תביעות בין בני זוג לשעבר על מזונות ומשמורת על בת קטינה משותפת

תלה״מ 40397-08-19 פלונית נ׳ פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

עורך דין מומלץ

בפני כב׳ השופט יהורם שקד

פסק דין

א׳- העובדות והרקע הצריכים לעניין:

1. 1. התובעת והנתבע הם בני זוג לשעבר (להלן ובהתאמה: האם ו- האב וביחד: ההורים), שנישאו זל״ז כדמו״י ביום …. ונכון למועד פסק הדין, עודם נשואים זל״ז. מיחסי הצדדים נולדה בתם המשותפת, ילידת 2017 (להלן: הבת/ הקטינה). ביום 31.3.14 חתמו הצדדים על הסכם ממון (להלן: הסכם הממון) וביום 7.4.14 ניתן להסכם תוקף של פסק דין על ידי סג״נ כבי השופט נ׳ שילה (כתוארו אז) בתה״ס 5765-04-14.
2. 2. בהסכם הממון נרשם, בין היתר, כי: ״הואיל ובבעלותה של פלונית (האם – י׳ ש׳) דירה ברחוב …. בתל אביב…. ולה צמוד חלק ברכוש המשותף ושתי חניות… אשר נרכשה עבורה במתנה על ידי הוריה. בגין הדירה קיימת הלוואה המובטחת במשכנתא לבנק מזרחי טפחות…”. עוד נרשם, כי “….הצדדים מעוניינים לשמור על הפרדה בדירה, וזאת מבלי שתחשב לרכוש משותף”.

כמו כן הוסכם בעניין הדירה הנ״ל כי: “… הדירה ותמורתה ימשיכו להישאר בבעלותה הבלעדית של פלונית ואין לא תהיינה לפלוני זכויות כלשהן בדירה או בתמורתה… נכון ליום זה, קיים בגין הדירה חוב לבנק מזרחי טפחות המובטח במשכנתא… המשכנתא משולמת על ידי הוריה של פלונית כמתנה של ההורים לפלונית…״ (ר׳ סעיפים 4 ו 6 להסכם; כך במקור).

3. 3. בחודש ינואר 2019 התגלע סכסוך ביחסי הצדדים והאב עזב את מגוריו המשותפים עם האם והקטינה. ביום 14.5.19 פנה האב לבית המשפט בבקשה ליישוב סכסוך (י״ס 29305-05-19). ביום 14.8.19 נסגר התיק ליישוב הסכסוך בלית תוצאות שהיה בהן לייתר המשך ההתדיינות ביום 19.8.19 פנתה האם לבית המשפט בתביעה למשמורת על הקטינה בתלה״מ 40430-08-19 ובתביעה למזונות אישה והקטינה בתלה״מ 40397-08-19.

תלה״מ 40397-08-19 פלונית ני פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

באותו היום (19.8.19) פנה האב אף הוא בתביעה בעניין משמורת הקטינה בתלה״מ -41396-0819. בין לבין, הוגשו הליכים נוספים (ה״ט 2803-08-19 שהגישה האם כנגד האב, בתיק שנסגר ללא מתן צו; תיק ה״ט 56411-07-20 בבקשת האב כנגד אבי האם, שניתן בו פסק דין בהסכמת הצדדים ותביעת האב תביעה לאיזון משאבים ורכוש הצדדים בתלה״מ 4076-04-20 שנמחקה בפסק דין מיום 23.5.21 נוכח בקשת האב להורות על מחיקתה, בטענה כי עיקר הכספים שנתבעו שולמו לו על ידי אבי האם).

4. 4. בסמוך להגשת התביעה למזונות פנתה האם בבקשה לפסיקת מזונות זמניים. בהחלטה מיום 4.10.19 נקבע כי סך דמי המזונות הזמניים שעל האב לשלם לידי האם בעבור הקטינה לצרכיה ההכרחיים ולצרכיה שאינם הכרחיים בסך של 5,000 ₪ לחודש וכן במלוא ההוצאות הרפואיות של הקטינה (סעיפים 17 ו-23(א) להחלטה). בנוסף נקבע באותה החלטה כי מזונות האם – האישה, בהם יישא האב- האיש, יהיו בסך של 2,000 ₪ לחודש (סעיפים 18 ו-23(א) להחלטה הנ״ל). בקשת רשות ערעור שהגיש האב על ההחלטה למזונות זמניים, נדחתה ביום 17.12.19 ברמ״ש 34706-10-19. בהמשך לזאת הגיש האב בקשה נוספת לעיון מחדש במזונות הזמניים (תיק בקשה מס׳ 5 בתיק הממוחשב) וביום 4.1.20 לאחר עיון מחדש, ניתנה החלטה המפחיתה מזונותיה הזמניים של הקטינה לסך של 4,000 ₪ לחודש ומזונות האישה הזמניים לסך של 1,000 ₪ לחודש (להלן: ההחלטה למזונות זמניים).
5. 5. בעניין משמורת הקטינה מונתה מומחית מטעם בית המשפט, הגב׳ ענת ורון כהן (להלן: המומחית) לעריכת חוות דעת והגשת המלצות התואמות טובת הקטינה, בהחלטתי מיום 4.10.19. ביום 19.11.19 הוגש תסקיר ראשוני (להלן: התסקיר הראשוני). בתסקיר הראשוני, נרשם כי לאב יכולות הוריות טובות ומובהקות שנקלטו ונצפו על ידי המומחית (ר׳ סעיפים -5766 לתסקיר הראשוני וכן עמי 55 ש׳ 6-10 ועמי 76, ש׳ 26-28 לחקירת המומחית ביום 30.7.20). באשר לאם, נרשם בתסקיר הראשוני כי האם מקריבה מעצמה כל מה שהיא תופסת כצרכי הקטינה, שלאו דווקא נעוץ בצרכיה האמתיים של הקטינה (ר׳ סעיפים 17-31 לתסקיר הראשוני).

כן נרשם בתסקיר הראשוני כי הותרת הסימביוזה בין האם לבין הקטינה, אגב מניעת היקשרות בין האב לבין הקטינה “הינו צורך שהוא יותר של האם ופחות של הבת… כל עוד לא תתאפשר ספרציה [היפרדות – י׳ ש׳] הדרגתית, מדובר בסכנה להתפתחותה התקינה של הבת…״ (ס׳ 33 לתסקיר הראשוני וכן ר׳ חקירת המומחית בעמ׳ 55, ש׳ 6-10 מיום 30.7.20). בהמשך נרשם כי גם אם הבת נהנית מכך שהאם עומדת לצדה הרי שבטווח הארוך המצב אינו משרת את הבת אלא דווקא מעכב אותה (סעיף 34 לתסקיר הראשוני).

תלה״מ 40397-08-19 פלונית נ׳ פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

6. 6. לאור האמור לעיל, הומלץ על ידי המומחית בתסקיר הראשוני על משמורת הבת אצל האם; אחריות הורית ואפוטרופסות משותפת לשני ההורים; זמני שהות נרחבים יחסית (פעמיים בשבוע אצל האב, ביום ב׳ כולל שינה וביום ד׳ ללא שינה וכן כל סופ״ש שני) והרחבת זמני השהות לאחר שילוב הקטינה במסגרת חינוכית התואמת גילה וצרכיה, עד הגיע הקטינה לגיל 5 (ר׳ הבהרת המומחית מיום 21.11.19).
7. 7. בדיון מיום 3.8.20 הצהירה האםכי היא “מסכימה לכל מה שהגברת ענת ורון רשמה בדו״ח שלה [התסקיר הראשוני – י׳ ש׳]. אני מאמינה שהיא יודעת את טובת הילדה… מסכימהלכל מה שענת רושמת. אני חושבת שבתור עין אובייקטיבית היא ראתה את הילדה והיא יודעת מה טובתה…״ (ר׳ עמ׳ 105, ש׳ 21-26 לפרוט׳; ר׳ גם אמירות ב״כ האם בדיון מיום29.7.20 בעמ׳ 17, ש׳ 21-28 לפרוט׳; הדגשות לא במקור).
8. 8. ביום 27.4.20 ולאור טענות הדדיות של ההורים באשר להלימה בין הממצאים שעלו בתסקיר הראשוני לבין ההמלצות כמו גם בדבר ההשלכות במימוש ו-(אי) יישום זמני השהות והחזקת הקטינה על ההורים, ניתנה הוראה למומחית להגיש חוות דעת עדכנית וכן המלצות התואמות טובת הקטינה בעניין זמני השהות והאחריות ההורית על הקטינה. ואכן, ביום 24.8.20 הוגש התסקיר המשלים (להלן: התסקיר המשלים).
9. 9. לאחר שמיעת הצדדים וחקירות המומחית על התסקיר הראשוני ביום 30.7.20 ועל התסקיר המשלים ביום 21.12.20 ולאחר שכל ניסיונותיי להביא הצדדים להסכמות שייתרו מתן פסק הדין לא עלו יפה, ניתן להלן פסק הדין. ייאמר, כי פסק הדין ניתן בהלימה להוראות תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע״ט – 2018 ותוך התמקדות במחלוקות האמתיות שבין הצדדים ותמצית הנימוקים בלבד.

ב׳- טענות הצדדים:

10. 1 להלן עיקר טענות האם:

א.      יחסי הצדדים הגיעו לכדי סיום שעה שהאב נקט באלימות פיזית, נפשית וכלכלית כלפי האם.

ב.     האב הוא מפתח תוכנה, עילוי בתחומו, שמשתכר, בממוצע, סך של 24,000 ₪ נטו לחודש. בנוסף לאב רכב ממקום העבודה. בת הזוג של האב משתכרת סכום של 35,000 ₪ ברוטו לחודש ויש להביא בחשבון סכום זה בהערכת יכולותיו הכלכליות של האב.

ג.      האם היא עורכת דין שאינה פעילה ואינה עובדת בהתאם להסכמות ששררו בין הצדדים. בבעלות האם דירה שרשומה לבעלותה הבלעדית באופן פורמלי בלבד, ברחוב … בתל אביב (להלן: דירת האם/הדירה). הדירה נרכשה על ידי הורי האם עובר לנישואי הצדדים.

