פסקי דין גירושין דיני משפחה 2022

בפני תביעה לדמי שימוש שהוגשה על ידי האיש ותביעה רכושית שהוגשה על ידי האישה.

עורך דין מומלץ

להלן ייקרא האיש “התובע” ו/או “האיש” ו/או “האב“. האישה תקרא “האישה” ו/או “האישה” ו/או “האם“.

1. רקע ועובדות שאינן במחלוקת

הצדדים נשאו זה לזו ב- 23/08/2001 ומנישואיהם נולדו שלושה ילדים, האחת, ילידת 2002; השנייה, ילידת 2003 והבן יליד 2009.

כיום בני הזוג גרושים.

2. בין הצדדים בתיק התנהלו הליכים רבים, כאשר תחילת בבקשה ליישוב סכסוך שהוגשה ביום 30/07/2019 שלאחריה עתרה הנתבעת להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הילדים שהיו כולם קטינים באותה העת. לטענת האישה, הנתבע נטל את הילדים מהבית וגרם לניכור קשה שלהם כנגדה.

3. כאמור לעיל, התובעת פעלה להוציא צו עיכוב יציאה כנגד יציאת הילדים מן הארץ, וצו עיכוב יציאה מן הארץ כנגדם הוצא ביום 08/08/2019. בדיון שהתקיים במהלך הפגרה דאז,התברר כי הנתבע ביקש להוציא הילדים לטיול בתאילנד בעוד התובעת התנגדה נוכח טענותיה לניכור הורי קשה. בסופו של יום, בהסכמת הצדדים, בוטל צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא כנגד הילדים ושלושתם נסעו עם האב לתאילנד בכפוף לערבויות מתאימות.

כן נקבע שהאב יאפשר לבן להיפגש עם האם וידאג ליצירת קשר בין שלושת הילדים לבינה בעודם שוהים בחו”ל.

4. הנתבעת הגישה תביעות נוספות כנגד הנתבע לרבות תביעות משמורת, תביעה להעתקת מקום מגורים, תביעה רכושית ותביעת מזונות. התובע מנגד, הגיש התובענה דנן לקבלת דמי שימוש עקב יציאתו מבית הצדדים לאחר שהוצא צו ההרחקה כנגדו.

5. ביום 16/09/2019 הגישה האם בקשה דחופה ליתן צו להשבת הילדים לביתה בטענה כי הניכור ההורי מצד האב החמיר בעת שהות הילדים עם האב בתאילנד.

6. לאחר שהתרשמתי כי קיים קונפליקט עצים בין הצדדים, הפניתי הצדדים למטפל משפחתי,וזאת על מנת שיבנה תוכנית טיפול הולמת למשפחה וזאת למשך חצי שנה.

7. בעניין זה יוער כי התובע טען כי הנתבעת היא זו שסלקה את הילדים מהבית לאחר שהרחיקה אותו בצו הרחקה, החליפה מנעולים בבית ומנעה מהילדים לקחת ציוד לבית ספר.

8. בסופו של יום ולאחר הליכים רבים, נסגרו חלק מהתיקים בעניינם של הצדדים לאחר שבחלקם הגיעו להסכמות ובחלקם נדרשתי ליתן פסק דין וחלקם עדיין נמשכים. כך ניתן פסק דין בתביעה להעתקת מקום מגורי בנם הקטין של הצדדים בתיק 2379-06-21 ובמסגרתו קבעתי כי אכן הנתבע ניכר הבנות הגדולות מהתובעת ואף ניסה לעשות כן עם בנם הקטין של הצדדים. עם זאת, קבעתי שהאם אף היא פיתחה סימנים של ניכור כלפי התובע לאחר שהקטין עבר להתגורר עמה. על א, האמור, קבעתי כי בנסיבות הספציפיות של הצדדים יש ליתן משקל רב לרצון הקטין וקבעתי כי הקטין יתגורר עם אביו ואחיותיו תוך כדי מתן הנחיות מפורשות לצדדים כיצד לנהוג.

9. נכון להיום ולאחר תקופה ארוכה של נתק בין הנתבעת לבנותיה, נראה כי הנתבעת החלה לחדש הקשר עם בנותיה ובית משפט מקווה שהצדדים ישכילו לקדם המשך חידוש הקשר לטובת שלושת ילדיהם ורווחת נפשם וטובת כלל המשפחה.

10. במסגרת התביעה הרכושית של האישה, עתרה היא לפירוק השיתוף בדירת המגורים של הצדדים ומכירתה בשוק החופשי. עוד עתרה להשיב הלוואה שניטלה לטענתה מאביה. בעניין ההלוואה יוער כבר עתה, כי שעה שהוגשה תביעה נפרדת בעניין זה על ידי אבי האישה כנגד האיש והתיק קבוע לישיבת הוכחות, איני נדרשת במסגרת ההליך דנן לטענה זו. כך גם עתרה הנתבעת כי תמורת הדירה תחולק כך שהיא תקבל 60% מתמורת מכר הדירה והתובע יקבל 40% ממנה, עוד עתרה ביחס לפירוק השיתוף במגרש, הרכב ואף עתרה לחלוקה שיוויונית בכספים והזכויות של הצדדים. במהלך ההליך, זנחה הנתבעת טענתה זו ואיני נדרשת לה.

11. מנגד, הגיש התובע בנובמבר 2019 תביעה לחייב הנתבעת בדמי שימוש ראויים בגין מגוריה בביתם המשותף של הצדדים וזאת ממועד הרחקתו באמצעות תלונת שווא מביתם המשותף ועד מועד הפינוי בפועל של בית המגורים ומסירת החזקה לקונים.

12. ביום 14/05/2020 ניתן צו לפירוק השיתוף בדירת המגורים, באי כוח הצדדים מונו ככונסי נכסים לצורך ביצוע המכר. הדירה פורסמה למכירה בשוק החופשי ביום 15/06/2020. ביום 05/10/2020 הודיעו כונסי הנכסים כי בוצעה התמחרות ביום 17/09/2020 וביום 15/10/2020 נחתם הסכם מכר למכירת הדירה המשותפת לקונים והוא אושר על ידי ביום 22/10/2020.

