סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש: פס”ד בתביעת מזונות בין בני זוג לשעבר (61641-09-19)

 

לפני תביעה להשבת הוצאות בגין מזונות ומדור קטין.

1. העובדות הצריכות לעניין
התובעת והנתבע, שניהם רופאים, שנישאו זל”ז ביום 11.04.2003 בנישואים אזרחיים ב ### ומנישואיהם נולד ביום **** הבן אלמוני (להלן: “הבן”). במועד הגשת כתב התביעה היה הבן קטין ובחודש מרץ 2022 הגיע לגיל בגרות.
הצדדים התגוררו בישראל, בסוף שנת 2007 הנתבע עבר להתגורר בחו”ל (******) ואילו התובעת והבן נותרו להתגורר בארץ.
נישואיי הצדדים הותרו בתאריך 24.9.2009 (פסק הדין ניתן בתמ”ש 17680/08).
ביום 24.9.2009 ניתן פסק דין בתמ”ש 17681/08 הקובע כי משמורת הבן תהא בידי התובעת.
ביום 21.6.2012 ניתן צו מינוי אפוטרופוס בא”פ 5532-10-11 לפיו מונתה התובעת כאפוטרופא בלעדית על גופו ועל רכושו של הבן וזאת עד הגיעו לגיל 18 שנים.
בתאריך 5.6.2019 ניתן פסק דין בתלה”מ 37637-05-18 המחייב את הנתבע לשלם למזונות הבן את הסך של 2,000 ₪ לחודש, כשסכום זה כולל מדור, אחזקת מדור, הוצ’ חינוך ורפואה ויתר הוצאות הקטין. החיוב שנפסק הינו החל מחודש ינואר 2018 (להלן: “דמי המזונות”).
בהליך שלפני התובעת עותרת לחיוב הנתבע בהוצאות שלטענתה שולמו על ידה בגין הקטין, מאז שהיה כבן 4 שנים ועד לחודש ינואר 2018 כאשר היה כבן 14 שנים (אז החל החיוב עפ”י פסה”ד).

2. טענות התובעת

בכתב התביעה התובעת מתארת את מעבר הנתבע לחו”ל כצעד חד צדדי, ללא הכנה מוקדמת. הנתבע, לטענתה, ברח מהארץ בזמן שהיא והקטין שהו בטיול ב****, ביטל את אזרחותו הישראלית ונטש אותה ואת בנו, כשלימים התברר לה כי כבר נמצא בקשר רומנטי עם אישה אחרת.

לטענת התובעת היא נאלצה לגדל את בנה לבדה ולממן הוצאות של הליכים משפטיים שבהם נקטה לצורך התרת נישואין ותביעה למשמורת, כשבאותם ימים שכרה לא היה גבוה, שכן היא הייתה רופאה צעירה בהתמחות.

התובעת טוענת כי תחילה הצדדים קיימו קשר טלפוני, אך עם הזמן הקשר נותק ולא היה באפשרותה ליצור קשר כלשהו עם הנתבע. עוד טוענת התובעת כי עד למועד פטירת אביו של הנתבע, בתאריך **** (להלן: “הסב”), היא הקפידה לשמור על קשר רציף עמו על מנת שתהא דמות אבהית בחייו של בנה.

לטענת התובעת, לעתים רחוקות קיבל הבן מתנות כספיות מבני משפחתו של הנתבע וכספים אלו שימשו אך ורק את הבן לרכישת מתנות וספרים. התובעת מציינת כי ערכה רישום מדויק של כל הסכומים שהתקבלו באמצעות העברה בנקאית ומדובר בסכום כולל בגובה 4,700 דולר.

התובעת טוענת כי מימנה את הוצאות בנה מאז היותו כבן 3.9 שנים, ללא סיוע מהנתבע. לטענתה, לא ראתה טעם בהגשת תביעה למזונות בנה והעדיפה להוציא את כספיה עבור השכלתו ולא על “עורכי דין”.

