פיצויים

עורך דין מומלץ

פסק דין

1. 1. מהו שיעור הפיצוי לו זכאים התובעים בגין ליקויי בנייה בדירה שרכשו מהנתבעת? השאלה העיקרית היא האם למרות האמור בפרוטוקול המסירה והתיקונים שבוצעו במהלך ההליך, נותרו בדירה ליקויים מהותיים המצדיקים פיצוי בגין החלפת הריצוף בכל שטח הדירה.

רקע וטענות הצדדים

2. 2. התובעים רכשו מהנתבעת, בהסכם מיום 18.7.16, דירה בבניין ברחוב קק”ל בקרית מלאכי. ביום 20.12.17נערך פרוטוקול מסירת הדירה הנושא חתימת הדיירים וחתימת נציג החברה. קיים פרוטוקול מסירה סופי עם הדייר הנושא חתימת החברה בלבד.

ביום 3.7.18, במהלך שנת הבדק, שלחו התובעים את מכתבם המסכם ביחס לליקויים בדירה, וסמוך לאחר מכן, ביום 5.12.18נערכה חוות דעת מטעמם על ידי המהנדס יצחק אולשבנג, מדור ליקויי בניה. חוות הדעת הועברה לנתבעת שהשיבה במכתב מיום 17.2.19וביקשה שיתואם עימה מועד לטפל בדירה בהתאם לעמדתה במכתב. סמוך לאחר מכן הוגשה התביעה.

בתביעה עתרו התובעים לפיצוי בסך 110,000₪ בהתאם לאומדן המומחה מטעמם, לפיצוי בגין דיור חלוף לתקופת התיקונים בסך 15,000₪ , ולפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 20,000₪. בסיכומיהם מבקשים פיצוי בהתאם להערכת המומחה מטעם בית המשפט, לפי העלות שקבע במידה ויוכרע כי יש להחליף הריצוף בכל הדירה.

3. 3. בכתב ההגנה נטען כי במהלך שנת הבדק בוצעו תיקונים שונים ובסיומה התקבלה דרישת התובעים בצירוף חוות הדעת שנענתה בתשובה מפורטת ובקשה לתאם מועד לתיקון ליקויים. התובעים בחרו להגיש תביעה במקום לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים בהתאם לבקשתה והתחייבותם בחוזה. רוב כתב התביעה כולל טענות

סף שונות בנוגע להעדר זכות התובעים לדרוש פיצוי כספי, ואף טענות לעיכוב הליכים מחמת תניית בוררות (טענה שנדחתה בהחלטה מיום 10.6.20). לגופו של עניין נטען כי מפרוטוקול המסירה עולה כי לא מפורטים בו מרבית הליקויים ולכן ייתכן כי חלק גדול מהבעיות נגרמו מתחזוקה לקויה של התובעים, או שימוש לא זהיר מטעמם. בסיכומיה זנחה הנתבעת את הטענות כי התובעים אינם זכאים לפיצוי והתמקדה בשיעור הפיצוי.

דיון והכרעה

האחריות לליקויים, היקפם ושיעור הפיצוי – בחינת הזכות לביצוע תיקונים

4. 4. התביעה הוגשה לאחר עריכת חוות דעת של מומחה מטעם התובעים סמוך לסיום שנת הבדק, ומעבר לכך

נסמכים התובעים על כתב התביעה ועל התכתובת המתעדת בזמן אמת את תלונותיהם.

מנגד נסמכת הנתבעת על תכתובת מטעמה המעידה על נכונותה לבצע תיקונים, על חוות הדעת מטעמה ועל ההתנהלות לאחר הגשת התביעה, במסגרתה בוצעו תיקונים. הנתבעת מדגישה את התנהלות ב”כ התובעים מול המומחה שמונה, אשר לשיטתה נועדה להשפיע על המומחה לשנות ממסקנותיו.

לאור הפער בין חוות הדעת מונה כמומחה מטעם בית המשפט המהנדס יוחנן ג’רבי (להלן: המומחה). התובעים מבקשים ללמוד מחוות דעתו כי יש להכיר בצורך בהחלפת כל הריצוף בבית, בעלות כוללת של הליקויים בסך של 63,622₪. מנגד סבורה הנתבעת כי כל שנותר הוא לפצות את התובעים בסך של 4,600₪.

בטרם בחינת הליקויים לגופם, יש להזכיר את מעמדה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, כפי שהובהר בע”א 5509/09מסארווה נ’ מסארווה, 23.2.14:

“מינוי מומחה מטעם בית המשפט היא פרקטיקה ידועה ומקובלת במקרים בהם מתעוררת סוגיה המצריכה ידע מקצועי שבמומחיות, אשר לגביה נזקק בית המשפט לכלי עזר אובייקטיבי על מנת שיוכל להגיע לפתרון יעיל וצודק של הסכסוך… חוות דעתו של המומחה היא אומנם רק אחת מן הראיות העומדות בפני בית המשפט ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו או לגרוע מן הסמכות הנתונה לו להכריע באופן סופי במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים… ואולם, לא אחת נפסק כי “משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת”“(סעיף 14לפסק דינה של כב’ השופטת א’ חיות (כתוארה אז)).

