דיני נזיקין

עסקינן בתאונת עבודה שארעה כתוצאה מהחלקת התובע על רצפה רטובה עת הועסק על ידי צד ד’, בחצריה של הנתבעת, שם בוצעה אותה שעה עבודת ניקיון על ידי צד ג’ 1. האם נסיבות התאונה מקימות חבות כלפי התובע ובמידה וכן- כלפי מי ובאיזו חלוקה? אלו השאלות בבסיס הדיון להלן;

עורך דין מומלץ

רקע כללי והצגת הצדדים

1. התובע יליד 8/5/1951, נשוי ואב לשלושה נפגע בתאונת עבודה מיום 15/1/2015, עת בזמן שהוביל עגלה ידנית כבדה העמוסה בארגזי מטבעות עליה, החליק לפתע על רצפה רטובה וחלקה בחצרי הנתבעת.

2. הנתבעת (להלן: “אגד“) הנה הבעלים והמחזיקה שלחניוןאוטובוסים בעיר נתניהבו ממוקמים משרדי”אגד” (סניף שרון צפוני), המקרקעין שם ארעה התאונה. אגד שלחה הודעת צד ג’ כנגד חב’ “ביטחון שירותים אבידר בע”מ” (להלן: “אבידר“) בטענה כי זו סיפקה להשירותי ניקיון בזמנים הרלוונטיים לתאונה. צד ג’ 2 (“הראל“)בטחה את חבות “אבידר” בעת התאונה בביטוח חבות כלפי צד ג’. על פי הצהרת ב”כ צדדי ג’, חברת אבידר נמצאת במצב של חדלות פירעון מינואר 2019 (עמ’ 53 לפרוטוקול) ולסיכומיה צירפה אישור מרשם החברות ממנו עולה כי חברת אבידר נמצאת בהליכי פירוק מיום 18/2/20.

3. אבידר הגישה הודעת צד ד’ כנגד “אמיר יהודה-העליון שבתאי הובלות” אשר היה מעסיקו של התובע במועד הרלוונטיים לקרות התאונה. ( להלן: “אמיר יהודה“).

4. על פי הנטען, התאונה ארעה בתוך מבנה משרדים בבעלות הנתבעת, עת במהלך עבודתו של התובע ובעת שמשך עגלה עליה הועמסו קרטונים עם מטבעות כסף, החליק על רצפה רטובה וחלקה וכתוצאה מכך העגלה הכבדה התהפכה על רגלו. (להלן: “התאונה“). יום לאחר התאונה פנה התובע לבית החולים “וולפסון” שם אובחן שבר תלישה בפיקת ברך ימין.

5. בפתח הדברים יובהר כי אין חולק בין הצדדים לגבי עצם קרות התאונה וכי התובע נפגע במהלכה. המחלוקת נסובה סביב נסיבות התאונה והאם מהן מתבקשת המסקנה לקיומה של התרשלות והפרת חובת הזהירות מצד הנתבעת כלפי התובע כבעלת המקרקעין בהם ארעה התאונה ובמידה וכן האם מי מצדדי ג’ או ד’ שותפים לחבות זו. מלבד סוגיית החבות חלוקים הצדדים ביניהם גם על סוגיית הנזק. ואולם נפתח הדיון, מטבע הדברים, בפרק החבות.

סוגיית החבות

טענות הצדדים:

6. לטענת התובע, ביום 11.1.2015 הגיע למשרדי הנתבעת במטרה למסור לקופאי מטעם הנתבעת ארגזים המכילים מטבעות כסף ובזמן שהוריד עגלה החליק על רצפה רטובה וחלקה. לדבריו, כתוצאה מכך, נפלה העגלה הכבדה על רגלו וגרמה לפגיעתו, כאמור. טוען התובע, כי בנסיבות הענין יש להעביר את נטל השכנוע כי לא היתה התרשלות לפתחה של הנתבעת ולהחיל את הכלל של “הדבר מדבר בעדו” כמצוות סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: “פקודת הנזיקין“). עוד טוען התובע כי התאונה ארעה כתוצאה מהתרשלותה הישירה של הנתבעת שהתבטאה, בין היתר, באי דאגה למעבר בטוח בחצריה ומניעת מפגעים כגון המפגע שגרם לפגיעתו של התובע, בכך שלא הציבה שלט או תמרור  המזהיר מפני  סכנת החלקה ולא פקחה כיאות על עובדי הניקיון מטעמה. טוען התובע כי דברים אלו מביאים בהכרח למסקנה כי הנתבעת לא נהגה כבעל מקרקעין סביר עת לא הזהירה את התובע מפני הסכנות הטמונות בהליכה במקום בו היה המפגע, ומשכך לא עשתה כל שיכלה וצריכה הייתה לעשות על מנת למנוע את קרות התאונה ותוצאותיה.
7. כאמור, הנתבעת אינה מכחישה את עצם קרות התאונה, בה הודתה בסעיף 3 לכתב ההגנה. עם זאת, לטענתה לא היתה כל רטיבות במקום הנטען, וגם אם כן, אין כל קשר בין רטיבות נטענת לנפילתו של התובע. לטענתה, מדובר בתאונה עצמית עת מעד התובע בשל משקלה של העגלה אותה ניסו התובע וחברו לעבודה להסיע, עת זו היתה עמוסהבקרטונים וזו הסיבה לפגיעתו, ללא כל קשר לחצרי הנתבעת ועל כן אין להטיל כל חבות לפתחה. לשיטתה, בנסיבות אלו, התאונה אירעה בשל מעידה עצמית שהינה תוצאת רשלנותו של התובע אשר בחר להעמיס את העגלה אותה הסיע בצורה לא בטוחה לאחור, ואין להטיל עליה כל אחריות או אשם בקשר לתאונה. עוד טוענת הנתבעת כי התובע לא הודיע לנתבעת בזמן אמת על קרות התאונה ובכך גרם לה נזק ראייתי כבד בכך שמנע ממנה לשמור את סרטון האבטחה שתיעד את האירוע מהמצלמה הממוקמת במשרדי הנתבעת, מה שהיה מאפשר צפיה בסרטון והתרשמות בלתי אמצעית מנסיבות התאונה. מאחר והמצלמות נמחקות לאחר מספר שבועות, במהלכם לא ידעה הנתבעת על התאונה, נבצר ממנה לשמור את הסרטון. לטענת הנתבעת יש לזקוף מחדל זה לחובת התובע.
8. אגד שלחה הודעות צד ג’ כנגד “אבידר”, החברה שנשכרה על ידה לצורך אספקת שירותי ניקיון כאשר אבידר, כך על פי הנטען, העסיקה את עובדי הניקיון שהיו אחראים לניקיון משרדי הנתבעת בזמנים הרלוונטיים. משכך, טוענת הנתבעת כי ככל שתוטל עליה אחריות בקשר לתאונה, אזי שיש להטילה לפתחה של אבידר. בנוסף, שלחה אגד הודעה צד ג’ גם כנגד חברת הביטוח “הראל”,אשר ביטחה את אבידר במועדים הרלוונטיים, בטענה כי היא הוציאה או למצער היה עליה להוציא אישור קיום ביטוחים ראשוני וקודם לכל ביטוח אחר עבור אגד, לכיסוי חבותה בגין האירוע מושא התביעה.

9. במסגרת כתב ההגנה הכחישו אבידר והראלאחריות כלשהי מצידם לתאונה. במישור הנזיקי טוענת אבידר כי לא נעשתה כל שטיפה של משרדי אגד במקום בו אירעה התאונה, שכן פעולת הניקיון נעשית עם סמרטוט לח בלי לשפוך מים עם סבון. בנוסף, מצטרפים צדדי ג’ לטענת אגד וטוענים כי התאונה ארעה ללא כל קשר לעבודות הניקיון, בנסיבות בהן התובע דחף עגלה כבדה ולא תקנית אשר לא נועדה לשאת משקל כבד כפי שנשאה, ובשל כך איבדה העגלה שווי משקל והתהפכה על רגלועת הובילה. סיבה נוספת שהעלו צדדי ג’ כגורם לנפילת התובע, נעוצה ברצפה שלטענתם לא הייתה מפולסת במשטח אחיד והייתה קיימת מדרגה אותה היה על התובע לעבור עם העגלה, ואת האחריות לכך מייחסת, מן הסתם, אבידר לאגד בהיותה בעלת המקרקעין. באשר ליחסים החוזיים בין אגד לאבידר, טוענים צדדי ג’ כי ההסכם שצורף להודעה לא חל במועד האירוע בתחנה המרכזית בנתניה מאחר ופג תוקפו. באשר לטענות המופנות כלפי הראל, מכחישה זו האחרונה התחייבותכלשהי לבטח את אגד ישירות באופן המכסה אחריותה במישור הנזיקי.

10. אבידר והראל שלחו הודעה לצד רביעי כנגד אמיר יהודה- מעסיקו הישיר של התובע בזמנים הרלוונטיים ועד היום, וטענו כנגדוכי העגלה עימה בוצעה הובלת ארגזי המטבעות הייתה לא תקנית וכי המעסיק לא סיפק לתובע כלים מתאימים לשינוע משא כבד בסדר גודל אותו הסיע התובע בזמנים הרלוונטיים, ולא סיפק סביבת עבודה בטוחה כמצופה ממעסיק סביר.מנגד, טוען המעסיק כי הגלה תקנית ומיועדת להובלת המטען הנדון וכי הוא סיפק לתובע את כל הכלים והציוד הנדרש לביצוע העבודה ומילא חובותיו שבדין כמעסיק סביר, אלא שמדובר באירוע פתאומי שלא ניתן היה לצפותו, ועל כן אין להטיל לפתחו כל אחריות בגינו.

המסגרת הנורמטיבית

11. בטרם נצלול לניתוח המסכת הראייתית ועובדות המקרה, נזכיר תחילה בקצירת האומר, מושכלות יסוד: קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית בין בעל המקרקעין, ובמקרה דנן “אגד”, לבין המוזמן בר הרשות הנכנס לחצריה. מערכת היחסים או יחסי השכנות בין בעל מקרקעין או מחזיק במקרקעין לבין המבקר בשטחו נמצאת בליבת דיני הנזיקין. חובה זו כחובה מושגית, נקבעה זה מכבר בפסיקה ענפה והינה בבחינת הלכה פסוקה שאינה צריכה ראיה.(ראו: ע”א 145/80ועקנין נ’ המועצה המקומית בית שמש לז (1) 113, אהרן ברק “אחריות בנזיקין של מחזיק במקרקעין” מחקרי משפט לזכר אברהם רוזנטל (עורך: גד טדסקי) 104 (תשכ”ד); דיני נזיקין: תורת הנזיקין הכללית (עורך: גד טדסקי) 465 (מהד’ 2, תשמ”ד)]; ע”א 1068/05 עיריית ירושלים נ’ מיימוני ( 14.12.06).

12. בע”א 4486/11פלוני נ’ פלוני (15/7/2013) הוצע מודל עדכני בכל הנוגע לניתוח עוולת הרשלנות כפי שנקבעה בהלכת ועקנין, כאשר עיקרו של מודל זה הוא: “לבחון תחילה את ההתנהגות שגרמה לנזק, קרי, ההתרשלות עצמה, במסגרתה להפעיל את מבחן הציפיות, ורק לאחר מכן לבחון את קיומה של חובת הזהירות במובן של מסננת של שיקולי מדיניות השוללים את האחריות חרף קיומה של התרשלות” (עמ’ 11). וראה הדברים בעמ’ 16-17 לפסק הדין: “בעוד שעל פי המודל המסורתי סדר הדברים הוא תמיד “חובה תחילה”, הרי שהמודל המוצע של “התרשלות תחילה”, לא יחול בכל מקרה ומקרה, אך יחול במרבית המקרים הנידונים באופן שכיח בבתי המשפט והמשתייכים ל”ליבת דיני הנזיקין” (גלעד, גבולות האחריות עמ’ 469). הכוונה לאותם נזקים פיזיים של ניזוקים ישירים המהווים את חלק הארי של תביעות הנזיקין הנידונות בבתי המשפט, שלגביהם כבר התפתחה מעין חזקת חובה בפסיקה. לכן, אין טעם לחזור ולהידרש מבראשית לשאלת חובת הזהירות של מעביד-עובד, רופא-חולה, מורה-תלמיד, נותן שירות-לקוח, בעלים ומחזיק במקרקעין וכיו”ב. במקרים מעין אלה, המהווים את מרבית תביעות הנזיקין המתנהלות בבתי המשפט, נתחיל בבחינת ההתרשלות, לאחר מכן בקשר הסיבתי, ובסוף הדרך נבחן אם קיימים שיקולי מדיניות בגינם יש לשלול את החובה (מה שחריג כשלעצמו בסיטואציות הנמצאות בליבת דיני הנזיקין)” (הגדשה אינה במקור- א.ב.)

