משפט פלילי

ההסגרה היא העברתו של נאשם או עבריין נמלט לידיה של המדינה שבה הוא ביצע את העבירה שבגינה הוא הואשם או הורשע, על מנת שמדינה זו תעמיד אותו לדין, תגזור את עונשו ותדאג לכך שהוא ירצה את עונשו בתחומה.

עורך דין מומלץ

בקשת הסגרה היא בקשה שמופנית אל מדינה שבתחומה מצוי מי שהסגרתו מתבקשת – המבוקש. המדינה שמגישה את בקשת ההסגרה היא המדינה המבקשת, ואילו המדינה המקבלת את הבקשה היא המדינה המתבקשת.

תנאי ההסגרה הם תנאים מוקדמים, “שרק בהתמלאם ניתן להסגיר אדם מישראל למדינה אחרת, ואולם בהתמלא אותם תנאים מוסמך בית-המשפט המחוזי בירושלים לקבוע כי פלוני הוא בר-הסגרה”. קביעה שכזו הינה חיונית כדי שניתן יהיה להמשיך בהליך ההסגרה, ובלעדיה אין המדינה רשאית לפעול להסגרתו של מבוקש.

“בצד התנאים המוקדמים להסגרה יש בו, בחוק ההסגרה, גם “סייגים” להסגרה, ואין מסגירים אדם למדינה אחרת אלא אם הותרו הסייגים”. ההכרעה בשאלה, האם קיים סייג שהוא רלבנטי לבקשת ההסגרה, המונע את הסגרתו של מבוקש, מסורה בידיה של הרשות המבצעת, ולמותר לציין שהכרעה מסוג זה, ככל הכרעה שלטונית, נתונה לביקורת שיפוטית.

המקור הנורמטיבי לדיני ההסגרה הוא חוק ההסגרה והסכמים בינלאומיים. במסגרת זו ישנם שלושה סוגים של הסכמים: “אמנות רב לאומיות”, הסכמי הסגרה בילטראליים והסכמים אד-הוק.

אמנת הסגרה רב לאומית היא הסכם הסגרה שחתומות עליו מדינות רבות, הקובע את התנאים שבהתקיימם יוסגרו המבוקשים, את הסייגים להסגרה והוראות פרוצדוראליות שנועדו להבהיר כיצד יתנהלו הליכי ההסגרה. חתימה על אמנה שכזו מחייבת את המדינה החותמת להסגיר מבוקשים לבקשת כל אחת מן המדינות החתומות

ע״פ 1947/03אורן נ’ מדינת ישראל פ״ד נז(6) 294בעמי 302(להלן: פרשת אורן). וראו חוק ההסגרה, סעיף 2א.

פרשת אורן, שם. וראו חוק ההסגרה, סעיפים 1א, 2ב, 16, 17.

בעוד שתנאי חוק ההסגרה נקבעים על ידי הרשות המחוקקת, הסמכות לחתום על הסכמי הסגרה ואמנות הסגרה מסורהבאופן בלעדי בידי הממשלה, ואין היא כפופה לאישור הכנסת. לעניין זה ראו בהרחבה, שמעון שטרית, “תפקיד הכנסת בכריתת אמנות״ הפרקליט ל״ו (תשמ״ד-תשמ״ו) 349. בעניין זה, אמנות ההסגרה אינן שונות מכל אמנה אחרת, למעט אמנות הנוגעות להעברת שטח שבריבונות המדינה לריבונות זרה. לעניין זה ראו ברק מדינה ויובל שני, “חלוקת סמכויות בהליך התקשרות המדינה באמנות בין-לאומיות: עקרונות יסוד” בתוך: משה הירש (עורך), הסמכות לכרות אמנות במדינת ישראל: ניתוח ביקורתי והצעה לרפורמה ירושלים 2009, בהוצאת המכון ליחסים בינלאומיים ע״ש לאונרד דיוויס והפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. 1, בעמי 10-8. לעניין הצורך בהגברת מעורבותה של הכנסת בעניין זה ראו שם, עמי 26-23; משה הירש, יובל שני, רות לפידות, תומר ברודי, גיא הרפז וגיל-עד נועם “מסקנות והצעת רפורמהבעניין חלוקת הסמכויות בתחום כריתת אמנות בישראלשם, עמי 127-124.

לרשימה של אמנות רב לאומיות בעניין ההסגרה לפי שמן האנגלי, ראו בנספח בי.

ישנם מומחים הגורסים שאמנות רב לאומיות אינן הכלי המשפטי הראוי לשם הסדרת דיני ההסגרה שבין מדינות, בשלהקושי להתחשב במסגרת אמנה שכזו בשיקולים ייחודיים ליחסים ולשיטות המשפט של המדינה המבקשת והמדינה המתבקשת. אחרים סברו שלאמנה רב לאומית יש יתרון בהסדרת דיני ההסגרה בשל היותה קובעת מסגרת רב לאומית לדיני ההסגרה, אם כי, יש לדעתם לנסח אמנה שכזו באופן כללי ולהותיר את קביעת פרטי התנאים להסגרה בידי המדינות שהן צד להסגרה הקונקרטית. ולבסוף, היו שסברו שאמנה שכזו תהיה יעילה רק אם ייקבעו בה כל תנאי ההסגרה לפרטיהם, תוך הותרת חופש פעולה למדינות לשנות מן ההוראות בהסכמי הסגרה אד-הוק. לעניין זה ראו:

Council of Europe, Explanatory Report on the European Convention on Extradition, Strasburg 1985, pp. 9.

על האמנה, ועל פי רוב ניתנת למדינות הזכות להסתייג מסעיפים שונים של האמנה. עשתה מדינה שימוש בזכות זו, הסעיפים שהיא הסתייגה מהם לא יחייבו אותה, ולא יחייבו את המדינות האחרות כלפיה.

מדינת ישראל חתומה על אמנת הסגרה רב לאומית אחת, היא האמנה האירופית בדבר הסגרה.

הסכם הסגרה בילטראלי הינו הסכם בין שתי מדינות הקובע את התנאים שבהתקיימם יוסגרו המבוקשים, את הסייגים להסגרה והוראות פרוצדוראליות שנועדו להבהיר כיצד יתנהלו הליכי ההסגרה. הסכם זה מחייב אך ורק את המדינות החתומות עליו, ומאחר והחתימה עליו היא פרי משא ומתן ישיר בין המדינות, אין למדינות החתומות זכות להסתייג מחלק מהוראות ההסכם. מדינת ישראל חתומה על הסכמים מסוג זה מול שבע עשרה מדינות בעולם.

הסכם אד-הוק הינו הסכם בין המדינה המבקשת למדינה המתבקשת, שנועד לאפשר את הסגרתו של מבוקש מסוים, בהעדר הסכם הסגרה בין המדינה המבקשת ולמדינה המתבקשת, וכאשר שתי המדינות אינן חתומות על אמנת הסגרה רב לאומית אחת. הסכם מסוג זה הוא הרבה פחות מפורט מהסכם ההסגרה הבילטראלי, ואין הוא מחייב את המדינות לאחר שהושלמה תכלית קיומו, כלומר, לאחר שהמבוקש הוסגר למדינה המבקשת.

2. 2. הליך ההסגרה בישראל: סקירה כללית

בישראל, הסגרת מבוקשים יכולה להתבצע אך ורק בהתאם להוראותיו של חוק ההסגרה. מלכתחילה, החוק לא קבע כמעט סייגים להסגרה, אך ברבות השנים הוא תוקן פעמים אחדות, כאשר התיקון המשמעותי ביותר הוא זה שנערך בו בשנת 2001, אז הוכנסו לחוק תנאים וסייגים רבים להסגרה, שיידונו להלן במסמך זה.

כאשר מדינה מבקשת ממדינת ישראל להסגיר אדם אליה, עליה להגיש בקשה בעניין לשר המשפטים, והשר רשאי להורות שהמבוקש יובא בפני בית המשפט כדי לקבוע אם הוא בר הסגרה, אך הוא אינו חייב לעשות כן.

משהתקבלה ההחלטה להביא את המבוקש בפני בית המשפט, ניתן לעצור את המבוקש עד לקיום הדיון בעניינו, או לאחר תחילתו של הדיון, באמצעות צו מיוחד של בית המשפט, ובלבד שהמעצר דרוש לשם קיום הליך ההסגרה.

בית המשפט יכריז על מבוקש כבר הסגרה לאחר שנוכח כי התמלאו שני תנאים:

Paris, 13.XII.1957European Convention on Extradition(להלן – האמנה האירופית בדבר הסגרה).

לפירוט, ראו נספח א׳.

סעיף 1לחוק ההסגרה.

סעיף 3לחוק ההסגרה.

סעיף 3(ב) לחוק ההסגרה. אמנם, בהתאם לפסיקת בתי המשפט בישראל, היקף שיקול הדעת המסור לשר הוא מצומצםלמדי, ומוגבל ״לנסיבות מיוחדות וכבדות משקל״ – בג״ץ 852/86אלוני נ׳ שר המשפטים פ״ד מא(2) 1, 46-45. וראו בהרחבה, עירית קהאן, “דיני הסגרה” בתוך: משפט בינלאומי המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, תש״ע-2010, בעריכת רובי סיבל ואח׳ 313, עמי 3336-335(להלן: קהאן, דיני הסגרה)

סעיף 6לחוק ההסגרה.

. . _ _                T?

סעיפים 5, 7לחוק ההסגרה.

א.   המבוקש “נתחייב בדיןעל עבירת הסגרה במדינה המבקשת או שיש ראיות מספיקות כדי להעמידו לדין על עבירה כזאת בישראל“. עבירת הסגרה היא “כל עבירה שאילו נעברה בישראל דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה”.

ב.   קיימת הדדיות ביחסי ההסגרה בין המדינה המבקשת למדינת ישראל, הבאה לידי ביטוי, בין השאר, בקיומו של הסכם בדבר הסגרת עבריינים בין המדינות.

ההכרזה על מבוקש כ”בר הסגרה”מאפשרת לשר להורות על הסגרתו של המבוקש, ובמידה ויעשה כן, יועבר המבוקש אל מחוץ לגבולות הארץ ויימסר לידי המדינה המבקשת. ואולם, השר רשאי גם שלא להורות כך, על אף שבית המשפט הכריז על המבוקש כבר הסגרה.

החוק קובע גם סייגים אחדים, שבהתקיימם, לא יורה השר על הסגרתו של המבוקש. סייגים אלו יידונו להלן, חלקם בקיצור נמרץ וחלקם בהרחבה, תוך השוואתם לסייגים מקבילים במדינות אחרות בעולם.

3. 3. רקע כללי

3.1.   תכליתם של דיני ההסגרה

מקובל למנות לפחות ארבע תכליות שונות לדיני ההסגרה, כדלהלן:

א.   עיקרון הצדק: דיני ההסגרה נועדו להבטיח שהעבריין לא יוכל להימלט מאימת הדין באמצעות המעבר ממדינה למדינה.

ב.   ביטחון אזרחי המדינה המתבקשת: “מדינת המקלט מעוניינת להיפטר מיסודות מסוכנים ובלתי רצויים ומחפשת דרכים למנוע את הפיכתה היא לקן פושעים”.

ג.    יחסי חוץ: “אי מתן מקלט לעבריין הבורח מיד המשפט של מדינה שכנה, ומתן עזרה לתופשו לשם העמדתו לדין בפני ערכאות המשפט של המדינה שבה עבר על החוק הפלילי ופגע בשלום הציבור, עשויים לעודד יחסי ידידות בין המדינות“.

ד.   שלום העולם: העבריינות, כתופעה חוצת גבולות, מאיימת על שלומם וביטחונם של כל אזרחי העולם. לפיכך, הסגרת העבריין והעמדתו לדין הינה אינטרס של כל האומות, למען השמירה על ביטחונם ושלומם של כל אזרחי העולם.

לביאור המונח “נתחייב בדין״, ראו להלן, אחר הציון להערה43.

סעיף 9(א) לחוק ההסגרה, וסעיף 2א(א)(2) לחוק ההסגרה.

סעיף 2(א) לחוק ההסגרה. וראו להלן, פרק 3.3.1.

סעיף 2א(א)(1) וסעיף 2א(ב) לחוק ההסגרה. וראו להלן, פרק 4.

סעיף 18לחוק ההסגרה. וראו לעיל, הערה10.

חוה שחור, “על ההסגרה”הפרקליט י (תשי׳יד) 347, בעמי 348(להלן: שחור, על ההסגרה).

שחור, על ההסגרה שם.

ראו למשל, ש׳׳ז פלר, דיני ההסגרה (ירושלים, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, 1980) פסקה 391, עמי 239(להלן: פלר, דיני ההסגרה).

מובן מאליו שלאימוץ כל אחת מן התכליות שלעיל יש השלכה ישירה על היקף נכונותן של המדינות להיענות בחיוב לבקשת ההסגרה. כך למשל, אימוץ התכלית הראשונה יוביל לכאורה לדחייתה של בקשת הסגרה בשל עבירה שלפי תפיסת העולם המקובלת במדינה המתבקשת, היא אינה מצדיקה ענישה פלילית, או כאשר העונש הצפוי למבוקש במדינה המבקשת אינו מתאים לסוג העבירה שבגינה התבקשה הסגרתו, לפי הערכים המקובלים במדינה המתבקשת.

הגשמתה של התכלית השנייה יכולה להתקיים לעיתים גם באמצעות גירוש העבריין, מבלי להסגירו או להעמידו לדין.

אימוץ התכלית השלישית עשוי להביא, למשל, לידי כך שהמדינה המתבקשת תיאות להסגיר עבריין גם כאשר אופי העבירה הוא מקומי או כאשר העבירה אינה נחשבת ככזו לפי דיני המדינה המתבקשת.

לעומת זאת, אימוץ התכלית האחרונה יכול להוביל לכך שרק עבירות בעלות אופי אוניברסאלי מובהק _________                                                           29

ייחשבו כמצדיקות את ההסגרה.

ואולם עיון בסייגים המקובלים להסגרת מבוקשים מגלה שאף לא אחת מן התכליות האמורות משמשת כתכלית אחת ויחידה לדיני ההסגרה. מדינות העולם נכונות לשתף פעולה עם בקשת הסגרה גם כאשר העונש הצפוי למבוקש גבוה באופן משמעותי מן העונש שהיה צפוי לו במדינה המתבקשת, אילו היה מורשע בה. רוב מדינות העולם מזדהות עם העיקרון של ״הסגרה או העמדה לדין״ (,(aut dedere aut judicareואינן מסתפקות בגירושו של העבריין אל מחוץ לגבולותיהן. תנאי הפליליות הכפולה וסייגי העבירה הפוליטית, הצבאית ואחרים מוכיחים, שלא תמיד יש בכוח השיקול של השמירה על יחסי החוץ כדי להצדיק שיתוף פעולה עם בקשת ההסגרה. עם זאת, הנכונות של מדינות רבות להסגיר את המבוקש ולא רק להעמידו לדין בתחומן, מוכיחה שלשיקול של השמירה על יחסי החוץ של המדינה יש עדיין משקל לא מבוטל בהחלטתן של מדינות להיענות לבקשות ההסגרה.

3.2.   חוק ההסגרה נגד הסכמים בינלאומיים – מי גובר?

ככלל, ישנן שתי גישות במשפט הבינלאומי בנוגע ליחס שבין ההסכמים הבינלאומיים שעליהם חתומה המדינה, לבין הוראות חוק ההסגרה. במדינות המשפט המקובל, הכלל הוא שבמידה וקיימת סתירה בין החוק להסכם הסגרה, החוק גובר על ההסכם. לעומת זאת, במדינות קונטיננטליות הכלל הוא הפוך,

יש להניח שזהו אחד השיקולים המרכזיים שביסוד סייג הפליליות הכפולה, ראו להלן, אחר הציון להערה66.