תלה״מ 40397-08-19 פלונית ני פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

הדירה מושכרת תמורת סך חודשי של 8,100 ש״ח ומוטל עליה שיעבוד המובטח במשכנתא בתשלום הלוואה חודשי בסך של 5,000 ₪ (ר׳ ס׳ 14 לכתב התביעה במזונות וסעיף 37 לתצהיר האם). במהלך החיים המשותפים דמי השכירות בדירה שולמו לחשבון המשותף של הצדדים ואלו מימנו רמת החיים של הצדדים.

ד.     נוכח קשיים כלכליים שאליהם נקלעו הורי האם אין ביכולתם להמשיך ולסייע לה עוד, כך שהדירה בכללותה ודמי השכירות המשולמים בעדה בפרט, אינם יכולים לבוא בגדר הערכת יכולותיה הכלכליות של האם.

ה.     עובר לפרידתם, הצדדים ניהלו רמת חיים גבוהה במיוחד, הודות להכנסתו הגבוהה של האב. הצדדים נטלו אשראי בסכומים של כ-300,000 ₪ בחשבון הבנק שניהלו; התגוררו בסביבת מגורים יוקרתית; העסיקו עוזרת בית; טסו לחו״ל לעיתים תכופות ונפשו במלונות ברחבי הארץ; עשו שימוש במכוניות יוקרתיות, כגון רכב מסוג אאודי וכן אופנוע שהיו בשימוש האב: רכשו בגדים יוקרתיים ותכשיטים בעשרות אלפי שקלים ונהגו לאכול במסעדות יוקרה. לאחר פרידת הצדדים בחשבון המשותף נוצר חוב לפירעון בסך של כ-300,000 ₪ עקב הלוואות שניטלו בחשבון למימון רכישת רכב מסוג אאודי A6לאב בעלות של 150,000 ₪ ורכישת אופנוע שטח לאב, בעלות של 31,400 ₪.

ו.      האם היא ההורה המרכזי לקטינה מאז הולדתה והיא שדואגת לכל צרכיה מעל ומעבר. לכן, יש לקבוע המשמורת על הקטינה בידי האם ולקיים זמני שהות בין האב לקטינה בפיקוח אגב חיוב האב במזונות הקטינה כפי חובתו שבדין.

ז.      סך הוצאות אחזקת הבית הן 12,344 ₪ לחודש (=שכירות: 10,000 ₪ + ועד בית: 560 ₪ + ארנונה: 995 ₪ + מים: 64 ₪ + חשמל: 550 ₪ + גז: 30 ₪ + בזק: 145 ₪ + יס: 280 ₪). בתצהיר האם הופחתו/עודכנו הסכומים שלעיל כדלהלן: סך הוצאות אחזקת הבית והמדור נטענו להיות בסך של 11,177 ₪: דמי השכירות הופחתו לסך של כ-8,000 ₪ ,אך נוספו הוצאות לעוזרת בסך של 800 ₪ לחודש. יש לחייב הנתבע במזונות הקטינה עד הגיעה לגיל 18 או סיום כיתה י״ב לפי המאוחר, שאז יופחת החיוב כדי 1/3. בנוסף יש לחייב האב במלוא הוצאות החינוך והבריאות של הקטינה.

ח.     סך הוצאות הקטינה הן 4,200 ₪ לחודש (= כלכלה: 800 ₪ + ביגוד והנעלה: 500 ₪+ היגיינה: 500 ₪ + רפואה: 200 ₪ + נופש ובילויים: 500 ₪ + חוגים: 1,000 ₪ + דמי טיפול: 500 ₪ + שונות: 200 ₪).

ט.     יש לחייב האב במזונות אישה, למשך מספר שנים מאחר והצדדים עודם נשואים זל״ז; האב עזב את האם על מנת להתגורר עם אישה אחרת ומאחר והאם מקדישה מלוא עתותיה וכוחותיה לקטינה ללא כל דופי. סך הוצאות האם הן 8,350 ₪ לחודש (=כלכלה: 1,800 ₪ + ביגוד והנעלה: 1,850 ₪+ היגיינה: 400 ₪+ רפואה: 350 ₪+ נופש ובילויים: 1,500 ₪ + פלאפון: 100 ₪ + אחזקת רכב: 1,000 ₪ + מספרה: 500 ₪ + קוסמטיקה: 500 ₪). בנוסף קיימת לאם הוצאה קבועה בעבור אחזקת הכלבים בסך 1,800 ₪ לחודש הכוללת מזון, חיסונים ודוג ווקר (ר׳ סעיפים 45-46 לתצהיר האם).

תלה״מ 40397-08-19 פלונית ני פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

11. 1 להלן עיקר טענות האב:

א.     האב ביקש להביא לסיום מערכת היחסים הזוגית בשל התפרצויות זעם ואלימות מצד התובעת ולאחר שבין הצדדים היו זה מכבר פרידות זמניות בשנים 2015 ; 2016 ו-2018, כולל על דרך הגשת בקשות ליישוב סכסוך ובקשות לגירושין שהוגשו לבית הדין הרבני (נספחים י- י״ב לכתב ההגנה).

ב.     האב משתכר סך של 21,000 ₪ נטו לחודש בממוצע מעבודתו בחברת… בשנת 2019 הוענק לאב בונוס בסך של 30,000 ₪ ואז הכנסתו החודשית הממוצעת הייתה בסך של 23,389 ₪ בערכי נטו, בשנה זו בלבד (נספח ד לכתב ההגנה). זולת הכנסות האב מעבודתו אין לו כל נכס. לאב הוצאות על שכר דירה בסך של 4,350 ₪ לחודש (=מחצית משכר הדירה הכולל; הסכם שכר דירה צורף כנספח ט לכתב ההגנה) מאחר והאב מתגורר עם שותפה/בת זוג וכן הוצאות על אחזקת הדירה, אחזקת רכב והוצאות אחרות בסך של 2,500 ₪ לחודש. בנוסף האב נושא בהחזר חודשי לבנק בהתאם להסכם בין האב לבין הבנק מיום 6.10.19.

ג.      האם היא עורכת דין שהועסקה בעבר בפרקליטות המדינה ובמשרדים פרטיים. האם מעניקה שירותים משפטיים לחברה שבבעלות הוריה, העוסקת באחזקת מבנים, והכנסותיה מעבודתה מתקבלות לידיה בכספים מזומנים. בנוסף, לאם הכנסה קבועה משכר דירה בדירה שרשומה לבעלותה הבלעדית, בסך של 8,100 ₪ לחודש. על הדירה רובצת משכנתא ששולמה על ידי הורי התובעת ושווי הדירה מוערך על ידי האב, בסך של כ-4 מיליון שקלים. דמי השכירות בדירה שולמו לחשבון המשותף של הצדדים ושימשו חלק מהכנסות התא המשפחתי.

ד.     כל טענות האם כי הדירה רשומה לבעלותה באופן פורמלי בלבד וכי היא שייכת להוריה למעשה משוללות כל יסוד, מה גם שהורי האם לא נקלעו למשבר כלכלי.

ה.     הכנסות הצדדים מעבודה ומשכר הדירה לא הספיקו למימון רמת המחייה של הצדדים, והם נאלצו ליטול הלוואות רבות שהביאו אותם לחובות בסכומים של מאות אלפי שקלים. נסיעותיהם התכופות לחו״ל, רכבה היוקרתי של האם: קיה ספורטג׳ ובילויים שונים של הצדדים מומנו על ידי הורי האם. עד לחודש מאי 2019, שאז הוקפא החשבון המשותף, הפקיד האב את משכורתו ומלוא הכנסותיו בחשבון המשותף. זאת, בזמן שהאם לא רק שלא נקפה אצבע על מנת לשלם את החובות שהצטברו בחשבון המשותף, אלא אף הגדילה עשות והכפילה את הוצאותיה בחודשים הנ״ל (תדפיסי הבנק צורפו כנספח ו לכתב ההגנה). הפקדת סך של 20,000 ₪ עבור מחצית מדמי שכירות לחודשים מאי- אוגוסט 2019 על ידי האב.

תלה״מ 40397-08-19 פלונית ני פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

ו.      בחודש אוקטובר 2019 הגיע האב להסדר עם בנק לאומי באשר לפריסת תשלומים וכיסוי החובות בחשבון המשותף. תחילה, להחזר חודשי של 5,000 ₪ למשך 14 חודשים ולאחר מכן להחזר חודשי של 500 ₪ לחודש עד לתשלום מלוא החוב. בנוסף, ועל מנת לכסות את החובות, מכר האב את האופנוע שהיה בבעלותו תמורת סך של 21,000 ₪ ואת רכבו שרכישתו מומנה מכספי הלוואה שנטלו הצדדים, בסך של 80,000 ₪ כדי להעביר תמורתם לכיסוי הגירעונות בחשבון המשותף (הסדר בין האב לבין הבנק מיום 6.10.19, נספח ה לכתב ההגנה). האב נשא בכל החובות הנ״ל לבדו בלית ברירה ומאחר ופוטנציאל הנזק עבורו גדול לאין שיעור מאשר פוטנציאל הנזק לאם בהסתבכות כלכלית מול הבנק, לא כל שכן, כאשר האם מונעת משיקולי נקם בלבד.

ז.      האם מונעת מהאב ומהקטינה את הקשר, בהלימה מדויקת לאיומי האם המפורשים והחד משמעיים, על האב בעזיבתו את המגורים המשותפים עם האם והקטינה בחודש ינואר 2019. באיומי האם נרשם מפורשות כי היא לא תוותר על הקטינה ובלשון האם: ״אני לא אחלוק אותה ואין סיכוי שיעבור יום בלי שאני אראה אותה״; “אני לא אחלוק אותה, אני לא אוותר עליה. אתה הפכת את העולם, זה לא אומר שאני אתן לך אותה. אני לא אוותר עליה ולא ליום אחד” (ר׳ התכתבויות בין ההורים ביישום וואטסאפ שצורפו לכתב ההגנה; להלן: איום האם). לכן יש לדחות רכיב דמי הטיפול שהאם עתרה לו.

ח.     האב מבקש לקבוע משמורת הקטינה בידיו ולכל הפחות תוך קביעת זמני שהות נרחבים לקטינה עם האב ויש להביא בחשבון זמני השהות שייקבעו בכל החלטה בעניין מזונות הקטינה.

ט.     האב אינו כופר במחויבותו לשאת במזונות הקטינה בהתאם לצרכיה האמתיים – שאינם עולים אף כדי מחצית הסכומים שפורטו על ידי האם (4,200 ₪) כך בין היתר מאחר והקטינה אינה נוטלת חלק בחוגים. יש לקבוע מזונות הקטינה בסך של 1,700 ₪ לחודש בתוספת מחצית הוצאות רפואיות וחינוכיות, בהתחשב ביכולות הכלכליות של שני ההורים, זמני השהות והוראות הדין החל.

י. הוצאות המדור של האם והקטינה אינן יכולות להיוותר בסך של 10,000 ₪ לחודש כפי שהיו בתקופת החיים המשותפים ועל האם לתור אחר דירה בעלות חודשית מופחתת או לשאת בעצמה בשכר דירה גבוה כפי יכולתה. זאת אף ביתר שאת שעה שבבעלות התובעת דירה שבה היא יכולה לגור עם הקטינה בזמני השהות המשותפים להן.

יא. לאור יכולותיה הכלכליות של האם, כישוריה, פוטנציאל השתכרותה ורמת החיים שהורי האם מעניקים לה – כולל חופשות ארוכות וממושכות ביעדים יוקרתיים, אין היא זכאית למזונות אישה. טעם נוסף המצדיק דחיית התביעה למזונות אישה נעוץ באלימות שהאם נקטה כלפי האב עובר לפרידת הצדדים. הוצאות האם על הכלבים ודוגווקר, אינן עולות בקנה אחד עם טענותיה לכך שהיא אינה עובדת, מה גם שהאב מוכן לקבל לידיו אחד מהכלבים ולחסוך בעלויות שמונחות לפתח האם.

תלה״מ 40397-08-19 פלונית נ׳ פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

ג׳- דיון:

12. 1 לאחר שנחשפתי לצדדים באופן בלתי אמצעי למשך שעות רבות ובדיונים ממושכים )14 ימי דיונים סה״כ) אין לי אלא להביע צער על עצימותו הגבוהה במיוחד של הסכסוך שנתגלע בין הצדדים – הורים לקטינה בעניין משמורתה ומזונותיה. בית המשפט אמנם מורגל לסכסוכים בין הורים אולם תיק זה הוא בכל זאת חריג בנוף ולא על דרך החיוב, בלשון המעטה. לעניין זה אפנה להחלטתי בדיון מיום 29.7.20 שם נרשם על ידי כדלהלן:”לצערי הרב הצדדים שבפניי “מנהלים” את הסכסוך בעצימות גבוהה ביותר על הקצה העליון של הסקאלה. לא עזרו דבריו של בית המשפט וגם כנראה לא עוזרת המציאות לגרום לצדדים לשנות מדרכם זו, כאשר בתווך נמצאת ילדה קטנה רכה בשנים שלא חטאה… ביני לביני, אם וככל ששני ההורים היו שמים את טובתה של הקטינה לנגד עיניהם ולא כל דבר אחר, הסכסוך בעניינה של הילדה יכול היה להסתיים בתוך דקה אחת ולא יותר. יחד עם זאת ולצערי הרב ההורים בוחרים, כל אחד במידה מסוימת, להוסיף ו״לשפוך חומרי בערה” על אותה “מדורה” שבנסיבות אלה כמובן שמוסיפה ״לבעור“” )עמ׳ 18, ש׳ 6-13 לפרוט׳ הדיון).
13. 1 ככלל, סיום יחסיהם הזוגיים של הורים לקטינה מהווה סימן לכינון פרק חדש ביחסים ובסיפור חייהם המשותף והנפרד, תוך התחשבות באינטרסים המשותפים והנפרדים של כל אחד מהצדדים ובזכותה ובטובתה של הקטינה כשיקול עליון. מאחר וההבנה וההשלמה עם השינוי במצב המשפחתי לא היו מנת חלקם של הצדדים, לא היה מנוס אלא מליתן פסק דין בתביעות ההדדיות שהגישו ההורים בעניין המשמורת על הקטינה וכן בתביעת האם למזונות הקטינה והאם.

ג.1. משמורת:

14. 1 בהכרעה בעניינו של קטין, על בית המשפט להציב לנגד עיניו שיקול עיקרי אחד והוא טובת הקטין. זאת, בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ״ב – 1962, ובהתאם להוראות הדין החל, כפי שנקבע למשל בבע״מ 27/06פלוני נ׳ פלוני )1.5.06). על מנת לעמוד על טובת הקטין, שמעצם טיבו וטבעו הוא מושג עמום שמצריך לצקת לו תוכן, נעזר בית המשפט בחוות דעת של מומחים )ר׳ רע״א 4575/00פלונית נ׳ אלמוני, נה)2) 321, 331 )2001)). בבג״ץ 5227/97מיכל דויד נ׳ בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, נה)1) 453 )1998) עמי 463. רק לעתים נדירות ויוצאות דופן בית המשפט יסטה מהמלצות המומחה )שם, עמי 464 וכן בבע״מ 9358/04פלונית נ׳ פלוני )2.5.05)).

תלה״מ 40397-08-19 פלונית ני פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

15. 1 מן הכלל אל הפרט; כפי האמור בפרק העובדתי, ביום 24.8.20 הוגש התסקיר המשלים מאת המומחית שמונתה על ידי. התסקיר המשלים ביקש לשקף תמונת המצב שנוצרה מאז התסקיר הראשוני ועד לתסקיר המשלים, תוך הצפת הקשיים ונקודת המבט האישית של כל אחד מההורים את המציאות שנוצרה. כל זאת, כפי שהמומחית קלטה בחושיה ובמפגשיה עם הצדדים ועם הקטינה בתקופת זמן משמעותית. בסעיף 68 לתסקיר המשלים נרשם כדלהלן: “ככלל, שני ההורים נדרשים להתייחס למקרה זה כאל “משפט שלמה”, ההורה הטוב יותר, הוא ההורה שמשחרר מעט את צרכיו האישיים. ההורה שמפסיק ללחוץ, לדרוש, לאיים, לשחק משחקי כוח ושליטה. ההורה הטוב יותר הוא זה שגם רואה את ההורה השני, וגם רואה מה המאבק הזה עושה לבת. מי מהם שרוצה ללמוד כיצד ללמוד להיות הורה טוב- מן הראוי שיבין שזה לא עניין של כמה שעות הוא נמצא עם הבת, אלא כיצד מבצעים את ההסדרים, האם מתוך תחושת מיאוס כפייה ומתח, או מתוך השלמה ושיתוף פעולה”. כן נרשם בסעיף 76 לתסקיר המשלים כדלהלן: “תסקיר זה נכתב לאחר שמיעה מדוקדקת של טענות שני הצדדים. ימים רבים נדרשו כדי לנסחו. נשלחת קריאה להורים לסמוך על כך שהדברים לא נכתבו מתוך קלות ראש או מתוך התעלמות מטענה או טיעון כלשהם. הכל נלקח בחשבון וזו התוצאה. טוב יעשו שני ההורים, אם יבינו שיש לשים סוף למאבקים, יש לקחת צעד (או כמה צעדים) אחורה משדה הקרב ולהתבונן על התמונה מהלאה – כיצד מגדלים ילדה שמחה, שאוהבת את שני הוריה, וששמחה עם הזמן שלה עימם (גם אם הוא לא בדיוק בדיוק “שווה בשווה”) במקום להתרכז במה שחסר, במה שאין, טוב יעשו ההורים אם ישמחו בילדתם הבריאה והיפה ובזמן שכן יש להם עימה. זו לא תחרות הורדת ידיים, אלה הם חייה של ילדתכם”.
16. 1 לאור האמור לעיל, הובאו המלצות המומחית בסעיף 70 לתסקיר המשלים, שאלו עיקרן:

א.   “הגדרת המשמורת תימחק ושני ההורים יקבלו אחריות הורית זהה על הקטינה כל הורה יכול להגדיר את עצמו כראות עיניו. זה איננו פרס או כתר להתהדר בו“.

ב.    זמני השהות יהיו כדלהלן: בימים א’, ג׳ ו-ה הקטינה תשהה עם האם מסיום המסגרת החינוכית ועד למחרת. ביום ב׳ הקטינה תשהה אצל האב מסיום המסגרת החינוכית ועד השעה 19:30 שאז תוחזר לבית האם לאחר מקלחת וארוחת ערב. ביום ד׳ הקטינה תשהה אצל האב מסיום המסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר.

ג.    בסופי שבוע, אחת לשבועיים האב יאסוף את הבת מהמוסד החינוכי וישיבה לבית האם בשבת בשעה 17:00. ארבע פעמים בשנה, ובהתראה של שבועיים מראש בכתב, יוכל האב לשהות עם הקטינה עד ליום א׳ שאז יחזירה למסגרת החינוכית.

ד.    ההורים יחליטו במשותף האם לרשום הבת לצהרון במסגרת הליך לתיאום הורי.

ה.   הרחבת זמני השהות מחודש פברואר 2021: לינת הקטינה אצל האב גם בימי ב’ בשבוע והחזרת הקטינה במוצאי שבת בשעה 18:30.

תלה״מ 40397-08-19 פלונית ני פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

ו.    הרחבת זמני השהות מהגיע הקטינה לגיל 4 שנים בחודש אוקטובר 2021, ועד מלאת לה 5 שנים: זמני השהות בסופי שבוע יהיו בכל סופשבוע שני מסיום המסגרת החינוכית ביום ו׳ ועד להחזרת הקטינה למסגרת החינוכית ביום א׳.

ז.    חופשות: כשיש מסגרת תמשך החלוקה שלעיל וכשאין מסגרת החלוקה תהיה שווה בין ההורים ויתאפשר רצף של שלושה לילות.

ח.   במלאת לבת חמש שנים ייבחנו מחדש ההסדרים בהלימה לטובת הילדה.

ט.   ההורים ייקחו חלק בתיאום הורי בתדירות של פעם בשבועיים למשך שלושה חודשים ובתדירות של אחת לחודש במשך השנה הראשונה. המתאם ייבחר על ידי ההורים.

י. איחור בהעברת הקטינה ידווח למתאם ההורי שינסה לנהל התקשורת בין ההורים ועובר לפנייה למשטרה ו/או עשיית דין עצמי.

יא. במידת האפשר, בני המשפחה המורחבת של ההורים לא יתערבו במחלוקות בין ההורים.

