פלילי החזקת כלב מסוכן שתקף ללא רשיון הרשעה

עורך דין מומלץ

הכרעת דין
כתב אישום, מענה ומהלך המשפט

1. במועד הרלוונטי התגורר הנאשם ברחוב הזית 16 כפר יונה, בבית פרטי לו חצר צמודה ומגודרת בעלת שני שערים, והחזיק בכלב שחור מסוג בולטרייר להלן: הכלב, שהוא כלב מגזע מסוכן שהחזקתו טעונה רישיון, מבלי שהיה לו רישיון לכך. ביום 13.12.19 בשעה 08:00 לערך יצא הנאשם את ביתו מבלי שהקפיד כי שערי הבית סגורים. באותן הנסיבות יצא הכלב מהחצר מבלי שהיה לפיו זמם, ובסמוך לשעה 08:30 נשך את אביבה שאול להלן: המתלוננת בבית החזה ובגפיים, תוך שגרם לה לפצעים קרועים שהצריכו חיטוי ותפירה בכף יד ימין, באמה ימנית ובשד ימני להלן: האירוע. משכך יוחסו לנאשם עבירות אי נקיטת זהירות בחיה, לפי סעיף 338א6 לחוק העונשין, תשל”ז-1977 להלן: חוק העונשין; החזקת כלב בלי רישיון או בניגוד לתנאי, לפי סעיף 18ב1 לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס”ג-2002 להלן: החוק להסדרת הפיקוח; החזקת כלב מחוץ לחצרים, לפי סעיף 18ב2 לחוק להסדרת הפיקוח.

גדר המחלוקת בין הצדדים הייתה מצומצמת, ועיקריה בשאלת מידת מודעותו של הנאשם לכך שמדובר בכלב מגזע מסוכן, והאם יש להגדירו כמי שהחזיק בכלב וחב באחריות להתנהגותו. לטענת ההגנה, לא יעלה על הדעת לקבוע כי במצב בו הנאשם פעל בהתנדבות על מנת לסייע לכלב במצוקה, הוא ימצא עצמו אחראי להתנהגותו של הכלב, ויחוב בתוצאותיה.

מענה ראשון לכתב האישום ניתן ביום 8.9.20, אז הודיעה ההגנה כי הנאשם כופר במיוחס לו, במובן זה שהכלב לא היה בבעלותו ולא בהחזקתו. לטענתו, במהלך סערה חורפית נתן לכלב מחסה זמני, כפי שהוא פועל בשגרה ביחס לבעלי חיים נזקקים. משכך כפר באחריותו לכלב או לתוצאות התנהגותו. בדיון מיום 27.10.20 הוסיפה ההגנה וטענה כי הנאשם לא ידע שמדובר בכלב מסוכן “ובוודאי לא היה מכניס לביתו כלב מסוכן, כאשר בבית גדלים 5 ילדים ושני כלבים”. בטרם קביעת התיק להוכחות נתבקשה השלמת מענה מפורט לכתב האישום 6.4.21. ההגנה הוסיפה כי הנאשם מקפיד לסגור את שערי ביתו, וכפרה בטענה כי הכלב יצא מחצר הבית.

תיק המוצגים כולו הוגש בהסכמה, וההגנה הסתפקה בחקירה נגדית קצרה של הסייר רס”ר אליאב חזות, אשר הגיע לזירת האירוע לאחר שהמתלוננת נפצעה כתוצאה מנשיכת הכלב. משכך הוגשו המוצגים שלהלן: הודעת המתלוננת ת/1, תמונות החבלה ת/2, תעודה רפואית של המתלוננת ודיווח למשרד הבריאות ת/3, הודעת שכנה ותמונות שצילמה ת/4-ת/5, הודעת שכן ת/6, חקירותיו של הנאשם ת/7-ת/8, תמונות ביתו של הנאשם ת/10, מזכרים מאת רס”ר אסף בזיני ת/9, ת/11, מזכרים מאת רס”מ יניב צוייג ת/12-ת/15, דו”ח פעולה מאת רס”ר אליאב חזות ותקליטור מצלמת גוף ת/16-ת/17. הנאשם העיד להגנתו.