“כדי להשיג את מטרת “טיהור” מדינת המקלט מפושעים אפשר היה להסתפק בגירושם מגבולות המדינה בתור זרים בלתירצויים״ – שחור, על ההסגרה שם. על דברים אלו יש להעיר, שהם לכאורה לא מדויקים, משום שמדינה שתנקוט במדיניות של גירוש עבריינים תעודד את הפיכתה לקן מקלט לעבריינים, מאחר שבהעדר הסכם הסגרה, הגירוש לא יבטיח את העמדת העבריין לדין, וכך, באמצעות בריחה אל מדינה שכזו, יצליח העבריין לחמוק מרשויות החוק במדינתו. יש מקום אם כן לחשוש להצפתה של מדינה שכזו בעבריינים, שעד שייתפסו ויגורשו, יסכנו את שלום הציבור.

ראו להלן, אחר הציון להערה164

.                    .   .             .             . .                           ?R

ובניגוד לסייג הפליליות הכפולה הנזכר להלן, אחר הציון להערה66.

…           .                    __        .                    .   .          ?Q

ראו להלן, אחר הציון להערה52, ואחר הציון להערה164.

להרחבה על מעמדו הבינלאומי של עיקרון זה, ראו קהאן, דיני הסגרה עמי 316-313; Zsuzsanna Deen-Racsmany, “A newpassport to impunity? Non-extradition of naturalized citizens versus criminal justice”, Journal for International

773-774 .Criminal Justice (2004) 2(3): 761-784 at pp(להלן: דין-רקסמני, הסגרת אזרחים)

על תנאי זה ראו בהרחבה להלן, אחר הציון להערה38.

ראו פירוט על סייגים אלה להלן, בפרק 4.5

דד            …                          .           _ _ .

וראו להלן, ליד הציון להערה102.
ולעיתים אף חוקי ההסגרה קובעים בצורה מפורשת שהחוק יחול כל עוד אין באמנה הסדר סותר להוראות החוק.

במובן זה, ישראל שייכת למשפחת מדינות המשפט המקובל. לכן, למשל, בפרשת שינביין, בית המשפט העליון נמנע מהסגרת עבריין שלפי חוק ההסגרה לא ניתן היה להסגירו, הגם שלפי אמנת ההסגרה שבין המדינה המבקשת (ארה״ב) למדינת ישראל, היה על ישראל להסגירו.

4. 4. תנאי ההסגרה

ישנם מספר תנאים המקובלים באמנות ההסגרה ובחוקי ההסגרה של מדינות העולם, הקובעים את הנסיבות שבהן ניתן יהיה לקיים את הליך ההסגרה, כדלהלן:

4.1.   בקשת ההסגרה – דרישות פורמאליות

מדינות רבות קובעות באמנות ההסגרה ובחוקי ההסגרה דרישות פורמאליות הנוגעות לצורתה של בקשת ההסגרה. דרישות אלה עשויות לכלול תיאור של העבירה שבה מואשם המבוקש, פירוט של סעיפי החוק הרלבנטיים, נתונים לעניין זיהויו של המבוקש, ראיות ועוד.חוק ההסגרה אינו מציב כל דרישה בעניין זה.

4.2.   פליליות כפולה (Double criminality)

כדי שיוכרז אדם כבר הסגרה, יש לוודא תחילה שהעבירה שבגינה מתבקשת הסגרתו נחשבת ככזו גם לפי דיני המדינה המתבקשת. דרישה זו נועדה גם לבסס את הלגיטימאציה לשיתוף הפעולה בין המדינות, וגם להגן על זכויות המוסגר, ולהבטיח שלא יוסגר אדם בשל עבירה שאיננה נחשבת כעבירה כלל

_ . _ _     . .    .  . 40

במדינה המתבקשת.

תנאי הפליליות הכפולה שכיח ביותר בחוקי ההסגרה של מדינות העולם, והוא מצוי גם בסעיף 3 של מודל חוק ההסגרה של ארגון האומות המאוחדות.

חוק ההסגרה קובע שלא יוסגר אדם מישראל אלא אם הוא מבוקש בשל “עבירת הסגרה”, שעונשה

43

בישראל הוא “מאסר שנה או עונש חמור מזה”.

Bruce Zagaris “U.S. Efforts to Extradite Persons for Tax Offenses”Loy. L.A. Int’l & Comp. L. Rev. 653, at pp. 659.

ע״פ 6182/98שינביין ני היועץ המשפטי לממשלה פ״ד נג(1) 625 (1998) (להלן: פרשת שינביין)

לרשימה של דרישות מסוג זה ראו למשל,(2004) United Nations Office on Drugs andModel Law on Extradition,Crimes(להלן: מודל חוק ההסגרה של האו״ם), סעיפים 32-16.

ראו סעיף 3(ב) לחוק ההסגרה.

לדיון נרחב בסייג זה ראו פלר, דיני ההסגרה עמי 213-206.

ראו פלר, דיני ההסגרה עמי 216, סעיף 348.

41

ראו למשל,

Sibylle Kapferer, “Legal and Protection Policy, The Interface between Extradition and Asylum”, UNHCR Department of International Protection, November 2003, pp. 21, sec, 64. ((להלן: קפפרר, הסגרה ומקלט מדיני

סעיף 1א(א) לחוק ההסגרה.

סעיף 2(א) לחוק ההסגרה.

4.3.  חומרת העבירה

בדרך כלל, בסמוך לתנאי הפליליות הכפולה, נקבע כלל הקובע את חומרתה של העבירה המצדיקה את ההסגרה. לרוב, חומרת העבירה נמדדת בהתאם לסוג העונש שמוטל על עבירה מסוג זה לפי חוקי המדינה המתבקשת.

4.4.  ראיות לאשמה

במדינות המשפט המקובל, נהוג לכלול באמנות ההסגרה או בחוקי ההסגרה הוראה הקובעת שכדי שיוכרז אדם כבר הסגרה יש להציג בפני המדינה המתבקשת ראיות לכאורה לאשמתו של המבוקש. דרישה שכזו אינה מקובלת בארצות המשפט הקונטיננטאלי. בעניין זה, חוק ההסגרה מאמץ את המדיניות של ארצות המשפט המקובל וכולל דרישה זו. בשל כך, ישראל הגישה הסתייגות לנוסח האמנה האירופית בדבר הסגרה, המאמץ את המדיניות של ארצות המשפט הקונטיננטאלי. עם זאת, נטל הראיה לעניין זה אינו זהה לנטל הראיה בהליך הפלילי הרגיל (מעבר לספק סביר), ודי לעניין זה בהוכחת “אחיזה לאישום” שהוא נטל ראיה קל יחסית, הדומה בעיקרו לזה הדרוש בדיון על מעצר עד תום ההליכים.

4.5.  פתיחת הליכים על ידי המדינה המבקשת

כדי שניתן יהיה לבקש את הסגרתו של מבוקש, על המדינה המבקשת להוכיח שהחלה בהליכים פליליים כנגד המבוקש. בישראל, חוק ההסגרה קובע שאין להסגיר אלא את מי ש״נאשם או נתחייב בדין“. החוק מגדיר שהביטוי “נתחייב בדין” נועד “לרבות אדם שהוכרע דינו אך טרם נגזר דינו“. בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון שכדי שיתמלא תנאי זה, די בכך שיוכח כי ננקטו במדינה המבקשת ההליכים הדרושים לשם העמדת המבוקש לדין (כחקירה והוצאת צו מעצר), וכן, שהרשויות המשפטיות במדינה המבקשת הגיעו למסקנה כי החומר שנאסף נגד המבוקש מצדיק את הגשת בקשת הסגרה.

4.6.  הדדיות (Reciprocity)

חוקי ההסגרה קובעים שחובתה של מדינה לשתף פעולה עם הליך ההסגרה מבוססת על כיבוד הדדי של ההליך, הבאה לידי ביטוי בנכונותה של המדינה המבקשת לנהוג באופן דומה לזה שהיא מצפה מן המדינה המתבקשת, אם וכאשר האחרונה תגיש לה בקשת הסגרה דומה.

5. 5. סייגי ההסגרה

בחוקי ההסגרה של כל מדינות העולם ישנם סייגים, הקובעים אימתי רשאית המדינה לסרב לבקשת הסגרה המופנית אליה. ככלל, בשל אופיים הבינלאומי של דיני ההסגרה, ניתן לומר שקיים דמיון רב בין הסייגים שנקבעו בחוקי ההסגרה השונים, אם כי, לעיתים ישנם הבדלים בעלי משמעות, שיידונו בהרחבה בחלקו השני של המסמך.

בהקשר זה מן הראוי להעיר כבר בשלב זה, כי באופן עקרוני, ניתן לנסח את הסייגים להסגרה בשתי דרכים: באופן המאפשר למדינה לסרב לבקשת ההסגרה בהתקיימן של נסיבות מסוימות, אך לא מחייב אותה לנהוג כך (להלן: סייג מאפשר), או באופן הקובע שבהתקיימן של נסיבות מסוימות המדינה תהיה חייבת לסרב לבקשת ההסגרה, ולא יימסר בידיה שיקול דעת בעניין זה (להלן: סייג מחייב). כל הסייגים שנקבעו בחוק ההסגרה הינם סייגים מחייבים. במידה וניסוחם של הסייגים במדינות שייסקרו הינו בדרך של סייג מאפשר, יצוין הדבר.

ואלו הם הסייגים המקובלים על רוב מדינות העולם:

5.1.   עבירה פוליטית (political offence)

אין להסגיר אדם אם עילת ההסגרה היא עבירה הנושאת אופי פוליטי, כזיוף בחירות, הפגנה בלתי חוקית נגד המשטר וכדומה.

פלרמציין שני צידוקים לסייג זה. האחד הוא, שהאישום בעבירה הפוליטית מבטא לא אחת רדיפה של בעלי עמדות פוליטיות המנוגדות לאלו של השלטון, והסגרה בנסיבות אלו מנוגדת להשקפה הליברלית המקובלת כיום על רוב מדינות העולם. הצידוק השני מבוסס על התפיסה שההסגרה איננה כלי שנועד להקל על מדינות להתמודד עם בעיותיהן הפנימיות, אלא להקל על כל המדינות, להילחם בפשיעה המסכנת את שלום העולם כולו. לפיכך, אין הצדקה לעשות שימוש בהסגרה שעילתה עבירה פוליטית, שלה יש “משמעות לוקלית ופנימית מובהקת”.

סייג זה עורר מחלוקת הנוגעת להסגרת טרוריסטים, משום שיש שטענו שעבירות טרור הן עבירות פוליטיות ביסודן.  בשל בעייתיות זו, קיימת כיום נטייה בקרב מדינות רבות בעולם, להוציא בצורה מפורשת עבירות הקשורות לפעילות טרוריסטית מגדר העבירות הפוליטיות, באמצעות הוראות ייחודיות לכך בהסכמי הסגרה, באמנות רב לאומיות העוסקות במלחמה בטרור, ואף באמצעות בחקיקה ראשית.

סעיף 2ב)א))1) של חוק ההסגרה קובע שלא יוסגר מבוקש למדינה המבקשת אם “בקשת ההסגרה הוגשה בשל עבירה בעלת אופי מדיני, או שהוגשה כדי להאשים את המבוקש או להענישו על עבירה בעלת אופי מדיני, אף אם אין מבקשים את הסגרתו בגלל עבירה כאמור”.

פלר, דיני ההסגרה פיסקה 391, עמי 239.

שם, עמי 30.

ראו למשל, סעיף 6לפרוטוקול המתקן את אמנת ההסגרה בין ממשלת ישראל לממשלת ארצות הברית, כתבי אמנה 639עמי 591.

לפירוט של אמנות אלו ראו, קפפרר, הסגרה ומקלט מדיני עמי 30, הערה 158.

לנוסח מוצע להוראותיו של סעיף העוסק בסייג זה, ראו מודל חוק ההסגרה של האו״ם סעיף 4.

על מנת למנוע את ניצולו של הסייג האמור כדי לחמוק מהסגרת טרוריסטים, נקבע בחוק כי “עבירה ששתי המדינות התחייבו באמנה רב-צדדית להסגיר בשלה”, לא תחשב כעבירה בעלת אופי מדיני. כמו כן נקבע שעבירות של רצח, הריגה, או גרימת חבלה חמורה, כליאת שווא, חטיפה או לקיחת בני ערובה, עבירות מין לפי סעיפים 345, 347 או 348)א) ו-)ב) לחוק העונשין, תשל”ז-1977, עבירות של “הכנה או החזקה של נשק, חומר נפיץ או חומר משמיד אחר, או שימוש בכל נשק או חומר, הכל במטרה לסכן חיי אדם או לגרום נזק חמור לרכוש” או “גרימת נזק לרכוש במטרה לסכן חיים”, או קשירת קשר לביצוע אחת מהעבירות הנ״ל, לא תחשבנה כעבירות בעלות אופי מדיני.

5.2.  עבירה צבאית (Military offence)

העבירה הצבאית הינה עבירה הכרוכה בשירות הצבאי, ואדם שאיננו חייל לא יכול לעבור אותה (למשל: נפקדות).

בדומה לעבירה הפוליטית, אף העבירה הצבאית נחשבת כעניינן הפנימי של המדינות, עניין שאינו מצדיק .__ .________________ 1______ . 59______ ._____________                __ ____________________ .._ .

שימוש בהליכי ההסגרה. ברוב חוקי ההסגרה נקבע סייג זה כסייג מחייב, הקובע שאין מסגירים אדם בשל עבירה צבאית. כך נעשה גם בחוק ההסגרה, הקובע שלא יוסגר אדם מישראל אם “בקשת ההסגרה הוגשה בשל עבירה צבאית”, ועבירה צבאית מוגדרת בחוק כ”עבירה אשר אדם יכול להתחייב בה רק אם היה חייל בשעת עשייתה”, או שהיא “עבירה בניגוד לדיני שירות ביטחון”.

עם זאת, מודל חוק ההסגרה של ארגון האומות המאוחדות מציע בהקשר זה שני נוסחים, האחד של סייג מחייב (Extradition shall not be granted) והאחר של סייג מאפשר ( .(Extradition may be refused

5.3.  עבירה כלכלית

ישנן מדינות השוללות הסגרה שעילתה היא עבירה כלכלית שביצע המבוקש לכאורה, כעבירות מס, הלבנת הון וכדומה. חוק ההסגרה אינו מכיל כל הוראה בעניין זה.

5.4.   סיכון כפול (Double jeopardy)

סייג הסיכון הכפול נועד למנוע מצב שלפיו יועמד אדם לדין יותר מפעם אחת. משמעותו של הסייג היא, שהמבוקש לא יוסגר אם הוא כבר זוכה או הורשע במדינה המתבקשת או במדינה אחרת בגין אותה עבירה שבגינה הוא מבוקש.

עיקרון זה נקבע בחוק ההסגרה הקובע שלא יוסגר אדם למדינה המבקשת אם הוא עמד לדין בישראל על מעשה העבירה שבשלו מתבקשת הסגרתו, ונמצא זכאי או חייב. כמו כן, החוק קובע שלא יוסגר אדם שהורשע במדינה שלישית בשל מעשה העבירה שבשלו מתבקשת הסגרתו, ובלבד שהוא נשא כבר חלק מהעונש שהושת עליו, בישראל.

5.5.   שיקולים הומניטאריים

מדינות רבות עשויות לסרב לשתף פעולה עם הליך ההסגרה בשל כך שלפי תפיסתן, הליך זה אינו עולה בקנה אחד עם ערכים הומניטאריים המקובלים במדינה המתבקשת או בקרב הקהילייה הבינלאומית.

הסייג השכיח ביותר מסוג זה הוא סייג עונש המוות. על פי רוב, מדינות השוללות את עונש המוות, קובעות בחוקי ההסגרה שלהן סעיף הקובע שלא יוסגר מבוקש אם צפוי לו עונש מוות, אם וכאשר יוסגר ויורשע בדין. יש מדינות, וישראל בכללן, הקובעות שלא יוסגר מבוקש אם צפוי לו עונש מוות אם וכאשר יוסגר ויורשע בדין, אלא אם המדינה המבקשת תתחייב להמתיק את דינו ולא להטיל עליו עונש זה.

