2025 מדריך ייפוי כוח מתמשך | שאלות ותשובות מה זה ייפוי כוח מתמשך

מאז כניסת האפשרות לערוך ייפוי כוח מתמשך בשנת 2017, הופקדו בישראל למעלה מ־163,000 ייפויי כוח מתמשכים, מתוכם כ־6,882 כבר נכנסו לתוקף עקב איבוד כשרות מצד הממנה. לשם השוואה, בשנת 2017 הופקדו רק כ־500 מסמכים, ואילו בשנת 2023 לבדה הופקדו כבר 45,156 ייפויי כוח מתמשכים, גידול עצום המעיד על אימוץ הולך וגובר של הכלי הזה. משרד המשפטים אף דיווח כי מספר המפקידים השנתי גדל פי 10 בתוך שש שנים. במקביל, גם מספר ייפויי הכוח שנכנסו בפועל לתוקף עולה בהתמדה מדי שנה (למשל 2,561 מסמכים הופעלו בשנת 2023 לעומת 714 בלבד ב-2020). נתונים אלו פורסמו על ידי האפוטרופוס הכללי (משרד המשפטים) ומדגימים את חשיבותו הגוברת של הכלי בתכנון העתיד האישי.

הגדרה ומטרה: ייפוי כוח מתמשך (Enduring Power of Attorney, או בקיצור EPA) הוא מסמך משפטי המאפשר לכל אדם בגיר וכשיר למנות מראש מיופה כוח (אחד או יותר) שיקבל החלטות ויפעל בשמו בתחומים מוגדרים, במקרה שבעתיד אותו אדם לא יהיה מסוגל עוד לקבל החלטות בענייניו בעצמו. למעשה, זהו כלי תכנון מקדים שנועד להחליף את הצורך במינוי אפוטרופוס על ידי בית משפט, באמצעות כך שהאדם עצמו קובע מראש וכשהוא עדיין בכשירות, כיצד ועל ידי מי ינוהלו ענייניו אם יאבד את כשרותו המשפטית בעתיד. לא פעם מתארים ייפוי כוח מתמשך כ”צוואה בחיים”, כלומר, מסמך שנותן הנחיות ודגשים לחיים עצמם במקרה של אובדן יכולת, בדומה לאופן שבו צוואה רגילה נותנת הנחיות לגבי חלוקת רכוש לאחר המוות.

מטרתו המרכזית של ייפוי הכוח המתמשך היא שמירה על האוטונומיה והרצון החופשי של האדם. במקום שמנגנוני המדינה (כגון בתי המשפט והאפוטרופוס הכללי) ימנו אפוטרופוס ויקבעו מה טוב עבור אדם שאיבד כשירות, מאפשר ייפוי הכוח המתמשך לגשר על הפער הזה, האדם עצמו הוא שקובע מראש מיופי כוח שהוא סומך עליהם, ונותן להם הנחיות כיצד לפעול בהתאם לרצונותיו ולערכיו האישיים. כך ממשיך רצונו של הממנה להנחות את הטיפול בו ואת ניהול ענייניו, גם כאשר הוא כבר לא מסוגל להביע את רצונו בעצמו. כלי זה מבטיח כבוד, עצמאות מירבית ותכנון מוקדם ודינמי יותר, ללא צורך במעורבות שיפוטית שוטפת כאשר תגיע שעת הצורך.

בסיס חוקי: המקור החוקי לייפוי כוח מתמשך מצוי בתיקון מס’ 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב–1962, שנכנס לתוקף באוקטובר 2016 והוחל למעשה בשנת 2017. תיקון זה יצר פרק חדש בחוק המאפשר לכל אדם כשיר לערוך ייפוי כוח מתמשך כחלופה למינוי אפוטרופוס. בנוסף, הותקנו תקנות מפורטות (תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (ייפוי כוח מתמשך, הנחיות מקדימות וכו’) התשע”ז–2017) שמסדירות את אופן עריכת המסמך, הפקדתו והפעלתו. בכך חולל המחוקק מהפכה חשיבתית: מעבר מתפיסה שבה המדינה ובתי המשפט מתערבים ומחליטים עבור אדם שאיבד את כשירותו, לתפיסה המעצימה את זכותו של כל פרט לעצב את עתידו בעצמו ולהחליט מי ומה יטפל בו בעתיד, עם מינימום בירוקרטיה והתערבות חיצונית.

חשוב להדגיש: ייפוי כוח מתמשך אינו פוגע בזכויותיו של אדם כל עוד הוא כשיר. כל עוד הממנה מבין ויכול לקבל החלטות, מיופה הכוח לא מוסמך לפעול במקומו. רק כאשר הממנה יאבד את יכולתו להבין ולקבל החלטות בעניינים שהוגדרו, ייכנס המסמך לתוקף (כפי שיוסבר להלן). עד אז, ייפוי הכוח “רדום” אך שמור במאגר האפוטרופוס הכללי, והממנה רשאי לשנות את דעתו, לעדכן או לבטל אותו אם ירצה (זאת כמובן לפני אובדן הכשרות). כך מהווה ייפוי הכוח המתמשך רשת ביטחון עתידית, מעין פוליסת ביטוח משפטית, שבאה לידי שימוש רק אם ורק כאשר מצבו הקוגניטיבי או הנפשי של האדם יורד לשלב של חוסר יכולת.

ההבדל בין ייפוי כוח רגיל לייפוי כוח מתמשך

רבים מתבלבלים בין ייפוי כוח רגיל (כגון ייפוי כוח נוטריוני כללי) לבין ייפוי כוח מתמשך, אך מדובר בשתי ישויות משפטיות שונות מהותית. ההבדל המרכזי טמון במועד הכניסה לתוקף ובמשך התוקף של ייפוי הכוח:

• ייפוי כוח רגיל (Power of Attorney רגיל, לעיתים נערך בפני נוטריון לעניינים רחבים): מאפשר לאדם להסמיך אחר לפעול בשמו, אך רק כל עוד הממנה כשיר. ייפוי כוח נוטריוני כללי, למשל, מעניק למיופה כוח סמכות רחבה לפעול בענייניו של אדם (כגון מול בנקים, מוסדות וכד’), אבל תוקפו מוגבל, לרוב עד 10 שנים לכל היותר, ובכל מקרה ייפוי כוח רגיל מתבטל אוטומטית אם הממנה מאבד את כשירותו המשפטית. כלומר, אם אדם הופך ללא-כשיר (למשל עקב דמנציה מתקדמת, תרדמת, מחלה נפשית חריפה וכד’), ייפוי הכוח הרגיל אינו תקף עוד מאותו רגע. למעשה, ייפוי כוח “רגיל” נועד למצבים זמניים או מוגדרים בזמן כאשר הממנה עדיין צלול, כגון ייפוי כוח לביצוע עסקה מסוימת, טיפול עניין פיננסי בזמן נסיעה וכד’. הוא לא נועד ולא יכול להמשיך לפעול כשמצב הממנה מדרדר לחוסר מסוגלות.
• ייפוי כוח מתמשך (Continuing/Enduring Power of Attorney): לעומתו, נבנה במיוחד כדי להיכנס לתוקף בעת אובדן הכשירות של הממנה. ייפוי כוח מתמשך נשמר “בקנה” ויקבל תוקף משפטי רק ברגע שהממנה כבר לא מסוגל להבין בדבר (לפי התנאים שהוגדרו בו), ואז הוא למעשה ממשיך את כוחו של הממנה באופן רציף למרות אי-כשירותו. בזמן עריכת ייפוי הכוח המתמשך, הממנה עודנו כשיר ומקבל החלטות, אך הוא מכין כלי שייפעל בעתיד כאשר כבר לא יוכל. זהו ההבדל העיקרי: בעוד שייפוי כוח רגיל פוקע עם איבוד כשירות, ייפוי כוח מתמשך מתחיל לפעול רק אז.

בקצרה, ייפוי כוח רגיל מתאים למצבים קצרים וספציפיים כשהאדם עדיין בכשירות, ואילו ייפוי כוח מתמשך מיועד לתרחיש של חוסר כשירות עתידי, כדי למנוע את הצורך במינוי אפוטרופוס. בפועל, אדם שערך ייפוי כוח רגיל ומאבד את כשירותו, אותו ייפוי כוח בטל, ויש צורך לפנות לבית המשפט למנות לו אפוטרופוס (אלא אם כן דאג אותו אדם לערוך גם ייפוי כוח מתמשך מראש). למעשה, הייפוי הכוח המתמשך “תופס את מקומו” של האפוטרופוס: במקום שהמשפחה תרוץ לבית המשפט, המסמך שהוכן מראש נכנס לפעולה ומאפשר למיופה הכוח שנבחר לטפל בעניינים.

עוד כמה הבדלים מהותיים: ייפוי כוח רגיל ניתן לערוך לכל מטרה (ייפוי כוח ספציפי לעסקה, ייפוי כוח כללי לניהול חשבונות, וכו’) והוא לא דורש מעורבות של גורם ממשלתי, מספיק חתימת הממנה (ולעיתים אישור נוטריון במקרה של ייפוי כוח נוטריוני). לעומת זאת, ייפוי כוח מתמשך דורש עמידה בדרישות מיוחדות: הוא נערך על גבי טופס מקוון ייעודי, חייב אישור של עורך דין מוסמך מטעם האפוטרופוס הכללי, וחייב הפקדה במאגר משרד המשפטים כדי שיהיה בתוקף. למעשה, בלי הפקדה רשמית אצל האפוטרופוס הכללי, המסמך לא יקבל מעמד חוקי כייפוי כוח מתמשך תקף.

בנוסף, בייפוי כוח רגיל לא ניתן לקבוע הנחיות למקרה של חוסר כשירות, כי הוא כאמור לא מיועד לכך. אין בו מנגנון פנימי של הפעלה עתידית כי הוא פשוט פג תוקף. לעומת זאת, ייפוי כוח מתמשך כולל הנחיות מקדימות והגדרות תנאים להפעלה, שמאפשרים לממנה לקבוע מראש החלטות רצוניות לעתיד (למשל הנחיות טיפול רפואי, העדפות מגורים, מדיניות לגבי השקעות כספים וכו’, ראו בהמשך).

יתרון גדול נוסף של ייפוי כוח מתמשך הוא הימנעות מהתערבות שיפוטית שוטפת: בעוד שאפוטרופוס שממונה ע”י בית משפט כפוף לפיקוח מתמיד, הגשת דוחות שנתיים, קבלת אישורי בית משפט לפעולות רבות וכו’, מיופה כוח מתמשך אינו כפוף לפרוצדורות הכבדה הזו (פרט לאיזונים מסוימים שעליהם נפרט). בכך נמנעות מהמשפחה ביורוקרטיות ועיכובים רבים. ישראל היום דיווח שבאין ייפוי כוח מתמשך, משפחות רבות נאלצו לפנות לבית המשפט למינוי אפוטרופוס, הליך שעלול לגרור סכסוכים בין בני המשפחה ועלויות משפטיות גבוהות, ואילו ייפוי כוח מתמשך חוסך את ההליך הזה ומאפשר למשפחה לפעול באופן יעיל ופרטי יותר.

השורה התחתונה: לכל אדם בוגר מומלץ שיהיו שני סוגי ייפוי כוח לפי הצורך, ייפוי כוח רגיל (נוטריוני) לעניינים יומיומיים או עסקאות שוטפות כשהוא כשיר, ובתוספת ייפוי כוח מתמשך המתוכנן לעתיד. השילוב מבטיח כיסוי לכל מצב. ייפוי כוח מתמשך אינו מבטל ייפוי כוח רגיל שנערך למטרות אחרות בחיי היום-יום, אלא מהווה רשת ביטחון אם וכאשר יכולת קבלת ההחלטות תאבד.

להמחשה, נציג טבלה המסכמת את ההבדלים העיקריים:

כפי שעולה מהטבלה, ייפוי כוח מתמשך מהווה כלי משלים ולא תחליף לייפוי כוח רגיל. בעוד שייפוי כוח רגיל מטפל בצרכים השוטפים בזמן שהאדם צלול, ייפוי הכוח המתמשך “נכנס לתמונה” ברגעי משבר של אובדן צלילות, וכך מונע ואקום שלטוני ונותן מענה מיידי המבוסס על רצון האדם. זהו חלק חיוני מארגז הכלים המשפטי לתכנון החיים.

מי יכול לתת ייפוי כוח מתמשך

תנאי כשירות לממנה: רק אדם שעומד במספר תנאים רשאי לערוך ולחתום על ייפוי כוח מתמשך. הממנה חייב להיות בגיר (מעל גיל 18) ותושב ישראל ברוב המקרים, וחשוב מכל, הוא חייב להיות כשיר מבינה משפטית בעת החתימה. כשירות משפטית (Legal Capacity) משמעה שהאדם מבין את משמעות הפעולה, מטרתה ותוצאותיה. על עורך הדין המאשר את ייפוי הכוח לוודא ולהתרשם שהממנה אכן מבין היטב מה הוא חותם, שנותן את ההסכמה בחופשיות וללא לחץ או השפעה בלתי הוגנת, ושלא מדובר באדם במצוקה או חולשה שמישהו מנצל.

למעשה, כל אדם מעל 18 שמבין את משמעות ייפוי הכוח ואת השלכותיו יכול לתת ייפוי כוח מתמשך. החוק מדגיש את עניין ההבנה: גם אדם עם מוגבלות מסוימת יכול לערוך ייפוי כוח מתמשך, בתנאי שבהתאם למצבו ומגבלותיו הוא מסוגל להבין את טיב המסמך (גם אם בעזרת התאמות והסברים מיוחדים). לדוגמה, אדם כבד שמיעה יכול בעזרת מתורגמן להבין; אדם בעל לקות קוגניטיבית קלה יכול אולי להבין אם הדברים מוסברים לו בשפה פשוטה. אם האדם לא מסוגל בשום אופן להבין את משמעות ייפוי הכוח, הוא כבר אינו כשיר לעריכתו, ואז למעשה מאוחר מדי (ובמצב כזה הפתרון יהיה אפוטרופוס דרך בית משפט). משום כך מומלץ לא להמתין לרגע האחרון: עריכת ייפוי כוח מתמשך בעוד האדם צלול היא קריטית, שכן לאחר שמצבו יידרדר, כבר לא ניתן יהיה לערוך את המסמך. עורכת הדין מאיה רוטנברג מציינת במדריך שלה כי ישנם אנשים שדוחים את הכנת המסמך כי “אני עוד בריא, יש זמן”, אך זו טעות, הזמן הטוב ביותר הוא כשלראש עדיין כל היכולות לקבל החלטה. במקרה של אבחון ראשוני של מחלה כגון אלצהיימר בשלבים התחליים, כדאי למהר ולערוך ייפוי כוח מתמשך כל עוד האדם כשיר, ואף לצרף חוות דעת רפואית המעידה על כשירותו בעת החתימה (כדי למנוע טענה עתידית שלא הבין).

יש לציין שגם מי שמונה לו כבר אפוטרופוס או שיש עליו צו אפוטרופסות פעיל, לא יכול לערוך ייפוי כוח מתמשך, כי למעשה בית המשפט כבר קבע שאותו אדם אינו מסוגל לנהל ענייניו. לכן חשוב להקדים ולעשות זאת לפני שמגיעים למצב של אפוטרופסות. כמו כן, אדם שכבר ערך בעבר ייפוי כוח מתמשך וטרם ביטל אותו, ייתכן שלא יוכל לערוך חדש בלי לבטל את הקודם (כדי למנוע כפילות סותרת).

תפקיד עורך הדין: על פי החוק, ייפוי כוח מתמשך חייב להיערך ולהיות מאומת בפני עורך דין בעל הכשרה מיוחדת לנושא. עורך הדין משמש כמעין “שער” שמוודא שהממנה עומד בתנאי הכשירות, גיל, הבנה, רצון חופשי, ושתוכן המסמך תקין וחוקי. מוסמך ייפוי כוח מתמשך, מומחה בתחום, מסביר שעורך הדין חייב לוודא שהמסמך ניתן בהסכמה חופשית, ללא לחץ או ניצול, ושאתה (הממנה) מבין את כל משמעויותיו. לאחר שיחה והסברים, עורך הדין למעשה מאשר בחתימתו שהממנה כשיר. משרד המשפטים מקיים השתלמויות ותוכנית הכשרה מיוחדת לעורכי דין שמעוניינים להסמיך עצמם לעריכת ייפויי כוח מתמשכים, ורק הם רשאים לאשר מסמך כזה. בהמשך נתייחס לרשימת עורכי הדין המוסמכים.

מי שיכול לתת ייפוי כוח מתמשך הוא אדם בוגר, צלול בדעתו, ללא אפוטרופוס, שמסוגל לקבל החלטה שקולה למנות אחר לטפל בו בעתיד. החוק נועד לאפשר כמעט לכל אחד לתכנן את עתידו, למעט מי שאינם מסוגלים לכך (ושאותם יגן מנגנון האפוטרופסות הרגיל). אם אתם מתלבטים האם אתם או קרוביכם “כשירים” לערוך את המסמך, התייעצו עם עורך דין; במידת הצורך ניתן גם להצטייד במכתב מרופא המשפחה או מומחה פסיכוגריאטר המאשר שאתם מבינים את ההשלכות, כדי להסיר ספק.

למי מותר לשמש כמיופה כוח

ייפוי כוח מתמשך הוא אמירה של אמון, הממנה בוחר אדם או אנשים הקרובים אליו שהוא סומך עליהם. עם זאת, החוק מציב מספר מגבלות ותנאי סף על זהות מיופה הכוח, כדי למנוע מצבים של ניגוד עניינים או ניצול לרעה. באופן כללי, כל אדם פרטי (יחיד) מעל גיל 18 יכול לשמש מיופה כוח, כל עוד אין מניעה חוקית לגבי אותו אדם. התנאי החשוב הוא שמיופה הכוח יהיה “איש אמון” של הממנה, ולא גורם חיצוני עם אינטרס כספי מקצועי.

החוק אוסר למנות תאגידים כמיופי כוח, רק בני אדם בשר ודם יכולים. בנוסף, ישנן מגבלות הבאות:

• גיל וכשירות: מיופה הכוח חייב להיות בן 18 לפחות וכשיר משפטית בעצמו (כלומר לא אדם שמונה לו אפוטרופוס או שנקבע כי אינו מסוגל בעצמו). ברור שאי אפשר למנות מישהו שאינו כשיר לקבל החלטות עבור עצמו, קל וחומר עבור אחר.
• מספר מינויים מקסימלי: אדם יחיד יכול להיות מיופה כוח של עד שלושה ממנים לכל היותר, אלא אם כן מדובר בקרובי משפחה שלו. הגבלה זו נועדה למנוע מצב בו אדם אחד משמש “מיופה כוח סדרתי” להמון אנשים, מה שעלול להעיד על אינטרסים מקצועיים או ניצול. לדוגמה, עורך דין או רופא לא יוכלו לצבור עשרות מיופי כוח, כי החוק מגביל לשלושה (אם הם לא בני משפחה). קרוב משפחה, לעומת זאת, יכול באופן טבעי להיות מיופה כוח ליותר משלושה בני משפחתו (נניח אדם שהתמנה להורה, לדוד ולסב, מותר אם יש קרבה משפחתית).
• ניגוד עניינים מקצועי: בכדי להגן על הממנה, אסור למנות כמיופה כוח אדם שמספק לממנה שירות בתשלום בתחום מסוים. למשל, עו”ד שהכין את ייפוי הכוח לא יכול לשמש בו מיופה כוח (אלא אם הוא קרוב משפחה). כך גם כל בעל מקצוע אחר המטפל או נותן שירותים בתשלום לממנה, מטפל סיעודי בתשלום, רופא פרטי שלו, עובד סוציאלי שמטפל בו תמורת תשלום, בעל בית אבות בו הוא מתגורר בתשלום, וכו’, כולם מנועים מלהיות מיופי כוח (שוב, אלא אם הם קרובי משפחה). הרציונל ברור: למנוע מצב בו מי שמרוויח כסף מהמטופל יקבל גם כוח משפטי עליו, מה שיכול ליצור ניגוד עניינים (למשל בעל מוסד סיעודי שעלול לא לשחרר את הממנה מהמסגרת כדי לא לאבד הכנסה).
• פסולי דין ופושטי רגל: אדם שהוכרז פסול דין (כלומר שאינו כשיר משפטית) כמובן לא יכול להתמנות. גם מי שהוכרז כפושט רגל שטרם הופטר, מנוע מלשמש מיופה כוח בענייני רכוש (כדי שלא ינהל כספי אחרים בעוד הוא עצמו תחת הגבלות). אם הוכרז אדם כחייב מוגבל באמצעים בהוצאה לפועל או נאסר עליו לצאת מהארץ וכד’, אין מניעה אוטומטית בחוק למנותו, אך ייתכן שזה שיקול עבור הממנה (אמינותו, זמינותו).
• ריבוי תפקידים משפטיים: החוק מונע מצב בו אדם כבר משמש כאפוטרופוס של הממנה או כמיופה כוח עבור יותר משניים אחרים ללא קרבה, לא יוכל להתמנות. אולם, לעיתים אדם הוא גם אפוטרופוס של מישהו וגם רוצים למנותו כמיופה כוח של אחר, יש צורך לבחון כל מקרה, אך העיקרון הוא למנוע עומס ותפקידים חופפים מדי.

חשוב לציין: מיופה הכוח חייב להסכים מראש למינוי. לא ניתן “להפתיע” אדם בכך שמינית אותו, הוא חייב לחתום על הצהרת הסכמה לתפקיד, לאחר שעורך הדין הסביר לו את חובותיו ואת מהות האחריות. בפועל, במסמך ייפוי הכוח המתמשך מצורפת הצהרה חתומה של מיופה הכוח, שבה הוא מאשר שקרא את המסמך, הבין את חובותיו והסכים לשמש בתפקיד. בלי הסכמה כזו, המינוי אינו תקף. לכן, תמיד צריך לוודא שמיופה הכוח המיועד אכן מוכן ורוצה לקחת על עצמו את האחריות כאשר השעה תגיע.

כמעט כל אדם מהימן יכול להתמנות, במיוחד בני משפחה או חברים קרובים שהם הבחירה הטבעית. אכן, במרבית המקרים מיופי הכוח הם בני משפחה מדרגה ראשונה, בן/בת זוג, ילדים בוגרים, אחים, וכדומה. החוק רק מנסה למנוע מצבים חריגים של ניצול: שאנשים זרים בעלי אינטרס או ארגונים לא ישתלטו על ענייניו של אדם. ההמלצה היא למנות אדם קרוב, אחראי ואמין, שמסכים לכך בלב שלם, ושאין לו אינטרס נוגד (למשל לא מישהו שחייב לכם כסף, לא מי שעלול ליהנות ממותכם באופן ישיר וכו’).

יצוין שחברה מסחרית או עמותה לא יכולים להיות מיופה כוח, רק פרטנים. לכן לא ניתן למנות, לדוגמה, משרד עורכי דין כגוף; אפשר למנות עו”ד ספציפי (כל עוד אינו עורך המסמך ואינו בניגוד עניינים). כמו כן, מומלץ מאוד לחשוב על מינוי מיופה כוח חליפי, כפי שיוסבר בהמשך, למקרה שמיופה הכוח העיקרי לא יוכל לפעול.

סוגי העניינים שניתן להסדיר בייפוי כוח מתמשך

ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך גמיש להפליא, הוא יכול להכיל הוראות בנוגע לכל תחומי החיים כמעט, בהתאם לרצון הממנה. החוק מחלק את העניינים שניתן לכלול לשלושה סוגים עיקריים: (1) עניינים אישיים, (2) עניינים רפואיים, ו(3) ענייני רכוש. הממנה רשאי לכלול את כולם או חלקם לפי בחירתו, כלומר, ניתן לעשות ייפוי כוח מתמשך מקיף לכל התחומים, או להגביל אותו לתחום מסוים בלבד (למשל רק ענייני רכוש, או רק עניינים רפואיים). חשוב להבין שכל תחום שיופיע במסמך, מיופה הכוח מוסמך בו כשהמסמך יופעל; תחום שלא צויין, אינו בסמכותו.

להלן פירוט הסוגים:

• עניינים אישיים (Personal Matters): תחום רחב המתייחס לרווחתו האישית של הממנה, צרכיו היומיומיים, מקום מגוריו, טיפול גופני ונפשי בו, ורווחתו החברתית. זה כולל החלטות כמו איפה יגור (בבית, אצל בן משפחה, בדיור מוגן, במוסד סיעודי), מי יטפל בו פיזית, מה יאכל וילבש, אילו פעילויות יעשה, כיצד יתנהלו חייו החברתיים וכד’. גם נושאים נפשיים נכללים, למשל בחירת מטפל נפשי, הסכמה לטיפולים נפשיים לא פולשניים וכו’. עניינים אישיים יכולים לכלול גם עניינים רפואיים, או שהרפואיים יופרדו, לפי החלטת הממנה (ראו סעיף הבא). בפשטות, בעניינים אישיים נכנס כל מה שנוגע לאדם כפרט בחיי היום-יום וברווחתו שאינו נכס או כסף.
• עניינים רפואיים (Medical Matters): החלטות רפואיות לגבי הממנה: בחירת רופאים או מטפלים, הסכמה לבדיקות, טיפולים וניתוחים, קבלת החלטות לגבי תרופות, ניתוחים, שיקום רפואי, טיפולי פיזיותרפיה, סיעוד, וכדומה. למעשה זה תת-קטגוריה של עניינים אישיים, אך בשל חשיבותה הרבה, רבים מייחדים אותה. הממנה יכול לבחור לערוך ייפוי כוח מתמשך רפואי בלבד, כלומר להגביל את ייפוי הכוח רק לענייני בריאות, אם רצונו בכך. (ישנה גם אפשרות אחרת: עריכת ייפוי כוח רפואי נפרד שאינו במסגרת ייפוי כוח מתמשך, נדון בכך בהמשך תחת ההבדל בין ייפוי כוח רפואי לייפוי כוח מתמשך כולל). שימו לב שייפוי כוח מתמשך רפואי כולל החלטות בריאותיות שוטפות, אך לא כולל החלטות לפי חוק החולה הנוטה למות (סוף חיים), נושא זה דורש מסמך נפרד, כפי שנסביר בהמשך.
• ענייני רכוש (Property/Financial Matters): כל מה שקשור לכספים, נכסים והתחייבויות של הממנה. זה תחום רחב מאוד, כולל ניהול חשבונות בנק, תשלום חשבונות והוצאות, טיפול בפנסיות ובקצבאות, ניהול נכסי נדל”ן (השכרה, מכירה, תחזוקה), טיפול בעסקים של הממנה, השקעות כספים, מתן הלוואות או תרומות בשמו, גביית חובות וחלוקת כספו על פי צרכיו, וכן התמודדות עם מוסדות כספיים (בנקים, ביטוח לאומי, חברות ביטוח, מס הכנסה וכו’). ענייני רכוש דורשים אחריות גדולה, שכן מיופה הכוח יוכל לגשת לכספי הממנה ולפעול בהם במסגרת ההנחיות. חשוב: ניתן במסגרת המסמך לצמצם סמכויות רכושיות או לקבוע הגבלות (למשל: “מיופה הכוח רשאי לשלם מחשבון הבנק רק לצרכים רפואיים וסיעודיים שלי, ולא למכור נכסים בלי אישור בני המשפחה”). כמו כן, ישנן פעולות רכושיות מסוימות שדורשות אזכור מפורש או אישור מיוחד, עליהן נפרט בהמשך (למשל מתנות, הלוואות גבוהות, עסקאות מקרקעין משמעותיות וכו’). באופן כללי, אם העניינים הרכושיים הם חלק מייפוי הכוח, הוא יהיה מקיף יותר ודורש אמון רב ביכולת מיופה הכוח לטפל בניהול הכלכלי בתבונה.

הממנה יכול לבחור לכלול כל שילוב: יש אנשים שבוחרים למנות מיופה כוח רק לענייני רכוש (ולא נוגעים בנושאים האישיים/רפואיים), ולהפך, יש המגבילים את המסמך לעניינים אישיים ורפואיים בלבד ומוציאים ממנו רכוש (למשל אם רוצים שאותו מיופה כוח לא ינהל כסף). ויש כמובן רבים שעושים ייפוי כוח מתמשך כולל, מכסים את כל התחומים במכה אחת. הבחירה תלויה בנסיבות: אם יש למשל בן משפחה אחד שמומחה בענייני כספים ואחר שמיטיב בטיפול רפואי, ייתכן שיחלקו את התפקידים (עוד על מינוי כמה מיופי כוח, בהמשך).

חשוב להבין שגם אם ייפוי הכוח מקיף את כל התחומים, הוא יופעל רק לגבי התחומים שבהם האדם איבד כשירות. למשל, אדם קבע ייפוי כוח לכל ענייניו האישיים והרכושיים. אם בעתיד ייאבד כשרותו רק מבחינה קוגניטיבית אך פיזית יהיה בריא, יופעלו סמכויות בכל התחומים. אבל אם למשל מאבד את היכולת לטפל בענייניו הכספיים (מחמת בלבול) אך עדיין מסוגל לקבל החלטות פשוטות לגבי חייו היומיומיים, אפשרי שהייפוי כוח יופעל בעיקר ברכוש, בעוד בעניינים האישיים ימשיך הממנה להחליט כמידת יכולתו. בפועל, לרוב כאשר יש אובדן כשרות קוגניטיבי הוא משפיע על כל התחומים, אך הטכניקה קיימת.

ייפוי כוח מתמשך יכול להסדיר כמעט את כל ממדי חיי האדם, בריאות, רווחה אישית, וכספים/נכסים. זו אחת מעוצמותיו: הוא מאפשר ראייה הוליסטית ותכנון כולל, תחת קורת גג משפטית אחת. כמובן, הממנה רשאי להחליט להת聚 רק בתחום אחד אם נוח לו כך. בהמשך נרחיב על מה כולל כל תחום בפירוט ודוגמאות.

ייפוי כוח מתמשך בעניינים אישיים

עניינים אישיים (Personal matters) במסגרת ייפוי כוח מתמשך כוללים, כאמור, את כל ההיבטים הנוגעים לחיי היומיום ורווחת הממנה. זהו התחום האנושי ביותר, שבו מיופה הכוח דואג לאדם עצמו, ולא רק לכספו. כמה דוגמאות מהותיות לעניינים אישיים שניתן, וכדאי, להתייחס אליהם בייפוי הכוח:

• מגורים וסידור חיים: החלטה איפה ואיך הממנה יחיה אם לא יוכל עוד להחליט. למשל: הממנה יכול לקבוע שברצונו להמשיך לגור בביתו כל עוד אפשר, ולהעסיק מטפל/ת בבית, ורק אם מצבו יורע מאוד, לעבור לבית אבות סיעודי. הוא יכול להגדיר הנחיה כמו “לא להסכים להעברה למוסד סיעודי אלא אם שני רופאים ימליצו שאין ברירה”. או לקבוע שאם יידרש מעבר, שיעדיפו מוסד מסוים או עיר מסוימת. ההנחיות הללו חשובות כי בני המשפחה לעיתים חלוקים, אחד חושב שעדיף בית אבות, אחר רוצה בבית, אם הממנה הביע רצונו, זה יכוון את מיופה הכוח בקבלת ההחלטה.
• טיפול יומיומי ואישי: למשל, בחירת זהות המטפל הסיעודי או הדרישות ממנו. אדם יכול לציין שהוא מעדיף מטפל ממין מסוים (גבר/אישה) מסיבות צניעות, או דובר שפה מסוימת, או מטפל פרטי לעומת בדיור מוגן. הוא יכול לבקש לשמור על שגרת חיים מסוימת, שעות שינה, תחביבים. דוגמה: הממנה אוהב כל בוקר ללכת לבית קפה, הוא יכול לכתוב למיופה הכוח לדאוג שגם כשמצבו יורע, יימצא מלווה שיוציא אותו לטיול יומי כי זה משפר את מצב רוחו. או: “לוודא שתמיד יהיה בבית נגן מוזיקה עם שירי ארץ ישראל שאני אוהב”. אלו דוגמאות שמופיעות בפועל בהנחיות אישיות שאנשים מוסיפים.
• עניינים חברתיים ומשפחתיים: מיופה הכוח גם יטפל בממשקי הממנה עם סביבה. למשל, לוודא שהממנה יוכל להמשיך לראות חברים ומשפחה. אם יש צורך, להסיע אותו לאירועים משפחתיים, להזמין נכדים לביקור קבוע, וכדומה. אפשר לכלול בקשות כמו: “בימי שישי לקחת אותי לארוחת ערב אצל בתי רחל”. או “אם מצבי ידרדר, בבקשה לערוך לי מסיבת יום הולדת גם אם לא אבין, כדי לשמח אותי ואת המשפחה”. אלה אולי נראות קטנות, אבל הן חלק מרווחת החיים.
• טיפול נפשי ורוחני: החלטות לגבי ליווי רגשי, פסיכולוגי או רוחני. למשל, אדם דתי יכול לכתוב שרצונו שיבקר אותו רב כדי לסעוד אותו רוחנית. אדם אחר יכול לבקש שמיופה הכוח ידאג לו לתמיכה נפשית, מטפל רגשי, קבוצת תמיכה למוגבלים וכו’, אם יזדקק.

היקף הסמכות: מיופה כוח לעניינים אישיים רשאי למעשה לקבל כל החלטה שהאדם עצמו היה רשאי להחליט בענייני יומיום. עם זאת, החוק אוסר על מיופה כוח לקבל החלטות אישיות מסוימות שלגביהן נדרשת תמיד הכרעת האדם עצמו. למשל, אי אפשר לייפות כוחו של אדם לתת גט בשמו, מתן גט חייב להיעשות באופן אישי. כך גם המרת דת, החלטה אישית שאינה עוברת בהרשאה. השתתפות בבחירות, מיופה כוח לא יכול להצביע בקלפי במקום הממנה (זכות הצבעה היא אישית בלבד). כלומר, בעניינים שהם ביטוי של רצון אישי “מצפוני” או סטטוטורי, זה מחוץ לסמכות מיופה הכוח.

בעניינים אישיים חשוב מאוד שהממנה ינצל את ההזדמנות וייתן הנחיות מפורשות ככל האפשר. אמנם אפשר להשאיר שיקול דעת מלא למיופה הכוח (“שיעשה מה שטוב בעיניו עבורי”), אך גם מיופה כוח בעל כוונות טובות יכול להתחבט מה באמת הממנה היה רוצה. לכן רצוי לפרט רצונות: סוג סיעוד מועדף, אנשים ספציפיים שרוצים שישמרו איתם על קשר, פעילויות שאין רצון שייעשו (למשל “לא לאשפז אותי במחלקה פסיכogeriatric בלי להתייעץ עם בני”), וכן הלאה.

חשוב להדגיש: גם לאחר כניסת ייפוי הכוח לתוקף, אם הממנה עוד מסוגל להביע רצון כלשהו בעניינים אישיים, יש לכבד את רצונו העדכני. למשל, ייתכן שבמסמך הממנה כתב שברצונו שיגור בביתו, אבל בפועל לאחר שאיבד כשירות הוא מביע התנגדות לנוכחות מטפל צמוד בבית. אם הוא עדיין מבין חלקית ומביע התנגדות, מיופה הכוח לא יוכל לכפות עליו טיפול, אלא יצטרך לפנות אולי לבית המשפט או למצוא פיתרון (כמו מטפל שגר סמוך). החוק בעצם אומר: ההנחיות המקדימות הן כלי עזר, אבל הן לא יכולות לגבור על רצון עדכני של האדם בזמן אמת, אם הוא עדיין מסוגל לבטא רצון כזה. לכן, מיופה כוח טוב ינסה לשתף את הממנה בקבלת החלטות עד כמה שניתן, גם אם חוקית כבר אינו חייב. מדובר כאן בעיקר בהחלטות אישיות מהותיות, למשל, החוק קובע שבעניין אשפוז פסיכיאטרי בכפייה: אם הממנה בשעת הצורך מתנגד, אזי גם אם הסכים לכך מראש, לא ניתן לאשפזו בכוח רק על סמך ייפוי הכוח, אלא אם נערך מסמך מיוחד בפני פסיכיאטר מראש (נגיע לכך).

ייפוי כוח מתמשך בעניינים אישיים נותן לממנה שליטה על איכות חייו העתידית. זה מאפשר לו להמשיך “לדבר” ולכוון את קרוביו גם כשלא יוכל ממש, ולמיופה הכוח, לפעול בביטחון שהוא עושה את הטוב לפי רצון הממנה. מומלץ לחשוב היטב מהם הדברים שחשובים לכם ברמת החיים האישית, ולציין אותם במסמך. כך תימנעו ממצבים של חוסר ודאות למיופה הכוח, ותגבירו הסיכוי שחייכם יתנהלו בעתיד ככל האפשר בצלמך ובדמותך.

ייפוי כוח מתמשך בעניינים רפואיים

עניינים רפואיים במסגרת ייפוי כוח מתמשך הם קטגוריה ספציפית ומרכזית, שכן החלטות בריאותיות הן לעיתים קרובות גורליות ודחופות. ייפוי הכוח המתמשך מאפשר לאדם לקבוע מראש מי יקבל עבורו החלטות רפואיות במקרה שלא יוכל להבינן, וכן לתת הנחיות על הטיפול הרפואי הרצוי. תחום זה חופף כאמור לעניינים האישיים, אך בשל הייחודיות שלו, נדון בו בנפרד:

ראשית, נזכיר שאפשר לערוך ייפוי כוח מתמשך רפואי בלבד, כלומר, אם אדם מעוניין אך ורק לקבוע מיופה כוח להחלטות רפואיות (ולא לטפל ברכושו או בענייניו האישיים האחרים), הוא רשאי לעשות זאת. הדבר נעשה או באמצעות מילוי חלק הרפואי במסמך ייפוי כוח מתמשך רגיל, או לחלופין קיימת אופציה נוספת: מילוי טופס ייפוי כוח לעניינים רפואיים (טופס ד’) בנפרד. טופס זה הוא למעשה ייפוי כוח מתמשך מצומצם לענייני בריאות בלבד, והוא מופקד אף הוא אצל האפוטרופוס הכללי (ודורש עורך דין מוסמך לעריכת ייפוי כוח מתמשך). הוא מקנה למיופה הכוח אותן סמכויות רפואיות כמו במסגרת מסמך כולל, אבל מוגבל לנושא הבריאות. זה מתאים למשל למי שרוצה שעורך דין יטפל בכספיו (באמצעות ייפוי כוח רגיל/נוטריוני שוטף), אבל מעדיף למנות את בנו/בתו כמיופה כוח רק בהחלטות רפואיות לעתיד.

כעת למהות: מיופה כוח רפואי יוכל לקבל עבור הממנה את כל סוגי ההחלטות הרפואיות שהאדם עצמו היה מוסמך לקבל. לדוגמה: הסכמה או סירוב לניתוח, בחירת טיפול תרופתי מבין חלופות, החלטה על אשפוז בבית חולים או שחרור ממנו, בחירת מוסד שיקומי לאחר ניתוח, החלטות על טיפול פליאטיבי (להקלת סבל) אם המצב קשה, אישור או דחייה של טיפולים פולשניים ועוד. מיופה הכוח צפוי לעמוד מול רופאים וצוותים רפואיים ו”לתת את החתימה” במקום המטופל. בישראל, כאשר חולה אינו כשיר לתת הסכמה מדעת לטיפול, פונים לקרוביו; באמצעות ייפוי כוח מתמשך, ההליך מוסדר וברור מי מוסמך. בתי החולים ומוסדות הרפואה בישראל מחויבים לכבד מיופה כוח רפואי הפועל במסגרת סמכותו, לאחר הצגת עותק ייפוי הכוח שנכנס לתוקף.

עם זאת, גם כאן יש גבולות חוקיים לסמכות מיופה הכוח:

• חוק החולה הנוטה למות: ייפוי כוח מתמשך אינו תחליף למסמך הנחיות לפי חוק החולה הנוטה למות, תשס”ו–2005 (החוק המסדיר החלטות סוף-חיים כמו החייאה, הנשמה, הזנה מלאכותית וכו’ לחולים סופניים). כלומר, מיופה הכוח אינו יכול, באמצעות ייפוי הכוח המתמשך, לקבל החלטות לגבי פעולות רפואיות הנוגעות להארכת חיים במצב סוף-חיים. החוק דורש לכך הליך נפרד: אם אדם רוצה לקבוע הנחיות או מיופה כוח במיוחד לענייני סוף-חיים, עליו למלא טפסים ייעודיים של משרד הבריאות (קיימים שני מסמכים: הנחיות רפואיות מקדימות + מינוי מיופה כוח לפי החוק הנ”ל, המכונים “צוואה בחיים” לעיתים). אלו דורשים חתימת 2 עדים או רופא, ומופקדים במשרד הבריאות. דוגמה: אדם רוצה לוודא שלא יאריכו את חייו בהנשמה מלאכותית אם יהיה חולה סופני. אין די בייפוי כוח מתמשך רגיל, עליו לערוך גם מסמך לפי חוק החולה הנוטה למות. מידע על כך ניתן לקבל בקופות החולים ובאתר משרד הבריאות. עורכי דין רבים מסייעים ללקוחות בעריכת שני המסמכים, גם ייפוי כוח מתמשך וגם “צוואה בחיים” רפואית, כדי לכסות את כל התרחישים.
• אשפוז פסיכיאטרי בכפייה: נושא ייחודי, החוק קובע שאם ייפוי הכוח כולל סמכות להסכים לאשפוז פסיכיאטרי על אף התנגדות הממנה בזמן אמת, נדרשת פרוצדורה מחמירה: ייפוי הכוח צריך היה להיחתם בפני פסיכיאטר בנוסף לעורך הדין. הפסיכיאטר צריך בעת החתימה להסביר לממנה את המשמעות של מתן כוח לאשפוזו בכפייה למרות התנגדותו, ולהתרשם שהוא מבין ומסכים לכך מרצון חופשי. רק אם המסמך נערך כך, במקרה של צורך באשפוז פסיכיאטרי והמטופל מתנגד, מיופה הכוח כן יוכל לאשפז אותו בהסכמה שניתנה מראש (ותהיה תקפה לאשפוז עד 48 שעות, או עד שהאדם מסוגל לחזור ולהסכים בעצמו, המוקדם). אם לא בוצעה פרוצדורה כזו מראש, לא ניתן לכפות טיפול פסיכיאטרי על אדם מתנגד רק מתוקף ייפוי הכוח הרגיל. במקרה כזה, יידרש הליך לפי חוק טיפול בחולי נפש, כמו לכל אדם.
• פעולות חריגות ברכוש המשפיעות רפואית: אמנם זה לא “רפואי” טהור, אבל נושק, למשל הסכמה להשתתף בניסוי רפואי, תרומת איבר מן החי, תרומת זרע/ביציות, וכדומה. חלק מפעולות אלה בכלל אסורות באין יכולת לתת הסכמה אישית. ככלל, מיופה כוח לא יוכל למשל להחליט על תרומת איבר של הממנה בחייו, זה לא בסמכותו (דבר כזה דורש החלטות רפואיות-משפטיות פרטניות).

הנחיות רפואיות מקדימות: מאוד מומלץ שהממנה יתן הנחיות ברורות ככל האפשר לגבי הטיפול הרפואי בו. דוגמאות נפוצות להנחיות במסגרת העניינים הרפואיים בייפוי כוח מתמשך:

• אילו טיפולים הוא רוצה לקבל אם יידרש (למשל “אני מעוניין לקבל כל טיפול שיכול להאריך את חיי, גם במחיר סבל” או להפך “אני מבקש טיפול שייתן לי איכות חיים על פני אורך, ומעדיף להימנע מהחייאות רבות בכל מחיר”).
• בחירת בית חולים או רופא: יוכל לציין העדפה, למשל “אם אצטרך אשפוז, אני מעדיף בביה”ח הדסה עין כרם בירושלים” (אולי כי יש שם תיק רפואי או קרובי משפחה בסביבה).
• טיפולי שיניים וראייה: לעיתים נשכחים, אך חשובים מאוד לרווחת האדם, אפשר להנחות האם לרוץ לטפל בבעיות שיניים (למשל, “אם אהיה במצב סיעודי ולא אוכל לשתף פעולה, איני רוצה שיענו אותי בטיפולי שיניים פולשניים אלא רק לתת משככי כאבים”).
• תרופות פסיכיאטריות: אם יש גישה מסוימת, למשל אדם שאינו רוצה לקבל תרופות הרגעה חזקות אלא כמוצא אחרון, יציין זאת.

עוד הדגשה: מיופה הכוח מחויב תמיד לפעול לפי טובת הממנה ובהתאם לרצונו. לכן, אם ניתנו הנחיות רפואיות במסמך, עליו לכבדן. אם לא ניתנו הנחיות, הוא אמור לפעול כפי שהוא מאמין שהממנה היה רוצה (מה שנקרא בעגה המקצועית “עקרון תחליף השיפוט הסובייקטיבי”). במקרה של ספק, כמובן מנסים להיוועץ במשפחה או ברופאים. אם מתעורר מצב של התנגשות רצונות, למשל, ההנחיה שנתן הממנה אינה אפשרית לביצוע או בלתי חוקית או עלולה לגרום נזק חמור לממנה, אז מיופה הכוח חייב לפנות לבית המשפט לקבל הוראות. לדוגמה, אם אדם כתב “אני לא רוצה שיינתחו אותי בשום מצב” אבל נוצר מצב שיש צורך בניתוח דחוף מציל חיים, ייתכן שבית המשפט יתערב ויאשר לנתח למרות ההנחיה, שכן אי-ניתוח יסכן חייו. לשמחתנו, מקרים כאלה נדירים כאשר ההנחיות מנוסחות באופן הגיוני.

תיאום עם מסמכים רפואיים אחרים: כפי שציינו, ייפוי כוח מתמשך רפואי מכסה כמעט הכל למעט נושא סוף החיים. לכן מי שמבקש לכסות גם את סוגיית ההנשמה/החייאה וכו’ בסוף הדרך, כדאי שיערוך מסמך הנחיות רפואיות לפי חוק החולה הנוטה למות. ניתן למלא טופס מקוצר (מסמך 3) או מלא (מסמך 4) לפי הנהלים. מסמכים אלה מופקדים במאגר משרד הבריאות, וניתן גם למנות בהם מיופה כוח לענייני סוף-חיים (זה בנפרד מייפוי הכוח המתמשך ה”רגיל”). למשל: גב’ לוי ערכה ייפוי כוח מתמשך הממנה את בעלה לקבל החלטות בכל ענייניה, כולל רפואיים, אך היא גם מילאה טופס הנחיות רפואיות בו כתבה שאם תהיה חולה סופנית ללא סיכוי, אינה רוצה טיפול להארכת חיים. שילוב המסמכים מבטיח שבעלה כממנה יהיה מוסמך לפעול בשבילה, והרופאים גם ידעו במפורש מה היא רוצה לגבי הארכת חיים.

ייפוי כוח רפואי הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בייפוי הכוח המתמשך. הוא מאפשר לכם לבחור אדם שאתם בוטחים בו שידאג לבריאותכם כשתהיו פגיעים, וגם להכווין אותו ואת הרופאים לגבי טיפול בכם. בסיטואציות רפואיות קשות, פעמים רבות בני משפחה נותרים חסרי אונים מול החלטות, אולם כאשר קיים ייפוי כוח מתמשך, יש כתובת מוסמכת (מיופה הכוח) שיכול לדבר בשם המטופל, והרופאים יודעים אל מי לפנות. הדבר מעניק שקט נפשי למטופל ולמשפחתו בידיעה שמכבדים את רצונו הרפואי.

ייפוי כוח מתמשך בעניינים רכושיים

ענייני רכוש (Property/Financial matters) במסגרת ייפוי כוח מתמשך מכסים את כל ההיבטים הפיננסיים והקנייניים של חייו של הממנה: כספים, חשבונות בנק, נכסי נדל”ן, השקעות, חובות וזכויות כספיות, עסק ועוד. כאשר ממנים מיופה כוח לעניינים רכושיים, למעשה נותנים בידיו את המפתחות לניהול העושר וההתחייבויות של הממנה, כדי שימשיכו להתנהל כסדרם ולמען טובתו של הממנה.

מה בדיוק בסמכות מיופה הכוח הרכושי? באופן כללי, הוא מוסמך לבצע כל פעולה כספית או משפטית שהממנה עצמו היה יכול לבצע, במסגרת העניינים שנכללו בייפוי הכוח. למשל: למשוך כסף מחשבונות הבנק של הממנה כדי לשלם עבור הטיפול בו, לנהל משא ומתן עם בנק לגבי הלוואות, לשלם שכר דירה או משכנתה, למכור רכוש (רכב, דירה) אם צריך מימון לטיפול, להשקיע את כספי הממנה באפיקים שונים, להגיש דו”חות מס ולהתנהל מול רשויות (מס הכנסה, ביטוח לאומי), וכן להמשיך ולקיים כל התחייבות פיננסית של הממנה (כגון תשלום עבור עובדים או ספקים אם יש עסק בבעלותו).

חשיבות הניהול הפיננסי: אנשים רבים צוברים במהלך חייהם נכסים וחסכונות שנועדו לשמש אותם בזקנתם. אך ללא ייפוי כוח מתמשך, כאשר אדם נהיה לא-כשיר, לעיתים קופאים נכסיו, בני המשפחה אינם יכולים למשל לממש פיקדון בבנק כדי לשלם לבית אבות, משום שהבנק דורש ייפוי כוח או צו אפוטרופסות; חשבונות עלולים להישאר ללא תשלום, מה שמוביל לקנסות; השקעות עלולות לרדת לטמיון כי אין מי שיטפל. ייפוי כוח מתמשך רכושי מונע מצב של שיתוק פיננסי: מיופה הכוח יכול מיידית עם כניסת המסמך לתוקף להיכנס לנעלי הממנה בניהול כספיו. הוא יכול, לדוגמה, להוציא כסף לשלם עבור מטפלים, להעביר דירה על שמו של ילד אם זה תוכנן (כדי אולי לחסוך מס), או פשוט להמשיך לנהל את העסק של הממנה ולמנוע את קריסתו. במובן זה, זהו כלי קריטי לניהול סיכונים כלכליים, המשכיות עסקית ופיננסית גם בתקופת משבר רפואי.

עם זאת, בגלל הרגישות הרבה, החוק והתקנות מציבים איזונים ובלמים בתחום הרכוש, כדי למנוע ניצול לרעה. הנה כמה מגבלות עיקריות על סמכויות מיופה כוח ברכוש (על פי חוק ותקנות הכשרות המשפטית):

• פעולות הדורשות אזכור מפורש במסמך: יש פעולות שמיופה כוח רשאי לבצע רק אם נתתם לו הרשאה מפורשת לכך בטקסט ייפוי הכוח. אם לא הזכרתם, הוא לא יוכל לעשותן, אפילו אם הן בתחום הכללי. לפי התקנות, דוגמאות הן:
  • פעולות במוצרים פנסיוניים, למשל מעבר בין קרנות פנסיה, שינוי מסלולי השקעה בפנסיה. למרות זאת, מותר למיופה הכוח גם בלי אזכור לבצע דברים שגרתיים כמו משיכת כספים מקרן השתלמות או הגשת בקשה לקצבת פנסיה בשם הממנה. אבל מעבר בין מסלולים, רק אם כתבתם במפורש שמותר.
  • מתן הסכמה לבדיקה או טיפול פסיכיאטרי, למעשה זה עניין רפואי, וכבר הזכרנו: להסכים לאשפוז פסיכיאטרי למרות התנגדות דורש סעיף מפורש וגם חתימה בפני פסיכיאטר.
  • תרומות כספיות, מיופה כוח לא יכול לתרום מכספיכם אלא אם כן ציינתם שמותר לו. גם אז, מוגדרת תקרה: ללא בית משפט מותר לתרום עד סכום מצטבר של 100,000 ₪ ולמי שצויין במפורש במסמך. אם רוצים לאפשר תרומות גדולות יותר, כנראה נדרשת פנייה לבית משפט בעת הצורך.
  • מתנות, נתינת מתנות “לא נהוגות” (מעבר למתנות קטנות שחלק משגרת החיים) טעונה אישור מפורש. שוב ישנה תקרת 100,000 ₪ מצטבר, ולמוטבים שצוינו מראש במסמך ובסכום שנקבע. למשל, אם סבא רוצה לאפשר למיופה הכוח (בנו) לתת מתנות חתונה לנכדים גם אחרי שלא יהיה כשיר, הוא צריך לציין את זה, אחרת מיופה הכוח לא יוכל להעביר מתנה מעבר לסכום סמלי.
  • הלוואות, בדומה, נתינת הלוואות בשם הממנה מוגבלת לסך 100,000 ₪ במצטבר וגם רק למי שצויין מפורש.
  • עסקאות ופעולות גדולות: התקנות קובעות שפעולה משפטית או מספר פעולות קשורות בערך כולל מעל 100,000 ₪ ועד 500,000 ₪ מחייבות גם הן אזכור מפורש בייפוי הכוח. כלומר, אם למיופה הכוח יהיה צורך למכור דירה בשווי חצי מיליון ₪, צריך שייפוי הכוח יתיר מפורשות פעולות עד סכום זה.
• פעולות שאסור לבצע בכלל במסגרת ייפוי כוח מתמשך: החוק מונה פעולות שאפילו אם תנסו לכלול בייפוי הכוח, לא יהיה לזה תוקף. בין אלו:
  • פעולות שהחוק דורש ביצוע אישי של האדם עצמו, כמו שהזכרנו: מתן גט, המרת דת, הצבעה בבחירות, מסירת ילד לאימוץ, דברים שאיש לא יכול לעשות במקומכם.
  • עריכת צוואה, אינה מוזכרת במפורש ברשימה, אך ידוע לפי עקרונות המשפט שאדם לא יכול למסור את כוחו לאחר לכתוב צוואה עבורו. צוואה צריכה לשקף את רצונו המקורי ברגע עשייתה. לכן מיופה כוח לא יכול לשנות או לערוך את צוואתכם. (אם יש צורך לשנות צוואה אחרי שאדם איבד כשירות, זה כבר בלתי אפשרי, אלא אם יש התערבות בית משפט נדירה מאוד).
  • פעולות לפי חוק החולה הנוטה למות, כפי שצוין: הסכמה/סירוב לטיפולי סוף-חיים, החייאה, כימותרפיה, דיאליזה לחולה סופני, וכיו”ב, אלה דורשים מסמך נפרד, וייפוי כוח מתמשך רגיל לא תופס בהם.
• אישור בית משפט לפעולות מסוימות: יש פעולות שגם אם נזכיר במפורש בייפוי הכוח, עדיין מחייבות אישור בית משפט כדי לבצע בפועל. למשל, מכירת נכס מקרקעין משמעותי בסכום גבוה מאוד (מעבר למה שהתקנות מתירות), פעולות שחורגות באופן מהותי מגדר הניהול הסביר של נכסי אדם, או פעולות שעלולות לפגוע באופן בלתי הפיך בזכויות הממנה. במקרה כזה, מיופה הכוח יידרש לפנות לבית המשפט לענייני משפחה לקבל אישור נקודתי. היתרון הוא שלמיופה הכוח יש כשרות ותוקף לייצג את הממנה בבית המשפט (בניגוד למצב בלי ייפוי כוח מתמשך שבו בכלל צריך קודם למנות אפוטרופוס כדי שיגיש בקשה).

למעשה, החוק מנסה למצוא איזון: לתת גמישות מלאה למיופה כוח לפעול לטובת האדם, אך לשים גבולות גזרה כדי למנוע ניצול. הרבה מן הגבולות (כמו 100,000 ₪) נועדו להבטיח שקרוב משפחה מיופה כוח לא יתחיל לחלק לעצמו מתנות עתק מכספי הממנה וכו’. אם הכל תקין והדברים באמת נחוצים, יש תמיד את פתח היציאה של פנייה לבית המשפט לקבלת אישור.

עוד אמצעי בטחון שקיים: הממנה יכול לקבוע אנשים מיודעים בתחום הרכוש, שצריך ליידע אותם או לקבל את אישורם לפעולות מסוימות. לדוגמה, אפשר לכתוב: “מיופה הכוח רשאי לבצע כל פעולה בחשבונותיי, אך לגבי מכירת דירת המגורים שלי, אני מבקש שיתייעץ ויקבל גם את אישור אשתי/ילדיי”. הוראה כזו תהיה מחייבת. או “על מיופה הכוח לדווח לאחי על כל הוצאה מעל 20,000 ₪” וכדומה. בכך שומרים על שקיפות ועל כך שעוד עין בוחנת תראה מה קורה. (עוד על אנשים מיודעים, בפרקים הבאים).

הנחיות מקדימות בענייני רכוש: מומלץ שהממנה יחשוב ויכתוב הנחיות ברורות למיופה הכוח. למשל: “ברצוני שתשאיר את דירת המגורים בבעלותי ככל הניתן ולא תמכור אותה, אלא אם אין ברירה למימון טיפול רפואי”. או: “אבקש להשקיע את כספי רק באגרות חוב ממשלתיות סולידיות ולא במניות מסוכנות”. הנחיות כאלה מדריכות את מיופה הכוח ונותנות לו הגנה, אם מישהו יטען נגד החלטותיו, הוא תמיד יוכל להציג: כך ביקש הממנה בכתב.

לבסוף, כדאי להזכיר שני נושאים מיוחדים:

1. עסק בבעלות הממנה: אם לממנה יש עסק עצמאי (חברה, חנות, סטארט-אפ וכו’), יש לכך משמעויות. מומלץ לערב גם את רואה החשבון של העסק ואת עו”ד החברה בתכנון ייפוי הכוח, כדי לוודא שההוראות בו עולות בקנה אחד עם חוקי החברות ותקנון החברה במקרה של חברה בע”מ. לעיתים צריך למנות מנהל לעסק או למכור אותו, הממנה יכול לכוון: למשל, “אם לא אוכל להמשיך לנהל את עסקי, אבקש שתפעלו למכירתו במחיר הוגן” או להפך “שימרו עליו עד שאולי אחזור לתפקד”. בנוסף, עו”ד מאיה רוטנברג מציינת שכדאי לשקול מנגנונים משלימים כמו ביטוח, למשל פוליסת ביטוח שמפצה את המשפחה אם אחד השותפים בעסק איבד כושר (מעין “ביטוח שותפים”), כדי למנוע פגיעה בחברה. אלה דברים שמיופה כוח לענייני רכוש עשוי להתמודד איתם.
2. חשבונות בנק והטבות לאנשים עם מוגבלות: לפי הנחיות בנק ישראל, אדם שייפוי הכוח שלו נכנס לתוקף נחשב במקרים רבים כאדם עם מוגבלות ולכן חשבונותיו בבנק זכאים להקלות בעמלות (פטורים או הנחות בעמלות חודשיות). האפוטרופוס הכללי אף הפיץ נייר הבנות עם הבנקים ביולי 2021 כדי להקל על התנהלות פיננסית של ממנים ומיופיהם. מומלץ שמיופה הכוח יידע זאת ויוודא מול הבנק כי אכן מיישמים את ההטבות הללו בחשבון, למשל, עמלות נמוכות יותר, כרטיס חיוב מותאם למיופה כוח וכד’. כך ניתן לחסוך כסף ולנהל בנוחות.

רישום הערות במקרקעין: אחד הנושאים החשובים, לאחר שייפוי הכוח נכנס לתוקף, מומלץ לרשום בלשכת רישום המקרקעין (טאבו) הערה על קיומו של ייפוי כוח מתמשך בעניינו של בעל הנכס. מדוע? משום שאין כיום סנכרון אוטומטי בין מאגרי האפוטרופוס הכללי לבין מרשם המקרקעין. רישום הערה כזו יגן על הממנה מפני עסקאות לא רצויות: “נרשמה הערה בדבר קיומו של ייפוי כוח מתמשך, לא תבוצע עסקה במקרקעין מבלי שהדבר יתברר”, משמע, אם מישהו ינסה לנצל את היות הממנה לא צלול כדי להשיג חתימתו על מכירת ביתו, ההערה בטאבו תדליק נורה אדומה ויידרש אישור מיופה הכוח או בית המשפט. עו”ד מאיה רוטנברג כותבת שזה צעד זהירות חשוב: מיד כאשר מיופי הכוח מפעילים את ייפוי הכוח, יש דרך עו”ד להגיש בקשה לרישום ההערה בכל נכס מקרקעין של הממנה, כדי שאף אחד חלילה לא ינצל את מצבו למכירה או שעבוד של זכויותיו בלי ידיעת מיופה הכוח. הרישום הוא פעולה פשוטה יחסית עבור עו”ד, וכדאי לבצע אותה.

רכוש: ייפוי כוח מתמשך בענייני רכוש מעניק כוח רב, ולכן דורש בחירה מוקפדת של מיופה כוח והגבלות נדרשות. בידי מיופה הכוח הנכון, זהו כלי מציל, הוא יוכל לממן טיפולים, לשמור על רמת החיים של הממנה, להגן על נכסיו ולמנוע הידרדרות כלכלית. מן הצד השני, שימוש לרעה בכוח הזה עלול להזיק לממנה. לכן החוק בנה מנגנוני פיקוח פנימיים (אזכורים נדרשים, אישורים וכו’) והמלצתו של משרד המשפטים היא לשקול מינוי יותר מאדם אחד בתחום הרכושי (או לפחות אדם מיודע) כדי ליצור איזון ובקרה. עוד נעסוק בכך בפרקי הפיקוח.

מה המשמעות של כשירות משפטית

כשירות משפטית (Legal capacity) היא מושג מפתח בהבנת ייפוי כוח מתמשך. כשאומרים שאדם “כשיר משפטית” מתכוונים ליכולתו המשפטית לקבל החלטות עבור עצמו, להבין את ההשלכות שלהן, ולבצע פעולות משפטיות תקפות. בקיצור, זהו מצב בו אדם “מבין בדבר”, מבין את מצבו, את הזכויות והחובות שלו, ואת משמעות החלטותיו.

בישראל, ברירת המחדל היא שכל בגיר (מעל 18) נחשב כשיר משפטית, אלא אם בית משפט הכריז עליו כפסול דין (מה שקורה במקרים נדירים יחסית, של פגיעה קשה בכושר השיפוט) או שבאופן ברור הוא אינו מבין דבריו.

לעניין ייפוי כוח מתמשך, כשירות משפטית של הממנה בעת החתימה היא תנאי יסוד, כפי שהוסבר בפרק “מי יכול לתת ייפוי כוח”. עורך הדין חייב לוודא שהממנה מבין את משמעות ייפוי הכוח המתמשך, מטרותיו ותוצאותיו. משמעות הדבר: להבין שהוא ממנה מישהו אחר לפעול בשמו בעתיד, להבין באילו תחומים, להבין שהמסמך ייכנס לתוקף רק כשלא יוכל להבין, ושאותו מיופה כוח יוכל אז לקבל החלטות במקומו. אם הממנה לא מסוגל לתפוס מושגים אלו, הוא אינו כשיר לערוך את המסמך.

