עורך דין

ליטיגציה בינלאומית, הנקראת לעיתים ליטיגציה טרנס-לאומית, היא הנוהג של ליטיגציה בקשר עם מחלוקות בין עסקים או יחידים המתגוררים או מבוססים במדינות שונות.

עורך דין מומלץ

ההבדל העיקרי בין ליטיגציה בינלאומית לליטיגציה מקומית הוא שבראשון, נושאים מסוימים נוטים יותר להיות בעלי משמעות – כגון סמכות שיפוט אישית, מסירת הליכים, ראיות מחו”ל ואכיפת פסקי דין.

סמכות שיפוט
למרות שיש הבדלים בין חוקי השיפוט של מדינות אמריקאיות רבות, כולן כפופות לדרישות ההליך ההוגן המוטלות על ידי חוקת ארצות הברית. כתוצאה מכך, רוב עורכי הדין האמריקאים שמכירים את העקרונות הכלליים של סמכות שיפוט במדינה אחת או יותר בארה”ב מסוגלים להדריך את לקוחותיהם בסוגיות שיפוט בקשר עם מחלוקות בין בעלי דין ממדינות שונות.

המצב שונה ביחס לעקרונות השיפוט בהקשר הבינלאומי. ההבדל הראשון נוגע לסמכות שיפוט ארוכת טווח, שהיא הענקת סמכות בחוק לבתי משפט מקומיים על נאשמים מחוץ למדינה. חוק זרוע ארוך מסמיך בית משפט במדינה להפעיל סמכות שיפוט על נאשם מחוץ למדינה. ללא חוק ארוך זרוע, ייתכן שלבתי המשפט במדינה לא תהיה סמכות שיפוט אישית על נאשם מחוץ למדינה. הרשאה של מדינה להפעיל סמכות שיפוט מוגבלת על ידי החוקה הפדרלית. השימוש בחוק ארוך זרוע נחשב בדרך כלל לחוקה כאשר לנאשם יש קשרים מינימליים מסוימים עם מדינת הפורום והייתה הודעה סבירה לגבי התביעה נגד אותו נאשם.

שנית, מדינות רבות נוקטות בדעה שהמושגים האמריקאיים של סמכות שיפוט ארוכת זרוע הם רחבים מדי, ובתי משפט של מדינות כאלה לא יכירו בפסקי דין מבתי משפט אמריקאיים המבוססים על הפעלת סמכות שיפוט אמריקאית ארוכת זרוע.

בהסתכלות על הנושא מנקודת מבט לא-אמריקאית, בתי משפט במדינות מסוימות מפעילים סמכות שיפוט המבוססת על עקרונות שבתי משפט אמריקאים יראו כבלתי הוגנים וסותרים את החוק האמריקאי.

לדוגמה, במדינות מסוימות, כמו אנגליה וישראל, בית משפט עשוי להפעיל סמכות שיפוט כלפי נאשם הנחשב כצד “הכרחי או ראוי” בתיק נגד נאשם מקומי.
לא ברור שבסיס שיפוט כזה יאושר על ידי בתי משפט אמריקאים כאשר נושה פסק הדין שאינו ארה”ב מבקש לאכוף בארצות הברית.

שירות התהליך
בכל תביעה, על התובע להגיש לנתבע/ים. בהקשר הבינלאומי, נושא השירות לתהליך מורכב יותר.

בארצות הברית, שירות תהליכים מתבצע באופן שגרתי על ידי עורכי דין פרטיים או סוכניהם. לעומת זאת, מדינות רבות אחרות רואות בפעילות של הגשת הליך בהליך שיפוטי מתאימה רק לממשלה או לזרוע של הממשלה.

כתוצאה מגישות שונות בסוגיית מתן ההליך, חתמו כמה מדינות על אמנת השירות של האג (1965), לפיה כל מדינה חברה נדרשת להקים רשות מרכזית כדי לקבל, לעיין ולבצע בקשות מבתי משפט זרים לביצוע בקשות. מחוץ לשירות התהליך.

רוב המדינות החתומות על אמנת השירות של האג יקבלו בקשות לשירות החתומות על ידי עורך הדין של התובע (התובע).
שני יוצאי דופן הם בריטניה וישראל.

כל עורך דין שמתעלם מההיבטים הבינלאומיים של מתן משפט בעת תביעה נגד נאשם שאינו אמריקאי עלול לגלות שלא ניתן לאכוף את פסק הדין המתקבל במקום שבו נכסי הנתבעים זמינים.

