צור קשר
אודות
עורך דין מומלץ
לפניי בקשה שהגישה המבקשת לצירוף תובענה שהגישה המשיבה 2 כנגד המבקשת והמשיבים 1 ו-3 לבית המשפט המחוזי מרכז, ת”א 12-21—–(להלן: “התביעה האזרחית“) וזאת מכוח סעיף 6(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ”ה-1995.
א.הצדדים להליך
- הגב’ י.פ (להלן: “המבקשת“) ומר א.פ (להלן: “משיב 1“) הינם בני זוג הנשואים מזה כ- 24 שנים והם בעלים בחלקים שווים במניות המשיבה מס’ 3 (להלן: “חברת ר’“). בני הזוג פ’ כיהנו במועדים הרלוונטיים ועדיין מכהנים כדירקטורים היחידים בחברה.
- חברת ב.א בע”מ(להלן: “המשיבה 2“או “חברת א’“) הינה חברה משפחתית אשר עיסוקה השקעות בניירות ערך (ראו ס’ 4 לכתב התביעה בת”א 12-21—-). מר א'(להלן: “מר א’“) הינו בעל המניות היחיד במשיבה 2 והדירקטור היחיד בה והוא חבר קרוב ושותף עסקי של מר א.פ, איש עסקים —– ומצליח ואביו של המשיב 1, ראו לעניין זה דף מידע על פרטי חברה כולל שיעבודים פעילים ולא פעילים אשר צורף כנספח לתביעה האזרחית שהוגשה. על פי הנטען בבקשה מתוקף חברות ארוכת שנים עם מר א.פ, נוצרו קשרים עסקיים בין המשיב 1 למר א’.
- המשיבה מס’ 3 (להלן: “חברת ר’“) היא החברה המשפחתית בה בני הזוג פ’: המבקשת והמשיב 1, הינם בעלי מניות בחלקים שווים והיא מהווה חלק נכבד ממסת המשאבים המשותפת שיש לאזן בין בני הזוג במסגרת התובענה הרכושית הנדונה בפני בית משפט זה.
ב. נימוקי הבקשה / עיקרי הדברים
- על פי הנטען בבקשההתביעה אותה מבוקש להעביר לבית המשפט לענייני משפחה, ראוי שתידון יחד עם יתר התביעות שנדונות בין בני הזוג פ’ מן הטעמים הבאים:
א. עילתה סכסוך במשפחה – תביעה זו לא היתה מוגשת אלמלא פרץ הסכסוך הזוגי – מדובר בהלוואה מתחדשת שנלקחה ע”י המשיב 1 מחברו א’, ללא ידיעת המבקשת כלל, בשם חברת ר’, במסגרת הסכם הלוואה משפחתי שאין בו אפילו מועד החזר ברור.
ב. המשיב 1 נהג מדי שנה לשלם ריבית שנתית למר א’ בגין הלוואה זו. את ההחזרים הפסיק המשיב 1 לשלם סמוך לפרוץ הסכסוך. טענותיו כיום כי המבקשת לא אישרה לו את תשלום ההחזר, מופרכת בעיקר לנוכח העובדה שהסכמתה מעולם לא נדרשה.
ג. עיתוי התביעה שהוגשה סמוך לפרוץ הסכסוך – מכתב ההתראה שנשלח למבקשת טרם הגשת התביעה, הוגש בחודש אוגוסט 2021, זמן קצר לאחר שהגישה המבקשת את תביעותיה נגד בן זוגה, המשיב 1. עוד לטענתה טרם נמסר לה מכתב ההתראה, היה זה המשיב 1 ששלח לה מכתב התראה מאותו צד שלישי, בלתי חתום, באמצעות הדוא”ל, זאת כחלק מאיומיו כלפיה שנועדו להכניע אותה לדרישותיו הכספיות, בבחינת – אם לא תוותרי על זכויותייך, תוגש נגדך תביעה על ידי צד שלישי.
ד. מהות התביעה – התביעה עוסקת כאמור בכספים הקשורים לחברת ר’ שהיא חברה משפחתית בבעלות שני בני הזוג פ’, ואחד הנכסים היחידים הרשומים על שם המבקשת. חברת ר’ נמצאת כבר בהתדיינות במסגרת תביעת הרכוש הנדונה כאן. עצם העובדה שהתביעה שהוגשה כעת עלולה לגרום לפירוק נכס משפחתי זה, מחדד את הצורך שהתביעה תישמע בבית המשפט לענייני משפחה ופני מותב זה.
ה. כספי ההלוואה מנותבים אל תוך נכסים שגם הם יצטרכו להיבחן על ידי בית משפט זה – חברת ר’ היא נכס משותף לבני הזוג פ’ אשר בעניינם מתנהלת תובענה רכושית בפני בית זה. החברה מהווה חלק מהותי במסת הנכסים עליהם יחול איזון המשאבים שבדין.
מוסיפה וטוענת המבקשת כי עפ”י מידע שנמסר על ידי המשיב 1 עצמו, הכספים שחברת ר’ לווה, אינם נשארים בחברת ר’, אלא מיד מועברים לחברות אחרות בשליטת המשיב 1 ומשפחתו, שגם הם מהווים חלק מן הנכסים שתובעת המבקשת לאזנם בבית משפט זה.
ובהרחבה: המשיב 1 טוען כי נטל את ההלוואה ממר א’ כדי שחברת ר’ תוכל לקנות זכויות בחוב של חברת ס’, חברה הנמצאת בבעלות בני משפחת פ’, מחברת ו’ הנמצאת בבעלותו של המשיב 1. במילים אחרות, באמצעות ההלוואה ממר א’המשיב 1 מעביר כסף לעצמו שכן חברת ס’ נמצאת בבעלות בני משפחתו ורכישת החוב התבצעה מחברה שהוא בעליה (לעניין זה הפנתה המבקשת לס’ 35 לכתב ההגנה בתביעת המזונות). עיתוי הגשת התביעה, הקירבה החברית שבין המשיב 1 למר א’ יחד עם הפעולות שביצע מר פ’ כמתואר לעיל, מעוררים לטענת המבקשת, יותר מתמיהה בדבר המטרות שעומדות מאחורי הגשת התביעה ויש חשש כבד כי היא משרתת רצון לרוקן את החברה מנכסיה ולנשל את המבקשת מזכויותיה.
ו. הצדדים לתביעה – בני הזוג פ’, החברה המשפחתית, ומר א’ שמסתבר שהוא חבר קרוב של אביו של המשיב 1, כולם מתאימים להליך בבית המשפט לענייני משפחה (לעניין זה הפנתה המבקשת להצהרת משיב 1 במסגרת ישיבת דירקטוריון מיום 9.2.2022 אשר צורף כ- נספח ח לבקשה).
ז. סעד משפטי בר אכיפה: עצם הגשת התביעה מהווה דפוס התנהגות דומה עד כדי זהה למהלך שניסה להוביל מר פ’במסגרת החזר ההלוואה של חברת “כאל”, מהלך אשר סוכל לטענתה ע”י בית המשפט (לעניין זה הפנתה המבקשת לבקשה מס’ 7 בתביעת המזונות והחלטה מיום 28.12.21). לטענתה, גם באותו מקרה הייתה הלוואה שלקח מר פ’ מחברת כאל וזו יוחסה לבני הזוג פ’. לאחר פרוץ הסכסוך מר פ’הפסיק לשלם את החזרי הלוואה וגרם לכך שחברת “כאל” איימה על המבקשת בהגשת תביעה נגדה, ממש כשם שעושה כעת מר א’. בית המשפט קבע כי מר פ’ יישא בהחזר ההלוואה באופן אישי אולם, חברת כאל הודיעה למבקשת כי היא אינה צד להליךולכן לא כפופה להחלטות בית המשפט. לפיכך ולטענתה על מנת שלא תמצא עצמה בסיטואציה דומה מבוקש מבית המשפט, כבר עתה להעביר את התביעה למקומה הטבעי, בית המשפט לענייני משפחה על מנת שהסעד שיינתן יהיה אפקטיבי.
- מוסיפה וטוענת המבקשת בבקשתה כי המשיב 1 טוען, כי המבקשת היא שהביאה על עצמה את התביעה. ועל כך ייאמר – “הרצחת וגם ירשת?!” לא זו בלבד שהמשיב 1 ידע אודות התביעה מראש, וככל הנראה גם תכנן אותה, אלא, שכעת הוא מנסה להציג את המבקשת בתור הגורם שגרם לכך שהוגשה התביעה.
- עוד טענה המבקשת כי תביעתו של מר א’ רק מדגימהאת הקושי העצום עימו היא מתמודדת בהליך המשפטי והעובדה שהיא נמצאת בעמדת נחיתות מהותית מבחינת גישה למידע ונאלצת לנהל תביעותיה בעיניים קשורות מבלי שיש לה יכולת לקבל/לאתר מידע הנוגע לרכושה שלה.
ג. התביעה שהעברתה מתבקשת ת”א 12-21——-
- לטענת המבקשת, ביום 27.12.21 הגישה חברת א’, באמצעות מר א’, חבר משפחה קרוב של משפחת פ’, תביעה אזרחית לבית המשפט המחוזי-מרכז נגד חברת ר’ ובני הזוג פ’ בסכום של 3,220,320 ₪ הנוגעת להסכם הלוואה שנטל מר פ’בלבד (ללא ידיעתה) ביום 22.2.18 בשם חברת ר’ בסך של 3,000,000 ₪ ועליה הוא חתום בערבות אישית להחזרתה. העתק התביעה צורף כ-נספח ב לבקשה.
