1. 1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ”ש השלום בחיפה (כב’ הרשמת הבכירה אילנה הדר) מיום 28.10.2021, בת”ק 48195-04-21(להלן: “בית משפט קמא“). המדובר בתביעה קטנה שהוגשה על ידי המבקש לביטול עסקת רכישת רכב. בית משפט קמא קבע כי העסקה שביצעו הצדדים שרירה וקיימת, ואין עילה להורות על בטלותה. כמו כן, בית משפט קמא חייב את המבקש בהוצאות משפט לטובת המשיבה בסך של 1,000₪.

אקדים ואומר כי לאחר עיון בכתבי הטענות הוחלט לתת רשות ערעור, לקבל חלקית את הערעור ולהתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, כפי שיפורט.

עורך דין מומלץ

רקע עובדתי:

2. 2. ביום 04.01.2021התקשר המבקש בעסקה עם המשיבה (בסניפה בחיפה) לרכישת רכב קאיה ששנת ייצורו 2016בסך כולל של 31,500₪ ]לאחר הפחתה מסכום התשלום בשל ביצוע טרייד- אין (עסקת החלפה) עם רכב אחר בבעלות המבקש[ (להלן: “הרכב“). במעמד ההתקשרות נמסר למבקש על ידי המשיבה כי הרכב במצב תקין לאחר שטופל באופן סדיר על ידי המשיבה. בין היתר, הוצג למבקש טופס בדיקה של הרכב מיום 17.12.2019בו צוינו שתי תקלות של פגיעות צבע ותותבים פגומים (להלן: “טופס הבדיקה“); רישיון רכב מיום 18.08.2020; וכן טופס הזמנת עבודה מיום 3.12.2019במסגרתו הוחלף מנוע הרכב ובוצעו פעולות תחזוקה בסיסיות. המבקש התלבט לא אחת לגבי רכישת הרכב, ואף בחן אותו יחד עם מכריו. לדברי המשיבה המבקש ערך 4נסיעות מבחן ברכב. בסופו של דבר גמר המבקש בדעתו לרכוש את הרכב בתאריך האמור.
3. 3. המשיבה פירטה בטופס הגילוי הנאות או בהסכם הרכישה בנוגע לתקלות מכניות ברכב. בטופס הבדיקה נרשם כי כלל מערכות הרכב תקינות, למעט המנוע שלא נבדק בשל אי התאמה (מספר המנוע החדש שהותקן ברכב טרם הוזן לרישיון הרכב). המשיבה הציעה למבקש להביא את הרכב לבדיקה במכון חיצוני מטעמו, אך המבקש לא חפץ בכך. בחוזה הרכישה צוין כי אין לרכב אחריות מצד המשיבה. בין הצדדים שנויה מחלוקת האם היסטוריית הטיפולים של הרכב נמסרה למבקש

במסגרת רכישת הרכב: המבקש טען בתוקף שלא, ואילו המשיבה טענה בפני בית משפט קמא שהמסמך נמסר על ידיה אך נמנעה מלהוכיח זאת בפניו באמצעות הצגת מסמכי הרכישה כפי שנסרקו על ידיה. בהמשך זנחה המשיבה את טענתה זו, וטענה חלף כך כי מסרה בידי המבקש את מכלול המסמכים הרלוונטיים לעסקה. לדבריה, הדרך בה השיג המבקש את היסטוריית הטיפולים של הרכב “איננה רלוונטית” לבירור התביעה. המשיבה אף טענה בפני בית משפט קמא שהמבקש בדק את הרכב במכון מטעמו, וזנחה אף את טענתה זו.

4. 4. זמן קצר לאחר רכישת הרכב, חש המבקש שישנה בעייתיות באופן חילופי ההילוכים, שהחמיר עד להשבתת הרכב. הרכב הובא לטיפול במוסך ונמצאה בו תקלה בגיר (קוד P0807). תיקון התקלה ובעיות נלוות נוספות עמד על סך 13,806₪. במהלך הטיפול במוסך קיבל המבקש (לראשונה לטענתו) את היסטוריית הטיפולים של הרכב, בה עולה שהתקלה במערכת ההילוכים (להלן: “גיר”) ברכב היא סדרתית ומתמשכת. המבקש ניסה ליצור קשר עם המשיבה כדי לבטל את העסקה ולהחזיר את הרכב, אך לא נענה.
5. 5. המבקש שכר שמאי רכב ליתן חוות דעת על מצב הרכב ושוויו. על פי חוות דעת השמאי, התקלה המתמשכת בגיר הרכב (12טיפולים שונים) לא תוקנה כנדרש על ידי המשיבה טרם מכירת הרכב למבקש, ומערכת העברת הכוח של הרכב לא נסקרה בבדיקה מושא טופס הבדיקה שנמסר למבקש. יצוין שהשמאי לא בדק את הגיר התקול עצמו, וחוות דעתו נערכה אחר שהרכב כבר טופל ותוקן. השמאי אמד את שווי הרכב לאור התקלות המתמשכות והיקף הטיפולים בו על סך של 18,500 ₪ בלבד.

ההליך בפני בית משפט קמא ופסק דינו:

6. 6. ביום 22.04.2021הגיש המבקש תביעה קטנה כנגד המשיבה בבית משפט קמא. המבקש טען כי המשיבה הטעתה אותו בדרך בה ביצעה את מכירת הרכב, ומעשיה עולים כדי חוסר תום לב בכריתת חוזה והטעיה על פי חוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973]להלן: “חוק החוזים“[. הטעמים המרכזיים בהם נקב המבקש הם:

6.1.  אי גילוי התקלות החוזרות בגיר הרכב במסגרת טופס הגילוי הנאות שנמסר למבקש במעמד הרכישה ]על פי חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס”ח-2008, להלן: “חוק מכירת רכב משומש“[, והעדר טיפול יסודי בהן טרם מכירת הרכב;

6.2.  אי גילוי תוצאות בדיקה נוספת של הרכב על ידי המשיבה ביום 13.12.2020;

6.3.  זיוף מד האוץ והצגת קילומטראז’ מופחת בכ-2,000ק”מ מהמספר המדויק המופיע בטופס היסטוריית הטיפולים;

6.4.  הצגת רישיון רכב לא מעודכן על ידי המשיבה במעמד המכירה, שלא שיקף את העובדה שהרכב היה בבעלות נוספת של צד ג’ (אשר פרטיו צוינו בטופס הגילוי). המבקש טען ששוחח עם צד ג’, שאמר לו כי ביטל את רכישת הרכב והחזירו למשיבה בשל מצבו המכני;

6.5.  טופס הגילוי לא נחתם על ידי המשיבה בניגוד להוראות החוק;

6.6.  המשיבה לא יידעה את המבקש על החלפת שני מנועים לרכב, אלא על אחד בלבד;

6.7.  אי כיבוד תעודת האחריות שצורפה להסכם הרכישה.

