תחום הגירושין הוא ענף מרכזי בעולם המשפט, העוסק בפירוק קשר הנישואים ובהסדרת ההשלכות המשפטיות, הכלכליות והמשפחתיות של הפרידה. לגירושין יש חשיבות משפטית וחברתית רבה: הם משפיעים על מבנה המשפחה, על חלוקת רכוש ועל גורל ילדים, ומשקפים שינויים חברתיים ותרבותיים ביחס למוסד הנישואין. במדינות מערביות רבות (כגון ארה”ב ובריטניה) ההערכות הן שכ-40%-45% מהנישואים מסתיימים בגירושין – שיעור גבוה הממחיש את היקף התופעה. לכן, מערכת דיני המשפחה וגירושין התפתחה כדי לתת מענה הוגן ויעיל למצבים רגישים אלו.

עורכי דין המתמחים בגירושין (דיני משפחה) ממלאים תפקיד כפול: מצד אחד, עליהם לשלוט בהיבטים המשפטיים הטכניים – חוקי הנישואין והגירושין, דיני רכוש ומזונות, הליכי בית משפט וכדומה. מצד שני, הם נדרשים לנווט בסוגיות אישיות טעונות ברגש, בקונפליקטים בין בני זוג ולעיתים גם באלימות במשפחה. העבודה משלבת ידע משפטי עם מיומנויות גישור ומשא ומתן, הבנת נפש האדם ותמיכה בלקוח במשבר. זהו מקצוע מאתגר משום שהלקוחות מצויים ברגעים הקשים בחייהם, וההחלטות המתקבלות בהליך הגירושין הן הרות גורל – כלכלית, רגשית והורית.

חשיבותו החברתית של תחום הגירושין ניכרת גם בכך שהוא משקף ערכים ונורמות משתנים. למשל, המעבר ההיסטורי מגירושין המבוססים על “אשם” (הוכחת עילת בגידה או התעללות) לגירושין “ללא אשם” (עילה של קריסת הנישואין ללא צד אשם ספציפי) מעיד על שינוי בתפיסת חירות הפרט והזכות לסיים נישואין שאינם מאושרים. שינוי זה, שהחל במחצית השנייה של המאה ה-20, מפחית את העוינות בהליך הגירושין ומאפשר לבני זוג להתגרש בהסכמה מבלי להטיל דופי פומבי זה בזה. דוגמה לכך היא חקיקת חוקי “גירושין ללא אשם” (No-Fault Divorce) בארה”ב החל משנת 1969 ועד אימוצם בכל 50 המדינות עד 2010 , מגמה שאומצה גם במדינות נוספות.

עם זאת, תחום הגירושין מוסיף להיות מורכב ומאתגר. בכל חברה קיימים מתחים בין הרצון לאפשר סיום קשר נישואים כושל בקלות לבין הצורך להגן על יציבות המשפחה, על הילדים, או על צד חלש בנישואים. עורכי הדין צריכים להתמודד עם דילמות אתיות – למשל, עד כמה להילחם עבור לקוח במחיר הסלמת הסכסוך, או כיצד לטפל בטענות לאלימות והתעללות. בנוסף, עליהם להישאר מעודכנים בהתפתחויות חקיקה ופסיקה שמשתנות תדיר, ולעיתים להתמודד עם הליכים חוצי-גבולות (כאשר בני הזוג ממדינות שונות).

בשנים האחרונות מצטרפים לאתגרי המקצוע גם חידושים טכנולוגיים ושינויים חברתיים – החל במשפט מקוון וכלים דיגיטליים בניהול תיקים, ועד לשינוי בתפיסת מוסד הנישואין בקרב הדורות הצעירים. כל אלו מחייבים את עורכי הדין לגירושין להתאים עצמם ולרכוש מיומנויות חדשות.

השוואה בין מדינות – מערכות משפט וגישות לגירושין
דיני הגירושין משתנים באופן ניכר ממדינה למדינה, בהתאם לשיטת המשפט הנוהגת ולאופי החברתי-תרבותי. ניתן לזהות מספר מודלים משפטיים מרכזיים המשפיעים על אופן עבודת עורכי הדין: משפט מקובל (Common Law), משפט אזרחי קונטיננטלי (Civil Law), ומשפט דתי או אישי. נבחן כיצד מודלים אלה מיושמים במדינות מובילות וכיצד הם מעצבים את תפקיד עורך הדין לגירושין.

משפט מקובל (Common Law) – ארה”ב ובריטניה כדוגמה: במדינות המשפט המקובל, כגון ארצות הברית (ברובד המדינתי) ובריטניה, דיני המשפחה התפתחו הן מחקיקה והן מתקprecedentי בתי המשפט. למשל, באנגליה היסטורית היו נדרשות “עילות אשם” (כגון ניאוף או התנהגות בלתי נסבלת) כדי לקבל גט, עד לרפורמות עדכניות. באנגליה וויילס עד 2022 בני זוג שחפצו להתגרש נאלצו להאשים זה את זה או לחכות פרקי זמן ארוכים של פרידה , אך עם כניסת חוק הגירושין, הפירוד וההפרדה 2020 (החל מאפריל 2022) הוסרה הדרישה להוכחת אשם, וכיום ניתן להתגרש בהצהרה חד-צדדית על התפרקות הנישואים. שינוי זה הפך את ההליך לפשוט ומהיר יותר (אם כי עדיין קיימת תקופת המתנה מינימלית של 20 שבועות מעת הגשת הבקשה ועד למתן צו גירושין סופי). בבריטניה, העבודה של עורכי הדין כיום ממוקדת פחות בהכנת תיקי “האשמה” ויותר במשא ומתן על הסדרי ממון וילדים, מאחר ואין עוד צורך להוכיח בבית המשפט מי אשם בכישלון הנישואין.

בארצות הברית, לכל מדינה יש חוקי גירושין משלה, אך כולן מכירות בפסקי גירושין זו של זו. בארה”ב חל מעבר משמעותי לגירושין ללא אשם בשלהי המאה ה-20 – קליפורניה הייתה הראשונה לחוקק זאת ב-1969, והמדינה האחרונה שאימצה אפשרות זו הייתה ניו-יורק בשנת 2010. למרות זאת, בכמה מדינות עדיין נדרש פרק זמן של פרידה (לרוב 6-12 חודשים) לפני גירושין רשמיים, אלא אם התקיימה עילה מוגדרת. משמעות הדבר היא שבמדינות מסוימות עורך דין לגירושין צריך לייעץ ללקוח מתי עדיף לטעון ל”עילת אשם” כמו התעללות או נטישה – למשל כדי לעקוף תקופת המתנה – בעוד שבמדינות אחרות כלל אין בכך צורך. בנוסף, במספר מדינות בארה”ב קיימת אופציה לנישואי “ברית” (Covenant Marriage) שבהם בני הזוג מסכימים מראש להגביל את אפשרות הגירושין (למשל בהסכמה להליכי ייעוץ וחובת המתנה ארוכה). בפועל, רוב תיקי הגירושין בארה”ב נפתרים בהסכם בין הצדדים מחוץ לכתלי בית המשפט, אך כאשר מתגלע סכסוך חריף – תפקיד עורך הדין הוא להציג את הראיות והטענות בפני שופט בית הדין לענייני משפחה במחוז המתאים. מערכת המשפט המקובל מקנה לשופטים שיקול דעת נרחב בפסיקה בנושאי משמורת ילדים, מזונות וחלוקת רכוש, ולכן עורכי הדין בארה”ב ובבריטניה משקיעים רבות בהצגת פסיקות תקדימיות ותימוכין משפטיים התומכים בעמדת לקוחותיהם.

משפט אזרחי (קונטיננטלי) – צרפת, גרמניה וברזיל כדוגמה: מדינות רבות באירופה ובאמריקה הלטינית פועלות בשיטת המשפט האזרחי, בה דיני הגירושין מעוגנים בקודקס (חקיקה מקיפה) והנהלים מוגדרים בחוק. בצרפת ובגרמניה, למשל, חוק האזרחי קובע את עילות הגירושין, את הדרישות הפרוצדורליות ואת אופן חלוקת הרכוש, באופן מפורט יותר מאשר במדינות המשפט המקובל.

בצרפת, דיני הגירושין מצויים בקוד האזרחי הצרפתי. מאז רפורמה משמעותית בשנת 1975, החוק הצרפתי מאפשר מספר סוגי גירושין: גירושין בהסכמה הדדית, גירושין עקב קבלת עילת אשמה (למשל בשל אלימות או בגידה), גירושין עקב “שבר בלתי הפיך” של חיי הנישואין ועוד. בעשורים האחרונים הוספו הקלות – בשנת 2016 אושר חוק המאפשר גירושין בהסכמה לאשר את ההסכם בין בני הזוג באמצעות נוטריון, ללא צורך בדיון שיפוטי, ובלבד שאין בבני הזוג ילד קטין המבקש שהשופט ישמע אותו. משמעות הדבר היא שעורכי דין בצרפת יכולים לערוך עבור הצדדים הסכם גירושין מקיף (כולל משמורת, מזונות וחלוקת רכוש), ושני הצדדים ועורכי דינם חותמים עליו; לאחר 15 ימי “הרהור”, ההסכם מופקד אצל נוטריון ומקבל תוקף סופי. לעומת זאת, אם אין הסכמה – ההליך חוזר לבית משפט לענייני משפחה. תפקיד עורך הדין הצרפתי לכן נע בין ניהול משא ומתן ועריכת הסכמים, לבין ייצוג בערכאות בתביעות גירושין על בסיס עילות אשמה. בגלל הגישה הקונטיננטלית, פחות עניין מושם על תקדימי עבר ויותר על יישום נכון של סעיפי החוק ופסיקות עדכניות של בתי משפט גבוהים.

בגרמניה, חוק הגירושין הוא חלק מחוק דיני המשפחה הגרמני (הקבוע ב-Bürgerliches Gesetzbuch – ה-BGB). רפורמה משנת 1977 העבירה את גרמניה למודל של גירושין המבוססים על עיקרון התפרקות הנישואין (“Zerrüttungsprinzip”) במקום עיקרון האשם. החוק הגרמני דורש בדרך כלל תקופת פרידה של שנה אחת לפחות לפני מתן גט בהסכמה (כטיעון של “חיים בנפרד”) – לאחר שנה של פרידה בית המשפט רשאי לראות בנישואין כהרוסים ולהתירם, גם ללא הסכמה מלאה של שני הצדדים. אם אחד הצדדים מתנגד לגירושין, בדרך כלל יידרשו 3 שנות פרידה בטרם יותר הגט בכפייה, אלא אם כן מתקיימות “נסיבות קשות במיוחד” המצדיקות גירוש מיידי (לדוגמה, אלימות חמורה מצד בן זוג). לכן עורכי דין בגרמניה מייעצים ללקוחותיהם לעיתים לנהל תחילה פרידה רשמית ומתועדת. כמו כן, בגירושין בגרמניה חובה ייצוג משפטי – בני זוג אינם יכולים להתגרש בבית המשפט ללא עורך דין (לפחות מטעם התובע/ת), מה שמבטיח שלכל צד יהיה ייעוץ מקצועי. ההתנהלות בהליכי הגירושין הגרמניים היא פחות adversarial (עוינת) מבמערכת המקובל; לרוב בית המשפט עצמו מנסה לעודד פשרה במהלך הדיונים. עורכי הדין מכינים עבור בית המשפט תביעת גירושין מנומקת (לרוב על בסיס “חלוף שנת הפרידה”) ומסדירים מראש סוגיות של רכוש ומזונות בהסכמה או בהכרעת בית המשפט במידת הצורך.

בברזיל, שיטת המשפט אזרחית ובעלת השפעה קתולית היסטורית. הגירושין הותרו בחוק הברזילאי רק בשנת 1977 (לפני כן, נישואים יכלו להסתיים רק בביטול או פרידה חוקית ללא התרה מחדש). כיום, בעקבות תיקון חוקתי משמעותי בשנת 2010, בוטלה הדרישה שהייתה קיימת בעבר לפרידה של שנה או תקופת ניסיון לפי חוק (שהייתה תנאי מקדים לגירושין סופיים). ברזיל אף הנהיגה מנגנון ייחודי של “גירושין בנוטריונית” – החל מ-2007 זוגות יכולים להתגרש בהסכמה מלאה מחוץ לבית המשפט, בפני נוטריון, ובלבד שאין להם ילדים קטינים או סכסוך רכושי. ההליך הנוטריוני מצריך הופעת עורכי דין עם בני הזוג וחתימה על מסמכים, ולאחר מכן הנוטריון רושם את הגירושין. אם יש ילדים קטינים או מחלוקת, התיק עובר לבית משפט רגיל. תפקיד עורכי הדין בברזיל דומה במידה רבה לתפקידם בצרפת – לערוך הסכמי גירושין, ולייצג בערכאות כאשר אין הסכמה. חשוב לציין כי כמו במדינות רבות, גם בברזיל יש חובת היוועצות משפטית: אף בגירושי נוטריון, בני הזוג חייבים להיות מלווים בעורך דין (אחד לכל צד, או אחד משותף). הדבר ממחיש את החשיבות שעדיין מיוחסת לליווי משפטי מקצועי גם בהליכים מהירים.

משפט דתי ופרסונלי – ישראל, הודו ויפן כדוגמה: בחלק מהמדינות, במיוחד בהן יש משקל לדת או לקבוצות אתניות שונות, דיני הגירושין מושפעים או נקבעים לפי הדין האישי של בני הזוג. מצב זה מציג דינמיקה שונה לעורכי הדין, הנדרשים להבנה של כללי ההלכה הדתית בנוסף למשפט המדינה.

בישראל, המערכת ייחודית בכך שנישואין וגירושין של בני עדות דתיות מוכרים מתנהלים לפי הדין הדתי שלהם ובסמכות בתי דין דתיים. עבור יהודים בישראל, הגירושין מתבצעים בלעדית בבית הדין הרבני לפי דין תורה. משמעות הדבר היא שגט (מסמך הגירושין הדתי) ניתן בהסכמת הבעל ומתקיים טקס דתי. עורך דין ישראלי המייצג לקוח יהודי בהליכי גירושין חייב להופיע בבית הדין הרבני ולהכיר בעילות ההלכתיות לגירושין – כמו עילת בגידה, מום או “מאיס עלי” – אשר שונות מן הסטנדרטים האזרחיים. לעומת זאת, עניינים כגון מזונות ילדים, משמורת ורכוש יכולים להידון גם בבית המשפט לענייני משפחה (הערכאה האזרחית), ונוצר “מרוץ סמכויות” בין שתי המערכות. הדבר מחייב את עורך הדין לתכנן אסטרטגיה לאיזו ערכאה לפנות קודם, בהתאם לאינטרס הלקוח (למשל, גבר עשוי להעדיף שהנושאים הכספיים יידונו בבית דין רבני בשל דינים מסורתיים המיטיבים עמו במזונות ילדים, בעוד אישה עשויה להעדיף את בית המשפט האזרחי). יתרה מכך, הדין הדתי היהודי אינו מכיר ב”גירושין ללא אשם” באופן מלא – כדי לכפות גט על צד שמסרב, יש צורך בעילות הלכתיות מוכרות. תופעת ה”עגינות” (כשבן זוג – בדרך כלל הבעל – מסרב לתת גט, והאישה נותרת נשואה בעל כורחה) מציבה אתגר מיוחד לעורכי הדין בישראל. חקיקה מודרנית ניסתה לתת כלים להתמודד עם סרבנות גט, למשל שלילת רישיון נהיגה או אפילו מאסר לסרבן גט. בנוסף, בישראל יש חוקים אזרחיים המשפיעים על ההליך, כגון חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973, הקובע הסדר איזון משאבים ברכוש, אך יישומו נדחה לרוב עד למתן הגט. תיקון שנחקק ב-2018 איפשר לבתי המשפט למשפחה לחלק רכוש בין בני זוג אף לפני הגט, אם הגירושין מתעכבים שלא בצדק – צעד שנועד לצמצם את כוח הסחיטה של סרבן גט באמצעות שליטה בנכסים.

