דיני נזיקין

עורך דין מומלץ

רקע

1. התובע, יליד 1.1.1958, נפגע בתאונת דרכים ביום 12.11.2019 (להלן: התאונה). הנתבעת הייתה המבטחת של רכב התובע בעת התאונה. אין מחלוקת על כך שהתאונה היא תאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל”ה-1975 ועל אחריות הנתבעת לשיפוי נזקיו של התובע בגין התאונה.

1. מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד”ר אמיר הזה, קבע לתובע 25% נכות בשל מגבלה בתנועות כתף שמאל בהתאם לסעיף 41(4)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה), התשט”ז-1956 (להלן: התוספת). בשל מגבלה בעמוד השדרה המותני נקבעה לתובע נכות בשיעור 20% בהתאם לסעיף 37(7)(ב) לתוספת. מתוך נכות זו ייחס המומחה רק 5% לתוצאת התאונה ויתרת הנכות יוחסה למצב קודם.

1. ד”ר אחיקם אולמר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה. ד”ר אולמר קבע כי התובע סובל מהפרעת הסתגלות עם מאפיינים בתר חבלתיים ועל כן קבע לו נכות בשיעור 15% לפי סעיף 34(ב) [בין ס”ק (2) ל-(3)] לתוספת. מתוך נכות זו יוחס רק שליש לתאונה (5%) ושני שליש למצב קודם.

1. הצדדים חלוקים ביחס לשיעורי נכותו הרפואית והתפקודית של התובע כתוצאה מהתאונה וביחס למרכיבי הפיצוי הנתבע. הנתבעת ביקשה לחקור את ד”ר הזה אך לא ביקשה לחקור את ד”ר אולמר.

דיון והכרעה

הנכות הרפואית

הפגיעה בכתף

1. לטענת הנתבעת, מספר נימוקים שונים מובילים למסקנה כי אין לקבל את מסקנת ד”ר הזה (להלן: המומחה) במלואה.

1. נטען כי עיקר קביעת הנכות מבוססת על התנהלות התובע בבדיקת המומחה (הרמת היד באופן אקטיבי ופאסיבי) וממילא נתונה למניפולציה. את החשש לתמרון מצד התובע ביקשה הנתבעת לבסס על העולה מהתנהלותו הכוללת, בעיקר באשר לטענתו כי החל לעבוד בחודש בו התרחשה התאונה לאחר שנים רבות בהן לא עבד (להלן).

1. לתובע נערכה בדיקת אולטרסאונד בה נמצא כי קיימת דלקת קלה בגיד הסופרה ספינטוס ומעבר לכך לא נמצא ממצא פתולוגי. המומחה הבהיר כי הדלקת שנמצאה בבדיקה אינה הגורם למגבלה לה טען התובע ואשר לגביה נקבעה הנכות (עמ’ 22, שו’ 9 לפרוטוקול). משכך, אין כל ממצא אובייקטיבי התומך בקביעת הנכות. יוטעם כי נוכח האמור אין רבותא באישור המומחה את טענת הנתבעת כי אותה דלקת נפוצה אצל בני גילו של התובע (עמ’ 24, שו’ 10) שכן ממילא היא אינה הגורם למגבלה.

1. המומחה אישר כי בדיקת MRI או בדיקת רנטגן היו יכולות להביא לאבחון מדויק של מצב התובע, וכי קיימת סבירות גבוהה לכך שחלק מהמגבלה בכתף נובעת משחיקה קודמת, כדלקמן (עמ’ 21-22. ההדגשות הוספו):

“ת: לא, יש עוד הרבה דברים שאנחנו לא יכולים לראות בזה, זאת אומרת אלה השרירים שמפעילים את התנועה, אבל יש דברים אחרים שיכולים לחסום את התנועה, שאנחנו יכולים לראות בצילומים ויכולים לראות ב-MRI, שהוא מסרב לעשות. כמו למשל אם יש לו אוסטאוארתריטיס, מה שזה מאוד סביר להניח שיש לו, של הכתף, זאת אומרת שחיקה של הכתף, שלא נגרמה כתוצאה מהתאונה, אבל הכאבים והמגבלה התחילו להתבטא הרבה פעמים כתוצאה מהתאונה. לפעמים יש לנו שחיקות שלא מתבטאות, אבל יכול להיות שיש לו עכשיו איזה משהו שחוסם לו את התנועה ולא נותן לו לעלות, ואני לא אראה את זה בכלל באולטרה סאונד.