במקרה הנדון שני הצדדים אינם חולקים על הממצאים המקצועיים של המומחה, אלא רק על נפקות ממצאיו, ועל כן ממילא הכרעה בעניינים מעין אלו שמורה לבית המשפט, על בסיס הממצאים המקצועיים של המומחה.

5. 5. ביום 16.8.20ערך המומחה את חוות דעתו הראשונה. לאחר הגשתה הוגשה בקשת הנתבעת למתן הוראות בכל הנוגע לזכותה לבצע תיקונים, ולאחר בקשות ותגובות שונות ניתן ביום 17.1.21תוקף של החלטה להסכמת הצדדים בדבר מתן זכות לנתבעת לבצע תיקונים בהתאם לחוות דעת המומחה.

לאחר מחלוקות ביחס למועד ביצוע העבודות, וניסיון התובעים לחזור בהם מההסכמה לביצוען, בוצעו עבודות בדירה וביום 23.5.21הגישה הנתבעת הודעתה כי העבודות בוצעו בין התאריכים 19.4.21– 11.5.21ומעבר לתיקון ליקויים עליהם הצביע המומחה בוצעו לבקשת התובעים עבודות נוספות שכללו, בין היתר: בחדר האמבטיה: החלפת אמבטיה פגומה, חיפוי קירות עד התקרה

במקלחת הורים: חיפוי קירות מחדש בכל ההיקף ועד התקרה

במרפסת סלון: החלפת אריחים פגומים

ביום 6.6.21ערך המומחה חוות דעתו המשלימה, לאחר ביצוע התיקונים. בהתאם לפניות ב”כ התובעים אליו וההחלטה מיום 15.7.21השלים המומחה חוות דעתו וערך דוח מסכם הכולל עלויות הליקויים שנותרו בדירה, לרבות ביחס לחלופה של ריצוף כל הדירה.

בקדם המשפט מיום 27.10.21הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לסכם טענותיהם על בסיס כתבי הטענות ותיקי המוצגים שהוגשו מטעמם, ללא שמיעת עדויות.

נפקות פרוטוקול המסירה, התכתובות והתיקונים שבוצעו בדירה

6. 6. מומחה מטעם התובעים בדק את הדירה ביום 5.12.18, בטרם חלפה שנת הבדק, ותיאר ליקויים שונים לרבות פגמים בריצוף בהיקף ניכר: “קיימות סריטות רבות בריצוף, קיימים כתמים שלא יורדים והברק לא אחיד”, רטיבות במסדרון, פגמים בחיפוי באמבטיה, במקלחת ובשירותי האורחים. מומחה התובעים אמד את עלות התיקונים לקבלן בסך של 64,671₪ (לפני עלות איתור ותיקון ליקויי הרטיבות) וקבע כי עלות תיקון על ידי התובעים גבוהה בשיעור של 40%.

בפרוטוקול המסירה מיום 20.12.17הכולל שישה סעיפים בלבד, נכתב “החלפת ריצופים מסומנים”. התובעת שלחה הודעה למנהל בנתבעת ביום 7.1.18ובה הלינה כי בניגוד למובטח לא תיקנו דבר מהליקויים, ואינם יכולים להיכנס לדירה עד שיתוקנו. בהודעה נכתב: “מספר אריחי רצפה שבורים וסדוקים מעכבים אותנו מלהיכנס. נמסר לנו כי אין את דגם הריצוף שלנו… עדיין לא ישאר לנו ספייר לשנת בדק…”בהודעות מיום 17.1.18, 24.1.18, מהן עולה כי התובעים עדיין לא נכנסו בפועל לדירה למרות שחתמו על פרוטוקול המסירה, עולה כי התובעים מתלוננים על הריצוף בסלון שלא סודר. בתשובה של אושרי גואטה מטעם הנתבעת (ככל הנראה ב 17.1.18) כתב: “נגב מטפלים בנושא והם ידאגו לספק את הריצוף”.

בהודעה נוספת מ- 22.4.18דובר על קרמיקה שבורה באמבטיות ונכתב: “עדיין מחכים לתשובה בנידון של הריצוף של הבית”. באותו מועד כותב התובע כי הטעות שלו שהסכים לקבל את הדירה לפני שסיימו לתקן והנתבעת פשוט לא מוצאת קרמיקה מתאימה.