13. בסופו של יום, נמכרה דירת הצדדים והנתבעת כאמור לעיל, ויתרה על טענותיה לחלוקה לא שיוויונית של הרכוש המשותף. לאחר מכר הדירה ובטרם חלוקת כספי התמורה עתרו הצדדים כל אחד לעיכוב כספי תמורת המכר מחלקו של הצד השני.

14. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 12/04/2021 קבעתי כי:

“נוכח המחלוקות בין הצדדים אני קובעת כדלקמן:

מחלקה של האישה יעוכבו הכספים הבאים:

1. דמי שימוש להם טוען הבעל בסך של 85,000 ₪.
2. מיטלטלין- 100,000 ₪.
3. נזקים נטענים לדירה- 100,000 ₪.
4. 50,000 ₪- לטובת שומה סופית.

מתוך חלקו של האיש יעוכבו הסכומים הבאים:

1. 50,000 $ לטובת ההלוואה הנטענת שניתנה על ידי אבי האישה. יובהר כי כספים אלו יעוכבו למשך 30 יום בלבד. ככל שלא תוגש תביעה מתאימה על ידי האב בגין ההלוואה הנטענת, יועברו הכספים לאיש ללא צורך בהחלטה נוספת ואין בדעתי לדון בכך במסגרת הליך ההוכחות, שכן אין מדובר בתביעת האישה אלא בחוב נטען לאביה.
2. 83,000 ₪- בגין טענת האישה באשר לשווי הרכב.
3. 50,000 ₪- לטובת שומה סופית.
4. 5,265 ₪- לאור טענת האישה ביחס לכספים שהועברו לאיש מעו”ד לנזיקין.

היתרה תועבר לאלתר לצדדים בגין חלקם במכר הדירה המשותפת”.

15. יוער כי לאחר החלטתי לעיל, הגיש אביה של האישה תביעה כנגד האיש בגין הלוואה בסך של 50,000 $ (ובשקלים סך של 162,000 ₪) ביום 05/05/2021 והתובענה קבועה כיום להוכחות. בדיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 21/10/2021 במסגרת ההליך נשוא תיקים אלו, הגיעו באי כח הצדדים להסכמות באשר לצמצום המחלוקות ביניהם. כך הגיעו להסכמה בנוגע לרכב לפיה סך של 70,000 ₪ ישולם לאישה וסך של 13,000 ₪ יוחזר לבעל (עמ’ 7 לפרוטוקול, שורה 20).

16. עוד הוסכם כי הצדדים קבלו פטור ממס שבח ונותרו עלויות שוליות לעניין זה ויש להותיר בקופת הכינוס סך של 1,000 ₪ בלבד ולהעביר לכל אחד מהצדדים סך של 49,500 ₪ (עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 33)
17. משכך ושעה שקבעתי שאין להידרש במסגרת ההליך דנן לטענות בדבר ההלוואה שלכאורה ניתנה על ידי אבי האישה הרי שהמחלוקות שנותרו במסגרת ההליך הינן כדלהלן:

• האם זכאי האיש לדמי שימוש בתקופה שבין אוגוסט 2019 ועד מועד מכירת הדירה ב- 12/2021 אז התגוררה האישה בדירה בגפה אם לאו.
• האם יש לחייב האישה בגין נזקים שנגרמו כביכול לדירת המגורים ממועד מכר הדירה ועד למועד מסירת החזקה לקונים, נזקים שלטענת האיש נגרמו בעטיה של האישה ונגרמו עקב תחזוקה לקויה של הדירה ועקב עקירת גופי תאורה, אביזרי אמבטיה ועוד.
• האם האישה הבריחה המיטלטלין מבית המגורים ללא ידיעת והסכמת האיש וללא קבלת רשותו וככל שכן, מה שווים כטענתו ומנגד, טענתה לפיה זכאית לפיצוי בגין מחצית המטלטלין.
• האם האישה זכאית להשבת כספים שהתקבלו לכאורה אצל האיש מאת עו”ד לענייני נזיקין.
• חלוקת הזכויות הפנסיוניות של הצדדים.

אדרש כעת לטענותיהן העובדתיות של הצדדים ואכריע בהן להלן.

18. המיטלטלין

• טענות האיש

האישה הבריחה המיטלטלין ללא ידיעתו, ללא הסכמתו וללא קבלת רשות מבית משפט. הוא עצמו לא נטל כל פריט במיטלטלין פרט לחלק מבגדיו. מנגד, האישה נטלה כל מוצרי החשמל, למעט טלוויזיה אחת. החליפה את הסלון בסלון ישן מאביה. שווי המיטלטלין שנותרו עומד על כ- 10% לערך משווי המיטלטלין שהיה קיים בפועל, כאשר שווים של המיטלטלין שהיו בדירה עומד על סך של כ- 200,000 ₪. אשר על כן ולצורך איזון משאבים, על האישה לשלם לו סך של 100,000 ₪ בגין המיטלטלין שנטלה ללא רשות.

• טענות האישה

בית המגורים נותר מרוהט באופן מלא עם כלל הפריטים לרבות מוצרי חשמל, מנגל גז, מערכת קולנוע ביתית ויתר הפריטים אותם מבקש האיש. האישה אף צלמה המיטלטלין שקיים בבית בסמוך למועד המסירה וניתן לראות תמונות של מוצרי החשמל שהאיש טוען כי הועלמו. האיש מכר חלק מהחפצים לרוכש הדירה במעמד המסירה, חלק מהחפצים ניכס לעצמו והיא נותרה ללא מיטלטלין. כך גם שלח את הוריו לאסוף חפצים רבים מהבית כשהיה במעצר ואף כשיצא ממנו, הפר צו ההרחקה, דאג לכבות מצלמות האבטחה ונטל רכוש רב לרבות הרכב המשפחתי המפואר. משכך, יש לדחות טענתו ולהורות לו לפצות אותה על מחצית מהמיטלטלין.