עדות
על פי הכללים הפדרליים של סדר הדין האזרחי, עורך דין בעל רישיון במחוז פדרלי אחד רשאי לבצע זימון לקבלת מסמכים או עדות מעד שנמצא במחוז פדרלי (מרוחק).

בניגוד למצב המקומי, כאשר צד לסכסוך בינלאומי צריך להשיג ראיות הנמצאות במדינה זרה, אותו צד יצטרך בדרך כלל להגיש בקשה מבית המשפט המקומי כדי שהוא (בית המשפט) יוציא מכתב בקשה לפי לאמנת הראיות של האג. על פי ה-HEC, כל מדינה חברה נדרשת לקבוע רשות מרכזית כדי לקבל, לבדוק ולבצע בקשות נכנסות לקבלת ראיות מאנשים (או גורמים אחרים) הנמצאים במדינה המקבלת.

מתדיינים בפני בתי דין שאינם בארה”ב רשאים לבקש את עזרת בתי המשפט האמריקאים כדי להשיג ראיות, באמצעות סעיף 1782 Discovery. השימוש בסעיף 1782 גדל בשנים האחרונות.

שיקולי משפט
ברגע שהתביעה עוברת את שלב הגילוי ומוכנה למשפט, ההבדלים בין ליטיגציה מקומית לליטיגציה בינלאומית הרבה פחות בולטים. אף על פי כן, ישנן סוגיות מיוחדות הקשורות לבעלי דין שאינם בארה”ב.

בהתאם לתחכום השפה של העדים מטעם הצד שאינו אמריקאי, ייתכן שיהיה צורך לארגן מתורגמן שיתרגם עדות במשפט.
מתורגמנים עולים כסף, מה שמגדיל את עלויות המשפט.

הכרה ואכיפה
בהקשר האמריקני המקומי, ההכרה בפסקי דין כפופה לסעיף האמונה המלאה והאשראי של החוקה הפדרלית.

האמונה והקרדיט המלאים אינם חלים על פסקי דין שאינם בארה”ב.

ארצות הברית אינה צד לאמנה רב-צדדית המסדירה הכרה בפסקי דין זרים. אף על פי כן, הגישה של בתי המשפט האמריקאים להכרה בפסקי דין שאינם ארה”ב הייתה ליברלית, מאז החלטת בית המשפט העליון בארה”ב בעניין Hilton v. Guyot.

רוב המדינות בארה”ב חוקקו את חוק ההכרה האחיד בכספים זרים, אשר מסדיר את ההכרה בפסקי דין שאינם בארה”ב.

ככלל, על פי החוק האחיד, עילות לאי הכרה יכולות להיות מבוססות על:

היעדר מסקנות: אם פסק הדין ניתן במסגרת מערכת שאינה מספקת ערכאות או הליכים חסרי פניות התואמים את דרישות ההליך התקין.
לבית המשפט הזר לא הייתה סמכות שיפוט אישית על הנאשם.
לבית המשפט הזר לא הייתה סמכות שיפוט בנושא;
הנאשם בהליך בבית המשפט הזר לא קיבל הודעה על ההליך בזמן מספיק כדי לאפשר לו להתגונן;
פסק הדין הושג במרמה;
עילת התביעה שעליה מתבסס פסק הדין סותרת את תקנת הציבור של המדינה שבה מתבקשת האכיפה;
פסק הדין מתנגש עם פסק דין אחר סופי ומכריע;
ההליך בבית המשפט הזר היה מנוגד להסכם בין הצדדים לפיו יש ליישב את הסכסוך הנדון שלא בהליכים באותו בית משפט; או
במקרה של סמכות שיפוט המבוססת על שירות אישי בלבד, בית המשפט הזר היווה פורום לא נוח מאוד לדיון בתובענה; או
פסק הדין מבקש לאכוף את דיני ההכנסות והמיסוי של תחום שיפוט זר.
שיקולים אחרים
חלק ממדינות ארה”ב דורשות מתאגידים זרים להפקיד “ביטחון” בעת הגשת תביעה לבתי המשפט שלהם. כמה מדינות אחרות דורשות מתאגידים זרים להירשם כדי לעשות עסקים כתנאי לתביעה.

במקרים בבית משפט פדרלי, עד הממוקם מחוץ לארצות הברית רשאי לבצע תצהיר (או הצהרה) בהתאם לסעיף 28 USC סעיף 1746 מבלי לקבל את חתימתו/ה באישור נוטריוני.
הליך זה הופך את בית המשפט הפדרלי לאטרקטיבי יותר עבור בעל דין שמצפה להסתמך על עדים שאינם מבוססים בארצות הברית.

