לשון הרע

1. הצדדים אב ובנו. התובע הוא בנו של הנתבע והתביעה היא בגין לשון הרע שפירסם האב על בנו.

עורך דין מומלץ

2. משפחתם הגרעינית של הצדדים מונה 5 נפשות: אב (הנתבע), אם (אשת הנתבע) ו- 3 ילדים: התובע הוא הבכור, ולו 2 אחים צעירים יותר, א’ ו ב’.

3. אין מחלוקת, שבחודש יוני 2020 הנתבע פנה ליועצת בית הספר בו למד הבן הצעיר ב’ וסיפר לה שהתובע פגע מינית בב’.

4. אין מחלוקת שבחודש יוני 2020 התלונן הנתבע במשטרה וטען שהתובע פגע מינית בב’.

5. אין מחלוקת שהנתבע פנה למשטרה מספר פעמים והגיש מספר תלונות באותו עניין, לרבות תלונות בהן טען שהתובע פוגע מינית בב’ בזמן אמת (פרוטוקול 7.3.22 עמ’ 53).

6. העובדות המתוארות לעיל, עליהן אין מחלוקת, מהוות פירסום כהגדרתו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ”ה-1965 (להלן: “החוק”).

7. בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע יש לבחון 4 מרכיבים:

האם הדברים שפורסמו הם “לשון הרע”.

האם בוצע פרסום.

האם קיימת לנתבע אחת ההגנות הקבועות בחוק.

ככל שבוצע פרסום לשון הרע ואין למפרסם הגנה, מה שיעור הפיצוי לו זכאי התובע.

8. כאמור לעיל, פרסום היה.

9. במקרה דנן, ברור כי הפרסומים מהווים ביטוי מובהק של לשון הרע, כאשר הנתבע טען שהתובע הטריד ופגע מינית באחיו הקטין, אין ספק שפרסום כאמור עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לבזותו ולפגוע במשרתו או מקצועו (ראה סעיף 1 לחוק).

10. הנתבע טוען כי עומדות לו ההגנות הקבועות בסעיפים 14-19 לחוק, שעה שהפרסום היה אמת, שעה שהייתה עליו חובה חוקית ומוסרית לפרסם את הדברים ושעה שהוא פרסם אותם בתום לב מתוך מטרה כנה שהדברים ייחקרו על ידי הגורמים המוסמכים לכך.

11. סעיף 16(א) לחוק קובע כי משעה שהפרסום נעשה ע”י מסירת הודעה לרשות מוסמכת (משטרה, רווחה), וכל שהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה שהפרסום נעשה בתום לב.

12. סעיף 16 (ב) לחוק קובע כי חזקה על הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב, אם הפרסום לא היה אמת והנתבע לא האמין באמיתותו.

13. התובע העיד כי גדל במשפחה בה האב הנתבע התנהג כל השנים ברודנות ובאלימות, התעלל בכל בני המשפחה שנים רבות, פיזית ומילולית.

בשלב מסוים, כאשר התובע גילה להוריו שהוא הומוסקסואל, האב רתח מזעם, דרש שיעבור טיפולי “המרה” במטרה לשנות את נטייתו המינית ולקח אותו לנערות ליווי בכדי להכריחו לקיים יחסי מין עם אישה (עמ’ 20).

סופו של דבר, כאשר התובע היה חייל בן 19 שנים, הנתבע גירשו מהבית ואסר על שאר בני המשפחה להיות עימו בקשר. כך חי התובע הצעיר בנתק ממשפחתו, ישן ברחוב והאב אף מנע ממנו את הזכות להיות מוכר בצבא כ”חייל בודד”, בכך ששיקר לשלטונות הצבא (עמ’ 19).

14. התובע מתאר מצוקה קשה עקב פגיעת הנתבע בו, כאשר בחודש יוני 2020 זומן למשטרה ושם הוטחה בפניו תלונת האב, לפיה התובע פגע לכאורה מינית באחיו הצעיר (הקטין) ב’.

15. התובע מתאר כיצד בעיר מגוריו נחשפו רבים לעלילת האב, השמועה פרצה במהרה, האב הפיץ את השמועה בקרב בני המשפחה המורחבת ובאוזני השכנים. התובע לא הביא לעדות אף לא עד אחד לתמיכה בעדותו, לדבריו, מכיוון שלא רצה לפגוע בבני משפחתו ולא רצה לעורר מחדש את סבלם מהאב השתלטן ולגרום להם נזק נפשי נוסף על הטראומה שהנתבע גרם להם.