• דיון והכרעה

אומר כבר עתה כי מצאתי מקום לדחות את טענות שני הצדדים בכל הנוגע למיטלטלין ונראה כי שני הצדדים לא טמנו ידם בצלחת בכל הנוגע לנטילתם ללא רשות מפורשת של בית המשפט. תחילה יוער כי הגם שהאיש העריך את שווי המיטלטלין על סך של כ- 200,000 ₪, לא צורפה כל אסמכתא ביחס לשווי זה של המיטלטלין.

בכל הנוגע לטענות האיש, הוכח די הצורך כי אביו של האיש הגיע לבית המגורים ונטל את הרכב וככל הנראה נטל גם חפצים נוספים. בנוסף, מעדותו בפניי עולה כי חלק ממוצרי החשמל נשארו בבית בעת פינויו (ראו עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 1-2).

עוד יאמר שעל אף הבקשות הרבות שהוגשו לבית משפט בסמוך למועד הפינוי ומסירת החזקה בדירה לרוכשים, בחר האיש שלא להציג בפניי כל ראיה באשר לרכוש שנותר בדירה והגם שנטען כי קיימים סרטונים ותמונות למכביר, אלו לא צורפו לתיק וכל שהוצג בפניי היו תמונות שהוצגו על ידי האישה. אומנם לאחר תום דיון ההוכחות בקשו באי כח הצדדים לצרפם, אלא שבשים לב לשלב בו היה מצוי ההליך ושעה שחלף המועד להצגת ראיות, לא מצאתי לנכון להיעתר למבוקש . כך גם לא הוכחו טענות התובע לפיהן הנתבעת החליפה הסלון שהיה בבית הצדדים בסלון ישן.

מנגד, לא עלה בידי האישה להוכיח שהאיש מכר את החפצים שנותרו לרוכש הבית שעה שלא הציגה כל ראיה לכך. כך גם חרף התמונות שצרפה לתצהירה, לא הוכח שכל הרכוש שצולם בתמונות היה בבית במועד מסירתו לרוכש.

לא ברור לי מדוע הצדדים בחרו שלא לזמן את רוכש הדירה ובמיוחד נוכח טענותיהם הסותרות באשר להוצאת המיטלטלין מבית המגורים ומכירתם ובנסיבות הקיימות, הימנעות כל אחד מהצדדים לזמן עד רלוונטי זה, פועלת לחובת שני הצדדים. משכך, אין לי אלא להסיק שהאמת היא אי שם באמצע והתרשמתי שכל אחד מהצדדים נטל חפצים ללא רשותו של האחר. כך התרשמתי שהאיש נטל חלק מהמיטלטלין עוד בתקופה שהאישה התגוררה לבדה בבית וללא רשותה וכך האישה, שפינתה את בית המגורים, לקחה חלק מהמיטלטלין על אף שמדובר ברכוש משותף וטרם הכרעה בסוגייה זו.

אשר על כן ונוכח האמור ושעה שהתרשמתי שכל אחד פעל שלא כדין עת נטל חלק מהרכוש המשותף,  לא מצאתי מקום  להורות על איזון המיטלטלין שנטל מי מהצדדים ואיני פוסקת כל סכום לטובת מי מהצדדים ביחס למיטלטלין שהיו בבעלותם.

19. האם זכאי האיש לדמי שימוש בגין התקופה בה התגוררה האישה בדירה 8/2019 ועד למועד מסירת החזקה בה ביום 12/02/2019

• טענות האיש

החל מחודש אוגוסט 2019 האישה גרה בבית בגפה ומנעה ממנו ומהילדים לעשות כל שימוש בבית המגורים המושתף.

הוא הוכיח טענתו לפיה כבר בחודש אוגוסט 2019 האישה החליפה את מנעול דלת בית המגורים ללא הסכמתו וידיעתו והוא הופתע לגלות זאת כאשר ביקש להיכנס עם הילדים לבית.

ב- 19/08/2019, המועד בו התקיים דיון בבקשתו לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, הגישה האישה בקשה לצו הרחקה בגין אירוע שקרי שארע לכאורה בחודש יוני 2019, כאשר בארוע זה היא הכתה את הבת וחודשיים לאחר מכן, הגישה תלונה כי האיש הוא זה שתקף אותה. עדות הבת סותרת את גרסת הנתבעת והאישה בחקירתה מיום 21/10/2021 נמנעה ממתן תשובה בעניין זה.

הסכמתו במעמד הדיון לדרישת האישה להרחקתו מהבית היתה בכפוף לכך שהאישה לא תוכל לעשות כל שימוש בהסכמה זו לטובת הליכים אחרים כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 19/08/2019. לפיכך, מנועה האישה מלטעון שבהתאם להלכת זרקא, הוא אינו זכאי לדמי שימוש.

החל מחודש ספטמבר 2019, הוא והילדים נאלצו להתגורר בדירה שכורה והאישה מנעה ממנו לעשות כל שימוש בבית לרבות ביקור בבית לצורך מכירתו ו/או חלוקת המיטלטלין. תלונות האישה במשטרה נמצאו שקריות. הוא מעולם לא היכה האישה והיא זו שהיתה אלימה כלפי הילדים במהלך השנים.

תלונותיה במשטרה הן תלונות שווא. התיקים נסגרו מחוסר אשמה. האישה הגישה ערר על החלטת המשטרה לסגור התיק ודחקה במשטרה להגיש כתב אישום כנגדו. בית המשפט הבהיר למשטרה כי סיכויי התיק קלושים ונבחנת חזרה מכתב האישום. האישה לא הציגה הסרטון בו כביכול חנק אותה ולא חקרה אותו אודות האירוע, נמנעה מצירוף עדויות הילדים במשטרה והתנגדה לשמיעתם במשפט והימנעות זו מחזקת גרסתו. קובלנה אזרחית שהגישה נדחתה בהסכמה. המשטרה סגרה התיקים כנגדו ופתחה בחקירה כנגד האישה בגין הגשת תלונה כוזבת.

