דיני משפחה

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפ”ת (כב’הש’ע. בן דב- ג’וליאן) מיום 24.8.20אשר דן בתביעת המשיבה לאיזון משאבים ובתביעתה הכספית לדמי שימוש.

עורך דין מומלץ

הנדרש לנדון

1. הצדדים נישאו כדמו”י ביום 8.1.80והתגרשו ביום 4.1.15.

לצדדים שני ילדים, שניהם בגירים במועד הגשת התביעה.

2. המערער עבד כפקיד בנק בבנק מזרחי ופרש לפנסיה מוקדמת בשנת 2007,

המערער סובל מבעיות פסיכיאטריות ונוירולוגיות שונות ולאחרונה, ביום 27.7.21, אף

מונה לו אפוטרופוס לרכוש (ראו החלטת כב’הש’ר. מקייס בתמ”ש 57564-07-21).

המשיבה עבדה כמורה בבי”ס יסודי.

הצדדים התגוררו עם ילדיהם בדירה בנתניה אשר נרכשה ע”י המערער לפני הנישואין ונרשמה על שם הצדדים בחלקים שווים בשנת 1982 (להלן – דירת המגורים).

במהלך הנישואין ירשה המשיבה דירה בנתניה מאמה ז”ל אשר הושכרה בתחילה ולאחר מכן עברה המשיבה להתגורר בה.

אף המערער ירש מהוריו ז”ל דירה בנתניה (אחר שאמו של המערער הלכה לבית עולמה בחודש פברואר 1999) אשר הושכרה לצדדים שלישיים.

3. במהלך חיי נישואיהם, אשר לא התנהלו על מי מנוחות, חתמו הצדדים על הסכם שלום בית ביום 11.11.87שבמסגרתו הוסכם כי המערער יעביר למשיבה עבור מזונותיה ומזונות הילדים סך של 850 ₪ בחודש וכן מחצית ממשכורת 13פעם בשנה. הוסכם כי יש בסכום זה כדי לספק את מלוא צרכי המשיבה והילדים וכן את מלוא צרכי הבית לרבות חלקו של המערער. ההסכם אושר בביהמ”ש המחוזי בתל אביב (להלן- ההסכם הראשון).

4. ביום 28.10.97שבו הצדדים וחתמו על הסכם שלום בית ולחלופין גירושין, אשר

קיבל תוקף של פסק דין בביהמ”ש לענייני משפחה. הוסכם כי ככל ששלום הבית לא יעלה יפה ותוגש תביעה לפירוק שיתוף, הרי שהרכוש שנצבר על ידי הצדדים ובכללו: דירת המגורים ותכולתה, רכב, יחידות נופש בטבריה ובאילת, וכל הכספים שנצברו בחשבונות הבנק של המשיב לאורך כל השנים – יחולק בין הצדדים בחלקים שווים (להלן – ההסכם השני). סעיף 3להסכם השני קובע:

“הצדדים קובעים בזה כי הם מחלקים ביניהם את הרכוש המפורט להלן בחלקים שווים ביניהם. ואלה פרטי הרכוש המחולק:

א. הדירה ברח’ … בנתניה…

ב. כל תכולת הדירה…

ג. מכונית מסוג סופר דייהו רייסר…

ד. יחידת נופש בקלאב הוטל. האחת בטבריה והשניה באילת.

ה. כל הכספים שנצברו בחשבונות הבעל לאורך כל השנים. כמפורט בסעיף 4ח להלן” (הדגשה שלנו)

בהמשך הסכימו הצדדים על השהיית פירוק השיתוף על מנת לאפשר להם ניסיון להמשך חיים משותפים ואיחוי הקרע, בתנאים שפרטו בסעיף 4בהסכם. בהסכם צוין מפורשות כי הצדדים מנהלים משק בית משותף (ראו סע’4 (ב) ו 4 (ו) להסכם השני).

בסע’4 (ז) להסכם השני צוין –

“הבעל מצהיר כי בחשבונותיו הצטבר הסך של 53,000 ₪, וזאת כמפורט בהעתקי החשבונות אותם הוא העביר מוסר לאישה במעמד הסכם זה.

