בית משפט השלום בתל אביב – יפו

עורך דין מומלץ

צ״א 24231-06-21 סוויסה נ׳ משטרת ישראל / תחנת גלילות

לפני כבוד השופטת כריסטינה חילו-אסעד

המבקש:                                    ארז סוויסה

ע״י ב״כ עו״ד דן באומן

נגד

המשיבה:                                   משטרת ישראל – תחנת גלילות

החלטה

לפני בקשתו של מר ארז סוויסה (להלן: המבקש) לפסיקת פיצוי בגין מעצר שווא.

א.    רקע עובדתי

  1. 1. ביום 11.03.2021 הובא המבקש לאולם המעצרים על ידי שוטרי משטרת ישראל במסגרת ביצוע צו הבאה בת״פ 17211-09-19.
  2. 2. ב״כ המבקש, עו״ד דן באומן, אשר מונה לייצג את המבקש מטעם הסניגוריה הציבורית בדיון זה טען כי מדובר בצו הבאה אשר בוצע זה מכבר. עוד הצביע הסניגור על שרשרת של פגמים אשר נפלו במעצרו של המבקש. נטען כי המבקש נעצר ביום 10.03.2021 בשעה 11:00 בבית החולים איכילוב שם שהה לאחר קבלת טיפול רפואי. המשטרה עצרה את המבקש בסיום הטיפול והוא הועבר בין ארבע תחנות משטרה תוך שבילה את הלילה על רצפת תחנת גלילות. עוד הובהר כי לחקירתו בתחנת לב תל-אביב הוזמן סניגור ציבורי, עו״ד אורן שי, אולם היחידה החוקרת מסרה לעו״ד שי כי אין כוונה לעצור את המבקש במסגרת אותו תיק ועל כן נמנע טיפול משפטי בשחרורו.
  3. 3. המבקש עצמו הבהיר במהלך הדיון כי הסביר לשוטרים שכבר היה עצור בגין צו ההבאה האמור וציין כי המשטרה הלינה אותו על הרצפה בעודו עם צלעות שבורות.
  4. 4. עיון בתיק במהלך הדיון העלה כי ביום 24.11.2020 התקיים דיון בת״פ 17211-09-19 במהלכו הותלו ההליכים והוצא כנגד המבקש צו מעצר. עוד עלה כי המבקש כבר נעצר מכוחו של צו המעצר ביום 22.01.2021 והובא לבית המשפט. באותו מעמד חודשו ההליכים המשפטיים בעניינו בתיק זה ובתיק נוסף, ונקבעו תנאי שחרור. על כן, לא עמד למעשה כנגד המבקש צו מעצר או צו הבאה בתוקף.
  5. 5. במעמד הדיון הוריתי על שחרורו של המבקש לאלתר וללא תנאי. המבקש שמע את המשכו של הדיון כאשר הוא יושב באולם בית המשפט כאחד האדם ולא באזור המיועד לעצורים. בהחלטתי מאותו יום קבעתי כי נראה שלמעצרו המיותר של המבקש, שעניינו ביצוע צו הבאה

 

שאינו קיים, נלוו מחדלים נוספים. כך, המבקש לא הובא בפני בית משפט בהקדם האפשרי אלא בחלוף יותר מ-24 שעות משעת מעצרו; המבקש נלקח מבית החולים והובא לאולם כאשר מסמכי הטיפול הרפואי עדיין בידו; המבקש הועבר בין מספר תחנות משטרה, כאשר בשלב מסויים הוזמן סניגור ציבורי לייעץ למבקש בתחנת לב תל-אביב אולם נמסר לסניגור כי יש כוונה לשחררו ולא הובהר כי בכוונת משטרת ישראל להמשיך ולהחזיק במבקש כעצור בגין תיק אחר; המבקש הוחזק במהלך הלילה בתחנת משטרה ולא במתקן מעצר מרחבי; המבקש הוכנס לחופת העצורים כאשר הוא אזוק בידיו וברגליו והוחזק באופן זה עד לקיום הדיון בעניינו ומתן החלטה שיפוטית בדבר התרת האזיקים.

  1. 6. המבקש עתר במעמד הדיון לקבלת פיצוי בגין מעצר השווא והפרת זכויותיו. מאחר ונציג היחידה החוקרת אשר הופיע בדיון לא הכיר את פרטי התיק (המבקש הובא לדיון על ידי שוטרי הסיור של תחנת גלילות), הוריתי על קבלת תגובה מהיחידות החוקרות בהן טען המבקש כי הוחזק ביממה האחרונה – תחנת לב תל-אביב, תחנת גלילות, תחנת שרת ותחנת יפתח-יפו. בהמשך, ניתנה שהות נוספות ליחידות החוקרות להגיב בהתאם.