אשר על כן, עתר האיש לחייב האישה לשלם לו מחצית דמי שימוש ראויים בגין מגוריה בדירת המגורים, בגובה מחצית דמי השכירות, אשר בהתאם לחוות דעת השמאי, עומדים על סך של כ- 9,500 ₪ ובסך הכל טען כי לחייבה בסכום של 85,000 ₪, דמי שימוש עבור 18 חודשים.

• טענות האישה

אומנם האיש דורש דמי שימוש עבור 18 חודשים אולם בשעה שעזבה את בית המגורים כבר ב- 15/09/2020, יש להעמיד התביעה לכל היותר על תקופה של 12 חודשים בלבד.

האיש אינו זכאי לדמי שימוש נוכח צו ההגנה שהיה שריר וקיים להרחקתו מהבית וממקום עבודתה. ככל שסבר האיש שצו ההגנה ניתן בחטא, היה עליו לפעול בדרכים המקובלות ולעתור לביטולו.

האיש הוא שנהג באלימות כלפי בני הבית וכלפיה במיוחד, כאשר באכזריות רמס והשפיל כבודה וחירותה במהלך החיים המשותפים והתנהגותו האלימה כלפיה היתה לעיני הילדים שגדלו למציאות אלימה ואף הפנימו אותה כמציאות נורמטיבית אשר הופנתה כלפיה.

עוד לפני הקרע ביום 14/06/2019 בעודה במטבח והוא בסלון, החל עימות מילולי ביניהם והוא קם מהספה וחנק אותה לעיני הילדים, ארוע שבגינו הוגש כנגדו כתב אישום ומתנהל כנגדו תיק פלילי בתיק 70284-11-20, תיק שמנהל כעת ועומד בסתירה לטענתו לפיה נסגרו כלל התיקים כנגדו.

לאחר שהחליטה כי אינה מסוגלת לסבול עוד האלימות מצידו אזרה עוז והתלוננה כנגדו במשטרה ביולי 2019.

הוא הפעיל לחץ ושטיפת מח על הילדים, הבטיח להם כי אם יפעילו לחץ עליה, יוכלו לקיים הטיול לתאילנד ומאותה עת החל כנגדה ניכור חמור. כך גם הלחץ שהפעיל השפיע עליה והיא חזרה בה מתלונתה במשטרה.

האיש תקף אותה ביום 27/7/2019 היכה אותה, קרע הכתובה, זרק חפציה, דחף לה פריטים לחזייה ואף כלא אותה למספר שעות בבית והסביר לבנות שככל שתתלונן עליו, הוא ישב בכלא עם רוצחים ואנסים ובכך גרם לבנות למנוע ממנה מלהגיש תלונה כנגדו. עוד לקח ממנה את הטלפון הסלולרי והרשה לה לעשות שיחת טלפון אחת לאחיה ורק לאחר שהזעיקה אחיה, יכלה לצאת מהבית.

לאחר שנעצר ושוחרר, הגיע לדירה המשותפת עם הבנות, דאג לכיבוי מצלמות האבטחה, לקח רכוש רב ואת הרכב המשותף.

האיש שכר לו ולזוגתו החדשה דירה חדשה עוד לפני יום הקרע.

האישה נאלצה לעזוב בית המגורים לאחר שהועברה אליה המשמורת על הבן המשותף ונאלצה להתגורר אצל אחותה לצורך אכיפת ההחלטה השיפוטית לפיה הבן הקטין יועבר לנתבעת והתובע לא ייצור עמו כל קשר למעט במרכז הקשר.

האיש הודה בעצמו שנהג באלימות כלפיה במהלך הדיונים שהתקיימו בבית משפט.

אשר על כן ושעה שצו ההרחקה עומד בתוקפו ולא פג והתובע אינו רשאי לעשות שימוש בדירה המשותפת מטעם זה, הרי שבהתאם להלכה, הוא אינו יכול לעשות כל שימוש בדירה ולפיכך, אינו זכאי לקבלת דמי שימוש.

• דיון והכרעה

בהתאם לפסיקה דמי שימוש ראויים נקבעים בהתאם להוראות סעיפים 31 ו-33 לחוק המקרקעין, התשכ”ט- 1969 ולפיהם, שותף שהשתמש במקרקעין המשותפים, חייב לשלם שכר ראוי בעד השימוש בהם.

בע”א 14920/90 זרקא נגד פארס (פורסם ביום 20/1/1993) קבע בית משפט עליון כי החובה לשלם דמי שימוש קיימת “רק כאשר השותף האחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי, באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין. היה ולא נמנע השימוש הזה מיתר השותפים גם כאשר הם לא השתמשו במקרקעין בפועל, אין השותף חייב בתשלום כלשהוא ליתר השותפים…”.

אם כן, ההלכה מתבססת על ההנחה שכאשר בן זוג עוזב מרצונו את הדירה המשותפת, הרי שמדובר בהסכמתו לשימושו של בן הזוג בדירה וויתור על דמי השימוש. עם זאת, אין מדובר בהסכמה מעתה ועד עולם וכבר נקבע כי משהוכח כי ההסכמה אינה קיימת עוד, לא יהיה בעזיבת בן הזוג בכדי לשלול ממנו דמי שימוש בעתיד (ראו למשל עמ”ש 7396-12-09).

על אף האמור ובהתאם לפסיקה, ישנם מקרים בהם לא ייפסקו דמי שימוש ראויים. כך

למשל במצב בו אחד הצדדים מורחק מהדירה עקב צו שיפוטי, הרי שהוא אינו זכאי לדמי

שימוש ראויים בתקופת ההרחקה, שכן אז אין ספק שהשימוש נמנע ממנו נוכח התנהגותו ולא בשל השימוש שעושה בדירה בן הזוג השני  ובנסיבות אלו, אין השותף זכאי לדמי שימוש ראויים (ראו בע”מ 9881/05 פלוני נ’ פלוני, פורסם במאגרים משפטים ביום 09/04/2006.

