עורך דין מומלץ

מערכת המשפט בישראל מייחסת חשיבות מיוחדת להכרעות בענייני משפחה, ובפרט כשמדובר בנושאים מורכבים הקשורים לרכוש ולממון הנצבר במהלך הנישואין. מקרה זה ממחיש כיצד עשוי להתנהל דיון משפטי יסודי, ומדוע יש צורך להתחקות אחר הפרטים הקטנים ביותר של הסיטואציה המשפחתית והרכושית. פסק הדין דנן עוסק במחלוקת בין בני זוג שהתגרשו, כאשר עיקר הדיון התמקד בשאלה אם הסכם ממון שנחתם ביניהם לפני נישואיהם תקף ומחייב או שמא חסר תוקף משפטי מחמת כך שלא אומת באופן הקבוע בחוק יחסי ממון.

כפי שנראה במאמר זה, ההכרעה בשאלת תוקפו של ההסכם כרוכה בפרטים ראייתיים ועובדתיים מורכבים, ובבחינה משפטית מדוקדקת של ההוראות הרלוונטיות בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973 (להלן: “חוק יחסי ממון”), בחוק הנוטריונים, תשל”ו-1976, ובתקנות הנוטריונים, תשל”ז-1977. בנוסף, הכרעה זו משליכה ישירות על היקף זכויות הצדדים ברכוש שנצבר במהלך חיי הנישואין – קרי, האם יחול הסדר איזון משאבים כמשמעותו בחוק יחסי ממון, או שמא יחולו סעיפי ההסכם שמחריגים חלק מנכסי הצדדים.

מעבר לכך, פסק הדין עוסק אף בתביעת מזונות אישה, הממחישה את היבטי התמיכה הכלכלית בין בני זוג עד למועד הגט. לעניין זה, הודגשה בפרשה הנוכחית השאלה כיצד יש להחיל או לדחות את התביעה כאשר הצדדים התגרשו בפועל, והאם התביעה ממשיכה להיות רלוונטית גם אחרי סידור הגט.

הרקע העובדתי: תובענות מקבילות בענייני רכוש ומזונות אישה

פסק הדין דנן עסק בשתי תובענות נפרדות שהגישה התובעת נגד הנתבע:

1. תלה”מ 34872-06-22: תביעה רכושית – במסגרתה עתרה התובעת לקבלת סעדים שונים, בהם סעדים מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973. לתביעה זו קדמו לא מעט טענות דיוניות, בקשות לסילוק על הסף, וכן נדונה בה השאלה האם יש לפצל את הדיון כך שתיבחן תחילה רק סוגיית תוקפו של ההסכם הנטען.

2. תלה”מ 29787-11-22: תביעה למזונות אישה – התביעה עסקה בדרישת התובעת לקבל מזונות אישה מהנתבע, כשהשאלה המרכזית שנותרה נידונה הייתה האם היא זכאית לכך עד למועד הגירושין בפועל.

הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים בקפריסין ב-23.10.1996. ערב נישואיהם, ב-16.10.1996, הם חתמו על “הסכם ממון” (כך כותרתו), אולם עלתה מחלוקת מהותית אם ההסכם אושר כדין או אומת כדין כנדרש בסעיף 2 לחוק יחסי ממון. בנו המשותף של הצדדים נולד במהלך הנישואין.

לאחר שנות נישואין ארוכות (כ-26 שנה), הצדדים נקלעו למשבר. התובעת הגישה ב-13.4.2022 בקשה ליישוב סכסוך (י”ס 26557-04-22), וב-17.5.2022 הוגשה בקשה משותפת לאישור “הסכם גירושין” שנחתם ב-10.5.2022. ההסכם לא אושר לבסוף, בשל היעדר התייצבות התובעת לדיון. זמן קצר לאחר מכן, הגישה התובעת את התובענה הרכושית דנן, וטענה כי עמדתה היא שההסכם מ-1996 חסר תוקף – מאחר שמעולם לא אושר כנדרש, או לחילופין אף לא אומת כדין, ובהיעדר הסכם ממון יש להחיל את הסדר איזון המשאבים ולחלק את הרכוש שנצבר במהלך הנישואין.

הנתבע מצדו טען שיש בידיו הסכם ממון חתום, וכי הצדדים ראו בו מסמך תקף ומחייב שחורץ את גורל הרכוש. אלא שבשלב הראשון לא הצליח להמציא עותק של ההסכם הנושא חותמת נוטריונית; הוא אף טען שהעותקים שהיו לו נשרפו או אבדו. לימים איתר “עותק חתום” – אך גם בו לא הופיעה החתימה הרשמית של הנוטריון כפי שהחוק דורש (אלא רק חתימות בני הזוג), ולא צורף אישור נוטריוני במתכונת הרשמית.

מאוחר יותר טען הנתבע שמשרד הנוטריון מצא “עותק נוסף” של ההסכם הכולל חתימת נוטריון, אך לא צורף האישור הנוטריוני המצופה (טופס 13 לפי התקנות), והגרסה לגבי נסיבות איתור המסמך התבררה כמסובכת מאוד, רבת סתירות, כפי שנפרט להלן.

בשלב כלשהו הגיש הנתבע תביעת גירושין כרוכה בבית הדין הרבני, וביקש שבית המשפט האזרחי יורה על פיצול הדיון בתביעה הרכושית כך שתחילה תידון רק סוגיית תוקפו של ההסכם הממוני. בית המשפט דחה את הבקשה, והורה להגיש כתבי טענות ותצהירי עדות ראשית שיתייחסו לכל העניינים שבמחלוקת. הנתבע הגיש ערעורים ובקשות שונות (בין היתר לבית המשפט המחוזי), אך הם לא התקבלו, או נמחקו לבסוף.