ב.   טענות המבקש

  1. 7. לטענת המבקש מדובר במקרה מובהק של מעצר שווא שנסיבותיו קיצוניות. לדבריו, אין מדובר בטעות שבשיקול דעת של בעל תפקיד אלא במעצר משולל כל תוקף חוקי אשר בוצע תוך התעלמות בוטה מטענות המבקש שטען בפני השוטרים כי צו ההבאה כבר בוצע.
  2. 8. בנוסף, טען המבקש כי מדובר במעצר שווא שניתן היה לקצרו בנקל, אילו המבקש היה מובא ממקום מעצרו בבית החולים איכילוב לבית המשפט הסמוך תוך פרק זמן קצר כפי שהחוק דורש ולא בחלוף 25 שעות ממעצרו.
  3. 9. עוד טען המבקש כי מצבו הרפואי היה רעוע לאחר שנחבל קשות מתקיפה ברוטלית שעבר, וכי לן על הרצפה בתחנת המשטרה.

ג.    תגובות היחידות החוקרות

  1. 1 ביום 13.04.2021 נמסרה תגובתו של מפקח איתמר יאגר, קצין חקירות בתחנת יפו, לפיה אין למבקש תיק פל״א או אירוע מוקד בתחנת יפו במועדים הרלוונטים לבקשה.
  2. 1 ביום 19.04.2021 התקבלה תגובתו של פקד אדם בן שחר, עו״ד וקצין חקירות משפטן בתחנת גלילות. על פי המובא בתגובה, ביום 10.03.2021 נעצר המבקש בתחנת לב תל-אביב בגין אירוע גניבה ובתום חקירתו הוכנס לתא מעצר; בהמשך אותו יום בשעה 23:00 הועבר המבקש לתחנת שרת לצרכי חקירה לאחר שהוכרז על ידם כדרוש חקירה; ביום 11.03.2021 בשעה 06:35 הועבר המבקש לתחנת גלילות ונעצר על ידי ראש משמרת סיור וזאת על פי צו מעצר בגין התליית הליכים בתיק השייך לתחנת גלילות. בהמשך הובא לבית המשפט לדיון בעניינו.

עוד נמסר, כי “בבדיקה שנעשתה אכן היתה טעות שמקורה בהעדר הזנה במערכת המשטרתית, זאת לאחר שביום 21.1.2021 הובא המבקש לבית המשפט וצו המעצר בעניינו מומש״ (סעיף 6 לתגובה).

פקד בן שחר ציין כי המעצר בעניינו של המבקש בתחנת לב תל-אביב ובתחנת שרת נעשה על פי דין, וכי בעקבות המקרה בוצע תחקיר והופקו לקחים אשר הועברו לשטח על מנת למנוע הישנות מקרים דומים. עוד נמסר כי המבקש היה דרוש למספר תחנות בגין עבירות רכוש ולכן עבר בין תחנות; אשר לתנאי ההחזקה במבקש, צוין כי בתחנת לב תל-אביב סופקו למבקש מיטה ומזרון; בנוגע לאיזוקו של המבקש נטען כי מדובר במי שלחובתו הרשעות בגין עבירות של תקיפת שוטרים, הפרת הוראה חוקית, בריחה ממעצר ובריחה ממשמורת חוקית ועל כן נדרשו השוטרים לקבלת אישור בית משפט להתיר את איזוק המבקש כפי שקרה בפועל.

בסיום נתבקש בית המשפט שלא להטיל על המשטרה הוצאות שכן הליקויים שארעו בעת מעצרו של המבקש נחקרו והופקו בגינם לקחים.

  1. 1 ביום 19.05.2021 התקבלה תגובת רפ״ק שמואל באבאי, קצין פיקוח ובקרה במרחב יפתח. בתגובתו נמסרו הנתונים הבאים: ביום 21.01.2021 נעצר המבקש בגין עבירות של תקיפת שוטר, הכשלת שוטר ועשיית מעשה העלול להפיץ מחלה. בסיום חקירתו בתיק זה ומאחר ועמד בעניינו צו הבאה בגין תיק של תחנת שרת, נלקח לבית המעצר ניצן ולמחרת הובא לבית המשפט ושוחרר לאחר דיון. בשל תקלה ברישומים במערכות לא נרשמה הבאתו לבית המשפט ושחרורו כאמור; במועד האירועים מושא תיק זה נעצר המבקש בתחנת לב תל-אביב, ולאחר שהיה מוכרז כדרוש לחקירה גם בתחנת שרת הועבר לתחנה זו. חקירתו בתחנת שרת החלה בשעה 02:07 והסתיימה בשעה 02:49; בשעה 06:35 הועבר המבקש לתחנת גלילות לשם ביצוע צו המעצר בגין התליית ההליכים.
  2. 1 מתחנת לב תל-אביב אשר עצרה את המבקש ביום 10.03.2021 בבית החולים איכילוב, לא נמסרה תגובה.
  3. 1 למען שלימות התמונה יצוין כי הסניגור הגיש לעיון בית המשפט את פנייתו מיום 05.04.2021ליועמ״ש מחוז תל אביב-יפו במשטרת ישראל, עו״ד שירה דפורטו, במסגרתה צירף את פרוטוקול הדיון מיום 11.03.2021 וההחלטה המורה ליחידות החוקרות להגיב לבקשה כמו החלטה בדבר מתן ארכה לקבלת תגובת היחידות החוקרות. כן צורפה לעיון בית המשפט תגובת עוזר היועמ״ש וקצין תלונות הציבור במחוז תל אביב, עו״ד ניר גטגיו מאותו מועד, במסגרתה נמסר כי הפניה הועברה לראש ענף חקירות מחוז תל אביב, סנ״צ בועז חממי לצורך מתן מענה.