13. בהמשך הניתוח, מזקק כב’ השופט עמית ומגדיר מה ייראה כהתנהגות עוולתית= כהתנהגות היוצרת סיכון צפוי ובלתי סביר. מנגד, התנהגות היוצרת סיכון צפוי וסביר או סיכון לא צפוי ולא סביר, הינה התנהגות שאינה עוולתית. ראה סעיף 21 עמ’ 17 להלכת פלוני: “נקודת המוצא היא כי התנהגות מסוימת תאופיין כעוולתית, כאשר היא יוצרת סיכון צפוי ובלתי סביר, ומכאן, שהנזק מושא התביעה צריך להיות התממשות של אותו סיכון” (הדגשה אינה במקור- א.ב.)

14. על כן, בנקל ניתן לקבוע כי ביחסי השכנות שבין התובע לבין אגד, בעלת המקרקעין/ או המחזיקה בו, חלה על זו האחרונה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כאחד, בהיות התובע מבקר בר-רשות אשר נכנס תדיר לשטחה של אגד במסגרת עבודתו כעניין שבשגרה על מנת לספק לה ציוד בהתאם לבקשתה (ארגזי מטבעות כסף), ועל כן שומה על אגד לנקוט משנה זהירות כמצופה מבעל מקרקעין סביר, קל וחומר כאשר עסקינן בשטח בו מצויים משרדיה של אגד המיועד לכניסת עובדים וספקים כדבר שבשגרה, בין היתר, עובדיה של אגד עצמה.

15. השאלה בה יעסוק המשך הניתוח הדורשת הכרעה היא, האם התובע צלח להוכיח כי במקרה דנן אכן התקיים והתממש סיכון בלתי סביר וצפוי במקרקעיה של אגד, בעטיו החליק ונפל וכפועל יוצא האם אגד התרשלה כלפיו,או שמא מדובר בתאונה עצמית ללא קשר למצב הרצפה כפי שגורסת אגד?

דיון והכרעה

האם התובע צלח להוכיח קיומה של רטיבות על גבי הרצפה במשרדי הנתבעת שגרמה להחלקתו ופגיעתו?

16. אקדים את המאוחר כבר עתה ואומר כי לאור המסכת הראייתית שהוצגה לפניי באתי לכלל דעה כי התובע צלח להרים את הנטל ולהוכיח כי נפגע כתוצאה מרטיבות/מים על רצפת משרדיה של אגד. להלן אנמק טעמיי:בסעיף 3 בכתב התביעה מתאר התובע את נסיבות החלקתו: “בזמן שהוריד עגלה החליק על רצפה רטובה ו/או חלקה”. בתצהירו מתאר את נסיבות התאונה: “ביום 11.1.15 הגעתי אל משרדי הנתבעת במטרה למסור לקופאי מטעם הנתבעת ארגזים של כסף קטן. בזמן התאונה היה איתי עובד נוסף בשם עידן דגמי”. התובע מציין בתצהירו כי עם הגיעו למשרדי אגד הודיע לקופאי כי בכוונתו להעביר את הכסף שהיה מסודר בחבילות קטנותבמשקל של 7 ק”ג (כל אחת), כאשר נהג להעמיס את ארגזי המטבעות על גבי עגלה ייעודית המשמשת להעברת התכולה (בעלת שני גלגלים ומשטח תחתון) כ-30 חבילות בכל פעם. (סעיף 6 בתצהיר התובע, וראו צילום העגלה בנספח ת/5 בראיות התובע). התובע ממשיך ומתאר בסעיף 16 לתצהירו: “בזמן שהורדתי עגלה החלקתי על רצפה שהיתה רטובה וחלקה. כתוצאה מכך העגלה הכבדה אשר העמסתי נפלה על רגלי וגרמה לי לחבלות קשות ביותר לגופי”.

17. מחקירת התובע והעד מטעמו (עידן דיגמי), אליה אתייחס בהרחבה בהמשך, עולה כי במסגרת עבודת השניים אצל “אמיר יהודה”,נהגו להעמיס על משאית קרטונים של מטבעות כסף בבנק ישראל בירושלים, וזאת במטרה לחלקם במספר יעדים, וביניהם משרדי אגד, פעולה שגרתית הנעשית על ידם מידי יום ביומו במסגרת עבודתם. בחקירתו הנגדית נשאל התובע מתי הבחין לראשונה במים על הרצפה בעטיים החליק, השיב: “אחרי שנפלתי… אחרי הנפילה ראיתי שיש שם מים” והסביר כי לא יכול היה לראות את המים לפני כן מכיוון שהלך בהטיה אחורנית בעודו מושך את העגלה עמוסת המטבעות בתוך משרדי הנתבעת לעבר הקופאי. כאשר נשאל מדוע לא רשם בתצהירו בצורה מפורשת את המילה “מים” לתיאור המפגע והסתפק בביטוי “רצפה רטובה וחלקה”, השיב: “מבחינתי רטובה זה מים. יש לח. יש פחות רטוב. זה היה מים” וכאשר נשאל מתי ראה לראשונה שיש מים על הרצפה כפי שטען בתצהירו השיב: “לא ראיתי רק הרגשתי כאבים עזים. ראיתי כוכבים…לא ראיתי. הרגשתי שאני על מים” ( פרוטוקול, עמ’ 34). כאשר נשאל התובעאם היה סבון על הרצפה כפי שנטען על ידי חברו לעבודה השיב “לא יודע. אחרי שנפלתי לא התמקדתי בדבר הזה”.(פרוטוקול, עמ’ 35).

18. במעמד חקירתו סימן התובע ב-X על גבי תמונה שצורפה לראיות הנתבעת (נ/4) את כיוון הליכתו ומקום נפילתו המדויק במשרדי אגד, כאשר על פי התמונה ניתן לראות כי מדובר במספר מטרים בודדים המפרידים מדלת הכניסה לכיוון המשרדים. התובע נשאל רבות על דרך העמסת והובלת העגלה מהמשאית עד למקום הנפילה וכך העיד:”ברגע שמעמיסים את העגלה מושכים אותה אחורנית ואני מתחיל ללכת אחורהעם הטיה קטנה”. עת עומת עם העובדה שדגמי העיד כי התובע בתחילה דחף העגלה קדימה ורק לאחר מכן אחורנית, השיב: “ברגע שהעגלה עומדת בזמן שמטים אותה דוחפים אותה קדימה ואז הולכים איתה אחורה. אי אפשר לדחוף אותה קדימה במשקלים הללו זה גם לא נוח”. (פרוטוקול, עמ’ 33). התובע הוסיף כי בזמן ההטיה הראשונית של העגלה חברו דגמי “נגע בעגלה” לצורך מתן תמיכה ראשונית לתובע, אך לא היה שותף כלל בהובלתה עד למשרדי אגד, שכן עליו לאבטח את סביבת העגלה ואת המקום (“אחד צריך לאבטח את המקום. זה כסף. להסתכל סביב”-עמ’ 34 לפרוטוקול).

19. לא התובע ולאהעד דיגמיצילמובזמן אמת את מקום התאונה או את המפגע הנטען ואולם הדבר מובן לנוכח הכאבים העזים שהיו מנת חלקו בשל הפציעה ועל כן פשיטא כי דעתם של השניים לא הייתה נתונה אותו רגע לצילום ותיעוד המקום.עם זאת, לתמיכה בעדותו זימן התובע את עידן דיגמי שעבד עמו בזמנים הרלוונטיים והיה עד ראיה למה שקרה ולמעשה הינו העד היחיד לאירוע שראה במו עיניו את התאונה ונסיבותיה והובא לעדות. כך מתאר דגמי בתצהירו את נסיבות האירוע: “תוך כדי שאני ויהונתן הולכים במשרד של אגד, יהונתן החליק על המים והעגלה נפלה על רגלו. מיד שמעתי את יהונתן צועק והתחלתי להרים את העגלה מעל רגלו”. דיגמי מוסיף ומציין בתצהירו כי לאחר התאונה: “ראינו כי יש עובד ניקיון במקום שכנראה הרטיב את הרצפה במים וסבון שהוצאו מהשירותים לעבר המקום שבו אני ויהונתן הלכנו”. (ראו סעיפים 7-8 לתצהיר דיגמי).

20. בחקירתו תיאר דיגמי כי בהיותו מאבטח, הלך מאחורי התובע במרחק של 1.5-2 מטרים ממנו והיה בקשר עין עם התובע לאורך כל מסלול הליכתו מהמשאית ועד למקום הנפילה, כאשר העגלה נמצאת ביניהם, אם כי הוא עצמו לא נגע בעגלה אלא רק התובע הוביל אותה. לטענתו, אורך כל מתחם המשרדים הנו 30 מטר לערך, כאשר התובע החליק ונפל במרחק של כ- 10 מטר טרם הגיעו לקופאי אגד, אצלו אמור היה לפרוק המטבעות. כאשר  נשאל דיגמי בחקירתו  בדבר אופן נשיאת העגלה עד לתאונה, כך השיב: “הוא משך את העגלה כשהוא הלך לאחור. הוא משך את העגלה וברגע שהרגל מחליקה קדימה בגלל מים עם סבון, הרגל מחליקה קדימה והעגלה באה עליו”. (פרוטוקול, עמ’ 17). כאשר התבקש לתאר את המפגע בעטיו החליק התובע, כך השיב: ” אני לא אומר לחלוחית ולא רטיבות. אני אומר שהיו מים עם סבון. לא יכול לזכור את הכמות של המים… ראיתי מים כמות של מים” ובהמשך: “היו בועות. מים עם סבון. יש הבדל שרואים מים עם סבון או בלי סבון”.(פרוטוקול, עמ’ 19,29 ההדגשה אינה במקור). לקראת סוף חקירתו נשאל האם לא התעניין ולא שאל מישהו מהנוכחים במקום מה מקור הרטיבות בשלה החליק התובע חברו לעבודה, והעד השיב כי לאחר שהכניס את הכסף לקופה היה טרוד בלפנות את התובע לטיפול רפואי, אולם שמע מישהו צועק: “מאיפה הגיעו המים האלה” (עמ’ 29-30 לפרוטוקול).

21. כאשר נשאל בנוגע לעובד הניקיון המוזכר בתצהירו, השיב: “עובד הניקיון אחרי מה שקרה פתח את דלת השירותים וראיתי אותו”. בהמשך נשאל כיצד קושר את שלולית המים דווקא לעובד הניקיוןהשיב: “כי אחרי המקרה ראינו את עובד הניקיון… הוא הוציא מים מהשירותים אולי תכנן לנקות את המקום…ראיתי שהמים יצאו מכיוון השירותים. מישהו שפותח את הדלת עם מגב הוא עובד ניקיון“. (פרוטוקול, עמ’ 19-20). דיגמי הבהיר כי אחרי התאונה מיהר להכניס את הכסף לקופות ולכן לא ראה את עובד הניקיון גורף את המים, אולם לאחר שיצא מהקופות שם ליבו כי:”היה רטוב. אבל שלולית לא הייתה”. (פרוטוקול, עמ’ 20). בהמשך חקירתו סיפר דיגמי כי למשמע צעקת התובע לאחר נפילתו, עובד הניקיון פתח את הדלת אך כשהבין מה קורה סגר מיד את הדלת. עוד סיפר כי לאחר הנפילה הרים את העגלה מהתובע בצוותא עם הקופאי ואדם נוסף. כאן המקום לציין כי התובע נכח באולם בעת חקירתו של דגמי ונחקר אחריו ובפתח עדותו נשאל ע”י ב”כ אגד האם יש דבר מה נוסף שברצונו להוסיף או לחדד בקשר לעדות דגמי. על כך השיב כי במקום היו סדרנים כאשר אחד מהם עזר לו להרים את העגלה שנפלה על רגלו, ככל הנראה אותו “אדם נוסף” כפי שהעיד דגמי. (פרוטוקול, עמ’ 33). מכל מקום, לאחר שדיגמי סיים להעביר את הכסף, לקח את התובע לקבלת טיפול רפואי. עת נשאל התובע כיצד ייתכן שלא הבחין באדם כלשהו גורף או מנקה את המים בזמן שהמתין לדיגמי עת זה האחרון פורק את ארגזי המטבעות בקופה, השיב: “לא ראיתי. שכבתי על הספסל. לא הסתכלתי לכוון המים. לא הסתכלתי לכלום. נאנקתי מכאבים. זה הדבר היחיד שאני זוכר…הדבר היחיד שהיה לי באותו הרגע זה הכאבים. אחרי שבן אדם סופג סוג כזה של טראומה שכזו הוא לא מסתכל סביבו. הוא עסוק בכאב ובדבר שלו” (עמ’ 36 לפרוטוקול).

22. טענתו של התובע לפיה החליק בשל רטיבות שהייתה על רצפת המשרדים של אגד, נתמכת גם בדיווח שמסר התובע בזמן אמת בסמוך לאחר התאונה לביטוח הלאומי (ענף נפגעי עבודה). בטופס “בל/”250 (בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה, אינו נושא תאריך), שם נרשם: “בזמן הובלת עגלה עם משקל כבד של מטבעות הגיע לאגד המקום היה רטוב עקב ניקיון ושטיפה וכתוצאה החליק והעגלה הכבדה נפלה על הרגל” וגם בטופס “בל/211” ( תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה) מיום 17.2.15, נרשמו דברים זהים בנוגע לנסיבות נפילת התובע. (ת/8-ת/9 לראיות התביעה).

