ביטוח

עורך דין מומלץ

הבקשה שלפני מעוררת את שלוש הסוגיות העיקריות הבאות:

מה  היקף  חומר  החקירה שיש למסור לעיון התובע בעיתוי הנדחה  אשר נקבע  מכוח הלכת סוויסה?

האם לפסול  תצהיר של בעל משרד חקירות שחקירה מטעמו בוצעה על ידי חוקר שנפטר ואת  הראיות, שהן תוצר מחקירת החוקר שנפטר?

האם לפסול תצהיר של חוקר ואת נספחיו הכוללים דוחו”ת  המתעדים  מעקביםכי שריפה כילתה חומרי גלם  ובהם את  סרטוני המעקבים?

ב.הרקע ותמצית הטענות העיקריות

רקע כללי

התובע קיבל לידיו בתום פרשת התביעה חומר מחקירה רחבת היקף, אשר ערכו הנתבעות לגביו. החקירה  כוללת, לטענתו,  יותר מ-70 סרטוני מעקב, אשר נמסרו לו . לאחר מכן, ביום 15.3.22 , הגיש בקשה הכוללת את שתי העתירות העיקריות הבאות :

הבקשה הראשונה של התובע  הינה,  לעיין במלוא חומר החקירה שברשות  הנתבעות, לרבות בחומר חקירה שלא  הוצג לעדים בפרשת התביעה, כי להבנתו יש  בידיהן חומר נוסף.

הבקשה השנייה של התובע הינה, לפסול מעתה ובמלואם תצהירי חוקרים ותוצרי חקירה .

להלן יפורטו עיקר הבקשות והתגובה

העתירה הראשונה בבקשה  הראשונה של התובע שהיא, כאמור, לעיון בחומר הנוסף – הוגשה  כי לטענתו, הוא לא קיבל לעיון את מלוא חומר החקירה שבידי הנתבעות. התובע, טוען שמהחומר שקיבל  למד על  “חוסרים רבים” של הקלטות, סרטי מעקב, תצהירי חוקרים, דו”חות חקירה וחומרי גלם ( ראו בפתיח + בס’ 5 רישא+ס’  6 לבקשתו) .באופן קונקרטי, התובע טען  שקיימים חוסרים במסמכים מהחקירות הבאות:

ביחס לדו”ח חקירה מיום 12.8.18 – התובע טען שיש למסור לידיו סרטונים רבים נוספים שלטענתו ניתן ללמוד על קיומם כי יש רישום זמן על תמונות שצורפו לדו”ח החקירה ושלפיו חלקן קודמות וחלקן מאוחרות לעיתוי הסרטון היחיד שקיבל. התובע מציין שקיבל סרטון אחד, המתעד פחות משתי דקות. לפירוט הנוסף ראו בס’  5(א) לבקשה מטעם התובע מיום 15.3.22( להלן:“הבקשה”).

ביחס לדו”ח חקירה מיום 5.8.19– התובע, טוען, שיש למסור לידו סרטונים נוספים. לטענתו, מהתמונות שצורפו לדו”ח החקירה ניתן להסיק שקיימים  סרטונים נוספים שטרם נמסרו.לדבריו, קיבל שני  סרטונים. הסרט הראשון שנמשך כ-7 דקות,  קטוע  ומורכב מסרטונים משעות מסוימות  עם קפיצות בזמנים כשחלקו אילם. הסרט השני שהתובע קיבל  נמשך כ-2 דקות. לפירוט נוסף ראו בסעיף 5(ב) לבקשה.

ביחס לדו”ח חקירה מיום 19.8.08 – התובע טען שיש למסור לידו סרטונים נוספים כי יש לטענתו פירוט דו”ח המעקב מצביע שהם קיימים . בנוסף, התובע ציין שהסרטון שקיבל ערוך, קטוע והופך לאילם למרות השמע שבתחילתו.  התובע גם טען שהסרטון שקיבל נמשך 9 דקות בלבד, אינו נושא תאריך ושעה, ואינו משקף את זמן המעקב כפי שעלה מדו”ח החקירה המתייחס לסרטון, וכי קיים חומר נוסף שבכללו תרשומת הנוגעת למעקב אשר לא הועברה לידיו. לפירוט נוסף ראו בסעיף 5(ג) לבקשה.

התובע טען בקשה מיום 15.3.22  שהטענות הקונקרטיות דלעיל, מהוות רק “דוגמאות בולטות” לחוסרים נרחבים יותר. התובע נימק את הבקשה בכך, שעל הנתבעות חלה החובה למסור חומרים לעיון, מכוח  תקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018 (להלן: “התקנות החדשות”) , ומכוח הלכת סוויסה  ו”כלל המשחק בקלפים גלויים”. לטענתו, הלכת סוויסה  התירה לדחות עיון,  אך לא  למסור לעיון באופן  סלקטיבי אגב הסתרה של חומר. ( להלן:  אם לא נאמר אחרת ההפניה הנוגעת לתקנות היא לתקנות החדשות)

התובע שדן בהלכת סוויסה כתב גם טיעון  עקרוני לפיו הוא זכאי לגילוי גם  אם נטען לחיסיון (סעיף 11) .אולם, לא ראיתי שהבהיר מה  האחיזה הקונקרטית  להתייחסות למישור  החיסיון. כמפורט להלן הנתבעות גם לא  טוענות לחיסיון. לפיכך לא לגמרי ברור מדוע טען ברמה העקרונית שהנתבעות לא רשאיות מצד אחד, לטעון לחיסיון ומהצד שני לחשוף חומר  באופן בררני לפי נוחיותן. לטענתו, גילוי חלקי מגלם  את הויתור על חיסיון  של יתר החומר. התובע לא הצביע על החומר שחלק ממנו הוצג באופן בררני כי נטען שחלק אחר חסוי

העתירה השנייה בבקשה  השנייה  של התובע , היא, כאמור, לפסול במלואן ראיות:

ראשית,  התובע ביקש לפסול את  מסמכים הנוגעים לחקירה, ולתוצרי החקירה שבוצעה באמצעות  החוקר שנפטר.

התובע, ביקש לפסול את דו”ח החקירה מיום 3.11.11  של מר עופר מילנר ז”ל ( לעיל ולהלן:”החוקר שנפטר“),  ואת תוצריה. יצוין מעתה  שבדו”ח  החקירה, משולבים תמונות, ודו”ח מעקב מיום 1.11.11. כמו כן, לדו”ח צורפו נספחים הכוללים תקליטורים מהמעקב ותמונות . ( בסעיף 5(ד) סיפא לבקשה ).

התובע ביקש לפסול במלואו את התצהיר של מר קדמון יבדל”א שהוא בעל  משרד החקירות שעבורו חקר  החוקר שנפטר.לתצהיר, צורף דו”ח החקירה של החוקר שנפטר . בתצהיר מר קדמון העיד בין היתר על על מיומנות המקליט ועל אופן שמירת הקבצים שהם תוצרי החקירה שביצע החוקר שנפטר במסגרת תפקידו למשרד.