ד.   דיון והכרעה לאחר שקילת נסיבותיו של מקרה זה הגעתי למסקנה כי יש להורות על פיצוי המבקש בגין מעצר שווא ופגיעה בזכויותיו.

המסגרת הנורמטיבית – פיצוי בגין מעצר שווא

  1. 1 סמכותו של בית המשפט לפסוק פיצוי בגין מעצר שווא מעוגנת בסעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ״ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) הקובע:

“)א) נעצר אדם ושוחרר בלא שהוגש נגדו כתב אישום, ומצא בית המשפט שלא היה יסוד למעצר, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי האדם, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לו פיצוי על מעצרו והוצאות הגנתו בסכום שיקבע בית המשפט.

)ב) נעצר אדם ושוחרר, ומצא בית המשפט שהמעצר היה עקב תלונת סרק שהוגשה שלא בתום לב, רשאי בית המשפט לחייב את המתלונן, לאחר שנתן לו הזדמנות לטעון טענותיו לענין זה, לשלם, למי שנעצר, פיצוי על מעצרו והוצאות הגנתו, בסכום שיקבע בית המשפט.

)ג) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי להתקין תקנות –

)1) לענין ההליכים בבקשה לפיצוי לפי סעיף זה, בין לפני פניה לבית המשפט ובין בבית המשפט;

)2) לקבוע סכומים מרביים לפיצוי לפי סעיף קטן (א).

)ד) החלטת בית משפט לפי סעיף זה ניתנת לערעור כפסק דין בפלילים.”

  1. 1 אני סבורה כי במקרה שלפניי נתמלאו הוראות הסעיף המאפשרות פסיקת פיצוי, על שני חלקיו, קרי: לא היה יסוד למעצר וקיימות נסיבות נוספות המצדיקות פיצוי.

תנאי מקדמי – נעצר אדם ושוחרר בלא שהוגש נגדו כתב אישום

  1. 1 ברע״פ 2707/17פלוני נ׳ מדינת ישראל (06.07.2017) (להלן: עניין פלוני) קבע בית המשפט העליון (כבוד השופט א’ שהם) כי על מנת להורות על פיצוי בגין מעצר שווא לפי סעיף 38נדרש תנאי נוסף והוא סיומו של ההליך בגינו נעצר החשוד ללא הגשת כתב אישום.
  2. 1 בית המשפט הפנה במקרה זה גם להחלטתו של בית המשפט העליון ברע״פ 1425/16זבידאת נ׳ מדינת ישראל (28.12.2016) (להלן: עניין זבידאת) במסגרתה נדונה בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע״פ 42768-09-15זבידאת נ׳ מדינת ישראל אשר קבע קביעה דומה ולפיה לא ניתן לדון בבקשתו של עצור לפיצוי בגין מעצר שווא עובר לקבלת החלטה סופית בשאלה האם יוגש כנגדו כתב אישום בגין תיק החקירה בו נעצר. בית המשפט העליון דחה בעניין זבידאת את הבקשה לאחר שנקבע כי לא נמצאה הצדקה ליתן רשות ערעור.

ראוי לציין כי גם לאחר קביעתו האמורה של בית המשפט המחוזי בעניין זבידאת בדבר הקשר ההכרחי בין סיום הליך החקירה ללא כתב אישום לבין שאלת ההצדקה לפיצוי, בית המשפט המחוזי קבע גם חריג המאפשר במקרים מסוימים לפסוק פיצוי בגין מעצר שווא ללא תלות בשאלה האם הוגש או יוגש כתב אישום כנגד החשוד:

“יהיו אכן מקרים שבהם ניתן יהיה לבקש פיצויים מיד עם הזיכוי או תום הדיון במעצר. בית משפט קמא קבע כי האפשרות שמורה “למקרים מיוחדים וחריגים” תוך שהוא מציין דוגמאות רלוונטיות.

בין אם מדובר במקרים חריגים (לפחות כהגדרה כמותית של מספר המקרים שמדובר בהם), ובין אם מדובר בשימוש שכיח ורב יותר באפשרות זו- השאלה האם בשלו הנסיבות לבקשת פיצויים מיד עם תום הדיון במעצר, היא שאלה נקודתית שתוכרע בכל פעם מחדש על פי הנסיבות, לרבות ההחלטה באשר להגשתו של כתב אישום.

במקרה שבו ברור שלא יוגש כתב אישום, ניתן אכן להגיש מיידית בקשה לפיצוי, בדומה למצב שבו למשל חוזרת בה התביעה מכתב אישום (בשל חוסר ראיות או קריסתן של ראיות) ואזי ניתן להגיש מיד בקשה לפיצויים מכחסעיף 80לחוקהעונשיןתשל״ז-1977.