23. לעומת זאת, מטעם אגד הוגש תצהירו מר רונן קוחול אשר לא היה עד ראיה לתאונה ולמעשה הינו חסר כל ידיעה אישית אודותיה. העד שימש במועדים הרלוונטיים לתאונה כמנהל מחלקת ביטחון, שמירה ושירותים של אגד במחוז דרום. כיום משמש כמנהל הארצי של מחלקת ביטחון באגד.בתצהירו מאשרכי לא היה מודע לאירוע עד להגשת כתב התביעה וכי גם לא ידוע לו האם קיים גורם כלשהו מטעם אגד שהיהעד ראיה לתאונה. בחקירתומציין:”אחרי שפנו אלי המחלקה המשפטית של אגד, שיש אירוע בשנת 2015 ניסיתי לברר אצל הפקח אצלי מר אריה ריבק, הוא היה אחראי על הסניף הזה ולא ידע מזה בכלל. אני כמעט בטוח שמנהל הסניף היה אריה ריבק. אני ידעתי רק מהמחלקה המשפטית של אגד ידעתי על האירוע” (פרוטוקול, עמ’ 49). אין זאת אלאכי עדותו של קוחול לא תרמה דבר לבירורנסיבות התאונה, שהרי הלה לא היה עד ראיה לתאונה והינו משולל כל ידיעה אישית לגביה ועל אין בכוחה של עדות זו לסתור את גרסת התובע ועד הראיה מטעמו לאופן קרות התאונה. אדרבא, קוחול עצמו אישר כי בהחלט ייתכן שקיים גורם כלשהו מטעם אגד שהיה עד ראיה לאירוע התאונה ואולם לו עצמו לא ידוע על כך דבר (עמ’ 50 לפרוטוקול).
24. ואכן חיש מהר הסתבר כי היה גם היה גורם כזה: שמעון הורוביץ, הקופאי של אגד שעבד אותה עת בתחנה הנדונה ואשר זומן כעד מטעמם של צדדי ג’ דווקא. אם לא די בכך, העד קוחול אישר בהגינותו כי בניגוד אליו, הפקח שככל הנראה היה גם מנהל הסניף אותה עת, בשם אריה ריבק ואשר עבד תחתיו, הינו בעל ידיעה אישית על הנעשה שם, וכי ניתן היה באמצעותו לאתר את עובדי אגד שנכחו במקום ביום התאונה כגון מנהל הסניף, הסדרנים (ויוזכר כי אחד מהם אף סייע לתובע בהרמת העגלה מעליו), נהגים, הקופאי. מאומה מזה לא נעשה על ידי אגד במסגרת פרשת הגנתה בתובענה זו במטרה או בניסיון לקעקע את גרסת התובע. (עמ’ 50 לפרוטוקול). למעשה, עיקר עדותו של העד קוחול התמקדה בחזית שבין אגד לאבידר, אליה נגיע בהמשך ניתוחנו, ואולם אין בכוחה כדי לסתור את גרסת התובע הנתמכת בעד מטעמו.

25. כאמור לעיל, מטעם אבידר זומן להעיד מר שמעון הורוביץ (להלן: “הורוביץ“) שהיה ועודנו קופאי של אגד. ודוק, כאשר נשאל קוחול בחקירתו מדוע לא זומן הורוביץ כעד מטעם אגד, השיב כי עד למועד הדיון כלל לא ידע שמר הורוביץ זומן להעיד. וכך תיאר הורביץ את נסיבות האירוע בחקירתו: “נכנסו להביא כסף,אני זוכר שעמדתי ליד הדלת לפתוח ושמעתי רעש כמו חבטה משהו עמום והסתכלתי אחורה ראיתי את התובע שוכב והעגלה של הכסף על הגוף. בסיטואציה הראשונה נשמע כמו מכאבים או בוכה. שראיתי שהוא מנסה להדוף את הכסף, וביקש שיעזרו לו, אינני זוכר במדויק, עזבתי ובאתי אליו התחלנו להוריד ממנו את הכסף והזזנו את העגלה. היה עוד מישהו שנכח במקום, אני לא זוכר מי היה, המשיך לשכב וזה לקח עוד כמה דקות עד שהרמנו אותו, הושבנו אותו על ספה שחורה ושאלנו אותו מה והוא חיכה. תוך כדי חזרתי לעבוד. כשזה קרה הייתי בחדר קופת הנהגים עם הגב לאירוע“. (פרוטוקול, עמ’ 54). כאשר נשאל הורוביץ על ידי בית המשפט אם ראה בו עיניו את התאונה, השיב: “אני משיב שלא. אני ראיתי את הסיטואציה כאשר התובע שכב על הריצפה עם העגלה.אני לא יודע מה היתה הסיבה לנפילה.  באירוע הזה לא ראיתי, עמדתי ליד הדלת ושמעתי חבטה. אני לא זוכר שראיתי משהו שיכול להסביר את סיבת הנפילה”. כאשר נשאל באיזה מקום בדיוק ארעה הנפילה, השיב:”בקטע בין השירותים לחדר התיקים עם דלת צמודה. דלת אחרי דלת. זה תכף אחרי שנכנסים למבנה בצד ימין ביחס למי שנכנס”. כאשר נשאל הורוביץ אם ראה רטיבות או לכלוך על הרצפה שייתכן וגרמו להחלקת התובע, השיב:”לא זוכר”. (פרוטוקול, עמ’ 54). כאשר נשאל הורוביץ על עבודות ניקיון שבוצעו באותה העת, השיב:”אני לא זוכר אם היה עבודת ניקיון בזמן הזה. אין לי את הסיטואציה שמישהו מנקה בזמן הזה. לא יכול להגיב על מה שאני לא זוכר” ובהמשך דבריו בנוגע להיתכנות של נוכחות עובד ניקיון במקום השיב: “לא זוכר אם היה עובד ניקיון בבוקר התאונה. בדרך כלל היה בבוקר. נדיר שלא היה…העובד עובד ניקיון של המוסך. בין לבין הם באים לעשות את הניקיון” ובהמשך אישר כי ייתכן מצב, אם כי חריג, שעובד הניקיון מגיע בצהרים לנקות את המשרדים (עמ’ 56 לפרוטוקול).
26. הנה כי כן, מניתוח המסכת הראייתית עולה כי עדותו של התובע בדבר הרטיבות שהייתה על רצפת הפרוזדור במשרדי אגד, נתמכת על ידי דיגמי שהינו עד הראיה היחיד מבין כל האחרים שנכחו במקום, אשר זומן לעדות. כאמור, עדותו של קוחול לא תרמה דבר לבירור נסיבות האירוע על כך גם מסכימה אגד בסיכומיה. גם עדותו של הורוביץ, עובד של אגד שנכח במקום, לא שפכה אור על נסיבות התאונה, עת הודה בחקירתו כי ראה את התובע מוטל על הרצפה נאנק מכאביםרק לאחר האירוע, כאשר העגלה על תכולתה כבר הייתה שכובה על  גופו. במצב דברים זה באתי למסקנה כי גרסתו של התובע לאופן קרות התאונה, הנתמכת בגרסת עד ראיה מטעמו, בדבר קיומם של מים עם סבון, ככל הנראה בשל שטיפת הרצפה שנעשתה אותה עת במקום בחצרי אגד, ואשר בעטים החליק התובע ונפל, הינה מהימנה ואמינה ולא נסתרה במסגרת חקירותיהם הנגדיות של השניים או במסגרת עדויות ההגנה ודי בראיות התובע כדי להרים את נטל השכנוע הנדרש במסגרת מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי להוכחת הנטען על ידו.

27. טוענת אגד בכתב הגנתה ובסעיף 24 לסיכומיה כי התובע גרם לה נזק ראייתי וזאת מאחר שהתאונה הובאה לידיעתה רק עם הגשת כתב התביעה, ומשכך נשללה ממנה היכולת לאתר את סרטון מצלמת האבטחה מיום האירוע כיוון שזה נמחק אוטומטית לאחר מספר שבועות.(עדותו של הורוביץ בעמ’ 56). אין בידי לקבל טענה זו. כאמור, הורוביץ הינו עובד של אגד, העיד כי נזעק לעזרתו של התובע מיד לאחר התאונה עת עזר בהרמת תכולת העגלה מגופו. מלבדו נכחו במקום סדרנים של אגד, אשר אחד מהם אף סייע בהרמת העגלה מעל התובע. לשון אחר, לפחות שני גורמים ישירים עובדי אגד נכחו במקום והיו עדים לתוצאות התאונה, אחד מהם הקופאי אשר נמצא במשרדי התחנה מידי יום ידע בזמן אמת על קרות התאונה והוא, להבדיל מהתובע, גם ידע בזמן אמת על קיומן של מצלמות אבטחה שמתעדות את המקום.עובדים אלו יכלו בנקל לדווח על האירוע וליידע את הגורמים הרלוונטיים, למשל את מנהל הסניף אשר וודאי היה משכיל לשמור את הסרטון. משאלו הם פני הדברים, לא יכולה להישמע טענה כי האירוע הובא לידיעתה של אגד רק עם הגשת כתב התביעה. עת נשאל הקופאי את השאלה המתבקשת מדוע, אפוא,לא דיווח על התאונה למי ממנהליו, השיב: “אני לא אמור להתעסק עם זה. אני לא ממונה…לא ידוע לי שיש חובה להגיש דיווח”(פרוטוקול, עמ’ 56). למותר לציין כי היעדר הדיווח של עובד אגד לממוניו על תאונה שהתרחשה בחצרי אגד, בניגוד למצופה בנסיבותאלו, בין אם בשל התנערות מאחריות ובין אם בשל היעדר נוהל מתאים של אגד עצמה ביחס לעובדיה, פועל דווקא לחובת אגד ובוודאי שלא לחובת התובע. אדרבא, אלמלא היה לתובע עד ראיה שהיה מוכן להעיד מטעמו, הנזק הראייתי במקרה דנן היה נגרם דווקא לתובע, שהרי ככל שהאירוע היה מדווח להנהלת הסניף כמתבקש וכמתחייב, ניתן היה לפנות למצלמות האבטחה כדי לבדוק את נסיבות התאונה בצורה בלתי אמצעית.

28. עוד מוסיפה אגד וטוענת בסיכומיה כי היה על התובע לזמן את עובד הניקיון לעדות ככל שסבר כי יש ביכולתו לשפוך אור על נסיבות המקרה. גם טענה זו של אגד אין בידי לקבל.ראשית, לנוכח גרסת התובע הנתמכת בעדות של עד ראיה מטעמו, דומה כי התובע עמד בנטל השכנוע ומשכך הנטל לסתירת גרסתו עבר לכתפיה של אגד, וזה לא הורם על ידה. שנית ועל פי אותו הרציונל,היה מצופה מאגד לזמן את עובדיה שנכחו במקום כפי שפורט לעיל ואף להתחקות אחר עובדי הניקיון שעבדו במשרדיה בזמנים הרלוונטיים מטעם חברת אבידר, שהרי המידע אודותם מצוי בידיה.כך למשל ידע העד קוחול לפרט אתמספר עובדי הניקיון ושעות עבודתם ביום התאונה, עת השיב: “שלושה עובדים. 1 במשרדים ו- 2 במוסך. משעה 07:00 עד שעה 13:00 אם אני לא טועה לגבי עובד הניקיון של המשרדים”. (פרוטוקול, עמ’ 51). לא זו אף זו, העד הורוביץ הוסיף כי אותם עובדי ניקיון שעבדו ביום התאונה עובדים בניקיון משרדי אגד עד עצם היום הזה ואף נקב בשמותיהם הפרטיים. (פרוטוקול, עמ’ 56). אלא מאי? אגד לא טרחה לזמן מי מהם לעדות מטעמה ולמצער,לא העלתה כל טענהלקושי באיתורם או באיתור מי מעובדיה שנכחו בתחנה במועד התאונה. למעשה,מעדותו של קוחול מתחוור כי אגד לא עשתה דבר וחצי דבר כדי לבדוק את נסיבות התאונה עם גורמים מטעמה או בשליטתה וחלף זאת זימנה עד חסר כל ידיעה אישית על הנסיבות והפרטים. הא ראיה כי קוחול עצמו היה מופתע מזימונו של הקופאי באמצעות אבידר, לרבות העובדה כי הלה היה נכח במועד התאונה ועד לתוצאותיה. ראה חקירתו של קוחול בעמ’ 50 לפרוטוקול המדברת בעד עצמה.

” ש. האם אתה יודע מדוע אגד לא זימנה את העד מר הורוביץ כעד מטעמה ?

ת. לא. רק עכשיו ידעתי שהוא פה.

ש. האם אגד יכולה לברר מי היו העובדים מטעמי אגד, סדרנים , קופאי, ביום ספציפי כלשהו ?

ת. בגדול אפשר לראות איזה נהג הגיע , באיזה שעה הוא התייצב בעבודה.

ש. אני מתכוונת לעובדים שהיו במבנה ?

ת. בגדול כן . למנהלים שנמצאים שם אפשר לדעת.

ש. במסגרת הבירורים שלך לא הלכת ובדקת מי העובדים שהיו באותו מועד ?

