צור קשר
עורך דין
אודות
עורך דין מומלץ
בית המשפט המחוזי ת”א, השופט אביים ברקאי: פס”ד שעניינו תביעת רשלנות שהוגשה כנגד עו”ד (ת”א 33954-04-20)
- עניינו של פסק דין זה הוא דחיית תביעת רשלנות שהוגשה כנגד עורכי דין על סך של 1,796,494 ₪. התביעה נדחית בשל התיישנות עילת התביעה. הנתבע 1 הוא עו”ד שייצג את התובע בהליך נזיקי שהסתיים כבר בשנת 2013; הנתבע 2 ייצג לראשונה את התובע באותו הליך וזאת בטרם הושעה כנטען באותה עת מלשכת עורכי הדין. ההשעיה אינה קשורה לתובע או לטענות שעלו בתביעה כאן.
- פסק הדין ניתן לאחר שנוהל הליך בו הובאו טענות וראיות ביחס לטענת ההתיישנות וכן נשמעו חמישה עדים שונים ובהם – רעיית התובע באמצעות מתורגמנית, בנו של התובע, הנתבעים 1 ו-2 וכן חוקרת חברת ביטוח ששוחחה עם רעיית התובע בשפה העברית.
- המחלוקת בקליפת אגוז
- בתמצית ייאמר שהתובע הותקף במקום עבודתו באירוע משנת 2004, בעת התקיפה היה התובע כבן ארבעים. רק בשנת 2010 הגיש התובע תביעה כנגד התוקף וכנגד החברה בה הועסק (להלן: “תביעת 2010”). הייצוג המשפטי בתביעת שנת 2010 נעשה בתחילה על ידי הנתבע 2 ולאחר מכן על ידי הנתבע 1. התביעה כנגד החברה נמחקה כבר במהלך שנת 2012, ואילו כנגד התוקף שהוא גם בנו של אחד מבעלי המניות בחברה ניתן פסק דין בהיעדר הגנה ביום 25/2/2013.
- התובע מלין כעת על כך שהתביעה כנגד החברה בה הועסק נמחקה כבר בשנת 2012. לטעמו של התובע, מחיקת התביעה כנגד החברה היא עוולה רשלנית של הנתבעים ומכאן הוא עותר לחייב את הנתבעים במלוא הסכומים שנפסקו לטובתו במסגרת תביעת 2010.
- ארבע הערות מקדמיות
- התובע כלל לא מנסה לגבות את פסק הדין בתביעת 2010 מהנתבע הצעיר שתקף אותו – להשלמה ייאמר שהתובע לא עשה דבר וחצי דבר על מנת לנסות לגבות מהתוקף את הסכומים שנפסקו לטובתו בתביעת 2010. התובע אפילו לא נקט בהליכי הוצאה לפועל כנגד התוקף – אדם צעיר שהוא בנו של בעל המניות בחברה בה הועסק. לא ברור מדוע לא ננקטו הליכי הוצאה לפועל כנגד בעל הדין התוקף, שבעניינו כבר ניתן פסק דין.
- התובע המתין שנים ארוכות עם תביעתו, ונמנע מלהגישה כתביעה שכנגד או אפילו כטענות קיזוז בהליך אחר שניהל אל מול הנתבע 1 – עוד להשלמה ייאמר שהתובע ניהל הליכים ממושכים בהם נתבע על ידי הנתבע 1 בשל אי תשלום שכר טרחה. ההליכים החלו כבר בחודש אפריל 2014 – והסתיימו בבית משפט השלום ביום 6/11/2018 בפסק דין בו זכה הנתבע 1. לאחר מכן הגיש התובע ערעור שהסתיים ביום 6/1/2020 בפסק דין על דרך הפשרה שהותיר את זכיית הנתבע 1 אך הפחית משמעותית את סכומה.
בכל ההליכים יוצג התובע על ידי עוה”ד שמייצג גם בהליך כאן. במסגרת הליכים אלה חויב התובע בתשלום שכר טרחה, גם אם בסכומים נמוכים מאלה בהם נתבע. לא ברור מדוע לא הוגשה תביעה זו בזמן אמת כבר כתביעה שכנגד אל מול דרישת שכר הטרחה. לא ברור מדוע לא הובאו הטענות, לכל הפחות כטענות קיזוז אל מול דרישת שכר הטרחה.
- בירור התביעה כעת מחייב התייחסות לאירועים משנת 2012 וכן משנת 2004 – רק לאחר שהסתיימו ההליכים בהם חויב התובע בתשלום שכר טרחה, הוגשה התביעה החדשה כאן. תביעה המבקשת לשוב לאירועי שנת 2012 ביחס למחיקת החברה. יותר מכך, בירור התביעה, אלמלא התיישנה, היה מחייב גם בדיקה, שמיעת ראיות והכרעה בחבות החברה בגין אירוע משנת 2004 – כשש עשרה שנים לפני הגשתה.