במצבים אלה קבע המחוקק, כי אין טעם לסרבל את ההליכים ואיפשר הגשת בקשה מיידית.״ (פסקה 9 לפסק דינה של כבוד השופטת ברלינר)

  1. 1 המקרה שלפניי נופל לגדרי אותם מקרים בהם ברור כי לא יוגש כתב אישום בהמשך למעצרו של המבקש. מדובר במקרה שבו סוגיית המעצר מנותקת לחלוטין משאלת הגשת כתב האישום, באופן המאפשר קיום דיון מידי בבקשתו לפיצוי בגין מעצר שווא.
  2. 2 בפשטות, במקרה זה לא מתעורר כלל הצורך להמתין לסיומו של הליך החקירה בגינו נעצר המבקש, כפי שדרש בית המשפט בעניין פלוני ובעניין זבידאת, שכן הליך חקירה כזה לא קיים. מעצרו של המבקש והבאתו לבית המשפט נעשו מכוחו של צו הבאה ולא על יסוד הליך חקירה חדש. על כן, ברור כי נתמלאו הוראות סעיף 38 לחוק המעצרים אף כפי פרשנותו בעניין פלוני ובעניין זבידאת לשם פסיקת פיצוי בגין מעצר השווא בו היה נתון המבקש. מדובר במי שנעצר ושוחרר וברור כי לא יוגש כנגדו כתב אישום בגין מעצר זה. למצער, מתקיים באופן מובהק החריג הנ״ל שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי בעניין זבידאת.

לא היה יסוד למעצר

  1. 2 ההכרעה במקרה זה פשוטה וברורה. המשיבה הבהירה, לאחר בדיקה, כי שגתה כאשר סברה כי תלוי ועומד כנגד המבקש צו הבאה. כאמור, בתגובתה של תחנת גלילות מיום 19.04.2021 נמסר כי “נמצא כי אכן הייתה טעות שמקורה בהיעדר הזנה במערכת המשטרתית“. טעות זו הובילה לכך שביצועו בפועל של צו מעצר קודם שניתן לאחר התליית ההליכים לא עודכנה במערכת המשטרתית ועל כן הצו בוצע פעמיים. המשיבה הוסיפה וציינה כי הופקו הלקחים ממקרה זה על מנת למנוע הישנות מקרים אחרים ויש לברך על כך.

המסקנה כי המבקש היה נתון במעצר שווא מובהק, על כן, ברורה מאליה.

  1. 2 פעולותיה של הרשות החוקרת חוסות תחת החזקה בדבר תקינות פעולות המינהל. במסגרת ביצוע תפקידיה על הרשות לנקוט בזהירות המתבקשת והמתחייבת לשם צמצום הפגיעה בחירותם של חשודים ועצורים. במקרה זה פעולות היחידה החוקרת הובילו למעצרו המיותר של המבקש. אין להלום כי תישלל חירותו של אדם בשל רישומים שגויים במערכת המשטרתית ובעניין זה אכן ראוי שיופקו הלקחים המתאימים על מנת למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד.
  2. 2 עם זאת, הפגם במקרה זה אינו מתמצה ברישומים שגויים במערכת המשטרתית אלא מצביע ליקוי נוסף בהתנהלות היחידה החוקרת. המבקש הבהיר כי התריע בפני המשטרה על כך שצו הבאה זה כבר בוצע, וטענתו זו לא נסתרה. ניתן היה במאמץ מינימלי וסביר לבדוק את טענתו של המבקש, על ידי פניה למזכירות בית המשפט, לסניגורית שמייצגת את המבקש בהליך העיקרי או אף למשרדי הסניגוריה הציבורית על מנת לברר את טענתו ולחסוך את המשך מעצרו. המשיבה לא עשתה כן.
  3. 2 גם אם נאמר כי מעצרו של המבקש נבע מחמת טעות בתום לב שמקורה באי-עדכון המערכות הממוחשבות והסתמכות על הרישום השגוי, ולא מחמת פעולה מכוונת של הרשות החוקרת, אין בכך כדי לאיין את זכותו של המבקש לקבלת פיצוי בגין מעצרו. זאת, לאור תוצאתו הקשה והפוגענית של המעצר בחירותו ובכבודו של המבקש ככלל, ובמקרה זה בפרט, המצדיקה פיצויו גם אם אין מדובר בשלילת חירות שנעשתה באופן מכוון ומודע.
  4. 2 סיכומו של דבר – מעצרו של המבקש היה משולל יסוד ויש לפצותו בגינו.

קיומן של נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי

  1. 2 ניתן היה לסיים את הדיון בעניינו של המבקש בגדרי הסעיף הקודם. אלא שבמקרה זה נפלו פגמים נוספים בהתנהלות המשטרה התומכים אף הם בדרישת הפיצוי ומבססים אותה גם מכוח העילה השניה המנויה בסעיף – קיומן של נסיבות נוספות המצדיקות פיצוי.
  2. 2 מדובר בעילה כללית לתוכה ניתן ליצוק תוכן ספציפי והיא מאפשרת לבית המשפט שיקול דעת רחב לפסוק פיצוי בהתאם לנסיבות (ע״פ 4466/98דבש נ׳ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.01.2002)).