עוד נקבע בפסיקה שאין לפסוק דמי שימוש ראויים כאשר בן הזוג העותר לפסיקת דמי

שימוש ראויים, הוא שמערים קשיים בכוונה ומסכל פירוק השיתוף בדירת המגורים.

• בעניין הנדון מצאתי כי יש לחלק את התקופה הרלוונטית שבגינה תיבחן זכאותו של האיש לדמי שימוש לשתי תקופות נפרדות: האחת, התקופה שעד עזיבת האישה את הבית, דהיינו, התקופה שבין 08/2019 ועד עזיבתה את בית המגורים ביום 15/09/2020 (להלן: “התקופה הראשונה”) והשנייה, התקופה שמיום 15/09/2020 ועד למועד מסירת החזקה בבית המגורים לרוכש ביום 10/02/2021 (להלן: “התקופה השנייה”).

• התקופה הראשונה-

אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 19/09/2019 ניתן בהסכמה צו הרחקה כנגד התובע ולפיו הוסכם כי לא יתקרב לבית המגורים ולא יימצא במרחק של עד 100 מטרים ממנו.

בעניין זה כאמור לעיל, טען התובע כי לא ניתן לעשות שימוש בהסכמה זו בהליכים אחרים בעניינם שהצדדים. עוד טען טענות רבות בנוגע לאלימות כביכול מצידו והוסיף כי בחזקתו ראיות למכביר שהנתבעת היא האלימה בין השניים וכתמיכה בגרסתו ביקש לתמוך בעדויות בנותיהן של בני הזוג.

אומר כבר עתה כי לא מצאתי מקום לעשות כל שימוש בעדויות הבנות ובגרסותיהן במשטרה ובכלל.

בעניינם של הצדדים כבר קבעתי בהליך אחר כי התובע ניכר את הבנות הגדולות מהאם (ראו סעיף 58 לפסק הדין שניתן בעניינם של הצדדים 2379-06-21) ואלו לא היו תקופה ארוכה בכלל בקשר עם הנתבעת ורק לאחרונה, החל להירקם קשר עדין ביניהן.

משכך, איני מוצאת מקום ליתן כל משקל לגרסותיהן, שעה שחשו הזדהות מלאה עם התובע והתייחסו לנתבעת באופן שאינו מעורר כבוד, וזאת בלשון המעטה.

כך גם לא מצאתי מקום ליתן כל משקל לעובדה שהנתבעת חזרה בה מגרסתה במשטרה באשר לאלימותו של התובע שעה שבפועל הצו שהוצא כנגדו לא בוטל.

בנוסף, מצאתי מקום להפנות לפרוטוקול הדיון שהתקיים בפניי ביום 13/2/2020 בתיקים 15511-09-19 ו- 66438-11-19 שם נרשמה הערתי ולפיה:

“מוצגים סרטונים בטלפון הנייד של ב”כ הנתבע (יוער כי באותו הליך התובע בתיק שבפניי הוא הנתבע, הערה שלי ע.ג)שלכאורה נשלחו מ… הכתב של ערוץ … כטענת הצדדים בסרטון הראשון, רואים את הנתבע זורק בגדים אשר לוקח מהיד של הנתבעת. בסרטון השני רואים את הנתבעת יושבת בכניסה לבית כאשר הנתבע לוקח את המפתחות ונועל אותה בבית, בסרטון השלישי רואים את הנתבע דוחף דברים לתוך חזיית התובעת, כאשר היא זורקת את הדברים לאחר מכן. בסרטון הרביעי, רואים את הנתבע קם וחונק את התובעת כאשר הבת נוכחת וצועקת, לא ברור מה צועקת. בסרטון החמישי רואים גברים מכים את הנתבע, כאשר הבנות מצטרפות גם כן לסיטואציה ומושכות את הדברים והבן צופה.

(עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 21-28).

בהמשך הודה התובע:

“בעניין הסרטונים, הייתה סוג של אלימות, זה לא משהו שאני גאה בו, זה דברים שקרו אני מצר על זה”

(עמוד 9 לפרוטוקול, שורה 26).

בסופו של יום ובמסגרת ההחלטה שנתנה במעמד הדיון, קבעתי כי:

“לגופו של הליך, אכן ביהמ”ש נחשף היום לסרטונים שנשלחו על ידי הכתב לעו”ד עזריה, כאשר מרובם של הסרטונים, ארבעה במספר, ניכרת התנהגות אלימה מצד האב כאשר הילדים נחשפים לה.

מנגד הוצג בפני סרטון חמישי בו רואים את בני משפחת האם מתנפלים על האב ומכים

אותו וגם כל זאת לעיני הילדים.

ביהמ”ש מביע מורת רוחו מהתנהגותם של הצדדים ובוודאי מהתנהגותו האלימה של

האב כלפי האם. יוער לעניין זה כי גם האב דיבר במעמד הדיון ואמר כי מצר על

התנהגותו זו”.

(עמודים 10-11 לפרוטוקול, שורות 33-6).

אם כן, אף אם הייתי מקבלת עמדת התובע וקובעת כי ביום הספציפי שבגינו התלוננה הנתבעת, לא ננקטה כל אלימות מצידו ואיני קובעת כי כך הם פני הדברים, הרי שדי באלימות מצידו כלפי האישה כפי שהוצגה בפניי בסרטונים והודאתו בהתנהגות אלימה כנגד האשה, בפרוטוקול הדיון, בכדי לדחות הטענה לפיה לא היה אלים כנגדה ומעולם לא הכה אותהובכדי לבסס די והותר המשך קיומו של צו ההרחקה.

התובע לא חלק מעולם על צו ההרחקה ולא ביקש לבטלו והוא נותר על כנו ואין בעובדה כי הצו ניתן בהסכמה והוסכם כי לא ניתן לעשות שימוש בהסכמה זו, בכדי להצדיק פסיקת דמי שימוש שעה שהורחק כדין מבית המגורים של הצדדים ובהתאם לצו הרחקה שהוצא כנגדו נוכח התנהגותו האלימה כלפי האישה.

