הסטטיסטיקה שמאחורי הבגידות – 20 פרמטרים מרכזיים

הנתונים שיוצגו להלן מבוססים על מחקרים בינלאומיים, סקרים וניתוחים סוציולוגיים שנערכו בשנים האחרונות.
יש לזכור שהנתונים אינם בהכרח משקפים כל תרבות וכל חברה, אך הם מעניקים מבט רחב ומקיף על התופעה.
בנוסף, הנתונים המספריים משקפים דיווחים עצמיים, העלולים להיות מוטים מסיבות של בושה, חשש או חוסר רצון להודות באמת.

1. מגדר הבוגד:
   מחקרים בינלאומיים מצביעים על כך שכ-20% מהגברים וכ-13% מהנשים דיווחו על בגידה במהלך חייהם.
   פער זה, שהיה בעבר גדול יותר, הולך ומצטמצם בקרב הדורות הצעירים, בהם ערכים כמו שוויון מגדרי והעצמה נשית מגבירים את השינוי בתפיסת המסגרת הזוגית.
   ישנם הסברים רבים להבדל ההיסטורי, ביניהם נורמות חברתיות שפעם אפשרו יותר חופש לגברים.
   בקרב אנשים צעירים יותר, משתקפת מגמה של התקרבות בשיעורי הבגידה בין המינים.
2. גיל:
   שיעורי הבגידה הגבוהים ביותר דווחו בגילאי 29-39, עם אחוז בגידה של כ-21%.
   ייתכן שבגילאים אלה ישנה תקופת “משבר של אמצע החיים” או התמודדות עם שאלות סביב מימוש עצמי ורומנטי.
   בנוסף, קיימת עליה משמעותית בבגידות גם בקרב גילאי 50 ואילך (כ-18%), ייתכן בשל רצון לחוות ריגוש נוסף לפני הזדקנות או להתמודד עם שינויי חיים כמו “קן ריק”.
3. מצב משפחתי:
   בקרב אנשים נשואים, כ-14% דיווחו על בגידה לעומת 20% בקרב אלו בזוגיות ללא נישואין.
   המסגרת הנישואין, לפחות בתרבויות מסוימות, משמשת כגורם מייצב.
   יחד עם זאת, נישואין אינם חיסון נגד בגידה, אלא רק אחד מהגורמים המשפיעים על הסיכוי להתרחשותה.
4. משך הזוגיות:
   זוגות שהיו יחד יותר מ-10 שנים דיווחו על שיעור בגידה של כ-22%, בעוד שבזוגות עם פחות משנתיים יחד השיעור עומד על כ-10%.
   הנתון מרמז על אפשרות לשחיקה רגשית ומינית במערכות יחסים ארוכות טווח.
   לעיתים, ככל שעובר הזמן, נוצרת תחושת מונוטוניות או חוסר בריגוש, שעשויה להוביל לחיפוש עניין מחוץ לקשר.
5. סיבות לבגידה:
   כ-45% מהבוגדים ציינו כי הם חיפשו ריגושים או חוויות חדשות, 30% דיווחו על חוסר שביעות רצון כללית בזוגיות ו-25% בגדו כתגובה לבגידה של בן/בת הזוג.
   שלושת הגורמים הללו מבטאים מנעד רחב של רגשות: מצורך בהתרגשות, דרך תסכול, ועד רצון ל”נקמה” או השבת איזון במערכת היחסים.
6. דת ומסורת:
   בחברות מסורתיות או דתיות יותר, שיעורי הבגידה נמוכים (כ-8%) לעומת חברות חילוניות (כ-15%).
   הערכים הדתיים והתרבותיים עשויים לבסס נורמות מחמירות יותר בנושא נאמנות ולהרחיק מקרים של בגידה, לפחות ברמה המדווחת.
   עם זאת, ייתכן שקיים כאן אלמנט של תת-דיווח, כאשר אנשים בחברות מסורתיות חוששים להודות בבגידה.
7. חינוך:
   אין קשר ישיר ועקבי בין רמת החינוך לבגידות.
   מחקרים הראו כי 17% מהאנשים בעלי השכלה גבוהה דיווחו על בגידה לעומת 16% בקרב בעלי השכלה בסיסית.
   ההבדל המזערי מעיד כי השכלה לכשעצמה אינה מחסום מפני בגידה או מניע לה.
8. סטטוס סוציו-אקונומי:
   בקרב מעמד סוציו-אקונומי גבוה, 23% דיווחו על בגידה, בעוד שבמעמד נמוך יותר השיעור עמד על 12%.
   גורמים כמו נסיעות לחו”ל, קשרים עסקיים נרחבים וגישה גדולה יותר להזדמנויות חברתיות יכולים להסביר את הפער הזה.
   יחד עם זאת, אין בכך לומר שבגידה היא נחלתם הבלעדית של בעלי מעמד גבוה.
9. מקצוע:
   מקצועות הדורשים שעות עבודה ארוכות או נסיעות תכופות, כגון פיילוטים, אנשי מכירות בינלאומיים או מנהלים בכירים, נמצאו עם שיעור בגידה של כ-28%.
   לעומת זאת, מקצועות “סטטיים” יותר, כמו הוראה, מציגים שיעור של כ-14% בלבד.
   זמן רב מחוץ לבית, מפגשים תכופים עם אנשים חדשים והזדמנויות מפתות עשויים להעלות את הסיכוי לבגידה.
10. פערים ברצונות מיניים:
    לאחר הסרת נושא המין האוראלי, נבחן גורם אחר בתחום המיני: כ-27% מהבוגדים ציינו כי פערים משמעותיים בין הרצונות המיניים, התשוקות או הפנטזיות שלהם לאלו של בני הזוג היוו טריגר משמעותי לבגידה.
    כשאחד מבני הזוג חש שחסרה לו התשוקה או הגיוון המיני להם הוא זקוק, הדבר עשוי להוביל לחיפוש ריגוש במקום אחר.
11. תדירות קיום יחסי מין:
    זוגות שמקיימים יחסי מין בתדירות נמוכה (פחות מפעם בשבועיים) דיווחו על שיעור בגידה של כ-25%, לעומת כ-10% בקרב זוגות המקיימים יחסים לעיתים תכופות יותר.
    הנתון מצביע על כך שסיפוק צרכים מיניים במסגרת הקשר עשוי להפחית את הסיכוי לבגוד.
12. בעיות בתקשורת בזוגיות:
    כ-40% מהבוגדים דיווחו על בעיות תקשורת כגורם מרכזי.
    חוסר יכולת לשוחח בפתיחות, להביע תסכולים, או לקבל תמיכה רגשית עלול להוביל לחיפוש “אוזן קשבת” מחוץ לקשר.
13. חברות או קבוצות חברתיות:
    בחברות שבהן קיימת קבלה גבוהה יותר של תופעת הבגידות, שיעור הבגידות עומד על כ-20%, לעומת 10% בחברות עם סטיגמה חברתית חזקה נגד בגידות.
    נורמות חברתיות משפיעות מאוד על ההתנהגות הפרטנית, ואם הבגידה אינה נתפסת כטאבו, ייתכן שהסיכוי לביצועה עולה.
14. גישה לכלים טכנולוגיים:
    35% מהבוגדים השתמשו בכלים טכנולוגיים כמו אפליקציות היכרויות, רשתות חברתיות או צ’טים אנונימיים כדי ליזום ולנהל מערכות יחסים מחוץ לקשר.
    הטכנולוגיה הופכת את הבגידה לנגישה יותר, מאחר והיא מאפשרת אנונימיות ומגוון אפשרויות לקשר מהיר ונוח.
15. תפיסת מיניות:
    בקרב אנשים בעלי תפיסת מיניות פתוחה יותר, 22% דיווחו על בגידה, לעומת 11% בקרב אלו עם תפיסה מסורתית.
    הפתיחות עשויה להקל על הצדקת חיפוש ריגושים חדשים או לגיטימציה לקשרים מחוץ למערכת הנוכחית.
16. היסטוריה אישית של בגידות:
    מי שבגד בעבר יש לו סיכוי של כ-30% לבגוד שוב, בעוד הסיכוי בקרב אלו שלא בגדו מעולם עומד על כ-10%.
    יתכן שהרגלי התנהגות, דפוסים פסיכולוגיים ותחושת “התגברות” על המחסום המוסרי משחקים תפקיד בשיעור הגבוה הזה.
17. נאמנות בילדות:
    מי שחווה חוסר נאמנות בילדותו (לדוגמה, בגידה של אחד ההורים) דיווח על שיעור בגידה של 25%, לעומת 15% בקרב אלו שגדלו בסביבה משפחתית נאמנה יותר.
    דפוסים נרכשים בילדות עשויים להשפיע על התנהגות בבגרות.
18. התמודדות עם סטרס:
    18% מהבוגדים ציינו כי בגידה הייתה עבורם דרך להתמודדות עם לחצים אישיים או לחץ בעבודה.
    עבור חלק, מערכת יחסים חיצונית מספקת בריחה זמנית מהקשיים שבחיי היומיום.
19. השפעות חיצוניות:
    לחצים חברתיים, כמו לחץ מחברים בוגדניים או תרבות המעודדת בגידות, הובילו לכ-16% ממקרי הבגידה.
    האדם עשוי לחוש צורך “להתאים” עצמו לקבוצת השווים או להיכנע לאווירה הכללית.
20. גישה לטיפול מיני או זוגי:
    זוגות שמשתתפים בטיפול זוגי או מיני דיווחו על שיעור בגידה של 8%, לעומת 20% בקרב אלו שלא פנו לעזרה.
    טיפול מקצועי מעניק כלים לתקשורת, להבנת צרכים ולפתרון בעיות, ובכך עשוי להפחית את הסיכון לבגידה.