17. 1 ההמלצות בתסקיר המשלים הרחיבו את זמני השהות של האב עם הקטינה וכן המליצו על שינוי ההגדרות המושגיות של ההורות כך שלא ייקבע שהאם היא דווקא ההורה המשמורן לקטינה, אגב הפניית הצדדים להליך של תיאום הורי מתמיד. חרף הצהרות האם מיום 3.8.20, שהובאו לעיל בדבר אמון האם במומחית, האם לא הסכימה עם ההמלצות שבתסקיר המשלים, בלשון המעטה, וביקשה להורות על זימון המומחית לחקירה. האב הסכים עם מרבית ההמלצות שבתסקיר המשלים בשינויים מינוריים יחסית, אולם חזר על דרישתו להגדרתו כהורה המשמורן לקטינה (ר׳ גם בסעיף 41 לסיכומי האב).
18. 1 ביום 21.12.20 נחקרה המומחית על חוות דעתה בתסקיר המשלים. אקדים את המאוחר ואומר כי עדות המומחית הייתה עקבית וצעדה עקב בצד אגודל עם האירועים והמסקנות, שהופיעו בתסקיר המשלים. העדות הייתה מהימנה, אותנטית ולא התרשמתי כי המומחית הייתה מוטה לצד כלשהו אלא בהתאם לטובת הקטינה.
19. 1 המומחית הסבירה בעדותה שהפגיעה הקשה והחמורה בקטינה נגרמת בעקבות המלחמה העקובה מדם והבלתי מתפשרת שההורים מנהלים (ר׳ עמי 40, ש׳ 10-14 לחקירת המומחית מיום 21.12.20). המומחית סברה שעמידה דווקנית על הגדרות ההורה המשמורן וחלוקה שוויונית “שווה בשווה” של זמני השהות בין ההורים היא שמנציחה את המאבק בין ההורים (עמ׳ 38, ש׳ 1-6 לחקירת המומחית). אמנם המומחית סברה שאין ערובה שאימוץ המלצותיה תביא להרגעת הרוחות ולהפסקת מלחמת החורמה בין ההורים, עם זאת, המומחית סברה שהאפשרות שזה יקרה היא בסבירות גבוהה יותר אילו כל צד ינסה לראות משנהו ולהבין כי ויתור כלשהו יקנה לו דווקא יתרון.

תלה״מ 40397-08-19 פלונית נ׳ פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

20. 2 אציין, כי אמירות המומחית בתסקיר המשלים ובחקירתה, אינן נטועות בחלל ריק וכי האירועים והראיות שהוגשו במסגרת ההליך מחזקים את המסקנות וההמלצות שצוינו בתסקיר המשלים. כך למשל נוכח איומי האם על האב כי תעשה כל שביכולתה כדי למנוע הימנו ליטול לידיו את הקטינה, כפי שהובאו בפרק הטענות וכפי שעלה בדיון שהתנהל בפניי ביום 24.9.19 כפי שנרשם בהערת בית המשפט בעמ׳ 2, ש׳ 1-9 לפרוט׳. בין אם ההתכתבויות הנ״ל נכתבו בעידנא דריתחא ובין אם לאו, הרי שהן תאמו להפליא את האופן שבו המומחית למדה והכירה את הצדדים. כך גם נוכח חקירת המומחית מיום 30.7.20 שאז נאמר על ידה כי נכון לאותו מועד, האם “מתקשה להפנים את העובדה שהיא צריכה לעשות שינוי תפיסתי, ולקבל בצורה מלאה יותר ועמוקה יותר, את ההורות המשמעותית של האב בחיי הבת״ (ר׳ עמי 63, ש׳ 1-3 לפרוט׳). אותו שינוי תפיסתי שהמומחית דיברה עליו כבר לפני כשנה, טרם יושם על ידיהאם(ר׳ גם דברי בית המשפט בעמ׳ 35 , ש׳ 4-22 לפרוט׳ הדיון).
21. 2 נוכח התרשמותי מעדות המומחית, שלא מצאתי בה משום הטלת דופי כלשהו על פועלה או בדבר המלצותיה ונוכח האמור לעיל, איני סבור כי קיימת הצדקה כלשהי להכריע בניגוד להמלצות המומחית שבתסקיר המשלים. עוד אזכיר כי עדות המומחית מיום 21.12.20 הייתה המשך לעדותה המלאה והמקיפה מיום 30.7.20, שגם אז התרשמתי כי המומחית ביצעה מלאכתה נאמנה. זאת גם בהתאם להתרשמות האם כפי הצהרתה בדיון מיום 3.8.20.
22. 2 באשר ל(אי) הגדרת המשמורת בסכסוך בין הורים, כפי המלצת המומחית בסעיף 70.1 לתסקיר המשלים: בימים האחרונים ניתן פסק דין על ידי בית המשפט בעמ״ש (ת״א) 13008-02-21א׳ ק׳ נ׳ מ׳ ע׳ ק׳ (פורסם בנבו, 18.5.21) שם נקבע כדלהלן: “…הגיעה העת שהשיח המשפטי יכוון לאחריות ההורים – להבדיל ממשמורת – ולחלוקת זמני השהות. בכך, עם מעבר כובד המשקל של השיח המשפטי לאחריות ההורית ולחלוקת זמני השהות יובהר להורים הנצים, כי ככל שהאחריות ההורית הינה משותפת, אף ההחזקה (המשמורת) היא משותפת, גם אם זמני השהות אינם זהים או שווים. כל אחד מההורים, כחלק מהאחריות ההורית המשותפת, מחזיק בקטין בזמן שהוא נמצא ברשותו, בהחזקתו, במשך כל פרק הזמן של הסדרי השהות שלו עמו, גם אם מדובר בקטין מתחת לגיל שש שנים… שיח משפטי ברוח זו, כך יש לקוות, יביא ל׳הרגעת רוחות המלחמה׳ על המשמורת גם בהקשר של חזקת הגיל הרך… לפיכך, במסגרת הנורמטיבית הקיימת כיום, אציע להימנע מקביעת הורה זה או אחר כמשמורן. תחת זאת יש לשאוף לכך, שההסדרים שנקבעים על ידי בית המשפט, בכל הנוגע לאחריות ההורית ולהסדרי השהות יהיו כאלה שיאפשרו את מימוש האחריות ההורית, שמבוטאת כיום במושג האפוטרופסות… של שני ההורים, בצורה המטיבה ביותר, מבחינת טובתו של הקטין. במסגרת ההסדרים שייקבעו ייתן בית המשפט את דעתו, באותם מקרים בהם יהא נכון לעשות כן, על זהותו של מי מההורים כ״הורה אחראי” לקבלת אותן החלטות שהן “טפלות או אינהרנטיות״ ושנוגעות לטיפול השגרתי והיומיומי בקטין… ״ (עמ׳ 5-6 לפסק הדין של סג״נ כב׳ השופט ש׳ שוחט).

תלה״מ 40397-08-19 פלונית ני פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

23. 2 הדברים שלעיל תומכים ביתר שאת בהמלצה שבסעיף 70.1 לתסקיר המשלים, למחיקת הגדרת המשמורת והתמקדות בהתוויית מושג האחריות ההורית. אמנם, כפי עמדת כב׳ השופט נ׳ שילה בפסק הדין הנ״ל יהיו מקרים בהם יש הצדקה לקביעת הורה משמורן כדי לאפשר “שגרת חיים תקינה״, ועל מנת למנוע מההורה שאינו משמורן ״לשים מקלות בגלגלים״ (ר׳ עמ׳ 7 לפסק הדין הנ״ל). עם זאת, ולאחר שהקדשתי לעניין זה מחשבה נוספת, איני סבור כי המקרה דנן הוא המקרה המתאים לכך, כפי שאנמק להלן.
24. 2 אי קבלת האם את הורותו של האב כלפי הקטינה חריפה במיוחד והייתה שזורה לכל אורכו של ההליך. לעניין זה ר׳ למשל בעניין נטילת הקטינה לחופשה באילת על ידי האם, כש״הודעה” על כך ניתנה לאב רק לאחר שהאם והקטינה הגיעו לאילת (ר׳ עמ׳ 7, ש׳ 19-34 לחקירת האם בפרוט׳ הדיון); חילופי הדברים בין ב״כ האב לבין המומחית בעמ׳ 68, ש׳ 14-31 לפרוט׳ בדבר אמירות המיוחסות לאם בנוכחות הקטינה; אודה ולא אכחד, כי גם האב אינו חף מכל אשמה וכי גם האב נוקט לשון שיש טובות הימנה כלפי האם, כפי שעלה בחקירתו הנגדית (ר׳ עמ׳ 121-124 לפרוט׳ הדיון). עם זאת, כפי התרשמותי, השיח הלא ענייני ופוגעני בין ההורים, ובין בני משפחה נוספים במשפחות ההורים, לעת מעבר הקטינה מהורה אחד למשנהו, יש בו בעיקר משום הדגשה וחיזוק ״הקושי״ של הקטינה אגב הקטנת כנות מאמציו של האב ליטול את הקטינה לשהות עמו (ר׳ תיק בקשה מס׳ 39 והטענות שהועלו שם; ס׳ 28 ו- 37 לתסקיר המשלים וסעיף 26 לסיכומי טענות האם שאין בהם הכחשה עובדתית לנטען על ידי האב ולמפורט בתסקיר המשלים). זאת ביתר שאת שעה שהאב חוזר ואומר במסגרת ההליך ובסיכומי טענותיו כי הוא מכיר בהורותה של האם ובמאמציה להיות אם טובה ומשמעותית עבור הקטינה, בעוד שהאם לא מוצאת להגיד ולו מילה אחת חיוביות על הורותו של האב ואף להפך מכך שכן בעבור האם – כפי התרשמות המומחית, לתת את הילדה בידי האב משמע לתת אותה “לחיזבאללה”(ר׳ למשל בעמ׳ 43, ש׳ 13-22 בחקירת המומחית).
25. 2 רק לאחרונה, האב נאלץ להגיש בקשה לבית המשפט בעניין אי הגעת הקטינה למסגרת החינוכית בימי שהותה אצל האם או איסופה על ידי האם לאחר הגעתה מזמני שהות אצל האב כשטענות אלו לא הוכחשו באופן גורף על ידי האם ויתרה מזאת כשהאם עודנה רואה בעצמה הורה יחידני לקטינה (ר׳ החלטתי מיום 23.5.21).
26. 2 האירועים שהובאו לעיל הם רק קצה קצהו של קרחון בהתנהלות שאליה נחשפתי בטיפולי בעניינם של הצדדים. עוד אוסיף, כי מאחר והקטינה היא בת 3.5 שנים בסך הכל והיא גדלה לתוך מציאות שבה היא מכירה את הוריה בנפרד בלבד, הרי שלא מן הנמנע כי דברי האם ופעולותיה מחלחלים ומהדהדים בעולמה של הקטינה.