התובע, נימק את הבקשה לפסילת את החומר של מר קדמון שהוא בעל משרד החוקר הנפטר  שבכללו גם דו”ח החקירה שערך הנפטר ותוצרי החקירה, מהסיבות העיקריות הבאות: א. החקירה נערכה ע”י  חוקר שנפטר, ולפיכך לא ניתן יהיה לחוקרו בחקירה שכנגד. ב. בדו”ח החוקר שנפטר  צוינה תקלה, כאמור לעיל,בתאריכון ובשעה של הסרטונים מיום 1.11.11 והחוקר שנפטר, לא יוכל להעיד על המועד הנכון בו צולם הסרטון. ג.התובע מציין שסרטונים הוצגו בזמן החקירות של העדים כאשר צוין בפניהם העיתוי השגוי ובכך משום בהטעיה  של בא כוח התובע, של העדיםושל ביהמ”ש(לפירוט נוסף בסעיף 5(ד) לבקשה).

שנית, התובע ביקש לפסול את תצהיר ואת נספחי התצהיר של מר שדה שהוא בעל משרד החקירות, שפרצה בו שריפה.התובע נימק את  בקשתו לפסול את הראיות שהגיש בעל המשרד שהייתה בו שריפה בטעמים העיקריים הבאים :  א.בתצהיר נכתב  שכל  הסרטונים המתעדים את המעקב נשרפו .ב. צריך להיות מצורף מסמך מגורם רשמי שממנו ניתן ללמוד על שריפה והוא לא צורף. ב. כל התצהיר הינו עדות מפי השמועה. ג.  החוקר לא יכול לזכור מעקב שערך לפני 14 שנים.  ד. לפי חוזר המפקח על הביטוח,  גוף המוסדי  לא יסתמך על דו”ח  חקירה סמויה שכללה שיחה  אם לא צורפו לה קובצי שמע או וידאו הכוללים את קובצי שמע ומתעדים את מהלך החקירה ואת עיקרי ממצאיה . התובע מפנה לחוזר בירור ויישוב תביעות וטיפול בפניות הציבור מיום 5.7.16 ( לעיל ולהלן:”חוזר המפקח” או “החוזר”).  לטענתו , חוזר המפקח  חל  גם על מקרה שבו קובצי השמע נשרפו.

כמפורט להלן, בתגובה ובהודעה נוספת בחר התובע לבקש לפסול ראיות נוספות.

תשובה מטעם הנתבעות,(כונתה תגובה) הוגשה ביום 12.4.22 . המבטחות, טענו שדין בקשות התובע לעניין קבילות הראיות והליכי גילוי ועיון להידחות על הסף,  ולחלופין להתברר בשלב הסיכומים  ולאחר שמיעת   החוקרים, אולם הנתבעות הקדימו וטענו,  שלשיטתן גם בשלב הסיכומים דינן יהיה  להידחות. לצורך הצבעה על השלב הדיוני לבירור הבקשה הפנו להחלטות מסוימות.

לגוף הדברים, ובנוגע לדרישת התובע  לעיון במלוא החומר , הנתבעות לא חלקו  על זכותו  לקבל לעיון את מלוא דוחות המעקב ( סעיף 23 ) ולא הבחנתי בכך שחלקו על זכות לקבל חומר אחר הנחשב בר עיון או שיש טענה לחיסיון  החומר.

.להיפך, לטענתן, בשים לב לזכות לעיון הנתבעות תיארו שבעקבות בקשת התובע  פנו למשרדי החקירות ובקשו בדיקות נוספות שמא יש חומר שלא הוצג.

באופן  קונקרטי ולאחר הבדיקה  במשרדי החקירות, הנתבעות השיבו כדלהלן .

ביחס לדו”ח החקירה מיום 12.8.18 הנזכר בסעיף 5(א) לבקשה,  הנתבעות טענו שבשגגה,  נשמט סרטון אחד נוסף וכי הוא יועבר לצד שכנגד ולביהמ”ש

ביחס לדו”ח החקירה מיום 5.8.19 הנזכר בסעיף 5(ב) לבקשה, ולטענה הנוגעת לשיבוש בסרטונים שהועברו, שכלל  גם קטיעות, וקפיצות בזמן, הנתבעות טענו שהסרטון לא עבד כראוי במחשב של ב”כ הנתבעות,  עבר כשלא ניתן לצפות בו   וציינו שהוא מועבר פעם נוספת.

ביחס לדו”ח החקירה מיום 19.8.08  הנזכר בסעיף  5(ג) לבקשה– טענו הנתבעות שלאחר בדיקה מול משרד החקירות התברר שהסרטון שנמסר הוא היחיד שצולם.לגבי הסרטון הזה הנתבעות טענו שהועבר כמות שצולם.

בנוסף עולה מהתגובה שלאחר שפנו למשרדי החקירות, לבדיקת טענת התובע,  וכדי לראות אם הוחמץ חומר נוסף אותר דו”ח חקירה  נוסף שמצורף לתגובה עצמה במצורף לתצהיר  . ( ס’ 24 לתגובה)

הנתבעות  כתבו שמבדיקתן עלה שלמעט הסרטונים שצוינו בס’  7 לתגובה  והנספח שהוגשו במצורף לתגובה, כל חומרי החקירה שברשותן כבר נמסר  קודם לכן, לתובע.

לגוף הדברים הנתבעות כפרו מכל וכל בטענה שיש לפסול  את הראיות מהסיבות העיקריות הבאות: 

ביחס לבקשה לפסול את התצהיר  של אורי קדמון את דו”ח החקירה מיום 3.11.11 של החוקר שנפטר ואת תוצרי החקירה, מחמת טעות בהצגת המועדים בהם לכאורה צולם הסרטון, הנתבעות אישרו  שכשהסרטונים הוצגו בזמן החקירות העדים  צוין עיתוי מוטעה, והסבירו  זאת בכך שבשגגה  הוצגו המועדים שהופיעו בסרטון שהופיע על המסך, בהיסח הדעת, ולא חס וחלילה בכוונה להטעות. יחד עם זאת, הנתבעות טענו שלגוף הדברים אין לטעות נפקות מהסיבות הבאות: א. הסיבה הראשונה היא שהתובע עצמו  לא טען שתפקודו היה שונה בשני המועדים ב. הסיבה השנייה  היא ששני המועדים כלומר גם המועד הנכון, וגם המועד שהוצג בטעות,  מצויים בתקופה שבמחלוקת.

ביחס לטענה כי עקב מות החוקר יש לפסול תצהירו של אורי קדמון ואת תוצרי החקירה ונספחי  דו”ח החקירה מיום 3.11.11  שבהם סרטונים, הנתבעות  טענו שאין בפטירה  כדי  למנוע את הצגת הראיה לנוכח הפסיקה ובעיקר ע”פ 6411/98 נחום מנבר נ’ מדינת ישראל, נה(2) 150 (2000)‏‏ (להלן:” עניין מנבר”)לאחר שהתובע  זיהה את עצמו בסרטון וזיהה שהסרטון צולם במוסך שלו.