16. הנתבע עמד על טענתו, לפיה התובע פגע באחיו הצעיר. הוא תיאר אירוע בו התובע ישן עם אחיו באותה מיטה, האב נכנס בחצות הלילה לחדר וראה את התובע מסתובב בזריזות במיטה. מכך הסיק שהתובע הטריד מינית את ב’. “מי מסתובב בזריזות באמצע הלילה, אתה מסתובב רגיל. אז הבנתי שהוא נגע לו באיבר המין” (פרוטוקול 29.12.20 עמ’ 2 שורה 3).

17. אחרי יומיים-שלושה, שוב נכנס הנתבע לחדר בחצות, והפעם ראה את התובע נוגע באבור מינו של ב’, בעוד האחרון ישן ואינו מרגיש כלום (שם, ש’ 8). “ראיתי אותו עם היד באיבר המין” (שם, ש’ 12). לאחר מכן הוא מוסיף כי שניהם, התובע וב’, היו מכוסים בשמיכה. כיצד ראה אם כן? הנתבע טוען שיד התובע זזה מתחת לשמיכה והוא בטוח שהתובע נגע באיבר מינו של ב’.

18. דעתו של התובע התחזקה לדבריו, כיוון שלמחרת שוחח עם האח האמצעי, א’, וזה סיפר לו שהוא עצמו – א’ – תפס את התובע במעשים דומים בעבר, “איזה פעמיים שלוש”. א’ אמר לו שרב עם התובע, “עשיתי לו בלאגן, הוא לא יעשה עוד פעם” (שם, שורות 18-22).

19. אחרי חודש לערך, התובע וא’ רבו, א’ צרח וצעק, וסיפר לאמא (אשת הנתבע) אודות הפגיעה המינית של התובע בב’. או אז הודתה האישה ואמרה לנתבע שהוא צודק.

20. כאמור, התובע לא הביא לעדות את בני המשפחה, כי לא רצה להחיות בהם את הטראומה שחוו מהנתבע. והנתבע, מדוע הוא לא הביא לעדות את אשתו, את א’, את ב’?

הסיבה פשוטה והיא הוסברה על ידי הנתבע עצמו: כולם נגדו: האישה, א’ וב’, כולם מכחישים את טענות הנתבע ותומכים בגרסת התובע (שם, עמ’ 1 ש’ 24-26).

21. אבל האישה כן העידה: ביום 16.6.20 בה”ט 27750-06-20 נחקרה האישה תחת אזהרה והעידה על 24 שנים של אלימות מתמשכת, של טרור ופחד שהשליט הנתבע בבית, היא העידה כי הנתבע גירש את התובע מהבית כשהיה חייל, ואמר לה שיפגע בכל הילדים (שם, עמ’ 3). האישה תיארה מסכת חיים רוויית התעללויות מצד הנתבע אשר רדה בבני הבית, העידה על ייאושה וניסיונה להתאבד בגלל התנהגותו (שם, עמ’ 4).

22. האישה העידה כיצד הנתבע פגע במכוון בתובע, התלונן במזיד למשטרה, בכוונה לפגוע בתובע שלמד אותה עת משפטים.

23. בהחלטתי מאותו יום נתתי אמון מלא בגרסת האישה, בניגוד לגרסת הנתבע, שלדבריו מעולם לא הרים עליה יד.

24. גם בעדותו בתיק הנוכחי טען הנתבע שהוא רק הגן על כל בני המשפחה, כך למשל הוא תיאר כיצד הגן על האישה מפני הבן א’ שתקף אותה, ובכלל, הוא המגן של כולם (עמ’ 57 שורה 17). לכן אין לו הסבר מדוע זה כולם נגדו, ואפילו הבן הצעיר ב’, עליו הגן לכאורה מפני התובע, מסרב להיפגש איתו (עמ’ 57 וכן ראה בתיק 60125-06-20, תסקיר מיום 8.3.22).

25. הנתבע מכחיש את גרסת התובע והאישה, אולם בת”פ 51104-03-21 הודה והורשע ביום 6.7.21 ב- 2 אישומים בתקיפת אשתו.