היה ויתברר בעתיד כי יש בחשבונותיו של הבעל יותר כספים מכפי שהוצהרו על ידו, תהיה האשה זכאית לתבוע ממנו להעביר כל סכום לחשבון המשותף” (הדגשה שלנו)

בסיפא לסעיף 4ח (אליו הפנה סעיף 3ה בהסכם כפי שהובא לעיל) נקבע:

“…אין בהסכם זה לשלול מהאישה בקשה לחלוקת כל הכספים של הבעל בכל מועד שהוא”.

בהמשך הוסכם, כי ככל ששלום הבית לא יעלה יפה מכל סיבה, כל אחד מהצדדים רשאי לעתור לפירוק השיתוף ומימוש הוראות סעיפים 3-2בהסכם. כל הרכוש יחולק בחלקים שווים בין הצדדים (סעיפים 6א. 6ב. להסכם השני).

בהמשך הוסכם על אופן פירוק השיתוף בדירת המגורים וביחידות הנופש.

5. ביום 25.11.13הגישה המשיבה תביעה לפירוק שיתוף בכלל נכסי הצדדים שנצברו, בחלקים שווים. במקביל הגישה תביעת גירושין בביה”ד הרבני. כעבור זמן תיקנה המשיבה את כתב תביעתה ועתרה לחלוקה לא שיוויונית ברכוש שנצבר.

6. ביום 8.12.14עזבה המשיבה את דירת המגורים ועברה להתגורר בדירה שירשה מאימה המנוחה, זאת על יסוד הסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת הליך ה”ט שהגישה. כך הוסכם, בין השאר, כי המשיבה לא תכנס לדירה משך 6חודשים מהמועד הנזכר.

הצדדים התגרשו כחודש לאחר מכן והמשיבה לא שבה לדירה ממועד זה.

המערער המשיך להתגורר בדירה ובשלב מאוחר יותר רכש את זכויות המשיבה בדירה.

7. בדיון קדם המשפט הראשון אשר התנהל בבית משפט קמא, ביום 8.7.14, הסכימו הצדדים כי ימונה שמאי למתן חוות דעת בדבר שווי דירת המגורים, וכן ימונה אקטואר למתן חוות דעת בדבר איזון כלל הכספים והזכויות הסוציאליות, שנצברו על ידי הצדדים, מכל מין וסוג.

8. בדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא ביום 29.5.16הוסכם כי מועד הקרע הוא 25.11.13.

לנוכח העיכוב במתן חוו”ד האקטואר וטענות הדדיות של הצדדים להברחות רכוש, הסכימו הצדדים כי יורחבו סמכויות האקטואר לרו”ח חוקר, אשר יחקור את התנהלותם הכספית של הצדדים וטענות הדדיות להברחת רכוש.

9. חוות דעת סופית של המומחה רו”ח יניב בוכניק ממשרד בר לב הוגשה לתיק ביום 29.5.18 (להלן – חוות דעת המומחה).

בחוות דעתו קבע המומחה קביעות שונות בכל הקשור לאיזון הרכושי בין הצדדים ובצד קביעותיו הותיר עניינים שונים להכרעתו של בית המשפט.

הצדדים, מכל מקום, לא ביקשו לזמן את המומחה לחקירה על חווה”ד.

10. הצדדים הפליגו בטענותיהם בכל הקשור לסוגיות הרכושיות השונות וכל אחד מהם אחז בעשרות טענות, והדברים אינם נאמרים על דרך ההפרזה או ההגזמה. מטעמי נוחות ועל מנת שלא להאריך יתר על המידה אנו נביא תחילה את קביעותיו של בית משפט קמא בפסק דינו ולאחרי כן את טענות הצדדים בערעור, וזאת אחר שב”כ המערער ביקש לצמצם טענותיו בדיון שהתקיים לפנינו ביום 26.1.22.

פסק דינו של בית משפט קמא

11. בית המשפט הבהיר כי יש להחיל בעניינם של הצדדים את הוראות חוק יחסי

ממון בין בני זוג, התשל”ג – 1973 (להלן: חוק יחסי ממון) בכל הקשור למערכת היחסים הרכושית ביניהם, בנסיבות אלו כאשר הצדדים חתמו על הסכם ממון אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 1.10.97. כאשר הסכם הממון לא בוטל מעולם ולא הוגשה כל תביעה לביטולו, הרי שיש להורות על איזון משאבים באופן המפורט בהסכם בחלוקה שווה, מחצה על מחצה בין הצדדים.