תלה״מ 40397-08-19 פלונית נ׳ פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

27. 2 הלכה למעשה, המקרה דנן הוא מקרה מובהקשבו יש להעדיף שיח האחריות ההורית, הנשען על אפוטרופסות משותפת של ההורים על הקטינה בהלימה להמלצות המומחית בתסקיר המשלים. כל זאת, שעה שלהתרשמותי כמו גם להתרשמות המומחית שני ההורים אוהבים את בתם והם שניהם בעלי מסוגלות הורית, חוזקות וכישורים (ר׳ סעיף 61 לתסקיר המשלים), לכן בשהות מיטיבה של שני ההורים עם הבת, יש משום פוטנציאל חיובי עבור הקטינה. לזאת יש להוסיף גם את התרשמות המומחית מהקשר המיטיב בין האב לבין הקטינה כפי שפורט באריכות נוכח התרשמותה הבלתי אמצעית של המומחית מהקטינה ומהקשר בינה ובין האב, בת זוגתו ובנה (דין).
28. 2 עוד אזכיר, כי המלצות המומחית אינן בגדר תרופה להורים, אלא משום תרופה לקטינה ולכן טוב ויפה יעשו ההורים ובמיוחד האם, ככל שיפעלו בהתאם להן ובהתמקדות בטובת הקטינה בלבד (ר׳ והשווה: עמ״ש 42469-09-20פלוני נ׳ פלונית (פורסם בנבו, 16.12.20) פיסקה 6 לפסק דינו של כב׳ השופט נ׳ שילה).
29. 2 אשר על כן, הריני להורות כדלהלן:

א.    ניתן תוקף של פסק דין להמלצות המומחית בתסקיר המשלים מיום 24.8.20, עד מלאת לקטינה חמש שנים.

ב.     לאחר מלאת לקטינה חמש שנים: זמני השהות בין ההורים לבין הקטינה ימשיכו לחול כסדרם, זאת אלא אם מי מההורים יבקש להביא לשינוי בזמני השהות.

ג.      הצדדים יפנו להליך של תיאום הורי בפני מתאם הורי שיוסכם עליהם בתוך 7 ימים. עלות שכר טרחת המתאם ההורי תחולק בין ההורים בחלקים שווים.

ד.     כל עניין המסור לאפוטרופסות משותפת של ההורים, לרבות בעניין החזקת הקטינה ושהותה במסגרת חינוכית מחייב עדכון ויידוע מראש או בזמן אמת של ההורה השני, בין באופן ישיר ובאין באמצעות צד שלישי כגון המתאם ההורי שייבחר על ידי ההורים. צד שיפעל באופן שיש בו כדי להפר הורותו של ההורה האחר יישא באחריות לתוצאות מעשיו.

30. 3 נוכח התוצאה אליה הגעתי הרי שהקטינה שוהה בכ-40% מזמנה עם האב ובכ-60% מזמנה עם האם (יחס של 2:3). חלוקה זו תובא בחשבון לעת פסיקת מזונות הקטינה, כפי שיובא להלן.

תלה״מ 40397-08-19 פלונית נ׳ פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

ג.2. מזונות הקטינה עד מלאת לה שש שנים:

ג.1.2 צרכים הכרחיים:

31. 3 בקצרת האומר, ייאמר כי הדין בעניין מזונות קטין שטרם מלאו לו שש שנים והוא ילדם של זוג הורים שנישאו זל״ז כדמו״י, מחלק את החבות במזונות הקטין כדלהלן: עד מלאת לקטין שש שנים: שאז על האב לשאת במלוא צרכיו ההכרחיים ועל ההורים לשאת בצרכים שאינם הכרחיים בהלימה ליכולותיהם הכלכליות. צרכים הכרחיים הוערכו בפסיקה בסכומים שבין 1,600- 1,900 ₪ לחודש כסך מינימלי שאינו נדרש לראיות מדוקדקות (ר׳ והשווה: עמ״ש (ת״א) 1971-12-16פלוני נ׳ פלונית (פורסם בנבו, 6.1.19); עמ״ש (ת״א) 46291-01-16פלונית נ׳ פלוני (פורסם בנבו, 9.10.17). עוד נקבע בפסיקה כי כאשר קטין נדרש לחלוק את זמני השהות שלו בשני בתים עולה עלות צרכיו מעבר לסכומים הנ״ל. זאת, מאחר וההורים נזקקים להוצאות כפולות כגון מזון, בגדים, אינטרנט וכיוצב׳, חרף כי הקטין נמצא עמם רק בחלק מהזמן. לפיכך, הוערכו צרכיו של קטין ששוהה בחלוקה שווה, או מעין שווה, אצל שני ההורים בסכום של 2,250 ₪ לחודש (ר׳ והשווה: עמ״ש (מרכז) 65692-11-19ס׳ נ׳ ס׳ (פורסם בנבו, 22.9.20 ; להלן: עמ״ש 91 – 11 – 65692) ס׳ 22-23 והאזכורים המופיעים שם).
32. 3 בנדון נטען על ידי האם כי סך צרכי הקטינה לחודש הם 4,200 ₪ וכי בנוסף קיימות הוצאות מדור. האם לא פירטה צרכי הקטינה בחלוקה לצרכים הכרחיים וצרכים שאינם הכרחיים אלא הותירה זאת לבית המשפט. כמו כן, בהליך שהתקיים בפניי, לא הובאו ראיות טובות דיין כי צרכי הקטינה עולים על הסכום של 2,250 ₪ לחודש, ואף להפך מכך נוכח אי הדיוק שעלה בחקירת האם ביחס לסכומים הנטענים (ר׳ עמי 104, ש׳ 1-20 לחקירת האם). לפיכך, ובהתחשב בזמני השהות של הקטינה עם כל אחד מההורים כפי שנקבעו לעיל, מצאתי להעריך כי סך צרכיה ההכרחיים של הקטינה (=ביגוד, כלכלה, היגיינה ובריאות) הוא 2,250 ₪ לחודש. הוצאות אלו אינן כוללות את המדור ואחזקתו וכן הוצאות חינוך ורפואה חריגות, שיפורטו בהמשך. בהתאם להוראות הדין החל, בסכום זה על האב לשאת במלואו, בהתחשב עם זמני השהות שלו עם הבת שנקבעו להיות ביחס מעין שוויוני, שאיני מוצא לחשבו באופן אריתמטי בלבד (ר׳ בע״מ 919/15פלוני נ׳ פלונית (פורסם בנבו, 19.7.17 ; להלן: בע״מ 919/15; ס׳ 126) .
33. 3 אשר על כן, על האב לשלם לידי האם סכום של 1,125 ₪ לחודש בעבור צרכיה ההכרחיים של הקטינה עד מלאת לה שש שנים, בעבור צרכיה ההכרחיים.
34. 3 באשר למדור: האם שוכרת מדור למגוריה ולמגורי הקטינה בסך של 8,000 ₪ לחודש; האב שוכר מדור למגוריו ולמגורי הקטינה יחד עם בת זוגו ובנה הקטין, בסך של 9,000 ₪, כשהאב נושא במחצית מהסכום הנ״ל, דהיינו סכום של 4,500 ₪ לחודש.

תלה״מ 40397-08-19 פלונית נ׳ פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

35. 3 סוגיית השתתפות הורים במדור ילד הנמצא במשמורת משותפת או מעין משותפת, נדונה בעמ״ש (מרכז) 31135-07-20ד.ש נ׳ מ.מ.ש. (פורסם בנבו, 22.2.21) ובעמ״ש 65692-11-19 שם נקבע כי על מנת שלא ליצור חשש לבית עני ובית עשיר, יש לקבוע עלות מדור סבירה ולחלוק את אותה עלות בין הצדדים ע״פ יחס השהייה ויחס ההשתכרות בין ההורים.
36. 3 בנדון סבורני כי יש להעריך סך עלות המדור הסביר בסך של 8,000 ₪ לחודש. כמו כן לסכום הנ״ל יש להוסיף הוצאות אחזקת הדירה שמוערכות על ידי בסך של 1,000 ₪ לחודש. סה״כ חלקה של הקטינה במדור ובהוצאותיו בסך של 3,000 ₪ לחודש. מאחר והקטינה שוהה אצל האב בכ-40% מהזמן שאז הוא נושא בעבורה בהוצאות אלו (בסך של 1,200 ₪) הרי שעל האב להעביר לידי האם בעבור מדור הקטינה סך של 1,800 ₪ לחודש.

ג.2.2 צרכים מעבר להכרחיים:

37. 3 ומכאן והלאה לעניין צרכים שאינם הכרחיים: בהתאם להוראות הדין החל בצרכים שאינם הכרחיים יישאו ההורים בהתאם ליחס יכולותיהם הכלכליות. לפיכך, אבחן להלן יכולותיהם הכלכליות של ההורים.

יכולת כלכלית של האם:

38. 3 כאמור לעיל, בהתאם להסכם הממון שנחתם בין הצדדים וכמובא מתוך טענות האם עצמהבכתבי טענותיה ובתצהירה, קיימת לה דירה שרשומה על שמה … בתל אביב, אשר נרכשה לבעלותה על ידי הוריה, עובר לנישואיה עם האב. חרף זאת, טוענת האם בהליכים שבפניי עתה, כי הרישום אינו משקף את הבעלות בפועל שהיא למעשה של הוריה ונרשמה לבעלותה “בשל שיקולים עסקיים של הוריי״ (סעיף 38 לתצהיר האם; ר׳ גם עמי 8, שי 32-34 לפרוט׳). האם נשאלה בחקירתה הנגדית על אילו שיקולים עסקיים מדובר? ועל כך השיבה: “אני לא אכנס לשיקולים העסקיים של אבא שלי…”לכן נשאלה השאלה “אז למה בהסכם הממון כתבתם שהדירה ניתנה לך במתנה? למה לא כתבתם בהסכם ממון, הדירה רשומה על שמך, אבל היא שייכת להורים שלך?״ לזאת השיבה האם: ״שיקולים של עורכת הדין שלי״ (ר׳ עמי 39 לפרוט׳ הדיון). ניסיונות רבים וחוזרים מצד ב״כ האב לא זכו למענה, אף לא הקלוש ביותר, או לגרסה כלשהי מצד האם שמסבירה את הפער התהומי, בין הצהרות האם בהסכם הממון שניתן לו תוקף של פסק דין, לבין טענות האם בעל פה במסגרת ההליך הנוכחי.