דוגמה: אדם עם דמנציה מתקדמת שבקושי זוכר מי הוא, כנראה לא יוכל להבין את ההסבר ולכן לא ייחשב כשיר לחתימה (ואז יידרש אפוטרופוס עבורו). לעומת זאת, קשיש עם ירידה קוגניטיבית קלה אך עדיין צלול ברוב הזמן, יכול להיות כשיר, במיוחד אם המסבירים לו היטב ובשפה פשוטה את המשמעות.

מה קורה לאחר מכן? כשירותו של הממנה בעתיד היא שמכתיבה מתי יופעל ייפוי הכוח (ראו פרק הבא). למעשה, אובדן כשירות משפטית של הממנה הוא הטריגר לאקטוב ייפוי הכוח המתמשך. “אובדן כשרות” יכול להיות מלא או חלקי, זמני או קבוע, החוק לא נכנס כאן לדקויות, אלא מסתפק בכך שהאדם “חדל להבין בעניינים שלגביהם ניתן ייפוי הכוח”. פעמים רבות מדובר במצב ברור, למשל דמנציה בשלב שבו האדם כבר לא מזהה את קרוביו, או תרדמת. לפעמים זה הדרגתי ושנוי בפרשנות (למשל ירידה קוגניטיבית של אדם שעדיין מתקשר אך עושה שטויות כספיות). לכן, מומלץ שהממנה מראש יגדיר במסמך כיצד יקבע שאינו מבין.

עוד מושג: פסלות דין, זהו סטטוס משפטי שמכריז בית משפט עבור אדם שאינו מסוגל לדאוג לענייניו. אם אדם מוכרז פסול דין, ממילא הוא לא יכול לחתום על כלום ואין תוקף לפעולותיו. כיום מגמת בתי המשפט היא להמעיט בהכרזת פסולי דין, ולהסתמך יותר על ייפוי כוח מתמשך או תמיכה בקבלת החלטות. אם אדם ערך ייפוי כוח מתמשך מבעוד מועד, לרוב לא יהיה צורך בהכרזת פסלות דין בכלל, כי יש כלי לטפל בענייניו.

כשירות לאחר הכניסה לתוקף: מעניין לציין, מה אם אדם משתפר או “בהפוגות”? למשל, אדם עם הפרעה נפשית יכול להיות לא כשיר בתקופה מסוימת, ייפוי הכוח הופעל, ואחר כך הוא התאושש וחזר להיות צלול. במקרה כזה, תיאורטית ייפוי הכוח כבר נכנס לתוקף וימשיך כל עוד לא בוטל. אך ברור שאם הממנה חזר להיות כשיר במלואו, הוא יכול בכל עת לבטל את ייפוי הכוח המתמשך (זכותו, כל עוד הוא כשיר שוב). בפועל, יכולים להיות מצבים אפורים, ולכן גם רצוי שהממנה יציין תנאי ברור (למשל: “ייפוי הכוח ייכנס לתוקף עם קבלת חוות דעת בכתב מפסיכוגריאטר שאני לא מסוגל להבין ולקבל החלטות משמעותיות”).

כשירות של מיופה הכוח: עוד היבט, גם מיופה הכוח צריך כמובן להיות כשיר בזמן ביצוע פעולות בשמו של הממנה. אם מיופה הכוח עצמו יקלע למצב של חוסר כשירות (נגיד תאונה או מחלה), הוא כבר לא יוכל להמשיך בתפקידו, ואז צריך לעבור למיופה כוח חליפי (אם נקבע) או מישהו אחר. לכן, במינוי מיופה כוח, נרצה אדם שנראה שישמור על כשירותו (לכן לרוב בוחרים מישהו צעיר/בריא יותר מהממנה).

כשירות משפטית היא היכולת של אדם להבין ולקבל החלטות משפטיות עבור עצמו. ייפוי כוח מתמשך הוא “גשר” לתקופה שבה כשירות זו תאבד. הוא ניתן כשהאדם כשיר, ונכנס לפעולה כשאי-הכשירות מגיעה. הכשירות היא גם מה שמאפשר לאדם לבטל או לשנות את ייפוי הכוח, כל עוד הוא כשיר, רצונו עדיף. הנושא רגיש, כי לעיתים תיתכן מחלוקת האם האדם איבד כשרות או לא; כדי למנוע זאת, כדאי להיצמד להגדרות רפואיות (חוות דעת מומחה, אבחון דמנציה במבחן מיני-מנטל וכד’). נרחיב על כך מייד בפרק על כניסת ייפוי הכוח לתוקף.

מתי נכנס ייפוי הכוח המתמשך לתוקף

ייפוי הכוח המתמשך הוא מסמך “רדום” בעת הפקדתו, הוא אינו מקנה עדיין סמכויות למיופה הכוח כל עוד הממנה מתפקד כשורה. הכניסה לתוקף מתרחשת בעת התקיימות התנאים שהממנה קבע במסמך, המצביעים על כך שהממנה “אינו מסוגל עוד להבין ולקבל החלטות” בעניינים שהוגדרו. רגע זה יכול להגיע באופן פתאומי (למשל תאונה שגורמת לתרדמת) או בהדרגה (למשל הידרדרות דמנטית).

החוק קובע ברירת מחדל: אם הממנה לא קבע אחרת, ייפוי הכוח ייכנס לתוקף כאשר רופא מומחה (כגון פסיכוגריאטר, נוירולוג או פסיכיאטר, בהתאם למהות הבעיה) יקבע בכתב שהאדם אינו מבין בדבר ואיבד את כשרותו בעניינים הנדונים. אפשר גם לקבוע תנאי אחר במסמך: למשל, שחוות דעת של שני רופאים נפרדים נדרשת, או שחוות דעת + אישור מבית משפט, או שכניסת התוקף תהיה תלויה באירוע מוגדר (“אם אאושפז יותר מ-30 יום ברצף בשל מצב קוגניטיבי”). אך יש סייג, החוק לא מאפשר שתנאי הכניסה יהיה תלוי אך ורק בהחלטת מיופה הכוח עצמו. כלומר, הממנה לא יכול לומר “מיופה הכוח יחליט בעצמו מתי אני כבר לא מבין”. מדוע? כדי למנוע אפשרות שמיופה כוח חסר מצפון “יחליט” מוקדם מדי שהממנה כבר לא מבין ויתחיל לפעול. התנאי יכול להיות משותף, למשל “בהסכמת מיופה הכוח ואחי הבכור, שיקבעו יחד שהגיעה העת”, זה מותר, כי אז לפחות מעורב מישהו נוסף ניטרלי יותר. לחלופין כאמור התנאי הרגיל הוא חוות דעת מומחה. רבים נוקטים בכלל: דרישת חוות דעת רפואית כתנאי, כך מוגן גם מיופה הכוח שהוא פועל רק אחרי שאיש מקצוע אובייקטיבי אישר שאכן הממנה לא כשיר.

דוגמה לתנאי כניסה נפוץ: “ייפוי הכוח ייכנס לתוקפו כאשר ד”ר X (הפסיכיאטר המטפל שלי) יאשר בכתב שאני לא מסוגל להבין ולקבל החלטות, או בעת אשפוז פסיכיאטרי אם יתרחש”. תנאי אפשרי אחר: “כאשר מיופה הכוח + בני יודיעו יחד שחדלתי להבין בענייני היום-יום”. העיקר: צריך טריגר מוגדר ולא סתם שיקול דעת בלעדי של המיופה.

כאשר מתקיימים התנאים, חלה חובה על מיופה הכוח למסור לאפוטרופוס הכללי הצהרה שהתקיימו התנאים. כלומר, מיופה הכוח צריך למלא טופס מיוחד (“הצהרה על כניסה לתוקף”) בו הוא מצהיר: התקיים כך וכך (למשל, מצרף חוות דעת רפואית), ולכן ייפוי הכוח נכנס כעת לתוקף, והוא גם מצהיר שהוא הודיע לאנשים הנדרשים (אם הממנה קבע שיש אנשים מיודעים שיש ליידע). את ההצהרה ניתן להגיש באופן מקוון דרך מערכת ייעודית באזור האישי של מיופה הכוח באתר gov.il (יש שירות מקוון לכך באתר האפוטרופוס הכללי), או ידנית במשרדי האפוטרופוס הכללי. רק לאחר הגשת הצהרה כדין, האפוטרופוס הכללי מנפיק אישור כניסה לתוקף למיופה הכוח, ושולח הודעה רשמית על כך לממנה ול”אדם מיודע” (אם נקבע אחד). אישור זה הוא למעשה “חותמת כשרות” לכך שמעתה מיופה הכוח מוסמך לפעול בשמכם.

לפי הנחיות משרד המשפטים, שלב הכניסה לתוקף הוא “הרגע בו האדם חדל להבין בנושא שלגביו ניתן ייפוי הכוח”. זה יכול להיות חד-תחומי: למשל, אדם עוד מבין בעניינים אישיים בסיסיים (יודע מיהו ומה רוצה לאכול) אבל כבר לא מבין בענייני כספים מורכבים, במקרה כזה, אפשרי שייפוי הכוח יופעל רק לגבי ענייני רכוש בעוד בעניינים אישיים ימשיך להחליט בעצמו. בפועל, קשה להפריד כך, אך החוק מאפשר תיאורטית הפעלה חלקית.

מה קורה אם הממנה לפתע מתנגד להפעלת ייפוי הכוח? ייתכן מצב שבו האדם במצב של ירידה קוגניטיבית מתנגד לכך שמישהו “ישלוט לו בעניינים”, אף שחוות דעת אומרת שאינו מבין. התנגדותו כשלעצמה אינה מבטלת את ייפוי הכוח, אך היא בהחלט עלולה ליצור סיטואציה מורכבת. במקרה שיש מחלוקת או התנגדות מצד הממנה או אחרים לכניסה לתוקף, ניתן לערב את בית המשפט לענייני משפחה כדי שיכריע. לדוגמה, אם בן משפחה חולק על חוות הדעת הרפואית וסבור שהממנה עדיין מבין ושהפעלת המסמך אינה מוצדקת, הוא יכול לפנות לבית המשפט ולעתור לעכב את כניסת המסמך לתוקף. בית המשפט יבחן ראיות (חוות דעת, עדויות) ויקבע אם אכן הממנה איבד כשרות. לחילופין, הממנה עצמו, אם יש לו רגעי צלילות, רשאי לפנות (באמצעות עו”ד) לבית המשפט ולבקש לבטל את ייפוי הכוח אם הוא טוען שהוא מבין ולא צריך עדיין הפעלה.

חשוב לדעת שהאפוטרופוס הכללי עצמו אינו צד מעריך כשירות, תפקידו טכני בעיקרו (רישום המסמכים). לכן, המחלוקות נפתרות משפטית או בין בני המשפחה. במצב בו יש ספק או ויכוח, כדאי לערב רופא מומחה נוסף או לפתור את זה בדרכי הסכמה במשפחה, כדי להימנע מהתדיינות משפטית.

בכל מקרה, לאחר שמיופה הכוח מסר הצהרה כדין והאפוטרופוס הכללי אישר את הכניסה לתוקף, מיופה הכוח נכנס לנעליו של הממנה בכל העניינים שפורטו במסמך. מעתה, הוא יכול וצריך לפעול בשם הממנה, ולהציג לכל דורש (בנק, מוסד רפואי וכו’) את העותק של ייפוי הכוח הנושא את אישור האפוטרופוס הכללי. רק עותק עם חותמת “נכנס לתוקף בתאריך X” מאפשר פעולה, העותק שהופקד קודם לכן נשא רק חותמת הפקדה ותאריך, ולא הסמיך לפעול.

אנקדוטה מעניינת: בזמן שמטפלים בהליך ההפעלה, מיופה הכוח הוא עדיין לא אפוטרופוס ולא מוסמך רשמית לפעול, לכן, כדי שלא יתעוררו “חלונות זמן” מסוכנים, מומלץ להתחיל את תהליך ההפעלה (השגת חוות דעת וכו’) מוקדם ככל האפשר כאשר רואים שהמצב מדרדר. לפעמים בני משפחה מתעכבים ואז נתקלים בקשיים, למשל, הבנק מסרב להכיר בייפוי הכוח עד שאין אישור כניסה לתוקף, ובינתיים אין גישה לחשבון לתשלום שכר מטפל. לכן, זיהוי מוקדם של חוסר כשירות ויוזמה בהפעלת המסמך חיוניים.

ייפוי הכוח המתמשך נכנס לתוקף ברגע שבו האדם כבר לא יכול לקבל החלטות בעצמו, בהתאם לתנאים שהוגדרו מראש. התהליך בדרך כלל יכלול חוות דעת רפואית והגשת הצהרה לאפוטרופוס הכללי, ולאחר האישור הרשמי, המושכות עוברות לידיו של מיופה הכוח.

התנאים להפעלת ייפוי כוח מתמשך

בחלק הקודם דיברנו על מועד הכניסה לתוקף, שכמובן תלוי במצב כשירות. כעת נרחיב על התנאים הפרוצדורליים והמעשיים הנדרשים כדי להפעיל בפועל את ייפוי הכוח המתמשך.

אפשר לחלק זאת לשני סוגי תנאים: תנאים מהותיים (מצב הממנה) ותנאים פורמליים (צעדים טכניים להפעלה). נסקור את שניהם:

1. תנאים מהותיים (trigger): הממנה עצמו יכול, במסגרת המסמך, להגדיר תנאים ספציפיים להפעלה, מעבר לעיקרון הכללי של אובדן כשירות. כפי שתואר, התנאי השכיח הוא אישור רפואי. הממנה יכול לבחור למשל: “ייפוי הכוח יופעל כאשר ד”ר פלוני יקבע בחוות דעת שאני לא מבין בענייני רכושי”. אחרים קובעים שתהיה וועדה: למשל, “אשתי ושלושת ילדי יחליטו בהסכמה שהגיע הזמן”. חלק מציינים אירוע עתידי: “ייפוי הכוח בענייני רכוש יופעל אם אשפז לתקופה העולה על חודש עקב מצבי המנטלי”.

החוק דורש שהתנאי לא יהיה דבר בלתי אפשרי או לא מוגדר. למשל, לא ניתן לקבוע “ייפוי הכוח ייכנס לתוקף ביום 1.1.2030” סתם, כי היופי הוא שזה תלוי במצב ההבנה, לא בזמן שרירותי (ואכן שאלה ותשובה באתר משרד המשפטים מבהירה שלא ניתן להכניסו לתוקף בתאריך שרירותי מראש).

כמו כן, אין אפשרות להתנות רק בהחלטת מיופה הכוח עצמו (כאמור), הוא לא יכול להיות הגורם היחיד שקובע.

לעומת זאת, אפשר להכניס גורם חיצוני נוסף: למשל “בכפוף לאישור האפוטרופוס הכללי” או “בכפוף לאישור בית משפט”. אך בפועל מעטים עושים זאת, כי זה מסרבל. רוב האנשים מסתפקים בדרישת חוות דעת רפואית + הצהרת מיופה כוח.

נזכיר שהחוק דורש ממיופה הכוח לוודא שהתקיימו תנאי המסמך לפני שמתחיל לפעול. לכן, אם הממנה דרש 2 חוות דעת, מיופה הכוח חייב להשיגן לפני שיגיש הצהרה. אם דרש הסכמת אדם נוסף, חייב לקבל אותה.

2. תנאים פורמליים: אלו הצעדים שבלעדיהם, אפילו אם האדם לא כשיר, לא ניתן “להפעיל” את הכוח. הם כוללים:

• מסירת הצהרה לאפוטרופוס הכללי: זה תנאי בל יעבור. החוק קובע שמיופה הכוח חייב למסור הצהרה לפי טופס מיוחד שבה הוא מאשר שהתקיימו התנאים וכי הודיע לאנשים הרלוונטיים. הצהרה זו מוגשת באופן מקוון דרך מערכת ייעודית (באמצעות זיהוי, באזור האישי באתר gov.il) או ידנית, כאמור. יש לצרף אליה את כל האישורים הנדרשים (חוות דעת רפואיות וכו’). ללא ההצהרה, ייפוי הכוח לא נכנס לתוקף.
• אישור כניסה לתוקף מהאפוטרופוס הכללי: לאחר הגשת הצהרה תקינה, האפוטרופוס הכללי מנפיק אישור פורמלי. לעיתים הוא שולח זאת למייל של מיופה הכוח (אם התהליך מקוון) ולעיתים בדואר. כמו כן, הוא שולח הודעה לממנה (למשל בדוא”ל, אם יש) וכן ל”אדם מיודע” אם צוין, על כך שייפוי הכוח נכנס לתוקף. האישור המונפק כולל חותמת עם תאריך ההפקדה ותאריך הכניסה לתוקף. רק עם אישור זה ניתן לפנות לגופים חיצוניים.
• יידוע “אדם מיודע” (אם נקבע): אם הממנה מינה במסמך אדם מיודע, אדם שלא יקבל החלטות אבל כן צריך להיות מעודכן, אז חייב מיופה הכוח ליידע אותו על כך שהמסמך הופעל. למשל, אם אדם כתב “אני מבקש ליידע את אחי ואת בתי כאשר ייפוי הכוח מופעל”, על מיופה הכוח לשלוח להם העתק מהאישור או לפחות הודעה רשמית. לעיתים הממנה מייעד “נאמן” כזה שיפקח מרחוק. חובת היידוע היא תנאי שהממנה יכול לכלול, ואם כלל, חובה לקיימו. האפוטרופוס הכללי עצמו ישלח הודעה לאדם המיודע שהייפוי כוח נכנס לתוקף.
• עדכון גופים רלוונטיים: אף שזה לא מוגדר כחובה בחוק, בפועל כדי ליישם את ייפוי הכוח, אחרי קבלת האישור על מיופה הכוח לפנות לגורמים השונים ולהציג את המינוי. למשל, לגשת לבנק של הממנה עם עותק מאושר, כדי שהבנק יסמן במערכת שמיופה הכוח מורשה לפעול בחשבון (הבנקים מכירים בתוקף המסמך ומאפשרים פעולות לאחר הצגת האישור). כנ”ל מול קופת חולים, ישנה פרוצדורה להציג את ייפוי הכוח כך שהמיופה יתווסף במערכות כמי שמוסמך לחתום על הסכמה מדעת עבור מטופל. זה חלק מהמעבר מחיי שגרה לחיי תמיכה. בהרבה מקרים, בני המשפחה מתאמים פגישה בבנק או מזמינים בנקאי לבית הלקוח הסיעודי כדי לבצע “מסירת מקל” רשמית.

נקודה חשובה: כל עוד לא התקיימו התנאים ולא נמסרה הצהרה, מיופה הכוח אינו רשאי לפעול, גם אם הוא חושד שהממנה כבר לא כשיר. למשל, אב רואה שאמו המבוגרת כבר לא מבינה מה היא עושה עם כסף, אבל היא מסרבת ללכת לרופא וטרם הוכרזה כלא-כשירה. הבן, למרות שהוא מיופה הכוח שלה בייפוי הכוח המתמשך, לא יכול סתם כך ללכת לבנק ולהגיד “אני עכשיו בעל הסמכות”. הוא חייב קודם לקיים את המנגנון: אולי לשכנע את האם להיבדק, לקבל חוו”ד, ואז להצהיר. תרחישים כאלה אכן קורים, וחשוב לפעול נכון כדי שלא יווצר מצב של “הפעלה לא רשמית”, דבר שעלול לגרום לסירוב גופים להכיר בפעולות שנעשו.

לאחר שהכל נעשה כדין, אפשר לומר שהתנאים מומשו וייפוי הכוח בתוקף.

מה קורה אם לאחר הפעלה, לפתע התנאים כבר לא מתקיימים? למשל כמו שהזכרנו, אם הממנה החלים זמנית וחוזר להיות צלול. החוק מאפשר במקרה כזה למעשה שהממנה, אם שב להיות כשיר, יבטל את ייפוי הכוח (כי זכותו כל עוד הוא כשיר). אבל אין “השעיה” אוטומטית של ייפוי הכוח. כלומר, אם לא בוטל, הוא נשאר בתוקף, אף שהאדם אולי קצת יותר מבין (זו שאלה מורכבת, אם הוא כשיר, שיבטל; אם לא עד כדי כך כשיר, ייתכן שהייפוי כוח ממשיך במקביל לאוטונומיה חלקית). אלו סוגיות שיכולות לעלות במקרי גבול.

כדי להפעיל את ייפוי הכוח צריך: (1) מצבו של הממנה = איבד הבנה בנושאים הרלוונטיים, בהתאם להגדרה שנקבעה; (2) מילוי דרישות המסמך (חוות דעת, אישורים); (3) הגשת הצהרה וקבלת אישור רשמי מהאפוטרופוס הכללי; (4) יידוע הגורמים הנדרשים. רק בהתקיים כל אלה, המיופה כעת חופשי להתחיל למלא את תפקידו באופן מלא כחוק.

מה קורה אם קיימת התנגדות להפעלת ייפוי הכוח

התסריט השגרתי הוא שמשפחה ומיופה כוח פועלים בהרמוניה להפעלת ייפוי הכוח בעת הצורך. אולם, לעיתים במציאות מתגלים קונפליקטים: בן משפחה אחר מתנגד למינוי של המיופה, הממנה עצמו (אם הוא עוד מתקשר חלקית) מתנגד למסירת השליטה, או שהמיופה כוח מסרב או נמנע מלפעול (נרחיב על כך בנפרד). כאן נתמקד במקרה שיש התנגדות מצד הממנה או צד שלישי להפעלת ייפוי הכוח.

התנגדות מצד הממנה עצמו: נניח שהגיע הרגע להפעיל, והרופא קבע שהממנה לא כשיר, אך הממנה, מתוך בלבול או חשדנות, אומר “לא, אני לא רוצה, אני בסדר, אל תקחו לי את השליטה”. מצב זה לא בלתי שכיח בעיקר אצל חולים דמנטיים שיש להם רגעי בהירות חלקית או פרנויה. מבחינה חוקית, אם הממנה כבר אובייקטיבית אינו כשיר (עומד בתנאי אי-הבנה), אז רצונו בהתנגדות אינו משעה אוטומטית את ייפוי הכוח. ייפוי הכוח יכול וצריך להיכנס לתוקף, כי הממנה הרי עצמו בעבר בחר זאת. אולם, התנגדות הממנה היא סימן אזהרה, אולי באמת הוא עדיין מבין משהו? אולי מוקדם מדי?

אם מיופה הכוח סבור שההתנגדות חסרת בסיס (נובעת מחוסר הבנה של הממנה את מצבו), הוא יכול לפנות ליישום המסמך בכל זאת. אבל אם הממנה בפועל מסרב לשתף פעולה, למשל, לא מוכן לתת למיופה הכוח גישה למסמכיו, מתעמת, משנה את הסיסמאות בבנק וכדומה, זה יוצר קושי מעשי. במקרה כזה, כדאי לשקול פנייה לבית המשפט. בית המשפט לענייני משפחה מוסמך, לבקשת כל מעוניין, לבדוק מה קורה. בית המשפט יכול לאשר את כניסת המסמך (אם יש ויכוח), או אפילו להורות על ביטולו ומינוי אפוטרופוס במקום אם הוא משתכנע שייפוי הכוח לא עובד או שנערך בנסיבות בעייתיות.

באופן כללי, החוק נותן עדיפות לייפוי כוח מתמשך על פני אפוטרופסות. רק במקרים חריגים יבטל בית המשפט ייפוי כוח מתמשך תקף, למשל, אם התגלה שהוא נערך במרמה או שאינו מספק את הצרכים (לדוגמה, מיופה הכוח לא מתפקד והאדם סובל הזנחה). אם ההתנגדות של הממנה נראית נובעת פשוט מחוסר מודעותו למצב, ינסו לעקוף זאת בעדינות. יש משפחות שנוקטות בגישה הדרגתית: לא “מודיעים” לממנה חגיגית שהופעל ייפוי כוח (מה שעלול להבהילו), אלא פשוט מתחילים לסייע בהחלטות תוך שיתוף. למשל, לא לומר “אמא, עכשיו אני אחראי על הכספים שלך” אלא פשוט לבוא לבנק יחד איתה ולסייע (בהסכמה שבשתיקה).

התנגדות מצד בני משפחה אחרים: כאן מדובר במצב בו אחד הילדים, למשל, טוען: “אני לא מסכים שאחי ישתלט על חשבונות אבא” או “אחותי לא ראויה, אני רוצה להיות מיופה הכוח”. אם ההתנגדות עולה לפני כניסת ייפוי הכוח לתוקף, לפעמים קורה שכבר בזמן שההורים צלולים יש ריב בין אחים מי ימונה, ההורים כמובן יכולים לשנות בחייהם אם השתכנעו. אך אם הגיע שלב ההפעלה והאח המתנגד מחה, מה עושים?

במצב כזה, המסלול המתאים הוא פנייה לבית המשפט. בן משפחה קרוב רשאי להגיש התנגדות לבית המשפט להפעלת ייפוי הכוח. הוא יכול לטעון טענות שונות: שהממנה בכלל עדיין בסדר ולא צריך להפעיל; או שייפוי הכוח נערך כשהממנה לא היה כשיר בזמנו (טענה חמורה שמערערת את תוקף המסמך); או שמיופה הכוח פועל בניגוד טובת הממנה; או שפשוט הוא (המתנגד) חושב שטובת הממנה שימנו אפוטרופוס ניטרלי במקום.

בית המשפט יבדוק את הטענות. אם למשל יעלה חשש שהמיופה כוח מנצל לרעה את הסמכויות, בית המשפט מוסמך להחליף אותו או למנות אפוטרופוס במקום, אם הוא משתכנע שיש צורך (נדיר אבל אפשרי, ראה בהמשך פיקוח). אם בית המשפט מוצא שהייפוי כוח נערך כדין ושאין סכנה, הוא ידחה את ההתנגדות.

דוגמה אמיתית (באנונימיות): שלושה אחים, האב ערך ייפוי כוח מתמשך ומינה רק את בתו האמצעית. כשהאב הדרדר, האחות החלה להפעיל את המסמך, אך האח הצעיר טען שהיא מנסה “לקחת שליטה על הכסף” והתנגד, דרש שהוא יהיה שותף. בית המשפט בדק: ראה שהאב בעצת עו”ד בחר דווקא בה כי היא בעלת ידע פיננסי, והביע בזמן שהיה צלול אי אמון באח בשל בזבזנותו. בית המשפט דחה את התנגדות האח וקבע שייפוי הכוח יופעל כפי שהוא, אך הורה על פתרון ביניים: שמיופה הכוח (האחות) תשלח לאח אחת לרבעון דיווח כללי על מצב נכסי האב, למען השקיפות. זה פיסת מציאות שמראה שאם ההתנגדות לא מבוססת, לא יבטלו ייפוי כוח, אבל יכולים להוסיף מנגנון לשכך חששות.

התנגדות של צד ג’ (לא משפחה): תאורטית, למשל חבר קרוב או אפוטרופוס קודם (אם היה) יכול גם הוא לפנות לבית המשפט אם רואה בעיה בהפעלת ייפוי הכוח.

התנגדויות מטופלות, אם לא ניתן ליישב אותן בהסכמה, בערוץ המשפטי. היתרון בקיומו של ייפוי כוח מתמשך הוא שגם בהתנגדות, בית המשפט יוצא מנקודת הנחה שצריך לכבד את רצון הממנה כפי שהיה כשהיה כשיר (כלומר, לקיים את ייפוי הכוח), אלא אם השתכנע שיש פגם או שינוי נסיבות קיצוני.

חשוב: לעיתים קרובות ניתן למנוע התנגדויות דרך שקיפות ותיאום מוקדם. כלומר, אם מראש משתפים את כל הילדים במה שעושים (“אמא מינתה את אחיכם הגדול, ואלה הסיבות…”) אולי ימנע כעס מאוחר. כמובן, לא תמיד פשוט, זה נושא רגיש, אבל נגיע לזה בפרק על שקיפות מול בני משפחה.

עלות ועיכוב בהתנגדויות: אם המשפחה הולכת לבית משפט, זה כרוך בזמן וכסף. זה הפוך מהמטרה של ייפוי הכוח (להימנע מבתי משפט). לכן, בני משפחה הרוצים לערער צריכים לשקול היטב: האם באמת יש עילה טובה, או שזה ויכוח רגשי. שופטי משפחה ערים לכך ולא ימהרו לפסול ייפוי כוח כשר בגלל סכסוך ירושה פוטנציאלי.

עוד תרחיש: מה אם יש התנגדות של מוסד או גוף מסוים? למשל, בנקאי טוען שאינו משוכנע שהממנה לא כשיר ושואל שאלות. או פקיד מוסד כלשהו. בד”כ, ברגע שיש אישור רשמי, אסור להם להתנגד, הם חייבים לכבד את ייפוי הכוח. אם גוף מסרב, אפשר לפנות לאפוטרופוס הכללי להתערב או בתלונה.

התרחיש של התנגדות אינו שכיח מאוד, רוב המשפחות זורמות עם רצון הממנה. אבל טוב לדעת שיש “שסתומי ביטחון”: אם מתגלע ספק או חשש לניצול, יש אפשרות לבקרה שיפוטית ולהחלפת מיופה כוח אם צריך.

תפקידו של האפוטרופוס הכללי

האפוטרופוס הכללי (הקרוי גם “הממונה על ענייני ירושה” במשרד המשפטים, וכאן כובעו הוא בייפוי כוח) הוא רשות המדינה שאחראית על המערך של ייפויי הכוח המתמשכים. תפקידו בהקשר זה משולש: רגולטורי, תפעולי ופיקוחי.

1. רישוי והסמכה: האפוטרופוס הכללי, יחד עם משרד המשפטים, מנהל את הכשרת עורכי הדין לעריכת ייפוי כוח מתמשך. הוא זה שקבע את מתווה ההשתלמות שחובה על עורכי דין לעבור, והוא שמנפיק אישורים לעורכי דין מוסמכים. למעשה, רשימת עורכי הדין שעברו הכשרה והוסמכו זמינה באתר לשכת עורכי הדין ומתעדכנת. כך, האפוטרופוס הכללי מוודא שמי שמסייע לציבור בעריכת המסמכים הוא מקצועי ונטול ניגוד עניינים (יש גם ועדה שמטפלת בפניות לגבי עורכי דין עם “עניין אישי”, לוודא שהם לא מאשרים ייפויי כוח עבור מישהו שיש להם קשר עסקי איתו וכו’). במילים אחרות, אפוטרופוס כללי = הרגולטור שמסדיר מי כשיר לסייע בעריכת ייפוי כוח.
2. ניהול מאגר והפקדות: אחד התפקידים המרכזיים הוא קבלה והפקדה של ייפויי כוח מתמשכים. כל ייפוי כוח שנחתם על ידי עו”ד ומיופה הכוח והממנה, חייבים להפקידו דיגיטלית אצל האפוטרופוס הכללי, באמצעות מערכת ייעודית. האפוטרופוס הכללי מנהל מאגר ממוחשב של כל ייפויי הכוח המתמשכים שהופקדו בישראל. במאגר זה רשומים פרטי הממנה, מיופי הכוח, תאריכי הפקדה וכניסה לתוקף, ועוד. המאגר כמובן חסוי, אך למשל אם מחר צריך בית משפט לדעת אם פלוני ערך ייפוי כוח, ניתן לפנות למאגר זה. האפוטרופוס הכללי מוציא עם ההפקדה אישור הפקדה (עותק מסומן) ששמור אצלו ובידי עוה”ד. תפקיד זה דומה לתפקיד “נוטריון מרכזי”: לשמור מסמכים ולוודא שלא יתאפשר שימוש במסמכים מזויפים או ישנים.בעבר, בזמן ההשקה של ייפוי הכוח (2017), שירות ההפקדה היה חינמי כמבצע עידוד. נכון ל-2025, עדיין אין אגרה על הפקדת ייפוי כוח מתמשך, אך בדיווחי האפוטרופוס הכללי צוין שהם שוקלים בעתיד לגבות אגרה בשל עומס העבודה הרב שנוצר עקב ריבוי הפונים. אם וכאשר תיקבע אגרה, יהיה זה תפקיד האפוטרופוס הכללי לגבותה ולנהלה. (נכון לעדכון אחרון אין תשלום, מה שהופך את השירות לציבור לידידותי יותר). אגב, בשנת 2024 דיווח האפוטרופוס הכללי שהוא מתמודד עם עומס אדיר עקב הפופולריות, מעל 45 אלף הפקדות בשנה, ולכן שוקלים אגרה כדי לממן כוח אדם ותשתיות.
3. תזכורות ופיקוח רך: תפקיד חשוב של האפוטרופוס הכללי הוא לשלוח תזכורות והודעות לממנה לאורך השנים. איך זה עובד? לאחר שמופקד ייפוי כוח, האפוטרופוס הכללי שולח לממנה אישור שההפקדה בוצעה. בנוסף, הוא שולח תזכורות תקופתיות, נדמה שדובר על פעם בכמה שנים, לממנה על קיומו של ייפוי הכוח. זאת כדי שאם חל שינוי ברצונו או בנסיבות, הממנה ייזכר שיש לו מסמך מופקד שאולי דורש עדכון. למשל, נניח אדם מינה את אשתו, ואחרי 5 שנים הם התגרשו, האפוטרופוס הכללי אינו יכול לדעת זאת, אבל תזכורת כללית על “זכור שיש לך ייפוי כוח מתמשך בתוקף, אנא שקול אם הוא משקף את רצונך” עשויה לדרבן אותו לעדכן/לבטל. כך מנסים לוודא שהמאגר לא מלא במסמכים שאינם רצויים עוד.בנוסף, כאשר ייפוי כוח נכנס לתוקף, האפוטרופוס הכללי מודיע לממנה על כך. אולי הממנה כבר לא בדעה צלולה ולכן לא ממש קולט את ההודעה, אך אם הוא כן (נגיד אדם עם תנודתיות הכרה), הוא יידע רשמית.ומה לגבי פיקוח על מיופי הכוח? החוק, כפי שציינו, בחר בנטייה של העדר פיקוח שוטף על מיופה כוח בניגוד לאפוטרופוס. אין צורך להגיש דוחות לאפוטרופוס הכללי, ולא צריך אישור מקדים שלו לפעולות. עם זאת, ישנם איזונים: הממנה יכול לקבוע שמיופה הכוח ידווח לאפוטרופוס הכללי על פעולותיו. כלומר, אפשר לכתוב: “אני מבקש שהאפוטרופוס הכללי יפקח על מיופה הכוח שלי”. במקרה כזה, האפוטרופוס הכללי אכן יהיה רשאי לדרוש ממיופה הכוח דיווחים מעת לעת על ניהול העניינים. מעטים משתמשים בסעיף זה, אבל הוא קיים. כמו כן, אם מגיעות אל האפוטרופוס הכללי תלונות על התנהלות מיופה כוח (מבן משפחה למשל), יש לו סמכות לבדוק זאת ולפעול. לפי נתוני משרד המשפטים, בשנת 2022 התקבלו כ-150 תלונות על חשש לניצול לרעה של ייפוי כוח מתמשך. תלונות כאלה יכולות להיות למשל: מיופה הכוח משתמש בכספי הממנה לצרכיו האישיים, מבודד את הממנה ממשפחה וכו’. האפוטרופוס הכללי במצב כזה יכול לחקור, אולי לשלוח פקיד לביקור, ובמידת הצורך, לפנות לבית המשפט לבקש התערבות (למשל להורות למיופה הכוח לחדול או להחליפו). למעשה, האפוטרופוס הכללי רואה עצמו שומר סף, לא מפקח יום-יומי, אך אם משהו מגיע לידיעתו, הוא יגן על הקשיש.כדאי להזכיר שהאפוטרופוס הכללי גם מפעיל מוקדי מידע לציבור. באתר האפוטרופוס הכללי יש סעיף “שאלות ותשובות, ייפוי כוח מתמשך” שבו ניתנות הנחיות רשמיות למצבים שונים. ניתן גם לפנות למשרדיו במחוזות השונים לשאלות. במקרי מחלוקת, אנשים לעיתים פונים לאפוטרופוס הכללי טרם פנייה לבית משפט, כדי לקבל הכוונה.

היקף תפקיד האפוטרופוס הכללי במספרים: עד ינואר 2024 דווח על יותר מ-160 אלף מסמכים מופקדים, את כולם מחזיק ומנהל האפוטרופוס הכללי. זוהי עבודה לוגיסטית ומשפטית עצומה. האפוטרופסה הכללית (עו”ד סיגל יעקובי ואחריה ממלאי תפקיד) אף פרסמה ניירות מדיניות לשיפור ההליכים, למשל לגבי הנגשת בנקים למיופי כוח, ומתן פתרונות בחקיקה לפתיחות גמישה יותר בהשקעות כספים גדולים. כלומר, המשרד גם מקדם מדיניות כדי לוודא שהכלי הזה יעבוד חלק במערכת המשפטית-כלכלית.

תפקיד האפוטרופוס הכללי הוא התשתית שמאפשרת את ייפוי הכוח המתמשך. הוא מכשיר את הגורמים המקצועיים, מנהל את המאגר והרישום, דואג לעדכניות המסמכים, נותן חותמת ואסמכתא לכל הפעלה, ומפקח מן המרחק על המתרחש, מתערב רק כשצריך. כפי שהאפוטרופוס הכללי עצמו ציין: “בנסיבות של ייפוי כוח מתמשך, המחוקק סבר שאין הצדקה למנגנון פיקוח שוטף כפי שקיים באפוטרופסות, אך כן נקבעו מספר איזונים ובלמים”, איזונים אלו הם בדיוק הסמכויות שפורטו לעיל.

ניתן לומר שהאפוטרופוס הכללי משמש כמעין “נאמן” ציבורי של מערכת ייפוי הכוח: הוא שומר את המסמכים, מזכיר לבעלי הדבר את קיומם, ומוודא שהשימוש בהם הוגן. רוב הציבור לא יבוא איתו במגע ישיר, כי הכול קורה דרך עו”ד והגשות מקוונות, אך טוב לדעת שיש סמכות מעל שתפקידה לוודא שהדברים מתנהלים לפי כוונת החוק וכיבוד רצון הממנה.

תהליך הפקדת ייפוי כוח מתמשך

הפקדה היא שלב קריטי, למעשה, בלי הפקדה, ייפוי הכוח לא יהיה בעל תוקף משפטי. תהליך הפקדת ייפוי הכוח המתמשך מתרחש לאחר שהמסמך נערך ונחתם כנדרש, ומטרתו לרשום את המסמך באופן רשמי במאגר המדינה. נפרט את שלבי התהליך מרגע סיום הכנת המסמך ועד לקבלת אישור הפקדה:

1. עריכת המסמך וחתימות: בתחילה, עורך הדין והצדדים (הממנה, מיופה/מיופי הכוח, ועדים אם נדרשים במקרים מיוחדים) עוברים על הטופס המקוון. עורך הדין ממלא יחד עם הממנה את כל הפרטים, פרטי הממנה, פרטי מיופה הכוח, תחומי הסמכה, הנחיות מקדימות, תנאי כניסה, אנשים מיודעים, ועוד. זהו טופס מובנה של משרד המשפטים, שמולא באופן ממוחשב במערכת ייעודית. לאחר שהכול מלא, המסמך מודפס (בפורמט אחיד).
   • חתימת הממנה: הממנה חותם (בכתב יד, בדרך כלל) על המסמך, בפני עורך הדין המאשר. העו”ד מוודא שחתם מרצון ושמבין.
   • חתימת מיופה הכוח: כל מיופה כוח שמונה צריך לחתום על הצהרת הסכמה. לרוב, טכנית, הם חותמים בדף האחרון שמכיל הצהרת: “קראתי את ייפוי הכוח, אני מסכים לשמש מיופה כוח, הוסברו לי אחריותי וסמכותי, ואני מאשר שאני כשיר ומתאים לתנאי החוק”. בנוסף חותמים על טופס ויתור סודיות (נפרד) שבו מיופה הכוח מסכים שיוכל לקבל מידע רפואי/פיננסי על הממנה במידת הצורך.
   • חתימת עורך הדין: עוה”ד חותם במקום המיועד לאישורו, ומצהיר שפעל לפי החוק, וידא הבנה, אין לו עניין אישי, וכו’.
2. הזנת המסמך למערכת והגשה: מכיוון שהמערכת היא מקוונת, למעשה כבר בשלבי העריכה עוה”ד עובד בתוך פורטל ייעודי של משרד המשפטים. לאחר שכל הצדדים חתמו, עוה”ד מעלה את המסמך החתום למערכת (בסריקה), ממלא כמה פרטים סופיים ומאשר לשליחה. התהליך הוא דיגיטלי לחלוטין, אין שליחת ניירת פיזית לאפוטרופוס הכללי (למעט מקרים חריגים בהם ננקט מסלול הגשה ידני, למשל אם הממנה מתעקש לא לעבוד דיגיטלית, ואז אפשר לקבוע תור ולהגיש ידנית, אבל רובם המוחלט דיגיטלי).בעת ההגשה, עורכי הדין נדרשים לשלם אגרת הפקדה, נכון לעכשיו האגרה היא 0 ₪ (ללא תשלום), אך ייתכן שבעתיד תהיה אגרה מסוימת כפי שהוזכר.
3. אישור טכני וקבלת מספר אסמכתא: לאחר ההגשה, המערכת מנפיקה אישור הגשה עם מספר אסמכתא. זהו מין קבלה שמראה שהמסמך נקלט בתאריך X. עדיין צריך להמתין לאישור המהותי של האפוטרופוס הכללי. בדרך כלל, תוך מספר ימים (תלוי בעומס, לעיתים שבועות בעומסים כבדים), מתקבל אישור רשמי.
4. אישור הפקדה רשמי: האפוטרופוס הכללי סוקר את המסמך ומוודא שאין טעויות צורניות. אם הכול תקין, הוא מנפיק אישור הפקדה. האישור מגיע לעורך הדין (בדוא”ל או באזור האישי), ובו נאמר: ייפוי הכוח המתמשך של פלוני הופקד בהצלחה בתאריך… ומקבל מספר סידורי. כמו כן, מצורף עותק של המסמך הנושא חותמת “הופקד בתאריך X” על כל עמודיו.האישור הזה גם נשלח לממנה עצמו (לכתובת או למייל שנמסרו) על ידי האפוטרופוס הכללי, למען ידיעתו. מנגנון התזכורות שבעבר הזכרנו, מתחיל מכאן.
5. תיקון ליקויים אם יש: לעיתים נדירות, האפוטרופוס הכללי לא יאשר אוטומטית אלא יחזיר לעו”ד “דרישת תיקון”. למשל, אם שכחו לצרף מסמך נדרש (נניח אם היה צורך בחוות דעת פסיכיאטר למקרה אשפוז בכפייה, והעו”ד שכח לצרף, הם לא יאשרו בלי זה), או אם זיהו בעיה (נניח מיופה הכוח הוא עו”ד שערך את המסמך, אסור, אז יודיעו שלא ניתן כך). במקרה כזה, התיקון מבוצע והמסמך מוגש מחדש.
6. שמירת העותקים: עם קבלת האישור, העו”ד לרוב מספק לממנה עותקים נאמנים למקור של ייפוי הכוח המופקד. חשוב לשמור לפחות עותק אחד אצל הממנה ואחד אצל כל מיופה כוח. אלו העותקים שתצטרכו להציג בעת כניסה לתוקף. בחלק מהמשרדים מכינים גם עותק סרוק שמור בדיסק/שירות ענן.
7. סיום התהליך: בשלב זה, ייפוי הכוח “נכנס לכספת” של האפוטרופוס הכללי. לממנה ולמיופה הכוח אין עכשיו מה לעשות, אלא פשוט לחכות ולקוות שלא יידרש בקרוב…

כדאי לדעת: ניתן לבדוק קיום הפקדה אונליין. הממנה יכול דרך האתר הממשלתי להיכנס עם הזדהות ולראות שיש לו ייפוי כוח מתמשך בתיק האישי. גם “אדם מיודע” (אם צוין מראש) יכול לוודא את קיומו. אבל צדדים שלישיים אקראיים לא יכולים סתם לחפש, המאגר חסוי.

הפקדה ידנית: במקרים מיוחדים, כאשר עו”ד לא יכול לשלוח מקוון (למשל בעידן הקורונה היו מבוגרים שחתמו מרחוק בלי גישה למחשב), האפוטרופוס הכללי איפשר להגיש מסמכי נייר. צריך לתאם תור במחוז המתאים, ולהגיע עם המסמך המקורי והעתקים, הפקיד יבדוק, יצלם ויחזיר. זו פרוצדורה חריגה כיום.

תיקונים לאחר הפקדה: אם רוצים לשנות משהו אחרי שכבר הופקד (אבל לפני שנכנס לתוקף), הפתרון הוא לבטל את הייפוי כוח ולערוך חדש. אין “עריכת תיקונים קטנים” במסמך קיים. לכן, הליך ההפקדה הוא גם נקודת ביקורת סופית, חשוב שהכול יהיה נכון, כי שינוי דורש התחלה מחדש.

עורך דין ייפוי כוח מתמשך מציין כי תהליך הפקדת ייפוי כוח מתמשך הינו תנאי לתוקפו, בלי זה, המסמך לא שווה יותר מנדף נייר. ומשרד המשפטים מדגיש שההפקדה צריכה להיעשות לא יאוחר מ-90 יום מהחתימה (אחרת תוקף החתימות עלול לפוג). לכן, עורכי דין בד”כ מגישים מיד.

מעניין לציין שהתהליך כולו הפך מקוון ויעיל יחסית, מה שהקל מאוד על תפוצת ייפוי הכוח. למעשה, ישראל הייתה מהמדינות הראשונות למחשב את ההליך הזה לחלוטין, וזה תרם להיענות הציבור.

מה קורה לאחר ההפקדה? לאחר ההפקדה, ייפוי הכוח “בסטטוס מופקד”. הוא יכול להישאר כך שנים רבות. במהלך הזמן הזה, רק הממנה (אם כשיר) יכול לבקש את החזרת המקור או עיון (אם רוצים אולי לבטל). האפוטרופוס הכללי ישמור את המסמך ולאף אחד אין גישה אליו חוץ מהמורשים.

כאשר מגיע היום וצריך להפעיל, כפי שפרטנו לעיל, מגישים הצהרת כניסה לתוקף. גם הצהרה זו מוגשת דרך המערכת המקוונת (באמצעות טופס ייעודי, עם פרטי ייפוי הכוח המופקד). היא משויכת מיד למספר ההפקדה במאגר.

ניתן לומר שהפקדת ייפוי הכוח היא כמו הפקדת סכום כסף יקר בכספת, הוא נשמר עד ליום הפקודה, ואז נשלף החוצה. בתהליך הזה, האפוטרופוס הכללי הוא כמו הבנקאי שנותן אישור ששמת אצלם את הפקדון.

תהליך ההפקדה כולל: מילוי מקוון וחתימות, שיגור לאפוטרופוס הכללי, קבלת אישור הפקדה רשמי (או תיקון אם נדרש). בלעדיו, ייפוי הכוח לא תקף. עם האישור, אפשר לישון בשקט שהדברים מוסדרים.

בטבלה הבאה נציג באופן מתומצת את שלבי התהליך והזמנים המשוערים:

כפי שהטבלה מציגה, הליך ההפקדה מהיר למדי, בדרך כלל בתוך שבוע מקסימום הכל מאושר, וזהו. החלק הארוך הוא לרוב הכנת המסמך (פגישות, החלטות וכו’), לא ההפקדה עצמה.

הפקדה מקוונת של ייפוי כוח מתמשך

בעידן הדיגיטלי, הפקדה מקוונת של ייפוי כוח מתמשך הפכה למעשה לסטנדרט. נקדיש סעיף קצר להסביר מה המשמעות של הפקדה מקוונת, מה היתרונות, ומה הדרכים לבצע זאת.

מהי הפקדה מקוונת? משמעות הדבר שכל תהליך הגשת המסמך לאפוטרופוס הכללי, שמשמעותו “רישום” המסמך, נעשה דרך האינטרנט, ללא צורך בהגשת ניירת פיזית. משרד המשפטים, באמצעות אתר Gov.il, מפעיל מערכת ייעודית (Portal) שאליה יש גישה לעורכי דין מוסמכים. העורך דין, עם כרטיס חכם או הזדהות מאובטחת, נכנס למערכת, ממלא את פרטי ייפוי הכוח ושומר אותם, ולבסוף מעלה את הקובץ הסרוק של המסמך החתום ושולח. התקשורת כולה מאובטחת ומוצפנת, כמובן.

יתרונות ההפקדה הדיגיטלית:

• מהירות: כפי שצוין, התהליך במקום לקחת שבועות בדואר, אורך לעיתים ימים ספורים בלבד.
• נוחות: אין צורך שהממנה או מיופה הכוח יתרוצצו למשרדי ממשלה. הכל מטופל ע”י עו”ד במשרדו.
• דיוק: המערכת מונעת השמטת שדות, עו”ד לא יכול לשכוח למלא פרט חובה, כי המערכת תתריע.
• תיעוד ומעקב: יש “טביעת אצבע” דיגיטלית, ניתן בכל עת במערכת של עו”ד לראות את סטטוס ההגשה (טיוטה/נשלח/מאושר/דורש תיקון). גם הממנה יכול באזור האישי שלו באתר ממשלתי לראות שיש מסמך מופקד.
• אבטחה: בניגוד לנייר שעלול ללכת לאיבוד, כאן יש עותק דיגיטלי בכספות שרתים ממשלתיים, שמגובה היטב.

תהליך טכני: ההפקדה הדיגיטלית דורשת מעורך הדין להכין מראש:

• סריקות PDF ברורות של המסמך (המערכת מאפשרת העלאה עד גודל מסוים).
• פרטים מזהים: ת”ז של הממנה, מיופה הכוח וכו’, שמוקלדים.
• ייתכן ומצרף גם מסמכים נלווים: לדוגמה אם יש הנחיות מקדימות ארוכות שנוספו כמסמך נספח, גם אותן מעלים (המערכת מאפשרת לצרף קבצים נוספים כמו “נספח הנחיות”, “חוות דעת פסיכיאטר” וכד’).

לאחר הלחיצה על “שלח”, עו”ד מקבל אישור אוטומטי שהבקשה נקלטה. לעיתים מתקבל כמעט מיידית גם אישור הפקדה (אם המערכת עושה בדיקות אוטומטיות וחותמת).

חדשנות נוספת, חתימה דיגיטלית: בתקופת מגפת הקורונה, כדי למנוע מפגשים פיזיים, הותקנו תקנות שעת חירום שאיפשרו חתימת ייפוי כוח מתמשך באמצעות היוועדות חזותית (וידאו). כלומר, הממנה ומיופה הכוח יכלו לחתום מרחוק בנוכחות עו”ד בזום למשל, שעשה זיהוי מרחוק וחתימה דיגיטלית. זה היה צעד תקדימי (טרם הקורונה, חייב היה מפגש פיזי). כיום (2025) רוב ההגבלות הוסרו, ולרוב דורשים נוכחות פיזית, אולם ייתכן שבעתיד יאומצו תהליכים מאובטחים של חתימה דיגיטלית מאומתת. חברות כמו Comsign אף מציעות פתרונות לחתימה מרחוק, אך כרגע החוק עדיין דורש שעו”ד יאשר פנים-אל-פנים את ההבנה. ייתכן ובעתיד נראה הפקדה דיגיטלית מלאה, שהממנה עצמו חותם דיגיטלית והכל קורה בענן.

האזור האישי: לכל אזרח יש אפשרות להירשם ל”חשבון ממשלתי אישי” באתר Gov.il. דרכו, ניתן לגשת לשירות “ייפוי כוח מתמשך, מידע לממנה/מיופה”. שם הממנה יכול לראות אם יש מסמך מופקד, להוריד עותק ממנו, וכיו”ב. מיופה כוח, לאחר כניסה לתוקף, יכול אף להגיש את הצהרת הכניסה דרך החשבון שלו (עם הרשאה מתאימה).

מקרי קצה שבהם אין אינטרנט: עבור אנשים שאין להם בכלל גישה דיגיטלית (נדירים כיום, אולי קשישים בודדים ללא עו”ד מיומן), יש מענה, כמו שתואר, הפקדה ידנית. אבל למעלה מ-99% מהמקרים מנוהלים בדיגיטל.

חשש “טכני”: יש שתוהים, אם הכל מקוון, מה אם תהיה תקלה טכנית? למשל, מספר מקרים דווחו על באגים בתקופה הראשונה של המערכת (2017), שהעלאה נתקעה, או שחל שיבוש בפרטי ההגשה. כיום המערכת יציבה למדי. בכל זאת, עורכי הדין נוהגים לשמור עותק דיגיטלי של מה שהגישו ואם צריך, שולחים שוב או יוצרים קשר עם התמיכה.

הפקדה על ידי מיופה כוח בחו”ל: מה אם הממנה נמצא בחו”ל? ניתן תאורטית לחתום בפני קונסול (אבל קונסוליות לא מוסמכות לאשר ייפוי כוח מתמשך, בניגוד למסמכים נוטריוניים רגילים). לכן, נניח ישראלי תושב חו”ל שרוצה לערוך ייפוי כוח מתמשך בישראל, יהיה עליו להגיע או להמתין לביקור עו”ד מוסמך במדינתו (יש עורכי דין ישראלים שטסים במיוחד במקרים מסוימים לערוך). לאחר החתימה, העו”ד יכול מהארץ להפקיד מקוון.

עדכון והפצה: הפלטפורמה המקוונת גם מאפשרת לעו”ד “להפיץ” עותקים מאובטחים, למשל, יש אפשרות להפיק קישור מאובטח למסמך כדי לשלוח לבנק, במקום להסתובב עם נייר. ניתן להיכנס למערכת, לאשר גישה לגוף מסוים לראות את ייפוי הכוח. פונקציה כזו מתוכננת או קיימת בחלקה.

הפקדה מקוונת היא אחת הסיבות להצלחת מוסד ייפוי הכוח המתמשך בישראל: היא עשתה את התהליך מהיר, יעיל ונגיש. הדבר גם מפחית טעויות, מסמך שמולא באופן מקוון סיכויו להיות תקין גבוהים יותר. מבחינת הממנה ובני משפחתו, זה “שקוף” כי עוה”ד מבצע. אבל טוב לדעת, אין צורך במעטפות ודואר, אלא כעבור יום-יומיים מקבלים אימייל חגיגי: “ייפוי הכוח המתמשך שלך הופקד בהצלחה!”.

איך ממלאים טופס ייפוי כוח מתמשך

טופס ייפוי הכוח המתמשך הוא טופס מקיף ומובנה, שמהווה את לב המסמך. מילוי נכון שלו הוא קריטי כדי שהמסמך יהיה תקף וישקף את רצון הממנה. נפרט את מבנה הטופס ומה יש לכלול בכל חלק.

הטופס הרשמי מצוי באתר gov.il (בגרסה מקוונת אינטראקטיבית, וכן יש קובץ PDF לדוגמה למי שרוצה להבין את המבנה). הוא כולל סעיפים רבים, אך ניתן לתמצת אותם כך:

1. פרטי הממנה: שם, מס’ זהות, תאריך לידה, כתובת, טלפון, דוא”ל. חשוב לכתוב כפי שרשום בת.ז. כולל שם משפחה ונעורים אם יש. כמו כן, יש שדה לגבי שפת דיבור (אם הממנה לא דובר עברית שוטף, מציינים זאת ושפת המסמך/ההסבר).
2. פרטי מיופה/מיופי הכוח: לכל מיופה כוח שממנים, יש למלא שם מלא, מס’ זהות, קרבתו/תוארו (בן, חבר, עו”ד וכו’), כתובת ודרכי יצירת קשר. אם ממנים יותר מאחד, ישנם חלקים לחזור על הפרטים לכל אחד.
3. חלוקת תחומי אחריות: כאן ישנן מספר אופציות לסמן:
   • האם מיופה הכוח מתמנה לכל העניינים או רק לסוגים מסוימים. אם רק לחלק, צריך לסמן מה מהם: “עניינים אישיים (לרבות רפואיים)”, “עניינים אישיים (לא כולל רפואיים)”, “עניינים רפואיים בלבד”, “ענייני רכוש”. ניתן לסמן כמה שרוצים.
   • אם מונו מספר מיופי כוח, צריך לציין למי מהמיופים יש סמכות באיזה עניין. אפשרות נפוצה: שני ילדים, אחד לענייני רכוש, השני לעניינים אישיים. או לחילופין שניהם לכל העניינים במשותף. הטופס מאפשר לפרט: “פלוני, לענייני רכוש; אלמוני, לענייני אישיים”.
   • אם מונו כמה לאותו עניין, מציינים האם הם יפעלו ביחד או לחוד: כלומר, “ביחד (במשותף)”, משמע שנדרשת הסכמה/חתימה של שניהם לכל פעולה; “לחוד”, כל אחד מוסמך לפעול לבד; או “ביחד ולחוד”, מונח שאומר שכל אחד רשאי לפעול לבד וגם ביחד (בד”כ בוחרים או יחד או לחוד כדי למנוע בלבול). ניתן גם לקבוע שמיופי הכוח צריכים לפעול בהסכמה, ואם יש חילוקי דעות, מי מכריע (למשל: “אחי הבכור יכריע במקרה של מחלוקת”).
   • יש אפשרות לציין מיופה כוח ראשי ומיופה כוח חליפי: החליפי נכנס רק אם הראשי לא יכול. בטופס יש חלק שבו שואלים “האם מונית מיופה כוח חליפי?”, ואם כן, ממלאים את פרטיו ואת שם מיופה הכוח הראשי שבמקומו ייכנס.
4. הנחיות מקדימות (אופציונלי): זהו אולי החלק החשוב ביותר, כאן הממנה כותב במלל חופשי את רצונותיו והוראותיו. הטופס נותן מקום (מספר שורות), ואם זה מעבר למקום, ניתן לצרף דף נספח. פה ייכנס כל מה שהממנה רוצה להנחות: “רצוני ש-X יטפל בכספי כך וכך…”, “מבקש להמשיך לתמוך כספית בביתי ע’ בסך ___ לחודש”, “מבקש שלא למכור את הבית אלא אם אין שום אופציה אחרת” וכו’. הנחיות יכולות להיות גם כלליות (“מיופה הכוח ינהג בי ביושר ויפעל לטובתי”) אך זה מובן מאליו. עדיף להתמקד בהנחיות קונקרטיות. הטופס גם שואל: “האם יש צרכים מיוחדים?”, למשל אדם עם תסמונת, דת מסוימת, וכו’, כדי להפנות תשומת לב המיופה. אפשר לכתוב: “אני שומר כשרות, אבקש שיקפידו שהמטפלים יתנו לי מזון כשר”.
5. אנשים מיודעים (אופציונלי): הטופס מכיל סעיף “אנשים מיודעים”, אלה אנשים שהממנה מבקש שישארו בתמונה. ממלאים שם ופרטי קשר של כל אדם מיודע. ליד כל שם, ניתן לציין אם הם יקבלו דיווח “עם כניסת ייפוי הכוח לתוקף”, “אחת לשנה על פעולות”, “על פעולות חריגות” וכו’, לפי רצון הממנה. אם הממנה לא רוצה אף אחד מיודע, מציינים “אין”.
6. תנאים לכניסת לתוקף: כאן הטופס מאפשר לבחור: “ייפוי הכוח ייכנס לתוקף כאשר ___”. ויש כמה אפשרויות מובנות:
   • “רופא מומחה קבע שאינני מסוגל להבין בעניינים…” (ברירת מחדל).
   • “שני רופאים קבעו…”
   • “רופא + פסיכולוג קבעו…”
   • “התקיים אירוע מסוים: ______” (שדה פתוח).
   • “מיופה הכוח + אדם פלוני הודיעו כי…” וכו’.
   • רוב האנשים בוחרים את ברירת המחדל (רופא מומחה). מי שרוצה ספציפי, מציין (למשל שם רופא ספציפי).
7. הגבלות ופטורים: הטופס שואל אם הממנה רוצה לפטור את מיופה הכוח מאיזה חובה או להטיל עליו חובות מיוחדות. למשל, אפשר לכלול סעיף: “מיופה הכוח יהיה פטור מחובת עריכת חשבון ומתן דיווח פרטני לבית משפט” (אבל זה ממילא כבר לא חובה בחוק). או “מיופה הכוח יהיה רשאי לבצע פעולות השקעה מעל 100,000 ₪ ללא צורך באישור ביהמ”ש, עד 300,000 ₪”, אבל זה לא תופס כי החוק מחייב כן אישור, לכן אין הרבה מה לכתוב פה. בד”כ סעיף זה נותר ריק.
8. פרטי עורך הדין המחתים: שם, מספר רישיון לשכה, כתובת. וכן הצהרה שלו: “אני עו”ד X, איני בעל עניין אישי, עברתי הכשרה בתאריך…, אני מאשר כי…” וכו’.
9. חתימות:
   • הממנה חותם ומציין תאריך.
   • מיופה/מיופי הכוח חותמים על הצהרת ההסכמה, תאריך.
   • עורך הדין חותם ומאשר. אם נעשה בפני פסיכיאטר (לעניין אשפוז בכפייה), גם פסיכיאטר חותם במקום מיועד.

אם יש מסמכים נלווים כמו חוות דעת פסיכיאטר, טופס הסכמה לאשפוז חתום ע”י פסיכיאטר, נספחי הנחיות, הם מצורפים ומסומנים.

לאורך הטופס, יש שדות רשות רבים, מה שדורש מחשבה הוא בעיקר ההנחיות המקדימות ותנאי הכניסה. הרבה מהשאר הם פרטים בסיסיים.

מילוי הטופס, טיפים:

• יש לשים לב לאיות נכון, מספרי זהות מדויקים. שגיאה במספר זהות עלולה לגרום לדחייה.
• אם הממנה אינו קורא עברית, עורך הדין צריך לציין זאת ולהצהיר שנתן לו הסבר בשפתו (וההסבר צריך להיות מתועד בטופס בשדה הערות).
• מומלץ לא להשאיר עמימות: למשל, אם ממנים שני מיופי כוח, להגדיר בדיוק “ביחד” או “לחוד”. אם לא תסמנו, ברירת המחדל היא שהם חייבים לפעול יחד, וזה עלול להיות לא רצוי.
• הנחיות מקדימות, לנסח בצורה ברורה וישירה. אפשר סעיפים או פסקאות קצרות, לא מגילות לא ברורות.

עו”ד מומחים בתחום לעיתים מכינים שאלון מקדים לממנה, כדי לאסוף ממנו את כל הרצונות, ואז ממלאים יחד את הטופס. כך הממנה לא מרגיש לחוץ.

לאחר מילוי הטופס, עורכי הדין שלנו עורכים פגישות נפרדות: אחת רק עם הממנה להסברים, אחת עם מיופי הכוח המיועדים, ואז פגישה משותפת. בסוף, כשהכל מובן, חותמים. כלומר, חלק מהמילוי קורה בפועל תוך כדי ההסברים.