הצדדים התגרשו (9.5.2023), והחלק שנותר בתביעת המזונות נגע לשאלה אם האישה זכאית למזונות בעבור התקופה שממועד הגשת התביעה למזונות ועד הגט. בסיכומו של דבר, בית המשפט דחה את תביעת המזונות, לאחר שהתובעת עצמה לא חידשה אותה בסיכומיה ולא העלתה טענות לגביה בשלב הסופי.

בחלק הרכושי, בית המשפט קבע שיש להחיל את הסדר איזון המשאבים, משום שלא הוכח שההסכם מ-1996 אומת/אושר כדין. יתרה מכך, בית המשפט מצא סתירות רבות בעדויות הנתבע והנוטריון שהעיד לטובתו, ובכך נפגעה קשות מהימנות גרסת הנתבע. בהתאם, נפסק כי מדובר בהסכם ממון שלא עבר את מסלול האישור/האימות המחייב בחוק, ולכן אין לו תוקף מחייב, אלא חל על הצדדים ההסדר שבחוק יחסי ממון.

בית המשפט לא סיים את הדיון בתביעה הרכושית, שכן נדרש למנות רואה חשבון מטעם בית המשפט כדי להעריך את היקף הנכסים ששייכים לצדדים (חברות, מניות, נדל”ן וכו’) ולערוך איזון משאבים בהתאם למועד הקרע (13.4.2022).

להלן, נבחן בצורה מפורטת את הנקודות המרכזיות העולות מפסק דין זה.

1. המסגרת הנורמטיבית: חוק יחסי ממון וחובת אישור/אימות הסכם

1.1 התשתית המשפטית: סעיף 2 לחוק יחסי ממון

חוק יחסי ממון קובע כי בני זוג יכולים לערוך ביניהם “הסכם ממון” אשר יסדיר את יחסי הרכוש ביניהם – הן בתקופת הנישואין והן במקרה של פקיעתם (גירושין או פטירה). אלא שהחוק אינו מסתפק בחתימת הצדדים על ההסכם; הוא דורש, כנקודת מוצא, שההסכם יאושר על ידי רשות מוסמכת – בית משפט או בית דין – עוד לפני הנישואין או לאחריהם, לפי המקרה. אישור ההסכם איננו נוהל פורמלי גרידא אלא פעולה מהותית שבה הגורם המאשר מוודא שבני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו.

התיקון לחוק (הוספת סעיף 2(ג1)) מאפשר, במקום אישור בבית המשפט, לאמת את הסכם הממון לפני הנישואין גם אצל נוטריון, ובלבד שהנוטריון ייווכח שהצדדים הבינו את ההסכם והסכימו לו בחופשיות. הרציונל הוא להקל על בני הזוג, ולא לטרטר אותם בבקשה לאישור בבית המשפט, אם הדבר יכול להיעשות במהירות אצל נוטריון מוסמך.

עם זאת, הפסיקה חזרה והדגישה שהאישור/האימות הוא תנאי יסודי לתוקפו של הסכם ממון. בהיעדרו, מדובר בהסכם חסר תוקף מכוח חוק יחסי ממון, אלא אם מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות תוקף מכוח עיקרון תום הלב או דיני חוזים כלליים (כך בפסק הדין המפורסם ע”א 151/85 רודן נ’ רודן).

1.2 משמעות “אימות” נוטריוני לפי סעיף 2(ג1)

כאשר בני זוג בוחרים לאשר הסכם לפני הנישואין אצל נוטריון, על הנוטריון לפעול בהתאם לחוק הנוטריונים, תשל”ו-1976, ולתקנות הנוטריונים, תשל”ז-1977. לפי התקנות, נדרשת “תעודת אימות” רשמית, המעוצבת בטופס ייעודי (טופס מס’ 13), והיא אמורה להיכלל בגוף ההסכם או כנספח לו. נוטריון מחזיק בספר נוטריון שבו הוא רושם כל פעולה נוטריונית.

במקרה הנוכחי, אחת השאלות החשובות הייתה אם הופקה על ידי הנוטריון תעודת אימות כנדרש ואם היה תיעוד של הפעולה בספר הנוטריון. אם הנוטריון השמיד או לא שמר העתק של המסמכים, זוהי בעייתיות, אך ניתן עדיין לברר זאת על סמך רישומים או עדויות משכנעות. אולם הסתבר כי הנתבע (שניסה להוכיח שאכן מדובר בהסכם ממון מאומת כדין) לא הצליח להראות שום תיעוד, ולא הפגין גרסה אחידה עם הנוטריון עצמו.

2. טענות הצדדים לגבי תוקף ההסכם והשלכותיו

2.1 טענות התובעת

התובעת הצהירה כי אכן בשבוע שלפני החתונה (23.10.96) הנתבע “לקח אותה” לעורך דין והחתים אותה על מסמך כלשהו, שהיא לא ירדה לסוף דעתו, והיא סברה שאין לו תוקף מאחר שאינו כולל אישור או חותמת רלוונטיים ואין היא זוכרת שאי פעם הופיעו בפני נוטריון. התובעת הוסיפה שבפועל לא הועבר אליה עותק מההסכם ומעולם לא נאמר לה שאושר/אומת כדין. אחרי שנים רבות, כשפרץ הסכסוך, הנתבע טען שיש הסכם וקיים חוסר שיתוף ברכוש. התובעת עתרה לצו לאיזון משאבים, שכן לטענתה הם בנו אימפריה כלכלית משותפת בעסקים ובנדל”ן, המנוהלים על ידי הנתבע. לשיטתה, הרישום על שמו של הנתבע אינו צריך לשלול את זכותה במחצית הרכוש שנצבר בתקופת הנישואין.

בעצם, מבחינתה של התובעת, מאחר שזוהי טענת ההגנה המרכזית של הנתבע (אומר: “יש הסכם ממון”), עליו הנטל להראות שההסכם נעשה כדין, כלומר שהתקיימו דרישות סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון. היא עמדה על כך שלא כך היה.