דיון וממצאים

2. המחלוקות מצומצמות, ומשכך לא ראיתי לייחד פרק לסקירת התשתית הראייתית, וזו תובא בהתאם לצורך כחלק מניתוח הממצאים שלהלן.

• בחקירתו במשטרה ביום האירוע שישי סיפר הנאשם כי אסף את הכלב לחצרו ביום שני או שלישי ת/7 ש’ 15, ש’ 42. הוא שב ואישר את הדברים בחקירתו הנגדית בבית המשפט פרו’ עמ’ 9 ש’ 22-20. משכך אני קובע כממצא כי הכלב לן בחצרו של הנאשם לפחות 3 ימים קודם ליום האירוע.
• לדברי הנאשם, הכלב לא היה בבעלותו, והוא אסף אותו לביתו על מנת לסייע לו במזון ובמחסה. המאשימה לא חלקה על כך, וממילא לא הביאה ממצאים לסתור, ואני קובע זאת כממצא.
• לדברי הנאשם, הכלב הּושם בחצרו ולא בתוך ביתו. כך טען בחקירתו ובעדותו, ותמונות שמסר ת/10 מאששות זאת – ניתן לראות את הבית, החצר, השער, המחסה מהגשם שיצר עבור הכלב. התמונות הוגשו כמוצג תביעה, ואני קובע זאת כממצא.
• הנאשם לא טרח לפנות לוטרינר על מנת לבדוק את מצבו של הכלב, סוגו, גילו, האם מצוי בגופו שבב שמאפשר לאתר את בעליו, ובהתאם לא ביצע פעולה כלשהי דוגמת פרסום במרשתת כדי לנסות לאתר את בעליו של הכלב. לטענתו, באותו שלב טרם החליט מה יעשה בכלב ת/7 ש’ 16, ש’ 41-35, פרו’ עמ’ 10.
• הכלב אותו אסף הנאשם לביתו הוא הכלב שנשך את המתלוננת. הנאשם אישר זאת מפורשות בחקירתו ת/7 ש’ 82-81, ת’ 8 ש’ 15-12. בעדותו בבית המשפט סיפר את קורותיו ביום האירוע. לדבריו, יצא מהבית כדי לקחת את ילדיו לגנים ולבי”ס, וכשחזר ראה את השער פתוח ויצא לחפש את הכלבים – הכלב וכלבת הלברדור שבבעלותו. ברחוב המקביל ראה המולה, אנשים עם מקלות בידיים, זיהה את הכלב כשהם מנסים להרחיקו ולתקוף אותו. הוא ניגש למקום, הרים בידיו את כלבת הלברדור ואת הכלב והכניסם למכוניתו. בדיעבד, ההמולה בה מדובר התפתחה בעקבות אירוע הנשיכה. בהמשך לכך הכלב השתולל בתוך הרכב, אז פתח הנאשם את הדלת האחורית במכונית והכלב נמלט. הנאשם החזיר את כלבת הלברדור לביתו, ושב לרחוב על מנת לנסות ולאתר את הכלב, בניסיונות שארכו כשלוש שעות, ללא הצלחה. היינו, גם בעדותו בבית המשפט אישר הנאשם כי הכלב הוא שנשך את המתלוננת, וממילא הסכים להגשת הודעות המתלוננת ועדי הראייה, כמו גם התיעוד הרפואי.
• חצרו של הנאשם מגודרת, אך שער החצר איננו נעול, “לפעמים הוא נפתח מהרוח” ת/7 ש’ 48, פרו’ עמ’ 11 ש’ 9-6. יותר מכך, הכלב, וכך גם כלבת הלברדור של הנאשם, נהגו לצאת מהחצר מעת לעת ללא השגחה ת/7 ש’ 20, ש’ 46-43, פרו’ עמ’ 10 ש’ 29-27.
• הנזקים שנגרמו למתלוננת כתוצאה מנשיכות הכלב אינם שנויים במחלוקת. ממילא, אלו עולים מפורשות מהמוצגים שהוגשו בהסכמה: הודעות המתלוננת ועדי הראייה בשילוב התיעוד הרפואי והצילומים.
• סוג הכלב: לטענת המאשימה, מדובר בכלב מסוג בולטרייר, כזה המוגדר כגזע מסוכן בהתאם לסעיף 2 לתוספת לחוק להסדרת הפיקוח. הנאשם לא כפר בטענה זו, והתמקד בהקשר זה בשאלת מודעותו לסוג הכלב. יותר מכך, הנאשם הסכים להגשת מלוא חומרי החקירה, וחקר בחקירה נגדית עד אחד בלבד, שאיננו רלוונטי לסוגיה זו. הוא ויתר על חקירתו הנגדית של הוטרינר העירוני של כפר יונה מר אודי זהרוני להלן: הוטרינר העירוני, ובכך קיבל את טענתו של הוטרינר העירוני לפיה מדובר בכלב מסוג בולטרייר, שהוא גזע מסוכן. טענת הוטרינר נלמדת משני מזכרים: האחד, מזכר ת/13 מאת רס”מ יניב צוייג, ממנו עולה כי ביום 19.12.19 שוחח עם הוטרינר העירוני, והאחרון אמר לו כי הכלב הוא מסוג בולטרייר. השני, מזכר ת/15 מאת רס”מ יניב צוייג ממנו עולה כי ביום 5.3.20 שוחח פעם נוספת עם הוטרינר העירוני, אשר סיפר לו כי “ראה תמונה של הכלב הנושך, ולפי הידע שלו הוא זיהה כי מדובר בכלב מסוג בולטרייר הנחשב לכלב מסוכן”.

