צור קשר
אודותהערב הובא לעיוני, במייל, ערר על החלטת קצין משטרה שהורה על מעצרו של העורר. הערר הוגש לפי סעיף 44 לחוק המעצרים.
עורך דין מומלץ
הערר והתגובה
נכתב כי העורר (להלן: החשוד) נעצר בחשד להצתה, על פי צו מעצר שניתן נגדו ביום 18.6.21, אך יש בפיו טענת אליבי, לפיה היה במועד העבירה בעיר טבריה. ואולם, החשוד לא יכול היה להציג טענתו בפני חוקריו, מאחר שלא היה בידו התאריך המדויק שבו שהה בחופשה. עוד נטען כי הוא סובל ממחלת ריאות כרונית, בגינה הוא מועמד לניתוח, וכעת הוא נעזר במחולל חמצן. לדעת החשוד ניתן להגשים את מטרות המעצר באמצעים מידתיים יותר מן המעצר, על כן מבוקש להורות על שחרורו, ולקבוע תנאים שפגיעתם קשה פחות.
לערר צורפה תגובת המשיבה בה התנגדה לשחרור, מאחר שניתן צו מעצר למשך 24 שעות. נכתב בתגובה כי החשוד נחקר באזהרה בגין עבירות חמורות של הצתה והיזק לרכוש במזיד, ונעצר במטרה להביאו מחר בפני שופט תורן. המשיבה טוענת כי בהתאם לחוק, עליה להביא את החשוד בפני שופט בהקדם, ולא יאוחר מתום 24 שעות ממעצרו, על פי צו המעצר. לפיכך, נתון בידי המשטרה שיקול הדעת לעניין אופן היישום של חובת ההשתדלות להביאו לבית המשפט, ואין מקום לערר לפי סעיף 44א במצב זה.
לאחר עיון, הוריתי כי המשיבה תגיש לאלתר תמצית חומרי החקירה המבססים את החשד, ותפרט בכתב את עילת המעצר, פעולות החקירה הנדרשות, ועברו הפלילי של החשוד, אם קיים. בתגובה, הוגש כעת נספח סודי, אשר מטבע הדברים לא ניתן לחשוף את כל פרטיו, על מנת שלא לפגוע בחקירה. על פי הנספח, עולה כי קם חשד סביר הקושר את החשוד לעבירות של הצתה של בית בראש העין, לרקע סכסוך פלילי ככל הנראה. היחידה פתחה בחקירה נמרצת, ופעולות חקירה מבוצעות גם בשעות הערב, כפי שהוצהר על ידי קצין החקירות. עוד נכתב בנספח, כי החשוד נושא עבר פלילי מכביד בעבירות אלימות, וביניהן: סחיטה בכוח, הדחה באיומים, ירי מנשק חם, והצתת רכב מנועי. בגין חלק מהרשעותיו ריצה החשוד מאסרים ממושכים. בנסיבות האלה, מבקשת היחידה החוקרת לאפשר המשך החקירה ולדחות את הערר. נכתב כי בדיון שיתקיים מחר בפני השופט התורן, יוצגו חומרי החקירה שנאספו.
המסגרת הנורמטיבית
כלל אין זה ברור כי רשאי בית המשפט לדון בערר על החלטת קצין חקירות, לאחר שהחליט להורות על מעצרו של חשוד, למשך 24 שעות. בעניין זה ניתנו במהלך השנים החלטות סותרות בערכאות השונות, ויש הסבורים שפרשנות המאפשרת הגשת בקשות/עררים כמו זו שלפניי, מרוקנת למעשה מתוכן את סעיף 29 לחוק, ואת לוחות הזמנים שנקבעו שם (ראו למשל: עמ״י 31145-02-11אלגזי ני מד״י (20.2.11), עמ״י 54083-02-16מימון ני מד״י (24.2.16). לדעה שונה, ניתן לראות: עמ״י 21816-01-10שומשונוב ני משטרת זבולון (17.1.10).