- התייחסות לשפת האם של רעיית התובעת ולמספר גרסאות שמסרה – התובע לא העיד בהליך ואף הודגש שבעקבות התקיפה הוא נותר פגוע מוח ובעל מוגבלות נוירולוגית. רעייתו ובנו אשר העידו בהליך הפנו, פעם אחר פעם, לכך שהתובע ורעייתו אינם דוברים היטב את השפה העברית וכי הם שולטים בשפה הרוסית. עוד טענה רעיית התובע שכלל לא הבינה שהתביעה כנגד החברה נמחקה, אלא במועד מאוחר. לעניין המועד בו נודע לרעיית התובע על כך נמסרו מספר גרסאות. לכך אתייחס גם בהמשך פסק הדין.
- לוח זמנים רלוונטי להליך
על מנת להקל בהתמצאות ביחס להליך המתייחס לאירועים שהחלו כבר בשנת 2004, יובא להלן לוח הזמנים הבא:
- אירוע התקיפה, 23/8/2004 – מועד אירוע התקיפה על ידי בנו של בעל מניות בחברה בה הועסק התובע – 23/8/2004. התוקף הוא אברהם סעדי, ושם החברה הוא “אחים סעדי סופר גלבנו ומבריק בע”מ”.
- מועד הגשת התביעה בגין אירוע התקיפה, 5/12/2010 – התובע המתין למעלה משש שנים עם הגשת התביעה בגין התקיפה. לעניין זה טענה רעייתו בעדותה מספר גרסאות. רעיית התובע טענה מחד כי המתינו שנים עד אשר ניתן היה לקבל הלוואה על מנת להגיש את התביעה הנזיקית. מנגד העלתה רעיית התובע טענה סותרת לפיה כלל לא ידעה שהוגשה התביעה. כך או כך – התביעה הנזיקית הוגשה בחודש דצמבר 2010.
- התביעה משנת 2010 נמחקת מחוסר מעש, בסמוך לחודש ינואר 2012 – בשלב מסוים נמחקה התביעה מחוסר מעש. הצדדים לא הציגו המועד המדויק בו התביעה נמחקה מחוסר מעש, אך ניתן לראות שהנתבע 2 הגיש בקשה לביטול המחיקה מחוסר מעש ובקשה זו נדחתה ביום 2/1/2012.
- ביטול המחיקה מחוסר מעש – לטענת הנתבע 1 (סעיף 14 לתצהירו) הרי בסופו של דבר בית המשפט ניאות לבטל את מחיקת התביעה. לא הוצגה אמנם כל אסמכתא לביטול המחיקה מחוסר מעש ואולם על פניו המחיקה בוטלה וזאת מכיוון שהתקבלו החלטות נוספות בתיק, כפי שיפורט להלן.
- החלטה נוספת על מחיקת החברה בתביעת 2010, החלטה מיום 6/6/2012 – ביום 6/6/2012 הוגשה בקשה בשם התובע ובה נמסר כך – “הנתבעת 2 [החברה – א.ב] סגרה שעריה ואינה פעילה עסקית (המפעל נסגר) אשר על כן מבוקש בזאת למחוק את הנתבעת 2 מכתב התביעה וליתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבע 1″. בו ביום ניתנה החלטה בפתקית לפיה התובענה כנגד החברה תימחק.
- התובע מגיש באמצעות הנתבע 1 תצהיר ובו גם פירוט ראשי הנזק הנתבעים, 17/1/2013 – בעקבות החלטה נוספת בתביעת 2010, הגיש התובע תצהיר מלווה בנספחים ובו התייחס לראשי הנזק בתביעתו.
- פסק דין כנגד התוקף (הנתבע 1 בתביעת 2010) מיום 25/2/2013 – ביום 25/2/2013 ניתן פסק דין מנומק ביחס לראשי הנזק. פסק הדין חייב את התוקף בתשלומי סכומים שונים שאף מצאו דרכם לפסיקתא שנחתמה ביום 23/4/2013.
- תביעת שכר טרחה שהגיש הנתבע 1 כנגד התובע, חודש אפריל 2014 – בחודש אפריל 2014, לאחר פגישות אליהן התייחסו גם רעיית התובע ובנה, הגיש הנתבע 1 תביעת שכר טרחה בבית משפט השלום בתל אביב. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר על הסך של 448,608 ₪, ר’ ת”א 34420-04-14, עו”ד דוד איידלברג נ’ אנדרי דוניצקי.