איזוק המבקש בידיו וברגליו באולם בית המשפט

  1. 2 המבקש הוכנס לאולם בית המשפט ביום 11.03.2021 והוחזק כאשר הוא אזוק בידיו וברגליו.
  2. 2 סעיף 9א לחוק המעצרים מורה כי עצור לא יהיה כבול במקום ציבורי אלא בהתקיים אחד החריגים הקבועים בסעיף. אולם בית המשפט הוא מקום ציבורי ועל כן, על פי הוראות החוק, יש להתיר את כבליו של עצור ככל שלא מתקיים אחד החריגים המתיר את כבילתו.
  3. 3 הוראה זו באה לאזן בין זכותו של העצור לכבוד לבין מניעת סיכון שלום הציבור והבטחת הסדר הציבורי (ע״פ 5541/11אזולאי נ׳ מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13.12.2012)). בעניין זה ראוי להפנות גם לקביעותיו החשובות של בית המשפט העליון בבג״ץ 7942/19רבינוביץ נ׳ שירות בתי הסוהר (פורסם בנבו, 09.06.2020) אשר עסק בכבילת עצורים ברגליהם באולם בית המשפט. בסעיף 11 לפסק הדין הביע בית המשפט העליון את הציפיה הברורה מנציגי יחידה נחשון להסב את תשומת לב בית המשפט מיוזמתם באשר להתקיימות אחד החריגים המתיר כבילת עצור באולם.
  4. 3 ואכן, כך נוהגים כיום נציגי נחשון בפרקטיקה. הם מביאים לידיעתו של בית המשפט, בעניינו של כל עצור, את התמונה המלאה הנוגעת לאיזוקו באולם הדיונים, קרי: האם החשוד יהיה אזוק, מהו סוג האיזוק (בידיו, ברגליו או באזיק משולב) ומה העילה לאיזוק על פי החוק. כך, מתאפשר לסניגור לטעון בפתח הדיון בעניין איזוק העצור באולם ובית המשפט מקבל החלטה בהתאם, טרם תחילת הדיון.
  5. 3 לו סברו שוטרי הסיור אשר הביאו את המבקש לאולם בית המשפט כי מתקיימת אחת העילות לאיזוק המבקש היה עליהם להודיע על כך לבית המשפט באופן מידי על מנת לאפשר לב״כ המבקש לטעון בעניין ולבית המשפט להחליט בנושא. לא כך היה בעניינו של המבקש. בית המשפט הציף מיוזמתו את סוגיית האיזוק מבלי שהשוטרים הסבו את תשומת לבו לעניין ומבלי שנימקו מה העילה המתירה את איזוקו באולם.
  6. 3 כבילתו של אדם, בפרט במקום ציבורי, פוגעת ומשפילה. יש מקום שמשטרת ישראל תניח עקרונות אלה כנר לרגליה ותקפיד על מילוי הוראות החוק והפסיקה שעה שהיא עוסקת בהובלת עצורים לאולם בית המשפט.
  7. 3 ודוק: העובדה כי המבקש הורשע בעברו בבריחה ממשמורת חוקית היתה יכולה לשמש כנימוק לבקשת המשטרה להותירו אזוק בדיון על יסוד העילה הקבוע בסעיף 9א(1)(א). אלא שמידע זה, אשר הובא בתגובת המשטרה בכתב, לא הועמד בזמן אמת לנגד עיני בית המשפט, וספק אף אם עמד לנגד עיני שוטרי הסיור שהביאו את המבקש לדיון. למעשה, במועד הדיון לא היתה סיבה נראית לעין לאזוק את המבקש באולם, לא כל שכן כאשר עסקינן בהליך מעצר שעניינו צו הבאה לנאשם בגין אי-התייצבות לדיונים בתיק עיקרי בו מיוחסת לו עבירת גניבה, ולא בחשוד שמעצרו נדרש לצרכי חקירה.

