חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל”א-1970 | עם דברי הסבר

חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל”א-1970

עורך דין מומלץ

פרק א’: הוראות כלליות

הגדרות
1. (א) בחוק זה –
“הפרה” – מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה;
“נפגע” – מי שזכאי לקיום החוזה שהופר;
“אכיפה” – בין בצו לסילוק חיוב כספי או בצו עשה אחר ובין בצו לא-תעשה, לרבות צו לתיקון תוצאות ההפרה או לסילוקן;
“נזק” – לרבות מניעת ריווח.
(ב) כל מקום שמדובר בחוק זה בהפרת חוזה – גם הפרת חיוב מחיוביו במשמע.

תרופות הנפגע
2. הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה.
פרק ב’: התרופות
סימן א’: אכיפת החוזה

הזכות לאכיפה
3. הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיימה אחת מאלה:
(1) החוזה אינו בר-ביצוע;
(2) אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי;
(3) ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת הוצאה לפועל;
(4) אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות הענין.

תנאים באכיפה
4. בית המשפט רשאי להתנות את אכיפת החוזה בקיום חיוביו של הנפגע או בהבטחת קיומם או בתנאים אחרים המתחייבים מן החוזה לפי נסיבות הענין.

אכיפה בעסקה טעונת רישום
5. ניתן צו אכיפה על חיוב להקנות נכס או זכות בנכס וההקניה טעונה רישום בפנקס המתנהל על פי חיקוק, ייעשה הרישום בתוקף צו האכיפה ולפי האמור בו כאילו נעשה לבקשת הצדדים.

סימן ב’: ביטול החוזה

הגדרה
6. לענין סימן זה, “הפרה יסודית” – הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה.

הזכות לביטול
7. (א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית.
(ב) היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול.
(ג) ניתן החוזה להפרדה לחלקים והופר אחד מחלקיו הפרה שיש בה עילה לביטול אותו חלק, אין הנפגע זכאי לבטל אלא את החלק שהופר; היתה בהפרה גם משום הפרה יסודית של כל החוזה, זכאי הנפגע לבטל את החלק שהופר או את החוזה כולו.

דרך הביטול
8. ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה; אולם במקרה האמור בסעיף 7(ב) ובכל מקרה אחר שהנפגע נתן למפר תחילה ארכה לקיום החוזה – תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה.

השבה לאחר ביטול
9. (א) משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך.
(ב) בוטל החוזה בחלקו, יחולו הוראות סעיף קטן (א) על מה שהצדדים קיבלו על פי אותו חלק.

סימן ג’: פיצויים

הזכות לפיצויים
10. הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה.

פיצויים ללא הוכחת נזק
11. (א) הופר חיוב לספק או לקבל נכס או שירות ובוטל החוזה בשל ההפרה, זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום ההפרש שבין התמורה בעד הנכס או השירות לפי החוזה ובין שוויים ביום ביטול החוזה.
(ב) הופר חיוב לשלם סכום כסף, זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום הריבית על התשלום שבפיגור, מיום ההפרה ועד יום התשלום, בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ”א-1961, אם לא קבע בית המשפט שיעור אחר.

שמירת זכות
12. האמור בסעיף 11 אינו גורע מזכותו של הנפגע לפיצויים בעד נזק שהוכיח לפי סעיף 10; אולם אם היתה התמורה שכנגד החיוב שהופר בלתי סבירה, או שלא היתה תמורה כלל, רשאי בית המשפט להפחית את הפיצויים עד כדי האמור בסעיף 11.

פיצויים בעד נזק שאינו של ממון
13. גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין.

הקטנת הנזק
14. (א) אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו-13 בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין.
(ב) הוציא הנפגע הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב בהתחייבויות סבירות לשם כך, חייב המפר לשפות אותו עליהן, בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו; היו ההוצאות או ההתחייבויות בלתי סבירות, חייב המפר בשיפוי כדי שיעורן הסביר בנסיבות הענין.

פיצויים מוסכמים
15. (א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן – פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.
(ב) הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה.
(ג) לענין סימן זה, סכומים שהמפר שילם לנפגע לפני הפרת החוזה והצדדים הסכימו מראש על חילוטם לטובת הנפגע, דינם כדין פיצויים מוסכמים.

פיצויים וביטוח
16. בקביעת שיעור הפיצויים לא יובא בחשבון סכום שהנפגע קיבל או זכאי לקבל בשל הפרת החוזה לפי חוזה ביטוח.