- בקשת רשות להגן שהוגשה בתביעת שכר הטרחה בשנת 2014. בקשה בה הזכיר התובע בין עובדותיה הרבות את מחיקת התביעה כנגד החברה ואולם זאת ללא כל טענת רשלנות וממילא ללא טענת קיזוז – התובע הגיש בקשת רשות להגן שנתמכה בתצהיר החתום על ידי התובע ועל ידי רעייתו. מועד הגשת בקשת הרשות להגן לא נמסר, כך או כך התצהיר נשא תאריך אימות חתימה מיום 2/2/2014, הגם שהתביעה הוגשה לאחר מכן, בחודש אפריל 2014.
הבקשה הוגשה ונוסחה היטב וכללה עשרות סעיפים וטענות קשות כנגד הנתבע 1. התובע טען לטעות, להטעיה ואפילו לעושק. עוד טען התובע לכך שניטלה ממנו זכות הבחירה כאשר הועבר הטיפול לנתבע 1 וכן טען כנגד התנהלות הנתבע 1. הבקשה אפילו התייחסה לכך שהתביעה כנגד החברה נמחקה “ונותר נתבע אחד, התוקף” (סעיף 33 לבקשה) ואולם לא נכללה בבקשת הרשות להגן כל טענת רשלנות כנגד הנתבע 1 וממילא לא כל טענת קיזוז בגין נזק שנגרם לתובע.
- פסק דין בתביעת שכר הטרחה, מיום 6/11/2018 – ביום 6/11/2018 ניתן על ידי כב’ הש’ הבכיר א’ שוורץ פסק דין המקבל את תביעת שכר הטרחה בחלקה ומחייב את התובע בתשלום הסך של 45,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך של 7,000 ₪.
- ערעור שהגיש התובע ופסק דין בו, על דרך הפשרה, מיום 6/1/2020 – התובע הגיש בחודש דצמבר 2018 ערעור על חיובו בתשלום שכר טרחה לנתבע 1. בדיון שהתקיים ביום 6/1/2020 הסמיכו הצדדים את בית המשפט למתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט. בפסק דין שניתן בו ביום הפחית בית המשפט המחוזי את סכום התשלום בו חויב התובע לסך של 22,500 ₪, ר’ ע”א 43566-12-18, דוניצקי נגד איידלברג (מיום 6/1/2020, הש’ י’ שבח, יונה אטדגי ומ’ עמית – אניסמן).
- התביעה בה ניתן פסק דין זה, מיום 27/4/2020 – למרות שהתובע והנתבע 1 התנהלו זה מול זה במשך שנים ארוכות, המתין התובע והגיש רק ביום 27/4/2020 תביעה ובה טענות לפעולות רשלניות בשנת 2012.
חלק שני – אין מקום לקבל התביעה וזאת בשל הגשתה לאחר תום תקופת ההתיישנות
- תחילת מרוץ ההתיישנות; האינטרס הציבורי בהקפדה על דיני ההתיישנות ונטל הראיה בעניינינו
- תקופת התיישנות מתחילה להימנות במועד בו קמה עילת התביעה כאשר “שני התנאים הראשונים לתחילתו של מרוץ ההתיישנות הם היווצרותה של עילת תביעה וידיעתו של התובע אודותיה. הכלל הוא כי עילת תביעה נוצרת ביום שבו אילו הגיש התובע את תביעתו, והיה מוכיח את העובדות ואת טענותיו העיקריות, היה הוא זוכה בפסק הדין” ור’ רע”א 1660/18, ארנסט אנד יאנג ישראל בע”מ נ’ סקיילקס קורפוריישן בע”מ (מיום 12/6/18, כב’ הש’ י’ וילנר) ולהרחבה ר’ גם ע”א 8438/09, רובאב חברה לנכסים בע”מ נ’ אחים דוניץ בע”מ (מיום 19/4/12, כב’ הש’ א’ חיות, ע’ פוגלמן וי’ עמית) וכן ע”א 7589/13, establishment adoka נ’ מכון ויצמן למדע (מיום 8/5/15, כב’ הש’ ס’ ג’ובראן, י’ עמית וצ’ זילברטל).
- נתתי דעתי לכך שהקפדה על מנין תקופת ההתיישנות עלולה לעתים להביא לתוצאה קשה בה חוטא ייצא נשכר, ואיני בטוח שזה המקרה שלפנינו. כך או כך ואולם הצורך בהקפדה על תקופת ההתיישנות צועד יד ביד עם האינטרס ציבורי ביצירת וודאות משפטית. לעניין זה ר’ רע”א 3332/20, מיכאלה ברדר נ’ רשות מקרקעי ישראל (הש’ מ’ מזוז מיום 1/7/2020) שם נקבע “שאחת מתכליותיו הבולטות ביותר היא יצירת ודאות משפטית, באמצעות קביעת גבולות זמן ברורים, במידת האפשר”.