2.2 טענות הנתבע

הנתבע סבר שמדובר בהסכם ממון תקף. הוא הוסיף כי השיג בשלב מסוים עותק של ההסכם חתום על ידי שני הצדדים, ואמר שהתובעת עצמה ציינה בכתב התביעה הראשון שהייתה מוּדעת להסכם, אך טענה שנכפתה לחתום עליו. הנתבע ניסה לטעון שאף הנוטריון (עורך דין ד’) אשר אומנם בהתחלה הכחיש שזוכר דבר, איתר לבסוף עותק עם חתימתו, כך שהאישור הנוטריוני קיים. למרות זאת, הוא הודה שאין למעשה מסמך רשמי של “אישור נוטריוני” בצורתו הקלאסית (טופס 13) – רק “חתימה וחותמת” על ההסכם.

מבחינה משפטית, הנתבע הוסיף וטען שאפילו אם אין אישור נוטריוני פורמלי, אפשר לייחס להסכם תוקף מתוקף דיני החוזים הכלליים, עקרון תום הלב וההסתמכות (על פי הלכת רודן). לטענתו, הצדדים נהגו במשך שנים לפי עיקרון של הפרדה רכושית מוחלטת: התובעת מעולם לא נרשמה כבעלת מניות בעסקים, לא קיבלה דיבידנדים, ובחשבון הבנק שהחזיקה—הפרידה הייתה בולטת. הוא הביא למעלה מעשרה עדים שתמכו כביכול בגרסתו שההסכם היה בתוקף ושכולם ידעו על קיומו.

3. התפתחות הדיון הדיוני והראייתי

התביעה הראשונית שהגישה התובעת רצתה להכיר בחלוקה שוויונית של הנכסים בהתאם לחוק. הנתבע, מצדו, ביקש לסלקה על הסף בטענה שההסכם קובע אחרת. בית המשפט דחה את הבקשה, והורה להיכנס לעובי הקורה. בהמשך ביקש הנתבע “לפצל” את הדיון כך שתחילה תיבחן סוגיית תוקפו של ההסכם ומידת סמכות בית המשפט לדון בשאר חלקי התביעה. בית המשפט דחה גם בקשה זו (החלטת 17.4.2023), בקובעו כי כל הטענות, לרבות תוקף ההסכם, יתבררו יחד, ולא יתקיים שלב ביניים נפרד.

הנתבע ניסה לערער על כך ברמ”ש, אך בערכאת הערעור נמחקה בסופו של דבר בקשתו ולא ניתנה הכרעה לגופו של עניין. למרות זאת, הנתבע התנהל בהגשת תצהיריו כאילו ערכאת הערעור הורתה לו לצמצם את טענותיו, והתייחס בפועל רק לתוקף ההסכם, תוך הזנחת יתר הסוגיות הרכושיות שעולות מתביעת התובעת.

התחוללו שני ימי הוכחות, שבמהלכם נחקרו העדים הרבים שהביא הנתבע (למעלה מעשרה עדים, בהם הנוטריון ועורך ההסכם). התובעת עצמה הגישה תצהיר עדות ראשית מפורט, אך לא העידה עדים נוספים. לבסוף, נדרש בית המשפט להכריע ראשית בשאלת תקפות ההסכם ומהותה של המחלוקת. הכרעתו הייתה חד משמעית: הנתבע לא הוכיח שאכן היה אישור נוטריוני כמתחייב על פי סעיף 2(ג1), והראיות שהוצגו על ידו סותרות ומעוררות ספק כבד.

4. הכרעת בית המשפט: מדוע ההסכם לא הוכח כהסכם ממון תקף

פסק הדין מעניק ניתוח מעמיק לכך שלא ניתן לקבל את עמדת הנתבע באשר לקיומו של אימות נוטריוני. הסיבות המרכזיות:

4.1 היעדר האישור הנוטריוני הפורמלי

בית המשפט הבליט שמדובר בהסכם שנעשה לפני הנישואין. לפי סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון, כדי שהסכם כזה יהיה בתוקף, דרוש אימות הנוטריון (בשונה מהסכם לאחר הנישואין, שדורש אישור של בית המשפט או בית הדין). אימות זה נעשה על ידי הנפקת תעודת אימות ספציפית (טופס 13) ועריכת רישום בספר הנוטריון. במקרה הנדון, הנתבע לא הציג כל תעודת אימות רשמית; לכל היותר הראה שהתנוססה חותמת נוטריון על דף ההסכם, אך גם זה לא הוצג בגרסה התחלתית אלא התגלה רק בהמשך “בפתאומיות”.

לפי הדין, חותמת בלבד אינה מספקת, וגם היה ספק כבד אם החותמת חתומה בשנה הרלוונטית, או שמא הוזרקה בדיעבד. כמו כן, אין אזכור אודות ההסכם או מספרו בספר הנוטריון. הנוטריון עצמו, בעדותו, לא סתר זאת.

4.2 עדות הנוטריון: גרסאות סותרות ומשתנות

הנוטריון הגיש בתחילה תצהיר אחד שבו אמר שאינו זוכר דבר ברור (חלפו עשרות שנים), ואינו מוצא במשרדו תיעוד לכך. אחר כך חתם על “הבהרה” ובה שוב הודה שכנראה הוא נהג לבער מסמכים ישנים. לבסוף הגיש תצהיר נוסף (מיום 24.5.2023) שבו נטען לפתע כי נמצאה חותמתו על ההסכם ושהוא “נזכר” שביצע אימות. אלא שבחקירה הנגדית הסתבר שלא הוא “מצא” את ההסכם, אלא גורם אחר שאינו ברור – אחותו של הנתבע, או אדם לא מזוהה. הנוטריון גם נשאל מדוע גרסאי התצהירים לא תואמות זו את זו, וסתר את עצמו.

