כל הניתוחים כרוכים בסיכון. טעויות ניתוחיות יכולות לקרות גם כאשר המנתח המבצע את ההליך הוא מנוסה ובעל ידע.

עורך דין מומלץ

לפני הניתוח, חולים בדרך כלל חותמים על הסכמה מדעת המציינת שהם מודעים לסיכונים הכרוכים בניתוחים.

לא כל הטעויות הניתוחיות מהוות רשלנות רפואית.

כדי שטעות כירורגית תיחשב לרשלנות, על המנתח המבצע את ההליך הניתוחי לא לעמוד בסטנדרט הטיפול המתאים, והכשל חייב להיות הגורם הממשי והקרוב לנזק.

אם אין פגיעה מהליך מניתוח שהשתבש, או שהמנתח והצוות שלו שמרו על סטנדרט טיפול מתאים ונגרם נזק גופני, לא ניתן לתבוע בגין רשלנות.

אלמנטים של רשלנות בניתוח רפואי
מטופל התובע בגין רשלנות ניתוחית חייב להוכיח את שניהם :

1. הטיפול הרפואי ירד מתחת לסטנדרט הטיפול המתאים.

2. הטיפול הלא תקני גרם לפגיעה ממשית

מהו סטנדרט הטיפול בניתוח?

באופן כללי, זו איכות הטיפול שאיש מקצוע בתחום הרפואי הרלוונטי, בעל אותה הכשרה וניסיון, יציע בנסיבות דומות.

שגיאות הן טעויות שניתן היה למנוע אילו המנתח פעל לפי תקן הטיפול. משמעות הדבר היא שאם המנתח פעל כפי שהיה מנתח שעומד בסטנדרטים הראויים, ובמהלך הניתוח מתעורר סיבוך שלא ניתן היה למנוע, המטופל אינו יכול לתבוע פיצוי מהנזק, לא משנה כמה חמורה המחלה או הפגיעה הנובעת מכך.

תביעה על טעויות ניתוחיות
יש הרבה טעויות ניתוחיות נפוצות.

כגון חיתוך עצב במהלך הניתוח, ביצוע שגיאת הרדמה, חיתוך במיקום שגוי, ניתוח בחלק הגוף הלא נכון, או השארת ספוג או מכשיר בתוך הגוף.

כאשר המנתח לא מנתח היסטוריה מלאה של המטופל, עלולים להיווצר סיבוכים במהלך ההליך הניתוחי שאליו המנתח אינו מוכן.

לעיתים, ישנן שגיאות במהלך ההליך שאינן מתגלות ומתוקנות. לדוגמה, המנתח עלול לחורר בטעות איבר ולא לתקן אותו.

מדוע קורות טעויות ניתוחיות?

לפעמים יש בעיה בתקשורת. ייתכן שהמנתח לא ימסור לאחות את המינון הנכון של התרופה, או שיטופל מיקום שגוי של הגוף.

ייתכן שהמנתח לא מוכן מספיק לניתוח או שהוא עייף. המנתח עשוי להיות לא כשיר או חסר ניסיון או לנקוט קיצורי דרך במהלך ההליך.

הציוד המתאים צריך להיות מוכן ומעוקר, והמנתח חייב לעיין ברשומות כדי לדעת אילו סיבוכים עלולים להיווצר.

דוגמאות למקרי רשלנות רפואית בניתוח:

ניתוח במקום שגוי: הליך כירורגי המבוצע בחלק הלא נכון בגופו של המטופל, הגורם לרוב לנזק או פגיעה מיותרים.

שגיאות הרדמה: טעויות שנעשו במהלך מתן או ניטור של הרדמה, שעלולות לגרום לפציעה חמורה או מוות.

מכשיר כירורגי שנותר בגוף המנותח: חפץ זר, כגון מכשיר כירורגי, שנותר בתוך גופו של המטופל לאחר הניתוח, שעלול לגרום לסיבוכים וזיהומים חמורים.

זיהום לאחר ניתוח: זיהומים המתרחשים לאחר ניתוח, לעתים קרובות עקב שיטות סטריליזציה או היגיינה לקויות, עלולים להוביל לאשפוז ממושך בבית החולים ואף למוות.

נזק עצבי: פציעות בעצבים במהלך הניתוח, שעלולות להוביל לכאב, חוסר תחושה או אפילו שיתוק.

דימום: דימום בלתי מבוקר במהלך הניתוח או לאחריו, שעלול להוביל להלם, אי ספיקת איברים ואפילו מוות.

ניתוח מושהה: עיכובים בביצוע הניתוח הדרוש, שעלול לגרום להחמרת מצבו של המטופל או לגרום לסיבוכים נוספים.

אי אבחון: אי אבחון מצב המצריך ניתוח, שעלול לגרום לעיכוב בטיפול ולפגיעה חמורה במטופל.

טכניקה כירורגית לקויה: טכניקה כירורגית לא מתאימה, העלולה לגרום לפגיעה גופנית מיותרת, צלקות או עיוות.

טעויות בטיפול תרופתי: טעויות במרשם או במתן תרופות במהלך הניתוח, שעלולות להוביל לנזק חמור או למוות.

דימום לאחר ניתוח: דימום המתרחש לאחר ניתוח, אשר יכול להוביל לצורך בניתוח נוסף או אפילו למוות.

ניתוח שגוי של מטופל: הליך כירורגי המבוצע במטופל הלא נכון, שעלול לגרום לנזק או פציעה מיותרים.

הסכמה מדעת לא מספקת: אי קבלת הסכמה מדעת ממטופל לפני הניתוח, מה שעלול להוביל לסיבוכים או נזק בלתי צפויים.

פירוש שגוי של תוצאות הבדיקה: פירוש שגוי של בדיקות טרום ניתוחיות או מחקרי הדמיה, שעלולים להוביל לניתוח מיותר או לא הולם.

שגיאות אינטובציה: שגיאות שנעשו במהלך המיקום או הניהול של דרכי הנשימה של המטופל, שעלולות להוביל לפציעה חמורה או למוות.

אי מעקב: אי מעקב הולם אחר הסימנים החיוניים או מצבו של המטופל במהלך הניתוח, מה שעלול להוביל לנזק חמור או למוות.

כוויות במהלך הניתוח: כוויות הנגרמות על ידי מכשירים או ציוד כירורגי, שעלולים לגרום לכאב, צלקות וסיבוכים אחרים.

סיבוכים מניתוח אלקטיבי: סיבוכים המתרחשים לאחר ניתוח אלקטיבי, אשר עלולים להוביל לאשפוז ממושך בבית החולים, ניתוחים נוספים, או אפילו מוות.

זיהומים באתר ניתוח: זיהומים המתרחשים באתר הניתוח, לרוב עקב נוהלי סטריליזציה או היגיינה לא נאותים, שעלולים להוביל לאשפוז ממושך בבית החולים ואף למוות.