עוד ביחס לאינטרס הציבורי המגולם בשמירה על דיני ההתיישנות ר’ ע”א 4859/11, עיריית נס ציונה נ’ סאדאב חברת לבניין בע”מ (מיום 7/11/13, כב’ השופטת ד’ ברק- ארז) שם נקבע כך: “בית משפט זה עמד לא אחת על הטעמים העומדים ביסוד דיני ההתיישנות. טעמים אלה קשורים קודם כל בהגנה על האינטרסים הלגיטימיים של בעלי הדין” עוד נקבע כי “דיני ההתיישנות מביאים בחשבון את הקושי הכרוך, מהיבטו של הנתבע, בשמירת הראיות וההוכחות שיסיעו לו לשחרר עצמו מסכנתה של תביעה לאורך זמן, את ההנחה שהשתהות ארוכה בהגשת תביעה עשויה להיתפס כמחילה וויתור על החיוב, וכן את הצורך של כל אדם בוודאות יחסית לגבי מצבו הכספי… זאת, לצד טעמים הקשורים לאינטרס הציבורי, ובראשם השמירה על משאבי הזמן השיפוטיים”.
להרחבה ר’ גם ספרו של יששכר רוזן צבי, ההליך האזרחי, בע”מ 62 המתייחס לכך שהקפדה על דיני ההתיישנות תורמת ומביאה ליעילות וכלשונו (ההדגשות לא במקור) – “ההתיישנות מקדמת גם יעילות. בעולם שבו עילות תביעה אינן מתיישנות, היעדר מגבלת הזמן להגשת תביעות היה מחייב את הפרטים לשמור עד אין קץ את המסמכים הרלוונטיים להוכחת עמדתם ולוודא את זמינות העדים שעדותם מסייעת להם”.
- נטל הראיה – התובע טען, באמצעות רעייתו שהעידה, שעילת התביעה כנגד הנתבעים נודעה לו באיחור. הלכה היא שככל ותובע טוען לכך שעילת תביעה נודעה לו באיחור, הרי נטל הראיה רובץ על כתפיו. במסגרת הוכחת הטענה, על התובע להוכיח לא רק שלא ידע אודות עילת התביעה אלא גם שהעובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו מידיעתו “מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן” (סעיף 8 לחוק ההתיישנות). לעניין זה ר’ גם דברי הש’ י’ עמית בע”א 2159/19, אהרון דיוה נ’ אורי סבן (מיום 9/3/2020, הנ’ א’ חיות והש’ י’ עמית וג’ קרא) שם נקבע כי “הלכה פסוקה עמנו כי “ההתיישנות אינה מחכה לראיות”, ולא מעשיו או מחדליו של התובע הם שקובעים מתי מתחיל מירוץ ההתיישנות, אלא יכולתו האובייקטיבית לגלות את המידע הרלוונטי בכוחות עצמו”.
- התביעה הוגשה למעלה משמונה שנים ממועד עילת התביעה
- כללי
- המועד האחרון בו נמחקה החברה מתביעת 2010, היה ביום 6/6/2012 ור’ סעיף 2.5 לעיל. התביעה כאן הוגשה ביום 27/4/2020, כלומר כשמונה שנים ממועד עילת התביעה. בהינתן העובדה שתקופת ההתיישנות עומדת על שבע שנים מיום שבו נולדה על עילת התובענה (סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות, תשי”ח – 1968) – הרי בוודאי שתביעה אשר הוגשה לאחר כשמונה שנים היא תביעה שהושגה לאחר תום תקופת ההתיישנות.
- התובע, באמצעות רעייתו, טוען לכך שלא ידע אודות מחיקת החברה אלא במועד מאוחר. מה הוא אותו המועד? לכך הובאו מספר גרסאות ומספר מועדים, דבר שלא תרם לאמינות הטענה. על כך ועל נימוקים נוספים המביאים לקביעה לפיה התביעה התיישנה יורחב בפסקאות הבאות.
- הגרסאות השונות של רעיית התובע ביחס למועד בו נודע לה הגשת התביעה ועל מחיקת החברה מתביעת 2010
- לרעיית התובע מספר גרסאות ביחס למועד בו נודע לה אודות הגשת התביעה ואודות מחיקת החברה:
- גרסה ראשונה של רעיית התובע, המועד בו נודע לה על מחיקת החברה הוא רק בחודש מאי 2013 – בגרסה הראשונה והכתובה בתצהירה, היא טוענת שנודע לה על מחיקת החברה במועד לא ידוע בחודש מאי 2013, כלומר כשבע שנים פחות ימים ספורים לפני הגשת התביעה כאן. לעניין זה הצהירה התובעת בתצהיר עדותה הראשית כך: “הפגישה עם הנתבע נערכה למיטב זכרוני במהלך חודש 05/2013 כאשר הנתבע עצמו מודה כי פגישה ביננו נערכה במשרדו של הנתבע ביום 30.04.13… המועד בו נודע לי לראשונה על מחיקת החברה מתביעת הנזק הוא המועד בו נערכה פגישה ביננו לבין הנתבע…”.