תביעת נזיקין | עו”ד נזיקין ופיצויים

פרק ג’: שונות

הפרה צפויה
17. גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שבית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו.

פטור בשל אונס או סיכול החוזה
18. (א) היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.

(ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו.

זכות עיכבון
19. קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה.

קיזוז
20. חובות שהצדדים חבים זה לזה על פי חוק זה ניתנים לקיזוז.

הוראות בדבר מתן הודעה
21. (א) הודעה לפי חוק זה תינתן בדרך שקבעו הצדדים, ובאין קביעה כזאת – בדואר רשום או בדרך אחרת המקובלת בנסיבות הענין.
(ב) נפגע שנתן הודעה כאמור בסעיף קטן (א) ויש יסוד להניח שההודעה הגיעה לתעודתה במועדה, רשאי להסתמך עליה אף אם איחרה להגיע או לא הגיעה כלל.

שמירת דינים
22. (א) אין בחוק זה כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה או לא-תעשה, לשעה או לתמיד, החלטות ביניים או כל סעד אחר.
(ב) הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק המסדיר יחסי עבודה או בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון.

ביטול
23. סעיפים 106 עד 111 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני מיום 2 רגב 1296 (21 ביוני 1879) – בטלים.

עצמאות החוק
24. בענינים שחוק זה דן בהם לא יחול סימן 46 לדבר-המלך במועצתו לארץ-ישראל,
1947-1922.

תחילה והוראת מעבר
25. תחילתו של חוק זה ביום א’ בניסן תשל”א (27 במרס 1971); על חוזים שנכרתו לפני תחילתו של חוק זה יוסיף לחול הדין הקודם.

חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל”א-1970 להורדה PDF

כוח עליון: שימוש בסעיף כוח עליון בחוזה

הצעת חוק חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל”א-1970

דברי ההסבר לחוק

זכות חוקית, ובכלל זה זכות הנובעת מחוזה, אין לה צרך אם אין בצידה אמצעים יעילים להגנה עליה. הגנה זו, לענין זכות חוזית, מתבטאת בעיקר בתרופות הניתנות בשל הפרת החוזה.

בסוגיית התרופות בשל הפרת חוזה משמשים כיום בערבוביה החוק העותמאני עם עיקרי המשפט המקובל ודיני היושר האנגליים. ההוראות המהותיות לענין פיצויים בשל הפרת חוזה מצויות בחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני, בסעיפים 106עד 111. חוק זה לקוי בחסר, משום שאין הוא דן כלל בתרופה הראשונית והעיקרית – אכיפת ההוזה בעין. בתי המשפט נאלצו איפוא לחפש מקור אחר למתן התרופה ומצאו אוחו בדיני היושר האנג¬ליים, שאומצו בארץ על פי סימן 46לדבר המלך במועצתו, 1922.

לפי המשפט האנגלי זכאי הנפגע לתבוע אכיפת החוזה, היינו ביצועו בעין. לא כסעד עיקרי הניתן על פי החוק, אלא כמתת-חסד המוענק לפי דיני היושר. ברם דיני היושר האנגליים אינם עונים עוד לדרישות הצדק והיושר לפי המושגים של היום. דינים אלה קובעים שכיח המשפט ייעתר לבקשת הנפגע רק אם יוכיח שתשלום פיצויים אינו תרופה מתאימה בנסיבות הענין; וגם אם יצא הנפגע ידי חובה זו, עדיין אין בטחון שבית המשפט יעניק לו את הסעד המבוקש.

התרופה של אכיפת החוזה בעין כרובה בתלי תלים של הלכות טכניות הנוגעות לבעיות של שיהוי בהגשת התביעה על ידי הנפגע, הוכחת נקיון כפיו בביצוע החיובים מצדו, וכיוצא באלה הלכות שפרטיהן חבויים בפסקי-דין אנגליים.
גם התרופה של ביטול ההוזה שהופר אינה נזכרת בחוק הכתוב, ובדומה לאכיפת החוזה – יש לחפש את הכללים הנוגעים לה במשפט המקובל ובפסיקה האנגלית הענפה. ושוב, כללים אלה מסובכים ואינם תואמים את תנאי הארץ בתקופה זו.

הוראות החוק המוצע מבוססות במידה רבה על הצעת החוק בדבר מכר טובין בינלאומי, שנתקבלה בועידה בינלאומית בהאג באפריל 1964, בשינויים המחוייכים לפי המציאות הישראלית. החוק הוא שלב נוסף בסדרת החוקים החדשים להחלפת המשפט העותמאני, ומטרתו להסדיר בצורה כוללת ובמרוכז אח סוגיית התרופות בשל הסרת הוזה, בלי להיזקק למקורות משפטיים זרים.