יש מדינות שיסרבו לבקשת הסגרה על יסוד החשש שבקשת ההסגרה הוגשה ממניעים מפלים, ו/או שהנאשם צפוי להיות מופלה בהליך שיתנהל נגדו במדינה המבקשת, אם וכאשר הוא יוסגר.

ישנן מדינות שיסרבו לשתף פעולה עם הליך ההסגרה על יסוד החשש שהמבוקש צפוי לעינויים או ליחס לא אנושי, בחקירה שתתנהל נגדו או בעונש שיוטל עליו, אם וכאשר הוא יוסגר.

יש מדינות שיסרבו לשתף פעולה עם הליך ההסגרה על יסוד החשש שבמידה והמבוקש יוסגר, הוא לא יזכה להליך משפטי הוגן,ויש אף שיסרבו לשתף פעולה עם ההליך בשל מצבו הפיזי או הנפשי של המבוקש, או בשל גילו.

5.6.   מגבלות דיוניות (Statute of limitation)

יש מדינות הקובעות שהן תסרבנה לשתף פעולה עם הליך ההסגרה כאשר בהתאם לחוקי המדינה, קיימות מגבלות דיוניות השוללות את העמדת המבוקש לדין (כשיהוי, התיישנות וכדומה).

בישראל, חוק ההסגרה קובע כי לא יוסגר אדם למדינה מבקשת אם “בקשת ההסגרה הוגשה בשל עבירה שנתיישנה או עונש שנתיישן לפי דיניה של מדינת ישראל”, או ש״בקשת ההסגרה הוגשה בשל מעשה עבירה שבשלו קיבל המבוקש חנינה או מחילה במדינה המבקשת”.

מפסיקת בתי המשפט בישראל עולה, שאף שיהוי בהגשתה של בקשת הסגרה יכול להוות עילה לסירוב לבקשת הסגרה, וזאת כאשר השיהוי בהגשת בקשת ההסגרה הוא “באורח ניכר ובלתי סביר”, עד כדי כך שהדבר עלול לפגוע בתקנת הציבור בישראל, משום ש״הסגרתו של פלוני באותן נסיבות תהא שקולה כנגד פגיעה מהותית ברגשי הצדק והמוסר של הציבור בישראל”.

5.7.   אזרחות (Nationality)

יש מדינות השוללות באופן קטגורי הסגרה של אזרחיהן, ויש השוללות הסגרה שכזו כל עוד אין הסכם הסגרה המחייב את המדינה להסגיר את האזרח. סייג זה קיים בחוק ההסגרה בצורה מצומצמת למדי, שלפיה, לא יוסגר אזרח ישראלי אם לא ניתן להבטיח שהוא יוכל לרצות את העונש שיוטל עליו במדינה המבקשת, בישראל.

5.8.   שפיטה חוץ־מדינתית (Extraterritoriality)

יש מדינות הקובעות שאם יתברר שהעבירה שבגינה מתבקשת ההסגרה נעברה מחוץ לגבולותיה של המדינה המבקשת, וחוקי המדינה המבקשת אינם מאפשרים את העמדתו של המבוקש לדין בשל עבירה זו, תהיה המדינה המתבקשת רשאית לסרב לבקשת ההסגרה. סייג מסוג זה מנוסח על פי רוב כסייג ……..     .                     78

מאפשר, וכך הוא אף מופיע במודל חוק ההסגרה של האו״ם.

5.9.   ייחודיות (Speciality)

סייג הייחודיות שונה מיתר הסייגים, משום שהוא נועד לסייג את ההסגרה לאחר שהמבוקש כבר הועבר לרשות המדינה המבקשת, ולא למנוע את העברתו אליה. סייג זה נועד להגדיר את היקף סמכות השפיטה

והענישה של המדינה המבקשת, ולפיו, סמכות השיפוט והענישה תהיה מוגבלת לאותה עבירה שבשלה התבקשה ההסגרה ולאותו עונש שהיה צפוי למבוקש בהתאם לבקשת ההסגרה.

חוק ההסגרה קובע את כלל הייחודיות הן לגבי אדם שהוסגר מישראל למדינה זרה, והן לגבי אדם שהוסגר ממדינה זרה לישראל, וקובע כללים ברורים ומפורטים באשר לאופן יישומו של כלל זה.

ע״פ 2521/03סירקיס ני מדינת ישראל פ״ד נז(6) 337בעמי 347(להלן: פרשת סירקיס).

שם. לעניין זה ראו גם: ב״ש (י-ם) 4314/03היועמ״ש לממשלה נגד משה בזק (בוזגלו) תק-מח 2004 (1) 6682; ע״פ 3439/04משה בן שלום בזק (בוזגלו) נגד היועמ״ש לממשלה פסקאות 16-15(פורסם במאגר המשפטי ׳נבו׳).

חלק בי – סקירה משווה

6. 6. תנאי ההדדיות

משמעותו של עיקרון ההדדיות היא, שנכונותה של מדינה להסגיר עבריין למדינה אחרת חייבת להתבסס על נכונות דומה מצד המדינה המבקשת.

עיקרון זה מקובל אמנם ברוב מדינות העולם, אך אין הוא בבחינת כלל מחייב של המשפט הבינלאומי, ויש מדינות שאינן מתנות את הסכמתן להסגיר מבוקש בהתקיימותו של עיקרון זה.

פלר מציין ארבע הצדקות לעיקרון זה:

א.   אם ההסגרה היא מתן שירות לריבון זר, מן הראוי שריבון זה יעניק שירות דומה בתנאים מקבילים, כדי שמתן השירות לא ייראה כמעין נחיתות, עד כדי פגיעה בריבונותה של המדינה הנעתרת לבקשת ההסגרה.

ב.   הדדיות עשויה לתרום להגשמת היחסים הבינלאומיים ולמנוע הסגרות חד צדדיות שהן תוצאה של סחיטת מדינה חלשה בידי מדינה חזקה.

ג.     ההדדיות תורמת למלחמה בעבריינות באשר היא מבטיחה מאמץ בינלאומי לענישתם של עבריינים.

ד.   ההדדיות תורמת ליצירת אמנות הסגרה, ובכך היא תורמת לאיחוד כללי ההסגרה ולפיתוח דיני ההסגרה על בסיס נורמטיבי יציב ומשותף לכל מדינות העולם.

ואולם, קיימים הבדלים משמעותיים בין המדינות, הן בנוגע להיבט הפורמאלי של ההדדיות והן בנוגע למהותה.

85

בהיבט הפורמאלי, מקובל להבחין בין שני סוגים של הדדיות: הדדיות רגילה והדדיות הסכמית. בהיבט המהותי, ההבדלים נוגעים להיקפה של ההדדיות, כפי שיובהר להלן.

6.1.   הדדיות הסכמית

תנאי מקובל למדי בחוקי ההסגרה במדינות שונות קובע, שלא יוסגר אדם על ידן אלא אם קיים הסכם הסגרה בין המדינה המתבקשת למדינה המבקשת.

ראו פלר, דיני ההסגרה פסקה 157, עמי 93.

זו למשל המדיניות המקובלת באוסטרליה, באיסלנד, בבריטניה, בברזיל (ראו במיוחד 1911 ,2416 .Law Noסעיף 2.להלן: חוק ההסגרה של ברזיל), בהודו, בטורקיה, בצרפת ובשבדיה. בהונגריה קובע החוק ששר המשפטים רשאי לדרוש מן המדינה המבקשת הבטחת הדדיות, ובהעדר הבטחה שכזו, הוא ייוועץ עם שר החוץ כדי לגבש את עמדת המדינה בנוגע לבקשה (ראו סעיף 6לחוק בעניין סיוע משפטי בינלאומי בעניינים פליליים של הונגריה).

פלר, דיני ההסגרה פסקה 160, עמי 95.

וראו שם, סעיף 159עמי 94, נימוקים אחדים נגד התניית ההסגרה בהגשמתו של עיקרון ההדדיות. ואולם, על אף נימוקיםאלה, עיקרון ההדדיות עדיין נחשב כעיקרון מקובל.

ראו שם סעיפים 150-149, עמי 89-87.

ראו למשל20918 USC Chapterסעיף 3181(להלן: חוק ההסגרה של ארה״ב);Law on Extradition and Mutual Legal1979Assistanceסעיף 3(להלן: חוק ההסגרה והסיוע המשפטי ההדדי של אוסטריה); 1874Law on Extraditionסעיף 1(להלן: חוק ההסגרה של בלגיה);2000 ,Extradition Law of the People’s Republic of Chinaסעיף 2(להלן: חוק ההסגרה של סין); Law No. 24.710 of 1987 on Extraditionסעיף 3(להלן: חוק ההסגרה של פרו);1999Extradition Actסעיף (1)3(להלן: חוק ההסגרה של קנדה);Criminal Procedural Code of the Russian Federationסעיף 362(להלן: קוד הפרוצדורה הפלילית של רוסיה).

יש מדינות הקובעות חריגים לעיקרון השולל את ההסגרה בהעדר הסכם שכזה. כך למשל, בארה״ב נקבע, שכאשר בקשת ההסגרה היא כנגד אזרח או תושב של ארה״ב בשל עבירת אלימות כנגד אזרח או תושב של ארה״ב שבוצעה מחוץ למדינה, ניתן יהיה להיענות לבקשה גם בהיעדר הסכם הסגרה בין המדינה המבקשת לארה״ב. באיטליה נקבע, שהעיקרון השולל הסגרה בהעדר הסכם הסגרה יחול רק בכל בנוגע להסגרת אזרחי איטליה.

בישראל, סעיף 2א(א)(1) של חוק ההסגרה קובע ש״מותר להסגיר אדם ממדינת ישראל למדינה אחרת אם… בין מדינת ישראל לבין המדינה המבקשת קיים הסכם בדבר הסגרת עבריינים“.

בהקשר זה נקבע בפרשת יגודייב, שבאופן עקרוני ניתן להיעתר לבקשת הסגרה אף אם הסכם ההסגרה נכרת לאחר מועד ביצוע העבירה.

6.2.   הדדיות רגילה

הדדיות רגילה היא הדדיות המבוססת על הבטחה עקרונית של המדינה המבקשת להסגיר עבריינים למדינה המתבקשת. הדדיות מסוג זה אינה מחייבת את קיומו של הסכם הסגרה או אמנת הסגרה מפורטת, ובשל כך הדדיות שכזו אינה מהוה מכשול משמעותי בפני הסגרתו של המבוקש.

כבר לפני כשלושים שנה, העריך פלרשמספר המדינות המסתפקות בהדדיות רגילה הינו רב ממספר המדינות הדורשות הדדיות הסכמית. ואמנם, מדינות רבות מסתפקות בהדדיות רגילה כדי למלא את _                                                                                                                                     __ ״ _ 91            92

דרישת ההדדיות. מדיניות זו באה לידי ביטוי גם במודל חוק ההסגרה של ארגון האומות המאוחדות

93

וגם בתכנית לונדון להסגרה במדינות חבר העמים הבריטי.

פלר הציע לשנות את נוסח החוק הישראלי באופן שיאמץ מדיניות זו, אולם עד כה, הצעתו לא התקבלה.

6.3.   היקפה של ההדדיות

באופן עקרוני ניתן לפרש את עיקרון ההדדיות בצורה רחבה, שתדרוש הדדיות בפרוצדורה הכרוכה בהסגרה, בסוגי העבירות בנות ההסגרה ובבחירה אם להסגיר או להעמיד לדין, או בצורה מצמצמת, שלפיה ייקבע שדרישת ההדדיות תבוא על סיפוקה בכך שהמדינות תהיינה מחויבות זו לזו להעמיד לדין את המבוקש או להסגירו.

חוק ההסגרה של ארה״ב שם, ס״ק (b)

ראוItalian Penal Codeסעיף 13(להלן: הקוד הפלילי של איטליה)

ע״פ 7569/00יגודייב נ׳ מדינת ישראל פ״ד נו(4) 529עמי 552-551(להלן: פרשת יגודייב).

פלר, דיני ההסגרה סעיף 156, עמי 91.

ראו: סעיף (1)3לחוק ההסגרה והסיוע המשפטי ההדדי של אוסטריה, לפיLaw on International Cooperation in Criminal Matters

24767 .Argentine Law Noסעיף 1(להלן: חוק שיתוף הפעולה הבינלאומי בעניינים פליליים של ארגנטינה);                                                                                                                                                                                     Extradition

2005European Arrest Warrant Actסעיף (2)4(להלן: חוק ההסגרה וצו המאסר האירופי של בולגריה);                                                                                                                                                                                     Law on

1982International Mutual Assistance in Criminal mattersסעיף 5(להלן: חוק הסיוע ההדדי הבינלאומי בעניינים פליליים של גרמניה); 1997Code of Criminal Procedureסעיף (6)(2)604(להלן: קוד הפרוצדורה הפלילית של פולין);                                                                                                                                                                                     Act on

1981 ,International Mutual Assistance in Criminal Mattersסעיף 8(להלן: חוק הסיוע ההדדי הבינלאומי בעניינים פליליים של שוויץ. ואולם, בס״ק 2שם, מפורטות נסיבות שבהתקיימן לא תידרש הדדיות, והן: כאשר ההסגרה מוצדקת בשל אופייה של העבירה והצורך למגרה, כאשר ההסגרה תפעל לטובת העבריין ולטובת שיקומו וכאשר ההסגרה נדרשת בשל פגיעה באזרח שוויץ). זו גם המדיניות המקובלת כיום על מדינות המשפט המקובל (ראו קפפרר, הסגרה ומקלט מדיני סעיף 14, עמי 4), ועל רוב מדינות אסיה (ראו: ASEAN118 .Handbook on International Legal Cooperation in Trafficking in Persons Cases, pp).

סעיף (3)2.

     The London Scheme for Extradition within The Commonwealth(להלן: תוכנית לונדון להסגרה במדינות חברהעמים הבריטי).

פלר, דיני ההסגרה סעיף 187, עמי 113.

על פי רוב, לא נוהגות המדינות לקבוע מסמרות בעניין זה בחקיקה הראשית. ואולם, ישנן מדינות שקבעו בחוקי ההסגרה שלהן שההדדיות תתבטא במחויבות של המדינה המבקשת להיעתר לבקשות הסגרה שיופנו

.   _  _____ _                  ____ _        ____ ..95

אליה, באותם תנאים שבהם היא מבקשת את ההסגרה.

לפי מודל חוק ההסגרה של האו״ם, בהעדרה של אמנת הסגרה, מדינה יכולה להסגיר כמחווה של רצון טוב, או בהתאם להתחייבות של המדינה המבקשת, המניחה יסוד סביר לצפות שהמדינה המבקשת תיענה לבקשה דומה, אם וכאשר תוצג בקשה שכזו בפניה, אלא אם מן הצדק לחרוג מכלל זה.

באמנה האירופית בדבר הסגרה, שישראל היא צד לה, נקבע שבכל הנוגע לבקשת הסגרה של אזרח של המדינה המתבקשת, המדינה המתבקשת יכולה לקיים את עיקרון ההדדיות גם באמצעות העמדתו של המבוקש לדין בפני

97

בית המשפט שלה. בנוגע לבקשה הנוגעת לעבירות שאינן בנות הסגרה על פי האמנה (למשל, עבירה צבאית), נקבע העיקרון שלפיו המדינות החתומות על האמנה רשאיות להסגיר את המבוקש על בסיס עיקרון ההדדיות.

בקרב המלומדים גוברת כיום הנטייה לכיוון פרשנות רחבה של עיקרון ההדדיות, שלפיה גם העמדתו של אזרח לדין בפני בית המשפט של המדינה המתבקשת (אף כאשר המבוקש אינו אזרח של המדינה המתבקשת), די בה כדי למלא את חובתה של המדינה המתבקשת להגשים את עיקרון ההדדיות.