המבקש עתר לסעד כספי כולל של 27,755₪, כולל החזר ההפרש בין עלות הרכב בעסקה לשוויו על פי השמאי מטעמו, עלות חוות דעת השמאי, הוצאות משפט ועוגמת נפש. במקביל, דרש המבקש גם את עלויות תיקון הרכב וביטול ההסכם עם המשיבה.

7. 7. המשיבה דחתה את טענות המבקש. היא טענה כי מצבו המכני של הרכב משתקף כדבעי ממד הקילומטראז’, שנת הייצור ואופי השימוש בו כרכב השכרה – וכל אלו גולו למבקש, אשר ידע שזו הסיבה שהרכב נמכר במחיר הנחה. המשיבה הציעה למבקש לבצע לרכב בדיקה מטעמו. המשיבה טענה כי כל המידע שהיה בידה בנוגע לרכב נמסר במעמד הרכישה למבקש, לרבות פרטי בעלי הרכב הקודמים והחלפת המנוע. הרכב נמכר ללא אחריות, ונתון זה צוין במפורש בחוזה ובטופס הגילוי וגם תומחר במחיר הרכב, ומשכך אין המבקש רשאי להלין על כך לאחר מעשה. המבקש בדק את הרכב “שתי וערב”, ביצע בו 4נסיעות מבחן בטרם הרכישה, ואף הצהיר בחתימת ידו בחוזה הרכישה כי: “בדק את הרכב, והודע לו על האפשרות למסור את הרכב לבדיקה נוספת של מורשה מטעמו, הקונה מוותר הן כלפי המוכר והן כלפי הבעלים הרשום של הרכב, על כל תביעה או טענה בקשר עם כל אחד מהגורמים הנ”ל”, ואף את הגבלת המידע שבידי המשיבה בנוגע לרכב כיוון שהוא נקנה מצד ג’. הפגמים להם טוען המבקש הינם טבעיים ורגילים בנסיבות העניין ובהתאם לנתוני הרכב. המשיבה טענה כי הסכום שנתבע על ידי המבקש הוא מופרז ומופרך ונעדר כל ביסוס ראייתי.
8. 8. המבקש הגיש כתב תשובה, ובו טען כי המשיבה לא הסבירה מדוע הציגה בפניו במעמד הרכישה טופס בדיקה לא עדכני וחסר של הרכב, שעולה ממנו שהגיר ברכב תקין. לעניין טענת המשיבה להעדר מידע בשל בעלות צד ג’, המבקש עמד על העובדה שהרכב היה מצוי ברשותה ובשליטתה של המשיבה ברובו המכריע של הזמן, למעט מספר חודשים בודדים שהיה בבעלות צד ג’ – ולאחר מכן הוחזר למשיבה. המבקש אף ציין שתגובת המשיבה נעדרת כל גיבוי במסמכים.
9. 9. בכתב טענות נוסף שהוגש על ידי המשיבה לבית משפט קמא ביום 09.08.2021, טענה המשיבה כי מסרה למבקש את היסטוריית הטיפולים של הרכב במעמד הרכישה. לטענתה, המבקש התלבט והתחבט בנוגע לקניית הרכב, ומשבחר לקנות אותו ללא אחריות או סידור ליקויים – אין הוא יכול לבוא בטענות כלפיה.
10. 1 ביום 18.08.2021התקיים דיון בתיק בפני בית משפט קמא, בו נכחו המבקש, השמאי מטעמו ואדם נוסף שהתלווה אליו לבדוק את הרכב במעמד הרכישה. מטעם המשיבה נכחו נציג המכירות שניהל את המו”מ מול המבקש, מנהל הסניף בו התבצעה הרכישה (להלן: “מר אזולאי“), אורגן נוסף של המשיבה (מר אייל שלוש) ונציג חברת הביטוח של המשיבה.

המבקש הדגיש שוב את המחדל בכך שהמשיבה לא הציגה לו את היסטורית הטיפולים טרם רכישת הרכב לאור הבעיות הסדרתיות בגיר, ובניגוד להוראות חוק מכירת רכב משומש (פרוטוקול הדיון, עמ’2, שורות 6-2). המשיבה מצידה עמדה על גרסתה שהמבקש ביצע את כל הבדיקות לרכב בהן היה מעוניין וקיבל את כלל המידע שהיה ברשותה בנוגע לרכב ולרבות היסטוריית הטיפולים, ואף קבעה שהמבקש לקח את הרכב לבדיקה מטעמו (שם, עמ’2שורות 21-14; עמ’3שורות 14-11).

בית משפט קמא הבהיר במהלך הדיון שברצונו לקבל מהמשיבה התייחסות לאי גילוי התקלה החוזרת בגיר ללא טיפול יסודי למניעת הישנותה. כמו כן, בית משפט קמא הבהיר כי מר אזולאי לא יעיד בפניו כיוון שהיה נוכח באולם לאורך כל הדיון ושמע את דברי העדים האחרים (עמ’2שורות 29-24). על אף האמור, מר אזולאי בהמשך מסר גרסה בנוגע לריבוי התקלות ברכב, לאחר שהוזהר כדין על ידי בית משפט קמא, וטען כי מספר התקלות איננו חריג ביחס לנתוני הרכב ואופן השימוש בו כרכב השכרה (עמ’3שורות 8-6). לא הובהר על ידי בית משפט קמא מדוע מר אזולאי העיד בסופו של דבר, וכיצד יש ליישב זאת עם הבהרת בית המשפט לפני כן.

בסיום הדיון ניתנה החלטת בית משפט קמא, בה נדרשה המשיבה להציג בפניו את מסמכי הרכישה כפי שנסרקו ונשלחו להנהלתה, ולאמת את טענתה שהיסטורית הטיפולים ברכב נכללה שם, כמו גם הבדיקה שנעשתה לרכב על ידיה ביום 13.12.2020 – כחלק מכלל המסמכים שהיו בידיה בנוגע לרכב. על המשיבה היה להציג את החומר בדיון שייקבע בהמשך.

