הסכם ממון על דירה

בני זוג הסכם ממון על דירה

 

אחת הסיבות העיקריות לחתום על הסכם ממון היא כדי להגן על קניינם של בן או בת הזוג בדירה שבבעלותם עמה הגיעו אל הקשר ולמה? היות שבעת פרידה, יכול הצד השני לטעון לזכויות בנכס, על אף שהוא נרכש לפני הנישואין. הדרך למנוע זאת היא באמצעות עריכת הסכם ממון המחריג את הדירה מחלוקת הרכוש בין בני הזוג. לצורך כך, יש לפנות לעורך דין לענייני משפחה אשר יבנה לבני הזוג הסכם ממון המותאם במדויק לצרכיהם ויעניק להם את ההגנה המשפטית הטובה ביותר.

חלוקת הרכוש בגירושין
בעת גירושין, יחולק רכושם של בני הזוג ביניהם שווה בשווה. כך קובע הסדר איזון משאבים המופיע בחוק יחסי ממון. ככלל, לחלוקה זו אמור להיכנס הרכוש המשותף בלבד, זה שנצבר לאחר שבני הזוג נישאו. אולם, קיימת גם אפשרות לכלול בו נכסים אישיים אשר נקנו על ידי מי מהצדדים או התקבלו בירושה עוד בטרם הנישואין. זאת על בסיס הלכת השיתוף, הקובעת כי כאשר ניתן להוכיח כוונת שיתוף בנכס, הוא ייחשב לנכס משותף ולשני הצדדים יהיו זכויות בו.

במקרים בהם מגיע מי מהצדדים אל הקשר כאשר בבעלותו נכס משמעותי כמו דירה למשל, המצב המשפטי שתיארנו לעיל מאוד בעייתי עבורו. שהרי, בעת פרידה, הוא עלול למצוא את עצמו חולק את הזכויות בדירה שלו עם בן או בת הזוג. זאת על אף העובדה כי דירה זו נקנתה לפני הנישואין ולעיתים אף לפני שהחל הקשר. כאן בדיוק נכנס לתמונה הסכם ממון.

הסכם ממון על דירה
בעבר, כאשר מרבית האוכלוסייה נישאה בגיל צעיר, בני זוג היו מתחילים את חייהם יחד מאותה נקודה וכמעט בלי רכוש. כיום, כאשר זוגות רבים כל כך נישאים בגיל מאוחר יותר, לא פעם, מגיע מי מהם אל הזוגיות כשהוא כבר רכש דירה או קיבל דירה בירושה מהורה שנפטר. כאמור מעלה, לאורה של הלכת השיתוף, היה וקשר הנישואין יבוא לסיומו, יוכל הצד השני לדרוש זכויות באותה דירה. כדי למנוע זאת יש צורך בעריכת הסכם ממון על דירה, אשר יקבע באופן מפורש כי הבעלות בנכס היא של הצד שרכש אותו ולצד השני לא תהיינה כל דרישות לגביו במקרה של פרידה.

עבור רבים, עריכת הסכם ממון נתפסת כדבר שלילי. אם אנו מעלים זאת, משמע כי אנחנו כבר צופים גירושין וסבורים כי אם ניפרד, בן הזוג שלנו ייצא במסע נקמה לקבל את כל רכושנו. למעשה, ההפך הוא הנכון. הסכם ממון מאפשר לנו לתת האחד לשנייה את השקט כי הזוגיות היא העיקר וכי אנו נטולי אינטרס כלכלי, כך שאם בבוא היום נחליט להיפרד, לא נדרוש זכויות ברכוש של האחר.

איך מוכיחים כוונת שיתוף?
כאמור, בהעדר הסכם ממון, בני הזוג חשופים לטענה של כוונת שיתוף. במסגרתה, כל אחד מהם יכול לדרוש נתח מנכסיו האישיים של האחר, בטענה כי לאורך החיים המשותפים, אותו נכס הפך מנכס אישי למשותף. נטל ההוכחה כי הייתה כוונת שיתוף הוא על הצד טוען לה ואופן ההוכחה משתנה בהתאם לסוג הנכס. כך, כאשר מדובר בדירה, אם בני הזוג חיו בה בשנות הנישואין, היא יכולה להיחשב כנכס משותף. אם היא הושכרה לצד שלישי וכספי השכירות מימנו את משק הבית של בני הזוג, סביר מאוד להניח כי יראו בכך כוונת שיתוף.

נציין, כי כוונת שיתוף יכולה לבוא לידי ביטוי במעשים אופרטיביים כפי שתיארנו לעיל, כמו גם באמירות שונות. בסופו של יום, נבדק מכלול ההתנהגות של בן הזוג שהנו בעל הדירה והאם זו גרמה להסתמכות של הצד השני ולרושם ברור כי הדירה היא נכס משותף של שניהם. בעניין זה נוסיף כי צורת הרישום של הדירה לא תעמוד בפני עצמה כראיה לכאן או לכאן. כלומר, אם בן הזוג הותיר את הדירה רשומה על שמו בלבד אך התנהגותו במובנים אחרים מעידה על שיתוף, העובדה כי לא הוסיף את שמה של בת הזוג לדירה בטאבו, תיחשב כעניין טכני ולא כהעדר כוונת שיתוף.

חוות דעת
דרג
[Total: 1 Average: 5]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *