כתיבה משפטית | שפת עורכי הדין

כתיבה משפטית כוללת ניתוח של דפוסי עובדות והצגת טיעונים במסמכים כגון מזכרים משפטיים ותדריכים. צורה אחת של כתיבה משפטית כוללת ניסוח ניתוח מאוזן של בעיה או סוגיה משפטית.
צורה נוספת של כתיבה משפטית היא משכנעת, ודוגלת בעד עמדה משפטית.
צורה אחרת של כתיבה משפטית כוללת עריכת מכשירים משפטיים, כגון חוזים וצוואות.

עורך דין מומלץ

מאפיינים מבדלים

אסמכתאות
כתיבה משפטית מסתמכת רבות על סמכות. ברוב הכתיבה המשפטית, על הכותב לגבות קביעות והצהרות עם ציטוטים של סמכות. זה מושג על ידי מערכת ציטוטים ייחודית ומסובכת, בשונה מזו הנהוגה בכל ז’אנר כתיבה אחר.
השיטות הסטנדרטיות לציטוט משפטי אמריקאי מוגדרות על ידי שני ספרי חוקים מתחרים: ALWD Citation Manual : A Professional System of Citation ו- The Bluebook : A Uniform System of Citation.
ניתן להשתמש בשיטות שונות בארצות הברית ובמדינות אחרות.

תבניות מסמכים
עורך דין שחייב להכין חוזה ואשר הכין חוזה דומה בעבר, יעשה פעמים רבות שימוש חוזר, בשינויים מוגבלים, בחוזה הישן לאירוע החדש.
או עורך דין שהגיש בקשה מוצלחת לדחיית תביעה רשאי להשתמש שוב באותה צורת בקשה או בצורה דומה מאוד במקרה אחר, וכן הלאה.
עורכי דין רבים משתמשים ועושים שימוש חוזר במסמכים כתובים בדרך זו וקוראים למסמכים הניתנים לשימוש חוזר אלה תבניות או, פחות נפוץ, טפסים.

אוצר מילים
כתיבה משפטית עושה שימוש נרחב בטרמינולוגיה טכנית שניתן לסווג בארבע דרכים:

מילים וביטויים מיוחדים ייחודיים למשפט, למשל, נזיקין, עמלה פשוטה וחידושים.

מילים רגילות בעלות משמעויות שונות בחוק, למשל, פעולה (תביעה), תמורה (תמיכה בהבטחה), ביצוע (לחתום לביצוע) וצד מנהל בתביעה).

אוצר מילים ארכאי: כתיבה משפטית משתמשת במילים וביטויים ישנים רבים שהיו בעבר שפה קוטדיאנית, אך כיום קיימים בעיקר או רק במשפט, מהמאה ה-16; דוגמאות באנגלית הן כאן, להלן, בזאת, להלן, בזאת, לפיה, ולמה מילות ערך פרונומינליות; אמר וכאלה כשמות תואר).

מילים וביטויים הלוואה משפות אחרות: באנגלית, זה כולל מונחים שמקורם בצרפתית estoppel, laches ו- voir dire ולטינית certiorari, habeas corpus, prima facie, בין היתר, mens rea, sub judice ואינם נטויים כשפה משפטית אנגלית, כמו מילים זרות בכתיבה באנגלית רגילה.

פורמליות
תכונות אלו נוטות להפוך את הכתיבה המשפטית לרשמית. פורמליות זו יכולה ללבוש צורה של משפטים ארוכים, הבניות מורכבות, אוצר מילים ארכאי והיפר-פורמלי, והתמקדות בתוכן ללא צורכי הקורא. חלק מהפורמליות הזו בכתיבה משפטית היא הכרחית ורצויה, לאור חשיבותם של חלק מהמסמכים המשפטיים וחומרת הנסיבות בהן נעשה שימוש במסמכים משפטיים מסוימים. אולם לא כל פורמליות בכתיבה משפטית מוצדקת. במידה שהפורמליות מייצרת שקיפות ודיוק, רצוי. במידה שהפורמליות מעכבת את הבנת הקורא, היא פחות רצויה. במיוחד, כאשר יש להעביר תוכן משפטי לעורכי דין שאינם עורכי דין, הפורמליות צריכה לפנות מקום לתקשורת ברורה.

מה שחשוב בקביעת רמת הפורמליות בכל מסמך משפטי הוא הערכת הצרכים והציפיות של הקהל. לדוגמה, תסקיר ערעור לערכאה הגבוהה ביותר בשטח שיפוט מחייב סגנון פורמלי – זה מראה כיבוד ראוי לבית המשפט ולעניין המשפטי הנדון. תזכיר משפטי בין משרדי לממונה יכול כנראה להיות פחות רשמי – אם כי לא דיבור – מכיוון שהוא כלי קבלת החלטות פנימי, לא מסמך בית משפט. הודעת דוא”ל לחבר ולקוח, המעדכנת את הסטטוס של עניין משפטי, היא לא פורמלית.