- גרסה שניה של רעיית התובע, היא כלל לא ידעה אפילו על הגשת התביעה וזאת יחד עם הידיעה על מחיקת החברה נודע לה רק ביום 23/1/2014 – אין חולק על כך שהנתבע 1 נפגש עם התובע וכן עם רעייתו מעת לעת. לאחר שהנתבע 1 דרש שכר טרחה הגיעה רעיית התובע עם בנם בן ה – 23 לפגישה ביום 23/1/2014. זו הייתה הפגישה היחידה בה נכח גם הבן. למרבה ההפתעה בחרה רעיית התובע בחקירה הנגדית לנקוט בהכחשה גורפת וכללית וטענה שאפילו לא ידעה על הגשת התביעה אלא רק ביום 23/1/2014. וכך נשאלה והשיבה (ע”מ 37, שורות 27-30):
כב’ הש’ ברקאי: כן. מתי נודע לך על הגשת התביעה?
העדה, גב’ דונצקי: כאשר הייתי יחד עם בני.
כב’ הש’ ברקאי: אז זאת אומרת באותה פגישה שביקשו ממנה את ה-800,000 שקל?
העדה, גב’ דונצקי: כן.
יש להדגיש שרעיית התובע נעזרה בחקירתה הנגדית במתורגמנית לשפה הרוסית ואין מדובר במצב בו קשיי שפה כלשהם גרמו לה למסור תשובה הסותרת את גרסתה המקורית. זאת ועוד, רעיית התובע חזרה מספר פעמים על גרסתה החדשה כאילו כלל לא ידעה אפילו שהוגשה תביעה. לעניין זה ר’ הפסקה הבאה.
- רעיית התובע חוזרת מספר פעמים על טענתה החדשה לפיה כלל לא ידעה שהוגשה תביעה – רעיית התובע נשאלה מספר פעמים, גם על ידי, ביחס למועדים שונים בגרסתה וחזרה עוד פעמיים על הטענה לפיה כלל לא ידעה על הגשת התביעה עד למועד בו הגיעה עם בנה למשרדי הנתבע 1. וכך למשל טענה רעיית התובע (ע”מ 39, שורות 1-4):
כב’ הש’ ברקאי: אני מתכוון בדיוק למה ששאלתי. מתי ידעת על התביעה?
העדה, גב’ דונצקי: כאשר התייצבתי יחד עם בני.
כב’ הש’ ברקאי: ‘כאשר התייצבתי’,
העדה, גב’ דונצקי: כאשר התייצבתי יחד עם בני, רק אז קיבלתי את הדף.
ולפני כן נשאלה רעיית התובע כיצד זה לא ידעה אודות הגשת התביעה, בעוד נושא הדיון עם הנתבע 1 היה סכומי הכסף בו זכה התובע בפסק הדין, ותשובתה לכך הייתה מעט מתחמקת (ע”מ 37, שורות 31-33, ההדגשות לא במקור):
כב’ הש’ ברקאי: אז, אז איך זה, איך זה שדיברת איתו על, איך זה שדיברת איתו על כמה כסף זכית ולא שאלת אותו בכלל מתי בכלל, מתי הגשתם את התביעה?
העדה, גב’ דונצקי: מה זה היה משנה לאותו המועד?
ובהמשך מזכיר ב”כ הנתבע 1 לרעיית התובע כיצד הגיעה עם התובע למשרדי הנתבע 1 וכיצד התובע חתם על תצהיר בחודש ינואר 2013. ולמרות החתימה על התצהיר והמפגש במשרדי הנתבע 1 המשיכה רעיית התובע בטענתה החדשה לפיה כלל לא ידעה אודות ההליך. לעניין זה ר’ ע”מ 43 לפרוטוקול, שורות 15-19 (ההדגשות לא במקור):
עו”ד מאיר: בסדר, או קיי. אז הייתה פגישה עם דוד, עורך דין איידלברג, ובעלך חתם על תצהיר כדי לקבל פסק דין. אז ידעת שיש משפט.
העדה, גב’ דונצקי: אנחנו היינו במאי ביחד.
ש: זה בינואר 13.
ת: לא ידעתי שהיה בית משפט.
אך מנגד כאשר הדבר תאם לגרסתה של רעיית התובע, היא פנתה לגרסה נוספת. שלישית במספרה, לפיה ידעה היטב אודות הגשת התביעה. על כך בפסקה הבאה.