תלה״מ 40397-08-19 פלונית נ׳ פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

39. 3 בהמשך חקירתה, ולאחר שבית המשפט הבהיר לאם כי הנטל להוכיח כי הסכם הממון שניתן לו תוקף של פסק דין אינו משקף המצב בפועל מונח לפתחה, הציגה האם הסבר חליפי בדבר הרקע לעריכת הסכם הממון וכך בלשונה: ״בגיל 27, כשעמדתי להתחתן, אבא שלי אמר לי, את צריכה הסכם ממון. הוא ישב עם העורכת דין שלו, עשינו את ההסכם ממון, שלח לי הודעה או התקשר אליי, לא זוכרת, לכי תחתמי על ההסכם. הלכתי לחתום על ההסכם. העורכת דין אמרה, פלוני צריך להגיע לחתום, באתי ביחד עם פלוני, חתמנו על ההסכם. להגיד לך שאפילו אני קראתי אותו? לא…״ (ר׳ עמי 41, 28-32 לפרוט׳).
40. 4 מעת שמועלית טענה נגד חתימתו של אדם על מסמך – ועל אחת כמה וכמה, מסמך שהוגש לאישורו של בית המשפט שאז יש חזקה כפולה בדבר מידת הסכמתו והבנתו עם האמור בו, הרי שנטל ההוכחה והראיה בהוכחת טענה הסותרת אותו מסמך, הוא כבד במיוחד. נטל זה לא הורם על ידי האם, כפי שיובהר וינומק להלן.
41. 4 בהתאם לעובדות שאין עליהן חולק, הדירה רשומה לבעלותה הבלעדית של האם. עוד אין חולק כי על הדירה רובצת משכנתא וכי במהלך חיים המשותפים של הצדדים, ההחזר החודשי של ההלוואה המובטחת במשכנתא שולמה מדי חודש בחודשו על ידי הורי האם. בהתאם להוראות הדין החל, נכס מקרקעין שהוקנה במתנה ייחשב כמתנה שהושלמה והרישום ישקף הבעלות האמתית בו, בהתאם לאופי הזכויות שהוקנו ומידת יכולתו של הבעלים הרשום של הנכס לבצע פעולות בקשר עם הנכס שהוגדרו בפסיקה כ״זכויות חיוביות״ (ר׳ והשווה: ה״פ (ת״א) 155/94כספרי נ׳ יעקובי (פורסם בנבו, 9.11.1994 וע״א 879/14עמוס נחשון נ׳ יהודה נחשון (פורסם בנבו, 5.5.16)).
42. 4 האם טענה כי הוריה, ובפרט אביה, הוא שנוטל החלטות בקשר עם הדירה כגון למי תושכר, בכמה כסף, לאן יועברו דמי השכירות ומי נושא בהחזר ההלוואה המובטחת במשכנתא (סעיף 39 לתצהיר האם). האם הצהירה גם כי: “הורי לא התחייבו לשלם במקומי את המשכנתא עד לפירעונה המלא והם עשו כן כל עוד הם יכלו לעשות כן ועד המשבר ביני לבין הנתבע הורי נשאו החזר המשכנתא, אולם לאור השינוי במצב, עת הנתבע עזב ואני תלויה כלכלית בהורי, כל המערך השתנה כך שדמי השכירות מחודש מאי 2019 מגיעים לא אליי, כי אם לחשבונו של אבי ובאמצעותם אבי משלם את המשכנתא״ סעיף 40 לתצהיר. עם זאת, בחקירתה הנגדית של האם עלה כי עד לחודש יולי 2019כספי השכירות בדירה המשיכו להיות משולמים לידי האם והופקדו בחשבונה הפרטי (ר׳ עמי 44, ש׳ 18-33 ועמי 45, ש׳ 24-31 לפרוט׳). כן הובהרבהמשך חקירת האם כי גם בתקופה שלאחר חודש יולי 2019 המשיכו להתבצע הפקדות לחשבונה בסכומים של 8,100 ₪ לחודש. לזאת השיבה האם כי מדובר בהוראת קבע מאבא שלה כשהאם מוסיפה ומצהירה כי: ״גם היום אבא שלי מעביר לי כספים״ (ר׳ עמ׳ 47 לחקירת האם).

תלה״מ 40397-08-19 פלונית נ׳ פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

43. 4 מהדברים עולה למעשה, כי הצהרת האם בתצהירה כי כספי השכירות מהדירה אינם מועברים לידיה מחודש מאי 2019 אינה אמת. עוד עולה מן הדברים הנ״ל כי הצהרת האם וטענותיה להרעה במצבם הכלכלי של הוריה, אינה נכונה, למצער. זאת, בלית כל ראיה נוספת שמוכיחה את הטענה הנ״ל ולו באופן לכאורי (ר׳ עמ׳ 50, ש׳ 1-16 לחקירת האם). לפיכך, המסקנה היא שדמי השכירות מהדירה משולמים לאם, ובניגוד מוחלט עם הצהרות האם בכתבי טענותיה.
44. 4 יש להזכיר כי בשיטתנו המשפטית נהוג כלל ההשתק השיפוטי, ולפיו יש למנוע מבעל הדין להעלות טענות סותרות וביתר שאת באותו ההליך. שכן, כפי שנקבע בפסיקה אין לתת לבעל הדין לנהוג כ״להטוטן בקרקס הרוכב בעת ובעונה אחת על שני זוגות אופניים״ (רע״א 4224/04בית ששון בע׳׳מ נ׳ שיכון עובדים והשקעות בע׳׳מ (פורסם בנבו, 3.6.05) עמי 636). לזאת יש להוסיף גם את ההלכה לפיה אמירת דבר שקר מצד בעל הדין בדברים המצויים בליבת המחלוקת בין הצדדים, צריכה לשמש בסיס לדחיית תביעתו (ר׳ ע״א 765/18חיון נ׳ חיון (פורסם בנבו, 1.5.19) פסקאות 26-29).
45. 4 גם יתר טענות האם בדבר אופן קבלת החלטות בדירה שהן בגדר זכויות חיוביות, לא הוכחו. כך למשל, האם הציגה במסגרת ההתדיינות בבקשה לפסיקת מזונות זמניים חוזה שכירות של הדירה שנחתם ביום 3.9.19, לאחר שהתגלע הסכסוך בין הצדדים. הסכם השכירות שהוצג נחתם בין אביה כמיופה כח של האם, בציון כתובת המייל של האם לבין שוכרים בדירה. מאחר והדירה הושכרה גם עובר לסכסוך שנתגלע ביחסי הצדדים אך לא הוצגו מטעם האם מסמכים המתייחסים לתקופה שקדמה לסכסוך ושיש בהם כדי לתמוך בטענתה הנוכחית של האם, הרי שאיני סבור כי בהצגתו היה משום די מצד האם. לעניין זה ר׳ גם חקירת האם בעמי 36, ש׳ -3033 לפרוט׳, שהשיבה כי לא ידעה שהיה עליה לצרף מסמכים נוספים זולת המסמך הנ״ל, ומאחר והאם לא הציגה הסבר המניח את הדעת באשר לרישום כתובת המייל שלה בסעיף 21.8 לחוזה השכירות, שסותרת חזיתית הטענה כי אין לאם יד ורגל עם הדירה (ר׳ עמ׳ 37, ש׳ 1-33 לפרוט׳).
46. 4 לאור כל המקובץ לעיל, התוצאה היא שהאם לא סתרה את האמור בהסכם הממון שניתן לו תוקף של פסק דין וכן את המרשם לפיו הדירה היא רכוש השייך לה. לכל זאת אוסיף כי עדותה של האם בעניין זה הותירה בי רושם קשה, תוך מתן גרסאות שונות, שחלקן התפתחו במהלך החקירה. לצערי הרב, לא מצאתי לתת כל אמון בעדותה של האם בעניין זה.
47. 4 לכן במסגרת הערכת יכולותיה הכלכליות של האם יש להביא בחשבון את הדירה שבבעלות האם. אזכיר כי האב טען ששווי הדירה הוא כ-ארבעה מיליון ₪ בעוד שהאם התנגדה להערכת האב. מאחר ובית המשפט יושב בתוך עמו ומאחר ומדובר בדירה בת 3 חדרים המצויה בצפון תל אביב בקרבת הים, וששכר הדירה בעבורה הוא כ-8,000 ₪ לחודש הרי שהערכת האב, אינה מופרכת בעיניי, לא כל שכן, כאשר לאם הייתה אפשרות להביא ראיות לסתור והיא לא עשתה כן.

תלה״מ 40397-08-19 פלונית ני פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