מתוך שכך אף דחה בית המשפט את טענת המערער להפרדה רכושית בין הצדדים שכן כעולה מההסכם השני הצהירו הצדדים כי הם מנהלים משק בית משותף ומסכימים על חלוקה שוויונית של רכושם. בית המשפט קבע כי הנטל להוכיח כי הצדדים התנהלו בהפרדה רכושית מלאה, כטענת המערער, מוטל לשכמו והוא לא עמד בנטל זה.

בכל הקשור למקור הכספים בחשבונות הבנק של המערער קבע בית המשפט כי גרסתו של המערער בתצהירו ובחקירתו הנגדית בדבר מקור הכספים בחשבונות הבנק על שמו הייתה רצופה סתירות, אי דיוקים ושינויי גרסה, וכי אינה מהימנה בעיניו. בית המשפט מנה את הסתירות הרבות בעדות המערער לעניין מקור הכספים בחשבונו וקבע כי המערער לא הוכיח את טענתו כי מקור הכספים בחשבונות הבנק שלו מכספי ירושת אמו והשקעות שעשה באותם כספים. כך המערער לא צרף כל אסמכתא בדבר כספים שהיו שייכים לאמו במועד פטירתה, לא צרף אסמכתאות בדבר ניהול תיקי השקעות שמקורם בכספי הירושה ולא זימן את נציג הבנק לתמיכה בטענותיו כפי שטען שיעשה מלכתחילה. לפיכך נקבע כי יש לאזן את החשבונות ע”פ חוות דעת המומחה בקיזוז כספים אשר המומחה קבע כי מקורם בדמי שכירות אותם קיבל המערער מהשכרת דירת אמו המנוחה.

12. בכל הקשור לאיזון הפנסיה התקציבית המוקדמת ששולמה למערער מבנק “מזרחי

טפחות”קבע בית המשפט כי יש לאזנה ועל המומחה לתקן את חוות דעתו בהתאם ולכלול בה את חלקה של המשיבה בפנסיה המוקדמת של המערער.

בכל הקשור למענק פרישה אותו קיבל המערער, לכאורה, אחז בית המשפט במסקנת המומחה בחווה”ד, לאחר חקירה שביצע בעניין, ולפיה המערער אינו זכאי למענק פרישה חד פעמי על פי הסכם הפרישה, כיוון שבחר למקסם את הזכויות לקרן הפנסיה בחודש פברואר 2008 (נספח 12לחווה”ד מיום 29.5.18, עמ’7פסקה טז). לפיכך נדחתה טענת המשיבה לעניין זה.

13. בכל הקשור לטענות להברחות כספים – משיכות כספים על ידי המערער מחשבונות הבנק בשנים 2007-2005הבהיר בית המשפט כי על פי מסקנת המומחה בחווה”ד, במהלך השנים 2007-2005משך המערער כספים בסכום כולל שמוערך בסך של 817,028 ₪ (נספח 10בחוות הדעת, עמ’11-8). חלקו של הסכום הנזכר במשיכות כספים לזכות חשבונות לא מזוהים בסך 527,450 ₪ (משוערך 773,386 ₪) וחלקו במשיכות כספים במזומן בסך 35,681 ₪ (משוערך 43,642 ₪). המומחה הותיר להכרעת בית משפט את השאלה אם יש לכלול משיכות אלו באיזון הכולל.

בית המשפט שוכנע כי סך של 51,450 ₪, מתוך הסכומים הנזכרים, אשר נמשך במהלך השנים 2006-2005בסכומים של כ-5,000 ₪, נמשך לטובת המשיבה על פי ההסכמים שנחתמו בשנים 1987ו- 1997ומועד פירעונם הראשון בחודש 3/06 (סע’82-77לסיכומי המערער). לפיכך אין לאזנו באיזון הכולל.

באשר ליתר הסכומים ציין בית המשפט כי המערער המציא למומחה אסמכתאות בדבר המחאות שנפרעו לטובת מר “אריה רוטמן”בסך כולל של 425,000 ₪, לטענתו עבור ניהול תיק ני”ע. בית המשפט ציין כי המערער לא המציא אסמכתאות אודות ניהול תיק ני”ע עבורו ע”י מר רוטמן. המערער לא הוכיח ולא צרף אסמכתאות למומחה בגין מה ולאן הופקדו אותם סכומים שמשך. לא הוכיח כי מדובר בכספים שירש מאמו. לא צורפה כל אסמכתא לגבי סכומים שהיו לאמו במועד פטירתה (בנפרד מכספים של המערער בחשבון). המערער לא הוכיח כי רכש ני”ע מתוך כספי הירושה. המערער אף הצהיר בחקירתו הנגדית כי ממועד פטירת אמו בשנת 1999לא נצברו כספים בחשבון, למעט משכורתו. המערער לא הוכיח כי אכן נוהל תיק השקעות עבורו והיכן הכספים שנמשכו, ואף לא ביקש לזמן את מר רוטמן, אשר לטענתו ניהל עבורו תיק ני”ע, כעד מטעמו. לפיכך נקבע כי בהעדר אסמכתאות מספקות מטעם המערער, הרי שהמשיבה זכאית למחצית הסכומים שמשך.