- עוד לטענת המבקשת במסגרת ההליכים המתנהלים בבית משפט זה, איים המשיב 1, כפי שעושה פעמים רבות בן הזוג השולט בהון המשפחתי, כי במידה שהמבקשת תתבע זכויות, היא בסוף תמצא את עצמה חשופה לחובות. התביעה שהוגשה, בכוונה לבית משפט אזרחי, מהווה חלק ממימוש איומים אלה. המבקשת ביקשה להדגיש שעל אף שהמשיב 1 הוא הגורם שנטל את ההלוואה, הוא היחיד שחתום על מסמך ההלוואה (אודותיו כאמור לא ידעה לטענתה) והוא שחתם גם על ערבות אישית – הנתבעת 2 היא על פי כתב התביעה הינה המבקשת ולא המשיב 1.
- לטענת המבקשת הנימוקים והעילות לצירוף התובענה האזרחית לבית משפט זה ואיחודה עם התובענות המתנהלות בין המבקשת והמשיב 1 הן כדלקמן:
ג.1 העילה להגשת התביעה מקורה בסכסוך המשפחתי
- לטענת המבקשת בבקשתה, התביעה שהגיש מר א’ נגד בני הזוג פ’ והחברה שבבעלותם נחזית להיות תביעה אזרחית רגילה בעולם העסקי. אולם, בפועל מקורה במהלך מתוחכם שהוביל משיב 1, תחילה ממניעים כלכליים ולאחר מכן כאמצעי להפעיל לחץ על המבקשת, לוותר על זכויותיה הרכושיות בסכסוך המשפחתי ביניהם.
לטענתה, לתביעתו של מר א’קשר בל ינותק לסכסוך המשפחתי שאלמלא אותו סכסוך התביעה כלל לא הייתה מוגשת.
- עוד נטען על ידי המבקשת כי, באותו היום שהגישור של בני הזוג פ’ אצל עו”ד —- הסתיים (6.6.2021), פנה לראשונההמשיב 1 למבקשת והחל לדרוש שתחתום על הסכם חידוש הלוואה בסך 3,000,000 ₪ עבור מר א’, אדם שאינה מכירה, לטענתה.
עוד טענה כי, מנהלת החשבונות שפועלת עבור משיב 1 שלחה לחתימתה ביום 6.6.21 הסכם הלוואה הנושא את התאריך 14.2.21 והתקשרה אליה עשרות פעמים במשך היומיים שחלפו לאחר סיום הגישור, שלחה הודעות רבות במייל ובנייד הפרטי והפצירה בה לחתום על הסכם ההלוואה למר א’. לטענת המבקשת מאחר ולא ידעה מיהו מר א’ ולשם מה נלקחה ההלוואה היא לא חתמה על ההסכם, לעניין זה הפנתה המבקשת לנספחים ג ו-ד לבקשה.
- כן טענה המבקשת כי ביום 8.8.21, ויש יסוד לשער לטענתה כי בהוראתו של המשיב 1 היא קבלה מכתב התראה ממר א’ בו נכתב כי היא נדרשת לפרוע באופן מיידי סכום של 3,000,000 ₪ (!!!) וזאת על אף שרקהמשיב 1 חתם על הסכם ההלוואה, ועל אף שהמשיב 1 חתום בערבות אישית להחזר ההלוואה, העתק מכתב ההתראה צורף וסומן, כ-נספח ה לבקשה.
עוד לטענתה השיבה למכתבו של מר א’ וציינה כי אינה מכירה את ההלוואה וביקשה לקבל מידע ממנו תוכל ללמוד על מהות ההלוואה ומדוע זו ניתנה ללא ידיעתה או הסכמתה בתור דירקטורית מתוך שני דירקטורים ובנוסף כבעלים של מחצית מן המניות בחברת ר’. לעניין זה ביקשה המבקשת להוסיף ולהדגיש כי דירקטוריון חברת ר’ מעולם לא התכנס לאשר את לקיחת ההלוואה ממר א’, להחליט מה יעשה בכספי ההלוואה, ולא אישר את העברת כספי ההלוואה לחברת ו’ שבשליטת המשיב 1. לעניין זה ציינה, כי בשל טעות מנהלתית, מכתבה נשלח בטעות לכתובת דוא”ל שאינה תקינה כך שהמכתב לא הגיע ליעדו, העתק המכתב שנשלח ביום 24.8.22 צורף כ-נספח ו לבקשה.
- עוד לטענתה, פנתה גם לעו”ד המטפל בחברת ר’, עו”ד —– ממשרד נשיץ, ברנדס, אמיר ושות’ וביקשה לקבל את הסכמי ההלוואה עליהם חתמה חברת ר’ ואולם, תשובתו של עוה”ד הייתה כי העביר את בקשתה לחברת ר’, היינו למשיב 1, שלא השיב לפנייתה, העתק המכתב שנשלח ביום 9.9.21 לעוה”ד ותשובתו מאותו היום צורפו כ-נספח ז לבקשה.
- הוסיפה וטענה המבקשת בבקשתה , כי לאחר עיון בכתב התביעה האזרחית התבהרה התמונה ביחס לסירובו של משיב 1 להעביר לידיה, מידע בקשר לאותה הלוואה חשודה. ואלה הדברים שעולים מעיון בכתב התביעה:
- אופי מערכת היחסים בין הצדדים לעסקה: בין המשיב 1 למר א’ קיימת מערכת יחסים קרובה ומשפחתית. אין המדובר בשני צדדים שפועלים ממניעים עסקיים בלבד אלא בצדדים שקיימים ביניהם קשרי חברות ארוכת שנים. מר א’ הינו חבר קרוב של הוריו של המשיב 1 והיה שותף בעסקיו של אביו, מר א.פ, עמו הקים משרד רו”ח. במסגרת ישיבת דירקטוריון שהתקיימה ביום 9.2.22 בחברת ר’ הבהיר בדיעבד המשיב 1 את מהות היחסים עם מר א’ וסיפר כי מר א’ חבר קרוב של הוריו אשר החל להיות שותף בעסקיו של אביו לפני למעלה מ-50 שנה וכי היה זה אביו אשר ביקש ממר א’ שילווה לו את כספי ההלוואה, העתק העמוד הרלוונטי מתוך ישיבת דירקטוריון חברת ר’ מיום 9.2.22 צורף כ-נספח ח לבקשה.
- תנאי ההסכם: מדובר בהסכם חריג מבחינת התנאים העסקיים המופיעים בו, בין היתר משום העובדה שההסכם הוא ללא הגבלת זמן היינו, ללא לוח סילוקין וכאשר למר א’ ישנה זכות לפירעון מיידי של אותם 3,000,000 ₪. הדבר מלמד על האופי החריג והלא שגרתי של ההסכם שדומה במאפייניו דווקא להסכם שבני משפחה יחתמו עליו שכן הוא מבוסס על יחסי אמון.
- התנהלותו התמוהה של המשיב 1 בקשר להסכם ההלוואה: לאחר שהגישור הסתיים ביום 6.6.21 מתחיל המשיב 1, להתעקש שהמבקשת תחתום על הסכם ההלוואה. למרות שקודם לכן לא עשתה כן ולמרות שההסכם אינו דורש חתימה חדשה שכן מדובר בהלוואה מתחדשת. דרישותיו של המשיב 1 העלו תמרורי אזהרה.
לא זו אף זו, הוסיפה וטענה המבקשת כי לפתע, נדרשת היא לחתום על העברות כספים (תשלומי ריבית) מחשבון הבנק של חברת ר’ לאותו מר א’. מאחר שהלוואה נלקחה בשנת 2018, ומאחר שהמשיב 1 טען כי כל השנים שולמו למר א’ תשלומי הריביות על ידו, לעניין זה הפנתה המבקשת לכתב ההגנה בתביעת המזונות). לטענתה, לא ברור מדוע דווקא בחודש יוני 2021 נזכר משיב 1 לבקש את חתימתה לצורך העברת הכספים.
- סדר הנתבעים: מעלה לטענתה יותר מחשד לגבי מי באמת עומד מאחורי תביעה זו. המבקשת היא הנתבעת הראשונה בסדר הנתבעים בתביעתו של מר א’לאחר ר’ וזאת חרף העובדה כי המשיב 1 שנטל את ההלוואה, ללא ידיעתה ואף התחייב בערבות אישית להחזרתה.