- גרסה שלישית, רעיית התובע דווקא מעורבת היטב בהליך וזוכרת כיצד היה צורך להגיש התביעה כבר בשנת 2010 – לקראת סיום החקירה הנגדית התחוור שרעיית התובע דווקא הייתה מעורבת ובקיאה בהליך המשפטי. כאשר תיארה רעיית התובע את הקשיים הכספיים בהם עמדה ציינה כיצד גייסה כספים ו”משכה” עד המועד האחרון בו ניתן להגיש את התביעה בשנת 2010. אותה תביעה שטענה קודם לכן שעד לשנת 2014 כלל לא ידעה שהוגשה. וכך העידה רעיית התובע (ע”מ 44, שורות 23-29):
העדה, גב’ דונצקי: כך יצא שמשכתי את זה עד הדקה, עד, עד הדקה, עד המועד האחרון שהיה ניתן להגיש את זה כיוון שהייתי צריכה לגייס כספים,
כב’ הש’ ברקאי: שזה היה עד מתי? באיזה שנה?
העדה, גב’ דונצקי: נדמה לי שנת 10, 2010. לא זוכרת בדיוק, לא זוכרת. זה ממש, אבי היה משותק, ילדים היו בבתי ספר, בעלי היה חולה והייתי נרדפת אחרי הוצאה לפועל. היה לי מאד קשה. אין לי, אין לי, אין לי משפחה שתומכת, אין לי אף אחד אחר בארץ.
אין מדובר באי הבנה, או כשל לשוני של רעיית התובע שכן היא שבה וטענה זאת גם בסיום חקירתה (ע”מ 45, שורות 10-13):
העדה, גב’ דונצקי: רק בשנת 2010 יכולתי לקחת הלוואה. לא זוכרת את התאריך, יתכן שזה היה 10 או, 2010 או 2012, צריך לבדוק את זה לפי תאריכים.
כב’ הש’ ברקאי: בסדר. יש עוד משהו שגברתי רוצה להגיד או שסיימנו?
העדה, גב’ דונצקי: זו הייתה שנה אחרונה שהיה ניתן להגיש את התביעה.
- תוך כבוד רב לרעיית התובע, לא אוכל לתת אמון בגרסותיה המשתנות. לא ניתן לקבל טענה לפיה לרעיית התובע נודע על מחיקת החברה מתביעת 2010 במועד מאוחר, כאשר טענה זו מופיעה במספר גרסאות. בגרסה אחת נטען שנודע על כך בחודש מאי 2013, בגרסה אחרת נטען שנודע על כך רק ביום 23/1/2014, בגרסה נוספת נטען שרעיית התובע כלל לא ידעה שהוגשה תביעה, ובגרסה אחרונה עולה שרעיית התובע ידעה היטב והייתה מעורה בתביעה, הגשתה ואף במועדי התיישנות שחלו כבר בשנת 2010.
כאשר לא ניתן לתת אמון בגרסאות השונות של רעיית התובע ממילא אין לקבל הטענה לפיה נודע לה על מחיקת החברה במועד מאוחר אשר “מציל” את התביעה כאן מהתיישנות.
- ועוד על כך שהתובע ידע או יכול היה לדעת על מחיקת החברה מתביעת 2010
- הנתבע 1 הצהיר וחזר וטען שהתובע ורעייתו ידעו אודות מחיקת החברה מתביעת 2010. עוד הצהיר הנתבע 1 כי שוחח על כך גם עם רעיית התובע וכן נפגש מספר פעמים עם התובע ורעייתו. הנתבע 1 תיאר כיצד התובע הגיע תמיד עם רעייתו ש”הבינה עברית טוב מאוד” ותרגמה הכל לבעלה התובע.
- חיזוק לטענותיו של הנתבע 1 ניתן ללמוד מכך שביום 17/1/2013 חתם התובע על תצהיר ארוך ומפורט שהוא “תחשיב נזק” להוכחת נזקיו והסעד הכספי לו עתר. לאחר הגשת תצהיר זה ניתן פסק הדין כנגד התוקף. כלומר, ביום 17/1/2013, למעלה מחצי שנה לאחר מחיקת החברה מהתביעה – טרח התובע וחתם על תצהיר. אין לקבל טענה לפיה התובע ורעייתו היו במשרדי הנתבע 1, ובכל זאת לא ידעו וגם לא יכולים היו לדעת אודות מחיקת החברה מהתביעה.
כאשר נשאלה רעיית התובע לעניין זה, היא התחמקה בתחילה ואפילו טענה שלא תמיד נכחה עם התובע במשרדי הנתבע 1. טענה שככל הנראה אינה אמת שכן חזרה בה ממנה. וכך נשאלה והשיבה רעיית התובע (ע”מ 43 לפרוטוקול, שורות 6 ואילך, ההדגשות לא במקור):
ש: כן? יופי. תראי, אני מפנה, אדוני, לנספח 10 לתצהירו של עורך דין איידלברג. זה תצהיר שחתם עליו בעלך בשביל שאפשר יהיה לקבל פסק דין. זה תצהיר מינואר 13. אז בעלך נפגש עם דוד ותמיד את היית עם בעלך, נכון? נכון?