מדינות

קפריסין : ידועה במשטר המס המועדף שלה וכמרכז לעסקים בינלאומיים, במיוחד בתחום הנדל”ן וההשקעות.

יוון : מעורבת בנושאי מקרקעין, משפט ימי וירושה, לאור הקשרים ההיסטוריים והתרבותיים עם ישראל.

ארה”ב : מפתח למקרי קניין רוחני, ליטיגציה מסחרית ופגיעות אישיות, כמו גם בעיות הגירה.

בריטניה : מחלוקות פיננסיות, ליטיגציה מסחרית ובוררות בולטים בשל הקשרים העסקיים החזקים בין בריטניה וישראל.

דובאי (איחוד האמירויות הערביות) : משפט מסחרי, נדל”ן ובוררות. הסכמי אברהם פתחו אפיקים חדשים לשיתוף פעולה עסקי ומשפטי.

תאילנד : קשור לעתים קרובות לענייני נזקי גוף, נדל”ן ודיני משפחה עבור ישראלים הנוסעים או גרים בה.

פורטוגל : נדל”ן, השקעות (במיוחד באמצעות תוכנית ויזת הזהב), ודיני מס הם תחומי מפתח.

ספרד : נדל”ן, דיני ירושה וסכסוכים מסחריים הם תחומי ליטיגציה נפוצים שבהם מעורבים ישראלים.

קנדה : קניין רוחני, ליטיגציה מסחרית ודיני הגירה הם משמעותיים עבור ישראלים בקנדה.

אוסטרליה : התמקדות במשפט מסחרי, מקרקעין ודיני משפחה, בהתחשב בקשרים המשמעותיים של הגולים והעסקים.

גרמניה : תיקי השבת שואה, דיני מסחרי ותאגידים וקניין רוחני.

צרפת : קניין רוחני, משפט מסחרי ודיני משפחה, עם התמקדות משמעותית בחוק נגד אפליה בשל האוכלוסייה היהודית הגדולה.

איטליה : מקרקעין, ירושה ומשפט מסחרי הם משמעותיים, יחד עם סכסוכי רכוש תרבותיים.

שוויץ : מחלוקות פיננסיות, דיני פרטיות וניהול נכסים בשל מעמדה כמרכז בנקאי.

הולנד : משפט מסחרי, סחר בינלאומי ובוררות, לאור תפקידה כשער לאירופה.

בלגיה : חוק האיחוד האירופי, ליטיגציה מסחרית וקניין רוחני, במיוחד עבור עסקים הפועלים בתוך האיחוד האירופי.

רוסיה : משפט מסחרי, מקרקעין ודיני משפחה, במיוחד עבור האוכלוסייה הישראלית דוברת הרוסית.

סין : סכסוכי סחר, קניין רוחני ומשפט מסחרי, לאור הסחר הגובר בין ישראל לסין.

הודו : קניין רוחני, הסכמים מסחריים וסכסוכים טכנולוגיים, המשקפים את הקשרים הטכנולוגיים החזקים בין המדינות.

ברזיל : משפט מסחרי, נדל”ן ומשפט סביבתי, לאור ההזדמנויות העסקיות בדרום אמריקה.

דרום אפריקה : משפט מסחרי, הגירה ודיני משפחה, המשקפים את הקשרים ההיסטוריים בין שתי המדינות.

מקסיקו : דיני סחר, ליטיגציה מסחרית וסכסוכי השקעות.

טורקיה : משפט מסחרי, נדל”ן וסכסוכים הקשורים לתיירות, לאור הקשרים ההיסטוריים ויחסי הסחר הנוכחיים.

יפן : קניין רוחני, סכסוכי טכנולוגיה ומשפט מסחרי, בשל קשרי החדשנות.

סינגפור : בוררות, משפט מסחרי וקניין רוחני, כמרכז לשווקים באסיה.

דרום קוריאה : קניין רוחני, טכנולוגיה וליטיגציה מסחרית, המשקפים את המערכות האקולוגיות החזקות של חדשנות.

ניגריה : דיני אנרגיה, סכסוכים מסחריים והשקעות, לאור העניין בשווקים באפריקה.

קניה : דיני איכות הסביבה, משפט מסחרי וחקלאות, המשקפים פרויקטים והשקעות שיתופיות.