בית המשפט קבע, אפוא, כי על המומחה לתקן את חווה”ד ולהוסיף סכומים אלו שמשך המערער לאיזון הכולל, כשהם משוערכים כדין. המשיבה זכאית למחציתם.

14. מאידך, דחה בית המשפט את טענת המשיבה להברחת סך נוסף של 475,000 ₪

ע”י המערער באמצעות משיכות מחשבונו לגורם לא ידוע בשנים 2007-2006. טענה זו נדחתה נוכח הבהרת המומחה כי אותם סכומים הם חלק מהסכום הכולל של 527,450 ₪ (עמ’8בנספח סע’3, הערות המומחה עמ’9סע’ח+ט).

בכל הנוגע לסך של 35,681 ₪ – ממסקנות המומחה בחווה”ד עולה כי מדובר בכספים שמשך המערער במזומן מחשבונות הבנק. ומשכך, וכאשר חווה”ד בהקשר זה לא נסתרה, ולא מדובר בכספים שנעשה בהם שימוש אלא שנצברו על ידי המערער, הרי שהמשיבה זכאית למחצית הסך 35,681 ₪, כשהם משוערכים כדין.

15. בכל הקשור לסכום במזומן בסך 104,021 ₪ שנמצא בחדר המערער בדירת

המגורים, הרי שבניכוי הסך 35,681 ₪ הנזכר לעיל, נקבע כי היתרה בסך 68,340 ₪ הורתה בהכנסות משכר דירה שלא הופקדו לחשבון המערער לפיכך אין לאזנו מכוח סע’5 (א)(1) לחוק (סע’5ז בחוות הדעת; סע’18-19לנספח 10בחוות הדעת).

16. בכל הקשור להכנסות והוצאות בגין דירות שירשו הצדדים מהוריהם המנוחים,

נמצא כי במהלך השנים 2013-2011המשיבה שילמה מחשבונה כספים לטובת דירה שנשכרה למגורי אמה, בסכום כולל של 69,200 ₪, כעולה מחוו”ד המומחה (נספח 11בחווה”ד, עמ’5-4). וכי לטענת המשיבה הכספים הוחזרו לחשבונה. המומחה מצא כי לאחר פטירת אמה המנוחה של המשיבה, הופקדו לחשבון הבנק של המשיבה כספים בסכום כולל של 28,100 ₪ ממילא זהו סכום שאין לאזנו.

אשר למערער הוכח כי הוא ירש מהוריו המנוחים דירה בנתניה. אמו של המערער נפטרה ביום 5.2.99. המערער הוא היורש היחיד על פי צו קיום צוואה שצרף. ממועד פטירת אמו, השכיר המערער את הדירה בדמי שכירות בסכומים שנעו בין 2,600 ₪ ועד 3,200 ₪ לחודש. דמי השכירות הופקדו בחשבון המערער בבנק מזרחי. סכומים אלו אינם ברי איזון לנוכח הוראת סעיף 5 (א)(1) בחוק. נקבע כי המשיבה לא הוכיחה כוונת שיתוף בסכומים אלו. יתרה מכך, המשיבה בחקירתה הנגדית הודתה במפורש כי המערער מעולם לא חלק עמה את כספי השכרת הדירה שירש (פרוטוקול 1.4.19, עמ’27שורות 17-14). לפיכך נקבע כי על המומחה לתקן את חוות דעתו ולהפחית את סכום דמי השכירות שהופקדו לחשבון המערער במהלך החיים המשותפים עד מועד הקרע, מאיזון המשאבים הכולל.

כפי שנביא להלן, המערער בערעור מלין על שיעור דמי השכירות שנקבע ע”י המומחה ואושר על ידי בית המשפט, שכן לסברתו יש לקזז מהאיזון סכום משמעותי יותר בשל דמי שכירות שהתקבלו לידיו מהשכרת דירת אמו המנוחה.