עוד טענו הנתבעות, כי דין הטענה לפסלות  תצהיר  בעל המשרד שנשרף להידחות מהסיבות העיקריות הבאות:  א. לעניין  הוכחת עצם השריפה הנתבעות מצביעות על כך שבניגוד לטענת התובע  הוגשה חוו”ד של  מומחה מטעם שירותי כבאות ב. הנתבעות  טענו שאין זה השלב הנכון לבחון טענות בדבר הסתמכות על עדות מפי השמועה ולגבי משקלה והפנו לפסק דין שעליו הסתמך התובע.ג.הנתבעות כפרו ברלבנטיות החוזר של המפקח מהטעמים  העיקריים הבאים: 1. בסעיף 14 לחוזר כשלעצמו נקבע מועד תחילה שאינו מחיל על המקרה דנן .2. אין מדובר בבירור של גוף מוסדי בטרם תביעה,  אלא בהליך משפטי לפי פקודת הראיות וסדרי הדין האזרחי.  3.  לחלופין הנתבעות טענו  שהחוזר, אינו חל  על תיעוד מצולם אלא על שיחה.

ביום 18.4.22  הוחלט להתיר  לתובע “בקשה”  משלימה   לפירוט אותן דוגמאות שאינן בגדר מה שכינה בבקשה הראשונה  כ”דוגמאות בולטות”  וזאת  כדי לקבל תמונה מלאה ולא טיפין טיפין אודות טענותיו ולפנים מהדין כי היה  על התובע לפרט טיעונים בבקשה הראשונה כמצוות תקנה 50 לתקנות החדשות.. ודוק דובר בהיתר  ל”בקשה”  ולא בהיתר ל”תגובה” בחריגה מההסדר הקבוע בתקנות החדשות.

למרות החלטה מיום 18.4.22,  התובע  הגיש ביום 28.4.22 מסמך  עם תגובה לתשובה. התובע ביקש  לפסול ולמנוע גם את הגשת  הראיות  שהנתבעות ציינו שהתגלו ואותרו לאחר שפנו  לחוקרים, בהמשך לבקשה  הראשונה של התובע בתום ראיות התביעה. ( המסמך זה יכונה להלן גם :”התגובה “):

ביחס לדו”ח החקירה מיום 23.11.18 הנזכר בסעיף 24 לתגובה –  התובע ביקש לאסור את הגשתו הדו”ח ,לאסור את הגשת המעקב מיום 17.11.08  אליו התייחס ואת   הסרטונים מהמעקב שמשנת 2008  . התובע  נימק בקשתו בטענות העיקריות הבאות: 1. הדו”ח מ23.11.08  הוא נושן ונשכח( בסע’ ף 5 לתגובה )לא נמסר לעיון  והוגש  בלא בקשה מתאימה ושלא בחבילה אחת עם יתר הראיות

ביחס לדו”ח החקירה מיום 12.8.18 התובע ביקש למנוע את הגשת סרטון שאותר לאחר פנייתו בטענה שקיימת הודאה בהסתרה שבגינה לא עמד מולו כל חומר החקירה בעת פרשת ההגנה  ( לא נאמר שהסתרה מכוונת ולא הייתה הצבעה על נזק לאו בר תיקון כתוצאה מכך  בשים לב למיהות העדים שחקרו בשלב זה )

ביחס לדו”ח החקירה מיום 5.8.19 התובע ביקש למנוע הגשת הסרטון  .התובע טען בין היתר שהנתבעות העלו טענה שגויה כי מדובר בסרטון שלישי שהוסתר. ( בס’    19 ו-20 לתגובה )

ביחס לדו”ח חקירה מיום 19.8.08  התובע טען  לפסול בטרם חקירת חוקר וטען גם שאינו יכול  לדעת  מתי צולם

ביחס  לתצהיר מר קדמון  שהוא בעל משרד החוקר שנפטר ולשם דיוק לדו”ח  מיום 3.11.11 שערך מטעם משרדו  החוקר שנפטר ,צצה בתגובה טענהחדשה  ולפיה יש לפסול סרטון כמו שנפסל סרטון שבקשו לפתע להגיש מאתר יו טיוב.

ביחס  לתצהיר מר  שדה שהוא כאמור בעל משרד שנטען שהייתה בו שריפה   התובע ביקש לחזק עמדתו הקודמת וטען גם שמדובר בהצגה של חלקי  הראיה וביקש להעלות טענות חדשות אודות החוזר  וכמופיע בסעיפים 37-49)

ביום 28.4.22  נתנה החלטה ששבה והפנתה להחלטה  מיום 18.4.22 .

ביום 29.4.22 נסרק  למערכת מסמך שכונה  “הודעה”  .בהודעה ,טען התובע לחוסרים  הספציפיים הנוספים הבאים:

ביחס לדו”ח חקירה מיום 15.1.13 התובע טען גם  שיש  כיום  “תרשומות פנימיות או כל חומר אחר בגין המעקבים” שהוסתר ממנו  ואת קיומו הסיק מרישום   המתעד את   צאתו  מביתו ביום 15.1.13

ביחס לדו”ח חקירה מיום  13.12.18  התובע טען  לפסילתו,  כי לטענתו יש חןמרים שקיימים והוסתרו  ממנו

ביום 29.4.22 נתנה החלטה שהורתה על תגובה קצרה דחופה להודעה

תגובה להודעה הוגשה ביום 2.5.22 ( הבוקר).בתגובה להודעה חזרו הנתבעות על עמדתן לפיה אין  מקום טענות התובע בדוגמאות  הבולטות והפחות בולטות בסיכומים ובחקירה נגדית ושאין בפיו נימוק ראוי לפסול ראיות.

הנתבעות אף טענו שקיימת סתירה פנימית בהתנהגות התובע כי התובע מחד גיסא  טען לחומר שהוסתר בפניו ואידך גיסא טען התנגד להגשת חומר אשר נמצא לאחר חיפוש נוסף

לטענתן חיזוק לעמדתן כי לא בקשו להסתיר דבר מצוי בתכני החומר שנמצא לאחר פנית התובע אשר לטענתן מחזק את עניינן.

ג. ההכרעה

לאחר  עיון בעמדות הצדדים  לא ראיתי לדחות את בקשת התובע על הסף, אלא  להורות כדלהלן:

ראשית, על הנתבעות  למסור לתובע לעיון את מלוא החומר שעליו משתרעת חובת העיון.  דומני שאין “מחלוקת פורמאלית” בעניין זה אף אם הנתבעות התייחסו במפורש רק לנושא המעקבים.  אך למען הסר ספק אציין שהדין אכן מחייב צד לוודא שמסר מלוא חומר בר העיון  ללא סינון, וללא דיחוי, לטובת בירור האמת. ככל שקיים חומר נוסף ומעבר לסרטון שטרם נשלח ולסרטון שמצאו שנשלח שלא בצורה תקינה יש להעבירו. הנימוקים  יפורטו להלן.

שנית,  דין הבקשה לפסול עתה את הראיות דלעיל להידחות. אין בסיס לפסילתן עתה כמבוקש   . קבלת הבקשה, לא תשרת את  בירור האמת אלא  להיפך. כמובן, שלאחר שמיעת מכלול הראיות, שבכללן עדויות החוקרים  והסברי החוקרים , ניתן  יהיה להידרש גם לטענות לגבי מובנן, משקלן וקבילותן גם  של הראיות דנן.