חשוב לציין שבישראל חיים גם בני דתות אחרות (מוסלמים, נוצרים, דרוזים) שלהם בתי דין דתיים נפרדים, ולכן עורכי דין בתחום המשפחה עשויים להופיע גם בבתי דין שרעיים או כנסייתיים בהתאם לדת הלקוח. בנוסף, זוגות מעורבים או חסרי דת אינם יכולים להינשא בישראל, אך אם נישאו בחו”ל – על פי הפסיקה, בית המשפט למשפחה יוכל להתיר את נישואיהם (בהליך המזכיר גירושין אזרחיים). מצב זה מצריך מעורכי הדין בקיאות הן בהלכה היהודית (או דינים דתיים אחרים) והן במשפט האזרחי הישראלי, ויכולת לנוע בין הערכאות.

בהודו, מערכת המשפט משלבת דין דתי אישי עבור בני דתות שונות, עם אפשרות למסלול אזרחי. קיימים חוקים נפרדים לגירושין עבור הינדואים, פרסים, נוצרים ומוסלמים (לדוגמה: חוק הנישואין ההינדואי 1955 המסדיר גירושי הינדואים, וחוק הגירושין הנוצרי ההודי 1869 לנוצרים). כל קהילה דתית מסורתית פועלת לפי כללים שונים: למשל, עבור הינדים נדרשת עילה כמו התעללות, נטישה או המרת דת לצורך גירושין, או אפשרות של גירושין בהסכמה לאחר פרידה של שנה. מוסלמים סונים בהודו נהגו להשתמש בפרקטיקת “טלאק משולש” (אמירת גירושין שלוש פעמים) לגירוש מיידי של האישה, אך פרקטיקה זו הוכרזה כבלתי חוקתית בבית המשפט העליון (2017) ולאחר מכן נאסרה בחקיקה פדרלית ב-2019. כיום על מוסלמים לקיים הליך גירושין מסודר (טלאק חד-צדדי דורש תנאים וזמן, או בהסכמה). הודו מציעה גם מסלול נישואין אזרחי תחת חוק הנישואין המיוחד 1954 המאפשר לכל זוג (גם בני דתות שונות) להינשא אזרחית – ובמקרה כזה, הגירושין שלהם יתנהלו לפי קריטריונים אזרחיים ללא קשר לדת. עבור עורכי דין בהודו, פירוש הדבר שהם עשויים לטפל בתיקים לפי משפט דתי ספציפי (ולעיתים להתייעץ במומחי הלכה דתית), או ללכת במסלול בית משפט אזרחי בהתאם לנסיבות. המערכת הזו מורכבת מאוד – למשל, בן זוג הינדי יכול אולי לתבוע גירושין בטענה של “אכזריות” (Cruelty) תחת החוק ההינדואי, ומנגד בן זוג מוסלמי עשוי להידרש לפנות למועצת גירושין שרעית מקומית. לא פעם עולות שאלות חוקתיות בנוגע לשוויון בין נשים לגברים בדינים הדתיים, מה שמוביל רפורמות (כמו במקרה הטלאק המיידי). עורכי הדין צריכים לעקוב אחרי פסיקות בית המשפט העליון של הודו המתווות פרשנות ליברלית יותר של חוקים ישנים – למשל, הרחבת ההגדרה של “אכזריות” כך שתכלול התעללות נפשית, מה שמאפשר ליותר נשים הינדואיות לקבל גט.

ביפן, דיני הגירושין מוגדרים בחוק היפני (הכולל את הקודקס האזרחי ואת חוק בית המשפט לענייני משפחה). אך בפועל, מאפיין ייחודי של יפן הוא שכ-90% מהגירושין מתבצעים בהליך מינהלי פשוט של גירושין בהסכמה (Kyōgi Rikon): בני הזוג ממלאים טופס הסכמה לגירושין ומגישים אותו לרשויות הרישום המקומיות, ובכך הנישואים מסתיימים, ללא התערבות בית משפט. הליך זה לא מערב עורכי דין כלל כאשר שני הצדדים מסכימים על סיום הנישואין וכל הסוגיות (משמורת, מזונות, רכוש) מוסדרות ביניהם. רק אם קיימת מחלוקת – למשל אחד הצדדים מסרב לגירושין, או יש סכסוך על הילדים או הרכוש – עוברים להליך שיפוטי. החוק היפני דורש במצב של סכסוך לעבור תחילה גישור חובה בבית דין לענייני משפחה (Chōtei) לפני שמגישים תביעה רשמית לגירושין. במידה והגישור נכשל, בית המשפט רשאי לפסוק גירושין על בסיס עילות מוגדרות (כגון ניאוף, נטישה, התעללות, או “קושי חמור להמשך הנישואין” – עילה כללית המאפשרת גירושין כשברור שהקשר התרסק). עורכי דין ביפן מעורבים בעיקר במקרים המגיעים לשלב הגישור או המשפט, ותפקידם לסייע באיסוף ראיות לעילות (אם יש) או בניהול משא ומתן על ההסדרים. בניגוד למערב, ביפן אין מסורת ארוכת שנים של מאבקי גירושין ממושכים בבתי משפט – החברה היפנית מעודדת פתרון שקט והרמוני, לכן רק מיעוט קטן של תיקים מגיע לפסק דין כפוי. עם זאת, בשנים האחרונות עלתה המודעות לזכויות בהליכי גירושין (למשל, סוגיית חטיפות ילדים בין-לאומיות לאחר גירושין, שהובילה את יפן להצטרף לאמנת האג בעניין ילדים חטופים). כתוצאה מכך ישנה עליה בביקוש לייעוץ משפטי מומחה, במיוחד במקרי גירושין עם בן זוג זר או מחלוקות משמורת, תחום שבו עורכי דין יפנים מפתחים מומחיות.

ההשוואה הגלובלית מדגישה עד כמה הקשר בין שיטת המשפט לבין הליכי הגירושין הוא הדוק. במדינות המשפט המקובל (כמו אנגליה וארה”ב), לעורכי הדין תפקיד מרכזי בבניית תיק משפטי ובהתדיינות, בעוד שבמדינות המשפט האזרחי (כמו צרפת וגרמניה) ההליך מוסדר יותר בחוק והדגש הוא על ייעוץ והבטחת עמידה בדרישות החוק. במדינות עם אלמנט דתי (ישראל, הודו) עורכי הדין צריכים להבין גם את השפה הדתית ולפעול לעיתים מול טריבונלים דתיים. למרות ההבדלים, בכל המדינות עורך הדין הוא הגורם המקצועי המכוון את הלקוח במבוך המשפטי של הגירושין – אם בפישור והסכמה, ואם במאבק משפטי. בהמשך נדון ביתר פירוט בחקיקה ופסיקה ספציפיות, המשפיעות על עבודת עורכי הדין בכל אחת מהשיטות שנסקרו.

חקיקה ופסיקה משמעותית בתחום הגירושין
דיני הגירושין כאמור משתנים לפי מדינה, אך ישנם מהלכי חקיקה ופסיקות בית משפט מרכזיות שעיצבו את התחום בכל אזור. בחלק זה נסקור כמה חוקים מרכזיים המשפיעים על עבודת עורכי הדין, וכן פסקי דין תקדימיים או מגמות פסיקה חשובות, תוך הדגשת תרומתם לעיצוב הפרקטיקה המשפטית של גירושין.

חקיקה מרכזית – מעבר לגירושין ללא אשם: אחד המהלכים החשובים במאה ה-20 היה חקיקה המאפשרת גירושין ללא אשם. לפני רפורמות אלו, בני זוג היו חייבים להוכיח עילת אשמה (Fault) כגון בגידה, הזנחה או אלימות כדי להתגרש. מצב זה לא אחת גרר הליכי הוכחות משפילים, חוקרים פרטיים ועוד. המעבר ל-No Fault Divorce התחיל כפי שציינו בקליפורניה (1969) והתפשט לרוב מדינות המערב בעשורים הבאים. למשל, בארה”ב לאחר חקיקת קליפורניה, כמעט כל מדינה חוקקה חוקי גירושין ללא אשם בשנות ה-70 וה-80, ובשנת 2010 הצטרפה גם ניו-יורק והשלימה את המהלך הארצי. בבריטניה, החוק משנת 2020 (שנכנס לתוקף ב-2022) ביטל את חמש העילות הישנות והותיר עילה יחידה: התפרקות בלתי הפיכה של הנישואים בהצהרת אחד הצדדים. גם מדינות אירופה היבשתית ערכו שינויים – צרפת אפשרה גירושין בהסכמה כבר ב-1975, וגרמניה כאמור ב-1977 קבעה שהעילה העיקרית היא פירוד לשנה (שמשמעה הנישואין התפוררו). בסין, אף שהשיטה משפטית שונה, נחקק בשנת 2011 תיקון לחוק הנישואין שהכיר בפירוד מתמשך כעילה לגירושין, ולמעשה היום רשאים בתי משפט בסין לתת גירושין אם הנישואין “התפרקו” גם ללא אשמה ספציפית. החקיקה הזו הפחיתה את המעמסה הרגשית והמשפטית בהליכי הגירושין ועבודת עורכי הדין השתנתה בהתאם – במקום לאסוף ראיות לבגידה, מתמקדים יותר בניסוח עילות כלליות או בהסכמה בין הצדדים.

דרישות פרוצדורליות מיוחדות: לצד החקיקה המהותית, קיימות דרישות פרוצדורליות חשובות שמשפיעות על האסטרטגיה המשפטית. למשל, תקופות המתנה: במדינות שונות נדרש פרק זמן מינימלי בין אירוע מסוים להגשת או למתן הגירושין. בארה”ב, כמחצית מהמדינות דורשות פרידה של חצי שנה עד שנתיים אם הגירושין אינם בהסכמה. באנגליה בעבר נדרשו שנתיים פרידה (בהסכמה) או חמש שנים (בלי הסכמת הצד השני) כעילה, עד לביטול הדרישה הזו ב-2022. בברזיל כאמור הדרישה לשנה פרידה בוטלה ב-2010 , מה שהקל מאוד על קבלת גט מיידי. דרישות אלו משנות את תפקיד עורך הדין: לעיתים הייעוץ הטוב ביותר ללקוח הוא להמתין זמן מה (לצבור תקופת פרידה שתמלא את דרישות החוק) לפני הגשת התביעה, או לחלופין לחפש עילה תקפה כדי לא להמתין.

חקיקה דתית לעומת אזרחית: במדינות בהן הדין הדתי שולט, יש חוקים המסדירים את סמכויות בתי הדין הדתיים. למשל בישראל, חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי”ג-1953 קובע שהסמכות הבלעדית לגירושי יהודים היא של בתי הדין הרבניים לפי דין תורה. הדבר מעוגן גם בהסכמי הסטטוס-קוו של המדינה. חוקים נוספים בישראל כגון חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון) 1995 מסמיכים את בתי הדין להטיל סנקציות על סרבני גט. בהודו, סדרת חוקים אישיים (כמו חוק הנישואין ההינדואי 1955) מסדירים עילות גירושין עבור בני דתות שונות, לצד חוק הנישואין המיוחד 1954 לנישואים אזרחיים. עורכי דין בהודו נדרשים להכיר את החוקים השונים הללו. גם מדינות מוסלמיות ברובן התמודדו עם התאמת ההלכה האסלאמית למציאות מודרנית: בכמה מדינות מוסלמיות (כמו מצרים) הוכנסו רפורמות המגבילות את זכות הבעל לגרש באופן חד-צדדי ומעניקות לנשים אפשרות ליזום גירושין (ח’ולע) בתנאים מסוימים.

פסיקה תקדימית – חלוקת רכוש ומזונות: חלק ניכר מפסיקות בתי המשפט העליונים בתחום הגירושין עוסק בהוגנות החלוקה וההתאמה לעידן החדש. בבריטניה, למשל, פסק הדין White v. White (2000) בבית הלורדים קבע עיקרון חשוב של שוויון בחלוקת הרכוש בין בני זוג, גם בעושר גבוה – יש לשאוף לחלוקה בקירוב לשווה אלא אם נסיבות מצדיקות אחרת. עיקרון זה חולל “מהפכה שקטה” וגרם לכך שעורכי דין בלונדון מכוונים כיום לחלוקה מאוזנת יותר של נכסים (ולא, למשל, 70%-30% כפי שהיה נהוג לטובת המפרנס העיקרי בעבר). פסק דין נוסף בבריטניה, Radmacher v. Granatino (2010), עיגן את התוקף של הסכמי ממון (prenups) לפני נישואין, כאשר נקבע שהסכם ממון יחייב אלא אם לא צודק בנסיבות לעשות זאת – שינוי שהביא עורכי דין לעודד לקוחות לערוך הסכמים כאלו ולהתחשב בהם בהליכי גירושין.

בארה”ב, הפסיקה מתחלקת לפי מדינות, אבל כמה החלטות בולטות שרשמו מגמות: בתי משפט במדינות שונות הרחיבו את הגדרת “התעללות” כעילת גירושין ואיפשרו בכך לנשים לקבל גט, בתקופה שטרם הנהגת ללא-אשם. כמו כן, פסיקות תקדימיות בקשר למשמורת משותפת הפכו לנפוצות מסוף המאה ה-20, כאשר הובן שטובת הילדים לעיתים קרובות בקשר עם שני ההורים. מספר פסיקות בבתי משפט עליונים של מדינות עיגנו את עיקרון טובת הילד כעומד מעל העדפות הורים. למשל, בפסיקה בקליפורניה נקבע שאין לתת משמורת אוטומטית לאם, אלא על בסיס טובת הילד; שינוי זה יושם ברבות ממדינות ארה”ב וייצר אצל עורכי הדין דגש על הצגת יכולות ההורות של כל צד ולא הסתמכות על סטריאוטיפים מגדריים.