ת. לא.

ש. ולכן מן הסתם לא יכולת לברר איתם האם היתה שם תאונה  ?

ת. נכון.

ש. יש יומן עבודה מסודר ?

ת. לגבי הקופאי יש יומן עבודה מסודר. תשאלו את העד. לגבי שאר העובדים סדרן יש לגביו יומן עבודה. לגבי מנהל סניף לא יודע.  לא זוכר מי היה סדרן העבודה.

ש. עשית איזה בירור מי מהעובדים של אבידר עבד ביום התאונה במקום התאונה ?

ת. לא עשיתי . ניתן לשאול את החברה מי עבד . לנו אין רישומים”

29. הלכה בנוגע למשמעות של אי הבאת עד אשר עשויה להיות לו ידיעה אישית לגבי הסוגיה שבמחלוקת ידועה והינה בבחינת הלכה פסוקה. ראה בעניין זה בספרו של קדמי, על הראיות – חלק שלישי (תשס”ד, 2003), 1649: “דין ההימנעות כדין ההודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע”. דברים אלו נפסקו עוד בע”א 27/91קבלו נ. שמעון עבודות מתכת, פ”ד מט(1) 450, 457 שם נאמר:”…הימנעות מלהביא ראיה רלוונטית תוביל את בית המשפט למסקנה, שאילו הובאה, היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה…”. בנסיבות אלו, יש לקבוע כי אי זימונם של סדרנים, קופאי ועובדי הניקיון על מנת להפריך את גרסת התביעה, פועל לחובת אגד.

30. בצר לה, מנסה אגד להיבנות מהבדלי ניואנסים של תיאור המפגע בין התובע לעד מטעמו ומכוונת בעיקר לעובדה כי התובע לא ציין כי היו מים עם סבון על רצפת המשרדים, אלא רק רטיבות ורצפה חלקה, וזאת להבדיל מהעד מטעמו. סבורתני כי סמנטיקה זו בין מים לרטיבות או בין מים בלי סבון או עם סבון, אין בה כדי לסתור את גרסת התובע, אשר הסביר בחקירתו הנגדית כי כוונתו הייתה למים שהיו על הרצפה. מעבר לכך, מקובל עליי הסברו של התובע כי לנוכח כאבי התופת שאחזו בובשל השבר בברכו כתוצאה מהנפילה, לא היה ביכולתו לדקדק באבחנה באיזו כמות מים מדובר והאם היא כוללת בועות סבון אם לאו. די באם חש עצמו מוטל בתוך סביבה רטובה כדי שגרסתו תהא מהימנה ואמינה עליי, בהצטרף לעדות התומכת של עד הראיהבהצטרף לסיוע שניתן למצוא בעדותו של הורוביץ, אשר אינו שולל את האפשרות כי ניקיון המשרדים ייתכן ולעיתים בוצע גם בשעות הצהרים, בזמן שהתובע וחברו הגיעו למסור את ארגזי המטבעות.

31. הוא הדין באשר לניואנס בין גרסאות העד דיגמי לבין זו של הורוביץ לגבי מספר הארגזים שנפל מהעגלה על גופו של התובע. בעוד שדגמי טען כי נפילת העגלה על רגלו של התובע לא גרמה לנפילת כל תכולתהלמעט 3 קופסאות, הרי שהורוביץ טען שכל תכולת העגלה נפלה על גופו. (פרוטוקול, עמ’ 17, 54).דומני כי גם הפעם מדובר בהבדלים זניחים בחשיבותם אשר אין בכוחם לקעקע את ליבת גרסת התביעה אשר דווקא מקבלת סיוע בעדותו של הורוביץ. ויוזכר, עסקינן באירוע שהתרחש לפני למעלה מ-7 שנים, מה שיכול בהחלט להסביר את הבדליהדקויות הללו בין הגרסאות,בשים לב לתפיסת בעלי הדין ועדיהם בחושיהם את האירוע באותה העת בהצטרף למגבלות הזיכרון בחלוף השנים. עצם העובדה כי אין זהות מוחלטת בגרסאות, אינה מקעקעת את גרסת התביעה, מה גם שאינה קשורה כלל ועיקר למפגע הנטען שגרם לפגיעתו של התובע, שהוכח כדבעי על ידי התביעה. מה לי אם מהעגלה נפלו כל הארגזים או רק חלקם, עת הסיבה לנפילה נעוצה בהחלקה על רצפה רטובה ממים?טענה נוספת שמעלה אגד בסיכומיה הנה כי התהפכות העגלה היא זו שגרמה להחלקתו של התובע וקדמה לה בזמן, ולא להיפך. כאמור, אף לא מי מעדי אגד או אבידרהיה עד ראיה לקרות התאונה עצמה, ומשכך טענה זו אינה יותר מסברה בעלמא אשר בנקל נהדפת מול ראיות התביעה.

האם המפגע האמור (רטיבות שמקורה במים) מהווה סיכון צפוי ובלתי סביר ששומה על הנתבעת לחוב בגינו?

32. לשיטתאגד, אף אם יצלח התובע לעבור את המשוכה הראשונה ולהוכיח כי החליק בשל רטיבות על רצפת משרדיה, הרי שמדובר ברשלנות בלעדית שלו בשל העובדהכי לא הבחין במים מאחר שהוביל את העגלה בצעידה לאחור, ומשכך אין לו אלא להלין על עצמו בלבד. משכך, טוענת אגד כי בנסיבות דנן יש לקבוע כי מעשיו של התובע מנתקים קשר סיבתי לפועלה ואין להטיל כל אחריות לפתחה.גם אם קיים לפתחו של התובע אשם תורם כפי שידון להלן, אין הדבר מבטל את אחריותה של אגד כבעלת המקרקעין לוודא כי הרצפה נקיה יבשה ופנויה מכל מפגעים העלולים לסכן את ברי הרשות הבאים בחצריה, לא כל שכן לנוכח העובדה כי חולפים במשרדיה בין 80-150 אנשים בממוצע בכל יום נתון. (עדותו של רונן קוחול, עמ’ 48 לפרוטוקול, ועדותו של הורוביץ בעמ’ 55). יתרה מזאת, הורוביץ אישר כי הוא הכיר את ספקי ארגזי המטבעות של הכסף הקטן ואף ידעכי הם אמורים להגיע לסניף מאחר: “והם היו מתקשרים ואומרים שביום מסוים יגיעו” (עמ’ 57 לפקרוטוקול). לשון אחר, אגד באמצעות גורמים מטעמה, ידעה על הגעתם הצפויה של התובע וחברו לספק את המטבעות, ידוע לה היטב כי הדבר נעשה באמצעות עגלה ידנית כבדה ועמוסה בארגזי המטבעות שהרי זו לא הפעם הראשונה, ועל כן שומה היה עליה להיות ערוכה שבעתיים לקראתם עם פרוזדור נקי ממפגעים,בכלל זה לוודא הרצפה יבשה ובמידה ומבוצעת ספונג’ה במקום בדיוק באותה שעה, היה עליהם להזהיר את השניים להמתין בחוץ עד לסיום השטיפה,או למצער להציב שלטי אזהרה כי במקום מבוצע ניקיון והרצפה רטובה. אין זאת אלא כי רצפה רטובה יוצרת סביבת עבודה לא בטוחה עבור עשרות העוברים והשבים במקום, בוודאי עבור ספקים המובילים סחורה או ציוד כבד עבור אגד.
33. לאור כל המקובץ לעיל, באתי לכלל דעה כי המפגע הנטען שהוכח לפניי במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי, מהווה סיכון צפוי ובלתי סביר וכי אגד לא נקטה בזהירות המצופה והמתבקשת בנסיבות העניין. בנסיבות אלו, וכפועל יוצא מקביעתי לעיל, הרי שהאחריות לפגיעתו של התובע רובצת לפתחה של אגד.

אשם תורם

34. כאמור לעיל, התובע אף הוא אינו חף מאחריות לקרות התאונה וגם לו תרומה לקרות התאונה. התובע אישר כי הוביל את העגלה תוך שהוא הולך אחורנית במשרדי אגד לכיוון עמדת הקופאי. כאשר נשאל על כך בחקירתו, השיב: “אי אפשר לדחוף אותה קדימה במשקלים הללו זה גם לא נוח”. (פרוטוקול, עמ’ 33). התובע אשר נוהג להוביל את העגלה על תכולתה כדבר שבשגרה מתאים עבורו באופן טבעי את צורת האחיזה הנוחה לו לצורך נשיאת העגלה. עם זאת,לא ניתן להתעלם מכך כי נשיאת העגלה בהליכה לאחור טומנת בחובה סיכומים אינהרנטיים שכן באופן זה אין לתובע שדה ראיה מלא והוא לא יכול לראות ולהבחין במפגע הניצב בדרך. דומני כי בנסיבות דנן התובע לא יכול לצאת “פטור בלא כלום”, שכן שומה היה גם עליו לנקוט משנה זהירות בעת הובלת העגלה לאחור באופן שאינו יכול לראות את הנעשה מאחוריו בכל רגע נתון. בהתחשב בנסיבות המקרה דנן, באתי לכלל מסקנה כי אשמו התורם של התובע בנסיבות המקרה דנן, יועמד על 20%.

החבות וחלוקתה בחזית שבין אגד לאבידר-במישור הנזיקי

35. אגד טוענת כי ככל שתיוחס לה התרשלות כלשהי בחזית מול התובע, הרי שיש להטילה במלואה לפתחה של אבידר שסיפקה לה במועדים הרלוונטיים שירותי שמירה וניקיון וזאת בהתאם להסכם מיום 16/12/2012 (נ/1 להלן: “ההסכם“). קוחול העיד כי בזמנים הרלוונטיים אבידר היא זו שסיפקה לאגד שירותי אבטחה וניקיון של משרדיה על פי ההסכם. מכאן שחברת הניקיון חבה בחובת זהירות כלפי מזמין העבודהבכל הקשור לניקיון המשרדים ושמירה על בטיחות המבקרים במשרדים בכל הקשור לעבודות הניקיון המתבצעות במקום.

36. כאמור לעיל, הן אגד והן אבידרלא מצאו לנכון לזמן מי מעובדיהם שהינם בעלי ידיעה אישית בנוגע לעבודות הניקיון שנעשו באותו יום מר ונמהר במקום, על מנת לשפוך אור על השאלות: מי ביצע העבודות, באיזו תדירות, מה כללו עבודות הניקיון ובאילו שעות נעשו, ואיזה פיקוח נעשה בקשר אליהן. כך גם לא טרחו לזמן מי מבין המנקים שעבדו ביום התאונה במשרדי אגד, הגם שפרטיהם ידועים להם.הימנעות זו מהבאת עדים לא מנעה מאבידר לטעון במסגרת קו הגנתה כי המשרדים לא נשטפו באותו היום, ובכל מקרה, עבודת הניקיון מבוצעת עם ניגוב באמצעות סמרטוט לח ולא באמצעות שפיכת מים. כאמור, טענה זו ניתן לברר בנקל ככל שאבידר הייתה טורחת לזמן מי מעובדיה, אך בחרה משיקוליה שלא לעשות כן, התנהלות שאינה חפה מהשלכות. אדרבא, אבידר הגישה תחילה תצהיר של אלי שבח, מנהל התפעול של אבידר למועדים הרלוונטים אשר בסעיף 4 לתצהירו אכן טען טענות אלו (כי ניקיון משרדים נעשה בשעות הערב ולא בצהרים ובאמצעות ניגוב רצפה בסמרטוט לח בלבד ללא סבון או חומרי ניקוי) ואולם, ראה זה פלא, בעיצומה של ישיבת ההוכחות הודיעה ב”כ אבידר כי העד מטעמה לא יתייצב הגם שזומן לבקשתה באמצעות בית המשפט, ועל כן ביקשה למשוך את תצהירו מתיק הראיות (עמ’ 53 לפרוטוקול). מרגע זה ובהיעדר מצהיר מטעמה, נותרו כל טענות אבידר בעניין זה כטענות בעלמא ללא כל תימוכין במסד הראייתי. ודי אם אפנה בעניין זה להלכה הפסוקה שאוזכרה בסעיף 29 לעיל בכל הנוגע לאי הבאת עד אשר עשויה להיות לו ידיעה אישית לגבי הסוגיה שבמחלוקת.
37. אם לא די בכך, טענה זו של אבידר אינה מתיישבת אף עםסעיף 7.3 בנספח ב’ בהסכם שם נרשם מפורשות כי ניקוי המשרדים והפורזדור יעשה, בין היתר, באמצעות:”שטיפת רצפה בחומר ניקוי ומים בעזרת מגב וסמרטוט”. (ראו סעי 7.2 בנספח ב’ בהסכם) דברים אלו אף מתיישבים עם  עדותו של קוחול (ראו עמ’ 52 לפרוטוקול). על כן, הריני לקבוע כי אבידר באמצעות עובדי הניקיון שלה, היא זו שיצרה את הסיכון בגינו החליק התובע ונחבל.