48. 4 באשר לפוטנציאל ההשתכרות של האם: האם היא עורכת דין משנת 2014 שהתמחתה בפרקליטות המדינה ועבדה כעורכת דין שכירה במשרד פרטי (ר׳ עמ׳ 22, ש׳ 1-16 לחקירת האם). האם הצהירה בדיון מיום 24.9.19 כדלהלן: “אני כרגע לא עובדת. אבל אם הילדה תהיה בגן, אוכל לעבוד״ (ר׳ עמי 8, ש׳ 34 לפרוט׳). כן הצהירה האם בחקירתה הנגדית כי בכוונתה לעבוד בחצי משרה ובשכר כולל של כ-4,000 ₪ לחודש (ר׳ עמ׳ 24, ש׳ 26 ועמ׳ 25, ש׳ 4 לפרוט׳).
49. 4 נוכח האמור לעיל, הרי שלאם פוטנציאל השתכרות וכן רצון עקרוני להשתלב בעבודה התואמת כישוריה. באשר לטענת האב כי האם מועסקת בפועל על ידי הוריה לכן יש לה יכולת עבודה מוכחת שמניבה לה שכר: האם הצהירה, כי היא מעניקה לעסק המשפחתי שירותים משפטיים כ״עזרה״ ולא כעבודה שוטפת או קבועה (ר׳ עמ׳ 22, ש׳ 26-28 ועמ׳ 23, ש׳ 13 לפרוט׳).
50. 5 עם זאת, בהמשך חקירתה עומתה האם עם תכתובת בינה לבין האב משנת 2017 שם נרשם על ידה, כי היא מקבלת משכורת מאביה וכי היא נמצאת “בעבודה“. האם לא הכחישה את עצם ההתכתבויות ולא הציגה תשובות או הסברים המניחים את הדעת באשר לסתירה בין הצהרתה הראשונית לבין הראיות הנ״ל (ר׳ עמ׳ 23, ש׳ 16-21 ועמ׳ 24, ש׳ 1-11 לפרוט׳).
51. 5 מכל המקובץ לעיל בעניין פוטנציאל השתכרות האם והעובדה כי בפועל האם מעניקה שירותים משפטיים לעסק המשפחתי בבעלות הוריה, הרי שמצאתי להעריך את הכנסתה של האם בכח או בפועל בסך של 10,000 ₪ לחודש.
52. 5 נכסים נוספים הקיימים לאם: בחקירתה הנגדית של האם עלה, כי בחשבונה הפרטי של האם בבנק מזרחי טפחות, שלא פורט בהרצאת הפרטים מטעמה, מתנהל תיק השקעות במניות שרשומות לבעלותה (ר׳ עמ׳ 33, ש׳ 16- עמ׳ 34) לפרוט׳). בהתאם למסמך שבקשר אליו נחקרה האם, ביום 29.9.19 היה בחשבון הנ״ל יתרת ניירות ערך בסכום של 110,947 ₪. האם הצהירה כי המניות שבחשבונה הן רק “במשמרת” שלה, בעוד שאביה הוא הבעלים של אותן זכויות והוא שמנהל המניות באמצעות ייפוי כח בחשבונה. כן ציינה האם, כי בחודשים יוני- אוגוסט 2019 נמכרו מניות בסך של 30,000 ₪ בחשבונה על מנת לכסות עלויות המחייה שלה ושל והקטינה לתקופה שטרם נקבעו המזונות הזמניים (ר׳ עמ׳ 34, ש׳ 12-15). בכך כמובן יש משום סתירה שכן, מחד טוענת האם כי מדובר בזכויות בנות ערך כספי שרק מוחזקות על ידה ואין לה מהן כל תועלת אישית, ומאידך טוענת כי אותן הזכויות ממש הן שמימנו את מחייתה לתקופה שקדמה לפסיקת המזונות הזמניים. לא זאת אף זאת, בהמשך החקירה עלה, כי בתקופה שבה נמכרו אותן מניות הרי שנרכשו מניות חליפיות, כך שההסבר שהציגה האם בדבר ייעוד המכירה אינו מסתדר עם המציאות בפועל (ר׳ עמ׳ 34 לחקירת האם). במענה לכך, הציגה האם גרסה עובדתית חדשה, לפיה המכירה והרכישה של המניות נעשתה על מנת “להגדיל רווח ממניות“. בהמשך חקירתה, “נאלצה” האם לאשר, כי המניות לא נמכרו על מנת לסייע לה במימון מחייתה וכי זכויות אלו עודן עומדות לזכותה (ר׳ עמ׳ 35, ש׳ 13-19 לפרוט׳). כאשר נשאלה האם מה שווי תיק ההשקעות המנוהל על שמה היא השיבה “לא יודעת… אני לא אחראית עליו” (ר׳ עמ׳ 35,

תלה״מ 40397-08-19 פלונית ני פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

ש׳ 22-23 לפרוט׳). גם כאן, עדותה של האם לימדה כי היא לא בחלה להישיר מבט לבית המשפט ולמסור עדות שאינה אמת.

53. 5 שלושת הנושאים שהובאו לעיל במסגרת בחינת יכולתה הכלכלית קשורים בקשר בל ינותק עם אביה של האם….לכן היה מצופה כי האם תגיש תצהיר מטעמו וכי העד יתייצב לחקירתו הנגדית על אותו תצהיר. חרף זאת, האם לא הציגה תצהיר עדות ראשית מטעם אביה. בהימנעות בעל דין מלצרף תצהיר של עד שנמצא בשליטתו יש משום אינדיקציה שהעדות לא תיטיב עמו. לכן גם לאחר שנתתי דעתי לעניין זה ובהתחשב בנטל המיוחד שחל על בעל דין בתביעה למזונות, הרי שמכלול הדברים הביאוני לגיבוש ממצאים עובדתיים בעניין יכולתה הכלכלית של האם בהלימה למה שהובא ולמה שלא הובא בפניי.
54. 5 בנוסף קיים לאם רכב מסוג קיה ספורטאז׳. לאם הוצאות חודשיות קבועות על שכר דירה בסך של 8,000 ₪ לחודש וכן הוצאות שוטפות קבועות אחרות.
55. 5 מכל המקובץ לעיל עולה תמונת מצב המשקפת יכולתה הכלכלית של האם ולפיה לאם דירה בבעלותה, שההלוואה המובטחת במשכנתא על הדירה משולמת על ידי הוריה; לאם פוטנציאל ממומש של יכולת השתכרות מהכשרתה כעורכת דין בעסק המשפחתי וכי לאם נכסים וזכויות נוספים על אלו שדווחו על ידה בהרצאת הפרטים שהגישה. כל אלו, בהתאם לאומדני, יובאו בחשבון במסגרת הערכת יחס היכולות הכלכליות בין ההורים.

יכולת כלכלית של האב:

56. 5 כפי הצהרות האב שלא נסתרו בחקירתו הנגדית, בסמוך להגשת התביעה הייתה קיימת לו הכנסה מעבודה בסך של 21,500 ₪ נטו. כעולה מתלושי השכר (החלקיים) שהציג האב לחודשים אוגוסט 2019 ועד ינואר 2020, החל מחודש דצמבר 2019 שכר הנטו של האב פחת לסכום של כ- 16,000 ₪ בממוצע. לטענת האב ההפחתה בשכר היא ביטוי לגילום שווי הרכב שהאב עושה בו שימוש ממקום עבודתו (ר׳ עמי 139, ש׳ 19 לחקירתו; נספח כ״א לתצהיר עדותו). עיון בתלושי השכר שצירף האב מעלה כי גילום הרכב הוא בסך של כ3,000 ₪ לחודש ובנוסף לכך, לאב ניכוי של כ-3,400 ₪ לחודש עבור הלוואה שנטל ממקום עבודתו. לפיכך, ומאחר והלוואות שנטל האב יובאו בחשבון בהמשך, מצאתי להעריך כי הכנסתו של האב בערכי נטו, היא בסכום של 19,000 ₪ נטו לחודש בממוצע.
57. 5 לאב הוצאות בדמות מחצית מדמי השכירות בדירה בה הוא מתגורר יחד עם בת זוגו בסך של 4,500 ₪ לחודש החל מחודש יולי 2020 (ר׳ עמי 136, ש׳ 28-32 לפרוט׳), וכן הוצאות אחרות שוטפות. אציין כי מאחר והאב מתגורר על דרך קבע עם בת זוג שקיימת לה יכולת כלכלית, על פי הנטען, הרי שיש להביא בחשבון נתון זה, אף אם האב לא הגיש תצהיר מבת הזוג ולא הגיש מלוא הפירוט על אודות מלוא היכולות הכלכליות בתא המשפחתי החדש, שאליו הוא משתייך

תלה״מ 40397-08-19 פלונית נ׳ פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

(ר׳ והשווה: רמ״ש (ת״א) 39925-01-18של.ר נ׳ ש.ר ואח׳ (פורסם בנבו, 10.4.18) וכן ס׳ 4-5, ו- 17 לסיכומי האם).

58. 5 בחשבון המשותף של הצדדים שהתנהל בבנק לאומי הייתה קיימת יתרת חוב של 297,915 ₪ נכון ליום 2.10.2019. ביום 6.10.19 הגיע האב להסדר עם הבנק לפיו הוא נושא במחצית מהחוב (להלן: ההסדר; נספח כ״ב לתצהיר האב) שאלו עיקריו:

(א)     תשלומים חודשיים של 5,000 ₪ מיום 10.10.19 ועד ליום 10.11.20= סה״כ 70,000 ₪ (סעיף 3 להסדר);

(ב)      תשלום בסך של 80,000 ₪ ממכירת רכב האב ביום 2.12.19 (סעיף 4 להסדר);

(ג)      יתרת החוב תשולם בתשלומים חודשיים בסך של 500 ₪ החל מיום 10.12.20 ועד לסילוק החוב.

59. 5 ביום 3.11.19 נטל האב הלוואה ממקום עבודתו בסך של 60,000 ₪, תמורת פריסה לתשלומים של כ-3,400 ₪ לכל תשלום למשך 18 חודשים (עד לחודש יוני 21).
60. 6 מכל המקובץ לעיל, ובהתחשב עם יכולותיה הכלכליות של האם, ובפרט דירת האם שהיא בגדר שובר שוויון משמעותי, אל מול יכולותיו הכלכליות של האב והכנסות ההורים מכל מקור שהוא(ר׳ בע״מ 919/15 פיסקאות 27-28 לפסק הדין של כב׳ השופט ע׳ פוגלמן) מצאתי לקבוע כי היכולות הכלכליות בין ההורים הן ביחס של 1:3 לטובת האם. לפיכך, ונוכח יחס זמני השהות של הקטינה עם ההורים (2:3), ובשים לב כי הוצאות שאינן הכרחיות עד גיל 6 הן לכל היותר בעבור פנאי, העשרה, משחקים וכו׳, ובשים לב לאופי הסכסוך ולעצימותו, אני קובע כי כל הורה יישא בהוצאות אלה כאשר הילדה עמו. יחד עם זאת, בעבור הוצאות רפואה וחינוך יישאו הצדדים כפי יחס יכולותיהם הכלכליות, כאמור לעיל.
61. 6 באשר לעתירת האם לחיוב האב במזונות הקטינה ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך – 14.5.19 ולא ממועד הגשת התביעה שבכותרת (אוגוסט 2019), שהוא המועד שהחל ממנו חויב האב בהחלטה למזונות זמניים: בשים לב כי דמי המזונות הזמניים עולים על דמי המזונות שנקבעו בסופו של יום ומאחר ובחודש יולי 2019 העביר האב לידי בעלי הדירה בה התגוררו הקטינה והאם סכום של 20,000 ₪, איני מוצא לחייב האב במזונות הקטינה החל ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, ולכן עתירת האם בעניין זה נדחית. עם זאת, האם לא תידרש להשיב לאב את עודף דמי המזונות ששולמו עבור הקטינה, מתוך הנחה כי מזונות העבר האלו כבר נאכלו.

תלה״מ 40397-08-19 פלונית ני פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

ג.3. מזונות הקטינה ממלאת לה שש שנים:

62. 6 בהתאם לדין, במלאת לקטין שחל בעניינו הדין האישי היהודי, על ההורים לשאת במזונותיו בעבור צרכים תלויי שהות ובלתי תלויי שהות בהתחשב עם הבטחת טובתו ובהלימה ליכולותיהם הכלכליות של ההורים, מכל מקור שהוא ובכפוף לזמני השהות של הקטין עם כל אחד מההורים (ר׳ סעיף 61 לפסק דינה של כב׳ השופטת ד׳ ברק ארז בבע״מ 919/15).
63. 6 לאור האמור לעיל ונוכח יחסי היכולות הכלכליות של ההורים אל מול זמני השהות שנקבעו בתסקיר המשלים לאחר מלאת לקטינה חמש שנים ובתנאי שאלו ימשיכו לחול גם לאחר הגיע הקטינה לגיל שש שנים, כל צד יישא בהוצאות הקטינה כאשר היא שוהה עמו, בעבור צרכים תלויי שהות. בעבור צרכים שאינם תלויי שהות מכל סוג שהוא, יישאו ההורים כפי יחס יכולותיהם הכלכליות כאמור בסעיף 60 לעיל.
64. 6 בשים לב לקיומו של סכסוך בעצימות כה גבוהה, ועל מנת לחסוך מהצדדים התעסקות בלתי פוסקת בעניין הוצאות שאינן תלויות שהות, ועוד בשים לב ליחס היכולות הכלכליות שנקבעו לעיל, האם תשמש כהורה מרכז להוצאות הנ״ל, אשר כוללות: כל הוצאה רפואית, כל הוצאה חינוכית, חוגים, העשרה, שיעורים פרטיים, קייטנות, תנועות נוער, טלפון נייד, ימי הולדת, מסיבות, תספורת וכרטיס נסיעה בתחבורה ציבורית. ההוצאות תנוהלנה ע״י האם, כאשר האב יפקיד בידי האם סך של 1,000 ₪ (והאם תפקיד לידיה עצמה סך של 3,000 ₪), וכאשר היתרה תגיע ל 1,000 ₪, יפקידו ההורים סכומים כאמור לעיל. ההורים ימסרו האחד לשני קבלות ואסמכתאות באשר להוצאות שכל אחד הוציא בעבור הילדה, ואחת לשישה חודשים (31.6 ו 31.12) תיערך התחשבנות בין ההורים. יוער ויוזכר כי על ההורים לקיים הסדר זה בתום לב ובהתחשב בטובתה של הילדה בלבד.

ג.4. מזונות אישה:

65. 6 הצדדים עודם נשואים זל״ז אך חיים בנפרד מאז חודש ינואר 2019. כל אחד מהצדדים גר בדירה ששכר למגוריו, כשהאב מתגורר עם בת זוג. בת הזוג של האב בהריון וצפויה ללדת ואילו האם עצמה בהריון. לפי טענת האם בבית הדין הרבני מיום 6.4.21, פרי בטנה הוא ילדו של האב בעוד שהאב שולל זאת מכל וכל, כשלטענתו בין הצדדים לא התקיימו יחסי אישות מאז ינואר 2019. האם מצדה, מסרבתלהתגרש מהאב (ר׳ סעיפים 2-3 לסיכומי התשובה של האב ופרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני מיום 6.4.21) בו בזמן שהיא מבקשת לחייב האב במזונותיה עד שהאב ״יסכים לתת לי גט״ (ר׳ עמי 26 ש׳ 31 לפרוט׳). עם זאת לאחר שהאב הביע הסכמתו ליתן לה גט על אתר, האם נסוגה מהצהרתה הנ״ל (שם, ש׳ 33-34 עד עמוד 28, ש׳ 25) מה שמלמד על כנות כוונותיה ומידת תום לבה.

תלה״מ 40397-08-19 פלונית ני פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

66. 6 התרשמותי מהאם במסגרת ההליכים שהתקיימו בפני היא כזו שיש טובות ממנה. לצערי הרב, טענתו של האב כי האם מונעת מתוך שיקולי נקם, אינם משוללי יסוד. במקרה חריג זה, אין עלי אלא לומר בקול ברור וצלול כי להתרשמותי, מדובר בהליך מיותר, במערכת יחסים שגוועה זה מכבר ורק שיקולים בלתי ענייניים בעליל מנעו את סיומם באופן ראוי ומכובד.
67. 6 אם לא די בכל זאת, אזכיר כי האם היא אישה צעירה, משכילה ובעלת יכולות אישיות לא מובטלות, ובהתחשב בכך שלאם דירה בבעלותה וכן נכסים נוספים, כפי שהובא לעיל, הרי שאיני מוצא להוסיף ולקבוע לה מזונות.
68. 6 אשר על כן, התביעה למזונות אישה נדחית בזאת, והסכומים ששילם האב למזונות האישה בהתאם להחלטה למזונות זמניים )1,000 ₪ לחודש) ייחשבו בגדר מזונות עודפים שעל האם להשיב לידי האב. אעיר כי ככל שהאם הייתה מביאה בפתח תביעתה את מצבה הכלכלי הנכון והאמיתי, כפי שהתברר והובא לעיל, ספק רב מאד אם היה מקום לפסוק לה מזונות אישה זמניים. כידוע, בעת פסיקת מזונות זמניים, בית המשפט יעדיף להיות זהיר ולנטות להושיט יד למי שמציג ראיות לכאוריות ומבלי להיכנס לעובי הקורה, ויחד עם זאת, אין משמעות הדבר כי לא בירור עובדתי מעמיק, בית המשפט יהיה כבול לאותה החלטה זמנית.
69. 6 באשר לעתירת האם לחיוב האב בהוצאות הכלבים שנטענו להיות בסך של 1,800 ₪ לחודש: האם נשאלה בדיון שהתקיים בפניי האם תסכים שהאב יבוא מדי ערב לשמור על הקטינה, בזמן שהיא תצא עם הכלבים ובכך תיחסך ממנה הוצאתה העיקרית על ׳דוגווקר׳ (Dog walker) והצעה זו נדחתה על ידה. בסיומו של אותו שיח שנרשם לפרוטוקול אמרה האם: “שייקח את הכלבים״ (ר׳ עמי 29, ש׳ 13-33 לפרוט׳). כלומר האם מסכימה שהאב יקבל לידיו את הכלבים ושבזאת תיחסך הוצאתה (ר׳ עמי 30, ש׳ 2 לפרוט׳). לפיכך, נוכח הצעת האב שנדחתה על ידי האם, וויתורה המפורש להחזיק בכלבים, איני מוצא להורות על חיוב האב בסכומים שנתבעו.
70. 7 טרם נעילה, ייאמר, כי כל צד רשאי להביא עניינו בפני בית המשפט כפי שיקול דעתו וראות עיניו הטובות. זאת בעיקר, נוכח זכותו של כל אדם לבוא בפני בית המשפט שיכריע בעניינו, וביתר שאת שעה שמדובר בעניינם של קטינים שאז מוקנה לבית המשפט תפקיד משמעותי יותר בקידום ההליך ואף כמי שביכולתו ליזום ולהניעו. על הצדדים לזכור ולהזכיר לעצמם כל העת כי לנגד עיניו של בית המשפט מונחת טובתו של הילד הספציפי שבפניו וכי במקרים רבים יימצא צד שמרוצה יותר וצד שמרוצה פחות מהחלטות בית המשפט, שאחרת הצדדים היו חוסכים הגעתם לבית המשפט. לאחר שהבאתי הדברים שלעיל, אני מוצא לציין כי אין לי אלא להביע צער על אמירות האם לכל אורכו של ההליך (ר׳ למשל עמ׳ 43, ש׳ 1-21 לפרוט׳; בעמ׳ 44, ש׳ -1631 לפרוט׳ הדיון מיום 21.12.20). אמירות אלו אף הביאו להתפטרות ב״כ האם הקודמת של האם מייצוג האם בהליכים שבפניי ולהחלפתה על ידי ב״כ הנוכחי. למען הסר ספק, לאמירות האם כנגד בית המשפט לא היה ולא יכול היה להיות כל משקל בפסק דין זה, ואולם הן אוזכרו על מנת לחשוף נדבך נוסף בהתנהלות האם.

תלה״מ 40397-08-19 פלונית נ׳ פלוני (מזונות); 41396-08-19 (משמורת); 40430-08-19 (משמורת)

ד׳ – סיכומם של דברים:

71. 7 אשר על כן הריני להורות כדלהלן:

א.    תהל״מ 41396-08-19 ותלה״מ 40430-08-19 : מורה כמפורט בסעיפים 29-30 לעיל.

ב.    בתלה״מ 40397-08-19 למזונות: החל ממועד הגשת התביעה (19.8.19) עד מלאת לקטינה שש שנים יישא האב בחיובים שבסעיפים 33, 36 ו – 60 לעיל; ממלאת לקטינה שש שנים לסיום י״ב כתות או מלאת לה 18 שנים (לפי המאוחר), יישאו ההורים במזונותיה בהתאם לאמור בסעיפים 63-64 לעיל.

ג.     התביעה למזונות אישה נדחית בכפוף לאמור בסעיף 68 לעיל.

ד.    קצבת המל״ל תיוותר בידי האם.

ה.    נוכח התוצאה אליה הגעתי ונוכח ההתנהלות, שקלתי לחייב דווקא את האם בהוצאות ההליך ואולם אך ורק משום תקווה כי הצדדים יפתחו פרק חדש ביחסיהם ההוריים, בחרתי שלא לעשות כן וכל צד יישא בהוצאותיו.

ו.     פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ז.     כל התיקים שבכותרת ייסגרו.

ניתן היום, י״ג סיוון תשפ״א, 24 מאי 2021, בהעדר הצדדים.

בפני כבי השופט יהורם שקד
התובעת פלונית
בתלה״מ 40397-08-19 ע״י ב״כ עו״ד שי בליטי
ותלה״מ 40430-08-19
והנתבעת בתלה״מ 41396-08-19

נגד

הנתבע פלוני
בתלה״מ 40397-08-19 ע״י ב״כ עו״ד עיינה אונגר לטין
ותלה״מ 40430-08-19
והתובע בתלה״מ 41396-08-19

הסכם חיים משותפים

הסכם גירושין

שינוי משמורת ילדים | סיבות לשנות את משמורת הילדים

עו”ד מאיה רוטנברג | עורך דין גירושין | גישור גירושין