…

ש: אוקי, אז בוא אני אשאל אחרת. היה והתובע היה מסכים לבצע צילום רנטגן, האם הממצא בצילום הרנטגן היה יכול ללמד אותנו על משהו מעבר?

ת: כן בהחלט.

ש: על מה הוא היה יכול ללמד אותנו, למשל?

ת: אם יש שם איזה שהוא זיז שחוסם את התנועה, אם יש שם סטייה של המפרק, כל מיני דברים כאלה שאנחנו לא יכולים לראות באולטרה סאונד.

ש: הבנתי.

ת: בטח לא בצורה מדויקת, וגם הצילום עצמו לא היה מספיק. היינו צריכים סביר להניח MRI ואולי אפילו MRI עם חומר ניגוד כדי להגיד בוודאות שאין ממצא אנטומי שבעטיו יש את המגבלה בתנועה, את מבינה? זאת אומרת, זה מאוד חלקי.”

המומחה הבהיר כי התובע סירב לבצע בדיקות אלה (עמ’ 22, שו’ 13):

“ש: אוקי. הבנתי. האם ביקשת מהתובע לבצע בדיקת רנטגן או כל בדיקה אחרת שיכולה הייתה לסייע לך?

ת: אם אני זוכר נכון, כן.

ש: ביקשת?

ת: כן,  הוא לא רצה,

…

ת: הוא אמר לי מראש שהוא יסרב לכל, שהוא יסרב לבדיקה כמו שהוא סירב אצל רופאים אחרים, בגלל שהוא מפחד מהקרינה”

1. לטענת הנתבעת, מעת התאונה ועד לבדיקת המומחה קיים תיעוד רפואי מועט הנוגע לפגיעה בכתף באופן שאינו הולם את חומרת הפגיעה שנקבעה. בכלל זאת חסר תיעוד לטיפולי פיזיותרפיה או לנטילת משככי כאב אשר אופייניים להתנהלות אדם עם המגבלות והתסמינים הנטענים. זאת ודאי נוכח תיעוד רב מעברו של התובע המלמד כי הוא אינו חוסך במאמצים לטפל במגבלות רפואיות. לעניין זה יצוין כי התובע נעזר בעבר בטיפולי פיזיותרפיה אולם לאחר התאונה נמנע מכך אף שהופנה לטיפולי פיזיותרפיה.

1. המומחה הציע להלום זאת בהתנהלותו הכללית של התובע אך בסופו של דבר הסכים שקיים קושי, כדלקמן (עמ’ 20, שו’ 27):

” … תלונות שאין הרבה מה לעשות איתן עם חולה שלא מתקדם לשום מקום, זאת אומרת מבחינת הדמיות ומבחינת טיפולים שהוא מוכן לקבל ודברים כאלה, זאת אומרת זה נשמע לי סביר, זה נשמע לי סביר. לגבי התרופות, בהחלט מישהו שסובל, הייתי מצפה שיקבל יותר טיפול, אבל כשאנחנו מדברים על [התובע], תשימי לב שאפילו בדיקות הדמיה הוא מפחד לעשות, אז אני לא בטוח לגבי התרופות, לא שאלתי אותו, אבל אני די בטוח שגם לשם הוא, הוא לא שש לקבל תרופות ולהכניס לעצמו כל מיני דברים לגוף, אבל,

ש: יש פה קושי, אתה אומר?

ת: אבל זה אינטרפרטציה שלי,

ש: יש פה קושי?

ת: יש פה קושי, כן.”

1. התובע הצביע על ממצאי בדיקה רפואית שנערכה לו בשנת 2016 במסגרת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט בהליך אחר אשר נגע לתאונות דרכים משנת 2010 ומשנת 2013. בחוות הדעת שהוגשה באותו הליך פורטו תלונות התובע וממצאי הבדיקה הפיסית שנערכה לו. תואר כי אף שהתובע סבל בעבר מכאבים בכתף שמאל, בעקבות התאונה מ-2010, אין לו עוד תלונות באשר לכתף זו. תלונות התובע מוקדו שם בפגיעה בכתף ימין אשר יוחסה לתאונה מ-2013.