ביום 3.7.18, בהמשך לפגישה מיום 1.6.18, סיכמו התובעים במכתב לנתבעת את תלונותיהם נכון לאותו מועד, אשר כללו בין היתר: אריחים שבורים ולא תואמים בחדר רחצה כללי וחדר רחצה הורים, אריחים שבורים במרפסת וקירות עקומים. עוד הוסיפו: ” כמו”כ ישנו עניין הריצוף הכללי של הדירה עליו דובר רבות – שריטות, ואריחים שבורים שישנן בכל מקום בבית…”

7. 7. מפניות התובעים ממועד המסירה ועד להגשת התביעה, דרך חוות הדעת מטעמם, עולה כי הלינו כבר ממועד

המסירה על פגמים חמורים בריצוף בכל הבית, לרבות אי התאמה של צבעי הקרמיקה במקלחות. אמנם בפרוטוקול המסירה עליו חתמו ציינו בקצרה “החלפת ריצופים מסומנים”, אולם הנתבעת לא הציגה אילו ריצופים סומנו ומה עשתה להחלפתם.

הנתבעת מבקשת להסתמך על “פרוטוקול מסירה סופי עם הדייר”, שאינו נושא תאריך ולא חתום על ידי התובעים, בו סימנה לצד “שלמות הריצופים והחיפויים” – כי המצב תקין. מסמך זה אין בכוחו לסתור את שלל הראיות שפורטו לעיל המעידות על ליקויים מהותיים בריצוף ממועד המסירה ואילך, שלא תוקנו מאחר והנתבעת הבינה כי עליה להחליף ריצוף לא יכלה לעשות כן מחמת שלא שמרה כמות מספקת של הריצוף מהסוג שרוצף בבית התובעים. על כן, אין לקבל את עמדת הנתבעת בתשובתה מיום 17.2.19למכתב התובעים כי עניין הריצוף לא עלה במועד המסירה.

יתרה מכך, לא ניתן להסתמך על אמור בפרוטוקול מסירה כדי להתגבר על הוראות קוגנטיות של חוק המכר (דירות). ברע”א9085/00שטרית נ’ אחים שרבט חברה לבנין בע”מ, פ”ד נז(5) 462, 471 (2003), לא התערב בית המשפט העליון בקביעת המחוזי כי:

“אין בחתימת הדייר על מסמך המורה על קבלת הדירה לשביעות רצונו ועל בדיקתה על-ידיו כדי להמעיט מהאמור בחוק המכר (דירות), תשל”ג-1973, שהינו חוק קוגנטי אשר אינו מאפשר התנאה על מועדים לגילוי אי-התאמה או על היקף אחריות הקבלן, ואין לצפות מהדייר כי יעמוד על קיום ליקויים מיד עם מסירת הדירה לידיו”. (שם, עמ’465).

גדר אחריות הקבלן קבועה בחוק המכר (דירות) הקובע אחריות ביחס לאי התאמה שהתגלתה:

“(2)     תוך תקופת הבדק התגלתה אי-התאמה בדירה, זולת אם הוכיח המוכר שאי-ההתאמה נגרמה

בשל מעשה או מחדל של הקונה או קונה המשנה;

(3) תוך תקופת האחריות התגלתה בדירה אי-התאמה והקונה או קונה המשנה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים

“תקופת בדק” – תקופה הקבועה בתוספת, שתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה;

“תקופת אחריות” – תקופה של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק.”

במקרה הנדון הליקויים התגלו בתוך תקופת הבדק, והנטל על הנתבעת להוכיח כי מקורם במעשה או מחדל של הקונה. לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי הפגמים בריצוף מקורם בהעדר תחזוקה הולמת של התובעים, ואין די בהפניה להוראות התחזוקה, אלא יש להצביע ביחס לכל ליקוי כיצד נגרם הוא מהעדר תחזוקה שוטפת או פגם אחר שגרמו הקונים.

8. 8. אכן עולה מהתנהלות התובעים כי לא מיהרו לתת לנתבעת הזדמנות לתקן את הליקויים, אולם יש לבחון

את התנהלותם ביחס להתנהגות הנתבעת. התובעים למעשה ביקשו לתקן את הריצוף עם פרוטוקול המסירה, ובטרם נכנסו בפועל לדירה. הובטח להם כי העניין יוסדר, אולם לאחר שהסתבר כי אין ריצוף מתאים נכנסו לדירה תוך הבנה כי העניין יטופל.

בתגובת הנתבעת מיום 17.2.19למכתב התובעים אכן ציינה ביחס לסעיפי ליקוי רבים כי העניין יטופל, אולם ביחס לרכיבים העיקריים, שריטות בריצוף ובעיות בחיפויים בחדרי הרחצה, הכחישה חבותה.