גם מבין אלה הסבורים כי קיימת הסמכת לדון בבקשות מן הסוג המדובר, שוררת הסכמה לפיה “אין זוהי דרך המלך בהקשר למעצר ימים, ואין לאפשר הצפה של בתי המשפט בבקשות מסוג זה” (כבי השופט שאול גבאי ריכטר, ערר או בקשה לפי סעיף 44(א) לחוק המעצרים- האם חריג או זכות?, הסניגור 239, עמי 4). בהקשר זה, צוטט כבי השופט יצחק עמית, בהפנותו לכך שבקשות לסעד בשעות המנוחה או מחוץ לשעות העבודה הרגילות, רשאי בית המשפט להיזקק להן, אם הסעד דרוש “בשל פיקוח נפש או לשם מניעת נזק רציני אשר אינו ניתן לתיקון אם לא יינתן הסעד מיד” (עניין מימון).
כבי השופט ריכטר קובע במאמרו הנזכר, כי על בית המשפט להפעיל את “מבחן המקרה המתאים”, היינו: עליו לבחון את הנזק שייגרם לחשוד לעומת צרכי החקירה והאינטרס הציבורי. ככל שיימצא כי החשוד יינזק כתוצאה ממעצרו ולו ללילה אחד, רק אז ייטה לשחררו, ובלבד שלא יתעורר חשש לשיבוש החקירה, או חשש למסוכנות. ברוח זו, הובעה הדעה לפיה לא קיימת חובה לקיים דיון בבקשה, אך הדעת נותנת שיש לקבל את תגובתה המפורטת של המשטרה, בטרם קבלת ההחלטה, על מנת לבססה על מידע רב ככל הניתן. לאחר קבלת התגובה, מצויה שאלת הצורך בקיומו של דיון, בשיקול דעתו של בית המשפט (ריכטר, שם עמי 9).
לאחרונה ממש, ניתנו שתי החלטות בבית המשפט העליון, בנוגע להליכי ערר או בקשות לשחרור מכוח סעיף 44א לחוק המעצרים:
בבש”פ 720/21רגבי ני מד״י (2.3.21), דנה כבי השופטת ברון במקרה שבו דחה בית משפט השלום בקשה לשחרורו של חשוד שנעצר למשך 24 שעות, בלא לקיים דיון, תוך שקבע כי אין לראותבסעיף 44(א)הוראת חוק שנועדה להעמיד לבדיקה את המעצר הראשוני וכי “אין זה אחד המקרים החריגים ויוצאי הדופן, המקימים לבית המשפט סמכות לבחון אופן הפעלת שיקול דעתו של קצין משטרה במסגרת הפעלת סמכותו למעצר ראשוני”. לאחר שנדחה ערר על ההחלטה בבית המשפט המחוזי, ולמרות שהעצור כבר שוחרר, עתרה המשטרה להחלטה עקרונית בסוגיית הסמכות לדון בעררים על המעצר הראשוני על פי החלטת קצין. כבי השופטת ברון קבעה:
“בית משפט השלום בהתייחסו לגופן של טענות המבקשת לא קבע שהוא נעדר סמכות להתערב בביקורת שיפוטית על החלטת הקצין הממונה. כל שקבע הוא כי “לא ראיתי כי
המבקשת הצביעה על פגם באופן הפעלת שיקול הדעת. משכך, אין זה אחד המקרים החריגים ויוצאי הדופן, המקימים לבית המשפט סמכות לבחון אופן הפעלת שיקול דעתו של קצין משטרה במסגרת הפעלת סמכותו למעצר ראשוני״. למסקנה זו הגיע בית המשפט תוך התייחסות להוראתסעיף 29(א)לחוק המעצרים, הקובע סד זמנים של עד 24שעות להבאתו של עציר בפני שופט ועל פניו כורך בתוכו את האיזונים הנדרשים בין צרכי חקירה ובין זכויות חשוד שנעצר. נראה שאמנם כך גם בעניינה של המבקשת, ולא נפל איפה דופי בהחלטת בית משפט השלום, גם לא בהחלטת בית המשפט המחוזי שהורה על מחיקת הערר משהפך לתיאורטי.