ת: לא תמיד.
אך מיד לאחר מכן שינתה רעיית התובע את גרסתה והודתה שהתובע מעולם לא נפגש עם הנתבע 1 בלעדיה, וכלשונה:
ש: לא תמיד. היה פעמים שבעלך נפגש עם דוד לבד?
ת: לא. בעלי לעולם לא נפגש איתו לבד.
כאשר התובע נפגש עם הנתבע 1, בנוכחות רעייתו, וחותם על תצהיר ביחס לתביעת 2010 – הרי קשה עד בלתי אפשרי לקבל טענה לפיה כלל לא ידע וגם לא יכול היה לדעת אודות מחיקת החברה מהתביעה.
- אם אכן לא ידעה רעיית התובע על מחיקת החברה, כיצד זה לא נזעקה בפגישת ינואר 2014?
- רעיית התובע ובנה קבעו פגישה עם הנתבע 1 ליום 23/1/2014. זאת לאחר שהנתבע 1 פנה ודרש תשלומי שכר טרחה. רעיית התובע ובנו נערכו היטב לפגישה, התכוננו להקליט אותה בחשאי וכך אכן עשו. הקלטה זו אינה תורמת לגרסת התובע.
- מתמלול ההקלטה שהציג בנו של התובע, ניתן לראות כיצד לאורך עשרות דפי תמלול הופיע עניינה של החברה רק בשורות מעטות. ואותן שורות מעטות דווקא תומכות בכך שרעיית התובעת ידעה זה מכבר על מחיקת החברה מהתביעה.
רעיית התובע לא נזעקה כאשר הזכיר הנתבע 1 שהחברה נמחקה מהתביעה. רעיית התובע לא “קפצה ממקומה” והתפלאה כיצד זה נמחקה החברה – אלא תגובותיה תואמות יותר למי שיודעת זה מכבר על מחיקת החברה. גם בנו של התובע כבר ידע על מחיקת החברה, כך למדים מתגובותיו. לעניין זה ניתן להפנות למשל לע”מ 8 לתמליל, שורות 11 ואילך, כאשר יבגניה היא רעיית התובע ואילו ולדימיר הוא בנו (ההדגשות לא במקור):
“עו”ד דוד: דיברנו על זה, דיברנו על זה גם אז.
יבגניה: חברה עובדת אבל שם אחר וזהו.
עו”ד דוד: שם אחר, מה? זה לא אותה חברה.
יבגניה: נו בסדר, אבל חברה עובדת אבל.
עו”ד דוד: אם היא, זה כמו תעודת זהות. אם יש לה תעודת זהות שונה זה חברות קצת שונה זה נקרא (לא ברור)
ולדימיר: זה משהו אחר.
יבגניה: בסדר.
…
ולדימיר: פתח חדשה פשוט לא משנה”
ובהמשך אפילו התייחס הנתבע 1 לאפשרות לבצע חקירה (ע”מ 9 לתמלול, שורה 19 ואילך):
עו”ד דוד: תראו יש חוקרים, יש חוקרים אבל זה יעלה לכם כסף. יש חוקרים שעולה 2000,2500,3000 שקל והם יכולים להוציא לך חקירה כלכלית על החברה עצמה אם הם עשו קומבינה כמו שאמרת, הם עשו קומבינה הם (לא ברור) לקחו.
…
ולדימיר: לא חוקי לעשות דבר כזה?
עו”ד דוד: זה לא חוקי, לך תוכיח אבל
…
עו”ד דוד: מה זה לא חוקי? זה נקרא הברחת נכסים, זה נקרא הברחת נושים”
וכך התנהלה לה שיחה ביחס לדרך בה ניתן יהיה להוכיח ולערות למעשה הרמת מסך לחברה חדשה שהוקמה. ואותה שיחה דווקא מלמדת שהן רעיית התובע והן בנו כבר מכירים ויודעים שהחברה נמחקה ואף מעלים טענות ורעיונות ביחס לשמה החדש של החברה. זאת בעוד הנתבע 1 מציג להם אפשרות פעולה כנגד החברה החדשה. אין שום התייחסות ושום טענה ממנה עולה שרעיית התובע לא ידעה זה מכבר אודות מחיקת החברה.
הערת השלמה – להשלמת נושא זה ייאמר שבהמשך, בשנת 2014, דווקא שכרה רעיית התובע חברת חקירות ובכל זאת לא נקטה בהליכים כנגד החברה.