שלישית, בשולי הדברים, בפן דיוני העקרוני ולנוכח  עמדת הנתבעת, לפיה אין זה השלב הדיוני לברור שתי הבקשות, כי מקום הטענות לשלב הסיכומים,  אציין שלטעמי יש לאבחן בינן. אבהיר להלן כי המועד לבירור הבקשה לעיון במסמכים הוא ללא דיחוי ובסמוך  ככל הניתן,  למועד בו הותר עיון לאחר שנדחה מכוח הילכת סוויסה. המועד לבירור בקשת פסלות ראיות מעין אלה הוא לדעתי אכן  כנקודת מוצא בשלב הסיכומים, לאחר שמיעת ההסברים מצד החוקרים  בנוסף ובהקשר הדיוני אפנה תשומת הלב לשינוי שחל במכוון בהסדר החל על תגובה לבקשה בכתב.

רביעית, הבקשה  מזכירה את היעדר החתימה על חלק תצהירים . הנני מפנה את הנתבעות לחובתן הברורה  להגיש  תצהירים חתומים ומאומתים כדין .עם זאת, לא ראיתי לחסום מהגשתם. ניתנת גם לנתבעות הארכה להגיש ולהמציא  תצהירים חתומים ומאומתים גם לנוכח ארכות נדיבות במיוחד שנתנו לתובע בהקשרים שונים וראו למשל החלטות מיום 18.5.20 ומיום 14.6.21

לנוכח התוצאה הנתבעת  תישא בהוצאות התובע בסך של 1500 ₪ .

נושא ההוצאות  בכללותו   וגם בשים לב למחיר הזמן הציבורי ידון  בהמשך בשים לב להתנהלות בכללותה.

ד.הנימוקים להכרעה

ד(1) הנמקת העיתוי  לדיון בכל אחת מהבקשותוהערה הנוגעת לאופן הדיון ביחס לזכות לתגובה לבקשה

התובע טען שיש לדון בשתי הבקשות עתה.  הנתבעות ,טענו שיש לדחותן לשלב הסיכומים. עם זאת לגופן דומה שהנתבעות כפרו רק בטענה לפסלות.

במקרה שלפני , אדון בשתי  הבקשות עתה. אך לנוכח המחלוקת העקרונית  ובקצרה מצאתי לציין שכנקודת מוצא יש לאבחן בין המועד הדיוני המתאים לכל אחת מהן .

המועד הדיוני לבירור בקשה לעיון במסמכים  הנוספים, הוא בסמוך  ככל הניתן,  לעיתוי שבו הותר  העיוןשנדחה מכוח הילכת סוויסה. ראוי לאפשר עיון במלוא החומר עוד לפני חקירת העדים מטעם הנתבעות.  שלבי גילוי והעיון נועדו להיות  לקדם את הדיון העיקרי, ואת איכות הבירור , וכונו כ”פרוזדור בדרך לטרקלין המשפט” לשון כב’ השופט גרוניס ברע”א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע”מ נ’ זאב איזנברג, ס(3) 264 (2005) (פסקה 6)( להלן:”עניין מחסני ערובה“) והשוו כב’ השופט עמית ‏‏ברע”א 8761/20 פלונית נ’ פלוני)  20.01.2021)‏‏ (פסקה 8) .

להבדיל מכך, המועד דיוני המתאים והראוי לבירור הבקשות לפסלות ראיות מעין אלה  שלפני הוא אכן  כנקודת מוצא בשלב הסיכומים, ובוודאי שלאחר  שמיעת הסברים מצד החוקרים לגבי האמור בתצהירם.העיתוי הדיוני הזה, מתיישב עם מגמת המעבר מכללים הפורמאליים ונוקשות של קבילות למבחנים גמישים של משקל המגמה הזאת מצדיקה כאמור בענין באשה ,שלא לחסום את דרכה של הראיה לבית המשפט מלכתחילה, אלא לאפשר לבחון את מהימנותה ומשקלה לגופה מגמה זאת תוצג להלן. אולם ,תיק תיקו עניינו. במקרה זה החלטה זאת נתנת עתה עתה בשים לב להיקפים ולמאפיינים הפרטניים של התיקים המאוחדים .

בפן הדיוני מצאתי להתייחס להיבט נוסף. התובע קיבל  כאמור, הזדמנות ל”בקשה משלימה”  אך בחר, על דעת עצמו,  בלא היתר מפורש, להגיש “תגובה” לתשובה. התגובה   מפורטת בעיקר תחת הכותרת ” מענה לגופן של טענות התובעים ” במסמך שהגיש ביום 28.4.22 .

בכך,  התובע פעל  גם  בניגוד  להסדר החל על הדיון בבקשה בכתב המעוגן כיום  בתקנות 50 ו51 לתקנות החדשות. התקנות החדשות שינו במכוון את ההסדר הקודם  בין היתר בכך שאינן מתירות לצד להגיש תגובה לתשובה.להיפך,  מחוקק המשנה אשר ביטל זכות קודמת,  מצא לנכון להתייחס לכך במפורש בדברי ההסבר כשנכתב: “יובהר, כי בניגוד לתקנות הקודמות שאפשרו הגשת תגובה לתשובה בתוך 10 ימים, תקנות אלה קובעות כי תוגשנה בקשה ותשובה לה בלבד. זאת לאחר שנמצא שהגשת תגובה לתשובה איננה הכרחית ואף מאריכה את ההליך השיפוטי שלא לצורך  ” הארכה שלא לצורך כרוכה כמובן בהכבדה בזמן ומשאבים .  לא ראיתי כיצד הפתח שנפתח לתובע, לפנים מהדין, להתייחס בבקשה נוספת לחוסרים אחרים שהם דוגמאות פחות בולטות מתיר לו, בלא רשות מפורשת  להגיש התגובה  המשתרעת  על עמודים רבים  לאחר הכותרת “מענה לגופן של טענות הנתבעים “, גם במקרה דנו , צריך היה התובע לפרט טיעון מראש בבקשה התחומה בהיקפה,  ולא להגיש על דעתו ובלא לבקש רשות  “תגובה ” לתשובה

ד(2) הנימוקים לחובה למסירת חומר בר  עיון, במלואו במועד אליו נדחה עיתוי העיון. 

כעולה מהנאמר לעיל על הנתבעות  לוודא שמסרו לעיון ללא סינון   את  מלוא החומר שעליו משתרעת זכות העיון . כלומר, במועד אליו נדחה עיתוי העיון מכוח הלכת סוויסה עליהן למסור  את  כל המסמכים הקיימים,  (שבידיהן  או בשליטתן  א.ב. ).זאת, הואיל ושלא הוצג חריג  לזכות לעיון  כדוגמת חיסיון, או “ערך מרכזי נוגד אחר”, המתיר  שלא לאפשר ליריבו לעיין במסמך.  על היקף החומר  בר העיון,  ראו כב’ השופט גרוניס בעניין מחסני ערובה”  וכן  כב’ השופט עמית ברע”א 1625/17 פלוני נ’ מדינת ישראל – ביה”ח ברזילי אשקלון (נבו 05.03.2017)

התובע, הקדיש פרק נרחב להלכת סוויסה בשים לב למאפייני תיק זה. אזכיר שבע”א 4249/98 שמעון סוויסה נ’ הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע”מ, נה(1) 515 (1999) ( לעיל ולהלן:“הלכת סוויסה”) הצביע כב’ השופט ש. לוין, על הסמכות לדחות את עיתוי העיון, כלומר את עיתוי חשיפת הראיה לצד שכנגד, למועד הראוי לפי הנסיבות. וזאת , לטובת רציונל העל של בירור האמת עובדתית ואף אם יש בכך   סטייה מכלל המשחק בקלפים גלויים , ולעיתים פגיעה יעילות ובמקרים קיצוניים שיבוש יומנים.  הלכת סוויסה  לא מתירה ויתור על עצם הגילוי .