מסמכי עסקה – ניסוח משפטי – נופלים על רצף דומה. הסכם מיזוג בן 150 עמודים בין שני תאגידים גדולים, שבו שני הצדדים מיוצגים על ידי עורך דין, יהיה רשמי ביותר – וגם צריך להיות מדויק, מדויק ואטום (תכונות שלא תמיד תואמות רשמיות גבוהה). חוזה שכירות מסחרי עבור חברה קטנה המשתמשת בשטח משרדים קטן יהיה ככל הנראה קצר בהרבה וידרוש פחות מורכבות, אך עדיין עשוי להיות רשמי במקצת. אבל הצהרת מיופה כוח המאפשרת לחברי אגודה שכונתית לקבוע את העדפות ההצבעה שלהם לישיבת ההנהלה הבאה צריכה להיות פשוטה ככל האפשר. אם חוסר רשמיות מסייע למטרה זו, זה מוצדק.

בתי ספר רבים למשפטים בארה”ב מלמדים כתיבה משפטית באופן שמכיר במורכבות הטכנית הגלומה בחוק ובפורמליות המוצדקת שמורכבות דורשת לעתים קרובות, אך עם דגש על בהירות, פשטות וישירות. עם זאת, עורכי דין רבים, עסוקים ככל שיהיו במועדים ובעומסים כבדים, נוקטים לעתים קרובות בסגנון כתיבה מיושן, היפרפורמלי, המבוסס על תבניות, הן במסמכים אנליטיים והן במסמכים עסקיים. זה מובן, אבל לפעמים זה מנציח למרבה הצער סגנון כתיבה משפטי רשמי שלא לצורך.

לאחרונה הופקו מגוון כלים המאפשרים לכותבים לבצע אוטומציה של חלקים מרכזיים בכתיבה משפטית.
לדוגמה, כלים אוטומטיים עשויים לשמש עורכי דין לעסקה כדי לבדוק פורמליות מסוימות בזמן הכתיבה, וקיימים כלים כדי לעזור לליטיגטורים לאמת ציטוטים וציטוטים לסמכות משפטית עבור בקשות ותדריכים.

קטגוריות
כתיבה משפטית היא משתי קטגוריות רחבות: (i) ניתוח משפטי ו-(ii) ניסוח משפטי. ניתוח משפטי הוא כפול: (1) ניתוח חזוי, ו-(2) ניתוח משכנע.
בארצות הברית, ברוב בתי הספר למשפטים על התלמידים ללמוד כתיבה משפטית; הקורסים מתמקדים ב: (1) ניתוח חזוי, כלומר, מזכר לניבוי תוצאות (חיובי או שלילי) של פעולה נתונה עבור לקוח עורך הדין; ו (2) ניתוח משכנע, למשל, תנועות ותדריכים.
למרות שלא נלמד בצורה נרחבת בבתי ספר למשפטים, קיימים קורסי ניסוח משפטי; סוגים אחרים של כתיבה משפטית מתרכזים בכתיבת ערעורים או בהיבטים בינתחומיים של שכנוע.

ניתוח משפטי חזוי
התזכיר המשפטי הוא הסוג הנפוץ ביותר של ניתוח משפטי חזוי; הוא עשוי לכלול את מכתב הלקוח או חוות דעת משפטית. התזכיר המשפטי חוזה את תוצאתה של שאלה משפטית על ידי ניתוח הרשויות השולטות בשאלה והעובדות הרלוונטיות שהולידו את השאלה המשפטית. הוא מסביר ומיישם את הרשויות בחיזוי התוצאה, ומסתיים בעצות והמלצות.
התזכיר המשפטי משמש גם כתיעוד של המחקר שנעשה עבור שאלה משפטית נתונה.
באופן מסורתי, וכדי לענות על ציפיותיו של הקורא המשפטי, הוא מאורגן וכתוב באופן רשמי.

ניתוח משפטי משכנע
המסמך המשכנע, בקשה או תסקיר, מנסה לשכנע רשות מכריעה להכריע בסכסוך לטובה עבור לקוח הכותב. בקשות ובקשות מוגשות לרוב לשופטים, אך גם למגשרים, בוררים ואחרים. בנוסף מכתב שכנוע עשוי לנסות לשכנע את הצד שכנגד לסכסוך.

כתיבה משכנעת היא המסוגננת ביותר מבחינה רטורית. אז למרות שתקציר מציין את הסוגיות המשפטיות, מתאר רשויות ומחיל סמכויות על השאלה – וכך גם תזכיר – חלק היישום של התקציר מנוסח כטיעון.
המחבר טוען לגישה אחת לפתרון העניין המשפטי ואינו מציג ניתוח ניטרלי.

ניסוח משפטי
ניסוח משפטי יוצר טקסט משפטי מחייב.
הוא כולל חוק שנחקק כמו חוקים, כללים ותקנות; חוזים (פרטיים וציבוריים); מסמכים משפטיים אישיים כמו צוואות ונאמנויות; ומסמכים משפטיים ציבוריים כמו הודעות והוראות.
ניסוח משפטי אינו דורש ציטוט של סמכות משפטית ובדרך כלל נכתב ללא קול מסוגנן.

