בית המשפט העליון

מיהו בית המשפט העליון, ועל מי הוא עליון?
ככלל, ובלי להיכנס לעובי הקורה, ניתן לומר כי מערכת המשפט במדינת ישראל בנויה בצורת פירמידה. בתחתית הפירמידה נמצאת הערכאה הנמוכה – בית המשפט השלום. תפקידו לדון בעניינים ‘הקלים’ יותר ו’הפשוטים’ יותר. מעל בית משפט השלום נמצא בית המשפט המחוזי, המשמש כערכאת ערעור וכערכאה עצמאית לעניינים חמורים ומורכבים יותר. מעל שני אלו ישנו בית המשפט העליון.

בבית המשפט העליון מכהנים חמישה – עשר שופטים ושני רשמים שמכהנים בקביעות עד הפרישה בגיל 70. בדרך כלל ישבו בדיון שלושה שופטי עליון, אך במקרים מסוימים כמו בצווים זמניים ובקשות רשות ערעור ניתן לדון בשופט אחד. מנגד, בנושאים מורכבים ובעלי חשיבות גבוהה ניתן להרחיב את ההרכב למספר אי – זוגי הגבוה משלושה שופטים.

ייחודו של בית המשפט העליון
בית המשפט העליון מיוחד בכמה מובנים. ראשית, בעוד הערכאות הנמוכות יותר מורכבות ממספר בית משפט, לפי אזורים וערים, בית המשפט העליון הוא אחד ויחיד ומקומו בירושלים, בירת ישראל.

שנית, על פי עקרון התקדים המחייב, הלכות הניתנות בידי בית משפט זה הינן מחייבות את הערכאות הנמוכות ברגע שניתנו והופכות לדין המצוי. עקרון זה מעוגן בחוק יסוד: השפיטה. לעומת זאת, פסיקת הערכאות הנמוכות מהוות תקדים מנחה, ולא מחייב. בית המשפט העליון עצמו אינו מחויב להלכות שקבע, אך בפסיקה ובספרות נקבע כי בסטייה מתקדים קמה חובת הנמקה.

שלישית, מלבד היותו ערכאת ערעור, בית המשפט העליון משמש בכובע נוסף – בית הדין הגבוה לצדק (או כמו שהוא מוכר בציבור: בג”צ). חוק יסוד השפיטה קובע שבג”צ מוסמך לתת צו עשה או אל תעשה לרשויות שלטוניות אם ראה שהצדק מחייב זאת. בכובע זה משמש בג”צ כערכאה ראשונה אליה עותרים, ולא מערערים או תובעים.

מי יכול לגשת לבית המשפט העליון?
הזכות להגיע ולקבל דיון משפטי בעניין מסוים נקרא ‘זכות העמידה’. אל בית המשפט העליון ניתן לערער בזכות אם הדיון הראשון התבצע בבית המשפט המחוזי, ובקבלת רשות אם הערעור הוא ערעור שני בתיק שהחל את דרכו בבית משפט השלום.

בעוד לבית המשפט העליון, או לבית משפט אחר, יכול להגיע רק צד לסכסוך או לתביעה, לבג”צ יכול לעתור גם אדם או גוף שלא נפגע מהמצב המשפטי כלפיו מוגשת העתירה. עם זאת, הושמעו קולות בפסיקה שכאשר ישנו נפגע קונקרטי מהמצב שבחר שלא להגיש עתירה בעצמו, אין לעותר ציבורי לעתור במקומו.

תפקידים נוספים של בית משפט זה הנוגעים לשאלת העמידה הם, למשל, קביעה בשאלה של סמכות. ניתן לעתור לבג”צ כאשר נראה שפסק הדין של הערכאה הדיונית ניתן בחוסר סמכות. למשל, כאשר בית הדין הרבני נותן פסק דין שאין בסמכותו לתת, ניתן לעתור לבג”צ ולבקש כי יורה על ביטול פסק הדין.

בנוסף, בית המשפט העליון מוסמך להורות על קיום משפט חוזר או דיון נוסף על נושא שכבר ניתן בו פסק הדין. מסלולים אלו שחורגים מעיקרון סופיות הדיון ממחישים את ההכרה בכך שגם השופטים הם בשר ודם ומסוגלים לטעות. עם זאת, משפט חוזר ודיון נוסף הם אירועים חריגים שלא מתרחשים בכל יום.

מקומו של בית המשפט העליון כרשות שלטונית
בית המשפט העליון עומד בראש הרשות השופטת שהיא אחת משלוש רשויות השלטון, לצד הרשות המחוקקת – הכנסת והרשות המבצעת – הממשלה. תפקידיהם של האחרונים הם לקבוע את הנורמות וליישמן, בהתאמה, ותפקיד הרשות השופטת היא להכריע בסכסוכים שנוצרים.

כמו שראינו, בית המשפט העליון, כמייצג של הרשות השופטת בכלל, מוסמך להורות לרשויות האחרות כיצד לפעול. עובדה זו גורמת לעיתים קרובות למתחים בין הרשויות במסגרת מרוץ הכוחות ביניהן.

כאשר המחוקק פותח בהליך חקיקה הוא מנסה לכסות את כל הקצוות ולהגן עליהן מביקורת שיפוטית בעתיד. מובן שזהירות משפטית בניסוח חקיקתי היא דבר מבורך, אך בפועל אנו עדים למתיחות גבוהה בין הרשויות שלעיתים קרובות יורדת לפסים אישיים וניסיונות ניגוח של מהות הרשות השופטת.

בהקשר זה יש לציין את המחלוקת הגדולה בין תומכי האקטיביזם השיפוטי לבין מתנגדיו. המלומד פרופ’ מני מאוטנר טוען כי בשנים האחרונות חלה עלייה בשימוש בעושים השופטים בערכים נורמטיביים שיש להם מקום לדעתם בנסיבות העניין, מול ירידת הפורמליזם וההיצמדות ללשון החוק. פעילות שיפוטית כזו קרויה ‘אקטיביזם שיפוטי’.

תומכי האקטיביזם רואים במערכת המשפט כשומרי הסף של הדמוקרטיה, קו ההגנה האחרון של המדינה הליברלית. בנוסף, הכנסת ערכים לפסק הדין עשויה להגשים את הדמוקרטיה המהותית, שלא כוללת רק ציות לחוק כלשונו. לעומתם, מתנגדיו מצביעים על כך שלדעתם בית המשפט שמרבה לפסול חוקים שחוקקה הכנסת או להורות על בטלות פעולה שלטונית כזו או אחרת פועל בחוסר סמכות ולמעשה נוגס בסמכויותיהן של הרשויות האחרות.

דוגמאות לאקטיביזם שיפוטי
דוגמא מובהקת לאקטיביזם שיפוטי היא פסק הדין ‘המזרחי’ שניתן בשנת 1995, 3 שנים לאחר חקיקת חוקי היסוד חופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו שעניינם בהסדרת זכויות האדם בישראל. בפסק דין המזרחי קבע בית המשפט העליון כי חוקי היסוד מהווים תחליף לחוקה והם במעמד עליון על חוקים רגילים. חוקים רגילים חייבים לעמוד בסטנדרטים המוכתבים על ידי חוקי היסוד, וניתן לבטל חוק שפוגע בחוק יסוד ללא הסמכה.

פסק הדין היה יריית הפתיחה לתהליך שנקרא ‘המהפכה החוקתית’. בעצם, בית המשפט עצמו קבע כי הוא מוסמך – מכח חקיקת יסוד של הכנסת – לבטל חוקים של הרשות המחוקקת אם הם נוגדים, לדעתו, את חוקי היסוד.

דוגמא ממוקדת יותר ניתן למצוא בפסיקות רבות של בג”צ בהם קבע בית המשפט כי זכויות רבות הינן זכויות יסוד במשטר שלנו, על אף שאינן מוזכרות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כך למשל מוגנים כיום, באדיקות רבה, הזכות לשוויון, חופש דת, חופש הביטוי, הזכות לכבוד ועוד למרות שאין להם זכר בלשון חוק היסוד.

דוגמא נוספת, מתחום אחר לחלוטין, היא סוגית פירוש חוזים. המצב המשפטי במדינת ישראל לגבי חוזה בו התגלע ויכוח בין הצדדים הוא פירוש החוזה תוך ניסיון להתחקות אחר כוונת הצדדים. בעבר, תהליך זה היה מתחיל את דרכו בלשון החוזה, באופן פורמליסטי.
כיום, ישנה הלכת בית המשפט העליון שניתנה בשנות ה90 ועיקרה שינוי שיטת פירוש החוזה.

כיום, פירוש החוזה יעשה תוך שימוש ראשוני בעקרונות רחבים כמו נסיבות חיצוניות ודרישת תום הלב. שינוי זה מביא למצב בו השופטים עשויים להכניס לתוך החוזה תנאים ותניות אותם לא ביקשו הצדדים להכניס אליו.

חשיבותו של בית המשפט העליון
אמנם כל בית משפט מנוי על הרשות השופטת, אך בית המשפט העליון הוא ראש המערכת השיפוטית וככזה יש לו מעמד ציבורי שונה ומיוחד. הוא מייצג אמינות, מקצועיות, וניקיון כפיים. כך למשל, נהוג כי לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה יתמנה רק משפטן אשר מבחינת נתוניו הוא כשיר לכהונת שופט בית המשפט העליון.

נוסף על כך, בראש ועדת הבחירות המרכזית, וועדת האיתור לתפקיד היועץ המשפטי ובראש וועדות חקירה רבות עומדים שופטי עליון. גם הוועדה לבחירת שופטים מונה 3 חברי בית המשפט העליון, כולל נשיא בית המשפט.

שופטי בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הגדרה

מזכירות בית המשפט העליון

בית המשפט העליון סיורים

בית המשפט העליון החלטות

אתר בית המשפט העליון

יומן דיונים בית המשפט העליון

בית המשפט העליון שידור חי

מאת לשכת העיתונות הממשלתית, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=22808490