דוגמה מובהקת להפעלת הלכת סוויסה,  היא כשקיימת כפירה במהימנות, והשאיפה היא שהתובע , שכפרו במהימנותו, ייקבע את גרסתו,  לפני שיראה  את המסמכים שנאספו לגביו,  כמו העדויות ממעקב ,העלולים להניעו לשנות את גרסתו, או לשבש את  ראיותיו  לטובת תימוכין בגרסה  כוזבת .הלכת סוויסה, נועדה לענות על החשש שהעיון מוקדם  לא יסייע לחשיפת אמת  השוו לנאמר בפסקה  15(ב) בהלכת סוויסה עצמה  נאמר כי :” “(ב)     רשאי בית-המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת;”   השוו ספרו של יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי531- 532 (2021(  שציין לגבי כלל המשחק בקלפים גלויים כי “הכלל האמור אין כוחו יפה לגבי מי שגרסתו במשפט כוזבת והוא מבקש את העיון במסמכים כדי להכין ראיות כוזבות, שיש בהן כדי לסתור את הראיות שבידי יריבו”.  על חשיבותה  הרבה הלכה למעשה של הלכת סוויסה ראו שם בע’  533 כשנאמר :”הלכת סוויסה היא המחייבת כיום, ולא ניתן להפריז בחשיבותה. בפרקטיקה היומיומית בבתי המשפט, דומה כי דחיית העיון בחומר שנאסף על ידי חוקרים של חברות ביטוח הפכה כמעט למעשה שבשגרה בתביעות נזקי גוף, מקום שבו חברות הביטוח כופרות במהימנות גרסתו של התובע. הגם שהלכה זו הורָתה בתביעת נזקי גוף, היא הורחבה למגוון סוגי תביעות והתדיינויות” .

הלכת סוויסה נשענה על העוגן הסטטוטורי שבתקנות 112 ו120 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ”ד-1984 ( להלן:”התקנות הישנות”)  אך תקפה כמובן גם  לפי התקנות החדשות, וראו את הסמכות לדחות מועד העיון שבתקנה  58 .

יודגש שהחלטה שמורה רק על דחיית עיתוי העיון, כשלעצמה ,אינה גורעת או מצמצמת מהזכות לעיון במלוא החומר בר העיון.  בעיתוי  אליו נדחה העיון, ברור להבנתי,  שקמה הזכות  לעיון בדיוק באותו החומר שבו הייתה הזכות לעיון אלמלא הדחייה של המועד לעיון בחומר הזה בלא הותרת קלפים נסתרים לגביו. זאת כי  כך  פשוט נגזר  מרציונל העל של בירור האמת העובדתית, שמונח ביסוד הסמכות לדחות עיון.  הרציונל  של בירור האמת העובדתית, שהצדיק לדחות את העיון מהשלב מוקדם בו הוא מתבצע בדרך כלל , אינו מתיר את הסינון מהחומר בשלב המאוחר בו העיון הותר

מכאן לדעתי נגזר גם ,שכל החומר  בר העיון יימסר, וגם אם הוא לא הוצג בזמן החקירה שערכו הנתבעות בטרם נמסר לעיון .הזכות לעיון, לנוכח תכליתה החשובה והרחבה,  משתרעת הן על מסמך מועיל והן על מסמך מזיק. גם מבטחת, הטוענת שסברה שדי בחומר שהוצג לסתור את גרסת התובע, וכי יתר החומר דומה   לנמסר,  אינה רשאית שלא למסרו . בוודאי שזה המצב אם  מבטחת מעדיפה מטעמיה שלא להשתמש  במסמך מסוים שנחזה כמזיק . בשלב בו העיון הותר, מסירה בררנית עלולה להיחשב כמנוגדת לחובה  לפעול בתום לב, ובהגינות דיונית. חובה זאת מעוגנת כיום במפורש בתקנות ראו בעקרון היסוד שבתקנה 3(ב)  שהליכי גילוי ועיון נמצאו כתנאי בסיסי לקיומה כעולה מתקנה 60  השוו גם כב’  הש’ רובינשטיין ברע”א 7461/16 מדינת ישראל – אגף המכס ומע”מ נ’ פן דור תעשיות בע”מ (פורסם בנבו, 29.11.2016) (פסקה יא )

לסיכום נקודה זאת. במקרה דנן, בתום  פרשת התביעה,שהשתרעה על  מועדי הוכחות מרובים, קמה חובה למסור לעיון והיא משתרעת על כל המסמכים הקיימים כנגזר מהלכת  מחסני ערובה . ודוק אין בכך כדי לשלול את האפשרות לחקור את החוקרים  אודות הטענות לפיהן יש מסמכים נוספים שלא נמסרו.

ד(3) העדר בסיס לפסול ראיות בשלב זה .

ד3(1) כללי – על הבקשה לפסילת צבר הראיות

באופן כללי הבקשה הינה לפסול  במלואן ,את צבר הראיות הנוגעות לאמרות ולהתנהגות שהייתה מחוץ לכותלי בית המשפט .

כאמור, התבקש  לפסול מראש במלואם לא “רק”  את התצהירים  של חוקרים (האחד הוא מר קדמון – בעל המשרד של החוקר שנפטר והאחר הוא של מר שדה – בעל המשרד שהתחוללה בו שריפה)  ,אלא גם את נספחי התצהירים ומסמכים נוספים.הנספחים, כוללים תוצרים רבים של  חקירות נרחבות, שבכללם גם דוחות חקירה וגם סרטונים  המתעדים לפי הנטען ובמישרין את התנהגותו האישית של התובע מחוץ לבית המשפט בנקודות זמן שונות.  הבקשה היא לפסול כבר עתה, ובטרם החקירה. הודאות החוץ, הן לפי הנחת הנתבעות מנוגדות לאינטרס האישי של התובע, גם אם לא היה ער לכך בעת שהתנהג ותועד .בכך מבקש התובע  למנוע את היותר חלק ממכלול הראיות. על מעמד הודאות החוץ יפים דברי כב’ הש’  נאור בע”א 7003/99 ראמי מרינה נ’ סהר חברה לביטוח בע”מ,נו(1) 517 (2001)‏‏  (פסקה 13) ולפסק הדין שם נאמר בין היתר כלדלהן:    ” …. ניתן להביא ראיה בעניין הודאת בעל-דין מחוץ לכותלי בית-המשפט כחריג לכלל האוסר על קבלת עדות שמועה. גם במשפט פלילי מביאים ראיה לדברים שאמר נאשם מחוץ לכותלי בית-המשפט כחריג לכלל האוסר עדות שמועה. הודאת בעל-דין מחוץ לכותלי בית-המשפט איננה נתפסת כהודאה פורמאלית, אלא היא ראיה בין שאר הראיות שבידי בעל-הדין היריב להסתמך עליהן . (למשל, ע”א 279/89 “הסנה” חברה ישראלית לביטוח בע”מ נ’ דמתי [1]). “