ג.2 יעילות
- לטענת המבקשת בבקשתה, תביעתו של מר א’ קשורה קשר הדוק לסכסוך המשפחתי ולא רק עוסקת בנכס משפחתי משמעותי (חברת ר’) שהוא חלק מאיזון המשאבים בין בני הזוג פ’, אלא שתביעה זו עלולה, ואולי אף נועדה, לרוקן את חברת ר’ ולסכל את תביעתה הרכושית. לטענת המבקשת אלה הפעולות שנקט ונוקט המשיב 1 כדי להביא לחיסולה של חברת ר’:
א. ביום 9.9.21 (מיד לאחר שניתנה ההחלטה למזונות זמניים מיום 3.9.21) הודיע המשיב 1 כי הוא מפסיק לחלוטין להזרים הכנסותיו ממגוון החברות שבניהולו לחברת ר’. מדובר בחלק ממסגרת פעולות שמטרתן לרוקן את החברה מערכיה הכלכליים. צעד זה גרם להפסקת תשלום דמי ניהול שהחברה היתה מקבלת מחברות אחרות כאשר המשיב 1 ממשיך לגבות את דמי הניהול שלא באמצעות החברה. פעולה זה בוצעה באופן חד צדדי, פתאומי, תוך שינוי ובחוסר תום לב של מצב קיים והעברת נכס של החברה (הסכמים להענקת שירותי ניהול וייעוץ) לכיסוי הפרטי, ההעתק ההודעה צורף כ-נספח ט לבקשה.
ב. בנוסף, לאחר שניתנה ההחלטה למזונות זמניים ביטלמשיב 1, הרשאת תשלום החזרההלוואה שהוא עצמו נטל מחברת “כאל” במהלך הנישואין. לטענתה במסגרת בקשה שהגישה לחייב את המשיב 1 לשאת בהחזר ההלוואה הציע זה כי החוב ישולם מתוך חברת ר’.
לטענתה וככל הנראה, ורק בדיעבד, מבינה היא כי המשיב 1 פעל באותו תכסיס גם בנוגע להלוואה מול מר א’. כאשר התכוון להביא את חברת ר’ לחדלות פירעון מאחר שהחברה אינה מחזיקה במספיק כספים עימם ניתן לפרוע את ההלוואה.
ג. המשיב 1 הפסיק להזרים אל חברת ר’ תקבולים המגיעים לחברה ר’ מחברות אחרות הנמצאות בשליטתו, תשלומי ריבית חצי שנתית שהייתה מחוייבת חברת ס’ הנמצאת בבעלות בני משפחתו.
ד. במהלך ישיבת דירקטוריון שהתקיימה ביום 9.2.22 בחברת ר’,נספח ח לעיל ציין משיב 1 “…זה רק שאלה של זמן עד שר’ תפורק. זה לא ממש משנה לי אם א’ יפרק או מישהו אחר יפרק אותה זה לא ממש אכפת לי“. מדובר לטענתה בהצהרה שרק מוכיחה שכוונתו של המשיב 1 היא לרוקן את ר’ מנכסיה ולהביאה למצב בו היא לא תקבל דבר מחברה זו.
- בסעיף 18 (ו) לבקשתה שבה וסיכמה המבקשת את הפעולות בהן נקט משיב 1 לריקון חברת ר’: נטילת ההלוואה מחברת א’ והעברתם לחב’ ו’, העברת סך של כ-5,900,000 ₪ מחברת ר’ לחברת ו’ כהלוואה, כאשר תשלומי ריבית /קרן מעולם לא משולמים לר’, סך של 530,000 $מועברים מחברת ר’ לחברת ו’ כדי לקנות את החוב של ס’, חברה הנמצאת בשליטת בני משפחת פ’, המשיב 1 מפסיק להעביר כספים לר’ בגין שירותי הניהול וכשהוא ממשיך למשוך משכורת חודשית מר’.
פעולות אלה לטענתה,מרוקנות את חברת ר’ מכספים לטובת חברות שהמשיב 1 מעורב בהם אישית. עוד לטענתה, המשיב 1 פעל בניגוד עניינים מוחלט והסב נזק אדיר לחברת ר’ אשר הביאו אותה לחדלות פירעון כדי שהמבקשת לא תקבל דבר מהחברה היחידה בה היא רשומה באופן ישיר כבעלת מניות, כשלאלה מצטרף העיתוי בו חברת א’דורשת את החזר כספי ההלוואה (פרוץ הסכסוך) ובמקביל לכך שהמשיב 1,פועל לריקון ר’ ע”י משיכת משכורות והפסקת מתן שירותי ניהול.
כל אלה לטענתה מדגישים את הצורך שבית משפט זה יראה את התמונה בכללותה אשר קשורה קשר הדוק לסכסוך המשפחתי ולאיזון המשאבים הזוגי.
עוד טענה המבקשת, כי כל תנועת הכספים, כמפורט לעיל, נעשו ללא ידיעתה מתוקף תפקידה כדירקטורית בחברה ובעלת 50% מהמניות וכי אלה מלמדים על שימוש זדוני ומתכנן מראש כבר בשנת 2018 להונות אותה ולרוקן את ר’- הנכס המשמעותי הרשום על שמה יחד עם המשיב וכדי שחלקה בר’ יועבר אל המשיב 1 בדרכים אלה.
כן הוסיפה וטענה כי כל הפעולות שתוארו לעיל גם נעשו בניגוד לחוק החברות ולכל פרקטיקה בסיסית של ממשק תאגידי תקין, ולמעשה המשיב 1 עשה בר’ כבשלו כאילו הוא בעלים יחיד והמבקשת אינה קיימת. ברור שאם הייתה זו חברה רגילה עם שני שותפים רגילים המשיב 1 לא היה מתנהל בצורה לא חוקית כזו וללא ידיעת השותף השני במהלכים כה דרמטיים לחברה שהביאו אותה בכוונת מכוון לחדלות פירעון.
- לטענת המבקשת בבקשתה למשיב 1, יש מטרה אחת- לנתק את הקשר שלה מחברת ו’ ובעיקר מחברת ס’ ששוויה מגיעה לסכומים של מאות מיליוני שקלים. פירוק חברת ר’ יאפשר למשיב 1 להשיג את מטרתו, שכן לתביעה זו השלכות ישירות על האיזון הכולל שיערך בין הצדדים בסיום ניהול ההליך המשפטי. משכך לטענתה יש לברר את התביעה האזרחית במאוחד עם התביעות המתנהלות בפני בית משפט זה.
ג.3 יריבות/צד דרוש
- לטענת המבקשת בבקשתה היא מעוניינת שהתביעה תתברר בפני בית משפט זה שכן תביעה זו מהווה חלק מן ההתחשבנות הכוללת בין בני הזוג ודווקא הניתוב אל ערכאה שאינה מכירה את הסכסוך בכללותו, תפגע בצד החלש – המבקשת. אי העברת התובענה עלולה לטענתה להביא גם לפסיקות סותרות.
ג.4 משמעות הותרת התביעה בבית המשפט האזרחי – פירוקה של חברת ר’
- מוסיפה וטוענת המבקשת בבקשתה, כי בית המשפט האזרחי אינו מכיר את צדדיו השונים של הסכסוך בין בני הזוג, את המוטיבציות האפשריות שהניעו את גלגלי הגשת תביעה זו ואת העובדה שיתכן מאוד שמדובר בקנוניה מתוכננת בשירות המסע לנישול המבקשת מזכויותיה.
דיון בתביעה במנותק מהסיפור הכולל עלול להוות שימוש לרעה בהליכי משפט ולפגוע קשות בזכויותיה.
עוד לטענתה לבית המשפט האזרחי אין כלים להתייחס לסכסוך המשפחתי ולראות את התובענה הנוכחית כחוליה בתוכו.
עוד לטענתה, בבית המשפט האזרחי, אם תתקבל התביעה, חברת ר’תפורק ונכסיה יימכרו במחיר הפסד. עוד לטענתה וכאמור לעיל, המשיב 1 כבר הצהיר בעבר על כוונתו לפרק את ר’ ובמסגרת ישיבת דירקטוריון שהתקיימה ביום 9.2.22 אמר מפורשות כי זו רק שאלה של זמן עד שחברת ר’ תפורק כאשר לא אכפת לו אם מי שיפרק אותה יהיה מר א’ או מישהו אחר,נספח ח לעיל.
לטענת המבקשת, פירוק חברת ר’ הנו מהלך אותו מתכנן מזה זמן רב המשיב 1 ויש רק להניח שתכניתו היא לגרום לפירוקה של חברת ר’ כאשר יהיה זה המשיב 1 אשר ירכוש, כאמור במחיר הפסד את נכסי החברה.
- עוד נטען על ידי המבקשת כי בינה לבין המשיב 1 אינטרסים שונים בתכלית ביחס לחברת ר’. המשיב 1 הוא מיליונר השולט בחברות רבות, חלקן מרכזיות במשק הישראלי והוא היה מעדיף שכספים יעברו לחברות אחרות הנמצאת בבעלותו ולא לחברת ר’ ולכן הוא מנסה להביא לפירוקה.
ג.5 הנזק האדיר שייגרם לגב’ פ’ במצב בו חברת ר’ תפורק
- לטענת המבקשת, משמעות הותרת התביעה בבית המשפט האזרחי הרסנית ועלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים עבורה. חברת ר’ היא הנכס העיקרי הקיים למבקשת, כאשר זו החברה היחידה בה היא מחזיקה במניות באופן ישיר. כך שבמצב של פירוק הניזוקה היחידה היא המבקשת.
עוד לטענתה המשיב 1 מודע לקשר הישיר בין חברת ר’ לחברות ס’, וחברת פ.ר. אם יצליח המשיב 1 במזימתו לפרק את חברת ר’, הוא בעצם יסכל את תביעתה הרכושית.
עמדת המשיבים ושלל כתבי בית הדין שהוגשו במסגרת הבקשה
- בפתח הדברים אדגיש כי כתבי הטענות של הצדדים חרגו בהיקפם הרבה מעבר לקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 וההיקף הקבוע בתקנה 50 לתקנות. בקשת המבקשת ללא תצהיר האימות משתרעת על פני 12 עמודים ותגובת חברת א’ משתרעת על פני 11 עמודים. עוד יודגש כי במסגרת הבקשה הוגשו עדכונים רבים ותגובות להם. מובהר לצדדים כי מעתה ואילך בקשה שתחרוג מההיקף הקבוע בתקנות לא תטופל עד שתוגש בהיקף הקבוע.
- הבקשה הוגשה ביום 7.3.2022 וביום 8.3.2022 נתנה החלטה לפיה על המשיבים להגיש תגובתם תוך 14 יום מהמסירה.
- להלן פרוט כתבי בי- דין שהוגשו במסגרת הבקשה: ביום 22.3.2022 הוגשה תגובת המשיב 1, ביום 3.4.2022 הוגשה תגובת המשיבה 2 – חברת א’, ביום 13.4.2022 הגשה תשובת המבקשת, ביום 4.5.2022 הגישה חברת א’ “עדכון לבית המשפט הנכבד והגשת תשובה משלימה מטעם המשיבה 2“, ביום 8.5.2022 הגישה המבקשת “כתב תשובה תמציתי”, ביום 9.5.2022 הגיש המשיב אף הוא “כתב תשובה תמציתי” – כתבי בי דין אלה הוגשו במסגרת התובענה הרכושית ובמסגרת הבקשה מושא החלטה זו – בקשה מס’ 13.
- פרט לכתבי בי-דין אלה ומסיבה שאינה ברורה הגישו הצדדים כתבי בי-דין נוספים במסגרת תלה”מ 34769-06-21, שהינו התביעה למזונות שהגישה המבקשת. בתלה”מ 34769-06-21 הוגשו כתבי בי-דין כמפורט להלן:
- ביום 26.4.2022 הגישה המבקשת “בקשת עדכון חשובה” ולפיה המשיב 1 לא הגיש כתב הגנה לתביעה האזרחית בעוד המבקשת ור’ הגישו כתב הגנה ביום 24.2.2022.
- ביום 27.4.2022 הגישה המבקשת “בקשת עדכון לבית המשפט הנכבד בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.4.2022“. על פי האמור בהודעה כב’ השופטת שרון גלר, פסלה עצמה מלדון בתובענה.
- ביום 1.5.2022 הגיש המשיב 1 “תגובה/בקשה לעדכון בית המשפט הנכבד בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.4.2022” ולפיה התובענה נקבעה בפני מותב חדש, כב’ השופט יעקב שפסר וכי נקבע קדם משפט ליום 18.7.2022.
- ביום 1.5.2022 הגיש המשיב 1 תגובה ל-“בקשת עדכון חשובה שהגישה המבקשת“. תגובה זו הוגשה על ידי עו”ד שלום גולדבלט. לטענת המשיב 1 בתגובתו הודעת המבקשת לוקה באי דיוקים חמורים על גבול ההטעיה ממש, בין השאר בטענתה שאי הגשת כתב הגנה מטעם המשיב בתביעה, מעידה כי מדובר בתביעה מלאכותית שקשורה לסכסוך האישי בינה לבין המשיב 1, והכל מבלי לבדוק את העובדות לאשורן.
לטענת המשיב 1 בתגובתו מאז הגשת התביעה הוא העלה הצעות בדבר האופן בו יגוייס המימון להחזר ההלוואה ולסיום המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט (בשל העדר הגנה ראויה), ומטעמים אלו הוארך בהסכמת התובעת בתביעה האזרחית המועד להגשת כתב הגנתונתנה לו ארכה להגשת כתב הגנה עד ליום 12.5.2022. לטענתו המבקשת לא טרחה לצרף את מכתבה מיום 30.03.2022, אשר קדם לתשובת ב”כ המשיב ולפנייתו לעו”ד בר-נתן אשר נתן חוות דעת לחברה, שצורפו כנספח א’ להודעתה, במסגרתו ניסתה לכפות את דעתה להגשת כתב הגנה בשם ר’, זאת על אף חוות הדעת שקיבלה, לפיה אם לר’ יש דרך לשלם את החוב, אזי עדיף לשלמו, במיוחד לנוכח העובדות שאינן שנויות במחלוקת (ההלוואה נחתמה, כסף עבר לחשבון ר’, שולמו שני תשלומי ריבית ועוד). חוות הדעת מראה שאין סיכוי כלשהו להגנה שכזו, ובסופו של יום ר’ תאלץ לשלם את החוב נשוא התביעה תוך נשיאה בעלויות ריבית גבוהה ועלויות משפטיות של עו”ד שייצג את ר’ ושל התובעת, בסך של מאות אלפי ₪. כן העלה טענות באשר לייצוג חברת ר’ באמצעות משרד עוה”ד גולדפרב זליגמן, על פי ייפוי כוח שנתנה המבקשת לשם הגשת כתב הגנה מטעם ר’, והודעה לצד שלישי כנגד חברת הבת, ו’וחברת ס’ אשר כספי ההלוואה הועברו אליהן.
עוד נטען על ידו בתגובה כי נסיונה של המבקשת להעביר את התביעה לבית המשפט הנכבד הינו חלק מטקטיקת “משיכת הזמן” אשר הלכה למעשה ישימו את התובעת כבת ערובה בסכסוך האישי בין המבקשת למשיב 1. עוד טען בסעיף 16 כי המבקשת “העלתה את טענותיה הקונספרטיביות בכתב הגנתה כנגד התביעה אשר הוגש ביום 24.4.2022 ומן הראוי שבית המשפט הדן בתביעה יקבע אם יש הגנה למבקשת אם לאו“. עוד טען כי המבקשת דחתה הצעות פשרה לסיום המחלוקת נשוא התביעה, סעיפים 17-20 לתגובה.
תחת הכותרת “סיכום” ובסעיף 21 לתגובה טען: “נאמר מעתה, כי המשיב עושה כל אשר ביכולתו לאפשר לחברה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי צדדים שלישיים במטרה להקטין את הנזקים שכבר נגרמו כתוצאה מהתנהלותה של המבקשת (המהווה הפרה בוטה של חובותיה כנושאת משרה בחברה). מנגד המבקשת בוחרת בטקטיקת ‘שב ואל תעשה’ אל מול המשיב תוך הקפאת תשלומי החברה לצדדים שלישיים ואדישות לתוצאות מעשיה, ומנגד בוחרת להגיש כתבי טענות מטעים ושאינם אמת, בתביעתו של צד שלישי שכל חטאו היה במתן הלוואה לחברה על מנת לאפשר לה להיות בעליו של נכס משמעותי ומניב“.
עמדת / טענות המשיב 1 לבקשה לצירוף תובענה
- כאמור לעיל ביום 22.3.2022 הוגשה תגובת המשיב 1 לבקשת המבקשת. בתגובתו טען המשיב 1, כי בקשת המבקשת, אשר הסעד הנעתר בה הינו במהותו פרוצדורלי גרידא משתרעת על פני 12 עמודים (תוך חריגה ממגבלת העמודים המותרת) וכוללת כ- 70 עמודי נספחים והיא מושתתת על טענות וטיעונים רבים, אשר אין להם כל רלבנטיות לצורך בירור הבקשה והם אינם נדרשים לצורך הכרעה בה. טענות וטיעונים אלו, הנוגעים בעיקר להתנהלותם של הנתבעים בכל הנוגע לביצוע וקיום הסכם ההלוואה שנחתם בין חברת ר’ לחברת א’, ובכלל זה התנהלותם של המבקשת והמשיב כבעלי מניותיה של חברת ר’ וחובותיהם כדירקטורים בה, מצריכות בירור עובדתי וראייתי מקיף, אשר ראוי שייעשה בעת בירור תובענת א’ ולא במסגרת דיון בבקשה פרוצדורלית לאיחוד תיקים. ניסיון המבקשת, באמצעות הבקשה דנן, להכביר טענות בלתי רלבנטיות בעליל כדי להטות את דעתו של בית המשפט הנכבד כנגד המשיב, הינה פסולה ונפסדת. זאת ועוד, המבקשת חפצה בדרך לא דרך זו לכפות על המשיב ליתן גרסתו ביחס לטענות וטיעונים האמורים להתברר במסגרת תובענת א’. יובהר, כי מסיבות אלו, טען המשיב 1 כי אין בכוונתו להתייחס לטענות המבקשת שבמסגרת הבקשה לגופן. לעניין זה הוסיף המשיב 1 ובקש להבהיר, כי אין בכך משום הודאה בטענות המבקשת שבמסגרת הבקשה, אשר ברובן מוכחשות על ידו ובחלקן, כוזבות ומסולפות בבחינת עיוות המציאות ממש. הטענות והטיעונים יקבלו לטענתו מענה כאמור במסגרת כתב ההגנה, אותו יגיש בתובענת א’ (ככל שתהיינה להם רלבנטיות).
- למען הזהירות, הוסיף וטען המשיב 1, את שנטען על ידו בכתבי הטענות שהוגשו מטעמו במסגרת התובענה הרכושית (סעיפים 10, 22, 23 לכתב ההגנה שהוגש מטעם המשיב בתובענה הרכושית), כי המבקשת היא זו אשר ביצעה מהלכים בלתי חוקיים בחשבון הבנק של חברת ר’ (בכך שהעבירה כספים מהחברה לבאת כוחה, הגם שזו אינה נותנת שירותים משפטיים לחברה), מה שהוביל לשינוי זכויות החתימה בחשבון והקשה על המשך ההתנהלות השוטפת של חברת ר’ (כפי שהיתה עד לפרוץ הסכסוך) ובנוסף, הפרה את חובותיה כדירקטורית בחברת ר’, בכך שסירבה לחתום על חידוש הסכם הלוואה שנטלה חברת ר’ מחברת א’בשנת 2018 (עוד קודם לפרוץ “הסכסוך המשפחתי”) ולאפשר תשלום ריבית בגין הלוואה זו, תוך העמדת חברת ר’ אל מול דרישה של המלווה לפירעון מיידי של ההלוואה (כשלושה מיליון ₪). בהמשך, התעלמה המבקשת מהודעת ביטול הסכם ההלוואה ששלחה חברת א’, הכוללת דרישה לפירעון מיידי של החוב והתראה טרם נקיטת הליך משפטי כנגד הנתבעים, כמו גם מאזהרות חוזרות ונשנות שלו עצמו, כי התנהלותה זו תפגע בהתנהלותה השוטפת של חברת ר’, בתזרים שלה ואף עלולה להוביל לפירוקה.
- עוד הוסיף וטען המשיב 1, כי לא זו בלבד שהמבקשת היא זו אשר מפרה באופן שיטתי את התחייבויותיה כדירקטורית בחברת ר’ ומשתמטת מתשלום חובותיה, אלא שבנוסף, היא חפצה להשית חובות אלו על המשיב בלבד וזאת כחלק מהאסטרטגיה הכלכלית שבה היא נוקטת: “זכויות לי” – “חובות לך”. ראיה חותכת לכך ניתן למצוא ב’ 49 לבקשה, שבה חושפת המבקשת את הסיבה האמיתית לכך שהיא חפצה בצירופה של תובענת א’ לתובענה הרכושית בפני בית המשפט הנכבד וכלשונה: “דווקא בראיה מרחבית בבית המשפט לענייני משפחה יוכל בית המשפט לחייב את מר פ’ באופן ישיר בתשלום, ככל שימצא לנכון לשלם וכן, יוכל גם לקבוע מניין ישולם”.
- לטענת המשיב 1 בתגובתו, המבקשת ככל הנראה סבורה, כי במסגרת בירור התובענה יעלה בידה לגלגל את האחריות למחדליה לפתחו ובדרך זו כאמור להשתמט מתשלום חובותיה, כמו גם להתחמק מלשאת בתשלום מלוא הנזקים הכספיים אותם גרמה ואלו שעוד עתידים להתווסף, אלא אם היא תיאות לשתף פעולה עם ניסיונותיו להגיע להסדר פשרה עם חברת א’ חלף בירור התובענה. עוד טען המשיב 1 כי בכוונתו למצות את כל זכויותיו החוקיות לקבלת פיצוי בגין כל הנזקים שנגרמו ועוד עלולים להיגרם כפועל יוצא מהתנהלותה של המבקשת, תהא הערכאה הדיונית אשר תידון בתובענת א’ אשר תהא.
בקשר עם האמור לעיל בקש המשיב 1 להדגיש בתגובתו, כי החוב שחבים הנתבעים בתובענת א’ (ובכללם המשיב כאמור) לחברת א’ (היא התובעת) צובר מדי יום ריביות בסכומים גבוהים, זאת בנוסף להוצאות משפט גבוהות ומיותרות (אשר צפויות לגדול ככל שלא יעלה בידי הנתבעים להגיע להסכם פשרה עם חברת א’ חלף בירור התובענה). משכך, זהו אינטרס של הנתבעים כולם כי תובענת א’ תתברר בכל ההקדם האפשרי ועל פי סדרי הדין הקצרים ביותר.
- בסעיף 7 לתגובתו טען כי הגם ששורשו של הסכסוך שבמסגרת תובענת א’ קשור ונוגע להסכם הלוואה שנחתם בשנת 2018 (עוד קודם לפרוץ הסכסוך בין המבקשת למשיב) והוא קשור לניהולה והתנהלותה של חברת ר’ והגם שבית המשפט לענייני משפחה נעדר סמכות לדון בתביעה של צד ג’ שאינו “בן משפחה” המוגשת גם כנגד צד ג’ שגם הוא אינו “בן משפחה”, הרי שהוא מותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט הנכבד.
עמדת / טענות המשיבה 2 – חברת א’ לבקשה לצירוף תובענה
- כאמור לעיל ביום 3.4.2022 הגישה המשיבה 2 את תגובתה לבקשה. בטרם אעמוד על טענות המשיבה 2 בתגובתה אבהיר ואדגיש כי במסגרת פרק זה בהחלטה אעמוד בתמצית על טענותיה וזאת על מנת למנוע דיון בכפל וכי אדרש בהרחבה לטענותיה במסגרת הדיון וההכרעה לגופה של הבקשה בהמשך ההחלטה.
- בתגובתה, טענה המשיבה 2 כי יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשת בהוצאותיה וכי היא מתנגדת להעברת הדיון בתביעה אשר הוגשה על ידה בת.א. 12-21—— בבית המשפט המחוזי מרכז, לדיון בפני בית משפט זה, בו נדון הסכסוך הפרטי, האישי והמשפחתי בין המבקשת למשיב 1.
.
לטענת המשיבה 2 אין בבקשה הארוכה והמסורבלת,כל נימוק ענייני תקף, היכול לתמוך בבקשתה, למעט רצונה של המבקשת להכביד את ידה, בחוסר תום לב, על המשיבה 2, לסרבל ולהאריך שלא לצורך את הלהיך המשפטי בבירור התביעה שהגישה המשיבה כנגדה לבית המשפט המחוזי.
- עוד נטען על ידי המשיבה 2 כי תכליתה ומטרתה של הבקשה הוא להסיט את הדיון מהטענות אותן העלתה המשיבה 2 כנגדה בתביעתה למחוזי, וכי אין בבקשה כל התמודדות עם טענותיה של המשיבה כנגדה בתביעתה, וכל כולה של בקשת המבקשת סילוף העובדות, התעלמות מוחלטת מחובותיה של המבקשת מכח היותה בעלת מניות, מורשית חתימה ומנהלת בחברת ר’. לטענת המשיבה 2 בתגובתה, במסגרת בקשתה מעלה המבקשת טיעונים שאינם רלוונטיים כלל לבירור הטענות החמורות העולות כנגדה בתביעה במחוזי, ואשר אין להן לטענות אלה דבר וחצי דבר עם ההגדרה של “ענייני משפחה”.
- לטענת המשיבה 2, הסמכות העניינית לדון ולהכריע בתביעה אשר הוגשה על ידה לביהמ”ש המחוזי נתונה לבית המשפט המחוזי ולא לבית המשפט לענייני משפחה. לעניין זה מפנה המשיבה 2 לסעיף 2 (1) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה-1995 ולפיו נדרשים שני תנאים מצטברים לשם קניית סמכות לדון בתביעה: היות הצדדים בני משפחה כהגדרתם בחוק – זהות הצדדים ועילת התביעה – סכסוך בתוך המשפחה. לטענתה של המשיבה 2 תנאים מצטברים אלה אינם מתקיימים במקרה דנן.
המשיבה 2 שהינה חברה בע”מ המנהלת עסקים מסחריים אינה קשורה בקשרי משפחה כלשהם למבקשת או ליתר המשיבים.
עילת התביעה הראשית בתביעה האזרחית שהוגשה לבית המשפט המחוזי הינה עילת תביעה חוזית, שיסודה הלוואה שהעמידה המשיבה לחברת ר’ בסך של 3,000,000 ₪, לצורך מימון פעילותה של חברת ר’, הלוואה שלהשבתה היא עותרת ותובעת בבית המשפט המחוזי. לטענת המשיבה 2, מדובר בסכסוך עסקי מסחרי טהור, ולא בסכסוך שמקורו ב”ענייני משפחה”.
זכויותיה וחובותיה של המבקשת כבעלת מניות ודירקטורית בחברת ר’ הן אלה המקימות למשיבה 2 את עילות התביעה כנגד המבקשת וכנגד המשיב 1 וזאת בנוסף לעילת התביעה החוזית הקיימת כנגדו, מכח חתימתו על כתב ערבות אישית.
- עוד טוענת המשיבה 2 כי יש לדחות את הבקשה בשל התנהלותה של המבקשת ועצם הגשת הבקשה להעברת התובענה הינה “התנהגות והתנהלות חצופה, מקוממת וחסרת תום לב. מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט ולא פחות מכך, אין הח”מ ואין המשיבה מוכנים לקבל התנהלות שכזו והם אינם מוכנים לעבור עליה לסדר היום” (ס’ 23 לתגובה).
מוסיפה וטוענת המשיבה 2 לעניין זה כי, הן בבקשתה הראשונה והן בבקשתה השנייה לבית המשפט המחוזי להארכת מועד להגשת כתב הגנה, העלימה המבקשת את העובדה כי בכוונתה להגיש לבית משפט זה את הבקשה נשוא תגובה זו או כי הגישה בתיק זה בקשה לצרף את התביעה ולהעבירה מבית המשפט המחוזי לבית משפט זה. המבקשת בחרה ביודעין להסתיר עובדה זו מפני בית המשפט המחוזי, ועובדה זו מלמדת על חוסר תום ליבה של המבקשת. עוד נטען על ידי המשיבה 2, כי עם הגשת הבקשה להארכת המועד לבית המשפט המחוזי על ידי המבקשת, ולאור הארכת המועד שאושרה לה פעמיים , הרי שהמבקשת הודתה בסמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בתביעה, וגילתה דעתה כי היא מוכנה להתדיין ביחס לתביעה בפני בית המשפט המחוזי.
כיום, באה המבקשת, ובחוסר תום לב, אגב שימוש בנימוקים שאינם נכונים לא עובדתית ולא משפטית, ואגב עשיית שימוש לרעה בהליך משפטי, מנסה להעביר את הדיון בתביעה אותה הגישה כנגדה המשיבה לבית המשפט המחוזי כדין, להמשך התדיינות בפני בית המשפט הנכבד, וזאת, ללא כל בסיס שבדין, ובחוסר תום לב.
- טענה מרכזית נוספת בתגובתה של המשיבה 2 נוגעת לתנאים הקבועים בסעיף 6(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה-1995 והטענה כי במקרה דנן תנאי הסעיף אינם מתקיימים. לטענות המשיבה 2 בעניין זה אדרש כאמור לעיל במסגרת דיון והכרעה בבקשה לגופה בהמשך ההחלטה . כך גם אדרש ואעמוד בהמשך ההחלטה על טענותיה של המשיבה 2 במענה לטענות העובדתיות שהעלתה המבקשת בבקשתה והעומדות ברקע הבקשה וכבסיס לה.
צירוף תובענות – המתווה הנורמטיבי ודיון והכרעה
- סעיף 6 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה-1995 (להלן: “החוק“) שכותרתו “איחוד תיקים” קובע בס”ק (ה) כדלקמן :
“הוגשה תובענה לבית משפט לעניני משפחה והוגשה תובענה אחרת לבית משפט אחר, לגבי ענין שנדון בתובענה בבית המשפט לעניני משפחה, רשאי בית המשפט לעניני משפחה להורות על צירוף התובענות ולדון בהן יחדיו, יהא נושא התובענה האחרת או שוויה אשר יהא, אם לדעתו הצדק והתועלת בצירוף התובענות עולים על הפגיעה בענינו של אדם אחר שהוא צד לתובענה; החל הדיון בתובענה בבית המשפט האחר, לא תצורף התובענה כאמור אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בה“.
- המשיבה 2, חברת א’ בתגובתה טענה בתגובתה מיום 3.4.2022 כי התנאים הקבועים בסעיף 6 (ה) לחוק אינם מתקיימים. כפי שיובהר להלן מסקירת הפסיקה ואופן יישומו ופרשנותו של סעיף 6(ה) לחוק במסגרתה, אין כל ממש בטענות המשיבה 2 לעניין זה.
- לטענת המשיבה 2 בתגובתה התנאי הראשון לצירוף התובענה ולפיו נדרש שהתביעה האזרחית המתנהלת בבית המשפט המחוזי “תהא עניין שנדון בתובענה בבית המשפט לענייני משפחה” – אינו מתקיים.
לטענת המשיבה 2 בפני בית משפט זה מתנהלת תביעה ב-“ענייניהם האישיים של המבקשת והמשיב 1” והחזר ההלוואה אותה נטלה וקיבלה חברת ר’ מהמשיבה 2 הינו עניין מסחרי עסקי וטהור גרידא אשר אינו נדון בפני בית משפט זה, ומכאן, שאין העניין הנדון בבית המשפט המחוזי “עניין שנדון בפני בית המשפט לענייני משפחה” הנכבד, ודי בטעם זה על מנת לדחות את בקשתה של המבקשת.
- בעמ”ש (תל אביב-יפו) 14547-06-16 עדנה נהוראינ’ פילת מקבוצת היי-קפיטל בע”מ [פורסם בנבו] (28.11.2017) עמד כב’ השופט ישעיהו שנלר בסעיפים 31 – 33 על התנאים והשיקולים בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי בכל הנוגע לסעיף 6 (ה) לחוק. וכך באו לידי ביטוי הדברים בפסק הדין:
“31. בהתאם לסעיף 6(ה)מוסמך בית המשפט לענייני משפחה להורות על צרוף תובענה שהוגשה לבית משפט אחר לגבי עניין שנדון בתובענה שבפניו ולדון בהן יחדיו “…יהא נושא התובענה האחרת או שוויה אשר יהא, אם לדעתו הצדק והתועלת בצירוף התובענות עולים על הפגיעה בענינו של אדם אחר שהוא צד לתובענה…“.
בלשון אחרת, המחוקק הרחיב את סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה מעבר להוראות הכלליות אודות סמכותו, ובאופן שדי בזיקה שבין תביעה המתנהלת כבר בבית משפט אחר לתביעה הנדונה בפניו על מנת שהדיון יתקיים בבית המשפט לענייני משפחה.
ודוק, אין צורך כי התביעה האחרת, לו הייתה מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה הייתה בסמכותו, אלא הפוך מכך, האמור ללא תלות בכך.
המקור הנוסף הינו, כאמור, אשר נקבע בסעיף 6(ו)לחוק אשר הקנה סמכות לבית המשפט לענייני משפחה לצרף לתובענה מי שנדרש לה, ושוב ללא תלות בנושא התובענה או שוויה.
- כפי שצויין בספרם של שוחט ושאוה שם בעמ’ 254, מכוח סעיף 6(ו)האמור, רשאי נתבע המבקש לצרף צד שלישי לעשות זאת בדרך של הגשת הודעה לצד שלישי, ואזי בית המשפט יידרש להכרעה עובדתית ומשפטית אודות נחיצותו של הצד השלישי לבירור התובענה והכרעה בה.
יתר על כן, בית המשפט אף יכול להידרש לשיקולי צדק, וכפי שצויין שם “הטעם לכך נעוץ בתוצאות הצירוף – הכפפתו של צד שלישי, ובייחוד אם אינו בן משפחה, לסכסוך משפחתי המתנהל בערכאה שיפוטית שנגזרו לה סדרי דין וראיות מיוחדים…” (שם בעמ’ 255) וכמובן תוך בחינת האינטרסים של כלל המעורבים.
ודוק, לא בכדי מצויין שם שסוגיית צירוף צדדים להליך לא הותקנה במסגרת התקנות, אלא בחקיקה ראשית, תוך הסמכת בית המשפט לענייני משפחה עצמו, בהדגשה כי לא היה די בתקנה 24 לתקנות “…שכן מדובר בחריגה מסמכות עניינית שהתקנה אינה יכולה להרשותה” (שם). עוד מבהירים המחברים המלומדים, כי ההוראה האמורה הינה בהתאם לגישה הכללית של המחוקק בחקיקת החוק וזאת “להביא לידי פתרון כולל של הסכסוך גם אם צדדים שלישיים שאינם בני משפחה מעורבים בו…” (שם בעמ’ 256) אך כל זאת לא על חשבון הפגיעה בעניינו של אותו צד וכי הלכה למעשה אכן מצורפים צדדים שלישיים במשורה.
כך יש להפנות לבע”מ 6975/12ב.ח.מ.ח. ניהול ואחזקות בע”מ נ’ עו”ד עופר שפירא כונס נכסים[פורסם בנבו] (28.10.12); בע”מ 2900/13פלוני נ’ פלונית[פורסם בנבו] (14.11.13); ת.א. (חי’) 665/04שובל נ’ עו”ד שחף [פורסם בנבו] (13.12.05).
- הנה כי כן, בניגוד לפרשת דלתא, בכל הקשור לסמכותו של בית משפט לענייני משפחה לדון גם בעניינם של צדדים אשר אילו היו מגישים תביעה ישירה או אם הייתה מוגשת כנגדם תביעה ישירה בבית משפט לענייני משפחה, סמכותו נרחבת.
שני מקורות לסמכות רחבה זו.
בהתאם למקור הראשון שפורט, דהיינו סעיף 6(ה) רשאי בית המשפט לענייני משפחה להורות על צירופה של תובענה המתנהלת בבית משפט אחר, גם אם מלכתחילה לא קמה סמכות לבית המשפט לענייני משפחה להידרש לאותה תובענה, תוך קביעת השיקולים האמורים להנחות את בית המשפט ב”משיכת” הליך זה או אחר לדיון בפניו.
…
דברים אלו גם יפים בהתייחס להוראת סעיף 6(ו) אשר לפיה מוסמך בית המשפט לענייני משפחה לצרף צדדים נוספים להליך, ללא תלות בנושא התובענה או שוויה, דהיינו גם אם לא היה מוסמך לדון בתביעה בעניינו של אותו צד, אם הייתה התביעה מוגשת מלכתחילה אך ורק כנגדו”.
עוד ראה לעניין זה בע”מ 1444-13 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (25.9.2013).
כן ראו שאול שוחט ודוד שאוה סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה בעמ’ 250:
“הסמכות על פי סעיף 6(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה נתונה לו לשופט בנוגע לכל תובענה אחרת גם אם אינה מענייני משפחה , ויהא נושא או שוויה אשר יהא – הכל במטרה למנוע פיצול ולאפשר מתן פתרון כולל לסכסוך המשפחתי ולא רק מתן הכרעה במקטע מסוים של הסכסוך המשפחתי. על כן בית המשפט האחר יכול להיות בית משפט שלום וגם בית משפט מחוזי שדרגתו גבוהה יותר מזו של בית המשפט לענייני משפחה ועצם סמכותו העניינית של בית המשפט האחר לדון בתובענה אין בה כדי למנוע את ההעברה“.
- הנה כי כן ועל פי הפסיקה,די בזיקה שבין התביעה המתנהלת כבר בבית משפט אחר לתביעה הנדונה בבית המשפט לענייני משפחה על מנת שהדיון בה יועבר ויצורף ויתקיים בבית המשפט לענייני משפחה ולא נדרש כלל כי התביעה אותה מבקשים להעביר תהא מלכתחילה נתונה לסמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה.
- במקרה דנן וכפי שיובהר להלן בוודאי שמתקיימת אותה זיקה וניסיון המשיבה 2 להציג התביעה כתביעה כספית חוזית להחזר הלוואה לוקה בחסר והיא פשטנית. לעניין זה יש להדגיש כי עניינם של המבקשת והמשיב 2 מתנהל בפני בית משפט ומותב זה מאז 25.1.2021 עת הגישה המבקשת בקשה ליישוב סכסוך. בין בני הזוג פ’ מתנהלת תביעה לאיזון משאבים כאשר בין הנכסים מושא התובענה עומדת חברת ר’ אשר הינה חברה משפחתית אשר לה על פי הנטען, נתנה ההלוואה מושא התובענה האזרחית. בכל הכבוד הראוי את התביעה האזרחית אשר על פניה הינה סכסוך עסקי מסחרי לא ניתן לקרוא במנותק מההליך המתנהל בפניי מותב זה והטענות המועלות במסגרתו ובמסגרת בקשה זו.
המבקשת בבקשתה הניחה לטעמי, תשתית לכאורית מספקת מכוחה יש לבסס את אותה זיקה שבין התובענה האזרחית להליך שבפניי ואשר מכוחה יש להיעתר לבקשה לצירוף תובענה והכל כפי שפורט בהרחבה בבקשה ואשר יפורט להלן בתמצית: דרישת המשיב 1 לחתימת המבקשת על הסכם לחידוש ההלוואה בו ביום בו הסתיים הליך הגישור ביניהם בפני עוה”ד ——- וסמיכות המועדים בהם החלה המשיבה 2 לדרוש מהמבקשת את פרעון ההלוואה, מערכת היחסים הקרובה וארוכת השנים בין בעל המניות היחיד והדירקטור בחברת א’מר א’לבין אבי המשיב 1 כעולה מדברי המשיב 1 במסגרת ישיבת הדירקטוריון של חב’ ר’ מיום 9.2.2022, תנאי הסכם הלוואה וטענתה העיקרית של המבקשת כי התביעה האזרחית נועדה לרוקן את ר’ מנכסיה ולסכל את תביעתה הרכושית תוך שיתוף פעולה בין מר א’ למשיב 1 וכשלעניין זה היא מפנה לפעולות הבאות: הודעת המשיב 1 מיום 9.9.2021 על הפסקת תשלום דמי הניהול שר’ הייתה זכאית להם מחברות אחרות והמשך גבייתם שלא באמצעות חברת ר’, הפסקת תשלומי ריבית חצי שנתית להם זכאית חב’ ר’ מחברות אחרות שבשליטת המשיב 1 ובני משפחתו, הפסקת תשלום החזר ההלוואה לחברת “כאל” המהווה לטענתה דפוס פעולה דומה, הצהרת המשיב 1 בישיבת הדירקטוריון של חברת ר’ מיום 9.2.2022 ולפיה :”…זה רק שאלה של זמן עד שר’ תפורק. זה לא ממש משנה לי אם א’ יפרק או מישהו אחר יפרק אותה זה לא ממש אכפת לי“.
כך גם אין חולק כי כספי ההלוואה שנלקחו מהמשיבה 2 הועברו יחד עם כספים נוספים בסך של 5,900,000 ₪ לחברת ו’המצויה בבעלות המשיב 1כהלוואה, כאשר תשלומי ריבית /קרן מעולם לא משולמים לר’, סך של 530,000 $מועברים מחברת ר’ לחברת ו’ כדי לקנות את החוב של ס’, חברה הנמצאת בשליטת בני משפחת המשיב 1– כפי טענות המבקשת.
- לעניין זה אבהיר ואדגיש כי אין באמור בהחלטה זו כדי להוות הכרעה ו/או לחוות דעה באשר לטענות הצדדים בעניין זה ומקומן של טענות אלה להתברר במסגרת ברור התובענה לגופה והאמור בהחלטה נועד אך כדי לבחון את השאלה האם מתקיימת אותה זיקה בין ההליכים הנדרשת על פי סעיף 6 (ה) הנ”ל.
- עם זאת ולעניין זה יש להדגיש שניים. האחד הוא העובדה כי היה זה המשיב 2 אשר בתגובתו לבקשה טען בסעיף 2 לה: כי אין בכוונתו להתייחס לטענות המבקשת שבמסגרת הבקשה לגופן, תוך שהוא מוסיף ומבקש להבהיר כי “אין בכך משום הודאה בטענות המבקשת שבמסגרת הבקשה, אשר ברובן מוכחשות על ידו ובחלקן, כוזבות ומסולפות בבחינת עיוות המציאות ממש. הטענות והטיעונים יקבלו לטענתו מענה כאמור במסגרת כתב ההגנה, אותו יגיש בתובענת א’ (ככל שתהיינה להם רלבנטיות)“.
- השני הוא העובדה כי טענות המשיבה באשר להצהרות המשיב 1 באשר ליחסים עם מר א’ ובאשר לפירוקה של חברת ר’ נתמכים בפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון של חברת ר’ מיום 9.2.2022 תוך שאף לעניין זה אחזור ואדגיש כי אין באמור כדי לחוות דעה ו/או הכרעה בטענות לגופן.
באשר להפסקת תשלום דמי הניהול לחברת ר’ הרי שדי אם אפנה לעניין זה להחלטה שנתנה על ידי ביום 17.3.2022 בבקשת המבקשת מיום 7.3.2022 להורות למשיב לחדול מלמשוך משכורת חודשית מחברת ר’, בקשה מס’ 13 והאמור בה.
- כל האמור לעיל בוודאי יש בו לבסס את אותה זיקה שבין התביעה האזרחית אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי לבין התביעה הרכושית המתנהלת בין המבקשת והמשיב בבית משפט זה. באמור יש גם וכפי שעוד יפורט להלן בהרחבה אף לבסס ולקיים את התנאי הנוסף הנדרש “אם לדעתו הצדק והתועלת בצירוף התובענות עולים על הפגיעה בעניינו של אדם אחר שהוא צד לתובענה“, תנאי בו אעבור לדון כעת.
- כך גם דין טענת המשיבה 2 כי התנאי השני לצירוף התובענה האזרחית ולפיו “אם לדעתו הצדק והתועלת בצירוף התובענות עולים על הפגיעה בעניינו של אדם אחר שהוא צד לתובענה“– אינו מתקיים דינה להידחות.
- בסעיף 41 לתגובתה טענה המשיבה 2 כי “בקשתה של המבקשת לצירוף התביעה אותה הגישה כנגד המבקשת וכנגד יתר הצדדים לתגובה זו, לא רק שהיא אינה צודקת בנסיבות העניין, אלא שמטרתה היא לגרום למשיבה לנזק ולפגוע בה, מעבר לפגיעה המתמשכת אשר נגרמה לה עד למועד הגשת תגובה זו, ואשר נגרמת לה מידי יום מחדש, לאור העובדה כי ההלוואה שהעמידה לר’ אינה מושבת לידיה, הריבית בגינה אינה משולמת לה, והיא סובלת כתוצאה מהתנהלותם הפסולה של המבקשת והמשיב 1 חסרון כיס כבד וממשי, באופן מתמשך ויומיומי כאמור“.
- האמור לעיל ולהלן אף מבהירים היטב את שיקולי הצדק והתועלת שבצירוף התובענה. הכרעה בתביעה האזרחית שעניינה מוגבל ומצומצם לעניין ההלוואה במנותק מהסכסוך הרכושי שבין המבקשת והמשיב 1, פרט לכך כי היא עלולה להביא לפסיקות סותרות היא עלולה לפגוע אנושות בזכויות המבקשת כך שזו תחוייב בפרעון ההלוואה בטרם הוכרע הסכסוך הרכושי בין בני הזוג וכשאין בידיה כל מקורות לתשלום פסק הדין שיינתן. העברת התובענה ודיון והכרעה בה יחד עם הכרעה בתביעה לאיזון משאבים יש בה להביא לתוצאה צודקת וראויה אשר תאזן היטב בין זכות המשיבה 2 להיפרע בגין ההלוואה שהעניקה לבין פתרון הסכסוך הרכושי בין המבקשת והמשיב. למותר לציין כי בפני בית המשפט מתנהלים הליכים מתקדמים בעניין חברת ר’. כך למשל בתום הדיון מיום 3.5.2022 בו נקבעו מועדים לשמיעת הוכחות, נתנה החלטה על מינוי מומחה להערכת שווי חברת ר’. כמו כן בפני בית המשפט תלויה ועומדת בקשת המבקשת מיום 31.3.2022 לחייב את המשיב לשאת בהחזר ההלוואה למר א’, בקשה מס’ 20. דיון בכל אלה במאוחד יביא לתוצאה צודקת ויעילה.
- לאמור בסעיף 6(ה), פרשנותו ואופן יישומו בפסיקה מצטרפות תקנות סדר האזרחי החדשות הן בהליכים אזרחיים והן בבית המשפט לענייני משפחה אשר משלימות את המטרה העומדת ביסוד סעיף 6(ה) הנ”ל – מניעת פיצול בין התביעות אשר יאפשר להביא לפתרון כולל של הסכסוך המשפחתי ולא רק במקטע או חולייה מסוימת ובודדת שלו ונותנת לאמור משנה תוקף.
תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018, שכותרתה “מטרות התקנות” והמופיעה בחלק א’ שכותרתו: “עקרונות יסוד” קובעת כדלקמן:
“מטרות תקנות סדר הדין האזרחי הן לקבוע סדר דין לניהול ההליכים האזרחיים בבית המשפט, ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך“.
תקנה 2(א) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ”א-2020 שכותרתה “עקרונות יסוד” הקובעת:
“בית המשפט לענייני משפחה אחראי על ניהול ההליך השיפוטי גם לשם צמצום ההתדיינות השיפוטית בין בעלי דין שהם בני משפחה במטרה להגיע לסיום הסכסוך ביניהם וכן ליישובו בדרכי שלום אם ניתן, ותוך התחשבות במכלול ההיבטים הקשורים לסכסוך המשפחתי“.
כל אלה תומכים בצירוף התובענה האזרחית להליכים המתנהלים בפני בית משפט זה על מנת להביא לפתרון כולל והכרעה בכל ההיבטים הקשורים בהלוואה והצדדים לה.
- לכך יש להוסיף את העובדה כי ההליכים בבית המשפט המחוזי אינם חוסים תחת החיסיון של הדלתיים הסגורות החל בבית המשפט לענייני משפחה. לפיכך הסכסוך הרכושי בין המבקשת והמשיב והעומד ביסוד טענות ההגנה של המבקשת עלול להיחשף לצדדים שלישיים ואף לציבור הרחב ובכך לפגוע בפרטיותה.
- פרט לכך והוא העיקר המשיבה 2 לא הצביעה על כל נזק שייגרם לה מצירוף התובענה, פרט לטענה הכללית והלא מפורטת בדבר התמשכות ההליכים וגרימת חסרון כיס בשל כך. למותר לציין כי ההליך הרכושי בין הצדדים מצוי בשלב מתקדם ובמסגרת קדם המשפט השני שהתקיים ביום 3.5.2022 נקבעו 3 מועדים לשמיעת הוכחות לימים : 18,20,21.12.2022 כולם משעה 9:00 ועד השעה 15:00.
- לאמור מצטרפת העובדה כי הן חב’ ר’ והן המשיבה 2 הינן חברות משפחתיות. המשיבה 2 הינה למעשה חברה של איש אחד מר א’ אשר הינו הבעלים של המניות בחברה ודירקטור יחיד בה, ראה לעניין זה סעיף 4 לתביעה האזרחית תחת הכותרת “תיאור התובעת“: “התובעת הינה חברה משפחתית אשר עיקר עיסוקה הינו השקעות בניירות ערך” וכן העתק תדפיס מרשם החברות אשר צורף כנספח 1 לתביעה האזרחית שהוגשה. לפיכך אין בהעברת התובענה וצירופה פגיעה בצדדים שלישיים נוספים כמו בעלי מניות נוספים במשיבה 2.
- כך גם יש לדחות את טענת המשיבה 2 ולפיה לא מתקיים התנאי השלישי לצירוף התובענה האזרחית “קבלת הסכמת השופט שהחל לדון בה“. כעולה מהעדכונים שהגישו הצדדים כב’ השופטת שרון גלר בפניה נקבעה התובענה בתחילה, פסלה עצמה מלדון בתובענה על פי החלטה מיום 27.4.2022. ביום 28.7.2022 ניתנה ע”י כב’ השופט יעקב שפסר החלטה לפיה נקבעה התובענה לדיון ליום 18.7.2022 בשעה 9:30, כך שבכל הכבוד הראוי אין ממש בטענת המשיבה בית המשפט המחוזי כב’ השופט יעקב שפסר החל לדון בתביעה.
- עוד יודגש לעניין כי על פי האמור בספרם של כב’ השופט שאול שוחט ודוד שאוה סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, קבלת הסכמת השופט שהחל לדון בה מתבקשת ונדרשת רק מקום בו הדיון נמצא בשלבים מתקדמים של בירור התובענה.
בבש”א (תל אביב-יפו) 20859-09 FINANCE LLC.REDSTAR נ’ רחל לב [פורסם בנבו] (20.1.010) הורתה כב’ השופטת ענת ברון על העברת התובענה לבית המשפט לענייני משפחה חרף השלב המתקדם בו היה מצוי התיק וכך באו לידי ביטוי הדברים בסעיף 5 להחלטה:
“לאחר ששקלתי ובחנתי את הבקשה והתגובות לה, הגעתי כאמור לכלל דעה כי יש להיעתר לבקשה מן הבחינה העניינית.
אמנם התקיימו ישיבות מקדמיות רבות בתיק דנן ובית משפט זה נדרש להכריע בשורה ארוכה של בקשות מקדמיות שהוגשו וסעדים זמניים שנתבעו. התיק קבוע לשמיעת הוכחות וזה מכבר הוגשו תצהירי עדות ראשית על ידי התובעות וחלק מהנתבעים. ואולם על אף התארכות ומורכבות ההליכים המקדמיים ובקשות הביניים שנדונו – אני רואה לנגד עיניי את הדרך הארוכה עוד יותר שנכונה להערכתי לצדדים בתיק זה, שחוששתני שהכרעה בו בכל מקרה לא תביא לקץ הסכסוך שנחה דעתי שנטוע עמוק ביחסים בתוך המשפחה. עובדה היא שהליכים משפטיים בין מי מהצדדים ובהתייחס לרכוש המשפחה מתנהלים בבתי המשפט האזרחיים מאז שנת 2004, כל הליך שהתנהל הוליד הליכים נוספים לרוב, והסכסוך רחוק מפתרון. במצב דברים זה, אינני סבורה שהעברת הדיון בתיק דנן לבית משפט לענייני משפחה יהא בו כדי לגרום להתמשכות ההליכים, כטענת התובעות, אלא שיש בכך כדי להגדיל את הסיכוי שבכך יבואו על פתרונן ויוכרעו המחלוקות שבין הצדדים שמקורן ויסודן ביחסים הסבוכים בתוך משפחת כהן; שכן בתיק דכאן מדובר כאמור בנדבך אחד מתוך סכסוך שעניינו ברכוש המשפחה ושורשיו ביחסים בתוך המשפחה, ועומד להכרעה בכללותו בבית משפט לענייני משפחה” (ההדגשה אינה במקור י.א).
- מבלי לגרוע מהאמור לעיל והגם שכאמור לעיל לא נדרשת הסכמת כב’ השופט יעקב שפסר ומכוח כלל כיבוד הערכאות הנני מורה לבאי כוח הצדדים להניח בפני כב’ השופט יעקב שפסר את החלטתי זו לשם קבלת אישורו. ע”מ למנוע פגיעה בפרטיות מי מהצדדים מתבקשים באי כוח הצדדים לעתור כי ההחלטה תיסרק בחיסיון.
סיכום
- לאור כל האמור לעיל בקשת המבקשת לצירוף התובענה בת.א 12-21—— בבית המשפט המחוזי מרכז להליכים המתנהלים בפניי מתקבלת.
- חרף התוצאה אליה הגעתי ובנסיבות העניין לא מצאתי כי יש לעשות צו להוצאות, עם זאת מובהר כי ההוצאות בגין הבקשה יילקחו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בסיום ההליך ובהתאם לתוצאה.
- קובע קדם משפט בתובענה ליום 12.7.2022 משעה 14:00 עד השעה 15:00, תוך שמובהר כי תובענה זו תקבע אף היא לשמיעת הוכחות במסגרת המועדים שנקבעו כאמור בסעיף 52 לעיל על פי ההחלטה שנתנה בדיון מיום 3.3.2022.
- ההחלטה ניתנת לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה בדבר הצדדים והחברות וכן כל פרט אחר העלול להביא לזיהוי מי מהצדדים.
- המזכירות תמציא החלטתי זו לבאי כוח הצדדים.
ניתן היום, כ”ב אייר תשפ”ב, 23 מאי 2022, בהעדר הצדדים.
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה”מ34809-06-21פ’ נ’ פ’
מספר בקשה:13
בפני כב’ השופט
יחזקאל אליהו
מבקשת:
י.פ
נגד
משיבים
1.א.פ
2. ב.א בע”מ
3.ר’ בע”מ
החלטה
[wpseo_breadcrumb]