אמנם, צודק ב”כ הנאשם בטענתו לפיה משטרת ישראל לא פעלה בשקידה ראויה ואפילו לא בשקידה מזערית לאיתור הכלב. ראו עדותו של רס”ר אליאב חזות, פרו’ עמ’ 6. העובדה שהכלב לא אותר ולא נתפס לא איפשרה לבדוק אותו במישרין, את סוגו, את מצבו, האם הוא מחוסן, האם יש לו בעלים רשום. ואולם, משעה שההגנה לא חלקה על סוג הכלב, נתנה הסכמתה להגשת המוצגים, וויתרה על עדותו של הוטרינר העירוני רשום כעד תביעה מס’ 9, הרי שרואים בתוכן המזכרים כעדות שלא נסתרה, ואני קובע כי הכלב הוא מסוג בולטרייר, שהוא גזע מסוכן.

• ההגנה הטילה יהבה בעיקר בטענה לפיה הנאשם לא החזיק בכלב, הואיל וכל כוונתו הייתה לפעול באופן מוסרי ולדאוג לבעל חיים במצוקה. ב”כ הנאשם ביקש לקבוע כי הוראות החוק המיוחסת לנאשם, אשר עושות שימוש במושג “החזקה”, נדרשות לפרשנות, אותה לא מצא בחוק ובפסיקה. מכאן, לאור הכלל לפיו אין עונשין בטרם מזהירין, הגיע למסקנה כי הנאשם טיפל בכלב ודאג לו, אך לא “החזיק” בו ואיננו חב באחריות לתוצאות התנהגותו.