38. ומה באשר לפיקוח שבצעה אגד על חברת הניקיון כבעלת המקרקעין? כאשר נשאל קוחול כיצד מפוקחת עבודת הניקיון על ידי אגד, השיב:” פיקוח יש לי 6 סגנים , הם מגיעים לכל מתקן של אגד, רואים האם העובד מגיע עם בגדים וציוד והאם מנקה בסדר. האם יש לו את הנשק שנדרש. האם העובד הגיע לעבודה”. (פרוטוקול, עמ’ 48). בהמשך העיד: “פקח מגיע לסניף, בודק שהעובד ניקיון ניקה את השירותים ואת חדר הנהגים, את הפחים והשירותים. כולל מבואה, חדר נהגים. הוא מגיע בבוקר בסביבות 07.00 ועושה ניקיון ישר. אחר כך הוא יוצא ומנקה את מגרש החנייה, בצהרים חוזר אם צריך הוא מנקה ואם לא צריך הוא לא מנקה אבל את השירותים הוא מנקה”. קוחול העיד כי בשעות היום מבוצעת בקרה בסניפים על ידי הסגנים פעם בחודש ובשעות הלילה פעם בשבוע, והעיד: “הנהלים הם מסודרים ליום אך לא כל יום. הפקחים שלי הם נוסעים לסניפים כל הזמן. כל פעם לסניף אחר”.(פרוטוקול, עמ’ 48). קוחול חזר על הדברים בשלב מאוחר יותר בחקירתו והוסיף כי אגד היא זו שמנחה את עובדי אבידר מה לנקות, מתיוהיכן ואף קובעת את מספר המנקים שיעבדו באותו היום. (פרוטוקול, עמ’ 51).

39. מכאן שפעולות הפיקוח עליהן מעיד נציג אגד, תומכות בחובתה כבעלים וכמחזיקה בפועל, כאשר חובה זו לא פוקעת עם חתימה על הסכם התחזוקה עם אבידר. אלא שבמקרה דנן, אגד לא הביאה לעדות אף אחד מהפקחים הללו מה שיכול היה להאיר את עיני בית המשפט ביחס לפיקוח שנעשה ביום האירוע, אם בכלל, לרבות: באילו שעות נעשה הניקיון, מה כלל ומדוע לא העיר המפקח למנקים על ביצוע ספונג’ה ללא הצבת שילוט אזהרה בזמן שידוע לאגד כי עתידים להגיע לסניף ספקי מטבעות הכסף המובלים באמצעות עגלה ידנית כבדה. משכך, לא הוכח כי אגד ביצעה את עבודת הפיקוח כנדרש וכמתחייב בנסיבותיו של המקרה הספציפי שלפניי ועל כן ובניגוד לנטען על ידה, היא לא יכולה לצאת ידי חובתה רק בשל קיומו של ההסכם מול אבידר.

40. לסיכום, אגד כבעלים ומחזיקת המקרקעין חבה חובת זהירות כלפי המבקרים בשטחה בכלל התובע דנן, כאשר מתחם משרדיה, שם ארעה התאונה, מצויים באחריותה ובשליטתה. העובדה כי נשכרו שירותיה של חברה חיצונית לביצוע פעולות ניקיון, אינה מאיינת את חובתה ואינה מפחיתה מאחריותה לוודא ולשמור על סביבה בטוחה למבקרים בשטחה. לאור כל המקובץ לעיל, מצאתי לנכון לקבוע כי בחזית שבין אגד לאבידר, תישא זו האחרונה (אבידר)ב-60% בכל הנוגע לחלוקה במישור הנזיקי.

האם ההסכם בין אגד לאבידר היה בתוקף במועד התאונה?

41. מעיון בהסכם עולה כי תוקפו הנו לשנתיים מיום 16/6/12-18/6/14. (ראו סעיף 30 בהסכם). בסיפה של אותו הסעיף מצוין כי ההסכם הנו המשכו של הסכם קודם מיום 9/5/02 ותוספת להסכם מיום 6/2/12. מאחר והאירוע מושא התובענה הנו מיום 11/1/15,מאוחר לתקופה המוגדרת בהסכם, נשאל קוחול בדבר תוקפו של ההסכם, והשיב: “היה הסכם נוסף בשנת 2015” וציין כי הסכם זה מאריך את התקופה. (פרוטוקול, עמ’ 51). עם זאת, בחקירה חוזרת נשאל קוחול עם איזו חברת ניקיון התקשרה אגד לאחר יוני 2014, והלה השיב: “רשת ביטחון. אחרי ההסכם שהסתיים רשת ביטחון לקחה את הניקיון, והשמירה נשארה אצל אבידר”. כאשר התבקש העד על ידי בית המשפט לחדד ולבאר את מועד החלפת חברת הניקיון, השיב:” משנת 2015 בתחילה או בסוף שנת 2014. החברה רשת ביטחון”. (פרוטוקול, עמ’ 53). בנסיבות אלו, בתום ישיבת ההוכחות ביקשה אגד לזמן עד נוסף בנוגע לעצם קיומה של יריבות מול אבידר, בקשה אשר נדחתה במעמד הדיון מהנימוקים המנויים בה. לאחר ישיבת ההוכחות הגישה אגד בקשה לצירוף ראיות נוספות (שלוש חשבוניות), וזאתעל מנת לבסס את טענת היריבות מול אבידר במועדים הרלוונטיים לתאונה, כאשר לטענתה העד מטעמה נפל לכלל טעות במעמד הדיון בכל הנוגע לתוקפו של ההסכם. בהחלטה מפורטת מיום 30/8/20 התרתי את צירוף שלוש החשבוניות ואפשרתי לצדדי ג’ לזמן בשנית את קוחול לחקירה משלימה וממוקדת בעניין זה.מעיון באותן שלוש החשבוניות המתייחסות לחודשים ינואר 2015 ועד מרץ 2015, עולה כי הן הוצאו על ידי אבידר עבור אגד בגין שירותי שמירה וניקיון לחודשים הללו. בנוסף, על החשבוניות מוטבעת החותמת קוחול, אשר היה הגורם שאישר את התשלום, כאשר בכל אחת מהן מצוין בכתב יד הסכום ששולם לאבידר עבור שירותי ניקיון, בנפרד משירותי שמירה.

42. ביום 15/2/21 התקיימה חקירתו המשלימה של קוחול, במהלכה טען כי בחקירתו הקודמת נפל לכלל טעות, שכן מבדיקה חוזרת הסתבר לו שאבידר עבדה בתקופה הרלוונטית לתאונה ועד סוף חודש מרץ 2015, כאשר חברת “רשת ביטחון” לקחה על עצמה את אספקת שירותי הניקיון לאגד החל מאפריל 2015 ולא לפני כן. (פרוטוקול, עמ’ 65-66). העד נחקר ארוכות על העובדה כי החלוקה בחשבוניות בין שירותי שמירה לניקיון רשומה בכתב יד ולא באופן מודפס, והשיב: “אני לא שמתי לב למה שרשום אבל את החשבונית אני מאמת כל פעם. מה שמודפס על החשבונית אני מאמת”.(פרוטוקול,עמ’ 63).לשאלת בית המשפט הוסיף כי הסכום המודפס על החשבוניות מתייחס לשירותי שמירה וניקיון כמקשה אחת. (פרוטוקול, עמ’ 66).

43. לאחר שעיינתי בטענות אגד ואבידר בעניין זה, באתי למסקנה כי די בשלוש החשבוניות שהציגה אגד כדי לבסס את טענת היריבות מול אבידר ולקבוע כי למצער בחודש ינואר 2015 (חודש התאונה), סיפקה אבידר לאגד שירותי שמירה וניקיון כנטען על ידה, כאשר אבידר לא סיפקה כל ראיה סותרת שיש בה כדי להפריך טענה זו של אגד. מעבר לכך, בסעיף 31 בהסכם נרשם בזו הלשון: ” תקופת ההסכם תוארך אוטומטית לתקופת הארכה נוספת של שנה אחת בכל פעם וזאת לפי תנאי הסכם זה אלא אם הודיע אחד מהצדדים לצד האחר בכתב לפחות 45 יום לפני תום תקופת ההסכם או תום תקופת ההארכה לפי העניין על רצונו להביא הסכם זה לידי סיום“. (הדגשה שלי- א.ב). מאחר שאף לא מי מהצדדים טען להפסקת ההתקשרות, או הציג מסמך בכתב המעיד על סיום ההסכם, אזי גם מלשון ההסכם מתבקשת מאליה המסקנה כי ההסכם הוארך באופן אוטומטי בהסכמת הצדדים. בנסיבות אלו באתי למסקנה כי אבידר נהגה בחוסר תום לב עת ניסתה לנער חוצנה ממעורבות כלשהי בטענה כי ההסכם לא היה בתוקף במועד התאונה, הגם שלא טרחה לזמן עד כלשהו מטעמה שיעיד פוזיטיבית בדבר הנטען על ידה, ואף וויתרה על העדת העד שאת תצהירו הגישה. דומני כי מוטב היה שטענות אלו לא היו מועלות כלל, שהרי הן אך האריכו את ההליך שלא לצורך ואך הכבידו על בית המשפט להידרש ולדון בפלוגתאות מיותרות הנטענות בעלמא ללא כל תימוכין ורק בגלל שהעד של אגד (קוחול) נתפס לכלל טעות. ויודגש, פלוגתא מיותרת זו אילצה את בית המשפט לדון בבקשת ביניים לצירוף ראיות ולשריין מועד נוסף ביומנו, וזאת מעבר לכל היריבויות והחזיתות הרבות ששומה היה על בית המשפט לברר בשים לב לריבוי ההודעות לצד ג’ ו- ד’ שנשלחו במסגרת תובענה זו. לאור כל המקובץ, מצאתי לקבוע כי ההסכם בין אגד לאבידר היה בתוקף במועד התאונה.

האם תניית השיפוי בהסכם לטובת אגד חלה בענייננו?

44. לאחר שקבענו לעיל כי ההסכם בין אגד לאבידר היה בתוקף במועד התאונה, הינה אנו נדרשים לדון כעת בשאלה שאף היא שנויה במחלוקת בין הצדדים: אם תניית השיפוי המנויה במסגרתו, חלה במקרה דנן על מערך היחסים בין אגד לאבידר?

45. במקרים בהם קיימת תניית שיפוי חוזית בין מזמין עבודה לקבלן, הכירה הפסיקה בתוקף לתניית השיפוי, גם כאשר ההסכמה נסובה על אחריותו הנזיקית העצמאית של הטוען לשיפוי (ע”א 3182/93 משה”ב חברה לשכון בנין ופיתוח בע”מ נ’ כחלון ואח’, פ”ד נ(1) 210).הרציונל של הלכה זו נעוץ בהנחה כי ההסכמה לקבלת תניות אלה, חד צדדיות ככל שיהיו, אינה אלא פועל יוצא של שיקולים מסחריים, כלכליים או שיקולי כדאיות אחרים, ואל לו לבית המשפט להתערב בהסכמת הצדדים בעניינים אלה (ע”א 971/90 חרושת ברזל פתח תקוה בע”מ נ’ סמרי יוסף, פ”ד מו(4) 421) ראו סעיף 6 לפסק הדין העוסק בהסכם השיפוי:”בבירור תביעת שיפוי חוזית לא תהא איפוא אשמת הצדדים נקודת המוצא, אלא השאלה תהא: מהו הנזק עליו התחייב הנתבע בהסכם לשפות את התובע? הענין הוא ענין של גילוי דעת הצדדים ולא של יושר”. בבירור תביעת שיפוי חוזית, נקודת המוצא תהיה השאלה מהו הנזק עליו התחייב קבלן האחזקהלשפות את המזמין, במקרה דנן אבידר, תוך בחינת גילוי דעת הצדדים להסכם ואומד דעתם (ראו ע”א 541/67 חברת מקורות עמ’ נ’ שאלתיאל, פ”ד כב(1) 625, 633-634 (1968).

46. מן הכלל אל הפרט; על תנאי ההתחייבות אשר נטלה על עצמה אבידר כלפי אגד אנו למדים מסעיף 21.1 להסכם וזו לשונו: “החברה תהיה אחראית לכל נזק ישיר ו/או עקיף ו/או תוצאתי ו/או אבדן ו/או גניבה ו/או הפסד מכל סוג שהוא(להלן: הנזק) שייגרם לאגד ו/או לרכושה ו/או לחבריה ו/או לעובדיה וכל מי מטעמה ו/או לכל צד שלישי על ידי החברהו/או עובדיה ו/או מי מטעמה, במעשה ו/או במחדל רשלניים ו/או בזדון בקשר עם ו/או כתוצאה מביצוע התחייבויותיה לפי הסכםזה ו/או אי ביצוען ו/או ביצוען החלקי ו/או הלקוי”. (ההדגשה אינה במקור). לשון אחר: אבידר תהיה אחראית לכל נזק שייגרם לאגד ו/או לצד שלישי (התובע) על ידי אבידר כתוצאה מביצועה התחייבויותיה לפי ההסכם.