בת”א (מחוזי חיפה) 889/98אופק אריה וטוני נ’ שיכון עובדים בע”מ, 01.05.2005, בפסקה 31קבע כב’ השופט י’ עמית:

“האם על קבלן להסכים לתקן את כל הליקויים המפורטים בדרישתו של הדייר, שאם לא כן, יאבד את זכותו לתיקון?

מעשה של יום ביומו, שעובר להגשת תביעה שעניינה ליקויי בניה, רוכש הדירה פונה לקבלן בדרישה לתקן את הליקויים המפורטים בחוות דעת של מומחה מטעמו, חוות דעת שעל פניה, היא “מנופחת” ונועדה להרשים את הצד השני או את בית המשפט, בסכום הנקוב בה לגבי כל אחת מהדירות.

במצב דברים זה, קשה להלום שאם הקבלן מסרב לקבל את האמור בחוות הדעת ככתבה וכלשונה, הוא יאבד את זכותו לתיקון. לטעמי, אין הקבלן חייב להיעתר לדרישה לתיקון ליקויים השנויים במחלוקת בתום לב. כך לדוגמה, הקבלן לא חייב להיעתר לדרישה להחלפת כל הריצוף, אם הוא סבור, כי אין מקום לדרישה מרחיקת לכת מעין זו.

מנגד, על הקבלן חובה לתקן תוך זמן סביר את הליקויים שאינם שנויים במחלוקת, ולהציע, בתום לב, מנגנון לבירור הליקויים השנויים במחלוקת, באשר הקבלן מוחזק כמי שיודע על הליקויים, לעיתים, אף מבלי שקיבל הודעה פורמלית על קיומם –ע”א 2299/99שפייר ואח’ נ. חברת דיור לעולה בע”מ,פ”ד נה(4) 213, 227.אם כך יעשה הקבלן, יראה אותו בית המשפט כמי שזכאי לבצע התיקונים בעצמו,גם אם לא נעתר למלוא הדרישה של רוכש הדירה”.

במקרה הנדון, למרות הנכונות העקרונית של הקבלן לבצע תיקונם, לא השתרעה היא על הליקויים המהותיים. רק לאחר חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט שקבע כי מצא כתמי רטיבות חלקם חמורים מאוד וחלקם חמורים פחות, עקב כשל באיטום המקלחת ולכן יש לפרק את רצפת חדר האמבטיה וכן להחליף את כל החיפוי עקב אי התאמה, הסכימה במהלך ההליך לבצע תיקון בהתאם להוראות המומחה. טענת הנתבעת כי התובעים לא אפשרו ביצוע תיקוני הרטיבות קודם לכן סותרת התכתבות התובעים מסוף דצמבר תחילת ינואר 2018, והנתבעת לא הציגה מה עשתה כדי להגיע ולטפל בבעיית הרטיבות.

לאור ההסכמה הדיונית לבצע תיקונים שבוצעו במהלך ההליך, מיצתה הנתבעת את זכות התיקון שהייתה לה.

ככלל, אין מקום במסגרת תביעה כספית לחייב תובע לאפשר תיקונים בעין, ובמקרים המתאימים הפסיקה הכירה באפשרות להפחית מסכום הפיצוי במידה והתובע לא נתן הזדמנות נאותה לתקן. עולה כי גישתו הנ”ל של כב’ השופט עמית בדבר זכות הקבלן לבצע תיקונים בפועל, בכפוף למנגנון עליו הצביע בו ממילא לא עמדה הנתבעת, לא התקבלה בפסיקת בית המשפט העליון שקבע מנגנון להפחתה מהפיצוי אם לא ניתנה הזכות לתקן (ראה ע”א 7799/01ברזילי נ’ שרביב בע”מ, פ”ד נו(5) 725 (2002),ע”א 656/99בר שירה נ’ מעונותובניין בע”מ, פ”ד נז(5) 1 (2003),ת”א (מחוזי מרכז) 2270-08-07דיבה נ’ פלסים חברה לפיתוח ובניהבע”מ, 11.5.10).

כאשר ניתנה אפשרות לתקן והקבלן מתקן באופן חלקי או פגום ואין עוד יחסי אמון בין הצדדים, אין לכוף ביצוע תיקונים. על כן, ביחס לליקויים שנותרו בדירה לאחר התיקונים שבוצעו, התובעים זכאים לפיצוי בהתאם לעלות תיקון שקבע המומחה, בתוספת 25%שקבע המומחה בגין עלות לקבלן שיפוצים מזדמן.

היקף הליקויים ושיעור הפיצויים

9. 9. בחוות דעת המומחה מיום 16.8.20קבע עלויות תיקון של 24,500₪ לפני מע”מ, כאשר חלק ניכר מעלות זו

שייך לצורך בפירוק חדרי הרחצה והחלפת החיפויים. בנוסף קבע פיצוי בסך 5,100₪ לליקויים שאין מקום לתקנם והשאיר להכרעת בית המשפט את השאלה העיקרית בנוגע למרבית הפגמים בריצוף.