ראשית, נבחן את הוראות החוק. סעיף 338א לחוק העונשין: “העושה אחת מאלה בדרך נמהרת או רשלנית שיש כה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, דינו – מאסר שלוש שנים: 6 אינו נוקט אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתו” הדגשה הוספה. חוק להסדרת הפיקוח סעיף 18ב2: “העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שישה חודשים: מאפשר יציאתו של כלב מחצרים, בניגוד להוראות לפי סעיף 11א או ב”. סעיף 11א: “המחזיק בכלב לא יאפשר את יציאתו מתחומי חצריו להלן – החצרים, אלא אם כן הכלב מוחזק בידי אדם המסוגל לשלוט בו, באמצעות רצועה שאת אורכה וטיבה יקבע השר” הדגשה הוספה. אם כן, הוראות החוק – הן חוק העונשין והן החוק להסדרת הפיקוח, אינן מחייבות בעלות בכלב או בחיה, אלא החזקה בלבד.

האם המאשימה הוכיחה מעבר לספק סביר שהנאשם החזיק בכלב, שמא רק טיפל בו זמנית, כטענת ההגנה? לזכותו של הנאשם, הוא פעל באופן ראוי להערכה כשאסף את הכלב לחצרו בליל סופה, טענתו לא נסתרה, ובכך דאג לבעל חיים במצוקה. אילו ברח הכלב מחצרו של הנאשם באותו הלילה, דומה שלא היה ספק כי איננו חב באחריות בגין התנהגותו של הכלב, קרי, לא ניתן היה לראות בו מחזיק.

דא עקא, הכלב הוחזק בחצרו של הנאשם לפחות 3 לילות מיום שני או שלישי, עד יום שישי. לנאשם היה סיפק לפנות לרשויות, לבקש כי יאספו את הכלב למכלאה לכלבים נטושים, לפנות לוטרינר כדי לבדוק האם הותקן בכלב שבב המאפשר לאתר את בעליו, לבדוק את סוג הכלב, את מצבו הבריאותי, האם הוא מחוסן, האם הוא מגזע מסוכן. הנאשם אישר כי יכול היה לפעול כך, וכי ראוי היה שיעשה זאת: ת/7 ש’ 16: “בדיעבד הייתי צריך ללכת לבדוק אם יש לו צ’יפ, חיסונים, הוא היה נראה כלב נקי”; ת/7 ש’ 35: “ש. ניגשת עם הכלב לוטרינר? ת. לא. ש. מדוע? ת. לא ניגשתי, עוד לא החלטתי מה לעשות איתו, לא החלטתי אם להשאיר את הכלב אצלי או שלא. ש. בעצם אין לך שום מושג אם הכלב מחוסן/בריא/חולה/תוקפני? ת. אין לי מושג, הוא לא היה נראה תוקפני, הוא היה נראה מפוחד”; פרו’ עמ’ 10 ש’ 23-1.

מכאן, גם אם בעת הרלוונטית הנאשם טרם קיבל החלטה האם הוא מעונין להפוך לבעליו של הכלב, ברי כי נהג בכלב כמי שמחזיק בו. הכלב קיבל מקום מחייה בחצריו של הנאשם למשך מספר ימים, שם זכה לאוכל ולמחסה. יותר מכך: התנהגותו של הנאשם ביום האירוע, כששב לביתו וגילה כי הכלב וכלבת הלברדור שלו אינם בחצר – יציאתו המידית כדי לאתר את שני הכלבים, מלמדת יותר מכל כי ראה עצמו מחזיק בכלב. ת/7 עמ’ 2 ש’ 17 ואילך: “…הבחנתי שהשער פתוח, הנחתי ששני הכלבים שלא שם, גם הכלבה שלי וגם הכלב שמצאתי, הלכתי לחפש את הכלב… נכנסתי לרכב, עשיתי סיבוב לחפש אותם…”. מה לו לנאשם לחפש את הכלב שיצא מחצרו, אם אין מדובר בכלב המצוי בחזקתו? ראו גם עדותו של הנאשם בבית המשפט: פרו’ עמ’ 11 ש’ 10 ואילך.