בנקודת המוצא לבחינת הבקשה יש לזכור את  המגמה החשובה והמושרשת בדיני הראיות בישראל  יפים לגביה  דברט  כב’ השופטת חיות בבע”א 3038/05 מוחמד מתקאל זידאן נ’ המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון(נבו 09.08.2006)(פסקה 5) ‏:” ראשית, מסתמנת מגמה ברורה מבחינת דיני הראיות של מעבר מכללים נוקשים של קבילות למבחנים גמישים של משקל ומהימנות, תוך העדפת השיטה הבוחנת את הראיה לגופה  (ראו למשל: ר”ע 423/83 מדינת ישראל נ’ עיזבון המנוחה ורד סילוורמן ז”ל, פ”ד לז (4) 281, 287-286 (1983)); ”

ראו גם כב’ השופט עמית בע”פ 8704/09 יחזקאל באשה נ’ מדינת ישראל (נבו 11.11.2012) (פסקה 3( לעיל ולהלן:”עניין באשה“) שם בין היתר נאמר:” המגמה המסתמנת היא שלא לחסום את דרכה של הראיה לבית המשפט מלכתחילה, אלא לבחון את מהימנותה ומשקלה לגופה (ראו: ע”א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז”ל נ’ הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע”מ ([פורסם בנבו], 17.10.2010) והאסמכתאות שם….”( עניין כהן  אליו מפנה פסק הדין עסק כמפורט להלן בתצהיר עד שנפטר )

ד(3)(2)  אין לפסול במלואן את הראיות שנוגעות לחוקר שנפטר

התובע ביקש לפסול את התצהיר  של מר קדמון שהוא בעל המשרד שהחוקר מטעמו נפטר, ואת כל נספחיו, שהם דו”ח החקירה מיום 3.11.11  ואת תוצרי החקירה שבוצעה במסגרת תפקידו במשרד החקירות(ראו בסעיף  5(ד) סיפא לבקשה).

כאמור לעיל ,ניתנה לנתבעות ההזדמנות להגיש תצהיר חתום ומאושר כדין. זאת, בשים לב להזדמנויות הנדיבות במיוחד  שנתנו בעבר  לתובע עצמו .

נפנה מבטנו לתצהיר שבגדרו בעל המשרד שהחוקר מטעמו נפטר הצהיר, בין היתר, שהחקירה שהוזמנה  ממשרדו בשנת 2011 ,  בוצעה באמצעות המנוח  במעקב מיום 1.11.11  התצהיר התייחס לתוצרי החקירה.המצהיר התייחס גם להיבטים של הקבילות טכנית שבהם תקינות המכשיר, מיומנות מקליט , אופן שמירת הקבצים .התצהיר התייחס לתוצרי החקירה שנמסרו למשרד אחריה .במלל יש בין היתר התייחסות למה שראה וביצע החוקר שנפטר,ובדו”ח שצורף לו יש  ההתייחסות לתקלה  שחלה בעת הצילום בתאריכון ובשעה שהציגו  כאילו החקירה בוצעה   ב30.7.09 ובשעות הלילה למרות שהיא בוצעה בפועל  ביום  1.11.11 ובשעות האור. כאמור לעיל, אין מחלוקת, שבדיון הוצג מועד מוטעה שהופיע על המסך ולא המועד שצוין בדו”ח . עם זאת,  המחלוקת הנוגעת למצבו של התובע הטוען לנכות ולאבדן כושר עבודה  משתרעת על גבי שני המועדים . בדו”ח  יש לא רק תיאור מילולי אלא גם תמונות .לדו”ח  צורפו גם  תמונות וסרטונים  ממעקב.

דין הנימוקים לפסילת  תצהיר החוקר שנשרף ודוח החקירה שערך, להידחות:

נימוק  מרכזי ראשון -של התובע לפסלות דו”ח החקירה  שערך הנפטר  היה העדר היכולת לחקור אותו בחקירה שכנגד.

אולם,   לא ראיתי בטיעון הזה כשלעצמו נימוק מספיק לפסול מעתה אמרת חוץ  של נפטר . פשיטא, שלו נתקבל הנימוק הראשון לבדו, תסוכל בכך כל אפשרות לקבל אמרת חוץ של נפטר כי לא ניתן להעמיד נפטר לחקירה שכנגד . אולם, בניגוד לנימוק הזה ולטובת בירור אמת מצאה הפסיקה רשימה פתוחה של מקרים המאפשרת להגיש את אמרת  החוץ של הנפטר כראיה קבילה. מגמת המעבר ההדרגתי  מכללים פורמליים של קבילות, לכללים גמישים של משקל   לא פסחה על היבט זה של  עדות נפטר כשיש נקודת אחיזה למהימנות העדות כעולה במפורש מדברים שקבעה כב’ השופטת פרוקצ’יה בע”א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז”ל נ’ הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע”מ, סד(2) 256 (2010)‏‏ “מגמת ההרחבה מתיישבת עם מגמת ההתפתחות הכללית של דיני הראיות בישראל, המבקשים לעבור בהדרגה מכללים פורמליים של קבילות, לכללים גמישים של משקל (רע”א 432/83 מדינת ישראל נ’ עזבון סילוורמן, פ”ד לז(4) 281, 286-287, 295 (1983) (להלן: “ענין סילוורמן”)). בהתייחס לכלל הפוסל עדות שמיעה, הנטייה היא לרכך את מגבלות הכלל במקום שבו, על פני הדברים, יש נקודת אחיזה למהימנות העדות (ענין וינברג, פסקה 28)”

מעבר לכך בגזרות מסוימות יתכן שמר  קדמון  מצהיר בידיעה אישית .

נימוק  מרכזי השני-  של התובע לפסלות התצהיר ודו”ח החקירה שערך הנפטר   היה  שכשהוצג הדו”ח במהלך שמיעת  הראיות,עד עתה חלה טעות בהצגת התאריכים הנוגעים לפעולות  התובע  שתועדו בסרטון.

בהקשר לכך אציין שראשית, בראי מעבר מקבילות למשקל נבחנת גם הטעות המצערת  הזאת בהצגת תאריכים  הנוגעים לפעולות  שתועדו בסרטון והשלכותיה.

ער אני לטענה כי מקור הטעות בהיסח הדעת כי אילו תאריכים שנחזו על המסך עקב טעות בתאריכון  וער אני לכך שגם התאריכים הנכונים נוגעים לתקופה שבמחלוקת .  אולם,  ראיתי לציין חשיבות ההקפדה היתירה לבל תתרחש טעות  כזאת אף אם  בהיסח הדעת.  ברגיל, חשוב לדייק בהצגת נתונים וקל וחומר  שמוצג חומר שעיון בו נדחה מכוח הלכת סוויסה ושלפיכך אינו מצוי עדיין  בידי הצד שכנגד. שממילא  אינו יכול לבקר טעות כזאת ולהסב  תשומת לב אליה אף אם נעשתה בהיסח הדעת .