לאחר התיקונים והעבודות המוסכמות שבוצעו, שאף שיפרו החיפוי בחדרי הרחצה מעבר למפרט, התייתר הצורך לבחון את כל הליקויים בחוות הדעת הבסיסית.

ביום 6.6.21ערך המומחה דוח בדיקה לאחר התיקונים בו ציין אילו ליקויים תוקנו ומה הליקויים שנותרו. המומחה ציין כי התיקונים בשתי המקלחות היו רחבים יותר מהנדרש בחוות הדעת, אולם לא כללו החלפת אריחים פגומים או שהנתבעת החליפה אריחים שהם בגוון שונה מהותית מהגוון של הדירה. המומחה ציין כי לפי המידע שברשותו לא נותרו בידי התובעים אריחים כדוגמת הקיים ופירט בסעיף 2.3לחוות דעתו את הפגמים שנותרו בריצוף הדירה (תוך התעלמות מהמרצפות עם השריטות):

א.           2חלקי אריחים ביציאה מחדר השינה למרפסת (עקב תיקון כיוון פתיחת דלת יציאה)

ב.            3אריחים / חלקי אריחים בסמוך לכניסה לממ”ד

ג.            5פנלים באורך מלא או חלקי בגוון שונה

ד.            בכניסה לחדר שינה הורים 2אריחים מקולפים בסמוך לדפנות

ה.           הכניסה לחדר שינה הורים 2חלקי אריחים בגוון שונה

המומחה סבור כי רק שני האריחים בכניסה לחדר השינה אשר הינם בגוון שונה, וקבע כי אם לא יימצאו אריחים בגוון דומה יותר לקיים, יש להחליף את כל הריצוף בבית.

10. 1 להלן ייבחנו ממצאי המומחה בחוות דעתו המסכמת מיום 15.7.21הכוללת עלויות לתיקון הליקויים שנותרו בדירה לאחר שערך המומחה ביקור נוסף בדירה, לפי הסעיפים בחוות דעתו:
11. סטייה של כ- 30ס”מ ברוחב הקיר בכניסה לשירותי האורחים – המומחה סבר כי התיקון מורכב

ומכביד והמליץ על פיצוי בסך 2,000₪, עליו לא חולקים הצדדים.

3. 3. ליקוי בציפוי דלת ממ”ד – הומלץ על פיצוי בסך 300₪ עליו לא חולקים הצדדים.
4. 4. אריח בחדר שינה אשר נחתך וממולא ברובה – הומלץ על פיצוי בסך 300₪ בהעדר אריח בגוון זהה.
5. 5. שיפולים במרפסת – השלמת תיקון בעלות 300₪.
6. מסגרת חלון – 200₪.

הצורך בהחלפת הריצוף

11. 1 בסעיפים 6, 7והערות לסיכון חוות הדעת המסכמת, דן המומחה בכל הפגמים בריצוף, לרבות שריטות בריצוף. סעיף 6בחוות דעתו של המומחה לא השתנה ממועד חוות דעתו הראשונה עד לסיכום ממצאיו, ומהווה את סלע המחלוקת בין הצדדים. מומחה התובעים ציין באופן כללי כי קיימות שריטות רבות בריצוף. המומחה ציין כי אכן ניכרים שפשופים ושריטות במספר רב של אריחים, וחילק את הליקויים למספר סוגים:

א.          שריטות בפני האריח שאינן ניתנות לחישה באצבע – כ- 12אריחים.

ב.          שריטות שכנראה נגרמו מדיסק – 2אריחים.

ג.          אריחים סדוקים בסלון – 2אריחים.

ד.         אריח שבור בחדר שינה צפוני.

ה.         אריחים שהותקנו בחדר שינה הורים בכיוון שגוי – 4אריחים.

ו.          אריחים שנפגעו בדופן האריח – 2בסלון, 1במטבח.

עולה כי המומחה ציין פגמים ב- 24אריחים. גודל האריחים 60ס”מ על 60ס”מ, קרי בשטח כולל של כ- 9מ”ר, אולם מפוזרים בכל רחבי הבית.

המומחה יצא מנקודת הנחה כי למעט האריחים שהותקנו בכיוון שגוי ואלו שנפגעו בדופן, האחריות לליקוים מוטלת על התובעים. בגין הליקויים באחריות הנתבעת העריך פיצוי בסך של 2,000₪ הואיל ואין אריחים בגוון זהה.

מסקנת המומחה מבוססת על ההנחה כי התובעים לא התלוננו בפרוטוקול המסירה על השריטות , ועל האפשרות כי הפגמים נגרמו מרגלי המתכת בחלק מהרהיטים. כמו כן סבר כי עבודות שביצעו התובעים יכלו לגרום לשריטות. גם את השריטות מהדיסק הטיל על כתפי התובעים, וכן את האריחים הסדוקים. כלל ליקויים אלו הוערכו על ידי המומחה בעלות תיקון של 4,250₪, אולם לא התייחס להעדר אריחים תואמים לביצוע תיקונים אלו.