1. בהמשך תוארה בפירוט בדיקת תפקוד כתף ימין אשר נמצא כנורמלי. מסקנת המומחה דשם כי קיימת פגיעה בכתף ימין התבססה על ממצאי בדיקת אולטרסאונד מהם עלה שנוצר קרע בגיד הסופרה ספינטוס. בשונה מהמתואר ביחס לכתף ימין, לא תוארה בדיקה פיסית באשר לכתף שמאל. מן המסמכים שנסקרו באותה חוות הדעת עולה כי בפני עורך חוות הדעת לא עמדו ממצאי בדיקות הדמיה או בדיקות אחרות באשר לכתף שמאל. עם זאת, צוין באשר לכתף שמאל כי לא נמצאו ממצאים פתולוגיים.

1. לא ניתן להיבנות ממסקנה זו באשר אותה חוות דעת לא נערכה במסגרת ההליך דנן והיא אינה נשענת על ממצא שצוין בחוות הדעת. מעבר לכך, יש לנתח את הדברים על רקע העובדה שהתובע ציין שם כי אין לו תלונות באשר לכתף שמאל וממילא הנושא לא עמד לבחינת אותו מומחה. נוכח האמור, חוות הדעת מההליך האחר אינה מלמדת על מצבה של כתף שמאל.

1. המומחה אישר שהתלונות שהביע התובע בפני רופאים, כפי שהדבר מתועד במסמכים הרפואיים, תואם את הפגיעה (עמ’ 19, שו’ 30), אך בד בבד עם כך הדגיש את החוסר בממצאים אובייקטיביים לאבחון מצב התובע (שם). מעבר לכך, באותם ביקורים קודמים לא נבדקה דרגת ההגבלה של התובע וממילא לא ניתן ללמוד מכך על שיעור הנכות.

1. לאחר שקילת כל האמור אני סבור כי יש מקום להפחתת נכותו הרפואית של התובע בגין הפגיעה בכתפו ב-25% כך שתעמוד על 18.75%. הפחתה זו מוצדקת נוכח הערכת המומחה כי קיימת סבירות גבוהה להשפעת מצב קודם על מצב התובע. הבהרת מצבה הכולל של כתף שמאל נמנעה עקב שיקולים סובייקטיביים של התובע והדבר רובץ לפתחו. מעבר לכך, העדר הזדקקות לטיפול רפואי, לרבות טיפולי פיזיותרפיה ומשככי כאבים בתקופה שלאחר התאונה, מוסיפים על הקושי בקבלת מלוא הנכות הרפואית שנקבעה לתובע בחוות הדעת וכך העובדה שתיאור מצבו נשען במידה רבה על מהימנותו.

פגיעה בעמוד השדרה המותני

1. לתובע תיעוד עשיר ביחס לאזור זה. המומחה היה ער לכך והגיע למסקנה כי התאונה הביאה להחמרה מסוימת במצבו של התובע. זאת (עמ’ 35-36 לפרוטוקול), הן על בסיס השוואה של תיעוד תלונותיו לפני התאונה לזה שלאחריה והן על הערכתו כי תאונה כבדנן מחמירה את המצב.

1. המומחה העריך כי תרומת התאונה למצב הנוכחי היא רבע (5%) מתוך הנכות שהוערכה על ידו (20%). נוכח המפורט בחוות הדעת והתייחסות המומחה לכך בעדותו הערכה זו סבירה ואין מקום להתערב בה.

1. הנתבעת ביקשה להשיג גם על קביעת ד”ר אולמר לפיה התובע סובל מנכות פסיכיאטרית בשיעור 5% אך לא ביקשה להזמינו לעדות ולא הציגה לו שאלות הבהרה.

1. נוכח כל האמור, שיעורה המשוקלל של נכותו הרפואית של התובע הוא 26.67%.

ראשי הנזק

נזק לא ממוני

1. בהתאם לשיעור הנכות הרפואית שנקבעה ולגילו של התובע עומד סכום הפיצוי בראש זה על סך (מעוגל) של 37,500 ₪.

הפסדי השתכרות בעבר ולעתיד

1. כפי שיפורט להלן, המסקנה היא כי התובע לא הוכיח שעבד עובר לתאונה. נוכח עובדה זו במצורף לעובדה כי התובע לא עבד שנים רבות לפני כן, לא הוכח כי התאונה גרמה להפסדים במישור זה.

