צור קשר
אודותבית המשפט המחוזי בחיפה
עורך דין מומלץ
ת״פ 45971-02-19 מדינת ישראל נ’ ב’
לפני כבוד השופט ארז פורת
המאשימה מדינת ישראל
נגד
הנאשם א׳. ב׳. ת.ז. XXXXXXXXX
דין
(עותק מותר בפרסום)
- 1. בעיצומה של פרשת ראיות התביעה, חזר בו הנאשם מכפירתו, הודה והורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בביצוע העבירות הבאות: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל״ז-1977; הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; גרימת נזק לאדם ולרכוש, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה התשכ״א-1961; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
- 2. עובדות המקרה הן כדלקמן: ביום 2018.XX.XX נהג הנאשם ברכב בבעלות אביו, מסוג ב.מ.וו, דגם JHON COOPER (להלן: רכב הקופר), בכביש 70 לכיוון מזרח, במהירות העולה על המותר במקום, ושוטר שהבחין בכך במסגרת עבודתו, אותת לו לעצור באמצעות פנס. הנאשם התעלם מהשוטר והמשיך בנסיעה. השוטר נסע בעקבותיו בניידת, תוך הפעלת אורות מהבהבים וסירנה. הנאשם, שהבחין בניידת, החל להימלט ממנה, תוך זיגזוג בין נתיבים, עקיפת רכבים מימין ומשמאל ונסיעה בשוליים. בהגיעו לצומת הסמוכה לבית המעצר קישון פנה לכביש 75 לכיוון טבעון. בסמוך לכיכר, עקף הנאשם בפתאומיות רכב, שלפניו נסע קטנוע משטרה עם אורות מהבהבים. הרכב נאלץ לבלום בפתאומיות ולסטות שמאלה, והנאשם פגע בקטנוע המשטרה וגרם לנפילת השוטר שרכב עליו, על הכביש. הנאשם, שהבחין במתרחש המשיך בנסיעה מהמקום, בנסיבות בהן היה עליו לדעת כי השוטר עלול היה להיפגע. השוטר סבל מחבלות באצבעות רגל שמאל, שפשופים והגבלה בהנעת הקרסול, וכן מכאבים בצוואר, וברגליו. בעקבות הנזק שנגרם לקטנוע הוא הוכרז “אובדן גמור”.
לאחר התאונה, נסע הנאשם לכיוון קריית טבעון ויצר קשר עם אמו כדי שתאסוף אותו ברכב אחר. מספר ימים לאחר מכן, סיכם הנאשם עם אביו להעלים ראיות הנוגעות למעורבות הרכב באירוע. אבי הנאשם הסיע את הרכב למוסך, הנאשם הזמין חלקים של הרכב מחו״ל, ואביו העביר את החלקים למוסך וסייע בהחלפתם.
חודשיים וחצי מאוחר יותר איתרה המשטרה את הרכב במוסך, וביקשה מבעל המוסך שיקרא לאביו של הנאשם למקום. בעקבות כך שוחח הנאשם עם הוריו ותיאם גרסה לפיה ימסור ידיעה כוזבת לשוטרים. בהמשך מסר בחקירתו בכזב, כי הנזק לרכב נגרם בעת שעמד בחניה ליד ביתם.
בנסיבות אלו נהג הנאשם באופן מסוכן, תוך אי ציות לגורם אכיפת החוק, והביא לפגיעה במשתמש דרך תמים – רוכב אופנוע. לאחר הפגיעה התרשל בכך שלא עצר להושיט עזרה, על אף שהיה עליו לדעת כי הרוכב עלול היה להיפגע. בהמשך ניסה להסתיר את נזקי התאונה ברכבו כדי שלא לקשור את עצמו לאירוע, וכן תיאם וסיפק בחקירתו, גרסה שקרית.
- 3. בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר מבחן. שירות המבחן התרשם מנאשם בעל “יכולת רפלקטיבית גבוהה, רגישות, מיומנויות אמפטיה גבוהות… בעל גבולות פנימיים וחיצוניים ברורים ומופנמים ועמדות נורמטיביות שומרות חוק“. כמו כן התרשם כי לנאשם יכולת הפעלת שיקול דעת מותאם, פרט למצבי לחץ וקיצון, בהם מתנהל באופן אימפולסיבי ומתוך תחושות מוגברות ובלתי נשלטות של חרדה. שירות המבחן העריך רמת סיכון נמוכה להישנות התנהגות עוברת חוק בתחום התעבורתי. עוד נמסר כי הנאשם נרתם לטיפול רגשי ותרופתי, והשתלב בקבוצה טיפולית בתחום התעבורה; בטיפול פרטני בפוסט טראומה; וכן מטופל אצל פסיכיאטרית באופן פרטי. הנאשם אובחן כסובל מדיכאון ופוסט טראומה פעילה וסימפטומטית, שהתפתחה על רקע תקיפות מיניות, פיזיות ורגשיות שעבר במהלך מעצרו הממשי בתיק זה. הוצגה המלצת הפסיכיאטרית המטפלת להימנע מהשבתו למקור הטראומה מחשש לנזק בלתי הפיך על מצבו הנפשי. המלצת שירות המבחן הייתה להטלת צו מבחן לתקופה של 30 חודשים, וכן להטלת צו של״צ בהיקף של 400 שעות.
- 4. הסנגור הגיש מסמכים אודות הנאשם: עדותו במשטרה משנת 2017 על אירוע שבו חש מאוים בעת מרדף רכוב ואלים של שני רכבים שניסו, לדבריו, לפגוע ברכבו במהלך נסיעה (סומן ב.מ. 2) ; אישור מאוניברסיטת לונדון על השלמת תואר ראשון במנהל עסקים (סומן ב.מ. 3); כתב התחייבות לתחילת התמחות בענף פנסיוני, מיום 2021/XX/XX (סומן ב.מ. 4); תעודות הוקרה, הערכה והצטיינות שניתנו לנאשם במשך השנים בתחומים של תרומה לקהילה, לאוכלוסיות מוחלשות, ובתחומים המקצועיים בהם עסק, לרבות צל”ש שקיבל מקצין משטרה צבאית ראשי, תא”ל אמיר אוחנה בעת שירותו הצבאי (סומנו ב.מ. 5). עוד הגיש הסנגור מסמכים רפואיים אודות אבי הנאשם שעבר ניתוח לב פתוח וסובל מתחלואה כרונית בליבו (סומנו ב.מ. 6). וכן צירף התכתבויות של אמו של הנאשם עם עורך דינו דאז, בתקופת מעצרו הממשי של הנאשם בתיק זה (סומן ב.מ. 7) ומסמכים רפואיים בעניינה של האם (סומנו ב.מ. 8, וצורף מסמך לתיק מיום 4.7.2021).
בדיון העידו עדים בדבר אופיו של הנאשם: הגב׳ ג׳, עובדת בחברת החשמל, בת כתה של הנאשם המתניידת בכיסא גלגלים, סיפרה על רצונו המתמיד לסייע ולעזור, הן בתקופה שלמדו יחד, והן בתקופת הקורונה, כשנאלצה להסתגר בביתה והנאשם היה דמות משמעותית עבורה, בביקורים ובדאגתו לה. עוד העידה הגב׳ ד׳, אם יחידנית לילד עם צרכים מיוחדים, שעבדה עם הנאשם בעבר הרחוק ומאז נוצר קשר אמיץ והדוק בינה לבין הנאשם ומשפחתו. לדבריה, ללא תמיכת הנאשם בה – כלכלית, רגשית, ופיזית, לא הייתה מצליחה להתאושש מהמצב הקשה אליו נקלעה.
עוד העידו מנהלים מענף הביטוח בו עובד הנאשם. מר ה׳, מנכ״ל כלל פנסיה וגמל בעברו, שהגדיר את הנאשם כ״בן טיפוחיו”. לדבריו, הנאשם הוא אדם עם רוחב לב, סקרן, בעל יכולת לימוד עצמית, שיודע לעבוד באנושיות ורגישות ויוצר קשרים משמעותיים עם הלקוחות. הוא אמר כי צופה לנאשם עתיד ורוד ומזהיר בתחום הביטוח, וסיפר כי הנאשם מצוי בישורת האחרונה לקבלת רישיון לעסוק בתחום זה, כשנותרו לו בחינות אחרונות וסיום של פרק ההתמחות. נוסף אליו העיד שותפו, מר ו׳ – מנהל בית השקעות ברק והבעלים של סוכנות ביטוח בחיפה. מר ו׳ העיד שהנאשם החל לעבוד בסוכנות הביטוח לפני כעשור, ומאז התפתח והתקדם במערכת והגיע לתפקיד ניהולי, אותו ביצע במקצועיות ואהבה. עוד תיאר כי מנקודת מבטו, הנאשם הטיל על עצמו עונש כבד מכל עונש שהחברה תטיל עליו בגין מעשיו בתיק זה.
אמו של הנאשם העידה אף היא לפניי. היא תיארה את תפקידו של הנאשם בבית, כבן בכור מארבעה ילדים, שלקח אחריות על אחיו הקטנים בזמן שאביו עבר לראשונה ניתוח לב פתוח לפני 15 שנה. עוד סיפרה האם על הקושי בהתמודדות עם התקיפה שעבר הנאשם בעת מעצרו, מנקודת מבטה. האם ביקשה להתנצל על החלטות שקיבלה לאחר אירוע התאונה מושא כתב אישום זה, שהן שעמדו ביסוד מעשי הנאשם לאחר התאונה, ושלדבריה, פגעו בנאשם וגרמו לנזק. האם סיפרה על הטיפול לנפגעי טראומה שבו שולב הנאשם ועל ניסיונות המשפחה לסייע לו בשיקומו.
- 5. לעניין העונש ההולם, עתרה המאשימה למתחם ענישה שנע בין 3 ועד ל-6 שנות מאסר בפועל. בנוסף עתרה לעונש של מאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה ופסילה מותנית של הרישיון, וכן לקנס ופיצוי כספי לנפגע העבירה. המאשימה ביקשה לגזור את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם. כמו כן, עתרה המאשימה לחילוט רכב הקופר שבבעלות אבי הנאשם, בו נהג הנאשם בעת ביצוע העבירות.
הסנגור ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן, תוך שעמד על הנסיבות המיוחדות של המעשה והעושה. לעניין החילוט, ביקש להתחשב בכך שהרכב הינו בבעלות אבי הנאשם, שלא ידע שהנאשם הולך לבצע בו את העבירות.
- 6. הנאשם בדברו האחרון העיד כי הוא מחלק את חייו לתקופה שלפני האירוע ואחריו. הוא אמר שפעל מתוך פאניקה, ומאז הצער ורגשי האשם אינם נותנים לו מנוח. הוא הודה לבורא עולם שלא גרם לאבדה בנפש, תוצאה שאין לה כפרה, מבחינתו. הוא מסר שלוקח אחריות על מעשיו, ושופט את עצמו לחומרה רבה. עוד סיפר שמאז התקיפות שחווה בעת מעצרו, הוא סובל מסיוטים ומקשיים נפשיים, ומטופל תרופתית ורגשית. הנאשם אמר שהיה מוכן לתת 20 שנה מחייו כדי להחזיר את הגלגל לאחור ולמנוע את קרות האירוע.
דיון והכרעה:
- 7. סעיף ההפקרה לאחר פגיעה, בו הורשע הנאשם, תוקן בשנת 2011, במסגרת ״תיקון מס׳ 101״ לפקודת התעבורה. התיקון יצר מדרג של חומרה ביחס לעבירת ההפקרה, כתלות ביסוד הנפשי של הנאשם בעת ביצוע ההפקרה, ובקיומן של נסיבות מחמירות ביחס לתוצאה. ברף התחתון נקבעה עבירה של הפקרה ברשלנות, שהעונש המרבי בצידה עומד על 3 שנות מאסר (סעיף 64א)א) לפקודת התעבורה). ברף האמצעי נקבעה עבירה שהיסוד הנפשי שלה הוא מודעות, והעונש המרבי בצדה עומד על 7 שנות מאסר (סעיף 64א)ב) לפקודה). ברף העליון, נקבעו נסיבות מחמירות, שבהן נדרשת תוצאה של חבלה חמורה או מוות של האדם שנפגע בתאונה, לצד דרישת המודעות, והעונש המרבי בצדה הוא 14 שנות מאסר (סעיף 64א)ג) לפקודה) (ראו גם ע״פ 1825/14סרחאן נ׳ מדינת ישראל, בפס׳ 9 (נבו 7.7.2014)). בענייננו, הורשע הנאשם בסעיף ההפקרה ברשלנות, כפי שיוחס לו בכתב האישום המתוקן.
נוסף לכך, הורשע הנאשם בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה. סעיף עבירה זה כולל בחובו מנעד רחב של מעשים, והענישה הנוהגת נקבעת בהתחשב בנסיבות הקונקרטיות לרבות משך הנהיגה המסוכנת; מהירות הנסיעה; האם הנהיגה הייתה בניגוד לכיוון התנועה; האם כללה מעבר מהיר בין נתיבים; חציית קו הפרדה רצוף; כניסה לצומת באור אדום; וכיוצא באלה. לצד זאת, נפסק כי יש צורך בענישה ממשית נוכח החומרה והסכנה שבביצוע עבירה זו: “בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתן של עבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה אגב התעלמות מהוראות שוטרים לעצור, וקבע כי הענישה בגינן נדרשת להיות משמעותית ומרתיעה״ (ע״פ 8754/13סעדה נ׳ מדינת ישראל, בפס׳ 41 (נבו 15.1.2015)).
- 8. הערכים החברתיים שנפגעו כאן הם ההגנה על שלומם ובריאותם של משתמשי הדרך וכן שמירה על שלטון החוק, לרבות ציות לגורמי האכיפה. בנסיבות ביצוע העבירות, מידת הפגיעה בערכים אלה היא בינונית, נוכח משך הנסיעה המסוכנת שהיה, כעולה מהראיות שנשמעו, קצר, ואופייה – זיגזוג בין נתיבים ונסיעה מעל המהירות המותרת – התנהגות מתוחמת שאינה ברף החמור של העבירה; כמו כן, ההפקרה נעשתה מתוך רשלנות, והנזק שנגרם לנפגע התאונה לא היה חמור. לצד זאת, בעצם גרימת הנזק, להבדיל מיצירת סיכון בלבד, יש פגיעה שאינה קלה בערך המוגן; כמו כן, התעלמות הנאשם מהוראות המשטרה, ושיבוש הראיות לאחר מעשה, מהווים פגיעה ממשית בערך שלטון החוק.
- 9. ברע״פ 7029/15צאנורי נ׳ מדינת ישראל (נבו 24.11.2015) דובר על מבקש שהורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א)א) לפקודת התעבורה ונהיגת רכב ללא ביטוח. המבקש נכנס לצומת בנסיעה ישרה, בזמן שרכב המתלונן ובו נוסעת קטינה, החל לבצע פנייה שמאלה. הרכבים התנגשו והמבקש לא עצר את רכבו בסמוך למקום על מנת לתת עזרה לנפגעים, על אף שידע או היה עליו לדעת כי בנסיבות המקרה הם עלולים היו להיפגע. הקטינה והנהג נזקקו לטיפול רפואי והשגחה. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה שנע בין חודש ועד לשנת מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. הוא גזר על המבקש (בעל עבר תעבורתי, ללא המלצה טיפולית, ללא לקיחת אחריות ועם הערכה לסיכון גבוה להישנות עבירות) עונש של חודש מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילה בפועל למשך 3 שנים, פסילה מותנית של רישיון הנהיגה וקנס. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש וקיבל חלקית את ערעור המדינה. הוא השית על המבקש עונש של 5 חודשי מאסר בעבודות שירות והותיר את יתר רכיבי הענישה על כנם. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור.
בע״פ 893/18דניסיוק נ׳ מדינת ישראל (נבו 1.4.2019) דובר על מערער שהורשע בעבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, חבלה במזיד לרכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לאות שברמזור, אי מתן זכות קדימה בצומת מרומזר, הפרת אות שניתן על ידי שוטר במדים, נהיגה ללא רישיון נהיגה, ללא רישיון רכב וללא פוליסת ביטוח בת תוקף ועקיפה. באותו מקרה, נהג הנאשם באופנוע “כבד” שלא על פי רישיון הנהיגה שלו, כשהאופנוע אינו מבוטח ורישיונו פג תוקף, והרכיב עליו אדם נוסף. המערער התעלם מסימון אנשי משטרת התנועה לעצור, והחל מרדף של השוטרים בעקבותיו. המערער נמלט במהירות גבוהה, עבר קו הפרדה רצוף, עבר בצומת ברמזור אדום, ביצע עקיפות המסכנות את הרכבים האחרים שבדרך, נסע בניגוד לכיוון התנועה, פגע באופנוע של שוטר, שבר את המזוודה של אותו אופנוע וכמעט גרם לאיבוד השליטה של השוטר שנהג בו. רק לאחר מרדף ממושך, כשהשוטרים ביצוע חסימה ואיימו עליו עם אקדח שלוף, עצר המערער את האופנוע. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 8 ועד ל-36 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים. יצוין כי בהסדר הטיעון הוסכם כי המאשימה תעתור לעונש של 12 חודשי מאסר. בית המשפט המחוזי גזר על המערער (בעל עבר פלילי ותעבורתי, עם תסקיר חיובי והמלצה לענישה שיקומית ועבודות שירות), עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 30 חודשים, ורכיבי ענישה נוספים. בערעור לבית המשפט העליון הופחת עונש המאסר ל- 7 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, תוך שבית המשפט העליון ציין: “במצב הדברים הרגיל היה מקום להטיל עונש מאסר בפועל, ואף לתקופה משמעותית. אלא שבנסיבות המיוחדות שנוצרו לאורך התקופה, ובהינתן כי חלפו שש שנים מאז ביצוע העבירות והמערער לא הסתבך בפלילים מאז, אנו מוצאים לאמץ את המלצת שירות המבחן העדכנית“.
בע״פ 5933/16בואיה נ׳ מדינת ישראל (נבו 19.10.2017) הורשע המערער בעבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה והסעה שלא כדין. המערער הסיע ואסף שלושה אחרים שביצעו התפרצות וגניבה מדירת מגורים. ניידת משטרה כרזה להם לעצור והמערער החל להימלט ממנה בנסיעה במהירות גבוהה, תוך חציית צמתים ברמזור אדום, וגרימה לנהגים אחרים לבלום בפתאומיות. המערער סטה עם רכבו ופגע ברכב ג׳יפ משטרתי שנצמד אליו וגרם לנהג הג׳יפ לאבד את השליטה עליו. כתוצאה מכך שני הרכבים נעצרו. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 12 ל-30 חודשי מאסר. בית המשפט המחוזי דן את המערער (ללא עבר פלילי) ל-12 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. בהמלצת בית המשפט העליון, חזר בו המערער מהערעור על חומרת העונש.
- 1 ראיתי לקבוע מתחם אחד לגבי כל העבירות, נוכח ביצוען במהלך אותה נסיעה, וברצף עובדתי, מה שמצדיק להשקיף עליהן כאירוע אחד. נתתי דעתי לנסיבות ביצוע העבירות, שרובן נעשו ללא תכנון מוקדם (למעט עבירת השיבוש), ומוכן אני לקבל את הטענה שמעשי הנאשם, לאחר שלב הפגיעה בקטנוע, נעשו מתוך לחץ ומצוקה ואין מדובר בדרך התנהגות אופיינית לנאשם זה. כמו כן משך הנסיעה ואופייה, כאמור, לא היו ברף העליון של עבירת הסיכון לחיי אדם בכביש. לצד זאת, לנאשם אחריות מלאה על התנהגותו המסוכנת – הוא ידע שהמשטרה דולקת אחריו ודורשת ממנו לעצור, וחרף זאת המשיך במנוסתו, כשבסופו של דבר, הסיכון בנסיעה התממש ונגרמה פגיעה בגוף; כמו כן, הנאשם נמנע מלעצור את נסיעתו ולבדוק את אזור התאונה, למרות שהבחין במתרחש, כשהיה עליו לדעת שיכול ונפגע אדם; ושיבש ראיות לאחר מכן. הנזק שנגרם יכול היה להיות חמור בהרבה, ואולם בסופו של יום, הפגיעה הפיזית שנגרמה לא הייתה קשה.
בשים לב למידת הפגיעה בערכים המוגנים, למדיניות הענישה הנוהגת ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, ראיתי לקבוע את מתחם הענישה בתיק זה כנע בין 8 חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות, במקרים המתאימים, ברף התחתון, ועד ל-25 חודשי מאסר בפועל בתקרתו. זאת בנוסף לעונש מאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה, פסילה מותנית, קנס ופיצוי לנפגע העבירה.
- 1 באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה: נתתי דעתי להודאת הנאשם לאחר תיקון כתב האישום, לנטילת האחריות ולחרטה שהביע, שלהתרשמותי הייתה מלאה וכנה. הנאשם מתייסר בשל מעשיו ונאמן הוא בדבריו כי היה מוכן לעשות כל שלאל ידו כדי להשיב את הגלגל לאחור ולמנוע את התאונה מושא תיק זה. עוד שקלתי את עברו הפלילי הנקי ואת עברו התעבורתי של הנאשם שאינו מכביד, ולא כלל עבירות מהסוג שהורשע בהן בתיק זה. עוד ראיתי את תרומתו המרשימה של הנאשם לחברה ולקהילה כפי שבאה לידי ביטוי בשלל תעודות ההוקרה וההערכה שהוגשו, ומתיאורי עדי האופי שהעידו לזכותו. כן שקלתי את התפתחותו של הנאשם בעבודתו, לרבות שאיפותיו להשלים את ההתמחות להוצאת רישיון בתחום עיסוקו, דבר שמעיד על רצונו של הנאשם לממש את יכולותיו המקצועיות ולהיות מועיל וחיוני לחברה. שקלתי גם את תקופת מעצרו הממשי של הנאשם, את הטראומה הקשה שחווה במהלכה, ואת מצבו הנפשי בעקבותיה, לרבות אבחונו כסובל מפוסט טראומה והצורך ליטול תרופות באופן תדיר ומתמשך. עוד שקלתי את עמדת הפסיכיאטרית המטפלת בדבר הסיכון המוגבר בהשבת הנאשם מאחורי סורג ובריח בהינתן נסיבותיו המיוחדות. החזרת הנאשם אל מעבר לסורג ובריח “תגרום לו לרגרסיה משמעותית באופן שעלול לסכן את חייו… תהווה נזק בלתי הפיך על מצבו הנפשי הרעוע ממילא” (מתוך תסקיר שירות המבחן). נתתי דעתי גם למצבם הרפואי של הורי הנאשם, בשים לב למסמכים הרפואיים שהוגשו ולעדות אמו לפניי.
ניכר כי מצבם הרפואי של ההורים התדרדר לאחרונה באופן ממשי. כן שקלתי את התקופות בהן שהה הנאשם במעצר ממשי ובאיזוק אלקטרוני, בתנאים מגבילים שכללו בין היתר ריחוק מביתו ומשפחתו, בעודו מצוי כאמור, במצב פוסט טראומתי. שקלתי גם את המלצת שירות המבחן, שבאה על רקע שיתוף פעולה מלא של הנאשם עם גורמי הטיפול, והשתתפותו הפעילה בקבוצות ובטיפול פרטני. שירות המבחן העריך כאמור, רמת מסוכנות נמוכה, וכי ההליך הפלילי בעניינו הרתיע את הנאשם באופן משמעותי. עוד התרשם שירות המבחן כי הנאשם לקח אחריות מלאה על מעשיו, והביע אמפטיה וחרטה כנה כלפיי נפגע העבירה.
אציין, כי ככלל, העונש ההולם בשל ביצוע העבירות שבענייננו, הינו מאסר ממשי לריצוי בפועל, מאחורי סורג ובריח. עם זאת, בנסיבות החריגות שנוצרו – הן נסיבות ביצוע העבירה והן הנסיבות החיצוניות – בהתייחס למצבו הפיזי והנפשי של הנאשם כסובל מפוסט טראומה, יש מקום לקבוע את עונשו של הנאשם ברף התחתון של המתחם, ולהשית עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. מניין ימי המעצר הממשי נלקח בחשבון נוכח התוצאה העונשית שכוללת הימנעות מהשבת הנאשם אל מאחורי סורג ובריח, ראיתי שלא לנכות את ימי המעצר מהעונש שבדעתי להטיל. לצד זאת, לא ראיתי לסטות ממתחם הענישה שנקבע, נוכח העובדה כי עיקר השיקולים לקולה נובעים משיקולים אישיים שאינם שיקולי שיקום. תרומתו הרבה של הנאשם לחברה, חרטתו העמוקה והכנה והתמודדותו המורכבת עם אירועים טראומתיים שחווה בעת מעצרו, נלקחו בחשבון בעת מיקום העונש בתחתית המתחם, ובקביעת אופן ריצויו – בעבודות שירות.
- 1 באשר לעתירת המאשימה לחילוט הרכב בו נהג הנאשם בעת ביצוע העבירות, לא מצאתי לקבלה. הרכב נמצא בבעלות אבי הנאשם, שלא היה בעל השליטה על קרות האירוע. יצוין כי חרף עובדות כתב האישום באשר לתרומת האב בשיבוש הראיות, לא הוגש כנגדו או כנגד האם כתב אישום בגין מעשיהם.
- 1 אשר על כן, אני גוזר את עונשו של הנאשם כדלקמן:
שמונה (8) חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, שירוצו בתנאים ובמקום שקבע הממונה בחוות דעתו. הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות ביום 25.8.2021, עד השעה 8:00, במשרדי הממונה על עבודות שירות.
עוד אני גוזר לנאשם עשרה (10) חודשי מאסר אותם לא ירצה אלא אם בתוך שלוש (3) שנים מהיום ישוב ויעבור על עבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין או עבירה של הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א לפקודת התעבורה.
כמו כן אני גוזר על הנאשם, שלושה (3) חודשי מאסר אותם לא ירצה אלא אם בתוך שלוש (3) שנים מהיום ישוב ויעבור על עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין או עבירה של גרימת נזק לאדם ולרכוש, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה התשכ״א-1961.
נוסף לכך אני משית על הנאשם חמש (5) שנות פסילה בפועל מקבל או החזק רישיון נהיגה, שמניינן מיום התחלת הפסילה המנהלית, בתאריך 15.2.2019. נוכח משך פסילת רישיון הנהיגה בפועל, ורכיבי המאסר המותנה שנגזרו, לא מצאתי הצדקה לגזור על הנאשם גם רכיב של פסילה מותנית.
אני קונס את הנאשם בסך 10,000 ₪ שישולמו עד ליום 1.10.2021 או חודשיים (2 חודשי) מאסר נוספים תמורתו.
כמו כן אני מורה לנאשם לשלם פיצוי בסך 40,000 ₪ לנפגע העבירה, השוטר ח׳ מ.א. XXXXXXX, וזאת באמצעות קופת בית המשפט, עד ליום 1.10.2021. המאשימה תודיע לזוכה על זכאותו כאמור.
זכות ערעור כחוק מהיום, הודעה.
הצדדים קיבלו עותקי גזר הדין.
פסק הדין עצמו, נוכח האמור בו, ניתן לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה אודות הנאשם.
ניתן היום, כ״ו תמוז תשפ״א, 06 יולי 2021, במעמד ב״כ המאשימה – עו״ד אבי אור-זך; ב״כ הנאשם – עו״ד דורון נוי והנאשם בעצמו.
ארז פורת, שופט