- כאשר מעומתת רעיית התובע עם העובדה שידעה אודות מחיקת החברה, היא טוענת שכלל לא ידעה אפילו שהנתבע 1 הוא עו”ד. אותו נתבע 1 עמו ניהלה פגישות, לרבות עם בעלה ובנה לצורך חתימה על תצהיר או תשלום שכר טרחה
כאשר עומתה רעיית התובע עם הסתירות בגרסותיה, היא הגדילה וטענה שכלל לא ידעה שהנתבע 1 הוא עו”ד וכך נשאלה והשיבה למשל ביחס לפסק הדין שהתקבל כבר ביום 25/2/2013 (ע”מ 47, שורות 25-32, ההדגשות לא במקור):
ש: עכשיו תראי, הוא אומר לך דבר נוסף. עורך דין איידלברג אומר לך באותה שיחה, אדוני, אני מפנה לעמוד 3, ‘ברגע שהתקבל פסק הדין הרמתי לך טלפון לספר לך עליו’. למה את לא, למה את לא אומרת לו ‘מה פתאום? התקשרת אלי חודשים אחר כך’?
ת: כי כל מה, כיוון שכל מה שדיברו בטלפון אינני, אינני הבנתי. הייתי צריכה להיפגש לשם כך.
כב’ הש’ ברקאי: טוב.
העדה, גב’ דונצקי: ודוד לא היה בשבילי כעורך דין, בעיניי.
ועל כך אין מה להוסיף.
- הערה לפני סיום ביחס להתיישנות התביעה
אל מול גרסותיה השונות של רעיית התובע, עמדו גרסאות הנתבעים 1 ו- 2. הנתבע 1 הצהיר שהתובע ורעייתו ידעו על מחיקת החברה (ר’ למשל סעיף 22 לתצהירו). הנתבע 2 מצידו הצהיר שהודיע על כך לתובע ולרעייתו בישיבה במשרדו ואף מסר להם עותק מההחלטה. כאן ייאמר שמעבר להצהרות הנתבעים, הרי התביעה קרסה והיא נדחית בשל כך שנפלו כשלים מהותיים בגרסת התובע ובכל מקרה התובע ורעייתו שהצהירה לא הצליחו להוכיח שאכן לא ידעו אודות עילת התביעה קרי מחיקת החברה.
חלק שלישי – סוף דבר
- סיכום, התייחסות להוצאות משפט וכן תוצאת ההליך
- סיכום ביחס לתוצאת ההליך
- מכל האמור לעיל עולה שיש לדחות התביעה בשל התיישנותה. כתב התביעה הוגש ביום 27/4/2020 בגין אירוע שאירע, לכל המאוחר, ביום 6/6/2012. התובע התייחס לרשלנות נטענת שהביאה לכך שבתביעת 2010 נמחקה כבר ביום 6/6/2012 כנתבעת החברה שהעסיקה את התובע.
- התקופה הארוכה בת כמעט שמונה שנים ממועד עילת התביעה (6/6/2012) ועד להגשת התביעה (27/4/2020) – מביאה לקביעה לפיה התביעה התיישנה.
- התובע ורעייתו לא הצליחו גם להוכיח שידעו על מחיקת החברה רק במועד מאוחר, מועד אשר “יציל” את התביעה מהתיישנותה. לא זו בלבד שטענה זו לא הוכחה, אלא במהלך החקירות הנגדיות נבקעו בקיעים לא מבוטלים באמינות גרסאות רעיית התובע והאמור בהן.
- ביחס להוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד
- הנתבעים עמדו בפני תביעה בסכום נכבד של 1,796,494 ₪. בנסיבות אלה ומשזכו הנתבעים בדין חלות הוראות סעיף 153(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט – 2018 לפיהן “סכום שכר טרחת עורך דין שיפסוק בית המשפט לטובת בעל הדין שזכה בהליך, בכפוף לאמור בתקנת משנה (ג), לא יפחת מן התעריף שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש”ס-2000, זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים, על תשלום סכום נמוך יותר מהסכום האמור“ (ההדגשות לא במקור).
- נתתי דעתי לכך שהתביעה כאן נדחית, תוך הערות שאינן מחמיאות לאמינות גרסאות התובע. עוד נתתי דעתי לכך למאמץ הרב שהשקיעו הנתבעים וכן ב”כ הנתבע 1 בהצגת עמדתם. לצד זאת עיינתי פעם נוספת בנסיבות המצערות המתוארות בתביעת 2010 ובתיאורים מכמירי הלב ביחס לתובע שישב באולם. בנסיבות אלה, הנכון הוא לאפשר לתובע להמשיך בדרכו וחייו ללא חיוב כספי נוסף ובדרך שכל צד יישא בהוצאותיו. יהיה זה הנימוק ואלה “הטעמים המיוחדים” לצורך סעיף 153(א) לתקנות.
סוף דבר – התביעה נדחית. מהנסיבות שתוארו בסעיף 5.2(ב) לעיל אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ”ז אב תשפ”ב, 24 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.
לפני כבוד השופט אביים ברקאי
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א33954-04-20 דונצקי נ’ א ואח’
פסק דין