מסקנה: מעשיו של הנאשם חרגו מעזרה ראשונה ובהולה לכלב שנמצא במצוקה בסופת גשמים, אלא מלמדים כי מדובר במי שהחזיק פוזיטיבית בכלב. אותם הנימוקים מובילים לכך שהנאשם התרשל בהתנהלותו כשלא פנה לוטרינר כדי לבדוק את סוג הכלב ומצבו, ולכן אינני מקבל את טענתו לפיה לא ידע שמדובר בכלב מגזע מסוכן. משעה שהמשיך להחזיק בכלב, רואים בו כמי שאחראי לקיים את כל חובותיו של מחזיק בכלב לפי חוק, ובמקרה דנן, של מי שמחזיק בכלב מגזע מסוכן.

י.          האם הנאשם קיים את החובות הקבועות בחוק למי שמחזיק בכלב מגזע מסוכן?

כל כלב גם מגזע שאיננו מסוכן רשאי לצאת מחצרים אך כשהוא מוחזק ברצועה למעט בתוך אזורים המוגדרים על ידי ראש הרשות המקומית – “גינות לכלבים”, סעיף 11ב לחוק להסדרת הפיקוח. כפי שנקבע לעיל, שער חצרו של הנאשם נפתח לעתים מהרוח, וממילא הן הכלב והן כלבת הלברדור של הנאשם נהגו לצאת מפעם לפעם באופן עצמאי מהחצר. הנאשם היה מודע לכך, ולא נקט אמצעי זהירות כלשהו כדי למנוע את יציאת הכלבים מחצרו. מכאן, הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם איפשר את יציאת הכלב מהחצר ללא רצועה. במקרה של כלב מגזע מסוכן, החוק מחייב גם בחסימת פיו בזמם כשהוא מוצא מן החצרים. כאמור, הכלב יצא מהחצר והוא חופשי לחלוטין, ללא רצועה וללא זמם. אין, כמובן, מחלוקת על כך שהנאשם לא החזיק ברישיון לכלב, כפי שנדרש בסעיפים 2 ו- 3 לחוק להסדרת הפיקוח.

אותם המחדלים ממש – מתן אפשרות לכלב מגזע מסוכן לצאת באופן חופשי מהחצר, מביאים למסקנה כי הנאשם התרשל בנקיטת אמצעי זהירות בהשגחה על הכלב, וכי התרשלותו זו תרמה להתרחשותו של האירוע העומד בבסיס כתב האישום – נשיכתה של המתלוננת בידי הכלב. אילו פעל הנאשם כנדרש לסגירת החצר בשער ננעל, האירוע המצער לא היה לכאורה מתרחש.

מסקנה

3. המאשימה הוכיחה את אשמתו של הנאשם במיוחס לו מעבר לספק סביר, ומכאן שאני מרשיע אותו בכל העבירות.

ניתנה היום, י”ג תמוז תשפ”א, 23 יוני 2021, במעמד הצדדים

מעצר עד תום ההליכים

בית משפט השלום בנתניה

ת”פ 31373-03-20 מדינת ישראל נ’ שילן

לפני: כבוד השופט גיא אבנון

המאשימה: מדינת ישראל

באמצעות תביעות מרכז – שלוחת נתניה

נ ג ד

הנאשם: גיל שילן
בשם המאשימה: עו”ד שחר יערי
בשם הנאשם: עו”ד אסף ברדוגו ומתמחה שאדי ג’ראר

• ביהמ”ש השלום בנתניה, השופט גיא אבנון: הכרעת דין לנאשם באי נקיטת זהירות בחיה ועבירות נלוות כלב מסוכן יצא מחצרו של הנאשם ללא השגחה נשך את המתלוננת וגרם לה לפצעים קרועים ביד ובחזה (ת”פ 31373-03-20)

  מספר תיק31373-03-20

  סוג ההליך

  פלילי

  שופט/ראש הרכבגיא אבנון

  בתי משפט

  בתי משפט השלום

  מחוז

  מחוז מרכז

  מועד החלטה23.6.2021

  31373-03-20 – קובץ מקורי