1. התובע הציג תלוש שכר אחד לחודש 11/2019, החודש בו התרחשה התאונה. לפי תלוש השכר, המעסיק הוא חנות אופנה (להלן: העסק) המנוהלת על ידי בנו של התובע.

1. לטענת התובע, העסק היה שייך לו (או שעדיין שייך לו) והוא ניהל אותו בעבר עד שהעביר את המושכות לבנו. עם זאת, נוכח קשיים בניהול העסק ביקש התובע שוב ושוב מבנו לבוא לסייע לו אך הבן סירב מטעמים אישיים. בסופו של דבר התרצה הבן והתובע שב לעבוד בעסק בחודש התאונה. את התזמון הסביר התובע גם בקרבת אותו מועד לחג המולד והגעתם הצפויה של תיירים לעסק ובשליטתו בשפה האנגלית (עמ’ 55-61).

1. צירוף המקרים הנטען של חזרת התובע לעבודה בעסק בחודש בו אירעה התאונה אינו טריוויאלי. הגם שאפריורית לא ניתן לשלול את התכנותו הרי שעובדות נוספות מטות את הכף לעבר המסקנה כי האפשרות שצירוף האירועים אותנטי למצער נמוכה יותר מן האפשרות ההפוכה, כדלקמן.

1. התובע לא עבד כשמונה שנים לפני התאונה (עמ’ 57, שו’ 32 וכן בהתאם לדו”ח רציפות הביטוח – ת/2) – לא בעסק ולא בכל עבודה אחרת. הדבר יכול להיות מוסבר בחוסר רצון או בחוסר יכולת (נוכח מגבלות רפואיות נוספות של התובע) או בשילוב ביניהם. כך או כך, האפשרות שלאחר תקופה כה ארוכה שב לעבוד דורשת הסבר.

1. גרסתו של התובע באשר לבעיות של הבן בניהול העסק מעוררת קושי. לטענתו במשך כשמונה שנים הבן חווה קשיים בעסק וסירב לעזרתו ודווקא במועד הנטען הוא התרצה והחזיר את התובע לעסק. מעבר לכך, ברי כי לצורך ייעוץ של אב לבן בניהול העסק אין צורך להעסיק את האב כשליח (כפי שציין בפני המומחה) או כמוכר (עמ’ 51, שו’ 19) ולהוציא לו תלוש משכורת.

1. מטעם הבן לא הוגש תצהיר לתמיכה בגרסת התובע. לתצהיר התובע צורף מכתב בשם העסק בו נטען כי התובע עבד כשכיר בעסק בחודש התאונה. בשולי המכתב הוספה חתימה ידנית, ללא אזכור שם החותם. במסגרת ישיבת קדם המשפט עמדה הנתבעת על כך שעורך המכתב יעיד והתובע הסכים כי ללא התייצבותו יימשך המסמך מהתיק (עמ’ 1, שו’ 28).

1. הבן לא התייצב לעדות. התובע לא הודיע על כך מראש אלא העלה זאת אגב אורחא בעדותו (עמ’ 59, שו’ 25). זאת אף שלפי אישור המחלה שהוצג הוא נפל למשכב יומיים קודם לכן. ב”כ התובע הבהירה שהודע לה על כך יום לפני הדיון. הנתבעת התנגדה לשמיעת הבן במועד נוסף נוכח החשש לתיאום גרסאות ונוכח כך שהמחדל רובץ לפתחו של התובע שכן אם היה מודיע על כך הייתה מבקשת לדחות את עדות התובע.

1. כאמור, הבן לא הגיש תצהיר וממילא לא יכול היה להציג ראיות אובייקטיביות לתמיכה בגרסת התובע. תכלית עדותו הייתה לאשש את אותו מכתב לאקוני. משכך, אף אם המכתב שצורף בשם העסק קביל הרי שמשקלו מועט בהיעדר צירוף ראיה לתמיכה בגרסת התובע, אף לא באמצעות תיאור השתלשלות האירועים בתצהיר מטעם הבן, ונוכח הקרבה ביניהם והעובדה כי העסק (ולמצער הנכס בו פועל העסק) שייך לתובע (כפי שנטען על ידו).