כך או כך,  לטעמי, לא מדובר בהיבט של קבילות אלא של משקל. כמובן שככל שיעשה שימוש בחומר בהמשך במסגרת  חקירת המומחים האחרים יש לדייק בהצגת התאריכים.

למעלה מהנחוץ ,אציין כי אין כל מקום להשוות בין בקשה לפסילת נספחי תצהיר בעל משרד שחוקר מטעמו נפטר על נספחיו שבו מתועד התובע הספציפי  לבין החלטה לפסילת מסמך שהופץ באתר יו טיוב שאינו מתייחס לאדם ספציפי ואינו ערוך ע”י מומחה בתחום ומוגש לאחר שכבר הוגשו חוות דעת מומחה בתחום.

העדר בסיס לטעון בנשימה אחת  לפסלות דו”ח חוקר שנפטר שלא בר העדה, ולפסלות תוצרי החקירה שבכללם  סרטונים והקלטות.

התובע טען “בנשימה אחת” שיש לפסול לא רק את דו”ח החוקר שנפטר שלא יוכל להתייצב לדוכן העדים , אלא גם שיש לפסול את תוצרי החקירה של החוקר שנפטר.

לא ראיתי בטענה שהנפטר לא יוכל להתייצב לחקירה שכנגד או בכך  שבעל המשרד לא הקליט  בעצמו כדי לפסול תוצרי החקירה  שהוקלטו על ידי החוקר שנפטר, שכן נקבע   שבכוח  הסרטונים  לשמש  כ”עד מכאני” להוכחת אמיתות התוכן  שעליהם,  ובין היתר הפעולות שמתועד שבוצעו בעת שהתרחשו.

על כך שלצורך קבילות אין צורך להעיד את החוקר המקליט על מה ששמע בעת שהקליט. ראו  כב’ השופט  שמגר בע”פ 869/81 מוחמד שניר נ’ מדינת ישראל, לח(4) 169 (1984)‏‏ (פסקה 18) (להלן:”עניין שניר”) וכב’ השופט ריבלין  בע”פ 5140/99 נחום וידאל נ’ מדינת ישראל, נו(2) 844 (2002)‏‏( פסקה 7). גם אם התאריכים שבהם הוסרטו הסרטונים  אינו במועד  שתואר בטעות המצערת  בזמן החקירות,  הסרטונים עדיין מכילים מידע שעליהם אודות פעילות והתנהלות התובע  בתקופה שבמחלוקת ומכאן רלבנטיות וחשיבות לתרומה לבירור המחלוקת . מניעת הצגת הסרטים אינה מסייעת לבירור האמת. להיפך. בסוף הראיות יוכל כל צד להתייחס למשקל הראיות – האם הוא אפסי או ממשי .

למעלה מהנחוץ אציין, שלא ראיתי בסעיפים 5(ד) ו5(ה)  טענה מפורשת לפסלות על רקע שיבוש ותקלה טכנית.   הייתה התייחסות לשיבושים בהקשר של הבקשה לעיון בחומר נוסף. בכל אופן,  למעלה מהנחוץ, אציין שגם אם  יש קטעים שלא ניתנים לפיענוח או לשמיעה, אין בכך  להוות עילת פסלות על בסיס היעדר הקבילות. וכפי שנאמר בשורה התחתונה בהקשר זה בענין שניר  :  ” סיכומו של דבר, כל עוד אין ראיה בדבר טיפול זדוני בהקלטה כדי לשנותה בדרך זו או אחרת, אין בעובדה, שהקטעים הימנה לא ניתנים לפיענוח או להבנה או שקטעים  ממנה לא הוקלטו או נמחקו בטעות, כדי לפסול כראיה את שניתן לשמיעה ולהבנה. זיקתו של הניתן לשמיעה ליתר החלקים עניינה במשקלה של הראיה ולא בקבילותה“.

אזכיר שפסיקה נוספת מצאה, שניתן אף להתגבר על תנאי קבילות בנסיבות מסוימות  בהן כאשר הנאשם אישר, במפורש או במשתמע, את תוכן השיחה  וראו  כב’ השופט אור בענין מנבר  (פסקה 34 ) שם בין היתר נאמר ” דעתי היא כי אותם תמלילים המשקפים שיחות בין המערער לבין אדם אחר, שהמערער בחקירתו אישר את דבר התקיימותן – קבילים כראיה….  לעתים יהיה ניתן להוכיח את תוכנה של השיחה ולקבל כראיה תמליל שלה אף שתנאי הקבילות כאמור לא הוכחו. כך הוא במקרה שיש הודאה מצד הנאשם, שתמליל של שיחה משקף את תוכנה הנכון של השיחה אשר הוקלטה”.

על פני הדברים לחלקיות הקלטה או הסרט יש השלכה על משקלה  אך לא קבילותה. ראו יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1328  (מהדורה משולבת ומעודכנת 2009).

הנימוק תחת כותרת זאת רלבנטי גם לטענה הנוגעת לנספחי דו”חות  חקירה נוספים ובהם סרטוני המעקבים שצורפו לדו”ח מיום  13.12.18 שנזכר בהודעה שהוגשה ביום 29.4.22

ד(3)(3)  אין בנימוקי התובע כדי לפסול בשלב זה  את התצהיר של  החוקר שמשרדו נשרף

התובע ביקש לפסול את תצהירו של מר שדה –  בעל המשרד שהתחוללה בו שריפה ואת כל נספחיו  (בסעיף 5(ה) רישא לבקשה).

בתמצית, אציין שבתצהיר של מר  שדה יש בין היתר, עדות על שהמשרד בבעלותו ביצע 7 מעקבים אחר התובע בשנים ובמועדים שפורטו החל משנת 2008 . בתצהיר יש עדות לכך שהדו”חות  שצורפו  מתעדים את אותם המעקבים. בלא למצות אציין, שהדוחו”ת שצורפו לתצהיר נשלחו לכאורה בשעתם,  ע”י מר שדה עצמו למזמין . בדוחות יש מלל  המתאר פעילות בה חזה העוקב בזמנים הספציפיים בימי המעקב והתייחסות להיות סרטי המעקב במשרד החקירות. יצויין שהדו”ח  מיום 15.5.14 כולל גם תמונות. מר שדה הצהיר שפרצה שריפה  במשרדו ביום 13.6.16  ושלגביה ניתן דו”ח שירותי הכבאות . לפי תצהירו השריפה  כילתה את כל תקליטורי המעקבים. לתצהיר צורפה בין היתר חוות דעת ממדור חקירת דליקות של שרותי כבאות והצלה רמת גן.

כאמור לעיל, סברתי שמגמת המעבר ההדרגתי מהכללים הפורמאליים של הקבילות, לכללים הגמישים של המשקל,  מצדיקה גם שלא לפסול בשלב זה את המסמכים מהמשרד שחומר הגלם שבו נשרף בשריפה שאין טענה שארעה באשמו.

אולם אתיחס גם לנימוקים המרכזיים הבאים של התובע .

נימוק  אחד – שהעלה התובע לפסלות התצהיר היה טענה שאין אפשרות שהחוקר יזכור את סרטוני המעקב שערך לפני 14 שנה ושכולו  עדות מפי השמועה.-  לא ראיתי בטיעון זה כשלעצמו כנימוק מספיק לפסול מעתה .