דוגמא לנוסח ייפוי כוח מתמשך
הנני מורה כי מיופי הכוח ידאגו שאני אמשיך להתגורר בביתי ככל האפשר, תוך העסקת מטפל סיעודי צמוד. רק אם ייקבע ע”י רופא שאין אפשרות לטפל בי בבית אף עם מטפל, אני מסכים למעבר למסגרת מוסדית (בית אבות סיעודי). במידה ואדרש למוסד, העדפתי היא: בית אבות “נאות טובים” בעיר XYZ, או מקום ברמה דומה.
בעניינים רפואיים: מבקש שיתייעצו עם ד”ר כהן (רופאת המשפחה שלי) בכל החלטה מהותית. ברצוני שיאפשרו את כל הטיפולים הדרושים להארכת חיי, אך אם אהיה סובל מאוד ללא סיכוי להחלמה – אבקש להתמקד בהקלת סבל (טיפול פליאטיבי). אינני מעוניין בקבלת החלטות לפי חוק החולה הנוטה למות במסגרת ייפוי כוח זה, ואטפל בכך בנפרד.
עניינים כספיים: אני מתיר למיופה הכוח שלי (בני) להשתמש בכספי מחשבונותיי לכל צרכי הטיפול והרווחה שלי. אני מאשר לו לתמוך כלכלית באשתי/בן זוגי בסכומים סבירים לפי הצורך. אין למכור את דירת המגורים שלי אלא אם אין ברירה למימון טיפול או אם אשתי עברה להתגורר במקום אחר. כן לאפשר לילדיי להיכנס לדירה ולקחת חפצים אישיים שלי אם לא אוכל עוד לחזור הביתה.
מבקש לעדכן את אחי ואחותי לגבי מצבי אחת לכמה חודשים (אנשים מיודעים: משה לוי ת”ז…, שרה כהן ת”ז…).“`

כמובן, כל מקרה לגופו וזה רק המחשה לסגנון.

שגיאות נפוצות במילוי:
•אי ציון חליפי, אנשים שוכחים למנות חליפי ואח”כ מתחרטים.
• השארת סעיפים ריקים, למשל לא מילאו מה קורה במחלוקת בין מיופי כוח (ואז אם קורה, אין הנחיה).
• נוסח עמום: “לטפל בי יפה”, מה זה אומר? עדיף משהו ברור.
• מילוי סתירה פנימית: לדוגמה לסמן “מיופי הכוח יפעלו במשותף” וגם לכתוב בהנחיות “כל אחד יוכל לפעול לבד”, זה בלבול.
• שוכחים לצרף מסמך נדרש (פסיכיאטר/הנחיות רפואיות).

לכן בדיקה כפולה ע”י העו”ד חשובה.

לסיום, אחרי המילוי והחתימה, הטופס המקורי נשמר. התוכן הוקלד גם למחשב ולכן כשמפקידים מקוון, למעשה תוכן הטופס קיים גם כנתונים. כך, בעת הצורך, אפשר להציג למשל רק חלק מפרטי הטופס (נאמר, להוכיח לבנק שמיופה הכוח מוסמך בחשבון הבנק, מראים רק את עמוד הרכוש).

מילוי הטופס דורש דיוק וזהירות, אבל אינו מסובך כשמקבלים הדרכה. זהו טופס סטנדרטי שנועד לכסות את כל המצבים. התייחסות מפורטת לכל סעיף שלו בתשומת לב תבטיח שהמסמך יהיה ברור ומכסה את רצון הממנה בשלמותו. עורך דין מיומן יוודא שהטופס מלא כראוי ואין “תיבות ריקות” שיישארו פתוחות לפרשנות.

דרישת אימות בפני עורך דין
החתימה ואימות המסמך בפני עורך דין הם לב ליבו של התהליך המשפטי. החוק מטיל דרישה חד-משמעית: ייפוי כוח מתמשך ייערך וייחתם בפני עורך דין שעבר הכשרה מיוחדת, ושאין לו עניין אישי במסמך. נפרט מדוע נדרשת חתימה בפני עו”ד, מה תפקידו בתהליך האימות, ואיך בוחרים את העו”ד המתאים.

למה דווקא עורך דין? ייפוי כוח מתמשך נותן סמכויות עצומות ויכול להשפיע עמוקות על חייו וזכויותיו של אדם. כדי להבטיח שהממנה עושה זאת בהבנה מלאה וללא השפעה בלתי הוגנת, נדרש גורם מקצועי, אובייקטיבי ומוסמך, ועורך דין הוא בחירה טבעית. עורך הדין משמש כעין “נוטריון” או “קצין אימות” מטעם המדינה, המאשר שהאדם שלפניו הבין מה הוא עושה. למעשה, תפקיד עו”ד בייפוי כוח מתמשך דומה קצת לתפקידו בעריכת צוואה (אף ששם לא חובה עו”ד), לוודא כשרות ורצון חופשי.

דרישות מעורך הדין המאמת:
• עליו להיות חף מניגוד עניינים: כלומר לא בן משפחה של הממנה או המיופה, לא הנהנה הכלכלי מהחלטותיו, וכו’. משרד המשפטים אף פרסם כללים ו”מדיניות ועדה” מתי עו”ד נחשב בעל עניין אישי ואסור לו לערוך ייפוי כוח. למשל, אם עו”ד גם מטפל בעסקיו של מיופה הכוח, ייתכן ניגוד וכו’.
• עליו להיות מוסמך: כלומר, לעבור קורס הכשרה מוכר. לאחר התיקון לחוק, לשכת עו”ד ומשרד המשפטים יצרו השתלמות חובה של 7 שעות לפחות, ורק מקבלי תעודה מורשים. את רשימת המוסמכים כאמור אפשר לראות באתר לשכת עורכי הדין.
• עליו להיות חבר בלשכת עו”ד ובעל רישיון תקף. עורכי דין שעברו עבירות אתיקה חמורות, למשל, עלולים שלא לקבל היתר עריכה.

מה כולל האימות? עורך הדין למעשה מבצע מספר פעולות:
1. זהות והסבר: הוא בודק תעודת זהות של הממנה ומיופי הכוח, מוודא שהם מי שהם טוענים, ושהם בגירים. הוא מסביר לממנה, בלשון המובנת לו, את משמעות המסמך על סעיפיו, את החלופות (כגון מינוי אפוטרופוס, כדי שידע שבוחר באופציה עדיפה), ואת העניינים שניתן לכלול.
2. התרשמות מכשרות: עו”ד מקיים שיחה עם הממנה כדי להתרשם שהוא מבין מה קורה. שאלות לדוגמה: “אתה יכול לספר לי למה אתה רוצה לערוך את ייפוי הכוח?”, כדי לשמוע בתשובה האם הוא יודע במה מדובר. או “מה קורה אם תחזור לכושר, האם תוכל לבטל?” וכו’, לוודא שהמושגים ברורים. אם מתעורר ספק אצל העו”ד לגבי צלילות הממנה, אסור לו לאשר. לעיתים עורכי דין יבקשו רשות להביא חוות דעת מרופא במקרים גבוליים, כדי לכסות.
3. וידוא רצון חופשי: העו”ד מוודא שאין לחץ חיצוני. הוא יכול למשל לבקש ברגע כלשהו מהמלווים לצאת מהחדר ולדבר ביחידות עם הממנה: “האם מישהו הכריח אותך למנות דווקא את הבן הזה? אתה שלם עם זה?”. אם יש אפילו רמז ללחץ (למשל, הממנה מהסס ואומר “טוב הם ביקשו ממני…”), העו”ד צריך לעצור ולברר.
4. אישור כשירות: חלק מהצהרת העו”ד בטופס היא שהוא משוכנע שהממנה מבין ומסכים מרצון, ללא לחץ, וללא ניצול מצוקתו. בכך העו”ד בעצם “מגבה” שהחתימה כשרה.
5. אימות חתימות: עו”ד צופה בממנה חותם, ובמיופי הכוח חותמים, ומאשר בגופו שהם חתמו מרצון. הוא גם חותם כעד/מאשר. חתימתו משמשת כמו חתימת נוטריון, עדות לאותנטיות.

עו”ד לייפוי כוח מתמשך מדגיש את חשיבות הרגילי תהליך: לעיתים מתעוררים רגשות אצל בני משפחה (למשל מישהו לא נבחר, מתבאס), עו”ד עם רגישות גבוהה יכול לגשר ולשוחח כדי להפיג מתחים. זה חלק מתפקידו בתהליך, לא פורמלית אלא כדי לוודא שהכל רצוני ואינו מוביל לסכסוכים מיותרים.

בחירת עורך הדין:
• התמחות וניסיון: עדיף לבחור עו”ד שעוסק בענייני משפחה/ירושה/זקנה, ושכבר ערך ייפויי כוח מתמשכים. הניסיון חשוב כי הוא יודע לשאול את השאלות הנכונות (למשל “האם תרצה להתייחס למקרה שבו מיופה הכוח שלך לא ירצה לפעול? נמנה חליפי?”). עו”ד חסר ניסיון עלול לא להציג אפשרויות לממנה, מה שיכול לגרום למסמך פחות טוב.
• כימיה ואמון: הממנה צריך להרגיש נוח עם העו”ד ולבטוח בו. לפעמים עדיף עו”ד חיצוני ניטרלי על פני חבר משפחה עו”ד, כדי למנוע טענות השפעה.
• עלות: שכר טרחת עורכי דין בתחום נע בין 3,000₪ ל-10,000₪ למסמך, תלוי מורכבות. לשכת עו”ד ממליצה על כ-5,000₪ (כממוצע). ניתן לערוך סקר או להשתמש בשירותים חדשים יחסית (ישנם מיזמים מקוונים המציעים חיבור לעו”ד במחיר נוח).
• זמינות וטיפול מסור: תהליך עריכת המסמך יכול להימשך כמה ימים או שבועות (תלויות מספר הפגישות). כדאי עו”ד שיהיה סבלני.

בשנת 2025 פורסם מחקר (מכון ברוקדייל) שהראה ש59% מעורכי הדין המוסמכים ערכו עד 10 ייפויי כוח מתמשכים בלבד, כלומר, רובם חדשים בתחום, ורק מעטים ערכו עשרות ומאות. לכן, אם מוצאים עו”ד שכבר ערך “מאות מסמכים” כמו שמפרסמים חלקם, סביר שהוא באמת מנוסה. עם זאת, גם עו”ד צעיר יכול לעשות עבודה מצוינת אם למד והוכן היטב.

נוכחות עו”ד בחתימה: החוק מחייב שהממנה יחתום בפני עו”ד (ולא מספיק שהסבירו לו קודם). לכן, גם אם העו”ד הכין הכל מראש, הוא חייב להיות זה שמגיש את המסמך לחתימת הממנה ומאשר באותו רגע.

מעניין לציין, במקרים של אנשים חירשים/עיוורים: עו”ד צריך לנקוט צעדים נוספים. עבור עיוור, קריאתם בפניו. עבור חירש, הבטחת שהבין (אולי באמצעות מתורגמן לשפת סימנים או בכתב).

אימות עו”ד בחו”ל: כמו שאמרנו, קונסול ישראלי לא מוסמך לכך, ולכן אם הממנה בחו”ל, או שמביאים עו”ד ישראלי לשם או מחכים.

לאימות בפני עורך דין הוא הערובה שכל ייפוי כוח מתמשך ייערך כראוי. בלי חתימת עו”ד, המסמך לא יתקבל להפקדה. תפקיד העו”ד לוודא שהמסמך כשר, שהממנה מוגן מהחלטות שגויות או מכפייה, ושהמסמך נערך בהתאם לחוק. משרד המשפטים רואה בעו”ד חומה ראשונה נגד ניצול: הוא סומך על עורכי הדין לעצור מקרים לא תקינים (למשל, אם ברור להם שהאדם לא לגמרי מבין, עליהם לסרב לערוך).

זו אחריות גדולה, ולכן יש עורכי דין (בעיקר הוותיקים שביניהם) שלמרות הסמכה נזהרים מאוד ומעדיפים לאשר רק מקרים “פשוטים”. אחרים, בעיקר צעירים, מוכנים לקחת גם מקרים מורכבים (עם חוות דעת).

כך או כך, זווית הראייה שלכם צריכה להיות: עו”ד טוב הוא חלק בלתי נפרד מעריכת ייפוי כוח מתמשך מוצלח. הקפידו לבחור אחד כזה, לשתף איתו פעולה, ולשאול את כל השאלות. בסוף, הוא חותם שגם אתם הבנתם, אז אל תתביישו באמת להבין, זה תפקידו לוודא זאת.

רשימת עורכי דין מוסמכים לערוך ייפוי כוח מתמשך
כפי שצוין, לא כל עורך דין רשאי לערוך ייפוי כוח מתמשך, רק מי שעבר הכשרה מיוחדת וקיבל אישור. רשימת עורכי הדין המוסמכים מפורסמת בצורה נגישה לציבור, ובחלק זה נסביר היכן וכיצד למצוא אותה, ומה היא כוללת.

היכן נמצאת הרשימה? באתר לשכת עורכי הדין בישראל ישנו עמוד ייעודי: “רשימת עורכי הדין המוסמכים לחתום על ייפוי כוח מתמשך ע”פ חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות”. זוהי למעשה טבלה/מאגר שמקורו במשרד המשפטים ומועבר ללשכה, ומתעדכן מעת לעת (לרוב מדי כמה שבועות או חודשים). בנוסף, גם באתר האפוטרופוס הכללי (gov.il) לעיתים מופיע קישור לרשימה.

מה כוללת הרשימה? באופן טיפוסי:
• שם פרטי ושם משפחה של עורך הדין.
• מספר רישיון עו”ד.
• פרטי התקשרות בסיסיים (טלפון, אימייל, יישוב).
• ייתכן ותאריך הסמכה.

הרשימה ארוכה, בתחילת 2025 היו מעל 5,000 עורכי דין מוסמכים ברחבי הארץ. לכן, הרשימה בדרך כלל מוצעת לחיפוש: אפשר להזין שם של עו”ד ולבדוק אם הוא מוסמך, או לחפש לפי עיר כדי למצוא עו”ד בסביבה.

איך לחפש לפי איזור/שפה:
• באתר לשכת עו”ד (IsraelBar) יש לרוב קובץ PDF או מנוע חיפוש. אפשר למשל לחפש “מוסמכי ייפוי כח מתמשך תל אביב” ולקבל רשימה מצומצמת לפי אזור.
• ניתן לסנן לפי שפה אם הדבר חשוב (יש עורכי דין דוברי רוסית, ערבית, אמהרית וכו’, אם צריך לאדם שפת אם, אפשר לבדוק).
• אפשר גם לפנות לקו מידע של משרד המשפטים כדי שימליצו על כמה באזור מגוריכם.

ודאו שעורך הדין שבחרתם נמצא ברשימה! היו מקרים (בייחוד מוקדם אחרי כניסת החוק) שעורכי דין שלא עברו הכשרה בטעות ערכו מסמך, והאפוטרופוס הכללי דחה את ההפקדה. לכן, תמיד כדאי לוודא. עו”ד יד שרה: “ייפוי כוח מתמשך ייערך וייחתם על ידי עורך דין שעבר הכשרה מתאימה והוסמך על ידי האפוטרופוס הכללי… רשימת עוה”ד שהוסמכו ניתן למצוא באתר לשכת עורכי הדין”. כלומר, הוא מפנה מפורשות לרשימה בלשכה.

הסיבה שזה בלשכת עו”ד ולא אתר משרד המשפטים: כי ההשתלמות מתבצעת בשיתוף לשכת עורכי הדין. אבל זה בעיקר עניין טכני, למעשה משרד המשפטים מנהל את הרשימה, והלשכה מפרסמת.

איך להתייחס לרשימה: עצם ההימצאות ברשימה אומרת שעורך הדין עבר 7 שעות השתלמות, שזה תנאי סף מינימלי. זה לא מעיד בהכרח על ניסיון רב. לכן, הרשימה היא נקודת התחלה למציאת מועמדים, אך כדאי גם לבדוק או לשאול את אותו עו”ד כמה מסמכים ערך.

אם יש לכם כבר עו”ד משפחתי או של העסק, ושוקלים אותו, ודאו שהוא ברשימה. אם לא, תצטרכו מישהו אחר או לשלוח אותו לעבור הכשרה (יש עורכי דין רבים שהוסמכו פשוט כי לקוחות ביקשו, אז הם הלכו לקורס).

גישה מקוונת לרשימה:
• ניתן לחפש בגוגל “רשימת עורכי דין מוסמכים ייפוי כוח מתמשך PDF” ותמצאו קובץ שמתעדכן (לפעמים קובץ בשם “List_lawyers_lpa.pdf”).
• אתר הלשכה: יש חיפוש לפי שם.
• אפשר גם להתקשר למוקד לשכת עו”ד או לאפוטרופוס הכללי, הם יאשרו אם עו”ד X מוסמך.

יצוין, מלבד הרשימה הרשמית, קמו זירות מסחריות כמו אתרי אינטרנט שמרכזים אנשי מקצוע ומאפשרים חיפושים מתוחכמים יותר. למשל, אתר “mitmashech.com” או “lawguide” מפרסמים “עו”ד מוסמכים בייפוי כוח מתמשך” עם פילוח לאזור, המלצות וכו’. אלה מקורות שיווקיים, אין לפיהם וידוא רשמי אלא מציגים רק מי שמשלם להיות שם. לכן, תמיד להצליב עם הרשימה הרשמית.

כמה מספרים: נכון לסוף 2023, כאמור, מעל 5,000 עו”ד הוסמכו. מתוך אלה, חלק לא ערכו עדיין אפילו מסמך אחד (מחקר מצא ש-59% ערכו עד 10 מסמכים, ורק 11% ערכו מעל 50 מסמכים, מה שאומר שרוב המוסמכים צברו ניסיון מוגבל עד כה). פירושו של דבר, יש היצע רב אך ניסיון משתנה.

עדכון הרשימה: לשכת עורכי הדין מעדכנת רשימת מוסמכים באופן שוטף, כי כל מחזור השתלמות (שמועבר אולי פעם ברבעון) מוסיף מאות לעגלה. אז אם בדקתם רשימה לפני שנה, מאז בוודאי נוספו כמה מאות חדשים.

תעודת הסמכה אישית: כל עו”ד מוסמך מקבל גם אישור תעודה. אתם יכולים לבקש מהעו”ד לראות את התעודה (למען הביטחון). התעודה בד”כ חתומה בידי האפוטרופוס הכללי.

סיכום מעשי:
אם אתם מחפשים עו”ד לעריכת ייפוי הכוח, מומלץ:
• לגשת לרשימה, למצוא 2-3 שמות בסביבתכם.
• לפנות אליהם, לבדוק ניסיון ועלות.
• לבחור מי שמתאים.

אפשר גם להשתמש בשירותים מקוונים המסייעים במציאת עו”ד מוסמך במחיר פיקס, אבל שוב, וידוא הרשימה הרשמית חשוב כדי לא להסתבך עם מסמך לא קביל.

לסיום, קישור ישיר לרשימה (נוסח עדכני): ניתן לחפש “רשימת עורכי הדין שהוסמכו, ייפוי כוח מתמשך, לשכת עורכי הדין” וזה מוביל לדף באתר הלשכה. יש שם אפשרות להוריד קובץ או לצפות בטבלה.

זכרו: גם כשמוודאים שעו”ד מוסמך, אל תהססו גם לוודא שיש כימיה ואמון, זו בחירה חשובה, שכן עו”ד טוב יעשה את ההבדל בין מסמך פושר למסמך חזק וברור שישרת אתכם היטב בעתיד.

עלות הכנת ייפוי כוח מתמשך
נושא העלויות הוא שאלה שכיחה: כמה עולה לערוך ייפוי כוח מתמשך? האם יש אגרות? והאם העלות מצדיקה את התועלת? בחלק זה נפרט את מרכיבי העלות, טווחי המחירים המקובלים בשוק (נכון ל-2025), ונסביר מה מקבלים בתמורה.

היעדר תעריף קבוע בחוק: ראשית, חשוב לציין שאין פיקוח מחירים או מחיר אחיד שקבעה המדינה לעריכת ייפוי כוח מתמשך. משרד המשפטים נתן חופש לעורכי הדין לקבוע שכר טרחה לפי ראות עיניהם, בהתאם למורכבות ולניסיון שלהם. המשמעות: ישנן הצעות מחיר מגוונות מאוד, ולכן כדאי לברר ולהשוות.

טווחי מחיר נפוצים: לפי סקרים בשוק ופרסומים של עורכי דין:
• לאדם יחיד: כ-2,500 ש”ח ועד 6,000 ש”ח הם גבולות שכיחים. משרד עו”ד רוטנברג מצא שטווח המחירים בחלק ממשרדים הוא 2,500–4,500 ש”ח ליפוי כוח מתמשך לאדם יחיד. בפועל, חלק גובים גם קצת פחות (יש שיציעו 2,000 ש”ח אם המקרה פשוט מאוד), וחלק, יותר (עו”ד בכירים עשויים לדרוש 5,000 ואף 6,000 לאדם יחיד).
• לבני זוג: ייפוי כוח מתמשך חייב להיערך לכל אדם בנפרד (אין מסמך זוגי משותף), אך לעיתים בני זוג באים יחד לעו”ד ומכינים שני מסמכים מקבילים. במצב כזה, הרבה ממה שדנים חוזר על עצמו, אז לרוב עורכי דין נותנים מחיר “חבילה”. נהוג סביב 4,000–7,000 ש”ח לזוג (כלומר לשניהם יחד). יש שגובים אולי 8,000–10,000 לשני מסמכים אם מורכב.
• מקרים מורכבים במיוחד: אם המסמך דורש פגישות רבות, נכסים רבים, למשל אדם עם עסק מסועף ו-4 ילדים, התלבטויות וכו’, שכר הטרחה יכול להיות גבוה יותר (נגיד 8,000–10,000 ש”ח לאדם). כך עולה גם מדברי עו”ד מאיה רוטנברג: “המחיר נע בין 3,000 ₪ ל-10,000 ₪ … לשכת עורכי הדין ממליצה על 5,000 ₪. לזוג כ-7,500 ₪”. כלומר, היא מאששת שה-5,000 ש”ח זה סוג של Benchmark, אך יש מצבים של 10,000 (כנראה למקרים מורכבים).

מה משפיע על המחיר? עו”ד מאיה רוטנברג מפרטת כמה גורמים שהיא לוקחת בחשבון בקביעת עלות:
• מספר הפגישות הנדרש: מינימום נדרשות 2 פגישות (הסבר ראשוני + חתימה), אך לעיתים יש 4–5 פגישות אם יש משפחה גדולה, קונפליקטים, תיאומים. כל פגישה זה זמן עו”ד.
• מורכבות העניינים: אם ייפוי הכוח כולל פירוט רחב של עניינים אישיים, תרומות, מתנות, התנהלות עסקית עם נכסים רבים, נדרשת עבודה רבה יותר בגיבוש ההנחיות.
• ניסיון ומומחיות: עו”ד מנוסה מאוד יכול לדרוש יותר בזכות מומחיותו. עם זאת, כפי שהמחקר מצא, דווקא עורכי דין צעירים גובים בממוצע יותר מעמיתיהם המבוגרים עבור ייפוי כוח, אולי כי הצעירים משקיעים יותר זמן או מנסים למקסם רווח, בעוד מבוגרים לעתים נותנים הנחה או עובדים יותר בזריזות. הנתונים הראו: 47.2% מהעו”ד הצעירים (גיל 20–45) גבו מעל 4,000 ₪, לעומת 32.8% בלבד מהעו”ד הוותיקים (גיל 55+). כן נמצא שנשות מקצוע גובות מעט יותר מגברים (46.4% מהעו”דיות גבו מעל 4,000 ₪, לעומת 41% מהעו”ד). בכל אופן, הטווחים חופפים.
• השוואה לעלויות אפוטרופסות: עורכי דין לעיתים מציינים ללקוחות ש”המחיר של ייפוי כוח מתמשך נמוך משמעותית מתהליך מינוי אפוטרופוס”. אפוטרופסות כוללת הליך משפטי, לעיתים שכר טרחת עו”ד, ולעיתים תשלום קבוע לאפוטרופוס. כמו כן, אפוטרופוס זכאי לפי החוק לבקש שכר עבור תפקידו (אך מיופי כוח מתמשכים הם בד”כ קרובים שאינם בשכר). כך שעצם עריכת המסמך היא השקעה חד-פעמית שמונעת הוצאות וכאבי ראש גדולים יותר בעתיד.

אגרות נוספות:
• אגרת הפקדה: נכון ל-2025, כאמור, אין אגרה למדינה על הפקדה. האפוטרופוס הכללי עשוי בעתיד לגבות, אך כרגע זה חינם. כך שהעלות היא בעיקר שכר טרחת עו”ד.
• הוצאות נלוות: אם נדרשת חוות דעת רפואית על כשרות הממנה (במקרה גבולי), רופא פסיכוגריאטר פרטי עשוי לגבות 1,500–3,000 ש”ח על חוות דעת. זה נדיר אך קורה.
• נוטריון או תרגום: אם צריך לתרגם את המסמך לשפה אחרת עבור הבנה (נניח הממנה דובר צרפתית), ייתכן תשלום למתורגמן/נוטריון על אישור תרגום.
• עותקים נוטריוניים: לא באמת צריך, כי האישור של האפוטרופוס כבר מהווה “נאמן למקור” מספק. אך אם בכל זאת רוצים עותקים נוטריוניים (למשל לשימוש בחו”ל), יעלה לפי תעריף נוטריון (כמה מאות ש”ח).

האם המחיר כולל הכל? כדאי לוודא בעת סגירת הסכם עם העו”ד: מה בדיוק כלול במחיר. לרוב, המחיר כולל את כל התהליך, פגישות ללא הגבלה סבירה, עריכת המסמך, הפקדה. יש לבדוק: אם התהליך מתפצל (נגיד משפחה מתווכחת וזה נגרר חודשים), האם תהיה תוספת?
לעיתים משרדים מציעים מחיר נמוך, אך על כל פגישה נוספת גובים עוד, מומלץ להסכים מראש על מחיר פאושלי לכל החבילה, כדי שלא תהססו להתייעץ ככל שנדרש.

השקעה משתלמת: רבים שואלים, האם 5,000 ש”ח (לדוגמה) מצדיקים מסמך שיתכן שלא נשתמש בו? עורכי הדין והאפוטרופוס הכללי מדגישים שזו השקעה בעתיד ובשקט הנפשי. למעשה, זה דומה לביטוח: מקווים שלא צריך, אבל אם צריך, חוסך המון. כמה המון? אם אין ייפוי כוח, מינוי אפוטרופוס יכול לעלות גם הוא אלפי ש”ח (אגרת בית משפט ~500, שכר טרחת עו”ד להתנהלות משפטית 5,000–10,000 במקרים מורכבים, ועוד עלויות זמן). בנוסף, אפוטרופוס נדרש להגיש דו”חות שנתיים, לעתים צריך לשלם לרו”ח על כך. ואפוטרופוס לעתים מבקש שכר חודשי. כל זה נחסך אם יש ייפוי כוח מתמשך.

תחרות והוזלה: כיום, בגלל מספרם הגדל של עורכי דין מוסמכים והמודעות הציבורית, יש תחרות מסוימת שהביאה אפילו למבצעים: יש עורכי דין שמציעים למשל עריכת ייפוי כוח מתמשך בחצי מחיר אם משולב עם שירות משפטי אחר (כמו עריכת צוואה). יש חברות ביטוח או בנקים שעשו שיתופי פעולה, למשל בנק הפועלים הציע ללקוחות פלטינום סבסוד חלקי לייפוי כוח, כדי לעודד (הבנק הרוויח מזה שברגע האמת יהיה למי לפנות). כך שאם תחפשו, ייתכן ותמצאו מחיר נוח יותר.

מחירון לדוגמה: נציג מחירון משוער (לא מחייב) של עלויות הקשורות לייפוי כוח מתמשך:

| פריט/שירות | טווח עלויות (ש”ח) |
|———————————————-|————————————-|
| עריכת ייפוי כוח מתמשך, אדם יחיד | 2,500, 5,000 (ממוצע ~4,000) |
| עריכת ייפוי כוח מתמשך, שני בני זוג (כל אחד בנפרד) | 4,000, 7,000 (ממוצע ~6,000) |
| מקרה מורכב במיוחד (ריבוי נכסים/פגישות מרובות) | 7,000, 10,000 (למסמך יחיד) |
| אגרת הפקדה לאפוטרופוס הכללי | 0 (כרגע ללא תשלום) |
| פגישת ייעוץ ראשונית (לרוב נכללת במחיר) | 0, 500 (לעיתים חינם אם ממשיכים) |
| חוות דעת מומחה לבדיקת כשירות (אם נדרשת) | 1,500, 3,000 (רופא פסיכוגריאטר פרטי) |
| שירות נוטריון (אם צריך תרגום/עותקים לחו”ל) | 200, 600 (לכל עותק, לפי תעריפי נוטריון) |
| עדכון ייפוי כוח מתמשך בעתיד (עריכת מסמך חדש) | לרוב במחיר מלא חדש (ייתכן הנחה ללקוח חוזר) |

(הנתונים לעיל מבוססים על מקורות ועשויים להשתנות בהתאם לנותן השירות ולמורכבות המקרה.)

עולה השאלה: האם שכר טרחת עו”ד ניתן למיקוח? כן, כמו בכל שירות, אפשר וכדאי להשוות הצעות. אך זכרו שלא תמיד הכי זול הוא הכי טוב; מדובר במסמך רגיש, אז איכות חשובה. אפשר להגיד: “קיבלתי הצעה מעו”ד אחר ב-X ש”ח, האם תוכל להתאים את המחיר?”, לעיתים יסכימו להפחית קצת, או לתת הנחה לפנסיונרים, וכדומה.

מע”מ: כל המחירים שציינו הם לפני מע”מ בד”כ. יש להוסיף 17% מע”מ לשכר הטרחה, כי זה שירות משפטי.

פריסה לתשלומים: משרדים רבים מאפשרים לשלם בכמה תשלומים, במיוחד אם הסכום כמה אלפים.

לסיכום, עלות הכנת ייפוי כוח מתמשך היא פעם אחת כמה אלפי שקלים, וביחס לתמורה (שקט נפשי, מניעת סכסוכים והוצאות עתידיות), רבים יגידו שזה מחיר הוגן. כמובן, יש לוודא שאתם משלמים עבור שירות איכותי. בהמשך נדון בטעויות נפוצות, חלקן קשורות גם לניסיון העו”ד, מה שמדגיש שוב: לפעמים כדאי לשלם קצת יותר למומחה מנוסה, מאשר לחסוך כמה מאות אצל מישהו חסר ניסיון (שעלול לפספס פרט, ואז משפחתכם תצטרך להתמודד עם בעיה בשעת חירום).

> טיפ: אם העלות מרתיעה אתכם, זכרו שניתן לחלק בין בני משפחה. למשל, הורה מבוגר שהילדים דוחפים שיעשה, ייתכן שהילדים יכולים לשאת בחלק מהעלות, כי גם להם יש אינטרס גדול בכך. ראינו משפחות שבהן 3-4 ילדים חלקו את התשלום על עו”ד עבור ההורים, וכך גם ההורים חשו שזהו “מתנת ילדים” לטובתם. זה בהחלט שווה את השיח.

טעויות נפוצות בייפוי כוח מתמשך ואיך להימנע מהן
למרות שהרעיון של ייפוי כוח מתמשך פשוט, בתהליך העריכה יכולים לקרות שגיאות העלולות לפגוע בתוקף המסמך או ביעילותו בעתיד. נסקור כאן מספר טעויות נפוצות שנעשות, על ידי ממנים, מיופי כוח או אפילו עורכי דין לא מנוסים, וכיצד ניתן למנוע אותן מראש:

טעות 1: היעדר הנחיות מקדימות מפורשות, חלק מהממנים משאירים את סעיף ההנחיות ריק או עם משפט כללי כמו “מיופה הכוח יפעל לטובתי”. זה פספוס של הזדמנות! בלי הנחיות, מיופה הכוח יקבל שיקול דעת מוחלט, מה שעלול לגרום לאי-הבנות וסכסוכים. איך להימנע: הקדישו מחשבה לנסח הנחיות ברורות בתחומים רגישים: טיפול רפואי רצוי/לא רצוי, העדפות מגורים, ניהול הנכסים (למכור או לא למכור), תמיכה כספית בבני משפחה, מתנות ותרומות וכד’. לדוגמה, טעות נפוצה היא לשכוח להתייחס לנושא המתנות: החוק אוסר מתנות מעל סכום צנוע אם לא נתתם הרשאה. אם לא תציינו, מיופה הכוח לא יוכל להמשיך, למשל, לתת מתנת יום הולדת שנתית לנכדים מעבר לסכום מינימלי. משפחות רבות רוצות לאפשר מחוות כאלו, כתבו זאת במפורש (“מאפשר למיופה כוחי להעניק מתנות למשפחתי באירועים בסכומים סבירים עד ___ ש”ח לשנה”). ללא הנחיה, החוק יגביל את מיופה הכוח וייתכן עוגמת נפש.

טעות 2: מינוי כמה מיופי כוח לאותו עניין ללא הגדרת אופן פעולה, לדוגמה, למנות שלושה ילדים במשותף על כל העניינים, בלי לפרט איך יקבלו החלטות. זה עלול לשתק את התפקוד כי אם אין הסכמה מלאה, מיופה הכוח “המשותפים” תקועים. איך להימנע: אם ממנים מספר מיופי כוח, הגדירו בבירור את מנגנון הפעולה: האם כל ההחלטות דורשות אישור כולם (“ביחד”), או שכל אחד מוסמך לפעול לבד (“לחוד”). אפשר גם לחלק תחומי אחריות, למשל ילד א’ לטפל בכספים וילד ב’ ברפואה. טעות נפוצה היא לעשות “כולם על הכל” מתוך רצון לא לפגוע ברגשות, אבל אז בפועל אף אחד לא מוסמך לבד. ההמלצה: במידת האפשר מנו אדם אחד אחראי לכלל העניינים (אם הוא צריך יתייעץ עם האחרים בצורה לא פורמלית), או חלקו תחומים בין אנשים שונים. אם מאוד רוצים שהחלטות יהיו משותפות, ציינו מנגנון הכרעה (למשל “ברוב קולות” או “X יכריע אם יש מחלוקת”). היו מקרים שמשפחה מינתה שני אחים ביחד ורבו, מה שקיפאון את הטיפול ונדרש בית משפט להתיר הפלונטר. ניתן למנוע זאת בתכנון נכון במסמך.

טעות 3: חלוקת תפקידים לא ברורה בין מיופי כוח, למשל “הבן יהיה אחראי על הכספים, הבת על הבריאות”. זה בסדר, אך לעיתים שוכחים שבין התחומים יש חפיפה. מה אם צריך למכור נכס כדי לממן טיפול רפואי? הבן מנהל הנכסים עשוי לא לרצות למכור, הבת כאחראית רפואה אומרת “אין כסף לטיפול”. איך להימנע: אם מפרידים תחומי סמכות, הכניסו סעיף לשיתוף פעולה: למשל “מיופי הכוח יידרשו לפעול בתיאום זה עם זה, ובעת החלטה בעלת השלכות גם כספיות וגם רפואיות, ישתפו פעולה לקבלת הפתרון הטוב ביותר”. עוד פתרון: למנות מיופה כוח אחד עיקרי ולתת לאחר תפקיד של “מיודע” או יועץ. לדוגמה, במקום “הבן כסף, הבת בריאות”, למנות את הבן לכל (כי הוא אולי מקובל יותר על גופים כלכליים), ולכתוב בהנחיות: “בעניינים רפואיים עליו להתייעץ עם אחותו ולנהוג לפי המלצותיה ככל שניתן”. כך אין פיצול סמכות רשמי אבל יש הכוונה.

טעות 4: שוכחים למנות מיופה כוח חליפי, ייפוי כוח מתמשך בלי גיבוי. אם מיופה הכוח הראשי לא יכול לפעול ביום פקודה (נניח גם הוא חולה, או חלילה נפטר לפני הממנה), אז ללא חליפי המסמך מאבד תוקף וצריך אפוטרופוס בכל זאת. איך להימנע: תמיד רצוי למנות לפחות מיופה כוח חליפי אחד (במקרה שמיופה הכוח “הרגיל” לא יוכל). החליפי נכנס רק אם נדרש, אין בכך פגיעה בראשי. למשל, למנות את הבת כראשית ואת הבן כחליפי למקרה שהבת לא תוכל. טעות נפוצה היא שמשפחה אומרת “נסתדר, אם לא הוא אז אחיו”, אבל בלי שזה כתוב, זה לא יקרה אוטומטית.

טעות 5: אי-התייחסות מספקת לנושא “מתנות, תרומות והלוואות”, כבר נגענו בזה לעיל כהיעדר הנחיות, אך שווה לציין בנפרד כי רשויות זיהו זאת כנקודה שמרבים לשכוח. לדוגמה, אדם לא ציין כלום על תרומות, והבן המיופה רצה לתרום 50,000₪ לעמותה שאביו תרם לה שנים, אסור לו בלי אישור בימ”ש אם לא כתוב. איך להימנע: אם יש לכם הרגלי נתינה או תמיכה כספית בקרובים, הזכירו זאת במפורש. למשל: “אני נוהג לתרום 10% מהכנסתי לצדקה, ומתיר למיופה הכוח להמשיך תרומות עד סך 20,000 ש”ח בשנה ל-X ו-Y”. או: “מאפשר לתת מתנות חתונה לנכדיי עד 50,000 ש”ח כל אחד”. זה מצמצם ניגוד עניינים ונותן בסיס חוקי. כמובן, אם לא רוצים לאפשר מתנות/תרומות בכלל, אפשר לציין זאת כדי שיהיה ברור שאין ציפייה מצד משפחה לקבל (למנוע לחץ על מיופה הכוח).

טעות 6: דוחים את העריכה “עד שיהיה מאוחר מדי”, רבים חושבים שיוכלו לערוך מתי שירצו, אבל החיים מלאי הפתעות. אם תחכו עד ששיקול הדעת או הזיכרון מתדרדרים, אתם עלולים לאבד את הכשירות לפני השלמת המסמך. לצערנו רואים מקרים שבהם משפחה פונה לעו”ד כאשר ההורה כבר מבולבל מאוד, ואז עו”ד אחראי לא יסכים לערוך כי המטופל כבר לא מבין מספיק, והתוצאה היא שצריך אפוטרופסות. איך להימנע: אל תחכו לרגע האחרון. הזמן הכי טוב הוא כשהאדם בריא ומצלול, אפילו בגיל 50-60. אין נזק בעריכה מוקדמת, המסמך רק נשמר עד הצורך (ויכולים לעדכן אם רצונכם משתנה). שגיאה נפוצה היא “אני עוד צעיר, למה לי?”, אך תאונה או אירוע מוחי יכולים לקרות בכל גיל. גם צעירים (נגיד רווקים ללא בן זוג שיוכל אוטומטית לטפל) יכולים להסתייע בייפוי כוח מתמשך. לאל תהיו ה”אופטימי המוגזם” שדוחה, ראינו רבים שמתחרטים.

טעות 7: בחירת מיופה כוח לא מתאים, לדוגמה, אדם ממנה ילד מתוך לחץ או “כדי לא לפגוע”, למרות שהוא מרגיש שילד אחר מתאים יותר או שאף אחד מהם לא מתאים (יש מי שממנה חבר קרוב כי הילדים לא אחראים, אבל לפעמים נמנעים מכך חברתית). מינויים לא מתאימים כוללים גם מישהו רחוק גיאוגרפית שאולי לא יוכל לטפל יומיום, או אדם שידוע שאחרים במשפחה לא מסתדרים איתו (מה שעלול להצית ריב). איך להימנע: חשבו היטב מי הכי אמין, מוכשר וזמין למשימה. שוחחו עם בני משפחה מבעוד מועד על הכוונות. אם החשש לפגוע קיים, אפשר להסביר שכולם יקבלו תפקידים שונים (אחד מיופה כוח, האחר “מיודע”, וכו’), כדי לרכך. יש לזכור: עדיף להתמודד כעת עם רגשות, מאשר להציב אדם לא מתאים ואז שהדברים יתנהלו גרוע או יהפכו לסכסוך משפטי. דוגמה נפוצה: למנות בן בכור “כי נהוג”, אף שכולם יודעים שהבן השני אחראי יותר. הפתרון, היו ענייניים. אולי למנות את שניהם תוך מתן תפקיד הכרעה לשני. הימנעו מלמנות מישהו שיש לו ניגוד עניינים מובנה, למשל, מטפל בתשלום (אסור גם בחוק ברוב המקרים), או שותף עסקי שעלול לחשוב על רווחיו.

טעות 8: אי-יידוע המשפחה על הכנת המסמך, לא חובה חוקית לספר לכל המשפחה, אבל כשזה נשמר בסוד ומתגלה רק כשנכנס לתוקף, עלול לגרום לחשד (“מה, אחותי מונתה בשושו? מה היא זממה?”). איך להימנע: שקיפות במידה סבירה. רצוי לעדכן לפחות את הקרובים בעלי עניין שערכתם ייפוי כוח ומתמשך, ומי מיופה הכוח. אפשר להסביר בנחת כשכולם צלולים, ולא ברגע משבר. כך, אם יש התנגדויות, הן יצופו מבעוד מועד ותוכלו לשקול לשנות או להסביר. גם מיופה הכוח כמובן צריך לדעת (והוא חותם). תקשורת מונעת הפתעות וסכסוכים.

טעות 9: פגמים טכניים במסמך, למשל, לא כל החתימות נאספו (קרה שאנשים שכחו להחתים את מיופה הכוח על הסכמה), אי-מילוי שדה חובה, או מספר זהות שגוי. אלו שגיאות שלרוב עו”ד אחראי יימנע, אבל קורות לעיתים. איך להימנע: אם עושים עם עו”ד, הוא כנראה ישתמש במערכת מקוונת שמונעת שדות חסרים. אם מסיבה כלשהי עו”ד עשה בצורה לא דיגיטלית, ודאו שהוא עובר על Checklist. גם הממנה יכול לבקש לעבור עם העו”ד על הטופס המלא לפני שליחה. כמו כן, לוודא שצורפו כל מסמכים נדרשים: למשל, אם היה סעיף אשפוז בכפייה, חתימת פסיכיאטר. ללא פסיכיאטר, האפוטרופוס הכללי יסרב להפקדה.

טעות 10: אמונה שמספיקה “שיחה משפחתית” במקום מסמך, יש החושבים: “דיברתי עם הילדים, הם יודעים מה אני רוצה, למה צריך ניירת”. למרבה הצער, בעת משבר, דיבור לא מספיק מול בנק או בית חולים. בלי מסמך משפטי, הילד לא יוכל להוציא שקל מחשבון ההורה אפילו אם ברור לו לגמרי למה צריך. איך להימנע: אל תסמכו על “יהיה בסדר, הם כבר יכבדו את מה שאמרתי”. ייתכן שכל הילדים אכן מסכימים, אך עדיין יצטרכו בית משפט כדי לקבל סמכות. וכמובן, לפעמים הזיכרון/הבנה שונה של מה סוכם בעל פה. לכן, שימו הכל בכתב, ייפוי כוח מתמשך הוא בדיוק התיעוד לכך.

לסיכום, מודעות לטעויות הנפוצות היא כבר חצי הדרך למניעתן. רצוי להתייעץ עם עורך דין מנוסה, רבים מהם מכירים את כל המוקשים הללו וינווטו אתכם בבטחה. פנו זמן לתהליך, חשבו ותכננו היטב, מדובר במסמך שיכול להשפיע לשנים. טעות קטנה עכשיו יכולה להיות כאב גדול אח”כ, אז השקיעו עוד קצת תשומת לב.

לבסוף, כדאי לאחר חתימת המסמך ולקבלת האישור, לשתף עותק עם מיופה הכוח ועם בני משפחה רלוונטיים (או לפחות ליידע שיש מסמך). שמרו את העותק במקום בטוח. טעויות בניסוח ותכנון כבר תיקנו, אבל יש גם טעויות אפשריות בשמירת המסמך, אל תאבדו אותו (למרות שאפשר להוציא עותק רשמי מהאפוטרופוס הכללי בעת הצורך, זה לוקח זמן). עדיף שכל צד מעורב יחזיק עותק, אולי אף סרוק במייל.

על ידי תכנון קפדני והימנעות מהשגיאות שהוזכרו, ייפוי הכוח המתמשך שלכם יהיה מסמך חזק, תקף ושימושי בזמן אמת, וישיג בדיוק את מטרותיו, הגשמת רצונכם ושמירה על יקיריכם ללא סיבוכים מיותרים.

האם אפשר לשנות ייפוי כוח מתמשך לאחר שחתמתי
יתכן מצב שבו לאחר חתימת והפקדת ייפוי הכוח המתמשך, הנסיבות משתנות או שהממנה מתחרט על חלק מההוראות. האם וכיצד ניתן לשנות את ייפוי הכוח המתמשך לאחר החתימה? התשובה תלויה במצב: אם המסמך עוד לא נכנס לתוקף (כלומר הממנה עדיין כשיר), השינוי אפשרי; אם כבר נכנס לתוקף (הממנה איבד כשרות), המצב מורכב יותר. נפרט:

שינוי לפני כניסתו לתוקף: כל עוד הממנה עודנו כשיר ומסוגל להבין את החלטותיו, הוא יכול בכל עת לבטל או לערוך מחדש את ייפוי הכוח המתמשך שערך. הפרוצדורה:
• ביטול מלא: הממנה יכול להחליט לבטל את המסמך לגמרי. עליו להודיע על כך בכתב הן למיופה/מיופי הכוח והן לאפוטרופוס הכללי. יש טופס הודעת ביטול שניתן למלא ולהגיש לאפוטרופוס הכללי. ברגע שהודעת הביטול מגיעה ונרשמת, ייפוי הכוח המתמשך הקודם מבוטל ואינו תקף.
• עריכה חדשה: אם רוצים לשנות פרטים (למשל למנות מיופה כוח אחר, או להוסיף הנחיות), לא ניתן “לתקן” את המסמך הקיים; יש לערוך מסמך חדש עם השינויים הרצויים. כלומר, עוברים את התהליך (פגישות, חתימות, הפקדה) מחדש, ואז מפקידים את המסמך המעודכן. הפקדת המסמך החדש למעשה מבטלת אוטומטית את הקודם (כי החדש נכנס למאגר; הישן יופיע כבטל). חשוב להודיע גם למיופה הכוח הקודם אם הוא שונה, כדי שלא יהיה בבלבול.
• עדכון טכני קל: בשנת 2020 הותקן שאפשר לעדכן פרטים טכניים (כמו כתובת, טלפון) דרך “האזור האישי” של הממנה, אפילו בלי מסמך חדש. אולם זה רק לפרטים טכניים, לא למהות או זהות מיופה הכוח.

בקיצור, לפני כניסתו לתוקף, ידו של הממנה על העליונה, הוא רשאי לשנות כל החלטה. חוקית, ייפוי כוח מתמשך אינו בלתי הפיך כל עוד האדם צלול.

חריג: יש מושג שנקרא “סעיף כובל”, הממנה יכול לכלול בייפוי הכוח הוראה שהוא מוותר על זכותו לבטל לאחר הכניסה לתוקף. נעשה לעיתים נדירות, למשל אם חוששים שכשתהיה ירידה קוגניטיבית הממנה עלול באופן פרנואידי לבטל את המסמך ולפגוע בעצמו. אם הוסף סעיף כובל כזה, אז:
• לפני כניסת תוקף, עדיין יכול לבטל (לדעתי הוא יכול גם לבטל את הסעיף הכובל עצמו כשהוא עוד צלול).
• אחרי כניסת תוקף, אם יש סעיף כובל, הממנה לא יכול לבטל בעצמו כי החוק מכבד את מה שקבע שמראש לא יוכל. במקרה כזה, רק בית משפט יכול אולי להתיר ביטול אם רואה לנכון.

שינוי אחרי כניסתו לתוקף: זו סוגיה מורכבת יותר, כי בשלב זה הממנה מוגדר כאינו כשיר ולכן אינו “כשיר משפטית” לבטל מסמך. על פי החוק, כברירת מחדל, גם לאחר כניסתו לתוקף, אם הממנה איכשהו מצליח להביע רצון לבטל, יש לו זכות לבטל. למשל, אדם דמנטי במידה מסוימת עוד יכול לומר “אני לא רוצה שהוא יהיה מיופה כוח יותר”. אם אין סעיף כובל, למעשה הביטול הזה אפשרי על פי החוק, אבל הפרקטיקה: מי יחליט אם הוא מבין את המשמעות של הביטול? כנראה יידרש בית משפט. אכן, החוק קובע: אם אדם קבע מראש שהוא לא יוכל לבטל לאחר כניסה (סעיף כובל), אז אין לו יכולת; אם לא קבע, אז רשאי לבטל, אך בפועל מאחר והוא אינו כשיר לחלוטין, כנראה נדרשת פנייה לבית משפט כדי לאשר את הביטול (כי האפוטרופוס הכללי לא יקבל הודעת ביטול חתומה ממי שמוגדר חסר כשירות ללא בדיקה).

באופן עקרוני, לאחר כניסה לתוקף, שינוי יהיה כרוך בפנייה לבית משפט. בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לשנות תנאים או להחליף מיופה כוח אם יש סיבה טובה: למשל מיופה הכוח התפטר או לא מתפקד כראוי. במקרה כזה, בימ”ש יכול למנות את החליפי (אם יש) או אף למנות אפוטרופוס במקום המסמך. אבל אם רוצים לשנות פרטים קטנים, אין לכך מנגנון פשוט; אולי בית משפט ייתן “הוראות” איך לנהוג בפרט שלא כוסה במסמך, אבל לא באמת “יתקן” את המסמך עצמו.

עדכון טכני לאחר כניסה: כפי שצוין, הממנה אינו יכול לשנות בעצמו, אבל מיופה הכוח יכול לעדכן פרטים טכניים כמו שינוי כתובת למשל דרך האזור האישי. מדובר ב”דיווח” לאפוטרופוס הכללי, לא שינוי מהותי.

תרחישים נפוצים לשינויים לפני תוקף:
• הממנה החליט לשנות את זהות מיופה הכוח (למשל, היה סכסוך עם הבן שמונה ורוצה כעת למנות את הבת).
• מיופה הכוח המיועד מודיע שאינו רוצה עוד (למרות שחתם, לפעמים מצבים משתנים, למשל עבר לחו”ל, או בריאותו התרופפה). אז חייבים לעדכן כי אחרת ברגע האמת הוא לא יתפקד.
• שינוי סטטוס של מיופה הכוח: למשל, מינה את אשתו, והתגרשו. ברור שירצה לשנות (יש אפילו מנגנון אוטומטי: אם מתגרשים, המינוי של בן זוג מתבטל אלא אם צוין אחרת).
• הוספת מיודעים חדשים או עדכון כתובות שלהם.

כל אלו אפשריים על ידי מסמך חדש.

תרחישים של שינוי אחרי תוקף:
• מיופה הכוח רוצה לפרוש כי קשה לו. הוא יכול לבקש מביהמ”ש שיפטר אותו. בימ”ש ימנה את החליפי אם יש, או ימנה אפוטרופוס.
• בני משפחה לא מרוצים מניהול מיופה הכוח ומבקשים החלפתו. בימ”ש יכול להעביר אותו מתפקידו אם יש עילה.
• הממנה לפתע מתנגד (דיברנו על התנגדות). אם התנגדותו נשמעת רצינית (נניח הוא לא לגמרי חסר כשירות אלא מוגבל), בימ”ש עשוי לבטל את ייפוי הכוח ולמנות אפוטרופוס במקומו, או לשנות תנאים.

הליך טכני לשינוי לפני תוקף:
1. ללכת לעו”ד (אפשר לאותו עו”ד או אחר) ולציין מה רוצים לשנות.
2. עו”ד יכין מסמך חדש (יכול להשתמש בתבנית הקודמת ולעדכן).
3. חתימות מחדש ואימות.
4. הפקדה חדשה.
5. האפוטרופוס הכללי בעת הפקדת מסמך חדש שולח אוטומטית מכתב ביטול למיופה הכוח של המסמך הישן, כדי להודיע לו שהסמכתו בוטלה. זה נוהל, כלומר מיופה כוח קודם לא יישאר באפלה.
6. קבלת אישור הפקדה חדש.

חשוב: אין אפשרות “לעדכן מסמך קיים” ללא הפקדה מחודשת. כלומר, כל שינוי דורש לעבור שוב דרך המערכת. לעיתים שואלים: “רק רוצה להוסיף סעיף קטן, אפשר לצרף נספח?”, התשובה: לא, לא אחרי שכבר הופקד. לפני שהופקד אפשר להוסיף נספחים. אבל אחרי הפקדה, כל שינוי = מסמך חדש.

עלות שינוי: לרוב, לעריכת חדש משלמים שוב לעו”ד. אולי אם חוזרים לאותו עו”ד כשנה אחר כך לשינוי קטן, אפשר לדבר על עלות מופחתת.

לכן, אפשר לשנות או לבטל ייפוי כוח מתמשך ככל שהממנה צלול ורוצה בכך. המסמך הוא ביטוי רצונו הנוכחי, לא כובל אותו לעתיד (אלא אם בחר במיוחד להגביל זאת). הדבר נותן גמישות, אנשים לפעמים עושים מסמך “גרסה 1” בגיל 70, ואז בגיל 80 מעדכנים כי הנסיבות השתנו (למשל אחד מהמיופים נפטר, או נולד נכד בוגר שרוצים לצרף כחליפי, וכו’).

בהקשר זה, האפוטרופוס הכללי שולח, כאמור, תזכורות לממנה שיש לו ייפוי כוח. התזכורת נועדה בדיוק לגרום לו לשאול את עצמו: “האם ייפוי הכוח שהפקדתי עדיין משקף את רצוני?”. אם לא, זמן לעדכן.

טיפ: כדאי לבחון מחדש את ייפוי הכוח כל כמה שנים או בעקבות אירוע משמעותי (פטירת מיופה כוח, שינוי במצב המשפחתי, שינוי משמעותי בנכסים). ממש כמו שמומלץ לבדוק ולעדכן צוואה. זה כלי גמיש, נצלו זאת.

יש אמירה: “ייפוי כוח מתמשך הוא לא ‘שגר ושכח’, הוא ‘שגר ותחזור לבדוק'”. תתייחסו אליו כחלק מהתכנון שמתעדכן עם החיים.

ביטול ייפוי כוח מתמשך, מתי ואיך
לביטול ייפוי כוח מתמשך יש שני מצבים עיקריים: ביטול רצוני על ידי הממנה, ופקיעת המסמך אוטומטית בנסיבות מסוימות. נסקור את מתי אפשר/צריך לבטל ואיך לבצע זאת.

ביטול רצוני על ידי הממנה (לפני כניסת המסמך לתוקף): כמו שהובהר לעיל, הממנה יכול בכל עת לבטל את ייפוי הכוח כל עוד הוא כשיר. התהליך הפשוט:
• הממנה מנסח הודעת ביטול בכתב. אין טקסיות מיוחדת, אך רצוי לכלול: “אני, פלוני ת”ז…, מבטל את ייפוי הכוח המתמשך שערכתי ביום X והפקדתי (מספר הפקדה …)”.
• עליו לשלוח/להעביר הודעה זו למיופה הכוח (כדי שיֵדע שחדל מלהיות מיופה כוח) ולאפוטרופוס הכללי. בעבר היה צורך גם לשלוח לאדם מיודע אם היה, אך החוק דורש בעיקר ליידע את מיופה הכוח והאפוטרופוס.
• מומלץ לבצע זאת רשמית דרך טופס מקוון: באתר gov.il יש שירות “הודעה על ביטול ייפוי כוח מתמשך”. ניתן להזין פרטים, לצרף סריקה של ההודעה חתומה, וזה מגיע לאפוטרופוס הכללי.
• ברגע שההודעה נקלטת, האפוטרופוס הכללי יעדכן את המאגר שהייפוי כוח בסטטוס “מבוטל”.
• האפוטרופוס הכללי לרוב ישלח אישור לממנה שבקשת הביטול נרשמה, וכן יודיע על כך למיופה הכוח (למען הסר ספק).

כדאי לדעת: הממנה אינו צריך לנמק מדוע מבטל. זו זכותו המוחלטת. גם לא יכול מיופה הכוח “להתנגד” לביטול, אם הממנה כשיר, רצונו יכובד.

מה אם הממנה ביטל, ואחר כך מתחרט על הביטול? אז פשוט אפשר לערוך חדש. ביטול מסיים לחלוטין את המסמך; אין “הקפאה” או הפעלה מחדש לאותו מסמך.

ביטול רצוני לאחר כניסת לתוקף: אם אין סעיף כובל, החוק מאפשר לממנה להביע רצון לבטל. אבל כאמור, מאחר ובשלב זה הוא לא בהכרח כשיר לחלוטין, ביטול כזה מן הסתם יעבור דרך בית משפט. בית המשפט ישקול את טובת הממנה. אם הוא סבור שהממנה קצת מבולבל ורוצה לבטל מתוך חשדנות לא הגיונית, יכול לדחות. אם הוא רואה שהמיופה כוח פועל גרוע ולממנה יש הבנה שהוא מזיק, בימ”ש עשוי לבטל ולמנות אפוטרופוס חלף זאת. בפועל, ביטול לאחר כניסה אינו נפוץ.

פקיעה אוטומטית של ייפוי הכוח: להלן המקרים בהם ייפוי הכוח פוקע (מסתיים) אוטומטית לפי החוק:
• פטירת הממנה: ייפוי כוח מתמשך תקף רק כל עוד האדם בחיים. ברגע מותו, הוא פוקע אוטומטית. מיופה הכוח כבר לא מוסמך. (כאן נכנסת לתוקף צוואה או דיני ירושה. ייפוי כוח לא ממשיך מעבר למוות). לכן, לדוגמה, מיופה הכוח לא יכול אחרי מות הממנה עוד לפעול בחשבונותיו וכו’, אלא היורשים/מנהל עיזבון לוקחים פיקוד.
• פטירת מיופה הכוח: אם מיופה הכוח (או אחד מהם, אם כמה) נפטר, ייפוי הכוח לגבי אותו מיופה כוח פוקע. מה עכשיו? אם יש מיופה כוח חליפי, הוא נכנס במקומו. אם לא, ובאותו תחום אין מיופה כוח אחר, ייפוי הכוח המסוים באופן חלקי אינו שמיש. למשל: אדם מינה רק את בנו, והבן נפטר לפניו, הייפוי כוח שלו מתבטל, ולמעשה אין כיסוי. לכן זה מקרה שבגללו כדאי למנות חליפי.
• התפטרות מיופה הכוח: מיופה כוח יכול להודיע שאינו מעוניין עוד (כל עוד הממנה כשיר, או גם אחרי, בהודעה לאפוטרופוס הכללי ובית משפט). במקרה כזה, זה דומה לפטירתו, הוא “יצא מהתמונה”. אם יש חליפי, יחליף. אם לא, אולי בית משפט ימנה אפוטרופוס. מיופה כוח אינו חייב לכבול עצמו לנצח, אך צריך להודיע ולנהוג באחריות (לא לנטוש פתאום בלי לדאוג לחלופה).
• מינוי אפוטרופוס על הממנה: אם מכל סיבה בית משפט ממנה אפוטרופוס לענייני הממנה, אז ייתכן והוא יורה על ביטול/השעיית ייפוי הכוח. החוק אומר: בית משפט לא ימנה אפוטרופוס במקום שיש ייפוי כוח מתמשך תקף אלא אם יש סיבה (מיופה הכוח לא יכול לבצע פעולה מסוימת חיונית, או ניצול לרעה וכו’). אם בית משפט החליט בכל זאת למנות אפוטרופוס, הוא לרוב יבטל את ייפוי הכוח או לפחות יסייגו.
• גירושין/פרידה: החוק קובע שאם הממנה מינה את בן/בת זוגו כמיופה כוח, ולאחר מכן הם התגרשו (או במקרה ידועים בציבור, הפסיקו לחיות יחד), אז המינוי מתבטל אוטומטית, אלא אם הממנה קבע אחרת במסמך. כלומר, כברירת מחדל, גרוש/ה לא ישארו מיופי כוח (ההנחה היא שרצון הממנה השתנה). אם מישהו דווקא כן רוצה שבן זוגו יישאר גם אם ייפרדו, ניתן לכתוב זאת בהנחיות.
• הפיכת מיופה הכוח לפסול דין: אם מיופה הכוח עצמו מאבד כשירות (למשל לקה במחלה קשה) ומונה לו אפוטרופוס, ברור שהוא לא יכול לשמש. זה כמו “אי יכולת” שלו ומצריך חליפי או אפוטרופוס לממנה.
• עניין אישי/ניגוד אינטרסים שנתגלה: אם אחרי כניסת ייפוי הכוח לתוקף מתברר שיש למיופה הכוח אינטרס מנוגד חמור, בית משפט יכול לקבוע שהמסמך לא יופעל במלואו. למשל, אם מיופה הכוח עומד לרשת כספים משמעותיים מהממנה (ומעשיו מעלים חשש שהוא דואג לעצמו כיורש ולא לטובת הממנה), בימ”ש עשוי להפסיק את ייפוי הכוח ולמנות אפוטרופוס ניטרלי.

הליך פורמלי של ביטול על ידי בימ”ש: כדי להחליף או לבטל לאחר כניסה, יש לפנות לבית המשפט לענייני משפחה עם בקשה מתאימה (יכול להיות ע”י אדם מיודע, קרוב משפחה או האפוטרופוס הכללי). בית המשפט ישמע את הטענות ויחליט. אם הביטול מאושר, הוא יודיע לאפוטרופוס הכללי לעדכן את הרישום.

נעיר שמיופה כוח אינו יכול “לשמור לעצמו את הסמכות” אם הממנה רוצה לבטל. זאת אומרת, אם הממנה (כשיר) ביטל, מיופה הכוח לא יכול לטעון “לא, אני נשאר מיופה כוח”, סמכותו פוקעת.

מה קורה אם הממנה ביטל מול האפוטרופוס אבל שכח או לא יידע את מיופה הכוח? מבחינת חוק, ברגע שהודיע לאפוטרופוס הכללי זה כבר ביטל. האפוטרופוס יודיע למיופה הכוח ממילא. כדי להיות הוגנים, חשוב לוודא שהמיופה הכוח אכן קיבל את ההודעה; עד שקיבל, פעולותיו בינתיים (בתום לב) אמורות להישאר תקפות.

סיכום ביטול:
• מתי: לפני כניסה, בכל עת (אלא אם סעיף כובל לאחר כניסה, שזה למעשה מונע ביטול אחרי כניסה אך לפני כן עדיין אפשר).
• איך: להודיע בכתב למיופה כוח ולאפוטרופוס הכללי; עדיף דרך הטופס הרשמי או עו”ד.
• תוצאה: ייפוי הכוח נעשה בטל, והמצב חוזר כמו שלא היה מסמך. אם רוצים לאחר מכן שוב לתכנן, יש לערוך חדש.
• אחרי כניסה: לרוב רק דרך בית משפט, למעט מקרים חריגים.

בהערת צד: ביטול חלקי, מה אם רוצים רק להדיח מיופה כוח אחד מתוך כמה? לכאורה, הממנה לא יכול “לבטל חצי מסמך”. אבל הוא יכול לבטל הכל ולערוך חדש עם כולם חוץ מאותו אדם. או, אם יש כמה מיופים, אולי יכול למסור הודעה שמבטל מינוי של X בלבד (ייתכן שהאפוטרופוס יקבל הודעה כזו ויתייחס אליה כאל שינוי, אבל פורמלית רצוי לעדכן במסמך חדש).