47. כאמור, נקודת המוצא בבחינת תניית השיפוי הנה מהו הנזק עליו התחייבה אבידרבהסכם לשפות אתאגד.סבורתני כי במקרה דנן לשון תניית השיפוי כוללת בחובה גם פיצוי בו תחוייב אגדלשאת בגין נזק גוף שנגרם לצד ג’ (התובע) בגין רשלנות או מחדל של קבלן הניקיון בקשר להתחייבויותיו לספק שירותי ניקיון בהתאם לתנאי ההסכם. לשון אחר, תניית השיפוי, קובעת כי אבידר תשפה את אגד בגין מחדליה הישירים של אבידר, להבדיל ממחדליה העצמאיים של אגד שלא מנעו את קרות התאונה ובכך תרמו להתרחשותה. כפי שמצינו לעיל, אגד אינה מתפרקת מחובותיה לפקח על עבודת הניקיון שנעשית בשטחה אך בשל קיומו של הסכם מול קבלן ניקיון והדבר אף מעוגן בסעיף 13 להסכם. קיומו של ההסכם אף לא מבטל את חובותיה העצמאיות כבעלת ומחזיקת המקרקעין למנוע מפגעים בשטחה אשר היא יודעת על קיומם. ודוק, בנסיבות דנן הובהר כי לסניף אגד יש מנהל, סדרן, מפקח (שלא זומנו לעדות) ואף קופאי (זומן על ידי אבידר דווקא), כולם עובדי אגדאשר שהו במקוםועל כן שומה היה עליהם למנוע ולאסור כליל ביצוע פעולת שטיפת רצפה עם מים וסבון באמצעו של יום עבודה עמוס לעייפה בעובדים וספקים הפוקדים של הסניף.

48. במצב דברים זה, לא מצאתי לנכון להטיל את מלוא החבות מכח תניית השיפוי הנ”לעל אבידר, שהרי גם לאגדתרומה ישירה,עצמאית ובלתי תלויה בהתרשלותה של אבידר, באי מניעת התאונה. עם זאת, תניית השיפוי אינה אות מתה ודומני כייש מקום ליתן לה ביטוי בגין החיוב שנטלה על עצמה אבידר, שהרי בל נשכח כי המעוול הישיר והבלתי אמצעי שגרם למפגע ולנזק שארע לתובע בעטיו, היא בראש ובראשונה אבידרובמעשה זה, גרמה נזק גם לאגד אשר נאלצה להיות מעורבת ונגררה בעל כורחה כבעלת דין להליך בשל יחסי השכנות הישירים מול התובע (מבקר בר רשות מול מחזיק ובעל המקרקעין).ועל כן מתוך 40% חלקה של אגד בחבות, תשפה אבידר את אגד בשל תניית השיפוי במחצית, קרי בסך 20%.

התחייבות של אגד לבטח את אבידר במסגרת הפוליסה שהוצאה לאגד- האמנם?

49. בסיכומיה טוענת אבידר לראשונה כי אגד התחייבה לצרפה לפוליסת ביטוח רכוש ואחריות כלפי צד ג’ ומפנה בעניין זה לסעיף 22 להסכם. דין טענה זו להידחות מניה וביה. ראשית, עסקינן בטענת “חרב” ולא “מגן” בעוד שאבידר לא פתחה כל חזית ישירה כנגד אגד. שנית, גם בכתב ההגנה של אבידר במסגרת ההודעה לצד ג’, אין לטענה זו כל זכר ומשכך אין המקום להעלותה בפעם הראשונה בשלב הסיכומים בבחינת הרחבת חזית אסורה. די בדברים אלו כדי לדחות טענת אבידר בעניין זה. במאמר מוסגר אציין כי המענה של אבידר בסיכומיה, לטענת אגד המתבססת על תניית השיפוי, לא מובן כלל ועיקר ולא ירדתי לסוף דעתה: אבידר מבקשת לכרוך את ההתחייבות של אגד לבטח את אבידר (טענה שהועלתה כאמור לראשונה בסיכומים מבלי שנפתחה כל חזית כזו ועל כן נדחית על הסף) כהתחייבות הדדית המבטלת מכללא את תניית השיפוי מאחר וגם אגד לא עמדה בהתחייבותה לכלול את אבידר בביטוח. אין בידי לקבל טענה זו שכן הא בהא לא תליא.

50. למעלה מן הצורך ובהתייחס לטענה נוספת שמעלה אבידר בסיכומיה, מצאתי לציין כי מעיון בהסכם עולה כי אכן בעותקשהוגש חסרים סעיפים 22.1-22.6. טוענת אבידר בעניין זהכי הדעת נותנת שהדבר נעשהעל ידי אגד במכוון בנימוק כי: “סעיפים חסרים אלה עומדים לאגד לרועץ”.אכן, ככלל, רצוי להגיש נוסח מלא של הסכם עליו בעל דין מבקש להתבסס. עם זאת, במקרה דנן ברור כי אגד מיקדה טענתה לעניין ההסכם בתניית השיפוי והתחייבות לביטוח ואין חולק כי אלו כלולים בעותק ההסכם שהוגש. מאידך גיסא,לא ברור מה מנע מבעד אבידר להגיש את נוסחו המלא של ההסכם, מה שיכול היה להוכיח טענתה כביכול, כי הסעיף שהושמטאכן פוגם בקו התביעה של אגד כלפיה. משלא הוגשו הסעיפים החסרים ולא ידוע לבית המשפט מה תוכנם, נותר טענתה זו של אבידר כטענה בעלמא, שאף היא כקודמתה רצוי שלא הייתה מועלית כלל בהיותה מתעלמת במפגיע מדיני ראיות מקובלים, שהרי ברי לכל בר דעת כי לא ניתן לקבוע ממצא פוזיטיבי כלשהו על סמך ראיה חסרה ואשר בנקל יכולה הייתה להיות מוגשת על ידי הצד שמבקש לבסס עליה ממצא. ודוק, אין זה מתפקידו של בית המשפט להשלים עבור הצדדים או מי מהם, את המסד הראייתיהחסר על פי “ההיגיון”, כפי שמבקשת אבידר מבית המשפט לעשות (סעיף 5 לסיכומיה), מבלי שהיא עצמה טרחה לצרף מטעמה קצה קצה של ראיה כלשהי לביאור המסד הראייתי,לא בפן הנזיקי בחזית שבינה לבין אגד ולא בפן החוזי בכל הנוגע לתניית שיפוי והתחייבות לביטוח.

ההודעה לצד ג’ בחזית שבין אגד ל”הראל”- טענה לקיומו של כיסוי ביטוחי בהראל עבור אגד

51. עוד טוענת אגד בהודעה לצד ג’, כי אבידר התחייבה במסגרת ההסכם לצרפה כמבוטחת נוספת בפוליסה בה מבוטחת היא עצמה על ידי חברת “הראל”ומפנה בסיכומיה לסעיף 20.6 להסכם. במסגרת זו טוענת אגד כי מאחר ואבידר מיוצגת בהליך זה מכוח פוליסה שנערכה לה על ידי הראל, אזי ברור כי הראל מכירה בכיסוי הביטוחי בהתאם להתחייבויות החוזיות שבין אגד לאבידר. אין בידי לקבל טענה זו ואסביר; אמנםבסעיף 20.6 בהסכם צויין: “הכיסוי על פי הפוליסה יורחב לכלול כמבוטח נוסף את אגד בגין חבותה השילוחית כמזמין השירות עבורה ועבור אחרים בכל הנובע מפעולותיה של החברה כמוגדר בפוליסה ובכפוף לתנאיה ולסייגיה“. עם זאת, עיון ברשימה לפוליסת ביטוח חבות כלפי צד ג’שהוציאה הראל עבור אבידר, אותה אף צירפה אגד לראיותיה (נ/3), מצביעה כי הפוליסה מכסה את חבותה של אבידר בלבד ואין בה זכר להוספת אגד כמבוטחת נוספת בפוליסה.

52. על מנת לשפוך אור על היקף הכיסוי הביטוי של הפוליסה זימנה אגד את גב’ ליזי חזק, חתמת בכירה בחברת הביטוח הראל (להלן: “החתמת“). כאשר נשאלה החתמת מי מבוטחת בפוליסה מושא התובענה השיבה: “בטחון שירותי אבידר בע”מ ואבידר תקשורת בע”מ”, וזאת לתקופה שבין 1.1.15 ועד ליום 31.12.15. (פרוטוקול, עמ’ 58). כאשר נשאלה אם חברת הביטוח עורכת את הפוליסה בהתאם להסכמות של המבוטח עם צד ג’ אחר, השיבה:” אנחנו לא צד בהסכם עם הלקוח ואנחנו לא מבקשים לראות את ההסכמים” (פרוטוקול, עמ’ 59). בהמשך, כאשר נשאלה החתמת אם אבידרבקשה להנפיק כיסוי ביטוחי גם עבור אגד במועד הרלוונטי לתאונה,ועל כך השיבה בשלילה. (פרוטוקול, עמ’ 59).

53. אגד מסרבת לקבל את הדין ואת עדותה זו של החתמת, העלתה בתום חקירתה את הטענה לפיה החתמת לא הביאה עמה את תנאי הג’קט של הפוליסה למרות שהתבקשה לעשות כן, ועל כך שבה ומעלה בסיכומיה את הטענה שנדונה בעבר עד דק ,לפיה צדדי ג’ מסתירים לאורך כל ההליך ובצורה מכוונת את הפוליסה הרלוונטית המכסה גם את אגד, ובכך גורמות לאגד נזק ראייתי שעליהם לחוב בגינו. כתימוכין לטענתה, שבה אגד ומפנה לבקשתה למחיקת כתב הגנתם של צדדי ג’, בשל אי השלמת הליכים מקדמיים. אין בידי לקבל טענות אלו של אגד.ראשית, באשר לטענה כי העדה נמנעה מהבאת מלוא תיק הפוליסה, די באם אפנה להחלטתי מישיבת ההוכחות בעמ’ 61 לפרוטוקול אשר דחתה את בקשת אגד לשריין מועד הוכחות נוסף לזימון העדה עם תיק הפוליסה המלא, משזה לא התבקש בבקשת הזימון המקורית של אגד. שנית, מעיון בתגובה שהגישו צדדי ג’ לבקשת אגד למחיקת כתב הגנה בשל אי קיום הליכים מקדמיים,עולה כי כבר אז טענה הראל כי הביטוח שהוצא לאבידר אינו כולל את חבותה של אגד בזמנים הרלוונטיים. טענה זו מתיישבת עם עדותה של החתמת במעמד הדיון שלא נסתרה ולמעשה תומכת את הנטען בתגובה. במסגרת זו הסבירה החתמת בצורה מפורשת את סיבת זימונה לדיון כפי שהיא הבינה: “הוזמנתי להעיד על אישור קיום ביטוחי…אתמול עברתי על כל המסמכים הסרוקים במערכת וכל המיילים ולא הייתה כל בקשה של אגד לחתום על אישור ביטוח” ובהמשך אישרה כי גם אבידר לא ביקשה מהראל אישור כיסוי ביטוחי עבור אגד. בהמשך דבריה הסבירה כי התבקשה לבדוק קיום אישור כיסוי ביטוחי לאגד לשנת 2015 ואכן נמצא אישור כאמור ואולם תוקפו החל מ- 1/6/15 עד סוף השנה קרי למחצית השניה של שנת 2015 בעוד שהתאונה דנן ארעה ברבעון הראשון ביחס אליו כאמור לא הוצא אישור כיסוי ביטוחי עבור המזמין, היא אגד.(ראה עדותה בעמ’ 59 לפרוטוקול).

54. בנסיבות אלו, לא ירדתי לסוף דעתה של אגד ששבה וטוענת כי בוטחה במסגרת הפוליסה. העובדה שאבידר לא פעלה בהתאם לתנאי ההסכם, ולא דאגה כי אגד תיכלל אף היא כמבוטח נוסף בפוליסה שהנפיקה הראל לאבידר למחצית הראשונה של שנת 2015, אינה מקימה חבותביטוחית כלפי הראל, אשר כלל איננה צד להסכם בין אגד לאבידר וכאמור לא הוכח כי הוציאה אישור כיסוי ביטוחים לאגד. אדרבא, בחזית בין אגד כמבוטחת פוטנציאלית להראל כמבטחת, דווקא מחובתה של אגד לוודא אכיפת התחייבותה של אבידר כלפיה, לכלול גם את אגד במסגרת הביטוח ולוודא זאת בתחילת כל שנה עם חידוש ההסכם(בין אם במפורש ובין אם במשתמע, חידוש אוטומטי כמו במקרה דנן) וככל שאגד נמנעה מעשות כן אין לה אלא להלין על עצמה בלבד. לאור כל האמור לעיל, דין ההודעה לצד ג’ כנגד הראל בטענה לכיסוי ביטוחי של אגד- להידחות.