התובעת טוענת כי בחודש ינואר 2018, בסמוך לאחר פטירת הסב, הנתבע הגיע לארץ על מנת לרשת את עזבון אביו ז”ל, אז היא עתרה לביהמ”ש למתן צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הנתבע ולביצוע עיקול כספים ונכסים ע”ש הסב. התובעת מציינת כי בעת שהנתבע ניסה לצאת מן הארץ, הוא נתפס ע”י משטרת הגבולות ולטענתה, פנה לביהמ”ש לביטול העתירות נגדו ובמהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה, כי הכספים שעוקלו יועברו לטובת תביעת דמי המזונות.

לטענת התובעת, כשבוע לאחר שובו של הנתבע ל**** הוא יצר פעם אחת קשר טלפוני עם הבן, אך מאז חודש ינואר 2018 ועד היום לא טרח ליצור כל קשר עמו.

 

 

התובעת טוענת כי הבן זכאי לדמי מזונות ודמי מדור מהנתבע והיא זכאית לתשלום בגין חלקו של הנתבע בהוצאות הבן כפי ששולמו על ידה מאז היות הבן קטין בן 3.9 ועד לחודש ינואר 2018. לעניין זה טוענת התובעת כי ההוצאות הכספיות שנאלצה להוציא בגין הבן היו גבוהות מהרגיל, נוכח צרכי הבן שאובחן דאז כילד מחונן ולכן נאלצה להשקיע כספים בקורסים, השתלמויות, נסיעות הבן לצורכי תחרות, מימון ספרי לימוד ועוד.
התובעת טוענת כי הנתבע ירש הון המוערך על ידה בגובה של 1.5 מיליון ₪ לכל הפחות ומסוגל כעת להשתתף בהוצאות הבן.
התובעת מפרטת בכתב התביעה את הוצאות הבן ומדורו בשנים 2010-2017, בעת שהיה קטין, בסך כולל של 262,268 ₪ ועותרת לחיוב הנתבע במחצית ההוצאות הנ”ל.

3. טענות הנתבע
הנתבע טוען כי התובעת היא זו שלקחה את הבן ועזבה אותו בטענה שאינה רואה עמו עתיד משותף. לטענתו, התובעת יזמה את הגירושין ביניהם.
הנתבע טוען כי התובעת הסיתה את בנו כנגדו ולא אפשרה לו לדבר עם בנו דרך הסקייפ. לטענתו, בשיחה האחרונה ניסה לדבר עם בנו והבן אמר לו במפורש שהוא “אבא לא טוב שכל הזמן היה שוכב על הספא בסלון ולא עזר לאמא”.
הנתבע טוען כי לא הייתה לתובעת שום מניעה להגיש בקשה למזונות כל עוד הבן היה קטין.
הנתבע מכחיש את הסכומים הנטענים ע”י התובעת וטוען כי מדובר בסכומים “מנופחים ומוגזמים”.
התובע טוען כי התובעת מונתה כאפוטרופא בלעדית ולא הייתה לה שום מניעה להגיש תביעת מזונות. לטענתו, אין מקום לתביעת התובעת לקבלת מזונות עבר, שעה שהעתירה לא נסמכת על חוק או על עובדות.
לטענת הנתבע, התובעת עובדת כרופאה מומחית, משתכרת למעלה מ- 30,000 ₪, בעלת נכסים בארץ ובחו”ל ולכן היא מבוססת מבחינה כלכלית.
הנתבע טוען כי לא פעם פנה לתובעת כדי שתמסור לו פרטי חשבון הבנק שלה על מנת שיוכל להעביר לה כספים בגין מזונות, אך לא קיבל מענה ויתרה מכך, התובעת פעלה לביצוע עיקולים כנגדו.
הנתבע מבקש לדחות את התביעה בטענה כי מדובר בתביעה חסרת בסיס.