ציטוט
בכתיבת ניתוח אובייקטיבי או מסמך משכנע, כולל תזכיר או תסקיר, עורכי דין כותבים תחת אותם כללי ציטוט החלים על רוב הכותבים האחרים, עם השלכות אתיות נוספות על הצגת החומרים המועתקים כמקוריים. תזכירים ותסקירים משפטיים חייבים לייחס כראוי ציטוטים וסמכויות מקור; עם זאת, בתוך משרד עורכי דין, עורך דין עשוי ללוות מטקסטים של עורכי דין אחרים ללא ייחוס, תוך שימוש בטיעון מנוסח היטב ומוצלח שהועלה בתסקיר קודם.

חל איסור מוחלט על ציטוט בעבודה אקדמית, במיוחד במאמרי סקירת משפט, עבודות סמינריון וכתבים דומים שנועדו לשקף את מחשבותיו המקוריות של המחבר.

עריכת מסמכים משפטיים כגון חוזים שונה שכן, בניגוד לרוב קטגוריות הכתיבה המשפטית האחרות, מקובל להשתמש בשפה ובסעיפים שמקורם בספרי טפסים, חוות דעת משפטיות ומסמכים אחרים ללא ייחוס. עורכי דין משתמשים במסמכי טפסים בעת עריכת מסמכים כגון חוזים, צוואות ופסקי דין.

ההבדל העיקרי בין שימוש בביטויים או פסקאות ממסמכים משפטיים אחרים, לבין העתקה בהקשרים אחרים או העתקת המסמך כולו, נובע מהעובדה שעורכי דין מסתמכים למעשה על מאגר משותף של סעיפים שהם מתקנים ומשנים למטרותיהם.

תנועה בשפה פשוטה
תנועת השפה הפשוטה בכתיבה משפטית כרוכה במאמץ להימנע משפה ומינוח מורכב במסמכים משפטיים, כדי להפוך את הכתיבה המשפטית למובנת ונגישה יותר. אחת ממטרות התנועה היא לצמצם את ההסתמכות על מונחים של אמנות, מילים בעלות משמעות ספציפית במסגרת החוק, אך עשויות לשאת משמעות אחרת בהקשרים אחרים.

שפה משפטית
Legalese הוא מונח אנגלי ששימש לראשונה בשנת 1914 לכתיבה משפטית שקשה מאוד להדיוטות לקרוא ולהבין, והמשמעות היא שחוסר הבנה זה נועד להרחיק את חסרי הכשרה משפטית ולהצדיק עמלות גבוהות. Legalese, כמונח, אומץ בשפות אחרות.
Legalese מאופיינת במשפטים ארוכים, סעיפים משתנים רבים, אוצר מילים מורכב, הפשטה גבוהה וחוסר רגישות לצורך של ההדיוט להבין את עיקרי המסמך.
משפטית מופיעה לרוב בניסוח משפטי, אך מופיעה בשני סוגי הניתוח המשפטי.

כמה נקודות חשובות בדיון על “שפה משפטית” נגד “שפה פשוטה” כסטנדרט המתמשך לכתיבה משפטית כוללות:

מובנות ציבורית: שפה משפטית סובלת מהיותה פחות מובנת לציבור הרחב מעברית פשוטה, שיכולה להיות חשובה הן בעניינים פרטיים (למשל, חוזים) והן בעניינים ציבוריים (לדוגמה, חוקים, במיוחד במדינות דמוקרטיות שבהן האוכלוסייה נתפסת כאחראית הן בכפוף לחוקים).
התנגדות לעמימות: משפטים עשויים להיות עמידים במיוחד בפני פרשנות שגויה, בין אם זה אגב או מכוון, משתי סיבות:
ההיסטוריה הארוכה של השימוש בו מספקת רקע נרחב באופן דומה של תקדים הקשור לשפה. תקדים זה, כפי שפורט לעיל, יהיה מכריע באופן חזק כיצד יתפרשו מסמכים שנכתבו בשפה המשפטית.

השפה המשפטית עצמה עשויה להיות מדויקת יותר בהשוואה לעברית פשוטה, בין היתר בעקבות צורך בדייקנות כזו.

כיסוי מקרים: כתיבה משפטית עומדת בפני פשרות בניסיון לכסות את כל המקרים האפשריים תוך שמירה על קצרה למדי. Legalese מאופיין בשינוי עדיפות לכיוון הראשון מבין הדאגות הללו. לדוגמה, משפטית משתמשת בדרך כלל בכפולות ובשלישיות של מילים (למשל, “בטלה ומבוטלת” ו”מחלוקת, מחלוקת או טענה”) אשר עשויות להיראות מיותרות או מיותרות להדיוטות, אך לעורך דין עשויות לשקף התייחסות חשובה למשפטים מובהקים. מושגים.