11. 1 ביום 19.08.2021הגיש המבקש לבית משפט קמא בקשות לתיקון פרוטוקול ולמחיקת חלקים מטענות המשיבה, בנוגע לתחולת אחריות המשיבה על העסקה. ביום 10.09.2021הגישה המשיבה תגובה לבקשה, בה גם התייחסה אגב אורחא להימנעותה מלגלות למבקש את התקלה החוזרת בגיר הרכב. המשיבה טענה, בתמצית, כי על פי חוק מכירת רכב משומש אין היא חייבת להמציא את היסטורית טיפולי הרכב, ולמרות זאת לא נמנעה מלמסור אותה למבקש מיוזמתה. לטענתה, עצם העובדה שהמבקש צירף את היסטוריית הטיפולים לתביעתו מהווה הוכחה לכך. המשיבה הודתה כי היסטוריית הטיפולים לא נסרקה במסמכי הרכישה, ותירצה זאת בכך שלא הייתה עליה חובה להמציא את המסמך למבקש. בסיכומו של דבר, המשיבה הודתה כי אין לה הוכחה מתועדת לטענתה כי היסטוריית הטיפולים נמסרה על ידיה למבקש. המשיבה טענה שהחזרת הרכב על ידי צד ג’ נעשה כחלק משדרוג במסגרת בעסקת טרייד אין, ולא בשל תקלות טכניות. המשיבה הדגישה שוב כי היקף התקלות הוא טבעי לרכב ששימש להשכרה, ושהמבקש בדק את הרכב שוב ושוב וחתם בחתימת ידו על כך שהוא מודע למצבו של הרכב ושהרכב תקין, יחד עם מודעותו להעדר אחריות וסידור ליקויים לרכב מצד המשיבה. כל אלו מראים לדעת המשיבה כי אין לטענותיו של המבקש ביסוס אמיתי.
12. 1 ביום 12.09.2021ניתנה החלטת בית משפט קמא ב”פתקית”. אצטט את ההחלטה:

“איני מוצאת לנכון לקבוע דיון נוסף בתביעה.

התובע יגיב להודעה לא יאוחר מיום 20.10.21 ולאחר מכן התיק יועלה לעיוני למתן פסק דין.”

13. 1 ביום 14.09.2021הוגשה תשובת המבקש לתגובת המשיבה. המבקש דחה בתוקף את טענת המשיבה כאילו היסטורית הטיפולים נמסר לו על ידה. הוא הוכיח זאת בעובדה שהעתק הטופס שהוגש על ידו כולל טיפולים שנעשו לאחר רכישת הרכב ואף קילומטראז’ שונה, כך שבלתי אפשרי שהמשיבה סיפקה לו טופס זה במעמד הרכישה. המבקש טען להפרת חובת תום הלב מצד המשיבה בהסתרת התקלות המתמשכות ברכב. היסטורית הטיפולים מהווה מידע מהותי לעסקה, הכלול בחובת המשיבה להציג “פגיעות ברכב” במסגרת סעיף 4(ב)(4) לחוק מכירת רכב משומש – והמשיבה הסתירה אותו מהמבקש בניגוד לדין.
14. 1 ביום 28.10.2021ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, הדוחה את התביעה. בית משפט קמא דחה את טענת המבקש לאחריות המשיבה על הרכב, ונמנע מלתת משקל לטענות המבקש בדבר החלפת המנוע פעמיים, הפער בנתוני מד האוץ, העדר חתימת המשיבה על טופס הגילוי הנאות, הסתרת מכירת הרכב לצד ג’ ברישיון הרכב ונסיבות החזרת הרכב למשיבה על ידיו, והסתרת טופס בדיקה שבוצעה לרכב על ידי המשיבה ביום 13.12.2020. חוות דעת השמאי מטעם המבקש נדחתה על ידי בית משפט קמא, באשר הוא לא בדק את הגיר התקול וביסס במידה רבה את עמדתו על טענות המבקש ולא על בחינה אובייקטיבית. עם זאת, התקבלה קביעתו של השמאי כי מחיר הרכישה היה נמוך מהמחירון, כתמיכה למודעותו של המבקש למצב הרכב.
15. 1 בית משפט קמא קבע כי המשיבה לא הפרה את חובת הגילוי כלפי המבקש, מהנימוקים הבאים:

15.1.  חוק מכירת רכב משומש אינו מטיל חובה על העוסק ברכב להציג היסטורית טיפולים בפני הקונה, אלא אם הקונה מבקש זאת ממנו. דבר זה נלמד מהזכות המוקנית לדרוש תשלום בעד מידע זה. המבקש לא הוכיח כי העלה דרישה מעין זו בפני המשיבה טרם ביצוע הרכישה. מסיבה זו אין משמעות לשאלה אם היסטורית הטיפולים נכללה בסריקת מסמכי הרכישה להנהלת המשיבה, ולמקורו של הטופס שבידי המבקש.

15.2.  התקלות הנטענות בגיר הרכב אינן עולות בגדר “פגיעות שנגרמו לרכב”, עליהן נדרש העוסק ברכב לדווח לפי סעיף 4(ב)(4) לחוק מכירת רכב משומש. התקלות הן סבירות בהתחשב בנתוני הרכב (גיל הרכב, השימוש המסיבי כרכב השכרה). בית משפט קמא קיבל את עדות מר אזולאי כי מספר הטיפולים בגיר הרכב נבע מבלאי טבעי, באשר היא לא נסתרה על ידי המבקש במפורש.

15.3.  המבקש התרשל בבדיקת מצב הרכב. המבקש בחן את הרכב עם מקורביו וביצע נסיעות מבחן מרובות, וסופו של דבר מצא את הרכב תקין ומתאים לצרכיו. המבקש נמנע מלהעמיד את הרכב לבדיקה מקצועית חיצונית, על אף שהמשיבה הציעה לו לעשות זאת ולמרות שחלפו שנה וחודשיים מאז הבדיקה שממצאיה הוצגו לו בטופס הבדיקה. אנשי המשיבה אף הציעו למבקש להימנע מלרכוש את הרכב, והוא מצדו עמד על קיום העסקה על אף תנאיה. לעניין זה אצטט את פסק דינו של בית משפט קמא:

“אמנם, העובדה שרכב עובר בדיקה במכון מורשה לא פוטרת את מוכר הרכב ממסירת פרטים אודות מצבו, שכן הבדיקות שעורך קונה ביחס לטיב הממכר, יעילות וטובות כלפי הקונה עצמו, אך אין בבדיקות אלה כדי לפטור את המוכר ממסירות עובדות ביחס לאי התאמת הממכר, אין בבדיקות הקונה כדי לפטור את המוכר ממתן מצגי אמת ואין בבדיקות כדי להקים חזקה של “ייזהר הקונה” אל מול ניקוי מוחלט של המוכר מחובותיו (ראה לעניין זה ת”א (ת”א) 34382-06-16 יעל מעוז נ’ בנג’ו – קאר ליס בע”מ (2.4.2020).

יובהר, כי הדברים אמורים במקרים בהם מכון הבדיקה אינו מגלה את כל הפגמים ולכן אין בקיומה של בדיקה מטעם הקונה כדי לפטור את המוכר מאחריותו וחובותיו ע”י דין.

עם זאת, במקרה דנן, בו קבעתי שהנתבעת מסרה לתובע את כל הפרטים הנדרשים עפ”י חוק ושהוא עצמו התרשל בכך שלא לקח את הרכב למכון בדיקה כלל, איני סבורה שמגיע לתובע פיצוי כלשהו.”

16. 1 בסופו של דבר, הורה בית משפט קמא על דחיית התביעה וחיוב המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 1,000 ₪.

טענות המבקש:

17. 1 המבקש עותר לביטול פסק דינו של בית משפט קמא ולקבלת תביעת המבקש, כמו גם חיוב המשיבה בהוצאות.
18. 1 טענתו העיקרית של המבקש היא כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע שהמשיבה עמדה בחובת הגילוי. טופס הגילוי הנאות שנמסר לו על ידי המשיבה חסר פרטים מהותיים ואינו משקף את מצבו האמתי של הרכב, ומשכך הפרה המשיבה בפועל את חובת הגילוי הנאות. המשיבה נמנעה במפגיע מליידע את המבקש כי קיימת תקלה סדרתית בגיר הרכב, על אף שהייתה מודעת לאותה תקלה ולמרות שלא טופלה כראוי. טענת המשיבה בפני בית משפט קמא (עליה חזרה גם בהליך זה), כאילו הציגה את מלוא המסמכים הרלוונטיים לרכישה בפני המבקש – איננה אמת. המשיבה ביקשה ליצור בפני המבקש מצג לפיו הרכב תקין ומחיר ההנחה לרכב נובע ממספר ליקויים קלים, הסתפקה בהצגת מסמכים בודדים ולא עדכניים ששירתו את יצירתו של מצג זה בלבד, ואותם בלבד.
19. 1 המבקש סבור כי שגה בית משפט קמא בפרשנותו להוראות חוק מכירת רכב משומש. בית משפט קמא לא נתן דעתו לחובה המהותית של סוחר הרכב לגלות פרטים מהותיים לקונה, לרבות כלל המידע הרלוונטי שברשותו. חובה זו נלמדת מחובת תום הלב במשא ומתן על פי חוק החוזים, שמכוחה נחקק ההסדר הפורמלי לגילוי נאות של חוק מכירת רכב משומש. לדעת המבקש, על המשיבה כ”עוסק ברכב” חלה חובה לציין את התקלה ו/או לצרף את היסטוריית הטיפולים מכוח סעיף 4(ב)(4) לחוק מכירת רכב משומש. לפיכך הנמקות בית משפט קמא, בין היתר בזכות לתשלום בעד המידע על פי סעיף 2(ב) לחוק מכירת רכב משומש, או התניית מסירת המידע בפניה מוקדמת של הקונה, אינן עומדות במבחן הביקורת. לדעת המבקש, המשיבה לא עמדה גם בחובת הגילוי הפורמלית מכוח חוק מכירת רכב משומש, וזאת בשל העדר חתימתה בטופס הגילוי הנאות, מסירתו למבקש רק עם חתימת החוזה, והטעויות במספר הבעלים הקודמים ובמחיר העסקה המופיעים בו.
20. 2 המבקש מערער על קביעת בית משפט קמא לפיה הוא התרשל בכך שלא בדק את הרכב טרם הרכישה. לטענתו, עמדת בית משפט קמא לפיה חובה היה עליו לאמת את מצב הרכב כפי שתיארה אותו המשיבה בטרם קנייתו – עומדת בניגוד להיגיון ולדין, ואף להוראות חוק מכירת רכב משומש. המבקש דוחה את קביעת בית משפט קמא כי לא הוכיח שהוסתרה ממנו בדיקה שביצעה המשיבה ברכב בטרם הרכישה, באשר הוצג על ידו טופס הבדיקה המעיד על כך. המבקש העיר כי גרסת המשיבה אינה נתמכת באסמכתאות, וכל כולה רק טענות בעלמא.
21. 2 בנוסף, תהה המבקש על ניהול ההליך על ידי בית משפט קמא בנקודות הבאות:

21.1.  העדתו של מר אזולאי וקביעת ממצאים על פיה, לאחר שהובהר על ידי בית משפט קמא לפרוטוקול כי לא ניתן יהיה לחקור אותו – בניגוד מוחלט לדחיית חוות דעת המומחה מטעם המבקש, מומחה אובייקטיבי בעל ניסיון מוכח בתחום, באשר התבסס בחלק מחוות דעתו על טענות המבקש. יוזכר שמר אזולאי הוא אחד מאורגני המשיבה שנכח בדיון כמייצגה ולא כמומחה עצמאי.

21.2.  בית משפט קמא לא עמד על דרישתו הברורה מהמשיבה להציג בפניו את סריקת מסמכי הרכישה, ואף חזר בו מרצונו לקיים דיון נוסף לצורך כך. בית משפט קמא לא נימק זאת – על אף שהחשיבות שבנתון זה כן פורטה על ידו בהערה לפרוטוקול הדיון ובהחלטה שבסופו. בית משפט קמא קיבל בשוויון נפש את תגובת המשיבה, שלמעשה סירבה לציית להנחייתו, והתעלם מתשובת המבקש אשר הזימה את הסבריה.

טענות המשיבה:

22. 2 המשיבה טענה כי למבקש ניתן יומו בפני בית משפט קמא, אשר דחה את תביעתו בפסק דין מנומק ותוך התחשבות במכלול השיקולים הרלוונטיים. המבקש לא העלה טענה המצדיקה מתן רשות ערעור, ובפרט לאור הרף המוגבר הנדרש להתערבות בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות. הסיבה היחידה לפתיחה בהליך זה היא חוסר שביעות רצונו של המבקש מתוצאת פסק הדין של בית משפט קמא, ואין בכך כדי להצדיק את הבקשה.
23. 2 המשיבה מילאה את חובת הגילוי כלפי המבקש במעמד הרכישה. היא אף אפשרה למבקש לבצע 4נסיעות מבחן ברכב. לא הייתה על המשיבה חובה למסור מיוזמתה את היסטורית הטיפולים של הרכב, ואופן הגעת המסמך לידיו איננו רלוונטי לנושא התביעה. המבקש לא דרש מן המשיבה את היסטוריית הרכב במעמד הרכישה, ודבר זה אינו שנוי במחלוקת. המבקש קיבל לידיו את מלוא המסמכים הרלוונטיים אשר היו מצויים בידיה של המשיבה לעניין עסקת המכר, ואישר בחתימתו כי בדק את הרכב ואת פרטי העסקה עובר לביצוע העסקה.
24. 2 המבקש לא הוכיח את נזקיו הנטענים. המבקש לא העמיד את גיר הרכב לבדיקה ולאיתור התקלות, עליהן נסובה כל תביעתו. חוות דעת השמאי מטעמו של המבקש הראתה בבירור שהעסקה תומחרה בהנחה ביחס למחיר המחירון בשל מצב הרכב, והמבקש היה מודע לכך. מטבע הדברים יתעוררו ליקויים שונים המצריכים טיפול ברכב, לאור נתוניו. תביעתו של המבקש מופרזת ומופרכת, לנוכח העובדה שאין למשיבה אחריות על הרכב על פי חוזה העסקה, והיות ובית משפט קמא קבע שאין למשיבה אחריות על פי העסקה, וקיבל את גרסתה במלואה.
25. 2 לאור האמור, המשיבה סבורה כי לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאותיה.

דיון והכרעה:

26. 2 הרשות לערער על פסיקת בית משפט לתביעות קטנות ניתנת בצמצום ובמקרים מיוחדים. ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נקבע על ידי המחוקק כחלופה להליך המשפטי הקלאסי, והוא מתאפיין בפשטות, מהירות, סופיות וחסכוניות. הערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות מותנה בקבלת רשות ]סעיף 64לחוק בתי המשפט[. בכדי להגשים את תכלית החקיקה ואת כוונת המחוקק, קבעה הפסיקה כי תינתן רשות ערעור במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגםמהותיהדורש התערבות, כמו טעות גלויה ובולטת בממצא עובדתי או ביישום הדין, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, עוול קשה ומופרז לאחד מן הצדדים, או מקום בו מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות מרובה ]ראו: רע”א 2095/15אולמי נפטון בת ים בע”מ נ’ אילנה משיח (נבו 20.05.2015); רע”א 5623/18עיריית ירושלים נ’ מור (נבו 09.08.2018); טל חבקין ויגאל נמרודי התביעה הקטנה 58 (2017) (להלן: חבקין ונמרודי)[.
27. 2 לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בתיק בית המשפט קמא, ובכתבי הטענות אשר הוגשו על ידי הצדדים, לא ראיתי לנכון לקבוע דיון בתיק, והכרעתי תתבסס על יסוד החומר הכתוב שלפני, כאמור בתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018]להלן: “התקנות“[. אקדים ואומר כי החלטתי לפעול בהתאם לסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות, ליתן למבקש רשות לערער, לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולקבל את הערעור. אפרט להלן את טעמיי.
28. 2 הבקשה נסובה באופן לא מבוטל על נכונות קביעות עובדתיות והערכת מהימנות עדויות וראיות שבאו לפני בית משפט קמא. בין היתר, טוען המבקש כנגד דחיית גרסתו לעניין מכירת הרכב לצד ג’, הסתרת ממצאי בדיקה עדכנית לרכב מפניו על ידי המשיבה ודחיית חוות דעת השמאי מטעמו. בנוסף, טען המבקש גם כנגד החלטות דיוניות שקיבל בית משפט קמא במסגרת ניהול התיק שלפניו.

הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי עובדה או מהימנות של בית משפט קמא. טעמו של כלל זה נהיר לכל: הערכאה הדיונית היא אשר ראתה את העדים. היא זו שהתרשמה מהם באופן בלתי אמצעי. לערכאה הדיונית נתונה אפוא עדיפות מובהקת על פני ערכאת הערעור, הניזונה רק מן הפרוטוקול והראיות שבאו לפני הראשונה. בידוע הוא כי ההליך השיפוטי, בכלל, וחלקו העוסק בקביעת ממצאי עובדה, בפרט, נשען בחלקו הגדול על התרשמותו של בית המשפט מן העדים שבאו לפניו, לרבות הדרך שבה העידו, שפת גופם וכיוצא באלה ]על הליך בחינת העדות והסיבות למתן אמון בה או דחייתה, ראה סעיף 53לפקודת הראיות ]נוסח חדש[, התשל”א-1971, ע”א 91/51מדור חברה לבנין בע”מ נ’ ביק, פ”ד ה 792, 796 (1951), ע”פ 377/61לוי נ’ היועמ”ש, פ”ד יז 1065, 1074 (1963)[.

בדומה לכך, ערכאת הערעור נמנעת על דרך הכלל מלהתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול המשפט על-ידה, קביעת סדרי דין ודיני הראיות. עניינים אלו מסורים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, והתערבות בהחלטותיה בנושאים אלו תיעשה במשורה ובמקרים יוצאי דופן ]רע”א 7863/17פלונית נ’ הפול חברה לביטוח בע”מ, פסקה 13(נבו 17.12.2017); רע”א 3763/18מודיסופט בע”מ סיטי פארק – נציגות הבית המשותף אבא הלל 154 רמת גן, פס’9(נבו 11.07.2018)[.

29. 2 בענייננו, בית משפט קמא נתן את דעתו לטענות המבקש כפי שהוצגו בפנינו, והכריע להימנע מלתת להם משקל ראייתי מנימוקים שונים, תוך התבססות על הראיות שלפניו. לא ראינו לנכון להתערב בהיבטים אלו (למעט במספר נקודות משפטיות כפי שיפורט בהמשך), על אף הקשיים השונים שהעלה המבקש, כיוון שלא מצאנו השלכות מהותיות שנבעו מהם על ההכרעה הסופית. הפער עליו הצביע המבקש בנתוני מד האוץ הינו זניח לדעתנו, ואיננו מקים עילה להטעיה וכך גם הפער בין המסמכים לעניין מחיר הרכב. העדר החתימה על טופס הגילוי אינו מעלה או מוריד, בהתחשב בכך שהצדדים אישרו את קבלת מסמך הגילוי הנאות ואת תוכנו כפי שהוצג בפני בית משפט קמא. לעניין מספר הבעלים של הרכב, למבקש היה ברור שהמשיבה מחזיקה ברכב, ושהייתה עליו בעבר בעלות של צד שלישי אשר פורטה בטופס הגילוי הנאות.
30. 3 נקודת המחלוקת המרכזית הינה היקף חובת הגילוי המוטלת על המשיבה בעת מכירת הרכב, על פי הוראות חוק מכירת רכב משומש וחובת תום הלב החוזית, ושאלת עמידתה של המשיבה בחובתה לגלות למבקש את המידע הנדרש בעת ההתקשרות עמו. כך סבר בית משפט קמא, ואף המבקש קבע שזו טענתו העיקרית. כך גם אני סבור. בהתאם, אדון נקודה זו.

היקף חובת הגילוי הנאות של עוסק ברכב

31. 3 מערכת היחסים בין המבקש למשיבה הינה מערכת יחסים חוזית למכירת רכב משומש. על ההתקשרות בין הצדדים חלים דיני החוזים הכלליים, הכוללים חובת גילוי הדדי מכוח חובת תום הלב החוזית שבסעיף 12(א) לחוק החוזים. בנוסף, על הצדדים חלה חובת תום הלב לקיום חיוב הנובע מחוזה מכר ]ראה סעיף 6בחוק המכר, התשכ”ח-1968(להלן: “חוק המכר“)[.
32. 3 לנוכח פערי המידע המובנים בביצוע עסקה הנוגעת לרכב, הכיר המחוקק בחובת גילוי מוגברת ומובנית של עוסק רכב, וקבע הסדר ספציפי לביצוע גילוי נאות בחוק מכירת רכב משומש. אכן, יכולים להיות מצבים בהם ידיעותיו של הרוכש אינן נופלות מידיעותיו של המוכר. במקרה כזה ייתכן שלא תידרש הטלת חובת גילוי מוגברת. ענייננו אינו כזה: פערי הידע והמומחיות בין הצדדים ברורים ומקימים חובה ברורה למשיבה לבצע גילוי נאות בפני המבקש טרם ביצוע העסקה. אין להסיק מחובת הגילוי שהקונה יכול לעצום את עיניו ולפטור את עצמו מבירור עובדות רלוונטיות. ואף על פי כן, נקודת המוצא הינה כי על המוכר מוטלת חובת גילוי ]ראה ע”א (מחוזי י-ם) 33489-07-17דוד לובינסקי בע”מ נ’ אשרף אבו סנינה (נבו 09.01.2018)[.
33. 3 סעיף 4לחוק מכירת רכב משומש קובע:

“4. (א) לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) נחתם חוזה בכתב בינו לבין רוכש הרכב (בסעיף זה–החוזה);

(2) העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה – טופס גילוי);

(3) רוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי.

(ב) עוסק ברכב יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את הפרטים שלהלן:

…

(4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי;”.

34. 3 אי-גילויה של עובדה ביחסים החוזיים המתקיימים עובר לכריתה, מהווה הפרה של חובת הגילוי בשלב הטרום חוזי, ועשוי להוות הטעיה במובן סעיף 15לחוק החוזים. הוראת סעיף 15סיפא מרחיבה את הגדרת ההטעיה, ומוסיפה: “‘הטעיה’ – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן”. אחד המקורות להטלת חובת הגילוי הוא בדין, והמחוקק מפנה למעשה להוראות חוק חיצוניות לדיני החוזים, המטילות על צד לחוזה חובה אקטיבית לחלוק עם הצד שכנגד מידע הנמצא ברשותו ]ע”א 7730/09כהן נ’ מבני גזית (2000) בע”מ (נבו 06.06.2011)[. בין חוקים אלו נכלל גם חוק מכירת רכב משומש.

היקף חובת הגילוי הנאות של המשיבה

35. 3 בית משפט קמא קבע כי חוק מכירת רכב משומש אינו מטיל חובה על העוסק ברכב להציג את היסטוריית הטיפולים של הרכב בפני הקונה, וזאת בשל זכותו לדרוש תשלום בעד המידע. בנקודה זו שגה בית משפט קמא. הזכות לתשלום מוקנית למוסך אליו פונה הקונה בבקשה לקבל את פרטי הרכב, ואין הוא רלוונטי לעוסק ברכב – בהנחה שאינו המוסך או המבטח של הרכב. המשיבה אינה נופלת בגדרים אלו. חובתה על פי חוק מכירת רכב משומש היא לפרט במדויק בטופס גילוי נאות “פגיעות שנגרמו לרכב”. מהו אופי אותן פגיעות? החוק אינו מגדיר במפורש. מנגד, החוק אינו מחייב במישרין את העוסק ברכב לספק לקונה “מידע” כהגדרתו שם: “לרבות התיקונים או הטיפולים שבוצעו ברכב או כל מידע אחר שיש בו כדי להעיד על מצב הרכב ותקינותו”.
36. 3 בענייננו, אין מחלוקת כי נמצאה תקלה בגיר הרכב בסמוך מאוד לרכישתו. המשיבה לא סתרה את מהימנות טופס היסטוריית הטיפולים שהגיש המבקש, ממנו עולה כי מדובר בבעיה סדרתית ומתמשכת שלא טופלה על ידה עובר למכירת הרכב. המשיבה טענה כי היסטורית הטיפולים ידועה לה, ואף נמסרה למבקש על ידיה. האם התקלה בגיר הרכב נחשבת “פגיעה שנגרמה ברכב” אותה הייתה מחויבת המשיבה לגלות?

הפרת חובת הגילוי הנאות על ידי המשיבה

37. 3 בית משפט קמא סבר שמדובר על ליקוי סביר בנסיבות העניין. עמדתו התבססה על עדות נציג המשיבה בפניו בדיון. בנקודה זו נפל פגם מהותי בפסיקת בית משפט קמא המצדיק את התערבותי. העדת מר אזולאי וקביעת ממצא מכריע על פי עדותו בפסק הדין, בניגוד לקביעת בית משפט קמא בפרוטוקול שאין הוא רשאי להעיד בפניו, לא נומקה על ידי בית משפט קמא. יש בכך לעורר תמיהה: אם חוות דעת המומחה המקצועי מטעם המבקש נפסלה על ידי בית משפט קמא, באשר הוא נסמך על חלק מטענות המבקש – מדוע נקבע דין שונה ביחס לטענות עד המשיבהעצמו, וזאת מחוץ לבעייתיות הדיונית הנקודתית שבעצם העדתו, עליה עמד בית משפט קמא במפורש. אינני סבור שיש לתת משקל מקצועי אובייקטיבי לדברי מר אזולאי, לפיהן מספר התקלות ברכב הינו סביר. מר אזולאי לא מונה כמומחה על ידי מי מן הצדדים, ולא הוכיח ניסיון ומומחיות לתחום המקנים לבית משפט אפשרות לקבוע ממצא על פיו. ייתכן אפילו שבנקודה זו עדיף היה לבכר את עמדת השמאי מטעם המבקש, באשר הוכיח את מומחיותו לנושא והביע עמדה נגדית על בסיס מקצועי גרידא. לצורך העניין אסתפק בקביעה כי טענות הצדדים לעניין סבירות התקלה בגיר הרכב הינן שקולות, ולכן שאלת סבירות הליקויים חוזרת להכרעת בית המשפט.
38. 3 ייתכן שטענת המשיבה, לפיה מדובר על ליקוי סביר ביחס לנתוני הרכב, אינה מופרכת. יחד עם זאת, טענה זו לא הוכחה בפני בית משפט קמא אלא נטענה בעלמא. יתרה מכך: המשיבה לא הכחישה את עצם הליקוי בגיר הרכב, היותו סדרתי, וכן את טענת המבקש ביחס לטיפול הלקוי (“קוסמטי” כלשונו) בתקלה, עובר למכירת הרכב. התנהלותה זו של המשיבה נגועה בחוסר תום לב. למעשה המשיבה מכרה למבקש רכב פגום ביודעין. בנסיבות אלו, ולאור העובדה שמדובר בתקלה סדרתית שלא מן הנמנע שתופיע במוקדם או במאוחר – התקלה נחשבת “פגיעה שנגרמה לרכב”, שהמשיבה הייתה מחויבת לגלות למבקש.
39. 3 המשיבה לא הוכיחה את אופן ביצוע גילוי המידע על ידה עובר לרכישת הרכב, והסתפקה באמירה כי גילתה “את כל המסמכים הרלוונטיים”. היא חזרה בה מקביעתה לפיה היסטורית הטיפולים ברכב נמסרה על ידה למבקש, מבלי לספק הסבר משכנע לכך, ולכן בסופו של דבר נותרה גרסת המבקש “בודדה במערכה”. טענתו כי מהמסמכים הבודדים שנמסרו לידיו עלה מצג של רכב ללא תקלה – לא נסתרה.
40. 4 המשיבה הפרה בהתנהלותה את החובות המוטלות עליה בחוק מכירת רכב משומש וכן את החובות המוטלות על צד לחוזה לנהוג בהגינות, ביושר ובתום לב, ולא להעלים מידע מהותי מהצד השני. מצופה היה מן המשיבה, העוסקת במסחר ברכב, לגלות את הפגם הסדרתי בגיר הרכב כמוכרת סבירה ותמת לב. חובת המשיבה היא לנהוג בהגינות, ולגלות למבקש את מצב הרכב כפי הידוע לה, ובפרט שעה שאין חולק כי היה ידוע למשיבה שקיימת תקלה במערכת העברת הכוח של הרכב, המצריכה מעקב ואולי אף טיפול מקיף.
41. 4 ההנחה שקיבל המבקש מן המשיבה במחיר הרכב אינה פוטרת את המשיבה מחובת הגילוי. לאור המצג שיצרה בפני המבקש שהרכב תקין, אם כי בלוי במידת מה, היא מנועה מלטעון כי היה על המבקש לבצע בדיקה במכון חיצוני כדי לאמת את דבריה, או שהיה עליו להסיק מכללא שישנם ליקויים מהותיים ברכב.
42. 4 על פי חוק מכירת רכב משומש, אין חובה סטטוטורית וגורפת על עוסק ברכב משומש להציג היסטורית טיפולים של הרכב לקונה. עם זאת, מצופה מן העוסק ברכב כי יחשוף ליקויים מכניים סדרתיים ברכב כחלק מ”פגיעות שנגרמו לרכב”, ויפנה את הקונה לקבל את מכלול המידע הרלוונטי ממוסך שטיפל ברכב, ככל שהקונה חפץ בכך. המחוקק אמר את דברו וציין כי יש לפרט “במדויק” את הנתונים שבסעיף 4לחוק מכירת רכב משומש. לכל הפחות המונח “במדויק” חייב להתייחס לפרטים שהעוסק ברכב ידע עליהם או שהיה עליו לדעת עליהם. בהינתן הדגשה זו, על העוסק ברכב לנקוט משנה זהירות, וכמטבע הלשון הידוע: “יש ספק – אין ספק”.
43. 4 טענות המשיבה, לפיהן המבקש ביצע נסיעות מבחן ברכב, ובשלב מסוים הוצע לו לבטל את העסקה – אינן מסייעות להוכחת תום לבה, ואולי אף גורעות. המשיבה הציעה למבקש רכב במחיר הנחה ללא אחריות, מבלי שהעמידה אותו על הסיבה לכך בגילוי נאות מלא. לא זו בלבד, אלא שלאחר שהמבקש התוודע לתקלה – התעלמה המשיבה מפניותיו. בשעה זו היה עליה לפעול כמוכר הוגן וסביר, ולהשיב את עלות התיקון של הליקוי שלא גולה למבקש ולא טופל על ידה.
44. 4 נראה כי המשיבה “גילתה טפח וכיסתה טפחיים” בפני בית משפט קמא. הימנעותה מלהציג את סריקת מסמכי הרכישה בניגוד להוראותיו, בחירתה לומר דברים שאינם אמת (בלשון המעטה) בפני בית משפט קמא, לעניין מסירת היסטורית הטיפולים ובדיקת הרכב על ידי מוסך מטעם המבקש – אינן יכולות להתקבל.
45. 4 הפרת חובת הגילוי על ידי המשיבה מהווה הטעיה והפרת חובתה לנהוג בתום לב במשא ומתן לכריתת חוזה, כמשמעם בחוק החוזים, וכתוצאה מכך – הפרה יסודית של ההסכם כמשמעה בסעיף 6לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל”א-1970; וכן אי התאמה והפרת חובת תום לב כמשמעם בסעיפים 6, 11לחוק המכר וקיומו של חוזה מכר בפרט. כמו כן, מחדלה זה מקים עוולת הפרת חובה חקוקה – חובת הגילוי מכוח חוק מכירת רכב משומש.