היעדר עקביות עד כדי סתירה מהותית הביא את בית המשפט למסקנה שהנוטריון אינו מהימן. בנוסף, אין כל הסבר כיצד היה צריך להיראות אישור נוטריוני בלי מספר, בלי תיעוד וכדומה. בית המשפט הדגיש שמעדות הנוטריון עלה שאין לו ספר נוטריון מאותם ימים, והסבריו לתופעה היו בלתי מספקים.

4.3 עדות הנתבע: שינוי גירסאות ותמיהות על איתור ההסכם

הנתבע תחילה טען שאין לו עותק, כי נשרף. אחר כך אמר שמצא עותק לא חתום על ידי הנוטריון אצל עורך דין מסוים, שלישית טען שהנוטריון הוא שמצא את ההסכם עם החותמת. ולבסוף, בחקירה הנגדית, העלה “גרסה חדשה” שלפיה אחותו היא זו שמצאה את ההסכם אצל הנוטריון. לא הועמדה לעדות האחות או האדם הנוסף. בית המשפט הסיק שהעדר העדתם יוצר הנחה שלילית נגד גרסת הנתבע, לפי החזקה “הראיה הטובה ביותר”. עוד הדגיש ששאלה פשוטה – “איך המסמך הגיע אליך?” – נענתה בהתחמקויות רבות.

4.4 היעדר ראיות תומכות שמעידות על ניהול הפרדה רכושית מלאכותית

הנתבע ביקש לטעון שהצדדים נהגו כל השנים לפי ההסכם: הפרדה מוחלטת ברכוש. ואולם בפועל, נמצא שפתחו חשבון בנק משותף (שבו הופקדו כספים של הנתבע), ושם התובעת הייתה שותפה פעילה, ואף נתנה ערבות בעסקי הנתבע. העובדות הללו אינן מתיישבות עם טענת הפרדה רכושית מוקפדת. יתרה מזו, הנתבע עצמו לא דבק כל השנים בהוראות ההסכם הנטען, כך שלא ניתן לטעון שהתובעת ניסתה “ליהנות מההסכם ולחמוק מחובותיה”. ההפך הוא הנכון.

מסקנת בית המשפט היא שהנתבע לא עמד בנטל ההוכחה להראות שהתקיים אימות נוטריוני לפי סעיף 2(ג1), ולא הצליח להראות התנהלות תואמת שתתמוך בטענותיו. אי לכך, “הסכם הממון” נותר מסמך שלא אושר כדין, ובדרך כלל אין לו תוקף לפי חוק יחסי ממון.

5. האם אפשר לתת להסכם תוקף מכוח דיני חוזים או הלכת “רודן”?

בפסק הדין הידוע ע”א 151/85 רודן נקבע שבמקרים חריגים אפשר לייחס להסכם שלא אושר כדין לפי חוק יחסי ממון תוקף חוזי מחייב מתוקף עיקרון תום הלב וההסתמכות, בייחוד כשהצד השני נהנה מהסדר ההפרדה הרכושית לאורך שנים. ואולם בית המשפט במקרה הנוכחי פירט מדוע הלכה זו אינה חלה כאן. בין השאר, רודן עסק בסיטואציה בה הצד שתקף את ההסכם קיבל בפועל נכסים, וכעת ביקש ליהנות מהיתרון בלי להכיר בוויתור הנגדי. לעומת זאת, כאן התובעת מעולם לא נהנתה מהסכם שנותן לה זכויות עודפות; ההסכם לפי הטענה מקפח אותה ולא מציע לה בעצם כל הטבה.

הנתבע העלה טענה שהצדדים “בפועל” נהגו לאורך שנות הנישואין כאילו יש הפרדה מוחלטת, אך כנזכר קודם, נמצאו ראיות רבות שמצביעות אחרת, כגון צירוף התובעת כשותפה בחשבון, החתמתה על ערבויות לחברות הנתבע, ועוד. לכן אי אפשר לטעון שדווקא התובעת נהנתה מהסכם שמלכתחילה היא התנגדה לתוקפו.

6. התוצאה הרכושית וההשלכות על חלוקת הנכסים

6.1 תחולת הסדר איזון המשאבים

משנקבע שהסכם הממון אינו תקף, הוחל ההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון: קרי, איזון משאבים בין בני הזוג על נכסים שנצברו מיום הנישואין ועד “מועד הקרע”. אין באמור כדי לשלול מהנתבע את זכותו להחריג נכסים שהיו לו קודם לנישואין (סעיף 5(א)(1)), או כל נכס שמוכיח שניתן במתנה או ירושה בתקופת הנישואין. אולם ככל שמדובר בנכסים שנרכשו/נוצרו במאמץ משותף, אפילו רשומים על שם אחד – הם עומדים עקרונית לאיזון, בכפוף לבדיקת ערכם ותיאום חשבונאי מפורט.

6.2 קביעת המועד הקובע (מועד הקרע)

חוק יחסי ממון דורש לקבוע את המועד שבו הסתיימו חיי השיתוף. לעיתים מדובר במועד עזיבת הבית, לעיתים במועד הגשת תביעת גירושין או בקשה ליישוב סכסוך. כאן, בית המשפט התרשם שהפירוד הסופי ואי-האפשרות לאחות את הקשר ארעו בוודאות בזמן הגשת הבקשה ליישוב הסכסוך (13.4.2022). הנתבע אמנם ביקש להקדים או לאחר מעט, אך בלי ביסוס ראייתי יציב. בהתאם, נכסים וזכויות שנצברו או הושבחו בין מועד הנישואין (23.10.96) לבין 13.4.2022 – ייחשבו חלק מאיזון המשאבים.