 

דיון והכרעה
4. נוכח השתייכותם הדתית של הצדדים (התובעת אינה יהודייה והנתבע יהודי לפי דבריו), החבות לשאת במזונות הבן בהיותו קטין היא מכוח סעיף 3 (ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה בישראל, תשי”ט-1959 (להלן: “חוק המזונות”), הקובע כי :

” אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של
בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי,
חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה. ”

סעיף 3 א (א) לחוק קובע כי “אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו” וסעיף 3 א (ב) קובע כדלקמן:
” בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור
יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.”

בסעיף 11 (א) לחוק המזונות סייג המחוקק את האפשרות לתבוע מזונות עבר :
” תביעה למזונות שהוגשה כעבור יותר משנה לאחר התקופה שבעדה הם נתבעים, רשאי בית המשפט לדחותה בשל כך בלבד, אם לא ראה טעם סביר לאיחור. ”

5. לאור התשתית הראייתית שהונחה בפני הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות הן מחמת שיהוי קיצוני בהגשת התביעה והן משום שהתובעת לא עמדה בטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת תביעתה הכספית.

התובעת עותרת להחזר הוצאות בגין מזונות עבר לתקופה, החל משנת 2008 ועד ל-01/2018, שכן ממועד זה חויב הנתבע לשלם דמי מזונות עבור הבן על פי פסק דין מיום 5.6.2019.

התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, בעת שהקטין היה כבן 15 וחצי, כאשר בהליך קודם כבר נטענה ע”י התובעת הטענה כי נשאה לבדה בהוצאות הבן במהלך 10 שנים והתובעת ביקשה במסגרת ניהול תביעת המזונות להתחשב בכך בעת פסיקת מזונות הבן. כפי שיפורט להלן, בית המשפט הכריע בטענות הצדדים ובטרם יבשה הדיו על פסק הדין, התובעת חזרה ונקטה בהליך שבכותרת, במסגרתו היא טוענת את אותן טענות ועותרת להחזר הוצאות בגין מזונות עבר.

6. התובעת המתינה במשך למעלה מעשור מאז עזיבת הנתבע את הארץ בחודש 01/2008 ועד להגשת תביעתה למזונות עבר בחודש 09/2019, תוך שהיא מספקת נימוקים שונים וסותרים לשיהוי הניכר בהגשת התביעה, כשכל נימוק לבדו, יוצר סדק ביכולתה לעמוד בנטל הראיה.
א. התובעת לא הכחישה כי לא היו בידה אסמכתאות בדבר הוצ’ הקטין (עמ’ 8 שורות 6-10). כאשר נשאלה מדוע לא הגישה תביעה למזונות עבר בשנת 2018 כאשר נקטה בהליך בעניין תביעת מזונות קטין, השיבה בעמ’ 8 שורה 22: “כי באותו רגע עוד לא היו לי אסמכתאות כדי להתחיל.”

ב. הסבר אחר לשיהוי היה טענת התובעת כי קיבלה ייעוץ משפטי ונאמר לה כי ממילא לא תוכל לגבות את דמי המזונות, שכן “אף אחד לא יקבל מזונות ממנו מ*****” (ראה בעמ’ 12 שורה 12).

ג. בכתב התביעה התובעת טענה כי לא ראתה טעם בהגשת תביעה למזונות בנה והעדיפה להוציא את כספיה עבור השכלתו ולא על “עורכי דין” (ס’ 54 לכתב התביעה).

טענה זו לא מתיישבת עם התנהלות התובעת בפועל, כאשר במהלך השנים היא נקטה בהליכים משפטיים הנוגעים לענייניו של בנה בנושאים אחרים, אך בחרה שלא להגיש תביעה למזונותיו בעת בה היה זכאי לתשלום מזונות כקטין.