סברתי שהעיתוי הראוי לטיעון  נגד  הזכירה של העד הוא לאחר שהעד נשמע ולא לפני חקירתו. בכל אופן המדובר בטיעון המצוי במישור המשקל  ולא במישור הקבילות. מובן שבחקירה הזאת תוכל ב”כ התובע בין היתר לעמת מול  דו”ח מעקב שלפי הכתוב רושם פרטי התרחשות שהיו עדים לה, לכאורה בסמוך להתרחשות המתועדת עצמה .

נימוק  שני – שהעלה התובע לפסלות התצהיר של החוקר שנטען שמשרדו נשרף, היה  שלא צורף מטעמו מסמך מגורם רשמי שממנו ניתן ללמוד שאכן התרחשה שריפה.

דין נימוק זה להידחות. ראשית, ולעצם הוכחת עצם השריפה – לא ראיתי יסוד  לטענה שנחוץ, כעניין של קבילות, לצרף דווקא מסמך מגורם רשמי וזאת אף בטרם שמיעת עדים אחרים . שנית, ומעבר לכך, לתצהיר צורף  מסמך משירותי כבאות והצלה המתייחס לדליקה במקום ובמועד שבתצהיר העד שערוך כחוות דעת  .

אין בחוזר המפקח משנת 2016 , כדי לפסול מעתה תצהירחוקר שמשרדו נשרף כי לא צורפו לו נספחים לרבות קובצי שמע שנשרפו

נימוק  שלישי – של התובע לפסילת  התצהיר ולפסילת נספחי התצהיר של  החוקר הייתה שריפה במשרדו  מבקש לסמוך על החוזר של המפקח משנת 2016.

סברתי שגם דין הנימוק הנעוץ בחוזר המפקח להידחות  ואין לפסול מכוחו  בשלב זה את  תצהירו של מר שדה.

ראשית, ובנוגע לחוזר של המפקח אציין כי מסתבר שהמבטחת היא אכן גוף מוסדי כהגדרתו בחוזר.  השוו  לרע”א 4021/20 עיריית נוף הגליל נ’ קרנית- הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (נבו 03.08.2020).‏

שנית, אף אילו חל החוזר של המפקח ,לא סברתי שנפקותו  פסלות אוטומטית של  ראיה וזאת מהסיבות העיקריות הבאות: א.  המחלוקת שלפני נוגעת לפרשנות, וליישום דבר החקיקה שהוא  פקודת הראיות  [נוסח חדש], תשל”א-1971   בראי פסיקת ביהמ”ש העליון,   אודות מעבר מהכללים הנוקשים של הקבילות למבחנים הגמישים של המשקל . המחלוקת אינה מתמקדת רק במובן שיש ליתן למסמך הרגולטורי . השוו כב’  השופטת ברק ארז בע”א 9294/16 אושרת שמעון נ’ חברת איי די איי חברה לביטוח בע”מ )נבו 04.02.2020)‏‏ ( פסקאות 46-47) . ב. למעלה מהנחוץ, אציין שלא ברור שנפקותו של החוזר חלה לגבי  סיטואציה  של שריפה המסכלת אפשרות לצרף קבצים כאמור לדו”ח. ג. דומני שרציונל החוזר לא מחייב מסקנה האוסרת הסתמכות על קבצים שהוכח שנשרפו ולא על ידי החוקר.  ה. מעבר לכך, ער אני לטענות הנתבעות שהחוזר כשלעצמו לא רלבנטי כי אין  מדובר בבירור בטרם תביעה ולטענה להעדר תחולה לנוכח סעיף 14 לחוזר.

אוסיף שהפסיקה  ובאופן המתיישב עם מגמת המעבר מקבילות למשקל, גרעה מנוקשות  כלל “הראיה הטובה ביותר” שבמתכונתו הנוקשה עלול היה לגרום לעיוותים . לפיכך  גם נקבע שראיה משנית תהא קבילה גם היא, מקום שהמסמך המקורי אבד או הושמד, ללא כוונת זדון, או כאשר הגשתו כרוכה בקשיים וראו למשל כב’ השופט שוהם בע”פ 4481/14 פלוני נ’ מדינת ישראל (נבו 16.11.2016)‏‏  (פסקה 21 )

סיכומה של נקודה זאת- לנוכח החתירה לבירור האמת העובדתית,  לא ראיתי די בנימוקים שהועלוכדי לפסול עתה את  התצהיר של מר שדה על נספחיו.

ברוח הנאמר  אציין בתמצית שגם לאחר עיון במסמכים הנוספים שהגיש התובע לאחר בקשה מיום 15.3.22 גם  לא ראיתי לפסול מסמכים אחרים מלכתחילה ובין היתר לא יפסלו תצהיר ודו”ח שצירפו   לתגובה מיום 28.4.22  התייחס לחקירה שנערכה לכאורה ב08  . אכן המועד לגילוי הדו”ח וכל יתר החומרים היה בבת אחת בתום פרשת התביעה ולא היה מקום למסור באיחור אולםהחוקרים טרם נחקרו ואין המדובר בהבדל המצדיק פסילתו בפרט בשים לב להזדמנויות הנדיבות שנתנו עד עתה  לתובע עצמו

אזכיר, שלתובע כבר  נתנו בתיק אורכות חריגותראו למשל  בהחלטה  מיום 18.5.20 שבה נדחתה בקשת הנתבעת למחוק את  התביעה עקב הפרת חובה לגילוי מוקדם מצד התובע ושבגדרה גם  הותר לתובע להגיש ראיות באיחור רב חרף העובדה שבמועד   נדחו מועדי הוכחות  יקרים מאד ששוריינו לתיק  בת”א (שלום ראשון לציון) 9291-07-10 פ. ב נ’ מגדל חברה לביטוח בע”מ (נבו 18.05.2020)‏‏ . ראו למשל ,בהחלטה מיום 14.6.21 שה הותר לתובע לצרף לתצהירו    מסמכים , כראיה לקבלתם על ידי התובע ההחלטה אף התירה המצאתם למומחים,  וזאת בת”א (שלום ראשון לציון) 9291-07-10 פ.ב. נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ (נבו 14.06.2021)‏‏

ה.סוף דבר

אשר על כן, מחובת הנתבעות לוודא שיימסר לעיון מלוא  החומר עליו משתרעת חובת העיון זאת גם לטובת בירור האמת וההגינות הדיונית.

אשר על כן, דין הבקשה לפסול עתה את הראיות דלעיל  במלואן להידחות וגם זאת  לטובת בירור האמת .

בשלב זה אין צו להוצאות ונושא זה ידון בהמשך בשים לב להתנהלות בכללותה .

ניתנה היום, א’ אייר תשפ”ב, 02 מאי 2022, בהעדר הצדדים.

חתימה

בית משפט השלום בראשון לציון

ת”א48441-01-15פלוני

תמ”ק17124-07-10שם תיק ללא שמות חסויים

ת”א9291-07-10שם תיק ללא שמות חסויים

תיק חיצוני: קיים תיק עזר לשופט

מספר בקשה:115
בפני כבוד השופטאילן בן-דור

מבקשים

פלוני

נגד

משיבים 1.מגדל חברה לביטוח בע”מ

2.כלל חברה לביטוח בע”מ

החלטה