פסיקה בנושא מזונות בין בני זוג: בתחום מזונות בני זוג (אלימוני/דמי מזונות לאחר גירושין), היו גם כן שינויים: בארה”ב פסיקה וחקיקה רבות הגבילו את משך המזונות וקבעו שהם שיקומיים בלבד – למשל חוקי מדינות שקוצבים מזונות למשך מספר שנים בהתאם לאורך הנישואים. בגרמניה, רפורמה חקיקתית ופסיקה בביהמ”ש הפדרלי קבעו שעקרון השיקום העצמי יגבר – בן זוג כשיר לעבודה אמור לחזור לשוק העבודה לאחר תקופה סבירה, ולכן מזונות לא בהכרח יימשכו לכל החיים גם אחרי נישואים ארוכים. בישראל, לעומת זאת, בית המשפט העליון פסק הלכות המשלבות בין הדין הדתי לעקרונות שוויוניים – דוגמה בולטת היא פסיקה תקדימית ביולי 2017 (בע”מ 919/15) שקבעה שבמשמורת משותפת, גם האב וגם האם חייבים באופן שווה במזונות הילדים שמעל גיל 6, בהתאם ליכולותיהם הכלכליות (ולא עוד חובה אוטומטית על האב בלבד כבעבר). הלכה זו שינתה דרמטית את האופן שבו עורכי דין מחשבים ומתדיינים על מזונות ילדים בישראל, והביאה להפחתת נטל התשלום על אבות במקרים של חלוקת זמן שווה, מתוך מגמה לשוויון מגדרי.

פסיקות בנושא סמכות ושיפוט: בעולם גלובלי, מקרים של בני זוג ממדינות שונות יצרו פסיקה ענפה על סמכות שיפוט ובחירת הדין. באיחוד האירופי, תקנות (כגון Brussels II) קובעות איזה בית משפט מוסמך כאשר בני זוג אירופאיים חיים במדינות שונות, וכלל “מירוץ הסמכויות” – הראשונה שמגישה קובעת את הפורום. הדבר הוביל עורכי דין לעיתים למהר להגיש תביעות גירושין במדינה הנוחה ללקוח (פורום שופינג). עם הברקזיט, בריטניה נאלצה להתקין חוק משלה בענין זה. בארה”ב, החוקה (Full Faith and Credit Clause) מחייבת מדינות להכיר בגירושין שנערכו במדינה אחרת, ולכן אנשים נודעו בעבר לנסוע למדינות עם דרישות מגורים מינימליות (למשל, נבאדה שדרשה 6 שבועות) כדי להתגרש במהירות – תופעת “טחנת הגירושין” כפי שכונתה (Reno, Nevada שימשה דוגמה היסטורית). כיום ההליך פשוט יותר בכל מקום, אך עורכי דין עדיין מתמודדים עם סוגיות בינלאומיות כגון אכיפת פסקי גירושין זרים וחלוקת רכוש בין-לאומית.

חקיקה עכשווית – דוגמאות: בכמה מדינות נחקקו חוקים חדשניים: בסין, כאמור, יושם החל מ-2021 סעיף בחוק האזרחי המחייב “תקופת צינון” בת 30 יום לפני אישור גירושין בהסכמה, כדי למנוע החלטות פזיזות. חוק זה, שנוי במחלוקת, הביא למשל לירידה חדה של 70% בשיעור הגירושין ברבעון הראשון של 2021 (בהשוואה לשנה קודמת) , מה שמוכיח את השפעת הרגולציה על התנהגות הציבור. עורכי דין בסין מדווחים שחלק מהזוגות נוטים כעת לעקוף זאת על-ידי הגשת תביעות גירושין (שאליהן תקופת ה”צינון” לא חלה), ובכך יוצרים עומס על בתי המשפט. במדינות מוסלמיות כמו פקיסטן ומצרים נחקקו חוקים המחייבים רישום גירושין ואישורם בפני רשות (ולא רק אמירה פרטית), מה שמאפשר פיקוח והגנה טובה יותר על זכויות האישה.

עבודת עורך הדין לגירושין מוכתבת במידה רבה על-ידי המסגרת החוקית והפסיקתית. על-ידי הבנת חוקי המפתח – החל מחוקים המאפשרים גירושין בהסכמה ועד תקנות פרוצדורליות – וידיעת הפסיקות התקדימיות בתחום, עורכי הדין יכולים לנווט טוב יותר בהליך ולהשיג ללקוחותיהם תוצאות צודקות. ראינו כיצד רפורמות חקיקה (כגון הנהגת “ללא אשם”) ופסיקות עליונות (למשל עקרון השוויון בחלוקת רכוש) שינו את פני המקצוע. בפרקים הבאים נתמקד בהיבטים פרקטיים יותר של ההליך – סוגי תהליכי הגירושין והדרך שבה עורכי הדין פועלים במסגרתם.

תהליכי הגירושין – סוגי הליכים ותפקיד עורך הדין
לא כל הגירושין דומים זה לזה. למעשה, ניתן לחלק את תהליכי הגירושין למספר סוגים עיקריים, הנבדלים במידת ההסכמה בין הצדדים, באופן בירור הסכסוך ובמעורבות גורמים חיצוניים. לכל סוג הליך תפקיד שונה במקצת עבור עורכי הדין. נסקור את הסוגים הבולטים: גירושין בהסכמה (הדדית), גירושין בהתדיינות משפטית (ליטיגציה), גישור ובוררות – תוך הבנת תפקיד עורך הדין בכל אחד מהם. נציין גם גישות חדשות כמו “גירושין בשיתוף פעולה” המשלבות אלמנטים של שיתוף פעולה מקצועי.

1. גירושין בהסכמה (Uncontested Divorce): זהו התרחיש האידיאלי שבו שני בני הזוג מסכימים שהם רוצים להתגרש ומצליחים להגיע להסכמה על כל הנושאים הנלווים – חלוקת רכוש, משמורת ילדים, מזונות וכדומה. במצב כזה, תפקיד עורכי הדין הוא לרוב לייעץ ולערוך את ההסכם בצורה משפטית תקפה. לדוגמה, בישראל זוג יכול לחתום על הסכם גירושין כולל, ולהגישו לאישור בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי; ברגע שההסכם מאושר, הוא מקבל תוקף של פסק דין. דומה הדבר בצרפת – אם כי שם, כאמור, ניתן אף לאשר הסכם אצל נוטריון בלי שופט. בארה”ב, בהרבה מדינות יש פרוצדורה מזורזת לגירושין בהסכמה (“uncontested divorce”) שבה בני הזוג מגישים בקשה משותפת וטיוטת הסכם לבית המשפט, ולעיתים אינם נדרשים אפילו להתייצב לדיון. עבודת עורך הדין בהליכים כאלו מתמקדת בניסוח ההסכם בצורה המקיפה ביותר, תוך הבנת הזכויות של הלקוח והבטחת שלא תתרחש “הסכמה בחסר” שתפגע בו בעתיד. למשל, עורך דין יוודא שכל הנכסים והחסכונות נכללו בחלוקה, שהסדרי הראייה מוגדרים בפירוט, ושהשפה המשפטית ברורה על מנת למנוע פרשנויות סותרות. בנוסף, הוא ידריך את הלקוח איזה ויתורים סבירים לעשות כדי להגיע לעמק השווה. בגישה זו יש אלמנט של שיתוף פעולה – לעיתים עורכי הדין של שני הצדדים עובדים יחד בטון פחות עימותי, מחליפים הצעות בכתב או בשיחה משותפת, ומנסים לסגור את העניינים מבלי להגיע לבית המשפט. במדינות רבות (למשל, באנגליה לאחר הרפורמה האחרונה), מעודדים בני זוג לנסות להגיע להסכמה, ואף מספקים כלים כמו שירותי גישור ציבוריים כדי לסייע בכך.

2. גירושין באמצעות ליטיגציה (התדיינות בבית משפט): כאשר בני הזוג חלוקים בסוגיות מהותיות ואינם מצליחים להגיע להסכם, הם פונים לבית המשפט, וכל צד מנהל תביעה לגירושין והסעדים הנלווים. זהו הליך אדברסרי (יריבותי) שבו כל צד מיוצג על ידי עורך דין, והשופט מכריע. במודל זה עורך הדין הוא למעשה “לוחם” עבור הלקוח: אוסף ראיות, מגיש כתבי טענות, מנהל חקירות נגדיות של הצד השני או עדים, ומנסה לשכנע את בית המשפט בצדקת עמדת לקוחו. לעיתים, במיוחד בארה”ב ובקנדה, יש משפט בפני שופט שבו מובאות עדויות מומחים (כגון פסיכולוגים לגבי טובת הילד, או שמאי לגבי שווי נכסים) – ההליך יכול להזכיר משפט אזרחי רגיל לכל דבר. בבתי משפט לענייני משפחה בדרך כלל ההליך פחות פורמלי ממשפט פלילי למשל, אך עדיין קיים סדר דין, כללי ראיות והגשת מסמכים. עבור עורכי דין, הליטיגציה המשפחתית דורשת מיומנות גבוהה: הן משפטית (בקיאות בחוק ובתקדימים, כתיבת טיעונים משפטיים) והן רגשית-פסיכולוגית – הצורך להתנהל בתיק שבו הלקוחות טעונים רגשית, ולהתמודד עם הצד השני שאולי מפגין התנהגות לא קלה. האסטרטגיה יכולה לכלול הגשת תביעות ביניים (למשל, בקשה לצו זמני לקביעת מזונות זמניים או משמורת זמנית), ולעיתים אף פנייה לתקשורת אם מדובר בדמויות ציבוריות, למרות שחובת הסודיות והגנת הפרטיות במשפחה לרוב מרסנת זאת.

בליטיגציה טהורה, לעיתים נוצרים “קרבות גירושין” ידועים לשמצה שנמשכים שנים, עולים ממון רב ומתישים את המעורבים. עורכי דין מנוסים ינסו לרוב לצמצם את המחלוקת ככל האפשר, כי בתי המשפט גם מתעדפים פשרות. ואכן, גם בתיקים שהתחילו כתביעות – רבים מסתיימים בפשרה של הרגע האחרון לפני הכרעת השופט. תפקיד עורך הדין הוא גם לדעת לזהות את הרגע המתאים להמליץ ללקוח להתפשר ולא להמשיך בקרב, אם התנאים סבירים. למשל, בתיק רכוש מסוים, לאחר חילופי גילויים (discovery) של מידע פיננסי, יתברר שאין טעם להמשיך להליך הוכחות – ואז עורכי הדין עשויים להיפגש לסגור את החלוקה בהסכמה.

3. גישור (Mediation): גישור הוא הליך אלטרנטיבי ליישוב סכסוך, שבו צד נייטרלי – המגשר – מסייע לבני הזוג לנהל מו”מ ולהגיע להסכמה, אך הוא אינו שופט ואינו כופה פתרון. בהרבה מדינות מעודדים גישור בגירושין בשל יתרונותיו: הוא זול ומהיר יותר לרוב, שומר על מערכת יחסים סבירה בין ההורים (חשוב כשהם צריכים להמשיך לשתף פעולה כהורים), וחסוי יותר. תפקיד עורכי הדין בגישור יכול להיות בכמה אופנים:

• עורך הדין כמגשר: ישנם עורכי דין רבים המתמחים לשמש כמגשרים. הם לא מייצגים את אף צד אלא מנהלים את התהליך לטובת שניהם. הם נעזרים בידע המשפטי שלהם כדי להציע פשרות בהתאם למה שבית משפט היה מעניק, ולהזהיר מסיכונים משפטיים, אך נשארים ניטרליים. לדוגמה, מגשר שהוא עורך דין יאמר: “לפי החוק, סביר שבית משפט יפסוק חלוקה כזו וכזו; אולי כדאי לכם לשקול זאת כהסדר מרצון.” התהליך מערב מפגשים משותפים ולעיתים שיחות נפרדות (caucus) של המגשר עם כל צד.
• עורך הדין כיועץ לצד בגישור: אפשרות אחרת היא שבני הזוג הולכים למגשר עצמאי (לאו דווקא עורך דין), ובמקביל כל אחד מתייעץ עם עורך דין מטעמו “מאחורי הקלעים”. כך הלקוח יודע מה זכויותיו, ומה ההשלכות המשפטיות של הצעות שונות, עוד לפני שהוא מסכים להן בגישור. עורך הדין עשוי גם לסקור את טיוטת ההסכם שהושגה בגישור ולוודא שהיא תקינה והוגנת ללקוח, לפני החתימה והאישור בבית המשפט.

גישור הפך לחלק בלתי נפרד מנוף הגירושין במדינות רבות. בארה”ב משנות ה-90 והלאה זה הפך פופולרי, ובמדינות מסוימות אפילו נדרשת פגישה אחת לפחות אצל מגשר לפני שממשיכים לבית משפט. באנגליה, לפני הגשת תביעת גירושין, יש כיום חובה להשתתף במפגש מידע על גישור (MIAM – Mediation Information and Assessment Meeting) כדי לעודד יישוב הסכסוך מחוץ לבית המשפט. בישראל, חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (2016) מחייב הגשת בקשה ליישוב סכסוך כשלב מקדים לתביעה, ובמסגרתה יחידת הסיוע שליד בית המשפט מציעה נסיונות גישור בין הצדדים. עבור עורכי דין, המשמעות היא שצריך להיות ערוכים הן ללוות לקוח בהליך גישור (שדורש גישה ייעוצית, לא לוחמנית), והן לנהל מו”מ ענייני. לא פעם עורך דין מנוסה יידע שבגישור אפשר להגיע לתוצאה מיטבית בלי סיכון של פסק דין גרוע, ולכן ימליץ ללקוח לתת צ’אנס אמיתי למהלך.

4. בוררות (Arbitration): בוררות בגירושין היא פחות נפוצה מגישור, אך גם היא קיימת. בבוררות, בני הזוג מסכימים מרצונם למנות בורר (בדרך כלל עורך דין בכיר לשעבר או שופט בדימוס) שיכריע במחלוקות שלהם במקום בית משפט. היתרון – ההליך פרטי ודיסקרטי (חשוב למפורסמים), אפשר לבחור בורר מומחה בדיני משפחה, ולקבוע כללי דיון גמישים. החיסרון – לרוב יש עלויות (שכר הבורר) והאפשרות לערער מצומצמת מאוד. תפקיד עורכי הדין בבוררות דומה לליטיגציה: הם מכינים כתבי טענות, מציגים ראיות וטיעונים לבורר, ולאחר מכן הבורר נותן פסק (Award). למשל, בני זוג עשירים בניו-יורק עשויים להסכים על בורר ידוע (כמו שופט משפחה לשעבר) כדי להחליט על חלוקת נכסיהם, כדי להימנע מדיון פומבי בבית משפט. עורכי הדין בהליך כזה ינהלו מעין “משפט פרטי” במשרד הבורר. בישראל, בוררות בענייני משפחה פחות שכיחה משום שחוק יחסי ממון דורש אישור בית משפט לכל הסכם, ובתי הדין הדתיים אינם מכירים בבורר כתחליף לסמכותם בגט. עם זאת, אפשר לעשות בוררות על ענייני רכוש או משמורת אם בני הזוג מסכימים.