בסוף חוות דעתו ציין כי בגין הפגמים בריצוף הניתנים לתיקון עלות התיקון 2,200₪ ואם לא ימצאו שני אריחים להחליף את אלו בגוון שונה בכניסה לחדר הורים, ימליץ על החלפת כל הריצוף.

לאחר בחינת מכלול הראיות, אין בידי לאמץ את מסקנת המומחה ביחס לריצוף. כמפורט לעיל, הנטל על הנתבעת להוכיח כי הליקויים בריצוף נגרמו עקב פעולות התובעים. התובעים התלוננו אף בטרם קבלת החזקה על ליקויי ריצוף מהותיים, וההנחה של המומחה כי אין תלונה בפרוטוקול המסירה אינה מדויקת. כמפורט לעיל, נושא הליקויים והשריטות בריצוף עלה באופן עקבי מלפני המסירה ועד להגשת התביעה, ולכן עולה כי מדובר בליקוי מהותי שלא הוכח כי נגרם משימוש לקוי של התובעים. אין די בהשערות המומחה ביחס לסיבה האפשרית לליקויים שמצא בריצוף, שעה שיצא מנקודת הנחה שגויה באשר למועד התלונות בנוגע לליקויים אלו.

גם להשערת המומחה כי יתר הפגמים מקורם בתובעים לא הוכחה, ומהראיות עלה כי דווקא ניסיונות תיקון של הנתבעת פגמו בעוד אריחים.

על כן, אין לקבל את המצג של הנתבעת כאילו כל המחלוקת מסתכמת בשני אריחים בגוון חריג בכניסה לחדר ההורים. אכן לא נסתרה טענת הנתבעת כי המומחה סבר כי אין צורך בהחלפת כל הריצוף בגין גוון שונה של שני אריחים, אולם לאור מסקנתי לאור היקף הליקויים בריצוף, המחלוקת אינה מצטמצמת לצורך בהחלפת שני אריחים בלבד.

לטענת הנתבעת (אשר פורטה בבקשה מס’26בתיק מיום 23.6.21) לאחר מאמצים הצליחה למצוא ארבעה אריחים מאותה סדרת ייצור של האריחים המותקנים בדירת התובעים. גם אם נכונה טענה זו, למרות שלא גובתה בתצהיר או תיעוד האריחים וההסבר היכן אותרו, אין בארבעה אריחים כדי להוות פתרון לפגמים בלפחות 24אריחים. אין בסיס לטענת הנתבעת כי בשנת 2018היו ברשותה אריחים תואמים והתובעים סיכלו את האפשרות לבצע תיקונים. אין כל תיעוד של פניה לתובעים להיכנס לבצע תיקוני ריצוף ובוודאי שאין תיעוד לסירובם לאפשר תיקון מעין זה.

12. 1 טענת התובעים היא כי יש לאכוף בנסיבות אלו החלפת כל הריצוף בבית. כאשר קיים ליקוי אשר עלות תיקונו אל מול היקף הפגם מחייבת נקיטת פעולות לא סבירות בהיקפן ביחס לטיב הליקוי, ייתכנו מקרים בהם לא יהיה מקום למתן פיצוי השווה בערכו לתיקון לא מידתי ובמקרים המתאימים ניתן להעניק פיצוי בגין ירידת ערך, או פיצוי כללי, תוך התחשבות בקיומו של הליקוי בפסיקת נזק לא ממוני.

הנתבעת הפנתה לרע”א9085/00שטרית נ’ אחים שרבט חברה לבנין בע”מ, פ”ד נז(5) 462, 471 (2003) שם נפסק:

“אשר להחלפת הריצוף, מדובר בשאלה של עלות ריצוף פגום בשטח הרכוש המשותף. בית- המשפט קבע, על סמך חוות-דעת מומחה, כי מדובר בעלות של 10%מכלל הריצוף ברכוש המשותף. עיון בחוות-דעתו של המומחה מעלה כי קביעה זו עולה בקנה אחד עם קביעתו המקצועית, וכי יש טעם במסקנה כי פגמים שוליים, יחסית, בריצוף אינם מצדיקים החלפת הריצוף כולו. לפיכך אין מקום להתערב בקביעת בית-המשפט בעניין זה.”

כמו כן הפנתה לת”א (מח’ י-ם) 1042/97אברמוביץ נ’ סולל בונה בע”מ, 11.4.05, שם אישר בית המשפט, בפסקה 42, כי מקום בו ניתן לפרק ריצוף בחדר אחד ולהחליף אריחים בחדר אחר הפתרון אפשרי אם התאמת הצבעים בין האריחים סבירה.