כך בשנת 2008 התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע למשמורת הבן, אך לא הגישה תביעה למזונותיו (באותה עת התובעת הגישה שתי תביעות במקביל: תביעה למשמורת קטין במסגרת תמ”ש 17681-08 ותביעה להתרת נישואין בתמ”ש 17680-08).

כמו”כ בשנת 2011 התובעת הגישה תביעה למינויה כאפוטרופא עם סמכויות בלעדיות על כלל ענייניו של הבן.

ד. בהמשך, הסבירה התובעת כי למעשה הגישה את התביעה להחזר מזונות עבר רק לאחר שהתברר לה שהנתבע זכאי לרשת את עיזבון אביו :
” גברתי השופטת לא היה לי ברשותי להוציא קבלות רסמי מחנויות של בגדים, ספורט, לא יודעת מה, כי לא חשבתי ש**** ז”ל ימות וישאיר ירושה ויהיה לי בכלל על מה לדבר, גידלתי את הילד כמו ”
(עמ’ 10 שורות 3-7, ההדגשה שלי- ר.ק.ע).

ובהמשך:
” כי **** נפטר ב 2017 ושם זה התחיל. זה פסק דין היה ב2019, אבל *** נפטר בשנת 2017 ואז השאיר את הירושה ומשם זה התחיל, זה… ואז חישבתי מאותה שנה. ”
(עמ’ 16 שורות 6-7 ההדגשה שלי- ר.ק.ע).

לענין זה יובהר כי אף אם נניח שמדובר באינטרס שעומד בדרישות החוק והפסיקה (ואין הדבר כך) הרי שכבר בחודש ינואר 2018 הוגשה בקשה לעיקולים הנוגעים לכספי הירושה במסגרת י”ס 14857-01-18 ובחודש מאי 2018 הוגשה התביעה למזונות הקטין בהליך הקודם, כך שאין הסבר מניח את הדעת להמתנה של 16 חודשים נוספים עד להגשת התביעה שבכותרת.

7. מינוי התובעת כאפוטרופא בלעדית על כלל ענייניו של הבן המשותף

א. התובעת טענה כי הנתבע לא שמר על קשר עם בנו אך בעדותה אישרה כי לא ניתן היה לקיים קשר עם האב באמצעות הסקייפ שכן השאירה רק טלפון נייד ולטענתה, ממילא הבן היה קטן מדי בשביל לשלוט בסקייפ. התובעת טענה כי רק בביתו של הסבא רבא היה סקייפ (עמ’ 14 שורות 5 ו-8).

ב. חרף עדותה בעמ’ 12 שורות 15-21 כי לא ביקשה לפסול את אבהותו של הנתבע, הלכה למעשה בהליך א”פ התובעת עתרה למינויה כאפוטרופא בלעדית.

ג. בתביעתה בא”פ 5532-10-11 טענה התובעת כי הנתבע אינו משלם מזונות לקטין ולא משתתף בכל צורה בהוצאות גידולו.

בסעיף 22 לתביעה למינוי אפוט’ שהוגשה ע”י התובעת בא”פ 5532-10-11 נטען כי “המבקשת הינה רופאה במקצועה, עובדת במשרה קבועה בשכר נאה המאפשר לה לדאוג לפרנסתה ופרנסת בנה. המבקשת הינה בעלת דירה ורכוש בארץ, המבקשת בעלת שורשים בקהילה ורואה במדינת ישראל כמקום האופטימלי לגידול בנה.”
טענות התובעת בא”פ מחזקות את גרסת הנתבע כי באותה תקופה התובעת לא פעלה להגיש תביעה למזונות בנה, שכן היתה בעלת יכולת כלכלית מספקת ויכולת לפרנס אותה ואת בנה.

ד. על רקע האמור, קשה לקבל טענת התובעת כי הנתבע התנער מכל חובותיו כלפי הקטין, שעה שהיא עצמה מודה כי בשום שלב עד להגשת התביעה למזונות בחודש מאי 2018, היא לא פנתה לנתבע בבקשה לקבלת מזונות הקטין.

8. התובעת מודה כי לא פנתה בשום שלב לנתבע וביקשה ממנו לשלם מזונות (עמ’ 12 שורה 23) ומאשרת כי במשך השנים הועברו כספים בסכומים משתנים ע”י מי מבני משפחתו של הנתבע.

 

לטענת התובעת מדובר בסכומים זעומים בסך כולל של 4,700 דולר, אך הנתבע טען כי הוא
נהג להעביר כספים בסכומים גדולים יותר, כפי יכולתו באותה תקופה, באמצעות בני
משפחתו.

עדות הנתבע בעמ’ 20 לפרוטוקול שורות 7-8:
” אני כן העברתי כסף, ההכנסות שלי זה 150-200 דולר בחודש, יש לי עוד שני ילדים ויש לי אמא נכה שאני גם מטפל בה ומוציא עליה. ”
ובשורות 12-14:
” אני העברתי סכומים הרבה יותר גבוהים, בגלל שהיא לא רצתה להיות איתי בקשר אז העברתי הכל דרך המשפחה, הסכומים שהעברתי עם הקבלות זה הסכומים היותר מעטים, אבל את החלק היותר גדול העברתי עם המשפחה ואין כרגע גם קבלות להוכיח את זה כמה כסף העברתי. ”

9. הנתבע הצביע על נזק ראייתי שנגרם לו, לטענתו, בשל הזמן הרב שחלף עד להגשת התביעה.
הנתבע טוען כי אינו יכול להוכיח כיום את טענתו כי העביר לתובעת סכומים גבוהים יותר מכפי הצהרתה, למזונות בנו ומעיד בעמ’ 20 שורות 20-24:

” בגלל שלא חשבנו שיהיה בהמשך בית משפט אז אין קבלות, כמו שלה אין קבלות גם לי אין קבלות, מה שהעברתי סכומים יותר גבוהים אליה, דרך המשפחה. ”

” אין לי קבלות, אין לי איך להוכיח את זה, כמו שלה אין קבלות גם לי אין קבלות, הכל הועבר דרך קרובי משפחה. ”

אכן, השיהוי הרב (מעל 10 שנים) בהגשת התביעה, עשוי לגרום לצד שכנגד נזק ראייתי ולמנוע ממנו לברר את העובדות לאשורן ולהתגונן כראוי. לאורך השנים התובעת נקטה בהליכים שונים הנוגעים לענייניי הבן המשותף, אך בחרה שלא לנקוט בשום הליך הנוגע למזונות בנה עד לחודש מאי 2018. מנגד, התובעת לא הציגה שום מניעה אובייקטיבית מהגשת תביעה למזונות בנה בהיותו קטין.

התובעת עצמה הצביעה על הקושי הראייתי בהצגת נתונים בדיעבד ובשיהוי קיצוני ומעידה
בעמ’ 10 שורות 23-24:
” כל הסכום חושב לפי תדפיסים שהצלחתי להשיג, זה לא היה פשוט לפנות לבנק, להוציא רטרו אקטיבי, דברים כאלה לוקחים זמן, ”
(ההדגשה שלי, ר.ק.ע).

10. יובהר כי אין לבית המשפט ספק כי באותן שנים מלוא הנטל של הגידול והטיפול בבנם של הצדדים, רבץ על התובעת. עם זאת, סבורני כי הבחירה להגיש את התביעה דווקא בעת הזו, רק לאחר שנודע לתובעת כי הנתבע ירש את כספי אביו ז”ל, בחלוף למעלה מעשור מהעת הרלוונטית, כאשר בשנת 2018 כבר נפסקו מזונותיו השוטפים של הקטין ע”י ביהמ”ש, אינה מאפשרת השבת הסכומים שכן התנאים הקבועים בחוק ובפסיקה אינם מתקיימים.

עוד יש לזכור (ונראה כי הענין נשמט מטיעוני התובעת) כי חבות ההורים במזונות הקטין שכאן, היא על פי החוק לתיקון דיני המשפחה, תשי”ט-1959, והיא נקבעת, בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק הקטין, בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא (ס’ 3 א (ב) לחוק).

התובעת עצמה מודה כי החליטה להגיש את התביעה רק לאחר פטירת הסב מאחר ובשנים הרלוונטיות קיבלה ייעוץ משפטי הנוגע לאפשרות לגבות את המזונות מהנתבע שחי ב**** ולכן העדיפה שלא לנקוט בשום הליך. טענה זו מתיישבת עם עדות הנתבע בדבר יכולת כלכלית מוגבלת שלו באותן שנים, לעומת יכולותיה של התובעת בשנים הרלוונטיות.

התרשמתי כי האפשרות שבחינת יכולתם הכלכלית של הצדדים בעת הרלוונטית הייתה מביאה לתוצאה מסוימת בנוגע לחיוב במזונות הבן, אשר לא הייתה לשביעות רצון התובעת השפיעה על בחירתה שלא להגיש את התביעה במועד הקבוע בחוק ולהמתין בשיהוי בלתי סביר ובלתי מוצדק.

לא יכולה להיות מחלוקת כי ניהול הליך באיחור של 10 שנים עשוי להקשות על הנתבע ועל בית המשפט להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך.

התנהלות כזו מנוגדת גם לעקרונות היסוד הקבועות בתקנות 1-5 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 המחייבות ניהול הליך ראוי והוגן ומטילות על בעלי הדין את החובה לנהוג בתום לב והגינות.

11. הליך קודם בעניין מזונות הקטין
בכתב התביעה שהוגש ע”י התובעת בתלה”מ 37637-05-18 (תביעה למזונות הבן בהיותו קטין), התובעת עותרת לחיוב הנתבע “במלוא דמי מזונות הקטין ומדורו.. וזאת עד וכולל תקופת שירותו הצבאי בצה”ל ולמעשה מחודש ינואר 2018 ועד להגיעו לגיל 26”. התובעת מנמקת את עתירתה בטענה כי “הנתבע התנער במשך יותר מ-10 שנים מכל חובותיו כלפי הקטין וצרכיו לרבות מקיום סדרי ראיה שוטפים עם הקטין” (ר’ סעיפים 92-93 לכתב התביעה).

בהמשך מציינת ב”כ התובעת כי “הנתבע הינו כאמור אב יהודי, אשר חלה עליו ההלכה היהודית (**) ואולם ללא קשר להלכה, הרי שבנסיבות המתוארות והתנערותו של הנתבע מגידול הקטין…יש להשית על הנתבע את מלוא הוצאות הגידול והטיפול בקטין, ללא כל השתתפות מצד התובעת” (ס’ 98 לכתב התביעה).
(**) נוכח השתייכותם הדתית של הצדדים חבות הנתבע במזונות הקטין היא על פי סעיף 3 (ב) לחוק לתיקון דיני משפחה, תשי”ט-1959 ולא על פי דין תורה.

בתלה”מ 37637-05-18 הצדדים הסכימו כי תינתן הכרעה על פי סעיף 79 א(א) לחוק בתי המשפט לאחר חקירות קצרות של בעלי הדין וסיכומים בעל פה (ר’ פרוטוקול דיון 4.6.2019).

בא כוח התובעת סיכמה טענותיה כדלקמן:
” בהתאם להסכמתנו כי פסק הדין יינתן בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט ואבקש להתמקד בנקודה אחת מרכזית. ראשית אין חולק כי האב ירש כספים רבים מאוד מעל מיליון ₪ ולהערכתנו פי שתיים מזה, יש לו נכסים והוא צפוי לרשת בעתיד עוד נכסים. לא מדובר בבנאדם שלא יכול לעמוד במזונות שוטפים.