העברת המבקש בין תחנות משטרה, חקירה בלילה והלנה בתחנה

  1. 3 כפי שעולה מתגובות היחידות החוקרות, המבקש הוחזק בתחנת לב תל-אביב עד השעה 23:00 ולאחר מכן הועבר לתחנת שרת. שם הוחזק עד השעה 06:35 לפנות בוקר עד אשר נלקח לתחנת גלילות ומשם לבית המשפט.
  2. 3 נסיבות מעצרו על ידי שוטרי תחנת לב תל-אביב לא הובררו עד תום, אולם אין מחלוקת כי הוא נלקח על ידי שוטרי התחנה לאחר שהיה מאושפז בבית החולים איכילוב. כפי שמסר סנגורו של המבקש במהלך הדיון, הוזמן למבקש ייעוץ משפטי בגין תיק החקירה בתחנת לב תל-אביב, ונמסר לסניגור כי אין כוונה לעצרו לאחר החקירה.
  3. 3 חרף זאת, נותר המבקש בחזקת המשטרה עד להבאתו לתחנת שרת בשעה 23:00, שם היה דרוש לחקירה בגין תיק אחר. בעניין זה יובהר כי גם אם היה דרוש לחקירה אין הדבר מקים מניה וביה סמכות מעצר מכוח סעיף 23 לחוק המעצרים, המסמיך שוטר לעצור אדם ללא צו אם היה יסוד סביר כי עבר עבירה בת מעצר ומתקיימים יתר התנאים שבסעיף. לא ברור, אפוא, מהי המסגרת החוקית מכוחה הוחזק המבקש כעצור בתחנת לב תל-אביב עד להבאתו לתחנת שרת, כ-12 שעות לאחר מכן.
  4. 3 לא זו בלבד, המבקש נחקר בתחנת שרת לאחר השעה 02:00 לפנות בוקר, הגם שבגין תיק זה היה דרוש לחקירה בלבד ולא עצור. בעניין זה יש להפנות לנוהל אח״מ 300.05.064 מיום 10.11.2015 שעניינו “תנאי חקירה הוגנים” הקובע כי “ככלל, אין לתשאל או לחקור חשודים בשעות הלילה (מעבר לשעה 23:00), אלא בנסיבות מיוחדות, שיפורטו בכתב ובאישור הקצין הממונה על החקירה”. לא הובאו בפניי נתונים נוספים על מנת להכריע האם היתה הצדקה לחקור את המבקש בשעות הקטנות של הלילה בתחנת שרת. על כן, ולאור הזהירות המתבקשת, לא אקבע מסמרות בקשר לכך, מעבר להעלאת התהייה אודות נחיצות החקירה בשעה זו כאמור, בייחוד לאור הצטברותה של עובדה זו להתנהלות הכללית מושא תיק זה.
  5. 3 לאחר סיום חקירתו של המבקש בתחנת שרת, הוא המשיך להיות בתחנה עד אשר הועבר בשעה 06:35 לתחנת גלילות. גם בעניין זה לא הבהירה המשטרה מהי התשתית החוקית מכוחה נותר המבקש בחזקת תחנת שרת מהשעה 23:00 ועד השעה 06:35.
  6. 4 כך או כך, בשום שלב לא נלקח המבקש למתקן מעצר מרחבי לצורך החזקתו למשך הלילה, כמתחייב בדין, ולא נמסר בתגובת המשטרה מהם התנאים בהם הוחזק המבקש בתחנת שרת אולם לא נסתרה טענתו כי לן על מזרן דק על רצפת התחנה.
  7. 4 סעיף 9 לחוק המעצרים קובע, כי עצור יוחזק בתנאים הולמים שלא יהיה בהם לפגוע בבריאותו ובכבודו. למעשה, לא ניתנה למבקש אפשרות מעשית לישון במשך הלילה. הוא הועבר בין שלוש תחנות משטרה מיד לאחר שחרורו מטיפול רפואי בבית החולים, נחקר בשעות הקטנות של הלילה ולא הוחזק בתנאים שיהא בהם כדי להלום את כבודו ואת מצבו הרפואי. העיקרון לפיו על המשטרה לבצע הליכי חקירה ומעצר באופן שלא יביא לפגיעה בלתי מידתית בכבודו של האדם, ותוך שמירה על הוראות הדין, לא נשמר במקרה זה.

מועד הבאתו של המבקש לבית המשפט ואי-יידוע הסניגוריה הציבורית על הותרתו במעצר

  1. 4 המבקש נעצר כאמור בתגובת המשטרה בשעה 11:00 בבוקרו של יום 10.03.2021. הוא הובא על ידי שוטרי הסיור לבית המשפט לצורך קיום דיון בעניינו בחלוף יותר מ-24 שעות.
  2. 4 התמונה המשתקפת מהשתלשלות העניינים במקרה זה, לצד העמימות אשר ליוותה את תגובות המשטרה באשר לאופן ומועד קבלת ההחלטות בדבר מעצרו (או שחרורו) של המבקש בפועל בתחנת לב תל-אביב ובתחנת שרת ועד למעצרו על ידי שוטרי הסיור בתחנת גלילות בשעה 06:35, מעלה את התחושה כי תחת חסותו של צו ההבאה (השגוי) ביצעה המשטרה את כלל פעולות החקירה שנדרשו בעניינו של המבקש, העבירה אותו מתחנה לתחנה תוך התעלמות ממצבו הרפואי, משעות הלילה או מזכויותיו הבסיסיות – עד אשר הביאה אותו לפתחו של בית המשפט למתן הוראות. מדובר בהתנהלות שאיננה תקינה.
  3. 4 החוק מורה על הבאתו של עצור לבית המשפט בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-24 שעות משעת מעצרו (ר׳ סעיף 29 לחוק המעצרים). גם לו נניח שמדובר בצו הבאה המבוצע באופן תקין, הקפדה על הוראות החוק היתה צריכה להוביל את המשטרה, אפוא, לפעול בשקידה סבירה על מנת להביא את המבקש בפני בית המשפט לדיון שעניינו צו ההבאה עוד באותו היום, ולמצער בפני שופט ערב. זאת, מקל וחומר כאשר לא היו קיימים בתיק בגינו נעצר המבקש בצו הבאה צרכי חקירה נוספים שהיה צורך לקדמם בעודו עצור. אין מדובר אף בתיק שבו היה צורך לחקור את המבקש. במקביל, ניתן היה לדאוג לזימונו כדין לתחנות השונות בהן נדרש המשך חקירתו, ולמצער לעכבו לאחר קביעת תנאי השחרור בצו ההבאה, לצורך חקירתו בתיקים האחרים.
  4. 4 זאת ועוד, היה על היחידה החוקרת ליידע את הסניגוריה הציבורית או את עו״ד שי אשר זומן מטעמה לתחנת לב תל-אביב כי אין מדובר במי שעתיד להשתחרר בפועל. לא מן הנמנע כי הודעה כזו היתה מובילה לבדיקת פשר המשך מעצרו של המבקש ולגילוי הטעות בשלב מוקדם יותר.

בנוסף, היה על היחידה החוקרת ליידע את הסניגורית המייצגת את המבקש בתיק העיקרי, עו״ד אבישג כהן, בדבר מעצרו של המבקש במסגרת צו ההבאה, על מנת שתוכל לסייע בייצוגו ובשחרורו בדיון המיועד לכך.

  1. 4 עוד יש לציין כי מעצרו והבאתו של המבקש לבית המשפט בוצעו בתקופה בה הוטלה על היחידה החוקרת חובה מוגברת לבחון את חיוניות המעצר, בהתחשב בהתפשטות נגיף הקורונה במתקני הכליאה והחשש מפני הידבקות המבקש בנגיף בזמן שהותו במעצר או הדבקת אחרים (ר׳ חוקקיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים בתקופת התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש״ף-2020; וכן דברי ההסבר להצעת החוק הממשלתית, ה״ח 1308, 118).

גם אם שיקול דעתה של היחידה החוקרת במסגרת ביצוע צו הבאה מוגבל ומצומצם לתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט בהטלת הצו, מעצרו של המבקש בא בתקופה בה הוטלו מגבלות על הציבור ונחקקו תקנות וחוקים אשר נועדו לצמצם את כמות העצורים והכלואים על מנת להקל על הצפיפות במתקני הכליאה ולצמצם את הסיכון הבריאותי אליו נחשפים העצורים וצוות מתקני הכליאה. תקופה זו חייבה את המשטרה ובתי המשפט לנקוט משנה זהירות בטיפול בעניינם של עצורים תוך הפעלת סמכות המעצר כאמצעי אחרון וחריג שאין בלתו.

  1. 4 השתלשלות הליכי מעצרו של המבקש מלמדים כי המשטרה לא נקטה בעניינו בזהירות המתבקשת. המבקש נעצר לאחר ששוחרר מבית החולים באופן אשר היה עלול להעמידו בסיכון בריאותי מוגבר. בנוסף, המשטרה בחרה להחזיקו כעצור לצורך מיצוי פעולות חקירה בעניינו במספר תחנות תוך הפרת זכויותיו והחזקתו בתנאים בלתי הולמים, וזאת במקום להביאו לבית המשפט בהקדם האפשרי וללא דיחוי, תוך נקיטה במקביל באמצעים אשר יבטיחו התייצבותו לחקירה בתיקים האחרים ללא צורך במעצר של ממש.
  2. 4 מכל המקובץ לעיל עולה כי בהליך מעצרו של המבקש נפלו פגמים פרוצדורליים ומהותיים נוספים המצדיקים, לאור משקלם המצטבר, פיצוי המבקש גם מכוח העילה השניה.

סכום הפיצוי

  1. 4 תקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ״ב-1982 (להלן: תקנות הפיצוי) קובעות את הסכום המקסימלי לפיצוי בגין מעצר שווא. מדובר בתקנות אשר הותקנו בשנת 1982 מכוח סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ״ב-1982 אשר עסק במעצר חשודים עובר לחקיקת חוק המעצרים. תקנות אלה לא תוקנו לאחר קבלת חוק המעצרים וכניסתו לתוקף.
  2. 5 כידוע, חוק המעצרים חוקק בראי זכות היסוד החוקתית לחירות אשר עוגנה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת 1992. בבסיס חקיקתו של חוק המעצרים ניצבים עקרון החוקיות לפיו “אין מעצר ועיכוב אלא בחוק או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו” (סעיף 1)א)), וכן החובה לשמור כי “מעצרו ועיכובו של אדם יהיו בדרך שתבטיח שמירה מרבית על כבוד האדם ועל זכויותיו” (סעיף 1)ב)). לאורכו של החוק שזורות הוראות הבאות להבטיח את עיקרון הפגיעה המינימלית על פיו השימוש בהליך המעצר ייעשה כאמצעי אחרון בלבד (בש”פ 1000/05חסיד נ׳ מדינת ישראל, פ”ד נט)6) 385, 391).
  3. 5 לאחר חקיקת חוקי היסוד, יש לפרש דברי חקיקה ברוחם ובהשראתם של חוקי היסוד (דנ״פ 2316/95גנימאת נ׳ מדינת ישראל, פ״ד מט)4) 589). לעניין זה ניתן להפנות גם לדבריה של הנשיאה (בדימוס) ד׳ בייניש בע”פ 5121/98טור׳ יששכרוב נ׳ התובע הצבאי הראשי ואח׳ (פורסם בנבו, 04.05.06):