5. גישות נוספות – גירושין בשיתוף פעולה (Collaborative Divorce): זהו מודל מודרני שהתפתח בארה”ב ואירופה, בו שני הצדדים ועורכי דינם מתחייבים מראש לפתור את המחלוקת בלי בית משפט. עורכי הדין חותמים עם הלקוחות על הסכם שלפיו אם התהליך נכשל והולכים לבית משפט – אותם עורכי דין לא ייצגו את הצדדים בבית המשפט. מטרת התחייבות זו היא ליישר קו שכל המעורבים “באותה סירה” של חתירה להסכם, ללא איום מרחף של ליטיגציה. בפגישות צוות משותפות בני הזוג, עורכי הדין ולעיתים מומחים (יועצי הורות, רואי חשבון) יושבים יחד כדי להגיע לפתרון מיטבי לכל. התפקיד כאן של עורך הדין הוא ייחודי: הוא גם מייצג את לקוחו ודואג לאינטרסים שלו, אך גם מחויב לאווירה שיתופית ולא עימותית. הוא משתף מידע גלוי, מוותר על טקטיקות של הסתרת קלפים, ומנסה לפתור בעיות באופן יצירתי. גישה זו צוברת פופולריות, במיוחד במקרים שבהם הצדדים רוצים להישאר ביחסים טובים (למשל לשם גידול משותף של ילדים). במדינות כארה”ב, קנדה ובריטניה יש התאגדויות מקצועיות של עורכי דין לשיתוף פעולה, ולקוחות יכולים לחפש עורכי דין עם הכשרה כזו.

תהליכי הגירושין מגוונים: מהסכמה מלאה ועד מאבק משפטי ממושך. עורך הדין המיומן יודע להתאים את גישתו לסוג ההליך המתאים לנסיבות. לעיתים הוא מתווך ומפשר, לעיתים לוחם ומייצג בבית משפט, ולעיתים מדריך לצד מגשר או בורר. רוב המומחים מסכימים שכאשר ניתן – עדיף להגיע להסכמות בדרכי שלום, כי אלה בדרך כלל טובות יותר לכל הצדדים, ובעיקר לילדים. עם זאת, יש מצבים בהם העימות בלתי נמנע, ואז הלקוח זקוק לעורך דין אסרטיבי ומוכשר שילחם על זכויותיו. בפרק הבא נדון באחד ההיבטים המרכזיים ביותר בהליכי גירושין – ההיבטים הכלכליים: חלוקת רכוש, מזונות והסכמי ממון – סוגיות שבכל הליך, בין אם בהסכמה ובין אם במחלוקת, דורשות את טיפולו הקפדני של עורך הדין.

היבטים כלכליים – חלוקת רכוש, מזונות והסכמי ממון
סוגיות כלכליות הן לעיתים קרובות שורש המחלוקת הקשה ביותר בגירושין. ההחלטה כיצד יחולק הרכוש שצברו בני הזוג במהלך נישואיהם, מי ישלם למי תמיכה כספית (מזונות) וכיצד ידאגו לצורכי הילדים – כולן שאלות כבדות משקל. החוקים והנוהגים בנושאים אלה שונים ממדינה למדינה, ועורכי הדין נדרשים להיות בקיאים בהם כדי להבטיח ללקוחותיהם תוצאה הוגנת. נבחן את ההיבטים העיקריים:

חלוקת רכוש (Equitable Distribution / Community Property): שתי שיטות עיקריות בעולם המשפט לחלוקת רכוש בגירושין: מודל “הרכוש המשותף” ומודל “החלוקה הצודקת”. במדינות “רכוש משותף” (Community Property) – למשל בכ-9 מדינות בארה”ב כמו קליפורניה וטקסס, וכן במקסיקו וחלק מארצות אירופה – רואים את כל הנכסים וההכנסות שנצברו במהלך הנישואים כמשותפים בחלקים שווים לבעל ולאישה (להוציא ירושות ומתנות אישיות). לכן העיקרון הבסיסי הוא חלוקה שווה (50/50) של הנכסים המשותפים בעת הגירושין. לעומת זאת, במדינות של “חלוקה צודקת” (Equitable Distribution) – הכוללות את רוב המדינות המערביות האחרות – לבית המשפט שיקול דעת לחלק את הרכוש המשותף באופן “צודק” אך לא בהכרח שווה. הוא ישקול גורמים כמו תרומת כל צד לרכוש, צרכי כל צד, מצב כלכלי עתידי, אחריות על ילדים וכו’. בפועל, בהרבה מקומות גם חלוקה “צודקת” מובילה לחלוקה קרובה לשווה, אלא אם יש סיבה לסטות מכך (למשל, אחד מבני הזוג יישאר עם אחריות גדולה יותר על הילדים ויזדקק לבית המגורים).

במדינות המשפט הקונטיננטלי, לעיתים בני הזוג כפופים כברירת מחדל למשטר רכושי הקבוע בחוק, אך הם יכלו לבחור אחרת בהסכם טרום-נישואין. למשל, בצרפת כברירת מחדל חל “הסדר רכוש משותף מצומצם לנכסי הנישואין” – הנכסים שנצברו אחרי הנישואין מתחלקים שווה, בעוד נכסים מלפני הנישואים נשארים פרטיים. אך זוג יכול לפני הנישואים לחתום אצל נוטריון על הסכם ממון שבוחר הפרדה רכושית מלאה (כל אחד שומר על מה ששלו). רוב הזוגות בצרפת לא משנים את ברירת המחדל, ולכן על עורך הדין בעת גירושין פשוט לזהות את הנכסים שנכנסים להגדרת הרכוש המשותף ולחלקם שווה או להגיע להסכמה אחרת. בגרמניה, המשטר החוקי (אם לא נערך הסכם ממון) הוא “Zugewinngemeinschaft” – שיתוף ברווחי הנישואין: מחשבים את ההפרש בין שווי נכסי כל צד בין יום הנישואין ליום הפרידה, והצד שהרוויח יותר מוסר מחצית מהפער לשני. בפועל, זה דומה לחלוקה שווה של מה שנצבר ביחד. שוב, ניתן היה לערוך הסכם ממון (Ehevertrag) ולבחור משטר אחר, אבל אם לא – עורך הדין הגרמני יצטרך בעיקר לטפל בחישובים עם רואי חשבון ולהסכים על הערכות השווי.

בישראל, החוק (חוק יחסי ממון, 1973) קובע הסדר דומה ברוחו לגרמניה: איזון משאבים – כלל הנכסים שנצברו במהלך הנישואין (למעט ירושות, מתנות וכד’) יאוזנו בחלקים שווים בעת גירושין. בישראל הייחוד הוא שעקרונית איזון המשאבים מתבצע רק עם פקיעת הנישואין (כלומר לאחר גט או פטירה), אך כאמור תוקן החוק כדי לאפשר במקרים מסוימים חלוקה גם לפני הגט אם הוא מעוכב. כך או אחרת, עורך דין בארץ צריך להכין תביעה רכושית עם פירוט כל הנכסים (דירה, רכב, חשבונות בנק, זכויות סוציאליות, עסק וכד’), ובית המשפט יעשה איזון. אם יש מחלוקת על בעלות (למשל, אחד טוען שנכס מסוים שייך לו כי נרכש מכספי מתנה שקיבל) – יצטרכו להוכיח זאת. בתי המשפט גם מכירים בנסיבות מיוחדות לחלוקה לא שוויונית (נדיר, אבל אפשרי למשל אם אחד הסתיר/הבריח נכסים).

במדינות המשפט המקובל בלי כלל קבוע של 50/50, התקבעו בכל זאת כללים בפסיקה. באנגליה, כאמור, הלכת White v White גרסה שיש לשאוף לחלוקה שווה אלא אם יש סיבה רצינית לסטות. בארה”ב, תלוי מדינה: בניו-יורק למשל, החוק נותן רשימת גורמים אבל בפועל הרבה פעמים זה מסתכם קרוב למחצה. עורכי דין מכוונים ללקוח ציפייה ריאלית – רבים נכנסים להליך עם תחושת “זה שלי, עבדתי קשה”, אך מגלים שעל פי החוק בן הזוג זכאי לחצי מכך או לפחות לחלק משמעותי.

עוד אתגר בחלוקת רכוש הוא הערכת שווי: עורכי דין נדרשים לעיתים לעבוד עם מעריכי שווי מקצועיים. למשל, אם לבני הזוג יש עסק משפחתי, צריך לשום את שוויו כדי שאם צד אחד יישאר עם העסק, יפצה את השני בהתאם. נכסים כמו מניות בחברה, אופציות, נכסי נדל”ן, זכויות פנסיה – דורשים הערכה. עורכי הדין הטובים בתחום מכירים שמאים ואקטוארים מנוסים ומצרפים אותם לצוות במקרה הצורך.

נושא נוסף הוא חובות: גם חובות שנצברו בתקופת הנישואין בדרך-כלל יחולקו באותה צורה כמו נכסים. לכן אם למשל יש משכנתא משותפת, חלקה של כל צד בחוב יובא בחשבון בחלוקה הסופית.

מזונות ילדים (Child Support): דאגה כלכלית מרכזית בגירושין, כאשר יש ילדים קטינים, היא תשלום המזונות עבורם. מטרת המזונות היא לוודא שההורה המשמורן (אצל מי שהילדים גרים רוב הזמן) יקבל תמיכה כספית מההורה השני כדי לכסות את חלקו בעלויות גידול הילדים. כמעט בכל העולם קיימת חובת מזונות ילדים, אך האופן בו סכומם נקבע שונה מאוד:

• בארה”ב, ברוב המדינות יש נוסחאות קבועות או טבלאות המחשבות את מזונות הילדים לפי הכנסות ההורים וחלוקת זמני השהות. למשל, בקליפורניה פועלת נוסחה מתמטית (Guideline) שבה מזינים את הכנסת כל הורה, מספר הילדים וחלוקת זמנם, והיא מנפיקה סכום חודשי. התוכנות הללו הן כלי שעורכי דין משתמשים בו במשא ומתן – קל לדמות תרחישים שונים. מדינות כמו ניו-יורק גם מחזיקות בנוסחה (Percentage of Income Model – אחוז מהכנסת ההורים). השימוש בנוסחאות יצר סטנדרטיזציה והפחית ויכוחים, אך עדיין ניתן לטעון לחריגות בנסיבות מיוחדות.
• באירופה, חלק מהמדינות גם אימצו מנגנונים דומים. בגרמניה, למשל, קיימת “טבלת דיזלדורף” שהיא קווים מנחים לסכומי מזונות ילדים בהתאם להכנסת ההורה החייב ומספר הילדים. בבריטניה, כיום חישוב המזונות הוצא מבתי המשפט (למעט עשירים מאוד) ומבוצע על ידי רשות ציבורית (CMS – Child Maintenance Service) באמצעות נוסחה פשוטה: אחוז מהכנסת ההורה שאינו משמורן, עם התאמה למספר הלילות שהילד שוהה אצלו.
• בישראל, המצב היה ייחודי: עד 2017, הפסיקה התבססה על הדין הדתי (עבור יהודים) שחייב את האב כמעט לבדו במזונות הילדים (לפחות עד גיל 15), עם מדרג לפי גילאים. סכומים נקבעו באופן שיפוטי אינדיבידואלי, אך היו כללים לא רשמיים (“מינימום הכרחי” לילד וכיו”ב). לאחר בע”מ 919/15 (2017), השתנה הכלל: במשמורת משותפת לגילאי 6-18, שני ההורים חולקים במזונות באופן יחסי להכנסותיהם. בפועל, בתי המשפט מחשבים את הכנסת כל צד בניכוי צרכיו, ואז את צרכי הילדים, ומחלקים. זה מורכב יותר מנוסחה קשיחה ויש עדיין מקום לויכוחים. עורכי דין בארץ צריכים כעת לאסוף מידע הכנסות שני הצדדים, הוצאות טיפול בילדים, דמי שילומים וכד’, ולהכין טבלה לחלוקת הנטל הכלכלי.

נקודה חשובה: מזונות ילדים ניתנים לשינוי אם הנסיבות משתנות (ילד גדל, הורה מאבד עבודה). עורכי דין מבהירים ללקוחות שמזונות אינם “סופיים” כמו חלוקת רכוש, ויש להן סמכות עד שהילד בוגר.

אכיפת מזונות היא נושא קריטי – בהרבה מדינות יש מנגנוני אכיפה חזקים (עיקול משכורת, שלילת רישיון נהיגה לחייבים משתמטים, מאסר במקרים קיצוניים).

מזונות בן/בת זוג (Spousal Support / Alimony): זהו התשלום שמיועד לתמוך בכלכלת בן זוג אחד על ידי השני, בדרך כלל לאחר גירושין. בעבר, בעיקר נשים קיבלו מזונות מבעליהן כעניין שבשגרה, במיוחד אם היו עקרות בית. כיום המגמה היא לצמצם ולהגביל את המזונות הללו, מתוך הנחה ששני הצדדים יכולים (או צריכים להשתדל) להיות עצמאיים כלכלית לאחר פרק זמן.

בארה”ב, חוקי המזונות שונים ממדינה למדינה. בחלקן יש קווים מנחים (כמו קולורדו, טקסס – שם התקופות קצובות לפי שנות הנישואים), ובחלקן שיקול דעת. מגמה בולטת – מזונות לטווח קצר לשיקום: למשל, נישואים של 5 שנים אולי יזכו את בן הזוג החלש בתמיכה לשנתיים-שלוש כדי שיתבסס, בעוד נישואים של 20 שנה ייתכן ויזכו לתמיכה ארוכת טווח, אך גם אז לרוב לא לכל החיים אלא עד למשל גיל פרישה או נישואים חדשים של הנתמך. עורכי דין בארה”ב מתמקחים לעיתים על גובה ומשך המזונות כחלק מהסכם כולל – זה קלף מיקוח; למשל, ויתור על חלק מהרכוש תמורת סכום מזונות גבוה יותר לתקופה מוגדרת, ולהיפך.

באנגליה, בתי המשפט יכולים לפסוק “Periodical Payments” לבן זוג. בעבר היו פוסקים לאישה מזונות לכל חייה (או עד נישואים מחדש), במיוחד בנישואים ארוכים. כיום המגמה היא לרוב להגביל בזמן (say 5-10 שנים) או לתת סכום חד-פעמי (“Clean break” – כדי לסגור חשבון סופי). עורכי דין בלונדון למשל יעבדו עם אקטוארים כדי להמיר לתשלום הוני את ההפרש שצריך לתמוך בצד החלש, וכך להימנע מתשלומים חודשיים.

בגרמניה וצרפת, מזונות בני זוג מוגבלים יחסית. בצרפת, ישנה “Prestation compensatoire” – לרוב תשלום חד-פעמי (או בתשלומים קצובים) כדי לפצות את בן הזוג על ירידה ברמת החיים בגלל הגירושין. בגרמניה, אישה יכולה לקבל מזונות רק אם אינה יכולה לעבוד מסיבה מוצדקת (למשל ילד קטן מאוד, או מחלה) ובדרך כלל לכמה שנים עד שתשתקם. בישראל, המצב מורכב: עבור יהודים, מזונות האישה בזמן הנישואים מבוססים על הדין העברי – כל עוד בני הזוג נשואים, הבעל חייב לזון את אשתו (אם היא “זכאית”, כלומר לא עזבה ללא סיבה וכד’), וחובה זו נפסקת בגט. אחרי הגט, אין חובה הלכתית עוד למזונות אישה. לכן, בבתי הדין הרבניים נשים אינן מקבלות מזונות לאחר גט. בבתי המשפט למשפחה, פיתחו את דוקטרינת “מזונות שיקומיים/איזון משאבים לא שוויוני” – במקרים מסוימים יפסוק בית המשפט תמיכה כלשהי בגרושה לתקופה, מכוח דיני החוזים או חובת תום לב. אך זה חריג ומותנה בנסיבות (למשל, עקרת בית מבוגרת ללא כושר השתכרות, עשויה לקבל סכום חד-פעמי מוגדל מחלוקת הרכוש, או תשלום מדורג למספר שנים). בפועל, עורכי דין בישראל מתמקדים יותר בענייני רכוש מאשר במזונות אישה, כיוון שבני הזוג לרוב שניהם עובדים. מזונות אישה משולמים בעיקר בתקופה שבין הפרידה למתן הגט (כעין מזונות זמניים להליך).