ההודעה לצד ד’ בחזית שבין צדדי ג’ למעסיק של התובע

55. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל דעה כי גם למעסיקו של התובע ישנה תרומת חבות לקרות התאונה, הגם אם התובע לא פתח נגדו חזית ישירה, משיקולים המנויים עימו (למשל, עצם העובדה כי עודנו מועסק אצלו). להלן אנמק טעמיי בקצרה; הלכה פסוקה, כי במערכת היחסים שבין המעסיק לעובד, ככלל, קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית במרבית המקרים. במסגרת זו, שומה על המעביד החובה לנקוט באמצעים סבירים כדי להגן על העובד מפני סיכונים המצויים במקום או בתהליך העבודה ולספק לו סביבת עבודה בטוחה. זוהי חובה המוטלת על המעביד באופן ישיר ואישי, והיא אינה ניתנת להעברה (ראה מ’ ויסמן, “תביעות רשלנות בנזיקין”, עמ’ 429-439 והאסמכתאות המובאות שם). הרציונל לכך הוא בהנחה, שהמעביד הסביר הינו האחראי על אופן עבודתו של העובד, ותנאים וסיכונים הקשורים לסביבת העבודה נתונים לפיקוחו ולשליטתו. המשמעות המעשית היא, כי מיוחסת לו צפיות טכנית ונורמטיבית לגבי נזק העתיד להיגרם לעובד (ראה ע”א 707/79 וינר נ’ אמסלם, פ”ד לה(2) 209; ע”א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע”מ נ’ אסתר מרציאנו, פ”ד לו(2) 592; ע”א 5425/97 עיריית קרית מוצקין נ’ נטליה דביר, פ”ד נג(3) 172). היקף האחריות המוטלת על המעביד הינה רחבה למדי. על המעביד מוטלת חובה פוזיטיבית המתבטאת בצורך להזהיר את עובדו מסיכונים קיימים, להדריכו ולפקח עליו, למנוע באופן אקטיבי את קיומם של סיכונים במקום העבודה ולספק ציוד נאות (ראה מ’ ויסמן, הנ”ל, עמ’ 440-469 והאסמכתאות המובאות שם).
56. עם זאת, בכל תביעה בגין תאונת עבודה יש לבחון את נסיבותיו של המקרה על מנת לבחון האם התקיים יסוד ההתרשלות מצד המעסיק, דהיינו, הפרת חובת הזהירות. לשון אחר, יש לבחון האם בנסיבות המקרה הספציפי, היה מדובר בסיכון בלתי סביר שהתממש וגרם לנזק והאם הייתה אפשרות בידי המעסיק לצפות מבעוד מועד את קרות הנזק או את הליך הגרימה, להבדיל ממצב בו המעביד התעלם ביודעין או מתוך עצימת עיניים מסיכון בלתי סביר הכרוך בביצוע העבודה. ראה בעניין זה ע”א 663/88 יהודה שריזיאן נ. לבידי אשקלון בע”מ מז(3)225 בעמ’ 229-230:”אמצעי הזהירות הסבירים הינם פונקציה של אופיו יוצא הדופן של הסיכון, של מידת הסיכון, ושל מידת הסכנה לשלומו ולבריאותו של העובד, הנובעת מאותו סיכון אם אכן יתממש. ההבחנה בין סיכון “רגיל” לסיכון “שאינו רגיל” משתנה מעניין לעניין על פי נסיבותיו ובכל מקרה תישאל שאלת הציפיות…” (הגדשה אינה במקור- א.ב.)

57. ולענייננו; אבידר זימנה לעדות את אמיר יהודה מעסיקו הישיר של התובע (להלן: “המעסיק“). הצורך בזימונו על ידי אבידר התעורר בשל העובדה כי המעסיק הודיע על כך שאין בכוונתו להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, הגם שהינו בעל דין בתובענה (צד ד’). בחקירתו אישר כי משקל כל אחד מקרטוני המטבעות (כסף קטן שככל הנראה נועד לשמש עודף באותם הימים) אותם נשא התובע הנו במשקל של 7-8 ק”ג, כאשר משקלה המלא של עגלה העמוסה בשלושים ארגזים מגיע ל- 210 ק”ג.(פרוטוקול, עמ’ 64). עוד העיד המעסיק כי מקובל להוביל את העגלה בצעידה אחורנית במשקלים אלו, כאשר גובה הארגזים אינו מאפשר הובלה בצעידה קדימה, ולמעשה המעסיק מאשר כי זו שיטת העבודה הנהוגה בה תודרכו עובדיו. המעסיק שב וטען בחקירתו ובסיכומיו כי העגלה תקנית ומותאמת לנשיאת משקלים אלו, אין בה כל סכנה בטיחותית, ושיטת העבודה הנהוגה במסגרתה מובילים המשא תוך צעידה לאחור הנה השיטה שהוכחה כבטוחה ויעילה ביותר.

58. מקובלת עלי טענתו של המעסיק, המתבססת על ניסיונו רב השנים, כי נוח יותר לשאת את העגלה בצעידה לאחור, דבר שאף מתיישב עם דבריו של התובע. עם זאת, סבורתני כי צעידה אחורנית תוך כדי הובלתעגלה ידנית העמוסה בשלושים ארגזים המונחים זה על גבי זה עד גובהה המקסימלי, ללא דפנות בצדי העגלה (ראה תמונה שצורפה למוצגי התובע), במשקל כולל של 210 ק”ג, טומנת בחובה סיכונים אינהרנטיים,שהרי אין למוביל כל שדה וראיה והנו צועד למעשה כסומא באפילה בתקווה לא להיתקל בדבר מה, כאשר כל מכשול בדרך יכול לגרום בנקל להתהפכות העגלה על תכולתה על מי שמוביל את העגלה, כפי שארע, למרבה הצער, במקרה דנן. הדעת נותנת כי העמסת משקל נמוך יותר על העגלה הייתה מפחיתה את סיכון התהפכות העגלה באופן ניכר ואף מאפשרת צעידה קדימה עם העגלה שעמוסה במספר מופחת של ארגזים באופן ששדה הראייה לא ייחסם. אמנם,התנהלות זו הייתה מאלצת את התובע לגשת מספר פעמים הלוך ושוב אל המשאית על מנת לפרוק את כל ארגזי המטבעות וייתכן ואך הייתה מאריכה את זמן העבודה, אך חיסכון בזמן אינו יכול להוות שיקול הגובר על בטיחות העובד.

59. בנסיבות אלו, סבורתני כי גם למעסיק ישנה תרומת אחריות. עם זאת, חלקו באחריות קטנה ביחס לחלקה של שולחת ההודעה ( אבידר) שהינו המעוול הישיר האחראי לקיומו של המפגע שגרם לתאונה. לאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי לקבוע כי מתוך 60% משיעור הנזק שהוטלו על אבידר, יישא המעסיק ב- 30%. (30% X 60%= 18% מהנזק) ואילו אבידר תישא ב- 70%מתוך ה- 60% על חלקה, קרי בסך של 42% מהנזק. (אבידר + מעסיק: 42%+18%=60%).

סוגיית הנזק:

טיב הפגיעה והנכות הרפואית

60. יום לאחר התאונה (12.1.15) פנה התובע לבית החולים וולפסון שם אובחן כסובל מ” שבר תלישה של קונדיל פמורלי מדיאלי” בברך ימין. ביום 15.7.15 עבר התובע ניתוח ארתרוסקופיה בברך בהרדמה כללית.מטעם התובע הוגשה חוות דעת אורטופדית מיום 3.6.16 ערוכה על ידי ד”ר דוד יהודה, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בקשר לתאונה בשיעור 20% בגין פגיעה מפרקית בברך ימין לפי סעיף 35(1)ג’. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת נגדית מיום 10.7.17  ערוכה על ידי ד”ר חזאן פאדי, אורטופד, אשר קבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הפגיעה בברך ימין לפי סעיף 35(1)ב’. עוד ציין המומחה כי בעברו של התובע פריקות חוזרות ונשנות בכתף שמאל המשפיעות על תפקודו, וזאת ללא כל קשר לתאונה.

61. נוכח הפערים בין חוות הדעת מונה ד”ר נחום הלפרין, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיאשר ערך חוות דעתו ביום 16.2.18. ד”ר הלפרין קבע בחוות דעתו כי בשל התאונה נגרם “שבר תלישה של מדיאל אפיקונדיל-קונדיל בברך”. עוד מציין המומחה כי:” בבדיקה קיימת רגישות בתא הפנימי של ברך ימין , במפרק פיקה ירך ובאיזור פופליסאלי. הכאבים קיימים גם בביצוע טסטים פרובוקטיבים לברך. הגבלה מינימאלית בטווחי התנועה.” אשר למגבלות התפקודיות קבע המומחה: ” המגבלות התפקודיות קיימות בפעילות מאומצת של הברך הימנית“. המומחה העריך  נכותו הצמיתה של התובע בשל הפגיעה בברך בשיעור של 10% החל מיום 16.9.15 (תום הנכויות הזמניות) על פי סעיף 35(1)ב לתקנות המל”ל.

62. אשר לתקופות אי הכושר הזמני קבע המומחה כדלקמן: תקופת אי כושר מלאה למשך 3 חודשים מיום התאונה, לאחר מכן נכות זמנית בשיעור 50% עד לניתוח ארתרוסקופיה אותו עבר התובע. לאחר הניתוח קבע המומחה אי כושר מלא לשבועיים, לאחר מכן 50% לשבועיים נוספים ו20% לחודש נוסף. מכאן, שהמומחה קבע לתובע תקופת אי כושר זמנית מצטברת למשך 8 חודשים.כאן המקום לציין כי לאור האזכור של פריקות חוזרות ונשנות של הכתף בחוו”ד הן על ידי מומחה הנתבעת והן על ידי מומחה בית המשפט אשר התייחס לכך גם במסגרת התשובות לשאלות ההבהרה ששלחה אליו הנתבעת(נ/6), הגישה אגד בקשה לבדיקה חוזרת של התובע על ידי מומחה בית המשפט על מנת שהתייחס גם למצב הכתף. בקשה זו נדחתה על ידי בהחלטה מנומקת, וזאת מפאת היעדר כל קשר סיבתי בין התאונה לתחלואת הכתף. (ראו החלטה מיום 14.3.18).

63. אף לא מי מהצדדים ביקש לזמן את המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לחקירה נגדית על חוות דעתו, ובכך הסכינו שני הצדדים גם יחד עם קביעותיו וממצאיו ולא נותר לבית המשפט אלא לאמצם כמות שהם. בעניין זה אפנה להלכה בעניין ע”א 293/88יצחק ניימן בע”מ נ’ מונטי רבי (פורסם בנבו).

64. כאמור, התאונה הוכרה על ידי המל”ל כתאונת עבודה. ועדת המל”ל קבעה כי לתובעה נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% כתוצאה מהתאונה החל מיום 1/4/2016 ומצאה להפעיל בעניינו את תקנה 15 במחצית.

הנכות התפקודית –עיסוקיו של התובע עובר לתאונה ולאחריה וגריעה מכושר ההשתכרות

65. התובע יליד 10/11/1979 , כיום בן 42, נשוי ואב לשלושה, נהג וסבל במקצועו, חסר השכלה פורמלית כלשהי. בתצהירו וחקירתו מציין התובע כי סיים 11 שנות לימוד ועובד אצל מעסיקו (צד ד’) החל מיום 1/8/2012 ועד היום. בחקירתו טוען התובע כי מאז חזרתו לעבודה לאחר התאונה במאי 2016 עובד כנהג וכמאבטח בלבד, והפסיק לעבוד בעבודת סבלות בשל מגבלותיו הקשורות בתאונה. טענתו זו של התובעבדבר הפסקת עבודתו כסבל ומעבר לתפקיד נהג ומאבטח, נתמכת הן בעדותו של המעסיק יהודה אמיר והן בעדותו של דגמי, עמיתו לעבודה. עוד טוען התובע כי לאחר התאונה נאלץ לצמצם את היקף משרתו ל-7 שעות ביום בלבד במקום 8-10 שעות עובר לתאונה, וזאת מאחר שאין ביכולתו לבצע עוד עבודות סבלות. (פרוטוקול, עמ’ 39-40). מעסיקו של התובע שנחקר אף הוא בעניין זה טען כי התובע הסכים לחצי משרה וזה הסיבה כי משתכר “כ-50% מהמשכורת שהרוויח אז”. (פרוטוקול, עמ’ 66). עם זאת, בהמשך העיד כי הסיבה לירידה בשכר נעוצה במהות עבודתו כאשר: “התובע לא מרים, לא יורד אפילו מהאוטו וזו הסיבה”. (פרוטוקול, עמ’ 66).