תפיסה זו מבוססת בעיקר על ההשקפה, שעמידה דקדקנית על עיקרון ההדדיות עלולה להכשיל את תכליתם הכללית של דיני ההסגרה – למצות את הדין עם העבריינים. תפיסה זו אומצה על ידי בית המשפט העליון במספר פסקי דין, החל משנות השבעים ועד ימינו.

בהתאם לתפיסה זו קבע בית המשפט לאחרונה, בערעור על החלטת המדינה להסגיר אזרח ישראלי לצרפת (שמדיניותה המוצהרת היא, להעמיד לדין ולא להסגיר את אזרחיה), ש״קביעה גורפת לפיה לא ניתן להסגיר אזרחים ישראלים כאשר ניתן להעמידם לדין בישראל אינה עולה בקנה אחד עם לשונו ותכליתו של חוק ההסגרה… שפיטת המערער בארץ בנסיבות בהן הפורום הראוי לשפיטתו הוא בתי המשפט בצרפת ואין כל מניעה בדין

הישראלי להסגירו, עלולה לחתור תחת מטרתם של דיני ההסגרה ולפגוע ביחסיה של ישראל עם צרפת”.

6.4.   שיקול הדעת של הרשות המבצעת

הסגרתו של אדם הינה הליך שנשלט על ידי הרשות המבצעת, ובמידה רבה נתון לשיקול דעתה. ישנן מדינות שבהן קובע החוק שישנו שיקול דעת מיוחד לשר (בדרך כלל שר החוץ או שר המשפטים), בכל הנוגע לשמירת עיקרון ההדדיות.

ראו למשל, סעיפים (1)3, ו-)2)3לחוק ההסגרה והסיוע המשפטי ההדדי של אוסטריה; לפי סעיף 3לחוק שיתוף הפעולה הבינלאומי בעניינים פליליים של ארגנטינה; לפי סעיף 5לחוק הסיוע ההדדי הבינלאומי בעניינים פליליים של גרמניה; 1999Extradition Actסעיף (2)16)להלן: חוק ההסגרה של ניו זילנד);Korea Extradition Actסעיף 4)להלן: חוק ההסגרה של קוריאה). לפי .Penal Code (Act No. 140/1961 Collסעיף 376)להלן: הקוד הפלילי של ציכיה), תנאי כאמור יידרש רק כאשר לא קיים הסכם הסגרה בין המדינה המבקשת לבין צ׳כיה. הוראה דומה קיימת גם בסעיף 479של ה- Criminal Procedure Code No. 301/2005 Coll)להלן: קוד הפרוצדורה הפלילית של סלובקיה).

מודל חוק ההסגרה של האו״ם סעיף 3.

97

סעיף 6.

סעיף (7)2.

ראו למשל, קהאן, דיני הסגרה עמי 341 ; פלר, דיני הסגרה עמי 139-138.

ראו קהאן, דיני הסגרה עמי 319סעיף 14.4.

ראו למשל, ע״פ 308/75ראובן פסחוביץ׳ ני מדינת ישראל פ״מ לא)2) 449)להלן: פרשת פסחוביץ׳), ופסק הדין בפרשת יגודייב.

ע״פ 3234/10פלוני ני היועץ המשפטי לממשלה (פורסם במאגר המשפטי ׳נבו׳), פסקה 21.

כך למשל, באוסטריה קובע חוק ההסגרה שבמקרה של ספק בנוגע לשמירת עיקרון ההדדיות, יכריע בדבר שר המשפטים.

בניו זילנד, החלטתו של שר המשפטים אם להסגיר אדם תינתן רק לאחר ששוכנע שהמדינה המבקשת תשיב למדינתו באותו מטבע.

ביפן, כאשר ההסגרה איננה על פי הסכם הסגרה, שר החוץ מעביר לשר המשפטים אישור על כך שקיבל ערבויות למחויבותה של המדינה המבקשת לשתף פעולה עם בקשת הסגרה דומה, אם וכאשר תוגש למדינה המבקשת על ידי יפן.

בהונגריה, כאשר ההדדיות לא מובטחת, ייוועץ שר המשפטים עם שר החוץ כדי לגבש את עמדת המדינה בנוגע לבקשה.

חוק ההסגרה מסמיך את שר המשפטים לשקול האם לחרוג מעיקרון ההדדיות (“מדינת ישראל תנהג הדדיות ביחסי הסגרה, אלא אם כן החליט שר המשפטים אחרת“), אך לא מסמיך אותו לקבוע האם עיקרון זה מכובד על ידי המדינה המבקשת.

דח ו                                                                       .                            ._._

1 חוק ההסגרה והסיוע המשפטי ההדדי של אוסטריה סעיף (3)3.

חוק ההסגרה של ניו זילנד סעיף (2)16.

1953Law No. 68 ofסעיף (2)3(להלן: חוק ההסגרה של יפן).

ראו לעיל, הערה82

דחו ….

סעיף 2א(ב) לחוק ההסגרה.

אחו                         .                                                                           .             .                          .                             .                                                                           .

אמנם, ניתן לטעון שסמכות זו משתמעת מן הרישא של הסעיף (“מדינת ישראל תנהג הדדיות ביחסי הסגרה”). ואולם, לאורהפרשנות המצמצמת של בתי המשפט בישראל להיקף שיקול הדעת המסור בידי שר המשפטים (ראו בהרחבה קהאן, דיני הסגרה עמי 336-335), ספק אם טענה זו תתקבל.

6.5. טבלה מסכמת – סייג ההדדיות

7. 7. סייג האזרחות

מדינות רבות בעולם מטילות סייגים משמעותיים על הסגרת אזרחים או תושבים. ישנן ארבע הצדקות מקובלות לסייגים אלו,כדלהלן:

א.   רק שופטים מארץ מולדתו של העבריין הם “שופטיו הטבעיים”. רק הם יידעו את הלך רוחו, ערכיו ונסיבות חייו, ומשפטם יהיה משפט צדק.

ב.    קיים חשש שאדם שיישפט במדינה שאין הוא אזרח בה לא יזכה להליך הוגן ונטול משוא פנים.

.הדדיות רגילה נהוגה גם ברוב מדינות אסיה

Michael Plachta, “(Non-) Extradition of Nationals: A ; 637 ראו למשל, פרשת יגודייב עמ׳ 558; פרשת שינביין עמיNeverending Story?” 13 Emory International Law Rev. 77, at pp. 86-87.

ג.    המדינה חייבת להעניק לאזרחיה את הגנת חוק המדינה, ולוודא שזכויותיהם על פי חוק מדינתם לא ייפגעו.

ד.   לא הוגן לנהל משפט נגד חשוד במדינה שאיננה מדינתו, שאת שפתה הוא אינו מכיר, בהיותו מרוחק מקרובים וידידים שיתמכו בו, ופעמים רבות אף מבלי יכולת להביא בפני בית המשפט עדים שיסייעו לו או שיעידו על אופיו.

מן הזווית היהודית, יש הטוענים שהסגרתו של יהודי למדינה זרה כדי שיישפט שם על מעשיו בפני שופט שאינו יהודי, אסורה על פי ההלכה היהודית.

מנגד, יש הטוענים שכאשר המוסגר צפוי לעונש מאסר בלבד, אין לאסור את ההסגרה כאשר יש בה משום “תועלת הרבים”, ובייחוד כאשר יש יסוד לאשמת המבוקש.

בהקשר זה יש להוסיף שחלק ניכר מהדיון ההלכתי בנושא זה נעשה בעקבות פרשת הסגרתו של וויליאם נקש, פרשה שהתעוררה לפני תיקונו של החוק בשנת 2001, ויש הטוענים שתיקון זה שמט את הקרקע מתחת לחלק מן הטיעונים שהובעו כנגד הסגרת האזרחים.

7.1.  כללי

הלכה למעשה, רוב מדינות העולם נוהגות לקבוע באופן קטגורי שאין להסגיר אזרח של המדינה שביצע עבירה מחוץ למדינה, אלא יש להביאו לדין בפני בית המשפט של מדינתו, כדי שיגזור את עונשו בהתאם לחוקי מדינתו. לא אחת, קביעות מסוג זה מצויות כבר בחוקותיהן של המדינות, דבר המעיד על המדרג הנורמטיבי הגבוה של הסייג.

מדיניות זו נוהגת בעיקר בקרב מדינות קונטיננטליות, בעוד שבמדינות המשפט המקובל, אין שוללים הסגרתו של אזרח המדינה, ויש מדינות שבהן הסגרת אזרח מותנית בכך שהדבר יעוגן בצורה מפורשת 119

באמנה שבין המדינה המבקשת למדינה המתבקשת.

לדיון רחב בעד ונגד קיומו של סייג האזרחות, ראו:

125. A. Shearer, Extradition in International Law (Manchester University Press, Manchester, 1971) pp. 118-125.

לעניין זה ראו בהרחבה: הרב שאול ישראלי, ״הסגרת עבריין לשיפוט זר״, תחומין ח (תשמ״ז( 287; הרב דוד בלייך “הסגרתפושע לעם נכרי״, שם, עמי 297. וראו גם, הרב עזרא בצרי, “טובת הפרט מול טובת הציבור (חשש לעגינות מול צו הסגרה(“, תחומין ט (תשמ״ח(, עמי 67-63, וכן Yehuda Gershuni, “Extradition”, in : Jewish Law and Current Legal.127-136 .Problems (Jerusalem, 1984, ed. Nachum Rakover) pp.

ראו שו״ת ציץ אליעזר חלק יח, סימן ב (“במקרה שהמדובר כשנדרש רק לשפטו לעונש מאסר בלבד, ולא למיתה… אין לזהבכלל שייכות לההיא דתנו לנו אחד מכם וכר׳ (=להלכה האוסרת מסירת יהודי לנכרים לפי בקשתם, כדי שימיתוהו(… ורשאים אז למסרו לתועלת הרבים… ובפרט כשהאשמה היא אמיתית”. עמדה זו אומצה על ידי כב׳ השופט מנחם אלון (עבריינים (מנחם אלון, “דיני הסגרה במשפט העברי”תחומין ח׳ (תשמ”ז( 263; הנ״ל, “ביסוס המערכת המשפטית על דיני התורה (תגובה להשגות(” שם, עמי 309-304(, והיא אף אומצה על ידי בתי המשפט בהזדמנויות שונות (ראו למשל, בג”ץ 852/86אלוני ואח׳ נ׳ שר המשפטים פ”ד מא(2(1, 82-79(להלן: פרשת אלוני(; ב”ש (ירושלים( 1545/97היועץ המשפטי לממשלה נ׳ פלוני תק-מח 98(3( 4, עמי 25; ב”ש (ירושלים( 4024/05היועץ המשפטי לממשלה נגד זאב רוזנשטיין דינים מחוזי 2005 (11( 1465, (להלן: פרשת רוזנשטיין( סעיף 100ואילך.

ע”פ 745/85נקש נ׳ מדינת ישראל פ”ד מ(4(, 78; בג”צ 852/86אלוני נ׳ שר המשפטים פ”ד מא (2(, 1; בג”צ 448/87נקש נ׳שר המשפטים , פ”ד מא (2(, 813.

ראו דברי כבי השופט דרורי בפרשת רוזנשטיין, שם.

סוזנה דין-רקסמני מציינת בהקשר זה את חוקותיהן של אלגייריה, ארגנטינה, ברזיל, דרום אפריקה, האיטי, הונגריה,ונצואלה, ירדן, מוזמביק, מצרים, קוסטה ריקה, קנדה, שבדיה ותוניס. ראו דין-רקסמני, הסגרת אזרחים עמי 766.

ראו למשל, סעיף 12של חוק ההסגרה והסיוע המשפטי ההדדי של אוסטריה;Extradition of Criminals and Other Assistance1984 ,13 .in Criminal Proceedings Act Noסעיף 2(להלן: חוק ההסגרה של איסלנד); סעיף 1לחוק ההסגרה של בלגיה;בשל העדר הסכמה בינלאומית בסוגיה זו, רוב האמנות הרב לאומיות מכילות הוראה המכירה בזכותן של המדינות לסרב לבקשת ההסגרה כאשר המבוקש הוא אזרח שלהן.

מודל חוק ההסגרה של ארגון האומות המאוחדות מציע שלוש חלופות לעניין סייג הסגרת האזרחים. החלופה הראשונה קובעת סייג מחייב ולפיו, שלא יוסגר אזרח של המדינה המתבקשת. החלופה השנייה קובעת סייג מאפשר, ולפיו, המדינה המתבקשת תהיה רשאית לסרב לבקשת הסגרה של אזרח שלה. החלופה השלישית מאמצת את המדיניות של ארצות המשפט המקובל וקובעת שבקשת הסגרה לא תיענה בסירוב אך בשל העובדה שהמבוקש הוא אזרח המדינה המתבקשת.

7.2.   המועד הקובע

רוב החוקים העוסקים בהסגרת אזרחים אינם מגדירים את המועד הקובע לעניין אזרחותו של המבוקש. יוצאים מן הכלל לעניין זה הם קוד הפרוצדורה הפלילית של צרפת וחוק ההסגרה הישראלי. בקוד הפרוצדורה הצרפתי נקבע כי המועד הקובע לעניין אזרחותו של המבוקש הוא מועד ביצוע העבירה. הגדרה זהה קיימת גם בחוק ההסגרה הישראלי, בעקבות פרשת ברגר.

7.3.   ההבדל שבין מדינות המשפט המקובל למדינות המשפט הקונטיננטאלי

ההבדל שבין מדינות הקונטיננט למדינות המשפט המקובל בהקשר זה נובע מהבדל יסודי בשיטת המשפט הקונטיננטלית לעומת שיטת המשפט בארצות המשפט המקובל.

סעיף (1) 439bלקוד הפרוצדורה הפלילית של בולגריה; סעיף (1)13לחוק הסיוע המשפטי הבינלאומי בעניינים פליליים של הונגריה (אם כי, החוק מאפשר את הסגרתו של אזרח שהוא גם אזרח של מדינה אחרת, ובה מקום מגוריו העיקרי);Act1975 .Relating to Extradition of Offenders Etcסעיף 2(להלן: חוק ההסגרה של נורבגיה); סעיף 21לקוד הפלילי שלציכיה;France Code of Criminal Procedureסעיפים 692-2ו- 696-4.1(להלן: קוד הפרוצדורה הפלילית של צרפת); סעיף 61.1לחוקת הפדרציה הרוסית; סעיף 13.1לקוד הפלילי של רוסיה; (1957:668) Extradition for Criminal Offences Actסעיף 2(להלן: חוק ההסגרה של שבדיה. ואולם, לפי סעיף 1, ניתן להסגיר אזרח שבדי לאחת מן המדינות הנורדיות).

״סייג זה להסגרה מקובל ברבות ממדינות הקונטיננט, להבדילן ממדינות המשפט המקובל המסגירות אף את אזרחיהן״ –פרשת יגודייב עמי 558.

ראו למשל, סעיף 13לקוד הפלילי של איטליה; סעיף 101לחוק ההסגרה של ניו זילנד; סעיף (9)2לחוק ההסגרה של יפן;סעיף (501(aלקוד הפרוצדורה הפלילית של סלובקיה. ראוי לציון ההסדר הייחודי הנהוג לפי סעיף 12לחוק שיתוף הפעולה הבינלאומי בעניינים פליליים של ארגנטינה. ההסדר קובע שבאופן עקרוני ניתן להסגיר אזרח, אך לאזרח שמורה הזכות לבחור בין הסגרה לבין שיפוט במדינתו.

ראו למשל, סעיף (4(aשל האמנה האירופית בדבר הסגרה; סעיף 7של האמנה הפנים אמריקאית בדבר הסגרה; סעיף (1) 10של אמנת המדינות המפותחות במערב אפריקה; סעיף (51(1)(aשל אמנת מינסק.

סעיף 21.

ראו דין-רקסמני, הסגרת אזרחים עמי 767-766.

ןי־ו

שם, הערה 26.

ראו למשל, חוק הפרוצדורה הפלילית של צרפת, סעיף (1)696-4.