מחדל המבקש מהשגת מידע בנוגע לרכב

46. 4 במשפטנו התקבעה גישת “ייזהר המוכר” – ולא הקונה ]ראה ע”א 8068/11עיני נ’ שיפריס (נבו 11.02.2014)[. בנוגע לטענת המשיבה כי המבקש הצהיר בחוזה הרכישה שבדק את הרכב ואין לו טענות לגבי מצבו – אפנה לדברי בית משפט קמא, המבהירים כי בדיקת הרכב על ידי המבקש אינה פוטרת את המשיבה מחובת הגילוי המוטלת עליה בדין (ראה סעיף 6לעיל). יש לתת את הדעת גם לכך שההסכם עליו חתם המבקש הינו הסכם אחיד אשר נוסח על ידי המשיבה. על אף זאת, המבקש אינו משוחרר לחלוטין מהשלכות חתימתו והצהרתו כי הרכב במצב משביע רצון.
47. 4 כמו כן, ומבלי להפחית מהפרת חובת הגילוי של המשיבה, יש טעם לפגם בבחירת המבקש שלא להעמיק חקר בפרטי הרכישה, ובפרט לאור תמרורי האזהרה שהיו לפניו (הפחתת המחיר, סירובה של המשיבה לתת אחריות לרכב או להציג מידע עדכני על מצבו). המבקש היה יכול לממש את זכותו לפעול להשגת היסטוריית הטיפולים מהמוסך שטיפל ברכב, על פי חוק מכירת רכב משומש, בכדי לצמצם את אי הוודאות סביב הרכב טרם הרכישה. המשיבה מסרה למבקש את פרטי המוסך בו טופל הרכב, והיה סיפק בידו לפנות אליו כדי לקבל את המידע.
48. 4 אכן, אין מקום לדרוש מהמבקש להביא את הרכב לבדיקה חיצונית במוסך על חשבונו, ואף זכותו של המבקש – כשמה היא, זכות ולא חובה. אולם, בנסיבות העניין פעולה פשוטה זו הייתה מלמדת אותו על מצב הרכב, ואולי בכך הייתה נחסכת ממנו עוגמת הנפש שהסבה לו התקלה שהתגלתה בדיעבד. זהו האיזון שקבע המחוקק, בכך שהותיר לקונה לברר מול המוסך המטפל ברכב את המידע לגביו, מבלי להטיל חובה זו במישרין על העוסק ברכב. מחדל זה מהווה “טעות בכדאיות העסקה”: המבקש נטל על עצמו סיכון עם חתימת החוזה, ואין הוא רשאי להשתחרר מאחריות בגינו בדיעבד. “מקום שצד ער לכך שאין לו ידיעה לגבי נתון מסוים בעל חשיבות או שידיעתו היא בלתי מושלמת, והוא מחליט בכל זאת לכרות את החוזה, אין הוא זכאי להעלות טענת טעות בקשר לנתון זה, שכן הוא נטל על עצמו את הסיכון לגביו” ]דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב’111(מהדורה שניה 2020); ע”א 7920/13עמיקם כרמל נ’ אודליה טלמון (נבו 29.02.2016)[. אתן לכך ביטוי בהיקף סעד הפיצוי שאפסוק למבקש.

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה למתן רשות ערעור, דן בה כאילו הוגש ערעור, ומורה על קבלת הערעור.

49. 4 אני מורה כדלקמן:

49.1.  הסכם המכר בין המבקש למשיבה – מבוטל. על המבקש להשיב את הרכב למשיבה, ואילו על המשיבה להשיב את סכום הרכישה (31,500₪) למבקש. לעניין עסקת הטרייד אין הנלווית – הצדדים יפעלו בהתאם להוראות ההסכם ביניהם;

49.2.  חיוב ההוצאות שהושת על המבקש על ידי בית משפט קמא (בסך של 1,000₪) יבוטל, ועל המשיבה להשיבו לידי המבקש;

49.3.   המשיבה תשלם למבקש:

49.3.1.   הוצאות תיקון הגיר ברכב, בסך של 13,806 ₪;

49.3.2.   פיצוי גלובלי על דרך האומדנא, בסך של 5,000₪.

49.3.3.   הוצאות משפט על הליך זה וההליך קמא, לצד שכר טרחת עו”ד בהליך זה, בסכום

כולל של 7000₪. לעניין הסכום מביא בית המשפט לידי ביטוי את התנהלות שני הצדדים, כפי שפורט.

סך הכל לתשלום: 25,306 ₪. סכום זה ישולם עד לא יאוחר מיום 01.03.2022שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

49.4. העירבון שהופקד ע”י המבקש בבית משפט זה – יוחזר לידי המפקיד באמצעות בא כוחו.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתן היום, ב’ אדר א’ תשפ”ב, 03פברואר 2022, בהעדר הצדדים.

רון שפירא, נשיא

בית המשפט המחוזי בחיפה
03פברואר 2022
רת”ק 38215-11-21שוסטרמן נ’ אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע”מ
בפני כב’ הנשיא רון שפירא
מבקש/מערער מלך שוסטרמן
ע”י ב”כ עו”ד אבנר קולזנר ואח’
נגד
משיבה אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע”מ
ע”י ב”כ עו”ד גד ליבמן ואח’
פסק דין