בהקשר הזה, החוק מאפשר למיופה הכוח עצמו לפרוש, כפי שאמרנו, עליו להודיע לממנה ולאפוטרופוס. אם מיופה הכוח פורש והחליפי קיים, החליפי נכנס לתוקף; אם לא, והמסמך לא יכול להתבצע, כנראה ימנו אפוטרופוס.

נזכיר גם: כשהממנה נפטר, ייפוי הכוח פוקע. על מיופה הכוח חלה חובה תוך 30 יום ממות הממנה להודיע לאפוטרופוס הכללי על הפקיעה (למעשה, כדי שיוציאו מכתב סגירה). בפועל, גם אם לא יודיע, ידווח כנראה דרך מרשם האוכלוסין. אבל זו חובתו החוקית של מיופה הכוח, כדי לסגור קצוות.

בסוף המסע הזה, ביטול הוא זכות חשובה, היא מבטיחה שייפוי הכוח אינו “מלכודת ללא חזרה”. אפשר לחזור בך כל עוד אתה יכול לחשוב על זה, וזה נותן ביטחון לממנים: אתם לא מפקידים את גורלכם בלי אפשרות שינויים. הרבה שואלים “מה אם אתחרט?”, התשובה: תוכל לבטל או לשנות, אין בעיה, זה לא חתונה קתולית.

מה קורה אם מיופה הכוח מסרב לפעול
נניח שהגיע רגע האמת: הממנה איבד את כושר השיפוט, ייפוי הכוח נכנס לתוקף, אך מיופה הכוח אינו מוכן או מסוגל לפעול בתפקידו. מצב כזה יכול לקרות בכמה דרכים:
• מיופה הכוח מסרב מפורשות לקבל עליו את האחריות ברגע האמת, למרות שבעבר הסכים.
• מיופה הכוח “נמנע” מלפעול, לא בדיוק אומר “אני מסרב”, אבל פשוט לא עושה מאומה, לא מממש את הסמכויות, אולי מתוך פחד, חוסר זמן או קונפליקטים במשפחה.
• מיופה הכוח אינו זמין, למשל, חלה בעצמו, עבר לחו”ל ואי אפשר לתקשר.
• מיופה הכוח נפסל (אפוטרופוס לו עצמו או נפטר, דנו כבר במקרה פטירה, אז נניח לא נפטר אלא פשוט מאושפז/לא מתפקד).

מה הדין? קודם כל, מיופה כוח לא חייב לקבל על עצמו בפועל את התפקיד, גם אם בעבר הסכים. יש לו זכות בשלב הכניסה לתוקף להגיד “מתחרט, איני יכול”. לכן החוק צפה זאת וקבע חובה על מיופה הכוח: בעת כניסה לתוקף, עליו לחתום ולהגיש הצהרה לאפוטרופוס הכללי שהוא מקבל את המינוי ומילא חובות יידוע. אם אינו מגיש את ההצהרה, ייפוי הכוח לא יכנס לתוקף למעשה.

אז אם מיופה הכוח מסרב, מה קורה:
• אם יש מיופה כוח חליפי מוגדר במסמך, אזי החוק קובע שהחליפי “קם לתחיה” במקום הראשי. החליפי יהיה מוסמך לאחר שהצהיר על כניסה לתפקידו.
• אם אין חליפי, או שגם החליפי לא יכול/מסרב, אז יוצא שהמסמך לא ניתן לביצוע. במקרה כזה, יהיה צורך שמשפחה או גורם כלשהו יפנה לבית משפט למנות אפוטרופוס לממנה, כי ייפוי הכוח כאילו “נפל”. בית משפט כמובן יעדיף למנות מישהו אחר מהמעגל הקרוב, אולי את הבן השני וכו’. אבל זו כבר אפוטרופסות רגילה, מסיבות של כשל ייפוי כוח.

כדי להבהיר, ציטוט מכשירות: “אם מיופה הכוח מתנגד לפעולה שאמורה להתבצע, הוא אינו יכול להפעיל את סמכותו… אלא אם ייפוי הכוח כולל הוראות ברורות שסותרות התנגדות זו”, משפט זה ככל הנראה עוסק בסיטואציה שמיופה הכוח עצמו לא רוצה לבצע פעולה מסוימת. אם המסמך אמר במפורש “על מיופה הכוח לעשות X”, והוא לא רוצה, חוקית, אם הוא מסרב, הוא בעצם מפר את חובתו. אף אחד לא מכריח אותו פיזית, אבל מיופה כוח שלא מקיים את ההנחיות המקדימות יכול להיות מודח.

מה יכולות המשפחה/האדם המיודע לעשות אם מיופה הכוח לא ממלא תפקידו?
• לפנות אליו ישירות ולנסות להבין את סיבותיו. לפעמים זה חשש, עומס, אולי בעזרת המשפחה אפשר לשכנע, או לחלק עומס (למשל, אם הוא חושש לטפל בכספים כי לא מבין, אפשר להבטיח שהרואה חשבון יעזור לו).
• אם הוא עומד בסירובו או נעלם, אז לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למנות אפוטרופוס במקום. בית המשפט רשאי לבטל את ייפוי הכוח המתמשך בשל “סירוב או אי-כשירות של מיופה הכוח” ולמנות אפוטרופוס. יתכן שימנה ישר מישהו אחר מהמשפחה, או את החליפי אם היה (אפילו אם לא אושר טכנית במסמך, בית משפט יכול למנותו כאפוטרופוס כי הוא מתאים).
• גם האפוטרופוס הכללי יכול להתערב: אם נודע לאפוטרופוס הכללי שמיופה הכוח לא הגיש הצהרה כנדרש תוך זמן סביר, הם יכולים לפנות ולברר. ייתכן שישלחו תזכורת/פנייה למיופה הכוח “הצהר או הסבר”. ואם עדיין כלום, אולי יפנו לבית המשפט לבקש מינוי אפוטרופוס.

מניעה: איך מונעים מלכתחילה סיטואציה כזו?
• בחירת האדם הנכון, בחן מראש האם מיופה הכוח באמת מוכן לתפקיד. לפעמים אנשים מסכימים כי “איך יגידו לא” ואז כשזה באמת קורה, נבהלים. כדאי לדבר פתוח: “אם חלילה תצטרך לנהל את ענייניי, האם תוכל? תרצה?”, ואם רואים שהאדם מהסס או עסוק מדי, אולי עדיף למנות אחר.
• מיופה כוח משותף או חליפי, אם חוששים, אפשר למנות שניים “לחוד”. כך שאם אחד לא זמין, השני ממשיך. או למנות חליפי.
• ייעוץ מקצועי, לפעמים הסירוב נובע מחוסר ידע (“אני לא יודע לנהל תיק השקעות של אבא”). אפשר להכניס בהנחיות: “מיופה הכוח רשאי ואף מומלץ לו להיעזר ביועץ השקעות/עו”ד פלוני”. אז מיופה הכוח ירגיש שהוא לא לבד בקבלת החלטות.

מה אם מיופה הכוח מחליט אחרי שכבר פעל קצת לפרוש?
• הוא רשאי להתפטר על ידי הודעה לאפוטרופוס הכללי ולממנה (אם חי). עליו להגיש הודעה רשמית.
• במקרה כזה, כנ”ל: החליפי נכנס, ואם אין, צריך אפוטרופוס.
• חשוב: מיופה כוח לא אמור להתפטר ברשלנות ולנטוש את הממנה בחוסר כל. אם למשל יש סכסוך עם בני משפחה שקשה לו, רצוי שיפנה לבית המשפט בבקשה להשתחרר ומינוי אחר. בית משפט אולי ימנה אדם אחר מוסכם.

עוד תרחיש: מה אם מיופה הכוח אינו מבצע פעולות לטובת הממנה?, למשל, לא דואג לשלם חשבונות, לא מסדר טיפול. אז הוא אמנם “לא מסרב רשמית”, אבל מחדל. בני המשפחה/מיודע יכולים לפנות לבית משפט לטעון שהוא לא ממלא חובותיו, לבקש למנות מישהו אחר. בית המשפט יכול להעבירו מתפקיד אם שוכנע שהוא כושל באופן מהותי (נניח הממנה מוזנח).

לאם מיופה הכוח מסרב או לא מתפקד, הפתרון העיקרי הוא הפעלת חליפי או בית משפט:
• עם חליפי: המסמך ממשיך בפעולת החליפי.
• בלי חליפי: אפוטרופוס דרך בית משפט.

המצב לא משאיר את האדם ללא הגנה, מערכת המשפט תתערב למנות מי שצריך. כמובן, זה פוגם במטרה המקורית לעקוף בית משפט, אבל טוב שיש “רשת ביטחון” כזו.

מההיבט של הממנה: אתם רוצים להימנע מזה, אז שוב, בחרו טוב את מיופה הכוח ושוחחו איתו, ושקלו חליפים.

מעניין לציין: לפי החוק, מרגע שאדם חתם הסכמה למינוי מיופה כוח, אין סנקציה אם מאוחר יותר מסרב. זה לא חוזה עבודה, זו התנדבות. לכן, לממנה יש אינטרס לבחור אדם אמין שיכבד את התחייבותו המוסרית.

סיכום הנקודות לפתרון:
• אם מיופה הכוח מסרב מלכתחילה עם אובדן הכשרות: החליפי נכנס; אם אין, בקשה לאפוטרופוס.
• אם לא אקטיבי: לפנות אליו, לערב אפוטרופוס כללי, ואם לא עוזר, פנייה לבית משפט להחלפתו.
• התפטרות/אי יכולת אחרי תקופה: שוב, חליפי או אפוטרופוס.

החוק והתקנות מנסים לקבוע את סדר הקדימויות: תמיד מסתכלים אם יש חליפי לפני שפונים לבית משפט. למשל, בתקנות כתוב: אם מיופה הכוח הודיע שאינו מעוניין והיה חליפי, “יראו את החליפי כממלא מקומו”. רק אם לא, “רשאי ביהמ”ש למנות אפוטרופוס”.

לכן, עוד טיפ: מנו חליפי!, כבר ציינו, ונחדד: החליפי לא רק למקרה שהראשי נפטר, אלא גם לכל מקרה שלא זמין או לא רוצה. חליפי טוב ימנע צורך בהליכים.

למשפחה: חשוב לדעת שאין טעם “לכעוס” על מיופה הכוח הסרבן. צריך מהר לפתור כי הממנה פגיע. אז לפעול מיידית למציאת פתרון (חליפי, אפוטרופסות). כל יום שעובר אולי חשבון בנק נחסם, טיפול לא מתקבל וכו’. יש לפעול בדחיפות.

ייפוי כוח מתמשך מול צו אפוטרופסות
שאלה מרכזית היא: מה ההבדל בפרקטיקה בין הפעלת ייפוי כוח מתמשך לבין מינוי אפוטרופוס ע”י בית משפט? ומה קורה אם יש התנגשות ביניהם? למעשה, ייפוי כוח מתמשך הינו חלופה לאפוטרופסות שהחוק יצר כדי להגשים את רצון האדם. נבחן את הנקודות העיקריות של ההבדלים והיחסים:

יוזמה ובחירה:
• ייפוי כוח מתמשך מבוסס על רצון האדם עצמו, שמראש בוחר מי יטפל בו וכיצד. זה תכנון פרטי וולונטרי.
• אפוטרופסות (Guardianship) נכפית על האדם בהחלטת בית משפט כשאין לו חלופה, ולרוב היוזמה באה מהמשפחה או המדינה כשכבר קיים צורך דחוף (הוא לא הכין כלום). בית המשפט ממנה אפוטרופוס לפי שיקול דעתו, אמנם משתדל לפי טובת וחוג קרוב של האדם אך לא תמיד זה המיועד שהאדם עצמו היה בוחר.

מתי מתערב בית המשפט:
• עם ייפוי כוח מתמשך, אין צורך בפנייה לבית משפט כאשר מופעל, הכל מתנהל באופן פרטי, אלא אם יש בעיה יוצאת דופן (כמו שאמרנו, התנגדויות, פעולות חריגות הדורשות אישור).
• אפוטרופסות מחייבת הליך משפטי: הגשת בקשה, חוות דעת, דיון ושופט שמוציא צו אפוטרופסות. זה כרוך בזמן ועיכובים.

היקף סמכויות:
• מיופה כוח מתמשך מוסמך לפעול רק בתחומים שצוינו בייפוי הכוח, וייתכן הגבלות שהאדם קבע.
• אפוטרופוס שמונה בצו שולט על כל התחומים שהצו מעניק (לעיתים מלא, גוף ורכוש, או חלקי). אם מינו אפוטרופוס לגוף ורכוש, יש לו סמכות על הכל, אך הוא נתון לבקרה שיפוטית צמודה.

פיקוח ובירוקרטיה:
• כמו שאמרנו, מיופה כוח מתמשך אינו תחת פיקוח שוטף מלבד מה שהוחלט במסמך. אין חובה בדין להגיש דוחות תקופתיים לאפוטרופוס הכללי, אין צורך לבקש אישור מראש לפעולות (פרט לחריגות כמו מכירת דירה אם לא הותר). הדבר מאפשר ניהול גמיש ומהיר.
• אפוטרופוס משפטי כפוף מאוד לפיקוח: הוא צריך להגיש דוח inventory (מצבת נכסים) בתחילת המינוי, ודוחות כספיים שנתיים על ההכנסות/הוצאות של החסוי. כל פעולה משמעותית (כגון מכירת נכס, עסקה מעבר לסכום מסוים, השקעות חריגות), חייב אישור בית משפט. הוא גם צריך לעיתים לפתוח חשבון בנק ייעודי על שם החסוי, מוגבל וכיו”ב. זה נטל כבד, רבים מוצאים זאת בירוקרטיה מורכבת, ואף נדרשים לשלם לרו”ח לעזרה. מיופה הכוח מתמשך פטור מכל זה, מה שחוסך “כאב ראש” למשפחה בעת קשה.

שיקול דעת מול רצון האדם:
• מיופה כוח מתמשך מחויב לנהוג לפי הנחיותיו ורצונו המוקדם של הממנה. חוקית, גם אפוטרופוס מחויב לפעול לטובת החסוי ולנסות להתחקות אחר רצונו, אך בפועל, אפוטרופוס לעיתים נדרש לקבל החלטות ללא הדרכה מראש.
• אפוטרופוס: אף אם ידוע מה האדם היה רוצה, לבית המשפט יש Say, היו מקרים שאדם כתב בצוואתו שרצה מישהו כאפוטרופוס אם יזדקק, אך לא ערך ייפוי כוח, וכשהגיע הזמן, בית המשפט מינה אחר (כי למשל אותו אדם לא היה כשיר, או סברה אחרת). עם ייפוי כוח, בית המשפט כלל לא מעורב, רצון האדם גובר.

מעורבות המדינה:
• ייפוי כוח מתמשך = מינימום מעורבות מדינה (רק רישום במשרד המשפטים). הכללי שומר עותק אבל לא מתערב. המשפחה מנהלת עניינים בפרטיות.
• באפוטרופסות, המדינה מעורבת דרך בית המשפט בכל צעד. גם אם האפוטרופוס הוא בן משפחה, הוא “סוכן” של בית משפט.

עלויות:
• ציינו: עריכת ייפוי כוח עולה אלפי ש”ח חד-פעמית, אבל אחר כך אין עלויות שוטפות.
• אפוטרופסות: פתיחה, אגרת בימ”ש ~500 ש”ח, חוות דעת רפואית 1,500 ש”ח (אם צריך), עו”ד (לא חובה אבל לעיתים משפחה לוקחת) עוד כמה אלפים, וכן עלויות שוטפות: אפוטרופוס לעיתים צריך לפתוח חשבון נפרד ולשלם עמלות, ואם אפוטרופוס חיצוני (כגון עמותה), הם גובים שכר מתוך נכסי החסוי (מותר לפי תקנות). אפוטרופוס שהוא בן משפחה יכול לבקש שכר חוקי מסוים שנקבע (אחוזים מההכנסות וכו’), אבל רבים מוותרים. עדיין, יש הוצאות טרחה של דוחות שנתיים.

סיטואציות של התנגשות: למשל, אדם ערך ייפוי כוח מתמשך, אבל בן משפחה (מתוך דאגה או אינטרס) ממהר לבית משפט ומבקש אפוטרופוס לפני שידעו שיש ייפוי כוח. מה בית המשפט יעשה? החוק ברור: בית משפט לא ימנה אפוטרופוס אם קיים ייפוי כוח מתמשך בתוקף, אלא אם ייפוי הכוח אינו נותן מענה (למשל, מסיבה כלשהי הוא לאופ רק לענייני רכוש אבל האדם זקוק להחלטות רפואיות ואין כיסוי, אז ייתכן ימנו אפוטרופוס לענייני גוף).
במילים אחרות, ייפוי כוח מתמשך קודם.
אפילו אם מישהו ינסה, מרגע שיציגו לבית משפט שיש ייפוי כוח, השופט יאמר: השתמשו בו, אין צורך בי. רק אם יש בעיה איתו (מיופה הכוח לא בסדר, או צריך פעולה שבמסמך אסור והוא לא יכול לעשות), אז בימ”ש יתערב נקודתית.

מצב של מעבר מייפוי כוח לאפוטרופסות: תתכן תקלה: ייפוי הכוח הופעל אבל אח”כ התגלה כלא מספיק (נניח, לא הוזכר עניין מסוים והחוק דורש אישור). אפשר לפנות חד-פעמית לבימ”ש שייתן הוראות למיופה הכוח (בימ”ש יכול לאשר למיופה לעשות משהו למרות שלא הוזכר, למשל השקעה גדולה). זה לא מינוי אפוטרופוס מלא אלא אישור נקודתי. כך מנסים לשמור על המסגרת שממנה בחר.

יחס לצוואה: צוואה חלה אחרי פטירה. אבל לפעמים יש חפיפה: אפוטרופוס מנוהל תחת פיקוח, בעוד מיופה כוח חופשי יותר. היו מקרים, למשל, שאפוטרופוס (בלי ייפוי כוח) רצה למכור דירה של החסוי כדי לשלם הוצאות. אבל היורשים העתידיים התנגדו (כי רצו את הדירה שלמה בירושה). בית משפט במקרים כאלה מתלבט בין טובת החסוי עכשיו לבין שימור ירושה. עם ייפוי כוח מתמשך, ההחלטות ביד מיופה הכוח בהתאם להנחיות הממנה, אם כתב “מכרו את הדירה אם צריך”, לא משנה שיורשים מתנגדים. אם כתב “אל תמכרו”, מיופה הכוח יעשה מאמצים לא למכור, אך אם יגיע למצב שאין ברירה אולי ילך לבימ”ש.

למי מתאים אפוטרופסות במקום ייפוי כוח?
– למי שלא ערך ייפוי כוח מראש (ברירת מחדל).
– או במקרים חריגים: אדם ערך ייפוי כוח אבל התחרט לאחר שאיבד כשרות (למשל, מרגיש שמיופה כוח לא מטפל בו טוב), ייתכן שעדיף אפוטרופוס חיצוני ניטרלי.
– כאשר אין קרוב משפחה מתאים ורוצים פיקוח הדוק, למשל, אדם בודד עם הרבה רכוש וחשש לניצול, ייתכן עדיף אפוטרופוס מקצועי עם פיקוח מאשר למנות שכן כמיופה כוח לא מפוקח.

אך כיום, המדיניות מעודדת ייפוי כוח מתמשך. ישראל היום מציין: מאז 2017 ייפוי כוח מתמשך הפך לכלי עיקרי בתכנון משפטי של הגיל השלישי, מחליף במידה רבה את מוסד האפוטרופסות עבור מי שהתכוננו. היתרון: מניעת קונפליקטים, פחות עלויות, פחות התערבות חיצונית.

השוואה תמציתית:

| | ייפוי כוח מתמשך | אפוטרופסות (צו אפוטרופוס) |
|——————–|———————————————————–|—————————————————-|
| יוזמה | האדם עצמו, מראש (בעת צלילות) | קרובים/מדינה, בדיעבד כשאדם כבר לא כשיר |
| מינוי | אדם שבחר הממנה (קרוב/חבר שהוא סומך עליו) | מי שבית משפט מחליט (לרוב קרוב משפחה מתאים) |
| הליך הפעלה | אוטומטי עם התקיימות תנאי, ללא דיון משפטי | בקשת מינוי, דיון בבית משפט, צו רשמי |
| פיקוח שוטף | מינימלי (אין דו”חות אלא אם ביקש הממנה) | הדוק: דו”חות תקופתיים, אישורי בימ”ש לפעולות |
| גמישות החלטות | גבוהה, לפעול מיידית בסמכויות הנתונות ללא עיכוב | נמוכה יחסית, לפעולות רבות דרוש אישור מקדים |
| התחשבות ברצון האדם | מלאה, מונחה ע”י הנחיות מקדימות ורצונו הידוע | משתדלים, אך לפעמים מחליטים בניגוד לרצון עבר (אם סברו שטובתו אחרת) |
| תחומי סמכות | לפי מה שהוגדר (אישי/רפואי/רכושי), יכול להיות מוגבל | לפי צו, לרוב רחב (גוף ורכוש) אלא אם הגבלה בצו |
| עלויות | שכר טרחה לעו”ד עריכה; ללא אגרות שוטפות; מיופי כוח בד”כ ללא שכר | אגרת בימ”ש, לעיתים שכר עו”ד; אפוטרופוס יכול לבקש שכר מהכספים |
| אפשרות שינוי/החלפה | הממנה (אם כשיר) יכול לבטל/לשנות; בית משפט יכול להחליף אם בעיה | בית משפט רשאי להחליף אפוטרופוס אם לא מתאים; החסוי עצמו תלוי בהחלטת בימ”ש |
| תפוגה | עד פטירת הממנה (חדל אז) | עד פטירת החסוי או החלטת בימ”ש אחרת |
| מעורבות המדינה | רישום במאגר, התערבות רק בעת בעיה | מינוי פורמלי, מעורבות מתמדת בפיקוח ונהול |

שורה תחתונה: ייפוי כוח מתמשך מכבד אוטונומיה ומפשט הליכים, בעוד אפוטרופסות היא הליך כופה ומורכב יותר. כמובן, אפוטרופסות תישאר לעולם כלי ביטחון למקרים בהם אדם לא נערך או כשאין ברירה (למשל, אנשים עם מוגבלות מלידה שלא יכלו לערוך ייפוי כוח, צריכים אפוטרופוס). ואולם למי שיכול, עדיף בהרבה התכנון המוקדם.

בהחלט ניתן לומר שהופעת ייפוי הכוח המתמשך הפחיתה משמעותית את היקף תיקי האפוטרופסות החדשים בענייני זקנה. לפי משרד המשפטים, מספר האפוטרופסויות חדשות צנח בעשרות אחוזים מאז תיקון החוק, מה שחוסך למערכת ולמשפחות הרבה טרחה.

לכן, אם אתם שוקלים בין השניים: אם האדם עדיין צלול, לכו על ייפוי כוח מתמשך; אל תסתמכו “יהיה בסדר, אם צריך הילדים ימנו אפוטרופוס”. זה אפשרי, אבל כרוך בסכסוכים, ביורוקרטיה ועלויות שאפשר למנוע. הטבלה הנ”ל ממחישה שהיתרונות של ייפוי כוח מתמשך עולים בהרבה על חסרונותיו מול אפוטרופוס ממונה.

תוקפו של ייפוי כוח מתמשך בחו”ל
שאלה שעולה לעיתים: האם ייפוי כוח מתמשך ישראלי יהיה תקף גם מחוץ לישראל? ומה אם אדם עובר לגור בחו”ל, האם המסמך שלו יכובד שם, או שעליו לערוך מחדש לפי חוקי אותה מדינה? נבחן מצב זה:

כלל בסיסי: דיני הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הם טריטוריאליים, כלומר, לכל מדינה יש חוקים משלה לגבי ייפוי כוח עתידי או אפוטרופסות. ישראל הכניסה את הכלי הזה ב-2017; מדינות אחרות יש להן כלים דומים (למשל:
• בבריטניה, Lasting Power of Attorney;
• בארה”ב, Durable Power of Attorney;
• במדינות אירופה שונות, מבנים מקבילים, באוסטרליה גם).

אבל אין עדיין אמנה בינלאומית שמסדירה הכרה הדדית כללית בכלי הזה (יש דיונים באיחוד האירופי, אך ישראל לא קשורה לזה ישירות).

מצב נפוץ: אדם ישראלי ערך ייפוי כוח מתמשך פה. בעתיד הוא נמצא בחו”ל (נניח עבר לגור אצל בן במדינה X), ואז מאבד כשירות, האם מיופה הכוח (שאולי נמצא איתו או בישראל) יכול להשתמש במסמך מול רשויות/בנקים/בתי חולים שם?

התשובה: תלוי במדינה:
• בארה”ב, למשל, מכירים היטב את מושג ה-Durable POA. אולם, מסמך זר (ישראל) אינו אוטומטית מוכר. כנראה יצטרך להיות מתורגם, מאושר אפוסטיל ואולי מעבר לכך, חלק מהמדינות ידרשו הליך אשרור משפטי (שופט מקומי שיאשר שהייפוי כוח תקף לפי דין זר).
• באיחוד האירופי, כמה מדינות מכירות דוקטרינת “כיבוד רצון” וייתכן שיגלו גמישות, אך פורמלית הן לא חייבות.

מה שבטוח: באופן כללי, ייפוי כוח מתמשך תקף בישראל. בחו”ל מאוד תלוי בנסיבות. אם מדובר בטיפול רפואי דחוף: אפשרי שביה”ח בחו”ל יבחן מסמך כזה ואם הוא מתורגם לאנגלית, ויש חתימות, אולי יכבדו את החלטות מיופה הכוח כקרוב משפחה. אבל מבחינה חוקית, הם לא מחויבים, אלא אם אותה מדינה חוקקה עקרונות של כיבוד “ייפוי כוח בר-תוקף שנערך כדין במדינה זרה”.

בדיקה מראה שבהנחיות אפוטרופוס הכללי נאמר: הכרה בישראל בייפוי כוח זר, ואם רוצים הכרה בישראל של ייפוי כוח זר, מומלץ פנייה לביהמ”ש לקבלת סעד הצהרתי. כנ”ל הפוך: אם רוצים שבחו”ל יכירו בשל ישראלי, כנראה יצטרכו צעד משפטי שם.

לכן, המלצה חשובה: אם לממנה יש נכסים משמעותיים או זיקות במדינה אחרת, או מתגורר/צפוי לגור תקופה ארוכה בחו”ל, כדאי לערוך ייפוי כוח מקביל לפי חוקי אותה מדינה.
למשל: ישראלי שחי כעת בארה”ב, עדיף שיעשה Durable POA אצל נוטריון אמריקאי מקומי עבור שם, בנוסף לייפוי הכוח הישראלי שיש לו פה (כי אולי חלק מהרכוש פה).
אפילו ביטוח לאומי בישראל מציין: “תקפות ייפוי כוח מתמשך בחו”ל תלויה במדינה”.

משרד המשפטים הישראלי גם אמר בהכשרות: במקרה שאדם עבר מדינה, עדיף להכין מסמך חדש שם, כי הצוותים והרשויות המקומיות יכירו את הטופס המקומי והחוקים שלהם.

מקרה הפוך: תושב חו”ל רוצה שהייפוי כוח שלו יפעל בישראל. למשל, עולה חדש שהגיע עם Lasting POA שערך בלונדון.
המצב: החוק הישראלי אומר, אם רוצים להפעיל כאן POA מחו”ל, כנראה צריך לעבור דרך בית משפט. יגישו בקשה להצהרה שהייפוי כוח הזר תקף גם פה, בצירוף תרגום ודין זר המאשר שהוא חוקי.
לכן, גם בכיוון הזה אין הכרה אוטומטית.

בקצרה, כרגע אין הדדיות אוטומטית.

עם זאת, העולם מתקדם לשם, קיימת אמנת האו”ם לענייני זכויות אנשים עם מוגבלות שעודדה יצירת כלים כאלה, ייתכן שבעתיד ינסו גישה בינ”ל. בינתיים, יש לסמוך על תכנון פרטני.

מה בנוגע לסתם טיול או שהות קצרה? אם אדם ישראלי עם ייפוי כוח מתמשך נוסע לחו”ל ופתאום קורה משהו (תאונה וכו’), אין ודאות שבחו”ל יכירו במסמך. כנראה שבפועל, אם המשפחה תציג אותו, יחד עם תרגום נוטריוני, בתי חולים יתחשבו (כי הם גם נזהרים מתביעות, לתת לקרוב משפחה לקבל החלטה עדיף מאשר לאף אחד). אך זה לא מובטח חוקית. מדינות מסוימות יתעקשו על מינוי אפוטרופוס מקומי.
אם זה שיקול קריטי, אפשר לשקול עריכת מסמך ייפוי כוח נוטריוני באנגלית ספציפי לטיול (למשל ייפוי כוח רפואי לפי חוקי אותה מדינה, אם יש).
אבל זה כבר יותר מדי קיצוני לרוב האנשים.

לענייני בנקאות בחו”ל: בנקים בחו”ל לרוב לא יקבלו מסמך זר בלי תהליך. אולי כן אם הוא אפוסטיל ומתורגם, אבל הם זהירים. אם יש נכסים פיננסיים משמעותיים במדינה אחרת, באמת רצוי שיהיה גם POA מקומי.

סיכום פרקטי:
• למי שגר בעיקר בישראל ונמצא פה: הסדיר ייפוי כוח ישראלי, ובמקרה שנוסע, אם קורה משהו, המשפחה תצטרך לאלתר מעט בחו”ל. (אולי לפנות לשגרירות ישראל לעזרה, ייתכן השגרירות יכולה לאשר את המסמך או לתקף אותו מול בית חולים).
• למי שגר הרבה בחו”ל: כדאי מסמך שם.
• למי שיש נכסים משמעותיים בחו”ל: בהחלט לערוך מסמך באותה מדינה עבור אותם נכסים, כי אחרת מיופה כוח כאן לא יוכל לנהל נכסים בחו”ל. למשל, למכור בית בצרפת, אם הוא רק מיופה כוח בישראל, הרשויות בצרפת לא ירשמו את המכירה על סמך מסמך עברי.

לאפוטרופוס הכללי יש מסמך Q&A המרחיב: אחת השאלות שם: “האם ניתן להכיר בישראל בייפוי כוח מתמשך שנערך בחו”ל?” ותשובה: דרך בית משפט. והפוך כנראה דומה.

מילה לגבי אפוסטיל:
אפוסטיל הוא אישור שמסמך ציבורי תקף. ייפוי כוח מתמשך אינו “ציבורי” (הוא פרטי, מאושר ע”י עו”ד). אבל ניתן לקבל חותמת נוטריון+אפוסטיל על חתימת עוה”ד (עורך דין יכול לאשר שזו חתימתו, ואז נוטריון וכד’, הליך מסובך).
אז אם באמת רצו להשתמש בחו”ל, כנראה היו יצטרכים: נוטריון יאשר שהעו”ד המוסמך חתם (או עו”ד שגם נוטריון יחתום כאישור מלא), אפוסטיל של משרד החוץ על חתימת הנוטריון, תרגום לשפת המדינה. ועדיין, זו רק הכנת מסמך מסודר, לא ערובה חוקית.

כיוון הפוך: כיון שיש הרבה עולים, מעניין אם בעתיד תיקון חוק יאפשר הכרה פשוטה. כעת לפחות, מיופה כוח זר יצטרך פנייה לביהמ”ש אם ירצה לפעול כאן.

לתוקף בינלאומי מוגבל.
בגלל זה, מי שיש לו חיים בשתי יבשות, שיתכנן כפול (POA בכל מקום).
ומי שנשאר מקומי, המסמך מכסה אותו פה. בנסיעות, אפשר להחזיק עותק מתורגם למקרה חירום, בתקווה שיכבדו.

אסיים בהדגיש: ייפוי כוח מתמשך לא משמש כמסמך נסיעה, לא ניתן למשל להציגו בביקורת גבולות לומר “אני מיופה כוח של האדם הזה, תנו לי להכניס אותו”, זה לא עניין שלו.

בכל אופן, טוב שהמודעות עולה. אולי בעתיד תהיה אמנת האג שתאחד כלים של הגנה על חסויים בינ”ל (בדומה לאמנות לגבי חטיפת ילדים וכו’). עד אז, “כפל ביטוח” הוא הפתרון.

זכויות וחובות של מיופה הכוח
מיופה הכוח המתמשך, עם כניסת ייפוי הכוח לתוקף, מקבל על עצמו סמכויות נרחבות, אך גם חובות נאמנות מוגדרות. נסקור את המרכזיות שבהן:

סמכויות (זכויות פעולה) של מיופה הכוח:
• קבלת החלטות בשם הממנה בכל עניין שהוגדר במסגרת ייפוי הכוח. כלומר, הוא “נכנס לנעלי” הממנה מבחינה משפטית בעניינים אלו. אם למשל מדובר בחשבונות בנק, הוא רשאי לבצע אותם פעולות שהממנה עצמו היה רשאי (משיכה, העברה, סגירת חשבון וכו’), בהתאם להגבלות החוק.
• חתימה על מסמכים: מיופה הכוח יכול לחתום בשם הממנה על חוזים, טפסים, הסכמי טיפול, מסמכי בנק וכו’. חתימתו, בצירוף העתק ייפוי הכוח ואישור כניסה לתוקף, מחייבת את הממנה כמו חתימת הממנה עצמו (כמובן, לא אחרי המוות).
• ניהול נכסים: הוא מוסמך לנהל את כל נכסי הממנה כפי שהממנה היה עושה, להשכיר דירה של הממנה, למכור נכס (אם מותר במסמך), להשקיע כספים, לגבות חובות שמגיעים לממנה וכדומה.
• קבלת מידע: יש לו זכות לקבל כל מידע שקשור לממנה בתחומי סמכותו, כאילו הממנה עצמו מבקש. לדוגמה, לקבל תיק רפואי מבית חולים, לקבל דו”ח מצב חשבון מהבנק, לקבל מידע מרשויות (ביטוח לאומי, מס הכנסה) על הממנה. החוק מחייב גופים למסור למיופה הכוח מידע כזה עם הצגת המסמכים.
• שכר והוצאות: ברירת המחדל שמיופה הכוח פועל בהתנדבות (בלי שכר). אך הוא זכאי להחזר הוצאות סביר מכספי הממנה שהוציא לצורך מילוי תפקידו (למשל דמי נסיעה לפגישות עם רופאים, תשלום עבור העתקת מסמכים וכו’). אם הממנה רצה, ניתן היה לקבוע גם גמול/שכר למיופה הכוח במסמך. אם לא, אינו מקבל שכר קבוע, אבל כמו שאמרנו יכול לקבל החזר.
• קבלת החלטות רפואיות: אם מוסמך לכך, הוא רשאי לחתום על הסכמה רפואית בשם הממנה, להחליט על אשפוז/שחרור, לבחור מסגרת טיפולית, וכיוצא בזה, למעט מה שחוק החולה הנוטה למות מחריג.
• ייצוג משפטי: מיופה הכוח יכול לייצג את הממנה מול ערכאות במידת הצורך במסגרת סמכויותיו. למשל, אם צריך להגיש תביעה כדי לגבות חוב שחייבים לממנה, מיופה הכוח יכול לתבוע בשמו (יציג לבית המשפט את ייפוי הכוח כבסיס סמכות). הוא יכול גם להגן על הממנה אם נתבע.
• להעסיק עובדים/מטפלים: חלק מסמכותו האישית והרכושית הוא לשכור מטפל סיעודי, עו”ד, רו”ח או יועץ, ולשלם להם מכספי הממנה, אם צריך לטובת הטיפול.
• לפתוח ולסגור חשבונות: בכלל זה, למשל, בבנק. (יש נוהל קל: הבנק דורש לראות אישור אפוטרופוס כללי, ואז נותן סמכויות. ראוי לציין שהבנקים הוציאו נהלים פנימיים לביצוע).
• כל פעולה שהממנה עצמו יכל לעשות: זה ניסוח החוק, אך בכפוף להגבלות החוק וההנחיות של הממנה. כלומר, באופן כללי, אם לא הוגבל, הסמכות רחבה.

חובות (חובות אמון וזהירות):
• חובת נאמנות: מיופה הכוח הוא נאמן של הממנה. עליו לפעול לטובת הממנה בלבד, ולא לטובת ענייניו האישיים. למשל, אם הוא משקיע כספי הממנה, זה צריך להיות בהשקעה המתאימה לממנה, לא כזו שמטיבה למיופה הכוח (נניח, לא לקנות מהממנה נכס שלו עצמו במחיר לא הוגן). אם יש ניגוד עניינים, הוא חייב להימנע או לחשוף זאת ולקבל הנחיות (או לביהמ”ש).
• חובת מיומנות וזהירות: מצופה שיפעל בשיקול דעת סביר בניהול העניינים. לא לבצע פעולות רשלניות או מהמרות בכספי הממנה. אם ינהג ברשלנות ויגרום נזק, ייתכן ויהיה אחראי לפצות (אחריות אזרחית).
• חובה לפעול בהתאם להנחיות הממנה: אם במסמך יש הנחיות מקדימות, הן מחייבות. מיופה הכוח לא רשאי לסטות מהן סתם כך. רק אם ההנחיה בלתי אפשרית או בלתי חוקית לבצע, ילך לבימ”ש לבקש הנחיה. למשל, אם הממנה הנחה לא למכור בית בשום מצב, אבל אין כסף לטפל בו אלא אם ימכרו, מיופה הכוח לא יכול פשוט להתעלם ולהגיד “אמכור בכל זאת”; הוא צריך לפנות לבית משפט.
• חובת עדכון והתייעצות: אם הממנה קבע אנשים מיודעים, חובה על מיופה הכוח לדווח להם לפי הקבוע (עם כניסה לתוקף, או תקופתית, או על פעולות מסוימות). כמו כן, עליו לשתף פעולה עם כל מנגנון פיקוח שהממנה קבע (למשל, אם אמר שידווח לאפוטרופוס הכללי כל חצי שנה, עליו לעשות כן).
• חובה ליידע על כניסה לתוקף: החוק דורש שמיופה הכוח, כאשר מפעיל את הסמכות, יודיע לממנה (אם אפשר), ולאדם מיודע שנקבע, על כך שהמסמך הופעל. האפוטרופוס הכללי גם שולח אבל זו גם אחריות מיופה הכוח.
• חובת שמירת סודיות ופרטיות: הוא נחשף למידע רגיש על בריאות וכספים. עליו לשמור על פרטיות הממנה ולא לחשוף מידע שלא לצורך טובתו.
• איסור ניצול ומתן טובות הנאה לעצמו: מיופה הכוח אינו יכול לתת מתנות לעצמו או להעדיף את עצמו כלכלית מתוך כספי הממנה, אלא אם הותר במפורש (למשל, הממנה יכול להגיד “אני מתיר למיופה הכוח, שהוא אשתי, להוציא לעצמה כך וכך כמזונות”, אבל אם לא אמר, אז לא).
• ניהול כספים בנפרד: רצוי שמיופה הכוח ישמור חשבונות הממנה בנפרד מחשבונותיו. בעניין זה, בנק ישראל ומשרד המשפטים הדגישו שמיופה כוח לא אמור למזג כספים. הוא יכול להכניס את עצמו כמיופה כוח בחשבון הממנה (סטטוס חדש שיש בבנקים, “חשבון ממנה בייפוי כוח מתמשך”), אבל לא להעביר כספים סתם ממנו אליו. רק לתשלום לטובת הממנה.
• חובת תיעוד: החוק לא מחייב דוחות רשמיים, אבל כן קובע שעל מיופה הכוח לתעד את פעולותיו ורשומותיו במידה סבירה. זאת אומרת, אם בעתיד ישאלו “מה עשית?”, הוא אמור להיות מסוגל להראות רישום הוצאות/החלטות. במיוחד אם יש אנשים מיודעים, כדאי שינהל רישום מסודר כדי לדווח.
• פנייה לבית משפט בשעת ספק: אם מיופה הכוח אינו בטוח איך לפעול או מתעורר קונפליקט חריף, מותר ואף רצוי שיפנה לבית המשפט לקבל הוראות. זו חובה במשתמע, טובת הממנה מעל הכל, אז עדיף לבקש הנחיה מאשר לקחת סיכון על דעת עצמו במצב גבולי. לדוגמה, אם הממנה כתב הנחיה שיש בה אי-בהירות משפטית, ומיופה הכוח חושש לבצע, עדיף לבקש הבהרה שיפוטית, שאז גם מוגן אח”כ מתלונות.
• חובת החלפת מיופה כוח: זה לא בדיוק חובתו, אבל אם הוא חש שאינו יכול למלא התפקיד כראוי (מחלה, קונפליקט בלתי פתיר עם המשפחה וכו’), יש שיאמרו שחובתו המוסרית להתפטר ולפנות לחליפי או לבית משפט למינוי אחר, ולא “להיתקע” בתפקיד שהוא לא מבצע טוב.

בסה”כ, החוק מעגן את מעמד מיופה הכוח כשליח נאמן של רצון הממנה, ולא כבעל-בית עצמאי. עליו לפעול כפי שהממנה היה פועל בעצמו לטובת עצמו.

אם מיופה הכוח מפר את חובותיו:
• בני משפחה או האפוטרופוס הכללי יכולים לפנות לבית משפט. בית המשפט יכול להורות על פיטוריו, ואף לדרוש ממנו דין וחשבון.
• ייתכנו סנקציות אזרחיות: אפשר לתבוע אותו על נזקים שגרם ברשלנות או בשל מעילה. למשל, אם גנב כספים מהממנה, היורשים יכולים בעתיד לתבוע אותו, או הממנה אם חזר לכשירות (מעט תיאורטי) יכול לתבוע.
• סנקציות פליליות: אם התנהגותו עולה כדי עבירה (גניבה, הונאה, ניצול חסר ישע), הוא עלול לעמוד לדין פלילי. היו ותועדו מקרים של ניצול קשישים ע”י אפוטרופסים, כנראה גם אם מיופה כוח מתמשך יעשה זאת, יפעלו נגדו.

מה לגבי שיקול דעת רפואי?, מיופה כוח חייב גם כאן לפעול לטובת המטופל, לא “לנוחיותו”. למשל, לא להגיד “לא לנתח אותו” רק כי לא בא לו להתמודד, אם ברור שהממנה היה רוצה לחיות. צריך לנסות לדבוק במה שהממנה היה רוצה. אם לא ידוע, החוק אומר: לפעול לפי טובת הממנה בהתאם לרצון המשוער.

זכות סירוב: מיופה כוח אינו צריך לבצע פעולה שמנוגדת לחוק או לייעוץ רפואי. למשל, אם הממנה כתב “אל תתנו לי תרופה X”, והרופאים אומרים “בלי זה ימות מייד”, והממנה כבר לא מבין, מיופה הכוח בסיטואציה קשה. כנראה ילך לבית משפט. אבל הוא לא חייב לבצע הוראה לא חוקית (במקרה הזה לא לא חוקית אלא אתית, אך אם ההוראה הייתה “תפטר את מטפלת הבית שלי כי היא ערביה”, זו הנחיה בעייתית, מיופה הכוח יכול להתנגד לה).
חוקית, אם הממנה מבקש משהו לא חוקי, אין לו תוקף. אם מבקש משהו שיפגע בממנה קשות, מיופה כוח יכול לסרב, ואז צריך בית משפט.

זכויות מיוחדות:
• החזקה במסמכים: מיופה הכוח רשאי להחזיק תעודת זהות, כרטיסי בריאות, וכו’ של הממנה לצורך פעולותיו.
• ייצוג מול מוסדות: מוסדות ממשלתיים חייבים להכיר בו כנציג. המוסד לביטוח לאומי למשל, אפשר לרשום ייפוי כוח מתמשך כייפוי כוח בענייניהם. (למשל, מוסד לביטוח לאומי דורש הליך ייפוי כוח נפרד כדי שמישהו יקבל קצבה בבנק בשביל אדם אחר. אבל אם יש ייפוי כוח מתמשך, זה תופס גם שם, הם לרוב יבקשו העתק ממנו. לפי קול זכויות: “מיופה כוח רשאי לממש זכויות במוסד לביטוח לאומי כמו קצבת נכות”).
בכל אופן, הוא זכאי לייצג כמו אפוטרופוס.

אנו רואים מכאן שמיופה הכוח בעצם מתפקד בדומה לאפוטרופוס אך עם פחות מגבלות חיצוניות, ועדיין, הוא כפוף לחובות משפטיות פנימיות.
בכך, המערכת יצרה מסגרת “רכה”: אמון + פוטנציאל פיקוח אם משהו משתבש.

לזכויות מיופה הכוח, להחליט ולפעול בשמו של הממנה; חובותיו, לפעול בנאמנות מלאה לרצון ולתועלת הממנה, בשקיפות ובזהירות, ולעמוד בתנאי המסמך והחוק.

מיופה כוח שממלא כראוי את תפקידו הוא נכס: הוא מאפשר לממנה לחיות בכבוד ולהתמודד עם מצבים קשים, והוא זוכה לאמון ולהערכת המשפחה. למעשה, הציפייה היא שמיופה הכוח יהיה אדם קרוב שאכפת לו, ולכן חלק גדול מהחובות (נאמנות וכו’) מיושמות באופן טבעי מתוך אהבה ודאגה. החוק בא להבטיח שגם במקרי קיצון, יש אפשרות לאכוף זאת.

פיקוח ובקרה על מיופי כוח
כאמור, אחד המאפיינים של ייפוי כוח מתמשך הוא העדר פיקוח שוטף חיצוני דוגמת זה שיש על אפוטרופוס. אולם, אין משמעו שפעולות מיופה הכוח נעשות בחלל ריק ללא שום בקרה. ישנם כמה מנגנונים ודרכים להבטיח שמיופי הכוח יפעלו כשורה:

1. פיקוח עצמי, בחירת אנשים מיודעים: החוק איפשר לממנה לקבוע “אנשים מיודעים” (informed persons) שיקבלו מידע אודות הפעלת ייפוי הכוח ופעולות משמעותיות. זוהי צורת פיקוח “פנימי”: הממנה בוחר אדם או שניים (למשל ילדיו האחרים, אחיו, יועץ מהימן) שיקבלו עדכון ממיופה הכוח. למשל, אפשר לקבוע: “מיופה הכוח ימסור לאחי דו”ח כל חצי שנה על הניהול הכספי”. או לפחות: “הודעה כשהמסמך נכנס לתוקף”. כך, מעצם הידיעה, יש פיקוח חברתי, מיופה הכוח יודע שלא רק הוא בעניינים, ושעוד זוג עיניים רואה. אם “אנשים מיודעים” יתרשמו שיש בעיה, הם יכולים להתערב (לשוחח עם מיופה הכוח, או לדווח לאפוטרופוס הכללי/לבית משפט).
• זו נחשבת שיטה יעילה; לפי נתונים, רבים (בעיקר עורכי דין) ממליצים למנות מיודע כי זה יוצר שקיפות והרתעה קלה מפני ניצול. בפועל, סטטיסטיקות מראות שרוב הממנים אכן מינו לפחות אדם מיודע אחד.

2. בקרה ע”י האפוטרופוס הכללי (בהתאם למוסכם): כבר ציינו, הממנה יכול לקבוע שהאפוטרופוס הכללי יפקח. במצב זה, לפי התקנות, מיופה הכוח יצטרך לשלוח דיווח לאפוטרופוס הכללי כנדרש (יכול להיות דו”ח שנתי). זה הופך בעצם את המנגנון לדומה יותר לאפוטרופסות אך ביוזמת הממנה. מקרה זה כנראה נדיר, אבל אפשרי: למשל, אדם בלי משפחה שימנה חבר כמיופה כוח, ואומר, ליתר ביטחון אפוטרופוס כללי יפקח.
• כמו כן, בלי קשר, האפוטרופוס הכללי משמש כתובת לתלונות. אם למשל שכן מדווח לאפוטרופוס הכללי חשש שמיופה הכוח מנצל את הממנה, האפוטרופוס הכללי מוסמך לברר.
• האפוטרופוס הכללי אף שולח (בין היתר) תזכורות לממנה על קיום המסמך כדי לוודא שהוא עודנו מרוצה, זה מנגנון עקיף לוודא שאין בעיות. וגם:
• בעת כניסת לתוקף, האפוטרופוס הכללי שולח למיודעים הודעה, מה שכבר מקפיץ מערכת פיקוח (המיודעים ידעו רשמית).
• בנוסף, יש באפוטרופוס הכללי יחידה שמטפלת בדיווחי בנקים וכלים פיננסיים למיופי כוח (ראינו מסמכים שלהם מנחים בנקים), גם בכך יש פיקוח מערכתי, למשל, בנקים מחויבים ליידע את האפוטרופוס הכללי אם חס וחלילה רואים פעולות מחשידות? (באפוטרופסות יש חובת דיווח, בייפוי כוח לא בהכרח, אבל בנק ישראל מנחה שיבדקו היטב).
• למעשה, האפוטרופוס הכללי צבר 150 תלונות בשנה על ניצול לרעה, וטיפל בהן. זה מעיד שיש עין.

3. “פיקוח משפחתי” וקהילתי: רוב הממנים ומיופי הכוח חיים במסגרת משפחה. בני משפחה אחרים, גם אם לא מוגדרים פורמלית כמיודעים, יהיו בסביבה ויראו איך דברים מתנהלים. אם הם חושדים במשהו, הם יכולים לפנות לבימ”ש. זה קרה? בהחלט, למשל, ישראל היום מתאר מצבים שמעצם הכנת ייפוי הכוח לפעמים עולים סכסוכים בין הילדים. אם אחרי כניסה שני אחים מרגישים שהאחות המיופה לא משתפת אותם בהחלטות כספיות משמעותיות, יכולים לפנות לבית המשפט או לפחות להידבר. ידוע על מקרים בודדים שכבר הגיעו לבימ”ש, ובימ”ש הדגיש שייפוי הכוח הוא כלי של רצון הממנה ויש לכבדו, אך גם התריע למיופה הכוח לשתף פעולה עם האחים (למען שלום).
• זו למעשה ביקורת “חברתית”, הידיעה שאם יפעל לא כראוי, הוא יצטרך להתמודד עם שאר המשפחה.

4. פיקוח בית משפט בדיעבד: אם קורה שמוגשת פניה לבית משפט (ע”י אדם מיודע, קרוב משפחה, או האפוטרופוס הכללי) לגבי חשד לניהול כושל או ניצול, בית משפט יכול:
• לזמן את מיופה הכוח לתת דין וחשבון על פעולותיו.
• לדרוש ממנו להגיש דוח כספי.
• לבקש הסברים מדוע קיבל החלטה X (למשל, במקרי תלונה).
• בסמכותו להורות על החלפת מיופה הכוח או מינוי אפוטרופוס במקומו אם מצא ליקויים.

זה קרה במספר מקרים: היו דיווחים שביהמ”ש הדיח מיופה כוח (בדרך כלל במשפחה סכסוכה) ומינה מישהו חיצוני.

החוק קובע במפורש: “ביהמ”ש רשאי, אם ראה שהדבר לטובת הממנה, למנות לו אפוטרופוס, למרות קיום ייפוי הכוח”. זאת אמנם סתירה לכאורה לפילוסופיה, אבל סעיף זה נועד למקרי ניצול. כלומר, אם נראה שמיופה הכוח מועלים בתפקידו, בימ”ש יכול להתערב לטובת הממנה.

5. פיקוח בנקאי: פרט מעניין, בנק ישראל הוציא הוראות לבנקים להקל שירות למיופה כוח מתמשך, אבל גם יש הגיון שהבנקים טיפה “ישגיחו”, למשל, בחוזר שפרסם האפוטרופוס הכללי הוא עודד את הבנקים להיות ערניים, אך גם לא לחסום סתם. אדרבה, דרש לאפשר הוצאת כרטיס חיוב למיופה הכוח כדי שיוכל לפעול בחיי יום-יום (מה שמפשט, אך גם הבנקים יכולים כנראה לעקוב אחר שימוש חריג).

6. ביטוח מקצועי: מיופה הכוח הוא לרוב בן משפחה, לא איש מקצוע, אבל ראוי לדעת, אם מתמנה אדם מקצועי (נגיד עו”ד או רו”ח) כמיפה כוח (במסגרת תפקיד מקצועי, שזה נדיר כי לרוב לא מאפשרים אלא אם בן משפחה). אם כן, הם כפופים לכללי אתיקה וכו’.
ובעיקר: עו”ד מנועים מלשמש מיופי כוח בתשלום לפי הנחיות (ניגוד עניינים).

בפועל, מספר מקרי הניצול שנצפו נמוך ביחס לכמות המסמכים. משרד המשפטים ציין: בשנת 2022, 150 תלונות. באותה שנה הפקדות היו ~40,000. זה 0.375%. כמובן שלא כל מקרה ניצול מתלוננים. אך נראה שעד כה אין “מגיפת ניצולים”. רוב המיופי כוח הם בני משפחה אוהבים, והמנגנון עוב, כפי שכתבו באתר SmartWill: “החיסרון המשמעותי הוא סיכון לניצול לרעה, אך עם מנגנוני הבלמים (אנשים מיודעים, חובת הפקדה, תזכורות), זה מצטמצם”.

שיפור עתידי בפיקוח:
אפוטרופוס הכללי שוקל להכניס דרישת דיווח סטנדרטית מדי כמה שנים לכל מיופה כוח, אבל חוששים שזה ירתיע משתמשים. כעת לא נראה שזז לכיוון הזה, בשל הרצון להשאיר מינימום בירוקרטיה.

התמודדות הממנה והמשפחה:
• ממנים: יכלו מראש “להפעיל” מנגנוני פיקוח (מיודע וכו’).
• משפחה: אם לא מונתה רשמית, עדיין יכולה להתעניין ולבקש מידע. אין חובה חוקית למיופה כוח לשתף כל קרוב, אבל אם יופעל לחץ משפחתי או תיווך של צד ג’ (עו”ד/גישור), עדיף לשקף.

טכנולוגיה: אולי בעתיד תהיה מערכת ממוחשבת בה מיופה כוח מזין דוח והממנה או מיודעים יכולים לראות. עוד אין, אך ייתכן.

קו חם לפניות: האפוטרופוס הכללי מקבל פניות טלפוניות/מייל. אם למיודע או שכן יש חשש, ניתן לפנות אליהם בעילום שם, הם יכולים לשלוח עובדים סוציאליים לבדוק (יש להם אגף פיקוח על אפוטרופסים, שעשוי לטפל גם בתלונות על מיופי כוח).

לכן, המערכת כן תפקח אם יוזעקה, אך לא תנטר באופן יומיומי כברירת מחדל.

ל”אמון, בתוספת איזונים”. החוק סלד מלפקח על קרובי משפחה כמו על אפוטרופסים זרים, מתוך הנחה שמשפחה פועלת מאכפתיות ולא צריך להקשות. אך לא השאיר חלל מוחלט: ביד הממנה כלים לקבוע פיקוח, ובידי הסביבה והמדינה סמכות להתערב כשמשהו נראה לא נכון.

הכי חשוב, בתהליך ההכנה, לבחור מיופה כוח אמין ולמנות מיודעים. כך לרוב לא יגיע למצב בעייתי. שקיפות בתוך המשפחה היא הפיקוח הטוב ביותר: אם הילדים כולם יודעים שאח אחד מיופה כוח ושהם רשאים להתעניין, הוא יפעל ביושר כי הוא חלק מהמשפחה ומוניטין.

שמירת שקיפות מול בני משפחה
עניין השקיפות הוא רגיש: מצד אחד, האדם שמינה מיופה כוח אולי לא רוצה “יותר מדי טבחים במטבח”. מצד שני, חוסר שקיפות עלול לגרום לחוסר אמון וסכסוכים משפחתיים, שאותם בדיוק ניסה הממנה למנוע באמצעות ייפוי הכוח. נמצא איזון?

מדוע שקיפות חשובה:
• מניעת חשדות וקנאה: כפי שראינו, מיופה כוח אחד נבחר, אחרים לא. אם אלה שנשארו בחוץ יחושו שמסתירים מהם דברים, הם עלולים להניח את הרע ביותר (שמא הוא מעלים כספים או משפיע על ההורה לרעה). כעסים כאלה יכולים לפגוע ביחסים המשפחתיים ארוכי הטווח ואפילו לגרור מעורבות משפטית.
• שיתוף בתהליך קבלת החלטות: בני משפחה אחרים ייתכן ויש להם מידע חשוב או נקודות מבט מועילות. אם מיופה הכוח משתף אותם לפחות בחלק מההתלבטויות, אפשר להגיע להחלטות יותר מסונכרנות עם טובת הממנה ובקונצנזוס משפחתי.
• תמיכה למיופה הכוח: נשיאת העול לבד עשויה להיות כבדה, תמיכה רגשית ומעשית מבני משפחה מפחיתה עומס ומתח. אך כדי שיתמכו, הם צריכים להיות בעניינים ברמה מסוימת.
• רצון הממנה של הרמוניה: לרוב הממנה לא רוצה שייווצרו סכסוכים לאחר שאינו כשיר. הוא היה מעדיף שכולם יפעלו יחד. שקיפות היא מפתח לכך.
• פיקוח בלתי פורמלי: עצם הידיעה של מיופה הכוח שמשפחתו עוקבת, משמשת פיקוח רך שמדרבן אותו לפעול בשקידה ותום לב (כמו שאמרנו בחלק הפיקוח).

רמת שקיפות מומלצת:
הממנה יכול לקבוע במפורש מנגנוני עדכון, “אנשים מיודעים” זו דוגמה לכך. אבל גם מעבר לזה, אפשר להחליט על נוהלי עדכון משפחתיים לא רשמיים. למשל:
• לערוך פגישות משפחתיות תקופתיות (אפילו אחת לכמה חודשים) בהן מיופה הכוח מעדכן את כולם במצב הממנה, בריאות, כספים, מה הצעדים הבאים. אפשר לשלב רופא או אשת סיעוד בפגישה להסביר מצב רפואי. זה מכנס את כולם סביב אותה תמונה.
• קבוצת ווטסאפ משפחתית, לעדכונים שוטפים, תמונות של סבא, שאלות (“אבא צריך פיזיותרפיה, אני חושב לקחת את מטפל X, מה דעתכם?”). כמובן לשמור על כבוד הפרטיות של הממנה, רק משפחה קרובה.
• שיתוף בני משפחה בקבלת החלטות חשובות: למשל, אם צריך להחליט על ניתוח, אפילו אם החוק אומר שמיופה הכוח יכול לבד, רצוי שיתייעץ עם האחים. כך כולם יהיו שותפים ומאוחדים בתמיכה בהחלטה, במקום להרגיש “לא שאלו אותי”.
• דיווח כספי: נושא כסף רגיש. אפשר לקבוע שהמיופה הכוח ישלח אחת לכמה חודשים אקסל או סיכום הכנסות/הוצאות מהחשבונות של ההורה. כשהכל גלוי, פחות חשד שמישהו גונב. זה גם מאפשר לחלוק רעיונות (“אולי תמכור את המניות האלו?”). כמובן, אם יש אדם שלא סומכים עליו לא להפיץ מידע רגיש החוצה, אולי מגבילים את המעגל.

עו”ד מאיה רוטנברג: חלק חשוב הוא איך להודיע לבני משפחה שלא מונו, עו”ד עם רגישות יסייע בניסוח שיחה זו ולהפיג מתחים. רצוי עוד בשלב עריכת מסמך ייפוי הכוח לערב את המשפחה בדיון (אם הממנה מסכים).
לפעמים, מזמינים את כל הילדים לפגישה אצל עו”ד, מדברים על האפשרויות, וכך בסוף כשהממנה בוחר מיופה כוח, כולם מבינים למה (אולי הוא גר הכי קרוב, או מקצועו מתאים).
אם מישהו מאוכזב, מסבירים לו שיש לו תפקיד חשוב כאדם מיודע.

שמירת כבוד הממנה:
שקיפות צריכה להיות לטובת הממנה, לא רכילות. כלומר, בני המשפחה צריכים להבין שהמידע הוא חסוי ויש לכבד את פרטיות הממנה. אל להם “לפורום המשפחתי המשישי המורחב” להפיץ כל דבר. רק מי שצריך לדעת (בד”כ ילדיו/בת זוגו), ידעו, וינהגו בדיסקרטיות.
יש לפעמים רגישויות, למשל עניינים רפואיים אינטימיים, אולי הממנה אינו רוצה שכל נכדיו ידעו. אז במקרה כזה, שיקול לשמור דברים בקרב פחות אנשים. השקיפות צריכה להיות בהתאם לרצון הממנה גם.
אפשר למשל שהממנה יאמר: “בסדר שתעדכנו את ילדיי, אבל לא מעבר”.

שימוש בכלים רשמיים של החוק:
הזכרנו מיודעים. כלי נוסף, אפשר לכלול בהנחיות דרישה ש”מיופה הכוח יתייעץ עם (שם הבת) לפני כל החלטה הנוגעת למקום מגורי”. אז יוצרים מראש הכרח לשקיפות בנושא ספציפי.

שיתוף בני זוג של הממנה:
לעיתים, הממנה הוא הורה מבוגר, בת זוגו (אמא שלנו) עדיין מתפקדת אך פחות שולטת בעניינים. אם מינינו את אחד הילדים כמיופה כוח לאבא, צריך לוודא שגם אמא מעודכנת ושקופה לה. כי אחרת תרגיש אולי שהילדים “עקפו” אותה. לרוב, כאשר בן זוג כשיר, בכלל לא מכניסים ייפוי כוח לתוקף עד שגם הוא מתקשה. אבל אם כנכד, שווה תמיד לעדכן את בן/בת הזוג.

ניהול קונפליקטים במשפחה:
שקיפות לבדה לא תמיד תמנע חיכוכים, אך היא מאפשרת לזהות מוקדם בעיות. אם רואים חילוקי דעות, אולי מערבים גורם מקצועי (עו”ד מגשר, פסיכולוג משפחתי). עדיף לפתור מחלוקות באופן מכובד ובונה מאשר להגיע למצב שכל צד רץ לעורכי דין.

מקרה אמיתי:
ישראל היום מספר על משפחות שבהן הכנת ייפוי הכוח “מוציאה שלדים”, מעלה קנאות ישנות בין ילדים. דווקא בגלל השקיפות שבמפגש יצירת המסמך, אנשים מדברים על דברים שלא דוברו (מי קיבל יותר תמיכה כספית בעבר וכו’). זה לא רע, עדיף להתמודד. לעיתים מסכימים על פשרות במסגרת ייפוי הכוח: למשל, אח אחד יהיה מיופה כוח, השני יהיה מחליט בענייני עסקים, וכו’. כלומר, מנהלים שקיפות ודיון.
בהמשך הכתבה נאמר: “עצם הכנת ייפוי הכוח מציף מורכבויות משפחתיות … פותח פצעים ישנים”, ולכן דורש התייחסות.
הפתרון הוא דווקא לא לטאטא אלא לשקף, ואם צריך, לערב איש מקצוע (עו”ד-מגשר, עובד סוציאלי) בתהליך כדי שכל בני המשפחה יהיו חלק ממנו בצורה כלשהי.

מיופה הכוח כציר התקשורת:
בסופו של דבר, מיופה הכוח הוא זה שיודע הכי הרבה (הוא מדבר עם הרופאים, מנהל חשבונות). עליו ליזום תקשורת עם שאר בני המשפחה ולא לחכות שישאלו. למשל, לשלוח עדכון: “בדיקת ה-MRI של אבא יצאה לא טוב, הרופא ממליץ ניתוח. אני נפגש איתו שבוע הבא לדון באפשרויות, אשמח אם אחי הגדול יצטרף אליי”. במקום לפעול לבד ולהודיע לאחר מעשה “אבא עבר ניתוח שלשום”, מה שהיה זורע מבוכה/טינה.
גם בהחלטות כספיות גדולות, “אני שוקל למכור את הרכב של אמא כי היא כבר לא תנהג, מה דעתכם?”
מעורבות הקבוצה גורמת שירגישו חלק, גם אם פורמלית ההחלטה שלו.

שמירת מסמכים שקופה:
המלצנו שמיופה הכוח יתעד הכל (קבלות וכו’). אפשר לפתוח תיקייה משותפת בענן לבני המשפחה המיודעים עם דוחות בסיסיים. או אפילו לשלוח העתק של הדוח לאפוטרופוס כללי (אם רוצים להיות שקופים לחלוטין).

בסוף, “האור הוא החיטוי הטוב ביותר”, שקיפות מונעת חשד ושחיתות.
אבל דורשת איזון, לא “לערב כל בן דוד רחוק בכל הוצאה של 100 שקל”.

לשמור שקיפות מול בני המשפחה משמעה:
• ליידע מראש על המינוי ותהליך ההפעלה.
• לעדכן באופן סביר על מצבו של הממנה ועל פעולות חשובות.
• לקיים דיאלוג מתמשך, להקשיב לחששות של בני משפחה ולשתף אותם.
• לכבד גם את פרטיות הממנה (למשל, לא כל פרט רפואי מביך צריך לשתף עם הנכדים, רק עם מי שצריך).
• אם יש אי-הסכמות, לטפל בהם מול כולם, לא אחד-על-אחד מתחת לרדאר, כדי למנוע תתי-קואליציות וחשדות שמסתירים משהו.

כאשר בני המשפחה מרגישים מעודכנים ומכובדים, רוב הסיכויים שיתמכו במיופה הכוח, ויעבדו יחד לטובת יקירם. זו הרי מטרת העל: שהמשפחה תישאר מאוחדת בטיפול.

ישראל היום היטיב לתאר את היתרונות: ייפוי כוח מתמשך, אם נעשה נכון, מונע קונפליקטים משפחתיים על ניהול ענייני ההורה, נותן ביטחון ושקט נפשי למשפחה שיודעת את רצונו מראש, ומקטין צורך בהתערבות משפטית. כל אלו מושגים בתנאי שיש שקיפות ושיתוף. אחרת, אפילו עם ייפוי כוח, סכסוכים יכולים לצוץ.

לכן, פנו זמן ומאמץ לתקשורת משפחתית שקופה, זה חלק לא רשמי אך חיוני מכל תכנון ייפוי כוח מתמשך.

האם ניתן למנות יותר ממיופה כוח אחד
כן, בהחלט ניתן למנות יותר ממיופה כוח אחד במסגרת ייפוי כוח מתמשך. החוק מאפשר גמישות מלאה במספר האנשים שממנים. למעשה, הממנה חייב למנות לפחות אדם אחד, אבל מותר לו למנות שניים, שלושה ואף יותר, לפי רצונו. נבחן את הסיבות למינוי מרובים, את הדרכים לעשות זאת, ואת היתרונות והחסרונות:

אפשרויות מינוי מרובות:
• מיופי כוח מקבילים (משותפים): הממנה יכול לקבוע שניים או יותר שישמשו בו-זמנית כאחראים. ניתן להגדיר האם הם פועלים “במשותף” (כלומר, כל החלטה צריך הסכמה וחתימה של כולם) או “בנפרד” (כל אחד מוסמך לפעול לבד, כאילו כל אחד מהם הוא מיופה כוח מלא). אפשר גם לקבוע חלוקת אחריות ביניהם (ראו להלן).
• מיופה כוח חליפי (חלופי): זה אדם (או כמה, ניתן שרשרת) שנכנס לתפקיד רק אם מיופה הכוח הראשי לא יכול או לא רוצה לפעול. החליפי הוא סוג של ביטוח. הוא אינו מעורב כל עוד הראשי מתפקד, אך עומד כגיבוי.
• שילוב שני הסוגים לעיל: למשל, הממנה יכול למנות שני מיופי כוח ראשיים במשותף, וגם עוד אחד חליפי להם למקרה שאחד מהם יוצא מהתמונה.

חלוקת תחומי אחריות:
הממנה רשאי גם למנות מספר אנשים ולחלק ביניהם תחומים. למשל:
• “בנושא ענייני רכוש יפעל בני; בעניינים אישיים ורפואיים תפעול בתי”.
או “בני X, רק רכוש; בתי Y, רק בריאות; שניהם יחד, יתר העניינים האישיים”.
ניתן לחפוף או להפריד כרצון הממנה.
לפי החוק, ייפוי כוח יכול לחול על “כלל העניינים או חלקם”, וניתן למנות אנשים שונים לכל חלק.

דוגמאות נפוצות:
• בני זוג ממנים זה את זו יחד עם אחד הילדים. למשל, אב אומר: אשתי ובן הבכור יהיו שניהם מיופי כוח, כך אם אני מאבד כשירות, אשתי (שאולי גם לא צעירה) יחד עם הבן יטפלו בי.
• חלוקת מקצועיות: אם במשפחה ילד אחד רופא, אחר רואה חשבון, אפשר לתת לרופא סמכות בנושאים רפואיים, ולרואה החשבון בעניינים כספיים. כך כל אחד תורם בתחומו.
• חלוקת טריטוריה: נניח, אחד הילדים גר קרוב להורה, הוא מטפל ביום-יום (עניינים אישיים); ילד אחר גר בחו”ל אבל מנהל את השקעות המשפחה, הוא בענייני רכוש.
• שיתוף למען רגישויות: שני ילדים מונו יחד כדי שלא לפגוע, הורה שלא רצה “להעדיף” אחד, שם שניהם במשותף בכל העניינים. (מצב שכיח, אך דורש הגדרות ברורות למניעת קיפאון).
• סדר עדיפויות: קורה שממנה אומר, בני ובתי שניהם מיופי כוח בנפרד, כלומר כל אחד יכול לפעול. במקרה כזה, הם רשאים לפעול לחוד אבל מוטב שיתאמו ביניהם כדי לא לדרוך אחד לשני על הרגליים.
• חליפי: תמיד טוב שיש. למשל, אדם מינה את אשתו כעיקרית ואת בנו כחליפי (למקרה שהאישה לא תוכל). או ההפך, אם אדם מינה ילד ויודע שהילד לפעמים נוסע לחו”ל, ממנים ילד נוסף כחליפי.

יתרונות מינוי מספר מיופי כוח:
• ריכוז ידע וכישורים שונים: כפי שהוזכר, אחד יכול לטפל רפואית, אחר כלכלית, וכך הממנה מקבל “טוב מכל העולמות”.
• פיזור עומס ותמיכה הדדית: טיפול באדם חסר כשירות יכול להיות תובעני. אם יש שניים, הם יכולים לחלוק משימות ולהתייעץ אחד עם השני, מה שמוריד לחץ. אם אחד חולה/בחופשה, השני מכסה.
• פיקוח פנימי: כשיש שני מיופי כוח יחד, כל אחד “רואה” את מעשי השני, וכך נמנע ניצול. זה דומה לעיקרון הפרדת סמכויות. כמובן, דורש אמון בין המיופים.
• מניעת תחושת קיפוח במשפחה: אם ממנים יותר מילד אחד, אף אחד לא מרגיש בחוץ. למשל, במקום למנות את הבכור בלבד (ואז השאר עלולים להיעלב), אפשר למנות גם את השני.
• המשכיות במקרה אי-כשירות מיופה כוח: אם אחד מהמיופים לא יכול לפעול (נניח קרה לו משהו), השני עדיין מוסמך, כך שלא צריך מיד לרוץ למחליף או אפוטרופוס.
• החלטות טובות יותר: שתי דעות עשויות להגיע להחלטה שקולה יותר, במיוחד בהחלטות קשות. שיח ביניהם (ואולי עם המשפחה) מועיל.

חסרונות ואתגרים:
• סיכון למחלוקות ושיתוק: אם מונו במשותף (חייבים לפעול בהסכמה) ויש אי הסכמה, עלול לא להתבצע דבר. צריך מנגנון הכרעה (למשל הסכמה של רוב). אם לא הגדירו, כל חילוקי דעות, פונים לבית משפט.
• סירבול בירוקרטי: גופים חיצוניים יצטרכו לפעמים את חתימת שניהם. למשל בנק, אם כתוב “ביחד”, לא יסתפק בחתימת אחד. כלומר, דורש ששניהם יבואו לסניף לחתום על כל טופס, זה מסרבל.
• טשטוש אחריות: אם מונו “לחוד”, אז כל אחד יכול פוטנציאלית לפעול בלי להתייעץ, מה אם עושים פעולות כפולות/סותרות? למשל, שני ילדים הוסמכו לחוד ברכוש, אחד משקיע כספים במניה מסוימת, בלי לדעת השני החליט למכור אותה אתמול.
• מתחים בין מיופי הכוח: ניהול משותף עלול להציף תחרות או אי-הסכמות, לפעמים יחסי אחים טובים, לפעמים פחות. עבודת צוות אינה מובטחת.
• קושי ביישום החלוקה: אם חולקו תחומים, יש נושאים חופפים, למשל, הוצאות בריאותיות קשורות לכסף. אם האח שמנהל כסף לא מסכים לשחרר סכום לטיפול שאחותו (המנהלת הרפואית) רוצה, יש קונפליקט.
• הצורך לתאם הרבה: בני אדם עסוקים, ייתכן שמיופי כוח גרים בערים שונות, צריך להתקשר, לקיים פגישות תיאום, זה לוקח זמן שעלול להיות קריטי בהחלטות.
• עמימות אצל גורמים חיצוניים: חלק מהגופים פחות רגילים ליותר משם אחד. אמנם החוק מאפשר, אבל זה מצריך הסברה לכל גוף (“יש שני מיופי כוח, תכתבו גם לו”). עלול ליפול בין הכיסאות אם לא תעדכנו כראוי.

הגדרת מנגנונים במסמך:
• אם מינו מרובים לאותו עניין, על הממנה להכריע איך הם פועלים. הברירות: ביחד / לחוד / ביחד ולחוד.
• “ביחד” = נדרש אישור כולם לכל פעולה.
• “לחוד” = כל אחד מוסמך בפני עצמו, אך רצוי שיתאמו (החוק לא דורש כתיבה, אך המשפחה שתדע).
• “ביחד ולחוד” = מסובך, בדרך כלל מתכוונים שכל אחד יכול, אך אם אחד פועל השני גם אחראי.
• אפשר גם “יחד לפי עניינים”: למשל, שניהם בחתימות עד סכום מסוים, ומעל סכום גדול, צריך את שניהם.
• אפשר לקבוע מנגנון הכרעה: “אם יש חילוקי דעות, פלוני יכריע” או “תתקבל דעתם של רוב מיופי הכוח” (אם שלושה, למשל).
• אפשר לקבוע חלוקת אחריות ברורה: X אחראי לנושא Y ומקבל בו החלטות; השני לא מתערב בזה.
• לדוגמה: “בני אחראי על ניהול העסקים, בתי על הבריאות. בעניינים כספיים הנדרשים לממן בריאות, בני יפעל לפי המלצת בתי.”
• חשוב גם להגדיר סדר כניסת חליפיים: למשל, אם מיניתי זוג מיופי כוח משותפים וגם חליפי, מה קורה אם אחד הראשיים נופל? האם החליפי נכנס במקום הנפל והופך צוות עם הנותר, או שהוא מחליף את שניהם? (לרוב, מחליף את הנפל; כדאי לציין: “חליפי ל-A, ישמש יחד עם B”).

כמות מיופי כוח:
החוק לא מגביל מספר, מלבד שאדם מסוים לא יכול להיות מיופה כוח ליותר מ-3 ממנים שאינם קרוביו (כדי למנוע “נציג סדרתי”). אבל אדם יכול למנות גם 5 ילדים אם רוצה, לא מומלץ כי יעילות יורדת.

ניסיון מראה: רוב הממנים ממנים 1 או 2 אנשים. מעטים ממנים 3 או יותר. אולי משפחה עם הרבה ילדים שכולם רוצים להשתתף ינסה קבוצה, אבל סביר שעו”ד ימליץ לא לעבור 2 יחד, כי קשה יותר.

מומלץ או לא?
• אם המשפחה מלוכדת ובני המיופים משתפים פעולה טוב, מינויים יחד יכול לעבוד מצוין ולשאת יחד בנטל.
• אם יש סיכון קונפליקט, עדיף למנות אחד בבירור ולתת לאחרים תפקידים נלווים (מיודעים).
• אם בכל זאת רוצים לרצות את כולם, ניתן למנות למשל שניים “לחוד”, אבל לכתוב בהנחיות שיתאמו.

כלומר, כן אפשר “יותר ממיופה אחד”, אבל צריך לנהל את זה נכון בהגדרות המסמך, ובהמשך בתקשורת ביניהם.

דגש על חליפי: החליפי אינו “יותר מאחד” פעיל, אלא אחד בהמתנה, אבל חשוב מאוד.
בעצם חליפי הוא דרך טובה לכלול עוד בן משפחה בלי לסרבל הניהול ביום-יום.

האפוטרופוס הכללי מדגיש: אין מגבלה מספרית על מספר מיופי כוח ראשיים. היו מקרים שמינו 3 ביחד (נגיד שלושה ילדים). אם הם מסתדרים, זה יכול לעבוד.

לסיום: אפשר למנות כמה, אבל המלצה:
אם שניים, ציין “לחוד” או “ביחד”.
אולי עדיף “לחוד” כדי לא לעכב דברים, אך ודא שהם באמת מתואמים.
או “ביחד” רק אם הם גרים קרוב ורגילים להחליט יחד.

דוגמה: משפחת לוי: 4 ילדים, אב ממנה את שתי הבנות הגדולות כאחראיות רכוש (ביחד), ואת שני הבנים כאחראי אישיים (ביחד), וקובע שהחלטות שכרוכות בשני התחומים, כל הארבעה ידונו.
זה אפשרי, אבל מסורבל, כנראה אם כך, טוב שהיה מוסיף מנגנון “רוב מספיק” כדי לא להיתקע.

לכן, התשובה: כן ניתן למנות יותר מאחד, אך עשו זאת בתבונה ועם הוראות ברורות כדי להבטיח פעולה חלקה.

ייפוי כוח מתמשך בגיל צעיר, יתרונות ואתגרים
כאשר חושבים על ייפוי כוח מתמשך, לרוב מדמיינים אנשים מבוגרים המתכננים את שנות זקנתם. ואמנם, מרבית המסמכים נערכים ע”י בני הגיל השלישי. אך למעשה, כל בגיר מעל 18 יכול לערוך ייפוי כוח מתמשך, גם צעירים יחסית. האם זה נחוץ? מה היתרונות לצעירים, ומה האתגרים הייחודיים?

יתרונות עריכת ייפוי כוח מתמשך בגיל צעיר:

• הגנה מתאונה או מחלה פתאומית: צעירים אולי לא חושבים על דמנציה, אך תאונות דרכים, פגיעות ראש, אירועים רפואיים (שבץ נדיר בגיל 30, למשל), כל אלה יכולים להותיר אדם צעיר בחוסר יכולת זמנית או קבועה. לצעיר לרוב אין אפוטרופוס טבעי (להבדיל מקשיש שבניו בוגרים יכולים לבקש). אם קורה אירוע חירום לצעיר, המשפחה עלולה להיקלע למבוכה: אין להם סמכות חוקית לטפל בענייניו (חשבונות בנק, חוזה שכירות שלו, וכו’). ייפוי כוח מתמשך משמש “ביטוח” גם לצעיר. למשל, מטייל בן 25 שעובר תאונה, אם היה לו ייפוי כוח מתמשך שממנה את הוריו, הם יכלו למשל לנהל את חשבונותיו, לשלם את שכר הדירה שלו ולדבר עם בנקים באופן חלק.
• שמירה על רצונות ספציפיים: צעירים לפעמים מחזיקים בהשקפות נחרצות, למשל בענייני רפואה (טיפולים נפשיים? טיפולים מסוימים). או לגבי ניהול עסק צעיר שיש להם. באמצעות ייפוי כוח מתמשך, הם יכולים כבר להגדיר מי מבין קרוביהם יקבל החלטות עבורם ואם יש עקרונות שחשובים להם. לדוגמה, יזם סטארט-אפ בן 30 יכול למנות שותף עסקי כמיופה כוח בענייני עסק, כדי שאם הוא לא כשיר, העסק ימשיך להתנהל (זהו תרחיש ריאלי: תאונה, ובלי ייפוי כוח שותפיו עלולים להיתקע).
• היעדר “מנגנון טבעי”: אצל מבוגר נשוי, אם יאבד כשרות, בן זוגו ובניו יטפלו ובית המשפט נוטה למנותם אפוטרופסים די מהר. אצל צעיר, במיוחד רווק, ההורים כבר לא אפוטרופסים שלו (הסתיים בגיל 18). הם יצטרכו לעבור הליך אפוטרופסות, מה שגוזל זמן יקר ברגעי משבר. ייפוי כוח מתמשך מדלג על זה ומאפשר להם לפעול מיד.
• גיל צעיר, יכולת תכנון וביטוי טובה: צעיר בד”כ כשיר וצלול, יכול לחשוב בבהירות על העדפותיו. יתכן ואפילו יותר קל לו לדבר על “מה אם יקרה לי משהו” מאשר לאדם מבוגר שמפחד יותר. כך, צעיר יכול לעצב את מסמך בהתאם לערכיו, למשל טבעוני צעיר אולי יבקש לוודא שלא יקבל מוצר מן החי בטיפול (יש כאלה רצונות).
• שליטה בחיים גם בעתיד רחוק: צעירים היום חיים חיים מורכבים, אולי לא נשואים, אולי ידוע בציבור, או אולי יש להם רכוש גדול (כמו משק חקלאי שעובר דור). הם יכולים עכשיו כבר להתוות מה יקרה אם… זה חלק מתכנון כלשהו שיכול להשתלב עם ביטוחים, צוואה וכד’. מתכננים לעתיד לא רק מוות (צוואה) אלא גם אפשרות של אי-יכולת (ייפוי כוח).
• יתרון כלכלי: עלות עריכת ייפוי כוח מתמשך היא לרוב קבועה פחות או יותר ללא תלות בגיל. עריכתו בגיל צעיר, נניח 30, ואז הוא תקף לכל החיים (אלא אם מבטלים). זה “משתרע” על עשרות שנים של סיכון. כך, מבחינת “עלות פר שנה של כיסוי”, זה נמוך מאוד. אם ערכת בגיל 70, אולי תשתמש תוך 10-20 שנה; ערוך בגיל 30, אולי לא תשתמש לעולם, אבל אם כן, זה יכול לכסות 50 שנה.

אתגרים ומכשולים בעריכת ייפוי כוח מתמשך לצעירים:

• חוסר מודעות ותחושת “לי זה לא יקרה”: רוב הצעירים פשוט לא חושבים על זה. יש ביטוח חיים? אולי. ביטוח נכות? אולי דרך העבודה. אבל “ייפוי כוח מתמשך” לא על הרדאר. צריך להתגבר על אדישות או אופטימיות יתר. הרבה צעירים חשים בלתי מנוצחים, או לא רוצים “לנחס”. לשכנע בן 25 לערוך כזה מסמך, מאתגר, דורש אולי הסברה.
• בחירת מיופה כוח בגיל צעיר: מי למנות? צעיר רווק יבחר כנראה את הוריו (בשנות ה-50-60 שלהם). זה סביר. אבל מה יקרה בעוד 30 שנה? אולי ההורים לא יהיו זמינים. צריך לעדכן. צעיר נשוי טרי, אולי ימנה בן/בת זוג. זה טבעי, אך מה אם יתגרשו? שאלה. צעירים יותר חשופים לשינויים ביחסים, לכן ייפוי כוח שנערך ע”י צעיר עשוי לדרוש עדכון יותר פעמים במהלך החיים (כל פעם שמתחלפים מעגלי הקרובים).
• מיופה כוח צעיר בעצמו: אם שני חברים צעירים ממנים זה את זה (למשל שני אחים בוגרים מקרי יתמות הורים), אז מיופה הכוח אולי גם צעיר יחסית. פחות ניסיון חיים, אולי פחות יכולת מול בירוקרטיה. ניתן להתגבר על כך עם הנחיות מפורטות וייעוץ מקצועי במקרה הצורך.
• לא בסדר העדיפויות: צעירים מתעסקים בלימודים, קריירה, אהבה. עריכת ייפוי כוח זה “ניהול סיכונים” ש מרגיש רחוק. גם המשפחה לא תמיד תחשוב על זה.
• דינמיות בחיים: דברים משתנים הרבה בגילאים 20-40, נישואים, ילדים, הגירה, שינוי עסק. יצטרכו כנראה לשנות מסמך כל 5-10 שנים. יש כאלה שיגידו “אין לי כוח לכל פעם לעדכן”. אם לא יעדכן אחרי שינוי (נניח, לא ביטל אחרי גירושין), יכול לגרום לתסבוכת עתידית (למשל, גרושה עדיין מיופת כוח, למרות שזה בטל אוטומטית, אבל אולי עדיף למנות חדש).
• משחק תקוות מול תכנון: יש שאומרים “אני עוד צעיר, אולי בעתיד תהיינה רגולציות חדשות טובות יותר, אחכה”. למשל, מה אם עוד 10 שנים יהיה פתרון טכנולוגי אחר? תמיד אפשר לחכות, אבל אז אתה חשוף בינתיים.
• שיחה לא קלה עם הורים/קרובים: צריך להסביר להם, “אני עושה מסמך כזה כי אם יקרה לי משו, תרצו שתוכלו לטפל בי”. זה שיח מעט מעורר דאגה אצל ההורים, “מה אתה חושב שיקרה לך?” ייתכן שצריכים לשכנע שאדרבא, זה להרגיע.

מי צעיר שדווקא מאוד כדאי:
• בעלי מקצוע או תחביבים מסוכנים: למשל, ספורטאי אקסטרים, מטפס הרים, חייל קרבי משוחרר שעדיין פזיז, הסיכון לתאונה גדול, כדאי שיהיה מסמך.
• בעלי רכוש/עסק משמעותי: ציינתי, יזמים צעירים. גם אם אמביציוזיים וצעירים, אף אחד לא חסין מפני תאונה.
• כאלה שיש להם השקפות טיפוליות מגובשות: למשל, אדם צעיר עם מחלה כרונית אולי (אפילפסיה, סכיזופרניה), רוצה להבטיח שאם מצבו מדרדר, מי שהוא סומך עליו יקבל החלטות (ולא אוטומטית יורכב לו אפוטרופוס שלא מכיר).
• זוגות צעירים עם ילדים קטנים: שאלה מעניינת, אם הורה צעיר מדרדר קוגניטיבית, מי ינהל גם את כספי ילדיו וכו’? (גם לגבי הילדים אולי צריך אפוטרופוס). עריכת ייפוי כוח יכול לפחות לפתור את הטיפול בו ולהותיר את הטיפול בילדים בנפרד.

יתרון עקיף של עריכת ייפוי כוח בגיל צעיר:
זה מכניס אדם למודעות של תכנון עתידי ועריכת מסמכים משפטיים. יכול להוביל אותו גם לעשות צוואה, ביטוחים מתאימים וכו’. אלה דברים שרבים דוחים. אבל מי שעשה אחד, אולי יעשה גם אחר (צו משלים). זה חיובי כי זה אחראי.

שיווק לצעירים:
בפועל, רוב עורכי הדין לא משווקים לשכבת צעירים כי הביקוש שם קטן. אבל יש גידול קל: לדברי משרד המשפטים, יותר ויותר צעירים בגילי 30-40 שוקלים זאת, אולי כי ראו הורים עוברים הליך אפוטרופסות לסבא ומבינים ערך.
גם בתקופת קורונה, סיפורים של צעירים שהיו מורדמים ומונשמים, ואז ההורים היו צריכים לפעול בחשבונותיהם, העלו למודעות ש”וואלה, גם 30 ומשהו יכולים להגיע למצב”.

אתגר פסיכולוגי:
צעיר עלול לחשוב שייפוי כוח מתמשך הוא “לוותר על שליטה” (ממנה מישהו אחר שישלוט אם…). צריך להסביר שזה לא נכנס לתוקף עד שהוא באמת לא יכול, ושגם אז יעדיף שמישהו שהוא סומך עליו יעזור.

דגש חשוב:
ייפוי כוח מתמשך שנערך בגיל צעיר כדאי לבחון מחדש בכל שלב חיים משמעותי. למשל, כשמתחתנים, אולי עכשיו בן הזוג מתאים יותר מההורים לשמש מיופה כוח (ניתן לשנות). כשנולד ילד בוגר, כעבור 20 שנה, אולי מעדיפים את הילד.
זאת אומרת, צעיר עושה מסמך, שלא ישכח ממנו. להציב תזכורת כל 5-10 שנים לחשוב אם צריך עדכון.

עריכת ייפוי כוח מתמשך אפשרית ואף רצויה לצעירים כמנגנון הגנה ממקרי אסון בלתי צפויים.
יתרונות: מתן ביטחון שהקרובים יוכלו לדאוג לך בלי עיכובים, ושיעשו זאת לפי ערכיך.
אתגרים: מודעות נמוכה, צורך בעדכונים תכופים יותר, ושכנוע עצמי להתעסק בדבר “לא נעים” בגיל בו רוצים לחיות את הרגע.

במבט רחב, החברה הישראלית עוד לא אימצה זאת כמשהו שכל צעיר עושה (כמו שבארה”ב מבקשים מאנשים 18+ למלא “ייפוי כוח רפואי” פשוט, למשל כשנכנסים לקולג’ יש לעיתים טופס כזה). אבל אולי עם הזמן זה יקרה.

מעניין, באתר Planforlife מציינים: “ייפוי כוח מתמשך הוא אופציה חדשה יחסית (מאז 2017) שנותנת לכל אדם לתכנן את עתידו אם חס וחלילה יאבד יכולתו”, הם לא מגבילים לגיל, מציינים “כל אדם בגיר כשיר”.

לכן, אם אתה צעיר קורא, אל תשלול. נכון, כנראה לא דחוף כמו ביטוח בריאות, אבל אם יש לך שאיפה לא להשאיר דברים ליד המקרה, זה צעד נכון. ובעתיד, אולי יהיה חלק נורמטיבי מתכנון פיננסי/משפטי של כל אדם.

מתי כדאי להתחיל לתכנן ייפוי כוח מתמשך
התשובה הקצרה: כמה שיותר מוקדם, כאשר האדם עדיין צלול ומסוגל לקבל החלטות מושכלות. אבל נפרט גורמים ועיתויים מומלצים:

• בהגיעך לגיל מבוגר פעיל (50-60+): רבים ממליצים לכל אדם סביב גיל הפרישה או קצת לפניו להתחיל לתכנן ייפוי כוח מתמשך, בדומה לאופן שבו ממליצים לערוך צוואה. בגילים אלו אנשים לרוב עדיין במלוא הבנה ויכולים להביע רצונם, ומנגד מתחילים לראות סביבם חברים/הורים מאבדים יכולות, מה שמחדד את החשיבות. למעשה, ממוצע הגילאים שעורכים כיום הוא 70 בערך; ייתכן שהיה רצוי להנמיך זאת קצת.
• לא לחכות לסימני הידרדרות: אם אדם כבר מתחיל להפגין ירידה קוגניטיבית, עדיין יש סיכוי לערוך אם הוא “מבין את משמעות המעשה”. אך ככל שמחכים, יש סיכון שיפספסו את החלון. לכן העיתוי המושלם הוא לפני סימנים מוחשיים. ברגע שיש אבחנה כמו אלצהיימר קל, עדיין אפשר, אבל לחץ הזמן שם. מוטב עוד לפני.
• לאחר אירוע רפואי שמעלה מודעות: נניח אדם עבר התקף לב, או החל מתמודד עם מחלה כרונית. אף שזה לא אומר איבוד כשרות, זה טריגר להבין ש”חיים לא צפויים, כדאי להכין מסמכים”. לא מעט אנשים מגיעים לערוך ייפוי כוח מתמשך לאחר שראו מקרה במשפחה (למשל, אבא שלהם לקה בדמנציה ולו לא היה, וזה היה קושי; אז הם כעת בני 50 רוצים למנוע מילדיהם את אותה טרחה).
• ביחד עם עריכת צוואה: לעיתים עורכי הדין מציעים “חבילת תכנון אישי”: צוואה + ייפוי כוח מתמשך. הצוואה מכסה את אחרי המוות, ייפוי כוח את לפני. שניהם חלק מתכנון ההמשכיות. לכן, כל פעם שאדם מרגיש צורך בצוואה (למשל, בעל משפחה, בעל נכסים), טוב שיבחן גם ייפוי כוח מתמשך.
• משתנים משפחתיים: מתי עוד? כשאדם חווה שינוי כמו: הילדים גדלו, המצב המשפחתי התייצב, אולי זה זמן מתאים. אם ילדיך בגירים וסומכים עליהם, אפשר למנותם.
למשל, לאמא לילדים קטנים בגיל 35, מן הסתם תמנה את הוריה, אבל כשהילדים יגדלו לבגירים (20 שנה קדימה), תרצה לעדכן ולמנות אותם.
• בעקבות חקיקה חדשה (2017): רבים מיהרו אחרי שיצא החוק. נכון ל-2025, עדיין יש ששומעים עליו לראשונה. הזמן הכי טוב היה אתמול; השני הכי טוב, היום. כלומר, ברגע שלמודעות, מוטב לא לדחות.
• כחלק מתכנון פרישה/פנסיה: אנשים המתקרבים לפרישה עושים סדר: מעדכנים ביטוחים, ארגונים חסכונות, אולי משנים כתובת. זה זמן מצוין לכלול גם מסמך זה.
• כשיש תלויים/שותפים עסקיים: אם אדם מפרנס מישהו/משפחה או יש לו שותפים, כדאי לתכנן מה קורה אם הוא אינו כשיר. שותף עסקי מתוכנן אולי יאמרו: “אני בן 45, אם אני לא זמין, שותפי יכול להמשיך”. אך משפטית בלי מסמך, השותף מוגבל. אז בסביבות גיל שבו יש מחויבויות כאלה, כדאי לעשות.

באופן כללי, מוטו: “Plan While You Can”, תכנן כל עוד אתה יכול. כי אין לדעת מתי כבר לא תוכל.

סימני אזהרה לא לדחות עוד:
• אבחנה רפואית של התחלה של ירידה (MCI, ליקוי קוגניטיבי קל, פרקינסון שעלול להשפיע בהמשך).
• קושי בניהול עצמאית: אם רואים שההורה מתחיל להתקשות אבל עדיין מבין, זה הרגע האחרון. אם מחכים עוד, תאלצו אפוטרופסות.
• שינוי במצב משפחתי: התאלמנות, פרישה, אלו זמנים שאנשים ממילא מסדירים דברים, אפשר לתפוס שם.

מה אם אדם מבוגר אך מתנגד “להכניס את המחשבה הזו לבית”?
להסביר שזה לא מימוש מיידי, אלא ביטחון. חלק משגרת תכנון אחראי. אולי לשכנע דרך הדאגה למשפחה: “אם חלילה תידרש אפוטרופסות, זה הרבה יותר מסובך לנו ולך. אם נעשה עכשיו ייפוי כוח, תקל עלינו ונוודא שדעתך נשמרת.”
יש לציין סיפורים חיוביים: “תראה את הדודה, היא עשתה, וכולם רגועים.”

אפשר בגיל צעיר?
כאמור כן (סעיף קודם). אם מישהו מודע ומוכן, אפילו בגיל 25 אפשר. אבל אם לא, לפחות לקראת גיל העמידה.

מצבים שלא כדאי לחכות להם:
• בתקופת לחץ או משבר, קשה לקבל החלטות. עדיף לעשות זאת בתקופה רגועה כשאדם שקול.
• לא לחכות לרגע שאדם עומד בפני ניתוח מסוכן מחר, אפשר גם אז (יש שעושים בבהילות כשנכנסים לניתוח, כמו שעושים צוואה), אבל אז פחות זמן לחשוב, נפוץ לשגיאות.

בין זוגות: מעניין, זוגות לעיתים עושים במקביל, כי מתכננים יחד. עיתים, בן זוג אחד אינו שש/יודע, והשני דוחף. מוטב ששניהם יעשו, כי מה אם האישה מעדה וכבר אינה כשירה, רצוי שגם שלו יהיה.

ל
לפי המידע מאתרים, “מומלץ לערוך את המסמך בהקדם האפשרי ולא להמתין לרגע האחרון”.
אנשים חושבים “אני עדיין בריא”, אך זה בדיוק הזמן הטוב ביותר, כי כשלא בריא אולי כבר מאוחר.

גישה: “עדיף 5 שנים מוקדם מדי מאשר יום אחד מאוחר מדי.”

תשובה קונקרטית: בשנות ה-50-60 לחיים, אם לא עשיתם עד אז, ממש הגיע הזמן.

גם לפני, כל אדם מעל 18 יכול להחליט שהוא רוצה. (אולי פחות סביר גיל 18, אבל אולי חייל קרבי שרוצה שאם ייפגע מיופה כוחו יהיה אביו ולא המערכת, אבל צה”ל בעצמו יש נהלים, אז לא רלוונטי שם).

התנגדות אפשרית: “החוק חדש, אולי יחולו שינויים, למה לא לחכות שיגדירו אגרה וכולי?”, נכון, יש שינויים קטנים (כמו אגרה). אבל עדיף להקדים, ותמיד אפשר לעדכן אם חלו שינויים.

בקצרה: כבר היום.

כתשובה פשוטה:

• “מתי הכי מוקדם?”, מגיל 18 כשר, בהנחה מבין (מותר גם לאדם עם מוגבלות שכלית קלה אם מבין).
• “מתי בדרך כלל?”, מתכננים החל מגיל 50-60, לא מאוחר יותר מ-70.
• “מתי אסור לאחר?”, מי שרואה סימני הידרדרות קוגניטיביים, חייב לפעול מיד.
• “מתי הכי בטוח?”, כשאדם במיטב בריאותו השכלית, ללא לחץ חיצוני, אז ההחלטות הכי טובות, ההסברים הכי מובנים.

נסיים בביטוי: “The time to repair the roof is when the sun is shining” (ג’ון פ. קנדי אמר על עניין אחר). כך, הזמן לערוך ייפוי כוח הוא כשאתה צלול וחזק, לא כשגשם מתחיל לדלוף.

הסכנות שבהיעדר ייפוי כוח מתמשך
מה עלול לקרות אם אדם לא נערך עם ייפוי כוח מתמשך ואז מאבד את כשירותו? לצערנו, היעדר תכנון כזה יכול להוביל למספר בעיות וסיכונים:

• הליך אפוטרופסות מסורבל: ללא ייפוי כוח, משפחתו של אדם חסר כשרות תצטרך לפנות לבית המשפט כדי למנות אפוטרופוס חוקי. זהו הליך בירוקרטי שעלול לקחת זמן (שבועות ואף חודשים), במיוחד אם יש מחלוקות מי ימונה. בזמן הזה, אף אחד רשמית לא מוסמך לפעול, מה שעלול לפגוע באדם. חשבונות עלולים להיות מוקפאים; החלטות רפואיות דחופות • אם אין קרוב מוגדר, לפעמים ועדות אתיקה נכנסות (במקרה שאין קרובים בכלל).
• דוגמה: אדם מבוגר לקה בשבץ ומחוסר הכרה. צריך לשלם למוסד שיקום מקדמה. אין ייפוי כוח, אין אפוטרופוס עדיין, הילדים לא יכולים לגשת לחשבון לשלם, עלול להיגרם עיכוב בהעברה למוסד המתאים.
• בתי המשפט מוצפים בבקשות אפוטרופסות; ייפוי כוח מתמשך נועד לחסוך את זה. אם לא עשית, תמצא עצמך בנתיב הצפוף הזה.

• פגיעה באוטונומיה ורצונות לא מכובדים: ללא הנחיות מקדימות ומיופה כוח שבחרת, ההחלטות עליך יתקבלו ע”י אחרים שאולי לא יודעים או לא מחויבים לרצונך. בית המשפט ימנה אפוטרופוס, לעיתים קרובות בן משפחה, אבל הוא יפעל לפי ראות עיניו “לטובתך”, שאולי לא תמיד תואמת לרצונך המקורי.
• למשל, אדם שאינו יכול יותר לחיות לבד: ללא ייפוי כוח הוא לא בחר, בית המשפט עשוי למנות את בנו אפוטרופוס, והוא מחליט לשים אותו בבית אבות כי זה נראה לו הכי טוב, אבל אולי האב היה מעדיף להישאר בבית עם מטפל. אם היה ייפוי כוח שכתוב בו “רצוני להישאר בביתי עד כמה שניתן”, היו מכבדים זאת. בהיעדרו, לא בטוח שיקרה.
• דוגמה אחרת: ללא הנחיות, אפוטרופוס/בית משפט עשויים למכור נכסים היקרים לליבך כדי לממן טיפול, בעוד אילו יכלת לומר אולי היית מבקש פתרון אחר (למשל לשכור את הנכס במקום למכור). הרצון שלך פשוט לא נשאל, ואז “הסכנה” היא שיתנהלו באופן שלא רצית.

• סכסוכים משפחתיים חריפים: כאשר אין ייפוי כוח שמכריע מי מופקד, בני המשפחה לעיתים רבות מתווכחים ביניהם מי צריך לנהל ענייני ההורה. מינוי אפוטרופוס כרוך בהגשת בקשה; קורה לא פעם ששני ילדים מגישים בקשות מתחרות, או אחד מגיש והשני מתנגד, והענין מגיע למשפט ארוך, כולל האשמות הדדיות. בזמן הזה ההורה נמצא במצב פגיע וענייניו תלויים באוויר.
• בני משפחה עשויים לחשוד שמי שמבקש אפוטרופסות יש לו מניע, למשל “הוא רוצה להשתלט על הכסף”. אם היה ייפוי כוח בו ההורה עצמו מינה, אין מקום לריב, רצון ההורה ברור, גם אם לא לכולם נעים. אבל בלעדיו, שדה מוקשים של ויכוחים.
• סכסוכים עלולים לגרום לקרע משפחתי, הוצאות עתק על עורכי דין, ובמקביל הזנחת הטיפול בחסוי.
• לדברי ישראל היום: “בהעדר ייפוי כוח, במקרים רבים נדרשת פנייה לבית המשפט למינוי אפוטרופוס, מה שעלול לגרום לסכסוכים ולעלויות משפטיות גבוהות”.
• ראינו בפועל מקרים: שני אחים רבו שנתיים בבתי משפט מי יהיה אפוטרופוס לאם, בינתיים מונה אפוטרופוס חיצוני זמני, שגבה שכר וענייני האם טופלו אולי בסדר אבל כספים התבזבזו על מאבק.
• חשיפה לניצול לרעה מצד זרים או גורמים לא מתאימים: כשאין מיופה כוח מוגדר שמפקח, ואדם מתחיל לאבד צלילות, הוא עלול להיות קורבן לנוכלים, “חברים” אינטרסנטיים, או אפילו מטפל סיעודי בבית.
• כבר קרה שקשישים בודדים נוצלו לחתום על ייפויי כוח רגילים או עסקאות ע”י מתחזים. אם היה להם מיופה כוח מתמשך בתוקף, אותו מתחזה היה נתקל בחומה חוקית, “האדון הזה כבר לא מוסמך לחתום, רק מיופה כוחו יכול”.
• בלי ייפוי כוח, בתקופת הביניים שאדם לא מאובחן רשמית אבל לא מבין לגמרי, הוא יכול לחתום על עסקאות גרועות, לשנות צוואה בלחץ מפוקפק, לתת מתנות לא הגיוניות וכו’.
• ייפוי כוח מתמשך עוזר כי אפשר להכניסו לתוקף מוקדם יחסית כשרואים שאין הבנה, ואז הממנה עצמו לא יכול פתאום לחתום על משהו שטותי.
• עומס וביורוקרטיה על המשפחה:
• אפוטרופוס משפטי, כאמור, חייב בדיווחי שנתיים ובקבלת אישורים. זו טרחה אדירה לבן משפחה. לדמיין ילד מבוגר צריך כל שנה להכין דו”ח כספי מפורט על הוצאות הוריו ולשלוח לאפוטרופוס הכללי, ואם טעה, יידרש הסברים. הרתיעו רבים. בלי ייפוי כוח, זה מה שמצפה להם.
• “הסיכון” הוא לא פיזי אבל נפשי/כלכלי למשפחה: בזבוז זמן, מתח מול מערכת המשפט.
• היו שציינו שאפוטרופוסים נדרשים לפעמים לשלם מכיסם ואז לחכות להחזר, או לשלם אגרות עבור בקשות מיוחדות.
• כל זה נמנע עם ייפוי כוח מתמשך, אין ביורוקרטיה כזו.
• עיכובים בטיפולים רפואיים:
• אם צריך למשל להסכים לניתוח דחוף במצב שהמטופל לא כשיר, ללא ייפוי כוח, חובה לפי חוק זכויות החולה לקבל או אפוטרופוס, או אישור ועדת אתיקה. ועדת אתיקה זה תהליך, וימנו אפוטרופוס דחוף? זה לוקח לפחות כמה ימים.
• עם ייפוי כוח, מיופה הכוח חותם מייד, מצילים חיים מהר יותר.
• סכנה כלכלית:
• חשבונות בנק עלולים להיות מוגבלים. לדוגמה, אם פג תוקף כרטיס אשראי והאדם אינו צלול לתקשר עם הבנק, הבנק לא ינפיק חדש עד שיש אפוטרופוס. יכולים להיות תשלומים חיוניים שנפגעים (ארנונה, חשמל). היו מקרים שנצברו קנסות על אי תשלום פשוט כי אף אחד לא יכול היה חוקית לגשת לחשבון.
• חסכונות יכולים להיות מושקעים לא נכון כי אין מי שיטפל. אפוטרופוס חיצוני אולי רק יניח בכספת בלי להשקיע כי חושש ליטול החלטות בלי אישור. כסף יכול לשבת ללא תשואה שנים. הפסד עקיף.
• תחשבו: ללא מיופה כוח, לפעמים מקפיאים חשבון בנק מיד עם קבלת מידע על אי-כשירות (בנקים פועלים בזהירות). אז משפחה מוצאת עצמה לא יכולה אפילו לקנות תרופות מכספי החסוי, אלא מכספם.
• לחץ על מערכת המשפט והציבור: אמנם זה לא “סכנה” לאדם הפרטי, אבל באופן כללי, אם אנשים לא עושים ייפוי כוח, כולם יצטרכו תהליכי אפוטרופסות, מה שמעיק על בתי משפט, על האפוטרופוס הכללי, ועל כספי ציבור (אפוטרופוסים חיצוניים ממומנים בחלקם ע”י המדינה במקרים סוציאליים).
• מבחינה חברתית, אי-עשייה רחבה של ייפוי כוח משאירה מערכת מיושנת (אפוטרופסות לכל) שעולה כסף ציבורי.

ישראל היום ציין: “בהיעדר ייפוי כוח, במקרים רבים נדרשת פנייה לבית המשפט … מה שעלול לגרום לסכסוכים ולעלויות משפטיות גבוהות”.
ועוד: ייפוי כוח מתמשך מונע קונפליקטים ושומר על שליטה מחוץ להתערבות המדינה.

נסכם עם דוגמה כדי להמחיש:
מר כהן לא ערך ייפוי כוח. בגיל 80 איבד הכרה בשל דמנציה מתקדמת. ילדיו פנו מיד לעו”ד להגיש אפוטרופסות, המתינו חודש לדיון, בינתיים לא יכלו לשלם למטפלת שלו וזו עזבה. הדירה נותרה ללא השגחה, צבר חובות חשמל. בבית משפט, שניים מילדיו רבו מי יתמנה, השופט בסוף מינה את שלושתם במשותף כי לא רצה לבחור, וכעת כל הוצאה דורשת חתימת כולם (קשה כי אחד גר בחו”ל). כעבור שנה, חלק מהילדים האשימו את האחרים בניצול כספים, והתלוננו לאפוטרופוס הכללי. נפתח תיק חקירה, כל זאת בעוד האב סובל מהיעדר נוכחות משותפת של הילדים כי רבו.
מר לוי ערך ייפוי כוח בגיל 70. בגיל 80 אותו מצב, בנו הפעיל מיד את ייפוי הכוח, החל לטפל, שילם למטפלת ללא הפרעה, וידע שלהחזיק בדירה יקר אז השכיר אותה ועבר עם האב לביתו, כך חסך כסף. שאר האחים ידעו ועדכן אותם. לא היה צורך בבית משפט כלל.
ההבדל תהומי באיכות החיים האחרונים של האב ובהרמוניה המשפחתית.

לכן, הסכנה הגדולה של היעדר ייפוי כוח היא אובדן שליטה של האדם על גורלו, ויצירת קשיים ועומסים על משפחתו, בדיוק בעת שהם פגיעים ביותר.

כפי שניסחה זאת ערכית עו”ד מאיה רוטנברג: “לאנשים קשה לדמיין מה יקרה כשהם לא יוכלו לקבל החלטות, אבל דווקא אז, אם לא עשו ייפוי כוח, החלטות על גורלם ייקבעו לא על ידם אלא ע”י אחרים או בתי משפט, לעיתים בניגוד לרצונם”.

בקיצור, מחיר אי-התכנון יכול להיות כבד, משפטית, כספית, ורגשית. מבחינה זו, ייפוי כוח מתמשך הוא כמו חגורת בטיחות: אתה לא מצפה תאונה, אבל בלי חגורה, ההשלכות חמורות בהרבה.

דוגמאות למקרים אמיתיים בהם ייפוי כוח מנע בעיות
כדי להמחיש את הערך של ייפוי כוח מתמשך, נציג מספר סיפורים (בשינוי פרטים מזהים) שבהם הכנת ייפוי כוח מראש מנעה משברים וסיבוכים:

מקרה 1: “הצלת העסק המשפחתי”, מר דן היה בעלים של מפעל קטן. בגיל 67 הוא לקה בהידרדרות קוגניטיבית (חשד לאלצהיימר). למרבה החוכמה, כמה שנים קודם לכן כשהתחיל לתכנן פרישה, הוא ערך ייפוי כוח מתמשך ומינה את בתו, שהייתה שותפה בניהול, למיופת כוח בכל ענייניו הרכושיים והעסקיים. כאשר מצבו של דן החמיר והוא איבד יכולת לקבל החלטות, בתו הפעילה מיד את ייפוי הכוח. בזכות זאת:
• היא יכלה להמשיך לחתום על עסקאות מול ספקים ולקוחות בשם אביה, והמפעל המשיך לפעול באופן רציף.
• היא גם קיבלה גישה לחשבונות הבנק של העסק בלי עיכובים (הציגה לבנק את ייפוי הכוח המאושר, והבנק הסמיך אותה כמיופת כוח בחשבון), ולכן יכלה לשלם משכורות לעובדים בזמן.
• העסק לא נזקק לאפוטרופוס חיצוני (שיכול היה להיות חסר הבנה בענף ולפגוע בעסק).
התוצאה: העסק המשיך לשגשג, העובדים שמרו על מקום עבודתם, והמשפחה לא איבדה את מקור הפרנסה. לו לא היה ייפוי כוח: היו צריכים לפנות לבית משפט למנות אפוטרופוס, בחוסר הוודאות הזה לקוחות אולי היו בורחים, חוזים היו מתבטלים, וייתכן שהמפעל היה קורס.
במקום זאת, תכנון מוקדם מנע משבר כלכלי.

מקרה 2: “טיפול רפואי דחוף ללא דרמה משפטית”, גב’ רחל, אלמנה בת 75, חוותה אירוע מוחי קשה. היא הייתה מחוסרת הכרה וזקוקה לניתוח מוח דחוף. למרבה המזל, שנה קודם לכן בערך, רחל חתמה על ייפוי כוח מתמשך רפואי ומינתה את בנה הבכור למיופה הכוח בענייני בריאות. כאשר הגיעה לחדר מיון, הבן הציג את ייפוי הכוח הרפואי (שתוקפו נכנס מיד כי היא הייתה מחוסרת הכרה).
• הרופאים קיבלו מיד את הסכמתו להליך הניתוחי המציל חיים, בלי לעכב את הטיפול בדיוני ועדה אתית או המתנה לאישור אפוטרופוס חיצוני.
• הזמן היקר שנחסך כנראה עשה את ההבדל: רחל נותחה תוך שעתיים במקום אולי להתעכב יום-יומיים באישורים, וסיכוייה להשתקם גדלו.
• לאחר מכן, הבן גם יכל לקבל החלטות על שיקום ופיזיותרפיה בלי להתרוצץ לבית משפט.
התוצאה: רחל התאוששה בצורה מרשימה. הרופאים אמרו לבן: “טוב שהיה את המסמך, אחרת היינו צריכים להמתין לאישור מיוחד, ובשבץ, זמן הוא מוח”.
מקרה זה מראה איך ייפוי כוח מתמשך ממש הציל חיים או לפחות מנע נזק רפואי חמור.

מקרה 3: “מניעת סכסוך ירושה מוקדם”, משפחת לוי: האב, בן 80, החל לאבד את יכולתו הקוגניטיבית. היו לו 4 ילדים, ובבעלותו נכסים. רבים סיפורים על אחים שמתחילים לריב על כספי ההורה בעודו בחיים אך לא צלול, תוך כדי הליך אפוטרופסות. לאב לוי היה ייפוי כוח מתמשך שבו מינה את בתו הצעירה, שהייתה רואת חשבון, למיופת כוח רכושית, ואת הבן הבכור (שעו”ד) למיופה כוח אישי (לעניינים יומיומיים).
כאשר האב לא היה כשיר עוד:
• הבת ניהלה את כספי האב בשקיפות ודיווחה בקביעות לאחיה (הוגדרו כמיודעים) על כל פעולה. למשל, דיווחה כשמכרה את רכבו המיותר וחילקה את התמורה לחיסכון לטיפול רפואי.
• הבן טיפל בצרכי האב, שכר מטפל, סידר ביקורים וכו’, בעצה אחת עם אחים אחרים.
כתוצאה: לא התגלע אף ריב. מדוע? כי האחרים ידעו שכל אחד פועל לפי המנדט שאבא נתן. הם אולי היו שמחים לנהל את הכסף, אבל כיבדו שרצון אביהם היה שהאחות תעשה זאת.
בנוסף, כי הייתה שקיפות: האחות הראתה מדי חצי שנה דפי חשבון, וכך אף אח לא חשד.
בפועל, כשאב נפטר לבסוף, הירושה חולקה בהרמוניה, כי כבר במהלך השנים קודם לכן, הכל היה גלוי ומתועד; לא היה ספק או חשד שמישהו “גזל” משהו לפני.
לעומת זאת, במשפחה דומה ללא ייפוי כוח: האחים רבו מרגע שאב איבד כשירות, אחד מינה עצמו אפוטרופוס, אחרים התנגדו, ריבים שטלטלו היחסים אף אחרי פטירת האב.
כאן, ייפוי הכוח מנע סכסוך משפחתי ממושך, בכך שהסדיר מראש את חלוקת התפקידים ואופן הניהול.

מקרה 4: “הגנה מפני ניצול כספי”, מר שמואל, 82, רווק ללא ילדים. הוא התגורר בגפו עם מטפל. שכנה “אדיבה” החלה להתערב בענייניו, לקחה אותו לבנק ועזרה לו למשוך כסף “עבורו”. למרבה המזל, כמה שנים קודם לכן שמואל ערך ייפוי כוח מתמשך ומינה את אחיינו הרחוק, למרות שאינו גר בעירו, כמיופה כוח לכל ענייניו.
כשהשכנה ניסתה לשכנע את שמואל (שכבר היה מבולבל) להוציא ייפוי כוח נוטריוני לטובתה כדי “לעזור לו בבנק”, האחיין גילה זאת. הוא מיד הפקיד את ייפוי הכוח המתמשך, קיבל אישור כניסה לתוקף (כי רופא הצהיר ששמואל כבר לא מבין).
לאחר מכן:
• הבנק סירב לקבל את ייפוי הכוח לטובת השכנה, כי הציגו להם שכבר יש מיופה כוח מתמשך רשמי. חשבון הבנק של שמואל הוגן.
• האחיין החל לפקח על הוצאות המטפל, ובדק בדיעבד שחלק מהכספים שמשכו בעבר השכנה והמטפל לא היו מוצדקים. הוא הפסיק זאת.
• השכנה אף ניסתה לפנות לבית משפט למנות אותה אפוטרופוס, אך נדחתה כי הוצג שיש ייפוי כוח ומתמשך וכלל אין צורך באפוטרופוס.
התוצאה: חסכונותיו של שמואל נשמרו עבור הטיפול בו, ולא “זלגו” לנוכלים. גם המטפל הבין שיש פיקוח כעת והקפיד הרבה יותר.
מקרה זה ממחיש שייפוי כוח מתמשך יכול לסכל ניסיונות ניצול של קשישים ע”י גורמים זרים, כי הוא נותן סמכות לאדם אמין מהרגע הנכון ובכך חוסם אחרים.

מקרה 5: “מעבר מוסדר של רכוש גדול”, מר יורם, 79, היה איש אמיד מאד עם תיק השקעות נכבד. הוא חשש שאם יאבד כשירות, ההחלטות על תיקו ייעשו ע”י אפוטרופוס (אולי אף גורם חיצוני מקצועי) שלא בהכרח יבין את מבנה התיק, וייתכן שימכור נכסים יקרים לליבו. הוא ערך ייפוי כוח מתמשך ומינה את בתו, אשר היא עצמה יועצת השקעות, למיופת כוח רכושית. במסמך הנחיותיו כתב במפורש כיצד ירצה שהתיק ינוהל: “להמשיך להחזיק את מניות משפחתיות X, לא למכור הנכס ברחוב Y אלא אם הכרחי” וכו’.
כשמצבו הדרדר, הבת לקחה פיקוד.
• היא המשיכה ניהול מקצועי לפי הנחיותיו.
• היא אף קיבלה מן האפוטרופוס הכללי אישור מיוחד, בהתאם לייפוי הכוח, להשקיע כספים בסיכון מעט גבוה יותר (לפי הנייר עמדה שפורסם ליולי 2021, אפשר להשקיע מעל מיליון ש”ח באפיקים מגוונים).
• כתוצאה, התיק נשא תשואה יפה גם בשנים שיורם כבר לא תפקד, מה שמימן את מיטב הטיפולים הסיעודיים.
כשהלך לעולמו, התיק נותר שלם ומנוהל ביעילות, וניתן היה לחלקו ליורשים ללא מאבקים.
ללא ייפוי כוח: כנראה היה מתמנה אפוטרופוס חיצוני מקצועי לתיק, שהיה אולי שומר על ערך אבל לא בהכרח משיג תשואה; גם כל שינוי בתיק היה דורש אישור בית משפט (כי מעל 500 אלף ₪), מה שהיה מקבע אותו ואולי גורם הפסדים עקב חוסר גמישות. ייפוי הכוח איפשר גמישות עם פיקוח.

מקרה 6 (תמציתי): זוג בגיל 65 ערכו ייפוי כוח מתמשך אחד לשניה. כעבור שנים, הבעל הידרדר נפשית ואושפז, האישה יכלה לטפל בענייניו בקלות, למשוך קצבתו, לטפל במכירת רכבו, ללא הליכים. חברים שלהם שלא עשו כן, האישה שלהם הייתה צריכה לרוץ לבית משפט כדי להיות אפוטרופא על בעלה חולה האלצהיימר, וזה ארך זמן ועלות.

הסיפורים מדגימים:
• רצון הממנה שנקבע מראש נחסך ממאבקים.
• שירותים רפואיים וכלכליים נמשכים ללא הפרעה במקום ליפול לתקיעות.
• ניצולים פוטנציאליים נעצרים.
• משפחה הרמונית נשמרת, במקום קרע.

מובן שיש גם מקרים של כשלונות, למשל, אדם ערך ייפוי כוח אך לא עדכנו לאחר שינוי, ואז היה בלגן. אולם אלה מקרי קצה, ורוב הדוגמאות בשטח חיוביות.

אפילו במספרים: לפי משרד המשפטים, עד כה רק כ-1-2% מהמקרים הופעל מנגנון משפטי לשנות משהו. 98% פועל חלק. זה אומר הרבה הצלחות שקטות, כי על הצלחה לא כותבים חדשות.

לכן, לומדים ממקרים אמיתיים: ייפוי כוח מתמשך הוא כלי פרקטי ומוכח להימנע מבעיות קשות בזקנה או במקרי אסון.

ניהול סיכונים כלכליים באמצעות ייפוי כוח מתמשך
ייפוי כוח מתמשך הוא לא רק מסמך משפטי אישי, אלא יכול להוות כלי חשוב בניהול סיכונים פיננסיים של אדם ומשפחתו. נסביר איך:

מניעת הקפאת נכסים והון:
סיכון מרכזי כאשר אדם מאבד כשירות הוא שהגישה לנכסיו נחסמת זמנית, מה שעלול לגרום נזק כלכלי. למשל, אם קפוא חשבון השקעות בתקופת שוק תנודתית, עלול להיגרם הפסד. עם מיופה כוח מוסמך, הנכסים נשארים “בעבודה”:
• מיופה הכוח יכול להמשיך להשקיע, למשוך, להעביר לפי הצורך, ולא “לשבת על הגדר” בהמתנה לביורוקרטיה.
• הוא יכול להגיב להזדמנויות או סיכונים בשוק: אם צריך למכור מניה, הוא יעשה זאת; אפוטרופוס אולי היה דורש אישור בית משפט (איטי) לפני מכירה גדולה.
• בנכסי נדל”ן: ייתכן צורך דחוף להשכיר נכס כשהבעלים נכנס למוסד (כדי לכסות עלויות הטיפול). אפוטרופוס יכול רק לאחר הליך, מיופה כוח יכול לפעול מייד, וכך למנוע אובדן הכנסה או נזק לנכס ריק.

שמירה על תיק השקעות לפי אסטרטגיית הממנה:
רבים מבוגרים (וגם צעירים) מנהלים את כספם באופן מסוים (פיזור סיכונים, השקעות ערכיות). אם הם נעשים לא כשירים:
• אפוטרופוס אולי ינקוט גישה סופר-שמרנית או אפילו יוציא הכל לפיקדון (כדי “לא להסתבך”). זה יכול להיות בסדר, אבל גם עלול לפגוע בצמיחה שהממנה תכנן.
• עם ייפוי כוח, ניתן להורות למיופה הכוח “תמשיך במתווה שלי” או “התייעצי עם יועצי ההשקעות שלי”. זה מסייע לנהל את הסיכונים בתיק באופן עקבי עם רצונו.
• גם בהתייעצות: החוק איפשר השקעות מסוימות מוגדלות בתנאי אישור אפוטרופוס כללי. מיופה כוח יכול לבקש זאת, אפוטרופוס (בן משפחה) לא היה מודע אולי בכלל לאפשרות.

מניעת הונאות ועוקצים:
קשישים מהווים לעיתים קרובות מטרה לנוכלים (כמו “עוקץ קשישים”, מוכרים להם משהו יקר או ממש גונבים פרטים).
מיופה כוח פעיל יכול:
• לעקוב אחר הפעילות הכספית באופן קבוע. אם מזהה הוצאה חריגה (תרומה לא מובנת, רכישה גדולה), יכול לחקור ולבטל בעתיד עסקאות בהליך משפטי אם צריך, או למנוע המשך עקיצות.
• לשים מגבלות: למשל לבטל חלק מכרטיסי אשראי של הממנה כדי שלא יפזר כספים בשלב בלבולי, ולהשתמש רק בכרטיס בהשגחתו.
• לסנן פניות: מיופה הכוח יכול לטפל בדואר ובטלפונים כדי למנוע שהממנה יענה לספאם פיננסי.
כל זאת, כדי להפחית את הסיכון הכלכלי מהונאות, דבר נפוץ ללא הגנה.

תשלום חובות והימנעות מקנסות:
אדם לא כשיר עלול לא לשלם חשבונות, ארנונה, הלוואות, יצטברו ריבית, קנסות, אולי עיקולים.
מיופה כוח, מיד שנכנס לתפקיד, דואג להסדרת התשלומים השוטפים:
• יכול להפעיל הרשאות חיוב אוטומטיות או לשלם ידנית חשבונות (אפילו דרך האזור האישי של הממנה).
• מונע מצב של פיגורים שעלולים להסלים (נניח, אי תשלום משכנתא, בלי ייפוי כוח, הבנק אולי לא יגיב מהר; עם מיופה כוח, יפנה לבנק, יעדכן מצב, ימנע הליך).
• גם חובות כמו שכר דירה, ישלם בזמן, מונע תביעת פינוי וכד’.

שמירה על נכסי נדל”ן:
בלי ייפוי כוח, אם מישהו צריך לעבור למוסד, הבית ריק, אפוטרופוס לא מיידי ולכן נכס עלול להישחק (פריצות, תחזוקה).
מיופה כוח יכול:
• לארגן השכרה קצרה או לפחות לשים שמירה/תחזוקה קבועה על הבית, להגן על ערכו.
• ליזום מכירה בזמן הנכון: נניח יודעים שהמטופל כנראה לא יחזור הביתה ושוק הנדל”ן עכשיו טוב, מיופה הכוח יכול למכור באישור לפי המסמך (אם התירו), או לקבל אישור בית משפט בקלות יחסית כי הממנה הסמיך (פחות התנגדות). כך מקבלים מחיר טוב.
לעומת זאת, אם חיכו ובית משפט ממנה מישהו מאוחר יותר, אולי השוק ירד או מצב הבית התדרדר.

מניעת סכסוכים משפטיים יקרים בתוך המשפחה:
מעבר לצד החברתי, סכסוכים גובים גם מחיר כלכלי, שכר טרחת עורכי דין, בזבוז זמן שיכול להיות מתועל לטיפול.
ייפוי כוח מתמשך מספק בהירות משפטית, ולכן פחות סיכוי שילדים יתדיינו בבית משפט (הדיונים עולים עשרות אלפי ש”ח לעיתים).
גם מונע אפשרות שבית משפט ימנה אפוטרופוס חיצוני בשכר, מה שהיה “אוכל” אחוז מהנכסים. למשל, אפוטרופוס חיצוני (חברת נאמנות) עשוי לגבות 5% מההכנסות השנתיות, אם הכנסות הממנה 100 אלף לשנה, זה 5,000 ש”ח לשנה אובדן. ייפוי כוח עם בן משפחה, אין עלות כזו.

גמישות במימוש נכסים:
• מיופה כוח יכול לתכנן תקציב לטיפול, ולראות איזה נכסים לממש מתי כדי לממן את הטיפול לאורך זמן, באופן אופטימלי (אולי למכור נכס קטן פחות נחוץ, לשמור על נכס מניב).
• אפוטרופוס תחת בית משפט פועל במשורה ומתר בהתר, אז פחות יכול לתכנן אסטרטגית.