החוק מניח שהחוזה נכרת כדין והופר. לנפגע ניחן, כבסוף לתנאים ולסייגים שונים, לבחור את התרופות המתאימות לו.

בראשית החוק נקבעת זכותו של הנפגע לתבוע אכיפת החוזה או לבטל את החוזה, וזכותו לפיצויים בנוסף על אחת מתרופות אלה או במקומן. הזכות לאכיפת החוזה מוצעת כזכות שבחוק ולא כזכות שביושר בלבד. להבדיל מן הדין הקיים, קובע החוק המוצע שהנפגע הוא בדרך כלל זכאי לתרופה זו, זולת אם הוכיח המפר שחיוב בפיצוייס הוא תרופה צודקת יותר; ואילו הוכחת העובדה, שתשלום פיצויים היה מכסה את הנזק שנגרם לנפגע, אינה דיה לו למפר, שיצא בה ידי חובתו לענין זה.

זכותו של הנפגע לבטל את החחה תלויה בטיב ההפרה, ולאו דוקא בטיב החיוב שהופר. בדין הקיים, אם בחר הנפגע לבטל את החוזה עשה זאת על אחריותו, שכן אם יתברר שההפרה “לא ירדה לשרשו של ההסכם”, נמצא הוא עצמו מפר את החוזה וצפוי להתחייב בתשלום פיצויים או אף באכיפת החוזה בעין (ע״א 260/61, פד״י ט״ו, 1628, בעמי 1632).

החוק המוצע מאפשר לנפגע לבטל את החוזה גם כאשר ההפרה “לא ירדה לשרשו של ההסכם”. הוא מבדיל אמנם בין הפרה יסודית (הפרה שנקבע לגביה בחוזה כי תיחשב הפרה יסודית והקביעה היתה סבירה בעת גמירת החוזה, או הפרה אשר לגביה ניתן להניח שהנפגע לא היה מתקשר בחוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה) ובין הפרה לא יסודית; אך בשני המקרים שמורה לנפגע הזכות לבטל את החחה.

במקרה הראשון הוא זכאי לכך מיד, ובמקרה השני – לאחר שנתן למפר ארכה לקיום החיוב שהופר והחיוב לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה. חוזה שהופר בחלקו, כגון מוכר שלא מסר כמות מסויימת של הטובין שמכר או שלא סיפק שיעור מהשיעורים שהתחייב לספק, ויש בהפרה זו עילה לביטול, זכאי הנפגע, בדרך כלל. לבטל את החוזה לגבי החלק שהוסר בלבד. אולם, אם היה בהפרה משום הפרה יסודית של כל החוזה, או שהחוזה אינו ניתן להפרדה לחלקים, זכאי הנפגע גם לבטל את החוזה כולו.

החוק המוצע מורה כי כתוצאה מביטול החוזה חייב כל צד להשיב לצד השני כל טובת הנאה שקיבל על סי החוזה. אולם זכות ההטבה של הנסגע שונה משל המסר. המסר חייב – כנוסף על כל חיוב אחר המוטל עליו לסי החוק, ובמיוחד החיוב בסיצויים – להחזיר את טובת ההנאה בעין ואינו מופטר בתשלום שוויה, אלא אם הנפגע בחר בכך או שהשבה בעין אינה אפשרית. לעומת זאת, זכאי הנפגע לבחור בעצמו אם להחזיר את טובת ההנאה בעין או לשלם את שוויה, ובכל מקרה הוא זכאי לקזז חוב זה כנגד הפיצויים המגיעים לו מן המפר.

זכותו של הנפגע לפיצויים יכול שתהיה תרופה עצמאית ויחידה, בגון אם בית המשפט לא ציווה על אכיפת החוזה ואין עילה לביטולו, ויכול גם שתהיה תרופת לוואי לאכיפה או לביטול. גם אם בית המשפט מצווה על אכיפת החחה וגם אם הנפגע ביטל אותו, בשני המקרים זכאי הנפגע לפיצויים על הנזק הנוסף שנגרם לו עקב ההפרה. החוק המוצע בא להחליף את סעיפים 106עד 111לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני משנת 1879, שזו לשונם.

״106. תשלומי נזקים הנתבעים מהמתקשר מפני שלא מילא תנאי חוזה מיוחד שנעשה לשם עשיית דבר מה, או למסירת דברים ידועים במקום קבוע, או מפני שאיחר למלא את תנאי אותו חוזה, אין המתקשר חייב בהם כל זמן שלא הוזהר והודע באמצעות מוסד רשמי מאת הצד השני, כסי הסדר, שעליו למלא את אשר התחייב בחוזה, וזה על ידי שטר סרוטסט או כתב אזהרה.

107. אם החוזה מכיל תנאי האומר שאם יעבור הזמן והמתקשר לא ימלא את הדבר שהתחייב בו אין צורך בהתראה ואזהרה ועבירת הזמן תבוא במקומן – לפי תנאי זה נחשבת עבירת הזמן כמקום הפרוטסט או ההתראה.
108. מחייבים את המתקשר בתשלומי נזקים שנגרמו מסיבת אי-מילוי ההתקשרות או מסיבת איחור במלואה, ואפילו אם לא היתה לו כוונה רעה; אבל אם אי מילוי ההתקשרות או האיחור במילואה נובעים מסיבה הכרחית. כלומר מסיבה שאי אפשר ליחסה למתקשר ושאין בכוחו לדחותה, אין מחייבים אותו בנזקים.

109. תשלומי נזק המוטלים על המתקשר שאינו ממלא את התחייבותו מבלי כוונה רעה מצדו, הם שווים לסכום הידוע של הנזק וההפסד שנגרמו ישרות לצד שכנגד.

110. תשלומי נזק המוטלים על המתקשר, אם אי מילוי החוזה נובע מכוונה רעה ומרמה, הם שווים לנזקים שנגרמו ישרות לצד השני ולדיווח שנמנע ממנו.

111. אם הותנה בחוזה שעל כל מתקשר שלא ימלא את התחייבויותיו לשלם לצד שכנגד סכום קבוע בתור פיצויי נזק, אין לשלם סכום יותר גדול או יותר קטן מהסכום שנקבע.” (מתורגם מהמקור ע״י מ. לאניאדו, ירושלים, תרס״ט).

לסי סעיף 106, אין המפר חייב בפיצויים אלא אם התרה בו הצד השני על ידי מוסד רשמי, היינו הנוטריון הציבורי, ולפי סעיף 107ניתן לוותר בחוזה על הצורך בהתראה. למעשה הפך הוויתור, מזה שנים רבות, לחניה שגרתית ברובם של החוזים, והדרישה להת¬ראה משמשת כיום רק מלכודת לבעל-דין, שמסיבה כל שהיא נמנע מלהתנות עליה או שכח לשלוח את ההתראה. החוק המוצע מבטל את סעיף 106האמור ומוותר כליל על הצורך בהתראה נוטריונית או בהתראה בבל דרך אחרת.

החוק הקיים מורה שבהפרה רגילה זכאי הנפגע לפיצוי בעד הנזק הישיר שנגרם לו, ואילו בהפרה שבזדון או במרמה זכאי הוא גם לפיצוי על הריווח שנמנע ממנו. להבחנה זו אין עוד צידוק בתנאי המסחר המקובלים. לא זו בלבד שאין תחומיהם של “נזק ישיר” ו״ריווח נמנע״ ברורים ומוגדרים די צרכם (השווה ע״א 1/62, פד״י ט״ז, 1190! ע״א 346/59, סד״י ט״ו, 1009), אלא קשה גם להוכיח את קיום היסודות של זדון ומרמה. החוק המוצע מבטל את ההבחנה ומכאן הגדרת המונח ״נזק״ בסעיף 1.

ישנן שיטות שונות בקביעות שיעור הפיצוי בעד הנזק שנגרם עקב הפרת חוזה. בפסק דין של בית המשפט העליון נאמר:
“הכלל היסודי של שומת נזק הוא, כידוע, להשיב את הצד שזכותו הוסרה לקדמותו, היינו לפצות אותו בכסף במידת האפשרות שיהא מצבו על אף ההפרה כאילו לא הוסר החוזה… אך אם יפסוק בית המשפט דמי־נזק על פי הכלל האמור ללא סייג, תהא זאת תוצאה חמורה מדי, כי הצד המפר יהא אחראי לכל נזק שנובע מן ההפרה, אף אם היה בלתי צפוי מראש והוא לא העלה אותו כלל על הדעת, שאילו היה יודע מה נזק עלול הצד שכנגד לתבוע ממנו אם יפר את החוזה, לא היה אולי מתקשר בחוזה ומקבל עליו את הסיכון״ (מדברי השופט זוסמן בע״א 1/62, בעמ׳ 1202).

על כן מוצע, כי גם במקרה של הפרה רגילה וגם במקרה של הפרה בזדון ובמרמה קנה המידה לפיצויים יהיה כל נזק, לרבות הפסד של ריווח, הצפוי מראש באופן סביר בעת עשיית החוזה.

בדרך כלל, באשר החוזה המופר הוא התחייבות לספק נכס או שירות או לשלם סכום כסף, יהיה הנזק הרגיל – ההפרש שבין התמורה לפי החוזה ובין שווי הנכס או השירות ביום קביעת הפיצויים, או הריבית שאפשר היה להפיק מסכום התשלום שבפיגור, הכל לפי הענין. החוק המוצע מורה שהנפגע זכאי לפיצוי בעד נזק רגיל זה, בלי שיוטל עליו להוכיח שאמנם סבל אותו למעשה אך גם בלי שתיגדע זכותו להוכיח שהנזק שנגרם לו למעשה, ושהיה צפוי מראש, עולה על הפיצוי האמור. בית המשפט רשאי להגביל את שיעור הפי¬צויים, אם התמורה בעד החיוב שהופר היתה פיקטיבית או בלתי סבירה.

החוק המוצע מאפשר לצדדים לקבוע בחוזה שיעור פיצויים מוסכם מראש, ולמנוע על ידי כך את הצורך בהוכחת שיעור הנזק שנגרם לנפגע. אולם אם הוכיח הנתבע כי הפיצויים המוסמכים הם בעלי אופי ענשי גרידא ואינם עומדים ביחס סביר לנזק שהיה עלול להיגרם כתוצאה מהפרת החוזה, רשאי בית המשפט להפחית את השיעור המוסכם. לענין זה, אין הבדל בין חיוב בפיצוי מוסכם ובין חילוט סכומים שהמפר שילם לנפגע מראש. החוק מורה גם שאין בפיצויים מוסכמים כשלעצמם כדי למנוע מן הנפגע לתבוע פיצויים בעד מלוא הנזק שנגרם לו, בהתאם לשאר סעיפי החוק.

בקביעת סכום הפיצויים. לא תובא בחשבון העובדה שהנפגע זכאי בשל ההפרה לתש¬לום על פי חוזה ביטוח, או שהתובע הוא מבטח אשר הנפגע העביר לו זכויותיו נגד המפר.

הנפגע זכאי לתרופות גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, אם גילה “המפר” דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו. בית המשפט רשאי לצוות על המפר לבצע חיובו במועד שנקבע לכך, אך לא יורה לו לבצעו במועד מוקדם יותר.

הפטור מחובת הביצוע או הפיצוי בשהפרת החוזה באה מחמת “כוח עליון” או במקרה של “סיכול החוזה”, על גווניהם השונים של מושגים משפטיים אלה (“אנוס רחמנא סטריה”- בבלי נדרים כז, א), מוכר ברוב שיטות המשפט ומוצע גם בחוק זה. החוק אינו מבדיל בין מקרה שהמניעה לביצוע החוזה היא זמנית וחולפת ובין מקרה שהמניעה היא תמידית.

כל עוד המניעה קיימת, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה או לפיצויים. אם היה באי־ קיום החוזה משום הפרה יסודית, יוכל הנפגע לבטל את החוזה, בלי לתבוע פיצויים. אולם כל עוד לא בוטל החוזה, רשאי בית המשפט, אם נראה לו צודק לעשות כן ובמידה שנראה לו. לחייב כל צד להשיב מה שקיבל על פי החוזה, כאילו בוטל החוזה, ולחייב את המסר לשלם לנפגע את ההוצאות הסבירות שהוציא לשם קיום החוזה מצדו.

החוק המוצע אינו גורע מסמכות בית המשפט לחת פסק דין הצהרתי, צו עשה או לא תעשה, לשעה או לתמיד, החלטות ביניים או כל סעד אחר, ואין הוא גורע מזכויות או מחסינויות של המדינה על פי כל דין.

(א) “חוזה”. החוק המוצע דן בתרופות בשל הפרת “חוזה”, אך הוא חל גם על הפרת כל התחייבות חד״צדדיח המוכרת בחוק, אם נעשתה כדין והיא בת־תוקף.

״הפרה״ — לרבות כל מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה, ולאו דוקא מעשים המוכתמים באשמה מצד המפר. סעיף 17מדבר על הפרת החוזה גם כאשר המניעה לקיומו היא אונס או סיכול.

“הסרה יסודית” עשויה להיקבע בחוזה, וגם זאת רק בתנאי שהיחה סבירה בעת גמירת החוזה. אך היא כוללת גם הסרה שלגביה ניחן להניח שהנפגע לא היה מתקשר בחוזה בכלל אילו חזה מראש אח ההפרה ותוצאותיה, ולא היה מסתפק בידיעה שיוכל לקבל פיצויים בעד הנזק שנגרם לו כתוצאה מההפרה.

“נפגע” הוא בדרך כלל הצד השני לחוזה, אך אפשר שיהא גם אדם שאליו הועברו זכויותיו של הצד השני, או שהחוזה נעשה כחוק לטובתו.

“נזק”. החוק המוצע אינו מבחין בין נזק ישיר ובין פגיעה או הפסד של ריווח שבגרמו לנפגע.
(ב) בהפרת החוזה אין הכוונה דווקא להפרה מוחלטת של כל החוזה, כגון אי מסירת הממכר על פי חוזה מכר; גם הסרת חיוב מחויוביו במשמע, כגון מסירת הממכר באיחור.

תרופה או בתרופות הנראות לו. הבחירה בין אכיפת החוזה ובין ביטול החוזה נתונה לחלופין, כברירה, ואילו הב¬חירה של פיצויים באה כתוספת על אחת התרופות האמו¬רות או במקומן, והכל לפי הוראות החוק.

– זכותו הראשונית של הנפגע היא לאכיפת
” * החוזה שהופר. היה החיוב שהופר חיוב של עשה, תהא אכיפתו בצו של ביצוע החוזה. היה החיוב שהופר חיוב של לא-תעשה, תהא האכיפה בצו מניעה. הסעיף מפרט את המקרים שבהם, ובהם בלבד, לא יצווה בית המשפט על אכיפה.

לפי החוק המוצע אין על הנפגע להוכיח שתשלום פיצויים אינו תרופה מתאימה כדי לפצותו על הנזק שנגרם לו עקב ההפרה. נהפוך הדבר, על המסר, המתגונן בפני תביעת אכיפה, להוכיח שחיוב בפיצויים היא תרופה
צודקת יותר כנסיבות הענין, ותוכחתו שתשלום פיצויים היה מכסה את הנזק שנגרם לנפגע אינה מספיקה לשם כך.

הנפגע – כגון תשלום מחיר הנכס או הפקדת ערבון – או תנאים אחרים שייראו לו.
בדרך כלל נעשה ביצועו של צו אכיפה באמצעות הליכים לסי פקודת בזיון בית המשפט
מאסר וקנס.

במקרים מסויימים ביתן לאכוף את הצו ללא השתתפותו של המפר, לפי חוק ההוצאה לפועל, תשכ׳י׳ז- 1967.אם ניחן צו אכיפה על התחייבות להקנות נכס או זכות וההקניה טעונה רישום בפנקסי מקרקעין, בפנקסי חברה וכיוצא באלה – ייעשה הרישום בתוקף צו האכיפה בלבד, כאילו נעשה לפי התחייבות.
מכנה במקום פלוני והוא הסר התחייבותו, לא די במתן צו מניעה כדי לתקן את הנזק שנגרם. הנפגע זכאי גם לתיקון תוצאות ההפרה או לסילוקן.

ההבדל הוא בכך, שבהסרה יסודית הוא זכאי לבטל את
החוזה מיד, אם פעל כאמור בסעיף 9, ואילו בהפרה לא יסודית — רק לאחר שנתן למפר ארכה לקיום החוזה, ולא קויים תוך זמן סביר, ובתנאי נוסף שהמסר לא הוכיח שחיוב בפיצויים הוא תרופה צודקת יותר בנסיבות הענין.
גם כאשר ההפרה היא יסודית, רשאי הנפגע לעמוד על קיום החוזה ואף לתבוע אכיפתו. סעיף קטן (ג) מורה שאם הודיע הנפגע למפר שהוא עומד על קיום החוזה, אין בכך כדי לשלול את זכותו לבטל את החוזה במקרה שהחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן ההודעה.

חוזה יכול שיהיה מורכב מחיובים שונים או להשתרע על פני משך זמן מסויים. יש
כולו. אולם אם היה בהפרה החלקית משום הפרה יסודית של בל החוזה — כגון שאין ערך לקיום החלקי — או אם החוזה אינו ניתן להפרדה לחלקים, זכאי הנפגע גם לבטל את החוזה כולו.

לבטל את החוזה, החוזה עדיין עומד בתוקף והמסר רשאי לקיימו, בכפוף לחובתו לפצות את הנפגע בעד האיחור. הסעיף מטיל על הנפגע להודיע על ביטול החוזה תוך זמן
סביר לאחר שנודע לו על ההפרה, ובמקרה האמור בסעיף 7(ג) – תוך זמן סביר לאחר שהחוזה לא קויים בשנית.

סעיף 20דן במקרה שההודעה לא הגיעה לידיעת המפר.
ביטול החוזה פועל למפרע, ומן הדין שהצדדים יחזירו זה לזה מה שקיבלו על¬את שווי הדבר.

הסעיף מבחין בין המפר ובין הנפגע במקרה שהשבה בעין אפשרית. הנפגע זכאי, לפי בחירתו, להחזיק מה שקיבל ולשלם את שוויו, והוא רשאי, לפי סעיף 19, לקזז חוב זה כנגד הפיצויים המגיעים לו מהמפר. ואילו למפר אין ברירה לבחור בין השבה בעין לבין תשלום השווי. בנוסף על חובתו לשלם פיצויים, עליו להחזיר את מה שקיבל בעין או לשלם את שוויו, הכל לפי בחירת סעיף זה מורה שהנפגע זכאי לפיצויים בשיעור נזקו — הכולל, לפי ההגדרה

(א) הוכח הקשר הסיבתי בין ההפרה ובין הנזק; (ב) המפר ראה את הנזק מראש בעת גמירת החוזה, או היה עליו לראותו; (ג) החיזוי מראש מתייחם לנזק שהוא תוצאה מסתברת של ההפרה ולא לכל נזק אפשרי.
סעיף זה מאפשר לנפגע לתבוע סוג מסויים של נזק, בלי שיהיה עליו להוכיח
קביעת הפיצויים, הוא יום מתן פסק הדין, אם הפיצויים נתבעו במשפט, או יום תשלומם, אם שולמו ללא משפט. בהפרת חיוב לשלם סכום כסף יהיו הפיצויים כאמור סכום הריבית החוקית המקסימלית מיום ההפרה ועד יום התשלום, ללא צורך במשלוח התראה או הודעה.

סעיף קטן (ג) מאפשר לנפגע לתבוע פיצוי בעד בזק נוסף שהוכיח לפי סעיף 11. מצד אתר מסמיך הסעיף את בית המשפט להפחית את סכום הפיצויים, אם לא היתה תמורה בעד החיוב שהוסר, או שהחמורה היחה בלתי סבירה ולמעשה היחד, פיקטיבית.

למפר להפחית את חיובו לשלם פיצויים בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין.
סעיף קטן (ב) ימנע קיפוחו של הנפגע אם הוציא הוצאות סבירות, אף אם לא הצליח למנוע אח הנזק או להקטינו, אולם אם הוציא הוצאות בלתי סבירות אין הוא זכאי אלא לסכום שהיה סביר בנסיבות הענין.

,•ע•* .ן הסעיף מאפשר לצדדים לקבוע מראש ” * פיצוי מוסכם, שיש לשלם ללא הוכחת נזק, בין אם הפיצוי כונה בשם קנם ובין אם כונה בשם אחר. בית חמשפט רשאי להפחית את הפיצוי המוסכם, אך לא לבטלו כליל, רק אם יוכיח המפר כי הפיצויים, לאחר ההפרה, הם למעשה בעלי אופי ענשי גרידא, וכי הם אינם עומדים ביחס סביר לנזק שאפשר היה לצפות מראש בעת גמירת החוזה כעלול להיגרם כתוצאה מההפרה.

סעיף קטן (ג) מציע לבטל את ההלכה שנפסקה בע״א 84/56(פד״י יב׳, 81), והוא קובע שאין בהסכם על פיצויים מוסכמים כשלעצמו, ללא תניה אחרת, כדי למנוע מן הנפגע לתבוע פיצויים לסי סעיפים 11עד 13. י* עי ח – – סעיף זה קובע מה יובא בחשבון הפיצויים “כ ומה יוצא מן החשבון. מאחר שפיצויים באים כדי לפצוח את הנפגע בעד נזק שנגרם לו, ממילא עליו לנכות סכומים שכבר קיבל מהמפר ושהוא רשאי, על פי החוזה, לחלט. עם זאת, סוטה סעיף זה מן הדין הקיים וקובע שאין הבדל בין הכללים שנקבע לפיצויים מוסכמים לבין הכללים החלים על חילוט תשלומים, זולת זאח, שאין על הנפגע חובה לנקוט הליכים משפטיים כדי לבצע זכותו לחילוט.

פסקה (2) קובעת שבקביעת סכום הפיצויים אין להביא בחשבון את העובדה שהנפגע זכאי בשל ההפרה לתשלום על פי חוזה ביטוח (השווה פקודת הנזיקין [נוסח חדש], סעיף 86). אף אין להביא בחשבון כאמור את העובדה, שהתובע הוא מבטח אשר הנפגע העביר לו זכויותיו נגד המפר, וזאת על אף העובדה שהמבטח קיבל מהנפגע פרמיות בעד הביטוח.
מעיה , – סעיף זה נותן ל״נפגע” תרופה לא רק ” אחרי הפרת החוזה, אלא גם לפני כן, כשההפרה היא צפויה. במקרה זה, זכאי הנפגע, בתנאים ובסייגים הקבועים בחוק, לבטל את החוזה ולתבוע פיצויים בעד הנזק שייגרם לו, והוא זכאי גם לתבוע צו אכיפה. אולם בית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו.
מעיה — סעיף 108לחוק הפרוצדורה האזרחית ” העוחמאני קובע שאם “אי מילוי ההת¬קשרות או האיחור במילואה נובעים מסיבה הכרחית… אין מחייבים אוחו בנזקים”. הסעיף המוצע דן בשחי

סוגיות
וחוזה שבסיסו הכלכלי סוכל, היינו שקיומו כנסיבות מטיל על הצד חיוב השונה באופן יסודי ממה שהוסכם לכתחילה בין הצדדים. אם אי קיום החוזה הוא מסיבות שלא היה על המסר לחזותן מראש ולא יכול היה למנען לאחר מכן, אין הנפגע זכאי לתרופה לא של אכיפה ולא של פיצויים.

הסעיף איננו קובע שהחוזה מתבטל. ייתכן שהחיוב שלא קויים הוא חיוב טפל ויתכן שהמניעה לקיומו היא זמנית. זכותו של הנפגע לבטל את החוזה, בלי לתבוע פיצויים, שמורה לו לפי הוראות סימן כ׳ של פרק ב׳. סעיף קטן (כ) דן כמקרה שהנפגע לא ביטל את החוזה, או אינו זכאי לבטלו. במקרה זה רשאי בל אחד מהצדדים לפנות לבית המשפט כדי להסדיר את היחסים שביניהם עקב אי קיום החוזה. בית המשפט רשאי לצוות על השבה בהתאם להוראות סעיף 10, במידה שנראה לו צודק לעשות כן בנסיבות הענין. הוא גם רשאי לחייב את ה״מסר”, על אף פיטורו מחובת פיצויים, לשלם לנפגע את ההוצאות הסבירות שהוציא הוא לשם קיום החוזה.

סעיפים סעיפים אלה דנים בזכויות עכבון וקיזוז 18ו״19בדומה להוראות המקבילות בחוק המכר, תשכ״ט-1968, ובחוקים אחרים שבאו להחליף את המש¬פט העוחמאני.

סעיף 9מורה שאם רצה נפגע לבטל את החוזה, עליו להודיע על כך למסר תוך זמן סביר; ראה גם סעיף ד (ב). לסי סעיף 20רשאי הנסגע להסתמך על הודעתו, כשהיא נמסרה בדרך המקו¬בלת, אף אם לא הגיעה לידיעתו של המסר.

פסק דין הצהרתי ניחן לפעמים כסעד ע י 4 שאינו קשור בהסרת חוזה, ולפעמיםכסעד לוואי יחד עם תרופה אחרת לסי חוק זה. יש גם צווי עשה וצווי לא־חעשה מסוגים שונים שאינם קשורים בהסרת חוזה. צו לא-חעשה, בין זמני ובין לתמיד, הוא לרוב סעד הניתן כדי למנוע הסרת חוזה ולא בתרופה לאחר ההסרה. סעיף קטן (א) מורה שאין בחוק זה כדי לגרוע מסמכות בית המשסט לחת צווים או החלטות כאלה או כל סעד אחר על־סי דין.

סעיף קטן (ב) קובע שאין בחוק זה כדי לגרוע מזכויות או מחסינויוח של המדינה על-סי כל דין (ר׳ בג״צ 311/60, סד״י ט״ו, 1989, בעמ׳ 2000ואילך ובעט׳ 2005, והשווה עם בג״צ 121/68, סד״י כ״ב (2), ענד 551), ובמיוחד לסי סעיף 5לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), תשי-ח—1958, שזו לשונו:
“לא יתן בית המשפט סעד נגד המדינה בדרך צר מניעה או ביצוע בעין; והוא כשאין בחוק הוראו! אחרת.”

עורך דין מומחה בינלאומי 24/7