מסקנה

מכל האמור לעיל, אני קובעת שבהתאם להלכה הפסוקה ושעה שהתובע הורחק כדין על פי צו שיפוטי, בשל אלימותו, הרי שבכך הוא מנע מעצמו את השימוש בביתו ואין הוא זכאי לדמי שימוש ראויים בתקופת ההרחקה (ראו בע”מ 9881/05 פלוני נ’ פלוני, פורסם ביום 09/04/2006; ע”מ (ת”א) 1054/04 פלונית נ’ פלוני, פורסם במאגרים משפטיים), שעה שהתרשמתי שאלימותו כלפי האישה הצדיקה הרחקתו ואין נפקא מינא באם צו ההרחקה ניתן בהסכמה אם לאו.

• התקופה השנייה בין 15/07/2020 ועד 10/02/2021

התובעת עזבה את בית המגורים ביום 15/07/2020 ולכאורה נראה כי במהלך תקופה זו, זכאי התובע לקבלת דמי שימוש וזאת עד למועד קבלת החזקה אצל הרוכשים.

עם זאת ועל אף האמור, לא מצאתי כי בנסיבות שבפניי זכאי התובע לקבלת מלוא דמי שימוש במהלך תקפה זו ואנמק.

כאמור לעיל, ביום 14/05/2020 ניתן צו לפירוק השיתוף בדירת המגורים, באי כוח הצדדים שימשו ככונסי נכסים לצורך ביצוע המכר. הדירה פורסמה למכירה בשוק החופשי ביום 15/06/2020. ביום 05/10/2020 הודיעו כונסי הנכסים כי בוצעה התמחרות ביום 17/09/2020 וביום 15/10/2020 נחתם הסכם מכר למכירת הדירה המשותפת לקונים והוא אושר על ידי ביום 22/10/2020.

אם כן, הדירה נמכרה תוך חמישה חודשים ממועד מתן הצו לפירוק השיתוף בדירת המגורים, כאשר במהלך כל תקופת הזמן הזו כונסי הנכסים פעלו נמרצות ואף מכרו הדירה תוך חמישה חודשים לערך ולא התרשמתי כי האישה נקטה בהליך כל שהוא לאחר עזיבתה את דירת המגורים בכדי לעכב הפינוי.

יחד עם זאת, התובעת בחרה שלא להודיע לאיש על עזיבתה את דירת המגורים, אף לא באמצעות בא כוחה. כאמור לעיל, היא החליפה את מפתח הבית אך לא הודיעה לאיש כי הסתיימה המניעה מלהתגורר  בדירה עד למועד מסירת החזקה בה והוא יכול לשוב ולהתגורר בה.

משכך ולאחר ששקלתי את כלל העובדות בנסיבות שבפניי ובכלל זה העובדה שתמה המניעה לתובע להתגורר בדירה נוכח עזיבת האישה, אולם האישה לא מצאה לנכון לאפשר לאיש להיכנס לדירת המגורים מחד, מאידך, לקחתי בחשבון, העובדה שהצדדים פעלו בהקדם במהלך תקופה זו למכירת הדירה והאישה לא מנעה ולא עכבה המכר, מצאתי מקום לחייב האישה בדמי שימוש לטובת האיש על מחציתמהתקופה שבין 15/7/2020-10/02/2021.

בתיק הוגשה חוות דעת שמאי ביום 24/12/2020 לפיה דמי שכירות ראויים לבית המגורים עומדים על סך של 9,500 ₪.

אשר על כן ובסך הכל ובשים לב לאמור לעיל, מצאתי מקום לחייב האישה לשלם לאיש דמי שימוש עבור 3.5 חודשים בלבד  (9,500*3.5) כאשר את הסכום יש לחלק לשניים.

לפיכך, על האישה לשלם לאיש סך של 16,625 ₪ בגין דמי שימוש בדירת המגורים.

יתרת חלקה של האישה מהכספים המעוכבים בגין סעיף זה, תועבר לה ובקיזוז סך של 16,625 ₪, אשר תועבר לאיש, כמפורט לעיל.

20. האם יש לחייב האישה בגין נזקים שכביכול נגרמו לדירת המגורים ממועד המכר ועד למועד מסירת החזקה לקונים

• טענות האיש

לטענתו יש לחייב האישה לשלם לרוכשי הדירה פיצוי בגין כל הנזקים שגרמה לדירהעקב תחזוקה לקויה בזמן שעשתה שימוש בבית המגורים והן בשל עקירת כל גופי התאורה, אביזרי אמבטיה וראשי מקלחת.

בעת מכירת הבית לא היתה בו כל רטיבות ואילו במועד מסירתו התגלתה בו רטיבות קשה שנבעה מהזנחת האישה שהודתה כי עזבה הבית ב- 09/2020 ולא טפלה בו.

עוד ציין האיש כי האישה חתמה בכתב ידה על פרוטוקול מסירת החזקה הודתה בליקויים ובנזקים שגרמה לבית שהיה בחזקתה ובשימושה ומשכך, יש לעכב סך של 100,000 ₪ מתוך חלקה בתמורת מכר הדירה וזאת עד שתדאג לפצות הקונים בגין הנזקים שנגרמו להם.

האיש צרף לעניין זה את פרוטוקול מסירת הדירה מיום 10/02/2021 שם נרשם בכתב יד הערות כדלקמן:

גינה מוזנחת ועצים יבשים כתוצאה מחוסר מים וטיפול.

בעלייה למדרגות יש סימני נזילות מים מהקיר המערבי הדרומי והמזרחי. כמו כן הקיר מתקלף מהרטיבות.

חלון אנגלי צד מערבי מלא מים.

מחשב טפטפות לא תקין.

אין בתי מנורה באף חדר ובעליות המדרגות חוטים חשופים.

יוער כי הצדדים והרוכש חתומים על מכתב זה.

עוד צרף האיש מכתב הקונים לפיו אין להם טענות מהצדדים למעט מה שהנתבעת התחייבה בפניהם.