כאשר אומת עם כך בחקירתו, הנתבע התפתל, התחמק ואף הכחיש את הדבר מפורשות, עד שנאלץ להודות, לאחר חקירה ממושכת, שיש משהו, קל ערך, מינימאלי, שהודה והורשע. אבל: הוא סתם הודה, בהתאם לייעוץ שקיבל (ראה פרוטוקול ע’ 43-48).

26. התרשמתי לטובה מעדות התובע ואני מאמין לו. הנתבע, לעומת זאת, לא עשה רושם אמין ואיני מאמין לו כלל. התרשמתי שהנתבע לא אמר אמת, סילף את הדברים והעליל עלילת שווא קשה ביותר על התובע. שוכנעתי כי הנתבע פעל בחוסר תום לב, כשהוא עצמו אינו סבור שהתובע פגע באופן כלשהו ב-ב’ הצעיר.

27. הנתבע טען כי הפגיעה המינית נעשתה 6 שנים טרם להגשת תלונתו מדוע המתין 6 שנים? כיוון שלטענתו הוא התלונן נגד התובע במטרה להגן על ב’, מדוע לא התלונן מייד כשנחשף לדבריו לאירוע הקשה ? אין לו הסבר. הוא מודה שהגיש את תלונותיו נגד התובע, “במקרה” בסמוך לאחר שאשתו התלוננה נגדו במשטרה, תלונה שהסתיימה כאמור בהודאתו והרשעתו בתקיפתה. איני מאמין לנתבע שמדובר במקרה ואני סבור כי תלונותיו נגד התובע הוגשו בכזב ובזדון, בתגובה לתלונת האישה נגדו. גם לאחר מכן, כאשר הנתבע עזב את הבית ולא גר בו, הוא פנה למשטרה, טען שברגע זה ממש מתבצעת פגיעה מינית בקטין (ב’) ודרש שהמשטרה תגיע לבית ותתפוס את התובע בעת ביצוע העבירה החמורה. המשטרה הגיעה כדרישתו, לא מצאה דבר, וסופו של דבר, כל תלונות הנתבע נגד התובע נסגרו מחוסר אשמה.

28. מדוע פנה התובע למשטרה כאמור? איזה אינדיקציה, רמז כלשהו, חשש או חשד כלשהו, היה לו לכאורה בעת שהזעיק את המשטרה בדחיפות?

לנתבע אין כל הסבר. הנתבע ביקש לתמוך טענותיו בסרטון שצולם בבית. בסרטון רואים את התובע יוצא ערום מהמקלחת, כמתואר בפרוטוקול 29.12.22 ע’ 3 ש’ 1.שום דבר שניתן להסיק ממנו על פגיעה במישהו. לטענתו, פנה למשטרה בעקבות הסרטון. לנתבע אין הסבר כיצד הגיע לידיו סרטון שצולם במצלמות שנמצאות בתוך הבית, כאשר הסרטון צולם בחודש אוגוסט 2020 (שם ע’ 34 ש’ 19 ואילך) בעוד הוא עזב את הבית 3 חודשים קודם לכן, בחודש מאי 2020 (שם,ע’62 ש’ 24). לאחר שאומת עם העובדות, טען הנתבע שפנייתו למשטרה בחודש יוני 2020 אינה קשורה לסרטון (מאוגוסט 2020) וגם לא למעשים שראה לטענתו 6 שנים קודם לכן. מדוע אם כן פנה למשטרה ולבית הספר דווקא ביוני 2020 בתלונות כה חמורות ? לנתבע אין הסבר.

29. כאמור, הנתבע הגיש את תלונותיו כשהוא מודע לכך שהן חסרות כל בסיס במציאות, 6 שנים אחרי שלטענתו פגע התובע בב’. התובע, על פי עדותו, לה אני מאמין, בנה את חייו במו ידיו, ללא כל עזרה, כאשר הוא מורחק/מנודה ע”י בני משפחתו, שפחדו מהאב האלים. התובע פירט בעדותו כיצד למד משפטים על חשבונו, ללא עזרה ממשפחתו, התמחה במשרד יוקרתי, הצליח מאוד ועשה חייל בהתמחותו, אולם אז נקטעה לפתע שרשרת הצלחותיו: לפתע זומן התובע למשטרה ונפתחה נגדו חקירה בדבר פגיעה מינית חמורה באחיו הקטין.