סעיף 1א לחוק ההסגרה.

דנ״פ 8612/00ברגר ני היועץ המשפטי לממשלה פ״ד נה (5) 439 (2001) (להלן: פרשת ברגר) על פרשה זו ראו בהרחבה להלן,אחר הציון להערה156..

עוד יש לציין בהקשר זה, שרוב אמנות ההסגרה המקובלות בעולם, שבהן קיים סייג האזרחות, המועד הקובע לעניין זה אינו מוגדר. באלו שבהן מוגדר מועד קובע לעניין זה, ישנן עמדות מגוונות. יש אמנות שבהן נקבע שהמועד הקובע הוא מועד ביצוע העבירה, יש שנקבע בהן שהמועד הקובע הוא מועד הגשת כתב האישום, יש שנקבע בהן שהמועד הקובע הוא מועד הגשת בקשת ההסגרה, יש שנקבע בהן שהמועד הקובע הוא מועד ההחלטה על ההסגרה ויש שנקבע בהן שהמועד הקובע הוא מועד ההסגרה בפועל. לדוגמאות בעניין זה ראו דין-רקסמני הסגרת אזרחים עמי 765.

קפפרר, הסגרה ומקלט מדיני עמי 39, סעיף 106.

שיטת המשפט במדינות המשפט המקובל (וגם בישראל) דבקה בעיקרון של תחולה טריטוריאלית של החוק, שלפיו, חוקי המדינה חלים אך ורק על מעשים הנעשים בתחומי המדינה. בשל עיקרון זה, בתי המשפט של המדינה אינם מוסמכים לשפוט אדם על עבירה שביצע מחוץ למדינה, ומשום כך, המוצא היחיד שיאפשר את העמדתו לדין הוא הסגרתו למדינה שבה הוא עבר את העבירה.

לעומת זאת, שיטת המשפט הקונטיננטלית דבקה בעיקרון התחולה האישית של החוק, שלפיו, חוקי המדינה חלים על מעשים של אזרחי המדינה, שנעשו במדינה או מחוצה לה. עיקרון זה מאפשר למדינות הדבקות בעיקרון זה להעמיד לדין בעצמן את אזרחיהן, אף אם העבירות שהם ביצעו בוצעו מחוץ לגבולות המדינה, מבלי להיזקק להליך ההסגרה.

הבדל נוסף בין המשפט הקונטיננטלי למשפט במדינות המשפט המקובל, שיש בו כדי להסביר את ההבדל במדיניות הסגרת האזרחים, קשור לאופן ניהול ההליך המשפטי.

במדינות המשפט המקובל המשפט מבוסס על העיקרון האדברסרי, שלפיו את הדיון המשפטי מנהל שופט ניטראלי שתפקידו להכריע באופן מקצועי בין הצדדים (הנאשם והמדינה), המיוצגים על ידי עורכי דין. בשיטה שכזו, עומדת לזכות הנאשם חזקת חפות ועל המדינה להרים נטל ראייתי כבד של הוכחה מעבר לספק סביר של האשמה, כדי להרשיע את הנאשם. בשל כך, חקירת העדים והחקירה הנגדית הינן חלק חיוני של המשפט, ויש חובה לחשוף בפני הנאשם עוד לפני המשפט את כל המסמכים הרלוונטיים לאישום. בנסיבות אלו, שפיטת נאשם על פשע שבוצע בחו״ל יוצרת תסבוכת בירוקרטית ונטל כספי ממשי, שכן היא __________________________                     _           ______ 129

מחייבת הטסת עדים, העסקת מתורגמנים ותרגום מסמכים רבים.

קשיים אלו נחסכים ממדינה הדוגלת בשיטת משפט קונטיננטלית בה נהוגה על פי רוב שיטה אינקויזטורית, המאפשרת לשופט לחקור בעצמו את הנאשם, ואינה דורשת את קיומו של כל המבנה הראייתי האמור. בשיטה שכזו, שפיטת נאשם שביצע את העבירה מחוץ לגבולות המדינה הינה משימה שאיננה כה מורכבת. בשל כך מדינות שבהן נהוגה שיטת משפט שכזו, יעדיפו לשפוט בעצמן את המבוקש ולא להסגירו.

7.4.  הסגרת תושבים

כבר משנות השישים של המאה הקודמת היו מלומדים שטענו, שהמעבר של הדין הפלילי מן התפיסה של הרתעה וענישה אל התפיסה של שיקום העבריין, אמור להביא עמו גם שינויי חקיקה בכל הנוגע לסייג האזרחות. לדברי מלומדים אלה, המקום הטבעי והראוי ביותר לשפיטתו ולשיקומו של העבריין הוא הקהילה הטבעית שבה הוא חי, לערכיה הוא מציית ואליה הוא עתיד לשוב עם סיום ריצויו של העונש שיוטל עליו. מקום זה אינו בהכרח מדינת אזרחותו, ומשום כך, יש לשקול החלפה של סייג האזרחות בסייג המתמקד במקום מושבו ובקהילתו הטבעית של הנאשם.

אם כי, “בחוק דיני עונשין (עבירות חוץ) [נוסח משולב], משנת תשל״ג-1973, הרחיבה את שיפוטה בעבירות מסוימות אל עברלגבולותיה״ – פרשת פסחוביץ׳ עמי 453.

לטיעון זה ראו בהרחבה, ראו דיויד וינר, ״כל ישראל ערבים זה לזה – בין הסגרה למחויבות יהודית” בתוך: ספר דיויד וינר219בעמי 222(להלן: וינר, בין הסגרה למחויבות יהודית).

130

ראו בהרחבה:

Zsuzsanna Deen-Racsmany “Active Personality and Non-extradition of Nationals in International Criminal

Law at the Dawn of the Twenty-first Century” 75 Nordic Journal of International Law (2006) pp. 183

(להלן: דין-רקסמני, הסגרת תושבים) ואולם, בחקיקת ההסגרה של רוב מדינות העולם לא הוחלף הסייג, והגנת המדינה המתבקשת נותרה פרושה אך ורק על אזרחי המדינה, ולא על תושביה.

כמעט בכל אמנות ההסגרה הבילטראליות, אין התייחסות להסגרת תושבים, וכך המצב גם בנוגע לאמנות הרב לאומיות.

האמנה האירופית בדבר הסגרה יצרה מענה מעניין לסוגיית התושבות כשקבעה כי המדינות החתומות על האמנה יהיו רשאיות לסרב לבקשת הסגרה בשל היות המבוקש אזרח של המדינה המתבקשת, אך הותירה בידי המדינות את הזכות להצהיר כיצד הן מגדירות את המונח Nationals. בעקבות הוראה זו, כשליש מן המדינות החתומות הפקידו הצהרה בעניין זה, שלפיה הן תתייחסנה אל תושבים כמו אל אזרחים.

ואולם, האפשרות להשוות בין אזרח לתושב לעניין סייג האזרחות נדחתה בצורה מפורשת בעת הדיונים על נוסח אמנת ההסגרה שבין מדינות האיחוד האירופי, ואף מודל אמנת ההסגרה של האו״ם אינו מכיר באפשרותן של המדינות להימנע מהסגרת תושבים.

אמנם, באמנות הנוגעות לשיתוף פעולה בניהול הליכים פליליים בין מדינות אירופה, ניתן לעיתים למצוא עדויות לאימוץ התפיסה שיש להתייחס אל התושב בדיוק כמו אל האזרח, אך עדויות אלה רחוקות מלייצר כלל מחייב במשפט ההסגרה הבינלאומי.

7.5.   הסגרת אזרחים בישראל – היסטוריה חקיקתית

חוק ההסגרה נחקק לראשונה בשנת 1954, שש שנים לאחר קום המדינה. בנוסחו המקורי, החוק לא עשה כל הבחנה בין מבוקש שהוא אזרח ישראלי למבוקש שאינו אזרח ישראלי. בעת הצגת החוק הצהיר שר המשפטים דאז, פנחס רוזן, שהבחירה שלא לבצע הבחנה שכזו נעשתה “בשים לב לחוק הישראלי המאפשר אזרחות כפולה של אזרחי מדינות זרות, ובשים לב לעובדה שכל יהודי הבא ארצה רוכש לו באופן אוטומאטי את האזרחות הישראלית, לא ראתה הממשלה לנכון לאסור בחוק את הסגרת אזרחיה ועל ידי כך למנוע אפשרות של הסגרתם של אזרחים זרים לישראל”.

למעט למשל, פולין (קוד הפרוצדורה הפלילית של פולין, סעיפים (1)(1)604, ו-(1)(2)604), הונגריה (סעיף 14לחוק הסיועהמשפטי הבינלאומי בעניינים פליליים) וסלובקיה (סעיף (501(bלקוד הפרוצדורה הפלילית). כמו כן, מדינות סקנדינביות טוענות שבאופן מסורתי הן נמנעות מהסגרת תושבים. ראו דין-רקסמני, הסגרת תושבים שם.

שם, עמי 190-189. אם כי, המחברת מציינת את הסכמי ההסגרה שבין איטליה להונגריה ובין בלגיה לנורבגיה, כחריגים, בשלהיותם מאפשרים למדינות לסרב לבקשות הסגרה כאשר המבוקש הוא תושב המדינה המתבקשת.

שם, עמי 190, אם כי, המחברת מציינת את סעיף (3)15של תכנית לונדון להסגרה במדינות חבר העמים הבריטי, הקובעתשהמדינות יהיו רשאיות לסרב לבקשת הסגרה של אזרח או של תושב קבוע.

קיימים אמנם הבדלים קלים בין ההצהרות בדבר התנאים שבהם המדינה תסרב לבקשת הסגרתו של תושב או בדבר מידתקביעותו של התושב במדינה. לסקירת ההבדלים ראו דין-רקסמני, הסגרת תושבים עמי 7. לנוסח ההצהרות, ראו בכתובת:

http://conventions.coe.int/Treaty/Commun/ListeDeclarations.asp?NT=024&CM=1&DF=05/09/2005&CL=E

NG&VL=1

ראו דין-רקסמני, הסגרת תושבים עמי 191.

ראו בהרחבה שם, עמי 197-192.

לנוסחו המקורי של החוק ולמשמעויותיו, ראו בהרחבה, פרשת רוזנשטיין סעיפים 52-51.

דברי הכנסת כרך 14, עמי 2037

וינר ציין שכלל זה התקבל חרף התנגדות עזה בכנסת, שיסודה בחוסר האמון במערכת משפט שאינה יהודית, מן ההזדהות הרגשית-תרבותית עם היהודי הנמלט המבקש לחפש לעצמו “חוף מבטחים” במולדתו ההיסטורית, ומ”שאט הנפש האינסטינקטיבית מעצם הרעיון לאלץ יהודים לעזוב את ישראל”, דבר המנוגד לכאורה לחזון קיבוץ הגלויות. כאמור, חרף התנגדות זו אומץ כלל המאפשר את הסגרתם של אזרחי המדינה, בעיקר בשל רצון המדינה הצעירה להשתלב היטב במשפחת העמים, לבסס את מעמדה הבינלאומי, ולא פחות מכך, לחמוק מן הסכנה האורבת לפתחה של כל מדינת מהגרים, להיהפך למדינת מקלט לעבריינים.

מאז שנחקק החוק לראשונה, בוצעו בו שבעה תיקונים, ומתוכם, לשלושה הייתה השפעה מכרעת על הליך ההסגרה, כפי שיפורט להלן.

7.5.1.  תיקון 1978

24 שנים לאחר חקיקת חוק ההסגרה, שונתה התפיסה בעניין הסגרת אזרחים והעמדה לדין של אזרחי ישראל שביצעו עבירות בחו”ל. בהתאם לכך, נעשו בשנת 1978, בו זמנית, תיקונים בשני חוקים. כדי לאפשר שפיטה של אזרח ישראלי על עבירות שביצע בחו״ל, הורחבה סמכות השיפוט של בתי משפט בישראל בחוק לתיקון דיני עבירות חוץ, התשל״ח-1978, אשר הוסיף את סעיף 4א לחוק דיני עונשין (עבירות חוץ) [נוסח משולב], תשל״ג – 1973) שבו נקבעה סמכותם של בתי המשפט בישראל לשפוט אזרח ישראלי או תושב ישראל על עבירה שביצע בחו״ל. כיום, הוראה זו קבועה בסעיף 15)א) לחוק העונשין, התשל״ז-1977, בלשון זו: “דיני העונשין של ישראל יחולו על עבירת-חוץ מסוג פשע או עוון, שנעברה בידי אדם שהיה, בשעת עשיית העבירה או לאחר מכן, אזרח ישראלי או תושב ישראל”.

במקביל, תוקן גם חוק ההסגרה והוספה לו הוראת סעיף 1א, בלשון זו: “לא יוסגר אזרח ישראלי אלא בשל עבירה שעבר לפני שהיה לאזרח ישראלי”.

תיקון זה הובל על ידי מנחם בגין, שכיהן באותה עת כראש ממשלת ישראל ולכן זכה התיקון לכינוי “תיקון בגין”. מן הדיונים שנערכו בכנסת על תיקונו של החוק עולה שאחד הנימוקים המרכזיים שבשלהם קידם בגין את התיקון היה החשש שמא יהודי שייאסר בארץ נכר “יזכה” להתנכלות מצד אסירים שאינם יהודיים, ממניעים אנטישמיים.

תיקון זה התקבל בחוסר נחת בקרב הקהילייה המשפטית בישראל, בעיקר בשל נימוקים מקצועיים, אך ניסיונות לשינוי החוק במהלך עשרים השנים הבאות, לא צלחו.

דיויד וינר, ״כל ישראל ערבים זה לזה – בין הסגרה למחויבות יהודית״ בתוך: ספר דיויד וינר 219, בעמי 225-223(להלן:וינר, בין הסגרה למחויבות יהודית)

ראו שם, עמי 227-225.

תיקון מס׳ 4, ס״ח תשל״ח מס׳ 881מיום 12.1.1978עמי 53.

ראו בהרחבה, פסק הדין בפרשת רוזנשטיין סעיפים 56-53.

וראו שם, ס׳׳ק (ב), סייגים לסמכות בתי המשפט לדון אזרח ישראלי או תושב ישראל שביצע עבירה בחו׳יל, שעיקרם הוא,שהעבירה “היא עבירה גם לפי דיני אותה מדינה”, שלא חל לגביה “סייג לאחריות פלילית לפי דיני אותה מדינה”, וש”האדם לא זוכה כבר ממנה באותה מדינה או, אם הורשע בה, לא נשא את העונש שהוטל עליו בגללה”.

שיפורטו להלן, אחר הציון להערה127.וראו גם דברי השופט חשין בפרשת יגודייב, עמי 544על משמעותו של תיקון זהוהטעמים שביסודו.

ראו קהאן, דיני הסגרה עמי 331.

7.5.2.   תיקון 1999

בשנת 1983 פורסמה האמנה האירופית בדבר העברת אסירים. אמנה זו מאפשרת למדינות החתומות עליה, ואשר אינן מסגירות את אזרחיהן, להמיר את הכלל הנוקשה בעניין זה ולאפשר את ההסגרה בכפוף למחויבותה של המדינה המבקשת להעביר את המבוקש למדינת אזרחותו לשם ריצוי העונש. לחילופין, האמנה מאפשרת למדינות המאפשרות הסגרת אזרחים, לסייג את נכונותן להסגיר את המבוקש בכך שהמדינה המבקשת תעביר את המבוקש למדינת אזרחותו לשם ריצוי העונש.

בשנת 1998 הצטרפה ישראל לאמנה זו באופן רשמי, לאחר שכבר עיגנה את הוראותיה בחוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ״ז-1996. מהלך זה פתח את הדרך לתיקונו של חוק ההסגרה בשנת 1999, תוך צמצום משמעותי של סייג האזרחות לפי סעיף 1א לחוק, כדרך שנעשה בהולנד, בה נקבע שניתן להסגיר את אזרח המדינה בכפוף לכך שיובטח כי הוא ירצה את עונשו בהולנד. ואכן, בעקבות הולנד נעשה שינוי דומה של חוק ההסגרה גם בפינלנד וגם בישראל.

עם זאת, נראה כי אימוץ האמנה האמורה לא הוביל את רוב מדינות העולם לתקן את חוקי ההסגרה שלהן באופן דומה, אם כי, הוראות מן הסוג האמור ניתן למצוא באמנות הסגרה רב לאומיות בין מדינות שמאופיינות במידה גבוהה באופן יחסית של אינטגרציה חברתית..

7.5.3.   תיקון 2001

צמצום נוסף בעניין זכות היתר שניתנה לאזרחי ישראל בהליכי ההסגרה נקבע בתיקונו של החוק בשנת 2001. בתיקון זה נקבע, שהמועד הקובע לעניין זכות האזרח להישפט בישראל או לרצות את העונש בה הוא מועד ביצוע העבירה, ולא מועד הגשתה של בקשת ההסגרה, כפי שנקבע בתיקון משנת 1999. מעתה, רק מי שהיה אזרח ישראל בעת ביצוע העבירה, זכאי היה לדרוש לרצות את עונשו בישראל.

תיקון זה הושפע במידה רבה מתוצאותיו של פסק הדין בעניין שינביין, שנדון באותה עת בבתי המשפט בישראל. שמואל שינביין היה יהודי אמריקני שביצע בארה״ב רצח מזעזע וארה״ב ביקשה את הסגרתו. ואולם, בשל אזרחותו הישראלית ובהתאם לנוסח החוק בעת שהתקיים הדיון בבקשה בבית המשפט העליון, לא ניתן היה להסגירו. הקלות היחסית שבה רוכש יהודי אזרחות במדינת ישראל, עוררה את החשש שבסייג האזרחות ייעשה שימוש ציני, כפי שהתבטא שר המשפטים (דאז), חבר הכנסת צחי הנגבי, בעת הצגתו של התיקון:

תיקון מס׳ 6, ס״ח תשנ״ט מס׳ 1708מיום 29.4.1999עמי 138.

ראו למשל, 1967Extradition Actסעיפים 4.1ו-4.2(להלן: חוק ההסגרה של הולנד).

ראו קהאן, דיני הסגרה עמי 331הערה 94.

Act on Extradition1 On the Basis of an Offence Between Finland and Other Member States of the European2003Unionסעיף (1)8(להלן: חוק ההסגרה של פינלנד).

סעיף 1א לחוק ההסגרה. וראו קהאן, דיני הסגרה עמי 331-330.

ראו דין-רקסמני, הסגרת אזרחים עמי 770ליד הציון להערה 35, ובאמנות המאוזכרות בהערה זו.

תיקון מס׳ 7, ס״ח תשס״א מס׳ 1790מיום 24.5.2001עמי 384.

ראו ב״ש (ירושלים) 1545/97היועץ המשפטי לממשלה ני פלוני פ״מ תשנ״ח(2) 145 (1997); פרשת שינביין; ד״נ 1210/99מדינת ישראל ני שינביין (פורסם בימאגר המשפטי ינבוי).

דבר זה כמעט ואינו אפשרי במדינות אחרות, המתנות את קבלת האזרחות במספר שנים של מגורים במדינה, באופי חיובי,בהיעדר עבר פלילי וכדומה. לעניין זה ראו למשל, דין-רקסמני, הסגרת אזרחים עמי 771-770.

אנחנו רואים בחומרה את השימוש הציני שאזרחים ישראלים מסוימים עושים במעמד המיוחד של האזרחות – בעיקר כאלה שלא נטלו חלק פעיל בחובות המוטלות על אזרחי ישראל, כמו שירות בצבא, תשלום מסים, השתתפות בהוויה של פיתוח החברה, התרבות והכלכלה של המדינה, ולמעשה הם אזרחי ישראל על בסיס פורמליסטי בלבד – והתיקון המוצע יאפשר להסגיר אזרחים כאלה שלא מתגוררים כאן דרך קבע”.

עם זאת, וינרמצא בדבריו של שר המשפטים תפנית משמעותית בשיח הישראלי בדבר הסגרת האזרחים. לדבריו, משיח המבוסס על קרבת דם ורגשות לאומיים או דתיים, התפתח שיח המבוסס על הגדרה של אזרחות אותנטית (במובחן מאזרחות פורמאלית) שסממניה הם שירות בצבא, תשלום מיסים והשתתפות בפיתוחה של המדינה.

מסקנה זו נתמכת גם מפסיקת בית המשפט העליון בפרשת ברגר. חיים ברגר היה ממנהיגי הקהילה החסידית בארה”ב. בהגיעו לגיל 76, ולאחר שנודע לו שהוא נחשד על ידי הרשויות בעבירות של קבלת כספי ציבור במרמה, הוא החליט לעלות לישראל, בה התגוררו חמישה מתוך שישים וחמישה נכדיו, ובה נקבר אביו. ברגר טען שהוא עלה ארצה בהתאם למסורת החסידית לסיים את החיים בארץ האבות. בשנת 1998 הוגשה בקשת הסגרה על ידי הממשל האמריקני, ובית המשפט העליון נדרש להשיב על השאלה, האם זכאי ברגר, כמי שהחזיק כבר באזרחות ישראלית, לרצות את העונש שיוטל עליו (אם אכן יורשע בארה״ב), בישראל.

בדעת הרוב, נדחתה בקשתו של ברגר לרצות את עונש המאסר (אם יוטל עליו) בישראל. השופט מישאל חשין הסביר בהקשר זה:

וזה הדגם של ׳תושב ישראל׳ שאני רואה נגד עיניי: אני רואה נגד עיניי צעיר ישראלי אשר בעת טיול במדינה אחרת עבר עבירה חמורה. מיד בסמוך לאחר מכן בורח הצעיר לישראל, ועתה מבקשת אותה מדינה הסגרתו של הצעיר לידיה, לשופטו על מעשיו.

זאת, בניגוד לעותר ש״משפחתו כולה מתגוררת באמריקה; שפתו היא שפת קהילתו באמריקה; מנהגיו וקשריו – כל אלה בני אמריקה הם…ועונש מאסר כי יוטל עליו באמריקה, ירצה העותר את עונשו 158

בקהילתו, בסמוך לבני משפחתו, בארץ ששיכנה אותו ונתנה לו מטובה ארבעים ושש שנים”.

דברי הכנסת ה-14, 7084(התשנ״ח).

וינר, בין הסגרה למחויבות יהודית עמי 227.

פרשת ברגר עמי 461.

שם, עמי 466. על דברים אלה העיר וינר:״אני חש שלא בנוח עם הרעיון שיהודי חסידי, יליד הונגריה, דובר יידיש, שחמישהמנכדיו מתגוררים בישראל, שאביו קבור בישראל, אינו באמת ״אחד משלנו״ – וינר, בין הסגרה למחויבות יהודית עמי 229.

7.6. טבלה מסכמת – סייג האזרחות

8. 8. סייג העבירה הכלכלית

ישנן מדינות שדיני ההסגרה שלהן לא מאפשרים את הסגרתו של אדם בשל עבירה כלכלית שעבר מחוץ למדינה.לפי פלר,ההצדקה שביסודו של כלל זה הייתה, שעבירות כלכליות נתפסו בעיני חלק מהמדינות

אין מסגירים אזרח אלא אם ניתנה הבטחה שיוכל לרצות עונשו במדינת אזרחותו.

האזרח רשאי לבחור בין שיפוט במדינתו לשיפוט במדינה המבקשת.

זולת אם המבוקש הוא גם אזרח של מדינה אחרת, ובה מקום מגוריו העיקרי.

אבל ניתן להסגיר אזרח לאחת מן המדינות הנורדיות.

ראו למשל, סעיף ®(1)393לחוק הפרוצדורה הפלילית של צ׳כיה; סעיף 3.3של חוק הסיוע ההדדי הבינלאומי בענייניםפליליים של שווייץ;1965 ,Extradition Actסעיף 13(להלן: חוק ההסגרה של אירלנד).

כעבירות בעלות אופי מקומי, שאין בהן סכנה לאזרחי העולם כולו ובשל כך אין הן מצדיקות התערבות בינלאומית. הצדקה זו איבדה ממשקלה עם ההתפתחות המסחרית של המאה ה-20, שלימדה את אזרחי העולם שעבירות כלכליות בפינה אחת של העולם עלולות לייצר חוסר יציבות כלכלית בפינה אחרת שלו.

כיום, רוב מדינות העולם ביטלו את הכלל השולל את הסגרתו של מבוקש עבור עבירות כלכליות או צמצמו אותו במידה ניכרת.

חלק מהאמנות הרב לאומיות עדיין מאפשרות למדינות לסרב לבקשת הסגרה שעילתה היא עבירה כלכלית.

חוק ההסגרה של ישראל אינו דן כלל בסירוב להסגיר אדם המבוקש בשל עבירה כלכלית, ואף אמנת ההסגרה שבין ישראל לארה״ב אינה מזכירה נושא זה כלל. קהאן מציינת שבעבר נהוג היה לסרב לבקשות הסגרה בשל עבירות כלכליות בשל “הקשר המיוחד של מדינת ישראל עם יהדות הגולה”. ואולם, לדבריה מדיניות זו השתנתה וכיום ניתן להסגיר אדם המבוקש בשל עבירות מסוג זה “בכפוף לשיקול הדעת המסור ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות המדינה בהליכי ההסגרה”.

9. 9. סייגים שמקורם בשיקולים הומניטאריים

ישנן מדינות הקובעות בחוקי ההסגרה שלהן ׳סעיף סל׳ כללי, המאפשר למדינה להתנגד לבקשת ההסגרה 169

על יסוד שיקולים הומניטאריים. ואולם, בחוקי ההסגרה של רוב המדינות שנסקרו, וישראל בכללן, לא קיים סעיף שכזה, ובמקום זאת נהוג לקבוע עילות הומניטאריות שונות שיש בהן כדי להצדיק את סירוב המדינה המתבקשת להסגיר את המבוקש, כפי שיפורט להלן.

סעיפי ׳סל׳ מן הסוג האמור קיימים לעיתים בהסכמי ההסגרה בין מדינות ובאמנות הסגרה רב לאומיות.

9.1. הפליה

סוגיית ההפליה נוגעת לשני שלבים בהליך המשפטי כנגד המבוקש: שלב הגשתה של בקשת ההסגרה ושלב ניהולו של ההליך המשפטי כנגד המבוקש, לאחר שהוא כבר הוסגר.

פלר, דיני ההסגרה עמי 250פסקה 411.

ראו שם.

ראו למשל, סעיף 9לאמנת ההסגרה של המדינות המפותחות של מערב אפריקה; סעיף (4)2של תכנית לונדון להסגרה במדינות חבר העמים הבריטי; סעיף (3)2של מודל האמנה בדבר הסגרה של ארגון האומות המאוחדות. בנוגע לאמנה האירופית בדבר הסגרה חלה התפתחות מעניינת. מלכתחילה נקבע בסעיף 5לאמנה שעבירות מס תשמשנה בסיס להסגרה לפי החלטת המתקשרים לגבי כל עבירה או סוג של עבירה. מאוחר יותר שונה סעיף זה בסעיף 2לפרוטוקול המתקן את האמנה, בו נקבע שעבירות כלכליות הינן בנות הסגרה אם עבירות מן הסוג שבגינן מתבקשת ההסגרה, קיימות גם במדינה המתבקשת. ישראל חתומה אמנם על האמנה האמורה, אך לא על הפרוטוקול המתקן. לדעת עירית קהאן (קהאן, דיני הסגרה עמי 343) מצב זה גורם לכך שבפועל, מדינת ישראל לא תוכל להסגיר מבוקשים בשל עבירות כלכליות לכל אחת מן המדינות החתומות על הפרוטוקול האמור.

ראו קהאן, דיני הסגרה עמי 343.

ראו למשל,2003Extradition Actסעיף (1)21(להלן: חוק ההסגרה של בריטניה); סעיף 9(2) לחוק ההסגרה של סין. כמוכן, ראו סעיף (26(4)(cשל מודל חוק ההסגרה של האו״ם (סירוב להסגרה) ושם, סעיף (29(1)(b(עיכוב ההסגרה).

ראו למשל, סעיף 7להסכם ההסגרה שבין נורבגיה לארה״ב; סעיף 7להסכם ההסגרה שבין פרו לארה״ב.

ודו.                        . .         .

לעניין זה ראו למשל:

Isidoro Zanotti, Extradition in Multilateral Treaties And Conventions, Martinus Nijhoff Publishers 2006, at pp. 64-66.

מדינות רבות קבעו בחוקי ההסגרה סייג מחייב ולפיו, המדינה תסרב לבקשת הסגרה שביסודה הפליה שאיננה מוצדקת. הוראה מסוג זה מכונה בשם – סעיף ההפליה (.(Discrimination Clauseעילות ההפליה השכיחות ביותר הן ההפליה על רקע דת, גזע לאומיות או עמדה פוליטית. עילות הפליה פחות 174

שכיחות הן: מין וזהות מינית והשתייכות לקבוצה אתנית או חברתית.

הרשימה הרחבה ביותר של עילות ההפליה מצויה בחוק ההסגרה של קנדה, והיא כוללת בנוסף לעילות האמורות גם: שפה, צבע, העדפה מינית, גיל ומוגבלות פיזית או נפשית.

מודל חוק ההסגרה של ארגון האומות המאוחדות מציע שתי חלופות לרשימת עילות ההפליה בסעיף ההפליה. העילות לפי החלופה הראשונה הן: גזע, דת, לאום, מוצא אתני, דעות פוליטיות, מין או מצב אישי. החלופה השנייה מחליפה את המוצא האתני בחברות בקבוצה חברתית מסוימת, ומשמיטה את ההפליה על רקע מינו של המבוקש.

כמעט כל המדינות השוללות הסגרה כאשר הבקשה נגועה בהפליה, שוללות את ההסגרה גם כאשר צפוי למבוקש הליך פלילי לא הוגן בשל הפליה על בסיס דת, גזע, מין וכדו׳.

.                                                  .                   178                        .                                         .

סעיף ההפליה במתכונת הנזכרת מקובל גם ברוב האמנות הרב לאומיות, וגם במודל אמנת ההסגרה של __ _                            179

ארגון האומות המאוחדות.

השוואת סעיף ההפליה הישראלי לסעיפי ההפליה המקובלים כיום בחלק ניכר ממדינות העולם מגלה שעילות ההפליה שבו מצומצמות למדי. הסעיף קובע שלא יוסגר מבוקש למדינה המבקשת אם “קיים יסוד לחשוד שבקשת ההסגרה הוגשה מתוך הפליה בשל גזעו או דתו של המבוקש”.

אמנם, שילוב סעיף הפליה בחוק ההסגרה אינו הדרך היחידה לעגן את מחויבותה של המדינה להימנע מלשתף פעולה עםהליך הסגרה מפלה. למשל, ארה״ב מסדירה נושא זה במסגרת אמנות ההסגרה שעליהן היא חתומה, ולא במסגרת החקיקה הראשית. ראו:

Michael John Garcia, Charles Doyle, “Extradition To and From the United States: Overview of the Law and Recent Treaties”, Congressional Research Service 7-5700, 2010, pp. 7-8.

ראו למשל, סעיף (3)19לחוק ההסגרה והסיוע המשפטי ההדדי של אוסטריה (הלאומיות מוחלפת בהשתייכות לקבוצהאתנית או חברתית); 1988Extradition Actסעיף (7(b(להלן: חוק ההסגרה של אוסטרליה); סעיף (2)11לחוק ההסגרה של אירלנד; סעיף (8(dחוק שיתוף הפעולה הבינלאומי בעניינים פליליים של ארגנטינה; סעיף 2לחוק ההסגרה של בלגיה; סעיף (2(bלחוק הסיוע ההדדי הבינלאומי בעניינים פליליים של שוויץ.

ראו למשל, סעיף (4)7לחוק ההסגרה וצו המאסר האירופי של בולגריה (מוצא אתני, מין ומעמד אישי), וכן בקוד הפרוצדורההפלילית, סעיף (6)(2)478; סעיף 13לחוק ההסגרה של בריטניה (מגדר, זהות מינית); סעיף (2)6לחוק הסיוע ההדדי הבינלאומי בעניינים פליליים של גרמניה (השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת); סעיף (7(bשל חוק ההסגרה של ניו זילנד (מוצא אתני, מין או מעמד אחר); סעיף (4)8לחוק ההסגרה של סין (מין); סעיף (510(2)(bלקוד הפרוצדורה הפלילית של סלובקיה (השתייכות לקבוצת מיעוט); סעיף (399(2)(bלקוד הפלילי של צ׳כיה (השתייכות לקבוצה אתנית או אחרת); סעיף 7לחוק ההסגרה בעבירות פליליות של שבדיה (השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת, מין).

סעיף (44(1)(bלחוק ההסגרה של קנדה ( race, religion, nationality, ethnic origin, language, colour, political…opinion, sex, sexual orientation, age, mental or physical disability or status).

מודל חוק ההסגרה של האו״ם סעיף 5.

ראו למשל, חוק ההסגרה והסיוע המשפטי ההדדי של אוסטריה שם; חוק ההסגרה של אוסטרליה שם; חוק ההסגרהאירלנד שם; חוק שיתוף הפעולה הבינלאומי בעניינים פליליים של ארגנטינה שם; חוק ההסגרה וצו המאסר האירופי של בולגריה, שם; סעיף (13(bלחוק ההסגרה של בריטניה; חוק הסיוע ההדדי הבינלאומי בעניינים פליליים של גרמניה שם; סעיף (7(cלחוק ההסגרה של ניו זילנד; חוק ההסגרה של סין שם; הקוד הפלילי של צ׳כיה שם; חוק ההסגרה של קנדה שם; סעיף (2(cלחוק הסיוע ההדדי הבינלאומי בעניינים פליליים של שוויץ.

ראו למשל, סעיף (2)3לאמנה האירופית בדבר הסגרה; סעיף (2)4לאמנת ההסגרה במדינות המפותחות של דרום אפריקה;סעיף (13(aלתכנית לונדון בדבר הסגרה במדינות חבר העמים הבריטי; סעיף (5)4לאמנה הפנים אמריקאית בדבר הסגרה; סעיף (14)16לאמנת האומות המאוחדות למאבק בפשע המאורגן הבינלאומי.

סעיף (3(b.

כמו כן, חוק ההסגרה בישראל אינו עוסק בשאלת ההפליה של המבוקש בהליך המשפטי הצפוי לו במדינה המבקשת, למרות שכאמור, קיים בו סעיף הפליה הנוגע למניעיה של בקשת ההסגרה.

9.2.   חקירה וענישה

מדינות רבות קבעו בחקיקה סייגים להסגרה הנובעים מסוג העונש הצפוי למבוקש אם יורשע או לאופיים של הליכי החקירה הצפויים לו במדינה המבקשת.

בחוקי ההסגרה של מדינות השוללות את עונש המוות (רוב מדינות העולם המערבי) נקבע שאין להסגיר אדם אם צפוי לו עונש מוות לפי דיני המדינה המבקשת, אם יורשע בדין, אלא אם יובטח שעונשו יומתק, ולא יוטל עליו עונש זה. הסדר דומה קיים גם בחוק ההסגרה הישראלי.

עם זאת, יש להעיר שישנן מדינות בהן נקבע סייג מאפשר ולפיו, המדינה רשאית לסרב לבקשת ההסגרה

.                                                                                                                              .                   185

כאשר צפוי למבוקש עונש מוות אם יוסגר ויורשע בדין, אך אינה חייבת לעשות כן.

במדינות בהן נהוג עונש מוות, על פי רוב נקבע בחוקי ההסגרה של המדינה, שלא יוסגר מבוקש אם צפוי לו עונש מוות, כאשר לפי דיני המדינה המתבקשת, אין מטילים עונש מוות על אדם בשל העבירה שבגינה התבקשה הסגרתו. הסדר מסוג זה מוצע גם במודל חוק ההסגרה של ארגון האומות המאוחדות.

מדינות רבות אינן מסתפקות בסייג עונש המוות וקובעות באופן כללי שלא יוסגר מבוקש אם בעקבות הסגרתו הוא יהיה צפוי לעינוייםאו לענישה הפוגעת בזכויות האדם, בהתאם לדיני המדינה המתבקשת ו/או והדין הבינלאומי.

חוק ההסגרה סעיף 2ב(א)(2).

וראו לעיל, אחר הציון להערה70בנוגע לפסיקת בתי המשפט בשאלת הסירוב לבקשת הסגרה מן הטעם של החשש להליךשאינו הוגן.

לדיון בנושא זה, כולל הפניות לאמנות רב לאומיות בנושאי זכויות אדם השוללות הסגרה בנסיבות אלו ראו למשל:

Craig R. Roecks, “Extradition, Human Rights, and the Death Penalty: When Nations Must Refuse toExtradite a Person Charge with a Capital Crime”25 Cal. W. Int’l L.J. 189 (1994-1995); Alan Clarke, .(2002-2003) 783.“Terrorism, Extradition, and the Death Penalty”29 Wm. Mitchell Law Rev

ראו למשל, סעיף 20לחוק ההסגרה והסיוע המשפטי ההדדי של אוסטריה; סעיף (22(3)(cלחוק ההסגרה של אוסטרליה; סעיף(3)11לחוק ההסגרה של איסלנד; סעיף (8(fלחוק שיתוף הפעולה הבינלאומי בעניינים פליליים של ארגנטינה; סעיף (8)7לחוק ההסגרה של בולגריה; סעיף (3)(2)1לחוק ההסגרה של בלגיה; סעיף 94לחוק ההסגרה של בריטניה; סעיף 8לחוק הסיוע ההדדי הבינלאומי בעניינים פליליים של גרמניה; סעיף 15לחוק הסיוע המשפטי הבינלאומי בעניינים פליליים של הונגריה; סעיף (3)12לחוק ההסגרה של שבדיה; סעיף (3)37לחוק הסיוע ההדדי בעניינים פליליים של שווייץ. כמו כן, ראו סעיף 11לאמנה האירופית בדבר הסגרה.

לנוסח מוצע לסייג העוסק בסירוב להסגרה בשל החשש מפני הטלת עונש מוות על המבוקש, ראו מודל חוק ההסגרה של האו״ם סעיף 12.

חוק ההסגרה, סעיף 16.

ראו למשל, סעיף (2)44לחוק ההסגרה של קנדה, וסעיף (3)30לחוק ההסגרה של ניו זילנד.

ראו למשל, סעיף 19לחוק ההסגרה של אירלנד.

סעיף 12.

ראו למשל, סעיפים (1)19, ו-(2)19לחוק ההסגרה והסיוע המשפטי ההדדי של אוסטריה; סעיף (22(3)(bלחוק ההסגרה שלאוסטרליה; סעיף (8(eלחוק שיתוף הפעולה הבינלאומי בעניינים פליליים של ארגנטינה; סעיף (3)439bלקוד הפרוצדורה הפלילית של בולגריה; סעיף (8(gלחוק ההסגרה של סין.

למשל, סעיף (6)696-4לקוד הפרוצדורה הפלילית של צרפת קובע שלא יוסגר אדם אם:

the offence for which the extradition has been requested is punished by the law of the requesting state which״

.”imposes a penalty or a safety measure contrary to French public policy

בהקשר זה יש להעיר שגם בהעדר חקיקה מפורשת בעניין זה, הסגרה למדינה שבה צפוי המבוקש לעינויים אסורה מכוחן של הוראות מפורשות באמנות בינלאומיות ומכוחו של המנהג הבינלאומי.

9.3.   הליך הוגן

לעיל נדונה בהרחבה זכותה של המדינה שלא להיעתר לבקשת ההסגרה על יסוד החשש שההליך שינוהל נגד המבוקש במדינה המבקשת יהיה הליך מפלה.

לעיתים ההליך עלול שלא להיות הוגן מסיבות אחרות, כגון, בשל פגמים בחוקי הפרוצדורה הפלילית, השוללים מן הנאשם הגנה ראויה, עיון בחומר הראיות נגדו וכדומה. ישנן מדינות שעיגנו בחוקי ההסגרה בצורה מפורשת את הסייג הקובע שלא יוסגר מבוקש כאשר קיים חשש שהוא לא יזכה להליך הוגן במדינה

.    .   .   . 191                                                            192____ _               _      .      .   ..       .     …

המבקשת. אף במודל חוק ההסגרה של האו״ם, קיים סייג מסוג זה, אך שם הוא מופיע כסייג מאפשר, המכיר בזכות המדינה לסרב לבקשת ההסגרה על יסוד החשש האמור, אך לא מחייב אותה לנהוג כך. אולם, על פי רוב, המקור הנורמטיבי לעילת סירוב זו לא נמצא בחקיקה ראשית, אלא באמנות או בפסיקה 193

של בתי המשפט.

9.4.   מצבו הפיזי, הנפשי וגילו של המבוקש

ישנן מדינות המכירות בסמכות המדינה לסרב לבקשת הסגרה על יסוד שיקולים הנוגעים למצבו של המבוקש. על פי רוב, מנוסח סייג מסוג זה כסייג מאפשר, ולא כסייג מחייב. כך למשל, סעיף (44(1)(aלחוק ההסגרה של קנדה קובע ששר המשפטים רשאי לסרב לבקשת הסגרה אם בהתחשב בנסיבות הרלבנטיות, ההסגרה תחשב כ״בלתי מוצדקת או מעיקה מדי״. סעיף (47(cלחוק זה קובע שהשר רשאי לסרב לבקשת ההסגרה אם המבוקש היה קטין בעת שביצע את העבירה המיוחסת לו על ידי המדינה

194

המבקשת, והסגרתו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות החוק הקנדי העוסק בשיפוט נוער.

סעיף 7 לחוק ההסגרה של נורבגיה קובע שדנמרק תסרב להיעתר לבקשת הסגרה הסותרת עקרונות הומניטאריים, בייחוד על בסיס שיקולים של גיל, מצב בריאותי ונסיבות אישיות.

סעיף (3)37לחוק הסיוע ההדדי בעניינים פליליים של שווייץ קובע שלא יוסגר אדם אם המדינה המבקשת לא תערוב לכך שהמבוקש “will not be subjected to treatment that will impair his physical integrity”. וראו גם: סעיפים (1)19, (2)19ו-(3)20לחוק ההסגרה והסיוע המשפטי ההדדי של אוסטריה; סעיף (22(3)(bלחוק ההסגרה של אוסטרליה; סעיף (8(eלחוק שיתוף הפעולה הבינלאומי בעניינים פליליים של ארגנטינה; סעיף (3)(2)439bלקוד הפרוצדורה הפלילית של בולגריה; סעיף (8)8לחוק ההסגרה של סין; סעיף        (44(1)(a   לחוק ההסגרה של קנדה (לפסיקה הנוגעת להוראה זו, ראו בכתובת:

http://www.johnconroy.com/library/boje extr.pdfכניסה אחרונה: 18לאפריל 2012). הצעת לתיקון חוק ההסגרה שלאוסטרליה ברוח זו הוצגה בפני בית המחוקקים האוסטרלי לאחרונה, בעקבות המלצותיה של המועצה האוסטרלית לזכויות אדם. לנוסח התיקון ראו בכתובת:http://www.hreoc.gov.au/legal/submissions/2011/20110801 extradition.html#s4. לנוסח מוצע לסעיף העוסק בסייג מן הסוג הנדון כאן ראו מודל חוק ההסגרה של האו״ם, סעיף 6.

למשל, סעיף 3לאמנה הבינלאומית נגד עינויים; סעיף 13לאמנה האירופית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות, ובהרחבה,קפפרר, הסגרה ומקלט מדיני סעיפים 131-127, בעמי 49-45.

ראו למשל, סעיף (510(2)(aלקוד הפרוצדורה הפלילית של סלובקיה; סעיף (7)696-4לקוד הפרוצדורה הפלילית של צרפת.

סעיף 7.

ראו בהרחבה קפפרר, הסגרה ומקלט מדיני סעיף 107, עמי 40-39. לפסיקה בריטית ברוח זו, ראו:

Ben Schokman, Phil Lynch and Zara Durnan,“Extradition and Mutual Assistance in Criminal MattersLegislation Amendment Bill 2011″, Human Rights Law Resource Centre (Australia) 7 March 2011, at pp. 8.

ישנן גם מדינות השוללות הסגרה של קטינים, אם כי מדיניות זו היא נחלתן של מדינות בודדות בלבד. לעניין זה ראו קפפרר,הסגרה ומקלט מדיני עמי 41(מציין בהערה 212לחוק ההסגרה הספרדי וכן לפרקטיקה הנהוגה בבלגיה).

סעיפים (7(g)-1 7(fלחוק ההסגרה של ניו זילנד שוללים את הסגרתו של מבוקש שהוא חולה נפש או מוגבל בשכלו.

סעיף (510(2)(cשל קוד הפרוצדורה הפלילית של סלובקיה קובע, ששר המשפטים רשאי לסרב לבקשת הסגרה אם לנוכח גילו ומצבו האישי של המבוקש, יש להניח שהעונש שיוטל עליו במדינה המבקשת לא יהיה ביחס הולם לחומרת העבירה שבגינה התבקשה הסגרתו.

וסעיף (2)9 לחוק ההסגרה של סין קובע שניתן לסרב לבקשת ההסגרה אם ההסגרה אינה עולה בקנה אחד עם שיקולים הומניטאריים הנוגעים לגילו, למצבו הבריאותי או למצבו האישי של המבוקש.

גישה שונה קיימת בחוק ההסגרה הבריטי, ולפיה שיקולים הומניטאריים ייעשו בידי בית המשפט ולא בידי 195

שר המשפטים. בהתאם לכך נקבע, שבמידה ובית המשפט שבפניו מוגשת הבקשה להכריז על המבוקש כבר הסגרה הגיע למסקנה שההסגרה הינה בלתי מוצדקת או מעיקה מדי בהתחשב במצבו הבריאותי ו/או הנפשי של המבוקש, הוא רשאי להורות על שחרורו של המבוקש או על דחיית הדיון בבקשה עד למועד שבו, 196

בהתחשב במכלול הנסיבות, ההסגרה לא תחשב עוד כ״בלתי מוצדקת או מעיקה מדי”.

9.5.   שיקולים הומניטאריים בדיני ההסגרה של ישראל

חוק ההסגרה אוסר על הסגרתו של אדם למדינה מבקשת במקום שהיענות לבקשה עלולה לפגוע בתקנת . 197

הציבור של ישראל.

על פי הפרשנות שהתקבלה בבתי המשפט בישראל, “תקנת הציבור” עניינה “בעקרונות-יסוד, בהשקפות- עומק ובאינטרסים נעלים של החברה והמדינה, עקרונות, השקפות ואינטרסים שהם כה עקרוניים וכה בסיסיים עד שראויים הם כי נדחה מפניהם מעשה של הסגרה”. עקרונות והשקפות אלו משקפים “ערכי 199

יסוד של מדינה ושל חברה, במוסר, בצדק ובהגינות”, ומבטאים את “רגש הצדק והמוסר של ציבור ישראל”.

בהתאם לכך, בתי המשפט בישראל הכירו בזכותה של המדינה לסרב לבקשת הסגרה בשל החשש מפני הליך שאינו הוגן, הן מכוח זכותו החוקתית של הנאשם להליך הוגן, הנגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והן מכוח דוקטרינות ההגנה מן הצדק ותקנת הציבור, העשויה לבוא לידי ביטוי גם בשיקול הדעת המסור ליועץ המשפטי לממשלה ולשר המשפטים בכל הנוגע לקידום הליכי ההסגרה.

ראו סעיפים (2)25ו-(3)25לחוק ההסגרה של בריטניה.

לעניין זה ראו קפפרר, הסגרה ומקלט מדיני סעיף 111עמי 41.

Q7ו                                   _ . ____

חוק ההסגרה, סעיף 2ב(א)(8).

qr ו                                     . . .

פרשת סירקיס עמי 346.

ע״א 1137/93אשכר ני היימס פ״ד מח(3) 641בעמי 652.

שם, עמי 652-651.

ע״פ 4596/05רוזנשטיין ני מדינת ישראל פ״ד ס (3) 353בעמי 425-424.

שם, עמי 373-372.

שם, עמי 380.

בהתאם לאותה דוקטרינה, בתי המשפט הכירו גם בזכות המדינה לסרב לבקשת הסגרה בנסיבות בהן קיים חשש שהמבוקש יסבול מעינויים. מכוחו של שיקול זה, ניתן באופן עקרוני לסרב לבקשת ההסגרה גם בשל מצבו הבריאותי או הנפשי של המבוקש, אם כי, בתי המשפט יעשו שימוש בשיקול זה כדי למנוע את הסגרתו של מבוקש בשל מצבו הפיזי או הנפשי, במקרים נדירים ביותר.

יחד עם זאת, מן הפסיקה עולה ש״בית-משפט לא יידרש לתקנת ציבור זו כעניין שבשיגרה, והשימוש בה כמחסום לא ייעשה אלא במשורה”.

9.6.  טבלה מסכמת – שיקולים הומניטאריים

לעניין זה ראו למשל, השופט חשין בע׳׳פ 6914/04פיינברג ני היועץ המשפטי לממשלה פ״ד נט(6) 49, 59 (2005)); השופטתארבל בע״פ 740/09שמשון שובייב ני מדינת ישראל פסקאות 9-7(פורסם במאגר המשפטי ׳נבו׳). וראו לעיל, אחר הציון להערה189.

ראו למשל, ב״ש (י-ם) 5486/08היועץ המשפטי לממשלה ני גיא מאיו (פורסם במאגר המשפטי ׳נבו׳) פסקאות 30-35. בנוגעלסוגיית גילו של המבוקש, יש להעיר שבעבר הוגשה הצעת חוק בישראל שביקשה לקבוע שלא יוסגר אדם שגילו עולה על 70שנה (הצעת חוק ההסגרה (תיקון – סייג להסגרת אזרח), התשס״א-2001). ואולם, נראה שהצעת חוק זו נבעה בעיקר מן הרצון למנוע את ההסגרה בפרשת ברגר (ראו לעיל, אחר הציון להערה156), ולא מתפיסת עולם מגובשת שלפיה מן הראוי להתחשב בגיל המבוקש בעת קיום הליך ההסגרה. ראו לעניין זה קהאן, דיני הסגרה עמי 334הערה 105.

פרשת אשכר עמי 653.

10. 1 נספח אי – הסכמי הסגרה שישראל צד להם

ישראל-הונג קונג              דיווח בכתובת

http://www.justice.gov.il/MOJHeb/News/2011/HeskemHasgara.htm

11. 1 נספח בי – אמנות הסגרה רב לאומיות

907                     ……..                                                         .                                   .                           …….

הרשימה שלהלן מכילה אמנות רב לאומיות שתכליתן המרכזית היא להסדיר את דיני ההסגרה. אמנות רב לאומיות נוספות שעוסקות בהיבטים שונים של פשיעה בינלאומית, המכילות הוראות הנוגעות להסגרה כאמנות העוסקות בהלבנת הון, בטרור וכדומה, לא נסקרו כאן.

לאמנה זו נוספו שני פרוטוקולים מתקנים. ראו בכתובתhttp://conventions.coe.int/Treaty/en/Treaties/Html/086.htm,וכן בכתובתhttp ://conventions.coe.int/T reaty/en/T reaties/Html/098. htm(כניסה אחרונה: 17באפריל 2012).

• דיני ההסגרה נועדו להבטיח ענישה של עבריינים, לטפח את יחסי החוץ של המדינה, להגן על ביטחונם ושלומם של אזרחי המדינה, ולסייע במלחמה הכלל-עולמית בעבריינות.
• דינים אלו עוצבו במידה רבה אגב שיח בינלאומי המבטא את האינטרסים והערכים של כלל מדינות העולם.
• שני המקורות המרכזיים לדיני ההסגרה הם חוקי ההסגרה, המעוצבים בידי הרשות המחוקקת, ואמנות ההסגרה, המעוצבות בידי הרשות המבצעת.
• במדינות בעלות מסורת משפטית קונטיננטאלית (בעיקר אירופאיות), לאמנות ההסגרה יש משקל נורמטיבי גבוה מזה של חוק ההסגרה. בשל כך, רפורמות בדיני ההסגרה יכולות להתבצע באמצעות ניסוחן של האמנות בהתאם לרפורמה המוצעת. לעומת זאת, במדינות בעלות מסורת של המשפט המקובל (בעיקר אנגלו-אמריקאיות), לחוק ההסגרה יש מעמד נורמטיבי גבוה מזה של אמנות ההסגרה, ובשל כך, רפורמה בדיני ההסגרה מחייבת את שינויו של החוק. בהקשר זה, ישראל שייכת למסורת המשפט המקובל.
• כל חוקי ההסגרה מכילים תנאים שבהתקיימם ניתן יהיה להגדיר מבוקש כבר הסגרה, וסייגים, המאפשרים למדינה לסרב לבקשת הסגרה המופנית אליה.
• רוב התנאים והסייגים המופיעים בחוק ההסגרה מופיעים גם בחוקי ההסגרה של רוב מדינות העולם, וכן ברוב הסכמי ההסגרה ואמנות ההסגרה הרב לאומיות.
• תנאי ההסגרה והסייגים הקבועים בחוק ההסגרה, התשי״ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה), נקבעו בעקבות תיקון החוק בשנת 2001. מאז שנת 2001 ועד היום, לא תוקן חוק ההסגרה ולא שונו תנאי ההסגרה או סייגיה.
• לפי חוק ההסגרה, תנאי מקדמי להכרזה על מבוקש כבר הסגרה הוא, שתתקיים הדדיות הסכמית ביחסי ההסגרה בין המדינה המבקשת למדינת ישראל, שמשמעותה היא, שההדדיות ביחסי ההסגרה תתבסס על הסכם הסגרה בין המדינות. תנאי זה מנוגד למדיניות המקובלת כיום בחלק ניכר ממדינות העולם, ולפיה ההדדיות אינה חייבת להיות הסכמית.
• מדינות רבות קבעו בחוקי ההסגרה שההדדיות תתבטא במחויבות של המדינה המבקשת להיעתר לבקשות הסגרה שיופנו אליה, באותם תנאים שבהם היא מבקשת את ההסגרה. מדינות אחרות, ובכללן ישראל, לא קבעו מסמרות בעניין זה.
• בהתאם לכך נפסק, שגם אם מדינת ישראל מסגירה את אזרחיה המבוקשים בעוד שמדינות אחרות מבכרות להעמיד את אזרחיהן המבוקשים לדין בעצמן, אין בכך משום הפרה של עיקרון ההדדיות.
• ישנן מדינות המעניקות לרשות המבצעת (לרוב שר החוץ או שר המשפטים), שיקול דעת בכל הנוגע לשאלת השמירה על עיקרון ההדדיות על ידי המדינה המבקשת. חוק ההסגרה מעניק אמנם לשר שיקול דעת בכל הנוגע לחריגה מעיקרון ההדדיות, אך לא בנוגע לשאלת עצם קיומה של ההדדיות.
• בנוגע לסייג האזרחות, רוב המדינות בעלות מסורת קונטיננטאלית אינן מסגירות את אזרחיהן אלא מעדיפות להעמידם לדין בארצם, והמועד הקובע לעניין אזרחותו של המבוקש הוא מועד הגשתה של בקשת ההסגרה.
• מדינות ספורות, וישראל בכללן, המירו את סייג האזרחות בכלל הקובע שניתן יהיה להסגיר אזרח, בכפוף להתחייבות מצד המדינה המבקשת, לאפשר למבוקש לרצות את העונש שייגזר עליו במידה ויורשע בדין, במדינת אזרחותו.
• רוב מדינות העולם אינן מסתייגות מהסגרתם של תושבים.
• בניגוד למקובל ברוב מדינות העולם, לפי חוק ההסגרה, ההגנה הניתנת במסגרת החוק לאזרח ישראל ניתנת רק לאזרח ישראלי שהוא גם תושב המדינה, והמועד הקובע לעניין זה הוא מועד ביצוע העבירה ולא מועד בקשת ההסגרה.
• חלק ממדינות העולם קבעו בחוקי ההסגרה שלהן שלא יוסגר אדם המבוקש בשל עבירה כלכלית, אך המגמה הרווחת כיום בקרב רוב המדינות היא, לבטל את הכלל השולל את הסגרתו של מבוקש בעבירות כלכליות או לצמצמו במידה ניכרת.
• סייג העבירה הכלכלית לא קיים בחוק ההסגרה. בעבר נהוג היה לסרב לבקשות הסגרה בשל עבירות כלכליות, אך מדיניות זו השתנתה, וכיום אין מסרבים עוד לבקשות הסגרה אך בשל שהעבירות הן כלכליות באופיין.
• השיקולים ההומניטאריים שיש בהם כדי להצדיק את סירובה של מדינה להיעתר לבקשת הסגרה הם: בקשה מפלה, הליכי חקירה או ענישה המנוגדים לדין ההומניטארי המקובל במדינה המתבקשת ובקרב מדינות העולם, חשש להליך שאינו הוגן ומצבו האישי של המבוקש.
• בנוגע לעילת ההפליה, סקירת נוסחו של סעיף ההפליה בחוקי ההסגרה של מדינות רבות העלתה שנוסח הסעיף בחוק ההסגרה הישראלי מצומצם למדי. בעוד שחוק ההסגרה שולל בקשת הסגרה שהוגשה בשל גזעו או דתו של המבוקש בלבד, בחוקי ההסגרה של רוב המדינות שנסקרו קיימות עילות הפליה נוספות, כלאומיות או עמדה פוליטית, ובחלק מן המדינות נוספו העילות של מין וזהות מינית והשתייכות לקבוצה אתנית או חברתית.
• הבדל משמעותי נוסף שעלה בהקשר זה נוגע להפליה בהליך המשפטי. חוק ההסגרה בישראל אינו עוסק כלל בשאלת ההפליה הצפויה למבוקש בהליך המשפטי שינוהל נגדו לאחר שיוסגר. סעיפי ההפליה של חלק ניכר מן המדינות מכירים בזכותה של המדינה לסרב להסגרה אם להערכתה המבוקש עלול להיות מופלה בהליך שינוהל נגדו, בשל אחת מעילות ההפליה.
• מדינות רבות קבעו בחוקי ההסגרה שלהן שלא יוסגר אדם למדינה בה הוא צפוי לעינויים או לענישה הפוגעת בזכויות אדם. הוראה דומה לא קיימת בחוק ההסגרה, אם כי מדינת ישראל מחויבת לנהוג כך מכוח אמנת האו״ם נגד עינויים וענישה לא אנושית.
• ישנן מדינות שקבעו בחוקי ההסגרה שלהן שחשש מפני הליך שאינו הוגן יכול להצדיק סירוב לבקשת הסגרה, הוראה דומה לא קיימת בחוק ההסגרה.
• כמו כן, ישנן מדינות שקבעו בחוקי ההסגרה שלהן הוראות המאפשרות למדינה לסרב לבקשת ההסגרה בשל מצבו הפיזי או הנפשי של המבוקש, או בשל גילו. הוראות מסוג זה לא קיימות בחוק ההסגרה.

– סקירה משווה –
כתיבה: עו״ד ירון אונגר
אישור: עו״ד הודיה קין, ממונה (חקיקה ומחקר משפטי)
מסמך זה הוא סקירה משפטית משווה ואינו חוות דעת משפטית
תוכן העניינים
חלק אי – רקע כללי
תמצית 3-5
1. הקדמה מושגית 6-7
2. הליך ההסגרה בישראל: סקירה כללית 7-8
3. רקע כללי 8
3.1 תכליתם של דיני ההסגרה 8-9
3.2 חוק ההסגרה נגד הסכמים בינלאומיים – מי גובר? 9-10
4. תנאי ההסגרה 10
4.1 בקשת ההסגרה – דרישות פורמאליות 10
4.2 פליליות כפולה 10
4.3 חומרת העבירה 11
4.4 ראיות לאשמה 11
4.5 פתיחת הליכים על ידי המדינה המבקשת 11
4.4 הדדיות 11
5. סייגי ההסגרה 12
5.1 עבירה פוליטית 12-13
5.2 עבירה צבאית 13
5.3 עבירה כלכלית 13
5.4 סיכון כפול 13-14
5.5 שיקולים הומניטאריים 14
5.4 מגבלות דיוניות 14-15
5.7 אזרחות 15
5.8 שפיטה חוץ-מדינתית 15
5.9 ייחודיות 15
חלק בי – סקירה השוואתית
6. תנאי ההדדיות 14
4.1 הדדיות הסכמית 14-17
4.2 הדדיות רגילה 17
4.3 היקפה של ההדדיות 17-18
4.4 שיקול הדעת של הרשות המבצעת 18-19
4.5 טבלה מסכמת – סייג ההדדיות 20
7. סייג האזרחות 20
7.1 כללי 21-22
7.2 המועד הקובע 22
7.3 ההבדל שבין מדינות המשפט המקובל למדינות המשפט הקונטיננטאלי 22-23
7.4 הסגרת תושבים 23-24
7.5 הסגרת אזרחים בישראל – היסטוריה חקיקתית 24-27
7.4 טבלה מסכמת – סייג האזרחות 28
8. סייג העבירה הכלכלית 28
9. סייגים שמקורם בשיקולים הומניטאריים 29
9.1 הפליה 29-31
9.2 חקירה וענישה 31-32
9.3 הליך הוגן 32
9.4 מצבו הפיזי או הנפשי של המבוקש, או גילו 32-33
9.5 שיקולים הומניטאריים בדיני ההסגרה של ישראל 33-34
9.5 טבלה מסכמת – שיקולים הומניטאריים 34
10. נספח א׳ – ישראל: הסכמי הסגרה 35
11. נספח ב׳ – אמנות הסגרה רב לאומיות 36
תמצית
מסמך זה נכתב לבקשתו של יו״ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, חבר הכנסת דוד רותם, ותכליתו לסקור הבדלים בין תנאי ההסגרה וסייגיה כפי שהם באים לידי ביטוי בחוקי ההסגרה המקובלים בעולם, לתנאי ההסגרה וסייגיה כפי שהם באים לידי ביטוי בחוק ההסגרה, התשי״ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה).
דיון מקיף בתנאי ההסגרה וסייגיה עשוי לכלול סוגיות רבות, שבחלקן אין הבדלים משמעותיים בין ההסדרים שנקבעו בחוק ההסגרה לאלו הנהוגים במדינות העולם. מסמך זה יתמקד באותן סוגיות שבהן נראה כי ההסדרים שנקבעו בחוק ההסגרה שונים באופן משמעותי מן ההסדרים הנהוגים בחלק ניכר ממדינות העולם.
המסמך בנוי משני חלקים. בחלק הראשון יובא רקע כללי לסוגיות שבהן עוסק המסמך. חלק זה יפתח בהבהרת המושגים הנוגעים לעניין, ימשיך בתיאור הליך ההסגרה בישראל, בהצגת תכליותיו של הליך ההסגרה ובהבהרת היחס המשפטי שבין הסכמי ההסגרה וחוק ההסגרה, ויחתום בהצגה תמציתית של תנאי ההסגרה וסייגיה, המקובלים במדינות העולם.
בחלק השני של המסמך תובא סקירת רוחב השוואתית של תנאי הסגרה וסייגים שבהם קיים פער מסוים בין ההסדרים המקובלים בחלק ממדינות העולם לאלו שנקבעו בחוק ההסגרה.