למרות פסיקה זו, אני סבור כי נסיבות המקרה הנדון שונות. ראשית, לא הוכח כי ניתן טכנית לפרק ריצוף בחדר אחד ולתקן את הליקויים בבית, גם נוכח ניסיונות כושלים של הנתבעת לבצע תיקונים שגרמו לנזקים יותר גדולים. לאור התרשמות המומחה כי קיימות שריטות רבות על פני הריצוף, עולה כי התמונה הכוללת היא של ליקוי בסיס הדורש תיקון יסודי, ולא ניתן להסתפק בתיקונים נקודתיים. על כן, יש הצדקה לאשר לתובעים פיצוי שווה ערך להחלפת כל הריצוף בבית. (עוד השווה ע”א 2904/92עיריית תל אביב נ’ עיזבון המנוח לטרהויז, פ”ד נ(1) 754 (1996) שם נקבע כי יש לחתור לפיצוי שיהיה סביר, צודק ולא יעשיר באופן בלתי סביר את התובע – פיצוי שישקף עד כמה שניתן את הנזק אשר נגרם לניזוק בפועל).

בע”א 9473/03יורם גדיש תשתיות ובניה (1992) בע”מ נ’ בהג’את, 21.11.06נדונה השאלה האם יש לפצות לפי ירידת ערך המקרקעין או עלות השבת המצב לקדמותו, ונקבע על ידי כב’ הנשיא (בדימ’) א’ ברק, בפסקאות 17– 18:

“בהערכת שיעור הפיצויים לו זכאי הניזוק בגין נזק שנגרם לו על ידי עוולה של המזיק, יש ליתן משקל כבד לאינטרסים של הניזוק. הוא הקרבן של התנהגות המזיק. את הצורך שלו להעמיד אותו במצב בו היה נתון לולא העוולה שבוצעה יש להגשים. מקביעה זו מתבקשת המסקנה כי במקום שקיימות מספר דרכים להשיב את מצב הדברים לקדמותו, יש להעניק לניזוק את כוח הבחירה בין החלופות השונות …

בהפעילו את כוח הבחירה בין החלופות השונות, על הניזוק להתחשב באינטרסים של המזיק. התחשבות זו – פרי האיזון בין האינטרסים המתנגשים – משתקפת בעקרון כי על הניזוק להפעיל את כוח הבחירה שהדין מעניק לו בתום לב.

…

תום הלב מניח כי בעל הזכות דואג להבטחת האינטרס העצמי. עם זאת, תום הלב מבקש למנוע הפעלת הזכות מתוך התעלמות מקיומו של הצד האחר ובהתעלם מהאינטרס החברתי. בענייננו, עקרון תום הלב דורש, בין השאר, כי מבין החלופות השונות, אשר כל אחת מהן יש בה כדי להשיב את מצב הדברים של הניזוק לקדמותו, לא יבחר הניזוק בחלופה המטילה מעמסה כספית בלתי סבירה על המזיק. דרישת הניזוק, במצב דברים זה, לבחור דווקא באותה חלופה שיש בה כדי להטיל על המזיק את המעמסה הכספית הגבוהה ביותר, אינה בתום לב”

בחינת מכלול האינטרסים בנסיבות העניין מובילה למסקנה כי יש לכוף על הקבלן פיצוי שישקף מצב של דירה עם ריצוף אחיד ותקין, כפי שקנו התובעים. התובעים לכל אורך הדרך התלוננו בפני הנתבעת בדבר מחסור בריצוף חלופי וכי יווצר מצב בו לא ניתן יהיה למצוא ריצוף זהה לתיקון ליקויים. במצב דברים זה, אין לקבוע כי דרישתם להחלפת כל הריצוף בבית, אשר תשיב אותם למצב בו הייתה אמורה להימסר הדירה, היא דרישה חסרת תום לב. אמנם עמדתו של המומחה כי בנסיבות מעין אלו על הדייר להסתפק מבחינה הנדסית בקיומם של הבדלי גוונים, אולם מדובר בקביעה נורמטיבית המסורה לשיקול דעת בית המשפט, לפי נסיבות העניין.

בנסיבות המקרה דנן, העלות הנוספת של החלפת הריצוף בבית, אותה יכול היה הקבלן להציע אף טרם המסירה בסוג ריצוף אחר שניתן היה לרכוש, אינה יוצרת מעמסה כלכלית בלתי סבירה על הקבלן. על כן מצאתי מקום לאשר פיצוי בגין החלפת כל הריצוף.