1. הנתבעת עמדה גם על העדת עורך תלוש השכר המשמש כרואה חשבון או יועץ מס של העסק. בהחלטה שניתנה בישיבת קדם המשפט נקבע שעל התובע להמציא לו את ההזמנה לעדות. התובע לא עשה זאת והדבר אומר דרשני. מעבר לכך, בתלוש השכר (לחודש 11/2019) צוין כי הוא הודפס ביום 7.1.2020 ואף עובדה זו דורשת הסבר.

1. המסקנה היא כי במאזן ההסתברויות אין לקבל את הטענה שהתובע עבד בחודש בו אירעה התאונה וממילא תלוש השכר אינו משקף את המציאות. בצירוף לעובדה שמאז סוף שנת 2011 התובע אינו עובד, המסקנה היא שהתובע לא עבד במשך כשמונה שנים לפני התאונה. על כן התובע לא הוכיח שהשתכרותו לעבר או לעתיד נפגעה בשל התאונה והוא אינו זכאי לפיצוי בראש נזק זה.

עזרת הזולת

1. לתובע לא נפסקה נכות זמנית. לא נטען כי התובע הסתייע בעזרה בשכר. את טענתו כי נזקק לעזרה וסיעוד בעקבות התאונה וקיבל אותם מבני משפחתו לא תמך בראיות, אף לא בעדויות בני ביתו. לא הובאו ראיות באשר למגבלות בתפקודו השוטף.

1. לתובע נכות בגין מגבלה בכתף שמאל אשר מצטרפת לנכות קודמת בכתף ימין שמקורה בתאונה משנת 2013. כן, לתאונה דנן מיוחסת נכות בשיעור 5% מתוך נכות של 20% בעמוד השדרה המותני. מעבר לכך לתובע נכות פסיכיאטרית בשיעור 15% אשר מתוכה נכות של 5% מיוחסת לתאונה. ניתן להניח כי בשל נכותו, בעיקר הנכות הפיסית, נדרש התובע לעזרה בביצוע משימות מסוימות בביתו אותן נהג לבצע בעצמו. עם זאת, רק חלק ממגבלתו נובע מהתאונה.

1. נוכח האמור אני פוסק, על דרך האומדנא, פיצוי בראש זה לעבר ולעתיד בסך 25,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות

1. התובע צירף לתצהירו העתקי קבלות בסך 58 ₪. מתיקו הרפואי של התובע עולה כי מאז התאונה מלבד מספר ביקורים אצל רופאים לא פנה לטיפולים רפואיים ולא צרך תרופות באופן חריג. מעבר לכך, בהיות התאונה תאונת דרכים הרי שעיקר ההוצאות מכוסות על ידי קופות החולים.

1. אני פוסק לתובע פיצוי גלובאלי בראש זה, לעבר ולעתיד, עבור הוצאות רפואיות שאינן כלולות בסל התרופות או שאינן נכללות בשירותים הרפואיים הניתנים ע”י קופות החולים ואשר יתכן שיזדקק להם בעתיד, וכן בגין נסיעות לצורך טיפולים שונים והוצאות כלליות, בסך של 5,000 ₪.

ניכויים

1. תביעת התובע להכרה בתאונה כתאונת עבודה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי נוכח מסקנתו כי התאונה לא התרחשה בדרכו של התובע לעבודה או תוך סטייה של ממש ממנה (תעודת עובד ציבור מיום 18.5.2022). התובע לא ערר על קביעה זו (לטענתו בשל חוסר אמון במוסד – עמ’ 44, שו’ 13). הנתבעת ביקשה לבצע ניכוי רעיוני בהסתמך על חוות דעת אקטוארית המבוססת על מספר הנחות ובראשן ההנחה כי לו היה מוגש ערר הוא היה מתקבל. טענת התובע כי עבד בתקופה בה אירעה התאונה נדחתה כדלעיל. ממילא אין יסוד להניח כי הגשת ערר הייתה מביאה לקביעה כי עסקינן בתאונת עבודה ואין מקום לניכוי רעיוני.

סיכום

1. נוכח המפורט לעיל התובע זכאי לפיצוי שלהלן:

1. על כן הנתבעת תישא בפיצוי התובע בסך של 67,500 ₪. מעבר לסכום זה תשלם הנתבעת, בהתאם למקובל, שכר טרחת עו”ד בשיעור 13% מהסכום בתוספת מע”מ. כן תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע.

ניתן היום, ג’ אלול תשפ”ג, 20 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.