הסכמי ממון (Prenuptial and Postnuptial Agreements): ככל שאנשים מודעים לזכויות ולסיכונים הכלכליים שבנישואים, עולה השימוש בהסכמי ממון לפני הנישואים (או אף במהלכם – הסכם פוסט-נישואין). הסכמים אלה מאפשרים לבני זוג לקבוע מראש כיצד יחולק רכושם במקרה של גירושין, האם יש/אין מזונות, וכדומה. המדיניות המשפטית כלפי הסכמים אלו השתנתה לאורך השנים ובין מדינות:

• בארה”ב, מזה שנים הסכמי ממון הם חוקיים ומקובלים בכל המדינות, אך כדי לאכוף אותם יש לוודא שנעשו בהגינות: גילוי מלא של הנכסים, ללא כפייה, וסעיפים שלא בלתי חוקיים או פוגעניים (למשל, ויתור מוחלט על מזונות ילדים אינו אכיף כי זה זכות של הילד). עורכי דין מארגנים לרוב שכל צד יהיה מיוצג בעת החתימה להבטיח תקפות. בתי משפט אוכפים את ההסכמים למעט מקרים של עוול בולט.
• באנגליה, היסטורית הסכמי ממון לא היו מחייבים מבחינה חוקית (כי ראו זאת כעומדים בסתירה למדיניות ציבורית של אי-גירושין), אולם פסק דין Radmacher (2010) שינה זאת וקבע שבית משפט יתן “משקל מכריע” להסכם ממון שנערך כדין, אלא אם לא צודק לעשות כן. כלומר, כיום בבריטניה, בהינתן הסכם הוגן, לרוב יממשו אותו. לכן עורכי דין שם החלו להמליץ ללקוחות עשירים לערוך הסכמים לפני הנישואין (פרקטיקה שבעבר הייתה פחות נפוצה).
• בישראל, הסכמי ממון תקפים ואפילו מוסדרים בחוק יחסי ממון: כדי שהסכם ממון טרום-נישואין יהיה תקף, בני הזוג חייבים לאשר אותו בבית המשפט או בפני נוטריון לפני הנישואים; ואם ההסכם נערך אחרי הנישואים – חובה אישור בבית משפט. האישור כרוך בכך שהשופט מוודא שהצדדים חתמו בהסכמה חופשית ובהבנה. בפועל, המון זוגות (במיוחד בפרק ב’ או בעלי הון) חותמים על הסכמים כאלה. עורכי דין מכינים אותם באופן פרטני לנסיבות – למשל, הגנה על נכסים מלפני הנישואים, קביעת הפרדה רכושית מוחלטת, או להפך, התחייבות למזונות ספציפיים במקרה גירושין. בתי המשפט בארץ יכבדו הסכם ממון מאושר כמו חוזה מחייב לכל דבר. לעיתים יש מאבק אם צד טוען שיש לבטל את ההסכם (בטענות כמו תרמית, לחץ לא הוגן), אך זה לא נפוץ.
• במדינות אירופה רבות (צרפת, גרמניה, ספרד וכו’), ההסכמים הללו נפוצים מאוד ומוכרים לחלוטין – בני זוג פשוט בוחרים משטר רכושי שאחרת כברירת מחדל החוק מגדיר. למשל בספרד, אם רוצים להיות במשטר “הפרדה רכושית” במקום השיתוף האוטומטי, חותמים אצל נוטריון על Capitulaciones Matrimoniales. זה חלק מהתרבות המשפטית.

פנסיות וזכויות סוציאליות: נושא כלכלי משמעותי הוא זכויות הפנסיה, ביטוח לאומי וזכויות נוספות מהעבודה. במדינות מסוימות – בארה”ב למשל – יש מנגנון הנקרא QDRO (צו לחלוקת זכויות פנסיה) שמאפשר לחלק תוכניות פנסיה של עובדים בין בני הזוג. עורך דין דואג להכין ולערוך צו מול חברת הפנסיה כדי שכשיגיע מועד הפרישה, אחוז מסוים יוקצה לגרוש/ה. בישראל, חוק יחסי ממון המתוקן כולל אפשרות לחלוקת זכויות פנסיוניות באופן ישיר באמצעות “חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני” (2014) – מה שמאפשר לאישה, למשל, לקבל קצבה ישירות מקרן הפנסיה של בעלה לשעבר בלי תלות בו. עורכי דין בארץ צריכים להכיר חוק זה ולוודא שהסכמי גירושין כוללים את הסעיפים הנכונים כדי ליישם חלוקה בפועל.

היבטי מס: עוד זווית כלכלית – לעיתים עסקת חלוקת הרכוש יכולה ליצור חבויות מס (כגון מס שבח על נדל”ן, מס על העברת מניות). בהרבה מדינות יש פטורים בגירושין (למשל, בארה”ב העברה בין בני זוג בגירושין פטורה ממס רווחי הון), אך חשוב לתכנן נכון. עורכי דין לעריכת גירושין עובדים לעיתים עם יועצי מס כדי לתכנן את החלוקה באופן היעיל ביותר מס-wise. למשל, מי ייקח נכס מסוים שיש עליו מס צפון? צריך להתחשב בכך בערך החלוקה.

בקצרה, עלות הגירושין עצמם: עניין כלכלי לא זניח הוא עלות ההליך. אם זה נגרר לבית משפט, שכר טרחת עורכי הדין יכול להיות גבוה, מה שעלול לכרסם בנכסי הצדדים. במקרים מפורסמים מדווח על מאות אלפי דולרים ששולמו לעורכי דין. לכן חלק מעבודת העו”ד היא גם להעריך עלות-תועלת: האם שווה לריב על עוד 5% מהרכוש אם המאבק המשפטי עצמו “יאכל” את זה בשכר טרחה? עורכי דין אתיים יציגו ללקוח תמונה כנה כדי שיוכל להחליט אם להתפשר. למשל, עו”ד עשוי לומר: “אם נלך למשפט על תוספת של 50 אלף ש”ח, שכר הטרחה והזמן שלכם אולי לא מצדיקים זאת. אולי עדיף להתפשר באמצע.”

ההיבטים הכלכליים בגירושין דורשים מעורך הדין שילוב של הבנה משפטית, כישורי ניתוח כספי ויכולת מו”מ. המטרה היא להגיע לתוצאה שמצד אחד מגנה על זכויות הלקוח מבחינה כספית, ומצד שני ניתנת לאכיפה ומעשית. עורכי דין מנוסים יודעים לנתב בין הרצונות הרגשיים (לפעמים לקוח רוצה “להעניש” את הצד השני כלכלית) לבין המציאות המשפטית (מה שבית משפט יפסוק) והמעשית. בתחומים אלו, ידע בחוק ובפסיקה עדכנית הוא קריטי – למשל ידיעת תקדימי חלוקה אחרונים, או נוסחאות מזונות, כדי לתת ללקוח ייעוץ עדכני.

אלימות במשפחה ו”ידועים בציבור” – אתגרים משפטיים וחברתיים
שני נושאים מיוחדים המשתלבים לעיתים קרובות בתחום דיני המשפחה הם אלימות במשפחה וסטטוס של ידועים בציבור. לשניהם השפעה על עבודת עורכי הדין בגירושין, מבחינה משפטית ומבחינה חברתית.
אלימות במשפחה והשפעתה על הליכי גירושין
מקרי אלימות בין בני זוג (פיזית, מינית, נפשית או כלכלית) מציבים אתגר מורכב. כאשר קיים חשד או הוכחה לאלימות במשפחה, הדבר משפיע על מספר היבטים: החלטה להתגרש, ההליך המשפטי עצמו, החלטות לגבי משמורת ילדים, ואמצעי הגנה שיש לנקוט.

צווי הגנה והרחקה: בראש ובראשונה, כאשר לקוח (לרוב זו אישה, אך לא תמיד) חושש מאלימות מצד בן זוגו בעת הפירוד, עורך הדין יסייע לו/לה להשיג צו הגנה (הנקרא גם צו הרחקה או מניעת הטרדה מאיימת). צווים אלה ניתנים על ידי בתי משפט לענייני משפחה או בתי משפט אחרים, ומורים לצד האלים להתרחק מהקורבן, לצאת מהבית המשותף, ולא ליצור קשר. במקומות מסוימים מדובר בהליך מהיר מאוד – למשל בישראל, החוק למניעת אלימות במשפחה מאפשר לקבל צו הגנה במעמד צד אחד לתקופה קצרה של עד 7 ימים ולאחר מכן לקיים דיון במעמד שני הצדדים. עורכי דין מכינים תצהירים עם פירוט האירועים האלימים כדי לשכנע את בית המשפט במיידיות הסכנה. בארה”ב, “Protective Order” או “Restraining Order” דומה אף הוא ניתן במחוזות. עורכי דין צריכים לוודא שלקוחותיהם מוגנים: לפעמים המשמעות היא עצה ללקוח לעזוב מיידית למקלט או למקום מבטחים, ולפעמים הגשת בקשה דחופה עוד לפני התחלת הליך הגירושין העיקרי.

השפעה על משמורת ילדים: בתי משפט ברחבי העולם מתחילים להכיר בכך שאלימות במשפחה היא שיקול מכריע במשמורת ילדים. במילים אחרות, הורה שהיה אלים כלפי ההורה השני ייחשב (בחזקת תקן מוסרי ובטיחותי) כפחות מתאים לקבל משמורת או אפילו הסדרי שהות משמעותיים עם הילדים, במיוחד אם הילדים היו עדים לאלימות או נפגעו בעצמם. בארה”ב אימצו חקיקה בכמה מדינות שיוצרת “חזקה נגד משמורת לתוקפן”: אם מוכח שהייתה אלימות חמורה מצד אחד ההורים, חזקה שזה לא לטובת הילד להיות בחזקתו העיקרית, אלא אם יש ראיות לסתור. עורכי דין מייצגים קורבנות אלימות ידגישו נושא זה, וייתכן שיגישו לבית המשפט ראיות (כתבי אישום, עדויות, דו”חות משטרה) להוכחת דפוס אלים. מאידך, עורך דין של הצד המואשם עשוי לנסות להפריך או למזער את הטענות, או להראות שהאלימות לא הופנתה לילדים ולא משפיעה על היכולת ההורית (טענה שקשה יותר ויותר לבסס לאור המגמה לראות באלימות בין ההורים פגיעה עקיפה בילדים).

סירוב לגישור/מפגש משותף: בנוכחות טענות לאלימות, גישור אינו מומלץ. הזכרנו קודם שיש מקרים שגישור לא מתאים – וזה בדיוק המקרה. עורך דין המייצג קורבן אלימות לרוב יבקש לפטור אותם מחובת המפגש המשותף (יש הוראות חוק בכמה מדינות הפוטרות אלימות מגישור חובה). במקום זאת, ההליך ימשיך בבית המשפט, ולעיתים באולמות מיוחדים או בסידורים מגנים (למשל, להגיע בזמנים שונים כדי שהקורבן והתוקף לא ייפגשו במסדרון).

דין פלילי מול אזרחי: לעיתים קרובות, במקביל להליך הגירושין, מתנהל הליך פלילי נגד בן הזוג האלים (אם הייתה תלונה שהובילה לכתב אישום). זה מוסיף רובד נוסף – עורך הדין לענייני משפחה עשוי לתאם עם התובע הפלילי או לפחות לעקוב, משום שפסק דין פלילי מרשיע יכול לשמש כראיה בהליך הגירושין (בעיקר בנושאי משמורת או אמון).

סיוע ותמיכה: עורכי דין בתחום המשפחה רואים עצמם לעיתים לא רק כמשפטנים אלא גם כמגנים על לקוחות במצבים קשים. הם עשויים להפנות קורבנות אלימות לארגוני סיוע, מקלטים, ייעוץ פסיכולוגי וכו’. בחלק מן המשרדים הגדולים יש אפילו עובדים סוציאליים בצוות כדי לעזור במקרים רגישים.

מצד שני, גם טענות שווא הן עניין להתמודד איתו: לעיתים יש מקרים בהם אחד הצדדים מעליל שווא על אלימות כדי להשיג יתרון בהליך. עורכי דין נתקלים בכך ועליהם להיות ערניים. אם מייצגים מישהו שמואשם לשווא, יש לאסוף ראיות מפריכות (למשל, הוכחות שהטענה צצה רק לאחרונה ללא שום תיעוד קודם, או מניע אפשרי להמצאה). בתי משפט מודעים לאפשרות הזו, אך תמיד יפעילו עיקרון הזהירות לטובת המוגן – כלומר, “ספק – נגן”.

חקיקה מיוחדת: מדינות רבות חוקקו חוקים ייעודיים. בישראל – חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ”א-1991 (לצווי הגנה) וכן חוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס”ב-2001; בארה”ב – אלימות נגד נשים Act (VAWA) המספק מימון והגנות שונות (למשל מאפשר מהגרים לקבל מעמד עצמאי אם היו קורבן אלימות ע”י בן זוג אזרח); באנגליה – Domestic Abuse Act 2021 המגדיר אלימות במשפחה בצורה רחבה (כולל התעללות כלכלית) ומעודד צווים ועזרה. חוקים אלה השפיעו על נהלי המשטרה, על מודעות השופטים ועל הכלים של עורכי הדין.

בפן החברתי: עבור לקוחות, ההחלטה להתגרש לעיתים נובעת מהאלימות, ולכן עורך הדין הוא הדלת שלהם לביטחון וחיים חדשים. יש מקרים מרגשים בהם לאחר סיום ההליך, הלקוחה אומרת לעו”ד “הצלת את חיי”. זהו פן שבעטיו רבים עוסקים בתחום – לעזור לאנשים להשתחרר ממעגל אלימות. מצד שני, גם הלקוח האלים לעיתים סובל מבעיות (כמו התמכרות, הפרעת דחף וכו’), ועורך דין טוב ימליץ לו לקבל עזרה, כי זה יכול גם לשפר את מצבו המשפטי (למשל, טיפול בכעסים עשוי להרשים את בית המשפט להחזיר קשר עם הילדים בעתיד).

ידועים בציבור – זוגות לא נשואים ונפרדים
“ידועים בציבור” (cohabiting partners) הוא מושג המתאר בני זוג החיים חיי משפחה לכל דבר אך ללא נישואים רשמיים. בעולם המערבי, במיוחד בעשורים האחרונים, תופעת החיים המשותפים בלי נישואין הפכה נפוצה. כשמערכת יחסים כזו מסתיימת, עולות שאלות דומות לגירושין: חלוקת רכוש, מזונות (בדרך כלל לא, אבל יש אפשרות של “מזונות משקמים” או תביעות מכוח עיקרון ההסתמכות), והסדרת משמורת ילדים (שתמיד יש, ללא קשר למעמד הנישואין).

עורכי דין בתחום המשפחה מטפלים גם בפרידות של ידועים בציבור, אף שאין “גט” פורמלי.

זכויות רכושיות של ידועים בציבור: בהרבה מדינות, ללא נישואים, אין באופן אוטומטי זכות משפטית לרכוש בן הזוג. למשל, בבריטניה ידוע המיתוס של “common law marriage” (נישואי משפט מקובל) – רבים סברו בטעות שאם חיים יחד X שנים, מקבלים זכויות של נשואים. אך זה לא נכון; בפועל באנגליה ידועים בציבור כמעט חסרי הגנות משפטיות, וכל אחד שומר על רכושו הוא (אלא אם אפשר לטעון לבעלות משותפת בנכס ספציפי דרך דיני נאמנות/קניין). לכן עורכי דין בבריטניה מייעצים לזוגות לא נשואים לערוך הסכם חיים משותפים (cohabitation agreement) כדי להגדיר מה קורה בפירוד, או פשוט – להתחתן אם רוצים הגנות.

במדינות אחרות, יש הכרה מסוימת בידועים בציבור:

• בישראל, הפסיקה הכירה בכך שידועים בציבור עשויים להיות כפופים ל”חזקת שיתוף” דומה לנשואים, לפחות לגבי נכסים משפחתיים. כלומר, אם בני זוג חיו יחד שנים רבות, רכשו נכסים יחד או ערבבו כספים, אפשר שבפירוד בית משפט יראה אותם כשותפים 50/50 בנכסים אלה, אפילו מבלי שנישאו. כמו כן, ידועה בציבור יכולה לתבוע מזונות “מעין-אשה” עבור תקופת החיים יחד (עד הפרידה) או פיצוי לאחר הפרידה אם הוכח שהייתה תלויה כלכלית, אם כי זה לא זכות אוטומטית אלא מכוח דיני חוזים (הבטחה מכללא לפרנס). יש גם חקיקה שמכירה בידועים בציבור לעניין פנסיות ושאירים, מה שמחזק את מעמדם. עורכי דין בארץ בהחלט מטפלים בתביעות רכושיות בין ידועים בציבור, והן מזכירות תביעות גירושין אך מבוססות על עקרונות משפט אזרחי (עשיית עושר, דיני חוזים) ולא על חוק יחסי ממון שלא חל עליהם.
• בקנדה, במחוזות מסוימים כמו אונטריו, אם זוג חי יחד מעל 3 שנים (או פחות אם יש ילד), הם נחשבים “ידועים בציבור” וניתן לתבוע מזונות בן זוג! בפועל, בקנדה ובאוסטרליה, החקיקה שללה הבדל גדול – שם דיני המשפחה חלים ברובם גם על זוגות “ידועים בציבור” שחיו תקופה מספקת. עורכי דין שם למעשה מנהלים “גירושי עובדה” כולל חלוקת רכוש ומזונות כמעט כמו אצל נשואים.
• בברזיל, יש מושג “União Estável” – איחוד יציב – שהוא הכרה משפטית בזוג לא נשוי החי יחד כמשפחה. מאז 2010, החוק הברזילאי אומר ש”זוג יציב” שמתפרק חולק רכוש כמו זוג נשוי תחת המשטר הרכושי הקבוע (שיתוף של נכסים שנצברו). ואכן, אם רוצים אחרת היה צריך לערוך הסכם.

ההבדל הוא שבשביל לקבוע שהיו “ידועים בציבור” או “זוג יציב”, לפעמים נדרש הליך הוכחתי: האם באמת ניהלו משק בית משותף וכו’. עורכי דין עשויים להידרש להוכיח (או להפריך) מעמד זה. למשל, בישראל תובעת יכולה לטעון “היינו כידועים בציבור ונתנו לי להבין שיש שיתוף בדירה” – אז עורך הדין שלה יביא עדים שיאשרו שהם חיו כזוג לכל דבר, ואולי מסמכים (חשבונות בנק משותפים, כתובת רשומה זהה). עורך הדין של הצד השני אם מתנגד ינסה להראות שהם היו סתם חברים בלי כוונת שיתוף (אולי כלכלו נפרד).

משמורת ילדים לידועים בציבור: כאן אין הבדל: הורים הם הורים. אם זוג לא נשוי נפרד ויש להם ילדים, דיני המשמורת והמזונות לילדים חלים באופן זהה לגירושין. למעשה, חלק גדול מתיקי המשמורת בעולם כלל לא קשורים לגירושין אלא להורים שמעולם לא נישאו. עורכי דין מטפלים בכך במסגרת תביעות אפוטרופסות, משמורת או הסדרי שהות, ללא קשר למעמד הנישואין.

ידועים בציבור חד-מיניים: סוג מיוחד של ידועים בציבור, שבעבר (לפני הכשרת נישואים חד-מיניים) היה הדרך היחידה לזוגות להט”ב. במדינות רבות הכירו בזוגות חד-מיניים כידועים בציבור והעניקו להם זכויות. לדוגמה, בישראל זוגות חד-מיניים לא יכולים (עדיין) להינשא בישראל, אבל מוכרים כידועים בציבור לכל דבר. היום, עם התפשטות הנישואים החד-מיניים (ארה”ב משנת 2015, גרמניה 2017, ברזיל 2013, בריטניה 2014 וכו’), זוגות להט”ב פשוט מתחתנים ומתגרשים ככל זוג. אך יש עדיין מדינות (כמו ישראל) בהן הם נשארים במעמד “ידועים בציבור” ולכן חלים הכללים שתוארו.

תביעות “פלמוניות” (Palimony): בארה”ב הוטבע המונח “palimony” (שילוב של pal- חבר ו-alimony) במקרה מפורסם בשנות ה-70 (Marvin v. Marvin) שבו אישה תבעה מזונות מבן זוגה לחיים, השחקן לי מרווין, למרות שלא נישאו. בית המשפט קבע שאין מזונות כמו בין נשואים, אבל אם הוכיחה חוזה מכללא שישתף את רכושו איתה, אפשר לפצותה. מאז, בכמה מדינות ארה”ב ניתן להגיש תביעות חוזיות דומות. למשל, אם בן זוג הבטיח לכלכל את חברתו כל חייה בתמורה שתפסיק לעבוד ותטפל בו – הבטחה זו יכולה להיות חוזה מחייב, ואחרי פרידה היא תתבע אכיפתו או פיצוי. עורכי דין במקרים כאלה טוענים לעקרונות דיני חוזים ועשיית עושר.

ייעוץ מונע לידועים בציבור: עורכי דין גם מספקים שירות של ניסוח הסכמי חיים משותפים. במקומות בהם אין הגנה חוקית מספיקה, זה חשוב כדי למנוע סכסוכים. למשל, זוג שקונה בית יחד בלי להתחתן – עוה”ד ינסח הסכם שקובע איך הבית יחולק אם יפרדו, למנוע התדיינות ארוכה אחר כך.

לסיכום, ידועים בציבור ואלימות במשפחה הם דוגמאות לנושאים המצטלבים עם גירושין ומאלצים את עורכי הדין להרחיב את מומחיותם מעבר ל”דיני גירושין קלאסיים”. עליהם להבין דיני קניין וחוזים (לידועים בציבור) ודיני הגנה וצווים (באלימות). כמו כן, הם צריכים רגישות מיוחדת: לטפל בקורבן אלימות באופן תומך ולא מאיים, או להדריך לקוח/ה ידוע/ה בציבור שבכלל לא ידעו שיש להם זכויות כי לא היו נשואים.

עורכי דין רבים רואים בזה שליחות – לעזור לאוכלוסיות פגיעות. פעמים רבות, תיקי אלימות במשפחה מטופלים בשילוב עם גורמי רווחה, וייצוג משפטי ניתן גם באמצעות סיוע משפטי למי שאין ידם משגת (למשל, נשים במקלטים).

הבנה מעמיקה של שני הנושאים הללו מאפשרת לעורך הדין להעניק שירות מקיף יותר ללקוחותיו, כי גירושין אינם מתקיימים בחלל ריק – הם חלק ממארג חיים רחב שכולל גם ביטחון אישי ומעמד זוגי לא-פורמלי.

דמויות מפתח בתחום הגירושין ברחבי העולם
תחום דיני המשפחה וגירושין זכה עם השנים לכמה וכמה עורכי דין בולטים, שפיתחו מוניטין לאומי ואף בינלאומי בזכות תיקים מפורסמים, לקוחות ידועי-שם, או תרומה מקצועית יוצאת דופן. סקירת הדמויות המובילות בתחום במדינות שונות יכולה להמחיש את אופיו של המקצוע ואת ההערכה שלה זוכים המצטיינים בו. להלן כמה דמויות מפתח – עורכי דין ידועי-שם בגירושין – ממדינות היעד שהזכרנו:

• ארצות הברית – רוברט סטפן כהן (Robert Stephan Cohen): עו”ד רוברט “בוב” כהן הוא אחד מעורכי הדין הבכירים והידועים ביותר בתחום הגירושין בארה”ב. כהן, יליד 1939, פעיל מזה למעלה מחצי מאה כעורך דין בניו-יורק והתפרסם בייצוג אישי ציבור וצמרת הממון. הוא שותף-בכיר במשרד משפחה ידוע בניו-יורק , והחזיק גם בתפקידים אקדמיים (מרצה למשפטים). בין לקוחותיו ניתן למנות את מייקל בלומברג (ראש עיריית ניו-יורק לשעבר), איגודי אמנים, וכמובן – לאחרונה – ייצג את מלינדה גייטס בגירושיה המתוקשרים מביל גייטס. כהן נודע בסגנון האלגנטי והקר-מזג שלו בניהול תיקים “חמים”. הוא מאמין, כפי שציין בראיונות, שאין נישואים מסובכים כמו גירושין מסובכים – כלומר, פירוק קשר הוא תהליך משפטי ועסקי מורכב יותר מהנישואים עצמם. ספרו “Reconcilable Differences” חולק עצות על ניהול נכון של הליך גירושין. הדמות של כהן ממחישה את התפתחות תחום “דיני המשפחה לעשירון העליון”: עורך דין שהוא גם יועץ פיננסי ואסטרטגי, המטפל בחלוקת נכסי ענק, הסתרת תקשורת מעיני הציבור, והבטחת עתיד כלכלי ללקוחותיו. במקביל, הוא מדגיש (כמו אחרים בדורו) את העדפת הפשרה כשניתן – אחד מציטוטיו הידועים הוא שעימות ממושך בביהמ”ש “משאיר את הלקוח מרושש רגשית וכספית”.
• ארצות הברית – לורה ווסר (Laura Wasser): קשה לדבר על גירושי סלבריטאים בהוליווד בלי להזכיר את לורה ווסר. ווסר, עורכת דין מלוס אנג’לס, זכתה לכינוי “מלכת הגירושין של הוליווד”. היא ייצגה שורה של מפורסמים: קים קרדשיאן, אנג’לינה ג’ולי, ג’וני דפ, בריטני ספירס – רשימה ארוכה מאוד. בהיותה בעצמה גרושה בת למשפחת עורכי דין (אביה דניס ווסר גם הוא ותיק בתחום), היא הפכה לסמל של הסדרה “גירושין יפים” בהוליווד, עם תדמית זוהרת (אפילו הופיעה בסרטים ותוכניות בתפקיד עצמה). ווסר הטיפה לפתרון עניינים בדיסקרטיות ובהידברות ככל האפשר, כדי להגן על המוניטין של לקוחותיה. היא גם ייסדה את It’s Over Easy – פלטפורמה מקוונת לגירושין בשירות עצמי, ללקוחות פחות-אמידים.
• בריטניה – הברונית פיונה שקלטון (Fiona Shackleton): שקלטון, אשר זכתה לתואר אצולה, היא אולי עורכת הדין המפורסמת ביותר בבריטניה בתחום המשפחה. היא כונתה בעיתונות “עורכת הדין של הכוכבים” ואף “הנשר המחייך” בשל השילוב של נוקשות וקסם אישי. בין לקוחותיה היו בני מלוכה – הנסיך צ’ארלס (בגירושיו מדיאנה) והנסיך אנדרו – וכן פול מקרטני (בגירושיו מהתר מילס) ועוד רבים. שקלטון, שהחלה כטבחית בבתי עשירים ועברה לעריכת דין, ידועה כמגינת עמדות חזקה: למשל, הצליחה לשכנע בית משפט להגביל מאוד את סכום הפיצויים שדרשה הת’ר מילס ממקרטני. היא הפכה לדמות ציבורית מוכרת, קיבלה תואר LVO (קצינה במסדר הוויקטוריאני המלכותי) ותואר ברונית. נאמר עליה שהיא “עורכת הדין הכי מבוקשת וגם הכי יראים ממנה בבריטניה”. היא מייצגת את הצד ה”מסורתי” של המקצוע – סוליסיטורית (עורכת דין לא מתדיינת, שכן באנגליה בענייני משפחה סוליסיטורים מייצגים ללא בריסטר בדרך כלל) – המייצגת את האליטה ושומרת על דיסקרטיות מחמירה.
• בריטניה – אנטוני גולדסטון (Anthony Goldstone): השם “אנתוני גולדסטון” הוזכר לעיתים בהקשר של דיני משפחה בלונדון, אם כי הוא פחות מפורסם ציבורית משקלטון. ייתכן שמדובר בעורך דין ותיק שעסק גם במשפט משפחה. (ראוי לציין שהחיפוש אחר דמות בשם זה העלה קושי; ייתכן שמדובר בדמות פחות מתוקשרת או אולי בשם שמבלבל עם משרד עורכי דין “Anthony Gold”). בהנחה שמדובר בעורך דין פעיל, ייתכן שהוא ידוע כמומחה בהסכמי ממון וייצוג אנשי עסקים.
• צרפת – מישל קאהן (Michèle Cahen): מישל קאהן היא עורכת דין פריזאית ותיקה שהתפרסמה כמומחית לגירושי סלבריטאים ואליטות בצרפת. היא אף כיהנה כראש ועדת דיני המשפחה באיגוד עורכי הדין הבינלאומי, וידועה בכינויה “מחסלת הבעלים” בקרב חבריה למקצוע , בזכות הישגיה עבור נשים מפורסמות. היא טיפלה בין היתר בגירושיהם של נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי (מעם רעייתו הקודמת לפני קרלה ברוני), של השחקן ז’ראר דפרדייה, ושל הספורטאי אנרי לקונט – והשיגה ללקוחותיה פיצויים גבוהים מאוד. קאהן, שנולדה במרוקו ועלתה לצמרת המקצוע בצרפת, מייצגת את הדור שנאבק על זכויות נשים בנישואים מסורתיים. הניסיון וההצלחות שלה בתיקים מורכבים הקנו לה מוניטין של מי שיודעת לנווט גם בתיקי תקשורת.
• גרמניה – כתובת לייעוץ מומחה: בגרמניה, משום שדיני המשפחה מעודדים פשרות, לא הרבה עורכי דין זוכים לתהילה תקשורתית גדולה. עם זאת, שמות כמו ד”ר יוהנס פיכטל (Johannes Fichert) או עורכי דין שמפרסמים ספרי הדרכה למשפחה, מוכרים בתחום. כן יש פרופסורים שהשפיעו (למשל פרופ’ אולריך מאיר, מומחה לדיני משפחה). אבל אולי דמות מעניינת היא כריסטינה שילינג (Kristina Schilling) – עורכת דין שפעלה כמגשרת וכעורכת דין עבור ידוענים, והופיעה במדיה הגרמנית. אפשר להזכיר גם את הרמן מסמר (Hermann Messmer), עו”ד שזכה לכינוי “פרומתיאוס של גירושי הסלבריטאים” בראיון לשפיגל , שטען שכ-80% מנישואי הידוענים בגרמניה מסתיימים בגירושין, וחלקם ניהל בעצמו.
• ישראל – משרד עורכי דין רוטנברג מאיה: עו”ד מאיה רוטנברג הנה שם מוכר בישראל בתחום דיני המשפחה. משרדה עוסק אמנם גם בתחומי גישור, אך לעו”ד מאיה רוטנברג מוניטין כמי שייצגה לקוחות בפרופיל גבוה בהליכי גירושין. היא בלטה לאחרונה בין היתר בייצוג ידוענים ישראלים בתיקי גירושין מתוקשרים (שמות ספציפיים לעיתים חסויים, אך שמו עלה בהקשרים תקשורתיים). משרד עורכי דין רוטנברג  הפכו לשם דבר בישראל כמי שמנהלים את תיקי הגירושין המורכבים ביותר כגון בבית משפט עליון בע”מ 919/15 ששינה את פסיקת המזונות בישראל, לעיתים בשילוב עם מאבקים רב-מערכתיים (רבני ומשפחה)  כגון בג”ץ 5988/21 משנת 2025 תקדים הקובע חוסר סמכות בית דין רבני בפסיקת מזונות ילדים. בשניהם ייצגה את האב וניצחה עורכת הדין מאיה רוטנברג.
• ישראל – גירושין וידוענים: בין עורכי הדין המובילים ראוי להזכיר את עו”ד רובין (רובי) בכר ז”ל, שהיה מבכירי התחום בשלהי המאה ה-20 וייצג דמויות ציבוריות חשובות, עורכי דין רוטנברג משפחה גם הם התפרסמו בתיקי ידוענים בשנים האחרונות. גם כעורכי דין המתמקצעים בנישה של הסכמי ממון מורכבים (למשל, עבור היי-טקיסטים לפני אקזיט) מקבלים הערכה מקצועית.
• הודו – פלביה אגנס (Flavia Agnes): אגנס היא דמות מיוחדת ברשימה זו, שכן היא מפורסמת לאו דווקא כפרקליטת סלבריטאים אלא כפעילה חברתית ומשפטנית למען זכויות נשים. פלביה אגנס, שנמצאת במומבאי, עברה עצמה חוויית נישואין אלימים, הפכה לעורכת דין פמיניסטית ודמות מובילה בתנועת הנשים ההודית. היא ייסדה מרכז סיוע משפטי לנשים בשם “Majlis” והופיעה כפרקליטה בעתירות חשובות לשיפור דיני הגירושין והגנה לנשים. תחום התמחותה כולל דיני נישואין, גירושין ורכוש. ספריה ומאמריה משפיעים על מקבלי החלטות. אמנם היא לא “פרקליטת כוכבים”, אך בהקשר ההודי היא מוערכת כדמות פורצת דרך שסייעה לעצב רפורמות (למשל, קידמה חקיקה נגד ה”טלאק” המיידי, ותמכה ביוזמות לחוק גירושין אחיד). אפשר לראות בה “מצפון חברתי” של תחום הגירושין.
• סין – גירושי צמרת: בסין עצמה שמות עורכי הדין פחות מפורסמים מחוץ למדינה, אבל ניתן להזכיר את ז’אנג ז’אווי (Zhang Zhaoyi), עורכת דין שייצגה מפורסמים בבייג’ינג, או ג’אנג יאן (Zhang Yan) משאנגחאי. אלו ידועים כמובילים במשרדים גדולים של דיני משפחה בסין. עם התעצמות המעמד העשיר והסלבריטאי שם, גם תחום “גירושי הצמרת” מתפתח.
• ברזיל – רודריגו דה קוניה פריירה (Rodrigo da Cunha Pereira): פריירה הוא דמות מרכזית בברזיל בתחום דיני המשפחה. הוא נשיא המכון הברזילאי למשפט משפחה (IBDFAM) , ארגון שתרם משמעותית לרפורמות (למשל, קידם את התיקון החוקתי שביטל את ההמתנה לגירושין ב-2010). כעורך דין, הוא ניהל תיקים בולטים והפך לסמכות אקדמית – חיבר ספרים ומאמרים על דיני משפחה. אם יש “גורו” משפטי בברזיל בתחום, זהו פריירה. דמות נוספת היא מריה ברברה פינוטי – משפטנית ופמיניסטית, שתרמה לקידום זכויות נשים בגירושין בברזיל.

המשותף לדמויות המפתח הללו הוא שכולן מדגישות, כל אחת בדרכה, גם את הפן האנושי של הגירושין ולא רק את הקרב המשפטי. רבות מהן תיארו בריאיונות שהן רואות בעריכת דין משפחתית שילוב של פסיכולוג, רואה חשבון ומשפטן. כמו כן, הן משמשות השראה לעורכי דין צעירים ונוטלות חלק בהכשרת דור העתיד – דרך כתיבת ספרים, הרצאות או הובלת ארגונים מקצועיים.

כמובן, לא ניתן למנות את כל המצטיינים, וברחבי העולם עוד אלפים של עורכי דין חרוצים פועלים בתחום זה מדי יום. אך הצצה בשמות הידועים מאירה צד נוסף: במקרים רבים, לקוח ידוען או עשיר יעדיף עורך דין מוכר בתחום, מתוך אמונה שניסיונו יקנה יתרון. עורכי דין אלה מנהלים משרדים מצליחים, וגובים שכר טרחה בהתאם לביקוש – כמו שקורה עם “כוכבים” בכל תחום. מקצוע עריכת הדין לגירושין, על אף היותו לעיתים אפור ושגרתי בתיקי היום-יום, יכול אם כן להביא גם לתהילה מקצועית עבור המובילים בו.

מגמות עתידיות בתחום עריכת הדין לגירושין
אנו בשנת 2025 ועולם דיני המשפחה משתנה תדיר בהתאמה לתמורות חברתיות, טכנולוגיות ותרבותיות. עבודת עורכי הדין לגירושין לפני 30 שנה אינה דומה במדויק לעבודתם כיום, ובהחלט עשויה להיראות אחרת בעוד 20 שנה. מהם הכיוונים המרכזיים לעתיד מקצוע עריכת הדין בגירושין?

השפעת הטכנולוגיה והדיגיטציה: הטכנולוגיה כבר כעת מטלטלת את העולם המשפטי, ובפרט את תחום הגירושין. כמה היבטים בולטים:

• משפט מקוון (Online Courts): המגמה הואצה בתקופת מגפת הקורונה, כשבתי משפט עברו לדיונים בזום. כיום, במספר מדינות (כמו בריטניה וארה”ב) חלק ניכר מדיוני הגירושין הראשוניים מתקיים מרחוק. יתרון: חוסך זמן ומשאבים על נסיעות והמתנות. בעתיד ייתכן שאף הגשת התביעות והמסמכים תהפוך דיגיטלית לחלוטין – למעשה, בישראל ובמדינות רבות כבר היום כמעט כל הגשה נעשית דרך מערכת ממוחשבת. עורכי דין מסתגלים לכך, לומדים לטעון דרך מצלמה ולנהל מו”מ בצ’אט. ייתכן שגם שימועים ראייתיים (חקירות עדים) יעברו לפורמט וירטואלי היכן שניתן.
• גירושין מקוונים בשירות עצמי: צצות יותר ויותר פלטפורמות אינטרנט המאפשרות לבני זוג להתגרש בצורה “עשה זאת בעצמך” – למשל, באמצעות טפסים אוטומטיים שממלאים מידע ומייצרים הסכם. דוגמאות: LegalZoom בארה”ב, או השירות הבריטי החדש לגירושין אונליין שהממשלה השיקה. מערכות אלו מיועדות בעיקר למקרים לא מורכבים ולחוסכים בעלויות. האם פירוש הדבר שעורכי דין יהפכו למיותרים בהליכי גירושין פשוטים? ייתכן שבמקרים פשוטים מאוד (ללא ילדים ורכוש), תפקיד עורך הדין יצטמצם למינימלי. אך ברוב המקרים עדיין נדרש איש מקצוע – לכן מה שצפוי הוא שעורכי דין בעצמם יאמצו כלים דיגיטליים לייעול עבודתם, וישתפו פעולה עם הפלטפורמות (למשל, מציעים סקירה משפטית של הסכם שנוצר אונליין).
• ביג דאטה ובינה מלאכותית: אפשרות מסקרנת היא שימוש בבינה מלאכותית לחיזוי תוצאות משפטיות. כבר היום יש תוכנות שמנתחות אלפי פסקי דין ויכולות לתת הסתברות לחלוקת רכוש או סכום מזונות בהתבסס על נתוני המקרה. עורכי דין יוכלו להשתמש בכך להכנת תיק – למשל, לומר ללקוח: “האלגוריתם מראה שבנסיבותיך, סביר שביהמ”ש יפסוק לך בין 1000-1200 ש”ח מזונות לילד”. בינה מלאכותית (AI) גם נכנסת לטיוטת חוזים: יש כלים שמסייעים לנסח הסכמי גירושין, לבדוק שהכל הסעיפים הנחוצים כלולים, ואפילו לייצר ראשי פרקים לטיעונים משפטיים על בסיס מסמך שהוזן. כמובן, שיקול דעת אנושי עוד הכרחי, אך AI יכול להפוך ל”עוזר אישי” לעורך הדין.
• הוכחות דיגיטליות: עורכי הדין יצטרכו לשלוט גם בעולם הראיות הדיגיטליות. למשל, הודעות טקסט, פוסטים ברשתות חברתיות, מיילים – כל אלו כבר כעת משמשים כראיות בתיקי גירושין (הוכחת רומן, איומים, או מצב כלכלי של הצד השני). בעתיד, עם התפתחות מטא-וורס או עולמות וירטואליים, אולי יהיה צריך להתמודד גם עם קניין דיגיטלי (למשל חלוקת נכסים וירטואליים או מטבעות קריפטו של בני זוג). עורכי דין נדרשים להתמצא בטכנולוגיה כדי לא לפספס נכסים: כבר היום עניין קריפטו בנכסי גירושין נהיה מציאות – חייבים לדעת לחפש ארנק ביטקוין חבוי. תוכנות ריגול בטלפונים (שאחד בני הזוג מתקין לשני) הן סוגיה חוקית-טכנית נוספת שיותר ויותר עולה.

שינויים חברתיים ומשפחתיים: המבנה המשפחתי עובר שינויים, ומשפט הגירושין ימשיך להגיב להם:

• עלייה בלגיטימציה של פרידות: דורות צעירים נוטים פחות “להיתקע” בנישואים לא מאושרים. הסטיגמה על גירושין ירדה בהרבה חברות (אם כי לא בכולן). סביר שנראה מספר גירושין גבוה, אולי אף עולה, בקבוצות מסוימות (למשל, “גירושי גיל הזהב” – אנשים אחרי 25-30 שנות נישואין שמחליטים להיפרד עם היציאה לפנסיה). הדבר אומר שעורכי דין ימשיכו להיות עסוקים… מצד שני, גיל הנישואין עולה ויש גם פחות נישואין – זוגות שחיים יחד ללא נישואין או מתחתנים מאוחר יותר, מה שיכול להפחית את סך מקרי הגירושין (כי מי שנישא מבוגר ויציב יותר, סיכויו טובים יותר לשרוד).
• גיוון במשפחות: משפחות חד-מיניות, הורים יחידניים, הורות משותפת ללא זוגיות – כל אלו תופעות גדלות. משפט הגירושין מתרחב לעסוק לא רק בגירושי זוג שהיה נשוי, אלא בפירוק שותפות הורית לא רשמית. למשל, שני חברים שהביאו ילד משותף (co-parenting) ומסתכסכים – צריך מנגנונים כמו במשמורת. ייתכן שעורכי דין יתחילו לערוך “הסכמי הורות” בין אנשים עוד לפני שיהיו להם ילדים, בדומה להסכמי ממון.
• סוגיות מגדר ושוויון: המגמה היא שלשני המינים מעמד שווה יותר בגירושין. פחות “האם תמיד תקבל ילדים” או “האב תמיד ישלם מזונות גבוהים”. ככל שנשים משתלבות יותר בשוק העבודה, פערי ההכנסות מצטמצמים (אם כי הם קיימים), וגירושין הופכים יותר סימטריים. עורכי דין ייתכן שיראו יותר גברים מבקשים משמורת על ילדים, או מנגד יותר נשים משלמות מזונות (כבר כיום יש תופעה של נשים מצליחות כלכלית המשלמות דמי גירושין לבעליהן). מערכת המשפט מתאימה עצמה – בישראל למשל ביטול חזקת הגיל הרך (ההנחה שילדים עד 6 עם האם) נידון שנים ועשוי להתממש, ושינוי המזונות 2017 נבע משאיפה לשוויון. מגמה זו תמשיך ועוה”ד יצטרכו לטעון על בסיס נסיבות ולא על בסיס סטריאוטיפי מגדרי.
• ריבוי התרבויות והבינלאומיות: עולם גלובלי מביא יותר נישואין בין-לאומיים – זוגות ממדינות שונות. בהתאם, גם גירושין בינלאומיים רבים יותר. עורכי דין למשפחה כבר כיום עוסקים ב”חטיפות ילדים” (אמנת האג), בסכסוכי סמכות (איפה ידונו בגירושין), ובהכרה בפסקי דין זרים. ככל שהעולם מחובר, זה יגדל. יכול להיות שנראה התקרבות בין שיטות – למשל, הסכם גירושין שנערך בחו”ל וצריך תאימות לדין המקומי, מה שמחייב ידיעת שתי מערכות. משרדי עורכי דין בינלאומיים כבר מקימים מחלקות משפחה גלובליות (למשל, עורכי דין באנגליה שעובדים עם עמיתים בדובאי עבור תיקים של בעלי לאום כפול).

התמקצעות והתמחות בתחום: אם בעבר עו”ד “כללי” היה עושה גם קצת דיני משפחה, כיום זה התמחות מובחנת. בעתיד, ייתכן אפילו תתי-התמחויות: עורך דין שמתמקד רק במשמורת בינלאומית, או עו”ד רק לחלוקת רכוש מורכבת (מעין “יועץ אקטוארי משפטי”), או עורכי דין המייצגים רק גברים או רק נשים (כבר רואים מגמה כזו בארה”ב – למשל, רשת עורכי דין בשם Cordell & Cordell מתמחה בייצוג גברים בגירושין). כמו ברפואה, יתכן שייווצרו “מומחים” לתתי-נושאים.