6.3 בירור הנכסים וערכם

בית המשפט טרם הכריע אילו נכסים בדיוק יאוזנו, שכן הנתבע בחר להתמקד בקו ההגנה בדבר תוקף ההסכם, ובפועל לא הציג תמונה סדורה של הנכסים. התובעת דווקא פירטה בתצהירה על חברות אחדות (, ), אחזקות מניות, חשבונות בנק וכו’. לפיכך פסק הדין כרך בחובו החלטה למנות רואה חשבון חיצוני (רו”ח יניב בוכניק), שיוסמך לקבל מהצדדים מסמכים ונתונים ולעבד אותם, כדי להגיש חוות דעת לגבי שווי הנכסים והצעת איזון פיננסי.

הבסיס המשפטי: בעת מחלוקת רכושית מורכבת, ניתן למנות מומחה מטעם בית המשפט לצורך הערכת שווי נכסים וזכויות. כך חוסכים מצב של “מילה נגד מילה” או “מומחים מטעם הצדדים” בעלי פער משמעותי. המומחה יבדוק דוחות כספיים, מאזנים של חברות, בעלות חשבונות בנק, רשומות רשם החברות וכדומה.

7. תביעת המזונות: דחיית התביעה בשל זניחתה

התביעה למזונות אישה (29787-11-22) המקבילה נדונה אף היא, אולם בית המשפט מצא לבסוף לדחותה, משני טעמים מרכזיים:

1. הצדדים כבר התגרשו, והמזונות לא נדרשו מעבר למועד הגט.
2. התובעת לא הזכירה בסיכומיה את הנושא ולא טענה כל טענה עדכנית בנוגע לחיובה של הנתבע עד מועד הגט.

כתוצאה מכך, קבע בית המשפט שהתביעה נזנחה, ודחה אותה ללא צו להוצאות.

8. הערות נוספות: פיצול הדיון, הערעור וההתנהלות בדיוני ההוכחות

לאורך פסק הדין נמתחה ביקורת מרומזת על אופן התנהלות הנתבע, אשר הגיש בקשות רבות לסילוק על הסף או לפיצול הדיון, אך סורב פעם אחר פעם. בית המשפט הדגיש שההחלטה של ערכאת הערעור למחוק את בקשת הנתבע לא העניקה לו זכות לפצל את הדיון בפועל, ומכל מקום, בית המשפט נתן הוראות ברורות שעליו להגיש תצהירים לכל המחלוקות, ולא רק לשאלת תוקף ההסכם. אף על פי כן, הנתבע בחר “לקחת לעצמו” את הפיצול הרצוי לו, מה שהוביל למצב בו לא הוצגה מלוא התמונה הרכושית עד תום.

עוד העיר בית המשפט כי תוצאת ביניים זו – מתן פסק דין חלקי לגבי תוקף ההסכם וחובת איזון המשאבים – היא פועל יוצא של התנהלות הנתבע. כעת יידרש דיון נוסף לגבי הנכסים עצמם ושוויים, כולל חוות דעת המומחה שנקבע.

9. חשיבות הלקח: הסכם ממון אינו עוד חוזה רגיל

בהחלטה מוסברת חשיבות האישור/האימות הנדרשים בחוק יחסי ממון. בניגוד להסכמי ממון שהם “רק עוד חוזה” בין שני צדדים, המחוקק הישראלי היה ער לכך שבני זוג נמצאים במצב רגיש, ולפעמים אחד הצדדים בלחץ רגשי או תלות כלכלית בבן הזוג השני. לכן נקבע הליך פורמלי מחמיר המחייב את בית המשפט, בית הדין או נוטריון (לפני הנישואין) לוודא:

1. שבני הזוג מודעים לזכויותיהם ולמשמעות ויתור על רכוש.
2. שהחתימה נעשתה מרצון חופשי, ללא כפייה או עושק.
3. שההסכם אינו נוגד תקנת הציבור בצורה חריגה.

המשפט הישראלי אמנם מאפשר חריגים (רודן), אבל באופן עקרוני דורש מבני זוג לכבד את ההוראות הפרוצדורליות. במקרה זה הוכח שחתימה על מסמך המכונה “הסכם ממון” לא מספיקה, אם אין אישור/אימות כדין.

10. סיכום פסק הדין: ביטול טענת ההסכם וחיוב באיזון משאבים

סופו של דבר, בית המשפט הכריע כך:

1. ההסכם מ-16.10.1996 בין הצדדים – לא אומת כדין לפי חוק יחסי ממון, ולכן אינו מהווה הסכם ממון תקף.

2. נדחתה טענת הנתבע לאכוף את ההסכם מכוח “הסכם בכתב” לפי סעיף 5(א)(3) בחוק יחסי ממון (החרגת נכס פלוני). בית המשפט ציין שמדובר בהסכם כללי ורחב, לא החרגה נקודתית של נכס מסוים.

3. גם טענות הנתבע בדבר תוקף ההסכם מכוח עיקרון תום הלב וההסתמכות – נדחו. נקבע שלא התקיימו כאן נסיבות חריגות בנוסח הלכת רודן, והתובעת לא נהנתה מאיזה “צד מיטיב” של ההסכם.

4. מאחר שמדובר בנישואין שנערכו ב-1996, חל על הצדדים הסדר איזון המשאבים. בית המשפט מצא שמועד הקרע הוא 13.4.2022. לפיכך כל הנכסים שנצברו מ-23.10.1996 עד 13.4.2022 הם “נכסים ברי איזון”, למעט אלה שהחוק מחריג מפורשות (נכסים מלפני הנישואין, ירושה, מתנה).

5. בית המשפט מינה רואה חשבון כמומחה מטעמו, שתפקידו לתחקר את היקף נכסי הצדדים ולגבש חוות דעת סופית לצורך חלוקת רכוש. הצדדים חויבו לשתף פעולה, להמציא מסמכים ולממן את המומחה בחלקים שווים.