מצרים : משפט מסחרי, בוררות ואנרגיה, בהתחשב בהסכם השלום והגברת הקשרים הכלכליים.

הגירה – תושבות/אזרחות עבור השקעה וזה זהב/ גולדן ויזה/דרכון זהב

הגירה באמצעות השקעה, במיוחד בנדל”ן לצורך קבלת ויזת זהב, הפכה למסלול פופולרי עבור אנשים המעוניינים לקבל תושבות או אזרחות במדינה אחרת. מסלול זה דורש פעמים רבות השקעה משמעותית בשוק הנדל”ן של המדינה המארחת ויכול לבוא עם הטבות שונות, לרבות הזכות לחיות, לעבוד וללמוד בה, לצד הטבות מס פוטנציאליות. להלן רשימה של מדינות שידועות בתוכניות ויזת הזהב שלהן, במיוחד באמצעות השקעה בנדל”ן:

פורטוגל : מציעה תושבות עם השקעת נדל”ן מינימלית של 500,000 אירו (מופחתת ל-350,000 אירו אם משקיעים בנדל”ן הזקוק לשיפוץ באזורים מסוימים), מה שמוביל לזכאות לאזרחות לאחר חמש שנים ללא צורך להתגורר בפורטוגל.

יוון : אחת התוכניות החסכוניות ביותר באיחוד האירופי, הדורשת השקעה של 250,000 אירו בנדל”ן, המציעה תושבות ונסיעות ללא ויזה בתוך אזור שנגן.

ספרד : דורשת השקעה מינימלית של 500,000 אירו בנדל”ן כדי לקבל תושבות, עם אפשרות להגיש בקשה לאזרחות לאחר עשר שנות תושבות.

קפריסין : למרות שתוכנית האזרחות שלה לפי השקעה הופסקה ב-2020, קפריסין עדיין מציעה תושבות באמצעות השקעה בנדל”ן, הדורשת השקעה של לפחות 300,000 אירו.

מלטה : מציעה תושבות באמצעות השקעה של כ-300,000 אירו עד 350,000 אירו בנדל”ן, בהתאם לאזור, עם אפשרות להגיש בקשה לאזרחות לאחר תקופה מסוימת במסגרת תוכנית נפרדת.

לטביה : מציעה תוכנית תושבות עם השקעת נדל”ן מינימלית של 250,000 אירו בתוספת 5% עמלת מדינה בהתבסס על שווי הנכס, מה שמוביל לאפשרות של תושבות האיחוד האירופי.

טורקיה : תוכנית האזרחות הטורקית באמצעות השקעה מאפשרת השקעת נדל”ן מינימלית של 400,000 דולר, כאשר האזרחות ניתנת בדרך כלל תוך 3-6 חודשים לאחר ההשקעה.

מונטנגרו : מציעה אפשרות השקעה משולבת, כולל השקעה של 250,000 אירו באזורים לא מפותחים (או 450,000 אירו באזורים מפותחים יותר) בתוספת תרומה של 100,000 אירו לקרן ציבורית, המובילה לאזרחות.

אנטיגואה וברבודה : אמנם לא באירופה, מדינה קריבית זו מציעה אזרחות באמצעות השקעת נדל”ן של לפחות 400,000 $, עם היתרון של נסיעות ללא ויזה ליותר מ-150 מדינות.

סנט קיטס ונוויס : אפשרות נוספת בקריביים, הדורשת השקעת נדל”ן מינימלית של $200,000 (ניתן למכירה חוזרת לאחר 7 שנים) או $400,000 (ניתן למכירה חוזרת לאחר 5 שנים), המובילה לאחד מתהליכי האזרחות המהירים ביותר.

דומיניקה : מציעה אזרחות עבור השקעה של 200,000 דולר בנדל”ן, כאשר התוכנית מתמקדת בפרויקטי פיתוח ידידותיים לסביבה.

סנט לוסיה : דורשת השקעה מינימלית של 300,000 $ בפרויקטי נדל”ן מאושרים כדי לזכות באזרחות.

תוכניות אלה משתנות מבחינת דרישות ההשקעה, ההטבות והדרך לאזרחות. חשוב למשקיעים לבצע בדיקת נאותות יסודית ולשקול ייעוץ משפטי בעת ניווט באפשרויות אלו, מכיוון שהכללים וההטבות יכולים להשתנות. בנוסף, היציבות הפוליטית והכלכלית של המדינה המארחת, יחד עם הפוטנציאל לעלייה בהשקעה, הם גורמים קריטיים שיש לקחת בחשבון.