שקט נפשי כמניע כלכלי:
קשה למדוד, אבל אם למשפחה יש שקט נפשי כי העניינים מתוקתקים, הם יכולים להמשיך לעבוד וכו’ ולא לבזבז ימי עבודה על ביורוקרטיה. מניעת ההטרדה הזו זו “תועלת כלכלית” רכה.

Case study: מניתוח סקר עורכי דין (ברוקדייל), צוין כי 45% גובים מעל 4,000, אבל צעירים גובים יותר. הכוונה, עבור אנשים עם תיקים גדולים, הם מבינים שהשקעה מראש יותר זולה מניהול משבר עתידי. עורכי דין שיווקו זאת ככזה: תשלום חד-פעמי קטן יחסית כדי לחסוך עלויות עצומות של הליכים.
המשתמע: כן, הוצאה על עריכה זה גם “ניהול סיכון כלכלי”, השקעה קטנה למניעת הפסד גדול.

נקודה נוספת, הקלות בבנקים:
אפוטרופוס חדש פעמים רבות נתקל בקשיים טכניים בבנקים, והכספים נעולים עד אישורים.
מיופה כוח מתמשך, בנקים כבר מכירים את הפרוצדורה, ומשרד המשפטים סיפק להם הנחיות.
למשל, ב-2021 גובשו הבנות שמיופה כוח יכול לקבל כרטיס חיוב מיוחד כדי לפעול בחשבון, ובנקים נותנים הטבות בעמלות בחשבונות הללו (כי האדם נחשב “עם מוגבלות”, מגיע לו הטבת עמלות, מיופה הכוח צריך לבקש). גם זה חיסכון, אפוטרופוס אולי לא היה מודע לדרוש “חשבון מוגבלויות” בבנק.

באמצעות ייפוי כוח מתמשך:
• הנכסים מנוהלים בצורה יעילה ורציפה, ללא “הולד” מזיק.
• עוקצים והוצאות מיותרות נמנעים.
• המשפחה לא נכנסת להוצאות משפטיות ופקידויות מיותרות.
• משאבי הממנה מופנים לטיפול בו במקום לזלוג.

לכן זהו כלי ניהול סיכונים פיננסיים אישיים חשוב, כמו ביטוח או פיזור השקעות.

ייפוי כוח מתמשך ככלי לתכנון עתידי
ייפוי כוח מתמשך הוא חלק בלתי נפרד מארגז הכלים לתכנון העתיד, לצד ביטוחים, צוואה, תכנון פרישה וכו’. הנה היבטים שדרכם הוא משמש ככלי תכנון:

• שמירה על רציפות קבלת החלטות: האדם מתכנן שבעתיד, גם כשלא יוכל להחליט, עדיין החלטות יתקבלו בהתאם לערכיו ורצונותיו. זה דומה במובן מסוים לתכנון צוואה, איך הדברים יהיו כשלא אוכל לשלוט, רק שזה בזמן החיים. בכך, האדם מעצב מראש את חייו העתידיים במקום להשאירם למקריות.
• שליטה ותחושת ביטחון: הידיעה שיש ייפוי כוח מתמשך נותנת לאדם ולמשפחתו תחושת ביטחון. אנשים מבוגרים מדווחים שזה מרגיע לדעת “הכול מסודר, אם משהו קורה, X יטפל בעניינים”. פסיכולוגית, זה מוריד חרדה מהלא נודע, ומאפשר להם לחיות בהווה בלי חשש מתמיד מה יקרה אם…
• הוליסטיות עם צוואה ותכנון ירושה: לעתים, ביצוע רצון בצוואה מושפע ממה שעושים בנכסים לפני המוות. ייפוי כוח מתמשך, אם מתוכנן היטב, יכול לשמר את הכוונות ההורשתיות. למשל: מישהו רוצה שבית משפחתי יעבור בירושה לבנו הבכור. אם ללא תכנון, אפוטרופוס אולי מוכר את הבית קודם כדי לממן טיפול. אך עם ייפוי כוח, אפשר לנסות להימנע ממכירה (אולי להשתמש בכספים אחרים). כלומר, הוא משלים את התכנון העתידי של העיזבון.
• גמישות מול אירועי חיים: החיים משתנים, ייפוי כוח מתמשך ניתן לעדכון. התכנון אינו חד פעמי נוקשה; אפשר לראות זאת כתהליך: אדם בגיל 60 מתכנן, בגיל 70 אולי מחדש החלטות. זה כמו תוכנית פיננסית שנבדקת תקופתית.
• תיעדוף משאבים בעת חולשה: באמצעות המסמך, האדם יכול לתעדף מה הכי חשוב לו שיופנה המשאבים בהמשך: “השקיעו קודם כול בנוחות ובטיפול רפואי שלי; חסכו פחות כדי להשאיר ירושה”, או להיפך, “אל תבזבזו יותר מדי, שמרו ירושה”. בלי זה, אולי המשפחה תפעל אחרת. כך, הוא מתכנן אלוקציית משאבים עתידית כשלא יוכל.
• תכנון מעברי חיים: רבות מדובר על “תכנון זקנה מיטבית”, מתי לעבור לדיור מוגן וכו’. ייפוי כוח מתמשך מאפשר לרשום: “כשאיני אוכל לגור בבית, אני מעדיף לעבור לדיור מוגן יוקרתי X, גם אם עולה יותר”, זו החלטה תכנונית. או “לעולם לא למוסד, רק מטפל בבית”. אלו הן הכרעות תכנון שאם לא נמסרו, יתקבלו ע”י אחרים ויתכן לא לפי רצונו.
• התאמה אישית לעומת פתרון אחיד: אפוטרופסות היא פתרון סטנדרטי לכל, ייפוי כוח מתמשך מאפשר תוכנית מותאמת אישית. בדיוק כמו שאנשים מתכננים פיננסים בהתאמה, כאן מתכננים את ניהול החיים בהתאמה.
• מעורבות הדרגתית של דור ההמשך: יש משפחות שמשלבות דור צעיר יותר בעסק, למשל. ייפוי כוח מתמשך יכול להיות חלק מתוכנית העברת שרביט: האב מייפה כוח את הבן בעסק אם הוא לא יתפקד, הבן כבר מורגל בניהול לצד האב, וכשהאב נחלש, הבן הופך רשמית למקבל החלטות. זה חלק מתכנון ירושת העסק. בלי זה, אולי החברה הייתה סובלת מעיכוב או מלחמות.
• חיסכון כלכלי (כבר דנו), כנראה בסיכום תכנון, הליך זה גם חוסך כסף (מעבר לנותן ביטחון).

לא בכדי, אנשי מקצוע קוראים: “אל תתכננו רק מה שיקרה אחרי מותכם (צוואה), תכננו גם מה שקורה אם תאבדו כשירותכם”, וייפוי כוח מתמשך הוא המכשיר בדיוק לכך.

תוחלת החיים עולה, וכך גם שנות החיים שבהן אדם אולי איננו עצמאי לחלוטין. זה הפך כמעט ודאות סטטיסטית שאדם יחיה מספר שנים עם סיעוד/דמנציה. תכנון עתידי טוב צריך לקחת זאת בחשבון, וייפוי הכוח הוא “הפוליסה” המתאימה.

כשמסתכלים על זה בציר הזמן:
• בהיותך צעיר: אתה נהנה.
• בהגיעך 40-50: אתה עושה ביטוחים (חיים, סיעוד), כותב אולי צוואה.
• בהגיעך 60: אתה גם עושה ייפוי כוח מתמשך.
• זה ילווה את התוכנית הפיננסית/סיעודית שלך בשנים 70-90.
ואז, צוואה תופסת ומסיימת את התוכנית הכוללת.

מדובר בגישה שלמה שנקראת “תכנון זקנה” או “תכנון המשכיות אישית”. בעידן שבו אנשים דואגים להיות עצמאיים ולקבוע מה יקרה להם, ייפוי כוח מתמשך הוא כלי מרכזי.

אתן ציטוט רלוונטי: “ייפוי כוח מתמשך מציע כלי מודרני, מכובד ומעשי לניהול העתיד של אדם”, הלקוח מטקסט פרסומי, אך משקף אמת. כלומר, זה באמת כלי ניהול עתיד.

לכן, שימוש בו הוא פרואקטיבי ולא תגובתי. הוא אומר: “אני אחראי על גורלי, לא אחכה שבית משפט יגיד”.

נחבר:
כמו שעסק עושה “תוכנית המשכיות עסקית” למקרי חירום, כך אדם פרטי עושה זאת לעצמו.

דוגמה מסכמת:
אם תכנון עתידי הוא פאזל, אז ביטוח, צוואה, ייפוי כוח, כולם חלקים הכרחיים. אם יחסר חלק ייפוי הכוח, התמונה העתידית תהיה חסרה, תקופה אפשרית של אי-כשירות שאינה מתוכננת, יכולה להרוס את שאר התכנון (למשל נכסים שירצה להשאיר, אולי יתבזבזו ללא בקרה).
כך, השלמת חלק זה עושה את התכנון העתידי שלם ומלוכד.

לייפוי כוח מתמשך הוא כלי מרכזי בתכנון עתידי אישי, המאפשר הכוונת החיים והנכסים בשנים של חוסר כשירות, להגן על רצון האדם, משפחתו ורכושו, ולשלב בצורה חלקה עם שאר מרכיבי תוכנית חייו.

הקשר בין ייפוי כוח מתמשך לצוואה
ייפוי כוח מתמשך וצוואה הם שני מסמכים משפטיים חשובים לתכנון עתיד האדם, ושניהם מבטאים את רצונותיו כאשר הוא עצמו לא יכול לפעול, אך יש ביניהם הבדלים מהותיים וגם השלמות. נבחן את הקשר וההבדלים:

עיתוי התוקף:
• ייפוי כוח מתמשך פועל במהלך חייו של האדם, כאשר הוא מאבד את כושרו (אך עדיין חי). הוא מסדיר מי יחליט עבורו בענייני חייו ורכושו כל עוד הוא בחיים אך לא כשיר.
• צוואה נכנסת לתוקף עם מות האדם. היא מסדירה מה ייעשה ברכושו (ולעיתים עניינים נוספים, כמו משמורת ילדים קטינים וכד’) לאחר פטירתו.
כך, הם מתייחסים לשתי תקופות שונות ואינם חופפים: ייפוי כוח “מכסה” עד המוות, צוואה, החל ממנו.

נושאי הסמכה:
• ייפוי כוח מתמשך עוסק הן בעניינים אישיים (טיפול רפואי, סיעודי, מגורים) והן בענייני רכוש. הוא אינו יכול לקבוע הוראות מה לעשות בנכסים לאחר המוות, זה לא בתוקפו (למשל, מיופה כוח לא מוסמך לחלק ירושה או להמשיך לנהל עסק אחרי המוות; סמכותו פוקעת במוות).
• צוואה עוסקת בעיקר בחלוקת רכוש (עיזבון) של האדם אחרי מותו בין יורשיו. היא אינה עוסקת בטיפול באדם עצמו (כי הוא כבר לא בין החיים). צוואה גם יכולה לתת הנחיות לטקס קבורה, אפוטרופסות לילדים קטינים, וכד’, אבל לא בניהול חשבון הבנק בעודו בחיים.

השלמה:
• ייפוי כוח מתמשך יכול לשמר את כוונות הצוואה: כמו בדוגמה הקודמת, הוא יכול למנוע שימוש לא רצוי בנכסים שאדם רוצה להוריש. למשל, אדם רושם בצוואה שהדירה תעבור לנכד, אבל אם לפני מותו הדירה תימכר ע”י אפוטרופוס, אין דירה להוריש.
איך מונעים: בייפוי הכוח המתמשך אפשר לכתוב “לא למכור את הדירה אלא אם אין שום אמצעי אחר”. מיופה הכוח יכבד זאת, וכך הדירה נשארת לירושה בהתאם לצוואה.
• תיאום בין המסמכים: רצוי שהאדם כאשר מכין ייפוי כוח מתמשך, גם יעשה סדר בצוואה, ולהיפך. עורכי דין מציינים שהליכים אלה נעשים יחד לרוב. דוגמאות חשובות:
• אם בצוואה אדם מוריש את עסקו לבן אחד, אפשר במקביל בייפוי הכוח למנות דווקא את אותו בן כממונה על העסק אם ייפול למשבר רפואי. כך הוא צובר ניסיון וידע עוד לפני המוות, וההורשה מתבצעת חלק.
• אם אדם כותב בצוואה לתת מתנה גדולה לצדקה X, ובייפוי כוח הוא יכול להורות למיופה כוחו להתחיל לתרום לאותה צדקה באופן מדורג בעודו חי (בהנחה שזה רצונו גם בחיים). כך כשתגיע הירושה, לא יהיה הלם כי כבר החל בכך.
• הקשרים משפטיים:
• מיופה כוח מתמשך לא יכול לשנות צוואה בשם אדם. אפילו אם הממנה מאבד כשירות, צוואתו נותרת כפי שנחתמה (אלא אם בימ”ש מאשר שינוי נדיר אם ברור שהצוואה אינה רלוונטית כי קרו דברים בלתי צפויים). כך, צוואה היא כלי אחר, בלתי תלוי ברצון הממנה כפי שהיה כשכשיר.
• עם זאת, אפוטרופוס (אם היה מתמנה במקום ייפוי כוח) לפעמים פונים לבית משפט למשל לבטל צוואה שנעשתה בתקופת אי-כשירות חלקית.
• יתרון ייפוי כוח: הוא מפחית סיכון לדיונים כאלה, כי אולי לא תהיה תקופה אפורה שאדם לא כשיר ויכול לחתום על צוואה חדשה מוזרה.
• כלומר, ייפוי הכוח יכול למנוע מצבים שתקופת אי-הכשירות הארוכה ‘תיצור’ צוואה בלתי רצויה (כי לא יכול ליצור צוואה חדשה בעקיפין).

שתי המסמכים משרתים מטרה דומה של הגנה על רצון האדם:
צוואה, רצונו אחרי חייו;
ייפוי כוח, רצונו ביחס לחייו כשהוא לא צלול.

דוגמה: גברת יעל כתבה בצוואתה שהדירה תלך לבתה. ליעל גם היה חשבון בנק גדול שרצתה שיתחלק בין ילדיה.
לימים, יעל לקתה בדמנציה.
• אם לא היה ייפוי כוח: אפוטרופוס (נניח בנה) רשאי לפנות לבימ”ש לבקש למכור את הדירה (כדי לממן טיפול יקר). בית משפט אולי יאשר מכירת הדירה אם אין כסף אחר, אף שידע שבצוואה רצתה לתת הדירה לבת, כי בהווה טובת יעל לממן טיפול. בסוף, הבת לא הייתה מקבלת הדירה (אלא אולי כסף שנשאר).
• היה ליעל ייפוי כוח מתמשך שקבע “לא למכור דירת מגוריי; עבור טיפול, לנצל חסכונות ואף למכור תיק השקעות”. מיופה הכוח עקב כך מכר מניות וחסכונות ולא את הדירה.
יעל נפטרה, הדירה אכן ניתנה לבת כפי שרצתה. החסכונות פחתו (אז הילדים קיבלו פחות אולי), אך זה תאם לרצונה.
כאן רואים איך ייפוי הכוח שימר את רצון הצוואה.
(האם זה תמיד טוב? נניח כסף אזל והבת קיבלה דירה אבל פחות כסף חולק לאחרים, אך זה מה שיעל רצתה).

ניגוד אפשרי ופתרונו:
דמיין: בצוואה כתוב לתת תרומות גדולות, אבל במהלך שנות אי-הכשירות, צריך כסף לטיפול. מיופה הכוח עשוי להחליט להשתמש בכסף שהיה מיועד לתרומה כי קודם צריך לטפל. זה חריגה מהצוואה (שמראש לא מחייבת בעודו חי). זה לגיטימי, צורכי החיים קודמים.
אבל אפשר למנוע קונפליקט אם הממנה בצוואה או בנפרד קובע סדרי עדיפויות: “אם אזדקק לכספים בזמן חיי, אפשר להשתמש גם במה שתכננתי להוריש”.
במילים אחרות, ראוי שהאדם בהכינו את שני המסמכים יחשוב איך השתלשלות אחת תשפיע על השנייה.

אנשים מיודעים מול מנהל עיזבון:
בייפוי כוח ניתן למנות “אדם מיודע”, שאינו מקבל החלטות אך מתעדכן.
בצוואה אפשר למנות “מנהל עיזבון”, שיבצע החלוקה.
לעיתים, זה יכול להיות אותו אדם או קרובים.
זה עניין תפעולי: מיופה הכוח מתמשך יכול להמשיך לפעול זמן קצר אחרי מות (עד שיידע, בעצם בלי סמכות לפעולות חדשות), ואז נכנס מנהל עיזבון. חשוב שתהיה הבנה בין מיופה הכוח (לפני המוות) ומנהל העיזבון (אחרי), לפעמים זה אותו בן, ואז המשכיות חלקה.
כשהם שונים, רצוי בצוואה לאותו מנהל עיזבון לתת הוראה לשתף פעולה עם מיופה הכוח, אך לרוב בזמן המוות מיופה הכוח כבר אינו בתפקיד.

צד משפטי:
יש סעיף בחוק הירושה: פעולות שאפוטרופוס עשה סמוך למוות, יכולות להיות מוטלות בספק לגבי השפעתן על הירושה.
אבל אם מיופה כוח מבצע פעולות בתום לב לטובת הממנה, לא תהיה בעיה.
למשל, אם מיופה הכוח יום לפני מותו של אדם העביר 100 אלף מהחשבון לחשבון אחר כדי לכסות חוב, היורשים לא יכולים לטעון שזה היה “דילול עיזבון” שלא כדין, זה במסגרת סמכותו.

לכן, ייפוי כוח וצוואה לא מתנגשים אלא משלימים. מומלץ לערוך אותם יחד ולשמור עותק של כל אחד עם השני, למשל, לצרף ליייפוי הכוח “מסמך הבעת רצון” (זה משהו מעט אחר, אבל גם הנחיות) וליידע את מיופה הכוח לגבי תוכן הצוואה במידת הצורך (כדי שידע מה חשוב לשמר).

בשורה אחת:
• ייפוי הכוח המתמשך דואג לך ולרכושך בימי זקנתך המוגבלת,
• צוואתך דואגת לרכושך ויקיריך לאחר מותך.
שתיהן נדרשות לתכנון שלם של העתיד, וכלי אחד אינו מחליף את השני.

כפי שאומרים עורכי דין: “ייפוי כוח מתמשך הוא סוג של ‘צוואה בחיים'”, גם הוא מבטא רצון, אבל בניגוד לצוואה רגילה (after life), זה while alive.
אז ביחד, יש “צוואה בחיים” ו”צוואה במוות”, ושניהם מבטיחים שהרצון של האדם מתקיים לאורך כל הרצף.

ייפוי כוח מתמשך לניהול עסקים במצבי חירום
מנהלי עסקים ואנשי מקצוע עצמאים מתכננים לרוב תרחישי חירום עסקיים, אבל רבים לא לוקחים בחשבון מה יקרה לעסק אם לפתע בעל השליטה או המנהל (הם עצמם) אינו מסוגל לקבל החלטות עקב אירוע אישי (מחלה, תאונה). ייפוי כוח מתמשך יכול לשמש ככלי קריטי להמשכיות עסקית במצב כזה:

המשכיות הנהלה:
• בעל עסק שממנה מראש מיופה כוח שייקח פיקוד אם הוא לא יכול, מבטיח שלעסק יהיה מנהיג ברור.
• לדוגמה, בעל חברה משפחתית מינה בייפוי כוח מתמשך את שותפתו הצעירה (או בנו המעורב) למיופה כוח בענייני העסק. כאשר עבר התקף לב ושיקום ממושך, העסק המשיך לפעול תחת אותה שותפה, בלי להזדקק למינוי אפוטרופוס ע”י ביהמ”ש.
• הדבר מנע אובדן אמון מצד לקוחות: אם לקוחות מריחים וואקום בהנהלה, הם עשויים לברוח. עם מיופה כוח מוגדר, הוא מיד מודיע “אני קיבלתי סמכות מלאה להמשיך, כך בעלים רצה”, זה מרגיע שותפים עסקיים, בנקים וכד’.

חתימה על חוזים וצווים:
• ללא ייפוי כוח מתמשך, אם המנהל/חתום עיקרי אינו כשיר, העסק תקוע חוקית, אף אחד לא יכול לחתום על צ’קים, עסקאות, משכנתא. גם שיקים שכבר נמשכו, אם הבנק מקבל ידיעה שבעל החשבון אינו כשיר, עלול להקפיא כבד.
• עם ייפוי כוח, מיופה הכוח יכול לחתום בשם הבעלים. דוגמה: חברה צריכה לחתום על חוזה אספקה; בעל החברה בתרדמת, בלי מיופה כוח, חוזה עלול להתבטל; עם מיופה כוח, הוא חותם “לפי ייפוי כוח מתמשך מאושר”, הצד השני מקבל תוקף משפטי מחייב.
• גם מול רשויות: למשל, הגשת מכרז או דו”ח מס הכנסה, מיופה הכוח מוסמך לחתום ולהגיש, מונע קנסות או פספוס הזדמנויות (דמיינו בעל חברה בהתקף פסיכוטי בזמן שהחברה אמורה להגיש מכרז ממשלתי; אם אין מיופה כוח, החברה תיפסל; עם מיופה כוח, הוא חותם ומגיש).

גישה לחשבונות הבנק העסקיים:
• אם בעל עסק הוא בעל זכות חתימה יחיד בחשבון, בהיעדרו, העסק לא יכול לשלם לספקים או לקבל תשלומים (צ’קים אולי יוחזרו). ייפוי כוח מתמשך הממנה את מנהל הכספים/שותף כמיופה כוח רכוש, ייתן לו גישה לחשבון. הבנק, לאחר קבלת הצהרת כניסה לתוקף, רושם את מיופה הכוח כעת כנציג מוסמך. התזרים יכול להמשיך, אין סכנת “צ’קים חוזרים” (מה שהיה פוגע בדירוג העסק).
• בקשת אשראי: אם תוך כדי מחלה, העסק צריך אשראי, בלי מורשה, הבנק לא ידון; עם מורשה, אפשר לנהל מו”מ, להציג תוכניות.

שמירת ערך חברה בעיני משקיעים/בעלי מניות:
• בחברה שיש מספר בעלי מניות, אם אחד (נגיד המייסד) מאבד כשרות, חוסר בהירות יכול להלחיץ את השאר.
• אם המייסד מראש עיגן בייפוי כוח את מי שייצג אותו, כולל הנחיות (למשל “המשיכו להשקיע רווחים במחקר ופיתוח”), החברה ממשיכה בלי זעזוע. זה מגן על שווי החברה, מבטיח שהנהלה פועלת לפי חזון המייסד ככל הניתן ולא מתפרקת.
• המשקיעים רואים שיש תוכנית המשכיות, ומעריכים את המקצועיות. יש סיפורים בעמק הסיליקון של סטארטאפ שתכנן כך ושרד מקרה שחלה מנכ”ל.

מניעת מינוי חיצוני לעסק ע”י בית משפט:
• בלי ייפוי כוח, בית המשפט יכול למנות “נאמן נכסים” (אפוטרופוס) שאינו מכיר את העסק. הוא עשוי לקבל החלטות טובות כללי אך לא מכיר את הלקוחות או הטכנולוגיה, עלול להזיק מתוך חוסר הבנה.
• ייפוי כוח מאפשר למנות אדם מבפנים (שותף, עובד בכיר, בן משפחה שמעורה), מה שמשמר את הידע.
• לדוגמה, חנות משפחתית: האמא ניהלה, לקתה בדמנציה; עם ייפוי כוח, הבן שהיה סגן מנהל מתחיל לנהל ללא הפרעה. בלי, בית משפט אולי היה ממנה את הבן לאחר זמן, אבל היה פיקוח שעל כל הוצאה מעבר לגבול, קצת מסבך תפעול יום-יומי (לדוגמה, אפוטרופוס רשמי אולי היה דורש אישור לכל קניית מלאי גדול, עיכובים עסקיים).

התאמה עם תוכניות חירום עסקיות אחרות:
• עסקים לפעמים מכינים “Business Continuity Plan” לאסונות (רעידת אדמה, שריפה). במסגרת זו רצוי לכלול: מה אם המנכ”ל לא זמין לטווח ארוך?
• יכולים לקבוע (במסמכי החברה) שמיופה כוח מתמשך של בעל השליטה יוכר גם ע”י הדירקטוריון מיד. כלומר, לשלב את מנגנון ייפוי הכוח במערך הנהלים העסקי (אולי גם לעדכן את העובדים המובילים שיש תרחיש כזה).
• בעניין זה, יש כיום חברות גדולות שגם מנהלים שם מכינים “ייפוי כוח מתמשך” פרטי למקרה אסון, כחלק מניהול סיכונים אנושי.

דוגמה להמחשה:
סיפור אמיתי (בעילום שם): מנכ”ל חברת טק קטנה בשווי 50 מיליון ש”ח עבר תאונת סקי ושקע בקומה. הוא לא תכנן כלום, חצי שנה החברה הייתה בקרטוע כי אמנם היה סמנכ”ל אבל מנכ”ל היה חתום על חוזים קריטיים. הם היו צריכים למנות אפוטרופוס דרך בימ”ש, ובית המשפט, בגלל ערך החברה, מינה עו”ד חיצוני זמני שלא הבין בטכנולוגיה. זה הרתיע לקוח גדול מלחתום חוזה. הנזק: החברה הפסידה עסקה, ערכה ירד.
משפחת המנכ”ל למדה, ומיופה הכוח החוקי קיבל סמכויות רק אחרי 4 חודשים.
אילו המנכ”ל היה עושה ייפוי כוח מתמשך וממנה את סמנכ”ל התפעול, שום דבר מזה לא היה קורה; הסמנכ”ל היה מחליף מעשית וחוזית מיד.

כיסוי כשל אם מוות אינו מתרחש מיד:
עסק מבוטח אולי למקרה מוות (יש ביטוח “Key person”), אך אובדן כושר עבודה/קוגניציה ממושך לא תמיד מכוסה בפועל באופן תפעולי.
ייפוי כוח מתמשך כאן ממלא פער: מאפשר לאדם “A” להשתלט כש”א” עוד חי אבל לא מתפקד.

היבט משפטי:
מיופה כוח מתמשך בענייני עסק יכול לבצע פעולות שבעל העסק מוסמך, אם החברה פרטית בבעלותו, הוא פועל כנאמן בעל המניות; אם בעל התפקיד היה גם חתום בחשבון החברה, הבנק יסכים להכניס אותו.
אם מדובר בתאגיד, כדאי לוודא שמסמכי ההתאגדות (תקנון, ייפויי כוח מנכ”ל) מתאימים, אפשר בתקנון להזכיר שמכירים בכל מינוי לפי חוק הכשרות, או לפחות לא לסתור.
בכל מקרה, החוק עצמו נותן תוקף, אבל תכנון עסקי טוב יעשה “alignment”.

בניהול עסק, במיוחד כשהעסק תלוי מאוד באדם מסוים, ייפוי כוח מתמשך הוא תוכנית גיבוי חיונית. הוא שומר על ערך העסק, על פעילות רציפה, על אמון בעלי העניין, ומונע הפסדים כבדים שעלולים לקרות בפתאומיות.

ניתן לומר שעסקים גדולים יותר ממילא יש מבנה היררכי, אבל לעסקים קטנים ובינוניים, בעלים הוא מפתח. שם הדבר קריטי.
גם לעסקים משפחתיים • זה מתאם בין הדור הישן והצעיר.

לכן, כשמדברים על “ניהול סיכונים עסקיים”, לא מדובר רק בביטוח מפני שריפה, אלא גם ביטוח מפני אובדן תפקוד של מנהל, וייפוי כוח מתמשך הוא המכשיר לכך.

כיצד משפיע מצב רפואי קיים על תקפות ייפוי הכוח
מצבו הרפואי הנוכחי של אדם (בעת עריכת ייפוי הכוח) יכול להשפיע בכמה היבטים: האם הוא כשיר לחתום, האם נדרשים אישורים מיוחדים, וכיצד תנאי כניסת ייפוי הכוח מוגדרים. נפרט:

כשירות רפואית-משפטית בעת החתימה:
החוק דורש שהממנה “מבין את משמעות ייפוי הכוח, מטרותיו ותוצאותיו”. מצבים רפואיים שיכולים לפגוע בכך:
• דמנציה בשלבים מוקדמים: אדם עם אבחנה של ירידה קוגניטיבית יכול עדיין לחתום אם הוא מבין כאשר מסבירים לו. אבל חובה לוודא ולתעד את כשירותו. לעיתים עו”ד יבקש מכתב מרופא גריאטרי/נוירולוג שאומר: “פלוני בשלב התחלתי, עדיין כשיר להחלטותיו”. זאת כדי למנוע עתידית טענות שחתם ללא הבנה.
• במקרים גבוליים, התקנות מחייבות עו”ד לשקול התייעצות עם פסיכיאטר או מומחה.
• אם המחלה מתקדמת מדי, האדם כבר לא יכול לחתום ייפוי כוח, וחלון ההזדמנות נסגר. אז יאלצו אפוטרופוס.
• מחלות נפש (הפרעה דו-קוטבית, סכיזופרניה): אם האדם מאוזן ומבין, הוא יכול לחתום. אם הוא באמצע פסיכוזה, לא. לכן, עו”ד ירצה אישור פסיכיאטר שבמעמד החתימה הוא צלול (אולי יחתימו בתקופה יציבה).
• יש גם דרישה מיוחדת: אם רוצים שייפוי כוח יכסה הסכמה לאשפוז פסיכיאטרי בכפייה למרות התנגדות עתידית, צריך חתימה בפני פסיכיאטר בזמן עריכה. אז אם מדובר במישהו עם מחלת נפש קיימת, מומלץ לכלול סעיף כזה (כי סביר שיהיה צורך), ולבצע חתימה בנוכחות פסיכיאטר.
• מוגבלות שכלית/התפתחותית: מי שמלכתחילה יש לו חסכים קוגניטיביים, השאלה אם מבין הרעיון. לעיתים, אנשים עם מוגבלות קלה מסוגלים להבין עם תמיכה. החוק מאפשר: “אם אדם עם מוגבלות מסוגל להבין זאת בהינתן התאמות, הוא יכול לחתום”. עו”ד צריך לוודא. אם לא, הוא לא יכול לערוך.
• דוגמה: אדם על הספקטרום האוטיסטי ברמת תפקוד גבוהה בן 19, אולי מבין ויכול למנות אמו כמיופת כוח.
• אדם עם פיגור קשה, סביר שלא.
• מחלה פיזית שפוגעת בתקשורת (כמו ALS): יכול להיות צלול אך לא מדבר. העו”ד צריך להתאים אמצעי תקשורת (למשל דרך מחשב, תנועות עיניים). אם מבינים, כשרות קיימת. אפשר גם להביא דו”ח רופא שמעיד שההבנה תקינה למרות חוסר דיבור.
• אם לא עושה התאמות, עלול לטעון מאוחר יותר “הוא לא באמת הבין כי לא ביטא עצמו”. לכן עו”ד יתעד איך וידא הבנה.
• השפעת תרופות/מצב זמני: למשל, אדם מורדם/מטושטש מטיפול, לא חותמים במצב כזה. מחכים שיהיה בהיר.
• אם אדם עם כאבים לוקח מורפין, העו”ד יוודא שפוגש אותו בזמן מינימום השפעה לתקשורת.

אם יש מצב רפואי קיים, זה לא פוסל ייפוי כוח, אבל דורש יתר זהירות ותיעוד. עורכי הדין מוסמכים למלא טופס הערכה שהם מתרשמים שהאדם מבין. ככל שהמצב מסופק, הם צריכים יותר ראיות:
• לפעמים יקליטו וידאו של ההסבר והאדם מאשר. זה קביל כראיה אם מישהו יטען בעתיד שהיה לא כשיר.

תנאי כניסה הקשורים במחלה ידועה:
• אפשר להתאים את הטריגר של כניסת לתוקף למצב ידוע. למשל, אדם עם טרשת נפוצה יודע שיכול להיות שיכולותיו יתדרדרו אפיזודית. אולי יקבע “ייפוי הכוח יתפקד כשני רופאים יקבעו שאני לא מסוגל, או אם אהיה באשפוז פסיכיאטרי מעל X ימים”, מה שמתאים למחלה שלו.
• אם המחלה מתבטאת בהתקפים, אפשר להגדיר כניסה לתוקף גם זמנית. אגב, המשרד שוקל בעתיד לאפשר כניסה זמנית וחזרה, אך כרגע זה אוטומטי: אם חזרה כשירות, האדם פשוט יכול לבטל או להורות.
• דוגמה: מי שסובל מהפרעה דו-קוטבית: אולי קובע “ייפוי כוח יופעל בעת אשפוז פסיכיאטרי”. כך, במקום אפוטרופסות זמנית, מיופה כוח נכנס. כשמשתחרר, חוזר. (חוקית, אם כתב במפורש שנכנס במצב X, כנראה צריך גם מנגנון יציאה, בדר”כ, “כל עוד אשפוז, פעיל”).

רלוונטיות המחלה למסמך:
• הנחיות מקדימות רפואיות ספציפיות: אדם עם מחלת כליות שרוצה/לא רוצה דיאליזה אם יאבד יכולת החלטה, יציין במפורש.
• שילוב עם “הנחיות מקדימות לטיפול רפואי” (מסמכי חוק החולה הנוטה למות):
• אם מחלה מתקדמת, אולי יחתום גם על “צוואה בחיים” לפי חוק זה, וימנה מיופה כוח לפי חוק זה (שזה מסמך אחר).
• למשל, חולה סרטן גרורתי מתכנן גם סוף-חיים: בייפוי כוח המתמשך כלל רפואי רושמים “מיופה כוח לעניין טיפול רפואי … אך בנושא החייאה בסוף חיים פעל לפי המסמך שהפקדתי לפי חוק החולה הנוטה למות”.
• כלומר, מצב רפואי קיים, במיוחד חולה מסוכן, מצריך תיאום בין ייפוי כוח מתמשך (כללי) למסמכים רפואיים ספציפיים.

קיצור תקופת אי-הכשירות הלא מכוסה:
• אם כבר יש מחלה שמתחילה, הזמן לפעול הוא קצר. המשפחה צריכה ממש להאיץ התהליך.
• ראינו מקרים שאדם באיבחון מוקדם של אלצהיימר דאג מהר לחתום לפני שיותר מידי הידרדר. חלקם אולי חתמו קצת מאוחר, ואז קרובים התנגדו בטענה שלא היה כשיר.
• אם צופים סיכון כזה, אולי רצוי לצרף חוות דעת מומחה במסמכי ההפקדה (אפוטרופוס הכללי שומר, ואז אם בעתיד מישהו טוען משהו, אפשר לשלוף).
• לעיתים, מתעורר שנים אחרי כניסה, התנגשות: הממנה (שאינו כשיר) פתאום אומר “בטל זאת”. אם היה סעיף כובל או לפחות חוו”ד שהוא כן הבין כשחתם, יקל על לשכנע שלא מבטלים.

מצב רפואי שעלול למנוע הסכמה מיוחדת:
• אם אדם מראש אינו כשיר, אך עשוי לחזור לכשירות (למשל, מחלת נפש אפיזודית):
• אפשר לעדכן ייפוי כוח אחרי כל תקופה.
• אבל אם כבר לא כשיר להתחלה, אין מה לעשות, יחול אפוטרופוס.
• מכאן קריטי לא לפספס.

תקפות המסמך נוכח מחלה:
• לאחר חתימה, גם אם מצבו הידרדר, זה לא פוגע בתקפות (להפך, זה מרגע שצריך אותו).
• יכול להיות אתגר: מחלות כמו דמנציה, בהתחלה חתם, תוך שנה כבר לא זוכר שחתם. הוא עלול להתנגד (“לא מסכים שתנהלו לי חשבון”). אם הוא כבר לא כשיר משפטית, התנגדותו לא מבטלת (אלא אם בסעיף כובל). אבל יכול לגרור קשיי יישום, כמו בסעיף התנגדויות.
• משפחה וצוות רפואי צריכים להיות מודעים לכך, לכן בעת עריכה, כדאי גם להסביר לממנה: “בעתיד, אפילו אם תחשוב אחרת, נצטרך לפעול כך, זה מה שהסכמת”.
• זה רלוונטי בפרט למחלות נפש: אדם בהתקף פסיכוטי אולי יסרב לטיפול שמראש הסכים שיאושר למרות התנגדותו, ואז יישמו אם נחתם בפני פסיכיאטר כנדרש.

Case: אדם עם סכיזופרניה:
• הכין ייפוי כוח, הסמיך אמו.
• בזמן התקף, סירב לתרופות.
• אלא שבייפוי כוח הוא כתב שמסכים לטיפול פסיכיאטרי למרות התנגדותו, וחתם בפני פסיכיאטר.
• האם הפעילה מסמך, פסיכיאטר אישפז בכפייה לשבוע.
• בכך נמנע הידרדרות חמורה ואולי עברה יותר חלקה כי הנייר הבסיס היה קיים.

תמצית המלצות לפי מצב:
• אם יש אבחון ראשוני דמנציה: חתום עכשיו, עם חוות דעת רופא.
• מחלה נפשית יציבה: חתום בתקופת רמיסיה + פסיכיאטר נוכח אם צריך.
• מוגבלות שכלית גבולית: השתמש בעזרים, אולי נוטריון שעובד איתם, ותיעד היטב שהבין (שפה פשוטה).
• מחלה פיזית (סרטן, לב): אין בעיה כשירות אם צלול. אבל אולי התייחסות בהנחיות (למשל “אם אהיה בסוף ימיי, אעדיף הוספיס/בית”).
• אדם ששותה/מכור לסמים: אם כרגע פיכח ומבין, יכול לחתום. זה מעניין: אולי רוצה למנות מיופה כוח שינהל כספים בתקופות שהוא נופל חזרה לשימוש (זו מחשבה, מין מנגנון הגנה עצמי).

לסיכום, מצב רפואי קיים לא מונע, אלא דורש הקפדה יתרה על תהליך עריכה תקין ותיעוד הבנה. לאחר מכן, הייפוי כוח יתופעל בהתאם.
חשוב מאוד: אם מכירים מישהו עם אבחנה התחלתית של מחלה שפוגעת בכשירות, לסייע לו לערוך ייפוי כוח מיד, כי החלון עלול להיסגר.

כמו כן, בהתאמת המסמך, להתייעץ עם רופאים מה צופן המחלה וכיצד לתכנן תנאי כניסה ותוכן. עורכי דין מנוסים במקרים רפואיים יעבדו בצמוד לחוות דעת.

שאלות שצריך לשאול את עצמך לפני שממנים מיופה כוח
בחירת מיופה כוח היא החלטה מרכזית, וכדאי לכל ממנה לשאול את עצמו מספר שאלות כדי להגיע להחלטה הנכונה:

1. “על מי אני סומך בלב שלם?”, השאלה הבסיסית. חשוב שהמיופה כוח יהיה אדם אמין, ישר, שישמור על האינטרסים שלי. זה יכול להיות בן/בת זוג, ילד/ה, אח, חבר קרוב.
• שאל את עצמך: למי הייתי נותן עכשיו את כרטיס האשראי שלי ללא חשש? מי אקבל ממנו עצה רפואית בעיניים עצומות?
• אם עולה בדעתך אפילו שמץ ספק לגבי מישהו (“הוא טוב, אבל יש לו קצת בעיית התנהלות כספית”), אולי לא הוא.

2. “האם האדם מבין ומקבל את רצונותיי וערכיי?”, מיופה כוח צריך לקבל החלטות כפי שאתה היית רוצה. לכן עדיף מישהו שמכיר אותך היטב, ומבין מה חשוב לך.
• למשל, אם לך חשובה גישה רפואית טבעית, האם אותו אדם מכבד זאת או חושב הפוך?
• אם יש לך אמונות דתיות שמשפיעות על טיפול (לא לאכול דבר מסוים או לא חילול שבת), האם הוא מתייחס ברצינות לאמונתך?
• אם הוא לא מסכים לגישתך באופן קיצוני, אולי לא יפעל לפיה בזמן אמת.

3. “האם הוא בעל הכישורים הדרושים?”,
• ניהול כספים: אם הוא יטפל ברכוש, האם הוא מתמצא בעניינים פיננסיים? לא חייב להיות רואה חשבון, אבל שיהיה אחראי ולא בזבזן.
• קבלת החלטות רפואיות: יכולת להבין מידע רפואי, להתמודד עם רופאים, אדם קר רוח תחת לחץ מעט, שואל שאלות, לא נמנע.
• ארגוני: טיפול בעניינים אישיים דורש התרוצצויות (להתעסק עם ביורוקרטיה, לשכור מטפל, אולי למכור דירה). האם האדם מסוגל ומוכן לכך?
• אולי לשאול אותם בעקיפין: “אם היה קורה לי X, איך היית פועל?”, לראות אם יש לו גישה טובה.

4. “האם יש לו הזמן והנכונות?”, לא מספיק לסמוך עליו; עליו להיות מסוגל להקדיש זמן.
• אם הבת האהובה שלך חיה בחו”ל ולך יש הרבה סידורים, היא אמינה אבל פיזית רחוקה, האם תוכל לבצע? אולי עדיף למנות מישהו קרוב.
• אדם עם עומס עבודה מטורף או בריאות רעועה לעצמו, אולי לא נכון להטיל עליו עול נוסף, כדי שלא יישבר או לא יספיק.

5. “האם הוא במצב יציב בחייו?”,
• גילו: אם אתה בן 80, לשקול אם למנות בן זוג בן 85 שמצבו גם עדין, או ילד בן 60 בריא, כנראה הילד יהיה זמין וצלול לאורך כל משך הצורך. לפעמים כן ממנים בני זוג, אך צריך חליפי צעיר.
• מצב פיננסי שלו: אדם שקורס כלכלית או בחובות, עלול זה ליצור ניגודי עניין בניהול כספיך.
• מקום מגורים: כמו שנאמר, קרבה פיזית חשובה אם צריך לפקח על טיפול יום-יומי.

6. “האם יש בינינו תקשורת טובה ואמון דו-צדדי?”,
• כדאי שמיופה הכוח ירגיש בנוח לדבר איתך (כל עוד אפשר) וגם עם בני משפחה אחרים. אם יש מישהו מופנם שלא משתף, אולי זה יקשה על שקיפות.
• אם הייתה היסטוריה של מתחים בינך לבינו, זה סימן שאלה. לפעמים הורה בוחר ילד מסוים אך היה ביניהם ריב שנים, האם זה חכם? אולי דווקא כן כדי לפייס, או אולי לא כי הריב עלול להתפרץ שוב ברגעי לחץ.

7. “האם הוא חזק מספיק לעמוד בלחצים?”, מיופה כוח לעיתים נדרש לקבל החלטות קשות (להסכים לניתוח מסוכן, להפסיק טיפול מסוים).
• האם האדם יכול להתמודד רגשית עם זה? (לחלק מהילדים קשה להחליט על סוף טיפול להורה, למשל).
• מיופה כוח גם עלול להיתקל בלחצים מצד יתר בני המשפחה (“למה אתה מוציא ככה”, “אל תשים את אבא בבית אבות”). האם הוא בעל יכולת עמידה וניהול קונפליקטים? עדיף אדם אסרטיבי ומוערך במשפחה, שלא “יקום ויברח” או ייכנע ללחצים שאינם לטובתך.

8. “האם יש אפשרות לניגוד עניינים?”,
• למשל, אם אתה שוקל למנות ילד שצפוי גם לרשת אותך, זה בדרך כלל הגיוני כי ממילא יפעל בתום לב • אבל אם רכוש גדול ואולי ילד יפתה לחלק מוקדם? רוב הפעמים זה בסדר, אבל אם יש לך חשש קטן (נניח אחד הילדים מאוד להוט על הירושה), אולי כדאי מישהו אחר או מנגנון פיקוח.
• אם את שוקלת למנות בן זוג חדש (שאינו ההורה של ילדייך), חשבי: האם את סומכת שלא יתנגש עניינו עם טובת הילדים (למשל, לא ‘יחסוך’ על טיפולך כדי לשמור יותר ירושה לעצמו)?
• אם ממנים מי שנותן שירות בתשלום (כמעט לא אפשרי בחוק, אלא אם משפחה), ברור שיש פוטנציאל ניגוד.

9. “מה חושבים האנשים החשובים אחרים על הבחירה?”,
• אולי כדאי לשאול בעדינות בן משפחה אחר: “מה דעתך שאמנה את אחיך למיופה כוח?” לראות האם יש התנגדות עזה.
• אם ההתנגדות רציונלית (“הוא לא מסודר, יתקשה”), אולי לשקול.
• בסוף ההחלטה שלך, אבל תחזית תגובות יכולה למנוע דרמות, ואם צפויה התנגדות, אולי למנות גם אדם זה כמשותף או מיודע, כדי להרגיע.

10. “האם לשקול יותר ממיופה כוח אחד?”, שאלת את עצמך מי הכי טוב, אולי שתי בנותיך יחד מאזנות אחת את השנייה? אם התשובה חיובית ויכולות לשתף פעולה, זה שיקול.
• באותה שאלה: “האם למנות חליפי?”, זה כמעט תמיד כן, אז השאלה מי כחליפי.
• אם המיועד העיקרי מעט מבוגר, מומלץ חליפי צעיר.

11. “האם דיברתי עם האדם ואני משוכנע שהוא מבין ומוכן לתפקיד?”, מאוד חשוב לשוחח עם המועמד לפני שקובעים.
• שאל את עצמך: “האם הסברתי לו מה זה אומר? האם הוא אמר ‘כן, ברור, מה שתרצה’ בגישה רצינית?”
• אם יש היסוס מצידו, אולי לשקול אחר. מוטב מישהו שממש אומר “כן, אני מוכן ואשמור אמונים לכל מה שתרצה”.

בנוסף:
• תחומי אחריות, לשאול עצמך: “האם אדם אחד מסוגל לכל התחומים או לחלק בינו לבין אחר?”.
• ניהול כספים מצוין ע”י ילד אחד, טיפול רפואי טוב יותר ע”י האחר, אפשר כך.
• אז שאל: “מי מתאימים לכל תחום?” ונגזרות מכך הבחירות.

• ערכי המשפחה, “מי מתוך קרוביי הכי מגלם את הערכים שלי?”, הוא כנראה מיופה כוח מתאים, כי יפעל בעין דומה.

• האם אני בוחר כדי לא להעליב או כי הוא הטוב ביותר?,
• לפעמים הורים חושבים פוליטית (“הבן הבכור יצפה שאמנה אותו”).
• חשוב להיות כן: זה לא כבוד סמלי, זה עבודה אמיתית. אסור למנות מתוך שיקול רגשי מוטעה.
• אם הבכור לא הכי מתאים אבל רוצים לכבד, אולי פתרון: לעשות שניים, או לעשות אותו מיופה כוח אבל לתת ליודע לאחיו כדי שישגיח. שאל עצמך: “האם אני מחליט מהלב או מהראש?”.

לסיכום רשימת שאלות (רבים מאלה את כבר חשבו):
• האם הם אמינים?
• האם מוכשרים (כספית/בריאותית)?
• האם פנויים?
• האם יבינו ויכבדו את רצוני?
• האם מסוגלים לעמוד מול אחרים במידת הצורך?
• האם יהיו הוגנים כלפי כל בני המשפחה ולא ייצרו סכסוך?
• האם אני שלם איתם?

על בסיס התשובות, אפשר לגבש את הבחירה.
ועוד טיפ: שאל גם את מיופה הכוח המיועד שאלות:
• “האם תהיה מוכן לקבל החלטות קשות עבורי?”
• “האם תוכל להגיד לא לאחיך אם יבקש משהו שנגד רצוני?”
• “אתה מבין שזה יכול לקחת שנים? אתה בסביבה?”
תשובותיו יתנו לך ביטחון בבחירה.

כאשר מרוצים מתשובות פנימיות, כנראה זה האדם הנכון.

האם עורך דין יכול להיות גם מיופה כוח
עקרונית, כן, עורכי דין (או כל בעל מקצוע) יכולים לשמש מיופי כוח מתמשך, אבל יש לכך סייגים משמעותיים בחוק כדי למנוע ניגוד אינטרסים:

• החוק קובע שאסור למנות כמיופה כוח אדם שיש לו “עניין אישי” בעסקת עריכת המסמך. זה פורש שאם אותו עורך דין הוא גם מי שהכין את המסמך, יש איסור. במילים אחרות: העו”ד שערך את ייפוי הכוח לא יכול בעצמו להיות מיופה כוח בו (אלא אם הוא קרוב משפחה ממילא).
• המטרה: למנוע מצב של עו”ד שמנצל לקוח, מייפה כוחו לעצמו ואז שולט בנכסיו.
• בפועל, רשימת עורכי הדין המוסמכים הונחתה על כך חד-משמעית, ויש טופס “עניין אישי” שעו”ד חייב למלא ולוודא שאין. להיות מיופה כוח בתמורה לשכר זה עסק, ולכן אסור.

• לגבי עורך דין שלא ערך את המסמך: אפשרי למנות איש מקצוע (עו”ד, רו”ח, עובד סוציאלי) כמיופה כוח, אם הממנה רוצה בכך. יש אנשים שאין להם משפחה קרובה או לא סומכים, אז בוחרים חבר, או אפילו עו”ד נאמן.
• החוק לא מונע זאת (כל עוד הוא לא נותן שירות בתשלום לממנה).
• אך גם פה יש מגבלה: אדם המספק לממנה שירות תמורת תשלום (עו”ד, רופא, מטפל) בדרך כלל לא כשיר למינוי.
• יוצא הדופן: אם הוא קרוב משפחה.
• למשל, עו”ד שמעונות שמספק לממנה שירותים קבועים (נניח מנהל קופת נאמנות של הממנה), לא יכול להיות מיופה כוח. אם עורך דין סתם חבר קרוב ולא עורך דינו הממוסחר, אפשר.

• עו”ד מוסמך (כלשהו) כשכיר: ישנן חברות נאמנות שמציעות שירות “אפוטרופוס/מיופה כוח מקצועי”. הן מצוות עו”ד ונאמן לנהל ענייני לקוח תמורת שכר.
• החוק לא אוסר למנות חברה כזו או עו”ד כאדם פרטי כמקצוען, בתנאי שהוא לא היה בעל עניין בעת העריכה (כלומר, לא ערך במסמך עצמו).
• במאגר משרד המשפטים מופיעים למשל “קרן לטיפול בחסויים” כמי שחלק מלקוחות בוחרים. אבל אז צריך נציג ספציפי בתוכה.
• מרבית האנשים הפרטיים לא עושים זאת, אבל יש מקרים שאין מיופה כוח טבעי (למשל, אדם ללא ילדים יכול למנות את עו”ד המשפחה כמיופה כוח).

• היבט אתי: לשכת עורכי הדין פרסמה הנחיות: עו”ד צריך להיזהר מאוד מלשכנע מישהו למנותו, זה ניגוד עניינים פוטנציאלי. אפילו אם הלקוח מבקש, עו”ד יתבקש לשקול סירוב, אלא אם זה כמעט בלתי נמנע לטובת הלקוח (למשל, כל כך אין מישהו אחר).
• גם אז, כנראה ידווח לאפוטרופוס הכללי וייתכן ייבדק.

• בפועל:
• אם לעו”ד יש קרבה אישית (בן משפחה, חבר שנים), יכול להיות טבעי למנות אותו.
• אם סתם עו”ד, לרוב לא, אלא אולי במצב של חסר משפחה. אדם עשיר ללא יורשים יכול למנות את עורך דינו, אבל הוא צריך להיות בטוח ביושרו כי זה נותן כוח רב והעדר פיקוח שוטף.

• חיסרון למנות עו”ד חיצוני: יהיה צורך לשלם לו שכר טרחה על עבודתו כמנהל עניינים. נכון, מיופה כוח לא זכאי אוטומטית לשכר, אבל ניתן לקבוע תשלום או ששני הצדדים מבינים שאחרת אין לו מוטיבציה. זה כמו מינוי אפוטרופוס חיצוני.
• אמנם, ייפוי כוח מתמשך כן יכול לקבוע “מיופה הכוח זכאי לתמורה חודשית של X” אם רוצים.
• יש עורכי דין שמציעים שירות כזה (כמו נאמנות).
• צריך לזכור, אם החוקיות: חוקית, מותר, אבל זה נכנס בקטגוריה מעט מפוקחת.

שיקולים מצד הממנה:
• האם העו”ד באמת יפעל לטובתך או שיהיו לו אינטרסים (למשל, הוא ירצה לגבות עוד שכ”ט).
• האם הוא מכיר אותך מספיק כדי לקבל החלטות אישיות, או שהוא טוב רק בכספים?
• אם זה עו”ד מאוד מבוגר, אולי לא טוב כמוך.
• עו”ד מוערב אין תמיד כמו משפחה אוהבת, למרות מקצועיותו.

שאלת נוספות: רופא כמיופה כוח רפואי?, גם מצוי: אדם סומך על רופאתו.
• אם רופאה זו מטפלת בתשלום (מקבלת כסף עבור ביקורים), ע”פ החוק היא נותנת שירות לממנה ולכן אסורה ממינוי (אלא אם קרובת משפחה).
• לכן, לא נהוג למנות הרופא המטפל.

מצבים מיוחדים:
• לעיתים כשאין קרובים, ממנים “ידיד קרוב” שיכול להיות גם במקרה עו”ד.
• יש מקרים שהאפוטרופוס הכללי ממליץ לפנות לעו”ד מקצועי לקבל על עצמו. אך שימי לב:
• ייפוי כוח מתמשך נועד להחליף אפוטרופסות בבחירה אישית. אם אין אף אחד קרוב, ישאר אפוטרופוס חיצוני (כן).
• אבל אפשר שאדם בוחר את מי שהיה ממילא מתמנה: למשל, “יש לי עו”ד נאמן 20 שנה, אני מעדיף הוא מאשר בימ”ש ימנה לא ידוע”, אז ממנים אותו.

דילמה:
עו”ד משפחה לעיתים אכפתי מאוד. יש משפחות שירצו להטיל עליו להיות מיופה כוח רכוש (כי הוא ממילא מנהל נאמנויות שלהם). חוקית, שוב, אם הוא “מספק שירות בתשלום”, אסור. אולי אם יסיים יחס מסחרי ואז מתמנה? קצת מתחכם. לרוב לא כדאי.

אז בשורה תחתונה:
• העו”ד שמכין את המסמך, לא (להוציא קרוב משפחה).
• עו”ד אחר, מותר, אך לשקול.

נקודת מבט על המיופה כוח עו”ד:
אם אתם עו”ד ושוקלים לקבל עליכם להיות מיופה כוח של לקוח,
• לזכור זו אחריות, וייתכן שתהיה בתוקף שנים.
• מבחינת האתיקה, לוודא שאין ניגוד אינטרסים עם עבודה אחרת שלכם.
• מבחינת גמול, רצוי להסדיר.
• לגבות הכל בנאמנות לטובת האדם, אחרת גם אתם נתונים לפיקוח.

זכור מקרה ידוע: היו בעבר סיפורי אפוטרופסים שעשו מחדלים (גם עו”ד). המנגנון החדש מסתמך על בחירת האדם, אבל אם בחר לא נכון (למשל עו”ד שרוצה כסף), עלול להיות ניצול. על זה בנו פיקוח ואפשרות הדחה.
אז לא רעיון רע, אבל ברר היטב אישית.

לכן, המלצת משרד המשפטים: ראשית אפשרות תמיד, משפחה או חבר קרוב. רק אם אין, אפשר איש מקצוע.

כמצב נתון: ניתן למנות עורך דין כמיופה כוח, בתנאי שאין עילת פסילה (כמו עניין אישי). יש למלא טופס בפרטי עו”ד, ומתקבל ככל אדם.

לשאלה “האם עו”ד יכול להיות גם מיופה כוח?”,
• אם הכוונה “אותו אדם לשני תפקידים”, לא, לא עו”ד שערך וגם מיופה.
• אם “האם מותר עו”ד בכלל”, כן, אך בכפוף לאמור.

ייפוי כוח מתמשך והליכי ירושה
ייפוי כוח מתמשך משפיע באופן עקיף על הליכי ירושה, בעיקר בכך שהוא יכול לצמצם סכסוכים והליכים משפטיים סביב עיזבון, אבל נבחן כמה נקודות מפגש:

המשכיות ניהול נכסים עד חלוקת העיזבון:
• כשאדם עם
ייפוי כוח מתמשך והליכי ירושה
ייפוי כוח מתמשך פועל לפני מותו של אדם, בעוד צוואה והליכי ירושה חלים אחריו, אך יש ביניהם קשרי גומלין חשובים. ראשית, ייפוי הכוח המתמשך פוקע עם פטירת הממנה. מרגע המוות, מיופה הכוח כבר אינו מוסמך לפעול, והטיפול ברכוש עובר לידי היורשים או מנהל עיזבון על פי הצורך. לכן, ייפוי הכוח בעיקר מבטיח שהרכוש והעניינים יתנהלו כראוי עד רגע הפטירה, באופן שיכול להקל על מימוש הצוואה לאחר מכן.

שמירה על רצון המוריש: באמצעות ייפוי כוח מתמשך, אדם יכול לשמור על הנכסים שברצונו להוריש בצורה שתואמת את צוואתו. למשל, אם בצוואה כתוב שבית המגורים יעבור לבת, ניתן לקבוע בייפוי הכוח המקדמי שהבית לא יימכר במהלך חייו (אלא במקרי חירום. כך, מיופה הכוח לא ימכור את הבית כדי לממן טיפול (אלא יעדיף להשתמש בכספים אחרים), והבית יישאר בעיזבון ויועבר לפי הצוואה. ללא ייפוי כוח, אפוטרופוס מטעם בית משפט היה אולי מוכר את הבית אם היה זקוק לכסף, והבת הייתה מאבדת את הירושה שיועדה לה.

הימנעות מסכסוכי ירושה מוקדמים: ייפוי כוח מתמשך יכול למנוע מאבקי ירושה טרם זמנם. כאשר אדם מאבד כשירות ללא ייפוי כוח, בני המשפחה עשויים לריב בבית משפט מי יהיה אפוטרופס, פעמים רבות מתוך חשש על ניהול הרכוש שיורישו בעתי. המאבקים הללו הם למעשה “סכסוכי ירושה” מוקדמים, כל צד חושש שהאחר ינצל את כספי ההורה. אם קיים ייפוי כוח, ברור למפרע מי מופקד על הנכסים (לפי בחירת המוריש עצמו), והאחרים יודעים שיש מנגנוני שקיפות. כך קטן הסיכוי למריבות מלוכלכות שיכולות לפגוע גם באווירה בעת חלוקת העיזבון. לדוגמה, משפחה שבה הבן מונה מיופה כוח וניהל בנאמנות ובשקיפות את כספי האב, האחים לא רבו איתו במהלך השנים, וכאשר האב נפטר, הירושה חולקה בהסכמה מלאה. זאת לעומת מצב בלי ייפוי כוח, שבו אולי היו האחים מנהלים מלחמות חשד עוד בחיי האב ופונים לבתי משפט.

תיאום בין תוכן הצוואה להוראות בייפוי הכוח: מומלץ לערוך את ייפוי הכוח בד-בבד עם הכנת צוואה כדי להבטיח שהם מתואמי. למשל, אם אדם כתב בצוואתו שעסק משפחתי יעבור לבן, רצוי שגם בייפוי הכוח המתמשך ימנה את אותו בן כמטפל בענייני העסק (אם יאבד את כשירותו), כדי שהבן יוכל לנהל את העסק ברציפות, וכך כשהירושה תעבור אליו לבסוף, העסק ישמור על ערכו. דוגמה נוספת: אם אדם מוריש נכס מסוים ליורש, ייפוי הכוח יכול לכלול הנחיה שלא למכור את הנכס הזה בחיי. באופן כללי, ייפוי הכוח דואג שכוונות הצוואה לא יסוכלו על ידי החלטות שנעשות בתקופת חוסר כשירות. כמובן, יש לזכור שתפקידו הראשון של מיופה הכוח הוא לטובת הממנה עצמו, אם בכל זאת צורך חיוני של הממנה מצריך למשל שימוש בכספים שיועדו בירושה, עליו לעשות זאת. אבל הידיעה המוקדמת על רצון המוריש תדריך את שיקוליו למצוא פתרונות אחרים.

גבולות סמכות: מיופה כוח לא יכול לערוך או לשנות צוואה עבור הממנ, צוואה היא פעולה אישית לחלוטין. משמעות הדבר: אם אדם איבד כשירות ולא ערך צוואה קודם, מיופה הכוח לא יכול “לכתוב צוואה בשמו”. במקרה כזה, הירושה תחולק לפי חוק (או צוואה קודמת אם הייתה). לכן, חשוב שלצד עריכת ייפוי כוח, האדם יערוך גם צוואה תקפה בעודו כשיר. שתי הפעולות משלימות את התכנון המשפטי: ייפוי הכוח מכסה את תקופת החיים, הצוואה, את חלוקת הרכוש לאחר מכן.

מניעת “דילול” בלתי רצוי של העיזבון: במקרים מסוימים, בני משפחה עלולים לחשוש שפעולות מיופה הכוח בתקופת חוסר הכשרות יפגעו בעיזבון שהם עתידים לקבל. למשל, מתן מתנות גדולות בתקופת ייפוי הכוח עלול להקטין את הירושה. החוק מציב איזונים: מיופה הכוח רשאי לתת מתנות רק בהיקף מוגבל או כפי שהותר לו במפור, וגם אז ליורשים ספציפיים ובסכום ידוע. אם למשל הממנה רוצה שמיופה הכוח יוכל להמשיך מסורת מתנות לנכדים (שגם יורשים עתידיים), עליו לקבוע זאת, והדבר ייעשה באופן מבוקר ולא “יפגע” בהוגנות החלוקה בירושה. מצד שני, אם מיופה הכוח היה חורג ומעביר נכסים לעצמו ללא אישור, היורשים יוכלו לאחר פטירת הממנה לטעון נגדו בבית המשפט ולדרוש השבת נכסים לעיזבון. כך שיש גם הגנה מסוימת: מיופה כוח שמועל באמון יכול למצוא את עצמו נתבע ע”י היורשים בבוא העת.

פשטות וסדר במימוש הירושה: יתרון עקיף של ייפוי כוח מתמשך הוא שעם פטירת המנוח, מצב הרכוש והעניינים ברור ומסודר יותר. מיופה הכוח ניהל דברים ולא השאיר “בלגן”. לדוגמה, הוא דאג לשלם חובות, לתעד רכישות גדולות וכו’. לכן, כשהיורשים ניגשים להליך קבלת צו ירושה/צו קיום צוואה, יש פחות אי-ודאות לגבי היקף העיזבון. כמו כן, אם מיופה הכוח פעל בשקיפות, היורשים כבר היו בעניינים ולא מופתעים. לעומת זאת, ללא ייפוי כוח, פעמים רבות היורשים מגלים רק אחרי מות ההורה שכספים הוצאו (אולי ע”י אפוטרופוס) בלי שידעו, וזה מוביל לחשדות וסכסוכים בהליך חלוקת העיזבון. ייפוי הכוח, בשילוב שקיפות, מפחית את הפתעות אלה.

נקודת חפיפה, “הנחיות מקדימות” מול צוואה: תיקון 18 שאיפשר ייפוי כוח מתמשך יצר גם כלי בשם “הנחיות מקדימות לאפוטרופוס” (או מסמך הבעת רצון, שבו אדם יכול לציין כיצד לנהוג ברכושו אם ימנו לו אפוטרופוס בעתיד. זה דומה במהותו לצוואה, אך במהלך החיים. בפועל, אם אדם כבר עושה ייפוי כוח מתמשך, הוא לא יצטרך “הנחיות מקדימות” נוספות, הוא פשוט יכניס את ההנחיות למסמך עצמו. אולם מי שלא רוצה או לא יכול למנות מיופה כוח, לפחות יכול להשאיר הנחיות (ואז אם ימונה אפוטרופוס, יפעל לפיהן). צוואה, לעומת זאת, היא הוראות לחלוקת הרכוש אחרי מות. שני המסמכים אינם סותרים; מומלץ שההנחיות המקדימות (או הוראות ייפוי הכוח) יתכתבו עם תוכן הצוואה כדי למנוע בלבול.

דוגמה מסכמת: אב המשפחה כתב בצוואתו שכל חסכונותיו יחולקו שווה בין ילדיו. לאחר שאיבד כשרות, אחד הילדים מונה כמיופה כוח. מתוך דאגה לאב, אותו ילד משך כסף מהחסכונות כדי לממן לו מטפל פרטי יקר, דבר שהקטין את סכום הירושה העתידי. אבל כיוון שכולם הבינו שזה נעשה לטובת האב ובהתאם לרצונו (הוא הורה להעדיף איכות חיים על שמירת כסף ליורשים), לא נוצר סכסוך בירושה. הצוואה מומשה לפי מה שנותר, ללא טענות. זה התאפשר כי האב תיאם מראש בצוואה ובשיחות משפחתיות שאכן כספו נועד ראשית לטיפול בו. ייפוי הכוח איפשר להשתמש בכסף לכך באופן חלק, והצוואה חילקה את היתרה. לו לא היה ייפוי כוח, ייתכן שהיה צורך בהתרת בית משפט להוצאות גדולות, והילדים היו חושדים אחד בשני בנוגע להוצאות הללו.

בשורה התחתונה: ייפוי כוח מתמשך וצוואה הם כלים משולבים לתכנון עתיד. ייפוי הכוח דואג שרצון האדם יכובד בתקופת אי-כשירותו, באופן שמקל על הגשמת צוואתו לאחר מותו. הוא מונע שינויים לא רצויים ברכוש בתקופת הביניים ומקטין סכסוכים, וכך מאפשר להליך הירושה לעבור בצורה חלקה יותר ובהתאם לרצון המוריש. יחד, שני המסמכים מבטיחים כיסוי רציף: מהחיים ועד לאחר המוות, הרצון נשמר.

ייפוי כוח מתמשך והטבות סוציאליות
ייפוי כוח מתמשך יכול לסייע במימוש ושמירה על זכויות סוציאליות של הממנה, כגון קצבאות והטבות ממשלתיות, בתקופה שבה הממנה לא יכול לטפל בכך בעצמו. הנה כמה היבטים:

• הגשת תביעות לקצבאות: מיופה הכוח מוסמך לפנות בשם הממנה למוסדות כמו המוסד לביטוח לאומי, קופות חולים ורשויות אחרות כדי לדרוש קצבאות והטבות המגיעות לממנה. לדוגמה, אם הממנה הופך לסיעודי, מיופה הכוח יכול להגיש עבורו תביעה לקצבת סיעוד בביטוח הלאומי, או לבקש החמרת מצב לצורך הגדלת אחוזי נכו. ללא ייפוי כוח, בני המשפחה היו נדרשים לעבור תהליך מינוי אפוטרופוס כדי לייצג את הזכאי, מה שעלול לעכב את קבלת הקצבה. ייפוי הכוח מאפשר לזרז את קבלת התמיכה הכלכלית, כך שהממנה יקבל בזמן את הכספים לסיעוד, נכות, שיקום וכדומה.

• ניהול קצבאות שוטף: מיופה הכוח יכול לוודא שהקצבאות הסוציאליות (כגון זקנה, נכות, שירותים מיוחדים) ממשיכות להגיע ולהיות מנוצלות לטובת הממנה. למשל, הוא רשאי לעדכן את ביטוח לאומי שהממנה עבר למוסד סיעודי, דבר שעשוי לזכות אותו בתוספת הטבה או לפחות למנוע התנגשות עם כללים (כמו קצבת יחיד/זוג). הוא גם יכול לוודא שהכספים מופקדים בחשבון ומתועלים לטיפול ולא נעלמים בדרך עקב חוסר פיקוח.

• שמירה על רצף זכויות בריאות: זכויות סוציאליות כוללות גם הטבות בריאותיות (כמו הנחה בתרופות, זכאות למטפלים וכו’). מיופה הכוח יוכל לתקשר עם קופת החולים, להציג את ייפוי הכוח, ולקבל בשם הממנה אישורי זכאות והפניות. למשל, לבקש סל שיקום ממשרד הבריאות או סבסוד שההממנה זכאי לו, הוא כתובת מוכרת ומורשית לכך. ללא ייפוי כוח, המשפחה הייתה עשויה להיתקל בקשיים לקבל מידע ולמצות זכויות (מסיבות סודיות רפואית) עד מינוי אפוטרופוס.

• הטבות במסים ובחשבונות: אנשים עם מוגבלות זכאים לעיתים לפטורים והנחות (ארנונה, חשמל, תחבורה ציבורית). מיופה הכוח יכול להגיש בקשות להנחות אלה בשמו של הממנה ולהציג את המסמכים הדרושים. למשל, אם הממנה מוכר כאדם עם 100% נכות, מיופה הכוח יגיש בקשה להנחה בארנונה לרשות המקומית (עם תעודת הנכה והייפוי כוח), וכך יחסוך כסף עבור הממנה. דוגמה נוספת: פטור מתור במשרדים ממשלתיים, מיופה הכוח יכול לוודא שמימוש הזכות הזו מתבצע כשהוא מטפל בענייני הממנה.

• התמודדות עם בירוקרטיה מורכבת: המערכת הסוציאלית דורשת מילוי טפסים, ועדות רפואיות וכד’. אדם שאיבד כשירות לא יכול להתמודד עם זה, וללא ייפוי כוח המשפחה יכולה “לפספס” זכויות פשוט כי אין מי שיטפל. עם ייפוי כוח, יש אדם מוגדר שמוטלת עליו האחריות לרדוף אחרי הזכויות. לדוגמה, אם הממנה מאושפז ובימים אלו צריך להגיש ערעור על דרגת נכות, מיופה הכוח יעשה זאת תוך המועד החוקי, בעוד בלי מיופה כוח אולי היה מפספס את הדדליין וזכותו הייתה נפגעת.

• ניהול חשבון בנק סוציאלי: קצבאות ביטוח לאומי מופקדות לחשבון הבנק. כפי שציינו, הבנק יכול לסווג חשבון של אדם שמונה לו מיופה כוח כ”חשבון אדם עם מוגבלות” ולתת בו הטבות עמלות. מיופה הכוח יכול לדרוש מהבנק את ההטבות הללו, בהתאם למכתב בנק ישראל (2019) המחייב הקלות בעמלות לחשבונות של אנשים עם מוגבלות. כך, העמלות על ניהול חשבון הממנה יופחתו (למשל פטור מעמלת שורה וכד’), וחסכון זה נשאר לרווחת הממנה. ללא מיופה כוח מודע, ייתכן שהמשפחה כלל לא הייתה מודעת שמגיעה הטבת “חשבון מיוחד” והבנק לא היה מיישם אותה.

• תיאום עם תומך החלטות: במקרים של אנשים עם קושי קוגניטיבי קל, לפעמים ממנים “תומך בקבלת החלטות” במקום אפוטרופוס. זהו תפקיד חדש יחסית (ללא סמכות משפטית מלאה, אלא עזרה). ייפוי כוח מתמשך הוא כלי אחר, הוא נותן סמכות מלאה למיופה הכוח. כאשר יש ייפוי כוח, אין צורך בתומך החלטות רשמי, כי הממנה כבר קבע מי יעזור לו. אבל בפועל, מיופה הכוח לעיתים מתפקד גם כ”תומך”, מתייעץ עם הממנה אם אפשר, ושומר על שיתוף. התוצאה היא שהממנה נשאר מעורב בהחלטות ככל יכולתו, וזה יכול לעזור גם בשמירת זכויותיו הסוציאליות (כי מבינים ממנו מה חשוב לו).

• דוגמה: מרדכי, קשיש תשוש נפש, היה זכאי לדיור מוגן ציבורי מסובסד. בזכות ייפוי הכוח, בנו הגיש בקשה בשמו בזמן, ומרדכי נכנס לדיור המוגן. ללא ייפוי הכוח, היו נדרשים אפוטרופוס והליך איטי, אולי מרדכי היה מאבד את מקומו בתור. כך, כלי ייפוי הכוח הבטיח מימוש זכות סוציאלית חשובה (דיור) בצורה מהירה.

לסיכום, מיופה הכוח המתמשך משמש כ”ידיים והפה” של הממנה מול מנגנוני הרווחה. הוא דואג שהממנה יקבל את כל הקצבאות, ההנחות והסבסודים המגיעים לו על פי חוק, ושהן ינוצלו לטובתו. הוא גם יכול להתכתש עם הבירוקרטיה במקום הממנה, דבר שהממנה בחולשתו לא מסוגל לעשות. בכך מגן ייפוי הכוח על הממנה לא רק משפטית אלא גם מבחינה חברתית-כלכלית: הוא מבטיח שה”רשת הסוציאלית” שהמדינה פורשת, אכן מגיעה למי שזקוק לה. בלי ייפוי כוח, חלק מהזכויות הללו עלולות “ליפול בין הכיסאות” או להתעכב, מה שהיה פוגע ברווחת הממנה.

ניהול חשבונות בנק ונדל”ן בייפוי כוח מתמשך
חשבונות בנק: ייפוי כוח מתמשך מסמיך את מיופה הכוח לטפל בכל ענייני הבנק של הממנה, מהפעולות היומיומיות ועד מהלכים פיננסיים גדולי. עם כניסת ייפוי הכוח לתוקף, הבנק יקבל את מיופה הכוח כמורשה לפעול בחשבון (לאחר הצגת אישור האפוטרופוס הכללי על כניסת המסמך לתוקף).

• מיופה הכוח יכול למשוך כספים, להפקיד, להעביר בין חשבונות, לפתוח או לסגור פיקדונות וכדומה, בהתאם להרשאה שהייתה לממנה עצמו. הבנק ינפיק בדרך כלל כרטיס חיוב מיוחד למיופה הכוח, או יאפשר לו גישה לחשבון מקוונת, כדי שיוכל לבצע תשלומים שוטפים עבור הממנה (תשלום חשבונות, קניות וכד’).
• אם יש צורך, מיופה הכוח יכול גם לפתוח חשבון חדש עבור הממנה. למשל, אם קיבל אישור למכור נכס, יוכל לפתוח חשבון ייעודי ולהפקיד בו את התמורה תחת שם הממנה.
• הלוואות ואשראי: מיופה הכוח מוסמך לנהל גם את התחייבויות הממנה. הוא יכול לשאת ולתת עם הבנק על הלוואה למימון טיפול רפואי יקר, למשל, לחתום על עריכת הלוואה או משיכת יתר, זאת כמובן אם אין מניעה בהנחיות (ייתכן שבייפוי הכוח הגביל הממנה נטילת הלוואות מעל סכום מסוים).
• השקעות וניירות ערך: אם בחשבון הבנק של הממנה יש תיק ניירות ערך, מיופה הכוח יכול להמשיך לנהל את ההשקעות, למכור, לקנות, לשנות מסלול, ככל שהממנה עצמו היה רשאי. הוא חייב לפעול בזהירות ולפי הנחיות הממנה (למשל “תשמור על השקעה סולידית” או “אל תמכור מניות חברה משפחתית”). בפועל, הבנקים דורשים בדרך כלל שהייפוי כוח המתמשך יציין בפירוש אם הוא כולל סמכויות לטפל בניירות ערך, לכן כדאי לכלול זאת במסמך.
• מעקב ובקרה בבנק: הבנק עצמו, מרגע שיודע על כניסת ייפוי הכוח לתוקף, יסמן זאת בחשבון. כפי שציינו, לפי הנחיות בנק ישראל, חשבון של לקוח שהפך לבלתי כשיר זכאי להטבות עמלות, מיופה הכוח צריך לוודא שהבנק אכן מיישם אותן (למשל פטור מעמלת מינימום חודשית). בנוסף, הבנק לא יאפשר לאף אחד אחר לפעול בחשבון חוץ ממיופה הכוח. למשל, אם בן אחר יבוא לבקש משיכה, יסורב כי יש מיופה כוח מוגדר וזה תפקידו. כך החשבון מוגן מפני גישה של גורמים לא מוסמכים.
• אבטחה וסודיות: מיופה הכוח כמובן רשאי לקבל מידע על מצב החשבון, תדפיסים, היסטוריית פעולות, כדי לבצע עבודת. הבנק יסיר את חובת הסודיות מולו. זה מאפשר לו לעקוב שהכול מתנהל כשורה (למשל, אם לפני כניסת ייפוי הכוח היו משיכות חשודות, הוא יוכל לברר ולפעול).

נדל”ן (מקרקעין): ניהול נכסי נדל”ן דורש פעולות משפטיות (חתימה על חוזים, דיווח לרשויות), וייפוי הכוח המתמשך נותן למיופה הכוח סמכות לעשות זאת בשם הממנה:
• השכרה וניהול נכס: מיופה הכוח יכול להשכיר את דירת הממנה, לחתום על חוזה שכירות בשמו, לקבל את דמי השכירות ולהפקידם עבורו. הוא גם יכול לפנות שוכר בעייתי דרך עו”ד, לבצע תחזוקה בנכס, לשלם מיסי עירייה, ולטפל בכל ההיבטים כאילו בעל הנכס עצמו פועל. זה חשוב, אם הממנה עובר למוסד, השכרת הבית עשויה לממן את הטיפול. בלי מיופה כוח, הבית עלול לעמוד ריק (כי אפוטרופוס רשמי ימונה רק לאחר זמן).
• מכירה או רכישה של מקרקעין: ניתן לתת למיופה הכוח סמכות למכור נכס של הממנה או לקנות עבורו נכס, אך על כך חלות הגבלות. החוק מחייב אישור מפורש בייפוי הכוח כדי לבצע עסקת מקרקעין משמעותי. למשל: מכירת דירה, אם לא אוזכרה במפורש האפשרות הזו, מיופה הכוח לא יוכל למכור בלי לפנות לבית המשפט. לכן, אם הממנה רוצה לאפשר זאת, רצוי לכלול סעיף כמו “מיופה הכוח רשאי למכור את דירתי ברחוב X אם יהיה צורך בתשלום עבור מוסד סיעודי”.
• גם כשהוסמך, אם זו עסקה חריגה מאוד (נניח, שווי מעל 500,000 ש”ח כפי שבתקנות), יידרש אישור בית משפט למרות הכו. בפועל, בתי משפט לרוב יכבדו את רצון הממנה אם כתוב, ויבדקו שהעסקה לטובת הממנה.
• רישום הזכויות ושינויי בעלות: לאחר מכירה או קנייה, מיופה הכוח מטפל גם ברישום בלשכת רישום המקרקעין (טאבו). הוא יחתום על שטרי מכר בשם הממנה, וכן על דיווח לרשות המיסים (מס שבח/רכישה). רשויות אלה מקבלות את סמכותו של מיופה הכוח אם מוצג ייפוי הכוח המאושר, זה כמו ייפוי כוח נוטריוני עבור עסקה.
• שמירת הנכס: אם ההנחיות קובעות לא למכור אלא לשמור את הנכס במשפחה, מיופה הכוח ידאג בהתאם. אבל עליו גם לטפל בנכס:
• לשלם את הארנונה והחשבונות מהכספים,
• לדאוג לביטוח הנכס,
• ולתחזקו (למשל, להזמין תיקון אם יש נזק). הוא יכול לשכור שירותי ניהול נכס ולשלם על כך מכספי הממנה.
• הגנה מפני עסקאות זדוניות: כדי למנוע מצב שבו אדם בלתי מורשה מנסה לנצל את הממנה (למשל להחתימו על מכירת בית כשהוא כבר לא מבין), יש אפשרות, כפי שתיארנו קודם, ליזום רישום הערה בטאבו על קיום ייפוי כוח מתמשך. הערה כזו מזהירה את כולם שהזכויות בנכס כפופות לייפוי כוח מתמש. במקרה שמישהו ינסה לבצע עסקה ישירה עם הממנה המבולבל, לשכת המקרקעין תראה את ההערה ותדרוש אישור מיופה הכוח. כך, מיופה הכוח מקבל בקרה על הנכס ומנוע “עקיפה” שלו.
• בפועל, לאחר כניסת ייפוי הכוח לתוקף, מומלץ למיופה הכוח לרשום הערה בגין כך על הנכסים הרשומים של הממנ. זה פשוט: מגישים בקשה מקוונת עם העתק ייפוי הכוח ואישור האפוטרופוס הכללי. ההערה תבטיח שלא תירשם עסקה שלא באישורו.
• מקרקעין בחו”ל: אם לממנה יש נדל”ן במדינה אחרת, ייפוי הכוח הישראלי לא בהכרח יוכר ללא הליך שם (ראו סעיף על תוקף בחו”ל). ייתכן שהמיופה יצטרך לפנות לבית משפט שם לאישור, או שהממנה צריך לעשות מראש ייפוי כוח גם לפי חוקי אותה מדינה.

דוגמה מעשית: שרה מתמנה למיופת כוח של אביה. לאביה שתי דירות. אחת היא משכירה כדי לממן את שהותו בדיור מוגן, שרה חתמה על חוזה שכירות חדש כשהסתיים הקודם, והפקידה את דמי השכירות בחשבון האב. את הדירה השנייה האב ביקש בצוואתו להוריש לנכדים. בהתאם לכך, וכנדרש בייפוי הכוח, שרה לא תמכור את הדירה הזו גם אם יוצעו לה הצעות, היא תעדיף להשתמש בכספים אחרים. היא גם רשמה הערה בטאבו על הדירה, כך שאם מישהו ינסה נגיד לפתות את האב למכור (הוא עדיין גר שם עם מטפל), לא ניתן יהיה להשלים המכירה ללא ידיעתה.

לסיכום, ייפוי כוח מתמשך מעניק שליטה מלאה למיופה הכוח בנכסים הפיננסיים והמקרקעין של הממנה, באופן שמבטיח ניהול תקין והמשכי. הוא יכול להמשיך לפרוע חובות ולנהל חשבונות, ובמקביל לדאוג שנכסי נדל”ן יישארו מטופחים ומוגנים מתרמית. חשוב לנסח את ייפוי הכוח כך שיאפשר למיופה הכוח לפעול בגמישות (למשל להזכיר במפורש סמכות לעסקאות גדולות רצויות), ובה בעת לקבוע הגבלות על פעולות שהממנה אינו מעוניין בהן (כמו אי-מכירת נכס ספציפי).

ניהול בנק ונכס באמצעות ייפוי הכוח הוא אחד היתרונות המשמעותיים של הכלי: הוא מונע שיתוק פיננסי ומבטיח שההון והנכסים של הממנה ימשיכו לשרת את צרכיו ולהישמר לפי רצונו, למרות מצבו.

כיצד להסביר לבני משפחה את משמעות ייפוי הכוח
הכנת ייפוי כוח מתמשך יכולה לעורר שאלות או דאגות אצל בני המשפחה, ולכן חשוב לתקשר את הנושא ברגישות ובבהירות. הנה כמה טיפים וגישות שיסייעו להסביר לבני המשפחה את משמעות ייפוי הכוח המתמשך ואת ההחלטות הכרוכות בו:

• התחילו בהדגשת המטרה החיובית: הסבירו שהמסמך נועד להגן על טובתכם ולמנוע בירוקרטיה וסכסוכים בעתיד. למשל: “אני עושה את זה כדי ש–אם חלילה אגיע למצב שלא אוכל לקבל החלטות– אתם, המשפחה שלי, תוכלו לפעול בשבילי בקלות, בלי בתי משפט ועם פחות מתחים.” הדגישו שזה נובע מתוך רצון לדאוג להם לא פחות מלכם, שלא יצטרכו להתווכח או להתמודד עם קשיים משפטיים. זה יציב את השיחה באור חיובי ולא כ”עניין שלילי”.

• הסבירו את העיקרון בפשטות: ייפוי כוח מתמשך הוא למעשה “סוג של ביטוח או תכנית מגירה”, כמו שכולנו עושים ביטוח חיים/סיעוד, זהו ביטוח משפטי. אפשר לומר: “תחשבו על זה כ’צוואה לחיים’, מסמך שבו אני קובע מראש מה יקרה אם אני לא אוכל לטפל בענייניי, כך שכולכם תדעו מה לעשות.” שימוש במונח “צוואה בחיים” או “ביטוח החלטות” יכול להמחיש בקלות את הרעיו.

• הבהירו את ההבדל מאפוטרופסות: ייתכן שבני המשפחה שמעו על אפוטרופוס וחוששים מביורוקרטיה. הסבירו: “ייפוי כוח מתמשך מאפשר לנו להימנע מהליך אפוטרופסות. במקום שבית משפט יחליט, אני מחליט עכשיו מי יהיה אחראי עלי. זה חוסך זמן וכסף, וגורם לכך שהמשפחה, ולא גורם חיצוני, תנהל את העניינים.” אם יודעים על סיפור במשפחה אחרת, הביאו דוגמה: “תזכרו מה קרה לסבא כשהוא חלה, כמה התרוצצנו בבתי משפט. ייפוי כוח מתמשך יחסוך מכם את זה במקרה שלי.”

• הדגישו שלא מדובר בויתור או הפעלה מיידית: חשוב להסיר חששות, במיוחד של בן/בת זוג, שאולי חושבים שמשמעות המסמך שהם מאבדים שליטה עכשיו. הדגישו: “הייפוי כוח יפעל רק אם וכאשר לא אוכל לקבל החלטות בעצמי. כל עוד אני בסדר, שום דבר לא משתנה ואני ממשיך לנהל את חיי כרגיל.” כך, הם יבינו שזה לא מפחית מכוחכם היום, אלא רק נכנס לפועל בתרחיש מסוים (שאיננו בהכרח סביר או קרוב, זה ‘ליתר ביטחון’.

• שתפו את תהליך הבחירה במיופה הכוח: אם החלטתם למנות בן משפחה מסוים, חשוב להסביר לכולם את ההיגיון בבחירה כדי למנוע רגשות פגיעה. למשל: “בחרתי בך, בני, למיופה כוח כי אתה גר קרוב אלי ומכיר הכי טוב את הנושאים הכספיים שלי. לא כי אני סומך עלייך יותר מאשר על אחיך, אלא כי זה הגיוני לפי חלוקת התפקידים במשפחה.” במקביל, פנו לאחרים: “ולכם, אח ואחות יקרים, אתן תישארו מעודכנים בכל דבר. פשוט היה צריך למנות מישהו אחד, אז בחרתי את X כי זה הכי נוח.” שקיפות זו תמנע מחשבות שווא (“אבא אוהב אותו יותר”), ותבהיר שזה עניין פרקטי. אפשר גם להדגיש: “זה לא סותר את העובדה שכולכם תוכלו לעזור, פשוט החוק דורש מינוי רשמי.”

• הסבירו על מנגנוני האיזונים: ספרו להם שהחוק עצמו הטמיע איזונים: “ראיתי שאוכל לקבוע שאתם, האחים, תהיו ‘מיודעים’ ותקבלו עדכונים על כל פעולה. כך שהכול יהיה גלוי.” או: “יש לי אפשרות למנות גם מיופה כוח חליפי, ואם X לא יכול, Y יכנס בנעליו.” הידיעה שיש פיקוח ושקיפות מרגיעה בני משפחה שחוששים מריכוז סמכות בידי אחד. ציינו גם שהאפוטרופוס הכללי שולח תזכורות ושומר עותק, ככה שזה רציני ומבוק.

• הדגישו את האחריות ולא הפריבילגיה: יש נטייה טבעית של מי שלא נבחר להיעלב. הסבירו: “תפקיד מיופה הכוח הוא עול של אחריות, לא ‘זכייה בפיס’ או משיכת כוח. זו עבודה שצריך לבצע לטובתי. בחרתי במי שנראה לי מתאים לעבודה הזאת. זה לא אומר שאני אוהב אותו יותר.” אפשר אפילו לבקש את תמיכתם: “אני צריך שכל המשפחה תשתף פעולה ותעזור למיופה הכוח כשיזדקק. זה יהיה מאמץ משפחתי.” אם מרגישים שמישהו נעלב, אפשר לשקול מתן תפקיד, כגון למנותו כ’מיודע’ שמקבל דיווחים, כדי שירגיש מעורב.

• הזמינו שאלות והקשבה: תנו לבני המשפחה להגיב. אולי בן זוגך יאמר “זה מפחיד אותי לחשוב על זה”, הכירו ברגש: “גם לי לא קל לחשוב, אבל עדיף שנתכנן כדי שבעת צרה יהיה לנו קל יותר.” אם ילד אומר “למה לא אני?”, הסבירו כפי שצוין את השיקולים. היו סבלניים וגלויים. ככל שהם מבינים יותר, הם יתמכו בהחלטה.

• הסבירו שמשרד המשפטים מעודד זאת ושזה מקובל: אפשר לספר שבשנים האחרונות אלפי משפחות עושות ייפוי כוח מתמשך. זה לא דבר חריג. “כבר מעל 160 אלף איש במדינה עשו את זה, כך שזה נורמלי ומהלך נכון. בני משפחה מבוגרים יותר עשויים לחשוב שזה רעיון מוזר, ציון העובדה שזה חלק ממדיניות ממשלתית לשיפור זכויות (תיקון החוק ב-2017) עשוי לתת תוקף והרגשה שזה “הדבר הנכון” ולא גחמה פרטית.

• הדגישו את החיסכון הכלכלי והנפשי: “אני עושה זאת כי זה יחסוך לכולנו כסף של עורכי דין והתרוצצויות מיותרות. כשתצטרכו לטפל בי (בתקווה שלא, אבל אם כן), תוכלו להתמקד בטיפול ולא בניירת.” בני משפחה יבינו שזה לטובתם, פחות בירוקרטיה, פחות דיונים משפטיים, ופחות אגרות. גם הזכירו: “כך תימנעו מריבים מיותרים. הכול יהיה מוגדר.”

• פרטו איך זה יעבוד בפועל: תנו תרחיש: “נניח שאהיה מחוסר הכרה. עם ייפוי הכוח, מיד יקבלו החלטות רפואיות עבורי לפי מה שביקשתי. למשל, כתבתי שאני רוצה את הטיפול הכי מתקדם. מיופה הכוח כבר יודע את זה. ואם צריך לשלם עבור מטפל צמוד, הוא יכול מהכספים שלי בלי לבקש רשות מבית משפט. אתם תמשיכו בחייכם ותדעו שאני מטופל היטב.” תמונה מוחשית כזו עוזרת לבני המשפחה להבין את הערך.

• התייחסו לחששות ספציפיים: אם בן משפחה חושש “מה אם מיופה הכוח ינצל את זה לרעה?”, אמרו: “קודם כל, בחרתי אדם שאני סומך עליו לחלוטין. חוץ מזה, החוק מחייב אותו לפעול רק לטובתי, ואפשר לפקח עליו. בכל מקרה, אם חלילה יקרה משהו מוזר, תוכלו לפנות לבית משפט. אבל אני באמת מאמין שלא יהיה בכך צורך.” הראו שהערכתם את הסיכון והוא תחת שליטה.

לסיכום, שיחה פתוחה, כנה ומכילה היא המפתח. בני משפחה לרוב מגיבים בחיוב כשהם מבינים ש:
1) זה לטובת כולם,
2) זה לא מידי אלא תרחיש לעתיד לא ודאי,
3) יש שקיפות והוגנות בתהליך.

לאחר ההסברים, טוב להשאיר את הדלת פתוחה להמשך: “אם אחרי שתחשבו על זה יהיו לכם עוד שאלות או חששות, דברו איתי. אפשר גם יחד ללכת לעורך הדין שיסביר.” לפעמים נוכחות איש מקצוע בשיחה משפחתית מסייעת להרגיע (העו”ד יכול לענות ולהדגיש את יתרונות החוק מניסיונו).

דוגמה: משפחת כהן ישבה יחד כשאביהם בן ה-75 הודיע שימנה את האחות הצעירה למיופת כוח. בתחילה האח המבוגר התרעם. האב הסביר: “אתה גר בחו”ל, והיא קרובה ויכולה לעזור לי ביום-יום. זה לא בגלל שאני לא סומך עליך. שניכם תדווחו זה לזה.” האח נרגע כשהבין את ההיגיון ושאביו עדיין נותן בו אמון, ואף מינה אותו בחליפי אם אחותו לא תוכל. הפגישה הסתיימה בהבנה ותמיכה של כולם בתוכנית.

בגישה כזו, הסברת ההיגיון, הדגשת האמון בכולם ומתן מקום לרגשות, תוכלו לרתום את המשפחה לתמוך בייפוי הכוח המתמשך ולהפוך אותם לשותפים במהלך, במקום שיראו בו משהו מאיים או מפלג.

חשיבות תיעוד החלטות במסגרת ייפוי כוח
תיעוד החלטות ופעולות שמבצע מיופה הכוח במסגרת ייפוי הכוח המתמשך הוא חיוני ממספר סיבות: הוא מבטיח שקיפות, מקל על מתן דין וחשבון בעת הצורך, ומגן על מיופה הכוח מפני טענות בעתיד. הנה למה וכיצד חשוב לתעד:

• בקרה ושקיפות לבני המשפחה: רישום ותיעוד מסודר של כל החלטה משמעותית ופעולה שביצע מיופה הכוח (למשל מכירת נכס, שינוי השקעה, הוצאת סכום גדול למימון טיפול) מאפשר לשאר בני המשפחה ולעדים מיודעים לראות מה נעשה. תיעוד כזה מפחית חשדנות ומונע אי-הבנות. בני משפחה מודעים יכולים לעקוב ולהיות רגועים שכספי הממנה מנוהלים כשורה, או לעלות שאלות אם משהו נראה חרי. למשל, אם מתועד שמיופה הכוח משך 50,000 ש”ח בחודש מסוים, והוא יכול להציג ששולם עבור שיפוץ חדר רחצה להתאמתו לצרכי נכות, המשפחה תבין ולא תחשוד שנעלם כסף.

• דין וחשבון (Accountability): אמנם החוק לא מחייב הגשת דוחות תקופתיים לאפוטרופוס הכללי כמו אצל אפוטרופוסים, אך הוא כן מצפה שמיופה הכוח יוכל לתת דין וחשבון סביר על פעולותי. במקרה של בירור משפטי או תלונה, יומן החלטות, קבלות ודו”חות יהווה הוכחה שמיופה הכוח פעל נאמנה ולפי הסמכות. זהו הביטוח שלו, תיעוד טוב יראה שבכל צומת, נשקל טובת הממנה.

• הגנה על מיופה הכוח מפני טענות עתידיות: ללא תיעוד, אחרי שנים, עלול מיופה הכוח להיתקל בטענות “למה בזבזת סכום כזה” או “איפה נעלם הסכום ההוא”. אם הוא יכול לשלוף רישומים: “בתאריך X הוצא Y ש”ח על מטפלת 24/7 לשלושה חודשי; בתאריך Z נמכר תיק המניות כי לפי הנחיות הרופא נדרש מימון ניתוח”, וכד’, הוא יוכל להצדיק כל פעולה. התיעוד הוא גם זיכרון, בני אדם שוכחים, וקל לשכוח פעולות שנעשו לפני שנים. רשימות מפורטות (אפילו בצורה של יומן, או גיליון אלקטרוני) יסייעו לו להשיב לכל שאלה בזמן אמת ובעתיד.

• שמירת רצף מידע בהחלפת תפקידים: אם ממונה מיופה כוח חליפי או אם בסוף מתמנה אפוטרופוס, התיעוד שיצר המיופה הכוח המקורי מאפשר חפיפה טובה. למשל, אם הבן שהיה מיופה כוח נפטר, והבת נכנסת כחליפית, בזכות רישומים שהיא מוצאת, תוכל להמשיך את ניהול העניינים ללא קושי: תדע אילו חשבונות כבר שולמו החודש, מה מצב החסכונות, מהן ההתחייבויות התלויות. כך, התיעוד מבטיח המשכיות חלקה בניהול (שזה חשוב במיוחד אם יש שינוי אדם באמצע).

• חיזוק אמון הרשויות: אם יידרש אישור בית משפט לפעולה חריגה (למשל אם מיופה הכוח מבקש רשות לבצע פעולה מעבר לסמכותו המפורשת), הצגת תיעוד מקצועי של כלכלת הממנה תיצור רושם טוב בבית המשפט. השופט יראה שמיופה הכוח מתייחס לתפקידו בכובד ראש ומנהל ספרים, מה שיגדיל הסיכוי לאישור בקשותיו, וגם יקטין סיכוי שבית המשפט ימצא לנכון למנות אפוטרופוס במקומו.

• היקף התיעוד: מה יש לתעד?
• החלטות רפואיות חשובות: למשל, “ב-10/11/2024 הוחלט בשיחה עם ד”ר לוי על התחלת טיפול מסוים; הודעתי לאחי שהוא ‘אדם מיודע’ כעבור שעתיים”. רישום כזה מראה שיתוף ופעולה לפי הנחיות.
• פעולות כספיות: סכומים שהוצאו ומדוע, מכירת נכס (עם פרטי העסקה), נטילת הלוואה (תנאי ההלוואה).
• פניות למוסדות: תאריך ועיקר מכתב למוסד (כגון “פנינו לביטוח לאומי להעלאת רמת סיעוד; המתנו לאישור”).
• תקשורת עם המשפחה: למשל, “12/2025, עדכון קבוצתי במשפחה על מצב חשבון ויתרות”.
• וכמובן שמירת כל קבלה, חוזה וחשבון: תיק מסמכים מסודר או סריקות דיגיטליות (ניתן לפתוח תיקייה במחשב/ענן).

• פרקטיקה: מומלץ שמיופה הכוח ינהל יומן או טבלה של פעולות. אפשר בפשטות לרשום מדי חודש את ההכנסות וההוצאות העיקריות, ומה יתרת החשבון. לדוגמה: “ינואר 2025, הכנסות: 5,000 ₪ (פנסיה+זקנה); הוצאות: 4,500 ₪ (שכר מטפלת, תרופות, מזון); יתרה: ___.” ולציין אם היו אירועים מיוחדים (כמו “קניית כיסא גלגלים 8,000 ₪ מתוך החסכון, אושר בידי האחים במייל”). כאשר יש הנחיה בייפוי הכוח ליידע אנשים מסוימים, אפשר למלא זאת ולשמור הוכחה (עותק המייל שנשלח).

• שמירת מסמכים מקוריים: כל מסמך, מהסכם העסקת מטפל ועד פרוטוקול רפואי, יש לשמור בקלסר או באופן דיגיטלי. חלק מהמסמכים יצורפו אולי בעתיד לדוח אם בית משפט יבקש. בנוסף, המסמכים עוזרים למיופה הכוח עצמו לוודא שזכר לטפל בכל עניין (למשל, תיעוד מועד סיום חוזה שכירות כדי להתכונן לחידוש).

• שיתוף התיעוד עם בני המשפחה: בהתאם למידת האמון והיחסים, לפעמים נכון לחלוק את התיעוד או תקציר שלו עם מיודעים/יורשים מראש (כלומר, עוד בזמן שהממנה חי). זה חלק מהשקיפות: אפשר למשל כל רבעון לשלוח לאחים “דו”ח מצב” קצר, “הכנסות/הוצאות, פעולות שבוצעו, יתרות”. זה לא חובה חוקית, אבל הוא מוכיח שנעשה כל שנדרש ומונע שאלות. זה, כמובן, אם המשפחה מעוניינת ועניינית. (אם אחד האחים נוטה לביקורת לא עניינית, אולי עדיף לתת מידע בסיסי אך לא לפתוח דיון על כל שקל, זה תלוי דינמיקה).

בקצרה, התיעוד הוא עמוד השדרה של הניהול התקין במסגרת ייפוי הכוח. הוא מממש את העיקרון של אמון אך אימות, הממנה נתן אמון במיופה הכוח, אך מיופה הכוח מוכיח עצמו ראוי לאמון על-ידי שמירת רישום של מעשיו. הדבר מגן על זכויות הממנה, על זכויות היורשים, וגם על מיופה הכוח.

יש לזכור שאולי אחרי שנים, כשהממנה ילך לעולמו, יצטרך מיופה הכוח לדווח ליורשים מה נעשה עם רכוש אביהם. קל הרבה יותר לעשות זאת עם פנקס רשימות מפורט מאשר מן הזיכרון. בני המשפחה יעריכו זאת, וזה יקל מאוד על סגירת העיזבון.

דימוי: תחשבו על מיופה הכוח כמנהל כספים של חברה, מנהל טוב שומר תיעוד לכל הוצאה והחלטה, כך שבעלי המניות (בני המשפחה) ו”הרגולטור” (בית המשפט, אם ידרש) יראו שהכול נעשה כשורה.

לכן, כבר בתחילת כניסתו לתפקיד, על מיופה הכוח לאמץ הרגלי תיעוד. כפי שאומרים: “מה שלא מתועד, כאילו לא נעשה”. הקפדה על כך תבטיח שכל תהליך ייפוי הכוח יעבור באופן חלק ושקוף, ויממש את ייעודו באופן מיטבי.

ייפוי כוח מתמשך בבני זוג, יתרונות ואתגרים
רבים מייפים את כוח בן או בת זוגם במסגרת ייפוי כוח מתמשך, וזה מהלך טבעי: לבני זוג יש לרוב אמון עמוק, היכרות קרובה ורצון לדאוג זה לזה. ואכן, למינוי בן זוג כמיופה כוח יש יתרונות רבים, אך כדאי לשקול גם את האתגרים המיוחדים הכרוכים בכך:

יתרונות:
• אמון וקירבה: בן/בת זוג הוא לעיתים האדם שסומכים עליו ביותר. סביר שהוא/היא יבין הכי טוב את רצונותיו וצרכיו של הממנה, כי חיו יחד שנים רבות. יש ביניהם שפה משותפת והיכרות אינטימית של ההעדפות, מה שמקל על קבלת החלטות מדויקות. למשל, בן זוג יודע איזה טיפולים בת הזוג הייתה מוכנה לעבור ואיזה לא, או איך היא אוהבת את סדר יומה, מידע שאולי ילדיהם פחות יודעים.
• זכויות חוקיות קיימות: לבני זוג כבר יש באופן טבעי זכויות מסוימות (למשל, גישה לחשבון בנק משותף, או סמכות לקבל מידע רפואי מסוים). ייפוי כוח מתמשך מרחיב ומבסס זאת. ניהול משק הבית נמשך ללא הפרעה: בן הזוג המיופה כוח יכול להמשיך לשלם חשבונות, להשתמש בחשבון המשותף, לטפל בדירה, כפי שכבר עשה, רק עכשיו באופן רשמי בשם בן זוגו. כך המערך המוכר של המשפחה ממשיך לפעול.
• מניעת התערבות חיצונית: מינוי בן זוג מייתר כמעט תמיד צורך במינוי אפוטרופוס חיצוני, מה שהיה עלול לקרות למשל אם אין ילדים או שהילדים רחוקים. כלומר, ייפוי כוח מתמשך מאפשר להשאיר את הטיפול “במשפחה הגרעינית”.
• מוטיבציה ודאגה טבעית: בן זוג אוהב הוא מטפל מסור. כבעל עניין אישי (רגשי), יש לו רצון עז לפעול לטובת הממנה. כך הממנה זוכה למיופה כוח שמסור לו לא מתוך חובה חוקית קרה אלא מאהבה, זה לרוב מתכון לקבלת ההחלטות המיטבית עבור רווחתו.
• תקשורת עם המשפחה המורחבת: פעמים רבות בן הזוג המיופה כוח ישתף את הילדים/נכדים בהחלטות (כי גם להם אכפת). יש כאן מרכז איחוד משפחתי, לא גורם זר שעלול ליצור חיכוך.
• דוגמה מעשית: סבא מינה את סבתא. כשסבא הדרדר בריאותית, סבתא יכלה באופן טבעי להמשיך לדאוג לו בבית, לשכור מטפלת עם כספם, לאשר טיפולים רפואיים, והנכדים ראו זאת כהמשך טבעי של תפקידה כרעייה. לאף אחד לא הייתה הסתייגות כי “מי תדאג יותר טוב מסבתא?” זה חיזק את תחושת הביטחון של כולם.

אתגרים:
• גיל ובריאות המיופה כוח: פעמים רבות בני זוג הם בני אותו דור. כלומר, בן הזוג המיופה כוח עצמו עלול להיות מבוגר ובעל בעיות בריאות. יש סיכון שזמן מה אחרי שאחד איבד כשירות, השני גם יתקשה. למשל, בעל מטפל באשתו הדמנטית, אבל הוא עצמו מתחיל להפגין ירידה קוגניטיבית או תשישות, ואז מי יטפל בשניהם? פתרון: תמיד למנות גם מיופה כוח חליפי צעיר יותר (לרוב אחד הילדים, למקרה שבן הזוג לא יוכל להמשיך.
• עומס פיזי ונפשי: הטיפול בבן זוג חולה הוא מתיש. בן זוג שהוא מיופה כוח עשוי לחוש חובה “לעשות הכל בעצמי”, עד כדי הזנחת צרכיו. למשל, אישה קשישה מטפלת בבעלה הסיעודי כממנה, זה יכול לפגוע בבריאותה. פתרון: בני הזוג כמיופי כוח צריכים ללמוד לבקש עזרה מהילדים ומגורמי סיוע (מטפלים, עובדים סוציאליים) ולא לשאת הכל לבד. המשפחה צריכה לתמוך גם במיופה הכוח (לדאוג לימי הפוגה, סיוע פיזי).
• קושי בקבלת החלטות רפואיות קשות: בן זוג עשוי להתקשות נפשית להחליט החלטות גורליות (כמו לנתק ממכשירים במצב סופני) בגלל המעורבות הרגשית העמוקה. אף שיש לו הזכות החוקית, רגשית זהו אתגר. פתרון:
• שוחחו מראש על רצונות סוף-חיים. הבהירו לבן/בת הזוג מה רצונכם כדי להקל מעליו/ה את נטל ההחלטה (“אני לא רוצה להישאר מחובר למכונות ללא תקווה” וכו’).
• ניתן גם לקבוע שמיופה הכוח (בן הזוג) יתייעץ במקרה כזה עם הילדים והרופא, כדי שלא יחוש שהוא לבד בהחלטה כה כבד.
• העדר מיופה כוח עתידי לאחר מות בן הזוג: אם בן הזוג הוא גם בערך בן גיל הממנה, ייתכן מצב בו לאחר פטירת הממנה (שהיה חסר כשירות), בן הזוג, שביצע תפקידו נאמנה, נפטר זמן קצר אחר כך או מאבד כשירות בעצמו. כלומר, בני הדור הצעיר לא היו מעורבים לאורך הדרך, ופתאום צריכים להתערב ללא ניסיון מוקדם. פתרון: לשתף את הילדים בנעשה כבר בזמן אמת (הבן זוג מיופה הכוח צריך לעדכן אותם כ”מיודעים”. כך אם יצטרכו לתפוס פיקוד בהמשך, הם יודעים את הרקע.
• מצבי קונפליקט בין בני זוג: במקרים נדירים, ייתכן שהיחסים בין בני זוג לא אידיאליים (למשל נישואים שניים עם מתחים ביניהם או בין בן הזוג לילדים מהנישואים הקודמים). אם מיניתם בן זוג שאינו מסתדר עם ילדיכם, זה עלול לגרום סכסוכים משפחתיים כשהמיופה ייכנס לתפקיד. הילדים אולי יחשדו בבן הזוג שמניעיו לא כשרים (“אשתו השנייה של אבא ‘שולטת’ לו בכסף”). פתרון:
• לדון בכך מראש במשפחה. אם היחסים באמת רעועים, שקלו למנות יחד את בן הזוג ואת אחד הילדים במשותף, או את בן הזוג כראשי ואת הילד כמיודע או חליפי, כדי ליצור איזון ובקרה.
• להדגיש בשיחה משותפת את מחויבות כולם לכבוד רצון הממנה.
• תרחיש תאונה משותפת: פעמים קורים אסונות ששני בני הזוג נפגעים בבת אחת (למשל תאונת דרכים). אם כל אחד מיפה כוח את השני, ואף אחד מהם לא כשיר, עלול להיווצר וואקום. פתרון: חשוב במיוחד במקרה כזה למנות מיופה כוח חליפי (כגון ילד) שיהיה מוסמך כששני בני הזוג לא יכולים לטפל זה בז.
• בן זוג מבוגר פחות טכני: עניינים פיננסיים מודרניים (בנקאות אונליין, התמודדות עם מסמכים), לפעמים בטיפול הכספי במשפחה אחד מבני הזוג עושה זאת באופן מסורתי. אם הממנה הוא זה שתמיד טיפל בכספים, ופתאום בת זוגו צריכה לטפל, ייתכן לה עקומת למידה. פתרון: לוודא שתהליך העברת הידע מתרחש עוד לפני (שני בני הזוג הולכים יחד לבנק, מכירים סיסמאות, רושמים איפה הניירת החשובה). אולי לצרף ילד שיוכל לסייע טכנית לאמו (למשל להתחבר לחשבון מקוון), רצוי כמובן במסגרת החוק, כלומר דרך מיופה כוח חליפי או כ”מיודע” שיודע סיסמאות באישור.

למרות האתגרים, זוגות רבים אכן ממנים זה את זו, ובפועל זה עובד טוב כשהם נעזרים בילדים לתמיכה. בני זוג מכירים את הקצב והרגלי חייהם של האחר, זה הופך אותם למנהלי ענייניו הטבעיים.

דוגמה: דוד ורות, זוג בשנות ה-80, עשו ייפוי כוח מתמשך הדדי: שניהם מיופי כוח זה של זו. בשלב ראשון רות החלה לאבד זיכרון, ודוד (בן 82), למרות גילו, הצליח לטפל בכל: הוא שילם עבור מטפלת, דאג לתרופותיה ופיקח על הטיפולים כי הכיר את היסטוריית הבריאות שלה. ילדיהם תמכו בו, בנו הצעיר נכנס מיופה כוח חליפי וסייע בעיקר בניירת הבנקאית. כמה שנים אחר כך, רות נפטרה. זמן קצר אחר כך מצבו של דוד הדרדר והוא הפך לחולה סיעודי; כעת הבן החליפי נכנס במקומו של רות המנוחה לטפל בדוד. המעבר היה חלק כי הבן היה מעורב ומעודכן כל השנים בתור חליפי/מיודע.

מסקנה: ייפוי כוח מתמשך בין בני זוג הוא טבעי ומועיל. כדי למצות את היתרונות ולהתגבר על האתגרים:
• למנות חליפי צעיר,
• לשמור על שקיפות עם הילדים,
• ולדאוג שגם מיופה הכוח (בן הזוג) נעזר ולא קורס לבדו.

בכך, בני זוג יכולים לבטא את נאמנותם ודאגתם זה לזה גם ברמה המשפטית, ולהבטיח את רווחתם ההדדית לעתיד בצורה המכבדת ביותר.

איך להתמודד עם סכסוך בין מיופי כוח
כאשר אדם ממנה יותר ממיופה כוח אחד במקביל (למשל שני ילדים), עלול להתעורר מצב של חילוקי דעות או סכסוך ביניהם. כדי למנוע ולפתור מחלוקות בין מיופי כוח, יש לנקוט כמה צעדים מראש ובזמן אמת:

• הגדרת מנגנון החלטה במסמך: כבר בשלב עריכת ייפוי הכוח, חשוב שהממנה יגדיר כיצד יתקבלו החלטות במקרה של ריבוי מיופי כוח. ניתן לקבוע האם הם חייבים לפעול בהסכמה פה אחד או שאפשר גם ברוב דעות. אפשר אף למנות גורם “מכריע”, למשל, אם מונו שלושה אחים, לקבוע שברוב קולות תתקבל החלטה, או שאם שניים חלוקים, השלישי יכריע. הגדרה כזו תמנע קיפאון: אם אחד מתנגד ללא סיבה סבירה, דעת הרוב תוכל להמשיך את הטיפול בלי לפנות מיד לבית משפט. אם הממנה לא קבע כלום, החוק מניח שכולם צריכים להסכים, מצב שעלול להיות בעייתי. לכן, טוב לפרט כיצד לנהוג במחלוקת.

• חלוקת תחומי סמכות: אסטרטגיה נוספת למניעת חיכוך היא לחלק מראש את האחריות. למשל, לקבוע שמיופה כוח א’ יטפל בענייני הבריאות והאישיים, ומיופה כוח ב’, בענייני הכספי. אז כל אחד “בעל בית” בתחום שלו ואין להם סיבה לריב על אותו נושא. אם יש צורך בהחלטה שמשלבת תחומים (למשל: לשלם על טיפול רפואי יקר, משלב בריאות וכסף), ניתן לקבוע שעל שניהם להסכים לכך. כך הם יודעים מראש גבולות גזרתם.

• תקשורת ברורה ותיאום ציפיות: חשוב שמיופי הכוח עצמם, בעת כניסתם לתפקיד, ישבו יחד (רצוי גם עם בני משפחה נוספים) ויסכמו על כללי עבודה. למשל: “נחליט יחד בהחלטות גדולות, ונתחלק במשימות השוטפות לפי נוחות”. ניתן להחליט שמקיימים שיחת תיאום שבועית/חודשית, שכל אחד יעדכן את השני. במיוחד אם החוק דורש לפעול יחד, עליהם להבין שהם צוות למען ההורה.

• תיעוד הסכמות ואי-הסכמות: במקרה שמתגלע ויכוח, כדאי לתעד אותו, גם כדי להראות ששני הצדדים שקלו. למשל: “אחי ואני לא הסכמנו לגבי מקום השיקום של אמא; רשמנו את טענות כל אחד והבאנו חוות דעת רפואית להכריע.” תיעוד כזה (אפילו במייל) גם יוכל לשמש בבית משפט אם יגיעו לכך, להראות שכל אחד פעל בתום לב.

• גישור פנימי או חיצוני: אם הסכסוך נעשה חריף, מומלץ להיעזר בצד שלישי מגשר. זה יכול להיות קרוב משפחה ניטרלי (דוד אהוב, למשל), או לגשת בפועל לגישור מקצועי. פעמים רבות סכסוך בין מיופי כוח נובע מאגו או תקשורת לקויה, מגשר יכול לעזור להם להת聚 שוב סביב טובת הממנה. חשוב לזכור ולהזכיר לשני הצדדים: “המטרה היא טובת אבא/אמא, לא לנצח בוויכוח”. לפעמים עצם קיום המסמך (ייפוי הכוח) מבהיר להם שחובתם לפעול בהגינות לפי רצון ההורה, וכך מתמתנים.

• חלוקת אחריות מעשית: גם ללא חלוקה רשמית, יכולים שני מיופי כוח להסכים ביניהם בפועל: “אתה מטפל בענייני בית האבות ואני בכספים, ונעדכן זה את זה.” כל אחד מכבד את תרומת השני בתחום שהתחייב. כך ממזערים נקודות חיכוך.

• פנייה לבית משפט כמוצא אחרון: אם מתגלע סכסוך עמוק שאינו ניתן לגישור וממש פוגע בטיפול בממנה, ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט מוסמך במקרה כזה להכריע. הוא יכול לתת הוראות למיופי הכוח (למשל לקבוע מה הפתרון בסוגיה שבמחלוקת) או אם המצב גרוע, אף להחליט על ביטול ייפוי הכוח ומינוי אפוטרופוס חיצונ. זה צעד קיצוני שבית המשפט נוקט רק אם רואה שהסכסוך מסכן את טובת הממנה.
• לדוגמה: שני אחים מיופי כוח התחילו להתדיין בבית משפט על כל פעולה. השופט התריע שאם לא יסתדרו, ימונה גורם ניטרלי תחתם. הידיעה הזו לרוב מדרבנת אותם להתפשר, כי אף אחד מהם לא רוצה לאבד את הסמכות לגמרי.

• קבלת חוות דעת מקצועית בסוגיות מחלוקתיות: לעיתים המחלוקת נובעת מחוסר ודאות מה נכון. למשל, אח אחד רוצה אשפוז במוסד, שני רוצה טיפול בבית. במקרה כזה, אפשר להסכים לקבל הכרעת מומחה (רופא גריאטרי/עו”ס) לגבי מה עדיף לממנה, ואז שניהם יקבלו את דעת המומחה. זה מוציא את העוקץ האישי, “אנחנו לא רבים, אלא שומעים להמלצת איש מקצוע”.

• הוראת הכרעה בצוואה/מסמך נפרד של הממנה: אף שזה לא חלק מייפוי הכוח הפורמלי, לעיתים הממנה צופה אפשרות סכסוך בין ילדיו, והוא יכול מראש לומר להם (בכתב או בווידאו): “במקרה שתהיו חלוקים, אני סומך שפלוני יקבל את ההחלטה הסופית”. אם המסר הזה ברור, סביר שהאחרים יכבדו (גם בית משפט, אם יראה סרטון כזה, ייטה לצד שהמוריש רצה שיכריע).

דוגמה מתאימה: אימא מינתה את שני בניה למיופי כוח יחד. אחד רצה לשכור מטפל פרטי בבית, והשני לחץ על מעבר לדיור מוגן. הם התווכחו בלהט. כדי ליישב, הם הביאו עובד סוציאלי להערכה: הוא בחן את מצב האם ואת תנאי הבית וקבע שמטפל בבית מספיק כרגע. הבן שרצה דיור מוגן קיבל את דעת המומחה, הסכסוך נפתר. הם רשמו זיכרון דברים: “נבחן שוב בעוד 6 חודשים לפי מצבה”. כך, בהסכמה על מנגנון, נמנעו מהליך משפטי. שניהם המשיכו לעבוד בשיתוף.

שורה תחתונה: מניעה היא הטיפול הטוב ביותר. אם קובעים מראש כללים ופונים לגישה שיתופית, סכסוכים בין מיופי כוח נדירים. אבל אם זה קורה, חשוב לזכור שהחוק עומד לצדו של הממנה: הוא דורש שיתוף פעולה, ואם אין, ישלול מהמסוכסכים את הסמכות לטובת מישהו אחר. הבנה זו אמורה לתמרץ את מיופי הכוח ליישב המחלוקות ביניהם מהר.

המשפחה כולה יכולה לסייע: בני משפחה אחרים יכולים לשמש מגשרים, להזכיר לאחים את אחריותם להורה ולא לריב. בסופו של דבר, כולם רוצים בטובת הממנה, ומיקוד באמת זו מסייע לפתור רוב חילוקי הדעות.

רישום הערות ייפוי כוח בלשכת רישום מקרקעין
לא רבים מודעים לכך, אך לאחר שייפוי כוח מתמשך נכנס לתוקף, ניתן, ומומלץ, לבצע רישום הערה בטאבו (לשכת רישום המקרקעין) על נכסי מקרקעין של הממנה, המצהירה על קיומו של ייפוי הכוח. צעד זה נועד להגן על הנכסים ולמנוע עסקאות בלתי מורשות:

• מהי ההערה? זוהי הערה פורמלית הנרשמת בגיליון הזכויות של הנכס, המציינת כי לגבי בעל הזכות (הממנה) הופקד ייפוי כוח מתמשך. ההערה לא מונעת עסקאות בנכס, אך קובעת שכל עסקה מחייבת התייחסות למצב הזה. בפועל, לשכת המקרקעין תדרוש שבכל בקשה לרישום עסקה יצוין כיצד היא מתיישבת עם ייפוי הכוח הפעיל.

• הגנה מפני ניצול: מטרת ההערה היא לסכל ניסיונות של גורמים לנצל את הממנה. למשל, נניח שהממנה (בעל הדירה) כבר לא מבין ענייניו, ומיופה הכוח מנהל אותם. אדם בלתי ישר (שכן, מכר רחוק) עלול לנסות להחתים את הממנה המבולבל על חוזה מכירת הדירה. אם לא הייתה הערה, אותו נוכל היה מנסה לרשום את העסקה בטאבו, וייתכן שהפקיד לא היה מודע למצבו של הממנה. עם הערה רשומה, הפקיד יראה מיד שיש ייפוי כוח מתמשך. הוא ידרוש שחתימות הממנה יאומתו גם בידי מיופה הכוח או באישור מתאים. כשהנוכל לא יוכל לספק זאת, העסקה תיבלם. כך, ההערה היא דגל אדום שמעורר בדיקה ומונע רמייה.

• מניעת עסקאות סותרות רצון הממנה: ייתכן שהממנה עצמו, עקב בלבול, ינסה לבצע פעולה שנוגדת את הנחיותיו הקודמות. למשל, בצוואתו וייפוי כוחו ביקש לא למכור בית מסוים, אבל בהיותו מבולבל מופעל עליו לחץ והוא “מסכים” למכור. ההערה תאפשר לטעון בפני הרשויות: “יש כאן ייפוי כוח; העסקה אינה בהתאם להנחיות”. הלשכה לא תרשום אוטומטית, אלא תיידע את האפוטרופוס הכללי/מיופה הכוח על ניסיון העסקה, מה שנותן הזדמנות לעצור.

• תהליך הרישום: לאחר כניסת ייפוי הכוח לתוקף, מיופה הכוח (או עורך דינו מטעמו) מגיש בקשה באופן מקוון לרישום הערה לפי תקנה מתאימה. יש לצרף:
• העתק מאושר של אישור ההפקדה של ייפוי הכוח והאישור על כניסתו לתוקף (כפי שהתקבל מהאפוטרופוס הכללי).
• טופס בקשה קצר ובו פרטי הממנה, הנכס ופרטי מיופה הכוח.
• הבקשה נבחנת, ובדרך כלל תוך זמן קצר נרשמת הערה בנוסח דומה: “נרשם ייפוי כוח מתמשך לטובת X לגבי זכויותיו של פלוני (הממנה), תאריך, מספר אסמכתא.

• המשמעות המעשית: מרגע שהערה רשומה, כל רישום עתידי, מכר, שעבוד, משכון וכדומה, הדורש את חתימת הממנה ייבלם אם לא צורף גם מיופה הכוח. לשכת המקרקעין לא תרשום עסקה הסותרת את ההערה ללא בירור. הדבר נכון גם לגבי הערות אזהרה, לא ירשמו הערת אזהרה על מכר דירתו של הממנה מבלי שמיופה הכוח אישר זאת. למעשה, ההערה משמשת כתמרור: “עצור, יש כאן מצב של ייפוי כוח מתמשך, ודא שהפעולה מתואמת עם מיופה הכוח.”

• הרמוניה עם הרשאות אחרות: הערה זו לא נועלת את הנכס או מונעת ממיופה הכוח עצמו לפעול. אם מיופה הכוח, במסגרת סמכותו, רוצה לרשום עסקה (נניח למכור את הנכס בהתאם לצורך), הוא כמובן יוכל, הוא יצרף את המסמכים שלו והעסקה תרשם (עם הערה שהוא פועל תחת הכוח המתמשך). ההערה לא מונעת את העסקאות עצמן, רק מבטיחה שהן נעשות על ידי הגורם המוסמך. לאחר שמיופה הכוח מבצע מכירה חוקית, ניתן למחוק את ההערה או לעדכן אותה לגבי הנכס החדש אם הכסף הושקע בנדל”ן אחר.

• מחיקת ההערה: אם ייפוי הכוח פוקע (למשל, הממנה נפטר או חזר לכשרותו, או בית משפט ביטלו), ניתן לבקש למחוק את ההערה על ידי הצגת האסמכתאות המתאימות (תעודת פטירה, הודעת ביטול רשמית וכו’). ההערה אינה “נצחית”, היא מתקיימת כל עוד ייפוי הכוח בתקוף.

• דוגמה לחשיבותה: משפחת לוי רשמה הערה על בית ההורים לאחר שהאם נכנסה לייפוי כוח ותשושת נפש. כעבור שנה, אדם מפוקפק ניסה לשכנע את האב (שעדיין מבין חלקית) למכור לו בזול את הבית. האב אפילו חתם מתוך בלבול. הקונה ניסה לרשום זאת, אבל רשם המקרקעין ראה את ההערה, פנה למיופה הכוח (הבת), וזו הציגה שהאב לא הבין ושזה מנוגד להנחיות. העסקה סוכלה לפני שהושלמה. ללא הערה, היה נדרש הליך משפטי לביטול המכירה בדיעבד, דבר מסובך בהרבה.

בשורה תחתונה: רישום הערה על ייפוי כוח מתמשך בטאבו הוא צעד פשוט יחסית שיכול לסכל נסיונות ניצול ונזק בלתי הפיך לנכסי מקרקעין. הוא מוסיף רובד הגנה משפטי חשוב מעל הגנת ייפוי הכוח עצמו. משרד המשפטים אף המליץ בפומבי לעשות כן במקרים של נכסים משמעותיי. לכן, מיופה כוח אחראי ידאג, לאחר שקיבל סמכויותיו, לרשום הערות בכל נכס של הממנה, כחלק משמירה קפדנית על רכושו.

עדכון ייפוי כוח מתמשך עם שינויים בחיים
החיים אינםStatic, ולכן ייפוי כוח מתמשך אינו מסמך שיש “לשכוח במגרה”: יש לעדכן אותו כאשר מתרחשים שינויים מהותיים בחיי הממנה, במעגל המשפחה או ברצונותיו. הנה מתי וכיצד יש לעדכן:

• שינוי בזהות האנשים המעורבים: אם מיופה הכוח שמיניתם כבר לא מתאים, למשל עקב פטירה, מחלה קשה, סכסוך, או מעבר רחוק, חשוב לבטל את ייפוי הכוח הקיים ולערוך חדש שבו תמנו אדם אח. לדוגמה, אדם מינה את אחיו, והאח חלה לצערו במחלה סופנית; ברור שאין טעם שהאח יהיה מיופה כוח, יש לערוך מסמך חדש (אולי למנות את הבן במקום).
• דוגמה נפוצה: מינו את בן הזוג, ולאחר מכן התגרשו, החוק אפילו פוסל אוטומטית מיופה כוח שהוא גרוש, אלא אם נקבע אחר. במקרה כזה, יש בהחלט לעדכן: סביר שהממנה לא ירצה שבן זוג לשעבר יטפל בו; יש לבטל את המסמך ולערוך חדש עם מיופה כוח חלופי (למשל ילד).