6. התביעה למזונות אישה נדחתה, מאחר שהתובעת חדלה לטעון לגביה ולא העלתה דרישות בסיכומים, ומאחר שהצדדים התגרשו.

7. הנתבע חויב בהוצאות משמעותיות (80,000 ₪), בשל כך שרוב טענותיו נדחו ושהתנהלותו בהליכים גררה דיונים רבים וממושכים.

11. השלכות אופרטיביות ועצות מעשיות לבני זוג ועורכי דין

1. יש להקפיד על אימות או אישור בהתאם לדרישות החוק: אם בני הזוג רוצים ליצור הסכם ממון לפני הנישואין, עליהם לגשת לנוטריון מוסמך ולהחתים את שני הצדדים, תוך הקפדה על עריכת תעודת אימות רשמית (טופס 13). אם ההסכם נוצר לאחר הנישואין – יש לאשרו בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. אי הקפדה על שלב זה תוביל ככל הנראה לאובדן תוקפו של ההסכם.

2. ניהול ראיות מתאים: בני זוג שההסכם חשוב להם מאוד, מוטב שישמרו עותקים ותיעוד מלא. מומלץ לשמור לא רק את ההסכם אלא גם את האישור הנוטריוני או השיפוטי, כולל מספר אישור ותאריך. תיעוד כזה ימנע מחלוקות דומות בעתיד.

3. התנהלות בפועל: גם אם קיים הסכם ממון חתום ומאושר, רצוי לנהוג באופן העולה בקנה אחד עם הוראותיו. כשיש סתירות בוטות בין התנהגות הצדדים במציאות לבין סעיפי ההסכם, הדבר מקשה לשכנע את בית המשפט שבאמת ראו בהסכם מסמך מחייב.

4. אופן ניסוח ההסכם: יש להבדיל בין “הסכם אחר” לפי סעיף 5(א)(3) שבו מחריגים נכס מסוים מגדר איזון המשאבים, לבין “הסכם ממון” מלא. לעיתים בני זוג מתעתדים רק להחריג דירה שירשו מאב המשפחה, ומסתפקים בדרישה הבסיסית ל”הסכם בכתב”; אך אם ההסכם צופה פני פירוק הנישואין ומסדיר את כלל הנכסים, חוק יחסי ממון מחייב אישור / אימות כדין.

5. טענת תוקף מכוח תום לב והלכת רודן: אף שהיא מוכרת בפסיקה, היא חריגה ונזקקת לנסיבות מיוחדות, למשל כאשר הצד השני נהנה בבירור מפירות ההסכם, או שניהל התנהלות ברורה לאורו. לא די בהצהרה סתמית שהצדדים “בפועל” התנהלו בהפרדה; יש להראות התנהלות קונסיסטנטית ומודעת.

6. מניעת סכסוכים עתידיים: הסכסוך במקרה הנוכחי יכול היה להיחסך לו פעלו הצדדים מתחילה לאישור ההסכם בבית המשפט או באימות נוטריון בצורה מסודרת. לעיתים אנשים חוששים מהליך פורמלי, אך הוא קריטי למניעת ספקות עתידיים. משבר גירושין עלול לפרוץ שנים אחרי, ואז הצדדים מגששים בהיכן אותו מסמך חתום ומה טיבו.

7. קביעת מועד הקרע: מועד הקרע עשוי להיות רלוונטי מאוד בחישוב ערך הנכסים. לכן, חשוב שבני הזוג והלווים יידעו שהגשת תובענה או עזיבת הבית מסמנת לרוב את המועד שבו מסתיים השיתוף.

8. כללי ניהול משפט: על בעלי הדין להישמע להוראות בית המשפט ולהימנע מפיצול בלתי מאושר של הדיון. ניסיונות לפצל נושאים קריטיים או הגשת בקשות חוזרות לסילוק על הסף עלולות לגרום לבזבוז זמן רב ולהוצאות, ולסוף נדחות.

12. ניתוח ביקורתי של פסק הדין והערך שהוא מקדם

התוצאה הסופית נראית עקבית מאוד עם המדיניות השיפוטית שנקבעה בפסיקה הישראלית, המדגישה את החשיבות שבאישור/אימות הסכם ממון רשמית. המציאות מלמדת כי בני זוג לא פעם מסתפקים בצעד לא שלם (כמו להופיע יחד במשרד עורך דין, לחתום על מסמך ולאשר “בקירוב”) ואז, שנים אחרי, נוצרת מחלוקת הרת גורל. המחוקק והפסיקה רוצים למנוע precisely מצב כזה. ההלכה, אפוא, אינה בגדר קטנוניות ביורוקרטית אלא מנגנון המגן על הצד החלש יותר שעלול לחתום בלחץ, מבלי להבין מהותית את המשמעויות.

אפשר לראות כאן לקח חשוב: גם עו”ד בכיר ומשפטן מנוסה (במקרה זה הנוטריון) נדרש לשמור תיעוד מדויק של פעולותיו הנוטריוניות, כדי שבחלוף שנים לא יהיה קושי להראות שנעשתה פעולה כדין. העדר מעקב אחראי בספר הנוטריון – עומד בניגוד להוראות הדין ועשוי להקים ספקות לגבי תקפות פעולותיו. במקרה הזה, הוא התגלה כגורם משמעותי מאוד בפסילת תוקפו של ההסכם.

ההכרעה חשובה לא רק לצדדים אישית אלא לכלל הציבור. היא מחזקת את הכלל שלא תתקבל טענה “היה לנו הסכם ממון” בלי להראות עמידה בדרישות החוק בצורה מפורשת. אומנם דיני החוזים הכלליים מאפשרים לעיתים “הצלה” של הסכם, אך בית המשפט כאן הזכיר שמדובר בכלי שנועד למקרים חריגים, כאשר בן הזוג המבקש להתחמק מההסכם נהנה ממנו בעצמו או שגילה חוסר תום לב קיצוני. זה לא המקרה כאן.

13. דברי סיום: יעדים להמשך ההליך ומבט כללי על פסיקת בתי המשפט

הואיל וניתן פסק דין חלקי בנושא תקפות ההסכם, מתברר שעדיין פתוחה הדרך לעריכת בירור נוסף על היקף הנכסים שנצברו ומועד הקרע, ועל החובות או הזכויות שיש לכל אחד מהצדדים. לשם כך, אכן מונה מומחה (רו”ח) שיחקור לעומק את מסמכי החברות, חשבונות הבנק, הנדל”ן והזכויות הסוציאליות. זאת כדי להביא את בית המשפט להחלטה מאוזנת שתסיים את הסכסוך באופן מלא. בהמשך יצטרכו הצדדים, כנראה, להעיד שנית על מקורות הכספים, ומן הסתם נושא “העסקים הגדולים” של הנתבע יעמוד למבחן. ייתכן שהתובעת תצטרך להוכיח את תרומתה בניהול העסק המשפחתי או בהחזקות.

יחד עם זאת, בית המשפט כבר קבע שההסכם איננו מחייב, ולכן ההנחה היסודית כעת היא שכל הנכסים שנרכשו בתקופה הזוגית הם חלק ממסת האיזון, למעט אם הנתבע יוכיח שהם “קודמים לנישואין” או התקבלו במתנה/ירושה.

בכך למעשה פסק הדין מציב דוגמה חיה לאופן בו הליך גירושין עשוי להתפרק לשלבים: תחילה כרסום בטענת ההגנה המרכזית (קיום הסכם ממון), אחר כך דיון בעקרונות יסוד (חוק יחסי ממון), ולבסוף שלב טכני-חשבונאי של מינוי מומחה. מובן שכל צד עשוי להגיש השגות על דוחות המומחה, ואז בית המשפט יצטרך שוב לקיים דיון הוכחות קצר בעניין הערכת השווי. רק בשלב הסופי ייקבע שיעור הפיצוי / התשלום לאיזון.

14. סיכום כולל: המשמעויות הרחבות של פסק הדין

המאמר הנוכחי ביקש להציג באופן מעמיק את ההכרעה השיפוטית בתיק שבו תביעה רכושית ותביעת מזונות אישה הוגשו על ידי התובעת, בעוד הנתבע טוען להגנתו שיש הסכם ממון מאומת נוטריונית מיום 16.10.1996. לצד סקירת העובדות והטיעונים, ברור שבית המשפט הושפע עד מאוד מהסתירות העמוקות בטענות הנתבע ומן הרושם השלילי שהותירו עדיו המרכזיים, בעיקר הנוטריון. לבסוף נקבע כי הצדדים לא חתמו על הסכם ממון עם אימות כדין, וחוק יחסי ממון יחול על נישואיהם, כך שיש לבצע איזון משאבים בגירושין.

מבחינת קורא המעוניין בפסיקה המתווה דרך, הפסק הוא דוגמה נוספת לאכיפת דרישות החוק ביחס להסכם ממון. הוא מדגים את המגמה למנוע מכשולי “אישורי-דמה” או חתימות שאינן רשמיות, ומבהיר שהסכם ממון טעון אישור / אימות בצורה מפורשת ואחידה. הדבר נותן יציבות משפטית לצדדים ומונע ערפול שגורם להליכים ממושכים ויקרים.

אלמלא היו הצדדים מבררים הכל מראש, וחותמים כראוי בפני נוטריון בצורה מתועדת, יכלו לחסוך עצמם שנים של דיונים. לכן לקח חשוב הוא שזוג המתחתן חייב לקיים במלואן את דרישות החוק. ניסיונות לחסוך בזמן או לעגל פינות – עלולים להתנקם בבני הזוג בעת סכסוך עתידי.

כך או אחרת, לעת עתה הצדדים יאלצו להמתין לחוות הדעת של רואה החשבון ולקבוע את חלקיהם בעסקים, מניות, נכסי נדל”ן וחשבונות בנק. בנוגע לזכאות למזונות – התביעה נדחתה.

מבחינת דוגמה לשיטתיות דיונית, פסק הדין מפגין כיצד בית המשפט בוחן טענות מפורטות על “פיצול הדיון”, סילוקים על הסף, ראיות שהושגו באיחור, ועדויות סותרות של עדים, ולבסוף מגיע להכרעה ברורה.

15. תובנות מסכמות והמלצות לפרקטיקה

1. חשיבות תוקף ההסכם: בני זוג שרוצים להחריג או להגדיר מראש חלוקת רכוש – צריכים לוודא אישור או אימות כמתחייב מהחוק. הפרוצדורה אינה טריוויאלית, אך קיימת בה תכלית ממשית: להגביר ודאות ולהגן מפני מצבי ניצול וכפייה.

2. ספר הנוטריון ורישומים: נוטריון מחויב לנהל ספר נוטריון ושמירת מסמכים רלוונטית. ביעור רשלני או אי-סדר מינהלי יכולים לגרום לאובדן ראיה מכרעת. במקרה כאן זה פעל לחובת הנתבע (ולמעשה לחובת הנוטריון שטען שיש “ביעור מסמכים” לא מבוקר).

3. נטלי ההוכחה: אם אחד הצדדים טוען שיש הסכם ממון מאושר כדין – מוטל עליו הנטל להציג את אישור הערכאה או האימות הנוטריוני כדבעי. בלי זה, ההנחה היא שההסכם לא אושר ולפיכך אינו בר-תוקף.

4. עקרון תום הלב אינו “גלגל הצלה” גורף: בתי המשפט מכירים לעיתים בתוקף הסכם לא מאושר מכוח תום לב ומניעות, אך ההלכה מצומצמת יחסית (רודן). לא בכל מקרה. כאן, בית המשפט דחה האפשרות הזאת בחריפות לאור מעשי הצדדים שלא התיישבו עם הנחה שהם “פועלים בעקביות לפי ההסכם”.