הנקודה המרכזית היא לעניין גובה המזונות. יש כאן אימא שנשאה לאורך כל השנים במזונות ולכאורה החוק היבש אומר שהוא צריך לבוא היום ולשלם מחצית ויש כאן שאלה מה זה המחצית הזו, האם היא שילמה מלא כל השנים אז הוא יבוא וישלם רק מחצית, לטעמנו בנסיבות שבהם האם נשאה במלוא המזונות מגיל 3 עד גיל 15 באופן מלא, הנתבע צריך לשלם את השלוש שנים האלה באופן מלא אחרת אין חצי חצי. ”

למעשה, התובעת כבר העלתה את הטענה כי נשאה בהוצאות הקטין לבדה במשך 10 שנים, החל מחודש 01/2008 ועד 01/2018, ביקשה להתחשב בכך ולחייב את הנתבע במלוא מזונות הקטין עד לגיל 26 שנים.

בפסק הדין שניתן ביום 24.9.2019 ע”י כבוד השופט אלון גביזון, הנתבע חויב לשלם את הסך של 2,000 ₪ למזונות הקטין עד הגיעו לגיל 18 או סיום לימודיו התיכוניים לפי המאוחר מבין השניים ובתקופת השירות הצבאי שליש מהסכום הנ”ל.
בפסק הדין נקבע כי דמי המזונות כוללים מדור, אחזקת מדור, הוצ’ חינוך ורפואה ויתר הוצאות הקטין וכי החיוב הינו החל מחודש ינואר 2018.

ז. למעשה דה פקטו הוכרעה גם בקשת התובעת לחיוב מוגבר של הנתבע במזונות הבן לאור הטענה כי התובעת נשאה בהוצאות העבר של הבן.

12. אסכם ואומר כי הגשת תביעה נוספת בשיהוי רב ולאחר שכבר הוכרעו טענות התובעת בעניין זה מהווה, כשלעצמה, חוסר תום לב וחוסר הגינות דיונית.

ולעניין חובת ההגינות פסקה נשיאת ביהמ”ש העליון כב’ הנשיאה ד’ ביניש, בבג”צ 518/07 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול [פורסם בנבו] בפס’ 38-39:

“תחולתו של עקרון תום-הלב אינה מוגבלת לדיני החוזים והיא מתפרשת על כלל תחומי המשפט. בין היתר, חלק עקרון תום-הלב בתחום סדרי הדין האזרחיים. מהותה של חובת תום-הלב בתחום הדיוני היא כי על בעלי-הדין להפעיל את הזכויות והחיובים המעוגנים בכללי הפרוצדורה האזרחית בדרך מקובלת, ביושר ותוך הגינות בסיסית המתחייבת אף ביחסים שבין צדדים “יריבים” (ראו: אהרון ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה כרך ב’ 550 (1993) (להלן: ברק – פרשנות החקיקה; דודי שוורץ סדר דין אזרחי – חידושים, תהליכים ומגמות 73 ואילך (תשס”ז)). על בעלי הדין לפעול בסבירות ובהגינות במסגרת ניהול הליכי המשפט וזאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין (ראו: בש”א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע”מ נ’ שנפ (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 15.1.2007, פס’ 4 והאסמכתאות המובאות שם)….
ככלל, התפיסה המנחה בהקשר זה הינה כי השמירה על האינטרס האישי של בעל-דין צריכה להיעשות תוך התחשבות בציפיות הדיוניות המוצדקות של הצדדים האחרים להליך, ותוך מילוי חובותיו של בעל-דין כלפי בית-המשפט. יוער כי בדומה לעקרון –הלב, אף האיסור על ניצול לרעה של הליכי משפט מבוסס בעיקרו על אמת-מידה אובייקטיבית, הנגזרת מרמת ההתנהגות המצופה והראויה בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. כוונותיו הסובייקטיביות של בעל-דין והשאלה אם פעל בזדון עשויה להשליך על המסקנה האם נעשה שימוש לרעה בהליכי משפט; עם זאת, אמת-המידה המרכזית בהקשר זה הינה סבירות והגינות, קרי – כיצד בעל דין סביר והגון היה נוהג בנסיבות המקרה”.