כניסת מקצועות מסייעים: מודל הצוות השיתופי בגירושין משלב יועצי זוגיות, פסיכולוגי ילדים, מאמני פרידה (divorce coaches) ואחרים לצד עורכי הדין. מגמה זו עשויה להתרחב, כך שכל משרד עו”ד משפחה יצוות מומחה רגשי ויועץ פיננסי עם התיק, כדי לתת מענה הוליסטי. לקוח הגירושין העתידי אולי יקבל “חבילת שירות” – עורך דין + מטפל + מתכנן פיננסי – שיתאמו יחד. זה משפר את איכות ההסכמים (כי חושבים על הכל – למשל, גם על צורכי הילדים הרגשיים ולא רק המשפטיים).

חקיקה מתקדמת: ייתכן שנראה עוד רפורמות. למשל, יש דיונים בכמה מדינות להנהיג חופשת גירושין (בדומה לחופשת לידה – ימי חופש בתשלום לעובדים בעת גירושיהם, להתרגל למצב). זה אולי נשמע שולי אך מעיד על נורמליזציה של הגירושין כחלק ממעגל החיים. חקיקה אחרת עתידית יכולה להיות הכרה כללית בזוגות לא נשואים לאחר X שנים כנשואים (כמו בפלורידה שקבעה שותפות ביתית). כל שינוי כזה יוצר עבודה לעורכי דין בלמידה והתאמה.

פתרון סכסוכים אלטרנטיבי מתקדם: הזכרנו גישור, אבל בעתיד אולי נראה גישור ממוחשב (Online Dispute Resolution) שבו בני זוג פותרים חלק מהנושאים באמצעות בינה מלאכותית כמגשר – למשל, אלגוריתם שמחשב פשרה במזונות ששניהם יכולים לקבל. כבר יש מחקרים ופיילוטים לכך. עורכי הדין אולי יתמקדו בנושאים שהאלגוריתם לא פותר, ויאמצו תוצאות אלגוריתמיות כהצעות לתיק.

תוחלת חיים ארוכה: עם תוחלת חיים ארוכה, מושג הנישואים “עד המוות” משתנה – 50-60 שנות נישואין עשויות להיות משימה לא פשוטה. ולכן, יש הרואים בעתיד חוזי נישואין לתקופות קצובות – למשל, חוזה ל-20 שנה עם אופציית חידוש. אם כאלה רעיונות יתפשו (כרגע רעיון תיאורטי בעיקר), עורכי דין יצטרכו לעצב סוג חדש של חוזים ולנהל “פירוק נישואין מתוכנן” אם לא חודש.

בקצרה, המקצוע ימשיך לשלב ידע משפטי עם הבנה עמוקה של סוציולוגיה, טכנולוגיה ואפילו מדעי הנתונים. עורכי הדין הצעירים שיכשירו עצמם בכלים הטכנולוגיים ובגישות החדשות יהיו בחזית. אף שיש לעיתים תחזיות על “מות המקצוע” בשל אוטומציה, סביר שבתחום רגיש כמו גירושין תמיד יהיה צורך באמפתיה ובשיקול דעת אנושי. המכונות יסייעו, אבל לא יחליפו את הליווי האנושי ברגעי משבר.
טיפים והערות לקהל הרחב המתגרש
לבסוף, חלק חשוב במאמר הוא לפנות אל הקוראים מהקהל הרחב – אלו שאינם משפטנים אך עשויים לעבור הליך גירושין בעצמם או של קרוביהם. להלן מספר טיפים והמלצות שימושיות למתגרשים, המבוססים על ניסיונם המצטבר של מומחים בתחום:

1. בחרו עורך דין מנוסה שמתאים לכם: הליך הגירושין הוא במידה רבה שיתוף פעולה בין הלקוח לעורך הדין. חשוב לבחור עורך דין לענייני משפחה בעל ניסיון, אך לא פחות חשוב – שתוכלו לבטוח בו ושתהיה כימיה. ראיינו כמה עורכי דין, שאלו על גישתם (לחימה עד הסוף או ניסיון בפשרה?), וודאו שהם קשובים לצרכים שלכם. עורך דין טוב יסביר לכם את האפשרויות ולא יקבל החלטות במקומכם ללא התייעצות.
2. נסו לפתור מחלוקות בהסכמה אם אפשר: מלחמה בבית משפט גוזלת זמן, כסף ואנרגיות. אם יש סיכוי להגיע להסכמות סבירות עם בן/בת הזוג – נסו זאת. גישור הוא אופציה מומלצת מאוד במרבית המקרים. הסכם שנבנה בהסכמה נותן יותר גמישות מתוצאה שנכפית על ידי שופט. כמובן, אם הצד השני בלתי-מתפשר או פוגע בזכויותיכם הבסיסיות – אל תהססו לעמוד על שלכם, אך היו מוכנים לפשרה כאשר הדבר אפשרי.
3. הציבו את טובת הילדים בראש: עבור הורים, הילדים הם הנפגעים השקטים של הגירושין. חשוב לזכור שהם זקוקים לשני הוריהם. הימנעו מלערב את הילדים בסכסוך (אל “תסיתו” או תתנו להם מידע עודף). נסו להגיע להסדרי משמורת גמישים וענייניים, ותהיו מעורבים בחיי ילדיכם גם לאחר הפרידה. כאשר הילדים רואים שההורים עדיין משתפים פעולה למענם, קל להם יותר להסתגל. זכרו שגם לאחר שתהליך הגירושין נגמר – אתם ובן זוגכם לשעבר תמשיכו להיות הורים לאורך שנים.
4. הבינו את ההליך והזכויות: הקדישו זמן ללמוד את השלבים העיקריים של הליך הגירושין במדינתכם. עורך הדין ידריך אתכם, אך ידע הוא כוח גם עבורכם. שאלו שאלות אם משהו לא ברור – מה המשמעות של הסכם ממון? איך מחושב מזונות? מה ההשלכות אם אעזוב את הבית? הבנת התמונה תמנע הפתעות ותאפשר לכם לקבל החלטות מודעות. למשל, אנשים לא תמיד מבינים שכל התכתבות שלהם יכולה לשמש ראיה – אז אל תכתבו דברים פזיזים בווטסאפ לבן הזוג.
5. היערכו כלכלית לפרידה: גירושין משפיעים מאוד על המצב הכלכלי. לפתע יהיו שתי משכנתאות או שני שכרי דירה, חשבונות כפולים וכו’. לפני ואחרי הפרידה, בנו תקציב חדש. אספו את כל המסמכים הפיננסיים (דפי בנק, תלושי שכר, פוליסות ביטוח) – זה גם יעזור לעורך הדין בניהול ענייני הרכוש והמזונות. היו מוכנים שלמשך זמן מה, ההכנסות הפנויות ירדו. תכננו צעדיכם כדי לא להיכנס לחובות מיותרים בתקופה זו.
6. אל תשימו את כל יהבכם על “להכניע” את הצד השני: לפעמים הרצון “לנצח” בהליך המשפטי גורם לצדדים להוציא עשרות אלפי שקלים ולהתיש את עצמם, כשבסופו של דבר פסק הדין לא רחוק ממה שהיו יכולים להסכים מלכתחילה. נסו להיות פרגמטיים – עדיף פשרה סבירה היום מאשר ניצחון מפוקפק בעוד שנים. ניצחון אמיתי בגירושין הוא כששני הצדדים מסוגלים להמשיך הלאה בחייהם באופן יציב.
7. שמרו על כבוד ותקשורת עניינית: גם אם יש כעסים (וטבעי שיהיו), בהליך הגירושין כדאי לתקשר עם בן/בת הזוג בצורה מכובדת ועניינית ככל האפשר. מיילים והודעות יכולים להיות ראיה – עדיף להימנע מקללות ואיומים. עורכי דין רבים ממליצים לנסח כל הודעה כאילו השופט עומד לקרוא אותה. בנוסף, כבוד הדדי יקַל על המשא ומתן. זה קשה ברגעים אמוציונליים, אבל שווה ניסיון.
8. דאגו לבריאות הנפשית שלכם: גירושין הם אירוע מלחיץ מאוד. פנו לתמיכה רגשית – בין אם זה חברים, משפחה או אפילו טיפול מקצועי. עזרה כזו אינה מותרות; היא יכולה לסייע לכם לקבל החלטות טובות יותר ולא ממקום של חרדה או נקם. גם קבוצות תמיכה למתגרשים קיימות בערים רבות – תחושת ה”לא לבד” מקלה.
9. שימרו על מסגרת יציבה ככל האפשר בזמן התהליך: נסו שהחיים ימשיכו כסדרם בדברים שאתם יכולים לשלוט בהם – בעבודה, בשגרת הילדים, בתחביבים. אי-ודאות המשפטית תימשך זמן מה, אבל אם תצליחו לקיים שגרה מסוימת, זה ייתן עוגן לכם ולילדים.
10. התמקדו בעתיד ולא בעבר: גירושין עוסקים בפירוק העבר המשותף – חלוקת מה שנצבר, סיום מערכת יחסים. אך חשוב בעיקר לחשוב קדימה – איך יראו חייכם לאחר מכן. בסוף ההליך, תרצו לצאת עם בסיס לפתיחה חדשה: עם רכושכם המגיע לכם, עם הסדרי ילדים ברורים, ועם כמה שפחות משקעים. כוונו לכך שההסכם או פסק הדין יהיו הוגנים מספיק כדי ששני הצדדים יוכלו לפתוח דף חדש.

כל טיפ כזה כמובן כללי, וכל מקרה פרטי יש לו את הנסיבות שלו. אבל ככלל, ההבנה שהליך הגירושין הוא תהליך ולא “קרב בזק” – תעזור לכם להתכונן, בהתנהלות מחושבת ואסטרטגית ולא רק רגשית. עורכי הדין יכולים לספק הדרכה, אך אתם מקבלי ההחלטות.

הכי חשוב: זכרו שיש חיים אחרי הגירושין. רבים שעברו זאת יעידו שלאחר תקופת התאוששות, חייהם השתפרו, מצאו זוגיות טובה יותר או נחת אישית. הגירושין הם קשים אך יכולים גם לשמש כהזדמנות לצמיחה אישית. לכן, נהלום בחוכמה, נשתמש בכלים מקצועיים, ונשאף לסיים את הפרק הזה בצורה המכבדת ביותר את כל המעורבים.

טבלת השוואה בין מדינות מובילות בתחום הגירושין

להלן טבלה מסכמת המציגה השוואה תמציתית של כמה היבטים מרכזיים בעבודת עורכי הדין לגירושין, בדיני הגירושין וסטטיסטיקות נבחרות, עבור מדינות מייצגות:

הערות לטבלה: שיעורי הגירושין הם לפי נתונים זמינים אחרונים; שיעור זה יכול להשתנות משנה לשנה. הוא מושפע מחוקים (למשל, הכנסת “תקופת צינון” בסין הורידה זמנית את המספרים​).

“יחס נישואין-גירושין” מתייחס בדרך כלל למספר הגירושין חלקי מספר הנישואין בשנה, או הערכה של אחוז הנישואין שצפוי להסתיים בגירושין. הנתונים מעידים על שונות רבה – למשל, בהודו עדיין גירושין נדירים מאוד באופן יחסי (פחות מ-1%), בעוד במדינות מערביות בערך בין שליש לחצי מהנישואין מסתיימים בפירוק.

הטבלה מדגישה את ההבדלים, אך גם את המכנה המשותף: בכל המדינות הללו, עבודת עורך הדין לגירושין נדרשת כדי לסייע ללקוחות לעבור תהליך מורכב, בתוך מערכת חוקים הייחודית לאותו מקום. בין אם זה ניו-יורק או טוקיו, תל אביב או לונדון – המתגרשים זקוקים להכוונה מקצועית, ועורכי הדין ממלאים תפקיד חיוני במימוש זכויותיהם ובהסדרת הפרידה באופן הטוב ביותר האפשרי.

עורכי דין לגירושין
גירושין הם תופעה חוצת-תרבויות וחוצת-גבולות, המאתגרת משפחות יחידים וחברות באשר הם. בתוך כך, צמח מקצוע עריכת הדין לגירושין כמומחיות משפטית המשלבת ידע בדין, יכולת ניהול סכסוך ורגישות אנושית. בסקירה רחבה זו בחנו את עבודת עורכי הדין בתחום ברחבי העולם: התוודענו להבדלים בין שיטות משפט – מהקרב המשפטי בבתי המשפט של ניו-יורק ועד ההסכמות הנוטריוניות בריו דה ז’ניירו; עמדנו על התפתחות החקיקה והפסיקה – מהמהפכה של גירושין ללא אשם ועד ההגנות החדשות מפני אלימות; זיהינו את שלבי התהליך השונים ואת תפקידו המשתנה של עורך הדין בכל שלב – כמגשר, כליטיגטור, כיועץ; הבנו את הסוגיות הכלכליות המורכבות ואת הצורך בתכנון והגינות בחלוקת משאבים; ודנו באתגרים מיוחדים כמו התמודדות עם אלימות במשפחה ועם זוגות לא נשואים.

דרך ההיכרות עם דמויות המפתח בתחום בכל מדינה, ראינו כיצד עורכי דין יכולים להשפיע לא רק על לקוחותיהם אלא אף על השיח הציבורי והחקיקה, ולהיות לסמל תרבותי (כמו “עורכי הדין של הכוכבים”). הגענו גם להשקיף קדימה על העתיד – טכנולוגיות חדשות, נורמות חברתיות משתנות וגלובליזציה, שכולם מעצבים את מקצוע עריכת הדין בגירושין בדרכים חדשות ומרתקות.

מבעד לכל הגיוון התרבותי והמשפטי שתיארנו, ניכר חוט מקשר: בסופו של יום, תפקידו של עורך הדין לגירושין הוא להוביל אנשים בתקופה של שינוי ומשבר אל עבר יציבות והתחלה חדשה. זה דורש שילוב של ידע מקצועי וניסיון אנושי. עורכי הדין צריכים להבין לעומק את החוק – בין אם זה סעיף בקוד האזרחי הגרמני או פסיקת בית דין רבני – אבל גם להיות פסיכולוגים במידה מסוימת, כדי להרגיע לחצים ולהשיג שיתוף פעולה. הם צריכים לדעת להיות לוחמניים כשאין ברירה, אך גם לדעת להגיע לפשרות חכמות לטובת לקוחותיהם.

לקהל הרחב, המסר הוא שידע והכוונה נכונים יכולים להפוך תהליך כואב למעט יותר נסבל ומוצלח. מי שנקלע לסיטואציה של גירושין רצוי שיפנה לייעוץ משפטי, יבין את זכויותיו וחובותיו, וישתדל לנקוט בגישה בונה ולא הרסנית. בסופו של דבר, מטרת מערכת דיני הגירושין – ועורכי הדין הפועלים בה – היא לאפשר פרידה הוגנת שממנה יוכלו בני המשפחה לצמוח הלאה.

החברה האנושית תוסיף להתפתח, ועמה מוסד הנישואין והגירושין. עורכי הדין ימשיכו להסתגל, ללמוד שיטות חדשות וליישם טכנולוגיות, אך ליבת תפקידם – לתת קול ולעמוד לצד אנשים בשעתם הפגיעה – תישאר בעינה. במובן זה, למרות כל ההבדלים בין מדינה למדינה שראינו, עבודת עורכי הדין לגירושין ברחבי העולם מדגישה את המשותף באנושיות שלנו: הרצון בצדק, בביטחון ובתקווה לעתיד טוב יותר לאחר משברי החיים.