כך גם צרף מכתבו של ב”כ הרוכשים לפיו בניגוד למוצהר בהסכם קיימת נזילה מהקיר והוא מקולף; מחשב טפטפות לא תקין; אין בתי מנורה באף חדר ובעליית המדרגות החוטים חשופים ולכן על הצדדים לדאוג לאנשי מקצוע במיידי לתקן הנזילה ושאר הליקויים המופיעים בפרוטוקול.

• טענות האישה

בכל הנוגע לרטיבות, בעלי מקצוע מטעם הקבלן הגיעו וטפלו ברטיבות בתאריכים 11/08/2018; 12/04/2019 ונראה היה שהבעיה נפתרה. כאשר האישה לא התגוררה בבית כנראה שבעיית הרטיבות חזרה. קיימת אחריות של הקבלן לרטיבות ואף אם לא היתה קיימת, על שני הצדדים לשאת באחריות במשותף מתוקף היותם בעלים.

טענות לפיהן האישה נטלה בתי מנורה אינן נכונות והרוכש הוא שעשה דין לעצמו, ביקש לרכוש דרכה גופי תאורה שעה שעבדה בחברה לייבוא נברשות, הבטיח לשלם החוב, נעלם והאישה שלמה החוב שלו.

האישה לא התגוררה בבית מיום 16/9/2020, כחצי שנה, לא הפעילה טפטפות, לא ידעה על קיומו של מחשב טפטפות ואין לה כל מושג בנוגע לקיומו ותקינותו.

• דיון והכרעה

רטיבות בדירה

אכן, אין מחלוקת כי הדירה היתה בחזקת האישה עד מועד המסירה שעה שמסרה המפתח לקונים. עם זאת, אין בכך בכדי לחייבה בכלל הליקויים שקיימים בבית המגורים. משכך וככל שקיימים ליקויים בגין רטיבות בדירה הרי שעל שני הצדדים לשאת בהם. האישה טענה כי היו רטיבויות קודמות בדירה ואף האיש הודה שקיימת אחריות לרטיבות (ראו עמוד 10, שורה 12). כך גם צרפה האישה לתצהירה כתב אחריות בנושא הדירה ולפיו הדירה נמסרה לצדדים ביום 27/03/2017 וקיימת אחריות בנושא רטיבויות.

משכך ושעה שלא הוכח כי האישה  היא זו שגרמה לרטיבויות בדירה שעה שהתגוררה בה והזניחה אותה, אין די בטענה סתמית לפיה הזניחה הדירה. התובע לא הציג כל ראיה לפיה הרטיבות נגרמה כתוצאה ממעשה או מחדל של האישה ואין די בקיומה של רטיבות בכדי לחייבה בנזקים שנגרמו לדירה לבדה שעה שהתברר כי היו קיימות בדירה רטיבויות עוד במהלך החיים המשותפים, רטיבויות שטופלו בעבר ואף האיש הודה בקיומן.

עוד לקחתי בחשבון העובדה  שקיימת אחריות קבלן על הרטיבויות בדירה ונראה כי ככל שקיים נזק לדירה, הרי שהוא לכאורה מכוסה על ידי הקבלן.

אשר על כן, וככל שיתברר כי נגרם נזק לדירה כתוצאה מרטיבות והוא אינו מכוסה על ידי הקבלן מסיבה זו או אחרת, האחריות לו תחול על שני הצדדים מתוקף היותם בעלי הדירה ומוכריה ואין כל מקום לחייב האישה לבדה בגין נזקי רטיבות ככל שקיימים.

מחשב טפטפות לא תקין–

אכן כטענת האישה, מהסכם מכר הדירה עולה כי הצדדים אינם נדרשים להמציא לקונה מחשב טפטפות. עיון בהסכם המכר מלמד כי על הצדדים להשאיר בדירה את כל המיטלטלין המחוברים חיבור של  קבע לרבות מזגנים, ארונות מטבח וחדרי אמבטיה. עוד התחייבו הצדדים לשמור על הגינה במצב טוב ותקין כאמור בסעיף 4 ט להסכם המכר.

משכך ושעה שהדירה היתה בחזקת האישה, ברי כי ככל שנגרם נזק בגינה כפי הנרשם בפרוטוקול (גינה מוזנחת ועצים יבשים)  עליה האחריות לנזק. האישה החזיקה בדירה במועד המכר לא איפשרה לתובע להיכנס ולטפל בגינה במהלך תקופת מגוריה לבד מחד,ולא דאגה לטפל בה בעצמה, מאידך.

אשר על כן ונוכח ההתחייבות בהסכם המכר ושעה שהאישה עשתה שימוש בדירה לבדה, אני קובעת שככל שיסתבר כי קיים נזק לגינה שעל הצדדים יהיה לפצות הרוכש בגינו, על האישה לעשות כן נוכח מחדלה ואין בעובדה שלא ידעה על קיומו של מחשב הטפטפות בכדי להסיר ממנה אחריות לטיפול בגינה.

עם זאת, לא מצאתי מקום לחייב האישה בגין עלות מחשב הטפטפות שכן הסכם המכר שותק לעניין זה, אולם שעה שהתגוררה בדירה, עליה האחריות לשאת באחריות לנזקי הגינה כאמור לעיל.

על אף האמור, אין באמור לעיל בכדי להצדיק עיכוב החזקת כספי תמורת מכר הדירה. לעת הזו חלפה למעלה משנה מאז המכר ולא נטען ולא הוכח כי הוגשה תביעה כלשהי מצד המוכר.

בתי מנורה וחוטים חשופים בעליית המדרגות

האשה טענה כי לא נטלה נברשות ובתי מנורה כעולה מהתמונות שצרפה, אלא שאין מדובר בתמונות שהוכח כי הן ממעמד מסירת החזקה. כך גם לא היה בפי האישה כל הסבר מניח הדעת מדוע חתמה על פרוטוקול המסירה ולפיו אין בתי מנורה באף חדר ובעלית המדרגות החוטים חשופים ולכן אין לי אלא לקבוע שככל שנגרם נזק כתוצאה מבתי מנורה וחוטים חשופים בעליית המדרגות, הרי שבאחריותה של הנתבעת לשאת בו שעה שהתגוררה בדירה.