“המעמד שניתן לזכויות היסוד של האדם מאז הוחקו חוקי
היסוד בשנת 1992 נתן משקל רב יותר להתחשב בזכויות האדם
המוגנות, ובנסיבות מתאימות אף גדל המשקל שיש לייחס להן
לעומת ערכים ואינטרסים מתחרים. כך בוודאי בתחום המשפט
הפלילי הנוגע באופן ישיר לזכותו של אדם – בין שהוא נאשם ובין
שהוא נפגע עבירה – לכבוד, לחירות ולשלמות הגוף והרכוש”

)פסקה 46)

  1. 5 על הרקע הזה נשמעה הטענה כי לאחר חקיקת חוק המעצרים ועל רקע המציאות החוקתית ניתן לפצות אדם אשר נעצר מעצר שווא גם בגין נזקים שאינם ממוניים ואשר עניינם בפגיעה בזכויות, בכבוד ובחירות הנגרמים כתוצאה ממעצר, ואין בית המשפט מוגבל לסכום הפיצוי הקבוע בתקנה 8)א) לתקנות הפיצוי הקובעת פיצוי בגין אובדן השתכרות בלבד. לעניין זה אפנה לדבריו של בית המשפט במ”י (ב”ש) 12543-01-15אבו סעלוק נ׳ משטרת ישראל – תחנת דימונה (פורסם בנבו, 06.12.15):

“וזאת יש לזכור, כי לחירות אין מחיר. הבסיס לתביעת הפיצויים

הוא הנזק הממוני (אבדן הכנסה) הבא לידי ביטוי בתביעה

המבססת על השכר הממוצע במשק (ולכך מכוונות תקנות הפיצויים). ועדיין, אין בכך כדי לתת משקל לפגיעה בחירות עצמה ואף להביא לידי ביטוי את עצמת הפרת הזכות ממקרה למקרה. אציין כי מגמת פסיקת הפיצויים במסגרת ההליך הפלילי, היא למצות את ההליך הפלילי ובכך לחסוך התדיינות נוספת במישור האזרחי […] הפגיעה בשם הטוב ועצמתה, הפגיעה באמון בשיטה, החרדות הנלוות למעצר, כל אלו לא מוצאים בהכרח ביטויים במגבלות התקנות.

[…[

מכל הטעמים האמורים, אני סבור שיש לפרש את המסגרת התחיקתית ככזו שלפיה ראש נזק המבוסס על אבדן השתכרות (בכוח או בפועל) יהיה מוגבל בהתאם לאמור בתקנות, אולם מעבר לכך, אין לסייג את היקף הפיצוי, גם לא בהליך לפי סעיף 38 בחוק המעצרים״ (סעיפים 27-29 להחלטה; במקרה זה נפסק פיצוי בסך 1,500 ₪).

  1. 5 כך, לא אחת פסקו הערכאות הדיוניות בפועל פיצוי בגין מעצר שווא בסכום החורג מן הסכום הקבוע בתקנות הפיצוי. ר׳ למשל: צ״א (פ״ת) 34431-01-19יזין נ׳ מדינת ישראל (10.04.2019), פיצוי בסך 3,500 ₪; מ״י (ת״א) 47914-11-20תחנת משטרה – שרת / לוינסקי נ׳ עמירה (24.11.2020), פיצוי בסך 2,000 ₪; מ״י (חי׳) 32679-07-16ליסקר נ׳ משטרת מרחב חוף (12.09.2016), פיצוי בסך של 3,372 ₪; מ״י (חי׳) 43057-03-15מדינת ישראל נ׳ מאלק (09.07.2015), פיצוי בסך של 4,349 ₪; מ״י (ת״א) 58196-08-20תחנת משטרה – מרחב ירקון נ׳ 03.09.2020) KVASHNIKOV), פיצוי בסך 1,000 ₪.
  2. 5 קיים טעם רב בקביעה כי לשם הגשמת העקרונות החוקתיים והתחשבות בפגיעה הקשה הנגרמת מעצם שלילת החירות מוסמך בית המשפט, בבואו לפסוק פיצוי בגין מעצר שווא, לפסוק גם בגין נזקים נוספים מעבר לנזק שעניינו הפגיעה בהשתכרות והפסד הכנסה.
  3. 5 לאור תוצאתו הקשה והפוגענית של הליך המעצר ראוי לפצות אדם אשר נעצר מעצר שווא גם בגין ההשפלה, הפגיעה בחירות והפגיעה בכבוד. בענייננו, ראוי לפסוק למבקש פיצוי אשר יביא בחשבון לא רק את מעצר השווא בו היה נתון המבקש אלא גם את הצטברותם של הליקויים אשר הובילה לפגיעה בזכויותיו.

סיכומם של דברים – המשיבה תפצה את המבקש בסך 4,000 ₪.

הפיצוי ישולם עד ליום 12.07.2021.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, גי תמוז תשפ״א, 13 יוני 2021, בהעדר הצדדים.

כריסטינה חילו-אסעד, שופטת

 

מעצר ימים

 

מעצר עד תום ההליכים

עורך דין פלילי מומלץ | עו”ד פלילי

הפוסט הקודם
הפוסט הבא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *