כב’ השופטת עפרה גיא

בית משפט לענייני משפחה באשדוד

תלה”מ30452-07-20כ’ נ’ א’

פסק דין