13. מעבר לכל האמור והגם שדין התביעה להידחות בשל הנימוקים שפורטו לעיל, הרי שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה לגופו של עניין ונוכח כלל נסיבותיו של תיק זה, כאשר לא מדובר בחיוב אבסולוטי על פי דין תורה, איני מוצאת להעריך את הוצאות הקטין על דרך האומדנה.

מדובר בתביעה להשבת מזונות העבר של הקטין לרבות מדורו (ראה עדות התובעת בעמ’ 11 לפרוטוקול שורות 22-24) וככל תביעה כספית על התובעת להוכיח את תביעתה בצורה נאותה ומדויקת.

לכתב התביעה צורפה אסופת מסמכים שחלקם אינם רלוונטיים לכתב התביעה וחלקם לא מהווים אינדיקציה להוצאות הקטין בפועל.

א. התובעת מעידה כי היא אינה תובעת החזר עבור תכשיטים בגין שנת 2012 על אף שצורפו קבלות ע”ס 13,000 ₪ תכשיטים (ר’ עדות התובעת בעמ’ 8-9 לפרוטוקול).

ב. התובעת מעידה כי חלק מהרכישות היא שילמה במזומן וחלק בכרטיס אשראי.
הוצאות ששולמו במזומן ולגביהם לא צורף כל תיעוד ממילא לא ניתן להוכיח ואין מחלוקת כי ההורדות בכרטיסי אשראי מלמדות על הוצאות בגין צרכים שונים, כשלא הוכח אלו הוצאות יועדו עבור הקטין.

ג. התובעת מאשרת כי אין לה קבלות עבור הוצאות “כלכלה והיגיינה אישית”, אבל לטענתה, אפשר לראות כי בוצעו רכישות בכרטיס אשראי עבור קניות בשופרסל ובחנויות בגדים ולעשות חישוב.

“… שילמתי מזומן, שילמתי בכרטיס אשראי, חלק מהדברים אפשר לראות, חנות שופרסל, חנות של בגדים של ילדים, אז על סמך הסכומים האלה, כי אם אני לא מתלבשת בחנות רנואר מן אז סביר להניח שקניתי משהו לילד שם, אז הכנסתי את זה לחישובים. ”
(עמ’ 10 שורות 5-7).

ובהמשך, בשורות 15-16 התובעת מעידה:
” אפשר לחשב לפי שופרסל, שופרסל, ניו פארם, ישבתי כמו ילדה טובה ועשיתי, סכומים היה ספורט, היה חוגים, היה ספרים, היה אוכל חודש בחודשו, כולל משיכות מזומן, ”

לכך יש להוסיף, כי לאור חבות כל אחד מההורים במזונות הבן בהיותו קטין, אין זה בלתי סביר כי הנתבע כלל לא היה מחויב לשאת במזונות בנו בתקופה הרלוונטית, שעה שהתובעת עצמה העידה כי בחרה שלא להגיש את התביעה ועל פי יעוץ משפטי שקיבלה הבינה כי גם אם ייפסקו מזונות מינימום פסק הדין ישמש כ”תעודה על הקיר” בהעדר יכולת לגבות את המזונות (עמ’ 12 שורות 11-12) בשל מצבו הכלכלי של הנתבע.

14. לסיכום כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 15,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסה”ד לב”כ הצדדים ותסגור את התיק שבכותרת.

ניתן היום, כ”ו סיוון תשפ”ב, 25 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

 

 

עורך דין עורכי דין » סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש: פס”ד בתביעת מזונות בין בני זוג לשעבר (61641-09-19)

עורכי דין מומלצים בתחום