• שינוי במצב המשפחתי:
• נישואין או גירושין של הממנה: כמו לעיל, אם התגרשת ממיופה הכוח שלך, עדכן. ואם נישאת ורוצה כעת שבן זוגך החדש יהיה מיופה כוח (במקום אדם שמינית בעבר), ערוך מסמך חדש.
• לידת ילדים או נכדים חדשים: כשמעגל המשפחה מתרחב, ייתכן שתרצה למנות מיופה כוח חדש (למשל, הבן הצעיר מגיע לגיל 30 ונראה אחראי, אולי תרצה להוסיף גם אותו). אפשר לעדכן מסמך כך שיהיו מספר מיופי כוח או לשנות סדרי עדיפויות.
• מות אחד המופיעים במסמך: אם “אדם מיודע” שמינית נפטר, או מיופה כוח חליפי נפטר, כדאי לעדכן ולמנות אדם אחר במקומו (אין חובה חוקית מיידית, אבל אחרת תישאר עם חליפי חסר).

• שינוי ברכוש ובעניינים הכלכליים: אם רכושך השתנה באופן משמעותי, למשל מכרת עסק, קיבלת ירושה גדולה, קנית נכסים חדשים, ייתכן שתעדיף לשנות הנחיות. אולי מיופה הכוח המקורי לא בקיא בניהול השקעות בסדר גודל כזה, ותעדיף למנות מישהו מנוסה יותר. או למשל, אם בצוואתך החלטת כעת משהו אחר לגבי נכס, תרצה לשנות גם את הנחיות ייפוי הכוח כך שיתאימו (כדי שהמיופה כוח יפעל לשמר את הנכס כפי שאמור לעבור בירושה).
• למשל: כשערכת את המסמך היה לך בית אחד, מינית את בתך שתדאג “לא למכור את הבית”. כעבור שנים עברת דירה וקנית דירה נוספת להשקעה. צריך לעדכן את ההוראות, אולי לא מפריע לך למכור את הבית השני אם צריך, אבל הראשון להוריש. אז תכתוב מחדש: “לא למכור את בית א’ (מיועד ליוסי), אך בית ב’ ניתן למכור לצורך מימון אם נדרש.”

• שינוי ברצונות האישיים או הערכים: אנשים עשויים לשנות השקפתם לגבי טיפולים רפואיים (למשל, אדם שהיה נחוש לקבל החייאה בכל מחיר עשוי, בגיל מתקדם יותר, לשנות דעתו ולהעדיף שיניחו לו למות בשקט אם המצב סופני). במקרה כזה, עליו לעדכן את ההנחיות המקדימות במסמך כדי שמיופה הכוח יידע. אם ייכתב במפורש “אין לבצע החייאה ממושכת אם אין סיכוי ממשי”, זה שינוי קריטי שרצוי שלא יחמיץ.
• דוגמה נוספת: אדם התבגר ונהיה יותר דתי/מסורתי, ייתכן ירצה להוסיף הנחיות למשל לגבי שמירת כשרות בטיפול, או לגבי קבורה דתית (אף שזה כבר תחום הצוואה). כל שינוי בערכים שיש לו השלכה על החלטות עתידיות מצריך עדכון.

• תדירות מומלצת: גם אם לא חל שינוי מובהק, טוב לנקוט כלל אצבע: לעיין בייפוי הכוח כל 5–10 שנים. בדקו: האם כל האנשים הרשומים עדיין איתנו? האם עדיין אני רוצה באותו אופן? אם הכול טוב, אין נזק בהשארת המסמך. אך אם משהו “צורם”, תקנו. הרבה אנשים ערכו ייפוי כוח בסביבות גיל 60, וייתכן שבגיל 70 יש שינויים (אולי נולד נכד בוגר שהייתי רוצה לערב, אולי אחד הילדים היגר למדינה רחוקה וכבר לא מתאים שינהל את ענייני).
• משרד האפוטרופוס הכללי בעצמו שולח תזכורות מדי כמה שנים לממנה שיש לו ייפוי כוח מתמש, וזה בדיוק כדי לעודד אנשים לוודא שהוא עדיין משקף את רצונם העדכני. קחו את התזכורת כהזדמנות לעשות “בדק בית” ולחשוב אם צריך לעדכן.

• הליך העדכון: אין אפשרות פשוט “להוסיף נספח” או לתקן שורות במסמך המקורי, חובה לערוך מסמך חדש ולהפקידו. ראשית, יש לבטל רשמית את הקודם (לשלוח הודעת ביטול למיופה הכוח הקיים ולאפוטרופוס הכללי. שנית, להכין ייפוי כוח מתמשך חדש עם ההתאמות ולחתום שוב בפני עו”ד. ואז להפקידו. אין קיצורי דרך, אבל זה תהליך מוכר: לפי הנתונים, רבים כבר עשו עדכונים, האפוטרופוס הכללי מאפשר לראות בטופס ההפקדה אופציה “ייפוי כוח חדש במקום קודם”.
• כדאי ליידע את מיופה הכוח הישן (אם עדיין בסביבה) שמבטלים, כדי שלא יהיה באשליה שהוא מוסמך.
• האפוטרופוס הכללי גם נוהג לשלוח הודעה למיופה כוח ישן על ביטול סמכות, כך שאין חשש שימשיך לפעול בלי לדעת.

• עדכונים טכניים אונליין: ישנם שינויים “טכניים” שניתן לעדכן בלי הפקדה מחדש: למשל שינוי כתובת של מיופה כוח, החלפת מספר טלפון, פעולות אלו ניתן לעשות דרך האתר (באזור האישי) על ידי הממנה כל עוד הוא כשי. אלו לא משנים את תוכן הסמכויות אלא רק את פרטי ההתקשרות. כמו כן, אם רוצים להוסיף “אדם מיודע” חדש או לעדכן פרטי “אדם מיודע”, ישנן הנחיות לאפוטרופוס הכללי לעשות זאת (ייתכן שדורש הודעה רשמית).
• אבל כל שינוי מהותי (זהות אנשים, סמכויות, הנחיות), רק על ידי ביטול ועריכת מסמך חדש.

• דוגמה: משה ערך ייפוי כוח מתמשך בגיל 65 ומינה את שני אחיו. בשנים שחלפו, אחד האחים נפטר והשני הדרדר בבריאותו. בנו של משה גדל בינתיים והפך לאדם אחראי. כשהגיע משה לגיל 72, החליט שעדיף שהבן ימלא את התפקיד. הוא פנה לעורך דינו, ביטל את המסמך הקודם (שלח הודעה לדוד שנותר שהוא מבטל), וערך ייפוי כוח חדש שבו בנו הוא המיופה כוח והגיס (בעלה של אחותו) מיופה כוח חליפי. את החדש הפקיד. כעבור שנתיים, לצערו משה אכן נהיה סיעודי, ובנו נכנס לתפקיד בצורה חלקה, בעוד שלו היה נשאר עם המסמך הישן, היה עכשיו בבעיה כי מיופה כוחו נפטר והשני לא כשיר, מה שהיה מחזיר אותם לנקודת אפוטרופוס.

מסקנה: ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך “חי”. יש לעדכן אותו בהתאמה לחיים המשתנים. הדבר מבטיח שהכלי ימשיך למלא את ייעודו, שמירה על רצון הממנה, באופן מדויק ורלוונטי. אי-עדכון, לעומת זאת, עלול לסכל את הכוונות: למשל, השארת מיופה כוח גרוש או נפטר במסמך עלולה להוביל לכך שדווקא אדם שהממנה לא היה רוצה יתמנה בסוף (ע”י בית משפט).

לכן, אימצו כלל: כל אירוע משמעותי בחיי (משפחתי, בריאותי, רכושי), בודקים אם צריך לעדכן את ייפוי הכוח. אם כן, לא להסס לעשות זאת. השקעת זמן וכסף קטנה בעדכון תחסוך בעיות גדולות בעתיד.

ההבדל בין הנחיות מקדימות לייפוי כוח מתמשך
תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית יצר שלושה כלים: ייפוי כוח מתמשך, הנחיות מקדימות (לאפוטרופוס עתידי) ומסמך הבעת רצון (לגבי אפוטרופוס לילד נכה). רבים מתבלבלים בין “הנחיות מקדימות” לבין ייפוי כוח מתמשך, אך הם שונים במהותם:

• ייפוי כוח מתמשך: כפי שפרטנו, זהו מסמך בו אדם ממנה מראש מיופה כוח מסוים שיפעל בענייניו אם לא יהיה מסוגל. הוא כולל גם הנחיות מקדימות למיופה הכוח כיצד לפעול. כלומר, הוא משלב מינוי אדם + הוראות פעולה.

• הנחיות מקדימות (לאפוטרופוס): זהו מסמך שבו אדם שאינו מעוניין למנות מיופה כוח או אינו יכול (אולי אין לו מישהו מתאים), יכול לפחות להשאיר הוראות שינחו אפוטרופוס שימונה בעתיד ע”י בית משפ. כאן האדם לא ממנה באופן פרטי מי שיטפל בו, אלא משאיר הוראות כלליות: מי היה רוצה שימונה כאפוטרופוס, וכן מה עקרונות הטיפול והרכוש. לאחר מכן, אם וכאשר יגיע לבית משפט למנות אפוטרופוס, השופט יתחשב בהנחיות אלו.

הבדלים עיקריים:

• מעמד משפטי של הממנה: כדי לתת ייפוי כוח מתמשך, הממנה חייב להיות בגיר וכשיר להבין את משמעות הפעול. הנחיות מקדימות לעומת זאת, יכול לערוך גם אדם שכבר מוגבל בשיפוטו במידה מסוימת, החוק מאפשר לאפוטרופוס לפנות לבית משפט לקבל אישור לעזור לאדם לערוך הנחיות מקדימות אם יש לו רצון שהוא מסוגל להביע לגבי עתידו.

• מינוי אדם: ייפוי כוח מתמשך כולל בחירה ספציפית של מיופה כוח. בהנחיות מקדימות, האדם יכול לכתוב באופן כללי את העדפתו, למשל: “אני מבקש שבעלי או אחד מילדיי ימונה לי אפוטרופוס, ולא מישהו מחוץ למשפחה”. אך זה בגדר המלצה לבית המשפט, שהשופט לא מחויב בה אם יש סיבה לסטות.

• כוח מחייב: ייפוי כוח מתמשך מחייב כמעט באופן מוחלט, אם תקף, אין ממנים אפוטרופוס, ומיופה הכוח פועל ישירות. הנחיות מקדימות אינן מונעות מינוי אפוטרופוס; הן רק ינחו את האפוטרופוס שימנה בית המשפט כיצד לנהו. למשל: “אם יתמנה לי אפוטרופוס, אני רוצה להישאר לגור בביתי ולא במוסד”. אם בית משפט ממנה את הבן אפוטרופוס, הבן יהיה מחויב לנסות לכבד זאת. אבל אם בפועל אין תקציב והבן יבקש מבית משפט להעביר למוסד, יוכלו לדון מחדש. כלומר, ההנחיות המקדימות פחות נוקשות מהוראות במסגרת ייפוי כוח, כי יש בית משפט בתמונה שמפקח ויכול להתיר חריגה בנסיבות מסוימות.

• הליך ההפעלה: ייפוי כוח מתמשך מופקד אצל האפוטרופוס הכללי מראש, ומופעל על ידי הודעת מיופה הכו. הנחיות מקדימות יופקדו גם הן אצל האפוטרופוס הכללי, אך הן “יוצאות מהכספת” רק אם בית משפט דן במינוי אפוטרופוס, ואז ישלפו וייבדק. כלומר, הנחיות מקדימות תלויות עדיין בבית משפט שיפעילן, בעוד ייפוי כוח הוא כלי עצמאי.

• שיקול בבחירת מסלול: אם יש לאדם מישהו ספציפי שהוא נותן בו אמון מלא, עדיף שיעשה ייפוי כוח מתמשך וימנה אותו. אם אדם בודד או מסוכסך (אין לו אף אחד שירצה למנות), הוא לפחות יכול בעזרת “הנחיות מקדימות” להביע רצון מה יעשה האפוטרופוס שיתמנה. כך, ההנחיות המקדימות הן פתרון “מזערי” למי שלא ניצל את פתרון ייפוי הכוח.

מתי משתמשים בכלי הנחיות מקדימות?
• כאשר אדם לא רוצה לתת כוח כעת למישהו או לא סומך מספיק, אך כן רוצה לומר את דברו: למשל הורה שמרגיש שכל ילדיו מסוכסכים ולא רוצה לבחור, אבל כן רוצה לציין רצונות, יכול להימנע מלמנות מיופה כוח (כדי לא להעצים מריבות) ולהסתפק בהנחיות כלליות. אז אם יגיעו לאפוטרופסות, השופט יקרא את הנחיותיו (למשל: “אני מעדיף את בני הבכור כאפוטרופוס אם יסתדרו ביניהם, ואם לא, תמנו גורם ניטרלי”).
• או במקרה שאדם כבר מתקשה להבין ולכן לא יכול למנות מיופה כוח (דורש הבנה גבוהה), אבל עוד מסוגל להביע רצון כללי, אפשר שבית המשפט יאשר לו להשאיר הנחיות לאפוטרופוס.

יחסי השלמה עם ייפוי כוח:
הממנה שעושה ייפוי כוח מתמשך ממילא יכול לכלול בהנחיות למיופה הכוח שלו את כל מה שהנחיות מקדימות היו כוללות (מקום מגורים רצוי, דאגה לחיית מחמד, וכד’). לכן, מי שערך ייפוי כוח אינו צריך “הנחיות מקדימות נפרדות”, זה כפילות. למעשה, בתקנות נקבע שאם אדם הפקיד גם ייפוי כוח וגם הנחיות, ושתיהן בתוקף, ייפוי הכוח יגבר והאפוטרופוס הכללי לא יפתח את ההנחיות.

דוגמה להבדל: רבקה לא מינתה מיופה כוח (אין לה קרובים שהיא סומכת עליהם לטיפול בכספה), אבל מילאה טופס הנחיות מקדימות ובו כתבה: “אני רוצה לגור תמיד בביתי עם מטפל, לא במוסד”. לימים איבדה כשרות, ובתה מונתה לה אפוטרופוס. כעת על הבת להתחשב ברצון הזה. אם הבת תרצה חרף זאת להעבירה למוסד, תצטרך לשכנע את בית המשפט שזה לטובתה למרות ההנחיה (למשל, הבית לא בטוח). בית המשפט ייתן משקל רב לכתבי רבקה, אך ישקול את הנסיבות.
לעומת זאת, אילו רבקה עשתה ייפוי כוח מתמשך ומינתה את הבת, וכללה הוראה “בשום אופן לא למוסד”, הבת כמטפלת ומיופת כוח מחויבת לכך, ואין לה קלות לעקוף זאת (פרט למצב חריג שבו היא תיאלץ לפנות לבית משפט לבקש להתיר חריגה כי בלתי אפשרי אחרת). אך כאן בית המשפט מסתכל על זה כעל רצון שהבת עצמה אמורה לכבד, ולא כעל הנחיה לאפוטרופוס בפיקוחו. כלומר, ההבדל דק, אבל ייפוי כוח נותן יותר כוח לרצון הממנה, כי פחות כפוף להחלטת שופט.

שורה תחתונה:
• ייפוי כוח מתמשך = מינוי אדם מוסמך + הנחיות אליו (מייתר אפוטרופוס).
• הנחיות מקדימות = רק הנחיות כלליות + עדיין יהיה אפוטרופוס מטעם בית משפט.

עדיף להשתמש בייפוי כוח אם אפשר. ההנחיות המקדימות הן רשת ביטחון למי שלא עשה ייפוי כוח. העובדה שהחוק יצר גם אותן מדגישה: המחוקק רצה שכל אדם ישמיע קול לגבי עתידו, בין אם באמצעות מינוי מיופה כוח, ובין אם לפחות באמצעות הנחיות כלליות.

מומלץ: אם אדם ערך “הנחיות מקדימות” בעבר ואז מוצא מיופה כוח ראוי, כדאי לבטל את ההנחיות ולעשות ייפוי כוח במקומן, כי זה מנגנון חזק וגמיש יותר.

ייפוי כוח מתמשך בשיתוף עם יועץ כלכלי או רפואי
שילובם של יועצים מקצועיים (כגון יועץ פיננסי, רופא גריאטר או מומחה סיעוד) בתהליך ייפוי הכוח המתמשך יכול לשפר את איכותו ואת ביצועו בפועל:

• בשלב העריכה, קבלת החלטות מושכלות: בעת ניסוח ייפוי הכוח, ייתכן שהממנה ומיופה הכוח ירוויחו מהתייעצות עם מומחים כדי להחליט על הנחיות מתאימות:
• יועץ כלכלי/פיננסי (כמו רואה חשבון או מתכנן פיננסי) יכול לסקור עם הממנה את מצבו הכספי ולתכנן איך רצוי שינוהלו נכסיו במקרה של אובדן כשירות. הוא עשוי להמליץ למשל לשמור כספים נזילים לטיפולים עתידיים, למכור מראש נכס מכביד או להפך, להשאיר נכסים מסוימים. תובנות אלו אפשר לעגן בהנחיות: “מיופה הכוח ישמור רזרבה של X ₪ להשקעה עבור מימון סיעוד עתידי” או “לא למכור את התיק הפנסיוני אלא להשתמש בריבית תחילה” וכו’. יועץ פיננסי יכול גם לסייע לנבא כמה כסף יידרש לטיפול ממושך, מה שיכול להשפיע על החלטות (למשל לא לדרוש לשמור נכס ליורשים אם סכום הטיפול צפוי לעלות על שוויו).
• יועץ רפואי (כגון רופא משפחה, גריאטר) יכול לעזור לממנה להגדיר מראש הנחיות בריאות: הוא יכול להסביר לממנה ולמשפחה איזה טיפולים עלולים לבוא בחשבון במחלתו, מה המשמעות של החייאה במצב סופני, הזנה מלאכותית וכדומה. כך הממנה יכול במודע לקבוע בהנחיות: “אני רוצה/לא רוצה טיפול X במצבים Y”. לעיתים אנשים לא בטוחים כיצד להתבטא בסוגיות רפואיות, רופא יכול לתת מידע נייטרלי.
• דוגמה: אדם חולה לב מתלבט אם לבקש להשתיל קוצב במקרה שיחמיר מצבו או לא. שיחה משותפת עם הקרדיולוג יכולה להבהיר את היתרונות והסיכונים, והאדם יכתוב הנחיה בהתאם (למשל “מעוניין בהשתלת קוצב אם אהיה כשיר לעבור זאת”).
• עיגון חובת התייעצות בהפעלה בפועל: ניתן לכלול בייפוי הכוח סעיף שמורה למיופה הכוח להיוועץ במומחה לפני החלטות משמעותיות. לדוגמה: “בכל הנוגע לניהול השקעות כספי, מיופה הכוח יתייעץ עם היועץ הכלכלי הקבוע שלי/יועץ השקעות בבנק” או “בעת קבלת החלטות רפואיות מהותיות, מיופה הכוח ייוועץ בפרופ’ X (רופא מומחה לגריאטריה). הוראה כזו מבטיחה שמיופה הכוח לא יפעל לבד בנושאים שחורגים מתחום מומחיותו.
• למשל, אם הממנה בעל תיק מניות מסובך, אפשר להורות שמיופה הכוח ישתמש בשירותיו של מנהל תיק מקצועי שהממנה סומך עליו. כך הסיכון להחלטות שגויות קטן.
• דוגמה רפואית: אם נדרשת הכרעה על ניתוח מסוכן, מיופה הכוח (אחד הילדים) יתייעץ למשל עם רופא מומחה חיצוני, אולי רופא המשפחה שמכיר את הממנה שנים. היעזרות בדעה שנייה מקצועית יכולה למנוע החלטות מהירות ופזיזות.
• תיאום עם “מתכנן זקנה”: קיים מקצוע מתפתח של מנהלי טיפול זקנה (geriatric care managers). אלו אנשים (לעיתים עובדים סוציאליים או אחיות) הבקיאים בכל השירותים, המוסדות והזכויות לגיל השלישי. ניתן לשלבם: למשל, בהנחיות אפשר לציין “מיופה הכוח יפעל בשיתוף עם העובדת הסוציאלית יעל ממרכז היום לקשיש” או “מיופה הכוח ישקול המלצות יועץ סיעוד לגבי העסקת מטפל זר מול מעבר למוסד”. כך, מיופה הכוח יודע שיש לו כתובת לייעוץ, מה שיכול להפיג את בדידותו בקבלת החלטות.
• הבטחת מיטוב משאבים: יועץ כלכלי יכול לסייע למיופה הכוח במהלך תפקידו לתכנן תקציב: כמה אפשר להרשות על טיפול ביתי לפני שצריך לשקול מוסד, כיצד לנהל תזרים כך שהכסף יספיק לשנים. רבים ממיופי הכוח אינם בעלי מומחיות פיננסית, ובליווי מקצועי יימנעו טעויות (כמו בזבוז מהיר מדי של כספי הממנה או השקעתם במסלול לא מתאים).
• הגנה על מיופה הכוח: כאשר מיופה הכוח פועל אחרי התייעצות מקצועית, קל יותר להצדיק את החלטותיו כלפי משפחה או בית משפט. זה מעניק לו “גב”. למשל, אם יתר בני המשפחה טוענים “למה השארת את אבא בבית ולא העברת למוסד?”, הוא יכול להראות שיועצת סיעוד המליצה שבית עם מטפל עדיף במצבו, ובכך לנטרל ביקורת.
• דוגמה משולבת: מרדכי מינה את בנו, אך כלל הוראה: “בני יתאם כל החלטה כספית גדולה עם היועץ הפיננסי שלי, מר כהן”. כשנוצר צורך למכור את תיק ההשקעות, הבן נפגש עם היועץ; יחד הגיעו למסקנה למכור רק מחצית ולהשאיר מחצית ליתר ביטחון, כך גם שיפרו תשואה וגם סיפקו נזילות. החלטה זו הייתה טובה יותר משיקול דעת לבד. כמו כן, המרדים נדרשה התלבטות לגבי ניתוח, הבן התייעץ עם רופאה מומחית (ידידת משפחה) לפני שנתן הסכמה, וקיבל פרספקטיבה נוספת שהועילה.
• יש לשים גבולות: כמובן, בעוד ייעוץ מועיל, מיופה הכוח הוא הקובע הסופי (אלא אם הממנה הורה לו לפעול רק לפי אישור מקצועי). הוא לא אמור “להפקיר” את ההחלטה לחלוטין בידי היועץ, אלא לשקלל. האחריות החוקית עדיין עליו. לכן, בשיתוף יועצים, המטרה שיקבל החלטה מושכלת, לא בהכרח מאולצת.
• צד פורמלי: אם רוצים שלמשל יועץ השקעות יקבל מידע מהבנק או הוראות, ניתן, בהסכמת הממנה, לצרף אותו כמיודע או מיופה כוח נפרד לענייני השקעות בלבד (יש אפשרות למנות מיופה כוח נפרד לענייני רכוש ספציפיים). אבל לרוב לא נדרש, מספיק שמיופה הכוח יהיה מחויב להתייעץ.

ייפוי כוח מתמשך אינו אומר שמיופה הכוח חייב לפעול לבד. שיתוף יועצים מקצועיים הוא דרך נבונה לשפר החלטות ולכבדם את רצון הממנה. זה כמו להרכיב צוות: מיופה הכוח הוא “מנהל העניינים”, ויועצים הם המומחים שתומכים. יחד, הם יכולים להניב את התוצאה הטובה ביותר עבור הממנה.

לכן, כדאי כבר בשלב התכנון לפרט הנחיות להתייעצות בנושאים מורכבים, וכשמפעילים, מיופה הכוח לא להסס להביא אנשי מקצוע לתמונה. זה משפר את איכות הניהול, מונע טעויות, מפזר אחריות ומוסיף אמינות לתהליך, וכל אלה משרתים בסופו של דבר את האדם שלמענו הופעל ייפוי הכוח.

ייפוי כוח מתמשך רפואי בלבד מול ייפוי כוח כולל
החוק מאפשר לערוך ייפוי כוח מתמשך מצומצם לעניינים רפואיים בלבד, זהו למעשה “טופס ד’” (המכונה גם “ייפוי כוח לטיפול רפואי עתידי”. כדאי להבין את ההבדל בין מסמך רפואי בלבד לבין ייפוי כוח מתמשך כולל:

• היקף הסמכה:
• ייפוי כוח רפואי בלבד, מייפה את כוחו של אדם לקבל החלטות רפואיות בלבד עבור הממנה. הוא אינו כולל סמכויות בתחום הרכוש או שאר העניינים האישיים הלא-רפואיים. זה מכסה החלטות על טיפולים, ניתוחים, אשפוז, תרופות וכדומ.
• ייפוי כוח מתמשך כולל, יכול לכלול ענייני בריאות וגם ענייני רכוש ואישיים אחרי. כלומר, מיופה הכוח יכול מעבר לבריאות גם לנהל כספים, מקום מגורים, וכיוצא בזה.

• אופן עריכה:
• ייפוי כוח רפואי בלבד ניתן לערוך לא רק אצל עו”ד אלא גם בעזרת טופס ייעודי (טופס ד’) שמאשר רופא או אח מוסמך, או נוטריון (שקיבל הסמכה לזה). למעשה, זה כלי שהתקיים עוד לפני 2017 במסגרת חוק זכויות החולה. משרד הבריאות מפיץ טפסים כאלו שאדם יכול למלא אפילו מול שני עדים ללא עו”ד, הם תקפים רק לעניינים רפואיים.
• ייפוי כוח מתמשך כולל חייב לעבור דרך עורך דין מוסמך לעריכת ייפוי כו.
• לכן, מי שרוצה רק להסמיך מישהו רפואית יכול אפילו לעשות זאת במוסד הרפואי (יש נוהל “ייפוי כוח רפואי” שונה מהמתמשך, למשל לחולה אונקולוגי נותנים למלא טופס מיופה כוח רפואי).

• התאמה לצורך:
• אם אדם מרגיש שאין לו צורך או רצון שמישהו יטפל בכספיו, אלא רק צריך נציג רפואי (למשל, יש לו נאמן פיננסי או נכסים בנאמנות, אבל הוא רוצה שבן זוגו יקבל החלטות רפואיות), יכול להסתפק בייפוי כוח רפואי.
• לעומת זאת, אם יש ענייני רכוש, מומלץ הכלי הרחב כדי שאותו מיופה כוח יוכל גם לשחרר כספים בהתאם להחלטות הרפואיות (למשל לשלם על טיפול).

• תקופת תחולה:
• ייפוי כוח רפואי “בלבד” יכול להיות גם זמני או ייעודי, לדוגמה: אדם נכנס לניתוח וממנה מראש מיופה כוח רפואי למקרה שיהיה מחוסר הכרה בעקבותיו. הוא יכול להגביל במסמך שזה תקף רק למצב ספציפי או פרק זמן.
• ייפוי כוח מתמשך מלא לרוב אינו מוגבל בזמן (פרט לפקיעה במוות), הוא מתוכנן לכל תרחיש של אובדן כשירות רחב.

• יחס למסמכים אחרים:
• לעיתים אנשים משלבים: עושים ייפוי כוח רפואי + “הנחיות רפואיות מקדימות” לפי חוק החולה הנוטה למות (שזה מסמך נפרד לגבי סוף חיים).
• עם כניסת ייפוי הכוח המתמשך לחוק, אפשר גם את החלק הרפואי לכלול בו. אם כל רצונך הוא רק הרפואי, ניתן כאמור בנפרד.
• שימו לב: ברגע שמפקידים ייפוי כוח מתמשך מלא, הוא מבטל ייפוי כוח רפואי קודם (אם היה), כי כעת יש כלי מקיף.

• דוגמה למתי לבחור רק רפואי:
• בחור צעיר בן 30 לפני ניתוח מורכב, אולי לא מרגיש צורך למנות מישהו לכספים (הוא כשיר, וקרוביו לא זקוקים לזה), אבל חושש שלא יוכל לדבר לאחר הניתוח לזמן מה. הוא יכול למלא “ייפוי כוח רפואי” ספציפי הממנה את אשתו לקבל החלטות רפואיות במקומו אם הוא לא יוכל. זה נוח, מהיר ולא מצריך הפקדה באפוטרופוס הכללי (בדר”כ מספיק אישור נוטריון/רופא). אחרי שיחלים, פג הצורך.
• לעומת זאת, אדם מבוגר המתחיל לאבד יכולות, מוטב שיבחר במתמשך מלא, כי העניינים הרפואיים והרכושיים שלו כרוכים (צריך לשלם על טיפולים וכו’).

• מי רשאי להיות מיופה כוח רפואי:
• בייפוי כוח רפואי מצומצם, אפשר למנות גם מי שאינו בן משפחה קרוב אם רצים (אפילו חבר). נוהג שממנה לפעמים את ילדיו.
• בכל מקרה, גם בו יש הגבלות, לא ימנו כמיופה כוח רפואי מישהו מצוות מטפל בתשלום (למשל מטפל סיעודי זר) בשל חשש לניגוד עניינים, אלא אם קרוב משפחה.

• איחוד כוחות: החוק מתיר שאדם יעשה גם ייפוי כוח רפואי בטופס ד’ וגם מתמשך לרכוש, אך כדי למנוע בלבול עדיף לעשות מתמשך כולל ולכסות הכל.
• במידה ועשה שניהם, נקבע בתקנות שההוראות לא יסתורו: באופן עקרוני, אם יש כפילות, ההוראה הספציפית הרפואית תהיה לפי המפורט בטופס ד’ (כי שם לפעמים מפרטים יותר לגבי טיפולים ספציפיים). אבל כדי להימנע ממצב זה, רצוי שכל מי שעושה מתמשך מלא, יכלול בו את כל הרצונות הרפואיים, ויבטל כל ייפוי כוח רפואי מצומצם קודם.

ל
• ייפוי כוח רפואי בלבד, כלי מהיר וממוקד לתרחישי בריאות.
• ייפוי כוח מתמשך כולל, מקיף את הרפואי ועוד.

מי שצריך רק פתרון רפואי (נניח צעיר לפני פרוצדורה, או אדם עם משפחה שממילא תהיה אפוטרופוס כספי אבל הוא רוצה להקדים חלק רפואי), יכול להסתפק במצומצם.
אך ברוב המקרים של תכנון לעת זקנה, תרצו לכלול הכל במסמך אחד, כדי שמיופה כוח אחד יתאם בין הרפואה לכספים בצורה מיטבית.

ניתן להתייעץ עם עו”ד: הוא יבחן האם כדאי “רפואי בלבד” או “כולל”. ברוב המוחלט, אם כבר משקיעים בהליך, עדיף להכליל כל תחום רלוונטי ולא לפצל.

ייפוי כוח מתמשך דיגיטלי והפקדה און־ליין
בימינו, תהליך הכנת והפקדת ייפוי הכוח המתמשך הפך לדיגיטלי מאוד, דבר שמייעל את ההליך ומונע טעויות. הנה מה שכבר קיים ומה שמסתמן באופק:

• עריכה דיגיטלית: עורכי הדין המוסמכים משתמשים בפלטפורמה מקוונת ייעודית של משרד המשפטים לצורך מילוי ייפוי הכוח. המערכת מבטיחה שמולאו כל השדות הנדרשים ולא נשכחו פרטי. היתרון:
• מניעת שגיאות (למשל, לא ניתן “להגיש” בלי לציין מי חליפי אם לא מולא; לא שוכחים לצרף מסמכים).
• המערכת גם מייצרת טיוטה שאפשר לשמור ולחזור אליה, ולבסוף מסמך PDF מלא.
• באופן זה, הנתונים מוזנים למאגר באופן מובנה, אין תלות בפענוח כתב יד או מסמך סרוק חלקי.

• חתימות אלקטרוניות: כרגע, החתימה בפועל נעשית ידנית בפני עו”ד (או אונליין בווידאו אם מתאפשר, כפי שנעשה באופן חריג בקורונה. אבל הכיוון הוא לקראת חתימה דיגיטלית מאובטחת. כבר כיום, חתימת עו”ד על הטופס היא חתימה דיגיטלית (הוא מגיש בצורה מאובטחת).
• משרד המשפטים בוחן אפשרות שבעתיד הממנה ומיופה הכוח עצמם יוכלו לחתום אלקטרונית (באמצעות אמצעי זיהוי דוגמת כרטיס חכם או תעודה דיגיטלית) תחת פיקוח וידאו של עו”ד.
• בתקופת הקורונה ניסו פיילוט: הממנה ומיופה הכוח חתמו בנוכחות עו”ד בשיחת וידאו מאובטחת, והעבירו מסמכים דיגיטלי. התוצאות היו חיוביות, מה שמעיד שבהמשך זה יהיה חלק מהשגרה ככל שהטכנולוגיה תהיה זמינה ומאובטחת מספיק.

• הפקדה און-ליין: כיום, הפקדת ייפוי הכוח היא לחלוטין דיגיטלית. העו”ד לאחר החתימה סורק את המסמך החתום ומעלה אותו דרך המערכת המקוונת לאפוטרופוס הכלל. האישור על ההפקדה חוזר גם הוא בצורה דיגיטלית.
• אין עוד צורך בשליחת מסמכים פיזיים בדואר. דבר זה חוסך זמן (תהליך אישור הייפוי במשרד המשפטים שמר בעבר על חלון של עד 7 ימי עבודה, כיום לעיתים מתקבל אישור אף תוך יום-יומיים עקב קלות העיבוד).
• הממנה מקבל את האישור לדוא”ל, כמו גם מיופה הכוח (אם פרטי קשר סופקו), מה שמקל על התקשורת.

• מאגר מידע אישי: משרד המשפטים מפעיל אזור אישי באתר Gov.il בו הממנה (כל עוד הוא כשיר) ומיופה הכוח (לאחר כניסה לתוקף) יכולים לראות מידע.
• הממנה יכול להיכנס ל”מאגר ייפוי כוח” ולצפות במסמך שהופקד, לוודא פרטיו, ואפילו לעדכן פרטי קשר של מיופה הכוח או שלו (למשל שינוי כתובת.
• מיופה הכוח, לאחר שמסר הצהרת כניסה וקיבל אישור שהוא מיופה כוח תקף, יכול לקבל גישה כדי להגיש פעולות, למשל הצהרת כניסה מקוונת במקום להגיע פיזית (כבר קיים: מיופה הכוח יכול לשלוח ההצהרה לאפוטרופוס הכללי באזור האיש).
• תיתכן בהמשך אפשרות שמיופה הכוח ידווח פעולות דרך המערכת (אם בעתיד יידרש דיווח כלשהו). כרגע אין חובה כזו, אך תשתית דיגיטלית תקל אם יוחלט.

• קישוריות בין גופים: הודות לתהליך הדיגיטלי, אפליקציות ממשלתיות שונות יודעות על קיום ייפוי כוח. למשל, במשרד הבריאות, כאשר רופא מתחבר למערכת החולים, יש סימון אם יש לחולה ייפוי כוח מתמשך פעיל, כדי שידע עם מי לדבר (המערכות עתידות להשתדרג לכיוון זה).
• גם בנקים החלו לקבל גישה למידע דיגיטלי: למעשה, במסגרת הסדר עם בנק ישראל, הבנקים יכולים לאמת דרך אפוטרופוס כללי האם מסמך קיים ומי מיופה הכו. הדבר מפחית צורך בהמצאת ניירת, הבנק (במיוחד בבנקים הגדולים) מקושר למרשם ויכול לבדוק אונליין את מספר ההפקדה ולוודא תוקף.
• מגמה זו תתרחב: סביר שבעתיד, למשל, רשויות כמו טאבו, ביטוח לאומי, בתי חולים, באמצעות זיהוי ממוחשב (תעודת זהות), יראו “יש מיופה כוח מוסמך: שם X” ויתאימו את התהליכים (כבר כעת הטאבו דורש הזנת מספר אסמכתא דיגיטלית בעת רישום הערת ייפוי כוח).

• אבטחה ודיוק: הפלטפורמה הדיגיטלית מפחיתה טעויות אנוש. למשל, אי אפשר לרשום מספר ת”ז שגוי של מיופה כוח, המערכת מוודאת מול מרשם האוכלוסין. כך, המסמך יותר מדויק.
• בהיבט אבטחה, המסמך שמור בענן הממשלתי, לא חוששים שיילך לאיבוד כמו נייר. גם אם הממנה ומיופה הכוח מאבדים את העתקם, אפשר להזמין קובץ מהמאגר (מה שלא אפשרי בצוואות, למשל, שלא מופקדות במקום אחד).

• ממשק עם הציבור: המערכת האלקטרונית שיפרה שירות: האפוטרופוס הכללי שולח הודעות אוטומטיות באימייל/SMS לעדכון, למשל, לממנה תגיע הודעה “ייפוי הכוח שלך הופקד בהצלחה, או למיופה הכוח, “זכור להגיש הצהרה על כניסה לתוקף”.
• גם הודעות על תזכורות (כל כמה שנים לממנה לוודא רצונותיו) נשלחות בצורה דיגיטלי.
• הממשק קל: ניתן לבטל מסמך בלחיצת כפתור יחסית, הממנה נכנס לאזור האישי, ממלא הודעת ביטול, וזהו (כמובן עדיין רצוי לערוך חדש אם רוצה).

• מגמת העתיד, דיגיטציה מלאה: סביר להניח שבעתיד הקרוב, כלל תהליך ייפוי הכוח יתאפשר מקצה לקצה אונליין: הממנה ומיופה הכוח יזדהו למשל באמצעות תעודת זהות חכמה, יעברו שיחת וידאו קצרה עם עו”ד, יחתמו דיגיטלית, וההפקדה תיעשה אוטומטית מייד.
• כך אולי אפילו יוזלו עלויות (עו”ד יחסוך זמן), והנגישות תעלה. זה חשוב, כי אוכלוסיות מסוימות, כמו אנשים שמרותקים לבית, יוכלו בלי לצאת מהבית לבצע הכל.
• עם זאת, תמיד תהיה הקפדה על וידוא הבנה וכו’, גם בדיגיטל.

הדיגיטציה של ייפוי הכוח המתמשך היא סיפור הצלחה: היא הפחיתה בירוקרטיה, האיצה זמנים, שיפרה דיוק ואף מאפשרת אינטגרציה חלקה יותר עם גופים שמיישמים את ייפוי הכוח. לממנה ולמשפחתו זה אומר תהליך פשוט יותר בהכנה, ולמיופה הכוח זה אומר כניסה חלקה ומהירה יותר לתפקיד ברגע האמת.

לבסוף, המגמה היא שחלק גדול מהמגעים יתבצע דיגיטלית, מה שגם מפחית טעויות וגם משפר את חוויית המשתמש (UX), טופס אינטרנטי ממולא עם הנחיות ברורות עדיף על ערימת ניירת.

ניתן לומר שבזכות הדיגיטציה, המונח “ייפוי כוח מתמשך” נשמע אולי כבד, אבל בפועל הוא מתבצע בלחיצות כפתור, כמובן עם תוכן משמעותי, אך ללא הטרטורים של פעם. זו אחת הסיבות לזינוק בפופולריות שלו.

ייפוי כוח מתמשך כהרחבה לצוואה
לעיתים מתייחסים לייפוי כוח מתמשך כאל “צוואה בחיים”, ואכן הוא מרחיב את ההסדרה החוקית מעבר למה שצוואה רגילה מכסה. נדון כיצד שני המסמכים משתלבים כך שייפוי הכוח המתמשך משלים את הצוואה:

• כיסוי שתי התקופות: צוואה מטפלת במה שיקרה אחרי פטירת האדם, חלוקת רכושו, משאלות לגבי קבורה וכו’. אך היא אינה מטפלת כלל בשנים שעלולות לבוא לפני המוות, שבהן האדם חי אך אולי חסר כשירות. כאן בדיוק נכנס ייפוי הכוח המתמשך: הוא מגשר על הפער הזה. אם נחשוב על חיים ומוות כקו רציף, הצוואה מתחילה בנקודת המוות קדימה, וייפוי הכוח מכסה את התקופה שלפניה, כאשר האדם כבר לא עצמאי אבל עודנו חי. יחד, המסמכים יוצרים תוכנית רציפה, מהעת בה אדם חדל לתפקד עצמאית ועד לאחר מותו.

• שמירת כוונת ההורשה תוך כדי החיים: ייפוי הכוח המתמשך יכול להבטיח שהאופן בו מנוהלים נכסי האדם במהלך חייו האחרונים לא יסתור את תכנית ההורשה שלו. לדוגמה, אם אדם ציווה דירה לבתו, ייפוי הכוח יכול לכלול הנחיה לא למכור דירה זו אלא במקרה שאין מוצא אח. אם אדם הוריש סכום מסוים לצדקה, ייפוי הכוח יכול להנחות את מיופה הכוח להימנע מלפגוע בסכום הזה ככל הניתן. כך, מה שקבע בצוואה “מוגן” גם בעודו חי. ללא זה, אפוטרופוס אולי היה עושה בנכס משהו שהופך את הצוואה לבלתי ישימה (למשל מוכר את הדירה; ואז אין מה להוריש לבת).

• ייעול ניהול העיזבון: כאשר מגיע שלב ירושה, ייפוי כוח מתמשך טוב גורם שהעיזבון “מסודר” וקלים יותר לחלקו. לדוגמה, מיופה הכוח ריכז את כל הכספים בחשבון, שמר רשימת נכסים, סילק חובות, כל זאת מתועד. מנהל העיזבון או היורשים לא צריכים לנחש מה היה ומה חייבים. זה מונע סכסוכים וחשדות.
• בנוסף, מיופה הכוח בעצמו יכול להיות מבצע הצוואה בפועל (אם הממנה כתב בצוואה שהוא מצפה שמיופה כוחו או אותו אדם יטפל בחלוקה). לא פעם, האדם שמונה למיופה כוח (למשל הבן הבכור) ממונה גם כמנהל עיזבון בצוואה. כך יש המשכיות, הוא ממשיך מטפל בנכסים לאחר המוות בחלוקה. כמובן, אז הוא יצטרך לפעול לפי חוק הירושה והוראות הצוואה (זה תפקיד שונה), אבל התפר בין שני התפקידים חלק מאוד.

• זכויות בני המשפחה: לעיתים בני משפחה מתנגדים לפעולות אפוטרופוס בסוף חיי האדם כי חוששים שיפגעו בירושה שלהם. כאשר קיים ייפוי כוח והם שותפים לתמונה, יש שקיפות והם נוטים פחות להתנגד. התוצאה, פחות התנגדויות בצוואה או פחות עילות לתקיפת צוואה.
• למשל, אם בן משפחה אחד היה אפוטרופוס ואחים אחרים חושדים שבזבז כסף שלא לצורך (מה שמקטין את חלקם העתידי), הם עלולים לריב אחרי המוות. אך אם בתקופה של ייפוי הכוח הייתה שקיפות והסכמה שמשתמשים בכספים לטובת הממנה, לא תהיה להם טענה בלוויה “אחי בזבז את הירושה שלנו”, הם ראו שהכול היה לטיפול אבא. הדבר מונע אותם מלהעלות טענות בבית משפט בהליך הירושה.

• החלטות סוף-חיים, צוואה רוחנית: יש חלקים שאנשים לפעמים מכניסים לצוואה אך הם למעשה נוגעים לחיים (כגון בקשות לגבי טיפול רפואי סוף-חיי). מקומם הנכון הוא בייפוי הכוח או במסמך מקביל.
• דוגמה: אדם כותב בצוואתו “מבקש שלא יחברו אותי למכונות הנשמה כאשר אהיה סופני”. זה לא באמת מחייב כי צוואה קוראת רק אחרי פטירה.
• אם לעומת זאת כתב זאת בייפוי הכוח, “מיופה הכוח מוסמך לסרב בשמי להחייאה במצב סופני”, זו הוראה ישימה בפוע. כך, ייפוי הכוח משלים את הפן האישי/רוחני של הצוואה. הצוואה אולי תדון בטקסי קבורה, אבל ייפוי הכוח יעסוק בטיפול בחיים עצמם לקראת הסוף.

• מניעת צורך בצוואה הדדית/מנגנונים מורכבים: זוגות לעיתים כותבים צוואה הדדית שמבטיחה שבן הזוג שיוותר בחיים יוכל ליהנות מכל הרכוש עד אריכות ימיו, ורק אחרי ששניהם ילכו, ילך לילדים.
• ייפוי כוח מתמשך יכול לחזק מצב זה: למשל, בעל נותן ייפוי כוח לאשתו. כשימות, רכושו אמנם יחולק לפי הצוואה (אולי הכל אליה), אבל מה אם לפני כן היה חסר כשירות? היא כממנה ממילא יכלה להשתמש ברכושו לצרכי שני בני הזוג. כך שני הכלים משתלבים, בתקופת הביניים של מחלה, האישה דואגת לכלכלת המשפחה דרך ייפוי הכוח; ולאחר מותו, צוואה פשוטה מעבירה לה פורמלית את הנותר.
• ללא ייפוי הכוח, היו אולי צריכים מנגנונים מסובכים יותר כמו נאמנות בירושה כדי לוודא שיוכלו להשתמש בכסף שלו לטיפולה, או אפוטרופוס.

• קיצור סכסוכי ירושה עתידיים: כבר נגענו, אבל חשוב, בזכות ייפוי כוח, בני המשפחה קיבלו תחושה שרצון המוריש מומש גם כשהיה חי. לכן, לאחר פטירתו, הם יכבדו יותר את צוואתו ולא יחושו “לא הוגן”. הם ראו שכל ההתנהלות הייתה בהתאם לרצונותיו. הדבר מפחית הרגשות קיפוח שמובילים לפעמים למאבקים משפטיים אחרי המוות.

לניתן לדמות זאת כך, הצוואה היא פרק הסיום, וייפוי הכוח הוא הפרק הלפני-אחרון בסיפור חייו של אדם. כדי שסיפור חייו יסתיים בהרמוניה ולפי רצונו, שני הפרקים צריכים להשתלב.

ההמלצה הפרקטית: לערוך את שני המסמכים יחד, או לפחות לוודא שמה שקבעתם באחד אינו סותר את השני. לדוגמה, אם בצוואה החלטתם להוריש את העסק לבת, אולי תרצו שבייפוי הכוח הבת תהיה מיופת כוח על העסק בחיים. אם בצוואה חילקתם את הכסף שווה בשווה, ייפוי הכוח יכול להיות ניטרלי (שלא מועדף יורש אחד), או אם מועדף אחד כמיופה כוח, לוודא שיש מנגנון פיקוח שימנע חשש משאר היורשים.

חשוב להבהיר לבני המשפחה את ההיגיון: “ייפוי הכוח דואג שגם בעודני חי תגולמו כוונותיי, והצוואה דואגת שלאחר מותי, תפעלו ככוונותיי.”

בדרך זו, ייפוי הכוח המתמשך מרחיב ומשלים את הצוואה כך שרצון האדם יקבל תוקף מלא הן בחייו והן לאחריהם, ללא חללים שבהם רצונו עלול לא להתממש.

בחירת מיופה כוח מתוך שיקולים משפחתיים או מגדריים
כאשר אדם בוחר את מיופה הכוח שלו, לעיתים משפיעים על החלטתו שיקולים של מבנה משפחתי ומגדר, כמו מי מהילדים “מתאים” יותר בגלל תפקידו במשפחה, או האם בן לעומת בת עדיף למשימה. חשוב להיות מודעים להטיות הללו ולבחור באופן מושכל:

• “תפקידים” מסורתיים במשפחה: משפחות רבות מניחות חלוקה טבעית, למשל, הבן הבכור או זה שגר קרוב “אמור” לקחת את האחריות; או “הבת בדרך כלל מטפלת בהורים”. ואכן, לא פעם נראה שדווקא בנות ממונות למיופי כוח בעניינים אישיים/בריאותיים, מתוך ההנחה (או הסטריאוטיפ) שהן אמפתיות ומטפלות יותר, בעוד הבנים מקבלים סמכות על רכוש כספי מתוך הנחה שהם “מבינים בכספים”.
• יתרון: לפעמים ההנחות הללו נכונות עבור אותה משפחה, אולי הבת אכן אחות במקצועה והבן רואה חשבון, ואז החלוקה מתבקשת.
• חיסרון: אך אסור להיסחף אוטומטית לסטריאוטיפ. יש בנים סבלניים ומסורים מאוד, ויש בנות בעלות ידע פיננסי רב.
• הפתרון: יש לבחון את הכישורים והנטיות האישיות של כל מועמד, ולא רק תפקיד משפחתי או מינו. אם הבת תמיד טיפלה בהורים יותר, ייתכן שתצטיין כמטפלת-מיופת כוח. אבל אם הבן הבכור בכלל נמצא בחו”ל רוב הזמן, אולי עדיף הבן הצעיר למרות “דין הבכורה”.
• הממנה צריך לשאול: “מי בפועל מפגין אחריות וסבלנות?” ולא רק “מי הבכור, מי זכר/נקבה”.

• רגישויות תרבותיות ומגדריות: יש מקרים שבן משפחה מעדיף שמיופה הכוח יהיה בן מינו מסיבות צניעות ונוחות. למשל, אישה מבוגרת יכולה לחוש נוח יותר שבת תהיה מעורבת בענייני הטיפול האישי (רחצה, היגיינה) מאשר בנה. או גבר מבוגר אולי מעדיף שבנו ידון עם הרופאים על בעיותיו הגבריות.
• אלה שיקולים לגיטימיים: אם האם יודעת שתזדקק לעזרה פיזית צמודה, ייתכן ונכון שהבת, או אישה אחרת, תפקח (אולי עם מטפלת אישה).
• יחד עם זאת, אם אין בת או שהיא רחוקה, אין מניעה שהבן יעשה זאת בצורה מכבדת, וניתן לקבוע הנחיות (כמו לשכור מטפלת אישה לנושאים אינטימיים). אז גם כאן, עדיף לא לשלול מועמד רק כי הוא מגדר שונה, אלא לחשוב על פתרונות (למשל, בן מיופה כוח שידאג שתהיה מטפלת אישה לאמו).

• הימנעות מהעדפה שיוצרת קנאה: שיקול משפחתי נפוץ הוא “לא לפגוע” באף ילד. הורים לעיתים מתקשים למנות רק אחד מילדיהם כי חוששים שאחרים ייעלבו (שיקול רגשי משפחתי). הם עשויים לשקול למנות את כולם יחד, או לפחות למסור תפקידים שונים, כדי שירגישו שווים.
• זהו שיקול לגיטימי, אך צריך לאזן אותו מול היעילות. אם באמת כל הילדים מוכשרים ויכולים לשתף פעולה, אפשר למנות יותר מאחד (כתבנו איך לטפל בזה).
• אבל אם, במציאות, ילד אחד מתאים בהרבה והשני לא, ההורה צריך במידת האפשר לשים את טובתו לפני “פוליטיקת רגשות”. אפשר לפצות באמצעות שקיפות (ליידע את השני על כל מה שקורה) או למנותו חליפי.
• טיפ: הסבירו לילדים שזו לא העדפה אישית אלא פונקציונלית, כפי שהמלצנו בסעיף התקשורת המשפחתית. לרוב, כשמבינים, תחושת הקיפוח פוחתת.

• בחירת זוג על בסיס שילוב תכונות: במקרים רבים, פתרון מוצלח הוא למנות שניים ממגדרים שונים: למשל את הבן ואת הבת יחד, תוך חלוקת תפקידים לפי חוזקות. הבן אולי ידאג לכספים, הבת לנושאי טיפול, והם יכריעו יחד בהחלטות שמשלבות תחומים.
• כך, גם העול מתחלק וגם אין טענת “למה היא ולא אני”.
• כמובן, מחייב מערכת יחסים טובה ביניהם, אם היא קיימת, זה אידיאלי. אם לא, עדיף לא לכפות.

• פנייה ללב ולהיגיון: אם, למשל, האמא יודעת שהבת קצת רגישה ולא יכולה להתמודד עם מצבי חירום, ואילו הבן קר רוח, רצוי להסביר לבת בנחת שהבחירה באח נובעת מהתאמה אופי, ולא מאהבה פחותה. כנ”ל אם ההיפך (הבן ידלק שאחותו נבחרה כי “אתה עסוק מאוד ואין לך זמן, והיא פנויה יותר”). בני המשפחה מבינים בסופו של דבר את ההיגיון אם מדברים.

• דוגמאות:
• במשפחת כהן היו בן ובת. ההורים החליטו למנות את שניהם: הבת (אחות בהכשרתה) תוביל רפואית ואישית, הבן (עו”ד) ינהל כספים. הם כתבו זאת במפורש במסמך. בכך ניצלו את היתרון המגדרי/מקצועי של כל אחד. הילדים עצמם הרגישו מוערכים כל אחד בתחומו, ולא נוצר קנאה.
• לעומת זאת, במשפחת לוי היו 3 בנים. האם נטתה למנות את הבכור “כי הוא הגדול”, אבל בפועל הוא גר רחוק. השני גר לידה וטיפל בענייניה בפועל. ההתלבטות הייתה בין מסורת (“הגדול”) לבין מציאות (“האמצעי מטפל בי”). בעצת עו”ד, האם בחרה בשני (האמצעי) והסבירה לבכור שזה בגלל הקרבה הגיאוגרפית. היא מינתה את הבכור חליפי למקרה שהאמצעי לא יוכל. כך פתרה את הפגיעה. הבכור אמנם קצת התאכזב, אך קיבל זאת ולאחר זמן הודה שזה היה הגיוני.

מסקנה: בבחירת מיופה כוח יש מקום לשיקולים משפחתיים (למשל, לא ליצור קרע) ולשיקולי נוחות ותרבות (מגדר, תפקיד במשפחה). יש להתחשב בהם במידה הנכונה:
• לא לתת להם לגמרי לגבור על השיקול של מי באמת מתאים לתפקיד,
• אך כן לנסות למצוא פתרונות שמכבדים את כולם.

בפרט, אין לבחור אך ורק כי “היא אישה” או “הוא הבכור”, אבל אפשר לתת לכך משקל מסוים אם זה מתיישב עם הכישורים.

המלצה מעשית: לערוך ישיבת משפחה (או שיחות נפרדות) ולדון פתוח. לעיתים בני המשפחה עצמם יגידו: “ברור שאחותי מתאימה ממני”, ואז אין בעיה. פעמים אחרות יצופו רגשות, מוטב שיצופו ויטופלו מראש, מאשר שישתלו כמוקש שיתפוצץ בעת הפעלת ייפוי הכוח.

בסופו של דבר, הבחירה היא של הממנה ועליו לבחור את המתאים ביותר, אך מומלץ לבצע את הבחירה ברגישות משפחתית כדי לזכות ללכידות ותמיכת כל בני המשפחה ברגע האמת.

ייפוי כוח מתמשך לאוכלוסיות עם קושי קוגניטיבי
אוכלוסיות מסוימות, כגון אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית קלה, אוטיזם בתפקוד גבוה, או מי שלקו כבר בהידרדרות קוגניטיבית התחלתית (כמו דמנציה בשלב מוקדם), עשויות גם הן להפיק תועלת מייפוי כוח מתמשך, בתנאי שהן עדיין מסוגלות להבין, בהגבלותיהן, את משמעות המהלך. יש מספר דגשים במקרים הללו:

• הערכת יכולת ההבנה: כדי לערוך ייפוי כוח מתמשך, החוק דורש שהממנה יבין את טיבו, גם אם יש לו קושי קוגניטיבי, צריך לבדוק אם עם התאמות הוא יכול להבין מהו ייפוי כוח, מי הוא ממנה ומה המשמעויו.
• לדוגמה, צעיר בן 19 עם מוגבלות אינטלקטואלית גבולית: הוא מתקשה לקרוא חוזים מסובכים, אבל באמצעות הסבר פשוט ועזרים חזותיים ניתן לוודא שהוא מבין ש”אם לא תוכל להחליט, אמא תחליט בשבילך על ___”.
• במקרה כזה, עורך הדין ישתמש בשפה קלה, אולי יחבר סמלים או ייעזר במיומנויות של קלינאי תקשורת.
• אם השתכנע שהבחור מבין (לפחות ברמה בסיסית) את המשמעות, ניתן לערוך לו ייפוי כוח מתמשך ולמנות את האם למשל. כך נמנע מינוי אפוטרופוס (שזו האלטרנטיבה הרגילה עבור אנשים עם מוגבלות מלידה).
• זה חידוש משמעותי: בעבר כל מי שהוגדר עם “פיגור שכלי” אוטומטית היה צריך אפוטרופוס. היום, אם הוא מבין ובוחר מרצונו בבן משפחה מיופה כוח, זה עדיף, כי זו בחירה שלו ולא כפייה.
• עם זאת, אם למרות ניסיונות הסבר עדיין לא מבין (למשל, אדם עם דמנציה בינונית שכבר לא מבין שאלות בסיסיות), אי אפשר לעשות ייפוי כוח. במקרה כזה יישארו עם האופציה של אפוטרופסות.

• תמיכה בעריכה: החוק מאפשר לעורך הדין להתרשם בעזרת מומחה: למשל פסיכולוג או פסיכיאטר, שיאשר שהאדם עם המוגבלות הקוגניטיבית מבין מספיק. משפחה שרוצה לערוך ייפוי כוח לאדם כזה יכולה מראש להביא מכתב מרופא: “פלוני, עם אוטיזם IQ 65, מסוגל להבין הסברים פשוטים”, זה יעזור לתת תוקף.
• לפעמים בית משפט מעורב: אם לאדם כבר מונה אפוטרופוס אך רוצים לעבור למתווה של ייפוי כוח, ניתן לפנות לבית המשפט ולבקש “לאפשר לאדם לערוך ייפוי כוח, ותבטלו אפוטרופסות”. בית המשפט יעשה זאת אם הוא משתכנע שהאדם מבין ורוצה.

• גיל צעיר וייפוי כוח: רבים עם קושי קוגניטיבי הם צעירים. אין מניעה חוקית, כאמור מגיל 18 אפשר. כדאי לדעת: אנשים עם מוגבלות רבים לא מגיעים לעצמאות מלאה, ולכן אפוטרופסות עדיין נפוצה. אבל יש מגמה חדשה של “קבלת החלטות נתמכת”, במקום אפוטרופוס שמחליט להם, נותנים להם תומך שמסייע להם להבין ולהחליט.
• ייפוי כוח מתמשך יכול להיות פתרון ביניים: האדם עם המוגבלות, כשהוא מבין מה שקורה, בעצמו ממנה אדם שהוא סומך עליו (הורה, אח) למיופה כוח. כך הוא למעשה משתף פעולה בבחירת מי שיחליט בשבילו כשקשה לו. זה יותר מעצים מאשר שבית משפט ממנה אפוטרופוס מעליו.

• הדרגה בביצוע ההחלטות: אפשר לעודד שהאדם עם הקושי עדיין ייקח חלק בהחלטות ככל יכולתו. כלומר, גם לאחר כניסת ייפוי הכוח לתוקף, המיופה כוח ישתף אותו בשפה מובנת וייתן לו להביע רצון. חוקית, מיופה הכוח מחליט, אבל מבחינה אתית ומשפחתית, משתדלים לפעול ב”תחליף שיפוט סובייקטיבי”: כלומר, לפי מה שנראה שרצונו.
• למשל, צעיר עם מוגבלות שכלית שבחר באמו למיופת כוח: האם תקבל החלטות כספיות גדולות, אבל תשתף אותו באיך להשתמש בכספו לפנאי, תציע ותכבד עדיפויותיו (כגון, “האם תרצה ללכת לחוג, אני אשלם מהכסף שלך”).

• שינוי מבנה אפוטרופסות קיים: אם לאדם כבר מונה אפוטרופוס בעבר (כמקובל למוגבלות שכלית) אבל כעת לפי הרפורמה חושבים שאולי לא צריך, ניתן לעבור למודל ייפוי כוח. האדם (עם תמיכה) חותם שהוא מבטל אפוטרופסות וממנה אותו אפוטרופוס קודם כמיופה כוח במקום. זה מסובך משפטית כי הוא כבר הוכר כפסול דין אולי, אבל ראינו פניות כאלו לביהמ”ש שאושרו כשמתברר שהאדם כן מבין ברמה מסוימת.
• בצורה כזו הופכים את המצב ליותר רצוני ופחות כפוי.

• הגבלות: חשוב להבין שגם אם ממנים מיופה כוח, הוא עדיין כפוף להוראות חוק הכשרות. למשל, לא כל פעולה מיופה כוח יכול לעשות בלי בימ”ש, דברים כמו עיקור, תרומת איברים, וכד’ דורשים אישור, גם אם האדם נתן ייפוי כוח (יש פעולות שאפילו אפוטרופוס לא יכול בלי בימ”ש, וזה חל גם על מיופה כוח). אנשים עם מוגבלות לפעמים עשויים לעמוד בסיטואציות כאלה (למשל, הורים לילדה עם מוגבלות רצו לעקר, גם אם הילדה מיניתה אותם מיופי כוח רפואיים, הם עדיין צריכים אישור שיפוטי).

• דוגמה חיובית: דנה, צעירה עם שיתוק מוחין קל ומוגבלות שכלית גבולית, מגיל 18 הוריה היו אמורים להתמנות לה אפוטרופסים. אך בעזרת עובד סוציאלי, הסבירו לה את האפשרות של ייפוי כוח מתמשך. היא הבינה למדי והביעה רצון שהוריה “יעזרו לי בהחלטות”. נערך ייפוי כוח מתמשך: דנה חתמה מרצונה (היה מרגש, שאלה “זה אומר שתמיד תעזרו לי? יופי”). היום הוריה הם מיופי כוחה, הם עדיין משתפים אותה, למשל שואלים מה תרצה לעשות עם קצבת הדיסבליטי שלה, ועוזרים. כך, מבחינה פורמלית אין עליה אפוטרופסות, היא שותפה פעילה יותר בחייה. זה מקרה בו ייפוי כוח החליף אפוטרופסות לטובת העצמה אישית.

בשורה התחתונה: לאוכלוסיות עם קושי קוגניטיבי, ייפוי כוח מתמשך יכול להיות כלי מצוין אם רמת ההבנה מאפשרת זאת. הוא מאפשר להם עצמאות מסוימת בהחלטה מי יטפל בהם, במקום שמיד יוכרזו כבלתי כשירים וינתן אפוטרופוס. עם זאת, חייבים לוודא שהם מבינים לפחות ברמה בסיסית, ולערב מומחים/משפחה כדי לסייע בהסבר.

זה חלק מתפיסה חדשה של זכויות אנשים עם מוגבלויות: לתת להם say (אמירה) על גורלם. ייפוי כוח מתמשך הוא דרך מעשית ליישם זאת, הם ממנים בעצמם את “התומך” שלהם (שבמקרה זה יהיה מיופה כוח עם סמכויות).

חשוב, כמובן, להמשיך ולתמוך בהם גם לאחר מכן, כדי שלא ירגישו שנלקחה מהם השליטה לגמרי. כל עוד אפשר, מכבדים את רצונם בשוטף. ייפוי הכוח הוא רשת ביטחון כאשר הם לא מסוגלים, אך אין משמעותו שהתומך מתעלם מהם.

בכך, ייפוי הכוח המתמשך משתלב במגמה של מעבר מ”אפוטרופסות” ל”קבלת החלטות נתמכת”, ומאפשר גם לאנשים עם קשיי קוגניציה לחיות חיים עם יותר כבוד ואוטונומיה.