חישוב שיעור חיובו של אב שאינו מנצל את מלוא כושר השתכרותו במזונות ילדו (עמ”ש 38131-07-21)

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפ”ת (כב’ הש’ב. יזרעאלי) מיום 20.5.21, במסגרתו הכריע בית המשפט בתביעות למזונות קטין (תלה”מ -4479603-17) ומשמורתו (תלה”מ 38074-06-17), אשר הוגשו על ידי המשיבה, ובתביעות משמורת (תלה”מ 8877-08-17) וכספית (תלה”מ 49335-02-19), שהוגשו על ידי המערער.

הנדרש לנדון

  1. 1. הצדדים חיו יחדיו כבני זוג ללא נישואין משך כשלוש שנים והם הורים

לקטין יליד 29.9.14(להלן- הקטין). הצדדים נפרדו ביוני 2016כאשר קודם לפרידתם התגוררו בוילה שכורה אותה שכר המערער.

  1. 2. הצדדים נדרשו כאמור בפתיח להליכים שונים במסגרתם נדונו ענייני המזונות המשמורת וזמני השהות עם הקטין.
  2. 3. המערער טען כי אינו עובד, אף שהוא בעל תואר במשפטים ובעל רישיון לעריכת דין, לדידו העילה לאי עבודתו היא התנכלותה של המשיבה אליו, עת פעלה במסגרת הליכי ההוצל”פ כנגדו בהוצאת צווי עיכוב יציאה מהארץ ועיקולים על משכורתו שעה שעבד ואף רשיון הנהיגה שלו נלקח לתקופה מסויימת. לדבריו הוא אינו מוצא מקום עבודתו המתאים לכישוריו המוכן להעסיקו.

 

  1. 4. המשיבה טענה כי המערער מבקש להתחמק מחובתו לשאת בנטל המזונות של הקטין וכי אינו מנצל את כושר השתכרותו הגבוה ואת כישוריו כעורך דין. לטענתה היא עובדת כפסיכולוגית במועצה מקומית ומשתכרת כ – 6,000₪ לחודש.
  2. 5. בכל הקשור לסוגיית המשמורת והסדרי השהות טענה המשיבה כי המערער אינו יציב וכי התנהלותו עם הקטין אינה ראויה, כן הוא נוקט כלפיה באלימות מילולית בנוכחות הקטין ומסיתו כלפיה, ומקרין לקטין חיים של בטלה. המשיבה עתרה לקביעת משמורתו של הקטין בידיה ולקביעת זמני שהות למערער ללא לינה.

המערער מצדו טען למשמורת משותפת ולזמני שהות זהים בטענה כי זוהי טובתו של הקטין.

  1. 6. ביום 2.17חויב המערער במזונות זמניים, בסך 1,350₪ לחודש כולל מדור, בנוסף למחצית מהוצאות חינוך ומחצית מהוצאות רפואיות.

בהחלטה מיום 27.10.17, הוגדלו המזונות הזמניים מסך 1,350 ₪ – לסך -1,500 ₪ בחודש, וזאת, נוכח יכולת ההשתכרות הנחזית של המערער, על פי התרשמות של בית המשפט אחר דיון בנוכחות הצדדים. ביום 16.4.19, ואחר שהמשיבה שכרה מדור למגוריה ולמגורי הקטין, חויב המערער גם בתשלום של 30%מדור בנוסף לסך המזונות הזמניים הנזכר, וזאת בהתחשב בהודעת המשיבה על שכירת דירה למגוריה ומגורי הקטין.

  1. 7. כמו כן, במסגרת ההליך ומכיוון שהמערער לא היה שבע רצון מהעולה

מתסקירי רשויות הרווחה בעניין הצדדים וטען כי אלו מוטים לטובת המשיבה, הוסיף בית המשפט ומינה כמומחה לצורך מתן חוות דעת ובה המלצות לסוגית המשמורת וזמני השהות את ד”ר ד. גוטליב.

בחוות דעתו מיום 10.2.19המליץ המומחה על המשך זמני השהות שנהגו עד כה בין הצדדים, היינו פעמיים בשבוע אצל האב כולל לינה ובכל סופ”ש שני כולל לינה ביום שישי.

פסק דינו של בית משפט קמא

בכל הקשור לסוגית המשמורת קבע בית משפט קמא אחריות הורית משותפת ביחס לקטין, וכן קבע זמני שהות למערער באופן שישהה עם הקטין פעמיים בשבוע כולל לינה ובכל סוף שבוע שני ביום שישי, היינו הקטין ילון אצל המערער 5ימים מתוך 14יום. בעשותו כן אימץ למעשה בית המשפט את חוות המומחה והעדיפה על תסקירי רשויות הרווחה אשר סברו כי יש לקבוע את המשמורת בידי המשיבה.