נתוני שכרו של התובע  עובר לתאונה ואחריה

66. נתוני השתכרותו של התובע עובר לתאונה ולאחריה כעולה מתלושי השכר לשנים 2014-2020 כפי שצורפו לתצהירי הצדדים, והוגשו לתיק בית המשפט מעלים את תמונת השכר המוצגת בטבלה הבאה:

67. עיננו רואות, אפוא, כי עובר לתאונה עמד שכרו של התובע בשערוך להיוםעל כ-9,500 ₪ ברוטו, בעוד ששכרו הממוצע בשש השנים שחלפו מאז התאונה (2017-2020) עומד על סך של 5,800₪. מכאן, ששכרו נגרע בכ-40%ביחס לשכרו עובר לתאונה. עת נשאל התובע מדוע ממשיך להשתכר שכר כה זעום הנושק לשכר המינימוםואינו מנסה לחפש עבודה בשכר גבוה יותר, השיב: “לא למדתי וסבלות זו עבודתי כל הזמן. יהודה הוא אחד כזה שמכיר אותי לפני שנולדתי. אבא שלי עבד אצלו והוא אחד כזה שעוזר לי עם כספים ומסתדר איתי ומעסיק אותי כמאבטח. אני היחיד בעסק שעובד בלי סבלות. אין כזה עובד בחברה. אז הוא נתן לי את האופציה הזאת להיות נהג בלבד. הוא תומך ועוזר לי וזו הסיבה שאני מפחד לעזוב…(המשרה) הופחתה בגלל שאני לא מסוגל לעשות עבודות סבלות. שאר החברים לעבודה עובדים יותר משבע שעות…היום אני ב- 12 אחת בבית” (עמ’ 39 לפרוטוקול). ובהמשך: “לא יכול לעבוד בסבלות. בשביל ללמוד צריך כסף…מקום העבודה שכרגע אני נמצא בו הוא קרקע יציבה מבחינת עבודה, ואם אפסיד גם את זה אני לא יודע לאן אלך…כרגע אני לא מוכן להפסיד את העבודה שלי הקיימת”. (פרוטוקול, עמ’ 39,42 ). בהמשך העיד: “הסיבה שאני נשאר במקום הזה, כי הבן אדם הזה עוזר לי מעבר”. (פרוטוקול, עמ’ 43). בסיכומיו מבקש התובע כי בית המשפט יקבע כי נכותו התפקודית מגיע לכדי 50%. מנגד גורסת אגד כי נכותו התפקודית נמוכה מזו הרפואית. אין בידי לקבל את טענותיהם הקוטביות של הצדדים בעניין זה, ואסביר.

68. התובע מעיד בהגינותו כי הסיבה להישארותו במקום העבודה בשכר אותו מרוויח הנה חששו סובייקטיבי מהעתיד הלא נודע, ויציבות תעסוקתית ממנה נהנה בשל הקשר האישי עם מעסיקו, וזאת חרף הירידה המשמעותית בשכרו. עם זאת, נכות רפואית בברך בשיעור 10% אין בה כדי להצדיק הפחתת שכר של 40%, הגם אם מקובלת עליי הטענה כי התובע איבד כושרו לעבוד כסבל ולשאת משקלים כבדים. העובדה כי התובע בחר להישאר במקום העבודה בשכר זעום המסתכם בשכרמינימום משיקוליו שלו, אינה יכולה להוביל לקביעה כי נכותו התפקודית מקבילה להיקף הגריעה מהשכר ואף ליותר מכך כפי שעותר התובע, מה גם שמעדותו של התובע עצמו עולה כי הלה עובד משרה חלקית בלבד ואינו ממצה את מלוא פוטנציאל ההשתכרות הקיים שלו במומו עת גם לשיטתו מסיים יום עבודה עד השעה אחת בצהרים. מנגד, אינני מקבלת טענת אגד כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה מזו הרפואית. עסקינן בנכות אורטופדית בברך שלא יכולה להיות מחלוקת כי הנה בעלת משמעות תפקודית לתובע בעל 11 שנות לימוד, חסר השכלה פורמלית כלשהי, אשר כל חייו הבוגרים עבד בעבודות פיזיות ועובר לתאונה עבד כסבל, עבודה פיזית מאומצת לכל הדעות. נכות זו של התובע תהא מנת חלקו למותר חייו ועימה ייאלץ להסכין ולהתמודד.

69. לאור המקובץ לעיל ולאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית הכוללת של התובע, אשר מחד גיסא, כמבטאת את צמצום האפשרויות התעסוקתיות העומדות בפניו ועימן את הגריעה הפוטנציאלית מכושר השתכרותו בעתיד ומאידך גיסא, בשים לב לחובתו להקטין את נזקו ולמצות את פוטנציאל ההשתכרות במומו, בכפל מנכותו הרפואית בשיעור של20%.

הפסד שכר לעבר

70. חישוב הפסדי השתכרות יחולק לפי תקופות בשים לב לטבלת השכר לעיל כדלקמן:

• שנת 2015-לנוכח תקופות אי הכושר שקבע מומחה בית המשפט, והניתוח שעבר התובע, מצאתי לפצות התובע בהפסד שכר מלא עד סוף שנת 2015, קרי: ( 9,500 ₪ משוערך להיום)X12=114,000 ₪. מסכום זה יש להפחית סך של 6,278 ₪ הפרשי שכר שקיבל בשנה זו. סה”כ- 108,000 ₪
• שנים 2016-4/2022 (64 חודשים)- חישוב הפיצוי יעשה על פי חישוב אקטוארי בהתאם לנכות הצמיתה שנקבעה ושכרו של התובע עובר לתאונה. 121,600₪ = X 20% 64X9,500 ₪

סה”כ הפסדי שכר לעבר כולל תוספת פנסיה בשיעור 12.5% -258,000 ₪ במעוגל.

פגיעה בכושר השתכרות לעתיד כולל פנסיה

71. לאור כל המקובץ דלעיל, אופן חישוב ראש נזק זה יעשה על פי בסיס שכר של 10,000 ₪ (שכרו של התובע עובר לתאונה משוערך להיום) ו- 20% נכות תפקודית עד לגיל 67 (גיל תוחלת חיי עבודה) כדלקמן:9,500 ₪ X20% X01 (מ.ה. ל-294 חודשים) X 12.5%= 445,000 ₪ (במעוגל).(תוספת 12.5% בגין הפסדי פנסיה נקבעה זה מכבר עוד בפסק דינה של כב’ השופטת וילנר בת”א (מחוזי חי’)  16951-04-10  ע.מ.מ. נ’ ע.מ.ר וקרנית (31.12.13)).

עזרת הזולת

72. הלכה פסוקה, כי פיצויים בשל עזרה ייפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני בית המשפט, כאשר עזרה של בן משפחה אינה מזכה כדבר שבשגרה בפיצוי, ויש להוכיח כי חרגה מהעזרה המקובלת בין בני משפחה. עקרון זה נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין וביניהם בע”א 103/82, גדיר נ’ מ”י,[פורסם בנבו] המאוזכר בספרו של המלומד קציר, “פיצויים בשל נזק גוף” (מהדורה שלישית הוצאת תמר), בע”מ 416: “אמת נכון הוא, שכאשר בן משפחה נקלע למצוקה יש לצפות מבן זוגו, ואולי אף מבני משפחה אחרים, לעזור ולסייע לו ככל יכולתם. כאשר עזרה זו אינה חריגה מבחינת היקפה ומהותה מהעזרה המושטת על ידי בן זוג אחד לרעהו או בין בן משפחה אחד למשנהו במהלך חיים היום יום על תהפוכותיהם, ייתכן שאז אין לתרגם זאת למונחים כספיים”. הלכה זו בה נדרש: ‘מאמץ יוצא דופן וחריג מעבר למקובל בין בני משפחה’ כדי לזכות בפיצוי חזרה על עצמה גם בענין פלונית” (רע”א 7361/14פלונית נ’ פלוני[פורסם בנבו] (6.1.2015).

73. ומן הכלל אל הפרט; התובע זימן לעדות את רעייתו, גב’ מירב פרץ, אשר העידה כי עזרה ותמכה בבעלה רבות לאור מגבלותיו לאחר התאונה. בעדותה טענה כיהפסידה ימי עבודה רבים והייתה אמורה להתחיל עבודה חדשה כמזכירה רפואית בסמוך למועד התאונה, אך התאונה גדעה תוכניות אלו ובסופו של יום נאלצה לוותר על העבודה. (פרוטוקול, עמ’ 10). לטענות אלו בדבר הפסדי השכר של רעיית התובע והתחלת מקום עבודה חדש, אין כל תימוכין במסד הראייתי שצורף לראיות התביעה. יתרה מזאת, הטענה בדבר הוויתור על מקום עבודה חדש לא בא זכרה בתצהיר העדה. מעבר לכך, גב’ פרץ העידה כי היתה אמורה להתחיל לעבוד במקום חדש מספר ימים לפני התאונה, אך בסופו של יום לא התחילה. בהמשך חקירתה אישרה כי נאלצה להישאר בבית בשל מחלת בנה אם כי לא זכרה מועד גילוי מחלת בנה ביחס למועד פגיעתו של התובע. (פרוטוקול, עמ’ 9-10). מכל מקום,לאור עדותו של התובע ורעייתו ובשים לב לחומרת הפגיעה ותקופת הנכות הזמנית הארוכה בעקבותיה, לרבות ניתוח מתקן לו נזקק התובע, מצאתי להעמיד ראש נזק זה בסך כולל של 20,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעה

74. לאור ההלכה שנפסקה בע”א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע”מ נ’ אלחדד, פ”ד נא(2) 742 (30/4/97), זכאי התובע לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש לו, במסגרת קופת החולים, בה הוא חבר וזאת מכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ”ד-1984. הפן השני של הלכה זו מחייב את הנפגע, למצות זכאותו לקבלת טיפול רפואי, במסגרת הרפואה הציבורית, ראה לעניין זה; ע”א 10/89 שבו נ’ אילוז, פ”ד מו(2) 456, 462 (8/4/92).בנוסף, אין חולק כי התאונה הינה תאונת עבודה המוכרת ע”י המל”ל ולפיכך התובע זכאי להטבות מן המוסד לרבות טיפולי פיזיוטרפיה. בנוסף, בהיות התובע חבר קופ”ח הוא זכאי למגוון הטבות מכוח סל הבריאות המוצע למבוטח עפ”י חוק ביטוח בריאות ממלכתי,לרבות טיפולים אמבולטוריים, פיזיוטרפיה וטיפולים תרופתיים.יתרה מכך, בהתאם לסעיף 87 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ”ה-1995, ומכוח תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ”ח- 1968, זכאי התובע לתבוע ולקבל מהמל”ל הוצאות נסיעה לשם קבלת טיפולים רפואיים והוצאות הטיפולים הרפואיים.

75. ולענייננו; התובע לא צירף לראיותיו קבלות כלשהן בקשר להוצאות בהן נשא בקשר לתאונה. בחקירתו אישר בהגינותו כי נכון להיום מזה שנתיים ימים כבר שאינו מצוי בכל טיפול רפואי בקשר לברך (עמ’ 39 לפרוטוקול) וכי מלבד חוות הדעת לא היו לו הוצאות רפואיות (עמ’ 43 לפרוטוקול). לאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הוצאות בהן נשא מעבר לזכאותו במסגרת סל הבריאות בקשר לתאונה לרבות נסיעות לקבלת טיפולים ככל שיזדקק להם בעתיד, בסך  כולל של 10,000 ₪.

כאב וסבל

76. בשים לב לשיעור הנכות הצמיתה, תקופות אי הכושר המלא והחלקי, הניתוח שעבר התובע והאשפוז הכרוך בכך הריני מעמידה ראש נזק זה על סך 50,000 ₪.

סיכום לפי ראשי הנזק:

• א. הפסדי שכר לעבר                             258,000 ₪
• ב. פגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד+פנסיה 445,000 ₪
• ג. עזרת הזולת               20,000 ₪.
• ד. הוצאות רפואיות ונסיעה (מעבר למל”ל) 10,000 ₪ .
• ה. כאב וסבל               50,000 ₪ .
• ו. סה”כ: 783,000 ₪.
• ז. לאחר ניכוי רשלנות תורמת 20% 626,000 ₪.
• ח. בניכוי גמלאות מל”ל משוערך להיום               178,000 ₪-
• ט. סה”כ: 448,000 ₪.

סוף דבר

77. לאור כל המקובץ לעיל הריני מעריכה את נזקיו של התובע בסכום כולל של 448,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ”ט עו”ד בשיעור 23.4% (כולל מע”מ) וכן הוצאות משפט בהן נשא התובע ואגרה.
78. בתביעה העיקרית בחזית מול התובע-תשלם הנתבעת (אגד) לתובע את מלוא סכום הנזק כאמור לעיל.
79. בחזית שבין שולחת ההודעה לצד ג’– תישא אבידר ב-80% מהנזק כפי שנפסק בתביעה העיקרית:60% חלוקה נזיקית ועוד 20% בגין תניית השיפוי שנטלה אבידר על עצמה מול אגד.בנוסף, תישא אבידר בשכ”ט עו”ד והוצאותיה של אגד בשיעור 20% מסכוםהשתתפותה.
80. בחזית שבין שולחת ההודעה לצד ד’- ישא אמיר יהודה (המעסיק) ב-30% מחבותה הנזיקית של אבידר. בנוסף יישא המעסיק בשכ”ט עו”ד והוצאותיה של אבידר בשיעור 15% מסכום השתתפותו.
81. חיובי פסק הדין יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

5129371

54678313המזכירות תשלח את פסק הדין לב”כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ז’ אייר תשפ”ב, 08 מאי 2022, בהעדר הצדדים.

בפני כבוד השופטתאידית קליימן-בלק

תובע: פלוני

-נגד-
נתבעת:
אגד תעבורה בע”מ

– נגד-
צדדי ג’:

1. ביטחון שירותים אבידר בע”מ
2. הראל חברה לביטוח בע”מ

– נ ג ד-
צד ד’:אמיר יהודה- העליון שבתאי הובלות

פסק דין