לבסוף חייב בית המשפט את המערער בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסכום כולל של 45,000 ₪.

17. בית המשפט הוסיף וקבע קביעות שונות לעניין דמי שימוש, חלוקת הזכויות

הפנסיות, חלוקת יחידות הנופש של הצדדים בטבריה ואילת, אי איזונם של כספים

שהתקבלו אצל המשיבה משיעורי עזר שנתנה ועוד, ואולם מכיוון שהערעור אינו נוגע לקביעות אלו לא נרחיב בעניינם.

תמצית טענות המערער

18. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 26.1.22הבהיר ב”כ המערער כי הוא מייחד את טענותיו לשלושה עניינים בלבד, אשר יפורטו להלן –

19. האחד – שגה בית המשפט בכך שהורה על איזון הסכומים שהועברו ע”י המערער

למר רוטמן ז”ל (425,000 ₪). מדובר בסכומים שהועברו ע”י המערער לצורך השקעתם בבתי השקעות שונים, סכומים אלו הושבו לחשבון המערער אשר הכספים בו אוזנו נכון למועד הקרע, לפיכך אין כל מקום לאיזונם של אותם כספים פעמיים.

20. השנייה – שגה בית המשפט בכל הקשור לקביעת שיעור דמי השכירות אותם יש לקזז מהסכומים המאוזנים ע”י המומחה. יש להעמיד את שיעור דמי השכירות אותם יש לקזז מכספי האיזון באופן הבא :

לגבי דמי השכירות שנגבו על ידי המערער בין השנים 2005עד 2013יש להוסיף על סך 202,757 ₪ שנקבע על ידי המומחה סך נוסף של 78,000 ₪אותם לא חישב המומחה בחוות דעתו, שכן סך זה עולה ממכפלת החודשים בתקופה הנדונה בסכום דמי השכירות המפורט בחוזי השכירות. וכן יש להוסיף את דמי השכירות משנת 1999עד

לשנת 2005העולים כדי 184,600 ₪, אליהם לא התייחס המומחה כלל ועיקר.

21. השלישית – שגה בית המשפט בכך שלא הורה על איזון סך של 28,100 ₪ אשר הופקדו בשני שיקים לחשבון המשיבה קודם למועד הקרע (ביום 24.7.13וביום 28.8.13).

22. בכתב טענותיו הרחיב המערער וערער על עצם איזון הכספים בחשבונות הבנק שלו וטען כי עיקר הכספים מקורם בכספים שהוריו נתנו לו במתנה או בירושה. לטענתו הכנסותיו הועברו לידי המשיבה בהתאם להסכמי הממון בין הצדדים. המשיבה עצמה הודתה שהייתה הפרדה ממונית מלאה בין הצדדים ושגה בית המשפט בפסק דין עת נסמך על ההסכמות המפורטות בהסכם השני. לפיכך כל הכספים המצויים בחשבונותיו של המערער הם כספים שמקורם בכספי ירושה של אביו המנוח או מהשכרת הדירה אותה ירש מאימו. אין זה סביר שאדם המשתכר 6,000-5,000 ₪ יצבור כספים בסך של – 1.4מליון ₪.

כאמור, המערער חזר בו מטענתו זו בדיון שהתקיים לפניננו ביום 26.1.22ומיקד טענותיו בשלושת הרכיבים המפורטים מעלה ואולם אנו מזכירים אף טענה זו שכן להלן נתייחס אף לטענה זו לצורך הבהרת טיב ומהות מערכת היחסים הרכושית בין הצדדים ויהא בדבר כדי להבהיר ולהוות רקע למסקנותינו, כפי שיפורטו להלן.

23. עוד טען המערער בערעור כי שגה בית המשפט בכך שחייבו בהוצאות משפט בסך ניכר של 45,000 ₪.

תמצית טענות המשיבה

24. טענות המערער להעדר שיתוף כלכלי נדחו בשל אוסף ראיות חד משמעי באשר לשיתוף זה, ובכללם ההסכם השני עליו חתמו הצדדים ונסיבות חייהם המשותפים כפי שהוכחו בבית משפט קמא. בית המשפט התרשם אף מחוסר אמינותו של המערער ומשינוי גרסאותיו חדשות לבקרים.