בבש״פ 3891/21ווטה ני מד״י (15.6.21), דן כבי השופט גרוסקופף בסוגיית חובת ההשתדלות של המשטרה להביא את החשוד לבית המשפט בהקדם, ומשמעותה. בתוך כך, קבע כבי השופט:
לשונו שלסעיף 29(א)לחוק המעצריםברורה: על המשטרה מוטלת חובה להביא את העצור לפני שופט בהקדם האפשרי, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ולא יאוחר מ-24שעות לאחר מעצרו. במילים אחרות, מגבלת 24השעות תוחמת את הסמכות, ואינה גורעת מהחובה המוטלת על המשטרה להקדים את הבאת העצור לפני שופט מוקדם ככל הניתן, בהינתן מכלול השיקולים הרלוונטיים. עם זאת, אופן יישום חובת ההשתדלות האמורה הוא עניין הנתון לשיקול דעת המשטרה, כרשות המנהלית המוסמכת, ואין הוא נושא להגשת בקשות לפיסעיף 44(א)לחוק המעצרים
הנה כי כן, בית המשפט העליון נמנע מקביעה לפיה קיימת הסמכות לדון בערר על החלטת קצין במסגרת סעיף 44א, ואף קבע כי אופן יישום חובת ההשתדלות להביא את העצור בפני שופט קודם לחלוף 24 שעות, נתונה לשיקול דעת המשטרה, ואין להגיש בגינה בקשות ועררים. בנוסף, עולה בבירור כי בכל מקרה, עמדת בית המשפט העליון היא שאין חובה לקיים דיון בערר, במעמד הצדדים.
לאור הכללים הללו, לכאורה היה מקום לדחות את הערר על הסף.
למען הזהירות בלבד, אבחן את הערר לגופו.
מן הכלל אל הפרט
נוכח טיב החשדות, נימוקי הבקשה, והמזכר שהוגש, אני מוצאת כי ניתן להכריע בערר ללא דיון במעמד הצדדים.
עולה מן התגובה כי החשוד מעורב בעבירות חמורות ביותר, שיש בהן כדי לסכן את שלומם ואף את חייהם של אחרים. לא זו אף זו, המעצר והחקירה אינם זרים לחשוד, שכבר נדון בגין עבירות חמורות רבות, לרבות הצתה.
על פי המזכר שהוגש לעיוני, מתבצעות פעולות חקירה כל העת, ולא נראה כי המשטרה יושבת בחיבוק ידיים.
הקצין הממונה הביע עמדתו המקצועית לפיה המעצר דרוש לצורך ביצוע פעולות חקירה הנדרשות לביצוע בעוד החשוד עצור.
יש לזכור כי מדובר בחקירה בגין עבירה שהיא מן החמורות, לכן צרכי החקירה הם בעלי חשיבות רבה, והאינטרס הציבורי דורש לאפשר מיצויה של החקירה, בהקדם האפשרי.
מכלול הנתונים הללו, מוביל למסקנה, לפיה המקרה דנן, אינו מקיים את “מבחן המקרה המתאים”, לשחרור במהלך 24 שעות המעצר הראשונות, אלא יש לאפשר למשטרה לעשות מלאכתה.
אינני מעלימה עיני מן הטענה לפיה החשוד חולה במחלת ריאות, אף כי לא צורפו מסמכים רפואיים בעניין זה. עם זאת, לא שוכנעתי בשום אופן כי מצוקת החשוד כה חמורה, וכי יש בה כדי להצדיק שחרור מיידי, בניגוד לעמדת המשטרה, במחיר של פגיעה אפשרית בחקירה. כמו כן, לא שוכנעתי שלא ניתן להחזיקו במעצר בשלב זה, ולו למשך שעות הלילה, שהרי שב״ס ערוך לטיפול בעצורים הזקוקים לטיפול רפואי.
מסקנתי נשענת גם על העובדה שהשעה כעת כבר 21.30, כך שבכל מקרה לא נותרו שעות מעצר ארוכות, עד להשלמת משך המעצר הקצוב על פי החוק.
אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.
נוכח מצוקת החשוד, אני מורה כי ככל הנדרש, יובא אל הרופא במב״ן.
החשוד יובא בפני שופט מחר בבוקר (22.6.21), לא יאוחר מהשעה 9.00.
גבי מרינה שלום תעביר החלטתי זו מיד אל הצדדים.
** המזכר שהוגש לעיוני באמצעות גבי שלום, יובא מחר לבית המשפט יחד עם תיק החקירה על מנת שיסומן על ידי בית המשפט.
ניתנה היום 21.6.21 י״א תמוז התשפ״א בהעדר הצדדים.
רבקה גלט, שופטת
* לאחר שניתן מספר לתיק, הועלתה ההחלטה מחדש למערכת נט המשפט.
בית משפט השלום בפתח תקווה
ע״ק 48920-06-21 פלוני נ׳ מדינת ישראל
תיק חיצוני:
בפני כבוד השופטת רבקה גלט
העורר פלוני
נגד
המשיבה מדינת ישראל
כתיבת תגובה