  1. 8. בית המשפט ציין כי אכן קיים פער מסוים בין תסקירי רשויות הרווחה שניתנו בעניינם של הצדדים לבין חוות דעתו של המומחה ד. גוטליב שמונה על ידו, בה בשעה שמתסקירי העו”ס מיום 5.19, ומיום 30.1.19עולה, כי ניכר ש”האב אוהב את הקטין, אך הוא אדם דעתן העומד על שלו”, מתקשה בקבלת מרות מצד הרווחה, אינו משלם מזונות, מתנהל בבריונות, ומערים קשיים על הרווחה. המומחה ד”ר גוטליב סבור כי האב אינו מסוכן לקטין, ולדעתו, הבעיה העיקרית עבור הקטין היא העויינות בין ההורים והוא ממליץ להם להימנע מהמאבקים המשפטיים ביניהם. בצד זה גם המומחה ציין בחוות דעתו כי התרשם מהאב כי “הוא מתקשה להשלים עם תוצאות אשר אינן עולות בקנה אחד עם האופן שבו הוא רואה את הדברים” וכי “ההתנהלות שלו לעיתים הינה מאד כוחנית, וכי לא תמיד יש הלימה בין מה שהוא אומר למה שהוא עושה”. כמו כן, כי “לעיתים הוא נחוש כל כך להילחם על הצדק כפי שהוא רואה אותו, כך שאין הוא תמיד רואה את הצרכים של הילד” (ע’4-5לחוות הדעת). בית המשפט סבר כאמור כי טובת הקטין דורשת את קביעת האחריות ההורית על שני ההורים יחדיו וכן אימץ את זמני השהות שהומלצו על ידי המומחה.

כמו כן, הורה בית המשפט כי הסמכויות יוחזרו לידי העו”ס למשך שנתיים, על מנת לפקח כי ההורים אכן מקיימים את האחריות ההורית המשותפת ובמידת הצורך לשנות ו/או לקבוע זמני השהייה בהתאם.

  1. 9. בכל הקשור לתביעת המזונות קבע בית המשפט כי השתכרותה של המשיבה כפסיכולוגית במועצה המקומית *** מגיעה לסך 6,000₪ לחודש, כי היא נדרשת לשכירת דירה בעלות של 3,700₪ ומקבלת השתתפות בשכר הדירה ממשרד השיכון בשיעור של כ – 1,000₪ בחודש. בית המשפט לא קיבל את טענת המערער כי המשיבה משתכרת סך נוסף של 6,000₪ מעזרה להוריה בקטיף תותים וקיבל את גרסתה לפיה עבדה בכך באופן מזדמן בהיותה סטודנטית.

בכל הקשור להשתכרות המערער, מצא בית המשפט כי על אף שאינו עובד בעת האחרונה, נוכח העובדה כי יש לו רישיון עריכת דין וכי בעבר, בסמוך להגשת התביעה, אף עבד והשתכר כ 12,000₪, ושכר דירה רחבת ידיים למגורי הצדדים בעלות של כ- 8,000₪ בחודש, הרי שיש להעריך את כושר השתכרותו בשיעור של 12,000₪ לחודש לפחות. בית המשפט התרשם כי אין הצדקה ממשית לכך שהמערער אינו עובד כלל, ואף נתן דעתו לכך שאף בשעה שעבד לא מצא להשתתף במזונות הקטין כך שהנטל הכספי בפועל של מזונותיו נפל לשכמה של המשיבה. בית המשפט סבר כי אין ממש בטענות המערער לפיהן אינו עובד כיוון שצו עיכוב היציאה מהארץ וביטול רישיון הנהיגה שלו במסגרת לשכת ההוצל”פ, מונעים ממנו למצוא עבודה בשכר ראוי.

בית המשפט ציין בפסק דינו, בין השאר, כי –

“אין לקבל מצב זה בו האב ניתלה בחוסר יכולתו לעבוד ולהתפרנס, במיוחד כאשר הוא תולה זאת בין היתר בשעות הרבות שבהם הוא מצוי עם הקטין. ברי כי זכותו, ואף חובתו, של האב לשהות עם הקטין ולהקדיש לו זמן ואהבה, אך אין בכך כדי לשלול ממנו את זכותו וחובתו לעבוד ולהתפרנס על פי יכולתו האמיתית וכישוריו המוכחים”

בנסיבות אלו מצא בית המשפט להותיר על כנה את החלטתו למזונות זמניים לפיה ישא המערער במזונות הקטין בשיעור של 1,500₪ לחודש וכן יוסיף ויישא ב 30%מעלות המדור המשולמת ע”י המשיבה המגיעים כדי 810₪ לחודש. בנוסף חויבו הצדדים לשאת בחלקים שווים בעלויות החינוך וההוצאות הרפואיות החריגות של הקטין וזאת עד הגיעו לגיל 18או סיום לימודיו התיכוניים על פי המאוחר.

בפסק דינו הוסיף בית המשפט ודחה אף את תביעתו הכספית של המערער כנגד המשיבה, תביעה אותה העמיד על סך 138,000₪. מכל מקום, לא נרחיב בעניין זה כיון שהערעור אינו נוגע אליו.

בית המשפט לא מצא בנסיבות העניין לעשות צו להוצאות.

תמצית טענות המערער

  1. 1 שגה בית המשפט בכך שלא קבע זמני שהות שוויוניים וחלוקה הוגנת בנטלים ובמענקים הנוגעים לקטין. כך שגה בכך שלא אימץ את המלצות המומחה גוטליב ולא הורה על הוספת זמני שהות מהגיעו של הקטין לגיל 6.

עוד נטען כי שגה בית המשפט בכך שלא איפשר למערער לחקור את העו”ס או את המומחה למרות בקשותיו בעניין.

  1. 1 שגה בית המשפט בכך שחייב את המערער בפסיקת מזונות לידי המשיבה תחת לחייב את המשיבה בפסיקת מזונות לידיו. לא היה מקום לחייב את המערער במדור אלא לקזז המדור שהוא מספק לקטין עם מדורה של המשיבה. כך, ראוי לסברתו כי מענק משרד השיכון בגין מגורי הקטין יחולק בין הצדדים ולא יועבר למשיבה.
  2. 1 שגה בית המשפט בקביעת “כושר השתכרותו” של המערער והעמדתו על סך 12,000₪ לחודש. לטענתו – “הכנסה פוטנציאלית” אינה מילת קסם ואין להיזקק לה אלא במקרים חריגים (סע’35לכתב הערעור). המערער פוטר מעבודתו בחברת “*** השקעות” בשל צו עיכוב היציאה שניתן כנגדו ואף עבודה במשרה חלקית אותו התחיל בשנת 2019נאלץ לעזוב בשל ההליכים שנקטה כנגדו המשיבה. יש לראות את המערער כמי שמנסה בכנות למצוא עבודה אך אינו מצליח להשתלב בשוק העבודה לא מעט בשל סיכול הדבר ע”י המשיבה.
  3. 1 כך שגה בית המשפט בקביעת שיעור השתכרותה של המשיבה ובהתעלמו מהכספים אותם היא מקבלת מהוריה ובמשכורת אותה היא מקבלת מהוריה בשל הסיוע שהיא מסייעת להם בגידול התותים. לגרסת המערער יש להעמיד את הכנסתה של המשיבה בשיעור של 12,000₪ ואת הכנסתו שלו בשיעור של 3,000₪.
  4. 1 הערעור נסוב אף על החלטות ביניים שניתנו על ידי בית משפט קמא –

החלטה מיום 20.3.19לעניין חיוב המערער בשכ”ט מומחה למרות שהוכח כי בדין היה צורך במינוי מומחה אשר מסקנותיו וקביעותיו היו שונות מקביעות העו”ס.

החלטה מיום 16.4.19לעניין חיוב המערער במדור למרות שהקטין מתגורר אף עמו. החלטה מיום 30.5.19לעניין הסרת סמכויות העו”ס יפה חזן, באשר לטענת המערער שגה בית המשפט בכך שלא הסיר את סמכויות העו”ס אחר שהמומחה אותו מינה הגיע למסקנות שונות ממנה וקבע שאין פגם בהורותו של המערער. אין זה סביר כי הסמכויות לעניין זמני השהות תמסרנה לעו”ס אשר סמכויותיה הוסרו במהלך ההליך ע”י בית משפט קמא נוכח נטייתה החד צדדית לטובת המשיבה.

והחלטה מיום 2.9.20לעניין עדכון חוו”ד המומחה גוטליב ושמיעת קולו של הקטין, כאשר לטענת המערער בית המשפט לא בחן אפשרות הרחבת הסדרי הראיה אחר הגיעו של הקטין לגיל 6ואף לא שמע את עמדת הקטין עצמו בעניין זה.

כך נטען כי שגה בית המשפט בחייבו את המערער בהוצאות משפט בגין בקשות שונות שהוגשו על ידו ונדחו – 750₪ לטובת אוצר המדינה בשל בקשה בה התבקש בית המשפט לנמק החלטתו, וכן 1,500₪ בגין דחיית בקשת המערער לחקור את העו”ס יפה חזן.

תמצית טענות המשיבה

  1. 1 אין להתעלם מהתנהלותו של המערער בהליך, בעובדה שהוא אינו פוסק מלהטריד את המשיבה ומגיש אין ספור בקשות בתיקים השונים, הדורשים מהמשיבה להקדיש זמן וממון לצורך מענה ראוי. יתר על כן, המערער מתעלם מהחלטות בית המשפט ואף אינו נושא כלל במזונות הקטין – גם בתקופה בה עבד ואף לדידו היה בידו ממון להשתתף במזונות, וגם ביחס להוצאות שלא יכול להיות עליהן חולק כמו הוצאות חינוך ובריאות.

לא נפלה טעות בקביעות בית המשפט, שאף נהג בקולה ובמידת המתינות כלפי המערער. כך, הערכת כושר השתכרותו של המערער נעשתה על הצד הנמוך שכן בעבר עבד באחד ממשרדי עורכי הדין המובילים בארץ ואשר לא כל אחד יכול להתקבל אליהם; וכך גם בכל הקשור לשיעור המזונות בו חויב. המערער אינו יכול לשבת בביתו בחיבוק ידיים ולהלין על כי בית המשפט חישב את חיובו במזונות הקטין על בסיס כושר השתכרותו ולא על בסיס השתכרות בפועל.

המערער פועל כאדם לא נורמטיבי, לא ברור ממה הוא מתפרנס וכיצד הוא מתנהל ובוודאי שאין זה ראוי להרחיב את זמני השהות שלו עם הקטין בשל התנהלות זו.

  1. 1 אין מקום להתערב בסכום המזונות שנקבע ע”י בית משפט קמא. כידוע אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בפסיקת מזונות של הערכאה הדיונית. אם לא די בכך – מי אשר אינו משלם מזונות כלל בהתעלם מהחלטות בית המשפט אין לפתוח לו הדלת להגיש בקשה להפחתת חיובו במזונות או ביטולם. המבקש סעד מבית המשפט ראוי שיבוא בידיים נקיות.

מכל מקום, שיעור המזונות נקבע על הרף הנמוך. בוודאי שאין מקום לערעורו של המערער בכל הקשור לתקופה עד להגיעו של הקטין לגיל 6שאז החיוב מוטל שכמו של האב בהיות הצדדים יהודים ונוכח הוראות הדין העברי, ואולם גם לאחריה חיובו הוא סביר וראוי בהתחשב בכושר השתכרותו ובהוצאותיו בפועל. בית המשפט יישם כנדרש את הוראות פסק הדין בעניין בע”מ 9191/15.

  1. 1 אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט לעניין זמני השהות התואמת אף את קביעת המומחה שמונה על ידו ובהתייחס לדמותו של המערער כפי שהיא משתקפת הן בחוות דעת המומחה והן מתסקירי רשויות הרווחה.

סוגיית הסדרי השהייה של הצדדים עם הקטין

  1. 1 כאמור, בית משפט קמא קיבל את המלצות המומחה שמונה על ידו, ד”ר ד. גוטליב, וקבע את זמני השהות של המערער עם הקטין באופן שזה ישהה עמו 2לילות במהלך השבוע וביום שישי בכל סוף שבוע שני. בכל הקשור להרחבת זמני השהות אשר בחינתם הומלצה ע”י ד”ר גוטליב הרי שבחוות דעתו ציין המומחה כי

“בעוד שנתיים (חוות הדעת ניתנה ב2/19) ניתן יהיה להוסיף גם לינה במוצ”ש, וזאת בכפוף לאישור איש מקצוע אשר ימונה ע”י בית המשפט” (עמ’13סעיף 2להמלצות המומחה בחוות דעתו) לשם כך בדיוק מינה בית המשפט את העו”ס ונתן בידיה סמכויות לבחון את אפשרות הרחבת זמני השהות למערער. קשה, אפוא, להבין על מה מלין המערער שעה שבית המשפט פעל על פי המלצות המומחה, על אף שבצד המלצות המומחה נמצאים תסקירי רשויות רווחה קשים בעניינו של המערער. ודוק, הובהר בפסיקה לא אחת כי יש להעדיף את תסקירי רשויות הרווחה על חוות דעת המומחה, נוכח העובדה שהמומחה נפגש עם המשפחה באופן חד פעמי, ואילו רשויות הרווחה נמצאות עמם בקשר מתמיד, וכך כותב לעניין זה כב’ הנשיא (אז השופט) א. גרוניס בבע”מ 5072/10 – פלוני נ’ פלונית ואח'(2010)-

“הגם שתסקיר פקידות הסעד אינו בגדר חוות דעת מומחה כמשמעותה בסעיף 20לפקודת הראיות ]נוסח חדש[, התשל”א- 1970, אין כל מניעה לייחס משקל לאמור בו בהקשר זה…”

וכך בבע”מ 4259/06 – פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה ואח'(2006) מבהיר ביהמ”ש כי:

“אין כל סיבה שלא לייחס את מלוא המשקל לתסקירים אלה. בית המשפט המחוזי הביע את הדעה כי: “פעמים רבות הנתונים מהשטח המובאים על-ידי העובדים הסוציאליים עדיפים על פני חוות דעת של פסיכולוג או פסיכיאטר” (עמ’43). עמדה זו מקובלת עליי” (ועוד ראו בדומה בע”א 3554/91פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה (1991) ועמ”ש (מרכז) 10015-06-18 – ר’ מ’ ל’ נ’ ז’ ב'(2019))

בנדון סבר בית משפט קמא כי הפערים בין תסקירי רשויות הרווחה וחוות דעת המומחה הורתם ב”פער הגישות וכן מהסיטואציה הלא פשוטה שנוצרה בין האב לבין העו”ס”, ואולם, על אף העדפתו את המלצות המומחה בכל הקשור לאחריות הורית משותפת וחלוקת זמני השהות, אין בפסק דין דחייה וביטול לכלל קביעות העו”ס בתסקיריה. מכל מקום, הן מתסקירי רשויות הרווחה והן מחוות הדעת המומחה עולות קביעות לא פשוטות בעניינו של המערער, נביא רק מקצתן –

  1. 1 בחוות דעת רשויות הרווחה מיום 28.12.17שניתנה עם פתיחתו של התיק צוין, בין השאר –

“האב י. עו”ד במקצועו החל לעבוד במקום מסודר, אך הפסיק עבודתו בת”א לאחר מספר חודשי עבודה. אינני יודעת מה עושה וכיצד מתקיים. הנ”ל אינו משתף פעולה ואינו מוכן להיפגש עימי, טוען על חוסר אימון מוחלט בי ובמערכת, טוען על חוסר אימון בעורכת דינו והורה לה להפסיק לייצגו…טוען על חוסר אימון בביה”ד שטיפל בעניינם וסייע לו”

וכן –

“אני מתרשמת שי. האב אינו משתף פעולה וממשיך בכך ביתר שאת, כך שלא ניתן לבדוק ולהתרשם ולרא ניתן להתקדם. לא ניתן לבדוק אם משתמש במריחואנה, כפי שנאמר עליו, וההשפעה שיש לשימוש בהתנהלותו הכללית ובטיפול בבנו. אינו משלם מזונות לבנו ואינו משתתף בשום תשלום הנוגע לחיי וגידול וחינוך הבן…”

בעדכון מטעם העו”ס מיום 30.1.19צוין, בין השאר –

“הנ”ל מצליח באישיותו להשמיץ ולשקר המצח נחושה נגד ועדת תסקירים מקצועית ניטראלית שרואה רק את טובת הקטין. התנהלותו של י. ל. כעת ותביעתו בבית המשפט רק מחזקות את ההתרשמות ממנו וההשפעה של התנהגותו כאב לבנו. הן מחזקות את ההתרשמות מאדם לא נורמטיבי שאינו מקבל כללים וחוקים, בטח לא את החלטות ביה”ד או ביהמ”ש, מקלל ומשמיץ את העו”ס לסדרי דין ושאר הגורמים. מקלל, מוחק ומשמיץ את אמו של ילדם המשותף. מאידך מטריד את מערכת המשפט ואותנו בהשמצות, מיסכנות וקורבנות שאינם הולמים ואינם נכונים”

  1. 2 הדברים האחרונים, מלמדים כמובן על משבר אימון מוחלט בין המערער לרשויות הרווחה, ולכך נתייחס בהמשך, ואולם דברים חמורים כלפי המערער נשמעו אף מפיו של מומחה בית המשפט, ד”ר גוטליב, בחוות דעתו מיום 8.2.19–

“מדברים אשר האב השמיע במהלך הבדיקה ובמיוחד מההתנהלות שלו מול האם, ניתן היה להבין כי הוא קידש את המלחמה וכי הוא נחוש להמשיך במאבקים המשפטיים גם אם מאבקים אלו מתנהלים על גבו של הילד, האב נוטה להיות מאוד חשדן ואין הוא מסוגל לקבל דעות המנוגדות לאלו שלו. יש לו ביקורת קשה על המערכות השונות וגם נגד חלק מהן הוא קידש את המלחמה. ניתן היה להבחין בחוסר הלימה בין הרצון שלו לקבל משמורת מלאה לבין זה שבסופו של דבר אין הוא באמת רואה פסול בהורות של האם וכי הוא מוכן “להתפשר” על “משמורת משותפת” (שם, עמ’11)

וכן –

“היה ניתן להבחין בכך כי לעיתים האב עושה דין לעצמו ואינו מוכן לקבל עליו את המוסכמות, כך, לדוגמה, לא רק שהאב אינו

משלם דמי מזונות, אלא שהוא סבור במידה רבה שהצדק עמו..”

(שם, עמ’11)

“מר לפסקר מאוד מתקשה לקבל דברים שאיתם הוא לא מסכים. לדבריו- כל מה שקרה בגרמניה הנאצית היה ע”פ חוק…” (שם, עמ’5)

“יש לציין כי נותרתי עם התחושה כי מר לפסקר מנסה לגייס

אותי למניפולטיביות שלו” (שם, עמ’5)

“בסופו של דבר הוא מוכן ערוך למאבק נחוש וארוך כאשר מדבריו ניתן היה להבין כי אי תשלום דמי מזונות מהווה מניע מרכזי עבורו” (שם, עמ’6)

“התברר כי האב אינו פתוח לקבל עצות של אנשי מקצוע וכי הוא פועל בצורה אשר לא רק מנוגדת לעצות, אלא בסופו של דבר מנוגדת לטובת הילד. חשוב לציין כי גם כאשר מנסים להביא את האב לגבי תובנות אלו, אין הוא מצליח להשתחרר מצורת החשיבה שלו” (שם, עמ’8)

וכן על זו על דרך.

בסופו של יום, ועם כל המורכבות באישיותו המתוארת של המערער, סבר המומחה כי ראוי לקבוע הורות משותפת לקטין שכן עניין זה ישרת את טובתו וכך קבע אף בית המשפט באמצו את המלצות המומחה.

  1. 2 בית המשפט אימץ, כאמור, אף את המלצות המומחה לעניין זמני השהות של הצדדים עם הקטין אף כי שב ומינה את העו”ס ברשויות הרווחה לבחון את האפשרות להרחבת הסדרי הראיה.

המערער מתנגד לכך נוכח משבר האימון שבינו לבין העו”ס ורשויות הרווחה, ולסברתו ראוי כי ד”ר גוטליב הוא זה שיבחן את אפשרות הרחבת הסדרי הראיה.

מייד יאמר – אין המשיבה צריכה “לשלם” על חוסר האימון שבין המערער לרשויות הרווחה, חוסר אימון שנוצר לא מעט בשלו של המערער עצמו. לפיכך, ככל שהמערער סבור כי ראוי שימונה מומחה חיצוני לצורך בחינת אפשרות הרחבת הסדרי הראיה בעתיד תחת בחינת הדבר על ידי רשויות הרווחה, הרי שראוי כי הוא זה שיישא בשכרו.

ככל שהמערער מעוניין במינוי מומחה חיצוני לבחינת הרחבת הסדרי הראיה מכאן ואילך, יגיש בקשה מתאימה לבית משפט קמא בעניין זה, בית המשפט יהא רשאי לבחור את המומחה הנראה בעיניו כאשר עלות המומחה תושת, כאמור, לשכמו של המערער.

  1. 2 לעניין זה איננו מוצאים כל מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא, אשר השיתה את שכר טרחתו של המומחה גוטליב לשכמו של המערער, הדבר נעשה בדין נוכח התעמתותו של המערער עם רשויות הרווחה ואין המשיבה צריכה לשלם בשל כך, זאת גם אם המלצות המומחה שונות במידת מה מהמלצות רשויות הרווחה.

בדומה, אין כל ממש בטענת המערער כי בית משפט קמא מחויב הוא עצמו לשמוע את הקטין, הדברים נתונים לשיקול דעתו של בית המשפט ע”פ נסיבות העניין. קולו של הקטין יכול שישמע לפני בעל מקצוע שמונה על ידי בית המשפט לעניין זה (כגון בנדון עת מונו רשויות הרווחה והמומחה גוטליב), וכן יכול הוא לסבור כי שמיעת הקטין באופן ישיר על ידי בית המשפט תטיל עליו עומס נפשי ואין בה לשרת את מטרת ההליך שענינו העיקרי בטובת הקטין.

  1. 2 אם נבוא ונסכם הדברים עד כה – אנו דוחים את הערעור בכל הקשור לקביעות בית משפט קמא באשר לחלוקת זמני השהות, ואולם מאפשרים למערער לפנות בבקשה למינוי מומחה חיצוני שזהותו תקבע על ידי בית המשפט ואשר בעלותו יישא המערער בלבד, לצורך בחינת הרחבת הסדרי השהות בעתיד, וזאת ככל שאין המערער מעוניין שהדבר יבחן ע”י רשויות הרווחה.

סוגית המזונות

  1. 2 לעניין זה ראוי להקדים ולומר כי לא מצאנו כל מקום לחרוג מקביעות בית המשפט לעניין השתכרות/כושר השתכרות הצדדים. השתכרותה של המשיבה אוששה בתלושי השתכרות שהוצגו על ידה ומהתרשמותו של בית משפט קמא כי אינה משתכרת מעבודה קבועה נוספת במשק הוריה. העובדה שהמשיבה מקבלת עזרה כספית כזו או אחרת מהוריה אין בה כדי להשפיע על פסיקת המזונות בנדון.

כך גם לא מצאנו כל מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא באשר לכושר השתכרותו של המערער והעמדתו על 12,000₪ לחודש. לעניין זה ראוי שנצטט ממה שכותב המערער על עצמו בכתב תביעתו בתביעת המשמורת (תלה”מ -8877-0817) –

“1. התובע אדם נעים, חברותי, משכיל, מחזיק בתואר של עורך דין ותואר שני במינהל עסקים, שניהם בהצטינות. גם משפחתו של התובע היא משפחה מקסימה ומשכילה וציונית, אביו מהנדס אלקטרוניקה שעבד בחיל האויר עד גמלאות, ואמו מורה שעבדה במשרד החינוך עד לגמלאות, אחיו מהנדס מחשבים נשוי עם שני ילדים, משפחתו של התובע הינה ערכית וציונית ותרמה רבות למדינת ישראל” (סע’1לכתב התביעה)

ואם כן, אם אכן המערער, כפי שהוא מעיד על עצמו, נעים הליכות, משכיל בן למשפחת משכילים, בעל תארים אקדמים מתקדמים אותם השיג בהצטיינות, וכפי שאנו אף התרשמנו – צעיר ובריא – פשוט וברי שאין כושר השתכרותו נופל מ 12,000 ₪ ויש להניח אף עולה עליו.

ואם כן אין כל עילה להתערב בקביעות בית המשפט לעניין כושר ההשתכרות והשתכרות הצדדים (לעניין הצורך בבחינת פוטנציאל ההשתכרות לצורך קביעת שיעור חיובי ההורים במזונות, ראו ע”א 239/85עמיצור נ’ עמיצור, (1986), ע”א 130/83פרייס נ’ פרייס, (1984) ולעניין חשיבותו של פרמטר זה אף לאחר הלכת בע”מ 919/15ראו, כדוגמה – עמש (ירושלים) 45464-02-18 – פלוני נ’ פלונית, (2018)).

  1. 2 אחר שקבענו כך, הרי שיש לבחון את סוגית המזונות ביחס לשתי תקופות –

האחת עד הגיעו של הקטין לגיל 6ובנדון עד לחודש ספטמבר 2020, והשנייה אחר הגיעו לגיל 6.

בכל הקשור לתקופה הראשונה, הרי שאז חיובו של האב הוא חיוב אבסולוטי בכל הקשור לצרכיו ההכרחיים של הקטין, בהינתן שכך אין כל מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא לפיה המערער יישא במזונות הקטין בשיעור של 1500₪ בצירוף 810₪ דמי מדור המהווים 30%מעלויות המדור של המשיבה. הסך הנזכר ראוי וסביר גם בהתייחס לחלוקת זמני השהות בין הצדדים, בהינתן כי צרכיו החודשיים של קטין המתגורר בשני בתים עומדים על כ 2,400₪, כפי שיובהר בהמשך הדברים.

בכל הקשור לתקופה השנייה, מעת הגיעו של הקטין לגיל 6היינו מחודש אוקטובר 2020ואילך, אנו סבורים כי יש להפחית במידת מה בחיוב המזונות שהושת על המערער ולהלן נבהיר את סברתנו זו.

  1. 2 כפי שהובהר בבע”מ 919/15חיוב מזונות קטין מגיל 6ואילך מוטל לשכמם של ההורים בהתייחס להשתכרות או יכולתם הכלכלית וחלוקת זמני השהות בניהם. הובהר בפסיקה כי לעניין חישוב המזונות אין הכרח לדבוק בגישה מתמטית פורמליסטית ויש להתייחס לכלל ההיבטים של ההורות – דוגמת מיהו ההורה הדומיננטי, מי זה שרוכש את עיקר צרכיו של הקטין שאינם תלויי שהות, מי זה שהולך עמו לרופא, לאירועים חינוכיים וכיוצ”ב. כך, כדוגמה, מצאנו בדבריו של כב’ הש’ ע. פוגלמן בעניין בע”מ 919/15–

“…וגם זאת יש לומר. אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על “המספרים היבשים” – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים”

מכל מקום, הגישה המתמטית יכולה לשמש כ ָּב ַקר ו ְּכ ֶא ֶבן בוחן לצורך קביעת שיעור המזונות, כך נעשה בתחשיב שנביא להלן.

  1. 2 עוד הובהר בפסיקה כי מזונותיו של קטין המתגורר בשני בתים וממילא נדרש לעיתים לכפילות בצרכיו נוכח עצם מגוריו בשני בתים מגיעה לסכומים שבין 2,250ש”ח ל 2500 ₪ לחודש (רמ”ש 59188-10-18י. נ. נ’ א. נ (2018)) ובעניין זה אף מעניין להפנות לפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1241751/2מיום 7.1.20, בו סבור כב’ הרב הראשי הרב דוד לאו כי מזונותיו של קטין המתגורר בשני בתים בימינו אף עולים על 5,500ש”ח כולל צרכי מדורו, חינוכו ורפואתו, ובלשונו –

“אין כאן שינוי מדיניות אלא התאמה למציאות יוקר המחייה במדינת ישראל ובעיקר יוקר הדיור בישראל שעלה הצורה מדהימה והפך להיות מרכיב משמעותי ביותר בקביעת גובה המזונות…………….. לסיכום – כאשר המזונות, הוצאות המדור והחינוך

ויתר הוצאות הגידול שבהן חייב האב לילדו על פי ההלכה עשויות להגיע בנקל לסכום הקרוב ל – 4,000₪ לחודש, כפי שהראינו לעין כל, ואם נוסיף להן את הרכיב המכונה “דמי טיפול” שהראינו לדעת שאף לו יש יסוד איתן בהלכה – אף אם נעריך אותו על דרך המינימום – יגיעו הסכומים לכדי 5,500₪ בקירוב, אך בפועל מפסקים דמי מזונות בסכומים של 2,000- 2,300₪ לחודש…”

אנו על כל פנים נלך בדרך המקובלת ונוכח יוקר המחייה שעלה בשנים האחרונות נעריך את צרכיו של הקטין בשני הבתים בשיעור של 2,400₪ לחודש, ללא מדור.

עוד הובהר בפסיקה כי לצורך חישוב מדורו של הקטין בשני הבתים יש לקבוע עלות מדור סבירה השווה לשני ההורים להוסיפה לסכום המזונות ולחלק אותה בהתאם לאותם פרמטרים של יכולת כלכלית וחלוקת זמני שהות (ראו לעניין זה – עמש (מרכז) 31135-07-20 – ד. ש. נ’ מ. מ. ש. , (2021); עמ”ש (מרכז) 65692-11-19ס. נ’ ס. (2020)).

נבוא, אפוא, וניישם הדברים על הנדון.

  1. 2 כאמור, בנדון, אנו סבורים כי יש להעריך את צרכי הקטין המתגורר בשני בתים בשיעור של 2,400₪ לחודש, ובכל הקשור לעלות מדורו הרי שנוכח שהעובדה שהמשיבה נדרשת לתשלום מדור בשיעור של 3,700₪ אך מקבלת ממשרד השיכון החזר של כ – 1000₪ (ולא, אין המערער זכאי להחזר המשולם לה למגוריה בשל השתכרותה הנמוכה היחסית), ראוי בעניינו להעמיד את חלקו של הקטין ברכיב זה על כשליש היינו 900₪ לחודש וזאת בהינתן שהוא נדרש למעבר בין בתים. בהינתן שכך הרי שעלות צרכיו של הקטין לרבות מדורו מגיעה לסך של 3,300ש”ח לחודש (2,400₪ + 900₪).

כעת נחשב את חלקו של כל אחד מההורים בסכום זה. המשיבה משתכרת כ – 6,000₪ ויש להניח כי היא נדרשת למינימום של 4,000₪ לצרכיה כך שנותר בידה סך פנוי של כ – 2,000₪ לחודש. כושר השתכרותו של המערער הועמד על 12,000₪ ואם ננכה מסך זה את שנדרש לו לצרכיו שלו, בסך 4,000₪, יוותר בידיו סך של 8,000₪ ואם כן על המערער לשאת ב 8/10ממזונות הקטין ועל המשיבה לשאת ב2/10ממזונותיו.

המערער נדרש, אפוא לשאת בסך של 2,640₪ בחודש (3,300₪ *8/10) כאשר בפועל בשל חלוקת זמני השהות של הצדדים עם הקטין נושא המערער ב 5/14(חמישה ימים מתוך 14יום בהם לן הקטין אצל המערער) מצרכי הקטין בעת שהותו (3,300* 5/14). נותר לו, אפוא, להוסיף ולשלם לידיהמשיבה סך של כ – 1,462 ₪ (2640-1178) ובמעוגל יש להעמיד את חיובו על סך 1,500₪ לחודש כולל רכיב המדור וזאת החל מהגיעו של הקטין לגיל 6, היינו החל מחודש אוקטובר 2020. אנו סבורים כי סכום זה הוא ראוי אף בהינתן כלל הנסיבות האחרות באשר לאופן התנהלות הצדדים עם הקטין.

  1. 2 אם נבוא לסכם פרק זה – בכל הקשור למזונות הקטין אנו מורים כי קביעת בית משפט קמא תשונה ביחס לתקופה החל מחודש אוקטובר 2020שאז יועמד חיובו של המערער על סך 1,500₪ לחודש כולל רכיב המדור.

שאר קביעותיו של בית המשפט לעניין חיובי הצדדים במזונות הקטין (לרבות חלוקת ההוצאות הרפואיות והוצאות החינוך) יוותרו על כנן.

אחרות

  1. 3 לא מצאנו כל מקום לקבל את ערעורו של המערער על החלטות דיוניות

שונות שניתנו על ידי בית משפט קמא הן בכל הקשור לחקירת המומחה והעו”ס, והן בכל הקשור לחיובו של המערער בהוצאות משפט בגין דחיית בקשות שונות שהוגשו על ידו. החלטות אלו הן החלטות דיוניות המצויות בליבת שיקול הדעת הרחב הנתון בידי הערכאה הדיונית בעת ניהול ההליך לפניה ואין על ערכאת הערעור להתערב בכגון דא. בנדון לא מצאנו כי יש בהחלטות אלו משום חריג הנדרש להתערבותנו.

סוף דבר

  1. 3 וזה סיכומם של דברים –

א.  הערעור לעניין חלוקת זמני השהות נדחה. בכל הקשור להרחבת זמני השהות בעתיד יוכל המערער, ככל שאינו מעוניין במינוי רשויות הרווחה לעניין זה, לעתור לפני ערכאה קמא למינוי מומחה חיצוני שזהותו תקבע על ידי בית המשפט ובלבד שבשכר טרחת המומחה יישא המערער עצמו.

ב.  הערעור בכל הקשור לשיעור חיובו של המערער במזונות בנו הקטין יתקבל בחלקו אך ורק לעניין קביעת שיעור חיוב במזונות הקטין מהגיעו לגיל 6ואילך, היינו מחודש אוקטובר 2020, שאז יועמד שיעור חיובו של המערער על סך 1500₪ לחודש כולל רכיב המדור. שאר קביעות בית משפט קמא לעניין החיוב במזונות יוותרו על כנן.

ג.   לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות מקום שבו הערעור התקבל בחלקו בלבד, וכאשר אנו סבורים שאין מקום לפסוק הוצאות למערער אשר לא מצא לשלם מאומה עבור מזונות בנו הקטין עד כה, ואשר נדרשה פתיחת תיק הוצל”פ לצורך גביית חיובו זה. יש לשער כי למערער תיוותר יתרת חוב נכבדה בגין חוב מזונות העבר גם לאחר ההפחתה בחיוב שבוצעה בפסק דיננו זה.

ד.  ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.

ה.  הערובה ששולמה ע”י המערער בהליך זה תוחזר לידיו תוך 30יום ככל שלא תהא מניעה חוקית לעשות כן.

ניתן היום, ט’ ניסן תשפ”ב, 10אפריל 2022, בהעדר הצדדים.

 

גיא שני, שופט

 

ורדה פלאוט, שופטת
אב”ד

 

צבי ויצמן, שופט

 

 

 

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
עמ”ש 38131-07-21ל. נ’ א.
בפני כבוד השופטת ו. פלאוט, אב”ד
כבוד השופט צ. ויצמן
כבוד השופט ג. שני
מערער י. ל.
נגד
משיבה ש. א.

 

 

 

עורך דין עורכי דין » מאמרים » חישוב שיעור חיובו של אב שאינו מנצל את מלוא כושר השתכרותו במזונות ילדו (עמ”ש 38131-07-21)

עורכי דין מומלצים בתחום