כתוצאה מכך נמנעה מהתובע האפשרות להיבחן בבחינות לשכת עוה”ד והסמכתו כעו”ד נדחתה בתקופה של כשנה, עד שנסגרו מחוסר אשמה התיקים הפליליים שנפתחו נגדו בשל תלונותיו הכוזבות של הנתבע, אביו מולידו. התובע תיאר כיצד נפגע שמו הטוב בעיני חבריו למקצוע, כאשר נחשפו לחקירה הפלילית שנפתחה נגדו, חקירה שמנעה ממנו לממש את הקרירה האישית עליה חלם ואיימה להחריב עליו את עולמו.

30. משמצאתי כי הנתבע פעל בחוסר תום לב והגיש תלונותיו כאשר הוא יודע בוודאות שאינן נכונות, לא עומדות לו ההגנות שבחוק, על אחת כמה וכמה משעה שמצאתי כי הנתבע הגיש תלונותיו בכוונה ברורה לפגוע בתובע, ללא סיבה מוצדקת כלשהי.

31. לאור האמור, התובע זכאי לפיצוי כספי בשל הפגיעה שפגע בו הנתבע.

החוק מאפשר לפסוק פיצויים לנפגע, גם ללא הוכחת נזק, כאשר סעיף 7 א(ג) לחוק קובע כי ככל שהוכח שלשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, ניתן לפסוק פיצוי עד לגובה של 100,000 ₪ אף ללא הוכחת נזק.

השיקולים לפסיקת פיצוי הם בין היתר, היקף הפגיעה, מעמדו של הניזוק בקהילה, השפלה שסבל, כאב וסבל שהיו מנת חלקו, כל מקרה על פי נסיבותיו.

סקירת הפסיקה מראה בבירור מגמה של עלייה בסכומי הפיצוי הנפסקים, כאשר בפסקי דין שניתנו בשנים האחרונות נפסקו סכומים גבוהים מבעבר, לדוגמא:

32. בתמ”ש 7512-09-15 נפסק פיצוי של 50,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט 10,000 ₪.

33. בתלה”מ 51455-03-17 נפסק פיצוי של 150,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט 30,000 ₪ (תלונות שווא של פגיעה מינית בקטין).

34. בתמ”ש 48008-03-19 נפסק פיצוי של 250,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט 25,000 ש” (תלונת שווא של פגיעה מינית בקטין).

35. במקרה הנוכחי מדובר בפגיעה קשה של אב בבנו, אב שהעליל על בנו עלילת שווא חמורה שפגעה בשמו הטוב בעיני מכריו וקהילתו המקצועית, גרמה לו סבל נפשי רב, פגעה בהכשרתו המקצועית וגרמה לו נזק של ממש. התובע העיד כי כיום הוא עובד כעו”ד ושכרו 16,000-20,000 ₪ בחודש. לפיכך, עיכוב של שנה בהסמכתו כעו”ד משמעותו נזק בפועל בסך של 216,000 ₪.

36. במקרה הנוכחי, כאשר הנתבע פרסם את לשון הרע מספר פעמים, בידיעה שטענותיו אינן אמת ומתוך כוונה להכפישו ולפגוע בו על לא עוול בכפו, כאשר הפגיעה המכוונת נעשית על ידי אב נגד בנו, אב שאמור להיות מגינו של הבן, נסיבות המקרה צריכות לבוא לידי ביטוי בגובה הפיצוי.

37. הנתבע מודה ב- 3 פרסומים לפחות (2 תלונות למשטרה ואחת ליועצת בבית הספר). התובע תיאר פרסום נרחב יותר, אולם נמנע מלהביא עדים לפרסומים הנוספים הנטענים.

בשיקול כל הנסיבות שהובאו לעיל, הנזק בפועל, הנזק הלא ממוני, הכאב והסבל שנגרמו לתובע ע”י הנתבע, העובדה שהנתבע פעל בחוסר תום לב ולא אמר אמת לכל אורך המשפט, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי כולל של 350,000 ₪, בצירוף 50,000 ₪ הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד ובסה”כ 400,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

38. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

39. מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, ט’ שבט תשפ”ג, 31 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.