לסיכום, בגידה היא תופעה מורכבת המושפעת ממכלול של גורמים אישיים, חברתיים, תרבותיים ופסיכולוגיים.
הסטטיסטיקות שהוצגו כאן מציעות תמונה רחבה, אך הן אינן תחליף להבנת המורכבות האישית בכל מקרה ומקרה.
נתונים אלו מושפעים מהשואלים ומהנשאלים, מעמדות חברתיות, תהליכי דיווח מוטים, והם אינם מסבירים את המניעים הנסתרים והרגשיים המניעים אדם לבגוד.

מה עושים כשחושדים בבגידה? מדריך מעשי ומפורט

גילוי על בגידה, או אפילו החשד שבגידה מתרחשת, יכול לשנות לחלוטין את מהלך חיינו הרגשיים, הכלכליים, והמשפחתיים.
חשד כזה מעלה תחושות קשות כמו כעס, כאב, חרדה, בלבול ותהיות לגבי העתיד.
על מנת להתמודד עם מצב זה, חשוב לנקוט בצעדים שקולים ולחשוב היטב על ההשלכות.
מה לעשות צעד אחר צעד, הכולל שיקולים ופעולות אפשריות החל מחקירה אישית ועד פנייה לחוקרים פרטיים, עורכי דין, טיפול זוגי ואסטרטגיות התמודדות שונות.

קודם כל, יש להבין שאם עולה חשד לבגידה, אין פירוש הדבר בהכרח שהבגידה אכן התרחשה. אנשים לעיתים מפרשים סימנים שונים – שינוי פתאומי בלוח הזמנים, שימוש מוגבר בטלפון, שינויים במצב הרוח או חוסר פניות רגשית – כבגידה, בעוד ייתכן שהמקור הוא לחץ בעבודה, דיכאון, בעיות בריאותיות או משבר אישי.
לכן הצעד הראשון הוא לנסות לאמת את החשד בצורה נכונה.

1. תצפית עצמית ושיחה פתוחה:
לפני פנייה לאנשי מקצוע חיצוניים, מומלץ לנסות לדבר בפתיחות עם בן/בת הזוג.
בלי להאשים ישר, אפשר לשאול על השינויים בהתנהגות, על המצב הרגשי ועל הסיבה לתחושת החשד.
תקשורת כנה, גם אם מורכבת, עשויה להבהיר את התמונה.
חשוב להימנע מצעקות, האשמות ודרמות מיותרות בשלב זה, מכיוון שהדבר עלול לסגור את ערוץ השיח.

2. תיעוד סימנים וסימפטומים:
אם לא מתקבלת תשובה מספקת או אם יש חשד מתמשך, ניתן להתחיל לתעד סימנים: מועדי היעדרות מהבית, חשבונות טלפון, הודעות מוזרות, פרופילים ברשתות חברתיות.
יש לשמור תיעוד זה במקום בטוח ולא לשתף בו אחרים ללא צורך.
המידע עשוי לשמש מאוחר יותר, אם יחליטו לפנות לאנשי מקצוע.

3. פנייה לחוקר פרטי:
אם החשד ממשיך להעסיק אתכם ואין אפשרות לאמת או להפריך אותו באמצעים ביתיים, חוקר פרטי מיומן יכול לסייע.
חוקרים פרטיים המתמחים בענייני זוגיות ובגידות יודעים לאסוף ראיות בצורה דיסקרטית, מבלי לעורר חשד.
ראיות אלו עשויות לכלול צילומים, תיעוד פגישות, מעקב אחרי דפוסי תנועה או איסוף מידע מתוך מקורות גלויים וחוקיים.
אמנם השימוש בחוקר פרטי דורש השקעה כספית, אך עבור רבים זוהי דרך מהימנה לקבל תשובות חד משמעיות לשאלות כואבות.

4. ייעוץ משפטי:
במידה והחשד בבגידה מתחיל ללבוש אופי משמעותי, במיוחד אם יש נכסים משותפים, ילדים או שותפות כלכלית, ייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה עשוי להיות חיוני.
עורך הדין יוכל להסביר את ההשלכות המשפטיות של בגידה, את ההיבטים הנוגעים לחלוקת רכוש, מזונות, משמורת ילדים וצעדים מקדימים שכדאי לנקוט, כמו למשל הבטחת נכסים או מניעת העלמת נכסים.

5. עיבוד רגשי ותמיכה נפשית:
גם אם החשד אינו מבוסס או שבסופו של דבר מתברר כלא נכון, עצם החשד יכול לגרום לזעזוע רגשי.
אנשים רבים בוחרים לפנות לטיפול אצל פסיכולוג או יועץ זוגי כדי לעבד את הרגשות המורכבים.
הטיפול עשוי לסייע בהבנת המקורות לחשד, בהבחנה בין מציאות לדמיון, ובהכנה רגשית לאפשרות של גילוי בלתי נמנע.
עבור חלק מהאנשים, הטיפול מאפשר שיקום האמון בעצמם וביכולת לשפוט את המציאות.

6. טיפול זוגי ומשפחתי:
אם הבגידה אומתה או אם החשד חזק ובן/בת הזוג מוכנים להתמודד עם הנושא, טיפול זוגי או משפחתי יכול להיות מקום בטוח לדון בקשיים.
מטפלים זוגיים מיומנים יכולים לעזור לשני הצדדים להציף את התחושות, לנסח צרכים, ולעבוד על דרכי תקשורת יעילות יותר.
במקרה שהבגידה אומתה, הטיפול עשוי לסייע בהחלטה משותפת האם לנסות לשקם את הקשר או להיפרד בדרכי נועם.

7. שיקולים כלכליים:
לעיתים, חשד בבגידה מלווה גם בחששות כלכליים.
אם בני הזוג חולקים חשבונות, נכסים וחברות, יש לבדוק את המצב הכספי.
יועץ כלכלי או עורך דין המתמחה בדיני משפחה יכול לסייע במיפוי הנכסים, איתור תנועות כספיות חשודות או הכנת תכנית מגירה למקרה של פרידה.

8. שימוש בכלים דיגיטליים:
בעידן הטכנולוגי, ישנם כלים רבים המאפשרים לעקוב אחרי פעילותו הדיגיטלית של בן/בת הזוג: היסטוריית גלישה, מעקב אחר מיקום, אפליקציות ספציפיות.
עם זאת, חשוב לזכור שלעיתים פעולות כאלו עשויות להיחשב כפגיעה בפרטיות ואף להיות לא חוקיות במדינות מסוימות.
לפני נקיטת צעדים טכנולוגיים, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע משפטי.

9. בחינה עצמית מעמיקה:
חשד בבגידה אינו מתעורר בחלל ריק.
ייתכן שהחשד נובע מחוסר ביטחון עצמי, פחד נטישה או טראומות עבר.
נסו לבחון לעומק את רגשותיכם ולשאול: האם יש סיבות אובייקטיביות לחשד, או שמא אני משליך רגשות לא פתורים מהעבר?
במקרים מסוימים, התשובה עשויה להקל על המתח הפנימי או להבהיר שבני הזוג כלל אינם בוגדים, אלא שהפחד משתלט על התפיסה.

10. קבלת החלטות מושכלות:
גם אם הוכח שהייתה בגידה, עומדות בפניכם מספר אפשרויות: ניסיון לשיקום הקשר, פרידה, או מציאת הסדר ביניים.
אין דרך נכונה או לא נכונה לפעול, אך חשוב לקבל החלטה מתוך הבנה מעמיקה של המצב, התמיכה הנפשית והמקצועית הקיימת, והתחשבות בהשלכות ארוכות הטווח על חייכם וחיי בני משפחתכם.

11. שחזור אמון (אם נבחר להישאר יחד):
במידה והוחלט לנסות לשקם את הקשר, בניית אמון מחדש תהיה משימה מאתגרת, אך לא בלתי אפשרית.
תהליך זה עשוי לכלול פתיחות מלאה, שקיפות (למשל, הסכמה על גישה לטלפונים או חשבונות רשתות חברתיות בתקופה מסוימת), עבודה רגשית בטיפול זוגי, ושינוי דפוסים תקשורתיים בעייתיים.
תהליך זה עשוי לקחת חודשים ואפילו שנים, אך חלק מהזוגות מצליחים להתחזק בסופו.

12. תקשורת עם הילדים (אם יש):
במידה ומעורבים ילדים במערכת היחסים, חשוב לשקול כיצד ומתי לשתף אותם בשינויים המתחוללים במשפחה.
ילדים, בכל גיל, חשים במתח ובשינויים רגשיים בבית.
כדאי להתייעץ עם איש מקצוע (פסיכולוג ילדים או יועץ משפחתי) לגבי הדרך הנכונה והמינון המתאים לשיתוף המידע, במטרה למנוע פגיעה מיותרת ברגשותיהם.

13. התקדמות הדרגתית:
ההתמודדות עם חשד או גילוי בגידה אינה עניין לפתרון בן לילה.
זהו תהליך הדרגתי, מורכב וכואב לעיתים, המחייב סבלנות, זמן ושאיפה למודעות עצמית גבוהה.
ייתכן שתדרשו למספר סבבי שיחות, ייעוץ וטיפול לפני שתגיעו להכרעה ברורה.

14. תמיכה ממעגלים קרובים:
בתקופה של חשד בבגידה, לעיתים מתעורר צורך לשתף אדם קרוב – חבר טוב, בן משפחה או יועץ חיצוני.
השיתוף יכול להקל על העומס הנפשי, לספק פרספקטיבה נוספת או אפילו לסייע בהמלצות על אנשי מקצוע (כמו חוקרים פרטיים או עורכי דין).

15. יצירת תכנית פעולה:
במקרים רבים, חוסר הוודאות והבלבול הם הגורמים הקשים ביותר.
יצירת תכנית פעולה, הכוללת מועדי בדיקה מחדש של הנושא, יעדים לטיפול או לפגישות עם אנשי מקצוע, ואבני דרך להערכת מצב הקשר, יכולה לסייע לכם להרגיש יותר בשליטה.

16. בחינת ערכים אישיים:
בין אם בסוף התהליך תבחרו להישאר יחד או להיפרד, הבינו מה הם הערכים האישיים שלכם לגבי זוגיות, אהבה ונאמנות.
בחינה זו תעזור לכם לקבל החלטות התואמות את עולמכם הפנימי, לא רק את הלחצים החברתיים מסביבכם.

17. התחשבות בגורמים חיצוניים:
לעיתים, חשד לבגידה מושפע מגורמים חיצוניים כמו לחץ מהעבודה, מעבר דירה, משבר משפחתי נרחב, או אפילו שינוי תרבותי.
חשוב לזהות האם קיים גורם חיצוני המערער את היציבות הרגשית בבית ומעצים את החשדות.

18. הסכמה על גבולות חדשים:
אם מחליטים להמשיך בקשר, ייתכן שיידרש ניסוח מחודש של גבולות, כללים ואתיקה זוגית.
למשל, גבולות לגבי קשר עם עמיתים בעבודה, שימוש בטלפונים, או מפגשים חברתיים מסוימים.
הסכמה הדדית על גבולות אלו עשויה לשקם את תחושת הביטחון.

19. למידה מהתהליך:
בין אם החשד התגלה כמוטעה או מוצדק, נסו ללמוד מהתהליך כולו.
שאלו את עצמכם: מה הוביל לחשד? איפה היו חסרים אמון או שקיפות קודם לכן?
כיצד ניתן למנוע מצב דומה בעתיד?
למידה ממשברים עשויה לחזק אתכם ואת מערכת היחסים העתידית שלכם, בין אם זו הקיימת ובין אם מערכת יחסים אחרת בהמשך.

20. קבלת מציאות:
בסופו של דבר, לאחר בחינת המצב, איסוף ראיות, ייעוץ מקצועי ועיבוד רגשי, יתכן שתגיעו לנקודה שבה עליכם לקבל את המציאות כפי שהיא – בין אם זו האמת המרה של בגידה, או הידיעה שהחשד לא היה מוצדק.
קבלה זו היא צעד הכרחי כדי לעבור הלאה, לבנות את החיים כפי שתרצו לראותם.

לסיכום, חשד בבגידה הוא מצב מורכב וקשה שדורש זמן, תהליך, וע sometimes אנשי מקצוע.
בין אם בוחרים להשקיע בחקירה פרטית, ייעוץ משפטי, טיפול זוגי או עבודה על עצמכם, המטרה המרכזית היא להגיע להבנה ולהחלטה שתאפשר לכם להתקדם בחיים בצורה שתכבד את הצרכים, הערכים והרצונות שלכם.