סך הנזקים

ליקויי הבניה

13. 1 למעשה, עלות החלפת הריצוף כוללת גם רכיבים בגינם המליץ המומחה על פיצוי בנוגע לריצוף, כך בסעיפים 4, והצעתו לפיצוי במסגרת סעיף 6. על כן אין להוסיף רכיבים אלו לפיצוי. יש להוסיף פיצוי בסך 2,300₪ בגין סעיפים 1,3. וכן לעלות התיקון יש להוסיף סך של 500₪ בגין סעיפים 5,8.

אשר לעלות החלפת הריצוף, קבע המומחה סך של 37,410₪, עליו יש להוסיף 25%בגין עלות לתובעים, מע”מ ו- 10%פיקוח הנדסי.

על כן, עלות החלפת הריצוף מסתכמת בסך של 54,712₪ ובנוסף יש להוסיף פיקוח הנדסי בשיעור של 5,470₪ וכן עלות תיקונים נוספת של 585ופיצוי בסך 2,300₪.

סך הפיצוי בגין ליקויי הבניה מסתכם בסך של 63,067₪.

דיור חלוף

14. 1 המומחה קבע כי אם ייקבע שיש להחליף את הריצוף, משך העבודות הוא שלושה שבועות במהלכן לא ניתן לגור בדירה ויש לפנות הציוד ולאחסנו. התובעים העריכו הפיצוי בסך של 15,000₪. הנתבעת לא התייחסה לשיעור הפיצוי המבוקש. מאחר ונדרשת הובלה, פעמיים, ושכירת מקום חלופי לחודש, אני סבור כי ניתן לאמוד את הפיצוי בסך של 10,000₪, וזאת בהעדר ראיות אחרות מטעם התובעים.

פיצוי בגין עוגמת נפש

15. 1 הפיצוי בגין נזק לא ממוני, עוגמת נפש, נאמד לפי טיב הנכס בו נפלו הליקויים, טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, התנהגות הצדדים לפני ובמהלך ההליך המשפטי, עלות התיקונים לרבות הצורך בפינוי מהדירה לצורך ביצועם. אמנם אין יחס ישר בין עלות התיקונים לשיעור הפיצוי בגין עגמת הנפש, אולם על הפיצוי להיות סביר (השווה ע”א 5602/03סגל נ’ שיכון ופתוח לישראל בע”מ, 28.2.05, פסקה 16).

במקרה הנדון בחינת היקף הליקויים, העבודות שבוצעו בבית התובעים והשביתו את חדרי הרחצה, והליקויים שנותרו לאחר התיקונים המחייבים פינוי הדירה לצורך תיקונם, מצדיקים מתן פיצוי משמעותי בגין עוגמת נפש.

לזכות הנתבעת יש לזקוף את נכונותה לבצע שיפורים בדירה על חשבונה, במסגרת תיקון חדרי הרחצה.

בשקלול האמור לעיל אל מול טיב הליקויים, התנהגות הנתבעת עד למועד מסירת החזקה, במהלך ביצוע התיקונים ובהליך המשפטי, מצאתי כי התובעים זכאים לפיצוי בסך של 15,000₪ בגין עוגמת נפש.

שיפוי עבור הוצאות התובעים

16. 1 התביעה התקבלה כמעט במלואה, והמומחה מטעם בית המשפט הכיר בקיומם של מרבית הליקויים שפורטו בחוות דעת המומחה מטעם התובעים. על כן, נסיבות המקרה הנדון מצדיקות שיפוי מלא בגין הוצאות התובעים.

על כן זכאים התובעים לשיפוי בגין תשלום למומחה מטעמו, וכן לתשלום ששולם למומחה מטעם בית המשפט. כמו כן על הנתבעת לשפות את התובעים על מלוא סכום האגרה ששילמו, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד כל הוצאה.

סוף דבר

17. 1 הנתבעת מסרה לתובע דירה עם ליקויי ריצוף מהותיים, ולמרות שתיקנה ליקויים מהותיים בחדרי הרחצה לאחר הגשת התביעה, נותר הליקוי המהותי בדירה.

בגין ליקויי בניה ודיור חלוף תשלם הנתבעת לתובעים סך של 73,067₪.

בגין נזק לא ממוני תשלם הנתבעת לתובעים סך של 15,000₪.

בנסיבות העניין מצאתי כי כל הפיצוי הוא נכון למועד פסק הדין.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעים, לרבות עלות חוות דעת המומחים מטעמו, עלות המומחה מטעם בית המשפט, ואגרה. הוצאות אלו נושאות הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה.

בנוסף תישא הנתבע בשכר טרחת עו”ד בסך של 15,000₪.

ניתן היום, י”א אדר ב’ תשפ”ב, 14מרץ 2022, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום באשקלון

ת”א 63521-05-19 פיקל נ’ א.ע. אלימלך חברה לבנין ולפיתוח (רחובות) בע”מ

תיק חיצוני:

בפני כבוד השופט עידו כפכפי

תובעים

נגד

נתבעת

עורך דין מומחה בינלאומי