כך או כך, האישה טענה כי הרוכש עשה דין לעצמו עת ביקש לרכוש דרכה גופי תאורה נוכח מקום עבודתה ולנצל ההטבות המגיעות לה, רשם חוב, לא שילם ונעלם והיא זו ששלמה החוב בסופו של יום. הגם שלא הוצגו בפניי כל ראיות לטענה זו, לא מן הנמנע כי כך הם פני הדברים והאישה והרוכש הגיעו להבנה מסוימת.

בכל מקרה, אין בדעתי לקבוע כי יש להשאיר חלקים מכספי האישה בקופת הכינוס מטעם זה שעה שלא הוכח כי הוגשה תביעה מצד הרוכשים ואין באמור בכדי להצדיק עיכוב כספיה של האישה בסך 100,000 ₪.

אשר על כן ובשים לב לאמור לעיל, אני מורה על שחרור סך של 100,000 ₪ שעוכב בגין נזקים שכביכול נגרמו לקונה כתוצאה ממעשים או מחדלים של האישה.

21. האם האישה זכאית לכספים שהתקבלו מעו”ד לנזיקין ככל שאלו התקבלו אצל האיש

• טענות האישה

הצדדים פנו לעו”ד בתחום הנזיקין כשנה לפני מועד הקרע לאחר שהאישה נחבלה קשה בידה שעה שניסתה להפריד בין האיש לשכן. הצדדים שלמו לעו”ד 9,000 ₪ בצירוף מע”מ כחוק. באוגוסט 2019, לאחר מועד הקרע, פנה האיש לעו”ד וביקש ממנו להשיב לו הסכום ששולם.

כשפנתה האישה לעו”ד, השיב האחרון כי החזיר הסכום ששולם במלואו לאיש ולכן עליו להשיב לה סך של 5,265 ₪.

• טענות האיש

האיש לא קיבל כל החזר מעו”ד ויש לדחות כל טענה לעיכוב הכספים שעה שלא קיבל אותם לחזקתו מעו”ד.

• דיון והכרעה

האישה צרפה מספר מכתבים מהם עולה כי פנתה לעו”ד על מנת שישיב לה הסכום ששולם לו לגרסתה. כך עלה בידה להציג את פניותיה מיום 28/8/2019;29/08/2019 ו- 04/09/2019.

האישה לא צרפה כל אסמכתא מעו”ד כי אכן בפועל הכספים התקבלו אצל האיש ואף לא בקשה לזמן עו”ד לצורך הוכחת טענתה זו ללא כל הסבר מניח הדעת והימנעותה מזימונו לעדות פועלת לרעתה.

בנסיבות אלו ובהיעדר כל ראיה לפיה הכספים הועברו לאיש, דין הטענה להידחות.

אשר על כן, אני קובעת כי יבוטל העיכוב בסך של 5,265 ₪ מתוך חלקו של האיש מתמורת מכר הדירה אשר מעוכב אצל כונסי הנכסים.

ככל שבעתיד יתקבלו הכספים ששולמו אצל מי מהצדדים או ככל שמי מהצדדים יבחרו לפעול משפטית לצורך קבלתםמאת עורך הדין והם יתקבלו, הרי שיש לחלק התמורה בחלוקה שווה בין שני הצדדים.

22. חלוקת הזכויות הסוציאליות של הצדדים

בתיק הוגשה חוות דעת אקטואר מיום 19/09/2021. שני הצדדים הסכימו לחוות דעתו של האקטואר ולא חלקו עליה.

במסגרת חוות דעתו הציג האקטואר שתי שיטות לחלוקת זכויות הצדדים כאשר שיטה א הינה שיטת היוון הזכויות להיום ושיטה ב הינה חלוקת הזכויות הנזילות כיום וקביעת מנגנון הכולל פסיקתאות לזכויות העתידיות.

שעה שהאיש מתנגד לחלוקה בהתאם לשיטה א והאישה אינה מתנגדת לחלוקה על פי שיטה ב, אני קובעת כי הזכויות הסוציאליות של הצדדים יאוזנו בהתאם לשיטה ב.

באי כח הצדדים יגישו תוך שבעה ימים פסיקתאות מתאימות לחתימתי.

23. סוף דבר

אני מורה כי מחלקה של האישה בתמורת כספי המכר יועבר סך של 16,625 ₪ לאיש בגין דמי שימוש כאמור בסעיף 19 לפסק הדין.

שעה שהבית נמכר, יתר כספי התמורה חולקו וניתנה הכרעה ביחס לרכוש והוכרעו יתר הסוגיות שבמחלוקת, איני נדרשת עוד ליתר טענות הצדדים.

יתרת הכספים המופקדים אצל כונסי הנכסים יחולקו בין הצדדים ולמעט הכספים שהוסכם כי לא יחולקו כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 21/10/2021.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי ושעה שחלק מטענות של כל צד התקבלו וחלקן נדחו ובשים לב לכך שלאחרונה החלו לנבוט ניצנים של קשר בין הנתבעת לבנותיה לאחר נתק ארוך, קשר עדין שרק החל להתרקם ויש לשמור עליו מכל משמרולאפשר לו להתפתח ועל מנת שלא להסלים עוד הסכסוך בין הצדדים, אלא לסיימו ולמזער את הנתק בין האם לילדיה, מצאתי בנסיבות העניין שלא לפסוק הוצאות לטובת מי מהצדדים וכל אחד מהם יישא בהוצאותיו.

מורה על סגירת התיקים שבכותרת.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים.

פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים ובשינויי הגהה ונוסח בלבד.

ניתן היום,  א’ סיוון תשפ”ב, 31 מאי 2022, בהעדר הצדדים.

בית משפט לענייני משפחה באשדוד

תלה”מ66529-11-19פ’ נ’ פ’

בפני כב’ השופטת עפרה גיא

תובע/ נתבע

א’.פ’

נגד

נתבעת/ תובעת

מ’. פ’

פסק דין