5. תביעת מזונות אישה במקביל: לא פעם בעת סכסוך גירושין, מוצגת תביעה למזונות אישה. אם האישה לא מקיימת את התביעה הזאת לאורך המסלול הדיוני, היא עלולה להידחות. במקרה הנוכחי, ניראה שהתובעת לא חידשה טענותיה בסיכומים, ולכן בית המשפט קבע שהתביעה זנוחה.

6. הגשת תצהירים וסיכומים: כשבית המשפט קובע שיש להגיש תצהירים מלאים, חובה לציית. אי הגשת תצהירי עדות ראשית על כל הסוגיות תיצור קשיים בהוכחת טענות עובדתיות.

7. מינוי מומחה ושקיפות: כדי להקל על עומס הטענות והנכסים, נטיית בית המשפט היא למנות מומחה חיצוני. כדאי לצדדים לשתף פעולה ולהיות גלויים, שכן הסתרה תביא להארכת ההליך ולתוצאות קשות יותר.

במבט כולל, פסק הדין שופך אור על סכסוך מורכב ארוך שנים, ומדגים כיצד היעדר אישור / אימות חוקי להסכם ממון מוביל להחלת הסדר איזון המשאבים. הוא מצטרף לקו פסיקה עקבי המגן על הזכות לאיזון ועל בת הזוג (או בן הזוג) החלש יותר שעלול למצוא עצמו עם הסכם לא הוגן או נעדר תוקף.

נספח: עיקרי ההוראות והציטוטים המנחים

1. סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973:
“הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, התשל”ו–1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו.”

2. סעיף 19 לחוק הנוטריונים:
מורה שהאישור הנוטריוני הוא ראיה מספקת לכאורה על האמתות והתקפות של מה שנאמר או נעשה בפני הנוטריון, בכפוף לכך שהתבצעה פעולה כנדרש.

3. הלכת רודן (ע”א 151/85):
קובעת שבמקרים חריגים ניתן לייחס להסכם ממון שלא אושר לפי חוק יחסי ממון תוקף חוזי, כאשר ההסתמכות ותום הלב מצדיקים זאת.

4. סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון:
מאפשר לבני זוג להסכים בכתב ש”נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב שלא יאוזנו” – יהיה מוצא מגדר האיזון. אך לא די בכך כדי ליצור הסכם ממון לגבי כלל הרכוש.

5. סעיף 4 לחוק יחסי ממון:
“אין בכריתת הנישואין או בקיומם שלעצמם כדי להקנות לאחד מבני הזוג זכויות בנכסי השני…”

סיכום פסק דין
פסק הדין שבו דנו מורכב מתובענות מקבילות בענייני רכוש ומזונות אישה, הנוגעות לבני זוג אשר התחתנו לפני כ-26 שנה. הנתבע ניסה להוכיח שלפני הנישואין נחתם הסכם ממון מאומת נוטריונית, ואילו התובעת הכחישה זאת וטענה שכלל לא היה אישור כדין להסכם. בחינה מעמיקה של הראיות מלמדת כי אף שהנתבע הגיש מאוחר יותר העתק של הסכם ועליו חותמת “נוטריון” בחתימת יד, לא עלה בידו להציג את האישור הנוטריוני הרשמי ואת הרישום בספר הנוטריון כנדרש, והחוקר מטעם בית המשפט ציין שמופיעות סתירות פנימיות בעדויות הנתבע והנוטריון. במקום כל אלה, פסק בית המשפט כי לא מדובר בהסכם ממון תקף, ומשכך חלים על הצדדים סעיפי חוק יחסי ממון בדבר איזון המשאבים, כולל החרגות נכסים שנרכשו לפני הנישואין או שהתקבלו במתנה או ירושה. משום שהנתבע לא ערך פירוט מלא לגבי נכסיו, ובשים לב לתביעת התובעת באשר למניות, חברות וחשבונות בנק שנרשמו על שם הנתבע, הורה בית המשפט למנות רואה חשבון שיבצע בדיקה מקיפה ויגבש הצעה כיצד לבצע את האיזון.
בתביעה הנפרדת למזונות אישה הוחלט לדחות את התביעה לאחר שנמצא שהיא נזנחה, והצדדים בינתיים התגרשו. לבסוף, נקבעו הוצאות נכבדות נגד הנתבע, על בסיס דחיית מרבית טענותיו ועל רקע הארכת ההליך.

כל זה ממחיש עד כמה “הסכם ממון” דורש אישור/אימות קפדני מראש, ועד כמה לא די בחתימה סתמית לפני הנישואין כדי לחסום לאחר מכן את זכויות בן הזוג השני.

פסק הדין משמש גם אזהרה לכל הצדדים ולעורכי הדין המייצגים אותם: אין להסתפק בחתימה ומסמך ללא רישום או אישור מוסדר – אחרת, בנסיבות של גירושין עתידיים, המאבק המשפטי צפוי להיות ארוך ועשוי להסתיים בהיעדר תוקף להסכם. החוק והפסיקה אינם רואים בהסכם שכזה הסכם אכיף, אלא בהיעדר אישור לפי סעיף 2(ג1), חלה ברירת המחדל של איזון משאבים.

לאן ממשיכים מכאן?
ההליך לא הסתיים לגמרי, ויישארו ככל הנראה דיונים נוספים על שאלת שווי הנכסים וביצוע האיזון בפועל. אך נקודת הפתיחה נקבעה: ההסכם אינו תקף, ולכן השאלה המשמעותית הופכת להיות כלכלית-חשבונאית – מה היקף הרכוש שיש לחלק? אילו חובות ומשכנתאות יש לקחת בחשבון? האם יש מניות משותפות? כיצד