25. עדותו של המערער, עליה שב גם בעיקרי הטיעון מטעמו כי השתכרותו הגיעה לסך של כ – 5,500 ₪ לחודש נסתרה בבית משפט קמא ונמצאה שיקרית. הוצגו לבית המשפט תלושי השתכרות שנעו בין 7,500 ₪ ל – 12,500 ₪ לאורך השנים 2005 – 2006. ושכרו הקובע לפנסיה הועמד אותה עת על 11,000 ₪. המערער חסך במשך 33

שנה סכומים נאים העולים כדי 1.4מליון ₪ והוא עצמו העיד כי סכום זה נצבר בחשבונו קודם פטירת אמו, לפיכך ברי כי אין הורתו בירושת הוריו.

26. בדין נדחו טענות המערער על העברות כספים למר רוטמן ז”ל לצורך השקעה,כספים שחזרו לטענתו לחשבונותיו. המערער שינה לעניין זה את גרסתו חדשות לבקרים. כך טען, כדוגמה, כי מדובר בכספי גמ”ח בהם טיפל בחשבונו (עמ’36לפר’מיום 1.4.19), אחר טען שמדובר בכספים שניתנו ע”י הוריו או מהשכרת דירתו, ואולם הוכח כי הופקדו כספים לחשבונו שלא ממשכורתו קודם להעברת הכספים הנטענת לידי מר רוטמן ז”ל. בדומה העובדה שהופקדו סכומים לא עגולים יש בה ללמד כי אין מדובר בכספי ירושה או דמי שכירות שאם לא כן מדוע הופקדו פעם אחר פעם בהפרש של ימים אחדים. ההפקדות בוצעו קודם פטירת הורי המערער וקודם שהשכיר את דירתו .

27. המערער לא הביא כל ראיה או ראשית ראיה כי הכספים שהעביר למר רוטמן ז”ל, כטענתו, הוחזרו לידו או לחשבונותיו.

יתרה מזו, מר רוטמן ז”ל נפטר בשנת 2016ולא הובאה כל ראיה כי הוא סחר בכספים או בהשקעות.

28. בכל הקשור לטענות המערער לטעותו של המומחה בחישוב דמי השכירות הרי שטענה זו שומה היה עליו להעלות לפני ערכאה קמא שכן ממצאי המומחה הונחו לפניו כבר ביום 29.5.18. המערער לא הגיש שאלות הבהרה למומחה ולא חקר אותו בהליך הבאת הראיות. יתר על כן בא כוחו של המערער הצהיר בפר’הדיון ביום 1.4.19כי

“לגבי הסכומים שנקבעו כנזילים אין לי טענות לגבי החישובים של המומחה אלא לגבי מקור הכספים ולטענת הנתבע יש להוציאם מהאיזון”לפיכך לא ניתן כעת לקבל טענותיו כי המומחה שגה באופן חישוביו. המערער לא הביא עדויות להשכרת הדירה באותן

שנים. למרות חסרונם של חוזי שכירות הפחית המומחה מהאיזון את כלל הפקדות המזומן החוזרות שנכנסו לחשבון המבקש בין השנים 2013-2006וכן סך נוסף של 104,000 ₪ שנמצא בחדרו של המערער .

מאידך, המשיבה הוכיחה כי הסך שהופקד בחשבונה היה מהשכרת דירתה אותה קיבלה בירושה. לפיכך סכום זה לא אוזן.

29. אין מקום להתערב בפסיקת ההוצאות של בית משפט קמא. מדובר בהליך שהתנהל משך 7.5שנים כאשר המערער החליף 4עורכי דין במהלך יצוגו וכאשר במהלך ההליך שינה המערער גירסתו חדשות לבקרים.

*****

אחר שעיינו עיין היטב בטענות הצדדים מצאנו כי דין הערעור להדחות.

הדין החל על הצדדים ואופן איזון הרכוש בניהם

30. כיוון שהצדדים נישאו ב 1980חל בעניינם חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג – 1973המחיל את הלכת איזון המשאבים בין הצדדים אלא אם נערך הסכם ממון בניהם המשנה בדרך כזו או אחרת את אופן האיזון.

בנדון ערכו הצדדים שני הסכמי ממון אשר אושרו כדין ע”י ערכאות שיפוטיות.

בהסכם השני והאחרון, אשר נערך בשנת 1997, הוצהר על ידי הצדדים כי הם מנהלים משק בית משותף וכי יחלקו בפרטי רכוש שונים אשר פורטו בסע’3להסכם ובכלל זה כל הכספים שנצברו בחשבונות המערער לאורך השנים, אין בהסכמה זו לחלק בין אופי ומהות הכספים שנצברו בחשבון של המערער. כבר מטעם זה אין כל מקום לטענת המערער כי הצדדים לא ניהלו משק בית משותף או כי ביקשו להתנהל בהפרדה מלאה המונעת את זכותה של המשיבה באיזון זכויות הצדדים.

אחר שקבענו כך נברר האם יש מקום להוציא מאיזון המשאבים כספים כאלה ואחרים המצויים בחשבונותיו של המערער או שנטען כי הוברחו על ידו.

מהות הכספים בחשבון המערער

31. המערער טען בערעורו כי עיקר הכספים בחשבון הבנק שלו היו כספים שקיבל מהוריו, כספי ירושה או כספים שגבה מהשכרת דירת המגורים שירש. אף שב”כ המערער הבהיר בדיון לפנינו כי אינו עומד עוד על טענתו זו, נבקש להתייחס אליה בקצרה שכן הדברים חשובים אף לעניין טענותיו האחרות.

בכל הקשור לכספים שהועברו לידי המערער על פי טענתו מהוריו בין בחייהם ובין בירושה הרי שהדברים לא הוכחו על ידו. בית המשפט מצא כבלתי מהימנה את עדותו בכל הקשור לשיעור השתכרותו והכספים שהצטברו בידיו מהכנסותיו, ואיננו סבורים כי יש מקום להתערב בהתרשמותו זו של בית המשפט. מתוך הראיות שהוצגו לפנינו אכן עולה כי תלושי השתכרותו של המערער יש בהם ללמד על השתכרות גבוהה מההשתכרות הנטענת על ידיו, כך עיון בכתבי בי דין ופרוטוקולים מלמד כי המערער משנה מעת לעת את עדותו בעניינים כאלה ואחרים (מקורות הכספים בחשבונו – גמ”חים, הוריו, דמי שכירות ועוד כהנה וכהנה), שיעור הכספים שהפריש לטובת המשיבה (פעם מלוא הכנסתו, פעם חלק מהכנסתו), סכומי השתכרותו בבנק מזרחי ועוד. בדומה, מפרוטוקול בית הדין הרבני ניתן ללמוד כי אף כי הערכאה הרבנית התרשמה כי המערער משנה גרסאותיו חדשות לבקרים על פי מה שנראה נוח בעיניו בעת הטענה –

“אין לנו ספק שהחיים יחד עם הבעל הינם חיים קשים ובלתי נסבלים רווים התעללויות, השפלות, קללות, כעסים איומים וניבול פה במשך שנים רבות אשר לא ניתן לחיות עמהם … יצויין עוד כי הבעל כל הזמן מכחיש את טענות האישה ולאחר מכן כאשר ממציאים לו אסמכתאות מודה בחלקן של דברים” (בד”ר (נתניה)965171בעמ’17נספח 5לנספחי המשיבה)

מכלל האמור לא מצאנו להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא לעניין מקור הכספים בחשבונות המערער.

הכספים שנטען כי הועברו למר רוטמן ז”ל

32. נבוא אל הסוף. גם אם אכן הועברו כספים למר רוטמן ז”ל לצורך השקעתם, כטענת המערער, הרי שיש לאזן כספים אלו ככספים המשותפים לצדדים שכן הם הועברו לידי מר רוטמן ז”ל קודם למועד הקרע. לגבי טענת המערער כי כספים אלו הושבו לחשבון הבנק שלו לאחר שצברו רווחים וממילא איזונם בנוסף לאיזון הכספים המצויים בחשבון הבנק מהווה איזון כפול, לא זו בלבד שטענה זו נטענה לראשונה בהליך הערעור, הרי שלא הוכח ע”י המערער כי הסכומים שהועברו למר רוטמן הוחזרו לחשבונות הבנק שלו, עניין אותו ניתן היה להוכיח בנקל. המומחה ציין מפורשות בחוות דעתו כי לא הובאה לידיו כל אסמכתא הן באשר להעברת הכספים למר רוטמן ז”ל, הן באשר להשקעתם על ידו והן באשר להחזרת הכספים לחשבונות המערער. לפיכך אין לקבל הטענה כי מדובר בכספים שהוחזרו לחשבון ואשר מאוזנים פעמיים ובדין קבע בית משפט קמא שיש לאזנם אחר שהוכח כי נמשכו מחשבון המערער קודם למועד הקרע.

שיעור דמי השכירות אותם יש להוציא מאיזון המשאבים

33. בית משפט קמא קיבל, כאמור, את עמדת מומחה בית המשפט באשר לשיעור דמי

השכירות שנגבו בין השנים 2005-2013. לא מצאנו כל מקום להתערב בקביעה

עובדתית זו שנבחנה ע”י מומחה בית המשפט, אשר יש חזקה כי ביצע את מלאכתו נאמנה (וראו לעניין זה ע”א 323/85מדינת ישראל נ’ מזרחי, (1986), ע”א 558/96שיכון עובדים נ’ רוזנפלד ואח'(1998)). אין לקבל את טענת המערער כי המומחה השמיט סכום מסויים של דמי שכירות לתקופה הנזכרת שכן בא כוחו עצמו הצהיר כי אינו חולק על קביעותיו החשבונאיות של המומחה (עמ’24לפר’הדיון מיום 1.4.19). בנוסף עיון בחוות דעת המומחה שכלל לא נחקר ע”י הצדדים מלמד כי בחן ובדק את כלל הכספים שנכנסו לחשבון הבנק של המערער ותואמים את דמי השכירות הנטענים וכן התחשב לעניין שיעור דמי השכירות גם בכספים במזומן שנמצאו בבית המערער, כך שקביעותיו מבוססות ולא ניתנו בחלל ריק.

כך לא מצאנו מקום לקבל את טענת המערער באשר לדמי שכירות שנגבו על ידיו בתקופה שבין 1999ל- 2005הן משום שטענה זו הועלתה לראשונה בהליך הערעורי ולא נטענה כנגד חוות דעת המומחה בהליך בבית משפט קמא והן בשל העובדה שכלל לא הוכח ע”י המערער כי אכן גבה דמי שכירות בתקופה זו, דבר שהוא פשוט, לכאורה, להוכחה, כשם שלא הוכח שכספים אלו נכנסו לחשבון הבנק של המערער ולא נעשה בהם שימוש אחר לצרכיו או לצרכי המשפחה. הנטל להוצאת כספים מאיזון המשאבים על פי חוק ועל פי הסכם הממון שבין הצדדים מוטל על המערער והוא לא עמד בו.

האם יש לאזן סך 28,100₪ שנמצא בחשבון המשיבה ?

34. בעניין זה שוכנע בית המשפט כי מדובר בכספים שהופקדו לחשבון המשיבה מהחזר שכר דירה, אשר הוחזר לידיה לאחר פטירת אמה המנוחה וכי סכומים אלו נמסרו לידיה ע”י שוכרת הדירה וממילא אין מקום לאזן סכומים אלו. אישוש לנטען ע”י המשיבה יש בצילום המחאות אשר צורפו לחוות דעת המומחה (נספח 11למוצגי המשיבה) והמלמדים כי נמשכו ע”י השוכרת של דירת אמה של המשיבה.

הוצאות המשפט שנפסקו בבית משפט קמא

35. לא מצאנו כי הוצאות המשפט שבהן חוייב המערער הן חריגות וזאת בהתחשב בעובדה שמדובר בהליכים שנוהלו במשך 7.5שנים שבמהלכם דומה כי לא הייתה טענה אחת עלי ספר שלא נטענה ע”י המערער, כאשר עיקר טענותיו של המערער נדחו בסופו של יום.

סוף דבר

36. הערעור נדחה .

המערער ישא בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 ₪.

הערובה שהופקדה ע”י המערער תועבר לידי המשיבה, באמצעות בא כוחה, על חשבון הוצאות המשפט.

37. ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים .

ניתן היום, כ”ה שבט תשפ”ב, 27ינואר 2022, בהעדר הצדדים.

ריקי שמולביץ, שופטת

צבי ויצמן, שופט

מיכל ברנט, שופטת בכירה אב”ד

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
עמ”ש 12015-11-20ג. נ’ ג.
בפני כבוד השופטת בכירה מ. ברנט – אב”ד
כבוד השופט צ. ויצמן
כבוד השופט ר. שמולביץ
מערער ש. ל. ג.
נגד
משיבה י. ג.
פסק דין

עורך דין מומחה בינלאומי